מדוע בני ישראל לא עשו ברית מילה 38 שנה במדבר? ומה קשר לזכותנו על ארץ ישראל?
על פי שיעורו של מר יהודה חימי יהודה חימי
הטעם המוכר לכולם — סכנת הרוח הצפונית — מתפרק מול חמש שאלות נוקבות. השיעור חושף את הסיבה העמוקה האמיתית: ברית מילה אינה רק סמל דתי — היא הסכם משפטי קדוש בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל על זכות הבעלות על ארץ ישראל. וזוהר בן אלפיים שנה חוזה במדויק את שנת 1948.
א הקרבנות שנעדרו — ישראל ערלים במדבר
פרשת צו נלמדה ברצף ישיר אחרי ויקרא — ועוסקת בקרבנות. אבל יש שאלה גדולה: האם בני ישראל הקריבו קרבנות כלל במשך 40 שנה במדבר?
התשובה מפתיעה: לא. בני ישראל לא הקריבו עולות ולא קרבן פסח כמעט בכל שנות המדבר. הסיבה: הם היו ערלים — לא עשו ברית מילה — וכל ערל לא יאכל בו.
כי לא הייתה להם בהמה: הצון והבקר היה רק לבני גד ובני ראובן ולערב רב — אבל לכלל ישראל לא היה. ומה הראיה? כשהתלוננו: ״הבו לנו בשר ונאכלה.״ ומשה אומר: ״הצון ובקר ישחט להם?״ — כלומר, אין להם. ולכן לא הקריבו קרבן עולה, ולא קרבן פסח.
כָּל-עָרֵל לֹא-יֹאכַל בּוֹ שמות יב:מח
ובספר יהושע, כשנכנסים לארץ ישראל, יהושע מל את כל העם — כי לא מלו אותם בדרך. שלושים ושמונה שנה בלי ברית מילה לכלל ישראל. למה?
ב הטעם המקובל — הרוח הצפונית — וחמש שאלות נוקבות
הסיבה שכולנו מכירים: סכנת הרוח הצפונית. הרוח הצפונית מזיקה למי שעשה ברית מילה, ולכן לא מלו את הילדים בדרך. אבל האם הסבר זה מחזיק מים?
על הטעם הזה יש חמש שאלות חזקות שצריכות תשובה:
שאלה א — הם לא תמיד היו בדרך! כתוב: ״וַיֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים.״ שנים שלמות ישבו באותו מקום. אם הסכנה היא רק ״בדרך״ — מדוע לא מלו כשישבו בקדש?
שאלה ב — ממשה בדרך למצרים: כשהיה משה בדרך, לא חייבוהו בברית. אבל ברגע שהגיע למלון ועצר — מיד בא הנחש. כלומר, כשאתה עצור ויושב — חייב לעשות ברית מילה. אז מדוע לא עשו כשישבו שנים בקדש?
שאלה ג — שבעת עננים הגנו על ישראל בכל הכיוונים: ענן לפניהם, ענן מאחוריהם, ארבעה עננים מהצדדים, ענן מלמעלה — ועוד ענן שביעי מוביל. איזה רוח צפונית יכולה להיכנס לתוך המחנה המוגן הזה?
שאלה ד — הלויים! הלויים עשו ברית מילה בכל אורך שלושים ושמונה שנות המדבר. עבדו במשכן, נכנסו לעבודה. להם לא הייתה סכנת הרוח הצפונית?
שאלה ה — הגדולה מכולן: ביציאת מצרים, בני ישראל עשו ברית מילה באותו יום שאכלו את קרבן הפסח — ולמחרת יצאו ולא זזו ממקומם רק שבעה ימים עד קריעת ים סוף! כלומר — לא חששו לסכנה גם כשהלכו בדרך!
⬥ יוצא שהטעם ״סכנת הרוח הצפונית״ אינו מספיק. חייבת להיות כאן סיבה עמוקה הרבה יותר.
ג הטעם האמיתי — ברית מילה = הסכם על ארץ ישראל
מה באמת אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו כשציווה אותו על ברית המילה? בואו נקרא את הפסוקים בפשטות.
שימו לב: ״ברית״ — מלשון הסכם, חוזה. הקדוש ברוך הוא כורת עם אברהם אבינו הסכם דו-צדדי: אני נותן לזרעך את ארץ כנען — ואתה, בתמורה, תשמור את בריתי ותעשה ברית מילה.
הסכם דו-צדדי · BILATERAL COVENANT
🏛
הקדוש ברוך הוא
נותן את ארץ ישראל
⇄
✡️
עם ישראל
שומר את ברית המילה
ברית מילה = שטר הבעלות של עם ישראל על ארץ ישראל
כשבני ישראל אמרו ״לא נעלה לארץ״ אחרי חטא המרגלים — הם הפרו את ההסכם. הקדוש ברוך הוא גזר שלא יכנסו לארץ — וממילא, פקעה חובת ברית המילה. אתם לא מקבלים את הארץ — אתם פטורים מלעשות ברית. לא רוח צפונית. לא סכנה. פשוט: אין ארץ — אין חוזה.
⬥ ראיה חותכת: ברגע שנכנסו לארץ ישראל, הדבר הראשון שיהושע עשה? ברית מילה. כי עכשיו ההסכם חוזר לתוקפו — ואתם מחויבים לקיימו.
ד הזוהר — ישמעאל, ברית חלקית, ושנת 1948
אם ברית מילה קשורה לזכות על ארץ ישראל — מה עם ישמעאל שגם הוא עשה ברית מילה? הזוהר בסוף פרשת וארה עונה על זה בנבואה מדהימה.
כשהקדוש ברוך הוא ציווה את אברהם על ברית המילה, אמר אברהם: ״לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ.״ אומר הזוהר: אוי על אותה שעה שאמר אברהם זאת. היה לו לאטום את פיו ולא להגיד מילה.
ברגע שאברהם פתח את פיו לטובת ישמעאל — אמר הקדוש ברוך הוא: טוב, גם ישמעאל יעשה ברית מילה. אבל הישמעאלים עושים ברית לשלוש עשרה שנה, בלי פריעה — ברית לא שלמה. לכן יהיה להם חלק בארץ הקדושה — אבל חלק לא שלם: כל עוד שישראל בגלות והארץ שוממה.
חישוב הזוהר · THE ZOHAR'S CALCULATION
648
לספירה עלייה ישמעאל לבמת ההיסטוריה
+
1300
שנה 13 שנת ברית × 100
=
1948
הקמת מדינת ישראל
זוהר, פרשת וארה — נכתב לפני אלפיים שנה, כשישמעאל עדיין לא קיים בהיסטוריה
נבואת רבי שמעון בר יוחאי — מילה במילה מהזוהר:
״ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה כשהיא ריקה מהכל זמן רב — כמו שהמילה שלהם ריקה בלי שלמות. ועתידים בני ישמעאל לעורר קרבות חזקים בעולם — אחד על הים, אחד על היבשה, ואחד סמוך לירושלים.״
״ובאותו זמן יתעורר עם אחד מסוף העולם על רומי הרשעה — ויעוררו בהם קרב שלושה חודשים. ואחרי זה: וְיַחֲלֹץ בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מִמֶּנָּה — וישבור כל הכוחות שלמעלה.״
ב-1948 חזר עם ישראל לארצו — ואז הושלמה זכות ישמעאל. הם לא מוכנים לקבל את זה — כי הברית שלהם לא שלמה, הם מרגישים שמגיעה להם הארץ. מכאן כל המלחמות שאנחנו עושים עד היום.
ה הלויים — ברית מילה ללא קשר לארץ
אבל הלויים עשו ברית מילה בכל 38 שנות המדבר! הם עבדו במשכן, נכנסו ויצאו. איך זה מסתדר עם הסבר שלנו שהברית פקעה כי לא מקבלים ארץ?
התשובה פשוטה ועמוקה: ללויים אין חלק ונחלה בארץ ישראל. נחלתם — הקדוש ברוך הוא עצמו.
לֹא-יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם... חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם-יִשְׂרָאֵל — ה' הוּא נַחֲלָתוֹ דברים יח:א-ב
ולכן: ההסכם ״לזרעך אתן את הארץ ↔ ואתה את בריתי תשמור״ — לא חל על הלויים! הם לא מקבלים נחלה בארץ — אז גם הפטור שניתן לדור המדבר לא קשור אליהם. הברית שלהם קשורה ישירות עם הקדוש ברוך הוא — ברמה אחרת לגמרי. לכן הם מלו בכל המדבר.
⬥ זה לא רק הסבר טכני — זה מגלה עד כמה הלויים עומדים בדרגה שונה: קשורים ישירות לאין סוף, ולא דרך קנין הארץ. השם הוא נחלתם — ולא האדמה.
ו מסקנה — ברית מילה: שטר הבעלות שלנו על ארץ ישראל
ועכשיו — הכל מסתדר. ועוד משהו: מדוע יהודים שלא שומרים שום מצוה — לא מוכנים לוותר על ברית מילה?
כי בתוך הנפש היהודית, ישנה ידיעה עמוקה: ברית מילה היא המחברת אותנו לארץ ישראל. זה לא רק מנהג דתי — זה שטר הבעלות, המסמך הנוטריוני, ההסכם הקדוש.
כשאכלו ישראל קרבן הפסח ביציאת מצרים — עשו מילה באותו יום ממש, ודמם התערבב. ועל זה נאמר: ״וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.״ ״דָּמַיִךְ״ — לשון רבים — שני דמים: דם המילה ודם הפסח. בזכות שני הדמים האלה נגאלו ממצרים.
עם ישראל בארץ ישראל בזכות הברית. כמו שהברית חקוקה בגוף ולא ניתנת להמחיקה — כך זכותנו על ארץ ישראל. אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו אותה.
זו הסיבה שה״טיפשים״ לא יכולים להבין: הם חושבים שאפשר לנגח את ישראל ולהוציאו מארצו. אבל ישנה ברית אלוקית חקוקה בבשר מאות מיליוני יהודים — שנות אלפיים ויותר — שאומרת: הארץ הזאת שייכת לעם הזה.
📅 תוכנית שבועית — צו
ראשון
קרא בראשית יז: ״לזרעך אתן את הארץ — ואתה את בריתי תשמור.״ שאל את עצמך: מה ה-ה״הסכם״ שלך עם הקדוש ברוך הוא? מה אתה נותן בתמורה לכל מה שניתן לך?
שני
למד את פרק ה ביהושע. שאל: מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה ״נכנס״ לפרק חדש בחייך — עבודה חדשה, בית חדש, שנה חדשה? האם אתה מבסס אותו על ברית?
שלישי
חשוב על חמש השאלות על הרוח הצפונית. לפעמים אנחנו מקבלים הסברים שטחיים לדברים עמוקים. האם יש משהו בחייך שקיבלת הסבר ״קל״ אליו — ומגיע לו חקירה עמוקה יותר?
רביעי
פרשת צו — ״צו״ לשון ציווי וזירוז. מה הציווי הדחוף ביותר בחייך כרגע? מה אתה ממשיך לדחות? כתוב אותו על פתק והדבק בגובה העיניים.
חמישי
חישוב הזוהר: 648 + 1300 = 1948. ציר זמן שנכתב לפני אלפיים שנה. כתוב לך ציר זמן של ההיסטוריה היהודית בקצרה — שלוש שורות. ראה את האצבע האלוקית.
שישי
שוחח עם מישהו — ואם ישאל: ״למה יהודים עושים ברית מילה?״ — ענה לו. לא: ״כי זה מנהג.״ אלא: ״כי זה ההסכם שלנו על ארץ ישראל.״ ראה את תגובתו.
שבת
בשבת — בין אם אתה בארץ ישראל ובין אם בגולה — זכור: הקשר שלך לארץ הזאת חקוק בבשר, חתום בדם, ומובטח בהסכם אלוקי. ״ואני בצדק אחזה פניך.״
להמשך הלמידה
🏠
שלום בית
20 קומות. שאלה אחת לכל קלף. ללא תשובות — רק מראות. לחץ לגלות קלף שלום בית חדש.
📖
הזוהר הקדוש
הזוהר שראינו נמצא בסוף פרשת וארה. קרא אותו שוב ושאל: מה עוד הוא מנבא לדורנו?
פרשת צו עוסקת כולה בפרטי הקרבנות — חטאת, עולה, שלמים, מנחה. אבל כאן מתעוררת שאלה גדולה שרוב בני אדם אינם שואלים: האם בכלל הקריבו בני ישראל קרבנות בשנות המדבר? התשובה מפתיעה — לא. לא עולות, ולא קרבן פסח — כמעט שלושים ושמונה שנה ללא קרבן. הסיבה הראשונה: בני ישראל לא הקריבו כי לא היה להם צון ובקר — ומשה אומר בעצמו ״הצון ובקר ישחט להם?״ — כלומר אין להם. הסיבה השנייה, והעמוקה יותר: הם היו ערלים. כתוב במפורש: ״כָּל-עָרֵל לֹא-יֹאכַל בּוֹ.״ ובספר יהושע, ברגע שנכנסים לארץ, יהושע מל את כל העם — כי לא מלו אותם בדרך. שלושים ושמונה שנה בלי ברית מילה. למה?
הסיבה המוכרת לכולנו: הרוח הצפונית. רוח שמזיקה למי שעשה ברית מילה, ולכן לא מלו בדרך. אבל — וכאן נתחיל ליל שישי — על הסבר זה יש חמש שאלות שצריכות תשובה. הם לא תמיד היו בדרך. כתוב: ״וַיֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים.״ שנים שלמות ישבו במקום אחד. אם הסכנה היא רק בדרך — מדוע לא מלו בקדש? ועוד: כשמשה רבנו עצר במלון בדרך למצרים — מיד בא הנחש. כלומר, כשאתה עצור ויושב — חייב לעשות ברית. אז למה לא מלו ב-38 שנה? שאלה אחת — ותנוחו עליה בשבת.
שבת צהריים — הטעם האמיתי: ברית מילה = הסכם על ארץ ישראל
ליל שישי שאלנו שאלה אחת. אני מוסיף עוד ארבע. שאלה שלישית: שבעת עננים הקיפו את מחנה ישראל מכל הכיוונים — מלפנים, מאחור, מהצדדים, מלמעלה. איזה רוח צפונית יכולה לחדור לתוך מחנה מוגן כזה? שאלה רביעית: הלויים! הם עשו ברית מילה בכל שלושים ושמונה שנות המדבר. עבדו במשכן. להם לא הייתה סכנה? ושאלה חמישית — הגדולה מכולן: ביציאת מצרים, עשו ישראל ברית מילה באותו היום שאכלו קרבן פסח — ולמחרת יצאו לדרך שבעה ימים עד קריעת ים סוף. לא חששו לסכנה גם כשהלכו בדרך! יוצא: הסבר ״הרוח הצפונית״ אינו מספיק. חייבת להיות כאן סיבה עמוקה הרבה יותר.
בואו נקרא את הפסוקים בפשטות. הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אבינו: ״לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת — וְאַתָּה אֶת-בְּרִיתִי תִשְׁמֹר.״ שימו לב: ברית — מלשון הסכם, חוזה. הקדוש ברוך הוא כורת עם אברהם אבינו הסכם דו-צדדי: אני נותן לזרעך את ארץ כנען — ואתה, בתמורה, תשמור את בריתי. זה לא טקס דתי. זה חוזה. שטר בעלות. כשבני ישראל אמרו ״לא נעלה לארץ״ אחרי חטא המרגלים — הם הפרו את ההסכם. הקדוש ברוך הוא גזר שלא יכנסו לארץ — וממילא, פקעה חובת ברית המילה. אין ארץ — אין חוזה. לא רוח צפונית. פשוט: הצד שלהם בהסכם פג תוקפו.
ומה עם הלויים? ״ה' הוא נַחֲלָתוֹ.״ ללויים אין חלק ונחלה בארץ ישראל — לכן ההסכם ״לזרעך את הארץ ↔ ואתה את בריתי תשמור״ לא חל עליהם! ברית המילה שלהם קשורה ישירות לקדוש ברוך הוא ברמה אחרת לגמרי. ולכן הם מלו בכל המדבר.
ועכשיו — הזוהר. בסוף פרשת וארה, רבי שמעון בר יוחאי כתב לפני אלפיים שנה: ישמעאל יעשה ברית מילה, אבל לשלוש עשרה שנה ובלי פריעה — ברית לא שלמה. לכן יהיה לו חלק בארץ הקדושה — אבל רק כל עוד שישראל בגלות והארץ שוממה. ואז בא החישוב: ישמעאל עולה על במת ההיסטוריה בשנת 648 לספירה. הברית שלו — לשלוש עשרה שנה, כלומר 1300 שנה. 648 ועוד 1300 = 1948. שנת הקמת המדינה. נבואה שנכתבה אלפיים שנה לפני שישמעאל אפילו קיים בהיסטוריה.
נסכם: ברית מילה אינה רק סמל. היא שטר הבעלות של עם ישראל על ארץ ישראל. ולכן יהודים שלא שומרים שום מצוה — לא מוותרים על ברית מילה. כי בעומק הנפש ישנה ידיעה: זה הקשר. כמו שהברית חקוקה בבשר ולא ניתנת להמחיקה — כך זכותנו על ארץ ישראל קבועה ובלתי ניתנת לערעור. שבת שלום.
Parashat Tzav — The Covenant That Binds Us to the Land
Based on the teaching of Mr. Yéhouda Himi · 5786
Friday Night — Opening the Question
Parashat Tzav is entirely devoted to the laws of korbanot — chatat, olah, shelamim, mincha. But here a great question arises, one most people never ask: did the Jewish people actually bring any korbanot during the years in the desert? The answer is surprising — no. No burnt offerings, no Korban Pesach — for nearly thirty-eight years. The first reason: they had no flocks or herds. Moses himself says: "Shall all the flock be slaughtered for them?" — implying they had none. The second, deeper reason: they were uncircumcised. The Torah states explicitly: "No uncircumcised person shall eat from it." And in the Book of Joshua, the moment they enter the Land, Joshua circumcises the entire people — for they had not been circumcised on the journey. Thirty-eight years without brit milah. Why?
The familiar answer: the north wind. A wind that harms someone who has just been circumcised, so they avoided the procedure on the road. But — and here we begin Friday night — there are five questions this answer cannot handle. They were not always traveling. The Torah says: "They dwelt in Kadesh for many days." Years in a single location. If the danger only exists on the road — why did they not circumcise while settled in Kadesh? And further: when Moses stopped at the inn on his way to Egypt, the serpent came immediately. Meaning: the moment you stop moving, brit milah is obligatory. So why did they not perform it during years of settlement? One question — and rest on it through Shabbat.
Shabbat Lunch — The True Reason: Brit Milah = The Covenant Over the Land
Friday night we asked one question. I add four more. Third question: seven clouds surrounded the entire camp of Israel on every side — front, back, flanks, above. What north wind could possibly penetrate that protected encampment? Fourth question: the Leviim! They performed brit milah throughout all thirty-eight years. They served in the Mishkan constantly. Were they exempt from the wind's danger? And the fifth question — the most powerful: at the Exodus from Egypt, Israel performed brit milah on the very same day they ate the Korban Pesach — and the very next morning they set out and traveled for seven days until the splitting of the sea. They were not afraid of danger even while literally on the road! Conclusion: the north wind explanation is insufficient. There must be a far deeper reason.
Let us read the verses simply. God says to Avraham: "To your descendants I give this land — and you shall keep My covenant." Notice: brit — the word for covenant — means agreement, contract. God establishes a bilateral contract with Avraham: I give your descendants the Land of Canaan — and you, in return, keep My brit. This is not a religious ceremony. It is a contract. A title deed. When the Jewish people said "we will not go up to the Land" after the sin of the spies — they breached the contract. God decreed they would not enter the Land — and automatically, the obligation of brit milah lapsed. No Land = no contract. Not the north wind. Simply: their side of the agreement expired.
And the Leviim? "God is their inheritance." The Leviim have no territorial portion in the Land of Israel — so the contract "I give your descendants the Land ↔ you shall keep My brit" simply does not apply to them. Their brit milah is connected directly to God at an entirely different level. That is why they were circumcised throughout the entire desert.
Now — the Zohar. At the end of Parashat Va'era, Rabbi Shimon bar Yochai wrote two thousand years ago: Yishmael will perform brit milah, but at thirteen years and without periah — an incomplete brit. Therefore he will receive a share in the Holy Land — but only as long as Israel is in exile and the Land is desolate. Then comes the calculation: Yishmael enters history in 648 CE. His brit covers thirteen years — meaning 1,300 years. 648 plus 1,300 = 1948. The year the State of Israel was declared. A prophecy written two thousand years before Yishmael even existed in history.
In summary: brit milah is not merely a symbol. It is the title deed of the Jewish people over the Land of Israel. That is why even Jews who observe nothing else refuse to give up brit milah. Because deep in the soul there is a knowledge: this is the connection. Just as the brit is engraved in flesh and cannot be erased — so our right to the Land of Israel is fixed and beyond challenge. Shabbat Shalom.
Paracha Tsav — L'Alliance Qui Nous Lie à la Terre
D'après l'enseignement de M. Yéhouda Himi · 5786
Vendredi Soir — Ouverture de la Question
Paracha Tsav est entièrement consacrée aux lois des korbanot — 'hatat, ola, shelamim, min'ha. Mais ici surgit une grande question que la plupart des gens ne posent jamais : les Enfants d'Israël ont-ils réellement offert des korbanot pendant les années du désert ? La réponse est surprenante — non. Ni offrandes brûlées, ni Korban Pessah — pendant près de trente-huit ans. Première raison : ils n'avaient pas de troupeaux. Moïse lui-même dit : « Tuerait-on pour eux tout le troupeau ? » — sous-entendant qu'ils n'en avaient pas. Deuxième raison, plus profonde : ils étaient incirconcis. La Torah dit explicitement : « Tout incirconcis ne pourra en manger. » Et dans le livre de Josué, dès l'entrée en Terre d'Israël, Josué circoncit tout le peuple — car on ne les avait pas circoncis en chemin. Trente-huit ans sans brit milah. Pourquoi ?
La réponse habituelle : le vent du nord. Un vent qui nuit à celui qui vient d'être circoncis, donc on évitait la procédure en route. Mais — et c'est par là que nous commençons vendredi soir — cette réponse ne tient pas face à cinq questions. Ils n'étaient pas toujours en route. La Torah dit : « Ils demeurèrent à Kadesh de nombreux jours. » Des années au même endroit. Si le danger n'existe que « en chemin » — pourquoi ne pas avoir circoncis lors des séjours prolongés à Kadesh ? Et encore : quand Moïse s'est arrêté à l'auberge en route vers l'Égypte, le serpent est venu aussitôt. Autrement dit : dès qu'on s'arrête, la brit milah redevient obligatoire. Alors pourquoi ne l'a-t-on pas pratiquée pendant des années de séjour fixe ? Une question — reposez-vous dessus ce Chabbat.
Chabbat Midi — La Vraie Raison : Brit Milah = Le Contrat sur la Terre
Vendredi soir nous avons posé une question. J'en ajoute quatre autres. Troisième question : sept nuages entouraient tout le camp d'Israël de tous côtés — devant, derrière, sur les flancs, au-dessus. Quel vent du nord pouvait pénétrer dans ce campement si protégé ? Quatrième question : les Léviim ! Ils ont pratiqué la brit milah tout au long des trente-huit ans. Ils servaient dans le Michkan sans interruption. Étaient-ils immunisés contre le vent ? Et la cinquième question — la plus forte : à la Sortie d'Égypte, Israël a pratiqué la brit milah le jour même où ils ont mangé le Korban Pessah — et le lendemain matin, ils sont partis et ont voyagé sept jours jusqu'à la mer des Joncs. Ils n'ont pas craint le danger même en plein voyage ! Conclusion : l'explication du vent du nord est insuffisante. Il doit exister une raison bien plus profonde.
Lisons les versets simplement. D.ieu dit à Avraham : « À ta descendance Je donne cette terre — et toi tu garderas Mon alliance. » Remarquez : brit — le mot pour alliance — signifie accord, contrat. D.ieu établit un contrat bilatéral avec Avraham : Je donne à ta descendance la Terre de Canaan — et toi, en échange, tu gardes Mon alliance. Ce n'est pas une cérémonie religieuse. C'est un contrat. Un acte de propriété. Quand les Enfants d'Israël ont dit « nous ne monterons pas vers la Terre » après la faute des espions — ils ont rompu le contrat. D.ieu a décrété qu'ils n'entreraient pas en Terre d'Israël — et automatiquement, l'obligation de brit milah est tombée. Pas de Terre = pas de contrat. Pas le vent du nord. Simplement : leur côté de l'accord a expiré.
Et les Léviim ? « Hachem est leur héritage. » Les Léviim n'ont aucune portion territoriale en Terre d'Israël — donc le contrat « Je donne la Terre à ta descendance ↔ tu garderas Mon alliance » ne les concerne tout simplement pas. Leur brit milah est reliée directement à D.ieu à un niveau entièrement différent. C'est pourquoi ils ont continué à pratiquer la brit milah tout au long du désert.
À présent — le Zohar. À la fin de Paracha Vaéra, Rabbi Chimon bar Yohaï a écrit il y a deux mille ans : Yichmael pratiquera la brit milah, mais à treize ans et sans periah — une brit incomplète. Il recevra donc une part de la Terre Sainte — mais uniquement tant qu'Israël est en exil et que la Terre est déserte. Vient ensuite le calcul : Yichmael entre dans l'Histoire en 648 de notre ère. Sa brit couvre treize ans — soit 1 300 ans. 648 plus 1 300 = 1948. L'année de la création de l'État d'Israël. Une prophétie rédigée deux mille ans avant que Yichmael n'existe même dans l'Histoire.
En résumé : la brit milah n'est pas qu'un symbole. C'est l'acte de propriété du peuple juif sur la Terre d'Israël. C'est pourquoi même les Juifs qui n'observent rien d'autre refusent de renoncer à la brit milah. Parce qu'au fond de l'âme se trouve une connaissance : c'est le lien. Tout comme la brit est gravée dans la chair et ne peut être effacée — de même notre droit sur la Terre d'Israël est fixé et indiscutable. Chabbat Chalom.