העקדה מעוררת שאלות מטרידות. הקב"ה פונה אל אברהם במילים מרעישות:

"קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת, את יצחק, ולך לך אל ארץ המוריה, והעלהו שם לעולה."

המדרשים מספרים שהשטן בא לפתות את יצחק: "ברח! אביך אינו תקין!" ואת אברהם: "אתה מלמד שאין מקריבים ילדים למולך, ואתה הולך להקריב את בנך?" ואף אחד מהם אינו מקשיב לקולות אלה.

שרה מתה באותו יום של העקדה (יש אומרים בראש השנה, אחרים במנחת יום כיפור — בדיוק ברגע העקדה).

המדרש מספר: שרה מתעוררת בבאר שבע; אברהם ויצחק נעלמו. יום, יומיים, שלושה ימים עוברים. היא הולכת לחברון — קרית ארבע, "עיר ארבעת הענקים" — ושואלת את הענקים, שראו למרחוק כמו צופים: "האם אתם רואים היכן אברהם ויצחק?"

הענק מביט לכיוון הר המוריה ואומר: "אני רואה את אברהם לוקח את המאכלת לשחוט את יצחק!"

האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא, חושף את המפתח:

חטא אדם גרם לירידת כל העולמות הרוחניים. כל מה שאנו עושים עד לעידן המשיחי נועד לתקן חטא זה.

מה היה החטא? חוסר מסירות נפש. הקב"ה אמר: "מכל עצי הגן תאכל, אבל לא מזה." אדם וחוה היו צריכים להיות מוכנים למות ולא לחטוא; לא הייתה בהם מסירות נפש זו.

בכל שבת לימד אברהם את יצחק בעניין חטא אדם. יצחק אמר לו: "אבא, בהזדמנות הראשונה, אני איתך על הפרויקט הזה. בואו נלך עד הסוף!" כשהקב"ה מצווה על העקדה, אברהם מבין: הנה ההזדמנות לתקן את העולם מיד — תיקון עולם במלכות שדי.

גם שרה, גלגול של חוה, רוצה חלק בתיקון הזה. לכן היא מאוכזבת שהוא לא יצא אל הפועל.

אם העקדה יכלה לתקן את העולם במכה אחת, מדוע הקב"ה צועק "אל תשלח ידך אל הנער"? התשובה טמונה במילה הראשונה ממש של התורה.

אברהם ויצחק רצו "לקצר את הדרך" (קיצור דרך) ולתקן את העולם מיד, סביב שנת 2000 לבריאה. אבל הקב"ה עונה: "לא. בלי קיצורי דרך. אני רוצה את 6000 השנים."

אם הקב"ה לא רצה שיצחק יוקרב, מדוע לצוות על ניסיון זה?

מכוח זה קמו קדושי האינקוויזיציה שבחרו במוות על פני המרה, האומץ מול זוועת השואה, ואותם חיילים בני 18, בשבעה באוקטובר ובמלחמות ישראל, היודעים שהם מסכנים את חייהם.

כיצד מגיע בן 18 לומר "אני מתגייס אף שאולי לא אשוב חי"? זה בא מיצחק אבינו, שקיבל עליו להיעקד על המזבח. העקדה חרתה בנו את הגן הרוחני הזה.

אברהם אומר לעצמו: "עצרת אותי; אבל לא אצא מכאן בלי התחייבות ממך!" המדרש מספר שהוא דורש הבטחה:

הקב"ה מסכים, וזהו פירוש הפסוק:

"ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה׳ יראה, אשר יאמר היום: בהר ה׳ יראה."

בכל שנה, בראש השנה וביום כיפור, בקריאת העקדה ובפיוט "עוקד ונעקד", אנו מפעילים את הזכות הנצחית הזו: "יום זה זכות לבני ירושלים, בו שערי רחמים נפתחים."

התשובה: אילו הושלמה העקדה ותיקנה את העולם, היינו חוזרים למצב שלפני חטא אדם — עולם ללא מוות. לפני החטא לא היה מוות; החטא הוא שהכניס אותו.

ההיגיון של אברהם ויצחק: השלמת העקדה מתקנת במלואו את חטא אדם; תיקון זה מחזיר את העולם למצב שלפני החטא; שם אין עוד מוות; לכן תחיית המתים תהיה מיידית — ויצחק יקום מיד לתחייה, והעולם יתוקן.

אנו עומדים היום בשנת 5786 לבריאה; נותרו כ-214 שנים עד שנת 6000. העקדה הותירה לנו שתי מתנות: כוח המסירות נפש לעבור את ההיסטוריה, והזכות הנצחית שמגינה ומוחלת לנו.