ויקרא י״ב: הקבר
ויקרא י״ב, ב׳: האישה היולדת טמאה שבעת ימים. והטומאה קשורה תמיד למוות.
רש״י אומר: ״ואפילו נפתח הקבר בלא דם״. הוא קורא לרחם הקבר.
השיעור מסיק: בלידה נשמה חיה מעולם האמת נכנסת לעולם הזה, שהוא המוות; הרחם הוא הפתח.
השיעור קורא גם במילה אמת: אם + מת.
ויקרא י״ב, ב׳
מדוע הלידה מקנה מעמד של טומאה? הטומאה בתורה קשורה תמיד למוות: נגיעה בגופה, המצורע (מת חי), זוב הדם (אובדן חיים).
אם כך מדוע הלידה, בוא החיים, תהיה טומאה? מדוע לקשור את הלידה לטומאת מוות?
רש״י על ויקרא י״ב, ב׳:
הרחם הוא קבר. אילו הנשמה הייתה יוצאת מן הקבר בלידה, היא הייתה שם קודם. השיעור אומר: זה ההפך.
הנשמה הייתה חיה, בעולם האמת. בלידה הנשמה נכנסת לקבר, העולם הזה שהוא המוות. הרחם הוא הפתח אל הקבר: הנשמה החיה נכנסת לעולם המוות.
לא הדם גורם לטומאה אלא פתיחת הקבר: רש״י אומר זאת, ״ואפילו נפתח הקבר בלא דם״, הטומאה נשארת. לאם מעמד של הנוגעת במת, משום שהיא מוציאה נשמה חיה מעולם האמת ומכניסה אותה לעולם הזה שהוא המוות.
השיעור מציע את הקריאה הזו באותיות העבריות:
השיעור מסיק: האם נותנת מוות, לא חיים, כלומר כניסה לעולם המוות הזה. האם היא הפתח בין החיים (עולם האמת, העולם האחר) לבין המוות (העולם הזה).
לפני הלידה הנשמה בחיים, בעולם האמת. דרך האם, הקבר, היא נכנסת למוות, העולם הזה. לפי השיעור הכול עקבי: הלידה היא טומאה, הרחם הוא קבר, והמילה אמת היא אם + מת.
השיעור מסיק: לא נולדת לחיים, נולדת למוות. הרחם אינו עריסת חיים אלא קבר. האם אינה נותנת חיים: היא נותנת כניסה לעולם המוות הזה. והמילה אמת מגלה זאת בעצם בנייתה.
עקבת אחר השיעור?
חמש שאלות על הפרק הרביעי.