הסיפור המיסטי של רבי ישמעאל בן אלישע והגילוי השמימי של הגזירה האלוהית
הקיסר הרומי שואל שאלה מטרידה לחכמי ישראל: "אם התורה שלכם היא תורת אמת, למה אף אחד לא שילם מעולם את המחיר על מכירת יוסף? התורה אומרת: 'וגונב איש ומכרו... מות יומת'. איפה הצדק?" השאלה הפשוטה לכאורה הזו מסתירה תעלומה עמוקה שמובילה אותנו לשמיים, שם רבי ישמעאל מגלה את הסיבה האמיתית לגזירה השמימית.
הקיסר הרומי חיפש עילה לרדוף את חכמי ישראל. הוא ניגש אליהם עם שאלה לכאורה לגיטימית, מתיימר להתעניין בלימוד התורה.
הקיסר ממשיך את טיעונו בלוגיקה חסרת רחמים:
חכמי ישראל שומעים את השאלה הזאת ומבינים: "יש לנו כאן בעיה גדולה. הגוי הזה צודק בטיעון שלו, לפחות על פני השטח."
אבל הם גם מבינים שההאשמה הזו נופלת עליהם מהשמיים כגזירה אלוהית. הם מחליטים אז לבדוק אם יש אמת בדבר הזה.
החכמים פונים לרבי ישמעאל בן אלישע, שהיה אז כהן גדול ואחד התנאים הראשונים. הם אומרים לו: "לך ושאל למעלה אם זה נכון. הגזירה הזאת היא גזירה אמיתית, או שפשוט רודפים אותנו עכשיו?"
יש מדרש הנקרא "אלה אזכרה" שמספר את הסיפור הזה בצורה מסודרת יותר. על בסיס המדרש הזה חיברו את הקינה של עשרת הרוגי מלכות שאנחנו אומרים בתשעה באב.
כשהוא מגיע לרקיע השישי, רבי ישמעאל נפגש עם המלאך גבריאל ששואל אותו: "למה עלית לכאן? מה אתה עושה פה?"
גבריאל עונה לו: "ישמעאל בני, חי נפשך! שמעתי מאחורי הפרגוד שעשרה חכמי ישראל נמסרו להריגה ביד מלכות הרשעה. זו הגזירה."
רבי ישמעאל שואל: "למה? מה הסיבה?"
גבריאל עונה: "על מכירת יוסף שמכרו אחיו."
הקיסר חשב שהוא ממציא משהו חדש, אבל הוא היה רק כלי, רק צינור להעביר את הגזירה הזאת שכבר נגזרה מהקדוש ברוך הוא.
כי מידת הדין מקטרגת כל יום לפני כסא הכבוד: "הלא לא כתבת אות אחת לבטלה בתורתך? השבטים שמכרו את יוסף עדיין לא נענשו, לא הם ולא צאצאיהם."
המדרש ממשיך: רבי ישמעאל הלך ברקיע הנה והנה. מאחר שהוא כבר היה שם למעלה, הוא עשה סיור. הוא ניצל את ההזדמנות לראות מה יש שם.
הוא ראה מזבח קרוב לכסא הכבוד. הוא שאל את גבריאל: "מה זה?"
גבריאל ענה: "מזבח."
רבי ישמעאל שאל: "ומה אתם מקריבים עליו כל יום? יש לכם פרים ואילים שם למעלה? יש לכם אש שם למעלה? למה אתם צריכים את המזבח הזה?"
גבריאל ענה: "נפשות של צדיקים. אנחנו מקריבים עליו כל יום."
רבי ישמעאל שאל: "ומי הכהן? מי מקריב אותם?"
גבריאל ענה: "מיכאל, השר הגדול" - כלומר מיכאל, שר ישראל.
כל יום מקריבים על המזבח הסמוך לכסא הכבוד את נפשות הצדיקים לכפר על עם ישראל, יום יום.
עולה שאלה: למה עשרה הרוגי מלכות? כמה היו במכירה? היו תשעה. בנימין נשאר בבית, יוסף היה בבור ולא השתתף במכירה כי אותו מכרו, וראובן הלך לראות מה קורה.
הם ניצלו את היעדרותו של ראובן. אז כמה היו בסך הכל? תשעה. אז למה עשרה הרוגי מלכות?
התשובה עמוקה: כדי לשפוט את האחים, הם הקימו בית דין ודנו אותו למוות כמו בבית דין של נפשות. במקום זה, הם מכרו אותו. בשביל זה צריך עשרה אנשים להקים בית דין.
היה צריך להוסיף מישהו למניין. הם הוסיפו את הקדוש ברוך הוא איתם למניין. כלומר, הקדוש ברוך הוא גם השתתף במכירת יוסף.
למה? כי בכל מקרה הייתה גזירה שעם ישראל צריך לרדת למצרים. הוא ארגן את זה בצורה של מכירת יוסף. לא היה אפשר לעשות את זה אחרת.
מי העשירי שבא לכפר על הקדוש ברוך הוא? רבי עקיבא.
רבי עקיבא הוא העשירי, זה שמתאים לקדוש ברוך הוא. הזוהר מסביר שכל אחד מעשרת הרוגי מלכות מתאים לאחד השבטים ולקדוש ברוך הוא. רבי עקיבא מייצג את הכפרה על הקדוש ברוך הוא.
עכשיו, אני רוצה שנעמוד על גדולתו של התנא הזה. יש עוד סיפור עליו שאנחנו פוגשים במסכת ברכות, ועליו אפילו חיברו שיר.
הוא מלמד: "אמר רבי ישמעאל בן אלישע..." הוא עצמו מספר את העניין הזה.
הוא התכונן לבצע את העבודה, ידע שהוא צריך להיכנס, לעשות תפילה קצרה ולצאת. אחרת, מחשבה זרה עלולה להטעות אותו...
כלומר, השכינה... הוא רואה אותה עכשיו והיא מדברת איתו. הפתעה! הוא אפילו לא מדמיין שדבר כזה יכול לקרות.
תארו לעצמכם, כל אחד מכם, אפילו אם הוא היה כהן גדול... כהן גדול נכנס, ופתאום הקדוש ברוך הוא פונה אליו ואומר לו: "ברכני."
כל אדם רגיל, מה הוא היה עושה? קודם כל הוא היה מתעלף. אחר כך... הקדוש ברוך הוא מבקש? "ברכני." אני, לברך את הקדוש ברוך הוא?
באתי לכאן לבקש ברכה לכל עם ישראל. אבל הוא לא מתבלבל.
הקשיבו היטב לברכה - אנחנו אומרים אותה כל יום בתפילת שחרית בקרבנות:
"יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגלו רחמיך על מידותיך ותתנהג עם בניך במידת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין."
והגמרא מסיימת: "ונענע לי בראשו" - תודה רבה על הברכה הזאת.
כמו שרש"י מסביר: "הנהן בראשו כאומר אמן." בדיוק כמו כשהקדוש ברוך הוא אומר אמן. אמן ואמן. אם הקדוש ברוך הוא אומר אמן...
אם הקדוש ברוך הוא שמח תמיד, זה אומר שהוא רק ירצה לעשות לנו טוב. אז מה התפקיד שלנו מהצד השני? אנחנו צריכים להיות ילדים טובים.
ואם אנחנו ילדים טובים, אנחנו לא נותנים לקדוש ברוך הוא סיבה לכעוס עלינו, ובזה אנחנו עושים לו טוב. וזה מה שאנחנו אומרים פשוטו כמשמעו: "לשם יחוד קודשא בריך הוא... לעשות נחת רוח ליוצרו" - זו הברכה.
אנחנו... כל העבודה שלנו כאן זה לעשות נחת רוח ליוצר.
למה אנחנו מביאים שמחה לקדוש ברוך הוא? אז השפע יורד עלינו - ברכה והצלחה ובריאות וגאולה שלמה בעזרת השם במהרה בימינו.
אמן!
הסיפור של עשרת הרוגי מלכות מלמד אותנו שהצדק האלוהי מתמלא לפעמים לאורך דורות. אבל הוא גם מגלה לנו שהתפקיד שלנו הוא ליצור הרמוניה בין שמים וארץ.
כשאנחנו פועלים בצדק, אנחנו מאפשרים לקדוש ברוך הוא להיות בשמחה, והשמחה האלוהית הזאת משתקפת עלינו דרך שפע הברכות שלו.
🌟 מקורות ללימוד זה:
מדרש "אלה אזכרה" • מסכת ברכות • זוהר • הוראות בעל פה מסורתיות
מתורגם מההוראה בעל פה בעברית