מהי האמונה היהודית?

עכשיו, כשהבנו שאמונה פירושה ״אמון בקיום התחייבויות״, אפשר להגדיר במדויק מהי האמונה היהודית.

כל מה שיקרה לאנושות ולעם ישראל תלוי במעשיו. השיעור מודה שקביעה זו עשויה להישמע נועזת, אפילו יהירה, ומסביר שהיא מבוססת על דבר מוחשי.

המסורת היהודית קובעת שנכרת חוזה בין הבורא לעם ישראל. לפי השיעור, זו אינה מטפורה: זהו חוזה משפטי אמיתי, שנכרת בהר סיני לפני 3300 שנה וכתב משה רבנו בתורה.

בחוזה זה התחייב הקב״ה: ״אם תשמעו לי, אני מתחייב לכך. ואם לא תשמעו לי, אני מתחייב לכך.״

האמונה היהודית קשורה לשאלה יסודית: האם הבורא יקיים את התחייבויותיו? מי שמאמין מקיים את החוזה; מי שאינו מאמין, אצלו לא הייתה התחייבות: הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ולפתור בעיות בדרכו.

הרב ציגלר שואל: איך נחזק את הביטחון שההיסטוריה תלויה במעשינו? התשובה: בודקים אם הבורא מקיים את התחייבויותיו, כשם שהנהג בודק חודש אחר חודש אם הבוס שלו משלם לו.

הבורא נבא מה יקרה לעם ישראל. היום אפשר לבדוק אם מה שאמר התגשם. כל התחייבות שנבדקה מחזקת את האמונה.

לפי הרב, נערך סקר בכל ספרי העולם: מוצאים כל מיני נבואות מעורפלות שאפשר לפרש בכל דרך (נוסטרדאמוס ואחרים). איש לא העז לנבא נבואה מדויקת וברורה, מלבד בשני מקומות: הנצרות (כמה נבואות ברורות) והיהדות (אלפים).

כדי שנבואה מדויקת תתגשם, צריך לשלוט בחלק מהטבע ומהאנושות או בכולם, כי היא הולכת נגד ההיגיון והטבע.

קריטריון 1: דיוק. ״מחר יקרה אירוע טוב״ אינה נבואה: כל דבר יכול להתאים.

קריטריון 2: נגד הטבע. ״מחר בשש חמישים וחמש תזרח השמש״ מדויק מאוד, אך תואם את הטבע: זה לא הופך אותי לנביא.

קריטריון 3: ניתן לאימות בחיינו. ילד בעל שלושה ראשים שייוולד ב־15 בינואר 2235 מדויק ונגד הטבע, אך אי אפשר לאמת: צריך לחכות.

נבואה צריכה להיכתב לפני האירועים; אחרת היא היסטוריה. הרב מתייחס לתיארוך: התורה ניתנה לפני 3300 שנה, אך ביקורת המקרא מתארכת כמה כתבים לפני 2900 שנה.

הקונצנזוס המינימלי: כולם מסכימים לפחות על 2300 שנה, שכן אז תורגם המקרא ליוונית (תרגום השבעים), וקשה לתרגם ספר שאינו קיים.

לפי הרב: ״יש כל כך הרבה נבואות שאין לי צורך להוכיח היום שהמקרא ניתן לפני 3300 שנה. אף שאפשר להוכיח זאת.״