מלחמת היוונים נועדה להחשיך את עיניהם של ישראל (לבטל תורה, קידוש החודש, ברית מילה ושבת), ולא להשמיד פיזית כמו בפורים.
פך השמן הקטן שנשאר שלם לא היה נחוץ הלכתית (הכלל « אין טומאה בציבור » היה מתיר אחרת) אלא היווה « קריצה » מהקב״ה שמראה את נוכחותו.
כמו אצל יוסף (השיירה המבושמת) ודוד (נפילת גוליית קדימה), הקב״ה פועל דרך פרטים שנראים חסרי חשיבות בחיינו.
כל נשימה וכל « צירוף מקרים » טוב הוא למעשה נס מתמשך שעלינו ללמוד להרגיש.
הדלקת נרות חנוכה מזכירה לנו שאור ה׳ תמיד נוכח, גם בחושך, עד לביאת המשיח.
ערב טוב וחנוכה שמח! בעזרת השם ניגע בעניין שקשור לחנוכה, ברוח הפרשיות שבהן אנחנו נמצאים.
כל המלחמה של היוונים נגד עם ישראל היתה להחשיך את עיניהם של ישראל. זו לא היתה מלחמה גופנית כמו בפורים, שבו רצו להשמיד ולהרוג את כל היהודים. בתקופת היוונים, מי שרצה להתייוון היה ממשיך לחיות. העיקר בעיניהם היה: שלא ילמדו תורה, שלא יקדשו את החודש, שלא יעשו ברית מילה, שלא ישמרו שבת.
העניין הזה רמוז כבר בפסוק השני בתורה.
אבל מה, יש לנו תקווה? המשך הפסוק אומר: « וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם » – זה מלך המשיח! אחרי גלות רומי יבוא מלך המשיח.
כנגד הניסיון להחשיך את עיניהם של ישראל, אנחנו עושים חנוכה – מדליקים נרות. זה בעצם עיקר המצוה של חנוכה.
אנחנו גם אומרים הלל בתפילה, ובתפילת העמידה מוסיפים « על הניסים », שבו אומרים:
אנחנו צריכים להיות מספיק רגישים מבחינה רוחנית כדי להרגיש שהקב״ה עושה לנו ניסים גם בזמן הזה. כל דקה שאנחנו נושמים זה בעצם נס.
אבל אנחנו לא חיים באמת בתודעה הזאת. אנחנו לא מבינים שהכל זה נס; צריך נס גדול כדי שנרגיש שהיה נס. אבל באמת, כל רגע שהקב״ה בורא הוא נס בפני עצמו.
כדי להמחיש את זה דרך חנוכה, בואו נראה מה קרה. היוונים נכנסו למקדש וטימאו את כל השמנים, כי הם לא רצו שידליקו את המנורה בבית המקדש.
אבל כמו שמובא במסכת שבת (כ״א ע״ב), הם « פספסו » פך קטן אחד, חתום בחותמו של כהן גדול, שהיה בו שמן שהספיק ליום אחד בלבד. ונעשה נס, והוא הספיק לשמונה ימים.
תשובה: זה בדיוק העניין. הקב״ה רצה להראות להם: « אני איתכם! » הפך הקטן החתום היה קריצה מן השמים.
בואו ניתן עוד שתי דוגמאות כדי להבין את העניין. בפרשה הקודמת (וישב), אחרי שהוציאו את יוסף מהבור:
אלא זה בדיוק העניין! הקב״ה שינה את הטבע כדי שבכל נשימה שיוסף ינשום הוא יגיד: « מה זה? איך זה שאין לי ריח מסריח? אהה! הקב״ה עשה איתי חסד גדול, הוא מוביל אותי בשיירה של בשמים! » בכל נשימה יוסף יכול היה לומר: « הקב״ה איתי! »
נעבור לדוגמה השנייה: דוד וגוליית. דוד לוקח קלע, משליך אבן שפוגעת בגוליית בול במצח.
גוליית היה גבוה כשלושה מטר, ודוד עמד במרחק של כמה מטרים ממנו. אם גוליית היה נופל אחורה, דוד היה צריך ללכת 6 מטר או יותר כדי לכרות את ראשו. הקב״ה עשה שגוליית ייפול קדימה, ממש למרגלותיו! זה היה מסר לדוד: « אני איתך, וזה יהיה לך סימן שתשכנע את הפלשתים עד הסוף. »
נחזור לחנוכה. כן, מצאו פך שמן קטן חתום בחותמו של כהן גדול. אבל זה בדיוק העניין!
המציאות של ה׳ מתגלה בדברים הקטנים. אנחנו צריכים לדעת שהקב״ה איתנו כל הזמן, אפילו אם אנחנו לא מרגישים את זה 24 שעות ביממה. אנחנו צריכים לשאוף לחיות בתודעה הזאת.
דוגמה: אתה מגיע לאיזה מקום בלחץ ואתה אומר: « אין סיכוי שאני מוצא חנייה ». פתאום יוצאת מכונית ואתה נכנס. זו קריצה שהקב״ה אומר בה: « אני איתך ». העיקר שנרגיש את זה ונחיה ככה.
בלילה, לפני שהולכים לישון, אומרים קריאת שמע. מה הפסוק האחרון שאנחנו אומרים?
אנחנו מפקידים את נשמתנו אצלו כמו פיקדון. ובבוקר? הוא יכול להגיד: « לא בא לי להחזיר לך »! אנחנו נותנים את הפיקדון ומקווים לקבל אותו חזרה. כשמקבלים אותו חזרה, אומרים בבוקר:
🎯 בחן את עצמך
חמש שאלות. לחץ על תשובה.
תוצאה
שָׁלוֹם בַּיִת — הַפֶּה בַּבַּיִת
בְּרִיתִי שָׁלוֹם — הַשָּׁלוֹם מַתְחִיל בַּבַּיִת. גַּלֵּה כַּרְטִיס שָׁלוֹם בַּיִת.
גִּימַטְרִיָּה — הַרַב מְנַשֶּׁה
שָׁלוֹם, מָשִׁיחַ, יִסְמַךְ — סוֹדוֹת הָאוֹתִיּוֹת לְפִי הָרַב מְנַשֶּׁה זצ"ל.
🔢 קוּרְס גִּימַטְרִיָּהכָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת
כָּל שִׁיעוּרֵי מ. יְהוּדָה חִימִי — מִבְּרֵאשִׁית עַד דְּבָרִים וְעַד הַחַגִּים.
📚 כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹתסְפָרִים
חָכְמַת הַתּוֹרָה בְּפוֹרְמַט תְּרִיילֶר — הוֹצָאַת גְּאוּלָה.
אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת הַגּוֹיִם
אֱמֶת קְבוּרָה, וְכֹחוֹת הַמְבַקְּשִׁים לְהַשְׁתִּיקָהּ. אִישׁ אֶחָד מוּל הָאֻמּוֹת — תְּרִיילֶר הַשָּׁאוּב מִן הַתַּלְמוּד וְהַקַּבָּלָה.
📕 לִקְרִיאַת הַסֵּפֶר · ₪36.90