ברית הר סיני

בהר סיני לא התרחשה סתם ״חוויה רוחנית״ או ״התגלות מיסטית״: הרב ציגלר מדגיש חוזה אמיתי, כתוב, עם תנאים ברורים והתחייבויות מדויקות משני הצדדים.

״אם תשמעו לי, ותשמרו בקפידה את כל מצוותי, אני מתחייב לעשות כך וכך.״ ״אם לא תשמעו לי, אני מתחייב גם כן לעשות כך וכך.״

חוזה זה, שהוכתב על ידי הקב״ה וכתב משה רבנו לפני 3300 שנה, נמצא בעיקר בפרשת בחוקותי (ויקרא כ״ו): נבואות עד בית ראשון, ובפרשת כי תבוא (דברים כ״ח): נבואות מבית שני עד ימינו.

חוזה עבודה רגיל: מעסיק מציע 3000 יורו לחודש בתנאי שישמעו לו. העובד עונה: ״אני מסכים, אבל אני עושה מה שאני רוצה.״ התשובה: ״החוצה! התחייבות היא התחייבות.״ אם הוא מסרב לתנאים, הוא חופשי ללכת.

הברית עם הבורא: לפי הרב, ההתחייבות נוראה: ״אם אינך רוצה לשמוע לי, אינך חופשי. אני מעניש אותך.״

המילה ברית אינה פירושה סתם ״חוזה״ אלא ברית נצחית, התחייבות שאינה ניתנת להתרה. אי אפשר לומר ״איני רוצה עוד להיות יהודי, אני עוזב את הברית״. אם העם אינו מקיים את התחייבויותיו, באות התוצאות, אך הברית נשארת.

נקודה שלפי הרב רבים אינם מבינים: הברית לא נכרתה עם כל יהודי בנפרד אלא עם ההנהגה הקולקטיבית של העם. ה״אתה״ של ״אם שמוע תשמע בקול ה׳ אלוקיך״ הוא עם ישראל בכללותו, המיוצג על ידי הנהגתו.

משמעות מרכזית, לפי השיעור: כל היהודים בישראל יכולים להיות דתיים, ואם ההנהגה אינה לפי התורה זה לא מספיק; כל היהודים יכולים שלא להיות דתיים, ואם ההנהגה לפי התורה יש ברכה.

מדוע? מפני שהגויים מביטים בממשלת ישראל, המייצגת את כל העם בעיני העולם ובעיני הקב״ה.

אם העם שומר את התורה (דברים כ״ח): ״ונתנך ה׳ אלוקיך עליון על כל גויי הארץ.״ ברוך בעיר וברוך בשדה, בבואך ובצאתך; הכלכלה תצליח, הצבא ינצח, הכול יעבוד.

אם העם עוזב את התורה: הרב מציין שיש שלושה עמודי קללות ושלא הביא את כולן ״כי אני לא רוצה להישאר לבד!״ הן כוללות חורבן המקדש, גלות בין כל האומות, פיזור, רדיפה מתמדת, חוסר יכולת להתיישב לאורך זמן והישארות במספר מועט.

לפי השיעור, אפשר אפוא ״לחייב״ את הקב״ה לקיים את הבטחותיו החיוביות: אם נקיים את חלקנו, עליו לקיים את חלקו, אחרת כל המערכת קורסת.

הרב מציג את הדילמה הנוכחית: גוי המביט בישראל היום רואה, לדבריו, שהעם עזב את התורה, שהוא אימץ במקומה את הדמוקרטיה המערבית, ושרק מעטים ״דתיים״ (הנחשבים שוליים) עדיין הולכים בתורה.

אילו ברך את ישראל למרות עזיבת התורה ברמת ההנהגה, היה אומר לעולם שהדמוקרטיה טובה מתורתו. הוא אינו יכול: כבודו ואמינות חוזהו על הפרק.

לכן, למרות הזכות האישית העצומה של יהודים רבים בישראל, כל עוד ההנהגה אינה תואמת את התורה, הברכות המלאות אינן יכולות לבוא.

״ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם.״ (ויקרא כ״ו מ״ד)

הקב״ה התחייב: עם ישראל יישאר נצחי תמיד, למרות כל הגלויות, כל הרדיפות, כל ניסיונות ההשמדה. הברית נצחית.