תורה ומדע: גיל העולם

היהדות קובעת שהעולם נברא לפני 5786 שנה בדיוק. המדע המודרני מדבר על מיליארדי שנים. האם באמת יש סתירה?

לפי השיעור, הרב ציגלר לא היה רק למדן תורה גדול אלא גם מומחה מדעי מוכר: אחראי על כל המדידות התקניות בישראל (Primary Standards); לדבריו קבע את תקני המדידה לתעופה האזרחית והצבאית בישראל; מומחה למטרולוגיה; בקיא עמוק בפיזיקה ובאסטרונומיה.

לפי השיעור, הרב לא נמנע מעימות עם המדע המודרני: הוא השתתף בדיונים אוניברסיטאיים, ביקש עימותים פומביים, השתמש בנתונים המדעיים העדכניים ביותר והראה את הסתירות הפנימיות של תיאוריות מסוימות.

המסר העיקרי שלו, כפי שהוצג: התיאוריות המדעיות המודרניות על מיליארדי שנים מלאות סתירות וטעויות מדידה; המדידות האמינות היחידות מאשרות את מה שהתורה מלמדת מאז ומתמיד.

מבנה השיעור: המפץ הגדול; המאובנים; הזקיפים (ההוכחה למבול); ידיעות התלמוד; המסקנה.

תיאוריית המפץ הגדול קובעת שהיקום החל בהתפשטות עצומה לפני כ־10 עד 15 מיליארד שנה, על סמך התצפית שהגלקסיות מתרחקות, חישובי מהירות ההתפשטות ומהירות האור (תיאוריית איינשטיין).

גלקסיות עתיקות מהמפץ הגדול. לפי השיעור, המפץ הגדול מתוארך לכ־10־13 מיליארד שנה, אך התגלו כביכול גלקסיות בנות 15 מיליארד שנה: איך יהיו עתיקות מהאירוע שיצר אותן?

מסקנת השיעור: הסתירה הזאת מעולם לא נפתרה; לכן מדברים היום על ״ממוצע״ של 12.5 מיליארד שנה, פשרה שאינה פותרת דבר.

סידור הגלקסיות בספירות. לפי השיעור, הגלקסיות לא התפזרו באופן אחיד אלא מאורגנות במבנים כדוריים מדויקים. שני מדענים (גוס ופנזיאס) שילבו כביכול את תיאוריית ויינברג עם המפץ הגדול כדי להסביר זאת; לשם כך נדרש חלקיק, המונופול, כבד ביותר (פי 10^16 ממשקל פרוטון), שיכול לחיות רק 6000 שנה. לכן, כדי שהגלקסיות ייווצרו בספירות כפי שנצפה, כל המפץ הגדול היה צריך להיווצר ב־6000 שנה לכל היותר. הרב מסכם: יש המפרסמים 10 מיליארד שנה, אחרים 15, והחלקיק הנדרש יכול להתקיים רק 6000 שנה: ״הם לא מבינים כלום!״

מהירות האור של איינשטיין. כל תיארוכי המפץ הגדול נשענים על העיקרון שמהירות האור קבועה. לפי השיעור, איינשטיין מדד אותה בריק של האטמוספרה הארצית; אין הוכחה שהיא זהה בריק המוחלט של החלל, בעוד שהיא משתנה במים ובמוצקים.

תשובת הרב למדענים: ״תסתדרו קודם ביניכם, ואז בואו אלינו, הדתיים!״ לפי השיעור, תיאוריות מיליארדי השנים מלאות סתירות פנימיות, מבוססות על הנחות שלא הוכחו, אינן מסוגלות להסביר את תצפיותיהן שלהן, ורחוקות מאוד מלהיות מוכחות מדעית.

מדענים מתארכים מאובנים למיליוני ואף למיליארדי שנים. כדי להסביר את עיקרון מדידות ההתפרקות, מציע הרב משל: כלי למעלה עם ברז מטפטף, כלי למטה שאוסף את המים. מוצאים 1000 ליטר למטה ומודדים שהברז מטפטף ליטר בשעה: מאז מתי הוא דולף? תשובה תמימה: 1000 שעות.

מדידה זו נכונה רק אם איש לא נגע בברז; אם היו מספיק מים למעלה (לפחות 1000 ליטר); אם הכלי התחתון היה אכן מתחת לברז; אם התנאים נשארו קבועים (טמפרטורה, לחץ). לפי השיעור, באורניום, בתוריום וכו׳ המדענים אינם יכולים לאמת אף אחד מהתנאים האלה.

בעיית המדרגות. ״יש לכם מדרגות העולות מלמטה עד למעלה. מישהו יושב באמצע המדרגות. איך יודעים אם הוא יושב כי הוא נח בעלייה או בירידה?״ ביישום לאלמנטים רדיואקטיביים: למטה העופרת (קל), למעלה האורניום (כבד), באמצע התוריום ואחרים. האם האלמנטים הביניים נמצאים שם כי האורניום התפרק (ירידה) או כי אלמנטים קלים היו בהיווצרות כדי להפוך לאורניום (עלייה)? לפי השיעור, אי אפשר לדעת.

הגילויים האחרונים. לפי השיעור, שלוש שיטות חדשות (שיטת ״פלוריו״, בקרת ״פלואורוזה״, מדידת ״מיקרופוביט יוניט״) מאפשרות לדעת כמה אורניום היה בהתחלה, לבדוק אם העופרת באמת מגיעה מאורניום ולבקר לחץ וטמפרטורה. התוצאה המוכרזת: לא היה די אורניום בהתחלה; העופרת לא באה מהתפרקות; זו הייתה היווצרות של חומרים חדשים; מישהו ״הוסיף מים לכלי״. לפי הרב: כל המדידות היו שגויות.

לפי השיעור, פחמן 14 היא מדידה ישירה, לא עקיפה דרך שכבות האדמה. הוא נמצא באטמוספרה; יצורים חיים סופגים אותו בנשימה ובאכילה, בחילופין מתמידים; האחוז בגוף שווה לזה שבאטמוספרה. במוות החילופין פוסקים והפחמן 14 מתפרק בהדרגה: מודדים מה נותר כדי לחשב את הזמן שעבר.

הפרופסור ויטלו, המוצג כמומחה הגדול בעולם לפחמן 14, עבר כביכול על כל המאובנים (קרו־מניון, קופי פרהיסטוריה, דינוזאורים, יותר מ־10,000 בסך הכול). התוצאה לפי השיעור: כולם תוארכו ל־7000 שנה לכל היותר, בפועל פחות, כי אחוז הפחמן 14 היה נמוך יותר לפני כמה אלפי שנים.

במערות ברחבי העולם יש זקיפים ונטיפים שלדברי המדענים נדרשו להם מיליוני שנים להיווצר: 300 מיליון, 600 מיליון, מיליארד שנה.

״שיטת האף״. ״אתם יודעים איך תארכו זקיפים? בשיטת האף! עיתונאי או מדען מגיע, מצמיד את האף לזקיף, ועושה ככה: ׳100 מיליון שנה… 200 מיליון שנה…׳ הם לא עשו שום מדידה!״ (הרב ציגלר)

מערת קרלסבד (״סקויה״). לפי השיעור, זו המערה המפורסמת בעולם בזקיפיה, בארצות הברית. ב־1964 נבנו בה גשרים (קודם עברו המבקרים את האגם התת־קרקעי בסירות קטנות). ב־1966 ביקרו במערה מדענים מאוניברסיטת ״רוזגרד״: זקיפים גדולים צמחו מתחת לגשרים בשנתיים בלבד.

בעקבות הגילוי הזה מדדה האוניברסיטה כביכול את קצב צמיחת הזקיפים במערות רבות. תוצאות שפורסמו וחתומות, לפי השיעור: בין 1.25 ס״מ ל־7 ס״מ בשנה. מסקנת השיעור: אף זקיף אינו עתיק מ־5000 שנה.

לפי השיעור, במערות עם זקיפים נשארות שלוש שאלות ללא מענה: מדוע יש שם מאובני בעלי חיים? איך מתו בעלי החיים האלה והודבקו לתקרה? מדוע רואים אותם דרך הנטיפים?

ההסבר היחיד, לפי השיעור, הוא המבול המקראי: לפני כ־5000 שנה מתחיל המבול; בעלי החיים מחפשים מחסה במערות; המים ממלאים כל חלל; בעלי החיים טובעים; הגופות צפות עד התקרה; המבול מסתיים והמים נסוגים; העצמות נשארות דבוקות לתקרה; הנטיפים נוצרים סביבן. גיל הזקיפים: כ־5000 שנה, שהוא, לפי השיעור, תאריך המבול לפי התורה.

לפי השיעור, התלמוד, שנכתב לפני יותר מ־1700 שנה, מכיל ידיעות אסטרונומיות שאי אפשר היה להשיגן בלי טלסקופים מודרניים.

הכימה (Pléiades). בעין בלתי מזוינת, עם ראייה טובה, רואים 9 כוכבים; עם ראייה בינונית, 5 עד 7. במסכת ברכות מסביר שמואל שכימה היא מלשון מאה: קבוצה זו מכילה ״כמאה כוכבים״. הטלסקופים המודרניים סופרים בה בין 90 ל־130 כוכבים, בדיוק מה שאומר התלמוד, לפי השיעור.

לפי השיעור, המצרים העריכו 2450 כוכבים, היוונים 2500, הרומאים 3000 (המספר הגבוה ביותר בעת העתיקה).

התלמוד מספר שהקב״ה אמר לישראל ששם ברקיע 12 מזלות; בכל מזל 30 צבאות; בכל צבא 30 לגיונות; בכל לגיון 30 קוהורטות; בכל קוהורטה 30 מאות; בכל מאה 30 מחנות; בכל מחנה 365,000 × 10,000 כוכבים. חישוב השיעור: 12 × 30 × 30 × 30 × 30 × 30 × 3,650,000,000 ≈ 19־20 × 10²¹ כוכבים, מספר שהוא כביכול זה שפרסמה נאס״א. לפי השיעור, כל מספר אחר היה סותר את התלמוד.

מבנה הגלקסיות. עלון קוסמולוגיה משנת 1974 קבע כביכול 30 גלקסיות בקבוצה המקומית שלנו: ה״30״ הראשון בנוסחה. לפי השיעור, התלמוד מכריז גם על 30 קבוצות בקבוצת־על, 30 קבוצות־על במגה־קבוצה, וכן הלאה, שהמדע יזדקק למאות שנים כדי לאמת.

לפי השיעור, הודות למראת הלייזר שהניח ארמסטרונג על הירח, נאס״א נותנת 29.530590 ימים. המשנה (ראש השנה) אומרת: ״אין חידושו של ירח פחות מעשרים ותשעה יום ומחצה ושני שלישי שעה ושבעים ושלושה חלקים״, כלומר, במערכת העשרונית, לפי השיעור, 29.530590 ימים, בדיוק המספר של נאס״א.

המסר המרכזי של השיעור: אין שום סתירה בין התורה למדע האמיתי. לפיו: תיאוריות מיליארדי השנים שגויות (המפץ הגדול, מאובנים); המדידות האמינות היחידות מאשרות את התורה (פחמן 14: 7000 שנה לכל היותר; זקיפים: 5000 שנה לכל היותר, תאריך המבול); התלמוד מכיל ידע בלתי אפשרי (כימה ~100 לעומת 90־130; כוכבים 19־20 × 10²¹; גלקסיות מקומיות 30; מחזור הירח 29.530590), שהיה דורש טלסקופים, רקטות, מראות לייזר ומאות שנות תצפית.

מה שהדבר מוכיח, לפי השיעור: שהקב״ה קיים; שהקב״ה דיבר אל עם ישראל בהר סיני; שהתלמוד בא מהקב״ה. ״מי שקונה דף גמרא קונה עולם שלם.״ (הרב ציגלר)

״פעם הגעתי לטלוויזיה הישראלית. הם צחקו כשראו את הזקן שלי. טמנתי להם מלכודות מדעיות. המגיש נשאר פעור פה. במקום 8 דקות מתוכננות, זה נמשך 50 דקות!״ ״ביקשתי עימותים פומביים. אף אחד כבר לא בא להתעמת איתי, נגמר. הם מפחדים.״

המסר האחרון: ״צריך לבדוק הכול. לא לבלוע כל גלולה.״ ״מי שברא את העולם נתן לנו את הנתונים בתורה.״ ״היהודים צריכים לדעת שיש לנו תשובה לכול. הם לא צריכים לפחד ממדענים.״ ״היום, מי שלא מאמין שהתורה אלוקית הוא מפגר מבחינה מדעית.״ ״אנחנו יודעים הרבה יותר ממה שהם יודעים.״

יהי זכרו ברוך לכל הדורות.