הנבואות

איך יודעים אם הבורא באמת מקיים את התחייבויותיו? באמצעות נבואות: אם מה שהוכרז מתגשם בדיוק בלתי אפשרי, זו, לפי השיעור, ההוכחה שמי ששולט בהיסטוריה דיבר.

הוא נבא מה יקרה לעם ישראל; היום אפשר לבדוק אם זה התגשם. כל התחייבות שנבדקה מחזקת את האמונה שמה שאומר הבורא אמת.

קריטריון 1: דיוק. ברורה ומפורטת, בלתי אפשרית לפירושים רבים. דוגמה נגדית: ״מחר יקרה אירוע טוב.״

קריטריון 2: נגד הטבע. היא חייבת ללכת נגד חוקי הטבע או ההיגיון האנושי. דוגמה נגדית: ״מחר בשש חמישים וחמש תזרח השמש.״

קריטריון 3: ניתנת לאימות. בחיינו או בזמן סביר. דוגמה נגדית: ״בשנת 2235 ייוולד ילד בעל שלושה ראשים.״

לפי הרב, כדי להגשים נבואה אמיתית צריך לשלוט בהיסטוריה האנושית ובטבע. יש נבואות הדורשות שליטה בחלק מהטבע, אחרות בחלק מהאנושות, והנועזות ביותר דורשות שליטה בכל הטבע ובכל האנושות, כי הן הולכות נגד ההיגיון.

לפי הרב, סקר בכל ספרי העולם מניב נבואות מעורפלות ומטושטשות, הפתוחות לכל פירוש; נוסטרדאמוס ואחרים ניבאו תחזיות שכל דור מאמין שהוא רואה אותן מתגשמות באירועיו. איש לא העז לנבא נבואה מדויקת וברורה, מלבד בשני מקומות: הנצרות (כמה נבואות ברורות) והיהדות (אלפים).

מדוע סיכון כזה? אילו נבואה אחת לא התגשמה, כל אמינות התורה הייתה קורסת. לפי השיעור, זו בדיוק המטרה: להוכיח שמי שהכתיב את הנבואות האלה שולט באמת בהיסטוריה.

נבואות על האומות: עמים לא יהודים, אימפריות שלהם, ערים שלהם. דוגמה מרכזית: חורבן בבל המוחלט, בירת העולם (פרק ה׳).

נבואות על ישראל: אלפי נבואות על תולדות העם היהודי: חורבן המקדש, הגלות, הפיזור, ההישרדות הניסית, השיבה (פרק ו׳). הן נמצאות בעיקר בבחוקותי (עד בית ראשון) ובכי תבוא (מבית שני עד ימינו).

כדי להיות תקפה, נבואה צריכה להיכתב לפני האירועים; אחרת היא היסטוריה. המסורת היהודית קובעת שהתורה ניתנה לפני 3300 שנה; לפי השיעור, אפילו המבקרים החמורים ביותר מקבלים שהמקרא היה קיים לפחות לפני 2300 שנה, כי תורגם ליוונית (תרגום השבעים).

לכן כל מה שאירע ב־2300 השנים האחרונות והכתוב בתורה הוא נבואה, אפילו לפי המבקרים. הרב: ״יש כל כך הרבה נבואות שאין לי צורך להוכיח היום שהמקרא ניתן לפני 3300 שנה. אף שאפשר להוכיח זאת.״