פרשת כי תשא — תשפ״ו

קרני הוד — אור פני משה

Karnei Hod — The Radiance of Moses' Face

✍ מ. יהודה חימי שליט"א 📅 מוצאי שושן פורים, ט"ז אדר ב' תשפ"ו 🕍 בית הכנסת "חן"

שלושה סודות שחיים איתם בטעות כל החיים: מי כתב את הלוחות השניים, מה בין קרניים לקרני הוד, ומתי מסיר משה את המסווה — ומה המשמעות לדורות עולם.

א מי כתב את הלוחות השניים?

שאלה שרוב האנשים עונים עליה בטעות כל ימי חייהם:

כשמשה רבינו שובר את הלוחות הראשונים, אומר לו הקב"ה ״פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים״ — אתה תפסול, אתה תביא. ומי יכתוב?

וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּשמות לד:א

וְכָתַבְתִּי — אני, הקדוש ברוך הוא, אכתוב. לא משה.

אלא שבסוף אותה פרשה כתוב: ״וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם... וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים״ — ורבים טועים לחשוב שמשה כתב.

וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִיםשמות לד:כח

צריך לחלק את הפסוק לשניים: ״וַיְהִי שָׁם עִם ה' ארבעים יום... לחם לא אכל ומים לא שתה״ — זה משה רבינו. ״וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת״ — זה הקב"ה.

מי מגלה לנו שכך הוא? משה רבינו בכבודו ועצמו. כשמספר בספר דברים, הוא מדייק ואומר בפירוש:

פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים... וְכָתַבְתִּי אָנֹכִי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִיםדברים י:א–ב

וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן אֵת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֲלֵיכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁדברים י:ד

⬥ ההבדל בין לוחות ראשונים לשניים: בלוחות הראשונים — הקב"ה הביא את האבנים וגם כתב עליהן. בלוחות השניים — משה רבינו מביא את האבנים, ואת עשרת הדיברות כותב הקב"ה בכבודו ועצמו.

כך מורה הרמב"ן במפורש על פרשת כי תשא.

ומה עשה משה ארבעים יום ולילה בהר — פעם ראשונה ופעם שנייה? כתב את התורה כולה. הקב"ה מכתיב לו מ׳בראשית׳ עד אותה נקודה, ומשם ואילך כותב לפי מה שקורה מסביבו.

ב קרניים או קרני הוד?

בסוף הפרשה: כשיורד משה מהר סיני עם הלוחות, כתוב:

וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹשמות לד:כט

מיכלאנג'לו — ואחריו תרגומים לועזיים — תרגמו ״קָרַן״ כקרניים. לכן פסל משה רבינו עם קרניים כבהמה. זו טעות יסודית: ״קָרַן״ מלשון קַרְנֵי הוֹד — קרינה, הילה, אור אלוקי. לא קרניים.

מניין קיבל משה רבינו את קרני ההוד הללו?

שמות רבה, רבי יהודה בר נחמן אמר: כשכתב משה את התורה, נשתייר בקולמוס כמעט — נשאר קצת דיו — והעבירו על ראשו, וממנו נעשו לו קרני ההוד.

אבל מניין נשאר דיו? והרי הקב"ה נתן לו בדיוק כפי הצורך. כאן מגיע הסוד:

⬥ הפירוש הראשון: בפסוק ״וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָ֖ו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה״ (במדבר יב:ג) — משה לא רצה לכתוב ״עָנָיו״ על עצמו (בגאווה). כתב עָנָ֖ו חסר יוד. אותה יוד שחסרה = הדיו שנשאר, שממנו קרני ההוד.

⬥ הפירוש השני: ויקרא א:א — ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה״. משה רצה לכתוב ״וַיִּקַּר״ (כמו אצל בלעם — מקרה, לא כוונה). הקב"ה: ״עם הרשעים נקרא אליהם במקרה, אבל איתך — לא״. הפשרה: אָלֶ"ף קְטַנָּה — לא ויקרא גדול ולא ויקר ממש. מאותה אלף קטנה נשאר הדיו.

ענוות משה — לא רצה לכתוב ״עָנָיו״ במלואו

⬇

יוד חסרה / אלף קטנה = דיו שנשאר בקולמוס

⬇

נמרח על מצחו → קרני ההוד

⬇

הענוות היא שנתנה לו את האור האלוקי

ג המסווה — האמת ההפוכה

מתי מסיר משה את המסווה? מתי שם אותו?

הטעות הנפוצה: כאשר מדבר עם בני ישראל — מסיר את המסווה. כאשר לבד — שם אותו. בואו נראה מה הפסוקים אומרים באמת:

וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶהשמות לד:לג

כשגמר לדבר איתם — שם את המסווה. כלומר: בזמן שדיבר איתם — היה בלי מסווה!

וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ. וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה. וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיושמות לד:לד–לה

כשמדבר עם הקב"ה — בלי מסווה.
כשמדבר עם בני ישראל — בלי מסווה.
כל היום יום הרגיל — עם מסווה.

למה? ענוות משה. אין לו מה להשוויץ. האור האלוקי הוא לא שלו — הוא כלי להעביר את התורה. ברגע שגמר ללמד, מכסה.

⬥ מה המטרה של הסרת המסווה בזמן הלימוד? בני ישראל ירדו רוחנית בחטא העגל — לא יכלו לראות אפילו את האור המצומצם שעל פניו. ולכן, כל פעם שמשה לימד תורה, הסיר את המסווה — כדי שיקבלו את האור האלוקי ממעמד הר סיני, ועל ידי זה יקבלו את התורה ואת היראה.

38 שנה, ביום יום, משה רבינו מתהלך בין בני ישראל — עם מסווה על פניו. יש שיעור? מסיר. הסתיים השיעור? מכסה שוב.

ד פרידת משה — האור לדורות עולם

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵלדברים לא:א

ביום האחרון של משה רבינו — בן 120 שנה — הוא הולך ונפרד. המדרש אומר שנכנס לכל אוהל ואמר: ״להתראות, אני הולך היום.״

אבל — ללא מסווה. כל ילד, כל אמא, כל אב — ראה את האור האלוקי המלא שהיה על פני משה רבינו ממעמד הר סיני.

600,000 נשמות בני ישראל — שאנחנו כולנו גלגולים שלהן — זכו לראות ביומו האחרון של משה את האור האלוקי שלו.

כל יהודי שחוזר בתשובה — אותו ניצוץ אלוקי שראתה נשמתו את נשמת משה רבינו הוא שמדליק אותו. האור שקיבל משה מהר סיני עדיין חי — בכל נשמה יהודית.

ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו — אמן

📅 תוכנית שבועית — כי תשא

ראשון

קרא שמות לד:א — מי אמר ״וְכָתַבְתִּי״?

שני

למד דברים י:א–ד — עדות משה בפיו

שלישי

עיין ברמב"ן על שמות לד:א — פשט הלוחות

רביעי

ראה ויקרא א:א — האלף הקטנה

חמישי

שאל: מה אני מסתיר מענוה ומה אני מגלה לטובת הזולת?

ערב שבת

הכן דבר תורה קצר על קרני ההוד לשבת

שבת קודש

שתף את הדבר תורה בשולחן שבת — הסר את המסווה!

1 Who Wrote the Second Tablets?

A mistake most people carry their entire lives: who engraved the words on the second tablets?

When Moses breaks the first tablets, G-d commands: "Carve for yourself two stone tablets like the first ones, and I will write upon them the words that were on the first tablets." — G-d will write. Not Moses.

פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹתShemot 34:1

Yet later in the same chapter: "He was there with G-d forty days… and he wrote upon the tablets the words of the covenant." Many read this as Moses writing — but a careful reading requires splitting the verse: Moses was there forty days without eating or drinking; it is G-d who wrote.

Moses himself clarifies this in Devarim (Deuteronomy), when retelling the story: "Carve for yourself two tablets… and I Myself will write" — G-d's direct speech. And: "He wrote upon the tablets like the first writing" — same Author.

וְכָתַבְתִּי אָנֹכִי עַל הַלֻּחֹתDevarim 10:2

⬥ The Real Difference between Tablets 1 and 2:
First tablets: G-d provided the stone and wrote upon them.
Second tablets: Moses provides the stone — but G-d still writes the Ten Commandments.

The Ramban states this explicitly in his commentary on Ki Tissa.

So what was Moses doing for forty days and forty nights, twice? He was writing the Torah — from Bereshit onwards, dictated by G-d, until that very moment. The Ten Commandments on the tablets, however, were always written by G-d Himself.

2 Horns or Rays of Divine Light?

Michelangelo sculpted Moses with two horns. Why? Because Latin and early French translations rendered the Hebrew word karan (קָרַן) as "horns." This is a fundamental mistranslation.

וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיוShemot 34:29

Karan comes from Karnei Hod — beams of radiance, a divine luminous halo. Not animal horns. How did Moses receive this light?

Shemot Rabbah, Rabbi Yehuda bar Nachmani taught: When Moses finished writing the Torah, a little ink remained in the quill. He passed it across his forehead — and from that ink his rays of divine light were made.

⬥ Midrash 1 — the missing Yod: In the verse "Moses was exceedingly humble (anav)" (Bamidbar 12:3), Moses refused to write the full word anayv — it felt like boasting. He wrote anav, missing the Yod. That missing Yod = the remaining ink drop → the rays of light. His humility itself created his radiance.

⬥ Midrash 2 — the small Aleph: Vayikra 1:1 — Moses wanted to write vayikar (coincidental encounter, as G-d spoke to Bilam). G-d refused: "With evildoers I appear by chance; with you it must be intentional." Compromise: a small Aleph. The ink of that small letter = the remaining drop → the divine radiance.

The lesson: anava — genuine humility — is not weakness. It is the spiritual vessel that attracts divine light.

3 The Veil — The Counterintuitive Truth

When did Moses wear the veil? Most assume: when speaking to the people. Wrong.

וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶהShemot 34:33

Moses finished speaking to them — then put on the veil. While he was speaking: no veil.

וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה... וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶהShemot 34:34–35

Speaking to G-d → veil removed.
Teaching the people → veil removed.
Ordinary daily life → veil on.

Why? Because after the sin of the Golden Calf, Israel had fallen spiritually — they could not even bear to look at the diminished reflected light on Moses' face. When Moses taught them Torah, he removed the veil so they could receive the divine light from Sinai, and through it receive Torah and yirat Shamayim.

⬥ Moses' anava again: he saw no personal purpose in displaying the divine light. It was a tool — for teaching. When teaching was done, he covered it. For 38 years, walking among Israel, Moses wore a veil — except when speaking to G-d or transmitting Torah.

4 Moses' Farewell — A Light for All Generations

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵלDevarim 31:1

On the last day of his life — age 120 — Moses entered every tent, to say goodbye. He appeared unveiled. Every child, every mother, every father saw the full divine radiance that Moses had received at Sinai.

600,000 souls of Israel — whose reincarnations we all are — merited on Moses' final day to witness the divine light in his face. That divine spark is what ignites every Jewish soul's return to G-d. The light received at Sinai lives on — in every Jewish neshamah.

📅 Weekly Program — Ki Tissa

Sunday

Read Shemot 34:1 — who said "and I will write"?

Monday

Study Devarim 10:1–4 — Moses' own testimony

Tuesday

Read the Ramban on Shemot 34:1

Wednesday

Look up Vayikra 1:1 — the small Aleph

Thursday

Reflect: what do I hide in humility vs. what must I reveal for others?

Erev Shabbat

Prepare a brief Torah thought on Karnei Hod

Shabbat

Share at the table — remove the veil, transmit the light!

1 Qui a écrit les secondes Tables ?

Une erreur que la plupart des gens portent toute leur vie : qui a gravé les mots sur les secondes Tables de la Loi ?

Quand Moché brise les premières Tables, D. lui commande : « Taille-toi deux Tables de pierre semblables aux premières, et J'écrirai sur les Tables les paroles qui étaient sur les premières. » — C'est D. qui écrit. Pas Moché.

פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹתChémot 34:1

Plus loin dans la même paracha : « Il fut là avec D. quarante jours… et il écrivit sur les Tables les paroles de l'Alliance. » Beaucoup en concluent que c'est Moché qui écrivit — mais le verset doit être lu en deux parties : Moché était là quarante jours sans manger ni boire ; c'est D. qui écrivit.

Moché lui-même clarifie cela dans le Devarim (Deutéronome), en revisitant l'histoire : « C'est Moi qui écrirai » — discours direct de D. Et : « Il écrivit sur les Tables comme la première écriture » — même Auteur.

וְכָתַבְתִּי אָנֹכִי עַל הַלֻּחֹתDevarim 10:2

⬥ La vraie différence entre les premières et secondes Tables :
Premières Tables : D. fournit les pierres et les inscrit.
Secondes Tables : Moché fournit les pierres — mais D. grave toujours les Dix Paroles.

Le Ramban le dit explicitement dans son commentaire sur Ki Tissa.

2 Des cornes ou des rayons de lumière divine ?

Michel-Ange a sculpté Moché avec deux cornes. Pourquoi ? Parce que les traductions latines et françaises anciennes ont rendu le mot hébreu karan (קָרַן) par « cornes ». C'est une erreur fondamentale.

וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיוChémot 34:29

Karan vient de Karnéi Hod — des rayons de splendeur, une auréole de lumière divine. Pas des cornes d'animal. Comment Moché a-t-il reçu cette lumière ?

Chemot Rabba, Rabbi Yéhouda bar Na'hman enseigne : Quand Moché finit d'écrire la Torah, il resta un peu d'encre dans le calame. Il la passa sur son front — et de cette encre naquirent ses rayons de gloire divine.

⬥ Midrach 1 — le Yod manquant : Dans le verset « Moché était très humble (anav) » (Bamidbar 12:3), Moché refusa d'écrire le mot complet anayv — cela lui semblait de la vanité. Il écrivit anav, sans le Yod. Ce Yod manquant = la goutte d'encre restante → les rayons de lumière. Son humilité même créa son éclat.

⬥ Midrach 2 — l'Aleph petit : Vayikra 1:1 — Moché voulait écrire vayikar (rencontre fortuite, comme pour Bilaam). D. refusa : « Avec les méchants J'apparais par hasard ; avec toi, ce doit être intentionnel. » Compromis : un Aleph minuscule. L'encre de cette lettre minuscule = la goutte restante → la lumière divine.

La leçon : l'anavah — l'humilité authentique — n'est pas une faiblesse. C'est le récipient spirituel qui attire la lumière divine.

3 Le Voile — La Vérité contre-intuitive

Quand Moché portait-il le voile ? La plupart supposent : quand il parlait au peuple. C'est faux.

וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶהChémot 34:33

Moché finit de leur parler — puis mit le voile. Pendant qu'il parlait : pas de voile.

וּבְבֹא מֹשֶׁה לִפְנֵי ה' לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה... וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיוChémot 34:34–35

Quand il parle à D. → voile retiré.
Quand il enseigne le peuple → voile retiré.
Dans la vie quotidienne ordinaire → voile sur le visage.

Pourquoi ? Après la faute du Veau d'or, Israël avait chuté spirituellement — ils ne pouvaient même pas supporter la lumière réfléchie et diminuée sur le visage de Moché. En enseignant la Torah, Moché retirait le voile pour qu'ils reçoivent la lumière divine du Sinaï, et par là la Torah et la yirat Chamaïm.

⬥ L'anavah de Moché encore : il ne voyait aucun intérêt personnel à exhiber la lumière divine. Elle était un outil — pour enseigner. Dès que l'enseignement était terminé, il la couvrait. Pendant 38 ans, Moché se déplaçait parmi Israël — avec un voile — sauf quand il parlait à D. ou transmettait la Torah.

4 Les Adieux de Moché — Une Lumière pour toutes les générations

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵלDevarim 31:1

Le dernier jour de sa vie — à 120 ans — Moché entra dans chaque tente pour ses adieux. Il apparut sans voile. Chaque enfant, chaque mère, chaque père vit la pleine lumière divine qu'il avait reçue au Sinaï.

600 000 âmes d'Israël — dont nous sommes tous des réincarnations — méritèrent en ce dernier jour de Moché de voir la lumière divine sur son visage. Cette étincelle divine est ce qui allume le retour de chaque âme juive vers D. La lumière reçue au Sinaï vit encore — dans chaque nechama juive.

📅 Programme Hebdomadaire — Ki Tissa

Dimanche

Lire Chémot 34:1 — qui a dit « Je vais écrire » ?

Lundi

Étudier Devarim 10:1–4 — le témoignage de Moché

Mardi

Lire le Ramban sur Chémot 34:1

Mercredi

Chercher Vayikra 1:1 — l'Aleph minuscule

Jeudi

Réfléchir : qu'est-ce que je cache par humilité et que dois-je révéler pour autrui ?

Vendredi

Préparer un bref dvar Torah sur les Karné Hod

Chabbat

Partager à table — retire le voile, transmets la lumière !

⚡ 9 פעולות מעשיות — כי תשא

פעולה א

קרא שמות לד:א ולד:כח ושים לב להבדל — מי אמר ״וְכָתַבְתִּי״?

פעולה ב

עיין בדברים י:א–ד — הוכחה מפי משה עצמו שהקב"ה כתב.

פעולה ג

חפש את הרמב"ן על שמות לד:א ולמד את פירושו על הלוחות.

פעולה ד

ראה את ויקרא א:א בתנ"ך — שים לב לאלף הקטנה. מה היא מסמלת?

פעולה ה

למד במדבר יב:ג — ״עָנָ֖ו חסר יוד״. שים לב לכתיב. מה משמעות החסרון?

פעולה ו

קרא שמות לד:לג–לה — ג׳ פסוקים על המסווה. מתי שם ומתי מסיר?

פעולה ז

שאל את עצמך: האם אני מכסה את ה״אור שלי״ בצניעות גם כשצריך לגלות אותו לאחרים?

פעולה ח

קרא דברים לא:א — ״וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה״. דמיין את הפרידה. מה ניצוץ אלוקי אנחנו נושאים?

פעולה ט

ספר לאחד הילדים / משפחה / חבר טוב שיעור קצר (5 דקות) על קרני ההוד.

קרני הוד — אור פני משה | כי תשא תשפ"ו

מ. יהודה חימי שליט"א • מוצאי שושן פורים ט"ז אדר ב' תשפ"ו • בית הכנסת "חן"

א. מי כתב את הלוחות השניים?

טעות נפוצה: משה כתב את הלוחות השניים. האמת: הקב"ה אמר ״וְכָתַבְתִּי״ (שמות לד:א)

שמות לד:כח — ״וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת״ — חלק ראשון = משה שהה שם; חלק שני = הקב"ה כתב

דברים י:ב — ״וְכָתַבְתִּי אָנֹכִי עַל הַלֻּחֹת״ — משה מדווח בפירוש: הקב"ה כתב

דברים י:ד — ״וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת כַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן״ — אותו כותב בשני הלוחות

ההבדל: לוחות ראשונים — הקב"ה הביא אבנים וכתב. לוחות שניים — משה מביא אבנים, הקב"ה כותב

הרמב"ן: מפורש שהקב"ה כתב גם על הלוחות השניים

ב–ג. קרני הוד ומקורם

קָרַן עוֹר פָּנָיו (שמות לד:כט) = קרני הוד, הילה, לא קרניים כבהמה. טעות מיקלאנג'לו

שמות רבה: נשתייר דיו בקולמוס, הועבר על מצחו → קרני ההוד

עָנָ֖ו חסר יוד (במדבר יב:ג) — ענוות משה → יוד שחסרה = הדיו שנשאר

אלף קטנה בויקרא א:א — פשרה בין ויקרא לויקר → הדיו של ענוותנות = מקור האור

ד. המסווה — האמת ההפוכה

שמות לד:לג: ״וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר — וַיִּתֵּן מַסְוֶה״ = אחרי שדיבר, שם. בזמן הדיבור — בלי מסווה

כשמדבר עם הקב"ה: בלי מסווה. כשמלמד תורה: בלי מסווה. חיי יום יום: עם מסווה — ענוה

מטרת הסרת המסווה בלימוד: העברת האור האלוקי לעם שירד רוחנית בחטא העגל

ה. פרידת משה

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה (דברים לא:א) — נכנס לכל אוהל ללא מסווה — 600,000 נשמות ראו את אור השכינה

הניצוץ האלוקי שנשמת כל יהודי קיבלה ביום ההוא — הוא שמדליק את החזרה בתשובה

פסוקי מפתח: שמות לד:א,כח,כט,לג–לה | דברים י:א–ד | דברים לא:א | ויקרא א:א | במדבר יב:ג

Karnei Hod — The Radiance of Moses' Face | Ki Tissa 5786

M. Yéhouda Ḥimi • Motzaé Shouchan Pourim, 16 Adar II 5786 • Beith Haknesset "Chen"

1. Who Wrote the Second Tablets?

Common error: Moses wrote the second tablets. The truth: G-d said "and I will write" (Shemot 34:1)

Shemot 34:28 must be split: Moses was there 40 days; G-d wrote on the tablets

Devarim 10:2 — "and I Myself will write" — Moses confirms in his own words: G-d wrote

Devarim 10:4 — "He wrote… like the first writing" — same Author, both times

Difference: Tablets 1 — G-d provides stone AND writes. Tablets 2 — Moses provides stone, G-d writes

2–3. Karnei Hod and Their Source

Karan ohr panav (Shemot 34:29) = rays of divine radiance, NOT animal horns. Michelangelo's error

Shemot Rabbah: ink remained in Moses' quill, spread on his forehead → rays of divine light

Anav without Yod (Bamidbar 12:3) — Moses' humility → missing Yod = remaining ink

Small Aleph in Vayikra 1:1 — compromise between vayikra/vayikar → ink of humility = source of light

4. The Veil — The Counterintuitive Truth

Shemot 34:33: "Moses finished speaking — then put on the veil" = while speaking: NO veil

With G-d: no veil. Teaching Torah: no veil. Daily life: veil — an act of anava (humility)

Purpose of removing veil during teaching: transmit Sinaitic light to those who fell spiritually

5. Moses' Farewell

Vayeilech Moshe (Devarim 31:1) — entered every tent unveiled — 600,000 souls saw the Shechina's light

The divine spark received by every Jewish soul that day is what ignites return to G-d in every generation

Key verses: Shemot 34:1,28,29,33–35 | Devarim 10:1–4 | Devarim 31:1 | Vayikra 1:1 | Bamidbar 12:3

Karné Hod — La Lumière du visage de Moché | Ki Tissa 5786

M. Yéhouda Ḥimi • Mossaé Chouchan Pourim, 16 Adar II 5786 • Beith Haknesset "Chen"

1. Qui a écrit les secondes Tables ?

Erreur commune : Moché a écrit les secondes Tables. Vérité : D. a dit « et Je vais écrire » (Chémot 34:1)

Chémot 34:28 doit être divisé : Moché était là 40 jours ; c'est D. qui a écrit sur les Tables

Devarim 10:2 — « C'est Moi qui écrirai » — Moché le confirme de sa propre bouche

Devarim 10:4 — « Il écrivit… comme la première écriture » — même Auteur dans les deux cas

Différence : Tables 1 — D. fournit les pierres ET écrit. Tables 2 — Moché fournit les pierres, D. écrit

2–3. Karné Hod et leur source

Karan or panav (Chémot 34:29) = rayons de splendeur divine, PAS des cornes. L'erreur de Michel-Ange

Chémot Rabba : de l'encre resta dans le calame, étalée sur le front → rayons de lumière divine

Anav sans Yod (Bamidbar 12:3) — humilité de Moché → Yod manquant = encre restante

Aleph minuscule en Vayikra 1:1 — compromis vayikra/vayikar → encre de l'humilité = source de la lumière

4. Le Voile — La Vérité contre-intuitive

Chémot 34:33 : « Moché finit de parler — puis mit le voile » = pendant qu'il parlait : PAS de voile

Avec D. : sans voile. En enseignant : sans voile. Vie quotidienne : avec voile — acte d'anavah

But du retrait du voile pendant l'enseignement : transmettre la lumière du Sinaï au peuple en déclin spirituel

5. Les Adieux de Moché

Vayeilech Moshe (Devarim 31:1) — entra dans chaque tente sans voile — 600 000 âmes virent la lumière divine

L'étincelle divine reçue par chaque âme juive ce jour-là est ce qui allume le retour à D. en chaque génération

Versets clés : Chémot 34:1,28,29,33–35 | Devarim 10:1–4 | Devarim 31:1 | Vayikra 1:1 | Bamidbar 12:3

וְנִזְכֶּה לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ — אָמֵן