שלוש מילים, שלוש פרשיות, אך יחד – הוראה שלמה לחיים. "אחרי מות" – לאחר שאדם הלך לעולמו. "קדושים" – דבר עליו דברים של קדושה. "אמור" – אל תשתוק, ואל תסתפק בסיכום מנומס. דבר.

לדרוש קדושה באותה רמה כמו קדושתו של הבורא עצמו – זהו לחץ בלתי אפשרי. לכן רוב המפרשים מסבירים שהפסוק הזה אינו מצווה כשלעצמה – אלא כותרת.

אחד עוסק ביראה, השני בכיבוד – ושני הסדרים הפוכים.

כאן כבר לא מדובר ביראה או בכיבוד, אלא במציאות פיזית פשוטה: מי מת קודם.

פתאום כתוב "לאביו ולאמו" – האב ראשון. אותו דור, אותה אוכלוסייה: מה השתנה?

עני פנה לרבי יצחק: "רבי, אני צריך צדקה – ילדיי בבית ואין לי מה לתת להם לאכול." היה בידו חצי מהסכום הדרוש. רבי יצחק הוציא את חצי המטבע שלו והוסיף אותו – והשלים את הסכום.

המילה "מחצית" מורכבת מחמש אותיות. האות האמצעית שלה היא צ – ראשי התיבות של צדקה. שתי האותיות הקרובות אליה, ח ו-י, מאייתות חי. שתי האותיות הרחוקות ביותר, בקצוות, מ ו-ת, מאייתות מת.

הכהן הגדול נשא תפקיד כבד ולא רצוי: רוצח בשגגה נאלץ להישאר בעיר מקלט עד מות הכהן הגדול. אם הכהן הגדול היה צעיר ובריא, הרוצח יכול היה להיות כלוא ארבעים, חמישים, ואף שמונים שנה; אם היה זקן או חולה – שנה או שתיים בלבד. שלוש פעמים ביום, אפוא, התפללו הרוצחים בערי המקלט למות הכהן הגדול – תפילה זו הייתה כרטיסם היחיד לחירות.