La Guemara en hébreu, avec ses commentaires traduits.
Les quatre lectures particulières, les calendriers et les lectures de la Torah aux fêtes.
Touchez un mot souligné dans la Guemara : les commentaires s’ouvrent juste en dessous, en hébreu puis en français. Touchez de nouveau pour les refermer. Les couleurs indiquent les commentateurs. Les crochets signalent des précisions éditoriales ; « (sens à vérifier) » indique une lecture incertaine.
76 commentaires · 9 commentateurs
אמרי אוקומי הוא דקא מוקמי התם
אמרי אוקומי הוא דמוקמי התם - כלומר אין הדבר ניכר לשם פרשת שקלים אלא סברי שלא נסתיימה פרשת ואתה תצוה עד כאן:
« Ils pensent seulement qu’on achève là la section » : la lecture n’apparaît pas comme celle de Chekalim ; on croit simplement que la section Véta tétsavé ne s’achève qu’à cet endroit.
אלא אמר אביי קרו שיתא מואתה תצוה עד ועשית וחד תני וקרי מכי תשא עד ועשית
וחד תאני וקרי - חוזר ושונה לקרות מכי תשא עד ועשית כיור נחושת וגו':
« Et un reprend et lit » : il lit de nouveau depuis Ki tissa jusqu’à « Tu feras une cuve de cuivre », etc.
בגמרא אלא אמר אביי קרי שיתא מואתה תצוה עד ועשית וחד קרי מכי תשא עד ועשית, ויש לתמוה טובא דמשמע הכא בפשיטות דלאביי הא דקאמרינן במתניתין דקורין בפ' שקלים אהפטרה לחודה קאי אבל שיתא קמאי לעולם קורין כסדרן ובסמוך ע"ב אפיסקא דבה' חוזרין לכסדרן דפליגי רבי אמי ורבי ירמיה לסדר מאי מסיק אביי גופא דכוותיה דרבי אמי מסתברא דלסדר פרשיות הוא חוזר אלמא דבפ' שקלים כל הז' קורין בכי תשא וכמו שכתב רש"י להדיא לקמן.
Dans la Guemara : « Abayé dit : six lisent depuis Véta tétsavé jusqu’à Véassita, et un lit depuis Ki tissa jusqu’à Véassita. » Cela soulève une grande difficulté. Il semble ici aller de soi que, pour Abayé, la michna qui dit qu’on lit Chekalim vise uniquement la lecture du maftir ; les six premiers lisent toujours dans l’ordre habituel. Pourtant, plus loin, à propos de « à la cinquième, on reprend leur ordre », Rabbi Ami et Rabbi Yirmeya discutent de l’ordre dont il s’agit. Abayé lui-même conclut que l’avis de Rabbi Ami paraît préférable : on reprend l’ordre des sections. Cela signifie qu’à Chekalim les sept lecteurs lisent tous Ki tissa, comme Rachi l’écrit explicitement plus loin.
והנראה בזה דאביי הדר ביה מהך דלקמן וכן מוכח ממ"ש כל הפוסקים בפשיטות בהאי דלקמן דלסדר הפטרות הוא חוזר כדרבי ירמיה אע"ג דרבי אמי ואביי הו"ל תרי לגבי רבי ירמיה ועוד דאביי בתראה הוא לגבי ר' ירמיה אע"כ דאפ"ה פסקו כר"י כיון דמסוגיא דהכא משמע דאביי גופא הדר ביה מהאי דלקמן
Il semble donc qu’Abayé soit revenu sur l’opinion rapportée plus loin. Cela ressort également de la décision unanime des décisionnaires : ils retiennent qu’on reprend l’ordre des haftarot, comme Rabbi Yirmeya, alors que Rabbi Ami et Abayé sont deux contre lui et qu’Abayé est postérieur à Rabbi Yirmeya. Ils ont néanmoins suivi Rabbi Yirmeya parce que notre passage montre qu’Abayé lui-même a abandonné l’autre position.
והא דלא אמרינן איפכא דהדר ביה מהך דהכא אע"ג דהך דלקמן דאחריתא הוא ואית לן למימר דהדר ביה מקמא כדאשכחן בש"ס טובא אלא דש"ה דמייתי סתמא דתלמודא ברייתא דת"כ דאביי דחל להיות בכי תשא קורין אותה וכופלין אותה ומייתי נמי לאידך ברייתא דחל להיות בפרשה הסמוכה בין מלפניה ובין מלאחריה קורין אותה וכופלין אותה ומסקינן דהיינו שכופלין אותה בשבתות וא"כ ע"כ היינו כדרבי ירמיה דלסדר הפטרות הוא חוזר כן נ"ל ברור בטעם שיטת הפוסקים
Pourquoi ne pas dire, à l’inverse, qu’il est revenu sur notre passage, puisque l’autre vient plus loin, comme on le fait souvent dans le Talmud ? Ici, la rédaction anonyme rapporte une baraïta qui appuie Abayé : lorsque Chekalim tombe à Ki tissa, on la lit et on la répète. Elle rapporte aussi celle qui dit que, si cela tombe dans une section voisine, avant ou après, on lit et on répète ; on conclut que la répétition a lieu sur deux Chabbatot. Cela correspond nécessairement à Rabbi Yirmeya, selon qui on reprend l’ordre des haftarot. Telle me paraît être clairement la raison du choix des décisionnaires.
אלא דלע"ד נראה עוד דאפשר דלא קשיא כלל דאביי אדאביי דלקמן דקאי אביי אמתני' דחמישית חוזרין לכסדרן משמע ליה לאביי כרבי אמי דלסדר הפרשיות הוא חוזר דבפרשת שקלים כל הז' קורין באותה פרשה דכי תשא עצמה
Une autre explication me semble cependant possible, sans aucune contradiction entre les deux propos d’Abayé. Lorsqu’il interprète la michna disant « à la cinquième, on reprend leur ordre », Abayé comprend, comme Rabbi Ami, qu’il s’agit de l’ordre des sections : à Chekalim, les sept lisent la même section de Ki tissa.
ואין חשש בדבר כיון דמעיקר דין המשנה אין סדר הקריאה כסדרן מעכב כלל אפילו בשאר שבתות השנה תדע דהא במערבא פסקו לדאורייתא בתלת שנין כדאמרינן לעיל בסמוך וא"כ ע"כ הדבר מסור לכל לקרות ז' הקרואים באיזה ענין שירצה וא"כ שפיר קאמר אביי בפ' שקלים יוכל לקרות הז' קרואים באותה פרשה עצמה והא דקתני במתניתין חוזרין לכסדרן היינו לסדר פרשיות ודייק לה שפיר דהוי דומיא דסיפא דלכל מפסיקין והיינו לענין פרשיות
Cela ne pose aucun problème, car, selon la règle fondamentale de la michna, suivre l’ordre hebdomadaire n’est pas une condition indispensable, même les autres Chabbatot de l’année. La preuve : en Occident, on achevait la Torah en trois ans, comme il a été dit plus haut. Le choix du passage lu par les sept personnes est donc laissé à chacun. Abayé peut ainsi dire qu’à Chekalim les sept peuvent lire cette seule section ; « on reprend leur ordre » signifie alors celui des sections, conformément à la suite : « pour toutes ces occasions, on interrompt », qui vise les sections.
משא"כ בסוגיא דהכא דר' יצחק ואביי איירי לפי האמת דלא קי"ל כבני מערבא אלא שעיקר קריאת התורה צריך להשלים כסדרן בכל שנה ושנה כדאמר רבי אמי גופא בפ"ק דברכות לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור ואמרינן עלה דרבי ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכולא שתא במעלי יומא דכיפורא וכו' אלמא דהכי הלכתא
Ici, en revanche, Rabbi Yitsḥak et Abayé parlent conformément à la pratique retenue : nous ne suivons pas les habitants d’Occident, mais devons achever la lecture ordonnée de la Torah chaque année. Rabbi Ami lui-même dit au premier chapitre de Berakhot que l’homme doit toujours achever ses sections avec la communauté. On y rapporte que Rabbi Bibi bar Abayé pensait achever toutes les sections de l’année la veille de Yom Kippour : cela atteste la règle.
ונראה דהיינו אי משום דקיי"ל כברייתא דרשב"א לקמן דאמר עזרא וכו' תיקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבת"כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ר"ה ויהיב טעמא למלתא אלמא שמעיקר התקנה לקרות כל התורה כסדרן לפי סדר השבתות ולהשלימן בכל שנה ושנה ודלא כבני מערבא
Elle peut venir de la baraïta de Rabbi Chimon ben Elazar, plus loin, selon laquelle Ezra a institué de lire les malédictions de Torat Cohanim avant Chavouot et celles du Deutéronome avant Roch Hachana, avec la raison de cette ordonnance : l’institution exige donc de lire toute la Torah dans l’ordre des Chabbatot et de l’achever chaque année, contrairement à l’usage occidental.
או משום דנהי דבזמן המשנה לא היה דבר קבוע לקרותה דוקא כסדרן אעפ"כ אח"כ נשתנה הדבר כיון דאשכחן הכי להדיא בהנך ברייתות דחל להיות בשבת הסמוכה או בכי תשא דמסקינן שכופלין אותה בשבתות
Ou bien, à l’époque de la michna, l’ordre n’était pas encore fixé de façon obligatoire ; il l’a été ensuite, comme le montrent les baraïtot qui prescrivent de répéter Ki tissa sur deux Chabbatot quand Chekalim tombe dans cette section ou sa voisine.
וכה"ג אשכחן לעיל בפ"ג דאף שלפי דין המשנה לא היו מברכין כי אם הפותח לפניה והמסיים לאחריה אפ"ה אמרינן התם דהאידנא כל הקורין צריכין לברך לפניה וא"כ ה"נ דכוותיה
Nous avons déjà trouvé un changement analogue : selon la michna, seul le premier lecteur bénissait avant et le dernier après ; pourtant, la Guemara dit qu’aujourd’hui tous les lecteurs bénissent avant. Il peut en être de même ici.
וכבר אפשר דהא בהא תליא דכיון שכל א' מברך לפניה ולאחריה אינו בדין שיברכו ז' פעמים לפניה ולאחריה על פרשה אחת לכופלה כמה פעמים מאי דלא אשכח בשאר פרשיות התורה ואין להאריך כאן יותר:
Peut-être les deux évolutions sont-elles liées : dès lors que chacun bénit avant et après, il ne convient pas de prononcer sept fois les bénédictions en répétant plusieurs fois une seule section, ce qu’on ne trouve pas pour les autres sections de la Torah. Il n’y a pas lieu de développer davantage ici.
אתמר חל ר"ח אדר להיות בואתה תצוה. אמר אביי קרו שיתא מואתה תצוה עד ועשית כיור נחשת וחד חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית כיור נחשת. וקי"ל כוותיה. חל להיות ר"ח אדר בכי תשא עצמה. אמר אביי קרו ו' מכי תשא עד ויקהל. וחד חוזר וקורא מכי תשא ועד ועשית כיור נחשת וקי"ל כוותיה דתניא כוותיה:
Il a été enseigné : lorsque Roch Hodech Adar tombe pendant Véta tétsavé, Abayé dit que six lisent depuis Véta tétsavé jusqu’à « Tu feras une cuve de cuivre », et qu’un autre reprend depuis Ki tissa jusqu’à « Tu feras une cuve de cuivre ». Nous retenons son avis. Lorsque Roch Hodech Adar tombe dans Ki tissa même, Abayé dit que six lisent de Ki tissa à Vayaqhel, puis qu’un reprend depuis Ki tissa jusqu’à « Tu feras une cuve de cuivre ». Nous retenons son avis, puisqu’une baraïta l’appuie.
ואסיקנא דפ' שקלים שחל להיות בואתה תצוה קרו שיתא מואת' תצוה עד ועשית כיור נחשת וחד חוזר וקורא משום פרשת שקלים מכי תשא עד ועשית דאי לא קרו אלא חדא זימנא ליכא הכירא דאמרי אוקומי הוא דמוקמי התם לפרש' ואתה תצוה
Nous concluons que si Cheqalim coïncide avec Tetsavé, six lecteurs lisent depuis Tetsavé jusqu’à « Tu feras une cuve de cuivre », puis un autre reprend Ki tissa jusqu’à ce passage pour Cheqalim. Si on ne lisait le passage qu’une fois, rien ne signalerait la lecture spéciale : on dirait simplement que la fin de Tetsavé a été fixée à cet endroit.
והאי חד דמהדר מכי תשא עד ועשית היינו ז' ממש ולמ"ד מפטיר עולה למנין ז' היינו מפטיר ולמ"ד מפטיר אינו עולה למנין ז' היינו א' מן הקוראין ולא בעינן דליקרו ז' בפ' עד ועשית והדר מפטיר וליקרי מכי תשא עד ועשית משום פ' דלא מיבעי ליה למקרי בעקר פרשה חד אלא העולים למנין הקוראי' ולהכי סתים לה סתומי
Celui qui reprend Ki tissa est réellement le septième lecteur. Selon l’opinion qui compte le maftir parmi les sept, c’est le maftir ; selon l’autre, c’est l’un des lecteurs. Il n’est pas nécessaire que les sept lisent d’abord jusqu’à « Tu feras », puis que le maftir reprenne Ki tissa pour Cheqalim : seul l’un des lecteurs comptés dans le nombre requis doit lire au sein de la section principale.
ושוב אין ראיה מכאן לדברי הרי"ף ז"ל כדכתיבנא לעיל
Voilà pourquoi la formulation reste générale et ne prouve pas la position du Rif, comme nous l’avons écrit plus haut.
והשתא נהגינן דקרי ז' בפרשת היום ומפטיר קרי בפ' שקלי' ושפיר דמי כדפרישנ' לעיל
Aujourd’hui, nous faisons lire sept personnes dans la section du jour, puis le maftir dans Cheqalim : cela convient, comme expliqué.
מי' אביי לא נחית בהא ונקיט לישנא דרווחא שלעולם הכי מעולה שיקרא פרשת הענין מי שעולה למנין ז' ולעולם אי' לך דלאו עכובא היא מי' השתא לא מתרמי לן פ' שקלים בואתה תצוה
Abayé ne traite pas de cette distinction ; il emploie la formule la plus large : il est toujours préférable que le passage propre à l’occasion soit lu par quelqu’un compté parmi les sept, mais on peut admettre que cela n’est pas indispensable. Actuellement, Cheqalim ne coïncide d’ailleurs pas avec Tetsavé.
וכן כשחל פ' שקלים בכי תשא עצמה קרו שיתא וכו' והשתא לא מתרמי לן:
De même, lorsque Cheqalim coïncide avec Ki tissa elle-même, six personnes lisent…, mais cela non plus ne se produit pas actuellement.
ת"ר הכל עולין למנין שבעה ואפי' אשה וקטן אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד צבור.
Les Sages ont enseigné : tous peuvent compter parmi les sept lecteurs, même une femme et un mineur ; mais les Sages ont dit qu’une femme ne lise pas en public, par respect pour la communauté.
איבעיא להו מפטיר מהו שיעלה למנין שבעה רב הונא ורב ירמיה בר אבא חד אמר עולה וחד אמר אינו עולה מ"ד עולה דהא קא קרי ומ"ד אינו עולה כדעולא דאמר עולא מפני מה אמרו המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה מפני כבוד תורה וכיון דמשום כבוד תורה הוא לא סליק למנינא
On a demandé si le maftir pouvait compter parmi les sept. Rav Houna et Rav Yirmeya bar Abba en discutent : l’un dit qu’il compte, l’autre qu’il ne compte pas. Pour le premier, il lit lui aussi ; pour le second, on applique les paroles d’Oula : pourquoi le maftir des Prophètes doit-il d’abord lire dans la Torah ? Par respect pour la Torah ; cette lecture ayant ce seul objet, il ne compte pas parmi les sept.
מיתיבי המפטיר בנביא לא יפחות מאחד ועשרים פסוקים כנגד שבעה שקראו בתורה ואם איתא עשרים וארבע הוו כיון דמשום כבוד תורה הוא. כנגדו נמי לא בעינן
On objecte : le maftir des Prophètes ne doit pas lire moins de vingt et un versets, correspondant aux sept lecteurs de la Torah. S’il fallait un lecteur supplémentaire, il faudrait vingt-quatre versets ! On répond : puisqu’il ne lit que pour l’honneur de la Torah, il n’est pas nécessaire de prévoir dans la haftara des versets correspondant à sa lecture.
משמע דבימי חכמי הגמרא לא היו רגילין לקרות למפטיר מה שקרא אחרון אלא היה קורא דבר אחר דאלו היה קורא מה שקרא אחרון כמנהגינו אמאי קאמר כיון דמשום כבוד תורה הוא כנגדו נמי לא בעינן תיפוק ליה דלא קראו אלא אחד ועשרים פסוקים ועוד קשה מהא דקא משני לעיל כיון דמשום כבוד תורה למנינא לא סליק טפי הוה ליה למימר כיון דאינו קורא אלא מה שקרא האחרון למנינא לא סליק אלא ש"מ שבימיהם היה המפטיר קורא פסוקים אחרים מה שלא קראו לפניו
Cela montre qu’au temps des sages de la Guemara, le maftir ne répétait pas habituellement la lecture du dernier, comme nous le faisons, mais lisait un autre passage. Autrement, pourquoi justifier l’absence de versets supplémentaires dans la haftara par l’honneur de la Torah ? Il suffirait de dire que seuls vingt et un versets ont été lus dans la Torah. De même, à l’argument selon lequel le maftir ne compte pas parce qu’il lit uniquement pour l’honneur de la Torah, il aurait été plus approprié de répondre qu’il répète seulement la lecture du dernier. On en déduit qu’il lisait alors des versets que les précédents n’avaient pas lus.
ותימה למה אין אנו נוהגין כן ונראה כי בימי חכמי הגמרא לא היו אומרים קדיש בין שביעי למפטיר לכן נהגו לגמור כל הסדר ואחר שנשלם הגמרא תיקנו לומר קדיש בין שביעי למפטיר ולכך נהגו לגמור כל הסדר קודם קריאת המפטיר כי לא מסתברא לומר קדיש באמצע הסדר
Pourquoi ne suivons-nous pas cet usage ? Il semble qu’au temps des sages de la Guemara on ne disait pas le Kaddich entre le septième et le maftir. On achevait donc toute la section [avec la lecture du maftir]. Après l’achèvement de la Guemara, on a institué le Kaddich entre le septième et le maftir ; on a alors achevé la section avant le maftir, car il ne convient pas de dire le Kaddich au milieu d’une section.
כיוצא בו מצינו שנשתנה הסדר אחר השלמת הגמרא שתיקנו לומר פסוקים ויראו עינינו אחר השכיבנו ובימי חכמי הגמרא לא נהגו כן וגם תיקנו לומר קדיש קודם תפלת ערבית להודיע שתפלת ערבית רשות () ולאפוקי מדברי ר' יוחנן דאמר בפ"ק דברכות (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית וכן נמי תיקנו לומר קדיש בין שביעי למפטיר לומר שאין ממנין השבעה ולכך צריכין לחזור מן הפרשה שקרא השביעי
On trouve un changement comparable dans l’ajout des versets « Que nos yeux voient » après Hachkivénou, qui n’existait pas à l’époque des sages de la Guemara. On a aussi institué le Kaddich avant la prière du soir pour indiquer que cette prière est facultative, contrairement à Rabbi Yoḥanan qui dit au premier chapitre de Berakhot : qui mérite le monde à venir ? Celui qui joint la délivrance du soir à la prière du soir. De même, le Kaddich séparant le septième du maftir indique que celui-ci ne fait pas partie des sept ; il doit donc relire dans la section du septième.
אבל ימים טובים וארבע פרשיות שמוציאין שני ספרים אין המפטיר חוזר וקורא מה שקרא אחרון אלא אומר קדיש אחר שקראו שבעה בשבת וחמשה בי"ט ובספר השני קורא המפטיר חובת היום וכשמוציאין שלשה ספרים קורין ששה באחד והשביעי בשני ואומר קדיש ובשלישי קורא המפטיר פרשה שהיא מעין ההפטרה אבל אם היה קורא השביע' בספר השני כשמוציאין שנים או בשלישי כשמוציאין שלשה היה המפטיר צריך לכפול לפי שלא יאמרו קדיש עד שיגמרו הפרשה. ואחר שגמרו פרשה אומר קדיש והמפטיר קורא מה שקרא השביעי
Aux fêtes et pour les quatre sections particulières, lorsqu’on sort deux rouleaux, le maftir ne répète cependant pas ce qu’a lu le dernier : on dit Kaddich après les sept du Chabbat ou les cinq du jour de fête, puis le maftir lit l’obligation du jour dans le second rouleau. Lorsqu’on sort trois rouleaux, six lisent dans le premier, le septième dans le deuxième ; on dit Kaddich, puis le maftir lit dans le troisième un passage correspondant à la haftara. Mais si le septième lisait dans le deuxième rouleau quand on en sort deux, ou dans le troisième quand on en sort trois, le maftir devrait répéter : on ne dit le Kaddich qu’après l’achèvement du passage ; après cela le maftir relit celui du septième.
וכן הנהיגו רבינו אליהו ורבינו משולם ז"ל (ומנהג כשר הוא) דלא מסתבר דקטן המפטיר שאינו מן המנין שיקרא חובת היום ובסדר רב עמרם כתוב שבמקום שמפסיקין בקדיש אין מפטיר עולה למנין שבעה הרי למדנו מדבריו שהיו רגילין להפסיק בקדיש בין שביעי למפטיר
C’est ce qu’ont institué Rabbénou Eliyahou et Rabbénou Mechoulam, de mémoire bénie, et c’est un bon usage : il ne paraît pas convenable qu’un mineur maftir, qui ne compte pas parmi les lecteurs requis, lise l’obligation du jour. Le Seder de Rav Amram écrit que, là où l’on intercale le Kaddich, le maftir ne compte pas parmi les sept ; cela nous apprend qu’on intercalait déjà le Kaddich entre le septième et le maftir.
ומה שאין מוציאין בשבת ספר תורה לקרות וביום השבת כמו שקורין בימים טובים קרבנות היום לפי שאין בפרשה של שבת רק שני פסוקים ו? לקרות אלא מענינו של יום
Pourquoi ne sort-on pas chaque Chabbat un rouleau pour lire « Au jour du Chabbat », comme on lit aux fêtes les sacrifices du jour ? La section du Chabbat ne contient que deux versets, et [le texte porte ici une lacune] (sens à vérifier) on ne doit lire que ce qui concerne ce jour.
ועוד טעם אחר דקאמרינן לקמן פרק בתרא (מגילה דף לא:) תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שהן קורין בהן מעלה אני עליהן כאלו הקריבום לפני ומוחל אני להם על כל עונותיהם ובקרבן שבת אין קרבן לכפר דכולן עולות
Autre raison : à la fin du traité, Dieu dit avoir institué l’ordre des sacrifices afin que leur lecture soit comptée comme leur offrande et qu’Il pardonne toutes les fautes ; or les sacrifices du Chabbat ne comprennent pas de sacrifice expiatoire, puisqu’ils sont tous des holocaustes.
והלכתא מפטיר עולה דקאמר בפרק בני העיר (מגילה דף ל.) ר"ח אדר שחל להיות בשבת בואתה תצוה אמר אביי קרו שיתא בואתה תצוה עד ועשית כיור נחשת וחד תני וקרי מן כי תשא עד ועשית כיור והיינו מפטיר אלמא מפטיר עולה למנין שבעה וכן הלכה
La halakha est que le maftir compte parmi les sept. En effet, le chapitre Bené haïr dit que, lorsque Roch Hodech Adar tombe pendant Véta tétsavé, Abayé prescrit six lecteurs dans Véta tétsavé jusqu’à « Tu feras une cuve de cuivre », et un qui reprend depuis Ki tissa jusqu’à ce passage : c’est le maftir. Il compte donc parmi les sept, et telle est la halakha.
ולכך אנו נוהגין בתענית במנחה ובתשעה באב וביוה"כ במנחה שהשלישי הוא מפטיר אבל בשבת השמיני מפטיר וביו"ט הששי וביוה"כ השביעי לפי שאנו רוצים לעשות מנהגינו אליבא דכולי עלמא דכיון דמוסיפים עליהן ניחא לכ"ע דלמאן דאמר עולה הוי מפטיר שמיני ואין בכך כלום דמוסיפין ולמ"ד מפטיר אינו עולה כבר קראו לפניו שבעה ואע"ג שקורא המפטיר בי"ט וביוה"כ בעניינא דיומא ואמרי' לקמן בפרק בתרא דקרו שיתא בואתה תצוה וחד קרי בכי תשא. מ"מ תקינו עכשיו שיקרא המפטיר שהוא שמיני עניינא דיומא כדי לנהוג אליבא דכ"ע. כך השיב רבינו תם ז"ל והרב רבינו משולם ז"ל וכן פסקו רב עמרם ורב האי גאון ז"ל. ודבר זה תלוי במה שנהגו להפסיק בקדיש בין שביעי למפטיר:
C’est pourquoi, à Minḥa d’un jeûne, à Ticha béAv et à Minḥa de Yom Kippour, le troisième est maftir. Mais le Chabbat, c’est le huitième ; aux fêtes, le sixième ; à Yom Kippour, le septième. Nous voulons ainsi suivre tous les avis : puisqu’on peut ajouter des lecteurs, celui qui dit que le maftir compte ne voit aucun problème à en faire le huitième ; selon l’autre avis, sept personnes ont déjà lu avant lui. Bien que le maftir lise l’obligation du jour aux fêtes et à Yom Kippour, et que la Guemara prescrive six lecteurs dans Véta tétsavé et un dans Ki tissa, on a maintenant institué que le maftir, huitième lecteur, lise le sujet du jour afin de satisfaire tous les avis. Ainsi ont répondu Rabbénou Tam et Rabbénou Mechoulam ; ainsi ont tranché Rav Amram et Rav Haï Gaon, de mémoire bénie. Cela dépend de l’usage d’intercaler le Kaddich entre le septième et le maftir.
מיתיבי חל להיות בפרשה הסמוכה לה בין מלפניה בין מלאחריה קורין אותה וכופלין אותה
בשלמא לאביי ניחא אלא לר' יצחק נפחא קשיא
אמר לך ר' יצחק נפחא ולאביי מי ניחא תינח לפניה לאחריה היכי משכחת לה
אלא מאי אית לך למימר כופלה בשבתות הכא נמי כופלה בשבתות
כופלה בשבתות - שקורין אותה שני שבתות זו אחר זו:
« On la répète sur des Chabbatot » : on la lit deux Chabbatot de suite.
חל להיות בכי תשא עצמה א"ר יצחק נפחא קרו שיתא מן ועשית עד ויקהל וחד קרי מכי תשא עד ועשית
מתקיף לה אביי השתא אמרי למפרע הוא דקרי אלא אמר אביי קרו שיתא עד ויקהל וחד תני וקרי מכי תשא עד ועשית
אמרי למפרע קא קרו פי' שאין כאן הכר כיון שהוא סדר א' אלא שאומר אותו למפרע:
« On dira qu’ils lisent à rebours » : rien ne distingue ici la lecture particulière, puisque c’est une seule section, simplement lue dans l’ordre inverse.
ראש חדש אדר שחל להיות בואתה תצוה שהיא סמוכה לכי תשא שהיא פרשת שקלים לפי סוגית ההלכה קורין חמשה בפרשת תצוה וששי בכי תשא ושביעי חוזר וקורא בכי תשא ומתוך כפילתו ניכר לכל שהיא פרשת שקלים ומ"מ שני ספרי תורה אין כאן הואיל והפרשה סמוכה ואין צריך גלילה
Lorsque Roch Hodech Adar tombe pendant Véta tétsavé, section voisine de Ki tissa qui est celle de Chekalim, le déroulement de la discussion conduit à faire lire cinq personnes dans Tétsavé, la sixième dans Ki tissa, puis la septième à nouveau dans Ki tissa : la répétition fait reconnaître à tous la lecture de Chekalim. Il n’y a alors pas besoin de deux rouleaux, les sections étant voisines et ne nécessitant pas d’enroulement.
ועכשו נוהגין להוציא שני ספרי תורה וקורין ששה בואתה תצוה ושביעי בכי תשא והוצאת הספר נותן היכר לכל על ענין הפרשה
De nos jours, on sort deux rouleaux : six lisent dans Véta tétsavé et le septième dans Ki tissa ; la sortie du rouleau rend reconnaissable la lecture particulière.
ויש נוהגין בזו בספר תורה אחת וקורין שבעה בואתה תצוה ומפסיקין בקדיש וקורא מפטיר בפרשת שקלים והקדיש מודיע הפרשה וכן נוהגין כשחל להיות בכי תשא עצמה ולפי ההלכה חל להיות בכי תשא עצמה קורין ו' כל הפרשה ואחר חוזר וקורא מכי תשא עד ועשית כיור
Certains n’emploient qu’un rouleau, font lire sept personnes dans Véta tétsavé, intercalent le Kaddich, puis font lire le maftir dans Chekalim ; le Kaddich signale la section. Ils procèdent de même lorsque Chekalim tombe dans Ki tissa même. Selon la règle talmudique, dans ce dernier cas, six lisent toute la section et un autre reprend de Ki tissa jusqu’à « Tu feras une cuve ».
לפי מנהגינו שאנו עושין פקוד ופסח בפשוטה סגור ופסח במעוברת אין פרשת שקלים באה לא בואתה תצוה ולא בכי תשא אלא בפשוטה או במשפטים או בתרומה ובמעוברת או באלה פקודי או בויקרא
Selon notre usage, résumé par « Peqod avant Pessaḥ dans une année ordinaire, Segor avant Pessaḥ dans une année embolismique », Chekalim ne tombe ni à Véta tétsavé ni à Ki tissa : dans une année ordinaire, elle tombe à Michpatim ou à Térouma ; dans une année embolismique, à Élé peqoudé ou à Vayiqra.
אבל בגלילות פורווינצא שעושין פקוד ופסח אף במעוברת וחולקין הסדרים לשנים באה לפעמים בואתה תצוה ולפעמים בכי תשא ודין קריאתה על הדרך שהזכרנו
Mais dans les régions de Provence où l’on applique « Peqod avant Pessaḥ » même dans une année embolismique et où l’on divise les sections en deux, elle tombe parfois à Véta tétsavé et parfois à Ki tissa : on suit alors les règles exposées.
ומפשוטה של סוגיא אתה למד שכל שיש שני ספרי תורה קורין ששה בראשונה ושביעי בשניה ולא שיוציאו את השניה בשביל מפטיר כמו שנוהגין בהרבה מקומות
Le sens simple du passage indique que, chaque fois qu’il y a deux rouleaux, six lisent dans le premier et le septième dans le second ; on ne sort pas le second pour le seul maftir, comme c’est l’usage en de nombreux lieux.
אלא שיש אומרים שבאותם הזמנים היה המפטיר מכלל השבעה ואין נראה כן שהרי שאלו בו אם עולה למנין שבעה אם לאו ואע"פ שנהגו כן במקצת מקומות אינו מנהג נאה וכל שכן כשהמפטיר קטן
Certains disent qu’à cette époque le maftir comptait parmi les sept. Cela ne semble pas exact, puisqu’on a précisément demandé s’il comptait ou non. Même si cet usage existe dans certains lieux, il n’est pas convenable, surtout quand le maftir est mineur.
אף גדולי הדורות למדו מסוגיא זו שכל שבת שיארע בו ראש חדש קורין בשניה מתחלת פרשת צו וביום השבת ובראשי חדשיכם ממה שאמרו בה אלא למאן דאמר פרשת צו מאי שני ואם לא כן הא שני שבכל שבת שיארע בו ראש חדש קורא מוביום השבת ובשקלים קורא מצו אלא שאף בכל שבת קורא מפרשת צו
De grands maîtres ont aussi déduit de ce passage que, chaque Chabbat coïncidant avec Roch Hodech, on lit dans le second rouleau depuis le début de la section Tsav, puis « Au jour du Chabbat » et « À vos nouvelles lunes ». La Guemara demande en effet : selon celui qui prescrit la section Tsav, qu’y a-t-il de différent ? Sans cette pratique, il y aurait une différence : chaque Roch Hodech tombant Chabbat on commencerait à « Au jour du Chabbat », mais à Chekalim on commencerait à Tsav.
ואין זה הכרח שמ"מ הנכנסין חושבין שבתחלת הפרשה התחילו ואף אותם שעמדו הואיל ופרשה אחת היא אין כאן הוכחה:
Cependant, cette preuve n’est pas contraignante : ceux qui entrent pensent qu’on a commencé au début de la section ; même pour ceux qui sont restés, puisqu’il s’agit d’une seule section, rien n’est probant.
תניא כוותיה דאביי חל להיות בכי תשא עצמה קורין אותה וכופלין אותה:
חל להיות בתוך השבת מקדימין לשבת שעברה: איתמר ר"ח אדר שחל להיות בערב שבת רב אמר מקדימין ושמואל אמר מאחרין
רב אמר מקדימין - וקורין בכי תשא לשבת שעבר כדתנן במתני':
« Rav dit : on avance » : on lit Ki tissa au Chabbat précédent, comme l’enseigne notre michna.
אתמר ר"ח אדר שחל להיות בע"ש רב אמר מקדימין וקורין פרשת שקלים בשבת שהיא כ"ו יום בשבט. שאם לא תקרא כך אלא בשבת שהיא ב' ימים באדר בצרי יומי דשלחנות דבעינן משעה שמשמיעין בשקלים עד ט"ו ואח"כ יוצאין השלחנות והנה אם תשמע בב' ימים לאדר נמצאו השלחנות יוצאין בי"ד יום.
Lorsque Roch Hodech Adar tombe vendredi, Rav dit qu’on avance : on lit Chekalim au Chabbat qui tombe le 26 Chevat. Si on attendait le Chabbat du 2 Adar, il manquerait des jours pour les tables des changeurs : il faut quinze jours entre l’annonce des chekalim et la sortie des tables. Une annonce le 2 Adar ne laisserait que quatorze jours.
ופריק שמואל דאמר מאחרין וקורין בשבת שהיא שני ימים באדר כיון דשלחנות כל אימת דחל ר"ח אדר בע"ש לא נפקי עד חד בשבת לא בצרי
Chemouel, qui diffère au Chabbat du 2 Adar, répond : chaque fois que Roch Hodech Adar tombe vendredi, les tables ne sortent que le dimanche ; il ne manque donc aucun jour.
ואקשינן לשמואל דתניא איזו היא שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בתוכה ודייקינן מאי לאו ע"ש דומיא דתוכה מה כשחל להיות בתוכה מקדמינן וקרינן פרשת שקלים אף כשחל ר"ח אדר בע"ש מקדמינן וקרינן משבת שעברה.
On lui objecte la baraïta : quel est le premier Chabbat ? Celui dans la semaine duquel tombe Roch Hodech Adar. « Même vendredi » ne doit-il pas être assimilé aux jours de semaine ? De même qu’on avance lorsque Roch Hodech tombe en semaine, on avancerait lorsqu’il tombe vendredi.
ופריק שמואל לא תימא בתוכה אלא בה. וכך היא סוגיא דמתניתין.
Chemouel répond : ne lis pas « dans sa semaine », mais « en lui », c’est-à-dire dans le Chabbat lui-même. Tel est le déroulement de l’explication de la michna.
ארבע פרשיות אלו לעולם אין קורין אותן בארבע שבתות רצופין אלא בהפסקה פעמים בהפסקה אחת פעמים בשתים והדבר תלוי בדברים אלו לעולם אם חל ראש חדש אדר בשבת קורין פרשת שקלים בו וכן בראש חדש ניסן שחל בשבת קורין פרשת החדש בו ביום ואם הגיעו באמצע שבת קורין פרשה בשבת הסמוכה להם ר"ל של שקלים בשבת הסמוכה לאדר ושל חדש בשבת הסמוכה לניסן ופרשת זכור לעולם אין קריאתה אלא בשבת שלפני פורים ופרשת פרה אין לה זמן קבוע אלא שלעולם סומכין אותה לפרשת החדש ואין מפסיקין בין שתיהם ר"ל בין פרה לחדש
On ne lit jamais ces quatre sections sur quatre Chabbatot consécutifs : il y a toujours une interruption, parfois deux. Voici les règles. Lorsque Roch Hodech Adar tombe Chabbat, on lit Chekalim ce jour-là ; de même, quand Roch Hodech Nissan tombe Chabbat, on lit Haḥodech ce jour-là. S’ils tombent en semaine, on lit la section au Chabbat qui les précède immédiatement : Chekalim avant Adar, Haḥodech avant Nissan. Zakhor se lit toujours au Chabbat précédant Pourim. Para n’a pas de date fixe, mais elle est toujours immédiatement suivie de Haḥodech, sans interruption entre les deux.
אחר שתדע הקדמות אלו צריך שתדע שאין אדר הסמוך לניסן בא באג"ה שלא יבא פסח בבד"ו ונמצא שאין אדר בא אלא בזבד"ו
Cela établi, il faut savoir qu’Adar précédant Nissan ne peut commencer dimanche, mardi ou jeudi, afin que Pessaḥ ne tombe ni lundi, ni mercredi, ni vendredi. Il ne peut donc commencer que Chabbat, lundi, mercredi ou vendredi.
כשבא בשבת קורין שקלים בו ביום וזכור לשבת שניה שהרי יחול פורים בששי שבה ומפסיקין לשבת של מחרת פורים שהוא יום ט"ו בחדש בין זכור לפרה שאלו היינו קורין פרה ביום ט"ו היה יום כ"ב באדר זמן קריאת חדש הואיל ואין מפסיקין בין פרה לחדש ואינה שבת הסמוכה לניסן שהרי יום כ"ט של אדר שבת ומחרתו ר"ח ניסן נמצא שהוצרכנו להפסיק בט"ו ובשבת כ"ב קורין פרה ובשבת של כ"ט קורין חדש וסי' זט"ו
S’il commence Chabbat, on lit Chekalim ce jour-là et Zakhor au deuxième Chabbat, car Pourim tombe le vendredi suivant. On interrompt au Chabbat qui suit Pourim, le 15 du mois, entre Zakhor et Para. Si l’on lisait Para le 15, on devrait lire Haḥodech le 22, puisqu’on ne les sépare pas ; or ce ne serait pas le Chabbat précédant immédiatement Nissan : le 29 Adar serait Chabbat et le lendemain Roch Hodech Nissan. Il faut donc interrompre le 15, lire Para le 22 et Haḥodech le 29. Le signe est « Zayin–15 ».
ואם חל ר"ח ביום ב' הרי קראו שקלים בשבת שעברה והרי יש מכאן ועד פורים שתי שבתות והוצרכנו לשבת הסמוכה לפורים בקריאת זכור נמצא שהוצרכנו להפסיק בין שקלי' לזכור שבת ראשונה של אדר שהוא יום ו' בו ושבת שלאחריה שהוא י"ג לאדר קורין [זכור] ומחרתו פורים וסי' ב"ו
Si Roch Hodech tombe lundi, Chekalim a été lue au Chabbat précédent. Deux Chabbatot séparent alors Roch Hodech de Pourim ; il faut réserver Zakhor à celui qui précède immédiatement Pourim. On interrompt donc au premier Chabbat d’Adar, le 6, entre Chekalim et Zakhor ; le Chabbat suivant, le 13, on lit [Zakhor], et Pourim tombe le lendemain. Le signe est « Beth–6 ».
ואם חל ר"ח אדר בד' הרי קראו שקלים בשבת שעברה ויש מכאן ועד פורים ב' שבתות שבת ד' באדר ושבת י"א באדר וא"כ צריכין להפסיק בשבת ד' ולקרוא זכור בשבת י"א שהיא סמוכה לפורים ושבת שהוא י"ח קורין פרה ושבת שהוא כ"ה קורין חדש ויום ה' שבאותו שבוע ר"ח ניסן וסי' ד"ד
Si Roch Hodech Adar tombe mercredi, Chekalim a été lue au Chabbat précédent. Il reste deux Chabbatot avant Pourim, le 4 et le 11 Adar. On interrompt donc le 4 ; on lit Zakhor le 11, juste avant Pourim, Para le 18 et Haḥodech le 25. Le jeudi de cette semaine-là est Roch Hodech Nissan. Le signe est « Daleth–4 ».
ואם חל ר"ח אדר בו' כבר קראו שקלים בשבת שעברה ויש מכאן ועד פורים שבת ב' אדר ושבת יום ט' בו וצריכים אנו להפסיק בשבת יום ב' כדי לקרוא זכור בשבת יום ט' שהיא סמוכ' לפורים שיחול ביום ה' שהוא י"ד לחדש
Si Roch Hodech Adar tombe vendredi, Chekalim a déjà été lue au Chabbat précédent. Avant Pourim viennent les Chabbatot du 2 et du 9 Adar. On interrompt le 2 pour lire Zakhor le 9, juste avant Pourim, qui tombe jeudi 14.
וכן אנו צריכין להפסיק בשבת שאחר פורים שהוא י"ו לאדר שהרי ניסן בא בשבת ואין בו הקדמה לקריאת חדש ונמצא שבת כ"ג באדר בין שבת שאמר פורים לשבת שבו ר"ח ניסן ומפני זה חוזרין ומפסיקין בשבת שאחר פורים שהוא י"ו לאדר ושבת שהוא כ"ג באדר קורין בפרה ושבת שהוא יום ל' והוא ראש חדש ניסן קורין חדש וסימן ובי"ו:
Il faut aussi interrompre le Chabbat suivant Pourim, le 16 Adar : Nissan commence Chabbat, et la lecture de Haḥodech ne doit pas être avancée. Le Chabbat du 23 Adar se trouve donc entre celui qui suit Pourim et celui de Roch Hodech Nissan. On interrompt ainsi à nouveau le 16, lit Para le 23 et Haḥodech le 30, qui est Roch Hodech Nissan. Le signe est « Vav–2–16 ».
רב אמר מקדימין דאם כן בצרי להו יומי שולחנות ושמואל אמר מאחרין אמר לך סוף סוף חמיסר במעלי שבתא מיקלע ושולחנות לא נפקי עד חד בשבא הלכך מאחרין
רב אמר מקדימין - וקורין בכי תשא לשבת שעבר כדתנן במתני':
« Rav dit : on avance » : on lit Ki tissa au Chabbat précédent, comme l’enseigne notre michna.
דאם כן - דמאחרין בצרי להו לשולחנות משני שבתות דאמרינן לעיל משום ששולחנות הוצרכו לישב במדינה בט"ו מקדימין וקורין מראש חודש שיהו דורשין שתי שבתות לפניהן כרבן שמעון בן גמליאל ואם תאחר עד למחרת ראש חדש אין כאן הקדמה שתי שבתות:
« Car autrement » : si l’on diffère, les tables disposent de moins de deux semaines. Nous avons dit plus haut que, les tables devant s’installer dans les villes le 15, on avance la lecture à Roch Hodech afin d’étudier deux semaines avant, selon Rabban Chimon ben Gamliel. Si l’on attend le lendemain de Roch Hodech, on n’a plus deux semaines d’avance.
חמיסר במעלי שבתא מיקלע - ואותו היום לא יתחילו לצאת ולישב במדינה מפני כבוד השבת:
« Le 15 tombe vendredi » : ce jour-là, les changeurs ne commencent pas à sortir installer leurs tables dans les villes, par respect pour Chabbat.
לא נפקי עד בחד בשבת - וכי מאחרת נמי איכא שתי שבתות הלכך מאחרין כדי שלא תצטרך להפסיק בין ב' פרשיות:
« Ils ne sortent que dimanche » : même en différant, il reste deux semaines. On diffère donc pour éviter d’avoir à interrompre entre les deux sections.
גמרא: רב אמר מקדימין דאם כן בצרי להו יומי לשולחנות. הא דנקט האי טעמא אע"ג דלרבן שמעון בן גמליאל הוא לרבותא נקטיה, כלומר אפילו לרבן שמעון בן גמליאל בצרי להו יומי משום דמודה הוא בהא דמשום שולחנות בעינן שיהו מקדימין וקורין מראש חדש וכדאמרינן לעיל (שם), וכל שכן לרבנן דבעינן שלשים יום משום ששואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום כדאיתא לעיל (שם).
« Rav dit : on avance, sans quoi il leur manquerait des jours pour les tables. » Pourquoi retenir cette raison, qui relève de Rabban Chimon ben Gamliel ? On peut dire que c’est pour renforcer l’argument : même selon lui, il manquerait des jours. Il reconnaît ici qu’il faut avancer la lecture à Roch Hodech à cause des tables, comme nous l’avons dit plus haut ; à plus forte raison selon les Sages, qui exigent trente jours parce qu’on questionne sur les lois de Pessaḥ trente jours avant Pessaḥ.
ואינו מחוור בעיני, דאם איתא הא דפרקינן אליבא דשמואל כיון דסוף סוף חמיסר במעלי שבתא קא מיקלע ולא נפקי עד חד בשבא האי פירוקא לא סליק אלא אליבא דרבן שמעון בן גמליאל בלחוד אבל לרבנן דאית להו טעמא דשואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום לא סליק דהא חסרי להו משלשים, ואכתי תיקשי לשמואל מדרבנן.
Cette explication ne me satisfait pas. Si elle était exacte, la réponse de Chemouel — le 15 tombant de toute façon vendredi, les tables ne sortent que dimanche — ne vaudrait que pour Rabban Chimon ben Gamliel. Elle ne répondrait pas aux Sages, pour qui la raison est de questionner trente jours avant Pessaḥ : il manquerait toujours des jours sur les trente ! La difficulté contre Chemouel subsisterait donc selon eux.
על כן נראה לי דלכולי עלמא אית לן טעמא דשולחנות, והא דאמרינן לעיל (שם) מתניתין דלא כרבן שמעון בן גמליאל דאי כרבן שמעון בן גמליאל בחמיסר סגיא דתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומר שתי שבתות ופרקינן אפילו תימא רבן שמעון בן גמליאל משום שולחנות, דאלמא משמע לכאורה דלרבנן לא הוי משום שולחנות אלא משום שאלת שלשים יום, לא היא דודאי מעיקרא הוה סבירא להו הכין משום דלא סליק אדעתייהו טעמא דשולחנות ומשום דלא אשכחן טעמא אחרינא להקדמת הקריאה תלו ליה בשאלת שלשים יום אבל למסקנא טעמא לכולהו משום שולחנות הוא.
Il me semble plutôt que tous retiennent la raison des tables. Plus haut, nous avons dit : la michna ne suit pas Rabban Chimon ben Gamliel, car, selon lui, le 15 suffirait, puisqu’il ne demande que deux semaines pour les questions sur les lois de Pessaḥ ; puis nous avons répondu que même lui exige l’avance à cause des tables. Cela semble indiquer que, pour les Sages, la raison serait les questions trente jours avant et non les tables ; mais ce n’est pas ainsi. Au début, on le pensait parce que la raison des tables n’avait pas encore été envisagée : faute d’autre explication pour la lecture anticipée, on l’avait rattachée aux questions des trente jours. À la conclusion, en revanche, tous retiennent la raison des tables.
ובהא מיתרצא לי אחריתי דקשיא לי אשמעתין דלעיל, דאי טעמא דפרשת שקלים משום שאלת הלכות אם כן אף בעצרת ובחג נקדים ונקרא פרשת מועדות בבית הכנסת דמאי שנא.
Cela résout pour moi d’autres difficultés du passage précédent. Si Chekalim était motivée par les questions sur les lois, pourquoi ne pas avancer aussi la lecture de la section des fêtes au Beith Haknesset avant Chavouot et Souccot ? Quelle différence ?
ועוד דבברייתא לא אמרו אלא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח אבל לקרות בפרשיות שבתורה לא שמענו.
De plus, la baraïta dit seulement qu’on questionne sur les lois de Pessaḥ avant Pessaḥ ; nous n’avons pas entendu qu’il faille lire des sections de la Torah.
ועוד דאפילו שאלת הלכות אינה מחוייבת, כלומר שיהו דורשין כן לרבים, שלא נאמרו הדברים אלא לשאול בבית המדרש ולומר דמי ששואל אינו בכלל גולם ששואל שלא בענין וכמו שכתבתי למעלה בפרק ראשון (ד, א ד"ה מאי),
Même ces questions ne créent pas une obligation de faire des exposés publics : il s’agit de questionner au Beith Hamidrach, afin que celui qui interroge ne soit pas tenu pour un ignorant posant une question hors sujet, comme je l’ai écrit au premier chapitre.
וכדמוכח נמי בתוספתא דמכלתין בפרק שלישי (ה"ב עי"ש) דתניא התם בבית הועד שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום רבן שמעון בן גמליאל אומר אין פחות משתי שבתות,
La Tossefta du traité, au troisième chapitre, le montre aussi : « Dans la maison d’assemblée, on questionne sur les lois de Pessaḥ trente jours avant Pessaḥ ; Rabban Chimon ben Gamliel dit : pas moins de deux semaines. »
והיינו נמי דהכא תניא שואלין ולקמן בשלהי פירקין (מגילה לב, א) תניא משה תקן להם לישראל שיהו דורשין הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת והכא תני שואלין, דאלמא בפסח ובעצרת ממש דורשין אבל קודם להן אין דורשין אלא שואלין.
Ici aussi il est dit « on questionne », tandis qu’à la fin du chapitre il est enseigné : Moché a institué pour Israël qu’on expose les lois de Pessaḥ à Pessaḥ, celles de Chavouot à Chavouot. Pendant la fête même on fait donc des exposés ; avant, on pose seulement des questions.
אלא ודאי עיקר הענין כמו שכתבתי דלמסקנא טעמא דכולהו משום שולחנות הוא, ואין מדקדקין במה שהיו סבורין מעיקרא כיון דלא סליק. כך נראה לי.
L’essentiel est bien ce que j’ai écrit : à la conclusion, tous se fondent sur les tables. Il ne faut pas tirer de précision de l’hypothèse initiale, puisqu’elle a été écartée. Ainsi me semble-t-il.
תנן חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת אחרת מאי לאו אפילו בע"ש לא בתוך השבת דוקא
בתוך שבת דוקא - דאי מאחרת ודאי בצרי להו יומי לשולחנות:
« Précisément en semaine » : si, dans ce cas, on différait, il manquerait assurément des jours avant l’installation des tables.
מאי לאו אפילו בערב שבת לא בתוך השבת דוקא. איכא למידק, מאי קא מקשה מינה לשמואל ואמר מאי לאו אפילו בערב שבת דמשמע דלרב אפילו בערב שבת קא מיירי, והא על כרחין אפילו לרב אי אפשר דמיירי בערב שבת מדקתני מתניתין (לעיל כט, א) בשניה זכור בשלישית פרה אדומה ומאי בשניה ובשלישית דקתני שניה ושלישית להפסקה ואסיפא קאי דקתני (שם) חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה כדבעינן למימר קמן ואפילו לרב, הלכך אי בשחל בתוך השבת ואפילו בערב שבת קאמר אם כן על כרחין מפסיקין בשבת שלאחר הפורים שהוא ששה עשר באדר והוא סימן ובי"ו כדאמרינן לקמן דפרשת פרה קורין אותה בשבת הסמוכה לראש חדש ניסן ואוקימנא בדאיקלע ראש חדש ניסן בשבת דהיינו דאיקלע ראש חדש אדר בערב שבת דאדר הסמוך לניסן לעולם חסר ואם כן אין קורין פרשת פרה בשלישית להפסקה אלא ברביעית וכן ברביעית החדש אינה אלא בחמישית, אלא על כרחין מתניתין בין לרב בין לשמואל לא מיירי בשחל בערב שבת.
« Ne s’agit-il pas même de vendredi ? Non, il s’agit strictement de la semaine. » Pourquoi objecter cela à Chemouel, comme si, pour Rav, la michna parlait même de vendredi ? Même selon Rav, elle ne peut nécessairement pas viser vendredi. Elle enseigne : « à la deuxième, Zakhor ; à la troisième, Para ». Ces deuxième et troisième Chabbatot se comptent depuis l’interruption, et renvoient à la fin : si Roch Hodech tombe en semaine, on avance au Chabbat précédent et on interrompt le suivant, comme nous l’expliquerons plus loin, même pour Rav. Si « en semaine » incluait vendredi, il faudrait nécessairement interrompre le Chabbat après Pourim, le 16 Adar, selon le signe « Vav–2–16 ». En effet, Para doit se lire au Chabbat précédant Roch Hodech Nissan ; on a précisé que cela concerne Nissan commençant Chabbat, donc Adar commençant vendredi, puisque l’Adar précédant Nissan est toujours incomplet. Para ne se lirait donc pas au troisième Chabbat depuis l’interruption, mais au quatrième, et Haḥodech non au quatrième mais au cinquième. La michna ne parle donc pas d’un Roch Hodech tombant vendredi, aussi bien selon Rav que selon Chemouel.
ויש לומר דהוא הדין דהוה מצי למימר ליה ולטעמיך לרב מי ניחא, אלא טובא איכא בגמרא דהוה מצי למימר ולטעמיך ולא אמר.
Réponse : on aurait effectivement pu dire « selon ton raisonnement, est-ce satisfaisant pour Rav ? », mais il existe de nombreux passages de la Guemara où cette réplique aurait été possible sans être formulée.
והא נמי דאקשינן בשניה זכור והא הכא כיון דאיקלע ראש חדש אדר בשבת מיקלע פורים ערב שבת וקתני בשניה זכור ופריק רב פפא מאי שניה שניה להפסקה, הוא הדין דהוה מצי למיפרך ולטעמיך לרב מי ניחא דהא תינח שניה שלישית ורביעית מאי איכא למימר,
Il en va de même lorsqu’on objecte : « à la deuxième, Zakhor », alors que, si Roch Hodech Adar tombe Chabbat, Pourim tombe vendredi ; Rav Papa répond que c’est le deuxième Chabbat après l’interruption. Là aussi, on aurait pu répliquer : selon ton raisonnement, est-ce satisfaisant pour Rav ? Admettons le deuxième, mais que faire du troisième et du quatrième ?
דאי בשחל להיות בשבת קאי ומאי שניה שניה לשקלים אם כן מאי קאמר בשלישית פרה ברביעית החדש דאינה אלא ברביעית ובחמישית, דהא אין קורין פרשת פרה בשלישית לשקלים אלא ברביעית כדי שתהא סמוכה לפרשת החדש ומפסיקין בשבת שלאחר הפורים דהיא ט"ו לאדר וסימן זט"ו, ואם כן אם נאמר בשלישית לשקלים פרה אינה אלא רביעית וכן נמי ברביעית החדש אינה רביעית אלא חמישית,
Si la michna vise Roch Hodech tombant Chabbat et si « deuxième » signifie deuxième depuis Chekalim, Para et Haḥodech ne se lisent pas aux troisième et quatrième Chabbatot, mais aux quatrième et cinquième. On ne lit pas Para au troisième Chabbat depuis Chekalim : on la lit au quatrième pour la rapprocher de Haḥodech, et l’on interrompt le Chabbat après Pourim, le 15 Adar, selon le signe « Zayin–15 ». Dire « à la troisième, Para » et « à la quatrième, Haḥodech » ne correspondrait donc pas au troisième ni au quatrième, mais au quatrième et au cinquième.
אלא דהוא הדין דהוה מצי למימר ולטעמיך לרב מי ניחא, והרבה איכא דכוותה דהוה מצי למימר ולטעמיך ולא אמר.
On aurait ainsi pu demander « selon ton raisonnement, est-ce satisfaisant pour Rav ? » ; nombreux sont les cas où l’on aurait pu le faire et où on ne l’a pas fait.
ת"ש איזו היא שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בתוכה ואפילו בערב שבת מאי לאו אפילו בע"ש דומיא דתוכה מה תוכה מקדימין אף ע"ש מקדימין
איזו היא שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בתוכה. ואפי' בע"ש פירוש בה בשב' עצמה. כשם כשחל ר"ח אדר בשבת עצמה קורין בה פרשת שקלים כך אפילו אם חל להיות בע"ש קורין בשבת עצמה. והא פלוגתא דרב ושמואל כתנאי היא דתניא מסרגין לשבתות דברי ר' יהודה כו'. פירוש מסרגין מפסיקין כדתנן קראה סירוגין ומפרשינן פיסקי פיסקי.
« Quel est le premier Chabbat ? Celui dans lequel tombe Roch Hodech Adar, même vendredi. » Selon cette lecture, « en lui » signifie dans le Chabbat lui-même : comme on lit Chekalim lorsque Roch Hodech Adar tombe Chabbat, on la lit encore à ce Chabbat lorsqu’il est tombé vendredi. La discussion entre Rav et Chemouel correspond à celle des Tannaïm : « On espace les Chabbatot », dit Rabbi Yehouda, etc. Espacer signifie interrompre, comme dans « il l’a lue par intervalles », expliqué : par fragments.
ת"ש אי זו היא שבת א' וכו' כדתניא מסרגין לשבתו' פי' שמפסיקין בין שקלים לזכור מלשון סירוגין ודוקא בהן אבל בין פרה להחדש לדברי הכל אין מסרגין לעולם וסימניך בין הכוסות האלו אם רצה לשתות ישתה בין ג' לד' לא ישתה דברי ר' יהודה הנשיא רשב"ג אומר אין מסרגין אלא סומכין שקלי' לזכור:
« Viens et entends : quel est le premier Chabbat ? » Puis : « On espace les Chabbatot. » Cela signifie qu’on interrompt entre Chekalim et Zakhor, du mot sirouguin, intervalles. Cela ne concerne que ces deux sections : entre Para et Haḥodech, tous s’accordent pour ne jamais interrompre. Le signe en est : entre ces coupes, si l’on veut boire, on peut boire ; entre la troisième et la quatrième, on ne boit pas. Tels sont les propos de Rabbi Yehouda Hanassi. Rabban Chimon ben Gamliel dit qu’on n’espace pas mais qu’on fait suivre Chekalim de Zakhor.
אמר שמואל בה וכן תנא דבי שמואל בה
אמר שמואל - האי בתוכה דקתני לאו תוך שבוע אלא תוך שבת עצמו:
« Chemouel dit » : l’expression « à l’intérieur » ne vise pas l’intérieur de la semaine, mais le Chabbat lui-même.
וכן תנא דבי שמואל - בתוספתא דהך ברייתא אי זו היא שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בה ביום שבת עצמו ואפילו חל בערב שבת של אתמול כאילו חל בה אלמא מאחרין אשמועינן:
« Ainsi enseigne l’école de Chemouel » : dans la Tossefta de cette baraïta, le premier Chabbat est celui où Roch Hodech Adar tombe « en lui », le jour même du Chabbat. Même s’il est tombé la veille, vendredi, on le traite comme s’il tombait ce Chabbat. Elle enseigne donc qu’on diffère.
כתנאי מסרגין לשבתות דברי ר' יהודה הנשיא ר"ש בן אלעזר אומר אין מסרגין אמר ר"ש בן אלעזר אימתי אני אומר אין מסרגין בזמן שחל להיות בע"ש אבל בזמן שחל להיות בתוך השבת מקדים וקורא משבת שעברה אע"פ שהוא שבט:
מסרגין - לשון סירוגין כלומר מפסיקין לשבתות בין פרשה ראשונה לשניה כשחל ר"ח בחול שמקדימין לשעבר דא"כ בצרי להו יומי לשולחנות ומפסיקין לשבת הבאה ולשבת שלישית קורין זכור כדי שתהא סמוכה זכור לפורים:
« On espace » vient de sirouguin : on ménage un Chabbat entre la première et la deuxième section lorsque Roch Hodech tombe en semaine. On avance la lecture au Chabbat précédent, sans quoi il manquerait des jours pour les tables ; on interrompt le Chabbat suivant et on lit Zakhor au troisième Chabbat, afin que Zakhor soit proche de Pourim.
אין מסרגין - כדמפרש ואזיל:
« On n’espace pas » : comme la suite va l’expliquer.
אימתי אני אומר אין מסרגין בזמן שחל להיות בערב שבת - דכי נמי מאחרין לא בצרי יומי לשולחנות כדאמר שמואל לעיל סוף סוף שולחנות לא יתבי עד חד בשבת הלכך מאחרין ואין כאן סירוג:
« Quand dis-je qu’on n’espace pas ? Lorsque cela tombe vendredi » : même en différant, il ne manque pas de jours avant les tables, puisque, comme Chemouel l’a dit plus haut, elles ne s’installent de toute façon que dimanche. On diffère donc et il n’y a pas d’interruption.
אבל בזמן שחל להיות בתוך השבת - דאי מאחרת לה בצרי להו יומא לשולחנות על כרחך נקדים ויש כאן סירוג:
« Mais lorsque cela tombe en semaine » : différer ferait manquer des jours avant les tables. Il faut nécessairement avancer ; il y a donc un espacement.
ואמר ר' שמעון אימתי אני אומר אין מסרגין. כלומר שאין מפסיקין אלא שקורין שבת אחר שבת בזמן שחל ר"ח אדר להיות ע"ש מכלל דסבר שקורין פרשת שקלים למחר כשמואל ולפיכך אין מפסיקין. ות"ק סבר מקדימין וקורין משעה שעברה אע"פ שהיא שבט כרב ומפסיקין בשבת שהיא שני ימים באדר. וקי"ל כרב. ואע"ג דפריק שמואל לטעמיה לית הלכתא כוותיה:
Rabbi Chimon précise : quand dis-je qu’on n’espace pas, c’est-à-dire qu’on n’interrompt pas mais qu’on lit deux Chabbatot successifs ? Lorsque Roch Hodech Adar tombe vendredi. Il lit donc Chekalim le lendemain, comme Chemouel, et n’interrompt pas. Le premier Tanna, lui, avance la lecture au Chabbat précédent, même encore en Chevat, comme Rav, puis interrompt le Chabbat du 2 Adar. La halakha suit Rav ; bien que Chemouel ait expliqué les textes selon son opinion, la halakha ne le suit pas.
אמר רשב"גא אימתי אני אומ' אין מסרגין בזמן שחל להיות ר"ח אדר בע"ש שמקדימין שקלים לשעבר ומפסיקין בשבת שניה וקורין זכור לג' והלכתא כותיה ויהיב רבנן סימן ובי"ו כלומר שיום ראשון חדש אדר בו' יש ב' הפסקו' בב' באדר ובי"ו באדר הפסק' אחרת בין זכור לפרה וכד מקלע אדר בשבת קורין בו ביום שקלי' לשבת אחרת זכור לה סמיכה לפורים שהוא בו' דקי"ל כרב פורים שחל להיות בע"ש מקדימין ומפסיקין לשבת שלאחר פורים ולשבת אחרת פרה ולשבת אחרת החדש וסימן ז"טו כר"ח בז' היינו שבת הפסקה בט"ו לחדש דהיינו לשבת ג':
« Rabban Chimon ben Gamliel dit : quand dis-je qu’on n’espace pas ? Lorsque Roch Hodech Adar tombe vendredi » [l’enchaînement de ce début dans la source est difficile] (sens à vérifier). On avance alors Chekalim au Chabbat précédent, on interrompt au deuxième et on lit Zakhor au troisième ; telle est la halakha. Les Sages donnent le signe « Vav–2–16 » : quand le premier jour d’Adar tombe vendredi, il y a deux interruptions, le 2 Adar et le 16, cette dernière entre Zakhor et Para. Si Adar commence Chabbat, on lit Chekalim ce jour-là et Zakhor au Chabbat suivant, qui précède Pourim tombant vendredi : nous suivons Rav, selon qui on avance lorsque Pourim tombe vendredi. On interrompt le Chabbat après Pourim, puis on lit Para au suivant et Haḥodech encore au suivant. Le signe est « Zayin–15 » : Roch Hodech le septième jour, Chabbat, entraîne une interruption le 15, c’est-à-dire au troisième Chabbat.
וכד מקלע ר"ח בב' מקדימין שקלים לשעבר ואכתי ב' שבתות קודם פורים מפסיקין בשבת א' שאחר ר"ח ושוב אין מפסיקין וסימן בו' וכד מקלע ר"ח אדר בד' מפסיקין נמי לשבת שלאחריו בלבד וסימן ד"ד ולעולם לא מיקלע ר"ח באג"ה דא"כ הוי בד"ו פסח ולעולם לא בד"ו פסח:
Lorsque Roch Hodech tombe lundi, on avance Chekalim au Chabbat précédent. Il reste deux Chabbatot avant Pourim : on interrompt au premier après Roch Hodech, puis il n’y a plus d’interruption. Le signe est « Beth–6 ». Lorsque Roch Hodech Adar tombe mercredi, on interrompt de même uniquement au Chabbat suivant : le signe est « Daleth–4 ». Roch Hodech ne tombe jamais dimanche, mardi ou jeudi, car Pessaḥ tomberait alors lundi, mercredi ou vendredi ; or Pessaḥ ne tombe jamais ces jours-là.
בשנייה זכור וכו': איתמר פורים שחל להיות בע"ש רב אמר מקדימין פרשת זכור ושמואל אמר מאחרין
רב אמר מקדימין כי היכי דלא תיקדום עשיה לזכירה ושמואל אמר מאחרין אמר לך כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמיסר עשיה וזכירה בהדי הדדי קא אתיין
הכי גרסינן כי היכי דלא ליקדום עשייה לזכירה:
Voici la leçon à lire : « afin que l’accomplissement ne précède pas le souvenir ».
תנן בשניה זכור והא כי מיקלע ריש ירחא בשבת מיקלע פורים בערב שבת וקתני בשניה זכור אמר רב פפא מאי שניה שניה להפסקה
תנן בשניה זכור - קא סלקא דעתך אראש חודש אדר שחל להיות בשבת קאי דמיירי ביה רישא דמתניתין:
« Nous avons appris : à la deuxième, Zakhor » : on suppose d’abord que cela se rapporte à Roch Hodech Adar tombant Chabbat, cas dont traite le début de la michna.
שניה להפסקה - כלומר לאו ארישא קאי אלא אסיפא קאי דקתני חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה ועלה קאי ואמר בשבת של אחר הפסקה קורין זכור ובתוך שבוע שלאחריה יהא פורים:
« Deuxième après l’interruption » : cela ne se rapporte pas au début mais à la fin : lorsque Roch Hodech tombe en semaine, on avance au Chabbat précédent et on interrompt au suivant. Puis la michna précise qu’au Chabbat suivant cette interruption on lit Zakhor ; Pourim tombera dans la semaine qui suit.
בפרש"י בד"ה שנייה להפסקה כו' אלא אסיפא קאי דקתני חל להיות בתוך השבת כו' ומפסיקין לשבת כו' עכ"ל אין רצונו אסיפא דחל בתוך השבת דמפסיקין דהא השתא לשמואל בחל להיות ר"ח בשבת נמי מפסיקין אלא אסיפא דקתני מפסיקין בין שחל ראש חדש בשבת בין בתוך השבת קאי וק"ל:
Rachi explique « deuxième après l’interruption » : « cela vise la fin, qui dit : si cela tombe en semaine… on interrompt un Chabbat… ». Il ne veut pas dire que cela vise uniquement le cas final où Roch Hodech tombe en semaine et où l’on interrompt : à ce stade, selon Chemouel, même quand Roch Hodech tombe Chabbat on interrompt. Il renvoie plutôt à la clause finale « on interrompt », que Roch Hodech tombe Chabbat ou en semaine. C’est clair.
אמר רב פפא מאי שניה שניה להפסקה כלומר דכי קתני בב' זכור לא קאי ארישא ולא שהיא שבת שניה לשקלים אלא אסיפא קאי שחל בתוך השבת ומפסיקין בשבת ראשונה של אדר וקורין בשניה לה זכור ובג' פרה אדומה ובד' החדש דתו ליכא הפסקה וסימן ב"ו או ד"ד:
Rav Papa explique : « deuxième » signifie deuxième en comptant l’interruption. « À la deuxième, Zakhor » ne se rapporte ni au début ni au deuxième Chabbat après Chekalim, mais à la fin : lorsque Roch Hodech tombe en semaine, on interrompt au premier Chabbat d’Adar, lit Zakhor au deuxième, Para au troisième et Haḥodech au quatrième. Il n’y a ensuite aucune autre interruption. Le signe est « Beth–6 » ou « Daleth–4 ».
וכד מקלע ער"ש דאיכא ב' הפסקות והוי סימן ובי"ו הא פרישנא לעיל דע"ש לא מיקרי תוך השבת וכ"ת לעיל דהוה פרכינן מדשמואל מסיפא ואמרי מאי לאו אפילו בע"ש נימא ליה ולטעמיך דס"ד בתוך השבת מיקרי אפילו ע"ש לרב מי ניחא והא קתני בג' פרה אדומה ומאי שלישי להפסקה והא אין קורין להפסקה כד מקלע ר"ח בע"ש דסימניך ובי"ו ולי"ו שבת ג' להפסקה היא
Lorsque Roch Hodech tombe vendredi et qu’il y a deux interruptions, le signe est « Vav–2–16 ». Nous avons expliqué plus haut que vendredi n’est pas appelé ici « en semaine ». Mais, plus haut, lorsqu’on objectait à Chemouel à partir de la fin de la michna : « ne s’agit-il pas même de vendredi ? », pourquoi ne pas avoir répondu : selon ton propre raisonnement, qui inclut vendredi dans « en semaine », est-ce satisfaisant pour Rav ? Il est dit « à la troisième, Para » : troisième depuis l’interruption ? Or lorsque Roch Hodech tombe vendredi, selon le signe « Vav–2–16 », on ne lit pas Para à ce troisième Chabbat, qui tombe le 16 et constitue une interruption !
וי"ל כדאמרן לעיל דאה"נ דמצינן למיפרך ולטעמיך ולא חייש
On peut répondre comme précédemment : on aurait effectivement pu opposer « selon ton raisonnement », mais on n’y a pas prêté attention.
א"נ והוא הנכון דרב פפא מילתא בעלמא קאמר שניה להפסקה אבל תנא לא נחית להני אלא סדר פרשיות הוא מונה ועל שם עצמם קורא אותם וג' וד' כלומר שניה לפרשיות וג' לפרשיות באי זו שבת דמקלע בין בשניה וג' לשבתות החדש או לא:
Ou bien — et c’est la bonne explication — Rav Papa ne fait qu’expliquer l’expression « deuxième après l’interruption » ; le Tanna n’entre pas dans ces calculs. Il énumère l’ordre des sections et les désigne par elles-mêmes : deuxième section, troisième section, quatrième section, quelle que soit leur place effective, au deuxième ou au troisième Chabbat du mois, ou ailleurs.
תא שמע איזו שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת מאי לאו ערב שבת דומיא דתוכה מה תוכה מקדימין אף ערב שבת מקדימין
איזו היא שבת שניה - כלומר שבת של פרשה שניה פרשת זכור:
« Quel est le deuxième Chabbat ? » : le Chabbat de la deuxième section, Zakhor.
בתוכה - לאחריה ואפילו חל פורים בערב שבת:
« Dans sa semaine » : après lui, même si Pourim tombe vendredi.
אמר שמואל בה וכן תנא דבי שמואל בה
בה - ביום שבת עצמו קורין הפרשה בו ביום ואפילו חל בערב שבת אתמול כאילו חל לשבת שלמחר והיינו כשמואל:
« En lui » : on lit la section le jour même du Chabbat. Même si Pourim est tombé hier, vendredi, on le traite comme s’il tombait au Chabbat suivant. C’est l’avis de Chemouel.
חל להיות בשבת עצמה אמר ר"ה לדברי הכל אין מקדימין ורב נחמן אמר עדיין היא מחלוקת איתמר נמי א"ר חייא בר אבא אמר רבי אבא אמר רב פורים שחל להיות בשבת מקדים וקורא בשבת שעברה זכור:
חל להיות פורים בשבת - דברי הכל אין קורין זכור לשעבר דהא השתא לא קדמה עשייה לזכירה וגבי מוקפין קדמה זכירה לעשייה:
« Si Pourim tombe Chabbat » : selon tous, on ne lit pas Zakhor au Chabbat précédent, car, à présent, l’accomplissement ne précède pas le souvenir ; pour les villes fortifiées, le souvenir précède même l’accomplissement.
עדיין היא מחלוקת - אף בזו אמר רב מקדימין כדי שתקדם זכירה לעשייה דעיירות:
« Le désaccord demeure » : même ici, Rav dit d’avancer afin que le souvenir précède l’accomplissement dans les villes ouvertes.
עדיין היא מחלוקת איתמר נמי וכו' - קשיא אמאי לא פריך מברייתא דקתני איזוהי שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת ולרב הוי מצי למימר ואפי' בשבת שלאחר כך וכל שכן בערב שבת שלפניה שמקדימין לשבת שעברה וי"ל דהך ברייתא היינו ברייתא דבסמוך אחר מתני' דברביעית החדש הזה ואגב דתני ואפילו בערב שבת גבי שבת ראשונה וגבי שבת רביעית דהוי דוקא תנא נמי בהא בערב שבת ולא בשבת אף על גב דלא הוי דוקא:
« Le désaccord demeure ; il a également été rapporté… » Pourquoi n’objecte-t-on pas la baraïta : le deuxième Chabbat est celui dans la semaine duquel tombe Pourim, même vendredi ? Selon Rav, elle aurait pu dire « même au Chabbat suivant », et à plus forte raison le vendredi qui le précède, puisqu’on avance au Chabbat précédent. Réponse : cette baraïta est celle qui figure plus loin, après la clause « à la quatrième, Haḥodech ». Puisqu’elle dit « même vendredi » pour le premier et le quatrième Chabbat, où cette précision est stricte, elle emploie aussi ici « vendredi » et non « Chabbat », bien qu’ici ce ne soit pas une limite stricte.
עדיין היא מחלוקת איתמר נמי וכו'. קשיא אמאי לא פריך מברייתא דקתני איזוהי שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת ולרב הוי מצי למימר ואפי' בשבת שלאחר כך וכל שכן בערב שבת שלפניה שמקדימין לשבת שעברה וי"ל דהך ברייתא היינו ברייתא דבסמוך אחר מתני' דברביעית החדש הזה ואגב דתני ואפילו בערב שבת גבי שבת ראשונה וגבי שבת רביעית דהוי דוקא תנא נמי בהא בערב שבת ולא בשבת אף על גב דלא הוי דוקא:
« Le désaccord demeure ; il a également été rapporté… » Pourquoi n’objecte-t-on pas la baraïta : le deuxième Chabbat est celui dans la semaine duquel tombe Pourim, même vendredi ? Selon Rav, elle aurait pu dire « même au Chabbat suivant », et à plus forte raison le vendredi qui le précède, puisqu’on avance au Chabbat précédent. Réponse : cette baraïta est celle qui figure plus loin, après la clause « à la quatrième, Haḥodech ». Puisqu’elle dit « même vendredi » pour le premier et le quatrième Chabbat, où cette précision est stricte, elle emploie aussi ici « vendredi » et non « Chabbat », bien qu’ici ce ne soit pas une limite stricte.
איתמר נמי אמר רבי אבא אמר רבי חייא בר אשי אמר רב פורים שחל להיות בשבת מקדים וקורא זכור שבת שעברה. איכא למידק דאם כן לא תהא הפסקה בין פרשת שקלים לפרשת זכור, ואנן תנן (לעיל מגילה כט, א) חל להיות בתוך השבת מקדימין לשבת שעברה ומפסיקין לשבת הבאה. ויש לומר דאחד בשבת לא מיקרי בתוך השבת אלא התחלת השבת, ומתניתין לא מיירי כלל אליבא דרב בשחל להיות באחד בשבת.
Il a aussi été rapporté au nom de Rav : lorsque Pourim tombe Chabbat, on avance et on lit Zakhor au Chabbat précédent. Mais alors il n’y aurait pas d’interruption entre Chekalim et Zakhor ! Or la michna enseigne : si Roch Hodech tombe en semaine, on avance au Chabbat précédent et on interrompt au suivant. Réponse : dimanche n’est pas appelé ici « en semaine », mais le commencement de la semaine. Selon Rav, la michna ne traite pas du tout du cas où Roch Hodech tombe dimanche.
בשלישית פרה אדומה וכו': תנו רבנן איזו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים מאחריה איתמר ר' חמא בר' חנינא אמר שבת הסמוכה לר"ח ניסן
איזו היא שבת שלישית - שקורין בו פרשה שלישית:
« Quel est le troisième Chabbat ? » : celui où l’on lit la troisième section.
ולא פליגי הא דאיקלע ר"ח ניסן בשבת הא דאיקלע באמצע שבת:
הא דאיקלע ראש חודש ניסן ביום השבת - שלא הוצרך להקדים פרשת החודש לשבת שעברה קרינן לשבת שעברה פרה אדומה כרבי אחא בר' חנינא ולא בסמוכה לפורים לסמוך אזהרת טמאים לפסח והיכא דחל ראש חודש ניסן באמצע שבת שהוצרכנו לקרות פרשת החודש בשבת שלפניה הוזקקנו להקדים פרשת פרה לשבת שלפני שבת שהיא סמוכה לפורים מאחריה:
« Lorsque Roch Hodech Nissan tombe Chabbat » : puisqu’on n’a pas dû avancer Haḥodech au Chabbat précédent, on lit Para à ce Chabbat précédent, comme Rabbi Aḥa bar Ḥanina, et non juste après Pourim. On rapproche ainsi de Pessaḥ l’avertissement aux personnes impures. Quand Roch Hodech Nissan tombe en semaine et qu’il faut lire Haḥodech au Chabbat précédent, on doit avancer Para au Chabbat d’avant, qui suit immédiatement Pourim.
אמר רב פפא ולא פליגי הא דאיקלע ראש חדש ניסן בשבת הא דאיקלע באמצע שבת. כלומר, כל שהוא חל באמצע שבת לעולם קורין פרה בשבת הסמוכה לפורים מאחריהם, פירוש בשבת שהיא לאחר פורים של פרזים ושל כרכים דהיינו בשבת שלאחר חמשה עשר, וסימן ב"ו ד"ד שאם חל ראש חדש ניסן ביום ג' ראש חדש אדר חל בב' ואין מפסיקין אלא בשבת שלאחריו בלבד שהוא לו יום ו' וכן נמי בשחל בחמישי חל ראש חדש אדר בד' ואין מפסיקין אלא בשבת שלאחריו שהוא לו יום ד',
Rav Papa dit qu’il n’y a pas de désaccord : un cas concerne Roch Hodech Nissan tombant Chabbat, l’autre en semaine. Chaque fois qu’il tombe en semaine, on lit toujours Para au Chabbat qui suit Pourim, c’est-à-dire après Pourim des villes ouvertes et des villes fortifiées, donc après le 15. Les signes sont « Beth–6 » et « Daleth–4 » : si Roch Hodech Nissan tombe mardi, Roch Hodech Adar tombe lundi et l’on n’interrompt qu’au Chabbat suivant, le 6 ; s’il tombe jeudi, Adar commence mercredi et l’on n’interrompt qu’au Chabbat suivant, le 4.
אבל כשחל ראש חדש ניסן באחד בשבת וחל ראש חדש אדר בשבת אי אפשר לקרות פרשת פרה בשבת שלאחר פורים לבני עיירות דהיינו יום פורים לבני כרכים משום דבעינן שיהו קורין פרשת החדש בשבת הסמוך לראש חדש ניסן ואם היינו קורין פרשת פרה בשבת הסמוך לפורים דהיינו יום ט"ו באדר נמצא שהיינו צריכין לקרות פרשת החדש בשבת שניה לו דקאי בכ"ב באדר ונמצא סוף אדר בשבת ונמצא קורא פרשת החדש שתי שבתות קודם לראש חדש ניסן,
Mais lorsque Roch Hodech Nissan tombe dimanche et Roch Hodech Adar Chabbat, on ne peut lire Para au Chabbat qui suit Pourim des villes ouvertes, qui est Pourim des villes fortifiées : on veut lire Haḥodech au Chabbat immédiatement avant Roch Hodech Nissan. Lire Para le 15 obligerait à lire Haḥodech le Chabbat suivant, le 22 ; la fin d’Adar tomberait encore Chabbat, et Haḥodech aurait ainsi été lue deux Chabbatot avant Roch Hodech Nissan.
ואם תאמר שיקראו פרשת פרה בשבת הסמוכה לפורים ויפסיקו בינה ובין פרשת החדש אי אפשר וכדאמרינן בירושלמי (פ"ג ה"ה) סימן לדבר בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה,
Peut-on alors lire Para juste après Pourim et interrompre entre elle et Haḥodech ? Non, comme le dit le Talmud de Jérusalem : le signe est qu’entre ces coupes on peut boire, mais pas entre la troisième et la quatrième.
וטעמא דמילתא כאידך דאיתמר בירושלמי (שם) דבדין היה שתקדים פרשת החדש לפרשת פרה שבאחד לחדש הוקם המשכן ולא נשרפה פרה אלא בשני אלא מפני מה הקדימוה מפני שהיא טהרתן של ישראל
La raison est donnée ailleurs dans le Talmud de Jérusalem : Haḥodech aurait dû précéder Para, puisque le Michkan fut dressé le 1er du mois et que la vache ne fut brûlée que le 2 ; on a pourtant avancé Para parce qu’elle est la purification d’Israël.
והלכך די לנו אם נקדים אותה שבת אחת קודם לפרשת החדש, וכיון שכן הא דתניא איזו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים מאחריה על כרחין מאחרי הפורים של פרזים ושל כרכים קאמר ומפסיקין בחמשה עשר וסימן זט"ו.
Il nous suffit donc de l’avancer d’un Chabbat avant Haḥodech. La baraïta définissant le troisième Chabbat comme celui qui suit Pourim doit ainsi viser celui qui suit Pourim des villes ouvertes et des villes fortifiées : on interrompt le 15, selon le signe « Zayin–15 ».
והרב ר' אלחנן ז"ל נתן טעם אחר לדבר, משום דלשמואל דאמר פורים שחל להיות בערב שבת כלומר פורים דעיירות דהיינו ארבעה עשר מאחרין, אם כן נמצא קורא באותה שבת שתי פרשיות פרשת זכור ופרשת פרה ואינו בדין שיהו קורין שתים בשבת אחת.
Rabbi Elḥanan a donné une autre raison : selon Chemouel, lorsque Pourim des villes ouvertes, le 14, tombe vendredi, on diffère Zakhor. On lirait alors ce même Chabbat deux sections, Zakhor et Para ; il ne convient pas de lire deux sections particulières le même Chabbat.
הא דאיקלע ראש חדש ניסן בשבת. כלומר, קורין פרשת פרה בשבת הסמוכה לראש חדש ניסן ולא בשבת הסמוכה לפורים מאחריהם, ואע"פ שיש שבת אחת סמוכה מאחריהם שהיו יכולין לקרות בה. וטעמא נמי כדאמרית לעיל (בסמוך), דפרשת החדש קורין אותה בשבת עצמה שחל להיות בה ראש חדש ניסן וכיון שכן אי אפשר נמי להקדים ולהפסיק בינה ובין פרשת פרה, והלכך מפסיקין בשבת שלאחר פורים דקאי ביום י"ו לאדר והיינו סימן ובי"ו.
« Lorsque Roch Hodech Nissan tombe Chabbat » : on lit Para au Chabbat précédant Roch Hodech Nissan, et non à celui qui suit Pourim, même si ce dernier aurait pu servir à sa lecture. La raison est celle que nous venons d’exposer : Haḥodech se lit le Chabbat même de Roch Hodech Nissan ; on ne peut donc avancer Para puis interrompre entre elles. On interrompt ainsi au Chabbat suivant Pourim, le 16 Adar, selon le signe « Vav–2–16 ».
ברביעית (שמות יב, ב) החדש הזה לכם: תנו רבנן ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין כי תשא ומפטירין ביהוידע ואי זו היא שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בתוכה ואפילו בערב שבת בשניה זכור ומפטירין (שמואל א טו, ב) פקדתי ואי זו היא שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת
תנו רבנן כו' - ברייתא זו מפורשת למעלה בסירוגין לרב כדאית ליה ולשמואל כדאית ליה:
« Les Sages ont enseigné… » : cette baraïta a été expliquée plus haut, par passages, selon Rav conformément à son avis et selon Chemouel conformément au sien.
ת"ר ר"ח אדר שחל להיות בשבת קורין בכי תשא ומפטירין ביהוידע. ואיזו היא שבת ראשונה כל שחל ר"ח אדר להיות בתוכה ואפילו בע"ש. בשניה זכור ומפטירין כה אמר ה' צבאות פקדתי. איזו היא שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפי' בע"ש.
Les Sages ont enseigné : lorsque Roch Hodech Adar tombe Chabbat, on lit Ki tissa et l’on prend la haftara de Yehoyada. Quel est le premier Chabbat ? Celui dans la semaine duquel tombe Roch Hodech Adar, même vendredi. À la deuxième, on lit Zakhor et la haftara « Ainsi parle l’Éternel des armées : J’ai rappelé… ». Quel est le deuxième Chabbat ? Celui dans la semaine duquel tombe Pourim, même vendredi.
בשלישית פרה אדומה ומפטירין (יחזקאל לו, כה) וזרקתי עליכם ואי זו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים מאחריה ברביעית החדש הזה ומפטירין (יחזקאל מה, ט) כה אמר ה' [אלהים] בראשון באחד לחדש
בשלישית פרה אדומה ומפטירין וזרקתי עליכם. ואיזו היא שבת שלישית כל שסמוכה לפורים מאחריה. וזה כשחל ר"ח ניסן באמצע שבת אבל אם חל ר"ח ניסן להיות בשבת נמצאת שבת שלישית הסמוכה לר"ח ניסן. ברביעית החדש הזה. ומפטירין כה אמר ה' בראשון באחד לחדש כו' בחמישי' חוזרין לכסדרן.
À la troisième, on lit Para adouma et la haftara « Je répandrai sur vous… ». Quel est le troisième Chabbat ? Celui qui suit immédiatement Pourim. Cela vaut lorsque Roch Hodech Nissan tombe en semaine ; s’il tombe Chabbat, le troisième Chabbat est celui qui précède Roch Hodech Nissan. À la quatrième, on lit « Ce mois-ci… » et la haftara « Ainsi parle l’Éternel : au premier mois, le premier jour du mois… ». À la cinquième, on reprend l’ordre habituel.
ירושלמי ר' בא בשם ר' חייא בר אשי אין מפסיקין בין פורים לפרה. ר' לוי אמר אין מפסיקין בין פרה להחודש. וסימניהן של פרשיות הללו בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה. ובדין הוא שיקדום החדש לפרה שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני ימים בניסן נשרפה הפרה. ולמה הקדימוה. מפני שהיא טהרתו של כל ישראל.
Le Talmud de Jérusalem rapporte : Rabbi Ba, au nom de Rabbi Ḥiyya bar Achi, dit qu’on n’interrompt pas entre Pourim et Para. Rabbi Lévi dit qu’on n’interrompt pas entre Para et Haḥodech. Le signe de ces sections est celui des coupes : entre ces coupes, si l’on veut boire, on peut boire ; entre la troisième et la quatrième, on ne boit pas. Il aurait été logique que Haḥodech précède Para : le Michkan fut dressé le 1er Nissan et la vache fut brûlée le 2. Pourquoi l’a-t-on avancée ? Parce qu’elle est la purification de tout Israël.
ואיזו היא שבת רביעית כל שחל ר"ח ניסן להיות בתוכה ואפילו בע"ש:
ואי זו היא שבת רביעית כו' ואפילו בערב שבת - בהא מודה שמואל דערב שבת דומיא דתוכה ומקדימין דא"א מאחרין קדמה עשייה לשמיעה
« Quel est le quatrième Chabbat… même vendredi » : ici, Chemouel reconnaît que vendredi est assimilé aux jours de semaine et qu’on avance. On ne peut différer : l’accomplissement précéderait l’annonce.
ואנן נוהגין בכולהו כרב חוץ מפורים שחל להיות בשבת עצמה דההיא לא איקלע כלל דא"כ הוי ר"ח אדר באחד בשבת וראש חודש ניסן בשני בשבת שהרי אדר לעולם חסר וא"כ הוה ליה פסח בשני בשבת וקיימא לן דלא בד"ו פסח לעולם
Nous suivons Rav dans tous ces cas, à l’exception de Pourim tombant Chabbat même : ce cas ne se présente jamais. Il supposerait Roch Hodech Adar un dimanche, Roch Hodech Nissan un lundi — Adar étant toujours incomplet — et donc Pessaḥ un lundi ; or Pessaḥ ne tombe jamais lundi, mercredi ou vendredi.
וימים הראויין לקביעת ראש חודש אדר זבד"ו וסימן מסורת הפסקת פרשיות כך זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו
Les jours possibles de Roch Hodech Adar sont Chabbat, lundi, mercredi et vendredi, soit « Zayin–Beth–Daleth–Vav ». La tradition des interruptions se résume ainsi : « Zayin–15, Beth–6, Daleth–4, Vav–2–16 ».
זהו פירוש זט"ו אם בא ראש חודש אדר בשבת יהא לך הפסקת פרשה ביום חמשה עשר ולא יותר שהרי ביום ראש חודש קורין פרשת שקלים ולשבת הבאה פרשת זכור כדתניא בברייתא אי זו היא שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בערב שבת ומתני' נמי תנן בשניה זכור והיינו כרב דאמר פורים שחל להיות בע"ש מקדימין ועכשיו יחול פורים בערב שבת ואנו מקדימין כרב אבל לשבת שלישית של אדר שהוא יום ט"ו לחודש מפסיקין ובשבת רביעית (לחודש) שהיא סמוכה לפורים של מוקפין מאחריהן קורין פרה אדומה דתניא בברייתא אי זו היא שבת של פרשת פרה כל שסמוכה לפורים מאחריה ואוקימנא היכא דחל ר"ח ניסן בחול וזה יחול באחד בשבת שהוא חול ופרשת החודש קורין בשבת שלאחרי' שהרי היא סמוכה לר"ח ניסן הרי לך פי' זט"ו
« Zayin–15 » : si Roch Hodech Adar tombe Chabbat, on n’interrompt que le 15. À Roch Hodech on lit Chekalim ; au Chabbat suivant, Zakhor, comme la baraïta qui définit le deuxième Chabbat comme celui dans la semaine duquel tombe Pourim, même vendredi. Notre michna dit aussi « à la deuxième, Zakhor », selon Rav qui avance lorsque Pourim tombe vendredi. Ici Pourim tombe vendredi et nous avançons selon Rav. Au troisième Chabbat d’Adar, le 15, on interrompt. Au quatrième, qui suit Pourim des villes fortifiées, on lit Para, conformément à la baraïta : le Chabbat de Para suit Pourim ; nous avons précisé que cela vaut lorsque Roch Hodech Nissan tombe en semaine, ici dimanche. On lit Haḥodech au Chabbat suivant, juste avant Roch Hodech Nissan. Voilà « Zayin–15 ».
פירוש ב"ו אם בא ר"ח אדר בשני בשבת תהא הפסקה בשבת שלאחר ר"ח שהוא יום ששה לאדר שהרי הקדמת פרשת שקלים בשבת שעברה כדתנן חל להיות בתוך השב' מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה ושוב אין לך הפסקה בהן שהרי שבת שלאחריה נקראת פרשת זכור והוא יום י"ג לחודש ופורים ליום מחר ושבת של אחריה פרשת פרה אדומה שהיא סמוכה מאחריה ושבת של אחריה יום כ"ז לחודש קורין פרשת החודש שהיא סמוכה לר"ח ניסן והרי לך פירוש ב"ו
« Beth–6 » : si Roch Hodech Adar tombe lundi, on interrompt au Chabbat suivant Roch Hodech, le 6 Adar ; on avait avancé Chekalim au Chabbat précédent, selon la michna : quand cela tombe en semaine, on avance au précédent et on interrompt au suivant. Ensuite, plus d’interruption : le Chabbat suivant, le 13, on lit Zakhor ; Pourim est le lendemain. Au Chabbat d’après on lit Para, qui suit immédiatement Pourim ; au suivant, le 27, Haḥodech, juste avant Roch Hodech Nissan. Voilà « Beth–6 ».
פירוש ד"ד אם בא ר"ח אדר בד' בשבת תהא לך הפסקה בד' לחודש שבת של אחר ר"ח שהרי הקדמת פרשת שקלים בשבת שלפני ר"ח כל הטעם כטעם פירושו של ב"ו ואין לך עוד הפסקה בהן והרי לך פירוש ד"ד
« Daleth–4 » : si Roch Hodech Adar tombe mercredi, on interrompt le 4 du mois, au Chabbat qui suit Roch Hodech, puisqu’on a avancé Chekalim au Chabbat précédent. Toute la raison est la même que pour « Beth–6 » ; il n’y a pas d’autre interruption. Voilà « Daleth–4 ».
פירוש ובי"ו אם בא ר"ח בששי בשבת יהא לך הפסקה אחת ליום מחר שהוא שני לחודש והשניה ביום ששה עשר הראשונה ביום מחר כדתניא חל להיות בתוך השבת מקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת שניה דסבירא לן כרב דאמר ע"ש כאמצע שבת ומקדימין לשעבר ומפסיקין לשבת הבאה ופרשת זכור בשבת של אחריה שהוא יום תשעה לחודש והיא סמוכה לפורים ובשבת שלאחר פורים שהוא ששה עשר לחודש יפסיק פעם שניה ואף על פי שסמוכה מאחריה לא תקרא פרה אדומה כדאמר רב חמא בר חנינא לעיל דהיכא דחל ראש חדש ניסן בשבת קורין פרשה שלישית בשבת הסמוכה לר"ח ניסן כדי שתקרא פרשת החודש בשבת של ראש חודש ופרשת פרה בשבת שלפניה והוא יום כ"ג לחדש.
« Vav–2–16 » : si Roch Hodech tombe vendredi, on interrompt une première fois le lendemain, le 2, et une seconde fois le 16. La première interruption est le lendemain, selon la baraïta : quand cela tombe en semaine, on avance au précédent et on interrompt au deuxième Chabbat. Nous suivons Rav, qui assimile vendredi aux jours de semaine : on avance et on interrompt au suivant. Zakhor est lue au Chabbat d’après, le 9, qui précède Pourim ; au Chabbat suivant Pourim, le 16, on interrompt une seconde fois. Bien qu’il suive Pourim, on n’y lit pas Para : Rav Ḥama bar Ḥanina a dit plus haut que, si Roch Hodech Nissan tombe Chabbat, on lit la troisième section au Chabbat précédant Roch Hodech Nissan, afin de lire Haḥodech le Chabbat de Roch Hodech et Para au précédent, le 23.
דרך קצרה סימן ימי קביעת ר"ח אדר זבד"ו וסימן ההפסקות זט"ו ב"ו ד"ד ובי"ו חל ר"ח אדר בשבת ביום ז' ההפסקה בט"ו עשר לחודש ולא יותר חל ר"ח אדר ביום ב' הפסקה בו' לחודש ולא יותר חל ראש חדש אדר ביום ד' הפסקה ביום ד' ולא יותר חל ראש חודש אדר ביום ששי הפסקה ביום ב' לחדש וביום י"ו לחדש:
En abrégé : les jours de fixation de Roch Hodech Adar sont « Zayin–Beth–Daleth–Vav » ; ceux des interruptions sont « Zayin–15, Beth–6, Daleth–4, Vav–2–16 ». Roch Hodech Adar Chabbat, le septième jour : seule interruption le 15 ; lundi : seule interruption le 6 ; mercredi : seule interruption le 4 ; vendredi : interruptions le 2 et le 16.
בד"ה ואי זו היא שבת רביעי כו' איזהו שבת שניה כל שחל פורים להיות בתוכה ואפילו בע"ש ומתני' כו' עכ"ל כצ"ל:
Dans le commentaire commençant par « Quel est le quatrième Chabbat… », il faut lire ainsi : « Quel est le deuxième Chabbat ? Celui dans la semaine duquel tombe Pourim, même vendredi ; et notre michna… ». Telle est la leçon correcte.
בחמישית חוזרין לכסדרן וכו': לסדר מאי ר' אמי אמר לסדר פרשיות הוא חוזר ר' ירמיה אמר לסדר הפטרות הוא חוזר
לסדר פרשיות - שבשבתות הללו הפסיקו סדר פרשיות דלא קראו אלא ארבע פרשיות הללו:
« L’ordre des sections » : pendant ces Chabbatot, on a interrompu l’ordre des sections et lu uniquement ces quatre sections particulières.
לסדר הפטרות הוא חוזר - שעד הנה מפטירין מעין ארבע פרשיות הללו השנויות לעיל בברייתא:
« On reprend l’ordre des haftarot » : jusqu’ici, les haftarot correspondaient aux quatre sections énumérées plus haut dans la baraïta.
לסדרן מאי ר' ירמיה אמר לסדר הפטרות וקי"ל כוותיה.
Quel ordre reprend-on ? Rabbi Yirmeya dit : l’ordre des haftarot, et la halakha le suit.
ואקשינן לר' ירמיה ממשנתנו דתני לכל מפסיקין לתעניות ולמעמדות כלומר מניחין ענינו של יום וקורין [בענין] תעניות ובענין המעמדו' ענין מעמדות כדתנן במעמדו' במעשה בראשית. ומפורש בפ' בשלשה פרקים הכהנים כו' תעניות כדתנן ברכות וקללות
On lui objecte notre michna : on interrompt pour les jeûnes et les maamadot, c’est-à-dire qu’on délaisse le sujet habituel du jour pour lire le sujet du jeûne ou celui des maamadot. La michna précise : aux maamadot, le récit de la Création, dont l’ordre est détaillé dans le chapitre de Taanit commençant « À trois moments, les prêtres… » ; aux jeûnes, les bénédictions et les malédictions.
ואי אמרת לסדר ההפטרות הפטרה בחול מי איכא דפסיק לה ואמר הפטרה דתעניות והפטרה דמעמדות.
Si l’on parle de l’ordre des haftarot, y a-t-il en semaine une haftara qu’on interromprait pour celles du jeûne ou des maamadot ?
ופריק במקום שיש הפטרה כגון אלו השבתות שפירשנו מפסיקין להפטרה וקורין בהפטרה של זה הענין ובמקום שאין הפטרה בחול כגון שני וחמישי מפסיקין לסדר פרשיות ולא קשיא הא כדאיתא והא כדאיתא:
Réponse : là où il y a une haftara, comme aux Chabbatot exposés, on interrompt celle-ci pour lire la haftara correspondant à l’événement. Là où il n’y en a pas, en semaine, lundi ou jeudi, on interrompt l’ordre des sections de la Torah. Il n’y a pas de difficulté : chaque clause s’applique selon son cas.
אמר אביי כוותי' דר' אמי מסתברא דתנן לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים לתעניות ולמעמדות וליוה"כ
לתעניות ולמעמדות - על כרחך הני בשבת לא הוו וקתני מפסיקין ובחול ליכא הפטרה:
« Pour les jeûnes et les maamadot » : ces occasions ne tombent nécessairement pas Chabbat ; pourtant, il est dit qu’on interrompt. Or en semaine il n’y a pas de haftara.
בשלמא למ"ד לסדר פרשיות הוא חוזר היינו דאיכא פרשה בחול אלא למ"ד לסדר הפטרות הוא חוזר הפטרה בחול מי איכא
ואידך הא כדאיתא והא כדאיתא
הא כדאיתא כו' - ודאי מפסיקין בחול פרשת היום אבל בשבת שיש הפטרה מפסיקין בהפטרות וקורין בהפטרה מעין המאורע:
« Ceci selon son cas… » : en semaine, on interrompt effectivement la section habituelle du jour. Mais le Chabbat, où il y a une haftara, on interrompt les haftarot habituelles pour lire une haftara correspondant à l’occasion.
ובתעניות למה לי הפסקה ליקרי מצפרא בענינא דיומא ובמנחה בתעניתא מסייע ליה לר"ה דאמר ר"ה מצפרא כינופיא
ובתעניות למה לי הפסקת - פרשיות לרבי ירמיה פריך דאמר היכא דאפשר לא מפסקינן תעניות כיון דאיכא קריאה במנחה למה יפסקו שחרית:
« Aux jeûnes, pourquoi interrompre les sections ? » : la question vise Rabbi Yirmeya, qui dit qu’on n’interrompt pas lorsqu’on peut l’éviter. Puisqu’il y a une lecture à Minḥa les jours de jeûne, pourquoi interrompre celle de Chaḥarit ?
מצפרא כינופיא - מאספין בני אדם ובודקין ומזהירין אם יש בידם עבירה ויחדלו כדי שיתקבל התענית לפיכך אין פנאי בשחרית לקרות בתורה:
« Le matin, rassemblement » : on rassemble les habitants, on recherche les fautes qu’ils auraient commises et on les exhorte à y renoncer, afin que le jeûne soit agréé. Il n’y a donc pas le temps de lire la Torah à Chaḥarit.
ואקשינן בתעניות למה לי הפסקה ליקרו בצפרא בענינא דיומא כו'. ואוקימנא מצפרא כנופיא ועד פלגיה דיומא מעייני במילי דמתא.
On objecte : aux jeûnes, pourquoi interrompre ? Qu’on lise le matin le sujet ordinaire du jour, etc. Nous avons établi que le matin est consacré au rassemblement et que, jusqu’à la moitié du jour, on examine les affaires de la ville.
היכי עבדינן אמר אביי מצפרא לפלגיה דיומא מעיינינן במילי דמתא מפלגיה דיומא לפניא ריבעא דיומא קרא ומפטרי וריבעא דיומא בעו רחמי שנאמר (נחמיה ט, ג) ויקראו בספר תורת ה' אלהיהם רביעית היום ורביעית (היום) מתוודים ומשתחוים
במילי דמתא - בודקים אם תהיה עבירה בידם:
« Les affaires de la ville » : on vérifie si les habitants ont commis une faute.
ומפלגיה דיומא רבעא דיומ' קרו ומפטרי ורבעא דיומא בעו רחמי שנאמר ויקראו בספר תורת האלהים רביעית היום [ורביעית] מתודים ומשתחוים לה' אלהיהם.
À partir de la moitié du jour, pendant un quart du jour on lit la Torah et la haftara ; pendant un quart, on demande miséricorde, comme il est dit : « Ils lurent dans le livre de la Torah de Dieu un quart du jour ; [un quart], ils se confessaient et se prosternaient devant l’Éternel leur Dieu. »
מנהג חכמים בתעניותיהם שהיו מתפללין שחרית כדרכן ואח"כ מפשפשין במעשי העיר עד חצות היום מחצי היום ואילך רביעית היום קורין ומפטירין ורביעית הנשאר מאריכין בתפלה עד הערב:
Lors des jeûnes, les Sages avaient coutume de prier Chaḥarit comme à l’ordinaire, puis d’examiner les actions des habitants de la ville jusqu’à midi. À partir de midi, un quart du jour était consacré à la lecture de la Torah et de la haftara ; pendant le dernier quart, ils prolongeaient la prière jusqu’au soir.
ואיפוך אנא לא ס"ד דכתיב (עזרא ט, ד) ואלי יאספו כל חרד בדברי אלהי ישראל על מעל הגולה ואני יושב משומם עד למנחת הערב וכתיב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי:
ואיפוך אנא - לומר דהני ב' רביעיות דקרא שחרית פלגינהו:
« J’inverserais » : je pourrais dire que les deux quarts mentionnés dans le verset se répartissent pendant la matinée.
ובמנחת הערב וגו' - וסיפא דקרא ואפרשה כפי אל ה' אלמא לפניא בעו רחמי והני קראי תרוייהו בספר עזרא:
« À l’offrande du soir… » : la suite du verset dit « j’étendis mes mains vers l’Éternel ». Cela montre qu’on demandait miséricorde vers le soir. Ces deux textes se trouvent dans le livre d’Ezra [désignation qui comprend ici Néhémie].
וכתיב ובמנחת הערב קמתי מתעניתי. ש"מ דתפלה דתענית' במנחת הערב:
Il est écrit : « À l’offrande du soir, je me levai de mon jeûne. » On en déduit que la prière du jeûne est à l’heure de l’offrande du soir.
מתני׳ בפסח קורין בפרשת מועדות של תורת כהנים בעצרת (דברים טז, ט) שבעה שבועות בראש השנה (ויקרא כג, כד) בחדש השביעי באחד לחדש ביוה"כ (ויקרא טז, א) אחרי מות ביו"ט הראשון של חג קורין בפרשת מועדות שבתורת כהנים ובשאר כל ימות החג בקרבנות החג
מתני' פרשת מועדות שבתורת כהנים - שור או כבש (ויקרא כב) וביומא קמא מיירי ובברייתא אמרינן בה ושאר כל ימות הפסח מלקט וקורא מענינו של פסח ומאי דשייר במתני' תנא בברייתא:
« La section des fêtes de Torat Cohanim » : « Un bœuf ou un mouton », dans Lévitique 22. La michna vise le premier jour. La baraïta précise que, les autres jours de Pessaḥ, on choisit et lit un passage concernant Pessaḥ. Ce que la michna a omis, la baraïta l’enseigne.
שבעה שבועות - דכל הבכור:
« Sept semaines » : le passage dans Kol habekhor.
בחדש השביעי - דשור או כשב:
« Au septième mois » : le passage dans « Un bœuf ou un mouton ».
קורין בקרבנות החג - בפרשת פינחס כיצד יום ראשון ויום שני קורא המפטיר בחמשה עשר ואע"פ שיום שני הוא אין קורין בו וביום השני להראות שהוא ספק יום שני דגנאי הוא לקרות יו"ט בספק חול
« On lit les sacrifices de la fête », dans Pinḥas. Comment ? Au premier et au deuxième jour, le maftir lit « Au quinzième jour ». Bien que le deuxième soit le deuxième jour, on n’y lit pas « Au deuxième jour » pour marquer l’incertitude du jour : il serait déshonorant de lire un jour de fête comme un jour possiblement profane.
יום ראשון של חול המועד שהוא ספק שני ספק שלישי קורא ראשון ביום השני ותניינא ביום השלישי תליתאה ביום הרביעי הרביעי שהוא נוסף בשביל חש"מ הוא קורא את ספיקי היום ומה הן ספיקי היום ביום השני וביום השלישי
Au premier jour de Ḥol hamoed, qui peut être le deuxième ou le troisième jour, le premier lecteur lit « Au deuxième jour », le deuxième « Au troisième jour », le troisième « Au quatrième jour ». Le quatrième, ajouté en raison de Ḥol hamoed, lit les deux possibilités du jour : « Au deuxième jour » et « Au troisième jour ».
וכן למחר קורא ראשון ביום השלישי שני קורא ביום הרביעי שלישי קורא ביום החמישי והרביעי ביום השלישי וביום הרביעי שהן ספיקי היום
Le lendemain, le premier lit « Au troisième jour », le deuxième « Au quatrième jour », le troisième « Au cinquième jour », et le quatrième « Au troisième jour » et « Au quatrième jour », les deux possibilités de ce jour.
וכן תמיד הרביעי קורא מה שקרא ראשון ושני חוץ מיום אחרון של חש"מ שא"א לקרות ביום השמיני לפי שאינו מימי החג אלא רגל לעצמו
Le quatrième répète ainsi toujours ce qu’ont lu le premier et le deuxième, sauf au dernier jour de Ḥol hamoed : on ne peut lire « Au huitième jour », car ce n’est pas un des jours de la fête, mais une fête distincte.
לפיכך יום ז' של חש"מ ראשון קורין ביום החמישי שני קורא ביום הששי שלישי קורא ביום השביעי והרביעי קורא ביום הששי וביום הז' שהן ספיקי היום:
Ainsi, au septième jour [dernier jour de Ḥol hamoed], le premier lit « Au cinquième jour », le deuxième « Au sixième jour », le troisième « Au septième jour », et le quatrième « Au sixième jour » et « Au septième jour », les deux possibilités du jour.
ושאר ימות החג קורין בקרבנות החג - והא שאנו מעמידין ספר תורה שניה במועדות וקורין בקרבנות היום לא מצינו סמך בתלמוד אך בסדר רב עמרם ישנו וקצת יש סמך לדבר מהא דאמר לקמן (מגילה דף לא:) אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע וכו' אמר לו הקב"ה כבר תקנתי להם סדר קרבנות כל זמן שקורין בהן:
« Les autres jours de la fête, on lit les sacrifices de la fête. » Nous n’avons pas trouvé dans le Talmud de fondement à notre usage de présenter un second rouleau aux fêtes et d’y lire les sacrifices du jour ; il figure cependant dans le Seder de Rav Amram. Un certain appui se trouve plus loin : Avraham dit devant le Saint béni soit-Il, « Maître du monde… » ; Il lui répond : « J’ai déjà institué pour eux l’ordre des sacrifices : chaque fois qu’ils les lisent… ».
המשנה הה' בפסח וכו' כוונת המשנה לבאר מה שכיון בשלפניה ואמר שבפסח קורין בפ' מועדות שבתורת כהנים ר"ל שור או כשב בעצרת שבעה שבועות בכל הבכור בר"ה בחודש השביעי ואין זו הלכה ביה"כ אחרי מות
La cinquième michna, « À Pessaḥ… », développe ce qu’annonçait la précédente. À Pessaḥ, on lit la section des fêtes de Torat Cohanim, c’est-à-dire « Un bœuf ou un mouton ». À Chavouot, « Sept semaines », dans Kol habekhor. À Roch Hachana, « Au septième mois » : cette prescription n’est pas la halakha retenue. À Yom Kippour, Aḥaré mot.
ביום ראשון של חג בפרשת מועדות שבתורת כהנים והוא שור או כשב ושאר ימות החג בקרבנות החג שבפרשת פנחס
Au premier jour de Souccot, la section des fêtes de Torat Cohanim, « Un bœuf ou un mouton » ; les autres jours, les sacrifices de la fête, dans Pinḥas.
בחנוכה בנשיאים שבפרשת נשא בפורים ויבא עמלק ואע"פ שאין בה אלא תשעה פסוקים הואיל וסליק עניינא מותר כמו שהתבאר
À Ḥanoucca, les princes, dans Nasso ; à Pourim, « Amaleq vint ». Bien que ce passage ne compte que neuf versets, c’est permis parce que le sujet s’achève, comme nous l’avons expliqué.
בראשי חדשים ובראשי חדשיכם במעמדות במעשה בראשית על הדרך שבארנו במסכת תענית
Aux nouvelles lunes, « À vos nouvelles lunes ». Aux maamadot, le récit de la Création, selon l’ordre exposé dans Taanit.
בתעניות ברכות וקללות פירוש שבתורת כהנים ופרשוה בתענית צבור של גשמים ואינו אלא בא"י כמו שהתבאר במסכת תענית והוא שנוהגין עכשו לקרות בויחל משה:
Aux jeûnes, les bénédictions et les malédictions, celles de Torat Cohanim. On a précisé qu’il s’agit d’un jeûne public pour les pluies, qui n’existe qu’en terre d’Israël, comme l’explique Taanit. Aujourd’hui, on a l’usage de lire Vayeḥal Moché.
בחנוכה (במדבר ז, ב) בנשיאים בפורים (שמות יז, ח) ויבא עמלק בראשי חדשים (במדבר כח, יא) ובראשי חדשיכם במעמדות במעשה בראשית בתעניות
בחנוכה בנשיאים - דהוי נמי חנוכת המזבח:
« À Ḥanoucca, les princes » : ce passage décrit lui aussi l’inauguration de l’autel.
במעשה בראשית - במסכת תענית בפרק בתרא (דף כו.) שנויה סדר קריאתן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע בשני יהי רקיע ויקוו המים בג' יקוו המים ויהי מאורות ברביעי יהי מאורות וישרצו המים בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ בששי תוצא הארץ ויכולו השמים והתם (דף כז:) מפרש טעמא מאי קורין במעשה בראשית במעמדות שבשביל הקרבנות מתקיימים שמים וארץ:
« Le récit de la Création » : au dernier chapitre de Taanit, l’ordre de lecture est enseigné. Le premier jour : Béréchit et « Qu’il y ait une étendue » ; le deuxième : « Qu’il y ait une étendue » et « Que les eaux se rassemblent » ; le troisième : « Que les eaux se rassemblent » et « Qu’il y ait des luminaires » ; le quatrième : « Qu’il y ait des luminaires » et « Que les eaux foisonnent » ; le cinquième : « Que les eaux foisonnent » et « Que la terre produise » ; le sixième : « Que la terre produise » et « Les cieux furent achevés ». Là-bas, on explique pourquoi les maamadot lisent le récit de la Création : c’est par les sacrifices que le ciel et la terre subsistent.
Texte hébreu : Sefaria ; traduction française préparée pour Gueoula.