הַפָּרָשָׁה פּוֹתַחַת בְּעִנְיַן נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת, אַחַר כָּךְ מִלְחֶמֶת מִדְיָן, וְאָז בָּאִים בְּנֵי רְאוּבֵן וְגָד: "מִקְנֶה רַב הָיָה לָהֶם עָצוּם מְאֹד". הֵם מְבַקְּשִׁים לְהִתְנַחֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן — "אַל תַּעֲבִירֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן".

מֹשֶׁה יוֹצֵא עֲלֵיהֶם בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פְּסוּקִים שֶׁל תּוֹכֵחָה: אַתֶּם חוֹזְרִים עַל חֵטְא הַמְרַגְּלִים! אַרְבָּעִים שָׁנָה תָּעִינוּ בַּמִּדְבָּר בִּגְלַל שֶׁלֹּא רָצוּ לַעֲלוֹת לָאָרֶץ — וְעַכְשָׁו, בְּעַרְבוֹת מוֹאָב, אַתֶּם שָׁבִים לְאוֹתָהּ טָעוּת?

רְאוּבֵן וְגָד מַרְגִּיעִים אוֹתוֹ: "גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ — וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים" לִפְנֵי הָעָם, וְלֹא נָשׁוּב עַד שֶׁתֵּחָלֵק הַנַּחֲלָה. מֹשֶׁה נִרְגָּע וְכוֹרֵת עִמָּם בְּרִית — וּבְתוֹךְ דְּבָרָיו טָמוּן יְסוֹד עָצוּם:

שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת הָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל. בֵּית גַּרְמוּ יָדְעוּ לַעֲשׂוֹת אֶת לֶחֶם הַפָּנִים — בְּגֹבַהּ שֶׁל טֶפַח וְאֵינוֹ מַחְמִיץ — וְלֹא רָצוּ לְלַמֵּד אֶת הַסּוֹד. עַל כָּךְ גִּנּוּ אוֹתָם.

בֵּית אַבְטִינָס יָדְעוּ לַעֲשׂוֹת אֶת הַקְּטֹרֶת מֵאַחַד עָשָׂר סַמָּנֶיהָ — וְלֹא רָצוּ לְלַמֵּד. גַּם אוֹתָם גִּנּוּ. אַךְ שִׁבְּחוּ אוֹתָם:

שָׁאֲלוּ אוֹתָם חֲכָמִים: מָה רְאִיתֶם שֶׁלֹּא לְלַמֵּד? הֵשִׁיבוּ: מְסֹרֶת הָיְתָה בְּיָדֵנוּ שֶׁהַבַּיִת עָתִיד לְהֵחָרֵב, וְחָשְׁשׁוּ שֶׁמָּא יִלְמַד אָדָם שֶׁאֵינוֹ מְהֻגָּן וְיֵלֵךְ וְיַעֲבֹד בְּזֶה עֲבוֹדָה זָרָה.

הַגְּנַאי: אַף שֶׁהָיְתָה לָהֶם סִבָּה — עֲדַיִן, כָּל עוֹד הַבַּיִת קַיָּם, מִי שֶׁיּוֹדֵעַ דָּבָר הַמּוֹעִיל לַכְּלָל — יְשַׁתֵּף. אִם אָדָם הוֹלֵךְ לְעוֹלָמוֹ וְאֵין מִי שֶׁיַּחְלִיפֶנּוּ, הַסּוֹד אָבַד. הַתּוֹרָה אֵינֶנָּה שֶׁלְּךָ — הִיא שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא; אִם יֵשׁ לְךָ מַה לְּשַׁתֵּף, שַׁתֵּף.

רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ לְשַׁתֵּף בְּתוֹרָה וּלְהָפִיץ אוֹתָהּ הָלְאָה? הִשְׁתַּתֵּף בַּהֲפָצַת הַתּוֹרָה ←