כל החגים רמוזים בפסוק אחד — ולשם מה היו צריכים מצוות אם הייתה כבר הבטחה לאברהם?
על פי שיעורו של מר יהודה חימי
פסוק אחד בשיר השירים מסתיר בתוכו את כל מחזור החגים. ולמה בכלל ישראל היו צריכים לקחת את השה ולעשות ברית מילה — הרי הקב"ה כבר נשבע לאברהם? הכל מוביל לסוד הקטרוג בקריעת ים סוף — ולמסירות הנפש של יצחק אבינו שהכשירה את ישראל לגאולה.
א שיר השירים — כל החגים רמוזים בפסוק אחד
יש פסוק בשיר השירים שמסכם במכה אחת את כל התהליך מיציאת מצרים עד שמחת תורה. איזה פסוק?
מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה — הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו — נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ שיר השירים א:ד
ישראל רצו אחרי הקב"ה — ״וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם״ — באמונה שלמה, בלי לחשוב
הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו
שבועות — מתן תורה
חדרי המלך = חמדה הגנוזה = התורה. הכנסה לחדרי הקב"ה = מעמד הר סיני
נָגִילָה
ראש השנה ויום כיפורים
נגילה ברעדה — שמחה על ההזדמנות לתשובה, עם יראת הדין. ״נגילה״ = נגיל
וְנִשְׂמְחָה
סוכות — ״וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ״
חג הסוכות — שמחת החג הגדול
בָּךְ
שמחת תורה — כ"ב = בָּךְ
בָּךְ = בחילוף כפבט = כ"ב = כ"ב אותיות התורה. שמחת תורה — שמחה על כל אותיות התורה
⬥ פסוק אחד בשיר השירים — כל מחזור החגים: פסח → יציאת מצרים → שבועות → ראש השנה ויום כיפורים → סוכות → שמחת תורה. כתוב לפנינו, וחכמינו פתחו לנו את הסוד.
ב השאלה הגדולה — לשם מה מצוות אם יש הבטחה?
למה הקב"ה ציווה את ישראל לקחת שה ולעשות ברית מילה לפני יציאת מצרים? הרי בברית בין הבתרים כבר הובטח לאברהם שישראל ייגאלו!
בברית בין הבתרים אמר הקב"ה לאברהם: ״כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם... וְאַחֲרֵי-כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.״ לא נאמר שם שצריכים לקחת שה, לא נאמר שצריכים לעשות ברית מילה. לכאורה — הם היו יוצאים גם בלי כל זה!
ועוד שאלה: הכתוב אומר שישבו במצרים שלושים שנה וארבע מאות שנה — אבל בברית בין הבתרים נאמר ארבע מאות שנה בלבד. למה 430? מה ה-30 הנוספות?
ועוד: למה הספירה של 400 שנה מתחילה מיצחק אבינו ולא מאברהם, ולא מיעקב? מה מיוחד ביצחק שממנו מונים?
⬥ שלוש שאלות — תשובה אחת. ונגיע אליה בסעיף ה'.
ג הקטרוג בקריעת ים סוף — גם ישראל עבדו עבודה זרה
כשישראל עמדו על שפת ים סוף — היה ויכוח גדול בשמיים. מה היה טענת המקטרגים?
המקטרגים עמדו בשמיים ואמרו: מה ההבדל בין ישראל למצרים? המצרים עובדי עבודה זרה — ואלה גם. ישראל עבדו עבודה זרה במצרים. המדרש אומר זאת במפורש. אז על איזה זכות אתה קורע עליהם את הים?
אמרו המקטרגים: ״אֵלֶּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְאֵלֶּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה!״ המצרים עבדי אלילים — ועם ישראל, מתוך כפייה ושפל המצב, גם הם הושפעו מהתרבות המצרית. כל עוד יוסף היה חי — הכל בסדר. אחרי שנפטר יוסף וכל הדור ההוא — ״וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ״ — ואז הושפעו.
הקטרוג היה אמיתי. ישראל לא היו ״נקיים״ לחלוטין. לכן לא מספיק להגיד ״הבטחתי לאברהם״ — צריך שעם ישראל עצמו יביא משהו מעצמו, זכות שיש בה מסירות נפש אישית שתסתום את פיות המקטרגים.
ד שתי מסירויות הנפש — הג'וקר שסתם את פיות המקטרגים
אז מה עשה הקב"ה? הוא הכין את ה״קלף״ מראש. מה שתי מסירויות הנפש שישראל הביאו מעצמם?
הקב"ה ידע שבקריעת ים סוף יהיה קטרוג. הוא הכין את התשובה מראש — בי' בניסן, ארבעה ימים לפני.
מסירות נפש א — קרבן הפסח: לקחת את אלוהי מצרים — השה — ולקשור אותו לדורבן המיטה. כשמצרי שאל: ״מה אתה עושה עם זה?״ — ישראל ענו: ״בעוד ארבעה ימים אני שוחט אותו.״ זה לא היה בלי סכנה. המצרים יכלו להתקומם ולהרוג. ישראל לקחו סיכון אמיתי.
מסירות נפש ב — ברית מילה: בערב פסח, כל ישראל עשו ברית מילה. ילד בן שמונה ימים — בסדר, האב מל אותו. אבל בן 50, 60, 70 שנה — ברית מילה היא סכנת נפשות ממש! ובכל זאת — הלכו לעשות אותה בלי הרדמה, בלי כלום, לשם שמיים.
״דָּמַיִךְ״ — לשון רבים. שני דמים: דם הפסח + דם המילה. שני הדמים התערבבו. ובזכות שתי מסירויות הנפש האלה — ישראל קיבלו את הגושפנקה לצאת ממצרים.
⭐ עכשיו יש לקב"ה את ה״ג'וקר״: כשהמקטרגים טוענים ״גם הם עובדי עבודה זרה״ — הקב"ה שולף את הקלף: תראו איזה מסירות נפש! תראו מה עשו מעצמם! בלי שאף אחד כפה עליהם — הם לקחו סיכון אמיתי לשם שמיים. ואי אפשר לטעון כנגד זה כלום.
ה יצחק אבינו — מקור המסירות נפש · ולכן 430 שנה
עכשיו ניתן לענות: למה הספירה של 400 שנה מתחילה מיצחק? ולמה בספר שמות כתוב 430 שנה?
מי לימד את עם ישראל את המסירות הנפש? יצחק אבינו — עם עקדת יצחק.
יצחק היה מוכן להיעקד על גבי המזבח כמו כבש — לקדש שם שמיים. ועוד: יש מדרש שאומר שעברם מספיק לעשות בו שני סימנים, ופרחה נשמתו. כמו בברית מילה — קורצים רק חלק — אבל יצחק היה מוכן להיקרת כולו.
שתי המסירויות הנפש של ישראל ביציאת מצרים — קרבן הפסח וברית המילה — הן ישירות מהמסירות נפש של יצחק בעקדה. ולכן:
⬥ הספירה מתחילה מיצחק: 30 שנה מברית בין הבתרים עד לידת יצחק + 400 שנה מיצחק = 430 שנה. מתחילים לספור מיצחק — כי הוא המקור של המסירות הנפש שבזכותה יצאו ממצרים. הגאולה ממצרים היא בזכות העקדה.
ו רש"י: ולא היו בידם מצוות — ״מדלג על ההרים״
רש"י מביא את כל הרעיון הזה בצורה חדה ומדויקת. מה הוא אומר?
שימו לב לנוסח: ״ולא היו בידם מצוות.״ זו לא ביקורת — זו תמיהה. הגיע הזמן לגאולה — אבל מה הכרטיס? עם מה אתה בא? ולכן הקב"ה עצמו הכין להם את שתי המצוות הללו — כדי שיהיה להם במה להיגאל.
וזהו גם פסוק בשיר השירים: ״הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל-הֶהָרִים.״ מדלג — קופץ. כאילו הקב"ה אומר: אני לא מסתכל על השטויות שעשיתם, אני מדלג על הכל — רק כדי לגאול אתכם, רק כדי להביא אתכם למעמד הר סיני.
⭐ הסוד של שבת הגדול: כל עניין השה, ארבעת הימים, הברית מילה — לא היה רק מצוה ״טכנית״. זה היה הכנת ה״ג'וקר״ לקריעת ים סוף. הקב"ה הקדים תרופה למכה — כדי שלמקטרגים לא יהיה מה לטעון. ובזכות שתי מסירויות הנפש הללו — גאל אותם, וכן יגאל אותנו. בניסן נגאלו — בניסן ניגאל.
📅 תוכנית שבועית — פרשת צו ד'
ראשון
קרא את הפסוק: ״מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה — הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו.״ שאל: איזה ״חדרים של המלך״ אתה רוצה להיכנס אליהם השנה?
שני
חשוב: מה הזכות שאתה מביא מעצמך לפני הקב"ה? לא הזכות של אברהם — מה אתה עושה שיסתום את פיות המקטרגים?
שלישי
עקדת יצחק לימדה מסירות נפש. מה המסירות נפש הקטנה שאתה יכול לעשות השבוע — בלי שאף אחד כופה עליך?
רביעי
״ולא היו בידם מצוות״ — ובכל זאת נגאלו. כתוב שלוש מצוות שאתה יכול לקחת עליך השנה לפני פסח — קטנות, ריאליות, משלך.
חמישי
״הִנֵּה זֶה בָּא מְדַלֵּג עַל-הֶהָרִים.״ הקב"ה מדלג על השטויות כדי לגאול אותך. חשוב על דבר אחד שאתה מרגיש שמרחיק אותך מהקב"ה — ותדע: הוא מדלג על זה.
שישי
בליל הסדר — בהגדה נאמר ״ובדמייך חיי״ — שני דמים. כשתאמר את זה — עצור רגע וחשוב: מה הדם שאתה שופך לשם שמיים? מה אתה מוכן לוותר עליו?
שבת
בשבת הגדול — זכור: ישראל יצאו ממצרים לא רק בזכות אברהם — אלא בזכות מה שהם עשו מעצמם. בפסח הזה — מה תעשה מעצמך?
להמשך הלמידה
🏠
שלום בית
20 קומות. שאלה אחת לכל קלף. ללא תשובות — רק מראות. לחץ לגלות קלף שלום בית חדש.
📖
שיר השירים
שיר השירים הוא קודש קדשים שבכתובים. כל פסוק — עולם שלם של רמזים על הקשר בין הקב"ה לעם ישראל.
