Nous nous trouvons dans un moment particulier : entre la Paracha Noah et la Paracha Lekh Lekha. C'est le moment idéal pour explorer une question profonde qui relie ces deux parachot.
La Michna dans Pirkei Avot (chapitre 5) nous enseigne :
Mais que signifie exactement cet enseignement ?
Pour comprendre cette Michna, nous devons d'abord établir où se sont déroulés les événements bibliques.
Lorsque Hachem a créé Adam, où l'a-t-Il placé ?
Lorsqu'Adam fut expulsé du Gan Eden, il ne put plus y retourner à cause des Kérouvim et de la lahat hakhérev hamithapékhet (l'épée flamboyante tournoyante).
Adam et Hava furent enterrés à l'entrée du Gan Eden, à Hébron dans la Me'arat HaMakhpela.
Tradition mystique : Toute âme juive, au moment du décès, passe par Me'arat HaMakhpela, traverse l'épée flamboyante (car l'âme est dans un état spirituel qui le permet), et est jugée par Abraham Avinou pour savoir si elle est circoncise ou non.
De Adam à Noé : dix générations en Terre d'Israël
Après le Déluge, la Torah nous dit que Noé sort de l'Arche et immédiatement :
La question semble simple : Noé sort de l'Arche aux monts d'Ararat (Turquie), alors il construit l'autel en Turquie, non ?
Mais le Rambam (Maïmonide) dans Hilkhot Beit HaBéhira affirme quelque chose d'extraordinaire :
Comment Noé peut-il avoir construit son autel à Jérusalem (Mont Moriah) alors que l'Arche était en Turquie ?!
Lecture simple : Noé sort de l'Arche aux monts d'Ararat et construit immédiatement un autel là-bas, en Turquie.
L'autel de Noé se trouve au Mont Moriah à Jérusalem, le même emplacement que l'autel du Beit HaMikdach.
Toutes les générations ont "irrité Hachem" jusqu'à Abraham, qui fut le premier à retourner en Terre d'Israël.
Si Noé n'est jamais retourné en Israël, comment son autel peut-il se trouver à Jérusalem ? 🤯
Après des recherches approfondies (réalisées pendant Shabbat, Baroukh Hachem), une réponse magnifique a été trouvée dans un commentaire du Radal (Rabbi David Luria) sur Pirkei DeRabbi Eliezer.
La Jérusalem Céleste - La réalité spirituelle supérieure
La Jérusalem Terrestre - La réalité physique ici-bas
C'est un principe central de la Kabbale : chaque réalité terrestre a un parallèle céleste.
Le Zohar et le Talmud Bavli (Massékhét Ta'anit) enseignent :
Signification profonde : Tant qu'il n'y a pas de Beit HaMikdach reconstruit, la Présence Divine est aussi "en exil" dans la dimension supérieure.
Noé a construit un autel aux monts d'Ararat en Turquie, là où l'Arche s'est posée.
Ses intentions et ses sacrifices étaient dirigés vers l'Autel Céleste (Yerouchalayim Chel Ma'ala).
L'Autel Céleste correspond exactement à l'autel du Mont Moriah en Terre d'Israël.
Ainsi, le Rambam et le texte simple ne se contredisent pas : Noé a physiquement construit en Turquie, mais spirituellement, son offrande montait vers l'emplacement sacré du Mont Moriah via sa correspondance céleste !
Comment savons-nous que cette interprétation mystique est ancrée dans le pchat (sens simple) ? Car il n'y a rien dans le sod (mystique) qui ne trouve pas sa base dans le pchat.
"Et Noé construisit un autel pour Hachem, et il prit de tous les animaux purs et de tous les oiseaux purs, et il offrit des holocaustes sur l'autel."
Question 1 : Pourquoi répéter "bamizbeah" (sur l'autel) ?
Le verset dit déjà qu'il a construit un autel. Pourquoi ne pas simplement dire "et il offrit des holocaustes dessus" ? Pourquoi préciser à nouveau "sur l'autel" ?
Question 2 : Pourquoi le ה (hé) de définition ?
Pourquoi BA-mizbeah (avec le hé défini = "sur L'autel") et non al mizbeah (sur un autel) ?
Bamizbeah (בַּמִּזְבֵּחַ) avec le hé de définition signifie : "sur L'Autel [bien connu]"
Quel est cet "Autel" bien connu et défini ? L'Autel du Mont Moriah à Jérusalem !
Le verset nous dit subtilement que bien que Noé ait physiquement construit un autel en Turquie, ses intentions et ses sacrifices montaient vers L'Autel - celui de Yerouchalayim Chel Ma'ala, qui correspond au futur emplacement du Beit HaMikdach !
Ainsi, nous avons résolu toutes les contradictions et unifié toutes les sources !
Revenons maintenant à notre Michna de Pirkei Avot :
À la fin de Parashat Noah, nous lisons :
"Terah prit Abram son fils et Lot... et ils sortirent d'Our Kasdim pour aller vers la Terre de Canaan, mais ils arrivèrent jusqu'à Haran et s'installèrent là-bas."
Terah avait l'intention de retourner en Terre d'Israël (là où Adam, Caïn, Abel et tous leurs ancêtres avaient vécu), mais il n'a pas accompli sa mission. Il s'est arrêté à Haran.
C'est pourquoi les générations ont "irrité" Hachem - elles ne sont pas revenues chez elles !
Dans Parashat Lekh Lekha, nous lisons :
"Hachem dit à Abram : Va pour toi de ta terre..."
Et contrairement à son père :
"Abram prit Saraï sa femme et Lot... et ils sortirent pour aller vers la Terre de Canaan, et ils arrivèrent en Terre de Canaan."
La Michna dit qu'Abraham "a reçu la récompense de tous" car il a accompli ce que personne n'avait réussi à faire depuis dix générations : retourner en Terre d'Israël, la terre sacrée où l'humanité avait commencé !
La Terre d'Israël n'est pas qu'un lieu géographique - c'est le centre spirituel du monde, l'endroit où le Ciel et la Terre se rencontrent.
Comme Abraham, nous devons achever ce que nous commençons. Terah avait de bonnes intentions, mais seul Abraham a réalisé le voyage.
Même lorsque nous ne pouvons pas être physiquement là où nous voulons, nos intentions et prières peuvent atteindre les dimensions supérieures.
Chacune de nos actions ici-bas a un impact dans les mondes supérieurs. Comme Noé l'a démontré, la géographie physique n'empêche pas la connexion spirituelle.
Que la Torah soit magnifiée et glorifiée !
Nous avons vu comment une question apparemment simple - "Où Noé a-t-il construit son autel ?" - nous a menés vers des profondeurs insoupçonnées de la sagesse de la Torah.
Le message principal : Tout est interconnecté dans la Création. Le monde physique et le monde spirituel, Yerouchalayim Chel Ma'ala et Yerouchalayim Chel Mata, sont liés par des fils invisibles mais réels.
Et nous, descendants d'Abraham Avinou, avons le privilège et la responsabilité de maintenir cette connexion vivante jusqu'à ce que le Beit HaMikdach soit reconstruit !
בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן
We find ourselves at a unique moment: between Parashat Noah and Parashat Lekh Lekha. This is the ideal time to explore a profound question connecting these two portions.
The Mishnah in Pirkei Avot (Chapter 5) teaches us:
But what exactly does this teaching mean?
To understand this Mishnah, we must first establish where the biblical events took place.
When Hashem created Adam, where did He place him?
When Adam was expelled from Gan Eden, he could no longer return because of the Keruvim and the lahat hacherev hamithapekhet (the revolving flaming sword).
Adam and Chava were buried at the entrance to Gan Eden, in Hebron at Me'arat HaMakhpela.
Mystical tradition: Every Jewish soul, at the moment of death, passes through Me'arat HaMakhpela, crosses the flaming sword (as the soul is in a spiritual state that allows it), and is judged by Abraham Avinu to determine if circumcised or not.
From Adam to Noah: ten generations in the Land of Israel
After the Flood, the Torah tells us that Noah exits the Ark and immediately:
The question seems simple: Noah exits the Ark at the mountains of Ararat (Turkey), so he builds the altar in Turkey, right?
But the Rambam (Maimonides) in Hilchot Beit HaBechira states something extraordinary:
How could Noah have built his altar in Jerusalem (Mount Moriah) when the Ark was in Turkey?!
Simple reading: Noah exits the Ark at the mountains of Ararat and immediately builds an altar there, in Turkey.
Noah's altar is located at Mount Moriah in Jerusalem, the same location as the altar of the Beit HaMikdash.
All generations "angered Hashem" until Abraham, who was the first to return to the Land of Israel.
If Noah never returned to Israel, how can his altar be in Jerusalem? 🤯
After thorough research (conducted during Shabbat, Baruch Hashem), a beautiful answer was found in a commentary by the Radal (Rabbi David Luria) on Pirkei DeRabbi Eliezer.
The Celestial Jerusalem - The upper spiritual reality
The Earthly Jerusalem - The physical reality below
This is a central principle of Kabbalah: every earthly reality has a celestial parallel.
The Zohar and Talmud Bavli (Tractate Ta'anit) teach:
Profound meaning: As long as the Beit HaMikdash is not rebuilt, the Divine Presence is also "in exile" in the upper dimension.
Noah built an altar at the mountains of Ararat in Turkey, where the Ark rested.
His intentions and sacrifices were directed toward the Celestial Altar (Yerushalayim Shel Ma'ala).
The Celestial Altar corresponds exactly to the altar of Mount Moriah in the Land of Israel.
Thus, the Rambam and the simple text do not contradict: Noah physically built in Turkey, but spiritually, his offering ascended to the sacred location of Mount Moriah via its celestial correspondence!
How do we know this mystical interpretation is rooted in pshat (simple meaning)? Because there is nothing in sod (mysticism) that doesn't find its basis in pshat.
"And Noah built an altar to Hashem, and he took from all pure animals and from all pure birds, and he offered burnt offerings on the altar."
Question 1: Why repeat "bamizbe'ach" (on the altar)?
The verse already says he built an altar. Why not simply say "and he offered burnt offerings on it"? Why specify again "on the altar"?
Question 2: Why the definite ה (hei)?
Why BA-mizbe'ach (with the definite hei = "on THE altar") and not al mizbe'ach (on an altar)?
Bamizbe'ach (בַּמִּזְבֵּחַ) with the definite hei means: "on THE [well-known] Altar"
Which is this well-known and defined "Altar"? The Altar of Mount Moriah in Jerusalem!
The verse subtly tells us that although Noah physically built an altar in Turkey, his intentions and sacrifices ascended toward THE Altar - that of Yerushalayim Shel Ma'ala, which corresponds to the future location of the Beit HaMikdash!
Thus, we have resolved all contradictions and unified all sources!
Let us now return to our Mishnah from Pirkei Avot:
At the end of Parashat Noah, we read:
"Terach took Abram his son and Lot... and they went out from Ur Kasdim to go to the Land of Canaan, but they came to Haran and settled there."
Terach intended to return to the Land of Israel (where Adam, Cain, Abel and all their ancestors had lived), but he did not complete his mission. He stopped in Haran.
This is why the generations "angered" Hashem - they did not return home!
In Parashat Lekh Lekha, we read:
"Hashem said to Abram: Go for yourself from your land..."
And unlike his father:
"Abram took Sarai his wife and Lot... and they went out to go to the Land of Canaan, and they arrived in the Land of Canaan."
The Mishnah says Abraham "received the reward of all" because he accomplished what no one had succeeded in doing for ten generations: returning to the Land of Israel, the sacred land where humanity had begun!
The Land of Israel is not just a geographic location - it is the spiritual center of the world, the place where Heaven and Earth meet.
Like Abraham, we must complete what we start. Terach had good intentions, but only Abraham completed the journey.
Even when we cannot physically be where we want, our intentions and prayers can reach the upper dimensions.
Each of our actions here below has an impact in the upper worlds. As Noah demonstrated, physical geography does not prevent spiritual connection.
May the Torah be magnified and glorified!
We have seen how an apparently simple question - "Where did Noah build his altar?" - led us to unsuspected depths of Torah wisdom.
The main message: Everything is interconnected in Creation. The physical world and the spiritual world, Yerushalayim Shel Ma'ala and Yerushalayim Shel Mata, are linked by invisible but real threads.
And we, descendants of Abraham Avinu, have the privilege and responsibility to maintain this connection alive until the Beit HaMikdash is rebuilt!
בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן
אנחנו נמצאים בזמן מיוחד: בין פרשת נח לפרשת לך לך. זה הזמן האידיאלי לחקור שאלה עמוקה המחברת את שתי הפרשיות.
המשנה בפרקי אבות (פרק ה) מלמדת אותנו:
אבל מה בדיוק אומר הלימוד הזה?
כדי להבין את המשנה הזו, עלינו תחילה לקבוע איפה התרחשו האירועים המקראיים.
כשהקב״ה ברא את אדם, איפה הוא הניח אותו?
כשאדם גורש מגן עדן, הוא לא יכול היה לחזור בגלל הכרובים והלהט החרב המתהפכת.
אדם וחוה נקברו בכניסה לגן עדן, בחברון במערת המכפלה.
מסורת מיסטית: כל נשמה יהודית, ברגע המוות, עוברת דרך מערת המכפלה, חוצה את להט החרב המתהפכת (כי הנשמה במצב רוחני שמאפשר זאת), ונשפטת על ידי אברהם אבינו.
מאדם עד נח: עשרה דורות בארץ ישראל
אחרי המבול, התורה אומרת לנו שנח יוצא מהתיבה ומיד:
השאלה נראית פשוטה: נח יוצא מהתיבה בהרי אררט (טורקיה), אז הוא בונה את המזבח בטורקיה, נכון?
אבל הרמב״ם בהלכות בית הבחירה אומר משהו יוצא דופן:
איך נח יכול היה לבנות את מזבחו בירושלים (הר המוריה) כשהתיבה הייתה בטורקיה?!
קריאה פשוטה: נח יוצא מהתיבה בהרי אררט ומיד בונה מזבח שם, בטורקיה.
מזבח נח נמצא בהר המוריה בירושלים, באותו מיקום כמו מזבח בית המקדש.
כל הדורות "הכעיסו" את ה׳ עד אברהם, שהיה הראשון שחזר לארץ ישראל.
אם נח מעולם לא חזר לישראל, איך המזבח שלו יכול להיות בירושלים? 🤯
אחרי מחקר מעמיק (שנעשה בשבת, ברוך ה׳), נמצאה תשובה נפלאה בפירוש של הרד״ל (רבי דוד לוריא) על פרקי דרבי אליעזר.
ירושלים העליונה - המציאות הרוחנית העליונה
ירושלים התחתונה - המציאות הפיזית למטה
זה עיקרון מרכזי בקבלה: לכל מציאות ארצית יש מקבילה שמימית.
הזוהר והתלמוד הבבלי (מסכת תענית) מלמדים:
משמעות עמוקה: כל עוד בית המקדש לא נבנה, השכינה גם היא "בגלות" במימד העליון.
נח בנה מזבח בהרי אררט בטורקיה, שם שהתיבה נחה.
הכוונות והקרבנות שלו היו מכוונים אל המזבח העליון (ירושלים של מעלה).
המזבח העליון מתאים בדיוק למזבח הר המוריה בארץ ישראל.
כך, הרמב״ם והפשט אינם סותרים: נח בנה פיזית בטורקיה, אבל רוחנית, הקרבן שלו עלה למקום הקדוש בהר המוריה דרך ההתאמה השמימית שלו!
איך אנחנו יודעים שהפרשנות המיסטית הזו מעוגנת בפשט? כי אין דבר בסוד שאין לו בסיס בפשט.
שאלה 1: למה לחזור על "במזבח"?
הפסוק כבר אומר שהוא בנה מזבח. למה לא פשוט לומר "ויעל עולות עליו"? למה לציין שוב "במזבח"?
שאלה 2: למה ה׳ הידיעה?
למה במזבח (עם ה׳ הידיעה) ולא על מזבח (ללא ה׳ הידיעה)?
במזבח עם ה׳ הידיעה אומר: "על המזבח [הידוע]"
מהו המזבח הידוע והמוגדר הזה? מזבח הר המוריה בירושלים!
הפסוק אומר לנו בעדינות שאמנם נח בנה פיזית מזבח בטורקיה, אבל הכוונות והקרבנות שלו עלו אל המזבח - זה של ירושלים של מעלה, שמתאים למיקום העתידי של בית המקדש!
כך פתרנו את כל הסתירות ואיחדנו את כל המקורות!
נחזור עכשיו למשנה שלנו מפרקי אבות:
בסוף פרשת נח, אנחנו קוראים:
תרח התכוון לחזור לארץ ישראל (שם אדם, קין, הבל וכל אבותיהם חיו), אבל הוא לא השלים את משימתו. הוא עצר בחרן.
זו הסיבה שהדורות "הכעיסו" את ה׳ - הם לא חזרו הביתה!
בפרשת לך לך, אנחנו קוראים:
ובניגוד לאביו:
המשנה אומרת שאברהם "נטל שכר כולם" כי הוא השלים את מה שאף אחד לא הצליח לעשות במשך עשרה דורות: לחזור לארץ ישראל, הארץ הקדושה שבה האנושות התחילה!
ארץ ישראל היא לא רק מיקום גיאוגרפי - היא המרכז הרוחני של העולם, המקום שבו שמים וארץ נפגשים.
כמו אברהם, עלינו להשלים את מה שמתחילים. לתרח היו כוונות טובות, אבל רק אברהם השלים את המסע.
גם כשאנחנו לא יכולים להיות פיזית איפה שאנחנו רוצים, הכוונות והתפילות שלנו יכולים להגיע למימדים עליונים.
כל אחת מהפעולות שלנו כאן למטה יש לה השפעה בעולמות עליונים. כפי שנח הדגים, גיאוגרפיה פיזית לא מונעת קשר רוחני.
ראינו איך שאלה פשוטה לכאורה - "איפה נח בנה את מזבחו?" - הובילה אותנו לעומקים בלתי צפויים של חכמת התורה.
המסר העיקרי: הכל מחובר בבריאה. העולם הפיזי והעולם הרוחני, ירושלים של מעלה וירושלים של מטה, מקושרים בחוטים בלתי נראים אבל אמיתיים.
ואנחנו, צאצאי אברהם אבינו, יש לנו את הזכות והאחריות לשמור על הקשר הזה חי עד שבית המקדש ייבנה!
בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן