
ויצא —
לאה, הראשונה שהודתה
הרב אשר כהן מדבר בעיקר על לאה, ומראה את מעלתה מול רחל. כשרחל בוכה על עם ישראל, הקב״ה אומר לה: ״מנעי קולך מבכי, יש שכר לפעולתך״. אבל ללאה, ש״עיניה רכות״ מרוב בכי — כי פחדה ליפול בחלקו של עשו — הקב״ה אף פעם לא אומר להפסיק. למה? רחל בוכה כדי לעצור פורענות; לאה מסתכלת על ההמשכיות, והיא הראשונה שמודה לה׳ על הדברים הקטנים: על ילד שנולד, על מה שנראה טבעי. נח הודה על נס; לאה מודה על מה שנראה מובן מאליו — ואת התפילה הזאת הקב״ה לא מונע. ולסיום, רש״י על ״לאחיו״: כדי ללקט אבנים — הבנים; לסעודה — כולם באים.
דבר תורה עושה טוב כשמשתפים אותו. שלחו את השיעור למשפחה ולחברים בוואטסאפ.
📲 שליחה בוואטסאפ👥 הצטרפות לקבוצת גאולההיום נדבר בעיקר על לאה. למרות שאנחנו רגילים לדבר על רחל, נראה את המעלה של לאה מול רחל.
קודם כל, בדבר הבסיסי — התפילה. רחל מתפללת על עם ישראל. ובסוף, מה הקב״ה אומר לה? ״מנעי קולך מבכי״. הקב״ה אומר: תשמעי, רחל, מנעי קולך — יש שכר, אל תדאגי. ביקשת? אני עושה, אין בעיה. תפסיקי להתפלל, תפסיקי לבכות.
הדבר המוזר: אנחנו קוראים על לאה — ״ועיני לאה רכות״, והיא כל הזמן בוכה — והקב״ה לא אומר לה ״תפסיקי לבכות״. לא אומר לה!
לרחל הוא אומר: תפסיקי לבכות, יש שכר לפעולתך. ולעומת זאת, אצל לאה הקב״ה נותן לה להתפלל, לבכות — לא מונע ממנה. לא מונע. אז נשאל: למה לאה כל הזמן בוכה?
לרבקה היו שני בנים, יעקב ועשו; ולבן היו לו שתי בנות. הם היו אמורים להשתדך ביניהם. אז כל הזמן איך היו אומרים? הגדולה לגדול!
לאה שואלת: מה המצב? מה עם הגדול? אומרים לה: עשו? רשע גדול. והייתה בוכה, שלא תיפול בחלקו. כל הזמן הייתה בוכה — ״ועיני לאה רכות״ מרוב בכי, שלא תיפול לידיו. לעומת זאת, אצל רחל שאלו: והקטן? צדיק! מעולה. לא צריך להתפלל, לא צריך כלום, הכל בסדר.
אז לאה כל הזמן בוכה ומתפללת, ואנחנו רואים שהקב״ה לא מנע ממנה. למה הוא לא אומר ללאה, כמו שהוא אומר לרחל: לאה, מנעי קולך מבכי, אל תדאגי, הכל יהיה בסדר? אנחנו לא מוצאים את זה. מוצאים את זה רק אצל רחל.
כדי לענות על השאלה הזאת, אנחנו צריכים לראות על מה רחל בוכה ועל מה לאה בוכה.
שימו לב: רחל על מה היא בוכה? על נפש. כשהקב״ה אומר ״מנעי קולך מבכי״, היא בוכה על נפש, או על דבר שקורה לעם ישראל, ומבקשת להפסיק אותו — את הרעה, את הפורענות. ״מנעי קולך מבכי, יש שכר לפעולתך״ — אל תדאגי, הכל בסדר.
ולאה? גם היא הייתה עסוקה בעצמה. אפשר להגיד שלאה לא הייתה עסוקה בעצמה? כל הזמן היא התפללה שלא תיפול לעשו. גם היא דאגה לעצמה, גם היא פחדה ליפול בידי הרשע.
אבל ללאה הייתה מעלה — מעלה יותר מרחל בתפילה. לאה כל הזמן התפללה, אבל לא התפללה רק על עצמה. היא כל הזמן הסתכלה — שימו לב — על ההמשכיות. היא מתפללת שתיפול בידי צדיק. ואחר כך, כשהיא התפללה, היא יולדת ילדים.
ואחרי זה מי מגיע? יהודה — הודתה לה׳. ומה כתוב על זה? לאה הראשונה שהודתה. רגע, איך אפשר להגיד דבר כזה? נח יצא מהתיבה — לא הקריב קורבן? ואין לנו את אברהם אבינו? ועכשיו נכנסת לאה, והיא הראשונה שהודתה?
בואו נראה על מה לאה מודה בעצם. מה קרה בסך הכל? ילדה בן. בסדר. את ראובן, הלאה את שמעון, הלאה את לוי, ועכשיו את יהודה — חצי מהשבטים. מה ההתלהבות פה?
ונח? נח מודה ומקריב קורבן — למה? היה מבול, היה נס, הוא ניצל. מה, לא להודות לקב״ה? בטח להודות לקב״ה!
אבל נח — תגיד לי, כשנולדו לך ילדים, הודית לה׳? לא. למה? מובן מאליו. ובדברים המובנים מאליהם אנחנו בכלל לא שמים לב. אנשים נותנים תשומת לב רק לדברים הגדולים.
לאה מלמדת אותנו כלל: כל דבר שקורה לנו הוא נס. גם על הניסים הקטנים — אני מודה לה׳. וזה ההבדל בינה לבין הקודמים. כל הקודמים באמת הודו לה׳ — על מה? על ניסים: קרה לי נס, ניצלתי מפה, ניצלתי משם; סעודת הודיה, הכל כראוי וכיאות.
אבל לאה לא מסתכלת ככה. אפילו בדברים הקטנים: נולד ילד — זה דבר טבעי, וגם זה נס בפני ה׳, גם על זה אני צריכה להודות. ללאה יש דפוס התנהגות: גם על הדברים הקטנים אני מודה לה׳. לא רק על הדברים הגדולים, או — חס וחלילה — כשאני עקרה והקב״ה יביא לי בן, ואז אודה. גם כשיש לי את הדברים, גם כשיש לי הכל — אני מודה לה׳.
זוהי המעלה של לאה, ובדברים כאלה הקב״ה לא מונע את התפילה עצמה. אם את יודעת להודות על כל דבר — הוא לא מונע ממך. הוא יכול למנוע ממך? את לא מבקשת, כמו שאמרנו, על עצמך. את מבקשת להודות על כל דבר שקורה לך — לא באופן אישי, באופן כללי.
יולדת בן — ואומרת: איזה יופי! אני עם יעקב, הכל הולך טוב. מודה על כל דבר.
חז״ל אומרים שהיא הראשונה שמודה לה׳. כולם מודים לה׳ — אבל היא הראשונה שמודה לה׳ על הדברים הקטנים והבסיסיים, לא על הדברים הגדולים שכולם מודים עליהם: ״איזה מזל, הטיל נפל פה, ניצלנו! בואו נעשה מסיבה״.
אצל לאה זה לא ככה. בדברים הקטנים היא נבחנת. בדברים הקטנים היא אומרת: נולד לי בן, איזה יופי, מודה לה׳; קרה לי זה — מודה לה׳. זו התפילה שהקב״ה לא מונע.
כאן אנחנו רואים את ההבדל בין התפילה של רחל, או של כל התפילות, לבין התפילה של לאה: התפילה של לאה ממשיכה, ומסתכלת בדברים הקטנים. את זה הקב״ה לא מונע.
נגיד עוד דבר קטן — יש לנו עוד שתיים־שלוש דקות — על יעקב אבינו ולבן. גם פה נראה איך רש״י מלמד אותנו דברים לחיים.
שימו לב, בסוף הפרשה. בפסוק מ״ו, כשהם בונים מצבה: ״ויאמר יעקב לאחיו לקטו אבנים״. רש״י מפרש: מה זה ״אחיו״? בניו. לעומת זאת בפסוק נ״ד: ״ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו״ — ופה רש״י מפרש ״לאחיו״: החברים שלו, הקרובים שלו.
אותה מילה! למה רש״י משנה? תחליט מה זה: ״אחיו״ זה הבנים? תמשיך עם הקו. זה חברים? אז גם למעלה תגיד חברים!
רש״י מלמד אותנו כלל נפלא. תסתכל: בהתחלה, מה הוא עשה? הוא בא לבנות את המצבה. ובמצבה מה צריך? אבנים. צריך להרים את האבנים, לבנות. מי יבוא לעזור לך? רק הילדים שלך, הקרובים שלך — רק הילדים שלך יבואו לעזור לך.
אבל אחרי שגמרת, ואתה כורת ברית ועושה סעודה — מי בא? כל החבר׳ה באים! לא צריך להתאמץ, לא צריך כלום; יש מסיבה — כולם באים.
ויש לנו כאן לקח לחיים, בשתי נקודות. קודם כל: הקרובים אליך — הם תמיד יעזרו לך, בכל מצב. תקרא להם — הם יעזרו לך.
ואלה שרחוקים ממך? תבקש — תלוי במצב הרוח. יכול להיות שבאמת מישהו רחוק יעזור לך, אבל הנורמה, אומר רש״י: אנשים רחוקים — אם תזמין אותם לחתונה, יבואו לחתונה, יבואו לאירוע; אבל לא הם אלה שירימו את האבנים.
בדברים הבסיסיים שאדם צריך, הוא יודע: מי שיעמוד לצדו, מי שיעזור לו — אלה יהיו הקרובים ביותר אליו. לשאר — כולם יבואו, וכולם יהיו כמו אחים; אבל לא יעזרו כמו האחים האמיתיים.
Yirmiyahou / Jeremiah / ירמיהו 31,14–16
Genèse / Genesis / בראשית 29,16–17
Rachi sur Genèse / Rashi on Genesis / רש״י על בראשית 29,17
Genèse / Genesis / בראשית 29,31–35
Genèse / Genesis / בראשית 31,44–54
דבר תורה עושה טוב כשמשתפים אותו. שלחו את השיעור למשפחה ולחברים בוואטסאפ.
📲 שליחה בוואטסאפ👥 הצטרפות לקבוצת גאולהבדקו את עצמכם
חמש שאלות על השיעור. בחרו תשובה.
תוצאה
שָׁלוֹם בַּיִת — הַפֶּה בַּבַּיִת
בְּרִיתִי שָׁלוֹם — הַשָּׁלוֹם מַתְחִיל בַּבַּיִת. גַּלֵּה כַּרְטִיס שָׁלוֹם בַּיִת.
גִּימַטְרִיָּה — הַרַב מְנַשֶּׁה
שָׁלוֹם, מָשִׁיחַ, יִסְמַךְ — סוֹדוֹת הָאוֹתִיּוֹת לְפִי הָרַב מְנַשֶּׁה זצ"ל.
🔢 קוּרְס גִּימַטְרִיָּהלִימוּד תּוֹרָה
הַעֲמֵק בְּרַשִׁ״י עַל בְּרֵאשִׁית כ״ט, י״ז וְל״א, מ״ו–נ״ד: ״וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת״, וּמִי הֵם ״אֶחָיו״ — וּלְמַד מִלֵּאָה לְהוֹדוֹת עַל הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים.
📝 בֵּית הַמִּדְרָשׁכָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת
כָּל שִׁיעוּרֵי הַפָּרָשָׁה — מִבְּרֵאשִׁית עַד דְּבָרִים וְעַד הַחַגִּים.
📚 כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹתסְפָרִים
חָכְמַת הַתּוֹרָה בְּפוֹרְמַט תְּרִיילֶר — הוֹצָאַת גְּאוּלָה.

אֲנִי מַאֲשִׁים אֶת הַגּוֹיִם
אֱמֶת קְבוּרָה, וְכֹחוֹת הַמְבַקְּשִׁים לְהַשְׁתִּיקָהּ. אִישׁ אֶחָד מוּל הָאֻמּוֹת — תְּרִיילֶר הַשָּׁאוּב מִן הַתַּלְמוּד וְהַקַּבָּלָה.
📕 לִקְרִיאַת הַסֵּפֶר · ₪36.90