בס"ד
הפרשה נפתחת בקריאה ישירה ואישית: "רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים יא, כו). השימוש בלשון יחיד "ראה" מלמד אותנו שהבחירה היסודית של הקיום אינה עניין קולקטיבי מופשט, אלא החלטה אינטימית ואישית. התורה אינה מבקשת מאיתנו רק "לדעת" או "לשמוע", אלא "לראות". מדובר בפיתוח תפיסה רוחנית כה ברורה, עד שהברכה והקללה הופכות למציאות מוחשית שעלינו לנווט ביניהן. ראייה זו היא הצעד הראשון לחיים של תודעה ואחריות.
נושא מרכזי בפרשת ראה הוא קביעת מקום אחד שהשם יבחר בו לעבודתו. התורה מצווה להרוס את מזבחות הגויים ולהפסיק את העבודה הפזורה "בכל מקום אשר תראו". לריכוז הפולחן בבית המקדש בירושלים הייתה מטרה כפולה: לשמור על טהרת עבודת ה' על ידי הרחקתה מהשפעות זרות, ובעיקר, לחשל את אחדות עם ישראל. בהתאספם שלוש פעמים בשנה, השבטים התחברו לא רק לקב"ה אלא גם זה לזה, ויצרו לב רוחני ולאומי. "המקום האחד" מלמד אותנו שהקדושה פורחת באחדות ובמיקוד.
הפרשה מזהירה אותנו מפני החירות המדומה של "איש כל הישר בעיניו יעשה". חירות רוחנית אמיתית נמצאת בקבלת גבולות אלוקיים המקדשים את החיים. דיני הכשרות המפורטים (בעלי חיים מותרים ואסורים) מלמדים אותנו לרומם את המעשה הגשמי ביותר – האכילה – למשמעת מודעת. כמו כן, האזהרות החמורות נגד עבודה זרה ונביאי שקר קוראות לנו לשמור על ראייתנו הרוחנית טהורה ובלתי מתפשרת. מצוות אלו אינן מגבלות, אלא מעקות בטיחות המאפשרים לנו להישאר בנתיב הברכה.
הראייה הרוחנית חייבת לבוא לידי ביטוי במעשה קונקרטי. התורה מצווה עלינו: "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן. כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ" (דברים טו, ז-ח). דיני הצדקה, שנת השמיטה (שמיטת כספים) והתמיכה בלוויים הם היישום החברתי של הציווי "ראה". מדובר ב"לראות" את סבלו וצרכיו של האחר ולהגיב בלב וביד פתוחה. נדיבות אינה אופציה, אלא תוצאה ישירה של ראייה רוחנית אותנטית.
פרשת ראה היא מדריך לבניית חיים של משמעות. ה"ראייה" היא החוט המקשר: היא דוחפת אותנו לבחור בברכה, להתאחד במקום קדוש, לקדש את חיי היום-יום שלנו באמצעות גבולות ברורים, ולשנות את חברתנו באמצעות חמלה. בסופו של דבר, הפרשה מלמדת אותנו שהמציאות שאנו חווים היא פרי מה שאנו בוחרים לראות וכיצד אנו פועלים בהתאם. לבחור בברכה פירושו לבחור לראות את העולם דרך עיניה של התורה.
נושא: "ראה אנכי נותן לפניכם..."
פעולה: בכל יום, הקדישו 60 שניות כדי "לראות" באופן פעיל ברכה בחייכם שאתם לוקחים כמובנת מאליה. אמרו את שמה והודו להשם עליה.
נושא: אחדות המקום.
פעולה: במהלך תפילה אחת (עמידה) השבוע, קחו רגע לדמיין את ירושלים ואת מקום המקדש, ומרכזו את כל כוונתכם בנקודת אחדות זו.
נושא: כשרות.
פעולה: לפני ארוחה, היו מודעים לדינים שהופכים את המזון הזה למותר. איכלו מתוך כוונה שהאנרגיה הגשמית הזו תשמש אתכם לעשיית טוב.
נושא: צדקה.
פעולה: "פתחו את ידכם" באופן יזום. זהו אדם או מטרה ותנו תרומה, צנועה ככל שתהיה. אם לא בכסף, הציעו מזמנכם או מילת תמיכה.
נושא: איסור עבודה זרה.
פעולה: זהו "אליל" מודרני בחייכם (למשל, החיפוש אחר 'לייקים', הרגל כפייתי, חרדה מוגזמת לחומר). עשו מעשה קונקרטי כדי להפחית את אחיזתו, ולו ליום אחד.
נושא: "...ושמחת לפני השם אלוקיך".
פעולה: בחרו מצווה שאתם מקיימים מתוך הרגל, ובצעו אותה השבוע מתוך כוונה של שמחה. חייכו בעת קיומה, וחשבו על הזכות שבקשר הזה.