בְּחֻקַּת הִכָּה מֹשֶׁה אֶת הַסֶּלַע, וְעַל כָּךְ נֶעֱנַשׁ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לָאָרֶץ: “יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי”. נְנַסֶּה לְהָבִין מַה בֶּאֱמֶת הִפְרִיעַ כָּאן.

בְּפָרָשַׁת בְּשַׁלַּח, כְּשֶׁהָעָם צָמֵא, צִוָּה ה’ אֶת מֹשֶׁה בִּמְפֹרָשׁ: “קַח אֶת הַמַּטֶּה... וְהִכִּיתָ בַצּוּר”. אוֹתוֹ הַמַּטֶּה שֶׁבּוֹ הִכָּה אֶת הַיְאוֹר. שָׁם הַהַכָּאָה הִיא הַצִּוּוּי עַצְמוֹ — וְאֵין עָלֶיהָ שׁוּם טַעֲנָה.

בְּחֻקַּת, לְעֻמַּת זֹאת, הִתְהַפֵּךְ הַצִּוּוּי: “וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע”. הַפַּעַם הַדִּבּוּר הוּא הַמְבֻקָּשׁ, וְהַהַכָּאָה הִיא הַפְּגָם. וְכָאן זֶה נֶחְשַׁב לְחֵטְא.

לִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ: אִם הַדִּבּוּר מְקַדֵּשׁ יוֹתֵר, מַדּוּעַ בִּבְשַׁלַּח דַּוְקָא צִוָּה לְהַכּוֹת? אֶלָּא שֶׁמִּצַּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין כָּל הֶבְדֵּל — כֹּחוֹ אֵינוֹ בְּסָפֵק. הַהֶבְדֵּל כֻּלּוֹ מִצַּד הָעָם, מִצַּד הַמַּאֲמִינִים. מַה שֶּׁהִשְׁתַּנָּה בֵּין בְּשַׁלַּח לְחֻקַּת הוּא דַּרְגָּתוֹ שֶׁל הָעָם.

שְׁתֵּי שִׁירוֹת כִּמְעַט זֵהוֹת. בַּיָּם: “אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל”. בַּבְּאֵר: “אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל” — בְּלִי מֹשֶׁה. מַה חָסֵר כָּאן? בַּיָּם, מֹשֶׁה צָרִיךְ לְהוֹבִיל; בַּבְּאֵר, יִשְׂרָאֵל שָׁרִים בְּעַצְמָם.

כֵּיצַד עָם שֶׁזֶּה עַתָּה יָצָא מִמִּצְרַיִם — אַחַר שִׁשָּׁה יָמִים בִּלְבַד — יָדַע לָשִׁיר יַחַד אֶת שִׁירַת הַיָּם? הַמִּדְרָשׁ עוֹמֵד עַל הַפֶּלֶא: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁנִּפְתַּח מָסָךְ בַּשָּׁמַיִם וְכֻלָּם קָרְאוּ אֶת הַמִּלִּים; וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֹּשֶׁה הָיָה מַקְרִיא פָּסוּק וְהֵם חוֹזְרִים אַחֲרָיו, כְּמוֹרֶה הַמְלַמֵּד תַּלְמִידָיו. כָּךְ אוֹ כָּךְ — בְּלִי מֹשֶׁה הֵם לֹא יָכְלוּ.

בְּחֻקַּת עָבְרוּ כְּבָר אַרְבָּעִים שָׁנָה. דּוֹר שֶׁיָּשַׁב בַּמִּדְבָּר, לָמַד תּוֹרָה, הַשְּׁכִינָה עִמּוֹ — דּוֹר בּוֹגֵר. עַתָּה הֵם מְסֻגָּלִים לִרְאוֹת נֵס וּלְנַסֵּחַ לְעַצְמָם שִׁירָה. זֶהוּ סוֹד הַהֶבְדֵּל.

הַפְּסוּקִים שֶׁלִּפְנֵי הַשִּׁירָה נִרְאִים כְּחִידָה סְתוּמָה: “אֶת וָהֵב בְּסוּפָה... וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן... אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר”. מִלִּים תְּלוּשׁוֹת, כְּאִלּוּ מִישֶׁהוּ עִרְבֵּב מִלִּים. רַק רַשִׁ״י וְהַמִּדְרָשׁ פּוֹתְחִים אֶת הַדֶּלֶת: כְּשֵׁם שֶׁמְּסַפְּרִים בְּנִסֵּי יַם סוּף, כָּךְ יֵשׁ לְסַפֵּר בְּנִסֵּי נַחֲלֵי אַרְנוֹן.

מַה הָיָה שָׁם? הָאֱמוֹרִים אָרְבוּ בַּנָּקִיק שֶׁבֵּין שְׁנֵי הָרִים — מְעָרוֹת מוּל מְעָרוֹת, חִצִּים וְשֶׁמֶן רוֹתֵחַ מוּכָנִים. יִשְׂרָאֵל עָבְרוּ בִּתְמִימוּת, לֹא יוֹדְעִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִצְמִיד אֶת שְׁנֵי הֶהָרִים זֶה לָזֶה: הַבְּלִיטוֹת נִכְנְסוּ לַמְּעָרוֹת וּמָעֲכוּ אֶת הָאוֹרְבִים, וְדָמָם נִשְׁפַּךְ לַנַּחַל.