Meguila 25a-25b

על קן צפור וכו' שאמר כשם שהגיעו רחמיך על קן צפור שלא ליקח האם על הבנים כך תרחם עלינו משתקין אותו

« Sur le nid d'oiseau » etc. : il a dit « de même que ta miséricorde s'est étendue sur le nid d'oiseau, de ne pas prendre la mère avec les petits, ainsi aie pitié de nous » ; on le fait taire.

ונראה לי מפני שהוא מיחד השגחה פרטית בבעלי חיים וכבר אמר [הנביא] כמתרעם ותעשה אדם כדגי הים הורה שאין השגחה פרטית בבעלי חיים רק על האדם לבד

Et il me semble que c'est parce qu'il attribue une providence particulière aux animaux ; or [le prophète] a déjà dit, en s'en plaignant : « Tu fais l'homme comme les poissons de la mer », ce qui indique qu'il n'y a pas de providence particulière pour les animaux, seulement pour l'homme seul.

ובגמרא נחלקו בטעם הדבר ונאמרו בה שני טעמים האחד מפני שהוא מטיל קנאה במעשה בראשית וזה אצלי רמז למה שבארתי והקנאה תסור בהיות כל דבר מושגח כפי הראוי והאחר אמר שאין מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים אלא גזרות וזה נראה כנמשך לדעת האומר שפעולותיו יתברך נמשכות אחר הרצון והוא דעת יחיד

Et dans la Guemara on diffère sur la raison de la chose, et deux raisons y sont données. L'une : parce qu'il jette la jalousie dans l'œuvre de la création (maassé berechit) ; et cela est pour moi une allusion à ce que j'ai expliqué : la jalousie disparaît lorsque chaque chose est gouvernée par la providence comme il convient. L'autre dit que les attributs du Saint béni soit-Il ne sont pas des miséricordes mais des décrets ; et cela semble découler de l'avis de celui qui dit que ses actions, béni soit-Il, découlent de la volonté, et c'est l'avis d'un seul.

ומ"מ אפשר לפרשו שאין הכונה לרחם על קן צפור שאם כן לא התיר לנו השחיטה אלא שהיא גזרה מוטלת על האדם להקנותו מדה טובה על דרך מה שאמרו בדרש מה איכפת לו להקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף אלא כדי לצרף בהם את הבריות:

En tout cas, on peut l'expliquer : l'intention n'est pas d'avoir pitié du nid d'oiseau, car alors il ne nous aurait pas permis l'abattage rituel ; mais c'est un décret imposé à l'homme, pour lui faire acquérir une bonne qualité, selon ce qu'ils ont dit dans le midrach : « qu'importe au Saint béni soit-Il qu'on abatte par le cou ou par la nuque ? Ce n'est que pour raffiner les créatures par ces [préceptes] ».

על טוב יזכר שמך כלומר הא על רע לא יזכר שאין ברע כדי להללו והוא אינו יודע שכשם שאדם חייב לברך על הטובה כך חייב לברך על הרעה מודים מודים שהוא מקום הודאה וחזקה על כל אדם לכוין בו וזה הורה בעצמו שלבו נוטה לשתי רשויות עם מה שהיו הרבה בזמנם טועים בכך:

« Et sur le bien que ton nom soit rappelé » : c'est-à-dire, donc, sur le mal il ne serait pas rappelé, car dans le mal il n'y a pas de quoi le louer ; or il ne sait pas que de même que l'homme est tenu de bénir pour le bien, il est tenu de bénir pour le mal. « Modim, modim » : c'est un lieu d'action de grâces, et il est présumé que chacun y prend soin de concentrer son intention ; or celui-ci a montré par lui-même que son cœur penche vers deux autorités, outre le fait que beaucoup, en leur temps, se trompaient en cela.

המשנה השמינית האומר יברכוך טובים וכו' הכונה בה כשלפניה לבאר שצריך האדם להזהר בתפלתו ולשמור פתחי פיו משגיאה ואמר על האומר יברכוך טובים שהוא דרך מינות

La huitième Michna : « celui qui dit : que les bons te bénissent » etc. L'intention de la Michna, comme la précédente, est d'expliquer que l'homme doit prendre garde dans sa prière et garder les portes de sa bouche de l'erreur. Elle dit que celui qui dit « que les bons te bénissent », c'est la voie de la minout (hérésie).

ופרשוה המפרשים בהרבה פנים מהם שפרשו על ברכת המזון ופירשו במלת טובים שבעים כענין ונשבע לחם ונהיה טובים ומכוין לומר שעל השבעים לברך על המזון דכתיב ושבעת וברכת ואמר שזה דרך המינים שאין מאמינים בדברי קבלה וכמו שאמרו והם דקדקו על עצמן כזית וכביצה

Et les commentateurs l'ont expliqué de plusieurs façons. Parmi eux, certains l'ont expliqué du Birkat hamazon, et ont expliqué le mot « bons » comme « rassasiés », selon « et il sera rassasié de pain » et « et nous étions bons » ; et il voudrait dire que ce sont les rassasiés qui doivent bénir sur la nourriture, car il est écrit « tu mangeras et tu seras rassasié et tu béniras » ; et il a dit que c'est la voie des hérétiques (minim), qui ne croient pas aux paroles de la tradition, comme ils l'ont dit : « et ils ont été pointilleux pour eux-mêmes quant à l'olive et l'œuf » (sens de cette citation à vérifier).

ואין הפירוש נראה לי שלא נתכוין עכשו אלא בעניני תפלה וילמד דבר מענינו ואפשר לפרש לשיטה זו שמלת טובים רומזת על השלוים והשקטים נקיים משבט הדאגות ומצער האנחות כענין ונהיה טובים שהזכרנו והוא מכוין לומר יברכוך אותם שהנחלת להם בכדי לברכך אבל העניים שכל עניניהם בדאגה ושממון במה יברכוך וזה דרך המינות

Mais cette explication ne me paraît pas juste, car il ne vise pas maintenant [le Birkat hamazon], seulement les sujets de la prière, et il enseigne une chose d'après son sujet. Et on peut expliquer, selon cette ligne, que le mot « bons » désigne les tranquilles et les paisibles, purs du bâton des soucis et de la peine des gémissements, selon « et nous étions bons » que nous avons mentionné ; et il voudrait dire : que te bénissent ceux à qui tu as donné en héritage de quoi te bénir ; mais les pauvres, dont toutes les affaires sont soucis et désolation, avec quoi te béniraient-ils ? Et cela est la voie de la minout.

וכן י"מ יברכוך טובים הצדיקים אבל הרשעים לא תכנס תפלתם לפניך והוא אינו מאמין שהקב"ה חפץ בתשובתן של רשעים ואם דוד אמר וחסידיך יברכוכה הרי צירף עמו יודוך יי' כל מעשיך

Et de même certains expliquent : « que les bons te bénissent » — les justes ; mais les méchants, que leur prière n'entre pas devant toi ; et il ne croit pas que le Saint béni soit-Il désire le repentir des méchants. Or si David a dit « et tes fidèles te béniront », il y a joint « tous tes ouvrages te loueront, Éternel ».

וגאוני הראשונים פירשו בו שענין טובים רומז על המלאכים ואומר לחבירו יברכוך טובים והרי הענין כשתי רשויות

Et les Guéonim des premiers temps ont expliqué que le terme « bons » fait allusion aux anges, et que celui-ci dit à son prochain « que les bons te bénissent » ; et alors l'affaire est comme deux autorités.

ויראה לי בפירוש דבר זה על שיטה זו ר"ל מה שהוא קורא טובים השלמים והנקיים מכל דופי ר"ל השכלים הנפרדים ושאר הבריות העליונות שזה מכוין לומר שיברכוהו הם שמקבלים תכלית התועלת בהשגחתו התדירה עליהם ויראה מדבריו כאלו אין השגחתו נשפעת בתחתונים או שמא כוונתו ליחס ממשלה לעליונים:

Et il me semble, pour expliquer cela selon cette ligne, qu'il appelle « bons » les parfaits et les purs de tout défaut, c'est-à-dire les intellects séparés et les autres créatures supérieures, car celui-ci voudrait dire que ce sont eux qui le béniront, eux qui reçoivent le plein bénéfice de sa providence continuelle sur eux ; et d'après ses paroles il semble que sa providence ne se répande pas sur les êtres inférieurs, ou peut-être son intention est-elle d'attribuer la domination aux êtres supérieurs.

המשנה התשיעית המכנה בעריות וכו' הכונה בה כשלפניה לבאר שיזהר ג"כ בדברי תורה שלא להפסיד כוונתה בביאורו ואמר שהמכנה בעריות משתקין אותו ופי' בגמ' קלון אביו וקלון אמו ר"ל שמתרגם קלנא דאבוך וקלנא דאמך וכוונתו לומר שלא לגלות שום דבר שהוא קלון לאביו ולאמו ולא לשון ערוה ממש והרי זה מחייב כרת במזיד וחטאת בשוגג למי שאינו מחויב בכך

La neuvième Michna : « celui qui fait allusion aux interdits sexuels (arayot) » etc. L'intention de la Michna, comme la précédente, est d'expliquer qu'on doit aussi faire attention dans les paroles de Torah, afin de ne pas gâcher son intention dans son explication. Elle dit que « celui qui fait allusion aux arayot, on le fait taire ». Et la Guemara explique : « la honte de son père et la honte de sa mère » : c'est-à-dire qu'il traduit « la honte de ton père et la honte de ta mère » ; et son intention est de ne rien révéler qui soit une honte pour son père et sa mère, et non un terme de nudité proprement dit. Et voici qu'il s'est rendu passible de retranchement (karet) s'il l'a fait volontairement et d'un sacrifice expiatoire s'il l'a fait involontairement — [je comprends : s'il agit ainsi] à l'égard de celui qui n'y est pas obligé (sens de cette phrase à vérifier).

וכן המתרגם מזרעך לא תתן להעביר למולך מזרעך לא תתן לאעברא לארמיותא כלומר שלא לבא על הגויה שמא יוליד ממנה בן לע"ז והרי הוא מחייב לבועל ארמית מיתת ב"ד במזיד וחטאת בשוגג בכל אלו משתקין אותו בנזיפה:

Et de même celui qui traduit « de ta descendance tu ne donneras pas pour le faire passer à Molekh » par « de ta descendance tu ne donneras pas pour faire passer à l'araméenne » (laaverah laarmayouta) : c'est-à-dire de ne pas venir à une non-juive, de peur d'avoir d'elle un fils pour l'idolâtrie. Et le voilà qui rend passible celui qui cohabite avec une araméenne de la peine de mort par le tribunal s'il l'a fait volontairement et d'un sacrifice expiatoire s'il l'a fait involontairement. Dans tous ces cas, on le fait taire par une réprimande (nezifa).

כבר בארנו בפרק שני שאין לו לאדם להאריך בשבחיו של הקדוש ברוך הוא יותר מדאי שמא יכשל בדבריו ויבוא לתארו במה שאין בו מעשה באחד שירד לפני התיבה ואמר האל הגדול הגבור והנורא העזוז והאדיר היראוי והאמיץ ושתקוהו חכמים ואמרו לו משל למלך שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב וקלסוהו בשל כסף והלא גנאי הוא לו וכבר נודע ביאורו מספרי קדמונינו ז"ל:

Nous avons déjà expliqué au deuxième chapitre que l'homme ne doit pas trop prolonger les louanges du Saint béni soit-Il, de peur de trébucher dans ses paroles et de le décrire de ce qui ne lui convient pas. Il y a eu un cas : quelqu'un est descendu devant l'arche et a dit « le Dieu grand, puissant et redoutable, le fort, le majestueux, le vénérable et le robuste » ; les Sages l'ont fait taire et lui ont dit : « une parabole : un roi qui avait mille fois mille deniers d'or, et on le louait pour des [deniers] d'argent, n'est-ce pas un déshonneur pour lui ? » Et son explication est déjà connue des livres de nos anciens, de mémoire bénie.

זהו ביאור המשנה וכולה הלכה ופי' בגמ' עליה שאם אמר שמע שמע אם כפל תיבה תיבה גמגום לשון הוא ואין לשתקו אע"פ שהוא מגונה אבל אם אמר הפסוק כלו וכפלו אף בזו יש בו כדי לחשדו ומשתקין אותו

Voilà l'explication de la Michna, et le tout est halakha. Et la Guemara a expliqué que s'il a dit « Chéma, Chéma » : s'il a répété un mot, c'est un bégaiement et on ne le fait pas taire, bien que ce soit laid ; mais s'il a dit le verset entier et l'a répété, il y a là de quoi le soupçonner, et on le fait taire.

ונראין הדברים דווקא בשליח צבור שהוא מצוי לכוין ביותר ועליו אמרו מחינן ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה אבל יחיד לא שמא מחמת שלא כיון הוא שכל שלא כיון בפסוק ראשון צריך לחזור לדעתנו כמו שכתבנו בשני של ברכות

Et il semble que cela vaut seulement pour l'officiant, qui est enclin à avoir la plus grande concentration, et de lui ils ont dit : « on le frappe avec le marteau du forgeron jusqu'à ce qu'il concentre son esprit » ; mais pas l'individu, peut-être parce qu'il n'avait pas eu d'intention, car quiconque n'a pas eu d'intention au premier verset doit revenir, selon notre avis, comme nous l'avons écrit au deuxième [chapitre] de Berakhot.

אבל אם הי' כופל משם ואילך פסוק פסוק אף ביחיד יש בו מקום חשד שהרי אינו צריך לחזור:

Mais s'il répétait à partir de là verset par verset, même pour l'individu il y a place au soupçon, puisqu'il n'a pas besoin de revenir.

המשנה העשירית והכוונה בה לבאר בה איזו פרשה אנו חוששין בה שלא לפרסמה ואיזו אין חוששין בה ואמר שמעשה ראובן והוא ענין וישכב את בלהה וגו' נקרא ולא מתרגם שלא ידעו הכל בסרחונו ויש גורסין נקרא ומתרגם וענין מתרגם ר"ל בבית הכנסת שהוא הפרסום הגדול הא כל אחד בביתו אין לך דבר שאינו מתרגם

La dixième Michna. L'intention en est d'expliquer quelle paracha nous craignons de rendre publique et laquelle nous ne craignons pas. Elle dit que l'affaire de Réouven — c'est le sujet « il coucha avec Bilha » etc. — est lue mais n'est pas traduite, pour que tous ne connaissent pas sa faute. Certains lisent « est lue et traduite » ; et le sens de « traduite » est : dans le Beith Haknesset, qui est la grande publicité ; mais chacun chez soi, il n'y a rien qu'on ne traduise.

מעשה יהודה ותמר נקרא ומתרגם שאין כאן גנאי לאחד מהם ולא עוד אלא ששבח הוא לו על מה שהודה

« L'affaire de Yehouda et Tamar est lue et traduite », car il n'y a là de déshonneur pour aucun des deux ; et mieux : c'est une louange pour lui, pour avoir avoué.

מעשה העגל הראשון והוא מוירא העם כי בושש משה עד ויאמר משה לאהרן מה עשה לך וגו' נקרא ומתרגם ואין חוששין לכבודן של ישראל אדרבה ראוי שנבייש עצמנו בכך ונחזור למוטב

« Le premier veau d'or » — c'est depuis « le peuple vit que Moïse tardait » jusqu'à « Moïse dit à Aharon : que t'a fait ce peuple » etc. — est lu et traduit ; et on ne craint pas pour l'honneur d'Israël : au contraire, il convient que nous nous rendions honteux de cela et que nous revenions au bien.

מעשה עגל שני והוא מה שסיפר אהרן למשה מן ויאמר אהרן עד לשמצה בקמהם אינו מתרגם מפני כבוד אהרן ויש שמוסיפין בדין זה פסוק ויגף יי' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן

« Le second veau d'or » — c'est ce qu'Aharon a raconté à Moïse, depuis « Aharon dit » jusqu'à « pour l'opprobre parmi leurs adversaires » — n'est pas traduit, par honneur pour Aharon ; et certains ajoutent à cette règle le verset « l'Éternel frappa le peuple pour avoir fait le veau qu'avait fait Aharon ».

ברכת כהנים לא מתרגם פי' בגמ' משום ישא שלא יבואו לומר שיש לפניו משוא פנים

« La bénédiction des cohanim n'est pas traduite » : la Guemara explique que c'est à cause de « qu'il élève », de peur qu'ils ne viennent à dire qu'il y a devant Lui partialité.

מעשה דוד ואמנון לא מתרגם מפני כבוד דוד ובגמרא אמרו מעשה אמנון נקרא ומתרגם ומתרץ כאן באמנון בן דוד כאן באמנון סתם

« L'affaire de David et Amnon n'est pas traduite », par honneur pour David ; et dans la Guemara ils ont dit : « l'affaire d'Amnon est lue et traduite », et elle résout : ici [il s'agit d']Amnon fils de David, là [d']Amnon sans précision.

אין מפטירין במרכבה מחשש גלוי סוד ור' מתיר והלכה כדבריו

« On ne fait pas la haftara de la Mérkava » : par crainte de révéler un secret ; et Rabbi permet, et la halakha est selon lui.

ור' אליעזר אומר אין מפטירין בהודע מפני כבוד ישראל ואין הלכה כדבריו:

Et R. Eliézer dit : « on ne fait pas la haftara de “Fais connaître” (Hodea) », par honneur pour Israël ; et la halakha n'est pas selon lui.

זהו ביאור המשנה ומה שנתחדש עליה בגמרא כך הוא מעשה בראשית נקרא ומתרגם ולא נחוש שמא יבואו לשאול מה למעלה וכו':

Voilà l'explication de la Michna et ce que la Guemara y a ajouté. « L'œuvre de la création est lue et traduite », et nous ne craignons pas qu'ils viennent à demander « ce qu'il y a en haut » etc.

מעשה לוט ובנותיו נקרא ומתרגם ואין חוששין לכבוד אברהם כי אין קורבה לפחותים עם הנכבדים כלל

« L'affaire de Lot et de ses filles est lue et traduite » ; et l'on ne craint pas pour l'honneur d'Avraham, car il n'y a pas de parenté entre les inférieurs et les honorables.

ברכות וקללות נקראין ומתרגמין ואין חוששין להחליש טבע הצבור בכך אזהרות ועונשים נקראין ומתרגמין ואין חוששין שמא יבואו לעשות מיראה

« Les bénédictions et les malédictions sont lues et traduites » ; et on ne craint pas d'affaiblir la nature de l'assemblée par cela. « Les avertissements et les châtiments sont lus et traduits » ; et on ne craint pas qu'ils en viennent à agir par crainte.

מעשה אבשלום בפלגשי אביו נקרא ומתרגם ואין חוששין לכבודו של דוד

« L'affaire d'Absalom avec les concubines de son père est lue et traduite » ; et on ne craint pas pour l'honneur de David.

מעשה פילגש בגבעה נקרא ומתרגם ואין חוששין לכבוד שבט בנימין

« L'affaire de la concubine à Guiva est lue et traduite » ; et on ne craint pas pour l'honneur de la tribu de Binyamin.

הודע את ירושלם נקרא ומתרגם ואין חוששין לכבודן של ישראל:

« “Fais connaître à Jérusalem” (Hodea) est lu et traduit » ; et on ne craint pas pour l'honneur d'Israël.

כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קורין אותן לשבח ישגלנה ישכבנה בעפולים בטחורים חריונים דביונים לאכול את חוריהם ולשתות את מימי שיניהם לאכול את צואתם ולשתות את מימי רגליהם

« Tous les versets écrits dans la Torah d'une manière déshonorante, on les lit en termes élogieux » : « yichgalenna » est lu « yichkavenna » ; « baofalim » est lu « bat'horim » ; « 'harionim divyonim » ; « leekhol et 'horeihem oulishtot et mé shéneihem » est lu « leekhol et tsoatam oulishtot et mé raglehem ».

אבל וישימה למחראות קורין אותה כמות שהיא מפני שגנאי היא לעכו"ם ולאליליה שעובדיה אדוקין בהם וכל ליצנות אסורה וליצנות של עכו"ם ואליליה מותר

Mais « vayssimouha lemakhara'ot » est lu tel quel, car c'est un déshonneur pour l'idolâtre et pour ses idoles, auxquelles ses adorateurs sont attachés. Et toute moquerie est interdite, mais la moquerie de l'idolâtrie et de ses idoles est permise.

מי ששמועותיו רעות בכלל מותר לבזותו בכל מיני בזוי אף לחלל מולידיו מותר ומי ששמועותיו טובות ינוחו לו ברכות על ראשו:

Celui dont la réputation est mauvaise : il est permis, dans l'ensemble, de le mépriser par toutes sortes de mépris, même de profaner ceux qui l'ont engendré (sens de cette expression à vérifier) ; et celui dont la réputation est bonne, que les bénédictions reposent sur sa tête.

בתוספתא התבאר שכל הכתוב לרבים אין מכנין אותו ליחיד ליחיד אין מכנין אותו לרבים ופירשו הדבר בפסוקים שבתוך תפלה קבועה כגון תפלת ראש השנה שאמרו בה שאין לזכור בה פסוקים של יחיד אפילו לטובה שאין לו להזכירם אף בלשון רבים כגון זכרה לנו אלהינו לטובה וי"מ כגון אלו שמתפללין פסוקי דרחמי שאם יארע להם פסוק הנאמר ליחיד כגון בקראי ענני לא יכנה אותו לרבים כגון שיאמר בקראנו עננו אע"פ שמכוין לכך לכלול כל הצבור עמו וכן של רבים ליחיד אם הוא מתפלל בינו לבין עצמו

Dans la Tossefta il est expliqué que tout ce qui est écrit au pluriel, on ne l'exprime pas au singulier ; [ce qui est écrit] au singulier, on ne l'exprime pas au pluriel. Et ils ont expliqué la chose pour les versets à l'intérieur d'une prière fixe, comme la prière de Roch Hachana, dans laquelle ils ont dit qu'on n'y mentionne pas de versets d'un individu, même pour le bien, car il n'a pas à les mentionner, même au pluriel, comme « souviens-toi de nous, notre Dieu, pour le bien ». Et certains expliquent : par exemple ceux qui prient les versets de miséricorde ; si un verset dit au singulier leur arrive, comme « quand j'appelle, réponds-moi », qu'il ne l'exprime pas au pluriel, par exemple en disant « quand nous appelons, réponds-nous », même s'il a l'intention d'y inclure toute l'assemblée avec lui. Et de même [pour ce qui est] au pluriel vers le singulier, s'il prie seul.

ולי נראה לפרשה בקריאת התורה שאע"פ שהוא קורא ברבים לא יאמר בפסוק ערות אמך לא תגלה ערות אמכם לא תגלו וכן כל כיוצא בזה הקורא פסוק כצורתו ר"ל שאינו קוראו דרך נקודו אלא כעין מי שקורא להגיה

Mais il me semble qu'il faut l'expliquer pour la lecture de la Torah : même s'il lit en public, qu'il ne dise pas, dans le verset « la nudité de ta mère tu ne découvriras pas », « la nudité de votre mère vous ne découvrirez pas ». Et de même pour tous les cas semblables. Celui qui lit un verset tel qu'il est, c'est-à-dire qui ne le lit pas selon sa ponctuation mais comme celui qui lit pour corriger [le texte].

וכן המתרגם פסוק כצורתו בלא שום תוספת במקום הראוי לתוספת כגון וזבחת פסח ליי' אלהיך צאן ובקר שמשמעו שהפסח הוא בא מן הבקר הרי זה בדאי והמוסיף בה מדעתו שלא במקום הראוי לכך ושלא מדרך הקבלה או מדרך העיון הרי זה מחרף כמו שיתרגם ויאמר אלהים ואמרו מלאכייא די"י

Et de même celui qui traduit un verset tel qu'il est, sans aucun ajout, à un endroit qui demande un ajout, par exemple « tu sacrifieras la Pâque à l'Éternel ton Dieu, du petit bétail et du gros bétail », dont le sens est que la Pâque vient du gros bétail : c'est un menteur. Et celui qui y ajoute de son propre chef, là où ce n'est pas convenable et pas par la voie de la tradition ou de l'analyse, c'est un blasphémateur, comme celui qui traduirait « Dieu dit » par « et les anges dirent de la part de l'Éternel ».

ואף במתרגם כצורתו נעשה בקצת מקומות מחרף ומגדף שאם תרגם ויראו את אלהי ישראל כצורתו נמצא מחריב את העולם וכן כל כיוצא בזה והכל לפי הענין

Et même en traduisant tel quel, on devient en certains endroits blasphémateur et injurieux : car si l'on a traduit « ils virent le Dieu d'Israël » tel quel, on se trouve à détruire le monde ; et de même pour tous les cas semblables. Et tout dépend du sujet.

תורגמן העומד לפני חכם להשמיע דבריו לעם אינו רשאי להוסיף על דבריו של חכם או לגרוע מהם אא"כ היה החכם אביו או רבו של תורגמן שאינו מתקנא בו אמרו חכמים שנים אין אדם מתקנא בהם בנו ותלמידו בנו שנאמר ייטיב ה' את שם שלמה משמך ויגדל כסאו מכסאך ותלמידו דכתיב ויהי נא פי שנים ברוחך אלי:

Le traducteur qui se tient devant un sage pour faire entendre ses paroles au peuple n'a pas le droit d'ajouter à ses paroles ni d'en retrancher, à moins que le sage soit le père ou le maître du traducteur, qui ne le jalouse pas. Les Sages ont dit : deux personnes dont on n'est pas jaloux : son fils et son disciple. Son fils, car il est dit « que Dieu rende le nom de Salomon meilleur que ton nom et fasse grandir son trône plus que ton trône » ; et son disciple, car il est écrit « que je reçoive une double part de ton esprit ».

הרבה דברים מפוזרים בתלמוד בענין קריאת התורה שראוי לגלגלם בפרק זה ואלו הן במסכת ר"ה ל"א א' התבאר על פ' האזינו שקורין שירה שלה ששה בחשבון הזי"ו ל"ך והוא שקורא הראשון מן האזינו עד זכור והשני מזכור עד ירכיבהו והשלישי מירכיבהו עד וירא יי' וינאץ והרביעי מוירא יי' עד לו חכמו והחמישי מלו חכמו עד כי אשא והששי מכי אשא עד סוף השירה:

Beaucoup de choses sont dispersées dans le Talmud sur la lecture de la Torah, qu'il convient de rassembler dans ce chapitre. Les voici. Dans le traité Roch Hachana (31a) il est expliqué, à propos de la paracha « Haazinou », que l'on en lit le Cantique en six [lectures], selon le repère « Hazi-v ’Lekh » : le premier lit de « Haazinou » jusqu'à « Zekhor », le deuxième de « Zekhor » jusqu'à « Yarkivehou », le troisième de « Yarkivehou » jusqu'à « Vayar Hachem vayinats », le quatrième de « Vayar Hachem » jusqu'à « Lou 'hakhmou », le cinquième de « Lou 'hakhmou » jusqu'à « Ki essa », et le sixième de « Ki essa » jusqu'à la fin du Cantique.

במס' מנחות ל' א' התבאר ששמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן בבית הכנסת ופסוקים אלו הן מוימת משה עד לעיני כל ישראל ודבר זה מתפרש בכמה ענינים יש שפירש יחיד קורא אותן שאין מפסיקין אותם לשנים מפני שהם ענין אחד וסיפור מיתתו של משה

Dans le traité Menahot (30a) il est expliqué que huit versets de la Torah, un individu les lit dans le Beith Haknesset : ce sont les versets depuis « Moïse mourut » jusqu'à « aux yeux de tout Israël ». Et cette chose s'explique de plusieurs façons. Certains ont expliqué : « un individu les lit » signifie qu'on ne les coupe pas en deux, parce qu'ils forment un seul sujet, le récit de la mort de Moïse.

וי"מ יחיד קורא אותן ולא שליח צבור עמו ואין נראה כן שאף בשאר התורה לא היה שליח צבור קורא כלל אלא שהאחרונים נהגו כן שלא לבייש מי שאינו בקי כל כך על הדרך שאמרו בבכורים בראשונה היה יודע לקרות קורא לא היה יודע לקרות מקרין אותו נמנעו מלהביא התקינו שיהיו מקרין את הכל שלא לבייש את מי שאינו יודע

Et certains [disent] : un individu les lit, et non l'officiant avec lui. Mais cela ne paraît pas juste, car dans le reste de la Torah aussi l'officiant ne lisait pas du tout ; seuls les derniers ont pris cet usage pour ne pas faire honte à celui qui n'est pas très expert, selon ce qu'ils ont dit pour les prémices : au début, celui qui savait lire lisait, et celui qui ne savait pas lire, on le faisait répéter ; ils s'abstinrent d'apporter [les prémices], alors on institua qu'on fasse répéter à tous, pour ne pas faire honte à celui qui ne sait pas.

וי"מ יחיד קורא אותם בלא עשרה ואין זה נראה כלל שיהא אדם קורא בברכה לאחריה שלא בעשרה וכן שאחר גמר הקריאה צריך לקדיש ואין קדיש אלא בעשרה

Et certains [disent] : un individu les lit sans dix ; et cela ne paraît pas du tout juste, qu'un homme lise avec la bénédiction finale sans dix, et aussi parce qu'après la fin de la lecture il faut le Kaddish, et il n'y a de Kaddish qu'à dix.

וי"מ יחיד קורא אותן אותה פרשה ואין רשאי לחבר בה פסוקים שלמעלה הימנה

Et certains [disent] : un individu les lit, [c'est-à-dire que] ce passage est seul, et il n'a pas le droit d'y joindre les versets qui sont au-dessus.

וי"מ שמיוחד שבצבור קורא אותם וראשון ואחרון שניהם עיקר:

Et certains [disent] : c'est le plus distingué de l'assemblée qui les lit. Et le premier et le dernier [avis] sont tous deux essentiels.

במס' יומא ע' א' התבאר שאין מוציאין ספר תורה אחר ספר תורה לקרות בהם שתי פרשיות לאדם אחד מפני שיבואו לומר על ספר ראשון שהוא פסול אבל לשני בני אדם או שלשה לשלשה כגון ראש חדש טבת שחל להיות בשבת אין כאן חשש

Dans le traité Yoma (70a) il est expliqué qu'on ne sort pas un rouleau de la Torah après un autre pour y lire deux parachiot pour un seul homme, de peur qu'on ne dise du premier rouleau qu'il est invalide ; mais pour deux hommes, ou trois pour trois — par exemple Roch 'Hodech Tevet tombant un Chabbat — il n'y a pas là de crainte.

וכן התבאר שם שאין קורין לאדם אחד שתי פרשיות רחוקות בספר אחד שאין גוללין ספר תורה בצבור

Et il y est de même expliqué qu'on ne fait pas lire à un seul homme deux parachiot éloignées dans un même rouleau, car on n'enroule pas le rouleau de la Torah en public.

הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן שמא יאמרו תרגום כתוב בתורה

Celui qui lit dans la Torah n'aidera pas le traducteur, de peur qu'on ne dise que la traduction est écrite dans la Torah.

בתלמוד המערב התבאר שאין הקורא רשאי לתרגם אפי' חתם [פסוק אחד] כשם שנתנה על ידי סרסור כך אנו צריכין לנהוג בה על ידי סרסור אסור לתרגם מתוך הספר אלא על פה כלל גדול בתורה דברים שנאמרו בכתב בכתב ושבעל פה על פה

Dans le Talmud d'Occident il est expliqué que le lecteur n'a pas le droit de traduire, même s'il a terminé [un verset] : de même qu'elle a été donnée par un intermédiaire (sarsour), de même nous devons agir avec elle par un intermédiaire. Il est interdit de traduire à partir du livre, mais seulement de mémoire : règle générale dans la Torah : ce qui a été dit par écrit [se dit] par écrit, et ce qui est oral [se dit] oralement.

בתוספתא התבאר שהקטן מתרגם על ידי גדול ר"ל שהקורא גדול והקטן מתרגם אבל אינו כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן

Dans la Tossefta il est expliqué que le mineur traduit par l'intermédiaire d'un grand, c'est-à-dire que le lecteur est grand et le mineur traduit ; mais ce n'est pas un honneur pour un grand qu'il traduise par l'intermédiaire d'un mineur.

לא יקרא אחד מבית הכנסת מראש הכנסת שהוא הגדול עד חזן הכנסת שהוא הקטן עד שיאמרו לו אחרים קרא שאין אדם ראוי שיבזבז עצמו ומכאן נראה שנהגו להיות שליח צבור קורא והיחידים עולים על פי קריאתו

Aucun membre du Beith Haknesset ne lira — depuis le chef de l'assemblée, qui est le plus grand, jusqu'au 'hazan de l'assemblée, qui est le plus petit — avant que d'autres lui aient dit « lis », car il ne convient pas à un homme de s'offrir de lui-même. Et de là il semble qu'on avait l'usage que l'officiant lise et que les individus montent sur la base de sa lecture.

שליח צבור שרצה לקרות בברכה צריך שיהיה אחד מן הכנסת מחזן עליו שיענה על ברכותיו ברוך יי' כעין שעושה שליח צבור לשאר הקוראים

Un officiant qui veut lire avec la bénédiction doit avoir quelqu'un de l'assemblée qui l'accompagne (mé'hazen alav), pour répondre à ses bénédictions « Baroukh Hachem », comme l'officiant le fait pour les autres lecteurs.

ובשם תוספתא שמעתי הרגיל לירד לפני התיבה אין אחר רשאי להקדימו עד שיפייסוהו בני הכנסת

Et au nom de la Tossefta j'ai entendu : celui qui a l'habitude de descendre devant l'arche, aucun autre n'a le droit de le devancer avant que les gens du Beith Haknesset l'aient apaisé.

כיצד יושבין בבית הכנסת זקנים יושבין פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקדש ר"ל שהם יושבין בכותל ששם מקום הקודש וכן כשהכהנים נושאין את כפיהם וחזן הכנסת וכל העם פניהם כלפי הקדש

« Comment s'assoit-on dans le Beith Haknesset ? Les anciens s'assoient le visage vers le peuple et le dos vers le Saint » : c'est-à-dire qu'ils s'assoient contre le mur où se trouve le lieu saint ; et de même, quand les cohanim lèvent les mains, le 'hazan de l'assemblée et tout le peuple ont le visage vers le Saint.

אין פותחין פתחי בית הכנסת אלא למזרח שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח

« On n'ouvre les portes du Beith Haknesset que vers l'est », car nous trouvons dans le Heikhal qu'il s'ouvrait vers l'est.

ולי נראה שלא נאמר דבר זה אלא בדורות הראשונים שהיה ארון הקדש במערב וכשהפתח במזרח תכף שאדם נכנס אדם רואה את הקדש ומשתחוה וכן הדין אצלנו במערב לדעתי ולא שיפתחו במקום אחר אלא שהוא מכווין לומר שאין פותחין הפתחים שרוב צבור נכנסין בהם אלא בדרך זה:

Mais il me semble que cela n'a été dit que pour les premières générations, où l'arche sainte était à l'ouest ; et quand la porte est à l'est, aussitôt qu'on entre, on voit le Saint et on se prosterne. Et il en est de même chez nous à l'ouest, selon moi : non pas qu'on ouvrirait à un autre endroit, mais il veut dire qu'on n'ouvre pas les portes par lesquelles entre la majorité de l'assemblée autrement que de cette façon.

במס' גיטין נ"ט א' התבאר שהכהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל ואמרו שם בתלמוד המערב שבעיר שכולה כהנים ישראל קורא בה ראשון מפני דרכי שלום

Dans le traité Guittin (59a) il est expliqué que le cohen lit en premier, puis le Lévi, puis l'Israël ; et ils ont dit là-bas, dans le Talmud d'Occident, que dans une ville entièrement de cohanim, un Israël y lit en premier pour la paix.

ומ"מ כשיש שם הרבה ישראלים כהן קורא ראשון ואין ישראל קורא במקומו אלא על הצדדין שכתבנו בפרק זה אף לכל דבר שבקדושה צריכין אנו להקדימו לפתוח ראשון בתורה או בכל דבר ולברך ראשון בסעודה ברכת המזון וליטול מנה יפה ראשון בכל מה שיש לו לחלוק עם אחרים

En tout cas, quand il y a là beaucoup d'Israël, le cohen lit en premier, et l'Israël ne lit pas à sa place sauf pour les cas que nous avons écrits dans ce chapitre. Aussi pour toute chose de sainteté, nous devons lui donner la priorité : pour ouvrir en premier la Torah ou toute autre chose, et pour bénir en premier au repas le Birkat hamazon, et pour prendre une belle portion en premier de tout ce qu'il a à partager avec d'autres.

לא היה שם כהן אפילו הי' שם לוי נתפרדה חבילה כלומר שאין הלוי קורא כלל וי"מ שאינו קורא לא במקום כהן ולא במקום לוי אבל קורא שלא מתורת לוי באיזה מקום שירצה וכן נהגו עכשו לצורך וקורין אותו יעמוד ר' פלוני אע"פ שהוא לוי

« S'il n'y avait pas de cohen, même s'il y avait un Lévi, le lot est dispersé » (nitparda 'havila) : c'est-à-dire que le Lévi ne lit pas du tout. Et certains [disent] qu'il ne lit ni à la place du cohen ni à la place du Lévi, mais lit sans titre de Lévi, à l'endroit qu'il veut ; et c'est ainsi qu'on a pris l'usage maintenant, par nécessité, et on l'appelle « que R. Untel se lève », bien qu'il soit Lévi.

היה שם כהן ולא היה שם לוי כהן קורא במקום כהן וחוזר וקורא במקום לוי ודוקא אותו כהן שקרא הוא שחוזר וקורא במקום לוי אבל כהן אחר לא שמא יאמרו הראשון פסול היה ואינו מן המנין אבל על פגם שני אין כאן חששא שהרי מה יאמרו עליו אם יאמרו שכהן פסול הוא היאך קורא במקום לוי אלא לשני אין בו חשש כלל

« S'il y avait un cohen et qu'il n'y avait pas de Lévi, le cohen lit à la place du cohen et revient lire à la place du Lévi » : et seulement ce cohen qui a lu revient lire à la place du Lévi ; un autre cohen non, de peur qu'on ne dise que le premier était inapte et ne compte pas dans le nombre. Mais pour la tare du second il n'y a pas de crainte, car que dira-t-on de lui ? Si l'on dit que c'est un cohen inapte, comment lit-il à la place du Lévi ? Au contraire, pour le second il n'y a aucune crainte.

לוי אחר לוי לא יקרא משום פגם שניהם שיאמרו לוי הראשון נמצא שאינו לוי וחוזר וקורא לוי זה או שמא שני אינו לוי וקורא במקום ישראל

« Un Lévi après un Lévi ne lit pas », à cause de la tare des deux : car on dirait que le premier Lévi s'avère ne pas être Lévi et que ce Lévi revient lire, ou peut-être que le second n'est pas Lévi et qu'il lit à la place d'Israël.

קראו כהן ולוי קורין אחריהם תלמידי חכמים הממונים על הצבור ואחריהם תלמידי חכמים הראוים למנותם על הצבור ואחריהם בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים וכו' ואחריהם ראשי כנסיות וכל אדם

« Après que le cohen et le Lévi ont lu, lisent ensuite les disciples des sages nommés sur l'assemblée, puis les disciples des sages qui sont dignes d'être nommés sur l'assemblée, puis les fils de disciples des sages dont les pères sont nommés » etc., « puis les chefs des assemblées, et tout homme ».

ומ"מ אנו נוהגים לחזר במסיים אחר אחד מן הגדולים שבבית הכנסת

En tout cas, nous avons l'usage de chercher celui qui termine parmi l'un des grands du Beith Haknesset.

גדולי קדמונינו שבנרבונאה כתבו בשני כהנים חתנים בשבת אחת שאין להקרותן ביחד בשני ספרים ושני חזנים כמו שעשו בקצת מקומות שהרי אמרו לא יהיו שנים קורין וכהן אחר כהן לא יקרא והילכך מקדימין את הראוי וקורא ואחריו לוי ואחריו ישראל ומפסיק בקדיש ומעמיד כהן אחר כדין תחלת שורה ואחריו לוי ואחריו ישראל וכן בכמה

Les grands de nos anciens de Narbonne ont écrit, pour deux cohanim mariés ('hatanim) le même Chabbat : on ne les fait pas lire ensemble dans deux rouleaux avec deux 'hazanim, comme on l'a fait en certains endroits, car ils ont dit « ne lisent pas deux », et « un cohen après un cohen ne lit pas ». C'est pourquoi on devance celui qui est digne et il lit, puis le Lévi, puis l'Israël ; et il s'interrompt par un Kaddish et on fait monter un autre cohen selon la règle du début d'une rangée, puis le Lévi, puis l'Israël ; et ainsi de suite.

וכן כתבו בעיר שאין בה ישראל כי אם מעט והיא מרובה בכהנים שקורא כהן ולוי וישראל ומפסיק וקורא כהן אחר וחוזר הישראל וקורא כמה פעמים

Et ils ont de même écrit pour une ville où il y a peu d'Israël et beaucoup de cohanim : le cohen lit, puis le Lévi, puis l'Israël, il s'interrompt, un autre cohen lit, et l'Israël revient lire, plusieurs fois.

אין קורין בחומשין בבית הכנסת ר"ל שכתב התורה בחמשה חלקים חומש אחד בכל ספר ואין קורין בהם בבית הכנסת אע"פ שעשוי בגליון ותפירה כהלכתה ופי' שם הטעם מפני כבוד הצבור הא מן הדין כשר הוא ואע"פ שאמרו ספר תורה שחסר יריעה אחת פסול והוא הדין לשיטתינו אף באות אחת כבר תירצו שם התם מיחסר במילתיה הכא לא מיחסר במילתיה

« On ne lit pas dans les 'houmachim (livres séparés) dans le Beith Haknesset » : c'est-à-dire que la Torah est écrite en cinq parties, un livre par rouleau, et on n'y lit pas dans le Beith Haknesset, même s'ils sont faits sur peau avec une couture conforme à la halakha. Et la Guemara explique là la raison : par respect pour l'assemblée. Donc, selon le strict droit, il est valable. Et bien qu'ils aient dit qu'un rouleau de la Torah auquel il manque une feuille est invalide, et la règle est la même selon notre avis même pour une seule lettre, ils ont déjà répondu là-bas : là il manque en son sujet, ici il ne manque pas en son sujet.

ומכאן ראיתי לגדולי הדור שכתבו שאף ספר תורה שחסר אות אחת או תיבה אחת אם הוא קורא בספר בראשית והחסרון בספר ויקרא וכיוצא בזה כשר לקרות בו:

Et de là j'ai vu que de grands hommes de la génération ont écrit que même un rouleau de la Torah auquel manque une lettre ou un mot — si l'on lit dans le livre de Berechit et que le manque est dans le livre de Vayikra, et dans les cas semblables — est valable pour y lire.

במס' ברכות מ"ה א' התבאר שלא יגביה העונה אמן קולו יותר מן המברך וכן המתרגם יותר מן הקורא:

Dans le traité Berakhot (45a) il est expliqué que celui qui répond « Amen » n'élèvera pas sa voix plus que celui qui bénit, et de même le traducteur plus que le lecteur.

במס' סוטה ל"ט א' התבאר שאין הקורא רשאי לקרות בתורה עד שיכלה מפי הצבור אמן שעונין אחר ברכתו ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שיכלה פסוק מפי הקורא ואין הקורא רשאי לחזור ולקרות פסוק אחר עד שיכלה תרגום מפי התורגמן אין המפטיר רשאי להתחיל בהפטרה עד שיגלגל הספר ופירשו עד שיתחילו לגללו וי"מ עד שיסגר כדי לגללו והכונה שלא יתחיל עד שיודע לכל שכבר נסתיימה קריאת הספר:

Dans le traité Sota (39a) il est expliqué que le lecteur n'a pas le droit de lire dans la Torah avant que l'« Amen » qu'on répond après sa bénédiction soit terminé par l'assemblée ; que le traducteur n'a pas le droit de traduire avant que le verset soit terminé par le lecteur ; et que le lecteur n'a pas le droit de lire un autre verset avant que la traduction soit terminée par le traducteur. Le maftir n'a pas le droit de commencer la haftara avant d'avoir roulé le rouleau ; et ils ont expliqué : jusqu'à ce qu'on commence à l'enrouler, et certains : jusqu'à ce qu'il soit fermé pour l'enrouler ; et l'idée est qu'il ne commence pas avant que tous sachent que la lecture du rouleau est déjà achevée.

יש מקומות שאין מניחין ספר תורה בבית הכנסת אלא שאחר תפלה מוציאין אותה משם ומניחין אותה בבית הסמוך לו וכל שהוא בדרך זה אין הצבור רשאין לצאת עד שינטל ספר תורה כדי להוציאו ויש אומרים עד שיצא ויעשו לו [הדור] עד שיגיע הספר למקום המוכן לו ואם יש שם פתח אחר מותר ויש חולקין בזו:

Il y a des endroits où l'on ne laisse pas de rouleau de la Torah dans le Beith Haknesset, mais après la prière on le sort de là et on le dépose dans la maison voisine. Et dans un cas de ce genre, l'assemblée n'a pas le droit de sortir avant que le rouleau de la Torah soit pris pour le sortir ; et certains disent : jusqu'à ce qu'il soit sorti et qu'on lui rende l'honneur (hadar : mot à vérifier) jusqu'à ce que le rouleau arrive à l'endroit qui lui est destiné. Et s'il y a là une autre porte, c'est permis ; et certains sont en désaccord sur ce point.

במס' ברכות ח' א' התבאר שאסור לו לאדם להניח ספר תורה ולצאת אא"כ בין קורא לקורא וכיון שנפתח ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה ויש בדבר זה תנאים ידועים מפי המפרשים וכבר בארנום במס' ברכות פרק א'

Dans le traité Berakhot (8a) il est expliqué qu'il est interdit à un homme de laisser le rouleau de la Torah et de sortir, sauf entre un lecteur et un autre ; et dès que le rouleau est ouvert, il est interdit de parler, même d'un sujet de halakha. Et il y a là-dessus des conditions connues des commentateurs, que nous avons déjà expliquées dans le traité Berakhot, chapitre 1.

כהן קטן פירשו הגאונים שקורא ראשון במקום שאין גדול הואיל וקטן קורא בתורה אף הוא קורא ראשון ופירשו עוד שכהן קטן מפטיר ובלבד שיעלוהו אחר השבעה הואיל וקריאת שמיני אינה בכלל השבעה הא בתוך השבעה לא יעלה אלא ראשון: ונשלם הפרק תהלה לאל:

« Un cohen mineur » : les Guéonim ont expliqué qu'il lit en premier là où il n'y a pas de grand, puisqu'un mineur lit dans la Torah, lui aussi lit en premier. Et ils ont encore expliqué qu'un cohen mineur est maftir, pourvu qu'on le fasse monter après les sept, puisque la lecture du huitième n'est pas incluse dans les sept ; donc, à l'intérieur des sept, il ne monte que comme premier. Fin du chapitre ; louange à Dieu.

והמשנה הראשונה ממנו באה בענין החלק הראשון לבאר ענייני דבר הקדוש על איזה צד אפשר למכרו ואמר על זה בני העיר שמכרו רחבה של עיר שיש בה צד קדושה מצד שמתפללין בה ומוציאין בה ספר תורה בתעניות כמו שביארנו במסכת תענית לוקחין בדמיו בית הכנסת שיש בה צד קדושה חמורה מזו שהרי מתפללין בה כל יום וכן בכלם לעולם אין מוכרין אא"כ מעלין את דמיהם לקדושה חמורה ממנה

La première Michna de ce chapitre vient dans le premier volet, pour expliquer les affaires de la chose sainte : de quelle manière on peut la vendre. Elle dit à ce sujet : « les gens de la ville qui ont vendu la place de la ville », qui a un certain degré de sainteté parce qu'on y prie et qu'on y sort le rouleau de la Torah aux jeûnes, comme nous l'avons expliqué dans le traité Taanit, « avec son prix, on achète un Beith Haknesset », qui a une sainteté plus grave que celle-ci, puisqu'on y prie chaque jour. Et ainsi pour tous : on ne vend jamais, à moins d'élever leur prix à une sainteté plus grave qu'elle.

ספרים י"מ נביאים וכתובים וספרי משנה ולוקחין תורה פי' תורת משה וי"מ ספרים אף על תורת משה וכגון ספר שאין עשוי כהלכתו בעבוד ובגליון ובתפירת גידין ולוקחין תורה ר"ל ספר העשוי כהלכתו:

« Des livres » : certains expliquent : Prophètes, Hagiographes et livres de la Michna ; « et on achète une Torah » : c'est-à-dire la Torah de Moïse. Et certains expliquent : « des livres » même pour la Torah de Moïse, par exemple un livre qui n'est pas fait selon la halakha pour le tannage, les marges et la couture avec des nerfs ; « et on achète une Torah » : c'est-à-dire un livre fait selon la halakha.

בני העיר וכו' מתוך שנתגלגל בפרק הקודם לבאר עניני קריאת התורה בזמן קריאתה ובמנין הקוראים ובתכונת הברכה היתה הכונה בזה הפרק לבאר ענייני הפרשיות שקורין בכל השנה ומתוך שהקריאות הן בבית הכנסת ובספר תורה רצה לבאר תחלה דין בתי כנסיות ודין ספרי תורה ומטפחותיהם ולהודיע ענין קדושתן וזו היא כונת הפרק דרך כלל

« Les gens de la ville » etc. Du fait que, dans le chapitre précédent, on en est venu à expliquer les affaires de la lecture de la Torah — son moment, le compte des lecteurs et la forme de la bénédiction — l'intention de ce chapitre est d'expliquer les affaires des parachiot que l'on lit toute l'année ; et du fait que les lectures se font dans le Beith Haknesset et dans le rouleau de la Torah, il a voulu expliquer d'abord la règle des Batei Knesset et la règle des rouleaux de la Torah et de leurs enveloppes, et faire connaître le degré de leur sainteté.

ורוב הפרק יסוב על שלשה ענינים האחד איזה דבר שבקדושה רשאין למכור ואיזה אין רשאין למכור ולבאר בכל עניני בתי כנסיות וספרי תורה ותשמישיהם איזה מהם קדוש ואיזה אינו קדוש והשני על אותם שהם רשאין למכור על איזה צד רשאין למכרן ועל איזה תנאי והשלישי לבאר ענין הפרשיות שבכל שנה דבר יום ביומו זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבואו בו דברים שלא מן הכוונה על הדרך שיתבאר בפרטים:

Et telle est l'intention du chapitre, en général. Et la plus grande part du chapitre tourne autour de trois sujets. Le premier : quelle chose de sainteté on a le droit de vendre et laquelle on n'a pas le droit de vendre, et expliquer, pour tout ce qui concerne les Batei Knesset, les rouleaux de la Torah et leurs ustensiles, lequel est saint et lequel ne l'est pas. Le deuxième : pour ceux qu'on a le droit de vendre, de quelle manière on a le droit de les vendre et à quelle condition. Le troisième : expliquer le sujet des parachiot de chaque année, « chaque jour en son jour ». Voilà la racine du chapitre, en général ; mais il y viendra des choses qui ne relèvent pas de l'intention, de la manière qui sera expliquée dans les détails.