שיטת הרב ציגלר זצ״ל

בעוד שאר הלשונות פועלות בהסכמה, העברית, בקריאה זו, פועלת אחרת: המילה אומרת את הדבר.

לכל אות משמעות משלה. לא קול בלבד, כמו A, B, C, אלא משמעות, שקבעוה המקורות.

המילה נקראת בצירוף. מצרפים את משמעויות האותיות, והצירוף נותן את מהות מה שהמילה מכנה.

הבדיקה שיטתית. אם הקריאה נכונה, כל מילה הנושאת את האותיות הללו חייבת לאשרה. יוצא דופן אחד — והקריאה נופלת.

המילים נערכות למשפחות. מילים החולקות אותיות חולקות תנועה, ויוצרות רשת.

י יו״ד, ערכה עשר — הפעולה, היד הפועלת. ד דל״ת, ערכה ארבע — הדלת, הפתח.

יד = 10 + 4 = 14, ובכף היד ארבע עשרה פרקים: שלושה בכל אצבע, שניים באגודל.

הצירוף: היד היא הפעולה הנפתחת אל העולם — והמילה נושאת את מניין מה שהיא מכנה.

מים מתפרקת למה ולסיומת הריבוי ים.

כלומר: מה־ים, שורה של שאלות.

ואמנם המים חומקים מהגדרה פשוטה: איזה צבע? איזו צורה? הם לובשים את צורת הכלי ואין להם צבע משלהם.