כשהאישה בהיריון — היא "חיה בריבוע." יש לה חיים ועוד חיים בבטנה. היא לא סתם מחזיקה תינוק — הגוף שלה הוא המפעל, המקום שבו נרקם ומתעצב האדם במשך תשעה חודשים.

בדרך כלל, כשאנחנו שומעים "חיה" — אנחנו חושבים על בעל חיים. אבל התורה משתמשת באותה מילה לתאר את האישה שיולדת. ולא רק התורה:

רש"י מסביר: "כי חיות הנה" — כלומר, הן יולדות בעצמן, כמו חיה שיולדת בשדה. אבל יש עומק נוסף: המילה "חיות" מכילה את המילה חיה — יולדת. הן מביאות חיים לעולם. ולכן הן נקראות "חיות."

וגם בגמרא תענית (דף ב:): "כעת חיה" — "בעוד שנה את תהיי חיה" — תביאי חיים. המילה "חיה" = להביא חיים לעולם.

הפסוק האחרון בשמיני אומר "חיה" — ומיד אחריו פותחת הפרשה: "אשה כי תזריע." שתי משמעויות למילה "חיה" מחוברות כאן במכוון:

הגמרא במסכת יומא מביאה שני סיפורים מרעישים על נשים שהריחו אוכל ביום כיפור בזמן הריון:

שימו לב לאותיות: נגע — נ.ג.ע. אותן אותיות בדיוק כמו ענג — ע.נ.ג. רק בסדר שונה.

האדם שמגיע לכהן — מגיע עם כתמים על גופו. הוא צריך לפרוש מהמחנה, לשבת לבד, להסתכל על עצמו. הכהן רק מחזיר לו את ההסתכלות.

האריז"ל מסביר: יוֹד = ספירת חוכמה. הצינור שדרכו יורד השפע האלוקי — החיות, הבריאות, הפרנסה — לעולם. כשאדם חולה, יש "סתימה" בצינור הזה.

הקדוש ברוך הוא ציווה את יהושע: "עֲשֵׂה לְךָ חַרְבוֹת צֻרִים וְשׁוּב מֹל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית." למה "חרבות חדשים"? למה לא להשתמש בסכין הישנה?