בעזרת השם נמשיך בעניין נוסף בפרשת כי תבוא. הפרשה הזאת מעוררת הרבה חשש כי יש בה את הקללות — פרשת התוכחה.

התורה אומרת בפירוש 'קללות' — האם נטען אחרת? כל עניין השיעור הוא להבין מה המילה הזאת באמת מסתירה בתוכה.

הזוהר החדש על פרשת כי תבוא מספר שרבי שמעון בר יוחאי ברח למדבר לוד והתחבא באחת המערות, הוא ורבי אלעזר בנו.

יום אחד התכנסו כל החברים בהיעדר רבי שמעון ורבי אלעזר, ועלתה שאלה בבית המדרש.

רבי יוסי ראה ציפורים עפות וקלט שביניהן יש גם יונה. קרא ליונה ואמר לה: 'לך יש פרצוף של כנסת ישראל', כי ישראל נמשלו ליונה.

הוא לקח פתק וכתב עליו את השאלה, שם אותו בפי היונה ואמר לה: 'לכי מצאי את רבי שמעון והחזירי לנו תשובה.'

כששמע רבי שמעון את ההסבר הזה, בכה עד שמרוב בכי התעלף. אמר הקדוש ברוך הוא לאליהו: 'לך העֵר אותו, אמור לו שטעה. זה אינו הפירוש הנכון. בוא ואומר לך את האמת.'

הקדוש ברוך הוא הוא המלך ואנחנו בניו. כשהוא נותן לנו מכות, זה לטובתנו — כמו אב שרואה את בנו עומד לחצות את הכביש חס וחלילה להידרס, ומיד מושך אותו בחוזקה.

'ותתמכרו שם לעבדים ואין קונה.' אף אחד לא יוכל לקנות אתכם לעבדים. מדוע?

'עבדי הם' — ולא עבדים לעבדים. הקדוש ברוך הוא אינו יכול לתת שנהיה עבדים למישהו אחר: היעדר הקונה אינו קללה אלא הגנה.

המילה קללות משורש קל. ה'קללות' אינן דבר שלילי אלא קלות — קל לשאת אותן ברגע שמבינים שהן באות מהקדוש ברוך הוא מתוך אהבה.

אז המילה קללות היא בעצם ברכה: היא מקפלת בתוכה את המשמעות של לקחת את הדברים בקלות, כי ה' רוצה בטובתנו ולא ברעתנו כלל.

מי שיש לו לב יסתכל וידע לשוב לאדונו — ומשם בעצם מתחילה הגאולה.