ל״ג בעומר הוא היום השלושים ושלושה בספירת העומר בין פסח לשבועות. השם עצמו הוא התאריך: האותיות למ״ד (30) וגימ״ל (3) מאייתות 33. יום זה מציין את ההילולא – יום פטירתו – של רבי שמעון בר יוחאי (רשב״י), התנא מן המאה השנייה שגילה את הזוהר.

ברחבי העולם חוגגים היהודים יום זה בהדלקת מדורות, בלימוד תורה כל הלילה, ובעלייה לציונו של רשב״י במירון שבצפון הארץ. אך מאחורי המדורות מסתתר משהו עמוק יותר: קוד המקשר בין הפסוק הראשון בבראשית לבין הגאולה העתידה.

רבי שמעון בר יוחאי, שנולד בארץ ישראל במאה השנייה לספירה, היה תלמידו של רבי עקיבא ואחד התנאים המשפיעים ביותר במשנה. לאחר שמתח ביקורת פומבית על השלטון הרומי, נגזר עליו דין מוות, והוא נמלט עם בנו רבי אלעזר למערה בסמוך לפקיעין.

במשך שלוש עשרה שנה התקיימו השניים ממי נחל ומפירותיו של עץ חרוב שצמח בפלא בפתח המערה. טמונים בחול עד צווארם, למדו תורה יומם ולילה. באותן שלוש עשרה שנים קיבל רשב״י את סודות הבריאה העמוקים ביותר – שנאספו לימים לספר הזוהר, יסוד תורת הקבלה.

רשב״י נחשב ניצוץ של משה רבנו. כשם שמשה נתן לישראל את התורה שבכתב בסיני, כך נתן רשב״י לישראל את התורה הפנימית – אותה התגלות עצמה, שנותרה חבויה עד שדורו היה מוכן לקבלה.

ל״ג בעומר חל תמיד ביום החמישי של השבוע החמישי בספירת העומר. בספירה מחסד, הספירה החמישית היא הוד. היום החמישי בתוך שבוע ההוד הוא הוד שבהוד – הוד בתוך הוד, הנקודה המרוכזת ביותר של המידה הזו.

המדורות אינן סמליות בלבד. הן ביטוי פיזי של הוד שבהוד הפורץ אל העולם. כל ניצוץ המתעופף ממדורת ל״ג בעומר הוא רסיס של הוד המאיר נשמה פרטית.