השיעור הזה מוכיח, דרך חישובים שאי אפשר להמציא, שהתורה איננה מעשה ידי אדם. המילה הראשונה של כל פרשה מקודדת סודות שרק מי שיודע את הסוף מראשית יכול לכתוב.

"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה." המילה הפותחת וַיְחִי מתפרקת: ו(6) + י(10) + ח(8) + י(10) = 34.

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים." המילה הראשונה וַיִּהְיוּ שווה: 6+10+5+10+6 = 37.

בשביל שרה, ה"חיים" שלה היו יצחק; לכן וַיִּהְיוּ = 37, גילו במותה. אבל ליעקב היו שנים עשר בנים: על מי מדברת התורה כשהיא אומרת "ויחי"?

"אלה תולדות יעקב יוסף." יעקב רצה לשאת את רחל קודם; לולא רמאותו של לבן, יוסף היה הבכור. לכן יוסף מקבל את כתונת הפסים (בגד הבכור), את כל התורה של שם ועבר, ואת פי השניים (אפרים ומנשה).

שלושת האבות מקבילים לשלושת ימי הבריאה הראשונים. אברהם (יום 1): כִּי טוֹב פעם אחת. יצחק (יום 2): אין כִּי טוֹב. יעקב (יום 3): כִּי טוֹב נאמר פעמיים.

"שעה חמישית — עמד על רגליו." אדם נברא ביום השישי וקם בשעה החמישית של היום; אבל היום היהודי מתחיל בלילה. אז: 12 שעות לילה + 5 שעות יום = שעה 17.

"עָמַד עַל רַגְלָיו" — אדם קם על רגליו, ואדם מסמל גם את ישראל ("אתם קרויים אדם"). התלמוד, שנכתב לפני חמש עשרה מאות, מקודד את התאריך המדויק של קימת ישראל.

לפני 3300 שנה: בלי מחשב, בלי מחשבון, בלי שום ידיעה על 1948 ולא על גורלם של יעקב ויוסף. ובכל זאת הכל מתחבר: וַיְחִי = 34 (17+17), וַיִּהְיוּ = 37, טוֹב = 17 נאמר פעמיים, והשעה ה-17 = 5708 = 1948.