נבואות הגלות

לפי השיעור, דברים כ״ח מתאר שלוש תכונות של האויב שיחריב את בית שני: ״יביא ה׳ עליך גוי מרחוק״ (מֵרָחוֹק), ״כאשר ידאה הנשר״ (כַּנֶּשֶׁר יִדְאֶה), ו״גוי אשר לא תשמע לשונו״.

כל אויבי ישראל הקודמים היו שכנים (מצרים, מואב, עמון, פלשתים) בעלי שפות דומות. הרומאים באו מרחוק מאוד, דיברו לטינית, שאינה מובנת ליהודים, והנשר היה סמל הקיסרות שלהם.

לאחר חורבן המקדש, לפי השיעור, החליטו הרומאים למכור את היהודים כעבדים, ויעדם מצרים. דברים כ״ח ס״ח: ״והשיבך ה׳ מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה.״

השיעור מדגיש שהגיוני היה להביא מיליוני עבדים ברגל, כמו לבבל: זול יותר, פשוט יותר, מהיר יותר. אך הרומאים הביאו, לפי השיעור, אלפי ספינות, הוצאה בלתי רציונלית מבחינה כלכלית, בדיוק כפי שנחזה 1300 שנה קודם.

המשך: ״והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה.״ לפי השיעור, שווקי העבדים בחברון ובעזה היו רוויים והמחירים קרסו.

סוד 1: העם נשאר נצחי. לפי השיעור, אף עם אינו נשאר בגלות יותר ממאה עד מאתיים שנה בלי להיעלם; העם היהודי, אחרי אלפיים שנות גלות, עדיין כאן. השיעור מצטט את מארק טוויין: ״המצרים, הבבלים והפרסים קמו, מילאו את כדור הארץ ברעש והדר, ואז נעלמו כחלום. […] כולם בני תמותה, חוץ מהיהודי. מהו סוד אלמותו?״ ויקרא כ״ו מ״ד: ״לא מאסתים ולא געלתים לכלתם.״

סוד 2: העם נשאר מועט. יהודים דתיים מולידים הרבה ילדים (8, 10, 12); הגיוני שאחרי אלפיים שנה יהיו מיליארדים. המציאות, לפי השיעור: אף פעם לא יותר מ־16 מיליון לאורך כל הגלות, עם תקופה של כמעט 800 שנה בחצי מיליון. דברים כ״ח ס״ב: ״ונשארתם במתי מעט תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב״, ״כי לא שמעת בקול ה׳ אלוקיך״.

סוד 3: העם מתפזר בכל מקום. קיום התורה דורש רב, מניין, בית כנסת: היה אפשר לצפות להתקבצות. המציאות: יהודים בכל מקום, בצרפת, באנגליה, בגרמניה, בקנדה, בתאילנד. דברים כ״ח ס״ד: ״והפיצך ה׳ בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ.״ השיעור מצטט תצפית: ״העם היהודי, העתיק בעולם, הוא למעשה הצעיר ביותר אם מתחשבים בארץ שתחת רגליו. 90% מהקהילות היהודיות הגדולות בנות 50־60 שנה בלבד בכל מדינה.״

הרב שואל: מדוע מדברים כל כך הרבה על היהודים? הוא מצטט את מארק טוויין, לפי הנוסח שבשיעור: אם מאמינים לסטטיסטיקה, היהודים הם 0.3% מהמין האנושי, אבק כוכבים אבוד בשביל החלב, ובכל זאת שומעים עליהם; השפעתם אינה עומדת ביחס למספרם.

טקסט מופתי, לפי השיעור, מתאר את חוסר ההיגיון באנטישמיות: ״אם היהודים עשירים, גוזלים אותם. אם עניים, דוחים אותם. אם יוצאים למלחמה, זה כדי להרוויח. אם לא, הם פחדנים. אם תומכים במדינה, הם בוגדים. אם היהודי גר בארץ זרה, רודפים אותו ומגרשים אותו. אם הוא חולם לחזור לארצו, מתנגדים לכך.״

לפי השיעור, דברים כ״ח ל״ז משתמש בשלושה מונחים: שמה: תהיה שנוא, אנטישמיות; למשל: יעשו ממך קריקטורה; ולשנינה: ידברו עליך בלי הרף, ״בכל העמים אשר ינהגך ה׳ שמה״.

מדוע כל זה: הגלות, האנטישמיות, הפיזור, המספר המועט? לפי הרב: כי לא קיימנו את החוזה. לא כי לא ידענו לעשות פוליטיקה, ולא מחוסר אסטרטגיה צבאית, ולא מחוסר אינטליגנציה, אלא כי עזבנו את הברית עם הבורא.

אם כל הקללות התגשמו בדיוק מושלם כשעזבנו את התורה, אזי, לפי השיעור, גם הברכות יתגשמו. כשם שהקב״ה קיים את התחייבויותיו בקללות, הוא יקיים את התחייבויותיו בברכות: אם נשוב אל הברית, אם הנהגת ישראל תשוב אל התורה, כל ההיסטוריה יכולה להשתנות.