אחרי גזרת פרעה להשליך את כל הבנים ליאור, נולד משה רבנו בבית לוי.

« ותראהו כי טוב... ותצפנהו שלושה ירחים. » למה דווקא שלושה חודשים?

כשלא יכלה עוד להסתירו, שמה יוכבד את משה בתיבת גומא חמורה בחמר ובזפת, בסוף על שפת היאור.

לפי חז״ל, בת פרעה ירדה ליאור להתגייר — הטבילה הזו הייתה טבילה לגירות.

הניסוח נראה מיותר: הפסוק יכול היה לומר פשוט « וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֶה אֶת־הַיֶּלֶד ».

אבל מאיפה לקח רש״י את הפירוש היוצא דופן הזה?

נסתכל על המילה « וַתִּרְאֵהוּ ». כשמוציאים את האות ת, השייכת לנטייה, ומסדרים מחדש את שאר האותיות, מקבלים אוֹר ה׳ — אור השם.

למה האות ה מייצגת את השכינה? התשובה בפתח אליהו, שאנחנו אומרים לפחות פעמיים ביום.

הצדיקים האלה « ישנים » ולא מתים, כמו שנאמר: « אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר ».

« קול דודי דופק » — בארבע אותיות שלו, י-ה-ו-ה. והוא אומר: « פתחי לי... שראשי נמלא טל ».

נחשב את הגימטריה של שם הוי״ה במילוי אלפין, כשמאייתים כל אות: יוֹד (20) + הֵא (6) + וָאו (13) + הֵא (6) = 45.

אבל אם מורידים את הה׳ האחרונה: יוֹד + הֵא + וָאו = 20 + 6 + 13 = 39 = טַל. זהו פירוש « שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא טָל »: הראש מלא רק 39, לא 45.

כל זמן שישראל בגלות, השם נשאר לא שלם — רק טַל (39) במקום אָדָם (45). אותה ה׳, השכינה, היא מה שבתיה ראתה זוהר בתיבה: אוֹר ה׳.

בתיה נותנת את השם. אך אם נמשה מן המים, היה צריך להיקרא מָשׁוּי (צורה סבילה). למה מֹשֶׁה, צורה פעילה — « מי שמושה »?

גואל ראשון: משה את ישראל ממצרים ודרך הים. גואל אחרון: כל יום הוא ממשיך למשות אותנו מהגלות הרוחנית, והוא יהיה גם הגואל האחרון.