מלחמת היוונים נועדה להחשיך רוחנית את עיני ישראל, ולא להשמיד פיזית כמו שרצה המן.
חנוכה עונה לחושך הזה באור: הדלקת הנרות מגלמת את התורה עצמה (« כי נר מצוה ותורה אור »).
הפך הקטן שנשאר טהור לא היה הכרחי הלכתית (אין טומאה בציבור) – הוא היה « קריצה » מהקב״ה שהראתה את נוכחותו.
שיירת הבשמים של יוסף ונפילתו של גוליית קדימה מראים כיצד הקב״ה מסתתר מאחורי פרטים טבעיים לכאורה שגרתיים.
החזרת הנשמה בכל בוקר (מודה אני) היא נס יומיומי שאמור להזין את המודעות המתמדת שלנו לנוכחות ה׳.
ערב טוב וחנוכה שמח! בעזרת השם ניגע בעניין שקשור לחנוכה, ברוח הפרשיות שבהן אנחנו נמצאים.
כל המלחמה של היוונים נגד עם ישראל היתה להחשיך את עיניהם של ישראל. לא היתה מלחמה גופנית כמו בפורים, שרצו להשמיד ולהרוג את כל היהודים. בתקופת היוונים, מי שרצה להתייוון היה ממשיך לחיות. העיקר: לא ללמוד תורה, לא לקדש את החודש, לא לעשות ברית מילה, לא לשמור שבת.
העניין הזה רמוז כבר בפסוק השני בתורה:
אומרים חז״ל שכל מילה כאן רומזת לאחד מארבעת הגלויות:
אבל יש לנו תקווה? מה ההמשך של הפסוק? « וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם » – זה מלך המשיח! אחרי גלות רומי יבוא מלך המשיח.
כנגד זה שהיוונים רצו להחשיך את עיניהם של ישראל, אנחנו עושים חנוכה – מדליקים נרות. זה בעצם עיקר המצוה של חנוכה.
אנחנו גם אומרים הלל בתפילה, ובתפילת העמידה מוסיפים « על הניסים » שבו אומרים:
אנחנו צריכים להיות מספיק רגישים מבחינה רוחנית להרגיש שהקב״ה עושה לנו ניסים גם בזמן הזה. כל דקה שאנחנו נושמים זה בעצם נס. אבל אנחנו לא חיים באמת בתודעה הזאת: צריך איזה נס גדול כדי שנרגיש, אבל באמת כל דבר שהקב״ה עושה כל רגע זה נס בפני עצמו.
כדי להמחיש את זה דרך חנוכה, בואו נראה מה קרה. היוונים נכנסו למקדש וטימאו את כל השמנים, כי הם לא רצו שידליקו את המנורה בבית המקדש.
אבל כמו שמובא במסכת שבת (כ״א ע״ב), הם « פספסו » פך קטן, חתום בחותמו של כהן גדול, שבו היה שמן שהספיק ליום אחד. ונעשה נס והספיק לשמונה ימים.
בואו ניתן שתי דוגמאות כדי להבין את העניין. בפרשה הקודמת (וישב), אחרי שהוציאו את יוסף מהבור:
רש״י שואל: למה פרסם הכתוב את משאם?
יוסף היה כולו בדיכאון: האחים מכרו אותו, הוא נפרד מאביו, הוא יורד למצרים כעבד. מה אכפת לו איזה ריח יש בשיירה?! אלא זה בדיוק העניין! הקב״ה שינה את הטבע כדי שבכל נשימה יוסף יגיד: « איך זה שאין ריח מסריח? הקב״ה עשה איתי חסד גדול! »
דוגמה שנייה: דוד לוקח קלע, משליך אבן שפוגעת בגוליית בול במצח.
גוליית היה גבוה כשלושה מטר; דוד עמד במרחק של כמה מטרים ממנו. אם גוליית היה נופל אחורה, דוד היה צריך ללכת 6 מטר או יותר כדי לכרות לו את הראש. הקב״ה עשה שגוליית ייפול קדימה, למרגלותיו – מסר לדוד: « אני איתך! אני עושה משהו שרק הקב״ה יכול לעשות, וזה יהיה לך סימן שתשכנע את הפלשתים עד הסוף. »
נחזור לחנוכה. כן, מצאו פך שמן קטן חתום בחותמו של כהן גדול. אבל זה בדיוק העניין!
המציאות של ה׳ היא בדברים הקטנים. אנחנו צריכים לדעת שהקב״ה איתנו כל הזמן, אפילו אם אנחנו לא מרגישים את זה 24/7. אנחנו צריכים לשאוף לחיות בתודעה כזאת.
דוגמה: אתה מגיע לאיזה מקום בלחץ ואתה אומר: « אין סיכוי שאני מוצא חנייה ». פתאום יוצאת מכונית ואתה נכנס. מה זה? קריצה שהקב״ה אומר: « אני איתך ». העניין שאנחנו צריכים להרגיש את זה ולחיות את זה ככה.
בלילה, לפני שהולכים לישון, אומרים קריאת שמע. מה הפסוק האחרון שאנחנו אומרים?
שמת את הפיקדון אצלו. בבוקר הוא יכול להגיד: « לא בא לי להחזיר לך »! אבל הוא מחזיר לך את זה בבוקר, ואתה אומר:
המסר של חנוכה הוא לפתח את הרגישות הרוחנית שלנו כדי לראות את יד הקב״ה בפרטים הקטנים של חיי היומיום שלנו. כל נשימה, כל « צירוף מקרים », כל נס קטן הוא קריצה מן השמים שאומרת לנו: « אני איתך! » כשמדליקים את נרות החנוכה, נזכור שהאור מייצג את התודעה הזאת: הקב״ה תמיד נוכח, גם ברגעים הכי חשוכים.
🎯 בחן את עצמך
חמש שאלות. לחץ על תשובה.
תוצאה
שָׁלוֹם בַּיִת — הַפֶּה בַּבַּיִת
בְּרִיתִי שָׁלוֹם — הַשָּׁלוֹם מַתְחִיל בַּבַּיִת. גַּלֵּה כַּרְטִיס שָׁלוֹם בַּיִת.
גִּימַטְרִיָּה — הַרַב מְנַשֶּׁה
שָׁלוֹם, מָשִׁיחַ, יִסְמַךְ — סוֹדוֹת הָאוֹתִיּוֹת לְפִי הָרַב מְנַשֶּׁה זצ"ל.
🔢 קוּרְס גִּימַטְרִיָּהכָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת
כָּל שִׁיעוּרֵי מ. יְהוּדָה חִימִי — מִבְּרֵאשִׁית עַד דְּבָרִים וְעַד הַחַגִּים.
📚 כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹתסְפָרִים
חָכְמַת הַתּוֹרָה בְּפוֹרְמַט תְּרִיילֶר — הוֹצָאַת גְּאוּלָה.
אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת הַגּוֹיִם
אֱמֶת קְבוּרָה, וְכֹחוֹת הַמְבַקְּשִׁים לְהַשְׁתִּיקָהּ. אִישׁ אֶחָד מוּל הָאֻמּוֹת — תְּרִיילֶר הַשָּׁאוּב מִן הַתַּלְמוּד וְהַקַּבָּלָה.
📕 לִקְרִיאַת הַסֵּפֶר · ₪36.90