הטעם המרכזי במסכת פסחים: ארבע הכוסות הן כנגד ארבע לשונות גאולה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בפרשת וארא:

ויש לשון חמישית: ״וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ״ — וזו כוס אליהו הנביא. לא שתינו אותה עדיין, כי הגאולה השלמה — הכניסה לארץ הגמורה — עדיין לפנינו.

חמש הכוסות לפי הסדר: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי — והחמישית, שטרם נשתתה, והבאתי (כוס אליהו).

כּוֹס: כ׳(20) + ו׳(6) + ס׳(60) = 86. אֱלֹהִים: א(1)+ל(30)+ה(5)+י(10)+מ(40) = 86. שם אֱלֹהִים = שם הדין. הגימטריה של כוס = הגימטריה של אלוקים = 86.

האותיות הסופיות — מנצפ"ך — הן חמישה דינים. כל אחד שווה 86. ולכן:

ארבע פעמים "כוס" — וכנגדן ארבע כוסות. אבל מה הקשר הפנימי?

אבל ישנה תשובה עמוקה יותר — לפי הסוד.

הכול מתחיל בחטא אדם הראשון. לאחר החטא פרש אדם מחוה 130 שנה. בזמן הזה נשמות שהיו אמורות להיוולד ירדו למקומות טמאים. היה צריך לגאול אותן — ולשם כך ירד עם ישראל למצרים, עבד ועלה, ובכך הוציא אותן.

יוסף הצדיק. בצדיקותו — בהתנגדותו לאשת פוטיפר, באמונתו בבית הסוהר, בכבוד שנתן לקדוש ברוך הוא בכל עת — הצליח לבטל ארבעה מתוך חמישה דינים.

הרמז בתורה — סוף פרשת ויגש: "וְאַרְבַּע הַיָּדֹת יִהְיֶה לָכֶם". ארבע חמישיות לעם — ורק אחת לפרעה. ארבע מתוך חמש — בדיוק כמה שיוסף ביטל.

מרים נולדה כשהתחיל השעבוד — שמה מלשון "מרירות". כשמרים הייתה בת 6 היא אמרה לאמרם אביה: "גזירתך קשה משל פרעה." ואז נולד משה.

הים טען: "כתוב בברית בין הבתרים — ועבדו והינו אותם ארבע מאות שנה. אבל עם ישראל עבד רק 86 שנה! יחזרו לעבוד עוד!"

ולכן: ארבע כוסות = ארבעה דינים שיוסף ביטל = ארבע פעמים "כוס" בחלום שר המשקים. הכול קשור.

הזוהר הקדוש בשם רשב"י: בליל הסדר, הקדוש ברוך הוא מכנס את כל הפמליה של מעלה — כל השרים, כל שרי אומות העולם, כל המקטרגים — ואומר להם:

וכולם יורדים. והקדוש ברוך הוא משתבח בפניהם: "תראו איך בניי משבחים ומקלסים לי!" כל השנה המקטרגים טוענים: "הם מחללים שבת, יש ביניהם ויכוחים, מה זה העם שאתה כל כך אוהב?" — ובליל הסדר הקדוש ברוך הוא מביא אותם לראות בעצמם.