לוט הוא דמות מרתקת בתורה: הוא מלווה את אברהם כמין לוויין, כל הזמן במסלולו. אבל מי הוא באמת, ובעיקר מדוע התעקש אברהם להצילו למרות כל חסרונותיו?

אנו שומעים על לוט לראשונה בסוף פרשת נח.

לוט הוא אחיינו של אברהם. אביו הרן נפטר, ואברהם לקח על עצמו את האחריות עליו. מאז לוט צמוד לדודו.

בתחילת הפרשה מדגישה התורה שוב ושוב את נוכחותו של לוט לצד אברהם.

לוט אינו רק דבוק אליו: במידה מסוימת גם הוא עומד באתגר של לך לך, שכן הוא מלווה את אברהם בלי ויכוחים.

בזמן הרעב יורד לוט למצרים עם אברהם, וכשהם עולים חוזרת התורה ומדייקת: „ולוט עמו הנגבה“ (בראשית יג, א). הוא בלתי נפרד מדודו.

שניהם נעשו עשירים מאוד — במקנה, בכסף ובזהב. ואז מתעוררת בעיה: „ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט“.

אברהם מסרב לשערורייה ואומר ללוט:

אברהם נותן ללוט לבחור ראשון — איזו נדיבות. לוט רואה את כיכר הירדן, כולה משקה כגן, כמצרים, ובוחר בערי הכיכר ומתקרב לסדום. אברהם לוקח את ההרים — דרך האבות.

לכן ההפרדה הייתה מבורכת. התורה מדייקת שרק אחרי שנפרד לוט דיבר ה׳ אל אברהם: „וַה׳ אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ“. כל עוד שרתה הקללה בסביבתו — לא התקרבה השכינה.

מיד לאחר מכן פורצת מלחמת ארבעת המלכים נגד חמישה. ארבעת המלכים מנצחים ולוקחים את לוט בשבי: „ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם וילכו“ (בראשית יד, יב).

פליט — המדרש אומר שהיה זה עוג מלך הבשן לעתיד — בא לספר לאברהם. מה הייתה התגובה המצופה?

אך תגובת אברהם שונה לחלוטין:

„וישמע אברם כי נשבה אחיו“ — התורה קוראת לו „אחיו“. הוא מגייס את 318 אנשיו (318 = גימטריית דמשק, עבדו אליעזר), נופל עליהם בלילה, מכה אותם ומציל את לוט.

אך יש תשובה עמוקה בהרבה. הזוהר מלמד שבלוט היה צד גלוי (הקללה, המשיכה לסדום, מעשה הבנות במערה) וצד נסתר.

„אדם“ (אדם) הוא ראשי תיבות: אדם → דוד → משיח. אדם נתן 70 שנה מחייו כדי שדוד ייוולד, ומדוד יצא מלך המשיח: „ויצא חוטר מגזע ישי“ (ישעיהו יא, א).

ההוכחה? אחרי חורבן סדום ניצלו רק לוט ושתי בנותיו. במערה, בחושבן שהעולם חרב, השקוהו יין; נולדו מואב (מ-אב) ועמון.

ממואב יֵצא לימים עגלון מלך מואב, שבנותיו הן ערפה ורות. רות המואבייה מתגיירת, נישאת לבועז ויולדת את עובד.

„ובועז הוליד את עובד, ועובד את ישי, וישי את דוד“ — הרי דוד בן ישי, שממנו יצא מלך המשיח!