המשנה בפרקי אבות מונה עשרה דורות מאדם עד נח ועשרה מנח עד אברהם, שכולם "הכעיסו" את הקב"ה עד ששב אברהם לארץ ישראל.
אדם נברא בהר המוריה, על אבן השתייה, והכל התרחש בארץ ישראל; התיבה נבנתה שם בטרם שטה עד הרי אררט.
הרמב"ם ממקם את מזבח נח בהר המוריה, לכאורה בסתירה לכך שהתיבה נחה בטורקיה.
התשובה: עיקרון שתי הירושלים — של מעלה ושל מטה — מאפשר לקרבנו הפיזי של נח לעלות אל המזבח העליון המקביל להר המוריה.
המילה "בַּמִּזְבֵּחַ" עם ה"א הידיעה מוכיחה בפשט שנח כיוון אל הַמזבח הידוע של ירושלים.
אברהם נטל "שכר כולם" כי, שלא כתרח, השלים את המסע והגיע באמת לארץ כנען.
אנו נמצאים בזמן מיוחד, בין פרשת נח לפרשת לך לך. זהו הזמן האידיאלי לחקור שאלה עמוקה המחברת את שתי הפרשיות.
כדי להבין את המשנה הזו, עלינו תחילה לקבוע היכן התרחשו האירועים המקראיים. כשברא הקב"ה את אדם, היכן הניח אותו?
אדם נברא על אבן השתייה, בהר המוריה, מקומו העתידי של בית המקדש, בארץ ישראל. הכניסה לגן עדן הייתה בחברון, במערת המכפלה.
לאחר שגורש מגן עדן בגלל הכרובים ולהט החרב המתהפכת, נקבר אדם עם חוה בכניסה לגן, בחברון.
מאדם עד נח: עשרה דורות בארץ ישראל. קין והבל נולדו שם; תיבת נח נבנתה שם; המבול החל שם. רק אז שטה התיבה על המים עד הרי אררט, טורקיה של היום.
ביציאתו מהתיבה בונה נח מיד מזבח.
"ויבן נח מזבח לה'." הקריאה הפשוטה נראית מובנת מאליה: נח יוצא מהתיבה בהרי אררט, ולכן הוא בונה את המזבח בטורקיה.
תשובה נפלאה מצויה בפירוש הרד"ל (רבי דוד לוריא) על פרקי דרבי אליעזר: מושג שתי הירושלים.
יש ירושלים של מעלה, הירושלים העליונה, המציאות הרוחנית הגבוהה, ויש ירושלים של מטה, הירושלים הארצית, המציאות הפיזית כאן למטה.
"לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה." כל עוד בית המקדש אינו בנוי, השכינה עצמה כביכול בגלות בממד העליון.
וזו הפתרון: פיזית, בנה נח מזבח בהרי אררט; רוחנית, כוונותיו עלו אל המזבח העליון, המקביל בדיוק למזבח הר המוריה. הרמב"ם והפשט אינם סותרים זה את זה.
כיצד אנו יודעים שקריאה מיסטית זו מושרשת בפשט? כי אין דבר בסוד שאין לו בסיס בפשט.
התשובה מבהיקה: בַּמִּזְבֵּחַ עם ה"א הידיעה פירושו "על הַמזבח הידוע" — מזבח הר המוריה. הכתוב מגלה ברמז שאף שנח בנה פיזית בטורקיה, קרבנו עלה אל הַמזבח של ירושלים של מעלה, מקומו העתידי של בית המקדש.
נחזור למשנה: "עשרה דורות מנח ועד אברהם, וכולם היו מכעיסים לפניו, עד שבא אברהם ונטל שכר כולם."
תרח התכוון לחזור לארץ ישראל, שבה חיו אדם, קין, הבל וכל אבותיהם, אך לא השלים את שליחותו: הוא עצר בחרן. לכן "הכעיסו" הדורות את הקב"ה — הם מעולם לא חזרו הביתה.
אברהם, לעומתו, "יצא ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען." הוא נטל "שכר כולם" כי השיג את מה שאיש לא הצליח בעשרה דורות: לשוב אל הארץ הקדושה שבה החלה האנושות.
ארץ ישראל אינה רק מקום גיאוגרפי: היא המרכז הרוחני של העולם, שבו נפגשים שמים וארץ. כמו אברהם, עלינו להשלים את מה שהתחלנו, ולא לעצור באמצע הדרך כמו תרח.
גם כשאיננו יכולים להיות פיזית במקום שבו היינו רוצים, כוונותינו ותפילותינו יכולות להגיע אל הממדים העליונים. לכל מעשה כאן למטה יש השפעה בעולמות שלמעלה.
🎯 בחן את עצמך
חמש שאלות. לחץ על תשובה.
תוצאה
שָׁלוֹם בַּיִת — הַפֶּה בַּבַּיִת
בְּרִיתִי שָׁלוֹם — הַשָּׁלוֹם מַתְחִיל בַּבַּיִת. גַּלֵּה כַּרְטִיס שָׁלוֹם בַּיִת.
גִּימַטְרִיָּה — הַרַב מְנַשֶּׁה
שָׁלוֹם, מָשִׁיחַ, יִסְמַךְ — סוֹדוֹת הָאוֹתִיּוֹת לְפִי הָרַב מְנַשֶּׁה זצ"ל.
🔢 קוּרְס גִּימַטְרִיָּהכָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת
כָּל שִׁיעוּרֵי מ. יְהוּדָה חִימִי — מִבְּרֵאשִׁית עַד דְּבָרִים וְעַד הַחַגִּים.
📚 כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹתסְפָרִים
חָכְמַת הַתּוֹרָה בְּפוֹרְמַט תְּרִיילֶר — הוֹצָאַת גְּאוּלָה.
אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת הַגּוֹיִם
אֱמֶת קְבוּרָה, וְכֹחוֹת הַמְבַקְּשִׁים לְהַשְׁתִּיקָהּ. אִישׁ אֶחָד מוּל הָאֻמּוֹת — תְּרִיילֶר הַשָּׁאוּב מִן הַתַּלְמוּד וְהַקַּבָּלָה.
📕 לִקְרִיאַת הַסֵּפֶר · ₪36.90