Meguila 24a-24b

ובנביא וכו' והוא שהיו רגילין ג"כ לתרגם בנביאים ואמר שרשאי המפטיר לקרות שלשה כאחד ויתרגם המתרגם כאחד שאין הטעות מצויה כל כך בקריאת שלשה ואם יארע שיטעה אין אנו קפדים על כך ומ"מ ביתר משלשה לא יעשה שהטעות מצויה בכך

« Et dans les Prophètes [trois] » etc. : on avait aussi l'usage de traduire dans les Prophètes. Il dit que le maftir peut lire trois versets d'un coup et que le traducteur les traduise d'un coup, car l'erreur n'est pas si fréquente avec la lecture de trois ; et s'il arrive qu'il se trompe, on n'y tient pas. Mais au-delà de trois il ne faut pas le faire, car l'erreur y est fréquente.

ואם היו שלשתן שלש פרשיות שכל אחד הוא פרשה בפני עצמה כגון כה אמר יי' חנם וגומר ומצרים ירד עמי בראשונה וגו' ועתה מה לי פה נאם יי' וגומר קורין ומתרגמין אחד אחד הואיל וכל אחד ענין מיוחד בפני עצמו קרוב הוא לטעות בכך

« Et s'il y avait trois parachiot » : où chacun est une paracha à part, comme « Ko amar Hachem : 'innam » etc., « Oumitsrayim yarad ami bari'chona » etc., « Veata mah li fo, neoum Hachem » etc. — on lit et on traduit un par un, puisque chacun est un sujet distinct et qu'il est proche de l'erreur en cela.

מדלגין בנביא פי' מפרשה לפרשה אחרת רחוקה הימנה ולא בתורה שחוששין לטעות

« On saute dans les Prophètes » : c'est-à-dire d'une paracha à une autre paracha éloignée ; « mais pas dans la Torah », où l'on craint l'erreur.

ומ"מ פי' בגמ' שאף התורה מדלגין בה בענין אחד כגון אחרי מות ואך בעשור שהכל מענין היום וכמו שאנו נוהגין בתעניות מויחל משה לפסל לך אבל בנביא מדלגין אפילו מענין לענין

En tout cas, la Guemara explique que dans la Torah aussi on saute à l'intérieur d'un même sujet, comme « Aharé Mot » et « Ak béasor », car tout concerne le sujet du jour ; et comme nous avons l'usage aux jeûnes, de « Vayé'hal Moché » à « Pessol lekha ». Mais dans les Prophètes on saute même d'un sujet à un autre.

עד כמה הוא מדלג פי' הן בתורה בענין אחד הן בנביא בשני עניינים עד כדי שלא יפסיק התורגמן רוצה לומר שתהא גלילתו במקום שרוצה לדלג קרובה כל כך שיגיע הוא בגלילתו למקום שרוצה לדלג בו קודם שישלים התורגמן את התרגום אבל יתר על כן אסור שלא יעמדו הצבור בשתיקה

« Jusqu'où saute-t-il ? » — c'est-à-dire, tant dans la Torah à l'intérieur d'un sujet que dans les Prophètes entre deux sujets — « de façon que le traducteur ne s'arrête pas » : c'est-à-dire que le déroulement [du rouleau] à l'endroit où il veut sauter soit si proche qu'il y parvienne avant que le traducteur ait fini la traduction. Mais plus que cela est interdit, pour que l'assemblée ne reste pas dans le silence.

פי' בגמ' שאף בכדי שיעור זה אין מדלגין מנביא לנביא

La Guemara explique que même dans cette mesure on ne saute pas d'un prophète à un autre.

ובנביא של תרי עשר הואיל וכספר אחד הוא חשוב מדלגין ובלבד שלא ידלג מסוף הספר לתחלתו ר"ל שלא ידלג למפרע כלומר שלא ישוב בדלוגו לאחוריו:

Et dans le prophète des Douze, puisqu'il est considéré comme un seul livre, on saute, pourvu qu'il ne saute pas de la fin du livre à son début, c'est-à-dire qu'il ne saute pas « à l'envers », en revenant en arrière dans son saut.

ויש שואלין בה מה שאנו נוהגין לדלג מנביא לנביא בשבת של חתונה והוא שאומר שוש אשיש ומדלגין ממנה להפטרה של יום ואע"פ שאינה באותו נביא עד שמתוך כך פירשו אחרוני הרבנים שלא נאמר דלוג מנביא לנביא אלא כשמדלג לצורך כגון שצריך להשלים כ"א פסוקים ונגמר הספר במה שהתחיל ורוצה להשלימו בנביא אחר אבל מכיון שאינו עושה כן לצורך אלא לזמר בעלמא רשאי

Certains posent une question à ce sujet : l'usage que nous avons de sauter d'un prophète à un autre au Chabbat du mariage, où l'on dit « Sos assis » et l'on saute de là à la haftara du jour, bien qu'elle ne soit pas dans le même prophète. C'est pourquoi les derniers rabbins ont expliqué que « on ne saute pas d'un prophète à un autre » n'a été dit que lorsqu'on saute par nécessité, par exemple s'il faut compléter vingt et un versets et que le livre s'achève avec ce qu'il a commencé et qu'il veut le compléter dans un autre prophète ; mais puisqu'il ne le fait pas par nécessité, seulement pour le chant, c'est permis.

ומ"מ מנהג ספרד שאין כוללים שוש אשיש עם ההפטרה אלא מברך לפניה ומפטיר בענינו של יום ומשלים ברכותיה של אחריה ואח"כ אומר שוש אשיש בלא ברכה והוא מנהג נאה:

En tout cas, l'usage d'Espagne est de ne pas inclure « Sos assis » dans la haftara : on bénit avant elle, on fait la haftara du jour, on achève les bénédictions de la fin, et ensuite on dit « Sos assis » sans bénédiction ; et c'est un bel usage.

המשנה החמישית המפטיר בנביא וכו' כוונת המשנה בענין החלק הרביעי לבאר דברים הנעשים בצבור על ידי מי הם נעשים ואמר שהמפטיר בנביא ר"ל אותו שרגיל להפטיר בנביא ומזמין עצמו לכך ואע"פ שאינו כבוד אצלו אף אנו נותנין לו כבוד להיות הוא פורס על שמע על אחד מן הדרכים שפרשנוהו למעלה ועובר לפני התיבה ביום שאין בו הפטרה ואם הוא קטן ואינו ראוי להוציא את הרבים בפריסת שמע ותפלה אביו או רבו נוחלין כבודו במקומו

La cinquième Michna : « le maftir dans les Prophètes » etc. L'intention de la Michna dans le quatrième volet est d'expliquer, pour les choses qui se font en public, par qui elles sont faites. Elle dit que « celui qui fait la haftara dans les Prophètes » — c'est-à-dire celui qui a l'habitude de faire la haftara et se tient prêt pour cela — bien que ce ne soit pas un honneur pour lui, nous lui donnons aussi l'honneur de faire la prissa sur le Chéma, de l'une des manières que nous avons expliquées plus haut, et de passer devant l'arche le jour où il n'y a pas de haftara. Et s'il est mineur et n'est pas apte à acquitter la communauté par la prissa sur le Chéma et la prière, son père ou son maître héritent de son honneur à sa place.

קטן קורא בתורה שאין הכוונה אלא להשמיע לעם ואין זו מצוה גמורה כשאר מצות שנאמר בה כל שאינו מחויב וכו' ואע"פ שהוא מברך הרי מ"מ יש לו שייכות בתלמוד תורה עד שאחרים מצווין ללמדו

« Un mineur lit dans la Torah », car l'intention n'est que de faire entendre au peuple, et ce n'est pas une mitsva complète comme les autres mitsvot, dont il est dit « quiconque n'est pas obligé » etc. Et bien qu'il bénisse, il a en tout cas un lien avec l'étude de la Torah, au point que d'autres sont tenus de l'enseigner.

וכל שכן שהקטן רשאי לתרגם אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה

À plus forte raison le mineur peut traduire, mais il ne fait pas la prissa sur le Chéma et ne passe pas devant l'arche.

ובתלמוד המערב אמרו שאינו פורס אא"כ הביא שתי שערות הא הביא שתי שערות פורס אע"פ שהוא קטן אבל אינו עובר לפני התיבה אע"פ שהביא שתי שערות עד שיראה כגדול ר"ל שיהיה גדול ובר מצוה הא כל שנראה כגדול עובר אע"פ שלא נתמלא זקנו

Et dans le Talmud d'Occident ils ont dit qu'il ne fait pas la prissa à moins d'avoir produit deux poils ; donc, s'il a produit deux poils, il fait la prissa même s'il est mineur ; mais il ne passe pas devant l'arche, même s'il a produit deux poils, tant qu'il n'a pas l'air d'un grand, c'est-à-dire qu'il soit grand et majeur ; donc quiconque a l'air d'un grand passe devant l'arche, même si sa barbe n'est pas pleine.

ומה שאמרו במס' חולין כ"ד ב' שאין ממנין שליח צבור אא"כ נתמלא זקנו פירושו להיותו שליח צבור קבוע אבל זו שבכאן עניינה באקראי בעלמא מ"מ גדולי המפרשים כתבו שענין נראה כגדול ונתמלא זקנו שיעור אחד הוא:

Et ce qu'ils ont dit dans le traité 'Houlin (24b), qu'on ne nomme pas un officiant à moins que sa barbe soit pleine, cela signifie pour être officiant régulier ; mais ici il s'agit seulement d'une occasion. En tout cas, les grands commentateurs ont écrit que « avoir l'air d'un grand » et « avoir la barbe pleine » sont une seule mesure.

ואינו נושא את כפיו אם הוא כהן ומ"ש במסכת סוכה מ"ב א' בקטן שאם יודע לפרוס את כפיו חולקין לו תרומה בבית הגרנות אלמא שהוא נושא את כפיו פירושו שהוא נבלע עם שאר הכהנים ומיטפל עמהם לישא כפיו עמהם או שמא יודע לפרוס כפיו הוא מצד שמחנכין אותו לכך שיהא בקי בפריסה לשעתו

« Et il ne lève pas les mains », s'il est cohen. Et ce qui est dit dans le traité Souka (42a) à propos du mineur, que s'il sait étendre ses mains on lui donne une part de la térouma dans les aires de battage, ce qui montre qu'il lève les mains, cela signifie qu'il se mêle aux autres cohanim et s'occupe avec eux de lever les mains avec eux ; ou peut-être que « il sait étendre ses mains » signifie qu'on l'éduque à cela pour qu'il soit expert dans l'étendue [des mains] en son temps.

פוחח יש שפירשו יחף עד שכל שוקיו מגולין עד כרעיו ממה שתרגם יונתן כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף ערטלאי ופחח ואין הדברים נראין שהרי אמרו העובר לפני התיבה בסנדל אף ביחף לא יעבור הא בשאר בני אדם לא

« Pouha'h » : certains ont expliqué [qu'il s'agit de] quelqu'un de pieds nus, dont toutes les jambes sont découvertes jusqu'aux mollets, d'après ce que Yonathan a traduit « comme a marché mon serviteur Yéchayahou nu et pieds nus » par « artila'i ou-fa'hakh ». Mais ces paroles ne paraissent pas justes, car ils ont dit : « celui qui passe devant l'arche en sandale, a fortiori ne passera pas pieds nus » ; donc pour les autres hommes non.

ומתוך כך פירשו גדולי הפוסקים שבגדיו קרועים עד שנפלו מכתיפיו ונשארו כתיפיו מגולין ובמס' סופרים אמרו שכרעיו מגולין ויש גורסין שם שזרועותיו נראין:

C'est pourquoi les grands décisionnaires ont expliqué que ses vêtements sont déchirés au point de tomber de ses épaules, et que ses épaules restent découvertes. Et dans le traité Soferim ils ont dit que ses jambes sont découvertes ; et certains lisent là-bas que ses bras sont visibles.

פורס על שמע שאין בפריסה צבור כל כך שנחוש לכבוד צבור וכן מתרגם שאין לחוש בתרגום לכבוד צבור אבל אינו עובר לפני התיבה ולא קורא בתורה ולא נושא את כפיו שאין עניינים אלו אלא ברוב צבור ואין כבוד לצבור בכך ופי' בגמ' שאפי' היה פוחח זה קטן לא יקרא בתורה:

Il fait la prissa sur le Chéma, car il n'y a pas dans la prissa une assemblée si importante qu'il faille craindre pour son honneur ; de même il traduit, car dans la traduction il n'y a pas à craindre pour l'honneur de l'assemblée. Mais il ne passe pas devant l'arche, ne lit pas dans la Torah et ne lève pas les mains, car ces fonctions ne se font que devant la majorité de l'assemblée, et il n'y a pas d'honneur pour l'assemblée en cela. Et la Guemara explique que même si ce « pouha'h » est mineur, il ne lira pas dans la Torah.

סומא פורס על שמע אע"פ שהוא אומר יוצר המאורות והוא אינו נהנה מהם פי' בגמ' שהוא נהנה מהם על ידי אחרים שרואין אותו טועה ומלמדין אותו

« L'aveugle fait la prissa sur le Chéma » : bien qu'il dise « Yotser hamé'orot » et ne jouisse pas d'eux, la Guemara explique qu'il en jouit par l'intermédiaire d'autres, qui le voient se tromper et l'instruisent.

וכן מתרגם שהרי על פה הוא נאמר ואפילו לדעת האומר שהסומא פטור מכל המצות וכל מי שאינו מחויב אינו מוציא הכא לאו מוציא גמור הוא אלא שמסדיר את התפלה לפניהם ועונין על כל דבר ודבר

De même il traduit, puisque cela se dit de mémoire. Et même selon celui qui dit que l'aveugle est dispensé de toutes les mitsvot et que quiconque n'est pas obligé n'acquitte pas les autres, ici il n'acquitte pas vraiment : il ne fait qu'ordonner la prière devant eux, et ils répondent à chaque chose.

ומ"מ נראה שאינו עובר לפני התיבה ולא נושא את כפיו וכל שכן שאינו קורא בתורה שהרי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן על פה

Toutefois il semble qu'il ne passe pas devant l'arche et ne lève pas les mains, et à plus forte raison qu'il ne lit pas dans la Torah, car « les choses écrites, tu n'as pas le droit de les dire de mémoire ».

ויש מתירין בכלן אחר שלא פירש בהדיא במשנתנו אבל אינו עובר וכו' ומפרשים דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה דווקא במי שאפשר לו בכתב ואין זה כלום שהרי בכל התלמוד אמרו כדמתרגם רב יוסף ולא היה הענין אלא מפני שהיה סגי נהור ולא היה יכול לקרוא דברים שבכתב ומגדולי המחברים כתבו שהוא נעשה שליח צבור

Et certains permettent pour tous, puisque la Michna n'a pas expliqué clairement « mais il ne passe pas [devant l'arche] » etc. ; et ils expliquent que « les choses écrites, tu n'as pas le droit de les dire de mémoire » ne vaut que pour celui qui peut [lire] dans l'écrit. Mais cela n'est rien, car dans tout le Talmud ils ont dit « comme traduisait Rav Yossef » ; et l'affaire n'était due qu'au fait qu'il était aveugle (sagui nahor) et ne pouvait pas lire les choses écrites. Et parmi les grands auteurs, certains ont écrit qu'il devient officiant.

ור' יהודה אומר כל שלא ראה וכו' ואין הלכה כדבריו:

« Et R. Yehouda dit : quiconque n'a jamais vu » etc. : et la halakha n'est pas comme lui.

המשנה הששית כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו וכו' כוונת המשנה כשלפניה לבאר אותן הפסולין לנשיאות כפים מצד חשש שמא יסתכלו בו העם והוא שאסור להסתכל בכהנים בעוד שהם מברכין כמו שאמרו במסכת חגיגה ט"ז א' כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם ומאי ניהו זה המסתכל בכהנים בשעה שנושאין כפיהם

La sixième Michna : « un cohen dont les mains ont des défauts ne lève pas les mains » etc. L'intention de la Michna, comme la précédente, est d'expliquer quels sont ceux qui sont inaptes à lever les mains, par crainte que le peuple ne les regarde. Car il est interdit de regarder les cohanim pendant qu'ils bénissent, comme ils l'ont dit dans le traité 'Haguiga (16a) : « quiconque n'a pas égard à l'honneur de son Créateur, il aurait mieux valu pour lui qu'il ne vienne pas au monde » ; et qui est-ce ? celui qui regarde les cohanim pendant qu'ils lèvent les mains.

ויראה לי הטעם בזה מצד העדר הכוונה בהבטתם ומפני שההבטה מצוייה באצבעותיהם של כהנים מפני שהוא דבר מחודש אצלם ונכספים לראותם החמירו בה ביותר

Et il me semble que la raison en est l'absence de concentration dans ce regard ; et, parce que le regard se porte facilement sur les doigts des cohanim, étant une chose nouvelle pour eux et qu'ils désirent la voir, on a été très strict là-dessus.

וסעד לדברי מצאתי בתלמוד המערב אסור להסתכל בכהנים בשעה שהם מברכין כלום אמרו אין מסתכלין אלא מפני היסח הדעת מאן דלא מסתכל לא מסח דעתיה

Et un appui à mes paroles, je l'ai trouvé dans le Talmud d'Occident : « il est interdit de regarder les cohanim pendant qu'ils bénissent » ; « est-ce qu'ils ont dit que ne pas regarder [est exigé] sauf à cause de la distraction ? Celui qui ne regarde pas ne se laisse pas distraire ».

ומכאן אני אומר במה שכתבו מקצת מפרשים שלא נאסרה הבטה זו אלא במקדש שהיו מזכירין את השם שאין הדבר כן אלא בכל מקום כן

De là je dis, au sujet de ce que certains commentateurs ont écrit, que ce regard n'a été interdit que dans le Temple où l'on mentionnait le Nom : il n'en est pas ainsi, mais c'est le cas partout.

ומתוך כך אמרו במשנה זו שכהן שיש בידו מומין לא ישא את כפיו מפני שאין העם שולטין בעצמם מלהסתכל בו

Et c'est pourquoi la Michna dit qu'un cohen dont les mains ont des défauts ne lève pas les mains, parce que le peuple ne se maîtrise pas au point de ne pas le regarder.

וכן מי שהיו ידיו צבועות סטיס וקוצה והם עשבים ידועים אצלם שהיו מכניסין אותם בכלל הצבעים אינו נושא את כפיו ופי' בגמ' בזה שאם רוב אנשי אותה העיר מלאכתן כך מותר וכן הלכה:

Et de même celui dont les mains sont teintes de « satis » et de « kotsé » — ce sont des plantes connues chez eux, qu'ils comptaient parmi les teintures — ne lève pas les mains. Et la Guemara explique à ce sujet que si la majorité des hommes de cette ville exercent ce métier, c'est permis. Et ainsi est la halakha.

זהו ביאור המשנה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא מומין שאמרו לא סוף דבר בידיו אלא אף אם היו בפניו או ברגליו שהרי אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהם ואם יהיו ברגליו מומין יביטו בהם ויפסידו כונתם:

Voilà l'explication de la Michna et ce qui vient s'y ajouter dans la Guemara : les défauts dont ils ont parlé, non seulement aux mains, mais aussi s'ils sont au visage ou aux pieds. Car les cohanim n'ont pas le droit de monter en sandales ; et s'ils ont des défauts aux pieds, on les regardera et on perdra sa concentration.

אין מעלין לנשיאות כפים מי שהוא עלג בלשונו עד שיקרא לאלפין עיינין ולעיינין אלפין וכן מי שהיו ידיו בהקניות או עקומות או עקושות לא ישא את כפיו

On ne fait pas monter pour lever les mains celui qui a un défaut de langue, au point de lire les alef comme des 'aïn et les 'aïn comme des alef ; de même celui dont les mains sont couvertes de taches (bahaniyot) ou sont tordues ou courbées ne lève pas les mains.

זלגן והוא מי שעיניו דומעות מלשון זלגו עיניו דמעות ויש קורין זבלגן ומפרשין מי שרירו זב מלשונו וזב הוא מלשון זיבה ולגן הוא בלשון יוני לשון דומה ללעז שלנו

« Zalgan » : c'est celui dont les yeux pleurent, du verset « ses yeux ont fait couler des larmes » ; certains lisent « zévalgan » et expliquent : celui dont la salive coule de sa langue, « zav » venant de « zivah » (écoulement) ; et « lagan » est en langue grecque, un terme semblable à notre langue vernaculaire (sens de cette explication à vérifier).

וכן סומא באחד מעיניו לא ישא את כפיו ואם היה זולגן או סומא זה דש בעירו מותר מאחר שהורגלו לראותו אין הדבר מחודש אצלם ולא יביטו בו

De même l'aveugle d'un œil ne lève pas les mains. Mais si c'était un « zalgan » ou cet aveugle, et qu'il est connu dans sa ville (dach beiro), c'est permis, puisqu'on a l'habitude de le voir, la chose n'est pas nouvelle pour eux et ils ne le regarderont pas.

ויש מי שמורה כן אף בשאר המומין וכן נראה לי ממה שמצאתי בתלמוד המערב ההוא דהוין ידוי עקישן אתא לקמי' דר' נפתלי אמר ליה כיון דאת דש בעירך מותר

Et il y en a qui décident ainsi même pour les autres défauts ; et il me semble ainsi d'après ce que j'ai trouvé dans le Talmud d'Occident : quelqu'un dont les mains étaient tordues vint devant R. Naftali ; il lui dit : puisque tu es connu dans ta ville, c'est permis.

מי שהוא עלג בלשונו עד שקורא לאלפין עיינין ולעיינין אלפין וכן כל כיוצא בזה אין מורידין אותו לפני התיבה וכן כל כיוצא בזה:

Celui qui a un défaut de langue, au point de lire les alef comme des 'aïn et les 'aïn comme des alef, ainsi que tous les cas semblables, on ne le fait pas descendre devant l'arche, ni aucun cas semblable.

הרבה דברים יש בברכת כהנים מפוזרין בתלמוד וראויות להתקבץ בכאן ואלו הן

Il y a beaucoup de choses sur la bénédiction des cohanim, dispersées dans le Talmud, qu'il convient de rassembler ici.

במסכת ראש השנה כ"ח ב' התבאר שאין הכהן רשאי לשנות בברכות כלל ר"ל שאם אמר הואיל ונתנה לי רשות לברך אוסיף ברכה אחת משלי אינו רשאי שנ' לא חוסיפו על הדבר

Dans le traité Roch Hachana (28b) il est expliqué que le cohen n'a pas le droit de modifier du tout les bénédictions, c'est-à-dire que s'il dit « puisqu'on m'a donné la permission de bénir, j'ajouterai une bénédiction de moi », il n'en a pas le droit, car il est dit « vous n'ajouterez rien à la chose ».

ובקצת נוסחאות של גאונים מצינו פסוק אחד לכל תיבה שבברכת כהנים אלא שאף הם לא תקנום אלא ליחידי הצבור

Et dans certaines versions des Guéonim nous avons trouvé un verset pour chaque mot de la bénédiction des cohanim ; mais eux non plus ne l'ont institué que pour les individus de l'assemblée.

כהן שנשא את כפיו במקום אחד ונזדמן לו צבור אחר שלא הגיעו לברכת כהנים [נושא להם את כפיו כשמגיעין לברכת כהנים]

Un cohen qui a levé les mains en un endroit et rencontre une autre assemblée qui n'est pas encore arrivée à la bénédiction des cohanim, lève les mains pour eux quand ils y arrivent.

במס' סוטה התבאר שברכת כהנים צריכה להיות בלשון הקדש ובנשיאות כפים ובעמידה ומכאן נוהגין בספרד להיות כל הצבור עומדין בשעה ששליח צבור אומר ברכת כהנים אפילו במקום שאין נושאין כפיהם

Dans le traité Sota il est expliqué que la bénédiction des cohanim doit être en langue sainte, avec élévation des mains et debout. De là, l'usage en Espagne est que toute l'assemblée se tienne debout quand l'officiant dit la bénédiction des cohanim, même là où l'on ne lève pas les mains.

ובשעה שבית המקדש קיים היו מברכין בשם המפורש ומ"מ בגבולין אסור

Et quand le Temple existait, on bénissait avec le Nom explicite ; en tout cas, dans les provinces (guevoulin) c'est interdit.

וצריך שיהיו הכהנים משמיעין את קולם בקול רם

Il faut que les cohanim fassent entendre leur voix à voix haute.

וכן צריך שיהיו הכהנים פניהם כלפי העם ועם שאחורי הכהנים אינם בכלל ברכה

De même, il faut que les cohanim aient le visage tourné vers le peuple ; et le peuple qui est derrière les cohanim n'est pas inclus dans la bénédiction.

ובמסכת ראש השנה התבאר על עם שבשדות אע"פ שאינם שם שבכלל ברכה הם

Et dans le traité Roch Hachana il est expliqué, au sujet du peuple qui est dans les champs, que bien qu'il ne soit pas là, il est inclus dans la bénédiction.

אחר שהכהנים גומרין ברכתן סוגרין אצבעותיהם כשאר בני אדם ואין רשאין לעשות כן ר"ל לכוף קשרי אצבעותיהם עד שיחזירו פניהם מן הצבור

Une fois que les cohanim ont terminé leur bénédiction, ils referment leurs doigts comme les autres hommes ; et ils n'ont pas le droit de le faire — c'est-à-dire de plier les jointures de leurs doigts — avant d'avoir détourné leur visage de l'assemblée.

בקצת סדרי נשיאות כפים לקצת רבנים מצאתי ששליח צבור מתחיל ברכת אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו וכו' עד שמגיע למלת כהנים וכשמגיע לשם אם היו שני כהנים או יותר קורא בקול רם כהנים ואם אין שם אלא אחד אינו אומר כהנים בקול רם אלא מבליעו בין שאר תיבות ואינו קוראו אלא שליח צבור שותק וכהן עולה מאיליו

Dans certains ordres de la levée des mains, de certains rabbins, j'ai trouvé que l'officiant commence la bénédiction « Elohénou vélohé avoténou, barekhénou » etc. jusqu'à arriver au mot « cohanim » ; et quand il y arrive, s'il y a deux cohanim ou plus, il dit « Cohanim » à voix haute ; et s'il n'y en a qu'un, il ne dit pas « Cohanim » à voix haute mais l'avale parmi les autres mots, et seul l'officiant le prononce ; l'officiant se tait et le cohen monte de lui-même.

ואין שליח צבור רשאי להתחיל בברכה זו עד שיכלה אמן של ברכת הודאה מפי הצבור ואין הכהנים רשאין להתחיל ברכה עד שתכלה מלת כהנים מפי שליח צבור

Et l'officiant n'a pas le droit de commencer cette bénédiction avant que l'« Amen » de la bénédiction de remerciement soit terminé par l'assemblée ; et les cohanim n'ont pas le droit de commencer la bénédiction avant que le mot « Cohanim » soit terminé par l'officiant.

וי"מ כן בכל תיבה ותיבה ששליח צבור מזכיר להם תיבה תיבה שלא יטעו ואמר שאין הכהנים מתחילין את התיבה עד שתכלה אותה תיבה מפי שליח צבור ומ"מ סוגית התלמוד מוכחת שאינו מתחיל באותה ברכה כלל אלא שאחר שסיים ברכת הודאה קורא כהנים

Et certains [disent] la même chose pour chaque mot : l'officiant leur rappelle mot par mot, afin qu'ils ne se trompent pas, et il dit que les cohanim ne commencent pas le mot avant que ce mot soit terminé par l'officiant. En tout cas, la sugya du Talmud montre qu'il ne commence pas du tout cette bénédiction ; mais après avoir terminé la bénédiction de remerciement, il dit « Cohanim ».

הצבור עונין אמן בין פסוק לפסוק ואינן עונין עד שיכלה דבור מפי הכהנים ואין הכהנים מתחילין בפסוק אחר עד שיכלה אמן מפי הצבור

L'assemblée répond « Amen » entre un verset et l'autre, mais elle ne répond qu'une fois que la parole des cohanim est terminée ; et les cohanim ne commencent pas un autre verset avant que l'« Amen » soit terminé par l'assemblée.

ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור בשים שלום הא מכיון שהתחיל רשאין להחזיר אבל אין רשאין לעקור רגליהם מכל וכל עד שיגמור שליח צבור שים שלום

Et les cohanim n'ont pas le droit de détourner leur visage de l'assemblée avant que l'officiant ait commencé « Sim chalom » : donc, une fois qu'il a commencé, ils ont le droit de se détourner ; mais ils n'ont pas le droit de déplacer leurs pieds tout à fait avant que l'officiant ait terminé « Sim chalom ».

הכהנים צריכין לשאת ידיהם כנגד כתפותיהם ובמקדש היו נושאין אותן על גבי ראשיהם חוץ מכהן גדול שלא הי' מגביה ידו למעלה מן הציץ

Les cohanim doivent lever leurs mains à la hauteur de leurs épaules ; et dans le Temple, ils les levaient au-dessus de leurs têtes, sauf le grand cohen, qui ne levait pas sa main plus haut que le tsits (la lame d'or).

כל כהן המברך מתברך ושאינו מברך אינו מתברך ולא עוד אלא שעובר בשלשה עשה כה תברכו אמור להם ושמו את שמי

Tout cohen qui bénit est béni, et celui qui ne bénit pas n'est pas béni ; et il y a plus : il transgresse trois commandements positifs : « Ainsi vous bénirez », « dis-leur » et « ils placeront mon nom ».

ונראין הדברים כשהצבור מצוים אותם בכך הא מאליהן אין חייבין בכך וראיה לדבר מה שתרגם אנקלוס אמור להם כד תימרון להון וכן הדין כששליח צבור קוראם לכך ששליח צבור לענין זה כצבור הוא

Et il semble que cela vaut lorsque l'assemblée les y invite ; mais d'eux-mêmes ils ne sont pas obligés. Et une preuve : ce qu'Onkelos a traduit « dis-leur » par « quand vous direz » (kad timroun lehon). Et la règle est la même quand l'officiant les y appelle, car l'officiant est à cet égard comme l'assemblée.

ויש חוככין לומר שאף בלא התראה הם מצווים בכך אלא שבתלמוד המערב ראיה לדעת ראשון והוא שאמרו ר' ישמעאל כד הוה תשיש קאי אחורי עמודי דר' אליעזר ונפיק לבראי כלומר היה מסתיר עצמו ויוצא כדי שלא יצווהו בכך

Et certains hésitent à dire que même sans invitation ils sont tenus à cela ; mais dans le Talmud d'Occident il y a une preuve pour la première opinion : on y a dit que R. Yichmaël, quand il était vieux, se tenait derrière les piliers de R. Eliézer et sortait dehors — c'est-à-dire qu'il se cachait et sortait pour qu'on ne l'y astreigne pas.

הכהנים יש להם לעקור רגליהם ממקומם לילך אצל הדוכן בשעת ברכת עבודה ובזמן הזה אצל הארון ואומרי' יהי רצון שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל בלא מכשול מעתה ועד עולם כל כהן שלא עקר רגליו בעבודה שוב אינו עולה אבל אם עקר רגליו עולה עד שעת ברכת כהנים

Les cohanim doivent déplacer leurs pieds de leur place pour aller vers l'estrade lors de la bénédiction de la 'Avoda ; et de nos jours, vers l'arche. Et on dit : « Que ce soit ta volonté que cette bénédiction, que tu nous as ordonné de donner à ton peuple Israël, soit sans obstacle, dès maintenant et pour toujours ». Tout cohen qui n'a pas déplacé ses pieds pendant la 'Avoda ne monte plus ; mais s'il a déplacé ses pieds, il monte jusqu'au moment de la bénédiction des cohanim.

כשנושאים הכהנים את כפיהם מברכין בא"י אמ"ה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה וכשמחזירים פניהם מן הצבור אומרין רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה כמו שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך וכו'

Quand les cohanim lèvent les mains, ils bénissent : « Béni sois-tu, Éternel, notre Dieu, roi du monde, qui nous as sanctifiés par la sainteté d'Aharon et nous as ordonné de bénir son peuple Israël avec amour ». Et quand ils détournent leur visage de l'assemblée, ils disent : « Maître des mondes, nous avons fait ce que tu as décrété sur nous ; fais, toi, comme tu nous l'as promis : regarde de ta demeure sainte » etc.

כהן שלא נטל את ידיו לא ישא את כפיו שנאמר שאו ידיכם קדש וברכו את יי' הרג את הנפש לא ישא את כפיו שנא' ידיכם דמים מלאו

Un cohen qui n'a pas lavé ses mains ne lève pas les mains, car il est dit : « Levez vos mains vers le sanctuaire et bénissez l'Éternel ». Celui qui a tué ne lève pas les mains, car il est dit : « vos mains sont pleines de sang ».

ובמסכת תענית כ"ו ב' בארנו ששתויי יין לא ישאו את כפיהם

Et dans le traité Taanit (26b) nous avons expliqué que les hommes pris de vin ne lèvent pas les mains.

אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהם לדוכן שמא תפסק רצועת סנדלו של אחד מהם

Les cohanim n'ont pas le droit de monter à l'estrade en sandales, de peur que la lanière de la sandale de l'un d'eux ne se rompe.

העם מה הם אומרים בשעת ברכת כהנים ברכו יי' כל מלאכיו וכו' כדרך שהתבאר בשביעי של סוטה ויש פוסקין שלא לאמר כן אלא במקדש שהיו מזכירין שם המפורש כמו שכתבנו שם

Que dit le peuple pendant la bénédiction des cohanim ? « Bénissez l'Éternel, vous tous ses anges » etc., comme cela a été expliqué au septième [chapitre] de Sota. Et certains décident de ne pas le dire ainsi, sauf dans le Temple, où l'on prononçait le Nom explicite, comme nous l'avons écrit là-bas.

פירשו הגאוני' ששליח צבור ששכח ולא אמר ברכת כהנים בתפלה אם לא השלים את הברכה חוזר וסודרה ואם השלים את הברכה אינו חוזר ואף בזמן שיש שם נשיאות כפים:

Les Guéonim ont expliqué que si l'officiant a oublié et n'a pas dit la bénédiction des cohanim dans la prière : s'il n'a pas encore terminé la bénédiction, il revient et la dit ; s'il a terminé la bénédiction, il ne revient pas ; et ce, même quand il y a là une levée des mains.

המשנה השביעית האומר איני עובר לפני התיבה בבגדי צבעונין וכו' הכונה בה כשלפניה לבאר בה על מי שמתחסד יותר מדאי בקצת דברים שיש לחשדו באיזה סרך של מינות

La septième Michna : « celui qui dit : je ne passe pas devant l'arche en vêtements de couleur » etc. L'intention de la Michna, comme la précédente, est d'expliquer le cas de celui qui fait le pieux à l'excès dans certaines choses, de sorte qu'on peut le soupçonner d'un soupçon de minout (hérésie).

וענין זה הוא מפני שאנו נוהגין להתעטף בטלית לבנה ובשאר בגדים אין אנו מקפידין אם צבועים אם לבנים ויש מקצת בעלי אמונות אחרות שמדקדקים בכך וזה מראה עצמו מרבה בחסידות ואומר שאינו עובר בצבעונין אא"כ יהיו כל בגדים לבנים לא יעבור אף בלבנים ואע"פ שבשאר בני אדם אין מדקדקין בין צבועים ללבני'

Et cela vient de ce que nous avons l'usage de nous envelopper d'un talit blanc, tandis que pour les autres vêtements nous ne sommes pas pointilleux, qu'ils soient de couleur ou blancs. Et certains tenants d'autres croyances sont pointilleux là-dessus, et celui-ci se montre très pieux et dit qu'il ne passera pas devant l'arche en vêtements de couleur à moins que tous ses vêtements soient blancs ; il ne passerait pas même en blanc, alors que les autres hommes ne distinguent pas entre couleur et blanc.

ועל דרך זה אמר בסנדל איני עובר לא יעבור אף ביחף א"א שלא נזרקו בו ניצוצות של מינות

Et de la même façon pour la sandale : « je ne passe pas » — il ne passerait pas même pieds nus ; « il est impossible qu'il n'y ait pas été jeté des étincelles de minout ».

העושה תפלתו עגולה פי' מלשון תפלין ומזכירה בלשון יחיד ר"ל תפלה מפני שענין זה הוא בשל ראש יותר על של יד ר"ל שאם עשאה עגולה בקציצתה היא סכנה שמא יכנס בפתח נמוך ויכה בראשו אל הפתח ותכנס בראשו ואין בה מצוה כלומר שאין יוצא בה ידי חובתו דתפלין מרובעות בעינן

« Celui qui fait sa tefila ronde » : le sens est « tefiline », et il l'a mentionnée au singulier, c'est-à-dire « tefila », car ce sujet concerne surtout celle de la tête plus que celle de la main : c'est-à-dire que s'il l'a faite ronde dans son boîtier (ketsitsa), il y a un danger : peut-être entrera-t-il par une porte basse et se heurtera-t-il la tête à la porte, et [le boîtier] lui entrera dans la tête. « Et il n'y a pas de mitsva en cela » : c'est-à-dire qu'il n'acquitte pas son obligation, car nous exigeons des téfiline carrées.

נתנה של ראש על מצחו ושל יד על פס ידו הרי זה דרך המינות שאין מאמינים בדברי קבלה ומפרשים בין עיניך ממש ועל ידך ממש

« S'il a placé celle de la tête sur son front et celle de la main sur le dos de sa main, c'est la voie de la minout » : car ils ne croient pas aux paroles de la tradition et expliquent « entre tes yeux » à la lettre et « sur ta main » à la lettre.

וכבר למדנו מגזרה שוה במס' מנחות ל"ז ב' בין עיניך זה קדקוד מקום שמוחו של תינוק רופס ועל ידכה בגובה של יד והוא קיבורת הזרוע שתהא שומה כנגד הלב

Mais nous avons déjà appris par une analogie verbale (guézéra chava), dans le traité Menahot (37a), que « entre tes yeux » est le sommet de la tête, l'endroit où le crâne du nourrisson est mou ; et « sur ta main » (al yadkha) : à la hauteur de la main, c'est-à-dire la partie charnue du bras (kibbourt hazero'a), de façon qu'elle soit placée en face du cœur.

צפה זהב ר"ל שצפה קציצת התפלין בזהב הרי זה דרך החיצון כלומר שאינה מינות גמורה אלא שיצא מכלל מצוה

« Si elle les a recouverts d'or » : c'est-à-dire si l'on a recouvert d'or le boîtier des téfiline, c'est « la voie des extérieurs » : c'est-à-dire que ce n'est pas de la minout complète, mais cela sort du cadre de la mitsva.

דכתיב למען תהיה תורת יי' בפיך מן המותר בפיך כלומר שכל עניני התפילין הן קלף שלהן הן תיק שלהם הן חוטין הן רצועות הכל של בהמה טהורה לא של טמאה ולא של זהב

Car il est écrit : « afin que la Torah de l'Éternel soit dans ta bouche » — de ce qui est permis dans ta bouche : c'est-à-dire que toutes les parties des téfiline — leur parchemin, leur étui, les fils, les lanières — doivent être d'un animal pur, ni d'un animal impur ni d'or.

נתנה על בית אונקלי ר"ל על בית יד לבושו מבחוץ כדי שיהא לאות לכל הרואי'

« S'il les a placées sur la partie de la manche » (bet onkli) : c'est-à-dire sur la partie extérieure de son vêtement de dessus, pour que ce soit un signe pour tous ceux qui voient.

וכבר דרשו לך לאות ולא לאחרים לאות שצריך להניחם במקום המוצנע ומ"מ אפי' במקום המוצנע אין לו להניחם על שום מלבוש אפי' על חלוקו שאין ראוי להיות דבר חוצץ בין הזרוע לתפלין וכן של ראש על כובע שבראשו כך פירשו רבים וראיה לדבריהם מצאנו בתלמוד המערב ר' יוחנן בסיתוא לא הוה מנח תפלין דלא הוה חזיק רישיה ואלו היה רשאי לנשאם על כובעו אין כאן חולשה וכבר כתבנו מזה במסכת יומא פרק ראשון:

Mais on a déjà enseigné : « pour toi un signe » et non pour les autres, un signe : il faut les placer à un endroit caché. Toutefois, même à un endroit caché, il ne doit pas les placer sur un vêtement, pas même sur sa tunique de dessous (halouko), car il ne convient pas qu'il y ait quelque chose qui sépare entre le bras et les téfiline ; et de même [pour] celle de la tête, sur un chapeau qui est sur sa tête. Ainsi l'ont expliqué beaucoup, et la preuve de leurs paroles se trouve dans le Talmud d'Occident : R. Yo'hanan en hiver ne mettait pas de téfiline, car il n'avait pas la force de supporter [le froid sur] sa tête ; or s'il avait pu les porter sur son chapeau, il n'y aurait pas eu de faiblesse. Et nous avons déjà écrit à ce sujet dans le traité Yoma, premier chapitre.

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה היא ובגמ' פי' שצריך להשמר בתפירתן שלא תקלקל את הרבוע וכן שיהא עור התפור תחת הקציצה מרובע ג"כ ושיהיה רבועו שוה מכל צד עד שימצא באלכסונו כנגד רבועו לפי חשבון כל אמתא בריבועא אמתא ותרין חומשי באלכסונא אפי' היה עגול ושטוח כעין עגול של עדשה או של גבינה שאין כאן סכנה פסולין רבוע גמור בעינן:

Voilà l'explication de la Michna, et le tout est halakha. Et la Guemara explique qu'il faut veiller à leur couture pour qu'elle n'abîme pas le carré, et que le cuir cousu sous le boîtier soit aussi carré, et que son carré soit égal de tous les côtés, au point que sa diagonale corresponde à son carré selon le calcul : « pour chaque coudée de côté, une coudée et deux cinquièmes en diagonale ». Même s'il était rond et aplati comme une rondelle de lentille ou de fromage, où il n'y a pas de danger, ils sont invalides : nous exigeons un carré parfait.