פרשת כי תשא — תשפ״ו

קרני הוד — אור פני משה

Karnei Hod — The Radiance of Moses' Face

מ. יהודה חימי שליט"א 📅 מוצאי שושן פורים, ט"ז אדר ב' תשפ"ו 🕍 בית הכנסת "חן"

שלושה סודות שחיים איתם בטעות כל החיים: מי כתב את הלוחות השניים, מה בין קרניים לקרני הוד, ומתי מסיר משה את המסווה — ומה המשמעות לדורות עולם.

א מי כתב את הלוחות השניים?
שאלה שרוב האנשים עונים עליה בטעות כל ימי חייהם:

כשמשה רבינו שובר את הלוחות הראשונים, אומר לו הקב"ה ״פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים״ — אתה תפסול, אתה תביא. ומי יכתוב?

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּשמות לד:א
וְכָתַבְתִּי — אני, הקדוש ברוך הוא, אכתוב. לא משה.

אלא שבסוף אותה פרשה כתוב: ״וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם... וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים״ — ורבים טועים לחשוב שמשה כתב.

וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִיםשמות לד:כח
צריך לחלק את הפסוק לשניים: ״וַיְהִי שָׁם עִם ה' ארבעים יום... לחם לא אכל ומים לא שתה״ — זה משה רבינו. ״וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת״ — זה הקב"ה.

מי מגלה לנו שכך הוא? משה רבינו בכבודו ועצמו. כשמספר בספר דברים, הוא מדייק ואומר בפירוש:

פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים... וְכָתַבְתִּי אָנֹכִי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִיםדברים י:א–ב
וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁדברים י:ד
⬥ ההבדל בין לוחות ראשונים לשניים: בלוחות הראשונים — הקב"ה הביא את האבנים וגם כתב עליהן. בלוחות השניים — משה רבינו מביא את האבנים, ואת עשרת הדיברות כותב הקב"ה בכבודו ועצמו.

כך מורה הרמב"ן במפורש על פרשת כי תשא.

ומה עשה משה ארבעים יום ולילה בהר — פעם ראשונה ופעם שנייה? כתב את התורה כולה. הקב"ה מכתיב לו מ׳בראשית׳ עד אותה נקודה, ומשם ואילך כותב לפי מה שקורה מסביבו.

ב קרניים או קרני הוד?

בסוף הפרשה: כשיורד משה מהר סיני עם הלוחות, כתוב:

וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹשמות לד:כט

מיכלאנג'לו — ואחריו תרגומים לועזיים — תרגמו ״קָרַן״ כקרניים. לכן פסל משה רבינו עם קרניים כבהמה. זו טעות יסודית: ״קָרַן״ מלשון קַרְנֵי הוֹד — קרינה, הילה, אור אלוקי. לא קרניים.

מניין קיבל משה רבינו את קרני ההוד הללו?
שמות רבה, רבי יהודה בר נחמן אמר: כשכתב משה את התורה, נשתייר בקולמוס כמעט — נשאר קצת דיו — והעבירו על ראשו, וממנו נעשו לו קרני ההוד.

אבל מניין נשאר דיו? והרי הקב"ה נתן לו בדיוק כפי הצורך. כאן מגיע הסוד:

הפירוש הראשון: בפסוק ״וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָ֖ו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה״ (במדבר יב:ג) — משה לא רצה לכתוב ״עָנָיו״ על עצמו (בגאווה). כתב עָנָ֖ו חסר יוד. אותה יוד שחסרה = הדיו שנשאר, שממנו קרני ההוד.
הפירוש השני: ויקרא א:א — ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה״. משה רצה לכתוב ״וַיִּקַּר״ (כמו אצל בלעם — מקרה, לא כוונה). הקב"ה: ״עם הרשעים נקרא אליהם במקרה, אבל איתך — לא״. הפשרה: אָלֶ"ף קְטַנָּה — לא ויקרא גדול ולא ויקר ממש. מאותה אלף קטנה נשאר הדיו.
ענוות משה — לא רצה לכתוב ״עָנָיו״ במלואו
יוד חסרה / אלף קטנה = דיו שנשאר בקולמוס
נמרח על מצחו → קרני ההוד
הענוות היא שנתנה לו את האור האלוקי
ג המסווה — האמת ההפוכה
מתי מסיר משה את המסווה? מתי שם אותו?

הטעות הנפוצה: כאשר מדבר עם בני ישראל — מסיר את המסווה. כאשר לבד — שם אותו. בואו נראה מה הפסוקים אומרים באמת:

וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶהשמות לד:לג
כשגמר לדבר איתם — שם את המסווה. כלומר: בזמן שדיבר איתם — היה בלי מסווה!
וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ. וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה. וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיושמות לד:לד–לה
כשמדבר עם הקב"ה — בלי מסווה.
כשמדבר עם בני ישראל — בלי מסווה.
כל היום יום הרגיל — עם מסווה.

למה? ענוות משה. אין לו מה להשוויץ. האור האלוקי הוא לא שלו — הוא כלי להעביר את התורה. ברגע שגמר ללמד, מכסה.

⬥ מה המטרה של הסרת המסווה בזמן הלימוד? בני ישראל ירדו רוחנית בחטא העגל — לא יכלו לראות אפילו את האור המצומצם שעל פניו. ולכן, כל פעם שמשה לימד תורה, הסיר את המסווה — כדי שיקבלו את האור האלוקי ממעמד הר סיני, ועל ידי זה יקבלו את התורה ואת היראה.

38 שנה, ביום יום, משה רבינו מתהלך בין בני ישראל — עם מסווה על פניו. יש שיעור? מסיר. הסתיים השיעור? מכסה שוב.

ד פרידת משה — האור לדורות עולם
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵלדברים לא:א

ביום האחרון של משה רבינו — בן 120 שנה — הוא הולך ונפרד. המדרש אומר שנכנס לכל אוהל ואמר: ״להתראות, אני הולך היום.״

אבל — ללא מסווה. כל ילד, כל אמא, כל אב — ראה את האור האלוקי המלא שהיה על פני משה רבינו ממעמד הר סיני.

600,000 נשמות בני ישראל — שאנחנו כולנו גלגולים שלהן — זכו לראות ביומו האחרון של משה את האור האלוקי שלו.

כל יהודי שחוזר בתשובה — אותו ניצוץ אלוקי שראתה נשמתו את נשמת משה רבינו הוא שמדליק אותו. האור שקיבל משה מהר סיני עדיין חי — בכל נשמה יהודית.

ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו — אמן
📅 תוכנית שבועית — כי תשא
ראשון
קרא שמות לד:א — מי אמר ״וְכָתַבְתִּי״?
שני
למד דברים י:א–ד — עדות משה בפיו
שלישי
עיין ברמב"ן על שמות לד:א — פשט הלוחות
רביעי
ראה ויקרא א:א — האלף הקטנה
חמישי
שאל: מה אני מסתיר מענוה ומה אני מגלה לטובת הזולת?
ערב שבת
הכן דבר תורה קצר על קרני ההוד לשבת
שבת קודש
שתף את הדבר תורה בשולחן שבת — הסר את המסווה!
⚡ 9 פעולות מעשיות — כי תשא
פעולה א
קרא שמות לד:א ולד:כח ושים לב להבדל — מי אמר ״וְכָתַבְתִּי״?
פעולה ב
עיין בדברים י:א–ד — הוכחה מפי משה עצמו שהקב"ה כתב.
פעולה ג
חפש את הרמב"ן על שמות לד:א ולמד את פירושו על הלוחות.
פעולה ד
ראה את ויקרא א:א בתנ"ך — שים לב לאלף הקטנה. מה היא מסמלת?
פעולה ה
למד במדבר יב:ג — ״עָנָ֖ו חסר יוד״. שים לב לכתיב. מה משמעות החסרון?
פעולה ו
קרא שמות לד:לג–לה — ג׳ פסוקים על המסווה. מתי שם ומתי מסיר?
פעולה ז
שאל את עצמך: האם אני מכסה את ה״אור שלי״ בצניעות גם כשצריך לגלות אותו לאחרים?
פעולה ח
קרא דברים לא:א — ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה״. דמיין את הפרידה. מה ניצוץ אלוקי אנחנו נושאים?
פעולה ט
ספר לאחד הילדים / משפחה / חבר טוב שיעור קצר (5 דקות) על קרני ההוד.
קרני הוד — אור פני משה | כי תשא תשפ"ו
מ. יהודה חימי שליט"א • מוצאי שושן פורים ט"ז אדר ב' תשפ"ו • בית הכנסת "חן"
א. מי כתב את הלוחות השניים?
טעות נפוצה: משה כתב את הלוחות השניים. האמת: הקב"ה אמר ״וְכָתַבְתִּי״ (שמות לד:א)
שמות לד:כח — ״וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת״ — חלק ראשון = משה שהה שם; חלק שני = הקב"ה כתב
דברים י:ב — ״וְכָתַבְתִּי אָנֹכִי עַל הַלֻּחֹת״ — משה מדווח בפירוש: הקב"ה כתב
דברים י:ד — ״וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן״ — אותו כותב בשני הלוחות
ההבדל: לוחות ראשונים — הקב"ה הביא אבנים וכתב. לוחות שניים — משה מביא אבנים, הקב"ה כותב
הרמב"ן: מפורש שהקב"ה כתב גם על הלוחות השניים
ב–ג. קרני הוד ומקורם
קָרַן עוֹר פָּנָיו (שמות לד:כט) = קרני הוד, הילה, לא קרניים כבהמה. טעות מיקלאנג'לו
שמות רבה: נשתייר דיו בקולמוס, הועבר על מצחו → קרני ההוד
עָנָ֖ו חסר יוד (במדבר יב:ג) — ענוות משה → יוד שחסרה = הדיו שנשאר
אלף קטנה בויקרא א:א — פשרה בין ויקרא לויקר → הדיו של ענוותנות = מקור האור
ד. המסווה — האמת ההפוכה
שמות לד:לג: ״וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר — וַיִּתֵּן מַסְוֶה״ = אחרי שדיבר, שם. בזמן הדיבור — בלי מסווה
כשמדבר עם הקב"ה: בלי מסווה. כשמלמד תורה: בלי מסווה. חיי יום יום: עם מסווה — ענוה
מטרת הסרת המסווה בלימוד: העברת האור האלוקי לעם שירד רוחנית בחטא העגל
ה. פרידת משה
וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה (דברים לא:א) — נכנס לכל אוהל ללא מסווה — 600,000 נשמות ראו את אור השכינה
הניצוץ האלוקי שנשמת כל יהודי קיבלה ביום ההוא — הוא שמדליק את החזרה בתשובה
פסוקי מפתח: שמות לד:א,כח,כט,לג–לה | דברים י:א–ד | דברים לא:א | ויקרא א:א | במדבר יב:ג
Karnei Hod — The Radiance of Moses' Face | Ki Tissa 5786
M. Yéhouda Ḥimi • Motzaé Shouchan Pourim, 16 Adar II 5786 • Beith Haknesset "Chen"
1. Who Wrote the Second Tablets?
Common error: Moses wrote the second tablets. The truth: G-d said "and I will write" (Shemot 34:1)
Shemot 34:28 must be split: Moses was there 40 days; G-d wrote on the tablets
Devarim 10:2 — "and I Myself will write" — Moses confirms in his own words: G-d wrote
Devarim 10:4 — "He wrote… like the first writing" — same Author, both times
Difference: Tablets 1 — G-d provides stone AND writes. Tablets 2 — Moses provides stone, G-d writes
2–3. Karnei Hod and Their Source
Karan ohr panav (Shemot 34:29) = rays of divine radiance, NOT animal horns. Michelangelo's error
Shemot Rabbah: ink remained in Moses' quill, spread on his forehead → rays of divine light
Anav without Yod (Bamidbar 12:3) — Moses' humility → missing Yod = remaining ink
Small Aleph in Vayikra 1:1 — compromise between vayikra/vayikar → ink of humility = source of light
4. The Veil — The Counterintuitive Truth
Shemot 34:33: "Moses finished speaking — then put on the veil" = while speaking: NO veil
With G-d: no veil. Teaching Torah: no veil. Daily life: veil — an act of anava (humility)
Purpose of removing veil during teaching: transmit Sinaitic light to those who fell spiritually
5. Moses' Farewell
Vayeilech Moshe (Devarim 31:1) — entered every tent unveiled — 600,000 souls saw the Shechina's light
The divine spark received by every Jewish soul that day is what ignites return to G-d in every generation
Key verses: Shemot 34:1,28,29,33–35 | Devarim 10:1–4 | Devarim 31:1 | Vayikra 1:1 | Bamidbar 12:3
Karné Hod — La Lumière du visage de Moché | Ki Tissa 5786
M. Yéhouda Ḥimi • Mossaé Chouchan Pourim, 16 Adar II 5786 • Beith Haknesset "Chen"
1. Qui a écrit les secondes Tables ?
Erreur commune : Moché a écrit les secondes Tables. Vérité : D. a dit « et Je vais écrire » (Chémot 34:1)
Chémot 34:28 doit être divisé : Moché était là 40 jours ; c'est D. qui a écrit sur les Tables
Devarim 10:2 — « C'est Moi qui écrirai » — Moché le confirme de sa propre bouche
Devarim 10:4 — « Il écrivit… comme la première écriture » — même Auteur dans les deux cas
Différence : Tables 1 — D. fournit les pierres ET écrit. Tables 2 — Moché fournit les pierres, D. écrit
2–3. Karné Hod et leur source
Karan or panav (Chémot 34:29) = rayons de splendeur divine, PAS des cornes. L'erreur de Michel-Ange
Chémot Rabba : de l'encre resta dans le calame, étalée sur le front → rayons de lumière divine
Anav sans Yod (Bamidbar 12:3) — humilité de Moché → Yod manquant = encre restante
Aleph minuscule en Vayikra 1:1 — compromis vayikra/vayikar → encre de l'humilité = source de la lumière
4. Le Voile — La Vérité contre-intuitive
Chémot 34:33 : « Moché finit de parler — puis mit le voile » = pendant qu'il parlait : PAS de voile
Avec D. : sans voile. En enseignant : sans voile. Vie quotidienne : avec voile — acte d'anavah
But du retrait du voile pendant l'enseignement : transmettre la lumière du Sinaï au peuple en déclin spirituel
5. Les Adieux de Moché
Vayeilech Moshe (Devarim 31:1) — entra dans chaque tente sans voile — 600 000 âmes virent la lumière divine
L'étincelle divine reçue par chaque âme juive ce jour-là est ce qui allume le retour à D. en chaque génération
Versets clés : Chémot 34:1,28,29,33–35 | Devarim 10:1–4 | Devarim 31:1 | Vayikra 1:1 | Bamidbar 12:3
וְנִזְכֶּה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ — אָמֵן

© Éditions Gueoula | gueoula.com | כי תשא תשפ"ו