Vézot Haberakha

תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה (משלי לא, לא)

« Donnez-lui du fruit de ses mains, et que ses œuvres la louent aux portes » (Proverbes 31,31)

שלמה המלך ע"ה בפרשה החתומה בפסוק זה (משלי לא) התחיל אשת חיל מי ימצא, ועל דרך הפשט דבר באשה משכלת זריזה בעניני ביתה מתעמלת וטורחת במלאכתה ביום ובלילה, הוא שאמר (שם) טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה, והיא מפורסמת בטוב הנהגתה עם העניים, מחזקת בידם ומפרנסת אותם מיגיע כפיה, הוא שאמר (שם) כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון. ומתוך הפרשה הזאת למדנו מוסר ודרך ארץ שישתדל האדם אחר האשה הטובה, לפי שהיא יסוד הבית ועקרו, ועמה יבנה ויתכונן.

Salomon le roi, que la paix soit sur lui, dans la section scellée par ce verset (Proverbes 31), a commencé « Une femme vaillante, qui la trouvera ? », et selon le sens simple il a parlé d’une femme intelligente, diligente dans les affaires de sa maison, qui s’emploie et s’efforce à son ouvrage de jour et de nuit, c’est ce qu’il a dit (ibid.) « elle goûte que son négoce est bon, sa lampe ne s’éteint pas la nuit » ; et elle est connue pour la bonté de sa conduite envers les pauvres, les soutenant et les nourrissant du labeur de ses mains, c’est ce qu’il a dit (ibid.) « elle ouvre sa paume au pauvre et tend ses mains à l’indigent ». Et de cette section nous avons appris morale et savoir-vivre : que l’homme s’efforce de rechercher la bonne épouse, parce qu’elle est le fondement de la maison et son essentiel, et c’est avec elle que la maison sera bâtie et affermie.

ורצה להזכיר בפרשה מדותיה החשובות עם זכרון כל אותיות האלפ"א בית"א הרשומות שם, כדי לבאר כי האשה הטובה הכוללת מדות טובות כוללת כל התורה, כי היא הכנה אל האדם להגיע אל הצלחת התורה והמצות כשם שהגוף הכנה לנפש להצלחת הנפש, וכמו שאמרו רז"ל זכה עזר. ועל זה אמר שלמה ע"ה (משלי יח) מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', ולפי שהזכיר הכתוב באדם הראשון בהיותו יחידי (בראשית ב) לא טוב לכך הזכיר שלמה בענין הזווג מצא טוב.

Et il a voulu mentionner dans la section ses qualités précieuses avec la mention de toutes les lettres de l’alef-bet inscrites là, pour expliquer que la bonne épouse, qui réunit de bonnes qualités, réunit toute la Torah, car elle est la préparation de l’homme à parvenir au succès de la Torah et des commandements, comme le corps est préparation de l’âme au succès de l’âme, et comme ont dit nos Sages, de mémoire bénie : « s’il le mérite, elle est une aide pour lui ». Et sur cela Salomon, que la paix soit sur lui, a dit (Proverbes 18) « qui a trouvé une épouse a trouvé le bien et a obtenu la faveur de l’Éternel » ; et puisque l’Écriture a dit du premier homme, quand il était seul (Genèse 2), « il n’est pas bon », c’est pourquoi Salomon a dit à propos du mariage « a trouvé le bien ».

ולפי שהאשה אינה ראויה להתהלל בחן או ביופי רק כשהיא יראת ה' יתברך והוא שאמר (משלי לא) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל, על כן סתם סוף דבריו תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה, כלומר ראוי שיתנו לה כבוד מפרי ידיה ממה שאצרה והרויחה, ושיהללו אותה בני אדם בשערים על יופי מעשיה וכשרון פעולותיה, כענין שידוע באביגיל אשר בזריזותה וטוב שכלה הצילה בעלה וכל בני ביתו מחרב דוד ואנשיו, וכענין שאמר לה דוד (שמואל א כה) וברוך טעמך וברוכה את אשר כליתיני היום הזה מבא בדמים.

Et puisque la femme n’est digne d’être louée pour la grâce ou la beauté que si elle craint l’Éternel, béni soit-Il, et c’est ce qu’il dit (Proverbes 31) « la grâce est trompeuse et la beauté vaine ; la femme qui craint l’Éternel, elle sera louée », c’est pourquoi il a clos la fin de ses paroles : « donnez-lui du fruit de ses mains, et que ses œuvres la louent aux portes », c’est-à-dire qu’il convient qu’on lui donne honneur du fruit de ses mains, de ce qu’elle a amassé et gagné, et que les hommes la louent aux portes pour la beauté de ses actes et la qualité de ses actions, comme il est connu d’Avigaïl qui, par sa diligence et son bon sens, sauva son mari et toute sa maison de l’épée de David et de ses hommes, et comme David lui dit (1 Samuel 25) « béni soit ton bon sens, et bénie sois-tu, toi qui m’as empêché aujourd’hui d’en venir à verser le sang ».

וע"ד המדרש, תנו לה מפרי ידיה יחזור לאשת חיל מי ימצא, והוא משל על התורה והחכמה שאין הכל משיגין אותה, ומספר והולך בשבח מעלותיה, בטח בה לב בעלה הוא החכם המתעסק בה, ולכך אמר ושלל לא יחסר, כידוע מן החכמה כי כל המתעסק בענינה תמיד לא יחסר כל בה, ועני ואביון שהזכיר הם התלמידים שהם מעוטי החכמה עד שישתדלו בה וישיגוה, ולכך אמר תנו לה מפרי ידיה, כי ראויים הבריות שיתנו לה כבוד ועטרה מתוך הפרי המתוק והנעים היוצא ממנה, והם המעשים הנבחרים אשר בהם יזכה האדם אל החיים הנצחיים, וכענין שכתוב על החכם (משלי י״א:ל׳) פרי צדיק עץ חיים, כי פריו של צדיק והיא התורה עץ חיים הוא, כי הוא המביאו לידי חיים, ואכל וחי לעולם.

Et selon le Midrash, « donnez-lui du fruit de ses mains » se rapporte à « une femme vaillante, qui la trouvera ? », et c’est une parabole sur la Torah et la sagesse que tous n’atteignent pas, et il continue à raconter la louange de ses qualités ; « le cœur de son mari se confie en elle » : c’est le sage qui s’y consacre, et c’est pourquoi il a dit « et le butin ne manquera pas », comme il est connu de la sagesse que quiconque s’occupe toujours de son sujet ne manque de rien en elle ; et le pauvre et l’indigent qu’il a mentionnés sont les disciples, qui sont pauvres en sagesse jusqu’à ce qu’ils s’appliquent à son étude et l’acquièrent ; et c’est pourquoi il a dit « donnez-lui du fruit de ses mains », car il convient aux créatures de lui donner honneur et couronne à partir du fruit doux et agréable qui sort d’elle, ce sont les actions choisies par lesquelles l’homme mérite la vie éternelle, et selon ce qui est écrit au sujet du sage (Proverbes 11,30) « le fruit du juste est un arbre de vie », car le fruit du juste, qui est la Torah, est un arbre de vie, car il l’amène à la vie, « et il mangera et vivra éternellement ».

ועל דרך הקבלה תנו לה מפרי ידיה, הזכיר כן על המדה שהתחיל עליה אשת חיל מי ימצא, כי רצה שלמה ע"ה לחתום ספרו במדה שהיא חתימת הבנין, ויען כי משם שמעו בני ישראל את התורה הוא שכתוב (דברים ד) מתוך האש, ואמר הנביא (חבקוק ג) נתן תהום קולו, לכך סדר שבחיה והזכיר מעלותיה בכ"ב אותיות התורה, וכונת הכתוב תנו לה מפרי ידיה, תנו לה ברכה, והזכיר מפרי ידיה כענין שאמרו תן לו משלו שאתה ושלך שלו, ויהללוה בשערים מעשיה, הוא ההלול, וכן הזכיר דוד ע"ה בפסוק אחד ברכה והלול, הוא שאמר (תהלים קד) ברכי נפשי את ה' הללויה.

Et selon la Kabbale « donnez-lui du fruit de ses mains » : il l’a mentionné à propos de l’attribut sur lequel il a commencé « une femme vaillante, qui la trouvera ? », car Salomon, que la paix soit sur lui, a voulu clore son livre par l’attribut qui est la clôture de l’édifice ; et parce que c’est de là que les fils d’Israël entendirent la Torah, c’est ce qui est écrit (Deutéronome 4) « du milieu du feu », et le prophète dit (Habacuc 3) « l’abîme a donné sa voix » ; c’est pourquoi il a ordonné ses louanges et mentionné ses qualités par les vingt-deux lettres de la Torah, et l’intention de l’Écriture « donnez-lui du fruit de ses mains » est : donnez-lui bénédiction ; et il a mentionné « du fruit de ses mains » selon ce qu’ils ont dit : « donne-Lui du Sien, car toi et ce qui est à toi êtes à Lui » ; « et que ses œuvres la louent aux portes » est la louange, et ainsi David, que la paix soit sur lui, a mentionné en un seul verset bénédiction et louange, c’est ce qu’il a dit (Psaumes 104) « bénis, mon âme, l’Éternel, louez Yah ».

ואע"פ שכל המתברך מתברך מברכותיו של הקב"ה, מצינו שהקב"ה חפץ בברכת בני אדם והוא צוה לנו בכך, כמו שאמר (דברים ח) וברכת את ה' אלהיך, והוא יתעלה המברך (ישעיה סה) והמתברך בארץ יתברך באלהי אמן, ותתעורר במה שדרשו רז"ל כל המברך מתברך, שהוא כלל הכולל את הכל, וידוע בברכה שהוא קיום העולם, ולכך התחילה תורה בב' בבריאת עולם לפי שהברכה קיום העולם, וברך הקב"ה לאדם שנאמר (בראשית א) ויברך אותם אלהים, וברך לנח ולבניו שנאמר (שם ט) ויברך אלהים את נח ואת בניו, עד שעמד אברהם שהיה ראש האמונה ומסר הברכות בידו ואמר לו (שם יב) והיה ברכה,

Et bien que quiconque est béni soit béni des bénédictions du Saint, béni soit-Il, nous trouvons que le Saint, béni soit-Il, désire la bénédiction des hommes, et Il nous l’a ordonné ainsi, comme il est dit (Deutéronome 8) « et tu béniras l’Éternel ton Dieu » ; et Lui, qu’Il soit exalté, est le bénisseur (Isaïe 65) « et celui qui se bénit dans le pays se bénira par le Dieu de vérité » ; et éveille-toi sur ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « quiconque bénit est béni », qui est une règle générale qui englobe tout ; et il est connu de la bénédiction qu’elle est la subsistance du monde, et c’est pourquoi la Torah a commencé par un bet dans la création du monde, parce que la bénédiction est la subsistance du monde ; et le Saint, béni soit-Il, a béni l’homme, car il est dit (Genèse 1) « et Dieu les bénit », et Il a béni Noé et ses fils, car il est dit (ibid. 9) « et Dieu bénit Noé et ses fils », jusqu’à ce que se leva Avraham, qui fut le premier maître de la foi, et Il remit les bénédictions dans sa main et lui dit (ibid. 12) « et sois bénédiction »,

ולא אמר והיה ברוך או מבורך אלא והיה ברכה, אמר לו אתה מקור הברכה לברך לכל מי שתרצה, וממנו ואילך היו הברכות מסורות ביד הצדיקים, שכן כתוב ביצחק שאמר ליעקב (שם כז) ואברככה לפני ה' לפני מותי, וכן מצינו ביעקב שבירך לבניו סמוך למיתתו הוא שכתוב (שם מט) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם, וכן מצינו משה רבינו ע"ה שברך את השבטים סמוך למיתתו והתחיל ברכתו במלת זאת, ממקום שפסק יעקב שאמר וזאת אשר דבר להם אביהם, וזהו שכתוב.

et Il n’a pas dit « et sois béni » — ni baroukh ni mevorakh — mais « et sois bénédiction » ; Il lui dit : tu es la source de la bénédiction pour bénir quiconque tu veux ; et à partir de lui les bénédictions furent confiées aux mains des justes, car il est écrit de Yits’haq qu’il dit à Yaaqov (ibid. 27) « et je te bénirai devant l’Éternel avant ma mort » ; et de même nous trouvons que Yaaqov bénit ses fils près de sa mort, c’est ce qui est écrit (ibid. 49) « et voici ce que leur dit leur père, et il les bénit » ; et de même nous trouvons que Moché notre maître, que la paix soit sur lui, bénit les tribus près de sa mort et commença sa bénédiction par le mot « zot », du lieu où Yaaqov s’était arrêté, qui dit « et voici ce que leur dit leur père » ; et c’est ce qui est écrit.

וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים את בני ישראל לפני מותו. ע"ד הפשט סדר משה הברכה הזאת וברך בה לכל שבטי ישראל ביום מותו, כי כן דרך הצדיקים לסדר ברכתם ביום מיתתם.

« Et voici la bénédiction dont Moché, homme de Dieu, bénit les fils d’Israël avant sa mort. » Selon le sens simple, Moché ordonna cette bénédiction et bénit par elle toutes les tribus d’Israël le jour de sa mort, car telle est la manière des justes d’ordonner leur bénédiction le jour de leur mort.

וע"ד המדרש וזאת הברכה תוספת על הברכות שברך בלעם את ישראל, שהיה ראוי לברכם שבעה ברכות כנגד שבעה מזבחות ולא ברכן אלא שלש, שנאמר (במדבר כד) והנה ברכת ברך זה שלש פעמים, אמר לו הקב"ה, רשע עיניך צרה לברכן אף אני איני מספיק על ידך שתשלים ברכותיך עם ישראל, יבא משה שעיניו יפות לברכן, וזהו שכתוב (משלי כב) טוב עין הוא יבורך, אל תקרי יבורך אלא יברך, זה משה רבינו שעיניו יפות לברך את ישראל, וברך אותם ארבע ברכות, א' (שמות לט) וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' את משה ויברך אותם משה, ב' (ויקרא ט) ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם, ג', (דברים א) ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם, ד', וזאת הברכה.

Et selon le Midrash « et voici la bénédiction » : un ajout aux bénédictions dont Bilam bénit Israël ; il aurait dû les bénir de sept bénédictions correspondant aux sept autels, et il ne les bénit que trois fois, car il est dit (Nombres 24) « et voici que tu as béni, béni ces trois fois » ; le Saint, béni soit-Il, lui dit : méchant, tu rechignes à les bénir, Moi non plus Je ne te permettrai pas de achever tes bénédictions sur Israël ; que vienne Moché, dont l’œil est bon, les bénir ; et c’est ce qui est écrit (Proverbes 22) « celui qui a l’œil bon sera béni » ; ne lis pas « yevorakh » (sera béni) mais « yevarekh » (bénira) : c’est Moché notre maître, dont l’œil est bon pour bénir Israël, et il les bénit de quatre bénédictions : 1° (Exode 39) « et Moché vit tout l’ouvrage, et voici qu’ils l’avaient fait comme l’Éternel l’avait ordonné à Moché, et Moché les bénit » ; 2° (Lévitique 9) « et Moché et Aharon entrèrent dans la tente d’assignation, puis ils sortirent et bénirent le peuple » ; 3° (Deutéronome 1) « que l’Éternel, Dieu de vos pères, vous ajoute mille fois ce que vous êtes, et vous bénisse » ; 4° « et voici la bénédiction ».

וע"ד הקבלה וזאת הברכה, היא התרומה והיא התורה והיא הברית שכתוב בה (ישעיה נט) זאת בריתי. ולכך התחיל משה ממנה ממקום שפסק יעקב, לפי ששם הפסק הנבואה ליעקב ומשם התחלת הנבואה למשה, וכבר הזכרתי זה בפסוק (בראשית מט) וזאת אשר דבר להם אביהם.

Et selon la Kabbale « et voici la bénédiction » : c’est la terouma, c’est la Torah, c’est l’alliance dont il est écrit (Isaïe 59) « telle est Mon alliance ». Et c’est pourquoi Moché a commencé par elle, du lieu où Yaaqov s’était arrêté, parce que là s’arrêta la prophétie pour Yaaqov, et de là commença la prophétie de Moché ; et j’ai déjà mentionné cela sur le verset (Genèse 49) « et voici ce que leur dit leur père ».

איש האלהים. על דרך הפשט גדולת הנבואה באלהים, כי גם בתחלת נבואתו בסנה נגלה אליו האלהים.

« Homme de Dieu. » Selon le sens simple, la grandeur de la prophétie est dans « Elohim », car même au début de sa prophétie, dans le buisson, Dieu (Elohim) se révéla à lui.

וע"ד המדרש איש האלהים גברא דיינא, שנאמר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, שהיה אומר יקוב הדין את ההר, א"ר יהודה בר סימון למה נקרא איש האלהים, מה האיש הזה אם מבקש להפר נדרי אשתו מפר ואם מבקש מקים שנאמר (במדבר ל) אישה יקימנו ואישה יפרנו, כך משה כביכול אמר לו להקב"ה (שם י) קומה ה' שובה ה', עד כאן.

Et selon le Midrash « homme de Dieu » : homme-juge, car il est dit « il a fait la justice de l’Éternel et Ses jugements avec Israël », car il disait : que la justice s’accomplisse, dût-elle percer la montagne. Rabbi Yehouda fils de Simon dit : pourquoi est-il appelé « homme de Dieu » ? De même que cet homme, s’il veut annuler les vœux de sa femme, il les annule, et s’il veut, il les confirme, car il est dit (Nombres 30) « son mari le confirmera et son mari l’annulera », ainsi Moché dit pour ainsi dire au Saint, béni soit-Il (ibid. 10) « lève-Toi, Éternel » et « reviens, Éternel ». Jusqu’ici.

צריך שתתעורר מה היתה כונת המדרש הזה כי מתוך שהיתה נבואתו של משה נאצלת מכח הרחמים הנמשל לפועל, המשיל הכתוב משה ומדת הדין לפועל ומקבל לפי שהדבק בדבר נקרא על שמו.

Il faut que tu t’éveilles à l’intention de ce midrash, car puisque la prophétie de Moché était émanée de la force de miséricorde, qui est comparée à l’agent, l’Écriture a comparé Moché et l’attribut de rigueur à l’agent et au récepteur, parce que celui qui s’attache à une chose est appelé de son nom.

וע"ד הקבלה איש האלהים, דרך הכתוב שיזכיר לשון איש אצל האלהים כי לא נמצא בכל התורה איש ה', אבל יזכיר לשון עבד אצל ה' שהוא השם המיוחד, וזהו משה עבד ה', וזה מבואר.

Et selon la Kabbale « homme de Dieu » : l’Écriture mentionne l’expression « homme » à côté de « Elohim » parce qu’on ne trouve dans toute la Torah aucun « homme de l’Éternel », mais elle mentionne l’expression « serviteur » à côté de l’Éternel, qui est le Nom unique, et c’est « Moché, serviteur de l’Éternel », et cela est clair.

לפני מותו. כלומר סמוך למיתתו. ובמדרש לפני מותו, בא מלאך המות ליטול נשמתו עכב משה על ידו, עמד וברכם, וזהו לפני מותו, לפני המלאך הממיתו.

« Avant sa mort. » C’est-à-dire près de sa mort. Et dans le Midrash « avant sa mort » : l’ange de la mort vint prendre son âme, Moché le retint, se leva et les bénit, et c’est « avant sa mort » : devant l’ange qui le fait mourir.

ה' מסיני בא. היה לו לומר בסיני וכן בשעיר בהר פארן, ופירשו המפרשים כי הממי"ן במקום ביתי"ן. אבל נראה לי כי אלו אמר בסיני היה מחייב מקום לשי"ת, וידוע כי הוא מקום עולמו ואין עולמו מקומו, וכענין שדרשו רז"ל (תהילים ס״ח:י״ח) אדני בם סיני בקדש, קדש בסיני לא נאמר אלא סיני בקדש, ועל כן הוצרך לומר מסיני בא, כלומר מסיני נגלה לישראל כי משם התחיל הכבוד לבא בישראל, ומפרש והולך כיצד, שמתחלה זרח משעיר למו, כי שעיר היה רחוק מסיני, שלא באו ישראל למדבר שעיר אלא בסוף והוא כשבאו בגבול בני עשו, ואחר כך הלך הכבוד משעיר להר פארן שהיה קרוב לסיני, כי מפארן שלח משה מרגלים ומפארן בא אל סיני ומסיני לישראל, וזהו מסיני בא.

« L’Éternel est venu du Sinaï. » Il aurait dû dire « au Sinaï », et de même « en Séir, à la montagne de Paran » ; et les commentateurs ont expliqué que les mem sont à la place des bet. Mais il me semble que s’il avait dit « au Sinaï », cela aurait assigné un lieu au Nom, béni soit-Il, et il est connu qu’Il est le lieu de Son monde et que Son monde n’est pas Son lieu ; et comme l’ont expliqué nos Sages, de mémoire bénie (Psaumes 68,18) « le Seigneur est parmi eux, le Sinaï dans le sanctuaire » : il n’est pas dit « le sanctuaire dans le Sinaï » mais « le Sinaï dans le sanctuaire » ; et c’est pourquoi il lui fallut dire « du Sinaï est venu », c’est-à-dire que du Sinaï Il s’est révélé à Israël, car de là la Gloire commença à venir en Israël ; et il explique ensuite comment : qu’au début Il a resplendi de Séir pour eux, car Séir était éloigné du Sinaï, car Israël ne vint au désert de Séir qu’à la fin, quand ils arrivèrent à la frontière des fils d’Ésaü ; et ensuite la Gloire alla de Séir au mont Paran, qui était proche du Sinaï, car de Paran Moché envoya des explorateurs et de Paran la Gloire vint au Sinaï, puis du Sinaï à Israël ; et c’est « du Sinaï est venu ».

והזכיר הכתוב האחרון ראשון, לפי שהוא תכלית הכונה לבא אליו. והנה דבורה הנביאה פירשה לנו הענין שאמרה (שופטים ה׳:ד׳) ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום וגו' זה סיני מפני ה' אלהי ישראל.

Et l’Écriture a mentionné le dernier en premier, parce qu’il est le terme de l’intention d’arriver à lui. Et voici que Déborah la prophétesse nous a expliqué la chose en disant (Juges 5,4) « Éternel, quand Tu sortis de Séir, quand Tu avanças du champ d’Édom, etc. ; ce Sinaï devant l’Éternel, Dieu d’Israël ».

וצריך שתתעורר במה שהזכיר בשעיר הרחוק לשון זרח שהוא תחלת הזריחה ופארן הקרוב לשון הופיע, כי אז נתפשט וגדל זוהר הכבוד בהתקרבו לסיני, ובסיני הזכיר לשון בא כי תכלית הכונה עליו והוא ההר חמד אלהים לשבתו, ומשם נגלה לעיני כל ישראל.

Et il faut que tu t’éveilles à ce qu’il a mentionné pour Séir, le lointain, l’expression « zaraḥ » (a resplendi), qui est le commencement du resplendissement, et pour Paran, le proche, l’expression « hofia‘ » (a brillé), car alors l’éclat de la Gloire se répandit et grandit en se rapprochant du Sinaï ; et au Sinaï il a mentionné l’expression « est venu », car le terme de l’intention est sur lui, et c’est la montagne que Dieu a désirée pour Sa résidence, et de là Il s’est révélé aux yeux de tout Israël.

ובמדרש ה' מסיני בא וזרח משעיר, שפתח לבני שעיר שיקבלו התורה ולא רצו, הופיע מהר פארן שהלך משם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה ולא רצו ואתא לישראל. הזכיר הכתוב כל זרע אברהם שלא רצו לקבל התורה כי אם ישראל זרע יעקב בלבד, ומה שהזכיר עשו וישמעאל הוא הדין לכל שאר האומות, וכן דרשו רז"ל חזר הקב"ה על כל אומה ולשון ולא קבלוה עד שבאו ישראל וקבלוה.

Et dans le Midrash « l’Éternel est venu du Sinaï et a resplendi de Séir » : Il proposa aux fils de Séir de recevoir la Torah et ils n’ont pas voulu ; « Il a brillé du mont Paran » : Il s’en alla de là et proposa aux fils d’Ismaël de la recevoir et ils n’ont pas voulu, et Il vint à Israël. L’Écriture a mentionné toute la descendance d’Avraham qui n’a pas voulu recevoir la Torah, sauf Israël, descendance de Yaaqov seul ; et ce qu’il a mentionné d’Ésaü et d’Ismaël vaut de même pour toutes les autres nations, et ainsi ont expliqué nos Sages, de mémoire bénie : le Saint, béni soit-Il, fit le tour de toute nation et langue et elles ne la reçurent pas, jusqu’à ce que vinrent Israël et la reçurent.

מימינו אש דת למו. על דרך הפשט מימינו היה, שהראהו אש עליונית והשמיע דת לישראל לא מימין המלאכים שהזכיר אלא הקב"ה בעצמו ובכבודו, והוא כאלו אמר אש ודת.

« De Sa droite, un feu de loi pour eux. » Selon le sens simple, c’était de Sa droite : Il lui fit voir un feu supérieur et fit entendre la loi à Israël, non de la droite des anges qu’il a mentionnés, mais du Saint, béni soit-Il, Lui-même et de Sa gloire, et c’est comme s’il avait dit « feu et loi ».

וע"ד הקבלה יאמר מימינו השמיע הדת למו לישראל מתוך האש, כי זאת היתה השגתם של ישראל, אבל משה היה שומע מימינו ממש, ואולי כדי לרמוז על זה באו שתי תיבות אלו אש דת תיבה אחת בספר תורה, כי משפט ספר תורה כן להיותם תיבה אחת כדי להדביק דת לאש ולקבוע בלב כי הדת שהשמיע למו מתוך האש שמעוה, וכן כתוב (דברים ד׳:ט״ו) ביום דבר ה' אליכם בחרב מתוך האש, וכבר הזכרתי זה בפסוק וידבר, וכיוצא בו מצינו בנביאים (ירמיהו ו׳:כ״ט) נחר מפוח מאשתם עופרת, מלה אחת כן כתוב במסורת.

Et selon la Kabbale, il dit : de Sa droite Il fit entendre la loi à eux, à Israël, du milieu du feu, car telle fut la perception d’Israël, tandis que Moché entendait réellement de Sa droite. Et peut-être est-ce pour faire allusion à cela que ces deux mots « esh dat » sont un seul mot dans le rouleau de la Torah, car la règle du rouleau est qu’ils soient un seul mot, afin d’attacher la loi au feu et de fixer dans le cœur que la loi qu’Il leur a fait entendre, ils l’ont entendue du milieu du feu, et ainsi il est écrit (Deutéronome 4,15) « le jour où l’Éternel vous parla à Horeb du milieu du feu » ; et j’ai déjà mentionné cela sur le verset « Il parla » ; et semblable à cela nous trouvons dans les Prophètes (Jérémie 6,29) « le soufflet s’est enflammé, le plomb est consumé par leur feu » (me’eshtam) : un seul mot, ainsi il est écrit dans la Massore.

אף חבב עמים. יאמר מלבד מה שנתן להם התורה מימינו מתוך האש עוד חבב אותם מכל העמים שקראם סגולה שנאמר (שמות י״ט:ה׳) והייתם לי סגולה, ותרגום סגולה, חביבין. ולכך הזכיר חובב שהוא לשון תרגום, כלומר שחבבן מכל העמים. או שחבבן שקראן עמים, שנאמר עמים הר יקראו.

« Aussi Il aime les peuples. » Il dit : outre qu’Il leur donna la Torah de Sa droite, du milieu du feu, Il les a encore aimés plus que tous les peuples, car Il les a appelés trésor, car il est dit (Exode 19,5) « et vous serez pour Moi un trésor », et le Targoum de « segoula » est « ḥavivin » (chéris). Et c’est pourquoi il a mentionné « ḥovev », qui est une expression du Targoum, c’est-à-dire qu’Il les a aimés plus que tous les peuples. Ou bien qu’Il les a aimés en les appelant « amim » (peuples), car il est dit (Deutéronome 33,19) « des peuples appelleront à la montagne ».

ואפשר לפרש אף בשעה שקראם העם שהוא לשון גנאי כענין שכתוב (במדבר כ״ה:א׳) ויחל העם, (שם כא) וידבר העם, (שמות ל״ב:כ״ה) ויקהל העם, (שם) וירא משה את העם, הרי הוא מחבבן. או יאמר אף חובב אף בשעת האף הרי הוא מחבבן ולא תזוז אהבתו מהם, למה לפי שהם עמים שלו, כל קדושיו בידך, כל המקודשים שבישראל והם בני לוי שמסרו את עצמם למיתה בידך, וזה היה בעון העגל שבאו כל קרוביהם ועשו רצונך.

Et on peut expliquer « aussi » : même à l’heure où Il les appelle « ha-am » (le peuple), qui est un langage de mépris, comme il est écrit (Nombres 25,1) « et le peuple commença à se livrer », (ibid. 21) « et le peuple parla », (Exode 32,25) « et le peuple se rassembla », (ibid.) « et Moché vit le peuple », voici qu’Il les aime. Ou bien il dit « aussi Il aime » : aussi à l’heure de la colère (af), voici qu’Il les aime et Son amour ne bougera pas d’eux, pourquoi ? Parce qu’ils sont Ses peuples. « Tous Ses saints sont dans ta main » : tous les sanctifiés d’Israël, ce sont les fils de Lévi, qui s’exposèrent à la mort pour Toi, et ce fut dans la faute du veau, quand tous leurs proches vinrent et firent ta volonté.

והם תכו. הם הולכים ונמשכים אל מקום הארון ששם הדום רגליך. ומלת תכו כמו הכו, כי התי"ו במקום ה"א, בלשון (הושע י״א:ג׳) תרגלתי לאפרים, שהוא כמו הרגלתי, וכן (תהילים קל״ב:ד׳) אם אתן שנת לעיני, וכן בקהלת (ח) עושה רע מאת, שהתוי"ן במקום ההי"ן, וכן מצינו ה"א במקום תי"ו ישימו קטורה, שהוא כמו קטורת. וזה לפי דעתי מסוד הלשון, כי הה"א סימן לנקבה, כגון אמרה שמרה קראה, וכן לכל הפעלים, ולכך הטילוה באחרונה, ויש בזה רמז לה"א אחרונה שבשם, והתי"ו גם כן סימן לנקבה למדבר בנסתר, ולכך שתי אותיות אלו משפט אחד להן לפי ששתיהן מורות על נקבה, וכבר ידעת כי התי"ו אחרונה לכל האותיות.

« Et eux, tukku. » Ils vont et sont attirés vers le lieu de l’arche, où est le marchepied de Tes pieds. Et le mot « tukku » est comme « hukku », car le tav est à la place du hé, dans l’expression (Osée 11,3) « J’ai appris à marcher à Éphraïm » (tirgalti), qui équivaut à hirgalti, et de même (Psaumes 132,4) « si je donne le sommeil (shenat) à mes yeux », et de même dans Qohélet (8) « celui qui fait le mal (me’at) », où les tav sont à la place des hé ; et de même nous trouvons un hé à la place d’un tav : « ils déposeront de l’encens » (yasimou qetora), où qetora équivaut à qetoret. Et cela, selon mon avis, vient du secret de la langue, car le hé est le signe du féminin, comme « elle a dit, elle a gardé, elle a appelé » (amra, shamra, qar’a), et de même pour tous les verbes, et c’est pourquoi on l’a placé en dernier, et il y a là une allusion au dernier hé qui est dans le Nom ; et le tav aussi est un signe du féminin pour celui qui parle à la troisième personne, et c’est pourquoi ces deux lettres ont une seule règle, puisque toutes deux indiquent le féminin ; et tu sais déjà que le tav est la dernière de toutes les lettres.

ישא מדברותיך. שהיו נושאי הארון. או יאמר ישא כל אחד ואחד מדברותיך לישראל, ועל שם שהיו מורי התורה וכענין שכתוב בשבט לוי יורו משפטיך ליעקב.

« Il portera de Tes paroles. » Ce sont les porteurs de l’arche. Ou bien il dit : chacun d’eux portera de Tes paroles à Israël, parce qu’ils étaient les enseignants de la Torah, et selon ce qui est écrit à propos de la tribu de Lévi (Deutéronome 33,10) « ils enseigneront Tes jugements à Yaaqov ».

וע"ד הקבלה תכו לרגלך מלשון הכאה, כי הם מוכים בסבת קדושת השכינה שהיא הדום רגליך שהיא דבק בארון, וזה ירמוז למה שהיה הארון מכלה בהם, כמו שהזכירו רז"ל, כי לכך היה שבט לוי מעטים לא עלו רבבותיהם אלא פחות שבכל השבטים. ואמר ישא מדברותיך, כי הוא הכלי הנושא הדברות וממנו שמענו התורה, כענין שאמר הכתוב (דברים ה׳:ד׳) מתוך האש, וזה מבואר.

Et selon la Kabbale « tukku à Tes pieds » est de l’expression de frappe, car ils sont frappés à cause de la sainteté de la Présence, qui est le marchepied de Tes pieds et qui est attachée à l’arche, et cela fait allusion à ce que l’arche les détruisait, comme l’ont mentionné nos Sages, de mémoire bénie, car c’est pourquoi la tribu de Lévi était peu nombreuse : leurs myriades ne s’élevèrent pas, mais furent moindres que celles de toutes les tribus. Et il a dit « il portera de Tes paroles », car c’est le vase qui porte les paroles, et c’est de lui que nous avons entendu la Torah, selon ce que dit l’Écriture (Deutéronome 5,4) « du milieu du feu », et cela est clair.

תורה צוה לנו משה. על דרך הפשט, הדבור הזה ישא כל אחד מבני לוי לישראל, ויאמר להם כך העתקנו מפי משה, ירושה בידינו לנו, שאנחנו קהלת יעקב. והזכיר יעקב בענין התורה למעט אותן שלא רצו לקבלה, וזהו מורשה קהלת יעקב כי איננה ירושה אלא לזרע יעקב בלבד, לפי שהיא מן הארבע מתנות שלא נתנו אלא לישראל בלבד.

« Moché nous a prescrit une Torah. » Selon le sens simple, cette parole, chacun des fils de Lévi la portera à Israël, et leur dira : ainsi nous l’avons transmise de la bouche de Moché, un héritage dans notre main, pour nous, car nous sommes l’assemblée de Yaaqov. Et il a mentionné Yaaqov à propos de la Torah pour exclure ceux qui n’ont pas voulu la recevoir, c’est « héritage de l’assemblée de Yaaqov », car ce n’est un héritage que pour la descendance de Yaaqov seule, parce qu’elle fait partie des quatre dons qui n’ont été donnés qu’à Israël seul.

ואפשר לומר כי מלת מורשה תחזור לארץ ישראל ויהיה באור הכתוב בזכות התורה שצוה לנו משה, הארץ שכתוב בה (שמות ו׳:ח׳) ונתתי אותה לכם מורשה אני ה', תהיה מורשה לקהלת יעקב, שהרי בקיימנו התורה אנו זוכין בירושתה ובעברנו עליה אנו גולים ורשים ממנה, וזהו לשון מורשה מלשון (שמואל א ב׳:ז׳) מוריש ומעשיר, כי הוא כולל שני הפכים כמו (במדבר ד׳:י״ג) ודשנו את המזבח, כי כאשר קהלת יעקב יורשת או ירושה הכל תלוי בתורה.

Et on peut dire que le mot « morasha » se rapporte à la terre d’Israël, et l’explication de l’Écriture sera : par le mérite de la Torah que Moché nous a prescrite, le pays dont il est écrit (Exode 6,8) « et Je vous le donnerai en héritage (morasha), Je suis l’Éternel » sera un héritage pour l’assemblée de Yaaqov ; car en observant la Torah nous méritons son héritage, et en la transgressant nous sommes exilés et dépossédés d’elle, et telle est l’expression « morasha », de l’expression (1 Samuel 2,7) « qui appauvrit (morish) et enrichit », car il inclut deux contraires, comme (Nombres 4,13) « et ils ôteront les cendres de l’autel » ; car, lorsque l’assemblée de Yaaqov hérite ou est dépossédée, tout dépend de la Torah.

וע"ד המדרש תורה צוה לנו משה, מצות כמנין תור"ה צוה לנו משה, שהרי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, והנה הם תרי"ג. מורשה קהלת יעקב, לכל המתקהל עם יעקב, והם גרי הצדק. ודרשו רז"ל, שלשה כתרים הם, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות, כתר כהונה נתנה לזרעו של אהרן, כתר מלכות לזרע דוד, כתר תורה מונח בקרן זוית כל הרוצה ליטול יבא ויטול, ועוד דרשו בו מורשה קהלת יעקב, אל תקרי מורשה אלא מאורשה. ועל דרך הקבלה הוצרכה לדרוש כן, כי זאת התורה מאורשה ליעקב היא, והיא הנקראת רחל, ובשעת הכעס בהסתלק השכינה רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, ובשעת הרצון רחל אשת יעקב, וזה מבואר.

Et selon le Midrash « Moché nous a prescrit une Torah » : Moché nous a prescrit un nombre de commandements égal à la valeur numérique de « Torah » ; car « Je suis » (Anokhi) et « Tu n’auras pas » (Lo yihyeh lekha), nous les avons entendus de la bouche de la Puissance, et voici qu’ils sont six cent treize. « Héritage de l’assemblée de Yaaqov » : de tous ceux qui s’assemblent avec Yaaqov, et ce sont les convertis de justice. Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : il y a trois couronnes : la couronne de la Torah, la couronne de la prêtrise et la couronne de la royauté ; la couronne de la prêtrise fut donnée à la descendance d’Aharon, la couronne de la royauté à la descendance de David, la couronne de la Torah est posée dans un coin, quiconque veut la prendre vienne et la prenne ; et ils l’ont encore expliqué à propos de « morasha qehilat Yaaqov » : ne lis pas « morasha » mais « me’orasa » (fiancée). Et selon la voie de la Kabbale, il fallut l’expliquer ainsi, car cette Torah est fiancée à Yaaqov, et elle est appelée Rachel ; et à l’heure de la colère, la Présence s’étant retirée, Rachel pleure sur ses fils, refuse d’être consolée sur ses fils car ils ne sont plus, et à l’heure de faveur Rachel est l’épouse de Yaaqov, et cela est clair.

ויהי בישרון מלך. כל אחד מבני לוי יאמר עוד היה בישראל מלך והוא הקב"ה, והענין ששרתה שכינה בישראל, ולכך הזכיר ישורון שהוא לשון ראיה, על שם שראו בסיני כבוד השכינה עין בעין, ושם התאספו ראשי עם יחד שבטי ישראל לקבל אלהותו ומלכותו.

« Et il fut roi en Yeshouroun. » Chacun des fils de Lévi dira encore : il y eut en Israël un roi, et c’est le Saint, béni soit-Il ; et le sujet est que la Présence reposa en Israël, et c’est pourquoi il a mentionné Yeshouroun, qui est une expression de vision, parce qu’ils virent au Sinaï la gloire de la Présence œil à œil, et là s’assemblèrent les chefs du peuple ensemble, les tribus d’Israël, pour recevoir Sa divinité et Sa royauté.

וע"ד המדרש ויהי בישרון מלך זה משה, ששמעו כל ישראל התורה מפורשת מפיו, והענין כי הוא היה כמלך והתאספו אליו ראשי השבטים, וכן כתוב למעלה (דברים לא) ויתנה אל הכהנים בני לוי, וכתיב (שם) הקהילו אלי את כל ראשי שבטיכם. ויהי בישרון מלך זה הקב"ה, אימתי, בהתאסף ראשי עם, וכן הוא אומר (תהלים מז) נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם, בזמן שנאספו, וכן הכתוב אומר (עמוס ט) הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה וגו', אימתי בונה בשמים מעלותיו, בזמן שאגדתי על ארץ יסדה.

Et selon le Midrash « et il fut roi en Yeshouroun » : c’est Moché, car tout Israël entendit la Torah expliquée de sa bouche, et le sujet est qu’il était comme un roi et que les chefs des tribus s’assemblaient auprès de lui, et ainsi il est écrit plus haut (Deutéronome 31) « et il la donna aux cohanim fils de Lévi », et il est écrit (ibid.) « rassemblez auprès de moi tous les chefs de vos tribus ». « Et il fut roi en Yeshouroun » : c’est le Saint, béni soit-Il. Quand ? Lors de l’assemblée des chefs du peuple, et ainsi il dit (Psaumes 47) « les nobles des peuples se sont rassemblés, peuple du Dieu d’Avraham » : au temps où ils se rassemblèrent, et de même l’Écriture dit (Amos 9) « Celui qui bâtit dans les cieux Ses degrés et a fondé Son faisceau sur la terre, etc. » : quand bâtit-Il dans les cieux Ses degrés ? Au temps où Son faisceau est fondé sur la terre.

וע"ד הקבלה ויהי בישרון מלך, זו מדת המלכות הכלולה מכל המעלות, ומזה דרשו במדרש רבה (עמוס ט) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה, למה הדבר דומה, לפלטין בנוי על גבי ספינות, כל זמן שהספינות מחוברות פלטין שעל גביהם עומד, כך הבונה בשמים מעלותיו, אימתי, כשישראל אגודה אחת, אבל כשאינן אגודה אחת כביכול כסאו מבוסס למעלה. כתיב מעלתו וקרי מעלותיו, הקרי ירמוז לעשר המעלות והכתיב ירמוז למעלה אחרונה הכוללת את כלן, ואם כן תלה הכתוב הבנין העליון כלו על ישראל כשהן אגודה אחת.

Et selon la Kabbale « et il fut roi en Yeshouroun » : c’est l’attribut de Royauté, qui comprend tous les degrés ; et de là ils ont expliqué dans le Midrash Rabba (Amos 9) « Celui qui bâtit dans les cieux Ses degrés et a fondé Son faisceau sur la terre » : à quoi cela ressemble-t-il ? À un palais construit sur des bateaux : tant que les bateaux sont attachés, le palais qui est sur eux tient ; ainsi « Celui qui bâtit dans les cieux Ses degrés » : quand ? Quand Israël est un seul faisceau ; mais quand ils ne sont pas un seul faisceau, pour ainsi dire Son trône est ébranlé en haut. Il est écrit « ma‘alato » (Ketiv) et lu « ma‘alotav » (Qeri) : la lecture fait allusion aux dix degrés, et l’écriture fait allusion au dernier degré qui les contient tous ; et s’il en est ainsi, l’Écriture a suspendu tout l’édifice supérieur à Israël quand ils sont un seul faisceau.

ודע כי מלת "ויהי" תורה כי המלך הזה הוא האל יתברך, ועוד שיש במלת ויהי שלשה צרופין בשם המיוחד כשתצרף השם המיוחד לארבעה צרופים כפרי החג ותהיה היו"ד לבדה בצרוף הרביעי, וכיון שמלת ויהי נאצלת מהשם המיוחד, הנה זה יורה כי לה' המלוכה, ואם כן יהיה לשון מלך בכתוב הזה כלשון (תהלים קמה) ארוממך אלהי המלך, שהוא תרועת מלך, ולשון (קהלת ה) מלך לשדה נעבד, ולשון (שיר ז) מלך אסור ברהטים, וכן (תהלים כד) ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה, מלך שהוא הכבוד, ואמר סלה כי הוא מתעלה למעלה עד אין סוף, ומלך הכבוד שהזכיר ראשון הוא המולך על הכבוד, וזה מבואר.

Et sache que le mot « vayehi » indique que ce Roi est le Dieu, béni soit-Il, et de plus que dans le mot « vayehi » il y a trois permutations du Nom unique, quand tu permutes le Nom unique en quatre permutations à la manière du nombre décroissant des taureaux offerts pendant la fête, et que le yod est seul dans la quatrième permutation ; et puisque le mot « vayehi » est émané du Nom unique, voici que cela indique que « à l’Éternel est la royauté » ; et s’il en est ainsi, l’expression « melekh » dans ce verset est comme dans (Psaumes 145) « Je T’exalterai, mon Dieu, le Roi », qui est « terou‘at melekh » (acclamation royale), et l’expression (Qohélet 5) « un roi est asservi au champ », et l’expression (Cantique 7) « un roi lié par les boucles », et de même (Psaumes 24) « l’Éternel des armées, Lui est le Roi de gloire, sélah » : un roi qui est la Gloire ; et il a dit « sélah » car Il s’élève en haut jusqu’à l’infini ; et le « roi de gloire » mentionné en premier est celui qui règne sur la Gloire, et cela est clair.

יחי ראובן. ע"ד הפשט יתפלל עליו שיאריך ימים ולא ימות קודם השנים הקצובות, שהרי אי אפשר שיחיה לעולם.

« Que Réouven vive. » Selon le sens simple, il prie pour lui afin qu’il prolonge ses jours et ne meure pas avant les années fixées, car il est impossible qu’il vive pour toujours.

ויהי מתיו. ואל יהי מתיו, וכמוהו (משלי ל׳:ג׳) ולא למדתי חכמה ודעת קדושים אדע, וכן (תהילים ט׳:י״ט) כי לא לנצח ישכח אביון תקות עניים תאבד לעד, וכן (שם לח) ובחמתך תיסרני, וכן (ישעיה מב) ותהלתי לפסילים.

« Et que ses hommes soient. » Et que ses hommes ne soient pas ; et semblable à cela (Proverbes 30,3) « et je n’ai pas appris la sagesse, et je ne connais pas la science des saints » ; et de même (Psaumes 9,19) « car l’indigent ne sera pas oublié pour toujours, l’espérance des pauvres ne périra pas à jamais » ; et de même (ibid. 38) « et ne me châtie pas dans Ta colère » ; et de même (Isaïe 42) « et Je ne donnerai pas Ma louange aux idoles ».

והנה משה רבינו ע"ה הזכירם כסדר על דרך נחלתם, כי ראובן לקח נחלתו בראשונה ולפי שהוא הבכור על כן נתן לו בברכתו משפט הבכורה, והקדים יהודה אחריו כי הוא הנוחל הראשון בארץ והוא יעלה תחלה למלחמה אשר בה יברך אותם משה, ואחר יהודה ברך בני לוי כי הם חונים בירושלים עם בני יהודה, ואחר בני לוי ברך בנימן שהיתה נחלתם עם בני יהודה, והעיר ירושלים ובית המקדש בין יהודה ובין בנימין, והלוים יחנו עם שניהם, ואחר בנימין יוסף שלא יאחרנו, שהרי כבר הקדים לבנימין והוא הקטן ממנו, ואחר יוסף זבולן שהוא נלחם ומביא לפיו של יששכר, ולפי שזבולון סבה לתורתו של יששכר על כן הקדים זבולן ואחריו יששכר, ואחר בני הגבירות הזכיר גד, והחל ממנו לפי שהוא עם דגל בני הגבירות, ואחר גד הזכיר דן שהוא בעל דגל, ואח"כ הזכיר נפתלי הגדול מאשר ולכך הוצרך לאחרו.

Et voici que Moché notre maître, que la paix soit sur lui, les a mentionnés dans l’ordre selon leur héritage : car Réouven prit son héritage en premier, et parce qu’il est le premier-né, c’est pourquoi il lui donna dans sa bénédiction le droit d’aînesse ; et il fit passer Yehouda après lui, car il est le premier héritier dans le pays et il montera le premier à la guerre pour laquelle Moché les bénit ; et après Yehouda il bénit les fils de Lévi, car ils campent à Jérusalem avec les fils de Yehouda ; et après les fils de Lévi il bénit Binyamin, dont l’héritage était avec les fils de Yehouda, et la ville de Jérusalem et la maison du Sanctuaire sont entre Yehouda et Binyamin, et les Lévites campent avec les deux ; et après Binyamin, Yossef, pour ne pas le retarder, puisqu’il avait déjà fait passer avant lui Binyamin, qui est plus petit que lui ; et après Yossef, Zevouloun, qui combat et apporte à la bouche de Yissakhar, et parce que Zevouloun est cause de la Torah de Yissakhar, c’est pourquoi il fit passer Zevouloun en premier et Yissakhar après ; et après les fils des maîtresses il mentionna Gad, et commença par lui parce qu’il est avec le drapeau des fils des maîtresses ; et après Gad il mentionna Dan, qui est maître de drapeau ; et ensuite il mentionna Naftali, plus âgé qu’Asher, raison pour laquelle il fallut placer ce dernier après lui.

ויתכן לפרש יחי ראובן ואל ימות, שיצליח ויחיה במלחמותיו ולא ימות אחד מהם במלחמה. ויהי מתיו מספר, אבל יהיה בכלל עשרה מתים, אלו עשרה הרוגי מלכות, שכן מצינו עשר שנקראים מספר, כענין שכתוב (ישעיהו י׳:י״ט) מספר יהיו ונער יכתבם, וכמה הם מספר בכתיבת הנער שהיא נקודה. ולפי זה נראה שנתכפר לו מעשה בלהה לענין שלא יכרת וימות בו לעולם, אבל לא נתכפר לו לגמרי שהרי עתיד הוא להענש עליו בכלל עשרה הרוגי מלכות שחטאו במכירת יוסף.

Et on peut expliquer « que Réouven vive et ne meure pas » : qu’il réussisse et vive dans ses guerres, et qu’aucun d’entre eux ne meure à la guerre. « Et que ses hommes soient un nombre (mispar) » : mais qu’il figure parmi dix morts, ce sont les dix tués par le royaume, car nous trouvons que dix sont appelés « mispar », comme il est écrit (Isaïe 10,19) « et le reste des arbres de sa forêt sera un petit nombre (mispar), et un enfant les écrira » ; et combien sont-ils selon l’écriture de l’enfant ? C’est un point. Et selon cela il semble que l’acte de Bilha lui fut expié en ce qu’il ne serait pas retranché et ne mourrait jamais pour cela, mais ne lui fut pas entièrement expié, car il est destiné à être puni pour cela dans le groupe des dix tués par le royaume, qui ont fauté dans la vente de Yossef.

וע"ד הקבלה יחי ראובן ואל ימות, הזכיר יחי על חיי העולם הבא, ואל ימות שלא ישוב משם עוד בגוף למות מיתה שניה, וזהו שתרגם אונקלוס ע"ה ומותא תנינא לא ימות, וגלה לנו בזה כי הנשמות מתגלגלות לשוב בגוף אחר שקבלו שכרם ועונשם בגן עדן או בגיהנם, וזה ידוע ומקובל כי כשם ששמטות העולם חוזרות ומתגלגלות כן הנשמה אחר שקבלה שכרה בגן עדן או עונשה בגיהנם הנה היא חוזרת אחר זמן בגוף לקבל הראוי לה במדה כנגד מדה, והגלגול הזה נקרא אצל רז"ל תחיית המתים, הוא שאמרו בתחלת מסכת תענית, בשלמא תחיית המתים כל יומא ויומא זמנא הוא אלא גשמים כל יומא ויומא זמניה הוא.

Et selon la Kabbale « que Réouven vive et ne meure pas » : il a mentionné « qu’il vive » à propos de la vie du monde à venir, et « qu’il ne meure pas » : qu’il n’en revienne plus en corps pour mourir une seconde mort, et c’est ce que traduit Onkelos, que la paix soit sur lui : « et il ne mourra pas de seconde mort », et il nous a ainsi révélé que les âmes se réincarnent pour revenir dans un autre corps après avoir reçu leur récompense et leur châtiment au jardin d’Éden ou à la géhenne ; et cela est connu et reçu : de même que les shemittot du monde reviennent et se réincarnent, ainsi l’âme, après avoir reçu sa récompense au jardin d’Éden ou son châtiment à la géhenne, revient après un temps dans un corps pour recevoir ce qui lui revient, mesure pour mesure ; et cette réincarnation (gilgoul) est appelée chez nos Sages, de mémoire bénie, résurrection des morts, c’est ce qu’ils ont dit au début du traité Taanit : « pour la résurrection des morts, on comprend : chaque jour est son moment ; mais pour les pluies, chaque jour est-il leur moment ? ».

ותמצא בירושלמי (ישעיה כב) אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון זו מיתה שניה, וכן תרגם יונתן אם ישתבק חובא הדין לכון עד דתמותון מותא תנינא, ולזה כוון אונקלוס והרחיב באור בלשון שאמר לחיי עלמא ומותא תניינא לא ימות, כוון לומר כי משה התפלל על השבט שיזכה לחיות חיי עד ולא ישוב משם עוד בגוף למות מיתה שניה, וכן תמצא בדוד מפורש שהזכיר בענין הנשמה הדברים הבאים לה לאחר מיתה, סליחת עונות, רפואת תחלואים בגלגולה גאולת שחת, וזה יורה שתעבור בשחת אבל הוא יגלגלנה אחר התעטרותה במדות שובע שמחות בזיו השכינה, זהו שאמר (תהילים ק״ג:ג׳-ד׳) הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי. וחמשה תועליות הן שהזכיר בתוספת יודי"ן והן חמשה כנגד חמשה דברים שנמשלה בהן וכנגד חמשה שמות שיש לה, וזה מבואר.

Et tu trouves dans le Yerouchalmi (Isaïe 22) « si cette iniquité vous est expiée jusqu’à ce que vous mouriez » : c’est la seconde mort, et ainsi Yonatan a traduit : « si cette dette vous est pardonnée jusqu’à ce que vous mouriez de seconde mort » ; et c’est à cela qu’Onkelos pensait, et il a élargi l’explication par l’expression qu’il a dite : « pour la vie du monde, et il ne mourra pas de seconde mort » ; il voulait dire que Moché pria pour la tribu qu’elle mérite de vivre d’une vie perpétuelle et n’en revienne plus en corps pour mourir une seconde mort. Et ainsi tu trouves chez David, explicitement, qu’il a mentionné à propos de l’âme les choses qui lui arrivent après la mort : le pardon des fautes, la guérison des maladies dans sa réincarnation, la rédemption de la fosse, et cela indique qu’elle passera par la fosse, mais Lui la fera tourner après qu’elle aura été couronnée des attributs, rassasiement, joies, dans l’éclat de la Présence, c’est ce qu’il a dit (Psaumes 103,3-4) « Il pardonne toutes tes fautes, Il guérit toutes tes maladies, Il rachète ta vie de la fosse, Il te couronne de bonté et de miséricorde, Il rassasie de bien ta parure, ta jeunesse se renouvelle comme l’aigle ». Et ce sont cinq bienfaits qu’il a mentionnés avec l’ajout de yod, et ils sont cinq, correspondant aux cinq choses auxquelles elle est comparée et aux cinq noms qu’elle a, et cela est clair.

וזאת ליהודה. על דרך הפשט וזאת הברכה אשר ליהודה, והוא מה שאמר שמע ה' קול יהודה בבואו למלחמה. בתחלה. ידיו רב לו, שיספיקו לו ידיו ולא יצטרך עזר מזרוע בשר. או יאמר ידיו רב לו ידיו יריבו כנגדו.

« Et ceci pour Yehouda. » Selon le sens simple, « et voici la bénédiction pour Yehouda », et c’est ce qu’il a dit « Éternel, entends la voix de Yehouda » lorsqu’il vient à la guerre, au début. « Ses mains lui suffisent » : que ses mains lui suffisent et qu’il n’ait pas besoin de l’aide d’un bras de chair. Ou bien il dit « ses mains lui suffisent » : ses mains plaideront contre lui (pour lui).

וכתב רש"י ז"ל סמך יהודה לראובן מפני ששניהם הודו על קלקול שבידם, ודרשו במסכת מכות פרק אלו הן הגולין, כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר היו עצמותיו של יהודה מגולגלין בארון, מפני הנדוי שקבל עליו, שנאמר (בראשית מ״ד:ל״ב) וחטאתי לאבי כל הימים, אמר משה מי גרם לראובן שיודה יהודה, וזאת ליהודה, מיד שמע ה' קול יהודה, מיד עאל אבריה לשפא. ועדיין לא סליק למתיבתא דרקיעא, ואל עמו תביאנו. ועדיין לא הוה ידע למשקל ולמטרי בשמעתא, ידיו רב לו. ועדיין לא הוה ידע לפרוקי קושיא אליבא דהלכתא, ועזר מצריו תהיה.

Et Rachi, de mémoire bénie, a écrit : il a rattaché Yehouda à Réouven parce que tous deux ont avoué le dommage qui était entre leurs mains, et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué dans le traité Makkot, chapitre Elou hen haggolin : tous les quarante ans qu’Israël marcha dans le désert, les os de Yehouda étaient roulés dans le cercueil, à cause de l’excommunication qu’il avait acceptée sur lui, car il est dit (Genèse 44,32) « et j’aurai péché envers mon père tous les jours ». Moché dit : qui a causé que Réouven avoue ? Yehouda ! « Et ceci pour Yehouda. » Aussitôt « Éternel, entends la voix de Yehouda » ; aussitôt ses membres entrèrent à leur place. Et il ne montait pas encore à l’académie du ciel : « et vers son peuple fais-le venir ». Et il ne savait pas encore discuter et argumenter sur l’enseignement : « ses mains lui suffisent ». Et il ne savait pas encore résoudre la difficulté selon la halakha : « et sois-lui un secours contre ses adversaires ».

ועדיין עצמותיו מגולגלין בארון, שלא היה בו כח לעלות בישיבה של מעלה, שכן קבל עליו הנדוי בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר (שם) כל הימים. ומה שאמר עאל אבריה לשפא, שנדבקו עצמותיו עצם אל עצמו ויקרום עליו בשר מלמעלה. ועדיין לא היה בו כח לעלות, והתפלל עליו ואל עמו תביאנו. ומה שאמר מי גרם לראובן שיודה יהודה, אע"פ שמעשה יהודה אחרון, קבלה היתה ביד משה רבינו ע"ה איש מפי איש שלא הודה ראובן שהוא בלבל יצועי אביו עד לסוף שנים רבים שהודה יהודה חטאו בתמר, ובאותה שעה הודה ראובן שהוא בלבל יצועי אביו, אז יצאו כל אחיו מן החשד.

Et ses os étaient encore roulés dans le cercueil, car il n’avait pas la force de monter à l’académie d’en haut, car il avait accepté l’excommunication dans ce monde-ci et dans le monde à venir, car il est dit (ibid.) « tous les jours ». Et ce qu’il a dit « ses membres entrèrent à leur place » : que ses os se rattachèrent os à son os et que la chair le couvrit par-dessus. Et il n’avait encore pas la force de monter, et il pria pour lui « et vers son peuple fais-le venir ». Et ce qu’il a dit « qui a causé que Réouven avoue ? » : bien que l’acte de Yehouda soit postérieur, une tradition était dans la main de Moché notre maître, que la paix soit sur lui, d’homme à homme, que Réouven n’avait pas avoué qu’il avait dérangé la couche de son père, jusqu’à la fin de nombreuses années où Yehouda avoua sa faute avec Tamar, et à cette heure Réouven avoua qu’il avait dérangé la couche de son père ; alors tous ses frères sortirent du soupçon.

וע"ד הקבלה וזאת ליהודה, היא מדת המלכות שממנה המלכות לזרע יהודה, והיא הנותנת לו כח הנצוח במלחמותיו, וכן דוד שהוא מזרעו אמר (תהילים כ״ז:ג׳) אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח, כי היא מדתו של דוד, וכן הוא אומר (שם צט) ועוז מלך משפט אהב, וכתיב (שם עב) משפטיך למלך תן, ולכך התגבר דוד בכל המלחמות והיה מנצח כל אויביו, ועל כן הזכיר תמיד בשירותיו למנצח מזמור לדוד, יודה להקב"ה כי הוא המנצח האמתי, כי מה שהוא מנצח אין נצוחו אלא מצד המדה ההיא, ולפי שהיה דוד מחזיק במדה ההיא ושפך דמים רבים על כן לא הוכשר לבנות בית הרחמים עד שבא שלמה בנו שהיה איש השלום מחזיק במדת הצדקה, כענין שאמר (שם ) וצדקתך לבן מלך.

Et selon la Kabbale « et ceci pour Yehouda » : c’est l’attribut de Royauté, de laquelle vient la royauté pour la descendance de Yehouda, et c’est elle qui lui donne la force de victoire dans ses guerres, et ainsi David, qui est de sa descendance, dit (Psaumes 27,3) « si une guerre s’élève contre moi, en cela (bezot) je me confie », car elle est l’attribut de David ; et ainsi il dit (ibid. 99) « et la force du roi aime le jugement », et il est écrit (ibid. 72) « Tes jugements, donne-les au roi » ; et c’est pourquoi David se renforça dans toutes les guerres et vainquait tous ses ennemis, et c’est pourquoi il mentionnait toujours dans ses cantiques « au chef de chœur, psaume de David » ; il rend grâce au Saint, béni soit-Il, car Il est le vrai Vainqueur, car ce qu’il vainc n’est sa victoire que du côté de cet attribut ; et parce que David se tenait à cet attribut et versa beaucoup de sang, il ne fut pas apte à bâtir la maison de miséricorde, jusqu’à ce que vint Salomon son fils, qui était homme de paix, se tenant à l’attribut de la justice, comme il dit (ibid.) « et Ta justice au fils du roi ».

וללוי אמר. ובעבור לוי אמר, ועם הקב"ה ידבר. ואמר לאיש חסידך. כנגד אהרן אחיו. אשר נסיתו במסה. בנסיון, או שם מקום. תריבהו על מי מריבה. הוא חטא הצור, שלא נמצא בו חטא אחר. ולא הזכיר חטאו במעשה העגל, וזה יורה שלא היתה כוונתו אלא לשם שמים, שאילו חטא בו היה מזכירו כאן בכלל חטא מי מריבה.

« Et pour Lévi il dit. » Et pour Lévi il dit, et c’est avec le Saint, béni soit-Il, qu’il parlera. Et il a dit « à l’homme de Ta piété » : face à Aharon son frère. « Que Tu as éprouvé à Massa » : dans l’épreuve, ou c’est un nom de lieu. « Tu as plaidé avec lui aux eaux de Meriba » : c’est la faute du rocher, car on ne trouva en lui aucune autre faute. Et il n’a pas mentionné sa faute dans l’affaire du veau, et cela indique que son intention n’était que pour le Ciel, car s’il avait fauté en cela, il l’aurait mentionné ici dans la faute des eaux de Meriba.

ומה שהקדים התומים לאורים ואין דרך התורה בכך אלא להקדים האורים לעולם מפני שהם עיקר השמות, אבל הקדים אותן להורות שאין אלו בלתי אלו כי שניהם שלמות הענין, וכבר הזכרתי ענינם במקומו, והוא דעת הרמב"ן ז"ל כי היתה מדרגה ממדרגות רוח הקדש, והכהן המלובש בחשן אשר אורים ותומים נתונין בין כפליו היה מתלבש באלו ברוח הקדש, ומזה תרגם אונקלוס תומיא ואוריא אלבשתא, כענין (דברי הימים א י״ב:י״ט) ורוח לבשה את עמשי.

Et ce qu’il a fait précéder les Toumim aux Ourim, alors que ce n’est pas la manière de la Torah, mais de faire toujours précéder les Ourim parce qu’ils sont l’essentiel des noms, mais il les a fait précéder pour indiquer que les uns ne sont pas sans les autres, car les deux sont la perfection du sujet, et j’ai déjà mentionné leur sujet en son lieu ; et c’est l’avis du Ramban, de mémoire bénie, que c’était un degré parmi les degrés de l’esprit saint, et le cohen revêtu du pectoral, entre les plis duquel étaient placés les Ourim et les Toumim, se revêtait de ceux-ci par l’esprit saint, et de là Onkelos a traduit « toumaya veourya albeshta » (« tu as revêtu »), comme (1 Chroniques 12,19) « et l’esprit revêtit Amasaï ».

ודע כי ארבע מדרגות הן בנבואה, בת קול אורים ותומים רוח הקדש נבואה, וכלן מדרגות חלוקות זו למעלה מזו וכלן נמשכות מן המדה הנקראת צדק, וזהו (איוב כ״ט:י״ד) צדק לבשתי וילבשני.

Et sache qu’il y a quatre degrés dans la prophétie : bat qol, Ourim et Toumim, esprit saint, prophétie ; et tous sont des degrés distincts, l’un au-dessus de l’autre, et tous sont tirés de l’attribut appelé « Justice » ; et c’est (Job 29,14) « j’ai revêtu la justice et elle m’a revêtu ».

והנני מבאר לך בכאן ארבע מדרגות הללו, הראשונה בת קול, ויש סוד במה שאמרו בת קול ולא אמרו בן קול, וכן במה שאמרו זה בנה אב, וכן בנין אב משני כתובים, ולא אמרו זה בנה אם או בנין אם, וכן במה שאמרו עוד יש אם למקרא ולמסורת ולא אמרו יש אב, כי הכל נאמר בהשגחה מכוונת וחכמה יתירה, וחכמי האמת שכל דבריהם מיוסדים על אדני החכמה וספיר גזרתם קבלו כן מן הנביאים עד משה מסיני.

Et voici que je t’explique ici ces quatre degrés. Le premier : bat qol ; et il y a un secret dans ce qu’ils ont dit « bat qol » (fille de voix) et n’ont pas dit « ben qol » (fils de voix), et de même dans ce qu’ils ont dit « ceci construit un père » (binyan av) et « construction de père à partir de deux versets », et n’ont pas dit « ceci construit une mère » ou « construction de mère », et de même dans ce qu’ils ont dit encore « il y a une mère pour la lecture et pour la tradition » et n’ont pas dit « il y a un père » ; car tout a été dit avec une attention délibérée et une profonde sagesse, et les sages de la vérité, dont toutes les paroles sont fondées sur les socles de la sagesse et dont la taille est de saphir, ont reçu cela des prophètes jusqu’à Moché au Sinaï.

ובאור הענין כי בנין אב לא נזכר בשום מקום מהתלמוד אלא על פסוק מפסוקי תורה שבכתב, וא"כ ראוי להם להזכיר בזה לשון אב ולומר זה בנה אב או בנין אב, כי כל פסוק ופסוק הוא בנין האב יתעלה ששמענו התורה מפיו מתוך האש, וכענין שכתוב (דברים ד׳:ט״ו) ביום דבר ה' אליכם בחרב מתוך האש ולא היה ראוי שיזכירו בו לשון אם, אבל כשאמרו יש אם למקרא ולמסורת שהוא דבר נמסר מעסק תורה שבעל פה הזכירו אם ולא אב.

Et l’explication de la chose : « binyan av » n’est mentionné nulle part dans le Talmud que sur un verset des versets de la Torah écrite, et s’il en est ainsi, il leur convenait de mentionner ici l’expression « père » et de dire « ceci construit un père » ou « construction de père », car chaque verset est la construction du Père, qu’Il soit exalté, de la bouche de qui nous avons entendu la Torah du milieu du feu, et comme il est écrit (Deutéronome 4,15) « le jour où l’Éternel vous parla à Horeb du milieu du feu » ; et il ne convenait pas qu’ils y mentionnent l’expression « mère » ; mais quand ils ont dit « il y a une mère pour la lecture et pour la tradition », qui est une chose transmise de l’occupation avec la Torah orale, ils ont mentionné « mère » et non « père ».

וכן בכאן בבת קול שהזכירו בת ולא בן מוכרח היה, לפי שהקול הזה המגיע לאזני השומע הוא נמשך מאותו הקול שכתוב בו (שמות ט״ו:כ״ו) והיה אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך, וכן עוד (במדבר ז׳:פ״ט) וישמע את הקול מדבר אליו, והקול הזה הנשמע יקרא בת לפי שהוא נמשך מאותו קול, וזהו לשון בת קול. ועוד לטעם אחר נמרץ הוצרכו לומר בת קול כי היה הקול יורד לאזני השומע כמדת הכסא שהוא רחב מלמעלה וקצר מלמטה כי כן דמות כסא הכבוד וכן צורת האש של מעלה רחבה למעלה וקצרה למטה, וזהו לשון בת קול שהיה הקול יוצא כמדת הכסא.

Et de même ici, dans « bat qol », ils ont mentionné « fille » et non « fils », c’était obligé, parce que cette voix qui parvient à l’oreille de l’auditeur est tirée de cette voix dont il est écrit (Exode 15,26) « et il arrivera, si tu écoutes attentivement la voix de l’Éternel ton Dieu », et encore (Nombres 7,89) « et il entendit la voix qui lui parlait » ; et cette voix entendue est appelée « fille » parce qu’elle est tirée de cette voix, et c’est l’expression « bat qol ». Et encore, pour une autre raison forte, il leur fallait dire « bat qol », car la voix descendait à l’oreille de l’auditeur à la mesure du trône, qui est large en haut et étroit en bas, car telle est la forme du trône de gloire, et de même la forme du feu d’en haut est large en haut et étroite en bas ; et c’est l’expression « bat qol », car la voix sortait à la mesure du trône.

ובת קול זה היה נשמע תמיד לחכמי התלמוד ולחסידי הדורות בזמן בית שני שהיו משתמשין בבת קול אחר שפסקה הנבואה ופסקו אורים ותומים. המדרגה השנית אורים ותומים, שהם שמות הקדש שהיו מורים על עצם אספקלריא שאינה מאירה אשר מתוכה התנבאו הנביאים כלן, הם המעידים על אמתתה, ורמז זאת בלשון האורים שהם עיקר השמות שהוא עולה למספר שם השכינה, הוא שכתוב (ויקרא ח׳:ח׳) ויתן אל החשן את האורים ואת התומים, וכשתתקרב אל שתי מלות את האורים אז תראה אור ונוסף עליו אחד להעיד על יחודו כי הוא הנרמז בד' של אחד.

Et ce bat qol, on l’entendait toujours chez les sages du Talmud et chez les pieux des générations au temps du Second Temple, qui se servaient du bat qol après que la prophétie eut cessé et que les Ourim et Toumim eurent cessé. Le deuxième degré : Ourim et Toumim, qui sont des noms de sainteté qui indiquaient l’essence du miroir qui n’éclaire pas, de l’intérieur duquel prophétisèrent tous les prophètes, et eux attestent de sa vérité ; et il a fait allusion à cela dans l’expression « Ourim », qui est l’essentiel des noms, et qui monte à la valeur numérique du nom de la Présence, c’est ce qui est écrit (Lévitique 8,8) « et il plaça sur le pectoral les Ourim et les Toumim » ; et quand tu t’approches des deux mots « et-ha-Ourim », alors tu verras « or » (lumière) et il s’y ajoute « un » pour attester de Son unicité, car Il est désigné par le dalet de « eḥad ».

המדרגה השלישית רוח הקדש, והיא המדה העשירית במדות הנביא, הזכרתים כבר בפסוק (דברים כג) ונשמרת. וענין רוח הקדש הוא שימצא האדם בעצמו לב רחב ויזדמנו בפיו דברים נפלאים ויגיד העתידות ולא יתבטלו הרגשותיו כלל, אבל יוציא הדברים מפיו כפי מה שישים בפיו רוח הקדש, והוא אינו יודע מאין באו לו הדברים.

Le troisième degré : l’esprit saint, qui est la dixième des qualités du prophète, je les ai déjà mentionnées sur le verset (Deutéronome 23) « et tu te garderas ». Et le sujet de l’esprit saint est que l’homme trouve en lui-même un cœur large et que lui viennent à la bouche des paroles merveilleuses et qu’il annonce les choses à venir, et ses sensations ne sont pas du tout annulées, mais il fait sortir les paroles de sa bouche selon ce que l’esprit saint met dans sa bouche, et lui ne sait pas d’où lui viennent les paroles.

המדרגה הרביעית נבואה, והוא שיגיד העתידות בבטול כל הרגשותיו וישאר מופשט מן החומר וכל כליו ויתיחד עם השכל הזך לבדו, ואז יראה האור הבהיר במראות ודמיונות בחלום או בהקיץ, ואין להאריך בכאן כי כבר הזכרתי כל זה בארוכה בספר חשן משפט.

Le quatrième degré : la prophétie, qui est qu’il annonce les choses à venir avec l’annulation de toutes ses sensations, et reste dépouillé de la matière et de tous ses instruments, et s’unit avec l’intellect pur seul, et alors il voit la lumière brillante dans des visions et des imaginations, en rêve ou éveillé ; et il ne faut pas s’étendre ici, car j’ai déjà mentionné tout cela longuement dans le livre Ḥochen Michpat.

אמנם דעת הרמב"ן ז"ל באמרו כי היא מדרגה ממדרגות רוח הקדש, כי רוח הקדש גדולה מכלן וסדר המעלות לדעתו מלמעלה למטה כך הם, רוח הקדש נבואה אורים ותומים בת קול, רוח הקדש היא החכמה שהיא רוח נמשך מן הקדש שהוא המקור העליון, וכן כתיב (שמות ל״ה:ל״א) וימלא אותו רוח אלהים בחכמה.

Cependant l’avis du Ramban, de mémoire bénie, en disant que c’est un degré parmi les degrés de l’esprit saint, car l’esprit saint est plus grand que tous, et l’ordre des degrés selon lui, de haut en bas, est ainsi : esprit saint, prophétie, Ourim et Toumim, bat qol ; l’esprit saint est la sagesse, qui est un esprit tiré du Saint (haqodesh), qui est la source supérieure, et ainsi il est écrit (Exode 35,31) « et Il l’a rempli de l’esprit de Dieu en sagesse ».

וכן תמצא בספר יצירה, אחרת רוח אלהים חיים ברוך ומבורך שמו של חי העולמים קול ורוח ודבור וזהו רוח הקדש. קרא החכמה רוח אלהים חיים ומנאה ראשונה לענין ההשגה ואמר שהיא רוח הקדש, נבואה יסודה מן השם המיוחד, אורים ותומים בלמודי ה' למטה מן הנבואה ולמעלה מבת קול, בת קול בשכינה, וכל המעלות כלן נמשכות הן מן השכינה. נמצאת אומר רוח הקדש שהיא החכמה למעלה מן הנבואה שיסודה בשם המיוחד, והנבואה למעלה מאורים ותומים שהם למודי ה', ואורים ותומים למעלה מבת קול, בת קול האחרונה ולמטה מכלן, ולכך אין משגיחין בבת קול לסתור דברי הנבואה. ומה שאנו קורין הנבואה רוח הקדש לפי שהוא המקור שכל המעלות משתלשלות ממנה, והבן זה.

Et ainsi tu trouves dans le Sefer Yetsira : « une autre : l’esprit du Dieu vivant, béni et loué soit le nom du Vivant des mondes : voix, souffle et parole, et c’est l’esprit saint ». Il a appelé la sagesse « esprit du Dieu vivant » et l’a comptée en premier quant à la perception, et a dit qu’elle est l’esprit saint ; la prophétie, son fondement vient du Nom unique ; les Ourim et Toumim, dans « les disciples de l’Éternel », sont au-dessous de la prophétie et au-dessus du bat qol ; le bat qol est dans la Présence, et tous les degrés sont tirés de la Présence. Il se trouve que tu dis : l’esprit saint, qui est la sagesse, est au-dessus de la prophétie, dont le fondement est dans le Nom unique, et la prophétie est au-dessus des Ourim et Toumim, qui sont « disciples de l’Éternel », et les Ourim et Toumim sont au-dessus du bat qol ; le bat qol est le dernier et au-dessous de tous, et c’est pourquoi on ne tient pas compte du bat qol pour contredire les paroles de la prophétie. Et si nous appelons la prophétie « esprit saint », c’est parce qu’il est la source dont découlent tous les degrés, et comprends cela.

לאיש חסידך. כל כהן גדול שבשבט לוי יקראנו חסיד בעבור שהוא מושך כח ממדת החסד שהיא מדתו של כהן והוא המברך לישראל בשם המפורש שנאמר (במדבר ו׳:כ״ג) כה תברכו, כי הוא ממשיך הברכה ממדתו אל המדה העשירית הנקראת כה שהיא מדת הדין, שנאמר (שמות ז׳:ט״ז-י״ז) והנה לא שמעת עד כה, וסמיך ליה בזאת תדע, ועם זה היה העולם מתברך מברכתו של כהן, וזהו שכתוב (תהילים קמ״ה:י׳) וחסידיך יברכוכה, יברכו כה, וזה מבואר.

« À l’homme de Ta piété. » Tout grand-prêtre de la tribu de Lévi, il l’appelle pieux (ḥasid) parce qu’il tire sa force de l’attribut de bonté (ḥesed), qui est l’attribut du cohen, et il est celui qui bénit Israël par le Nom explicite, car il est dit (Nombres 6,23) « ainsi (koh) vous bénirez », car il fait couler la bénédiction de son attribut vers le dixième attribut appelé « koh », qui est l’attribut de rigueur, car il est dit (Exode 7,16-17) « et voici que tu n’as pas entendu jusqu’ici (ad koh) », et il est rattaché à « à cela tu sauras » ; et avec cela le monde était béni de la bénédiction du cohen, et c’est ce qui est écrit (Psaumes 145,10) « et Tes pieux Te béniront », « ils béniront ainsi (koh) », et cela est clair.

האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו. על כלל השבט ידבר, כענין שכתוב (שמות ל״ב:כ״ו-כ״ז) מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, ואמר להם מלאו ידכם היום לה' כי איש בבנו ובאחיו, ולאו דוקא בנו ואחיו ממש, וכן בכאן לאחיו ולאמו ואת אחיו ואת בניו, אין לפרש אביו ממש ולא אחיו ממש מאביו וגם לא בניו ממש, שהרי לוים גמורים הם ובשבט לוי לא חטא אחד מהם כלל שהרי כתיב ויאספו אליו כל בני לוי, אבל ענין הכתוב לאביו אבי אמו מישראל, ואת אמו אחיו מאמו מישראל, ואת בניו בן בתו מישראל, ולא היו לוים ממש.

« Celui qui dit de son père et de sa mère : je ne l’ai pas vu. » Il parle de l’ensemble de la tribu, comme il est écrit (Exode 32,26-27) « qui est pour l’Éternel, à moi ! Et tous les fils de Lévi s’assemblèrent auprès de lui », et il leur dit « consacrez-vous aujourd’hui à l’Éternel, car chacun est contre son fils et contre son frère », et non pas spécialement son fils et son frère réels ; et de même ici « à son frère et à sa mère » et « et son frère et ses fils » : on ne doit pas expliquer son père réel ni son frère réel de son père, ni non plus ses fils réels, car ce sont des Lévites authentiques, et dans la tribu de Lévi aucun d’eux ne fauta du tout, car il est écrit « et tous les fils de Lévi s’assemblèrent auprès de lui » ; mais le sens de l’Écriture est : « son père » : le père de sa mère, d’Israël ; « sa mère » : son frère de sa mère, d’Israël ; « ses fils » : le fils de sa fille, d’Israël, qui n’étaient pas des Lévites réels.

כי שמרו אמרתך. לא יהיה לך. ובריתך ינצורו. זה ברית מילה, כי ישראל לא מלו את בניהם במדבר, אבל שבט לוי מלו את בניהם. ואע"פ שהוא מדבר על השבט בכלל נרמז בו גם כן שמואל הנביא הלוי, ועליו יאמר האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, כי כאשר נגמל היה בבית ה' להיות פרוש ונבדל לעבוד את הש"י, ואת בניו לא ידע שהוליד בנים לעבודת הש"י.

« Car ils ont gardé Ta parole. » « Tu n’auras pas. » « Et Ton alliance, ils l’ont observée » : c’est l’alliance de la circoncision, car Israël ne circoncit pas ses fils dans le désert, mais la tribu de Lévi circoncit ses fils. Et bien qu’il parle de la tribu en général, il est aussi fait allusion en lui à Shemouel le prophète, le Lévite, et c’est de lui qu’il dira « celui qui dit à son père et à sa mère : je ne l’ai pas vu », car, lorsqu’il fut sevré, il fut dans la maison de l’Éternel pour être séparé et distinct pour servir le Nom, béni soit-Il ; « et ses fils, il n’a pas connus » : car il engendra des fils pour le service du Nom, béni soit-Il.

ברך ה' חילו. הם התרומה והמעשר והבכורות והבכורים. ופועל ידיו. הקרבנות.

« Bénis, Éternel, sa force. » Ce sont la terouma, la dîme, les premiers-nés et les prémices. « Et l’œuvre de ses mains » : les sacrifices.

מחץ מתנים קמיו. כמו מחץ קמיו במתנים. מן יקומון. מן אשר יקומון עליהם.

« Brise les reins de ses adversaires. » Comme « brise ses adversaires aux reins ». « Min yeqoumoun » : de ceux qui se lèvent contre eux.

לבנימן אמר. על דרך הפשט, בעבור בנימין אמר שהוא ידיד ה', ישכון בנימין לבטח על ה' יתעלה, וה' יתברך שוכן בין כתפיו.

« Pour Binyamin il dit. » Selon le sens simple, pour Binyamin il dit qu’il est l’ami de l’Éternel, Binyamin demeurera en sécurité en s’appuyant sur l’Éternel, qu’Il soit exalté, et l’Éternel, béni soit-Il, demeure entre ses épaules.

חופף עליו. על הכבוד שהיה שוכן בירושלים בחלק בנימין. וטעם בין כתפיו ולא אמר על ראשו לפי שבית המקדש אינו בגובה ההר ממש אלא למטה מעט נמוך כ"ג אמה מעין עיטם, ודעתו של דוד היה לבנותו שם, כמו שדרש בשחיטת קדשים וכן פירש רש"י ז"ל. והנה משה קראו בכאן בלשון כתף וכן יהושע תלמידו קראו כן (יהושע ט״ו:ח׳) אל כתף היבוסי, ומה שנקרא יבוסי על שם שקנאו דוד מארונה היבוסי. ויש שפירש מה שאמר בין כתפיו לפי שהוא באמצע נחלתו.

« Il le couvre. » Sur la Gloire qui demeurait à Jérusalem dans le lot de Binyamin. Et la raison de « entre ses épaules » et non « sur sa tête » : c’est que la maison du Sanctuaire n’est pas sur le sommet de la montagne même, mais un peu plus bas, à vingt-trois coudées en dessous de la source d’Étam, et l’intention de David était de le bâtir là, comme il l’a expliqué dans (Zevaḥim) Chehitat qodachim, et ainsi a expliqué Rachi, de mémoire bénie. Et voici que Moché l’a appelé ici d’un terme d’« épaule », et de même Yehochoua son disciple l’a appelé ainsi (Josué 15,8) « vers l’épaule du Yebousi » ; et il est appelé Yebousi parce que David l’acquit d’Arauna le Yebousi. Et il en est qui ont expliqué ce qu’il a dit « entre ses épaules » par le fait qu’il est au milieu de son héritage.

וע"ד המדרש, יש בפסוק הזה רמז לשלשה מקדשים, ישכון לבטח זה מקדש ראשון ולכך הזכיר בו לשון שכינה, חופף עליו כל היום זה מקדש שני, ולא הזכיר ישכון אלא לשון חופף שלא שרתה בו שכינה תדיר, ובין כתפיו שכן זה מקדש שלישי שתחזור השכינה לבית קדש הקדשים, כן דרשו רז"ל בספרי.

Et selon le Midrash, il y a dans ce verset une allusion aux trois sanctuaires : « il demeurera en sécurité » : c’est le premier Sanctuaire, et c’est pourquoi il y a mentionné l’expression de Présence ; « Il le couvre tout le jour » : c’est le second Sanctuaire, et il n’a pas mentionné « demeure » mais l’expression « couvre », car la Présence n’y reposa pas continuellement ; « et entre ses épaules Il demeure » : c’est le troisième Sanctuaire, où la Présence reviendra au Saint des Saints ; ainsi l’ont expliqué nos Sages, de mémoire bénie, dans le Sifré.

ונרמז כל זה בברכתו של בנימין למעלתו ולכבודו שהוא אושפיזכן לשכינה, ואמרו ז"ל עליו שלא שלטה בו רמה, והוא שאמרו בסוף פרק השותפין ת"ר שבעה לא שלטה בהן רמה ותולעה ואלו הן, אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים ובנימין בן יעקב, אברהם יצחק ויעקב שכתוב בהן בכל מכל כל, משה אהרן ומרים שכתוב בהן על פי ה', אבל במרים לא נאמר על פי ה' שגנאי הדבר לומר, אלא דאתיא ממשה, בנימין בן יעקב דכתיב בו ידיד ה' ישכון לבטח עליו, וי"א אף דוד שנאמר (תהלים יז) אף בשרי ישכון לבטח, עד כאן.

Et tout cela est indiqué dans la bénédiction de Binyamin, pour sa grandeur et son honneur, lui qui accueille la Présence, et ils ont dit de lui, de mémoire bénie, que le ver n’eut pas de prise sur lui, et c’est ce qu’ils ont dit à la fin du chapitre Hachoutafin : nos maîtres ont enseigné : sept sur lesquels le ver et la vermine n’ont pas eu de prise, et les voici : Avraham, Yits’haq et Yaaqov, Moché, Aharon et Miryam, et Binyamin fils de Yaaqov ; Avraham, Yits’haq et Yaaqov, dont il est écrit « en tout, de tout, tout » ; Moché, Aharon et Miryam, dont il est écrit « sur l’ordre de l’Éternel » ; mais de Miryam il n’est pas dit « sur l’ordre de l’Éternel », car il serait inconvenant de le dire, mais cela vient de Moché ; Binyamin fils de Yaaqov, dont il est écrit « l’ami de l’Éternel demeure en sécurité auprès de lui » ; et certains disent : aussi David, car il est dit (Psaumes 17) « aussi ma chair demeurera en sécurité ». Jusqu’ici.

ושמעתי סמך לזה, (שמות ט״ז:כ״ד) ולא הבאיש ורמה לא היתה בו, ה"ב איש רמה לא היתה בו, והוא אסמכתא לקבלת ר' אלעזר, ומלת ב"ו רמז ואסמכתא לקבלת יש אומרים, שהרי דוד היה השמיני.

Et j’ai entendu un appui à cela : (Exode 16,24) « et il ne sentit pas mauvais, et ver n’y fut pas » : hé-bet (« sept ») ish (« hommes »), « le ver n’eut pas de prise sur eux » ; et c’est un appui à la tradition de Rabbi Eléazar ; et le mot bo, bet-vav, est une allusion et un appui à la tradition de « certains disent », car David était le huitième.

וע"ד הקבלה, לבנימין אמר משה ידיד ה', שהוא הכבוד, ישכון על בנימין, ואמר לבטח כי מתוך כך יבטח בשם הגדול שבקרבו, וכענין שכתוב (שמות י״ד:ל״א) וירא ישראל את היד הגדולה, ויאמינו בה', ובעבור זה נקרא שלמה ידידיה בשמו.

Et selon la Kabbale, « pour Binyamin il dit » Moché : « l’ami de l’Éternel », qui est la Gloire, demeurera sur Binyamin, et il a dit « en sécurité » car par là il se confiera dans le Nom grand qui est en son sein, et selon ce qui est écrit (Exode 14,31) « et Israël vit la grande main, et ils crurent en l’Éternel » ; et c’est pourquoi Salomon fut appelé Yedidya par son nom.

וכן דרשו בספר הבהיר, אמר לו הקב"ה לשלמה הואיל ושמך בשם כבודי אשיא לך את בתי, דכתיב (מלכים א ה׳:כ״ו) וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו, ולא פירש, והיכן פירש להלן (שם ג) כי ראו כי חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט, עד כאן. ולמדנו מכל זה שאין בכל השבטים מבורך כבנימין בהשראת שכינה בחלקו ובמעלה ובזכות, ויש לו יתרון על כל יתר אחיו, ואולי מפני זה הזכירו הכתוב בפני עצמו ואמר לבנימין בלא וא"ו, כי לא רצה לערב אותו ולכלול ברכתו עם שאר השבטים, שכלן נקשרין יחד בקשור וא"ו. ועוד לפי דרך זה יתכן לומר כי מה שהזכיר "לבנימין" מכל האחים והזכירו נפרד בפני עצמו בלא וא"ו, כדי לרמוז על דוגמתו שהוא מכלל הבנין והוא בפני עצמו נפרד מהם כענין האתרוג, וזה מבואר.

Et ainsi ont expliqué dans le Sefer Habahir : le Saint, béni soit-Il, dit à Salomon : puisque ton nom est du nom de Ma gloire, Je te donnerai Ma fille en mariage, car il est écrit (1 Rois 5,26) « et l’Éternel donna la sagesse à Salomon comme Il le lui avait dit », et il n’a pas précisé ; et où a-t-il précisé plus loin ? (ibid. 3) « car ils virent que la sagesse de Dieu était en lui pour faire justice ». Jusqu’ici. Et nous avons appris de tout cela qu’il n’y a parmi toutes les tribus aucune bénie comme Binyamin quant à la résidence de la Présence dans son lot, quant au degré et au mérite, et il a un avantage sur tous ses frères restants ; et peut-être est-ce pour cela que l’Écriture l’a mentionné à part et a dit « lebinyamin » sans vav, car elle n’a pas voulu le mêler et inclure sa bénédiction avec celles des autres tribus, qui sont toutes liées ensemble par le lien du vav. Et de plus, selon cette voie, on peut dire que ce qu’il a mentionné « lebinyamin » parmi tous les frères et l’a mentionné séparé, à part, sans vav, c’est pour faire allusion à la réalité qui lui correspond, qui fait partie de l’édifice et est à part, séparé d’eux, comme l’etrog, et cela est clair.

מבורכת ה' ארצו ממגד שמים. קרא הגשמים מגד שמים והוא מאמר החכמים ז"ל מים העליונים במאמר הם תלויים ופירותיהן מי גשמים וכן אמר הכתוב (תהילים ק״ד:י״ג) משקה הרים מעליותיו מפרי מעשיך תשבע הארץ, כי השמים מעשיו, וכן כתוב (שם ח) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, וקרא הגשמים פרי מעשיו כלומר פרי השמים, וזהו ממגד שמים, ובאמרו ממגד שמים מטל ברך אותה בטל ובמטר.

« Béni de l’Éternel soit son pays, de ce qu’il y a de plus précieux des cieux. » Il a appelé les pluies « meged shamayim », et c’est la parole des Sages, de mémoire bénie : les eaux supérieures, par la parole elles sont suspendues, et leurs fruits sont les eaux de pluie ; et ainsi dit l’Écriture (Psaumes 104,13) « Il abreuve les montagnes de Ses chambres hautes ; du fruit de Tes œuvres la terre se rassasie », car les cieux sont Son œuvre, et ainsi il est écrit (ibid. 8) « quand je vois Tes cieux, l’œuvre de Tes doigts » ; et il a appelé les pluies le fruit de Son œuvre, c’est-à-dire le fruit des cieux, et c’est « de ce qu’il y a de plus précieux des cieux » ; et par ce qu’il a dit « de ce qu’il y a de plus précieux des cieux, de la rosée », Il l’a bénie de rosée et de pluie.

ומתהום רובצת תחת. הם המים התחתונים כי במים העליונים ומים התחתונים ברך אותה והם האור והחשך, ולכך סמך הטל אל התהום, וידוע שאין הטל יורד ביום אלא בלילה, וכן הזכיר יעקב בברכתו (בראשית מ״ט:כ״ה) ברכות שמים מעל ברכות תהום רובצת תחת.

« Et de l’abîme gisant en bas. » Ce sont les eaux inférieures, car Il l’a bénie des eaux supérieures et des eaux inférieures, et ce sont la lumière et les ténèbres ; et c’est pourquoi il a rattaché la rosée à l’abîme, et il est connu que la rosée ne descend pas de jour mais de nuit, et ainsi Yaaqov mentionna dans sa bénédiction (Genèse 49,25) « bénédictions des cieux d’en haut, bénédictions de l’abîme gisant en bas ».

וממגד תבואת שמש. ידוע כי השמש מניע יסוד האש, שכן אנו מרגישין חום גדול בהתקרבו אלינו והקרירות בהתרחקו ממנו, והוא מבשל התבואה והפירות, והלבנה מניעה יסוד המים, שכן הימים והנחלים מתוספים בתוספת הלבנה וכאשר תחסר הן מתחסרים, וכח השמש והירח שמבשלין הפירות קראו הכתוב מגד, ויאמר הכתוב שתהיה ארצו של יוסף מבורכת מכח השמש הנמשל בתבואות, ולפי שתבואות הזרע והכרם תלויות בשמש אמר כן מכח הלבנה ג"כ שהיא מגרשת הפירות.

« Et du meilleur du produit du soleil. » Il est connu que le soleil meut l’élément du feu, car nous sentons une grande chaleur quand il s’approche de nous et la fraîcheur quand il s’éloigne de nous, et il fait mûrir les récoltes et les fruits ; et la lune meut l’élément de l’eau, car les mers et les rivières augmentent à l’augmentation de la lune, et quand elle diminue, elles diminuent ; et la force du soleil et de la lune qui font mûrir les fruits, l’Écriture l’a appelée « meged » ; et l’Écriture dit que le pays de Yossef sera béni de la force du soleil, comparé aux récoltes ; et puisque les récoltes de la semence et de la vigne dépendent du soleil, elle a dit de même de la force de la lune aussi, qui fait sortir (megarshet) les fruits.

ומראש הררי קדם. מלשון (עמוס ו) וראשית שמנים ימשחו, ואמר כן לפי שפירות ההרים טובים מפירות העמקים.

« Et du meilleur des montagnes antiques. » De l’expression (Amos 6) « et ils s’oignent de la meilleure des huiles » ; et il a dit cela parce que les fruits des montagnes sont meilleurs que les fruits des vallées.

וממגד ארץ. אחר שהזכיר פירות ההרים הזכיר פירות ארץ המישור, ובמלת ומלואה נכלל הכסף והזהב וכל המחצבים ושאר כל קניני הארץ שהכל בה, ומתברך מרצון הקב"ה ששכן בסנה.

« Et du meilleur de la terre. » Après avoir mentionné les fruits des montagnes, il a mentionné les fruits de la plaine, et dans le mot « et sa plénitude » sont inclus l’argent, l’or, tous les minéraux et toutes les autres possessions de la terre, car tout y est, et il est béni de la faveur du Saint, béni soit-Il, qui demeura dans le buisson.

ובמדרש מברכת ה' ארצו, למה נתברך יוסף בברכת הארץ יותר מכל השבטים, אלא אדם הראשון ששמע לקול אשתו נתקללה האדמה בעבורו שנאמר (בראשית ג) כי שמעת לקול אשתך וגו', יוסף שלא שמע לאשת אדוניו נתברכה האדמה בעבורו, הה"ד מברכת ה' ארצו.

Et dans le Midrash « béni de l’Éternel soit son pays » : pourquoi Yossef fut-il béni de la bénédiction de la terre plus que toutes les tribus ? Mais le premier homme, qui écouta la voix de sa femme, la terre fut maudite à cause de lui, car il est dit (Genèse 3) « car tu as écouté la voix de ta femme, etc. » ; Yossef, qui n’écouta pas la femme de son maître, la terre fut bénie à cause de lui, c’est ce qui est écrit « béni de l’Éternel soit son pays ».

תבואתה לראש יוסף. הברכה הזאת, והמלה זרה והיא מורכבת מן באתה ומן תבא, ורמז לו משה בכאן כשם שבאת בגלות מצרים קודם אחיך כן תבא לגאולה קודם להם, והם מ"ה שנים שעתידים הנדחים שיהיו נגאלין קודם הנפוצים, ובין גאולה לגאולה מ"ה שנים.

« Qu’elle vienne (tavo’ata) sur la tête de Yossef. » Cette bénédiction. Et le mot est étrange et est composé de « ba’ata » (« tu es venu ») et de « tavo » (« tu viendras »), et Moché lui fit allusion ici : comme tu es venu dans l’exil d’Égypte avant tes frères, ainsi tu viendras à la rédemption avant eux ; et ce sont quarante-cinq ans que les rejetés sont destinés à être délivrés avant les dispersés, et entre une délivrance et une délivrance il y a quarante-cinq ans.

בכור שורו הדר לו. בעבור שהזכיר תבואה המשיל השבט לשור, וכענין שכתוב (משלי י״ד:ד׳) ורב תבואות בכח שור, והזכיר בכור לפי שהיה בכורו של רחל, וקרני ראם קרניו בכח רבבות אפרים.

« Premier-né de son taureau, la majesté est à lui. » Parce qu’il a mentionné la récolte, il a comparé la tribu à un taureau, et comme il est écrit (Proverbes 14,4) « et l’abondance de la récolte est par la force du taureau » ; et il a mentionné « premier-né » parce qu’il était le premier-né de Rachel ; « et des cornes de buffle sont ses cornes » : dans la force des myriades d’Éphraïm.

וע"ד הקבלה, בכור שורו הדר לו, נתנו ליוסף הצדיק שתי מדות, הנצח וההוד, וזהו שאמר בכור שורו הדר לו, כי הדר הוא הנצח שהוא מימין וההוד שהוא משמאל נרמז בשור כי שם צורת שור כידוע בקבלה, ומפני שנתנו לו שתי מדות אלו המשילו לשני דברים לשור ולראם, המשילו לשור כנגד ההוד ולראם כנגד הנצח. וידעת כי משם נשמעה תפלתו של דוד שנאמר (תהילים כ״ב:כ״ב) ומקרני רמים עניתני, וכן יצאו ממנו שני שבטים שבט אפרים שנקרא על שם פריה ורביה שהוא ענין הרחמים והשני שבט מנשה שנקרא על שם השכחה שהוא מענין הדין.

Et selon la Kabbale « premier-né de son taureau, la majesté est à lui » : on a donné à Yossef le juste deux attributs, Netsaḥ (la victoire) et Hod (la splendeur), et c’est ce qu’il a dit « premier-né de son taureau, la majesté est à lui », car « hadar » est Netsaḥ, qui est à droite, et Hod, qui est à gauche, est indiqué dans le taureau, car là est la forme du taureau, comme il est connu dans la Kabbale ; et parce qu’on lui a donné ces deux attributs, on l’a comparé à deux choses : au taureau et au buffle, on l’a comparé au taureau pour correspondre à Hod et au buffle pour correspondre à Netsaḥ. Et tu sais que de là fut entendue la prière de David, car il est dit (Psaumes 22,22) « et des cornes des buffles Tu m’as répondu » ; et de même sortirent de lui deux tribus : la tribu d’Éphraïm, appelée ainsi pour la fécondité et la multiplication, qui est du domaine de la miséricorde, et la seconde, la tribu de Menashé, appelée ainsi pour l’oubli, qui est du domaine de la rigueur.

שמח זבולן בצאתך. כלומר למלחמה. ואף שיששכר גדול הוא מזבולן כי נולד תחלה הקדים זבולן ליששכר לפי שהוא הסבה לתורתו של יששכר, וכן הקדימו יעקב בברכת השבטים, לפי שהוא המחזיק תורתו של יששכר ואם לא היה מחזיק אי אפשר לו לעסוק בתורה, על כן ראוי הוא שינחל שמחה וכבוד בשמחתה של תורה לעוה"ב, וזהו שאמר שמח זבולן בצאתך. ואע"פ שפשוטו בצאתך למלחמה, אפשר לומר בצאתך מן העוה"ז, וברך אותו בשמחת העוה"ב. וייחס השמחה לזבולן לפי שהוא סבה לתורה, וזהו שאמרו רז"ל כל המטיל מלאי לכיסו של ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר (קהלת ז׳:י״ב) כי בצל החכמה בצל הכסף. ובאורו אצילות החכמה מתקיימת מאצילות הכסף ואצילות הכסף נאצל מאצילות החכמה.

« Réjouis-toi, Zevouloun, dans ta sortie. » C’est-à-dire à la guerre. Et bien que Yissakhar soit plus âgé que Zevouloun, car il naquit en premier, il a fait passer Zevouloun avant Yissakhar parce qu’il est la cause de la Torah de Yissakhar, et de même Yaaqov l’a fait passer dans la bénédiction des tribus, parce qu’il est celui qui soutient la Torah de Yissakhar, et s’il ne la soutenait pas, il lui serait impossible de s’occuper de la Torah ; c’est pourquoi il est juste qu’il hérite joie et honneur dans la joie de la Torah dans le monde à venir, et c’est ce qu’il a dit « réjouis-toi, Zevouloun, dans ta sortie ». Et bien que son sens simple soit « dans ta sortie à la guerre », on peut dire « dans ta sortie de ce monde-ci », et il l’a béni de la joie du monde à venir. Et il a attribué la joie à Zevouloun parce qu’il est cause de la Torah, et c’est ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : quiconque confie un capital commercial à un disciple des sages mérite de siéger à l’académie d’en haut, car il est dit (Qohélet 7,12) « car à l’ombre de la sagesse, à l’ombre de l’argent ». Et son explication : l’émanation de la sagesse subsiste par l’émanation de l’argent, et l’émanation de l’argent est émanée de l’émanation de la sagesse.

ותמצא בברכה זו שלשה ענינים, האחד שהקדים זבולן ליששכר והשני שכלל ברכת יששכר בכלל ברכת זבולן והשלישי שהאריך בברכת זבולן ואמר עליו כי שפע ימים יינקו ושפוני טמוני חול.

Et tu trouves dans cette bénédiction trois sujets : le premier, qu’il a fait passer Zevouloun avant Yissakhar ; le deuxième, qu’il a inclus la bénédiction de Yissakhar dans la bénédiction de Zevouloun ; le troisième, qu’il s’est étendu sur la bénédiction de Zevouloun et a dit de lui « car ils suceront l’abondance des mers et les trésors cachés dans le sable ».

וקצר בברכת יששכר ולא תמצא באחד מכל השבטים שיקצר משה בברכתו כמו ביששכר, והיה ראוי להאריך בו יותר לפי שאין לך שבט גדול בתורה כמותו שנאמר (דברי הימים א י״ב:ל״ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ומה שקצר בברכתו שאמר ויששכר באהליך, מפני שברכתו שברך אותו במלה זו היא כוללת כל הברכות, והוא שאמר באהליך, שני אהלים אהל של מעלה ואהל של מטה, ואם כן ברכו בשמחת אהל של מטה והוא שכתוב (תהילים י״ט:ט׳) פקודי ה' ישרים משמחי לב, ובשמחת אהל של מעלה ששם השמחה שלמה, וכלשון הברכה שתקנו רז"ל שהשמחה במעונו, ושם השכר כפול. ואולי לכך נכפלה השי"ן בשם יששכר להורות על שני חלקים מן השכר אחד לעוסק בתורה ואחד למחזיק התורה בידו.

Et il a abrégé sur la bénédiction de Yissakhar, et tu ne trouves dans aucune des tribus que Moché ait abrégé sa bénédiction comme dans Yissakhar, alors qu’il aurait fallu s’étendre davantage sur lui, car tu n’as aucune tribu grande dans la Torah comme lui, car il est dit (1 Chroniques 12,33) « et des fils de Yissakhar, connaissant l’intelligence des temps » ; et ce qu’il a abrégé dans sa bénédiction quand il a dit « et Yissakhar dans tes tentes », c’est parce que sa bénédiction qu’il lui a donnée par ce mot contient toutes les bénédictions, et c’est ce qu’il a dit « dans tes tentes » : deux tentes, la tente d’en haut et la tente d’en bas ; et s’il en est ainsi, il l’a béni de la joie de la tente d’en bas, et c’est ce qui est écrit (Psaumes 19,9) « les préceptes de l’Éternel sont droits, ils réjouissent le cœur », et de la joie de la tente d’en haut, où la joie est complète, et selon la formule de la bénédiction que nos Sages, de mémoire bénie, ont instituée, « la joie est dans Sa demeure », et là la récompense est double. Et peut-être est-ce pour cela que le shin est doublé dans le nom Yissakhar, pour indiquer deux parts de la récompense, l’une à celui qui s’occupe de la Torah et l’autre à celui qui soutient la Torah de sa main.

שם יזבחו זבחי צדק. כלומר כי הכל יבאו להר המוריה בשביל עשרם להקריב קרבנות ולעבוד את ה'.

« Là ils sacrifieront des sacrifices de justice. » C’est-à-dire que tous viendront au mont Moriah, à cause de leur richesse, pour offrir des sacrifices et servir l’Éternel.

וע"ד הקבלה, שם יזבחו זבחי צדק ייחס הזבחים לצדק כי צדק הוא המקבל תחלה, והוא הנרמז בתוספת ה"א של המזבחה, וכבר הזכרתי זה בפסוק (ויקרא א׳:ט׳) והקטיר הכהן את הכל המזבחה.

Et selon la Kabbale « là ils sacrifieront des sacrifices de justice » : il a rapporté les sacrifices à la Justice, car la Justice est celle qui reçoit en premier, et c’est ce qui est indiqué dans l’ajout du hé de « hamizbeḥa » (vers l’autel) ; et j’ai déjà mentionné cela sur le verset (Lévitique 1,9) « et le cohen fera fumer le tout vers l’autel ».

ושפוני טמוני חול. ברכן בעושר בשפע גדול שיהיה להם הון עתק ועושר רב עד שיטמנוהו בחול. ומלת ושפוני כאלו אמר וצפוני בצד"י. ומה שאמר ושפוני טמוני, הוא כפל לשון, כמו (דניאל י״ב:ב׳) אדמת עפר, ותרגם אונקלוס וסימן דמטמרן בחלא מתגליין להון.

« Et les trésors cachés dans le sable. » Il les a bénis de richesse, d’une grande abondance, qu’ils auront grande fortune et richesse abondante, jusqu’à l’enfouir dans le sable. Et le mot « ushefouné » est comme s’il disait « utsefouné » avec tsadé. Et ce qu’il a dit « ushefouné temouné » est un doublement d’expression, comme (Daniel 12,2) « poussière de la terre » ; et Onkelos a traduit : « et les trésors enfouis dans le sable leur seront révélés ».

וירא ראשית לו. ע"ד הפשט יאמר כי גד בקש לו ארץ סיחון ועוג שהיא תחלת כבוש הארץ, כי שם חלק המחוקק הוא הגדול והשליט, כמו (שופטים ה׳:ט׳) לבי לחקקי ישראל. ואמר ספון כמו (ירמיהו כ״ב:י״ד) וספון בארז, וכן (חגי א׳:ד׳) לשבת בבתיכם ספונים. והזכיר ספון ולא קבור לרמוז שהוא ספון לתחיית המתים ולכך נקבר בחלקו של גד בחוצה לארץ כדי שיחיו מתי חוצה לארץ בזכותו.

« Et il vit pour lui les prémices. » Selon le sens simple, il dit que Gad demanda pour lui le pays de Sihon et Og, qui est le commencement de la conquête du pays, car là est le lot du législateur, c’est-à-dire le grand et le gouverneur, comme (Juges 5,9) « mon cœur est pour les législateurs d’Israël ». Et il a dit « caché », comme (Jérémie 22,14) « et lambrissé de cèdre », et de même (Aggée 1,4) « pour habiter dans vos maisons lambrissées ». Et il a mentionné « caché » et non « enterré » pour faire allusion au fait qu’il est tenu en réserve pour la résurrection des morts, et c’est pourquoi il fut enterré dans le lot de Gad, à l’extérieur du pays, pour que les morts de l’extérieur du pays revivent par son mérite.

ויתא ראשי עם. שבאו ראשי שבט גד עם ישראל חלוצי צבא, כי כן התנו עם ישראל.

« Et il vint avec les chefs du peuple. » Car les chefs de la tribu de Gad vinrent avec Israël, avant-garde de l’armée, car ainsi ils avaient stipulé avec Israël.

צדקת ה' עשה. שקיים מוצא שפתיו שאמר (במדבר ל״ב:י״ח) לא נשוב אל בתינו עד התנחל וגו'.

« Il a exécuté la justice de l’Éternel. » Car il a accompli ce que ses lèvres avaient proféré, quand il dit (Nombres 32,18) « nous ne reviendrons pas à nos maisons jusqu’à ce que chacun des fils d’Israël ait pris possession de son héritage, etc. ».

וע"ד המדרש וירא ראשית לו, העולם נברא בזכות משה שנקרא ראשית שנאמר וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון.

Et selon le Midrash « et il vit pour lui les prémices » : le monde fut créé par le mérite de Moché, qui est appelé « prémices », car il est dit « et il vit pour lui les prémices, car là est la part du législateur, caché ».

וע"ד הקבלה וירא ראשית לו, וירא מרחיב גד ראשית לו. והענין שנסתכל הקב"ה בחכמה שהיא ראשית כדי לברוא העולם כי שם מדת ראשית בהויות שהיו בחכמה, ראה כי חלקו של משה הנקרא מחוקק ספון ונסתר שם כי הוא בכלל הראשית, ויתא ראשי עם משם האציל המדות שקראן ראשי עם כלשון (תהילים כ״ד:ז׳) שאו שערים ראשיכם, צדקת ה' עשה ומשפטיו התפארת והכבוד שנאצלו משם, וזה מבואר.

Et selon la Kabbale « et il vit pour lui les prémices » : « et il vit », Celui qui élargit Gad, « pour lui les prémices ». Et le sujet est que le Saint, béni soit-Il, regarda dans la sagesse, qui est le commencement, pour créer le monde, car là est l’attribut de commencement dans les existences qui furent dans la sagesse ; Il vit que le lot de Moché, appelé législateur, était caché et dissimulé là, car il fait partie du commencement ; « et il vint avec les chefs du peuple » : de là Il émana les attributs qu’il a appelés « chefs du peuple », selon l’expression (Psaumes 24,7) « portes, élevez vos têtes » ; « il a exécuté la justice de l’Éternel et Ses jugements » : la Beauté et la Gloire, qui furent émanées de là, et cela est clair.

וענין המדרש וסודו במשה שנקרא ראשית על שם שהיתה נבואתו מתוך אספקלריא המאירה שהיא ראשית כי עד שם השיג ומשם התנבא, כי כל מתנבא מתנבא מתוך מה שהשיג, ואע"פ שהתנבא מתוכה לא השיג מהותה, ועל זה בקש באמרו (שמות ל״ג:י״ח) הראני נא את כבודך, ולא נענה.

Et le sujet du Midrash et son secret, quant à Moché, qui est appelé « prémices » parce que sa prophétie était à partir du miroir lumineux qui est le commencement, car jusque-là il parvint et de là il prophétisa, car tout prophète prophétise à partir de ce qu’il a perçu ; et bien qu’il ait prophétisé à partir de lui, il n’en perçut pas l’essence, et c’est pourquoi il demanda en disant (Exode 33,18) « fais-moi voir, je Te prie, Ta gloire », et il ne fut pas exaucé.

ומה שנקרא מחוקק לפי שנבואתו של משה בשם הגדול ברחמים שמשם מצות עשה שהן רמ"ח, כי מצות עשה ולא תעשה כנגד התפארת והכבוד, ולפיכך נרשם מספר מצות עשה במלת מחקק שהם כנגד השם המיוחד, ומספר מצות לא תעשה שס"ה שהן כנגד אל"ף דל"ת נרמז גם כן בפסוק (דניאל ט׳:י״ט) אדני ש'מעה אדני ס'לחה אדני ה'קשיבה.

Et ce qu’il est appelé « législateur » (meḥoqeq), c’est parce que la prophétie de Moché est dans le Grand Nom avec miséricorde, d’où viennent les commandements positifs, qui sont deux cent quarante-huit, car les commandements positifs et négatifs correspondent à la Beauté et à la Gloire, et c’est pourquoi le nombre des commandements positifs est inscrit dans le mot « meḥoqeq », qui correspondent au Nom unique ; et le nombre des commandements négatifs, trois cent soixante-cinq, qui correspondent à alef-dalet, est aussi indiqué dans le verset (Daniel 9,19) « Seigneur, écoute (shema‘a) ; Seigneur, pardonne (selaḥa) ; Seigneur, sois attentif (haqshiva) », dans leurs initiales.

ונראה כי לזה רמז אונקלוס במה שתרגם ספרא רבא, שקרא המחוקק "הגדול" על שם שנבואתו בשם הגדול, והזכיר ישעיה הנביא ע"ה (ישעיהו ל״ג:כ״ב) כי ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו, ובאור הכתוב תמצאנו מפורש ובסדר ממטה למעלה. ואע"פ שרש"י ז"ל פירש מחוקקנו לשון מושל, מלשון (בראשית מ״ט:י׳) ומחוקק מבין רגליו, מה שרמזתי הוא העיקר, ויונתן בן עזיאל ע"ה מעיד על זה שפירוש מחוקקנו נותן לנו דת, והוא שתרגם ה' דייננא דאפקנא בגבורתיה ממצרים מלפננא די יהב לנא אולפן אורייתא מסיני. וכן האמת כי התורה בשם הגדול נתנה.

Et il me semble qu’Onkelos y a fait allusion en traduisant « sefra rabba », car il a appelé le législateur « le grand » parce que sa prophétie est dans le Grand Nom ; et Isaïe le prophète, que la paix soit sur lui, l’a mentionné (Isaïe 33,22) « car l’Éternel est notre juge, l’Éternel est notre législateur, l’Éternel est notre roi, Il nous sauvera » ; et dans l’explication de l’Écriture tu le trouveras expliqué, et dans l’ordre de bas en haut. Et bien que Rachi, de mémoire bénie, ait expliqué « meḥoqeqenou » comme expression de gouverneur, de l’expression (Genèse 49,10) « et un législateur d’entre ses pieds », ce que j’ai indiqué est l’essentiel, et Yonatan fils d’Ouziel, que la paix soit sur lui, en témoigne : « meḥoqeqenou » signifie « qui nous donne une loi », et c’est ce qu’il a traduit : « l’Éternel notre juge, qui nous a fait sortir par Sa puissance d’Égypte, notre Maître, qui nous a donné l’enseignement de la Torah du Sinaï ». Et ainsi est la vérité, que la Torah a été donnée dans le Grand Nom.

ומכאן יש לך להתעורר בכתבי הקדש באותן דברים שנקראו בשם גדול כענין בית המקדש שנקרא גדול שנאמר (מלכים ב כ״ה:ט׳) ואת כל בית גדול שרף באש, וכן העובד המשרת שם נקרא (במדבר ל״ה:כ״ה) הכהן הגדול, וכן הנהר שבארץ ישראל נקרא (דברים א׳:ז׳) הנהר הגדול נהר פרת, וכן השם הגדול שהכהן הגדול עובד לפניו שנאמר (שם יא) את כל מעשה ה' הגדול, וכן במה שקורין חכמי האמת לשון רבא שהוא תרגום של גדול כענין בקדיש אמן יהא שמיה רבא מברך, וכן יהא שלמא רבא, וכן קדוש היום שקורין קדושא רבא ולא כן של לילה, וכן ברכת היום של אהבת עולם אהבתנו שקורין אהבה רבה ולא כן של ערבית, וכן קורין ליום שביעי של ערבה הושענא רבא לפי שהוא תשלום כ"ו ימים שמבריאת העולם שנברא בכ"ה באלול, כל אלה אם תשכיל בהם תמצא כי דרך אחד להם, והבן זה.

Et de là tu dois t’éveiller, dans les Écrits saints, à ces choses qui sont appelées du nom de « grand » : comme la maison du Sanctuaire, qui est appelée grande, car il est dit (2 Rois 25,9) « et toute la grande maison, il la brûla par le feu » ; et de même le serviteur qui y officie est appelé (Nombres 35,25) « le grand cohen » ; et de même le fleuve qui est en terre d’Israël est appelé (Deutéronome 1,7) « le grand fleuve, le fleuve Euphrate » ; et de même le Nom grand devant lequel le grand cohen officie, car il est dit (ibid. 11) « toute la grande œuvre de l’Éternel » ; et de même dans ce que les sages de la vérité appellent l’expression « rabba », qui est la traduction de « grand », comme dans le Qaddish « amen, que Son grand Nom soit béni » (yehe shemeih rabba mevarakh), et de même « qu’il y ait une grande paix » (yehe shelama rabba), et de même la sanctification du jour qu’on appelle « Qiddousha Rabba » et non celle de la nuit, et de même la bénédiction du jour « Ahavat ‘olam » (« Ahavtanu ») qu’on appelle « Ahava Rabba » et non celle du soir, et de même on appelle le septième jour de Arava « Hoshaana Rabba », parce qu’il est le complément de vingt-six jours depuis la création du monde, qui fut créé le vingt-cinq Eloul ; tout cela, si tu y réfléchis, tu trouveras qu’ils ont une seule voie, et comprends cela.

דן גור אריה. ע"ד הפשט, המשילו בגבורה לגור אריה כאשר הוא מדלג מהר בשן.

« Dan, un lionceau. » Selon le sens simple, il l’a comparé en puissance à un lionceau, quand il bondit depuis le mont Bashan.

וע"ד הקבלה נקרא דן כנגד מדת הדין, כי כן אמרה רחל עליו (בראשית ל׳:ו׳) דנני אלהים, והמשילו משה בברכתו לגור אריה כנגד מדת הדין של מעלה ששם צורת גור אריה, וזה מבואר.

Et selon la Kabbale, il est appelé Dan en face de l’attribut de jugement, car ainsi dit Rachel à son sujet (Genèse 30,6) « Dieu m’a jugée », et Moché l’a comparé, dans sa bénédiction, à un lionceau, face à l’attribut de rigueur d’en haut, où est la forme du lionceau, et cela est clair.

נפתלי שבע רצון. על דרך הפשט, יהיה שבע רצון של הקב"ה, וכענין שהזכיר למעלה ורצון שוכני סנה, ויהיה מלא ברכת ה' ויירש ים ודרום, וזה ירמוז אל נחלתו שהיא מערבית דרומית.

« Naftali, rassasié de faveur. » Selon le sens simple, il sera rassasié de la faveur du Saint, béni soit-Il, et selon ce qu’il a mentionné plus haut « et la faveur de celui qui demeurait dans le buisson », et il sera plein de la bénédiction de l’Éternel et « possède la mer et le sud », et cela fait allusion à son héritage, qui est occidental, méridional.

וע"ד הקבלה נפתלי שבע רצון הממלא ברכת ה' שהיא זאת, שנאמר וזאת הברכה. ים ודרום, העוה"ב נמשל לים (איוב י״א:ט׳) ורחבה מן ים, העוה"ז לדרום שנאמר (יהושע ט״ו:י״ט) כי ארץ הנגב נתתני, וזהו שדרשו בספר הבהיר, ים ודרום ירשה, רש היה לו לומר, אלא ים ודרום יהי רש, הכל נתון לך, ולואי שתשמור דרכיו.

Et selon la Kabbale, « Naftali, rassasié de faveur », qui remplit la bénédiction de l’Éternel, qui est « zot », car il est dit « et voici la bénédiction ». « La mer et le sud » : le monde à venir est comparé à la mer (Job 11,9) « et plus large que la mer », ce monde-ci au sud, car il est dit (Josué 15,19) « car tu m’as donné une terre du Néguev », et c’est ce qu’ils ont expliqué dans le Sefer Habahir : « yam vedarom yerasha » : il aurait dû dire « resh » (« prends possession »), mais il dit « yam vedarom yehi resh » (« la mer et le sud, prends-en possession ») : tout t’est donné, et plaise à Dieu que tu gardes Ses voies.

ולפי דעתי הרמז בכל זה השלום והברית, ואפילו החכמה והבינה רש, וזהו שאמר ים ודרום יהי רש.

Et selon mon avis, l’allusion dans tout cela est la paix et l’alliance, et prends possession même de la sagesse et de l’intelligence, et c’est ce qu’il a dit « yam vedarom yehi resh » (« la mer et le sud, prends-en possession »).

ודע כי נפתלי ואשר חונים עם דן בצפון ודגלו נשר, וזה נרשם במלות נ'פתלי ש'בע ר'צון, וזה מבואר.

Et sache que Naftali et Asher campent avec Dan au nord, et son drapeau est l’aigle, et cela est inscrit dans les mots « Naftali sev‘a ratson », et cela est clair.

וטובל בשמן רגלו. הזכיר לשון טבילה על רבוי השמן שבארצו של אשר, ולכך אמר רגלו ולא ידו, וכענין שכתוב (בראשית מ״ט:י״א) כבס ביין לבושו, הזכיר לשון כבוס ביין על שם רבוי היין שבארץ יהודה, כאדם שמניח המים ויכבס בגדיו ביין להפלגת הרבוי וכן הזכיר יעקב (שם) מאשר שמנה לחמו.

« Et qu’il trempe son pied dans l’huile. » Il a mentionné l’expression de trempage pour l’abondance de l’huile dans le pays d’Asher, et c’est pourquoi il a dit « son pied » et non « sa main » ; et comme il est écrit (Genèse 49,11) « il lave dans le vin son vêtement », il a mentionné l’expression de lavage dans le vin pour l’abondance du vin dans le pays de Yehouda, comme un homme qui laisse l’eau et lave ses vêtements dans le vin, pour exprimer l’extrême abondance, et de même Yaaqov mentionna (ibid.) « d’Asher, gras est son pain ».

ואמר ברזל ונחשת, כלומר בחלקו יהיו הרי ברזל ונחשת. או בא לרמוז שתהיה ארצו מנעול ארץ ישראל, ויהיו לו דלתות נחשת ובריחי ברזל וכל הארץ נעולה בהן. והכונה בזה, שלא יבאו בארצו אויבים לשלול ממנו השמן שלו, אבל יוליכהו מארצו לשאר ארצות.

Et il a dit « fer et airain » : c’est-à-dire que dans son lot il y aura des montagnes de fer et d’airain. Ou bien il vient faire allusion que son pays serait la serrure de la terre d’Israël, et qu’il aura des portes d’airain et des verrous de fer, et toute la terre en est verrouillée. Et l’intention en cela est que les ennemis ne viendront pas dans son pays pour lui ravir son huile, mais qu’il la transportera de son pays vers les autres pays.

וכימיך דבאך. דעת אונקלוס שהמלה הפוכה והיא כמו דאבך, מלשון (דברים כ״ח:ס״ה) דאבון נפש, וזהו שתרגם וכיומי עולימותך תוקפך, אמר וכימיך על ימי הבחרות כי הם נקראים ימים וראוין ליחשב במספר ימים, ודאבך על ימי הזקנה שהם ימי דאבון נפש וצער, והם השנים אשר יאמר האדם אין לי בהם חפץ. אבל כפשוטו של מקרא פירוש וכימיך דבאך, וכל ימיך תהיה ארצך זבת השמן, ויהיה מלשון תרגום של (ויקרא טו) זב דאיב.

« Et comme tes jours, davékha. » L’opinion d’Onkelos est que le mot est inversé et qu’il est comme « de’avékha », de l’expression (Deutéronome 28,65) « langueur d’âme » ; et c’est ce qu’il a traduit : « et comme les jours de ta jeunesse, ta force ». Il a dit « et comme tes jours » des jours de la jeunesse, car ils sont appelés jours et sont dignes d’être comptés dans le nombre des jours, et « davékha » des jours de la vieillesse, qui sont des jours de langueur d’âme et de peine, et ce sont les années dont l’homme dit : je n’y ai point de plaisir. Mais selon le sens simple du verset, « et comme tes jours, davékha » signifie : tous tes jours ton pays sera ruisselant d’huile, et ce sera de l’expression de la traduction araméenne de (Lévitique 15) « zav » (« qui s’écoule ») : « da’iv ».

וכן מצינו הרבה לשונות בתורה שהם תרגום, כמו (בראשית ל״א:מ״ז) יגר שהדותא שהוא תרגום גלעד, וכן ואתה מרבבות קדש, ובנביאים (ישעיהו כ״א:י״ב) אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו, וכן בכתובים (תהילים ט׳:ה׳) כי עשית משפטי ודיני, וכן עוד (איוב ט״ז:י״ט) הנה בשמים עדי ושהדי במרומים (שם מ) עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל, (שיר השירים א׳:ט״ז) אף ערשנו רעננה, תרגום מטה ערסא, והמלה כלולה משתי לשונות אלו לשון הקדש ולשון תרגום.

Et ainsi nous trouvons dans la Torah beaucoup d’expressions qui sont de la traduction, comme (Genèse 31,47) « Yegar Sahadouta », qui est la traduction de « Gal‘ed », et de même « et il est venu des myriades de sainteté », et dans les Prophètes (Isaïe 21,12) « le matin est venu, et aussi la nuit ; si vous demandez, demandez », et de même dans les Écrits (Psaumes 9,5) « car Tu as fait mon jugement et ma cause », et de même encore (Job 16,19) « voici, dans les cieux est mon témoin, et mon garant dans les hauteurs », (ibid. 40) « ses os sont des tubes d’airain, ses os comme une barre de fer », (Cantique des cantiques 1,16) « aussi notre lit est verdoyant » — traduction de « lit » : « arsa » — et le mot est composé de ces deux langues, la langue sainte et la langue de la traduction.

וכן תמצא חבור התלמוד המקודש שיש בו שתי לשונות אלו, כי רבינא ורב אשי אחזו דרך התורה שנתנה בסיני. ולפי דעתי שיש לדבר הזה שרש, כי שם האדון המיוחד בשמו שהוא לשון הקדש, וכנגד שם השליח שהוא התרגום הוא מטטרון, ואיני רשאי להרחיב באור.

Et de même tu trouves que la composition du Talmud sanctifié contient ces deux langues, car Ravina et Rav Ashi ont tenu la voie de la Torah qui fut donnée au Sinaï. Et selon mon avis, cette chose a une racine, car le nom du Maître, particulier par Son Nom, relève de la langue sainte ; en correspondance, le nom de l’envoyé, qui relève de la langue araméenne, est Métatron, et je ne suis pas autorisé à élargir l’explication.

אין כאל ישורון. אחר שסיים לברך השבטים אחד אחד התחיל עתה לדבר עם כלם בכלל ויודיע להם טוב חלקם כי יוצר הכל הוא, ויבשר אותם בירושת הארץ ושיזכו לבא בתוכה מה שלא זכה הוא, ויבאר עוד להם ענין העוה"ב כאשר אבאר, וחתם דבריו בענינים כאלה, ולכך יאמר אין כאל ישרון, שאין אתם כהכנענים כי הם תחת ממשלת המלאכים שרי מעלה, ולא כן ישראל, כענין שכתוב (שמות ל״ג:ט״ז) ונפלינו אני ועמך, ועל כן קראם ישרון כי הוא שם ישר, להורות שאין בכל שרי מעלה כאלהי ישראל, וכן אמר על ישראל אשריך ישראל מי כמוך, כי אינם כשבעים אומות, על כן יודיעם שלא שם חלקנו כהם ולא גורלנו ככל המונם, זהו אין כאל ישרון שהוא רוכב שמים, והוא יהיה נמצא בעזרך, ובגאותו שחקים, בגאותו רוכב שחקים.

« Il n’y a point comme le Dieu de Yeshouroun. » Après avoir fini de bénir les tribus une à une, il commence maintenant à parler avec eux tous en général et leur fait connaître le bien de leur part, car Il est le Créateur de tout, et il leur annonce l’héritage du pays et qu’ils mériteront d’y entrer, ce que lui-même n’a pas mérité, et il leur expliquera encore le sujet du monde à venir comme je l’expliquerai, et il a scellé ses paroles par des sujets semblables ; et c’est pourquoi il dit « il n’y a point comme le Dieu de Yeshouroun » : vous n’êtes pas comme les Cananéens, car ils sont sous le gouvernement des anges, princes d’en haut, mais il n’en est pas ainsi d’Israël, selon ce qui est écrit (Exode 33,16) « et nous serons distingués, moi et ton peuple » ; et c’est pourquoi il les a appelés Yeshouroun, car c’est un nom droit (yashar), pour enseigner qu’il n’est parmi tous les princes d’en haut aucun comme le Dieu d’Israël, et de même il a dit à Israël « heureux es-tu, Israël, qui est comme toi », car ils ne sont pas comme les soixante-dix nations ; c’est pourquoi il leur fait savoir que notre part n’a pas été posée comme la leur, ni notre lot comme toute leur multitude. C’est cela, « il n’y a point comme le Dieu de Yeshouroun », qui chevauche les cieux, et Il se trouvera à ton secours, « et dans Sa majesté, les nuées », dans Sa majesté, chevauchant les nuées.

וענין רוכב שמים. על דרך הפשט כנה הממשלה בלשון רכיבה, וכענין שכתוב (דברים ל״ב:י״ג) ירכיבהו על במתי ארץ שהוא לשון ממשלה. עוד לבאר כי כמו שהרוכב מתגבר על הסוס לפי שאין מרוצת הסוס מכח עצמו אלא מכח הרוכב כענין שכתוב (איוב ל״ט:י״ח) תשחק לסוס ולרכבו, כן מרוצת הגלגלים ותנועתם אינם מכח עצמן אלא מכח השליט המניע אותם יתעלה, ובאור מלת השמים הכונה על ערבות, וכן דרשו רז"ל ערבות מנלן דאקרי שמים כתיב הכא רוכב שמים וכתיב התם (תהילים ס״ח:ה׳) סולו לרוכב בערבות.

Et le sujet de « chevauchant les cieux ». Selon le sens simple, il a désigné le gouvernement par l’expression de chevauchée, comme il est écrit (Deutéronome 32,13) « Il le fit chevaucher sur les hauteurs de la terre », qui est une expression de gouvernement. Encore, pour expliquer que de même que le cavalier l’emporte sur le cheval, car la course du cheval ne vient pas de sa propre force mais de la force du cavalier, selon ce qui est écrit (Job 39,18) « elle se rit du cheval et de son cavalier », de même la course des sphères et leur mouvement ne viennent pas de leur propre force mais de la force du Souverain qui les meut, qu’Il soit exalté ; et quant à l’explication du mot « cieux », l’intention est les ‘aravot, et ainsi nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : ‘Aravot, d’où savons-nous qu’il est appelé cieux ? Il est écrit ici « chevauchant les cieux » et il est écrit là (Psaumes 68,5) « exaltez celui qui chevauche dans les ‘aravot ».

וכתב הרב רבי משה ז"ל בספר המורה, הסתכל במה שאמרו רז"ל ערבות רם ונשא שוכן עליו, שנאמר סולו לרוכב בערבות, ולא אמר שוכן בו, שאלו אמר כן היה מחייב להקב"ה מקום או שיהיה הש"י כח מהכחות כמו שדמו כתות הצבא"ה, ובאמרם שוכן עליו הראוי שהוא יתברך נבדל מן הגלגל ואינו כח בו, שרוכב שמים ענינו מסבב הגלגל המקיף ומניעו כרצונו, ושאר הגלגלים המתנועעים בתנועתו, והם מתנועעים תנועת החלק בכל, וזאת היא היכולת העצום אשר הניע הכל, עד כאן.

Et le Rav Rabbi Moché, de mémoire bénie, a écrit dans le Guide : Considère ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : ‘Aravot : élevé et exalté, qui demeure au-dessus de lui, comme il est dit « exaltez celui qui chevauche dans les ‘aravot » ; et il n’a pas dit « qui demeure en lui », car s’il avait dit cela, il aurait imposé au Saint, béni soit-Il, un lieu, ou bien le Nom, béni soit-Il, serait une force parmi les forces, comme l’ont imaginé les sectes sabéennes. Et en disant « qui demeure au-dessus de lui », il convient qu’Il, béni soit-Il, soit séparé de la sphère et ne soit pas une force en elle ; car « chevauchant les cieux » a pour sens : Celui qui fait tourner la sphère enveloppante et la meut selon Sa volonté, ainsi que les autres sphères qui se meuvent de son mouvement, et elles se meuvent du mouvement de la partie dans le tout ; et c’est là la puissance immense qui a mû tout. Jusqu’ici.

וע"ד הקבלה רוכב שמים, קרא המדות שמים, ושעור הכתוב, כשישראל עושים רצונו של מקום הנה הוא רוכב שמים ואינו מתרחק ממדותיו, וכשאין עושים רצונו של מקום ובגאותו שחקים, הנה הוא מתגאה ומסתלק למרום מרומים והוא מתרחק ממדותיו, ודומה לזה דרשו רז"ל כשישראל עושים רצונו של מקום מוסיפים כח בגבורה של מעלה שנאמר (תהילים ס׳:י״ד) באלהים נעשה חיל, ובזמן שאינן עושין רצונו (דברים ל״ב:י״ח) צור ילדך תשי.

Et selon la Kabbale, « chevauchant les cieux » : il a appelé les attributs « cieux ». Et l’explication du verset : lorsque Israël accomplit la volonté du Lieu, voici qu’Il chevauche les cieux et ne s’éloigne pas de Ses attributs ; et lorsqu’ils n’accomplissent pas la volonté du Lieu, « et dans Sa majesté, les nuées » : voici qu’Il se glorifie et se retire vers les hauteurs des hauteurs et s’éloigne de Ses attributs. Et semblable à cela, nos Sages, de mémoire bénie, ont enseigné : lorsque Israël accomplit la volonté du Lieu, ils ajoutent de la force à la puissance d’en haut, comme il est dit (Psaumes 60,14) « avec Dieu nous ferons vaillance » ; et lorsqu’ils n’accomplissent pas Sa volonté : (Deutéronome 32,18) « le Rocher qui t’a engendré, tu as négligé ».

מעונה אלהי קדם. ע"ד הפשט יאמר מעונה שלך הוא אלהי קדם, כמו (תהילים צ״א:ט׳) עליון שמת מעונך, ולשון מעון כמו סכה, וכן (שם עו) ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון. ויש הפרש בין מעון למקום כי המעון לעולם למעלה על החוסה בו והמקום למטה.

« Le Dieu d’antan est ta demeure. » Selon le sens simple, il dira : ta demeure est le Dieu d’antan, comme (Psaumes 91,9) « tu as fait du Très-Haut ta demeure » ; et l’expression « me‘on » est comme souccah, et de même (ibid. 76) « et sa souccah fut à Salem, et sa demeure en Sion ». Et il y a une différence entre « me‘on » et « lieu », car la demeure est toujours en haut, au-dessus de celui qui s’y réfugie, et le lieu est en bas.

ומתחת זרועות עולם. יש לך זרועות עולם שיסמכו. או יאמר, הקב"ה שהוא אלהי קדם הוא מעון העולם, כלומר סובל העליונים, ומתחת זרועות עולם שהוא סובל התחתונים גם כן, שהמציאות כלו הוא נשען עליו שכן כתיב (שם קד) נוטה שמים כיריעה, כלומר כיריעה הזו הפרוסה למעלה שהיא תלויה באויר ואינה נשענת על שום דבר בעולם, וכתיב (איוב כ״ו:ז׳) תולה ארץ על בלימה, כלומר על לא דבר אלא על כחו, וצריך שיבלום אדם את פיו שלא יוכל להשיג היאך זה, ולשון בלימה שהוא נדרש שתי תיבות תיבה אחת, ואם כן השמים והארץ נשענים על כחו יתעלה. וכן אמר הנביא (ישעיהו מ״ו:ד׳) אני עשיתי ואני אשא, כלומר אני עשיתי שמים וארץ ואני הנושא אותם. ומי שכח גדול כזה בידו יש לו כח לגרש מפניך האויב.

« Et au-dessous, les bras éternels. » Tu as des bras éternels sur lesquels on s’appuie. Ou bien il dira : le Saint, béni soit-Il, qui est le Dieu d’antan, est la demeure du monde, c’est-à-dire qu’Il porte les êtres supérieurs ; « et au-dessous, les bras éternels » : qu’Il porte aussi les inférieurs, car toute l’existence s’appuie sur Lui, ainsi il est écrit (ibid. 104) « Il étend les cieux comme une tenture », c’est-à-dire comme cette tenture étendue en haut, suspendue dans l’air et ne s’appuyant sur rien dans le monde ; et il est écrit (Job 26,7) « Il suspend la terre sur le néant (belimah) », c’est-à-dire sur rien, sinon sur Sa force ; et il faut que l’homme retienne sa bouche, car il ne peut saisir comment cela est ; et l’expression « belimah », qui est interprétée comme deux mots, est un seul mot. Et s’il en est ainsi, les cieux et la terre s’appuient sur la force de Lui, qu’Il soit exalté. Et ainsi a dit le prophète (Isaïe 46,4) « J’ai fait et Je porterai », c’est-à-dire : J’ai fait les cieux et la terre et Je suis Celui qui les porte. Et Celui qui a une si grande force dans Sa main a la force de chasser l’ennemi devant toi.

וע"ד הקבלה מעונה אלהי קדם, תוספת ה"א רומזת על מדת הדין, כי מעון מדת רחמים ומעונה מדת הדין, ומפני זה הזכיר משה כאן מעונה, ואמר במקום אחר (תהילים צ׳:א׳) ה' מעון אתה היית לנו, כי שם ידבר משה בתפלה ולכך הזכיר מעון שהוא רמז למדת רחמים, אבל כאן שהוצרך לרמוז על מדת הדין לגרש האויבים ולהשמידם, הזכיר מעונה בתוספת ה"א שהיא רמז לה"א ראשונה שבשם שהוא אלהי קדם, ומתחת זרועות שהם עולם, ומלת זרועות איננה סמוכה, ושעור הכתוב כן, ומתחת עד סוף הבנין שהיא מדת הדין, וזהו ויגרש מפניך אויב והיא המדה, ועל זה הזכיר לשון ויאמר שהוא מדת הדין, וזהו ויגרש מפניך אויב, ולא אמר וחרב גאותך אלא ואשר חרב גאותך, והוא מלשון מישור, כלומר וישור החרב גאותך, כי אין החרב גאותן של ישראל ח"ו כי ירושה לעשו היא, אבל הכונה מדת הדין, שהרי בשעה שישראל זכאין השמאל נעשית ימין, נמצאת למד כי משה רמז כל העשר בכאן כשם שרמזין בשירת הים בפסוק (שמות ט״ו:י״א) מי כמכה, רצה לרמוז עליהם שם בתחלת נבואתו, גם עתה בסוף נבואתו חתם בהן את התורה.

Et selon la Kabbale, « me‘onah Elohei qedem » : l’ajout du hé fait allusion à l’attribut de rigueur, car « me‘on » est l’attribut de miséricorde et « me‘onah » l’attribut de rigueur ; et pour cela Moché a mentionné ici « me‘onah », alors qu’il a dit ailleurs (Psaumes 90,1) « Adonaï, Tu as été pour nous une demeure (me‘on) », car là Moché parle en prière, et c’est pourquoi il a mentionné « me‘on », qui fait allusion à l’attribut de miséricorde ; mais ici, où il fallait faire allusion à l’attribut de rigueur pour chasser les ennemis et les détruire, il a mentionné « me‘onah » avec l’ajout du hé, qui est une allusion au hé premier du Nom, qui est « Elohei qedem » ; « et sous les bras », qui sont « ‘olam », et le mot « zero‘ot » n’est pas au construit, et l’explication du verset est ainsi : « et sous », jusqu’à la fin de la construction, qui est l’attribut de rigueur ; et c’est « et Il chassa devant toi l’ennemi », et c’est l’attribut ; et à ce sujet il a mentionné l’expression « et Il dit », qui est l’attribut de rigueur, et c’est « et Il chassa devant toi l’ennemi » ; et il n’a pas dit « et l’épée de ta majesté » mais « et qui est l’épée de ta majesté », et elle est de l’expression de droiture (mishor), c’est-à-dire : « le redressement de l’épée est ta gloire », car l’épée n’est pas la majesté d’Israël, à Dieu ne plaise, car c’est un héritage d’Ésaü, mais l’intention est l’attribut de rigueur, car à l’heure où Israël est juste, la gauche devient droite. Tu apprends donc que Moché a fait allusion ici à tous les dix, comme on y fait allusion dans le Cantique de la mer, au verset (Exode 15,11) « qui est comme Toi » ; il a voulu y faire allusion au début de sa prophétie, et maintenant aussi, à la fin de sa prophétie, il a scellé la Torah par eux.

עין יעקב. ע"ד הפשט מי שיצא ממעין יעקב, וכן (ישעיהו מ״ח:א׳) וממי יהודה יצאו. ואמר אל ארץ, כמו בארץ, וכן (מלכים א ח׳:ל״ה) והתפללו אל המקום הזה. ומה שהזכיר יעקב בירושת הארץ לבאר כי להם לבדם נתנה הארץ הקדושה, כלומר לזרע יעקב בלבד, וזהו לשון עין יעקב ולא מצינו עין אברהם ויצחק אלא עין יעקב להוציא עשו וישמעאל. ומן הידוע כי ארבעה דברים הם שזכתה בהן אומה הישראלית ואלו הן, הנבואה והתורה וארץ ישראל ותחית המתים.

« Source de Yaaqov. » Selon le sens simple : celui qui est sorti de la fontaine de Yaaqov, comme (Isaïe 48,1) « et des eaux de Yehouda vous êtes sortis ». Et il a dit « vers le pays » comme « dans le pays », et de même (1 Rois 8,35) « et ils prieront vers ce lieu ». Et ce qu’il a mentionné Yaaqov dans l’héritage du pays, c’est pour expliquer que c’est à eux seuls que fut donnée la Terre sainte, c’est-à-dire à la descendance de Yaaqov seule, et c’est l’expression « source de Yaaqov » ; et nous n’avons pas trouvé « source d’Avraham et de Yits’haq » mais « source de Yaaqov », pour exclure Ésaü et Yishmaël. Et il est connu que quatre choses sont celles qu’a méritées la nation israélite, et ce sont : la prophétie, la Torah, la terre d’Israël et la résurrection des morts.

ונראה לי להוכיחם ולבארם כלם מדברי משה שגלה על ארבעתם, ובכל פסוק ופסוק תמצא מבואר שהזכיר שם יעקב, להורות כי כלן לא נתנו אלא לזרע יעקב בלבד. הנבואה הוא שכתוב (דברים י״ח:ט״ו) נביא מקרבך מאחיך כמוני, אמר כמוני שאני מזרע יעקב, ולמדנו בזה שאין הנבואה מצויה אלא בזרעו של יעקב, כי מפני שהזכיר מאחיך ובני עשו נקראים אחים שנאמר (במדבר כ׳:י״ד) כה אמר אחיך ישראל, לכך הוצרך להוסיף כמוני למעט שאר האחים שהם עשו וישמעאל ולהוציאם מן הכלל, והא למדת שאין נבואה אלא בישראל.

Et il me semble pouvoir les prouver et les expliquer toutes à partir des paroles de Moché, qui a révélé les quatre, et dans chaque verset tu trouves expliqué qu’il a mentionné le nom de Yaaqov, pour enseigner que toutes n’ont été données qu’à la descendance de Yaaqov seule. La prophétie, c’est ce qui est écrit (Deutéronome 18,15) « un prophète du milieu de toi, d’entre tes frères, comme moi » ; il a dit « comme moi » parce que je suis de la descendance de Yaaqov, et nous apprenons par là que la prophétie ne se trouve que dans la descendance de Yaaqov ; car parce qu’il a mentionné « d’entre tes frères », et que les fils d’Ésaü sont appelés frères, comme il est dit (Nombres 20,14) « ainsi dit ton frère Israël », c’est pourquoi il a dû ajouter « comme moi » pour exclure les autres frères, qui sont Ésaü et Yishmaël, et les exclure du général ; et tu as donc appris qu’il n’y a de prophétie qu’en Israël.

ומה שמצינו בלעם שהיה נביא באומות, מקרה הוא היה לו ולא עלה לאותה השגה אלא לכבודן של ישראל ולפי שעה ודרך מקרה, וכן הזכיר בלשון מקרה (שם כג) ויקר אלהים אל בלעם (שם) ויקר ה' אל בלעם, או מטעם שפירשו ז"ל כדי שלא יהא פתחון פה לאומות ליום הדין לומר לישראל נביאים ולנו אין נביאים, אלו היו לנו נביאים היינו חוזרין למוטב. התורה, הוא שכתוב תורה צוה לנו משה, והזכיר מיד קהלת יעקב כי לא נתנה התורה אלא לקהלת יעקב ואין מי שיזכה בה כי אם יעקב לבדו וכל המתקהל עמו.

Et quant à Bil‘am, que nous trouvons comme prophète parmi les nations, c’était pour lui un accident et il ne s’éleva à ce niveau que pour l’honneur d’Israël, pour l’heure et par accident ; et ainsi il l’a mentionné en expression d’accident (ibid. 23) « et Dieu rencontra Bil‘am », (ibid.) « et l’Éternel rencontra Bil‘am » ; ou pour la raison que nos Sages, de mémoire bénie, ont expliquée : afin qu’il n’y ait pas d’ouverture de bouche pour les nations, au jour du jugement, de dire : à Israël des prophètes, et à nous pas de prophètes ; si nous avions eu des prophètes, nous serions revenus au bien. La Torah, c’est ce qui est écrit « Moché nous a prescrit une Torah », et il a mentionné aussitôt « la congrégation de Yaaqov », car la Torah n’a été donnée qu’à la congrégation de Yaaqov, et personne ne la mérite sinon Yaaqov seul et quiconque se rassemble avec lui.

הארץ, הוא שהזכיר כאן עין יעקב אל ארץ, שלא נתנה הארץ למורשה אלא לזרע יעקב, ולא נתישבה מעולם אחר שנחרבה ולא תתישב לעם אחר. תחיית המתים, הוא שאמר אף שמיו יערפו טל, מלת שמיו חוזרת לעין יעקב ולמעלת זרעו של יעקב, ייחס לו השמים שהוא ערבות שעליו הזכיר למעלה רוכב שמים, ואמר יערפו טל, כי הטל שעתיד להחיות בו המתים הוא בערבות, ושאר האומות אינן זוכין לתחית המתים כי אם ישראל זרע יעקב, והוא שכתוב (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו, וידוע כי מלת רבים ענינה על ישראל כענין שכתוב (אסתר ח׳:י״ז) ורבים מעמי הארץ מתיהדים, כן דרשו רז"ל בספרי, א"ר סימאי (תהילים נ׳:ד׳) יקרא אל השמים מעל, זו נשמה, ואל הארץ זה הגוף, לדין עמו למי שהוא מדיין, לעמו, מכאן לתחית המתים לישראל, עד כאן.

La terre, c’est ce qu’il a mentionné ici : « source de Yaaqov vers le pays », que la terre n’a été donnée en héritage qu’à la descendance de Yaaqov, et qu’elle n’a jamais été habitée depuis qu’elle fut détruite et ne sera pas habitée par un autre peuple. La résurrection des morts, c’est ce qu’il a dit : « même ses cieux distilleront la rosée » ; le mot « shamav » (ses cieux) renvoie à la source de Yaaqov et à l’élévation de la descendance de Yaaqov ; il lui attribue les cieux, qui sont les ‘aravot, sur lesquelles il a mentionné plus haut « chevauchant les cieux », et il a dit « distilleront la rosée », car la rosée par laquelle les morts seront un jour ressuscités est dans les ‘aravot ; et les autres nations ne méritent pas la résurrection des morts, sinon Israël, descendance de Yaaqov, et c’est ce qui est écrit (Daniel 12,2) « et beaucoup de ceux qui dorment dans la poussière de la terre se réveilleront ». Et il est connu que le mot « beaucoup » concerne Israël, selon ce qui est écrit (Esther 8,17) « et beaucoup des peuples du pays se faisaient juifs » ; ainsi ont expliqué nos Sages, de mémoire bénie, dans le Sifrei : Rabbi Simaï a dit : (Psaumes 50,4) « Il appellera vers les cieux d’en haut », c’est l’âme ; « et vers la terre », c’est le corps ; « pour juger son peuple » : à celui avec qui Il plaide, à son peuple ; de là la résurrection des morts pour Israël. Jusqu’ici.

וכן מצינו ישעיה ע"ה שהתנבא על אומות העולם ואמר (ישעיהו כ״ו:י״ד) מתים בל יחיו רפאים בל יקומו, וחזר והתנבא על ישראל ואמר (שם) יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טלך, באר שאין תחית המתים אלא לישראל.

Et de même nous trouvons Isaïe, que la paix soit sur lui, qui prophétisa sur les nations du monde et dit (Isaïe 26,14) « les morts ne revivront pas, les trépassés ne se lèveront pas », puis revint et prophétisa sur Israël et dit (ibid.) « tes morts revivront, mon cadavre, ils se lèveront ; réveillez-vous et chantez, habitants de la poussière, car ta rosée est une rosée de lumières » ; il a expliqué qu’il n’y a de résurrection des morts que pour Israël.

ותדע לך כי כל ישראל יחיו בין רשעים בין צדיקים, צדיקים לקבל שכר ורשעים לקבל עונש, כי כיון שקיימו המצות או עברו עליהן בגוף ובנפש כן ראוין ליטול השכר או העונש בגוף ובנפש, וזהו שכתוב (דניאל י״ב:ב׳) אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם, וזהו שאמר אסף (תהילים ע״ג:כ׳) בעיר צלמם תבזה, ומלת בעיר מקור כמו בהעיר, וכמוהו (ישעיה כג) לשמיד, שהוא כמו להשמיד, ותרגם יונתן היאך חילמא מן גבר דמתערא ליום דינא רבא באתער יתהון מבי קברהון ברגז דמותהון תבסר.

Et sache que tout Israël vivra, tant les méchants que les justes, les justes pour recevoir une récompense et les méchants pour recevoir un châtiment ; car puisqu’ils ont accompli les commandements ou les ont transgressés, dans le corps et dans l’âme, ainsi sont-ils dignes de recevoir la récompense ou le châtiment dans le corps et dans l’âme, et c’est ce qui est écrit (Daniel 12,2) « ceux-ci pour la vie éternelle et ceux-là pour les opprobres, pour l’horreur éternelle » ; et c’est ce qu’a dit Assaf (Psaumes 73,20) « au réveil, Tu mépriseras leur image » ; et le mot « be‘ir » est un infinitif, comme « behe‘ir » ; et semblable à lui (Isaïe 23) « lashmid », qui est comme « lehashmid » ; et Yonatan a traduit : « comme un rêve d’un homme qui s’éveille pour le grand jour du jugement ; quand Tu les éveilleras de la maison de leurs tombes, dans Ta colère Tu mépriseras leur image ».

וכן שנינו בברייתא, שלש כתות ליום הדין, אחת של צדיקים גמורים ואחת של רשעים גמורים ואחת של בינונים, צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיי עולם הבא, רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לגיהנם, שנאמר (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות וגו'. והא למדת שיחיו אף הרשעים, והתחיה ההיא לרעתם כי יהיו נדונין בגוף ובנפש בגיהנם שהוא קבוע בארץ בשבעה מדורים שבו.

Et ainsi nous avons enseigné dans la Baraïta : trois groupes pour le jour du jugement, l’un de justes parfaits, l’un de méchants parfaits et l’un d’intermédiaires ; les justes parfaits sont inscrits et scellés aussitôt pour la vie du monde à venir ; les méchants parfaits sont inscrits et scellés aussitôt pour la géhenne, comme il est dit (Daniel 12,2) « et beaucoup de ceux qui dorment dans la poussière de la terre se réveilleront ; ceux-ci pour la vie éternelle et ceux-là pour les opprobres, etc. ». Et tu as donc appris que même les méchants vivront, et cette vie sera à leur détriment, car ils seront jugés dans le corps et dans l’âme dans la géhenne, qui est fixée dans la terre, en sept demeures qui s’y trouvent.

ואומר שם בינונים מצפצפין ועולין, אבל מי שעונותיו מרובין מזכיותיו ובכלל עון פושעי ישראל בגופן, יורדין לגיהנם ונדונין שם שנים עשר חדש, לאחר שנים עשר חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתם תחת כפות רגלי הצדיקים. ומה שאמר גופן כלה מוכיח שהם יורדין שם לגיהנם בגוף ובנפש. וכדי לרמוז שאין תחית המתים אלא לישראל לפיכך הזכיר הכתוב טל, וסמך לו מיד אשריך ישראל. ודרשו רז"ל (דברים ל״ד:ב׳) עד הים האחרון, הראה לו הקב"ה למשה עד זמן תחית המתים שנאמר עד הים האחרון, אל תיקרי הים האחרון אלא היום האחרון.

Et il dit là : les intermédiaires crient et remontent ; mais celui dont les fautes sont plus nombreuses que les mérites, et dont les fautes comprennent celle des pécheurs d’Israël qui pèchent avec leur corps, ils descendent à la géhenne et y sont jugés douze mois ; après douze mois leur corps est consumé et leur âme est brûlée, et un vent les disperse sous les plantes des pieds des justes. Et ce qu’il a dit « leur corps est consumé » prouve qu’ils y descendent, à la géhenne, dans le corps et dans l’âme. Et pour faire allusion à ce qu’il n’y a de résurrection des morts que pour Israël, l’Écriture a donc mentionné la rosée et lui a joint aussitôt « heureux es-tu, Israël ». Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué (Deutéronome 34,2) « jusqu’à la mer ultime » : le Saint, béni soit-Il, montra à Moché jusqu’au temps de la résurrection des morts, comme il est dit « jusqu’à la mer ultime » ; ne lis pas « la mer ultime » mais « le jour ultime ».

וע"ד המדרש עין יעקב, כעין הברכה שברכן יעקב אביהם (בראשית מ״ח:כ״א) והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם.

Et selon le Midrash, « source de Yaaqov » : à l’image de la bénédiction dont leur père Yaaqov les a bénis (Genèse 48,21) « et Il vous fera revenir au pays de vos pères ».

אף שמיו יערפו טל. כנוי שמיו יחזור להקב"ה, וכן ויגרש, ויאמר. או יחזור הכנוי לישראל, כמי שתולה דבר קטן בגדול, ואמר כן למעלת ישראל, וכדעת האומרים כי ישראל עיקר המציאות. או יחזור אל הארץ, שהרי מצינו מלת ארץ בלשון זכר (שם יג) ולא נשא אותם הארץ וכן (ישעיהו ט׳:י״ח) נעתם ארץ, ושעור הכתוב, כי שמיו של ארץ כלומר השמים שהם כנגד הארץ הקדושה יערפו טל, כלומר יורידו טל של ברכה. ומלת יערפו כמו ירעפו.

« Même ses cieux distilleront la rosée. » Le pronom de « shamav » renvoie au Saint, béni soit-Il, et de même « et Il chassa », « et Il dit ». Ou bien le pronom renvoie à Israël, comme celui qui suspend une petite chose à une grande, et il l’a dit pour l’élévation d’Israël, selon l’opinion de ceux qui disent qu’Israël est l’essence de l’existence. Ou bien il renvoie à la terre, car nous trouvons le mot « erets » au masculin (ibid. 13) « et la terre ne les supporta pas », et de même (Isaïe 9,18) « la terre s’est embrasée » (ne‘atam erets) ; et l’explication du verset : car « ses cieux » de la terre, c’est-à-dire les cieux qui sont en face de la Terre sainte, « distilleront la rosée », c’est-à-dire feront descendre la rosée de bénédiction. Et le mot « ya‘arfou » est comme « yir‘afou ».

אשריך ישראל מי כמוך. פסוק זה הבטחה מפורשת לישראל בענין העוה"ב, כי מפני שהזכיר בפסוק של מעלה יעודי הגוף, והם ברכת הארץ ושפע השלוה והטובה שהיא ארץ דגן ותירוש, ושמיו אשר מלמעלה יורידו הטל לברכה, ושישכנו שם ישראל לבטח לא יפחדו מצר ואויב, ושלא תדור שם שום אומה כי אם ישראל לבדם, וזהו שאמר בדד כענין שכתוב (במדבר כ״ג:ט׳) הן עם לבדד ישכון, על כן הוצרך להוסיף ולבאר אשריך ישראל מי כמוך, יאמר אל תחשוב שיהיה זה לכם תכלית הגמול ושכר המצות, ועל כן תמצא טרחא במלת עם, ובאורו מי כמוך עם בעמים שיהיו לו יעודי הגוף ויעודי הנפש ושיהיה לו הטובה והשלוה בארץ טובה ורחבה בעוה"ז, ושיהיה נושע בה' יתעלה לחיי העולם הבא, וכבר ידעת כי אין התשועה האמתית כי אם לעולם הבא ולכך אמר נושע בה', והוא כלשון (ישעיהו מ״ה:י״ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים.

« Heureux es-tu, Israël, qui est comme toi ? » Ce verset est une promesse explicite à Israël au sujet du monde à venir. Car parce qu’il a mentionné dans le verset précédent les promesses du corps, qui sont la bénédiction du pays et l’abondance de la tranquillité et du bien, qui est un pays de blé et de moût, et que ses cieux d’en haut feront descendre la rosée pour la bénédiction, et qu’Israël y demeurera en sécurité sans craindre ni adversaire ni ennemi, et qu’aucune nation n’y habitera sinon Israël seul, et c’est ce qu’il a dit « seul » (badad), comme il est écrit (Nombres 23,9) « voici un peuple qui demeure seul », c’est pourquoi il a dû ajouter et expliquer « heureux es-tu, Israël, qui est comme toi ». Il dit : ne pense pas que ce soit pour vous la fin de la rétribution et le salaire des commandements ; et c’est pourquoi tu trouves un « ṭirḥa » sur le mot « ‘am » (peuple), et son explication : qui est comme toi, peuple parmi les peuples, qui a les promesses du corps et les promesses de l’âme, et qui a le bien et la tranquillité dans un pays bon et vaste en ce monde-ci, et qui sera sauvé par l’Éternel, qu’Il soit exalté, pour la vie du monde à venir ; et tu sais déjà qu’il n’y a de salut véritable que pour le monde à venir, c’est pourquoi il a dit « sauvé par l’Éternel », et c’est selon l’expression (Isaïe 45,17) « Israël est sauvé par l’Éternel d’un salut éternel ».

ואחר שהזכיר שכר העולם הבא נתן להם מופת על זה כי יהיה הוא יתברך מגנם ועזרם וחרב גאותם, כלומר שיוכלו להתגאות בה, זהו שאמר מגן עזרך. ויכלול עוד שיקרא למדת הדין של מעלה מגן לפי שדרך המגן להיות בצד שמאל, ויבטיחנו בה שתהיה בעזרנו ולא נפחד מן האויב אך נתגבר עליו, וכן אמר דוד (תהילים י״ח:ל״ו) ותתן לי מגן ישעך.

Et après qu’il a mentionné la récompense du monde à venir, il leur a donné une preuve de cela, car Lui, béni soit-Il, sera leur bouclier, leur secours et l’épée de leur majesté, c’est-à-dire qu’ils pourront s’enorgueillir d’elle ; c’est ce qu’il a dit « bouclier de ton secours ». Et il inclura encore qu’il appelle l’attribut de rigueur d’en haut « bouclier », parce que la voie du bouclier est d’être du côté gauche, et par elle Il nous promet qu’elle sera à notre aide et que nous ne craindrons pas l’ennemi, mais que nous l’emporterons sur lui ; et ainsi dit David (Psaumes 18,36) « et Tu m’as donné le bouclier de ton salut ».

ובאר עוד ואמר (שם פד) כי שמש ומגן ה' אלהים, קרא השם הגדול שמש ומדת הדין של מעלה מגן וזהו שאמר בכאן מגן עזרך ואשר חרב גאותך, כי בהיות להם לישראל ההצלחה התמידית והתגברות העצום על כל אויביהם הנה זה להם למופת כי הם דבקים ונושעים בהקב"ה לעולם הבא. וזה כלל גדול לכל היעודים שבתורה, וכגון אותן שבסדר אם בחקותי, שאין הכוונה שיהיו אותם היעודים שבעולם הזה תכלית השכר בקיום המצות אבל הם מופת לעם שיזכו לעולם הבא בהפקת כל רצונם בעולם הזה.

Et il a expliqué encore et dit (ibid. 84) « car l’Éternel Dieu est soleil et bouclier » : il a appelé le Grand Nom soleil, et l’attribut de rigueur d’en haut bouclier ; et c’est ce qu’il a dit ici « bouclier de ton secours et qui est l’épée de ta majesté ». Car lorsque les Israélites ont la réussite constante et la grande domination sur tous leurs ennemis, voici que c’est pour eux une preuve qu’ils sont attachés au Saint, béni soit-Il, et sauvés par Lui pour le monde à venir. Et c’est une grande règle pour toutes les promesses dans la Torah, comme celles de la section « Si vous marchez dans mes lois », car l’intention n’est pas que ces promesses de ce monde-ci soient la fin de la récompense pour l’accomplissement des commandements, mais elles sont une preuve pour le peuple qu’ils mériteront le monde à venir, par l’obtention de tout leur désir en ce monde-ci.

וראויה היתה התורה שכל דבריה שלום ואמת, להיות להגונין העולם הבא חותמת, גם מלך ישראל העבד הנאמן אשר לחיי העולם הבא מזומן, ראוי היה יום שברך שבטי ישראל ומקהלם להפטר מהם מתוך דברי העולם העליון הנעלם, ועל כן רצה לחתום דבריו בו.

Et il convenait que la Torah, dont toutes les paroles sont paix et vérité, ait pour sceau, pour ceux qui en sont dignes, le monde à venir ; il convenait aussi au roi d’Israël, le serviteur fidèle, qui est destiné à la vie du monde à venir, le jour où il bénit les tribus d’Israël et leur assemblée, de se séparer d’eux au milieu des paroles du monde supérieur caché ; et c’est pourquoi il a voulu sceller ses paroles par lui.

ויעל משה. כתב החכם רבי אברהם ז"ל, לפי דעתי כי מזה הפסוק ואילך כתב יהושע, כי אחר שהלך משה לא ירד, ובדרך נבואה כתב אותו, והעד ויראהו ה', גם ויאמר ה' אליו, גם ויקבר אותו, עד כאן. הוצרך לפרש כן לפי שקשה בעיניו שיכתוב משה מיתתו וקבורתו. ואינו אמת, ואין פירושו נכון. אבל הנכון להאמין והקבלה האמתית שיש לנו כי משה כתב התורה כלה מבראשית עד לעיני כל ישראל הכל מפי הגבורה.

« Et Moché monta. » Le sage Rabbi Avraham, de mémoire bénie, a écrit : selon mon avis, à partir de ce verset c’est Yehochoua qui a écrit, car après que Moché s’en fut allé, il ne redescendit pas, et il l’a écrit par voie de prophétie ; et le témoin : « et l’Éternel lui fit voir », aussi « et l’Éternel lui dit », aussi « et il l’enterra ». Jusqu’ici. Il a dû expliquer ainsi parce qu’il lui paraissait difficile que Moché écrive sa mort et son enterrement. Et ce n’est pas vrai, et son explication n’est pas juste. Mais ce qui est juste, c’est de croire, et la tradition véritable que nous avons est que Moché a écrit toute la Torah, de Béréchit jusqu’à « aux yeux de tout Israël », le tout de la bouche de la Puissance.

והנה משה כמעתיק מספר קדמון מתחלה ועד סוף אות באות, וזו היא דעת רבי מאיר שאמר אפשר ספר תורה חסר אות אחת ומשה אומר לקוח את ספר התורה הזה, אלא הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע. ונראה לי שאין לתמוה אם יכתוב משה וימת שם משה עבד ה' ויקבור אותו בגי והוא בחיים, כי היה כותב מה שעתיד להיות, וכן למעלה בדברי השירה (דברים לב) וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו, שהודיע בזה מה שעתיד להיות בבית ראשון, וכן בשאר הענינים בפסוקי העתידות שמדבר בהם בלשון עבר, שכל הנביאים נוהגין המנהג הזה בדבריהם לדבר עבר במקום עתיד.

Et voici que Moché est comme celui qui copie un livre ancien, du début jusqu’à la fin, lettre par lettre ; et c’est l’opinion de Rabbi Meïr, qui a dit : est-il possible qu’un rouleau de la Torah manque d’une lettre, alors que Moché dit « prenez ce livre de la Torah » ? Mais le Saint, béni soit-Il, dit et Moché écrit en larmes. Et il me semble qu’il n’y a pas à s’étonner si Moché écrit « et Moché mourut là, serviteur de l’Éternel » et « il l’enterra dans la vallée » alors qu’il est vivant, car il écrivait ce qui allait être ; et de même plus haut, dans les paroles du Cantique (Deutéronome 32) « et l’Éternel vit et rejeta, irrité par Ses fils et Ses filles », par quoi il a fait connaître ce qui devait être dans le premier Temple ; et de même dans les autres sujets, dans les versets sur l’avenir où il parle au passé, car tous les prophètes pratiquent cet usage dans leurs paroles : parler du passé à la place du futur.

זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר לזרעך אתננה. רמז לך משה בכאן שהשכינה תחזור לזמן והוא קץ דניאל. ודרשו רז"ל בברכות בפרק מי שמתו, מאי לאמר, לך אמור, אמר רבי יונתן מנין למתים שמספרים זה עם זה שנאמר לאמר, אמר הקב"ה למשה לך אמור להם לאברהם יצחק ויעקב שבועה שנשבעתי להם קיימתיה לבניהם.

« Voici le pays que j’ai juré à Avraham, à Yits’haq et à Yaaqov, en disant : à ta descendance je le donnerai. » Moché t’a fait allusion ici que la Présence reviendra au temps fixé, qui est le terme annoncé par Daniel. Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué dans Berakhot, au chapitre « Mi shemeto » : « leemor », que signifie-t-il ? « Va dire ». Rabbi Yonatan a dit : d’où savons-nous que les morts se parlent les uns aux autres ? Car il est dit « leemor » ; le Saint, béni soit-Il, dit à Moché : va dire à Avraham, Yits’haq et Yaaqov : le serment que Je vous ai juré, Je l’ai accompli pour leurs fils.

ושם העלו בגמרא שהמתים יודעין, ואין צריך לומר צערא דגופייהו, מדכתיב (איוב י״ד:כ״ב) אך בשרו עליו יכאב וגו', אלא אפילו צערא דאחריני ידעי, ואין צריך לומר שיודעים עניני אותו עולם שהם בו, אלא אפילו ענינים שבעולם הזה יודעין, מכאן שאפילו ענינים שבעולם הזה יודעים ומתעסקים בו. וזהו שאמרו בגמרא אי סלקא דעתך לא ידעי, כי אמר להו מאי הוי, אלא מאי ידעי, למה ליה למימר להו, לאחזוקי טיבותא למשה.

Et là, la Guemara a conclu que les morts savent, et il n’est pas besoin de dire la peine de leur corps, puisqu’il est écrit (Job 14,22) « mais sa chair sur lui souffre, etc. », mais même la peine des autres ils connaissent ; et il n’est pas besoin de dire qu’ils connaissent les affaires de ce monde-là où ils sont, mais même les affaires de ce monde-ci ils connaissent ; de là que même les affaires de ce monde-ci ils connaissent et s’en occupent. Et c’est ce qu’ils ont dit dans la Guemara : si tu supposes qu’ils ne savent pas, à quoi sert que Moché le leur dise ? Mais s’ils savent, pourquoi a-t-il besoin de le leur dire ? Pour que l’on sache gré à Moché.

למדונו החכמים ז"ל בכאן בפירוש שהמתים יודעים אפילו ענינים שבעוה"ז, ומה שהוצרך משה להודיעם כדי שיחזיקו לו האבות טובה כשהודיעם דבר זה אע"פ שכבר ידעוהו הם.

Nos Sages, de mémoire bénie, nous ont enseigné ici explicitement que les morts savent même les affaires de ce monde-ci ; et ce que Moché a dû leur faire savoir, c’est afin que les patriarches lui sachent gré lorsqu’il leur aura fait connaître cette chose, bien qu’ils la connaissent déjà.

וימת שם משה עבד ה'. לא נקרא עבד עד שמת, הנה בחייו קראו הכתוב בתחלת הפרשה איש האלהים, ועכשיו בסוף הפרשה אחר מותו קראו עבד ה' מה שלא תמצא כן בכל חומשי התורה, והענין למעלתו וגודל השגתו, כי העבד רגיל אצל אדוניו ונכנס עמו בחדרי חדרים ומשמש לפניו תדיר, ומפורש אמרו, גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם.

« Et Moché mourut là, serviteur de l’Éternel. » Il n’est pas appelé serviteur avant sa mort. Voici que de son vivant, l’Écriture l’a appelé « homme de Dieu » au début de la section, et maintenant, à la fin de la section, après sa mort, elle l’appelle « serviteur de l’Éternel », ce que tu ne trouves pas ainsi dans tous les livres de la Torah ; et le sujet est pour son élévation et la grandeur de sa perception, car le serviteur est familier auprès de son maître et entre avec lui dans les chambres les plus intérieures et le sert continuellement ; et ils ont dit explicitement : les justes sont plus grands dans leur mort que dans leur vie.

וכן מצינו שהאדם אינו נקרא קדוש עד שמת, וזהו שכתוב (תהילים ט״ז:ג׳) לקדושים אשר בארץ המה, ורז"ל דרשוהו על האבות שמתו, שכן אמרו במדרש תהלים אין הקב"ה קורא לצדיקים קדושים עד שינתנו בארץ, לפי שיצר הרע מצר לאדם בעוה"ז ואין הקב"ה מאמין בו עד שמת, ואפילו אבות העולם לא נקראו קדושים עד שניתנו בארץ, עד כאן. ומזה תקנו בתפלה, וקדושים בכל יום יהללוך סלה, ונשמת הצדיקים היא המהללת, כענין (שם קנ) כל הנשמה תהלל יה.

Et de même nous trouvons que l’homme n’est pas appelé saint avant de mourir, et c’est ce qui est écrit (Psaumes 16,3) « pour les saints qui sont dans la terre, eux » ; et nos Sages, de mémoire bénie, l’ont expliqué des patriarches qui moururent, car ils ont dit dans le Midrash des Psaumes : le Saint, béni soit-Il, n’appelle pas les justes saints avant qu’ils soient mis en terre, parce que le mauvais penchant afflige l’homme en ce monde-ci, et le Saint, béni soit-Il, ne lui fait pas confiance avant qu’il meure ; et même les patriarches du monde ne furent pas appelés saints avant d’être mis en terre. Jusqu’ici. Et de là ils ont institué dans la prière « et les saints chaque jour Te louent, sélah », et c’est l’âme des justes qui loue, comme (ibid. 150) « que toute âme loue Yah ».

ורבים שואלים משה שנתנה תורה על ידו איך הזכיר בו הכתוב מיתה, והלא מצינו מי שלא הגיע למעלתו והוא חי וקיים לעולם כענין חנוך ואליהו, אבל הענין לומר כי לפי שחטא במי מריבה נענש במיתה והיה בכלל גזרת אדם, שכן חנוך ואליהו שלא חטאו לא היו בכלל גזרת אדם והם חיים חיים נצחיים.

Et beaucoup demandent : Moché, par qui la Torah a été donnée, comment l’Écriture a-t-elle mentionné de lui la mort, alors que nous trouvons quelqu’un qui n’est pas parvenu à son niveau et qui est vivant et subsiste éternellement, comme Hanokh et Éliyahou ? Mais le sujet est à dire que, parce qu’il a péché aux eaux de Meriva, il fut puni de la mort et fut inclus dans le décret d’Adam, car Hanokh et Éliyahou, qui n’ont pas péché, ne furent pas inclus dans le décret d’Adam, et ils vivent d’une vie éternelle.

על פי ה' על דרך הפשט הוא אמרו לו ומות בהר.

« Sur la bouche de l’Éternel. » Selon le sens simple, c’est ce qu’on lui a dit : « et meurs sur la montagne ».

וע"ד המדרש היא מיתת נשיקה, השכליית מתעלה להדבק בשם הנכבד.

Et selon le Midrash, c’est la mort par baiser : l’âme intellective s’élève pour s’attacher au Nom honoré.

ויקבר אותו. ויקבר עצמו, וכן תמצא במרכבת יחזקאל (יחזקאל י׳:כ״ב) מראיהם ואותם, כלומר ועצמם וענין שנכנס במערה בגי. רבי ישמעאל היה דורש שלשה אתין הללו, ויקבר אותו, וכן (במדבר ו׳:י״ג) יביא אותו אל פתח אהל מועד, וכן (ויקרא כ״ב:ט״ז) והשיאו אותם עון אשמה.

« Et il l’enterra (vayiqbor otô). » Et il s’enterra lui-même (‘atsmô) ; et ainsi tu trouves dans le Char d’Ézéchiel (Ézéchiel 10,22) « leur aspect et eux-mêmes (otam) », c’est-à-dire : et eux-mêmes ; et le sens : qu’il entra dans la grotte, dans la vallée. Rabbi Yishmaël interprétait ces trois « otin » : « et il l’enterra (otô) », et de même (Nombres 6,13) « il l’amènera (otô) à l’entrée de la tente de la rencontre », et de même (Lévitique 22,16) « et ils leur feront porter (otam) la faute de culpabilité ».

ובמדרש ויקבר אותו בגי, הקב"ה קבר אותו. בג"י בגימטריא י"ה. ולא על משה בלבד נאמר אלא על כל הצדיקים, שנאמר (ישעיהו נ״ח:ח׳) והלך לפניך צדקך כבור ה' יאספך. ועוד תמצא מלת ויקבר שהיא סמוכה לשם המיוחד ודרשינן סמוכין. וענין הקבורה שקבר אותו הקב"ה, שנפתחה לו הארץ בדרך נס ונכנס שם ומת ונסתמה אחרי כן.

Et dans le Midrash, « et il l’enterra dans la vallée (bagaï) » : le Saint, béni soit-Il, l’enterra. « Bagaï » en guématria est Yah. Et cela n’a pas été dit de Moché seul mais de tous les justes, comme il est dit (Isaïe 58,8) « et ta justice marchera devant toi, la gloire de l’Éternel te recueillera ». Et tu trouves encore que le mot « vayiqbor » est adjacent au Nom unique, et nous interprétons les adjacences. Et le sujet de l’enterrement : que le Saint, béni soit-Il, l’enterra, que la terre s’ouvrit pour lui par miracle et qu’il y entra et mourut, et elle se referma ensuite.

ואפשר עוד לומר כי מפני שהקבורה הוא ענין גניזה והצפנה שיתפרש הכתוב כלפי הנפש, ויאמר ויקבר אותו בגי שגנזו והצפינו בתוך שלש עשרה חופות שבהן מתענגים הצדיקים בגן עדן וכמו שאמרו על רבי שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תליסר תכתכי פיזא. ומלת מוא"ב עולה מ"ט, ובאר בארץ מואב בארץ החיים עם מ"ט, ואם כן חסרון האל"ף במלת בגי ללמדנו שני דברים אלו שהם עלויו של משה בגופו ובנפשו. וכן התורה גלתה לנו כמה ימי העולם מתוך חסרון בי"ת שבמלת ששת, והוא הדין לכל אות חסר או יתר שבתורה שאע"פ שאין הענין אצלנו נגלה יש בכל אחד ואחד טעם נפלא, הבן זה.

Et on peut dire encore que, parce que l’enterrement est un sujet de mise en réserve et de dissimulation, le verset s’interprète à l’égard de l’âme, et dit « et il l’enterra dans la vallée » : qu’Il mit en réserve l’âme et la cacha au sein des treize dais dans lesquels les justes jouissent au jardin d’Éden, comme ils ont dit de Rabbi Shim‘on bar Yoḥaï, qui siégeait sur treize sièges d’or pur (takhtekhei piza). Et le mot « Mo’av » vaut quarante-neuf, et il a expliqué « dans le pays de Mo’av » : dans le pays de la vie, avec quarante-neuf. Et s’il en est ainsi, le manque du alef dans le mot « bagaï » est pour nous enseigner ces deux choses, qui sont l’élévation de Moché dans son corps et dans son âme. Et de même la Torah nous a révélé combien de jours a le monde par le manque du bet dans le mot « shéshet » ; et il en est de même de toute lettre manquante ou excédentaire dans la Torah : bien que le sujet ne nous soit pas révélé, il y a dans chacune un sens merveilleux ; comprends cela.

מול בית פעור. דרשו רז"ל שנזדמנו למשה בסיני המקטרגים שהיה יגור מפניהם, וכמו שכתבתי בפרשת קרח (במדבר י״ז:י״א) בפסוק יצא הקצף, ובעבור שהוצרך משה לעמוד כנגד החמישי הנקרא חמה הפוער פיו כנגד ישראל, על כן משה בחייו רצה להתגבר עליו וחפר ממנו שם כדי להחליש כחו לא יפער פיו כנגד ישראל, וכענין שעשו אנשי כנסת הגדולה ביצר הרע, שפיוה אברא וכסיוה. גם במותו רצה לקבור עצמו שם כדי שיראה המקטרג קברו של משה ולא יהא רשאי לעלות ולקטרג.

« En face de Beit Pe‘or. » Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué que se présentèrent à Moché, au Sinaï, les accusateurs devant lesquels il avait peur (yagour), et comme je l’ai écrit dans la section Qora’h (Nombres 17,11) au verset « la colère est sortie » ; et parce que Moché dut se tenir face au cinquième, appelé Fureur (ḥemah), qui ouvre (hape‘our) sa bouche face à Israël, c’est pourquoi Moché, de son vivant, voulut le dominer et creusa de lui là, afin d’affaiblir sa force pour qu’il n’ouvre pas sa bouche face à Israël, et comme ce que firent les hommes de la Grande Assemblée avec le mauvais penchant : « ils le couvrirent de plomb et le recouvrirent ». Aussi à sa mort il voulut s’enterrer lui-même là, afin que l’accusateur voie la tombe de Moché et n’ait pas la permission de monter et d’accuser.

ולא ידע איש את קבורתו. שעורו, מקום קבורתו, ויחסר הכתוב מקום לפי שלא נודע לו מקום.

« Et nul homme n’a connu sa sépulture. » Son explication : le lieu de sa sépulture ; et l’Écriture omet « lieu » parce que le lieu ne lui a pas été connu.

לא כהתה עינו. זה קרון עור פנים שקבל מסיני, מלשון (במדבר י״א:ז׳) ועינו כעין הבדולח, (יחזקאל א׳:כ״ב) כעין הקרח הנורא.

« Son œil ne s’était pas terni. » C’est le rayonnement de la peau du visage qu’il reçut du Sinaï, de l’expression (Nombres 11,7) « et son aspect comme l’aspect du bdellium », (Ézéchiel 1,22) « comme l’aspect de la glace redoutable ».

ולא נס לחה. לחותו, ולפי שממנהג הזקן שיתגבר עליו היובש ויפרד הלחות ממנו, העיד הכתוב בכאן במשה שלא נפרד ממנו לחותו, ומלת לחה מצאנוה בתוספת ה"א. והתבונן כי כשנולד הנביא הוסיף הכתוב ה"א, גם עתה במותו הוסיף, וזה לבאר כי השכינה דבקה עמו מדי היותו גם אחרי מותו.

« Et sa fraîcheur ne s’était pas enfuie. » Son humidité (laḥoutô) ; et parce que l’usage du vieillard est que le dessèchement prenne le dessus sur lui et que l’humidité se sépare de lui, l’Écriture a témoigné ici de Moché que son humidité ne se sépara pas de lui ; et le mot « leḥoh », nous l’avons trouvé avec l’ajout d’un hé. Et considère que lorsque le prophète naquit, l’Écriture ajouta un hé, et maintenant aussi, à sa mort, elle a ajouté, et cela pour expliquer que la Présence s’attacha à lui dès qu’il fut, aussi après sa mort.

לכל האותות והמופתים. על דרך הפשט, עשה אותות ומופתים לעיני החולקים עד שהודו על כרחם, ועשה כן לעיני כל ישראל המאמינים בו, ומזה נתפרסמה נבואת משה בכל העולם יותר משאר הנביאים כלן, שהרי שאר הנביאים לא היתה נבואתם נודעת לכל אבל היתה צריכה לעדים, כענין שכתוב (מלכים ב ח׳:ד׳) ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע, וכתיב (שם) ויאמר זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע, אבל נבואת משה נודעת ומפורסמת לכל העמים לפי שאותותיו ומופתיו היו גלוים ומפוסרמים לעיני החולקים, זהו שאמר לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו, ולעיני המאמינים זהו שאמר לעיני כל ישראל.

« Pour tous les signes et les prodiges. » Selon le sens simple, il fit des signes et des prodiges aux yeux de ceux qui contestaient, jusqu’à ce qu’ils reconnurent malgré eux, et il fit de même aux yeux de tout Israël qui croyait en lui, et par là la prophétie de Moché fut rendue publique dans le monde entier plus que celle de tous les autres prophètes, car la prophétie des autres prophètes n’était pas connue de tous mais avait besoin de témoins, selon ce qui est écrit (2 Rois 8,4) « raconte-moi, je te prie, toutes les grandes choses qu’a faites Élisée », et il est écrit (ibid.) « et il dit : voici cette femme, et voici son fils, qu’Élisée a fait revivre » ; mais la prophétie de Moché est connue et publique pour tous les peuples, parce que ses signes et ses prodiges furent évidents et publics aux yeux des contestataires ; c’est ce qu’il a dit « à Pharaon et à tous ses serviteurs et à tout son pays », et aux yeux de ceux qui croyaient, c’est ce qu’il a dit « aux yeux de tout Israël ».

וע"ד המדרש לכל האותות והמופתים אלו עשר מכות שבמצרים, ועל זה אמר לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו.

Et selon le Midrash, « pour tous les signes et les prodiges » : ce sont les dix plaies d’Égypte, et à ce sujet il a dit « à Pharaon et à tous ses serviteurs et à tout son pays ».

ולכל היד החזקה. זהו קריעת ים סוף שכתוב בו (שמות י״ד:ל״א) וירא ישראל את היד הגדולה.

« Et pour toute la main forte. » C’est la fente de la mer des Joncs, au sujet de laquelle il est écrit (Exode 14,31) « et Israël vit la grande main ».

ולכל המורא הגדול. זה מעמד הר סיני שכתוב בו (שם כ) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, וכך היו האותות והמופתים כסדר, אלו לפרעה תחלה ואלו לישראל אח"כ.

« Et pour toute la grande crainte. » C’est la Station du mont Sinaï, au sujet de laquelle il est écrit (ibid. 20) « et afin que sa crainte soit sur vos visages, pour que vous ne péchiez pas » ; et ainsi les signes et les prodiges furent dans l’ordre : ceux-ci pour Pharaon d’abord, et ceux-là pour Israël ensuite.

וע"ד הקבלה ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה, התפארת והכבוד, והוא שאמר הנביא (ישעיה ח) והוא מוראכם והוא מעריצכם. ולשון אשר עשה כאלו אמר אשר הראה, ומה שלא אמר ולכל המורא הגדול ולכל היד החזקה כסדר הכתוב שאמר הוא מוראכם והוא מעריצכם, הכל למעלת נבואתו של משה הדבק באספקלריא המאירה, והגיד לך הכתוב כי משה רבינו ע"ה הראה והבין המדות לעיני כל ישראל. וכמוהו לפי דעתי (דברים לג) צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל, יאמר כי משה רבינו ע"ה עשה עם ישראל הצדקה והמשפט.

Et selon la Kabbale, « et pour toute la main forte et pour toute la grande crainte qu’a faites Moché » : la Beauté et la Gloire ; et c’est ce qu’a dit le prophète (Isaïe 8) « et Lui est votre crainte et Lui est votre effroi ». Et l’expression « qu’il a faite » est comme s’il avait dit « qu’il a montrée ». Et ce qu’il n’a pas dit « et pour toute la grande crainte et pour toute la main forte » selon l’ordre du verset, qui dit « Lui est votre crainte et Lui est votre effroi », tout cela est pour l’élévation de la prophétie de Moché, attaché au miroir lumineux ; et l’Écriture t’a dit que Moché notre maître, que la paix soit sur lui, a montré et fait comprendre les attributs aux yeux de tout Israël. Et semblable à cela, selon mon avis, (Deutéronome 33) « il a fait la justice de l’Éternel, et Ses jugements avec Israël » : il dira que Moché notre maître, que la paix soit sur lui, a fait avec Israël la justice et le jugement.

וצריך אתה לדעת כי מפני שהתורה ומחשבתן של ישראל קדמו לעולם כאשר קבלנו מחכמינו יודעי צפונות מביני כל נעלם, לכך התחילה התורה במלת בראשית ונחתמה במלת ישראל, וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, תורת אמת תשועת עולמים, לטוב לנו כל הימים, התחילה באות בי"ת ובאות למ"ד מסיימת, כי היא לקוחה מן החכמה העליונה אשר במלת ב' בראשית המתאחזת בשתים ושלשים נתיבות החכמה, ובהתהפך כחומר חותם מסדרן יש בזה רמז כי ישובו הדברים אל הוייתן ועקרן, וע"כ היה ענין סיום התורה באות זה העליון שבכל האותיות, כי ירמוז אל שרש האילן העליון על כל ההויות אשר על מציאותו הם הם עדיו, ממנו הכל וסוף הכל עדיו, ולזה רמז המשורר בהשגחה נפלאה כשתהחיל בלמ"ד (תהילים כ״ד:א׳) לה' הארץ ומלואה, כי משם ליודעי בינה כל פעולה בתחלה נגלית, ושם סופה, ותשובתה הרמתה.

Et il faut que tu saches que, parce que la Torah et la pensée d’Israël ont précédé le monde, comme nous l’avons reçu de nos Sages, connaisseurs des choses cachées, qui comprennent tout ce qui est dissimulé, c’est pourquoi la Torah a commencé par le mot « Béréchit » et a été scellée par le mot « Israël » : « et voici la Torah que Moché plaça devant les fils d’Israël », Torah de vérité, salut éternel, pour notre bien tous les jours. Elle a commencé par la lettre bet et se termine par la lettre lamed, car elle est prise de la sagesse supérieure qui est dans la lettre bet de « Béréchit », laquelle se rattache aux trente-deux sentiers de la sagesse ; et lorsque leur ordre se retourne comme l’argile d’un sceau, il y a là une allusion que les choses retourneront à leur être et à leur principe. Et c’est pourquoi le sujet de la fin de la Torah est par cette lettre supérieure entre toutes les lettres, car elle fait allusion à la racine de l’arbre supérieur sur tous les êtres, dont l’existence ils sont eux-mêmes les témoins : de Lui tout, et la fin de tout est jusqu’à Lui. Et à cela le psalmiste a fait allusion, avec une attention merveilleuse, en commençant par lamed (Psaumes 24,1) « à l’Éternel la terre et sa plénitude », car de là, pour ceux qui connaissent l’intelligence, toute action est d’abord révélée, et là est sa fin, et son retour, son élévation.

וברוך צור חיי, הנסתר מעיני הנגלה בדמיוני, אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם עבדו, אשר עזרני והורני, והעמידני בקרן אורה, וזכני לפתוח ולחתום בבאור התורה, שבו נתכוונתי לשמו הגדול והנורא, הוא יזכני ליום הבשורה, יחדש ימינו כקדם וכימי עולם, ויבנה הבית והאולם, ושם בזמירות נריע לו, כי נבקר בהיכלו, שם נשבע מזיו זהר התפארת והכבוד, ובהיכלו כלו אומר כבוד, שם נבוא אל מזבח אלהים, אף נשבח ונאמר ברוך ה' אלהים אלהי ישראל וברך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ, אמן ואמן. תם ונשלם

Et béni soit le Rocher de ma vie, Celui qui est caché à mes yeux et se révèle dans mon imagination, qui n’a pas retiré Sa bonté et Sa vérité d’auprès de Son serviteur, qui m’a secouru et m’a enseigné, et m’a fait tenir dans un rayonnement de lumière, et m’a fait mériter d’ouvrir et de sceller par l’explication de la Torah, dans laquelle j’ai orienté mon intention vers Son Nom grand et redoutable. Qu’Il me fasse mériter le jour de la bonne nouvelle, qu’Il renouvelle nos jours comme autrefois et comme aux jours d’antan, et qu’Il bâtisse la Maison et le Vestibule, et là, par des chants, nous Lui acclamerons, car nous visiterons Son palais, là nous nous rassasierons du rayonnement de l’éclat de la Beauté et de la Gloire, et dans Son palais tout dit : gloire. Là nous viendrons à l’autel de Dieu, nous louerons aussi et nous dirons : béni soit l’Éternel Dieu, Dieu d’Israël, et béni soit le Nom de Sa gloire à jamais, et que Sa gloire remplisse toute la terre. Amen et amen. Fin et achevé.