עיון באותיות · ת · ערך 400
האות תי״ו
התו, החותם, והמקום האחרון
מפי הרב חיים ציגלר זצ״ל · הוצאת גאולה
תורגם מן המקור הצרפתי; הנוסח הצרפתי הוא הנוסח הקובע.
האות תי״ו
התו, החותם, והמקום האחרון
התי״ו התייצבה ראשונה, אף שהיא האות האחרונה.
היא התייצבה משום שבה נחתמת אֱמֶת — החותם.
נענתה: חותמי את, ובך פותח גם מה שמדבר על המיתה.
ערכה ארבע מאות, הגבוה שבאותיות הפשוטות.
1 מעשה הזוהר
״ריבונו של עולם, ברא בי את העולם, שבי נחתמת אמת, שהיא חותמך.״
נענתה: ראויה את, וחותם האמת שלי את. אך דווקא משום שאת יקרה כל כך, אינך יכולה לפתוח את הבריאה. ובך פותח גם מה שמדבר על המיתה.
האותיות התייצבו מן האחרונה אל הראשונה: התי״ו פתחה את התור, והאל״ף שתקה. הראשונה לדבר לא הייתה הראשונה לקבל.
2 החותם
אֱמֶת פותחת באל״ף, עוברת במ״ם ונחתמת בתי״ו: ראשונה, אמצעית ואחרונה — האמת נוטלת הכול.
התי״ו היא התו: מה שרושמים בסוף כדי לומר שהדבר נשלם ושהוא אמת.
3 המקום האחרון
ארבע מאות: הערך הגבוה שבאותיות הפשוטות, והמקום האחרון באלף־בית.
מי שעבר את התורה ״מאל״ף ועד תי״ו״ עבר את כולה. האות נושאת את ההשלמה.
עקבת אחר העיון?
ארבע שאלות על האות תי״ו.
1
באיזה סדר התייצבו האותיות?
והאל״ף, הראשונה, שתקה.
2
מדוע התייצבה התי״ו?
״אמת נקראת, ואני תו אמיתך.״
3
איזו מילה מורכבת מן הראשונה, מאחת האמצעיות ומן האחרונה?
האמת נוטלת הכול, מן ההתחלה עד הסוף.
4
מה ערכה של התי״ו?
הגבוה שבאותיות הפשוטות.