האות אל״ף
לאל״ף אין קול משלה: היא מקבלת את התנועה הנלווית אליה. היא האות השותקת.
צורתה: שני יודי״ן שווי״ו אלכסוני מפריד ביניהם. 10 + 6 + 10 = 26, כמניין השם.
ערכה אחת — לא אחד של מניין, אלא האחדות עצמה.
הזוהר מספר שסירבה להתייצב, ועל כך זכתה בפתיחת עשרת הדיברות: אנכי.
כל האותיות התייצבו לפני הקב״ה, מן האחרונה, התי״ו, עד הראשונה. אך האל״ף לא באה. היא נשארה מאחור, שותקת.
השיב לה: אף שהבי״ת פותחת את התורה, את ראשונה לכולן, ובך מתחילות עשרת הדיברות — אָנֹכִי ה׳ אלוקיך. וכל ייחוד וכל מניין אינם מתחילים אלא בך.
האל״ף בנויה משני יודי״ן שו״ו אלכסוני מפריד ביניהם: יו״ד למעלה, ו״ו באמצע, יו״ד למטה.
10 + 6 + 10 = 26 — כמניין השם.
היו״ד העליונה נקראת כעולם שלמעלה; היו״ד התחתונה כעולם החומרי; והו״ו החוצה ביניהן — כאדם, המחבר את שניהם.
האל״ף שווה אחת: לא ראש סדרה, אלא האחדות עצמה.
במילואה, אלף עולה 1 + 30 + 80 = 111: שלוש פעמים אחת, אותה אחדות בשלושת העולמות.
ואֶלֶף פירושה אלף: האחד כולל את הרבים.
אָדוֹן — הרבון. אדון עולם.
אֶחָד — המילה שעליה עומד קריאת שמע: ״ה׳ אחד.״
אָדָם — הנושא בקרבו את ניצוץ האחדות הזו.
אֱמֶת — מתחילה באל״ף ומסתיימת בתי״ו, מן הראשונה עד האחרונה.
אָנֹכִי — המילה הראשונה של עשרת הדיברות.
עקבת אחר העיון?
חמש שאלות על האות אל״ף.