שלום, היום לא באתי לדבר על הפרשה — אלא על החג המתקרב, חג השבועות. שבועות פירושו ״שבועות״ — חג שחל השבוע אחרי פסח, וחוגג את מתן התורה לעם ישראל.

וכשאני אומר ״לעם היהודי״ — התורה היא בעצם בשתי מהירויות. ליהודים יש לקיים תרי״ג מצוות, והם צריכים גם ללמד את האנושות שבע מצוות ב״נ ונגזרותיהן — שמתייחסות הפעם לכל בן אדם.

הפסוק אומר ״בתחתית ההר״. אפשר להבין: למרגלות ההר. אבל יש רב אחד בתלמוד — תלמוד שבת פח ע״א — שמבין את זה ממש כפשוטו: תחת ההר.

כלומר — ה׳ עקר את הר סיני, שם אותו מעל ראש אבותינו כמין גיגית גדולה, ואמר: ״או שאתם מקבלים את התורה, או שההר ימחץ אתכם.״ אבל — מה שווה בחירה כזו?

אישה נשואה לאלכוהוליסט באה אליי. היא תיארה את הגיהינום שהיא חיה: כל הכסף הלך לאלכוהול, הילדים סבלו. אבל היא אמרה לי: ״היו לנו שנתיים שמחות.״

אבל ההשתלים נמסים בהדרגה, נעלמים. ואז — הוא התחיל לשתות שוב.

וכך בדיוק — אבותינו, שיצאו ממצרים, נשאו מנטליות של עבדים. לא היו מסוגלים לקבל את החוק המוסרי של התורה. אבל ה׳ ידע שהתורה תואמת את שליחותם העמוקה ביותר. אז הוא כפה עליהם — קצת כמו אבא שכופה על ילדיו לעשות שיעורי בית בעוד שהם רוצים לשחק בכדור.

וכך, הגמרא מספרת שאחר כך הם קיבלו את התורה ברצונם החופשי (אסתר ט, כז — ״קיימו וקבלו עליהם״).

מכאן הכותרת של הפילוסוף ע. לוויאנס: ״חירות קשה״. במציאת מה שחקוק בעומק נשמתנו, ועיתים קרובות זה ברגש, שם אנו באמת עצמנו, שם אנו חופשיים.

🔹 לעשות כל מה שרוצים — אבל בעשיית מה שרוצים ביומיום, אנו רחוקים מעצמנו. 🔹 להיות באמת עצמנו — נדירים הרגעים שאנו מצליחים.

1. החירות האמיתית אינה בעשיית כל מה שרוצים — אלא בגילוי של מה שחקוק בעומק עצמנו. ההר־גיגית לא שלל את חירות ישראל — הוא נתן אותה.

2. דת היא מוחלטת או לא דת — היהודים הליברלים צריכים להרהר במה שקרה לכנסייה הקתולית. ״אנטומיה של קריסה.״

חג שמח. תודה ששמעתם.