הַסְּגִיפוּת — בֵּין יְרוּשַׁלְמִי וּבַבְלִי

הַתּוֹרָה מְדַבֶּרֶת עַל הַנָּזִיר בִּפְרָשַׁת נָשֹׂא, סֵפֶר בְּמִדְבָּר פֶּרֶק ו׳ — אִישׁ שֶׁנּוֹדֵר לְהִמָּנַע מִיַּיִן וְאַלְכּוֹהוֹל וּלְגַדֵּל שֵׂעָר. הַשְּׁאֵלָה: הַאִם הַסְּגִיפוּת רְצוּיָה אוֹ לֹא?

הַחֲכָמִים מְיַשְּׁבִים: שְׁנֵיהֶם צוֹדְקִים — בִּזְמַנִּים שׁוֹנִים. בַּהַתְחָלָה שֶׁל דֶּרֶךְ רוּחָנִית, צָרִיךְ סְיָג: "לֹא אֶגַּע בָּזֶה, לֹא אֶגַּע בָּזֶה" — כְּדֵי לְהָקִים תְּעָלָה בֵּין הַחַיִּים הַקּוֹדְמִים לַחַיִּים הַחֲדָשִׁים. אֲבָל אַחַר־כָּךְ אָסוּר לְהִתְנַתֵּק מֵהָעוֹלָם — הַמַּטָּרָה הִיא לְהִכָּנֵס לָעוֹלָם וּלְהַעֲלוֹת אֶת הַחֹמֶר.

אָסוּר = אָסִיר. מֻתָּר = הִתָּרָה.

הַמִּלָּה אָסוּר בְּעִבְרִית פֵּרוּשָׁהּ גַּם אָסִיר — שָׁבוּי. וְהַמִּלָּה מֻתָּר פֵּרוּשָׁהּ גַּם הִתָּרָה — שִׁחְרוּר.

הָרוֹעֶה הַיָּפֶה שֶׁל שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק

בְּמַסֶּכֶת נָזִיר מְסֻפָּר: שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק לֹא אָהַב אֶת קָרְבְּנוֹת הַנְּזִירִים, וְלֹא הָיָה אוֹכֵל מֵהֶם. פַּעַם אַחַת בִּלְבַד אָכַל. בָּא אֵלָיו רוֹעֶה צֹאן — יָפֵה תֹּאַר, יְפֵה עֵינַיִם, בַּעַל תַּלְתַּלִּים שְׁחֹרִים אֲרֻכִּים.

שָׁאַל אוֹתוֹ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק: "מָה רָאִיתָ לְהַשְׁחִית אֶת שְׂעָרְךָ הַנָּאֶה הַזֶּה?"

אָמַר לוֹ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק: "הַלְוַאי וְיִרְבּוּ נְזִירִים כָּמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל!" עָמַד וּנְשָׁקוֹ עַל רֹאשׁוֹ.

הַמִּשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה — שִׁמְשׁוֹן וּשְׁמוּאֵל

בַּמִּשְׁנָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל מַסֶּכֶת נָזִיר מְדֻבָּר עַל שְׁנֵי נְזִירִים גְּדוֹלִים: שִׁמְשׁוֹן וְשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא (לְפִי דַּעַת רַבִּי נְהוֹרַאי).

אֲבָל שְׁאֵלָה גְּדוֹלָה: הֵם לֹא נָדְרוּ אֶת הַנְּזִירוּת בְּעַצְמָם! אֶת שִׁמְשׁוֹן הִקְדִּישׁ הַמַּלְאָךְ. אֶת שְׁמוּאֵל הִקְדִּישָׁה אִמּוֹ חַנָּה. אֵיךְ זֶה נֶחְשָׁב נְזִירוּת אֲמִתִּית?

וְכָאן הַגְּמָרָא מַעֲלָה שְׁאֵלָה מַפְתִּיעָה: מִי גָּדוֹל יוֹתֵר — הַמְבָרֵךְ אוֹ הָעוֹנֶה אָמֵן עַל הַבְּרָכָה?

הַסּוֹד הַגָּדוֹל — מַסֶּכֶת נִדָּה ל׳

הַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ דָּבָר מַפְלִיא בְּמַסֶּכֶת נִדָּה דַּף ל׳:

וְזוֹ הַסִּסְמָה שֶׁל הָאֻמָּה: "Israel — our future is where our past is." יִשְׂרָאֵל — הָעָתִיד שֶׁלָּנוּ שָׁם, שֶׁהָיָה הֶעָבָר שֶׁלָּנוּ. תָּמִיד חֲזָרָה לַמָּקוֹר — כְּדֵי לְפַתֵּחַ אֶת הַפּוֹטֶנְצְיָאל שֶׁלּוֹ.

קָאמִי וְסִיזִיף — הַשְּׁאֵלָה הָאַבְּסוּרְדִּית

אַלְבֶּר קָאמִי, פִילוֹסוֹף צָרְפָתִי, אָתֵאִיסְט, כָּתַב "אֶת מִיתוֹס סִיזִיף." סִיזִיף — מִיתוֹס יְוָנִי — נִדּוֹן עַל יְדֵי הָאֵלִים לְהַעֲלוֹת סֶלַע גָּדוֹל לְרֹאשׁ הָהָר. כְּשֶׁמַּגִּיעַ לְמַעְלָה, הַסֶּלַע מִתְגַּלְגֵּל לְמַטָּה — וְכָךְ לְעוֹלָם וָעֵד. הַתְּנוּעָה חֲסֶרֶת הַתַּכְלִית בְּתָכְלִיתָהּ.

קָאמִי רוֹאֶה בְּכָךְ סֵמֶל לַחַיִּים: "לָמָּה לְהִתְאַמֵּץ? כֻּלָּנוּ נָמוּת בַּסּוֹף." זוֹהִי הַשְּׁאֵלָה הָאַבְּסוּרְדִּית.

קָאמִי נֶחְשָׁב לְפִילוֹסוֹף הַ"אַבְּסוּרְד." אֲבָל יֵשׁ כָּאן סוֹד:

קֹהֶלֶת — לֹא רַק הַשְּׁאֵלָה, גַּם הַתְּשׁוּבָה

קֹהֶלֶת קָדַם לְקָאמִי בְּ-2,500 שָׁנָה. וְהוּא שׁוֹאֵל בְּדִיּוּק אֶת אוֹתָהּ שְׁאֵלָה:

סֵמֶל לְמַאֲמַץ הָאָדָם. כֻּלָּם זוֹרְמִים, וְלֹא קוֹרֶה כְּלוּם. הַמָּוֶת בַּסּוֹף.

אֲבָל — קֹהֶלֶת לֹא נִשְׁאָר בַּשְּׁאֵלָה. הוּא נוֹתֵן תְּשׁוּבָה: "סוֹף דָּבָר — הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמֹר. כִּי זֶה כָּל הָאָדָם." בָּאנוּ לְכָאן כְּדֵי לָתֵת לַחַיִּים מַשְׁמָעוּת.

וְקָאמִי בְּעַצְמוֹ — בְּסוֹף "מִיתוֹס סִיזִיף" — נוֹתֵן רֶמֶז: "וּזְמַן בָּא תָּמִיד שֶׁבּוֹ צָרִיךְ לָשֵׂאת אֶת הַזְּמַן — לֹא לְהִתָּשֵׂא עָלָיו." זוֹ הִיא הַנְּשִׂיאָה הָאֲמִתִּית — לָתֵת לַחַיִּים אֶת הַמַּשְׁמָעוּת.

שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת — נְהוֹרַאי וְיוֹסֵה

וּמְעַנְיֵן: שְׁנֵי הָרַבִּים שֶׁאוֹמְרִים "הָעוֹנֶה אָמֵן גָּדוֹל מֵהַמְבָרֵךְ" — שְׁמוֹתֵיהֶם רוֹמְזִים עַל הָרַעְיוֹן עַצְמוֹ.

• רַבִּי נְהוֹרַאי — "נְהוֹרָא" בְּאֲרָמִית = אוֹר. בַּלָּשׁוֹן הָאֲרָמִית — לֹא בַּקֹּדֶשׁ. כְּלוֹמַר: הָאוֹר שֶׁל הַיּוֹם־יוֹם, הָאוֹר בְּחֹמֶר. "אִתְהַפְּכָא חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא" — לְהָפֹךְ אֶת הַחֹשֶךְ לָאוֹר. זוֹ הָעֲבוֹדָה.
• רַבִּי יוֹסֵה — גִּימַטְרִיָּה 86, כְּמוֹ הַטֶּבַע (הָאֱלֹהִים בְּגִימַטְרִיָּה הִיא גַּם 86). וּשְׁמוֹ מִלְּשׁוֹן "יוֹסֶף" — לְהוֹסִיף. כְּלוֹמַר: לְהַכְנִיס אֶת הַתּוֹסֶפֶת הָאֱלֹהִית לְתוֹךְ הַטֶּבַע.

Asceticism — Between Two Talmuds

The Torah introduces the Nazir in Parashat Nasso (Bamidbar 6): a man who vows to abstain from wine, alcohol, and haircuts for a limited time. The question is sharp: is asceticism welcomed in our tradition, or rejected?

The Sages reconcile: both are right, at different stages. At the beginning of a spiritual journey, a fence is needed: "I will not touch this. I will not touch that." A trench between the old life and the new. But afterward — one must not withdraw from the world. The goal is to enter it, and elevate matter.

Assur = Prisoner. Mutar = Released.

In Hebrew, the word assur (forbidden) also means prisoner. And the word mutar (permitted) also means untied, released.

Shimon HaTzadik and the Beautiful Shepherd

The Talmud (Nazir) tells: Shimon HaTzadik did not approve of Nazirite offerings, and refused to eat from them. Only once did he eat. A young shepherd came before him — beautiful of form, beautiful of eyes, with long black curling locks.

Shimon HaTzadik asked: "My son, what made you decide to destroy this magnificent hair of yours?"

Shimon HaTzadik said: "May there be many Nazirim like you in Israel!" He stood up and kissed him on the head.

The Final Mishnah — Samson and Samuel

The very last Mishnah of Tractate Nazir speaks of two great Nazirim: Samson and (according to Rabbi Nehorai) Samuel the Prophet.

But there is a sharp question: they did not choose it themselves. Samson was consecrated by an angel before his birth. Samuel was consecrated by his mother Channah. How is it considered authentic Nazirism?

And here the Gemara raises a striking question: Who is greater — the one who pronounces a blessing, or the one who answers Amen to it?

The Deepest Secret — Tractate Niddah 30

The Torah teaches us something astonishing in Tractate Niddah, page 30:

This is the slogan of the people of Israel: "Israel — our future is where our past is." Always a return to the origin, in order to develop its potential. We do not move forward by abandoning the past — we move forward by recovering it.

Camus and Sisyphus — The Absurd Question

Albert Camus, French philosopher, atheist, wrote The Myth of Sisyphus. Sisyphus — a Greek myth — was condemned by the gods to push a rock to the top of a mountain. When he reached the top, the rock rolled down. He had to start again. Forever. The gesture of pure futility.

For Camus, this is a symbol of life: "Why try? We all die in the end." This is the absurd question.

Camus is the philosopher of the Absurd. But here is the secret:

Kohelet — Not Only the Question, the Answer

Kohelet preceded Camus by 2,500 years. And he asks the exact same question:

A symbol of human effort. Everyone flows, and nothing changes. Death at the end.

But — Kohelet does not stop at the question. He gives an answer: "In the end of the matter, all is heard: fear G-d and keep His commandments — for this is the whole of man." We have come here to give life a meaning.

And even Camus — at the end of The Myth of Sisyphus — hints at it: "A time always comes when one must carry the weight of time — not be carried by it." That is the true bearing — to give time its meaning.

The Two Names — Nehorai and Yosé

And note this: the two Rabbis who teach that "the one who answers Amen is greater" — their very names encode the idea.

• Rabbi Nehorai — nehora in Aramaic means "light." But not the holy tongue — everyday Aramaic. That is: the light of daily life, light within matter. "It-hapcha chashocha li-nhora" — "to turn darkness into light." This is the work.
• Rabbi Yosé — gematria 86, the same value as HaTeva ("nature") and Elokim. And his name comes from "yosef" — to add. To bring the divine addition into nature.

L'ascétisme — entre les deux Talmuds

La Torah présente le Nazir dans Parachat Nasso (Bamidbar 6) : un homme qui fait vœu de s'abstenir du vin, de l'alcool et de la coupe de cheveux pour une période déterminée. La question tranche : l'ascétisme est-il bienvenu dans notre tradition, ou rejeté ?

Les Sages concilient : les deux ont raison, à des stades différents. Au début d'un chemin spirituel, une haie est nécessaire : « Je n'y toucherai pas. Je n'y toucherai pas. » Un fossé entre l'ancienne vie et la nouvelle. Mais ensuite — il ne faut plus se retirer du monde. Le but est d'y entrer, et d'élever la matière.

Assour = prisonnier. Mouttar = délivré.

En hébreu, le mot assour (interdit) signifie aussi prisonnier. Et le mot mouttar (permis) signifie aussi détaché, délivré.

Chimone Hatzadik et le beau berger

Le Talmud (Nazir) raconte : Chimone Hatzadik n'approuvait pas les offrandes des nazirs, et refusait d'y goûter. Une seule fois, il y goûta. Un jeune berger se présenta devant lui — beau de forme, beau d'yeux, avec de longues boucles noires.

Chimone Hatzadik demanda : « Mon fils, qu'est-ce qui t'a pris de raser cette chevelure magnifique ? »

Chimone Hatzadik lui dit : « Que se multiplient en Israël des nazirs comme toi ! » Il se leva et l'embrassa sur la tête.

La dernière Michna — Samson et Samuel

La toute dernière Michna du traité Nazir parle de deux grands nazirs : Samson et (selon Rabbi Néhoraï) Samuel le Prophète.

Mais une question aiguë se pose : ils n'ont pas eux-mêmes choisi le naziréat. Samson fut consacré par un ange avant sa naissance. Samuel fut consacré par sa mère Hanna. Comment est-ce considéré comme un véritable naziréat ?

Et c'est ici que la Guemara pose une question frappante : Qui est le plus grand — celui qui prononce une bénédiction, ou celui qui y répond Amen ?

Le secret le plus profond — Traité Nidda 30

La Torah nous enseigne une chose stupéfiante dans le traité Nidda, page 30 :

Telle est la devise du peuple d'Israël : « Israel — our future is where our past is » (Israël — notre avenir est là où est notre passé). Toujours un retour à l'origine, pour développer son potentiel. On n'avance pas en abandonnant le passé — on avance en le récupérant.

Camus et Sisyphe — la question absurde

Albert Camus, philosophe français athée, a écrit Le mythe de Sisyphe. Sisyphe — mythe grec — fut condamné par les dieux à pousser un rocher au sommet d'une montagne. Quand il atteignait le sommet, le rocher redescendait. Il devait recommencer. Pour l'éternité. Le geste de pure inutilité.

Pour Camus, c'est un symbole de la vie : « Pourquoi essayer ? Nous mourrons tous au bout. » C'est la question absurde.

Camus est le philosophe de l'Absurde. Mais voici le secret :

Qohélet — pas seulement la question, la réponse

Qohélet précède Camus de 2 500 ans. Et il pose exactement la même question :

Symbole de l'effort humain. Tous coulent, et rien ne change. La mort au bout.

Mais — Qohélet ne s'arrête pas à la question. Il donne une réponse : « Fin du discours, tout est entendu : crains D.ieu et garde Ses commandements — car c'est là tout l'homme. » Nous sommes venus ici pour donner un sens à la vie.

Et même Camus — à la fin du Mythe de Sisyphe — laisse percer un indice : « Un moment vient toujours où il faut porter le poids du temps — non se laisser porter par lui. » Voilà le véritable portage — donner au temps son sens.

Les deux noms — Néhoraï et Yossé

Et voyez ceci : les deux Rabbins qui enseignent que « celui qui répond Amen est plus grand » — leurs noms mêmes encodent l'idée.

• Rabbi Néhoraï — nehora en araméen signifie « lumière ». Mais pas la langue sainte — l'araméen du quotidien. C'est-à-dire : la lumière de la vie quotidienne, la lumière dans la matière. « Itapcha hachocha lin'hora » — « transformer l'obscurité en lumière ». C'est cela, le travail.
• Rabbi Yossé — guématria 86, même valeur que HaTeva (« la nature ») et Elohim. Et son nom vient de « yossef » — ajouter. Faire entrer l'ajout divin dans la nature.