המשנה מניחה מנהג שנעלם. בתקופת המשנה והגמרא היתה לשון הדיבור של היהודים ארמית. מְתוּרְגְּמָן עמד ליד הקורא ותרגם בקול, פסוק אחר פסוק, את קריאת התורה והנביאים, כדי שהקהל יבין.

כל הסוגיה סובבת סביב נקודת המגע הזאת: לא מה הכתוב אומר, אלא מה משמיעים ממנו למי שאין לו גישה ישירה אליו. השאלה לעולם אינה ״האם הפסוק אמת?״ אלא ״מה קורה כאשר ציבור מעורב שומע אותו בגלוי?״

כמעט כל מקרה בנוי באותה תבנית, וצריך לראותה כדי להבין את הדף. הברייתא מונה מקרה. הגמרא מקשה מיד: פְּשִׁיטָא — פשוט הוא, למה ללמדנו? ומשיבה: מַהוּ דְּתֵימָא — היית יכול לומר… ומציגה את ההשגה שאדם סביר היה מעלה.

1 · מעשה בראשית בראשית א היה מקום לחשוש שהתרגום יפתח פתח לשאלות מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור (חגיגה יא ע״ב). נקרא ומתרגם: חשש עיוני אינו מספיק.

2 · לוט ושתי בנותיו בראשית יט, לא–לו לאחר סדום סברו שכלה כל בשר; השקו את אביהן והרו ממנו. השגה: כבוד אברהם, דוד אביהן. נדחתה — המאירי: צדיק ורשע אינם קשורים זה בזה אף שהם קרובים. פירוש אחר (מנחם משיב נפש): לשם קיום המין עשו, ומהן יצאו רות ודוד.

3 · תמר ויהודה בראשית לח השגה: כבוד יהודה, אבי המלכות. נדחתה — וההיפוך גמור: הפרשה שבחו היא, שהודה בחטאו בפרהסיה.

4 · מעשה עגל הראשון שמות לב, א–כ השגה: גנותן של ישראל. נדחתה.

5 · קללות וברכות ויקרא כו · דברים כז–כח השגה חמורה (רש״י): שמא ישמע הציבור את הקללות מתורגמות, יאמר נגזרה גזרה, ויפרוק עול. נדחתה. הברכות נזכרות עמן משום ששניהם עניין אחד (מהרש״א).

6 · אזהרות ועונשין השגה: שמא יקיימו מצוות מיראת העונש ולא מיראת שמים. נדחתה — הריטב״א: המקיים מיראה מקיים את המצוות בשלמות. הב״ח גורס להפך, מאהבה ולא מיראה.

7 · אמנון ותמר שמואל ב יג נקרא ומתרגם — בפסוקים שנאמר בהם ״אמנון״ סתם.

8 · אבשלום שמואל ב טז, כא–כב השגה: כבוד דוד. נדחתה.

9 · פילגש בגבעה שופטים יט השגה: כבוד שבט בנימין. נדחתה.

10 · ״הודע את ירושלים את תועבותיה״ יחזקאל טז נקרא ומתרגם — והברייתא שנאה זאת דווקא לאפוקי מדרבי אליעזר.

11 · מעשה ראובן בראשית לה, כב ראובן בלבל יצועי בלהה. הסבו חכמים (שבת נה ע״ב) שכל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה: על כבוד אמו לאה עמד, ומרוב חסידותו נחשב לו עוון קל כעוון חמור. נקרא — ואינו מתרגם, שהרי מי שאינו יודע עברית לא יבין אלא את פשוטו. ר׳ חנינא בן גמליאל שהיה בכבול אמר למתורגמן: אל תתרגם אלא אחרון, ויהיו בני יעקב שנים עשר. ושיבחוהו חכמים.

12 · מעשה עגל השני שמות לב, כא–כה תשובת אהרן למשה — ואשליכהו באש ויצא העגל הזה — מביאה את ההדיוטות לחשוב שהעגל יצא מאליו ויש בו ממש. טעות באמונה, לא מבוכה.

13 · ברכת כהנים במדבר ו, כד–כו ״יִשָּׂא ה׳ פניו אליך״ משמע נשיאת פנים — ראה להלן.

14 · אמנון בן דוד שמואל ב יג במקום שנאמר ״אמנון״ סתם — נקרא ומתרגם, והחטא נשאר של יחיד. במקום שנאמר ״אמנון בן דוד״ — התרגום פוגע במלך. הב״ח והגהות הגר״א מגיהים ״נקרא ולא מתרגם״, כלשון משנתנו.

15 · מרכבה יחזקאל א מראה המרכבה: החיות, האופנים, הרקיע, דמות כסא ודמות אדם עליו. זהו יסוד מעשה מרכבה, שהמשנה בחגיגה אינה מוסרתו אלא ליחיד וחכם ומבין מדעתו. קריאתו כהפטרה חושפת את הנסתר שבנסתר לפני ציבור שאינו מוכן. ר׳ יהודה מתיר — והלכה כמותו: הפטרת יום ראשון של שבועות.

16 · יחזקאל ט״ז לדעת ר׳ אליעזר בלבד הפרק משל הוא: ירושלים תינוקת מושלכת ביום הולדתה, שהקב״ה אוספה, מגדלה, נושאה ומעטרה בעדי מלכות — ואחר כך זונה. בזהב שנתן לה עובדת עבודה זרה; נותנת עצמה למצרים, לאשור, לכשדים; גרועה מזונה, שהיא נותנת אתנן ואינה מקבלת; מעבירה את בניה לעבודה זרה; ולעומת סדום ושומרון נמצאת רעה מהן.

החלק האחרון של הסוגיה משנה מישור. אין מדובר עוד במה שנאמר אלא באופן שהוא נשמע. כלל הברייתא: כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי — קורין אותן לשבח. והמעמד חמור: לפי ספר האשכול וסדר הסדרים, הלכה למשה מסיני.

רבי יהושע בן קרחה חולק באחרון. כאן, לדבריו, למחראות נקרא ככתבו — שהרי הגנאי אינו מקרה בכתוב, אלא הוא עצם המסר: גנותה של עבודה זרה. המתקתו היא חיסה עליה.

ומכאן הכלל החותם את הפרק. רב נחמן: כל ליצנותא אסירא, בר מליצנותא דעבודה זרה דשריא. ראיה מישעיה מו, א — כרע בל קורס נבו: אין הן יכולות לעצור אף את בני מעיהן. ור׳ ינאי מוסיף מהושע י, ה — הכהנים שהיו גָּלִים על כבודה אָבֵלִים עתה על משאה.

הסוגיה נחתמת בהלכה נוספת, הטעונה זהירות: מי ששמו רע — מותר לביישו; ומי ששמו טוב — מותר לשבחו, וברכות יחולו על ראש המשבח. החפץ חיים (כלל ז, באר מים חיים ח) מצמצם מאוד את הצד הראשון: אינו אמור אלא במי שעובר תמיד ושמו הרע אמת; אך במי שאין לו חזקת עבירה, אסור לסמוך על שמועות אף שהן נפוצות.

נסכם. משישה עשר מקראות, שלושה עשר נקראים, ועשרה מתורגמים במלואם — על אף גילוי עריות, אונס, עבודה זרה ובגידה שבהם. שלושת היחידים שנמנעים מתרגום נמנעים מטעם אחד וניתן לזיהוי: עלולים להבינם שלא כהלכה. ראובן — שפשוטו מוטעה. עגל שני — שמשמעו כאילו יש בעגל ממש. ברכת כהנים — שמשמעה נשיאת פנים.

ומה שהדף אינו מכריע יש להשאיר פתוח: קושיית הריטב״א. כל צנזורה מצביעה על מה שהיא מסתירה. מתח אמיתי, שנשאל פעמיים ולא נפתר.

ובזה אומרת הסוגיה דבר שמעטות המסורות המוכנות לומר: סיפור היסוד שומר על חרפותיו, וקוראים אותן בקול.

הסוגיה אינה נבלעת בבת אחת: היא מתקדמת בקושיות. החלוקה כאן הולכת אחר תנועתה ולא אחר סדר הדפים.