Meguila 23a-23b

ת"ר הכל עולין למנין שבעה ואפי' אשה וקטן אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד צבור.

Nos maîtres ont enseigné : tous montent pour compléter les sept, même une femme et un mineur ; mais les Sages ont dit : une femme ne lit pas devant le public, par respect pour le public.

איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה למנין שבעה רב הונא ורב ירמיה בר אבא חד אמר עולה וחד אמר אינו עולה מ"ד עולה דהא קא קרי ומ"ד אינו עולה כדעולא דאמר עולא מפני מה אמרו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה מפני כבוד תורה וכיון דמשום כבוד תורה הוא לא סליק למנינא

On a demandé : le maftir, monte-t-il pour compléter les sept ? Rav Houna et Rav Yirmeya bar Abba : l'un dit qu'il monte, l'autre qu'il ne monte pas. Celui qui dit qu'il monte : car il lit bien. Celui qui dit qu'il ne monte pas : comme 'Oula, qui a dit : pourquoi a-t-on dit que le maftir dans les Prophètes doit d'abord lire dans la Torah ? Par respect pour la Torah ; et puisque c'est par respect pour la Torah, il ne compte pas dans le nombre.

מיתיבי המפטיר בנביא לא יפחות מאחד ועשרים פסוקים כנגד שבעה שקראו בתורה ואם איתא עשרים וארבע הוו כיון דמשום כבוד תורה הוא. כנגדו נמי לא בעינן משמע דבימי חכמי הגמרא לא היו רגילין לקרות למפטיר מה שקרא אחרון אלא היה קורא דבר אחר דאלו היה קורא מה שקרא אחרון כמנהגינו אמאי קאמר כיון דמשום כבוד תורה הוא כנגדו נמי לא בעינן תיפוק ליה דלא קראו אלא אחד ועשרים פסוקים ועוד קשה מהא דקא משני לעיל כיון דמשום כבוד תורה למנינא לא סליק טפי הוה ליה למימר כיון דאינו קורא אלא מה שקרא האחרון למנינא לא סליק אלא ש"מ שבימיהם היה המפטיר קורא פסוקים אחרים מה שלא קראו לפניו

On a objecté : le maftir dans les Prophètes ne lit pas moins de vingt et un versets, correspondant aux sept qui ont lu dans la Torah ; s'il en fallait huit, ce serait vingt-quatre ; [la Guemara répond :] puisque c'est par respect pour la Torah, « correspondant à lui non plus nous n'avons pas besoin ». Il en ressort qu'aux jours des Sages de la Guemara on n'avait pas l'habitude de faire lire au maftir ce que le dernier avait lu, mais il lisait autre chose : car s'il lisait ce que le dernier avait lu, comme notre usage, pourquoi dire « puisque c'est par respect pour la Torah, correspondant à lui non plus nous n'avons pas besoin » ? On aurait pu répondre simplement qu'on n'a lu que vingt et un versets. Et il y a aussi une difficulté dans ce que [la Guemara] a répondu plus haut : puisque c'est par respect pour la Torah, il ne compte pas dans le nombre ; il aurait dû dire : puisqu'il ne lit que ce que le dernier a lu, il ne compte pas dans le nombre. Mais apprends que de leur temps le maftir lisait d'autres versets que ceux lus avant lui.

ותימה למה אין אנו נוהגין כן ונראה כי בימי חכמי הגמרא לא היו אומרים קדיש בין שביעי למפטיר לכן נהגו לגמור כל הסדר ואחר שנשלם הגמרא תיקנו לומר קדיש בין שביעי למפטיר ולכך נהגו לגמור כל הסדר קודם קריאת המפטיר כי לא מסתברא לומר קדיש באמצע הסדר

Et c'est étonnant : pourquoi ne faisons-nous pas ainsi ? Il semble qu'au temps des Sages de la Guemara on ne disait pas Kaddich entre le septième et le maftir, c'est pourquoi on avait l'habitude de terminer toute la série. Et après que la Guemara a été achevée, on a institué de dire Kaddich entre le septième et le maftir, c'est pourquoi on a pris l'habitude de terminer toute la série avant la lecture du maftir, car il n'est pas logique de dire Kaddich au milieu de la série.

כיוצא בו מצינו שנשתנה הסדר אחר השלמת הגמרא שתיקנו לומר פסוקים ויראו עינינו אחר השכיבנו ובימי חכמי הגמרא לא נהגו כן וגם תיקנו לומר קדיש קודם תפלת ערבית להודיע שתפלת ערבית רשות () ולאפוקי מדברי ר' יוחנן דאמר בפ"ק דברכות (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית

De même, nous trouvons que l'ordre a changé après l'achèvement de la Guemara, puisqu'on a institué de dire les versets « Veyiré'ou eineinou » après « Hachkivenou », alors qu'à l'époque des Sages de la Guemara on ne faisait pas ainsi ; et on a aussi institué de dire Kaddich avant la prière du soir, pour faire savoir que la prière du soir est facultative (un mot manque ici dans le texte) et pour exclure l'avis de R. Yo'hanan qui dit dans Berakhot, chapitre 1 (4b) : « qui est un fils du monde futur ? Celui qui joint la délivrance à la prière du soir ».

וכן נמי תיקנו לומר קדיש בין שביעי למפטיר לומר שאין ממנין השבעה ולכך צריכין לחזור מן הפרשה שקרא השביעי

De même on a institué de dire Kaddich entre le septième et le maftir pour signifier que [le maftir] n'est pas compté dans les sept, et c'est pourquoi on doit revenir sur la paracha que le septième a lue.

אבל ימים טובים וארבע פרשיות שמוציאין שני ספרים אין המפטיר חוזר וקורא מה שקרא אחרון אלא אומר קדיש אחר שקראו שבעה בשבת וחמשה בי"ט ובספר השני קורא המפטיר חובת היום וכשמוציאין שלשה ספרים קורין ששה באחד והשביעי בשני ואומר קדיש ובשלישי קורא המפטיר פרשה שהיא מעין ההפטרה אבל אם היה קורא השביע' בספר השני כשמוציאין שנים או בשלישי כשמוציאין שלשה היה המפטיר צריך לכפול לפי שלא יאמרו קדיש עד שיגמרו הפרשה. ואחר שגמרו פרשה אומר קדיש והמפטיר קורא מה שקרא השביעי וכן הנהיגו רבינו אליהו ורבינו משולם ז"ל (ומנהג כשר הוא) דלא מסתבר דקטן המפטיר שאינו מן המנין שיקרא חובת היום

Mais les jours de fête et les quatre parachiot où l'on sort deux rouleaux, le maftir ne revient pas lire ce que le dernier a lu : on dit le Kaddich après que sept ont lu au Chabbat et cinq à Yom Tov, et dans le second rouleau le maftir lit l'obligation du jour. Et quand on sort trois rouleaux, on lit six dans l'un et le septième dans le second, on dit Kaddich, et dans le troisième le maftir lit une paracha qui est du genre de la haftara. Mais si l'on lisait le septième dans le second rouleau quand on en sort deux, ou dans le troisième quand on en sort trois, le maftir devrait répéter, car on ne dit pas Kaddich avant que la paracha soit terminée. Et après qu'ils ont terminé la paracha, on dit Kaddich et le maftir lit ce que le septième a lu. Ainsi l'ont institué Rabbénou Eliyahou et Rabbénou Mechoullam, de mémoire bénie (et c'est un bon usage), car il n'est pas logique qu'un mineur maftir, qui n'est pas du nombre, lise l'obligation du jour.

ובסדר רב עמרם כתוב שבמקום שמפסיקין בקדיש אין מפטיר עולה למנין שבעה הרי למדנו מדבריו שהיו רגילין להפסיק בקדיש בין שביעי למפטיר ומה שאין מוציאין בשבת ספר תורה לקרות וביום השבת כמו שקורין בימים טובים קרבנות היום לפי שאין בפרשה של שבת רק שני פסוקים ו לקרות אלא מענינו של יום ועוד טעם אחר דקאמרינן לקמן פרק בתרא (מגילה דף לא:) תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שהן קורין בהן מעלה אני עליהן כאלו הקריבום לפני ומוחל אני להם על כל עונותיהם ובקרבן שבת אין קרבן לכפר דכולן עולות

Et dans le Seder de Rav 'Amram il est écrit que là où l'on interrompt par le Kaddich, le maftir ne monte pas pour compléter les sept ; nous apprenons donc de ses paroles qu'ils avaient l'habitude d'interrompre par le Kaddich entre le septième et le maftir. Quant au fait qu'on ne sort pas, le Chabbat, un [autre] rouleau pour lire, comme aux jours de fête, les sacrifices du jour : c'est parce que dans la paracha du Chabbat il n'y a que deux versets [le texte est ici incomplet], [on ne devrait] lire que ce qui est du sujet du jour. Et une autre raison, comme nous disons plus loin au dernier chapitre (31a) : « J'ai institué pour eux l'ordre des sacrifices ; quand ils les lisent, Je considère comme s'ils Me les avaient offerts, et Je leur pardonne toutes leurs fautes » ; or dans le sacrifice du Chabbat il n'y a pas de sacrifice d'expiation, car ce sont tous des holocaustes.

והלכתא מפטיר עולה דקאמר בפרק בני העיר (מגילה דף ל.) ר"ח אדר שחל להיות בשבת בואתה תצוה אמר אביי קרו שיתא בואתה תצוה עד ועשית כיור נחשת וחד תני וקרי מן כי תשא עד ועשית כיור והיינו מפטיר אלמא מפטיר עולה למנין שבעה וכן הלכה ולכך אנו נוהגין בתענית במנחה ובתשעה באב וביוה"כ במנחה שהשלישי הוא מפטיר אבל בשבת השמיני מפטיר וביו"ט הששי וביוה"כ השביעי לפי שאנו רוצים לעשות מנהגינו אליבא דכולי עלמא דכיון דמוסיפים עליהן ניחא לכ"ע דלמאן דאמר עולה הוי מפטיר שמיני ואין בכך כלום דמוסיפין ולמ"ד מפטיר אינו עולה כבר קראו לפניו שבעה

Et la halakha est que le maftir monte, comme on le dit au chapitre « Bné Haïr » (30a) : Roch 'Hodech Adar qui tombe un Chabbat sur Vé-ata tetsavé, Abayé dit : on lit six dans Vé-ata tetsavé jusqu'à « tu feras une cuve de cuivre », et un revient et lit de Ki Tissa jusqu'à « tu feras une cuve », c'est le maftir ; donc le maftir monte pour compléter les sept, et telle est la halakha. C'est pourquoi nous faisons aux jeûnes à Min'ha, à Tich'a Beav et à Yom Kippour à Min'ha [que] le troisième est maftir ; mais le Chabbat le huitième est maftir, à Yom Tov le sixième et à Yom Kippour le septième : parce que nous voulons que notre usage soit conforme à tous les avis ; car puisqu'on ajoute, c'est acceptable pour tous : pour celui qui dit qu'il monte, le maftir est le huitième, et cela ne pose aucun problème puisqu'on ajoute ; et pour celui qui dit que le maftir ne monte pas, sept ont déjà lu avant lui.

ואע"ג שקורא המפטיר בי"ט וביוה"כ בעניינא דיומא ואמרי' לקמן בפרק בתרא דקרו שיתא בואתה תצוה וחד קרי בכי תשא. מ"מ תקינו עכשיו שיקרא המפטיר שהוא שמיני עניינא דיומא כדי לנהוג אליבא דכ"ע.

Et bien que le maftir lise à Yom Tov et à Yom Kippour sur le sujet du jour, et que nous disions plus loin au dernier chapitre qu'on lit six dans Vé-ata tetsavé et un lit dans Ki Tissa, malgré cela on a institué maintenant que le maftir, qui est le huitième, lise le sujet du jour, afin de se conformer à tous les avis.

כך השיב רבינו תם ז"ל והרב רבינו משולם ז"ל וכן פסקו רב עמרם ורב האי גאון ז"ל. ודבר זה תלוי במה שנהגו להפסיק בקדיש בין שביעי למפטיר:

Ainsi a répondu Rabbénou Tam, de mémoire bénie, ainsi que Rabbénou Mechoullam, de mémoire bénie, et ainsi ont tranché Rav 'Amram et Rav Hai Gaon, de mémoire bénie. Et cette affaire dépend de l'usage d'interrompre par le Kaddich entre le septième et le maftir.

תניא המפטיר בנביא לא יפחות מאחד ועשרים פסוקים כנגד שבעה שקראו בתורה. ואי סליק ענינא בבציר מעשרים ואחד כגון עולותיכם ספו על זבחיכם לא בעינן אחד ועשרים. ואי איכא תורגמן לא בעינן אחד ועשרים אלא אפי' לא קרא אלא עשרה פסוקים שפיר דמי. דתני ר' חלפתא בן שאול לא שנו אלא במקום שאין תורגמן אבל במקום שיש תורגמן פוסק.

On a enseigné : le maftir dans les Prophètes ne lit pas moins de vingt et un versets, correspondant aux sept qui ont lu dans la Torah. Et si le sujet se termine avant vingt et un, comme « vos holocaustes, ajoutez-les à vos sacrifices », on n'a pas besoin de vingt et un. Et s'il y a un traducteur, on n'a pas besoin de vingt et un, mais même s'il n'a lu que dix versets, c'est bien : car R. 'Halafta ben Chaoul a enseigné : ils n'ont enseigné cela que là où il n'y a pas de traducteur, mais là où il y a un traducteur, il s'arrête.

מכאן משמע שגם בימי חכמי הש"ס היו מקומות שלא היו מתרגמין מכאן סמכו למנהגינו שאין אנו רגילין לתרגם.

De là il ressort que même aux jours des Sages du Talmud il y avait des endroits où l'on ne traduisait pas ; de là ils ont tiré appui pour notre usage de ne pas traduire.

ואמרי' נמי בירושלמי (ה"א) אמר ר' ייסא מן מה דאנן חמויי דרבנן נפקי לתעניתא וקרו ליה ולא מתרגמי הדא אמרה שאין התרגום מעכב. אמר ר' יונה אע"ג דתימא אין התרגום מעכב טעה מחזירין אותו.

Et nous disons aussi dans le Yerouchalmi (h. 1) : R. Yissa a dit : de ce que nous voyons les Rabbanan sortir pour un jeûne, lire et ne pas traduire, cela signifie que la traduction n'est pas indispensable. R. Yona a dit : même si tu dis que la traduction n'est pas indispensable, si [le lecteur] s'est trompé, on le fait revenir.

ויראה שהם היו מתרגמין לפרש להמון העם שהיו מדברים בלשון ארמית. אבל לדידן מה תועלת יש בתרגום כיון שאין מבינין אותו. ואין לומר נלמוד מהם שיפרש בלשון שיבינו דיש לומר דתרגום שאני שנתקן ברוח הקדש.

Il paraît qu'ils traduisaient pour expliquer au peuple, qui parlait en araméen ; mais pour nous, quelle utilité y a-t-il à la traduction, puisqu'on ne la comprend pas ? Et il ne faut pas dire : apprenons d'eux à expliquer dans une langue qu'on comprenne, car on peut dire que le targoum est particulier, car il a été institué par l'esprit saint.

אמר רב שמן בר אבא זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דר' יוחנן וכי הוה קרינן עשרה פסוקים במקום שיש תורגמן אמר לן אפסיקו.

Rav Chemen bar Abba a dit : maintes fois je me tenais devant R. Yo'hanan, et quand nous lisions dix versets à un endroit où il y a un traducteur, il nous disait : arrêtez-vous.

ירושלמי (ה"א) משה תיקן להם לישראל שיהו קוראין בתורה בשבתות ובימים טובים ובראשי חדשים ובחולו של מועד. שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל. עזרא תיקן להם לישראל שיהו קורין שלשה בתורה בשני ובחמישי ובמנחה בשבת:

Yerouchalmi (h. 1) : Moché a institué pour Israël de lire la Torah les Chabbatot, les fêtes, les Roch 'Hodech et les 'Hol Hamoed, comme il est dit : « Moché dit aux enfants d'Israël les fêtes de Hachem ». Ezra a institué pour Israël de lire trois dans la Torah le lundi, le jeudi et à Min'ha le Chabbat.

מתני' אין פורסין על שמע ואין. עוברין לפני התיבה ואין נושאין את כפיהם ואין קורין בתורה ואין מפטירין בנביא ואין עושין מעמד ומושב ואין אומרים ברכת אבילים ותנחומי אבילים וברכת חתנים ואין מזמנין על המזון (בכוס) %בשם בפחות מי' ובקרקעות תשעה וכהן ואדם כיוצא בהם.

Michna : on ne récite pas le Chéma en public, on ne passe pas devant l'arche, on ne lève pas les mains, on ne lit pas dans la Torah, on ne lit pas la haftara dans les Prophètes, on ne fait pas ma'amad oumochav, on ne dit pas la bénédiction des endeuillés, les consolations des endeuillés et la bénédiction des mariés, on ne fait pas le zimoun du repas avec le Nom à moins de dix ; pour les terres, neuf et un cohen, et « adam » [l'estimation] est semblable. (Le texte porte ici des variantes de copiste, « sur la coupe » / « avec le Nom ».)

אין פורסין על שמע פירש רש"י מנין בני אדם שבאין לבהכ"נ אחר שקראו צבור את שמע אומר קדיש וברכו וברכה ראשונה של יוצר ואומר רבינו תם אם יש ששה בני אדם שלא שמעו קדיש וברכו אע"פ שהשאר שמעו יכולין לומר קדיש וברכו.

« On ne récite pas le Chéma en public. » Rachi explique : un quorum de personnes qui entrent au Beith Haknesset après que le public a lu le Chéma : on dit Kaddich, Barekhou et la première bénédiction de Yotser. Et Rabbénou Tam dit : s'il y a six personnes qui n'ont pas entendu Kaddich et Barekhou, bien que les autres aient entendu, ils peuvent dire Kaddich et Barekhou.

והביא ראיה מהא דאמרינן במסכת סופרים (פ"י ה"ז) אין אומרים קדיש וברכו בפחות מעשרה רבותינו שבמערב אומרים בשבעה ונותנין טעם לדבריהם בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' פירוש כמנין התיבות וי"א אף בששה שעד ברכו ששה הוא אע"ג דלכאורה משמע דרבותינו שבמערב פליגי אתנא קמא ואגמרא דידן וסברי לכתחלה לא בעי אלא שבעה וי"א ששה ומיהו היה נראה לרבינו תם לאוקמא דלא ליפלוג אגמרא דידן ומיירי דהני ששה לא שמעו קדיש וברכו ואידך שמעו

Et il en apporte la preuve de ce que nous disons dans le traité Soferim (ch. 10, h. 7) : on ne dit pas Kaddich et Barekhou à moins de dix ; nos maîtres de l'Ouest disent à sept, et donnent la raison de leurs paroles : « pour que les chefs aient dirigé en Israël, quand le peuple s'est offert, bénissez Hachem » — c'est-à-dire selon le nombre des mots ; et certains disent même à six, car jusqu'à « barekhou » il y a six [mots]. Bien qu'à première vue il ressorte que nos maîtres de l'Ouest sont en désaccord avec le premier Tanna et avec notre Guemara, et pensent qu'a priori il n'en faut que sept, ou six selon d'autres, il paraissait pourtant à Rabbénou Tam qu'il fallait établir qu'ils ne contredisent pas notre Guemara, et qu'il s'agit de six qui n'ont pas entendu Kaddich et Barekhou alors que les autres ont entendu.

ועוד היה אומר ר"ת דששה אלו כנגד ששה תיבות ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר וגם אותיות ואתחנן ששה ואות ראשונה עולה ששה ובספר הישר כתב רבינו תם שמצא כתוב באגדה שאין אומרים ברכו אא"כ יש שם ששה שלא שמעו שנאמר בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה'

Rabbénou Tam disait encore que ces six correspondent aux six mots « Vaetha'nane el Hachem baet hahi lémor », et que les lettres de « Vaetha'nane » sont aussi six, et que la première lettre vaut six (gématria). Et dans le Séfer Hayachar, Rabbénou Tam a écrit qu'il a trouvé écrit dans une aggada qu'on ne dit pas Barekhou à moins qu'il n'y ait six personnes qui n'ont pas entendu, car il est dit : « pour que les chefs aient dirigé en Israël, quand le peuple s'est offert, bénissez Hachem ».

ותלמידי רש"י כתבו בשמו שאפי' בשביל אחד פורסין על שמע. ואפי' קרא הוא שמע יכול לחזור ולפרוס הוא עצמו שהרי שליח צבור אע"פ שהתפלל חוזר ומתפלל בקול רם אע"פ שכולנו בקיאין עכשיו ואין כל כך ראיה משמנה עשרה דשאני שמנה עשרה דאמר ר' יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום (ברכות דף כא.) ועוד החזן מסדר התפלה פעם שניה כדי שיענו הקהל קדושה וגם מצוה לענות מודים כדאיתא במסכת ברכות (שם:)

Et les élèves de Rachi ont écrit en son nom que même pour un seul on récite le Chéma en public ; et même s'il a lui-même lu le Chéma, il peut revenir et le réciter en public lui-même, puisque le chali'a'h tsibour, bien qu'il ait prié, revient et prie à voix haute, bien que nous soyons tous experts maintenant. Mais ce n'est pas une grande preuve des dix-huit bénédictions, car les dix-huit sont particulières, puisque R. Yo'hanan a dit « plût à Dieu que l'homme prie toute la journée » (Berakhot 21a) ; et de plus le 'hazan répète la prière pour que l'assemblée réponde la Kedoucha, et c'est aussi une mitsva de répondre « Modim », comme il est dit dans Berakhot (ibid.).

ועוד במסכת סופרים (שם) כתוב ובמקום שיש שם תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו בין קדיש ולאחר התפלה עמד אחד שלא שמע בין אלו ואמר ברכו או קדיש וענו אלו אחריו יצא ידי חובתו

De plus, dans le traité Soferim (ibid.) il est écrit : là où il y a neuf ou dix qui ont entendu, tant Barekhou que Kaddich, et après la prière un [autre] qui n'avait pas entendu parmi eux se lève et dit Barekhou ou Kaddich et ceux-là répondent après lui, il s'est acquitté.

ור"י אומר שלא רצה רבינו תם לפרוס על שמע כיון ששמעו כולם קדיש וברכו חוץ ממנו אפי' הוא עצמו לא רצה לומר ברכו ושמא לישנא דמסכת סופרים לא משמע אלא בדיעבד

Rabbénou Yits'hak (Ri) dit que Rabbénou Tam n'a pas voulu réciter le Chéma en public puisque tous avaient entendu Kaddich et Barekhou sauf lui, [et] même lui-même n'a pas voulu dire Barekhou. Et peut-être que le langage du traité Soferim ne signifie que le diévad ;

ולא נהירא לי לחלק בענין זה בין לכתחלה בין דיעבד וההיא רבותינו שבמערב פליגי את"ק וסברי דלכתחלה אומרים ברכו בשבעה וסברא גדולה היא דלמה לא יצטרפו תשעה ששמעו עם היחיד שלא שמע שיאמר הוא דבר שבקדושה הרי הוא מקדש השם בעשרה.

mais il ne me semble pas juste de distinguer en cette affaire entre a priori et diévad ; et [selon] ce passage, nos maîtres de l'Ouest contredisent le premier Tanna et pensent qu'a priori on dit Barekhou à sept ; et c'est un grand raisonnement : pourquoi les neuf qui ont entendu ne s'associeraient-ils pas à l'individu qui n'a pas entendu, afin qu'il dise une chose de sainteté ? Il sanctifie le Nom à dix.

ירושלמי (ה"ד) מכיון דתנינא אין פורסין על שמע בפחות מעשרה למה לי דתני אין עוברין לפני התיבה בפחות מעשרה התחילו בעשרה והלכו מקצתן גומר ואין נושאין כפיהן בפחות מעשרה ואם התחילו וכו': ואין מפטירין בנביא וכו'. ועל כולם הוא אומר ועוזבי ה' יכלו:

Yerouchalmi (h. 4) : puisque nous avons appris « on ne récite pas le Chéma en public à moins de dix », pourquoi est-il nécessaire d'enseigner « on ne passe pas devant l'arche à moins de dix » ? [Pour dire que] s'ils ont commencé à dix et que certains sont partis, il termine ; « on ne lève pas les mains à moins de dix », et s'ils ont commencé, etc. : « et on ne lit pas la haftara dans les Prophètes », etc. Et sur eux tous il est dit : « et ceux qui abandonnent Hachem seront anéantis ».

גמ' מנא הני מילי. אמר ר' חייא בר אבא אמר קרא ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מעשרה מאי משמע דתני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא אתיא תוך תוך כתיב הכא בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה מה להלן עשרה אף כאן עשרה

Guemara : « D'où le savons-nous ? » R. 'Hiya bar Abba a dit : le verset dit « et Je serai sanctifié au milieu des enfants d'Israël » : toute chose de sainteté ne se fait pas à moins de dix. D'où cela ressort-il ? Rabanaï, frère de R. 'Hiya bar Abba, a enseigné : on l'apprend par « au milieu » : il est écrit ici « au milieu des enfants d'Israël » et il est écrit là « séparez-vous du milieu de cette assemblée » ; de même que là c'est dix, ici aussi dix.

וקדושה שאומרים ביוצר יחיד אומרה שאינו אלא סיפור דברים בעלמא שמשרתי מעלה מקדישין כאדם שקורא פסוקי קדושה שבישעיה אבל קדושה של שמונה עשרה שאנו אומרים נקדש צריך עשרה:

Quant à la Kedoucha qu'on dit dans Yotser, un individu peut la dire, car ce n'est qu'un récit, [comme] les serviteurs d'en haut qui sanctifient, comme celui qui lit les versets de kedoucha d'Yéchaya ; mais la kedoucha des dix-huit bénédictions, que nous disons « nakdich », exige dix.

ואין עושין מעמד ומושב. מאי טעמא כיון דבעי למימר עמדו יקרים עמדו שבו יקרים שבו לאו אורח ארעא בפחות מעשרה:

« Et on ne fait pas ma'amad oumochav. » Pourquoi ? Puisqu'on doit dire « levez-vous, ô chers ; levez-vous, asseyez-vous, ô chers ; asseyez-vous », ce n'est pas dans l'usage convenable à moins de dix.

אין אומרים ברכת אבילים מאי ברכת אבילים ברכת רחבה דאמר ר' יצחק אמר רבי יוחנן ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין ברכת אבילים בעשרה ואין אבילים מן המנין.

« On ne dit pas la bénédiction des endeuillés. » Qu'est-ce que la bénédiction des endeuillés ? La bénédiction de Re'hava, car R. Yits'hak a dit au nom de R. Yo'hanan : la bénédiction des mariés [se dit] à dix, et les mariés comptent dans le quorum ; la bénédiction des endeuillés [se dit] à dix, et les endeuillés ne comptent pas dans le quorum.

ונראה דברכת המזון דאבילים לא בעי עשרה אע"פ שאומרים אל אמונה דיין אמת ושופט צדק וכו' כדאיתא בפרק קמא דכתובות (דף ח:) דדוקא בברכת רחבה בעי עשרה ואע"ג דמעיקרא הוו בעי לאוקמי מלתיה דר' יצחק קמייתא בברכת המזון במסקנא לא מתוקמא הכי אלא בברכת רחבה.

Et il semble que pour le Birkat Hamazon des endeuillés on n'ait pas besoin de dix, bien qu'on dise « Dieu de vérité, juge véridique et juste », etc., comme il est dit au chapitre 1 de Ketoubot (8b) ; car c'est seulement pour la bénédiction de Re'hava qu'il faut dix. Et bien qu'au début on ait voulu établir la première parole de R. Yits'hak sur le Birkat Hamazon, en conclusion elle n'est établie que sur la bénédiction de Re'hava.

וגם יש בתשובת הגאונים וברכת אבילים שאתם אומרים על הכוס נברך מנחם אבילים אין מנהג שלנו לומר זה בישיבה וגם בבבל כל עיקר אבל אתם שתיקנו לכם חכמים הראשונים אמרו אותה השתא מיהא אינה צריכה עשרה שלא מצינו עשרה אלא בברכת רחבה בלבד:

Et il y a aussi dans une réponse des Gaonim : « la bénédiction des endeuillés que vous dites sur la coupe, « nous bénirons le Consolateur des endeuillés » : ce n'est pas notre usage de la dire à la yéchiva, ni en Babylonie du tout ; mais vous, pour qui les premiers Sages l'ont institué, dites-la ; en tout cas elle n'exige pas dix, car nous n'avons trouvé dix que pour la bénédiction de Re'hava seulement ».

ואין מזמנין על הכוס וכו'. מ"ט כיון דבעי למימר נברך לאלהינו בבציר מעשרה לאו אורח ארעא:

« Et on ne fait pas le zimoun sur la coupe », etc. Pourquoi ? Puisqu'il faut dire « bénissons notre Dieu », [le faire] à moins de dix n'est pas dans l'usage convenable (derekh erets).