Bamidbar

פלס ומאזני משפט לה' מעשהו כל אבני כיס (משלי טז, יא)

« Le peson et les balances de justice sont à l’Éternel ; tous les poids de la bourse sont Son œuvre » (Proverbes 16,11).

שלמה המלך ע"ה כוון בכתוב הזה (משלי טז) כי כל מעשיו של אדם נשקלים, וכל המשקלות כולן הם לשם יתעלה, המשקל הגדול היחידי הוא הפלס, גם המשקל הקטן שהם שנים, ועל כן נקראים מאזנים בכפל הלשון, כענין התיבות הנמצאות בכתובים בענין זה שהם מורות על שנים, והנה הוא יתעלה שוקל פרטי המעשים כלן בכל אבני כיס, והכוונה בזה כי כשם שיש לו כל המשקלות מהגדול ועד הקטן, יש לו כל האבנים מהגדול ועד הקטן שבכולן, כגון שתאמר מן הככר שהוא שעור המשקל הגדול עד האונקיא וחצי האונקיא ושלישיתה ורביעיתה, וכן עד סוף השעור הקטן בתכלית.

Salomon le roi, que la paix soit sur lui, a visé par ce verset (Proverbes 16) que toutes les actions de l’homme sont pesées, et que tous les poids appartiennent au Nom, qu’Il soit exalté : le grand poids unique est le peson, et aussi le petit poids, qui sont deux, et c’est pourquoi on les appelle « mozna’im » (balances) en doublant l’expression, comme les mots qui se trouvent dans les Écrits sur ce sujet et qui indiquent deux ; et voici qu’Il, qu’Il soit exalté, pèse toutes les actions dans le détail avec « tous les poids de la bourse », et l’intention en cela est que de même qu’Il possède tous les poids, du grand au petit, Il possède toutes les pierres, de la plus grande à la plus petite d’entre elles, comme si tu disais depuis le kikar, qui est la mesure du grand poids, jusqu’à l’once, la demi-once, son tiers et son quart, et ainsi jusqu’à la fin de la plus petite mesure à l’extrême.

וכל זה משל להבין ולהורות כי הוא יתעלה שוקל העברות כולן, החמורות הקלות, ומעניש עליהן כפי גודל העברה החמורה וכפי קטנות העברה הקלה, ואין שכחה לפניו יתעלה. וראיה שהוא יתברך חוזר לשקול העברות הקלות אחר ששקל העברות החמורות מה שאמר הנביא בשם הקב"ה (ירמיהו ט״ז:ט״ז) הנני שולח לדיגים רבים נאם ה' ודיגום ואחרי כן אשלח לרבים צידים וצדום, הזכיר לשון צידה אחר לשון דיגה, כאדם המפנה כלי הבית וחוזר ושונה עוד עליהם אם נשאר עוד מהם שם. ובאור הכתוב כי הפלס והמאזנים וכל אבני כיס אשר לה' הכל משפט, כלומר דין אמת.

Et tout cela est une parabole pour comprendre et enseigner qu’Il, qu’Il soit exalté, pèse toutes les transgressions, les graves comme les légères, et punit pour elles selon la grandeur de la transgression grave et selon la petitesse de la transgression légère, et il n’y a pas d’oubli devant Lui, qu’Il soit exalté. Et la preuve qu’Il, qu’Il soit béni, revient peser les transgressions légères après avoir pesé les transgressions graves, c’est ce qu’a dit le prophète au nom du Saint, béni soit-Il (Jérémie 16,16) « Voici, J’envoie de nombreux pêcheurs, dit l’Éternel, et ils les pêcheront, et après cela J’enverrai de nombreux chasseurs, et ils les chasseront » ; il a mentionné l’expression de chasse après l’expression de pêche, comme un homme qui retire les ustensiles de la maison et vérifie encore une fois, pour voir s’il en est resté encore là. Et l’explication du verset : car le peson et les balances et tous les poids de la bourse qui sont à l’Éternel, tout est jugement, c’est-à-dire un jugement de vérité.

ומה שהזכיר לשון כיס לפי שהמנהג הוא לתת האבנים בתוך הכיס כדי שישארו בנקיותן ולא יקבלו שום לכלוך ולא יהיו נשחקים ברוב ההתמדה שהאדם משתמש בהן וכדי שיהיו מכוונים במשקלן.

Et ce qu’il a mentionné l’expression de bourse, c’est parce que l’usage est de mettre les pierres dans la bourse afin qu’elles restent propres et ne reçoivent aucune souillure et ne soient pas usées par l’abondance de l’usage continu que l’homme en fait, et afin qu’elles soient exactes dans leur poids.

ויתכן לפרש שיכלול עוד לשון כיס לפי שאבנים נחבאים ונסתרים בתוך הכיס ואין אדם יודע מה בתוכו כי הם טמונים ונעלמים שם, כן המשפט אשר לה' באבני משקלו נסתר ונעלם מן הבריות, אי אפשר לו לאדם לדעת זה, כי כח השכל האנושי הוא דל ואין ידו משגת איך הוא יתעלה שוקל מעשי הצדיקים והרשעים, והוא שאמר דוד ע"ה (תהילים ל״ו:ז׳) צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, באר הכתוב כי צדקת ה' וחסדיו ורחמיו גבוהים ומפורסמים כהררי אל המפורסמים והנגלים לעין כל, אבל משפטיו נסתרים ונעלמים הם כתהום רבה שאין אדם יודע לו סוף.

Et il est possible d’expliquer qu’il inclut encore l’expression de bourse parce que les pierres sont cachées et dissimulées dans la bourse et que personne ne sait ce qu’il y a dedans, car elles y sont enfouies et cachées ; ainsi le jugement qui est à l’Éternel, avec les pierres de Son poids, est caché et dissimulé aux créatures, il est impossible à l’homme de le connaître, car la force de l’intellect humain est faible et sa main n’atteint pas comment Il, qu’Il soit exalté, pèse les actions des justes et des méchants ; et c’est ce qu’a dit David, que la paix soit sur lui (Psaumes 36,7) « Ta justice est comme les montagnes de Dieu, tes jugements un grand abîme » ; l’Écriture a expliqué que la justice de l’Éternel, Ses bontés et Ses miséricordes sont hautes et connues comme les montagnes de Dieu, connues et visibles aux yeux de tous, mais Ses jugements sont cachés et dissimulés comme un grand abîme dont nul homme ne connaît la fin.

וזהו שאמר במדרש צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה, כשאתה מביא צדקה בעולם מפורסמת היא כהרים הללו, אבל המשפטים הם נסתרים כתהום רבה. כיצד כשחרבה ירושלים בתשעה באב חרבה, וכשהראה לו יחזקאל הפורענות הראוהו בעשירי בחמשה לחדש, אבל כשבא לגדל את ישראל הוא מפרסם את ישראל, באיזה מקום במדבר סיני, באיזה יום באחד לחדש, לאיזה חדש לחדש השני, באיזו שנה בשנה השנית, לאיזה דבר לצאתם מארץ מצרים. וזהו שכתוב.

Et c’est ce qui est dit dans le Midrash : « Ta justice est comme les montagnes de Dieu, tes jugements un grand abîme » : quand Tu apportes la justice dans le monde, elle est connue comme ces montagnes, mais les jugements sont cachés comme un grand abîme. Comment ? Quand Jérusalem fut détruite, elle fut détruite le neuf Av ; et lorsqu’on montra à Ézéchiel le malheur, on le lui montra au dixième mois, le cinq du mois ; mais lorsqu’Il vient faire grandir Israël, Il rend Israël public : en quel lieu ? Dans le désert du Sinaï ; en quel jour ? Le premier du mois ; pour quel mois ? Pour le deuxième mois ; en quelle année ? En la deuxième année ; par rapport à quel événement ? À leur sortie du pays d’Égypte. Et c’est ce qui est écrit.

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר. במדבר סיני, שבו היה הר סיני.

« Et l’Éternel parla à Moché dans le désert du Sinaï, dans la tente de la rencontre, le premier du deuxième mois, dans la deuxième année de leur sortie du pays d’Égypte, en disant. » Dans le désert du Sinaï, où se trouvait le mont Sinaï.

ובמדרש במדבר סיני בשלשה דברים נתנה תורה, באש במים במדבר, באש דכתיב (שמות י״ט:י״ז-י״ח) והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש, במים דכתיב (שופטים ה׳:ד׳) ה' בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ארץ רעשה גם שמים נטפו גם עבים נטפו מים, במדבר דכתיב וידבר ה' אל משה במדבר סיני. ולמה נתנה בשלשה דברים הללו, לומר לך מה אלו חנם לכל באי עולם אף התורה חנם לכל באי עולם, וכה"א (ישעיהו נ״ה:א׳) הוי כל צמא לכו למים, ולמה במדבר לומר לך שאין אדם קונה התורה עד שיעשה עצמו הפקר כמדבר.

Et dans le Midrash : « dans le désert du Sinaï » : en trois choses la Torah fut donnée : par le feu, par l’eau, par le désert. Par le feu, car il est écrit (Exode 19,17-18) « et le mont Sinaï fumait tout entier, parce que l’Éternel y était descendu dans le feu » ; par l’eau, car il est écrit (Juges 5,4) « Éternel, quand Tu sortis de Séïr, quand Tu marchas des champs d’Édom, la terre trembla, même les cieux ruisselèrent, même les nuées ruisselèrent d’eau » ; par le désert, car il est écrit « et l’Éternel parla à Moché dans le désert du Sinaï ». Et pourquoi fut-elle donnée par ces trois choses ? Pour te dire : de même que celles-ci sont gratuites pour tous ceux qui viennent au monde, de même la Torah est gratuite pour tous ceux qui viennent au monde ; et c’est ce qui est dit (Isaïe 55,1) « Ho ! Tous ceux qui ont soif, venez vers les eaux ». Et pourquoi dans le désert ? Pour te dire que l’homme n’acquiert la Torah que lorsqu’il se rend lui-même sans propriétaire comme le désert.

באהל מועד הוא המשכן, ומשעה שקראו משם שנאמר (ויקרא א׳:א׳-ב׳) ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד, לא דבר עמו אלא משם, לפי שהכבוד שהיה בהר סיני הועתק שם, ועל כן יצוה בכאן להגביל את המשכן שיהיו הלוים חונים סביביו והזר הקרב יומת, כשם שהגביל את ההר ואמר (שמות י״ט:י״ג) לא תגע בו יד, והזהיר על המשכן (במדבר י״ח:ה׳) ושמרתם את משמרת הקדש ואת משמרת המזבח, כשם שהזהיר בהר סיני (שמות י״ט:כ״ד) והכהנים והעם אל יהרסו, וצוה עליו ולא יבאו לראות כשם שצוה בהר סיני (שם יט) והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה'.

« Dans la tente de la rencontre » : c’est le Tabernacle, et dès l’heure où on l’appela de là, comme il est dit (Lévitique 1,1-2) « et Il appela Moché, et l’Éternel lui parla de la tente de la rencontre », Il ne lui parla que de là, parce que la Gloire qui était sur le mont Sinaï y a été transférée ; et c’est pourquoi Il ordonne ici de délimiter le Tabernacle, que les Lévites campent autour de lui et que l’étranger qui s’approche meure, de même qu’Il avait délimité la montagne et dit (Exode 19,13) « une main ne la touchera pas », et Il a mis en garde pour le Tabernacle (Nombres 18,5) « et vous garderez la garde du sanctuaire et la garde de l’autel », de même qu’Il avait mis en garde au mont Sinaï (Exode 19,24) « et que les prêtres et le peuple ne forcent pas le passage », et Il a ordonné à son sujet qu’ils n’entrent pas pour voir, de même qu’Il l’a ordonné au mont Sinaï (ibid. 19) « et que les prêtres et le peuple ne forcent pas le passage pour monter vers l’Éternel ».

ועוד יצוה שיחנו הלוים סביב לאהל מועד, והיו כ"ב אלף לוים כשם שירדו עמו בהר סיני עשרים ושנים אלף של מלאכי השרת, הוא שכתוב (תהילים ס״ח:י״ח) רכב אלהים רבותים וגו', והיו ישראל ארבעה דגלים כשם שראו בהר סיני ארבע מחנות שכינה.

Et Il ordonne encore que les Lévites campent autour de la tente de la rencontre, et ils étaient vingt-deux mille Lévites, de même que descendirent avec Lui au mont Sinaï vingt-deux mille anges de service, c’est ce qui est écrit (Psaumes 68,18) « le char de Dieu, deux myriades, etc. » ; et Israël était en quatre drapeaux, de même qu’ils virent au mont Sinaï quatre camps de la Présence.

ובמדרש באהל מועד, עד שלא עמד אהל מועד דבר עמו בסנה, שנאמר (שמות ג׳:ד׳) ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה, אח"כ דבר עמו במצרים שנאמר (שם יב) ויאמר אל משה ואל אהרן בארץ מצרים, ואחר כך דבר עמו במדין שנאמר (שם ד) ויאמר ה' אל משה במדין, ואחר כך דבר עמו בסיני שנאמר (ויקרא כ״ה:א׳) וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, כיון שעמד אהל מועד אמר יפה הוא הצניעות שנאמר (מיכה ו׳:ח׳) והצנע לכת עם אלהיך התחיל מדבר עמו באהל מועד, וכן אמר דוד (תהילים מ״ה:י״ד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, בת מלך זה משה, שנאמר (ישעיהו י״ט:ד׳) וסכרתי את מצרים ביד אדנים קשה, אלו המכות שבאו על המצריים, ומלך עז ימשל בם, זה משה שהיה מלכה של תורה שנקראת עוז, שנאמר (תהילים כ״ט:י״א) ה' עוז לעמו יתן, וכתיב (משלי ח׳:ט״ו) בי מלכים ימלוכו, לפיכך כל כבודה בת מלך פנימה.

Et dans le Midrash : « dans la tente de la rencontre » : avant que la tente de la rencontre ne fût dressée, Il lui parla dans le buisson, comme il est dit (Exode 3,4) « et Dieu l’appela du milieu du buisson » ; ensuite Il lui parla en Égypte, comme il est dit (ibid. 12) « et Il dit à Moché et à Aharon dans le pays d’Égypte » ; et ensuite Il lui parla à Midyan, comme il est dit (ibid. 4) « et l’Éternel dit à Moché à Midyan » ; et ensuite Il lui parla au Sinaï, comme il est dit (Lévitique 25,1) « et l’Éternel parla à Moché au mont Sinaï, en disant ». Dès que la tente de la rencontre fut dressée, Il dit : la discrétion est belle, comme il est dit (Michée 6,8) « et de marcher discrètement avec ton Dieu » ; Il commença à lui parler dans la tente de la rencontre ; et ainsi a dit David (Psaumes 45,14) « toute la gloire de la fille du roi est au-dedans, son vêtement est tissé d’or » ; la fille du roi, c’est Moché, comme il est dit (Isaïe 19,4) « et Je livrerai l’Égypte aux mains d’un maître dur » : ce sont les plaies qui vinrent sur les Égyptiens ; « et un roi puissant dominera sur eux » : c’est Moché, qui était le roi de la Torah, qui est appelée force, comme il est dit (Psaumes 29,11) « l’Éternel donnera la force à son peuple », et il est écrit (Proverbes 8,15) « par moi règnent les rois » ; c’est pourquoi « toute la gloire de la fille du roi est au-dedans ».

מכאן אמרו רז"ל כל אשה שהיא מצנעת עצמה אפילו ישראלית ראויה שתנשא לכהן גדול ויעמיד ממנה כהנים גדולים שנאמר (תהילים מ״ה:י״ד) ממשבצות זהב לבושה, אמר הקב"ה זהו כבודה שיהא מדבר בפניה שנאמר (במדבר ז׳:פ״ט) ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול.

De là nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : toute femme qui se tient discrète, même une Israélite, est digne d’épouser un grand cohen et d’en faire sortir des grands cohanim, comme il est dit (Psaumes 45,14) « son vêtement est tissé d’or » ; le Saint, béni soit-Il, dit : voici sa gloire : qu’Il parle en sa présence, comme il est dit (Nombres 7,89) « et quand Moché entrait dans la tente de la rencontre pour parler avec Lui, il entendait la voix ».

אמר רבי יהושע בן לוי אלו היו יודעין אומות העולם מה ביהמ"ק מועיל להן היו מקיפין אותו חיילות כדי לשמרו, שהיה יפה להן יותר ממה שהיה יפה לישראל, שגם שלמה סדר בתפלתו (דברי הימים ב ו׳:ל״ב) וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא וגו', ואתה תשמע מן השמים ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי, ובישראל כתיב (שם) ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבבו, אמר שלמה ע"ה רבון העולמים אם הוא ראוי תן לו ואם אינו ראוי אל תתן לו, לפי שישראל מכיר הקב"ה ויודע שהיכולת בידו, ואם אין תפלתו נשמעת תולה בעצמו ובחטאו, אבל הנכרי קורא תגר ואומר בית ששמו הולך מסוף העולם ועד סופו נתיגעתי בכמה דרכים ובאתי והתפללתי בתוכו ולא מצאתי בו ממש כמו שאין ממש בעבודה זרה לפיכך ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי.

Rabbi Yehochoua fils de Lévi a dit : si les nations du monde savaient ce que leur apporte le Temple, elles l’entoureraient de troupes pour le garder, car il leur était plus utile encore qu’à Israël, car Salomon a aussi arrangé dans sa prière (2 Chroniques 6,32) « et aussi à l’étranger qui n’est pas de ton peuple Israël, etc. », « et Toi, entends des cieux et accomplis tout ce que l’étranger Te demandera », et pour Israël il est écrit (ibid.) « et rends à chacun selon toutes ses voies, comme Tu connais son cœur » ; Salomon, que la paix soit sur lui, dit : Maître des mondes, s’il en est digne, donne-lui, et s’il n’en est pas digne, ne lui donne pas, parce qu’Israël connaît le Saint, béni soit-Il, et sait que le pouvoir est entre Ses mains, et si sa prière n’est pas exaucée, il s’en prend à lui-même et à sa faute ; mais l’étranger proteste et dit : une maison dont le nom va d’un bout du monde à l’autre, je me suis fatigué par bien des chemins, je suis venu et j’ai prié en elle et je n’y ai rien trouvé de consistant, comme il n’y a rien de consistant dans l’idolâtrie ; c’est pourquoi « et accomplis tout ce que l’étranger Te demandera ».

ולא תאמר בהמ"ק בלבד יפה להן אלא אפילו ישראל, שאלמלא ישראל לא היה מטר יורד לעולם ולא השמש זורחת אם לא בשבילן, שנאמר (ירמיה לג) אם לא בריתי וגו', ולעתיד לבא יראו האומות שהקב"ה מדבר עם ישראל ובאים גם הם להדבק בהם, שנאמר (זכריה ח׳:כ״ג) נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם.

Et ne dis pas que seul le Temple est bon pour eux, mais même Israël, car sans Israël la pluie ne descendrait jamais dans le monde et le soleil ne brillerait pas sinon pour eux, comme il est dit (Jérémie 33) « si ce n’est pas Mon alliance, etc. » ; et dans le futur, les nations verront que le Saint, béni soit-Il, parle avec Israël, et elles viendront elles aussi s’attacher à eux, comme il est dit (Zacharie 8,23) « nous irons avec vous, car nous avons entendu que Dieu est avec vous ».

באחד לחדש השני. צוהו בתקון הדגלים ואיך יסעו ואיך יחנו, כי לא נסעו אלא עד עשרים יום לחדש השני. ומה שנסמכה פרשה זו של חומש הפקודים לפרשת תמורה של מעלה, אמרו במדרש ללמדך מה הקב"ה יחיד ואין לו תמורה שנאמר (שמואל א ב׳:ב׳) אין קדוש כה' כי אין בלתך, כך לא ימיר ישראל באומה אחרת, וזהו שכתוב (שיר השירים ב׳:ט״ז) דודי לי ואני לו, אני קדוש ואתם קדושים, אל תמירוני כשם שאין אני ממיר אתכם, אתם קרויין צאן, כשם שאין ממירין בהמה בבהמה כך איני ממיר אתכם.

« Le premier du deuxième mois. » Il lui ordonna l’arrangement des drapeaux, et comment ils partiraient et comment ils camperaient, car ils ne partirent que le vingt du deuxième mois. Et quant à ce que cette section du Houmash des dénombrements est jointe à la section de la substitution (temourah) plus haut, ils ont dit dans le Midrash : pour t’enseigner : de même que le Saint, béni soit-Il, est unique et n’a pas de substitut, comme il est dit (1 Samuel 2,2) « il n’y a de saint comme l’Éternel, car il n’y en a pas d’autre que Toi », de même Il ne remplacera pas Israël par une autre nation, et c’est ce qui est écrit (Cantique des cantiques 2,16) « mon bien-aimé est à moi et je suis à lui » : Je suis saint et vous êtes saints, ne Me changez pas, comme Je ne vous change pas ; vous êtes appelés brebis : de même qu’on ne change pas une bête contre une bête, ainsi Je ne vous change pas.

שאו את ראש כל עדת בני ישראל. אין עלויין של ישראל אלא בקיום התורה, ועל כן אחז הכתוב לשון שאו שהוא לשון כולל שני ענינים דבר והפכו, האחד נשיאות ראש, והשני הסרת הראש. וכן אמרו במדרש שאו את ראש אמר הקב"ה לא חבבתי אומה יותר מכם לפיכך נתתי לכם תלוי ראש, כשם שיש לי תלוי ראש על כל באי עולם שנאמר (דברי הימים א כ״ט:י״א) לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש, לקיים מה שנאמר (תהילים קמ״ח:י״ד) וירם קרן לעמו, וכן הוא אומר (דברים כ״ח:א׳) ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ. הסרת הראש, מלשון (בראשית מ׳:י״ט) ישא פרעה את ראשך מעליך, כמי שאמר לקוסטינר ארים רישיה דפלן, ולכן אמר שאו ולא אמר גדל או רומם, כלומר אם זכו הרי לשון עלוי אם לאו יסתלק עלוין.

« Relevez la tête de toute l’assemblée des fils d’Israël. » L’élévation d’Israël n’est que dans l’accomplissement de la Torah, et c’est pourquoi l’Écriture a pris l’expression « seou », qui est une expression incluant deux sujets, une chose et son contraire : l’un, l’élévation de la tête, et l’autre, l’ôtement de la tête. Et ainsi ont-ils dit dans le Midrash : « relevez la tête » : le Saint, béni soit-Il, dit : Je n’ai pas chéri de nation plus que vous, c’est pourquoi Je vous ai donné de tenir la tête haute, de même que Je tiens la tête haute au-dessus de tous les habitants du monde, comme il est dit (1 Chroniques 29,11) « à Toi, Éternel, le royaume, et Tu t’élèves au-dessus de tout comme chef », pour accomplir ce qui est dit (Psaumes 148,14) « et Il a élevé la corne de son peuple », et ainsi il dit (Deutéronome 28,1) « et l’Éternel ton Dieu te placera au-dessus de toutes les nations de la terre ». L’ôtement de la tête, de l’expression (Genèse 40,19) « Pharaon ôtera ta tête de dessus toi », comme celui qui dit au bourreau : « arim reishé de-felan » (ôte la tête d’un tel) ; et c’est pourquoi il a dit « seou » et n’a pas dit « agrandissez » ou « élevez », c’est-à-dire : s’ils méritent, voici une expression d’élévation ; sinon, que l’élévation s’en aille.

ואמר למשפחותם לבית אבותם, כי משפחת האם אינה קרויה משפחה.

Et il a dit « selon leurs familles, selon la maison de leurs pères », car la famille de la mère n’est pas appelée famille.

במספר שמות. לא אמר במספר שמותם כמו שאמר (במדבר ג׳:מ׳) ושא את מספר שמותם, יתכן לפרש כי פקודי ישראל בקבלת התורה בסיני היו כנגד פקודי מחנות המלאכים שנגלו שם במעמד הקדוש, והיה המספר במחנות ישראל בארבע דגלים כמספר המלאכים שבארבע מחנות שכינה, ועל כן אמר במספר שמות, כלומר במספר שמות המלאכים, כי היו ישראל באותו מעמד הקדוש מלאכים גופניים כמספר המלאכים המשרתים במרום, וזהו שאמר תפקדו אותם לצבאותם, כלומר כנגד צבאות השמות שהזכיר, כי ישראל צבאות מטה כנגד צבאות של מעלה, ואומר הכתוב (שמות ז׳:ד׳) והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל.

« Selon le nombre des noms. » Il n’a pas dit « selon le nombre de leurs noms », comme il a dit (Nombres 3,40) « et relève le nombre de leurs noms ». Il est possible d’expliquer que les dénombrés d’Israël, lors de la réception de la Torah au Sinaï, correspondaient aux dénombrés des camps d’anges qui s’y étaient révélés lors de la Station sainte, et que le nombre dans les camps d’Israël, en quatre drapeaux, était comme le nombre des anges dans les quatre camps de la Présence ; et c’est pourquoi il a dit « selon le nombre des noms », c’est-à-dire selon le nombre des noms des anges, car Israël était, à cette Station sainte, des anges corporels selon le nombre des anges qui servent dans les hauteurs ; et c’est ce qu’il a dit « vous les dénombrerez selon leurs armées », c’est-à-dire en face des armées des noms qu’il a mentionnés, car Israël sont des armées d’en bas en face des armées d’en haut, et l’Écriture dit (Exode 7,4) « et Je ferai sortir Mes armées, Mon peuple, les fils d’Israël ».

ויש להתבונן בכתוב שאמר (שם יב) יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים, והיה ראוי לומר יצאו כל צבאות ישראל, אבל אמר כל צבאות ה' לכלול בגלות עליונים ותחתונים. ויותר מזה אמרו, גלו למצרים שכינה עמהם, ואין ספק כי אחר שהשכינה עמהם בגלות הלא צבאות ארבע מחנות שכינה עמהם, ומזה אמר בגאולתם שיצאו עמהם. ומה שיחזק לך זה לפי דעתי מה שאמר הכתוב ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבותם, הכוונה על צבאות מטה, וחזר פעם אחרת ויהיו כל הפקודים הכונה על צבאות מעלה כי היו שוים במספר, וזהו שלא הזכיר כאן ישראל.

Et il faut considérer le verset qui dit (ibid. 12) « toutes les armées de l’Éternel sortirent du pays d’Égypte », alors qu’il aurait fallu dire « toutes les armées d’Israël sortirent », mais il a dit « toutes les armées de l’Éternel » pour inclure dans l’exil les supérieurs et les inférieurs. Et plus que cela, ils ont dit : ils s’exilèrent en Égypte, la Présence avec eux ; et il n’y a pas de doute qu’après que la Présence est avec eux en exil, voici que les armées des quatre camps de la Présence sont avec eux, et de là il a dit à propos de leur délivrance qu’elles sortirent avec eux. Et ce qui renforce cela pour toi, selon mon avis, c’est ce que dit l’Écriture « et ils furent, tous les dénombrés des fils d’Israël, selon la maison de leurs pères » : l’intention est les armées d’en bas ; et il revint une autre fois « et ils furent, tous les dénombrés » : l’intention est les armées d’en haut, car ils étaient égaux en nombre, et c’est pourquoi il n’a pas mentionné ici Israël.

והסתכל עוד אחר סדור המסעות ותמצא הלשון הזה עצמו כפול, הוא שאמר (במדבר ב׳:ל״ב) אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם, הם צבאות מטה, כל פקודי המחנה לצבאותם, הם צבאות מעלה שארבע מחנות שכינה.

Et considère encore l’ordre des étapes, et tu trouveras cette même expression doublée : c’est ce qu’il a dit (Nombres 2,32) « ceux-ci sont les dénombrés des fils d’Israël selon la maison de leurs pères » : ce sont les armées d’en bas ; « tous les dénombrés des camps selon leurs armées » : ce sont les armées d’en haut, qui sont les quatre camps de la Présence.

מבן עשרים שנה ומעלה. לפי שאינו חזק כל כך למלחמה אלא מבן עשרים, וכמו שאמרו רז"ל בן עשרים לרדוף.

« Depuis l’âge de vingt ans et au-dessus. » Parce qu’il n’est pas assez fort pour la guerre, sinon à partir de vingt ans, et comme l’ont dit nos Sages, de mémoire bénie : à vingt ans, pour poursuivre.

כל יוצא צבא. כל הראוי לצאת בצבא.

« Tout sortant à l’armée. » Tout homme apte à partir à l’armée.

בישראל, להוציא ערב רב.

« En Israël », pour exclure le ‘erev rav, la multitude mêlée.

תפקדו אותם. לא אמר תספרו אותם כי לא היו ישראל נמנין לגלגלותם, אבל הזכיר לשון פקידה שהוא ענין השגחה, כלומר שישגיחו עליהם, לידע כמה הם, וההשגחה הזו על ידי חצאי השקלים.

« Vous les dénombrerez. » Il n’a pas dit « vous les compterez », car Israël n’était pas compté par tête, mais il a mentionné l’expression de dénombrement (pequdah), qui est une notion d’attention portée à chacun (hashga’ha), c’est-à-dire qu’on veillera sur eux, pour savoir combien ils sont, et cette attention se concrétisait par les demi-sicles.

לצבאותם. כי היו צבאות רבות ויש לכל שבט ושבט צבא גדול.

« Selon leurs armées. » Car il y avait de nombreuses armées, et chaque tribu avait une grande armée.

ובמדרש תפקדו אותם לצבאותם זהו שאמר הכתוב (ישעיהו מ״ג:ד׳) מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך, אמר לו הקב"ה ליעקב יקר אתה בעיני שקבעתי איקונין שלך בכסא כבודי, ובשמך המלאכים מקלסין אותי ואומרים (תהילים ק״ו:מ״ח) ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם.

Et dans le Midrash : « vous les dénombrerez selon leurs armées » : c’est ce que dit l’Écriture (Isaïe 43,4) « parce que tu as été précieux à mes yeux, tu as été honoré, et Moi, Je t’ai aimé » : le Saint, béni soit-Il, dit à Yaaqov : tu es précieux à mes yeux, car j’ai fixé ton effigie sur le trône de Ma gloire, et en ton nom les anges Me louent et disent (Psaumes 106,48) « béni soit l’Éternel, Dieu d’Israël, d’éternité en éternité ».

יקר אתה בעיני שלכל אומה לא נתתי להם מנין ולך נתתי מנין, משל למלך שהיו לו גרנות הרבה והיו כולן מלאין תבן וקשין ולא היה מדקדק במנינן, היתה לו גורן אחת מלאה חטין, אמר לבן ביתו מנה לי כמה כורין יש בו כמה מודיאות יש בו, המלך זה הקב"ה, הגורן אלו ישראל שנאמר (ישעיהו כ״א:י׳) מדושתי ובן גרני, התבואה זה עם קדשו שנאמר (ירמיהו ב׳:ג׳) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, בן ביתו זה משה שנאמר (במדבר י״ב:ז׳) בכל ביתי נאמן הוא, כך העכו"ם נמשלים לתבן וקש שנאמר (איוב כ״א:י״ח) יהיו כתבן לפני רוח וכמוץ גנבתו סופה, וכתיב (עובדיה א׳:י״ח) ובית עשו לקש, אבל ישראל חטים ברורים הם צדיקים הם שנאמר (ישעיהו ס׳:כ״א) ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ, לפיכך הוא מדקדק במנין כלם.

Tu es précieux à mes yeux, car à aucune nation Je n’ai donné de dénombrement, et à toi J’ai donné un dénombrement. Parabole d’un roi qui avait beaucoup d’aires de battage, et elles étaient toutes pleines de paille et de chaume, et il ne se souciait pas de les compter ; il avait une aire pleine de blé, il dit à l’homme de sa maison : compte-moi combien de kor il y a dedans, combien de modiyot il y a dedans. Le roi, c’est le Saint, béni soit-Il ; l’aire, ce sont Israël, comme il est dit (Isaïe 21,10) « ô mon peuple battu comme le grain, fils de mon aire » ; le grain, c’est le peuple de sa sainteté, comme il est dit (Jérémie 2,3) « Israël est saint pour l’Éternel, prémices de sa récolte » ; l’homme de sa maison, c’est Moché, comme il est dit (Nombres 12,7) « dans toute ma maison il est fidèle » ; ainsi les idolâtres sont comparés à la paille et au chaume, comme il est dit (Job 21,18) « qu’ils soient comme la paille devant le vent, et comme la balle que le tourbillon emporte », et il est écrit (Abdias 1,18) « et la maison d’Ésaü sera de la paille » ; mais Israël est un blé pur, ils sont justes, comme il est dit (Isaïe 60,21) « et ton peuple, tous justes, héritera la terre pour toujours » ; c’est pourquoi Il est minutieux dans le dénombrement de tous.

לבני יוסף לאפרים. אחר שהזכיר בני לאה תחלה הזכיר בני יוסף, והזכיר אפרים קודם מנשה כי כן עשה יעקב אביהם שנאמר (בראשית מ״ח:כ׳) וישם את אפרים לפני מנשה, ואחרי כן הזכיר בני בנימין, ולכבוד רחל הקדימן לבני השפחות, ואח"כ הזכיר בני השפחות, והתחיל מדן שהוא בכור השפחות, וצרף לו אשר, שהוא חונה בראש על דגל דן, שנאמר (במדבר ב׳:כ״ז) והחונים עליו מטה אשר, כי נסמך לו להאיר על חשכו, ואחרי כן הזכיר גד שהוא בכור שפחת לאה וצרף לו נפתלי.

« Des fils de Yossef, d’Éphraïm. » Après avoir mentionné d’abord les fils de Léa, il mentionna les fils de Yossef, et il mentionna Éphraïm avant Menashé, car ainsi fit Yaaqov leur père, comme il est dit (Genèse 48,20) « et il plaça Éphraïm avant Menashé » ; et ensuite il mentionna les fils de Binyamin, et par honneur pour Rachel il les fit passer avant les fils des servantes ; et ensuite il mentionna les fils des servantes, et commença par Dan, qui est l’aîné des servantes, et lui adjoignit Asher, qui campe en tête sur le drapeau de Dan, comme il est dit (Nombres 2,27) « et ceux qui campent à côté de lui : la tribu d’Asher », car il lui est joint pour éclairer son obscurité ; et ensuite il mentionna Gad, qui est l’aîné de la servante de Léa, et lui adjoignit Naftali.

ואת כל העדה הקהילו באחד לחדש השני. בו ביום שהיה הדבור למשה הקהילו כל העדה והתחיל לפקוד אותם, אבל לא נשלם הענין ביום אחד, ועל כן הוצרך לומר ויפקדם במדבר סיני, שהשלים מנינם במקום ההוא, לא ביום ההוא, כן כתב הרמב"ן ז"ל.

« Et ils rassemblèrent toute l’assemblée le premier du deuxième mois. » Le jour même où eut lieu la parole à Moché, ils rassemblèrent toute l’assemblée, et il commença à les dénombrer, mais l’affaire ne fut pas achevée en un jour, et c’est pourquoi il a dû dire « et il les dénombra dans le désert du Sinaï » : il acheva leur dénombrement en ce lieu-là, non en ce jour-là ; ainsi a écrit le Ramban, de mémoire bénie.

ויתילדו על משפחותם. בקשו מתי נולדו בעבור חשבון עשרים שנה, או נכתבו תולדותם ונתיחס כל אחד ואחד על שבטו, כן פירש החכם רבי אברהם ז"ל.

« Et ils se firent enregistrer selon leurs familles. » Ils demandèrent quand ils étaient nés, pour le calcul des vingt ans, ou bien leurs généalogies furent écrites et chacun fut rattaché à sa tribu ; ainsi a expliqué le sage Rabbi Avraham, de mémoire bénie.

ויהיו בני ראובן בכור ישראל. הקדים ראובן כי הוא הבכור אע"פ שדגל יהודה קודם לדגלו, ואחר ראובן שמעון כי כן נולדו, ואחריו גד כי הוא בכור שפחת לאה, ואחרי כן הזכיר דגל יהודה, ואחריו יששכר וזבלון כי הם חונים עמו, ואחרי כן הזכיר דגל אפרים ואחריו מנשה ובנימין החונים עמו, ואחרי כן הזכיר דגל דן ואחריו אשר ונפתלי החונים עמו, וכן הם מסודרים כסדר הזה בחנכת המזבח. והשבטים הנמנים הללו הם שנים עשר כי לוי ויוסף אינן בכלל והיו שני בני יוסף במקום אביהם, והשבטים הללו היו עומדין לארבע רוחות העולם שלש לכל רוח ורוח.

« Et les fils de Réouven, premier-né d’Israël, furent… » Il a placé Réouven en premier car il est le premier-né, bien que le drapeau de Yehouda précède son drapeau, et après Réouven, Shim‘on, car ainsi ils naquirent, et après lui Gad, car il est l’aîné de la servante de Léa, et ensuite il mentionna le drapeau de Yehouda, et après lui Yissakhar et Zevouloun, car ils campent avec lui, et ensuite il mentionna le drapeau d’Éphraïm, et après lui Menashé et Binyamin, qui campent avec lui, et ensuite il mentionna le drapeau de Dan, et après lui Asher et Naftali, qui campent avec lui, et ainsi ils sont ordonnés dans cet ordre lors de l’inauguration de l’autel. Et les tribus ainsi dénombrées sont douze, car Lévi et Yossef n’y sont pas inclus, et les deux fils de Yossef étaient à la place de leur père, et ces tribus se tenaient aux quatre vents du monde, trois pour chaque vent.

ולא מצינו בכל השבטים גבורים כשבט יהודה הנמשל לגור אריה (בראשית מ״ט:ט׳), וכשבט דן שכתוב בו ג"כ (דברים ל״ג:כ״ב) דן גור אריה, ולכך היו הם ראשונים והאחרונים. ומה שהזכיר לגלגלותם בראובן ושמעון ולא נהג כן בשאר השבטים, אחז הכתוב דרך קצרה. או מפני שראובן ושמעון צערו אביהם והיו צריכין לכפרה כפלים משאר השבטים.

Et nous n’avons pas trouvé parmi toutes les tribus de héros comme la tribu de Yehouda, comparée à un lionceau (Genèse 49,9), et comme la tribu de Dan, au sujet de laquelle il est aussi écrit (Deutéronome 33,22) « Dan est un lionceau » ; et c’est pourquoi ils étaient les premiers et les derniers. Et quant à ce qu’il a mentionné « par leurs têtes » chez Réouven et Shim‘on et n’a pas fait ainsi pour les autres tribus, l’Écriture a pris la voie courte. Ou bien parce que Réouven et Shim‘on ont causé de la peine à leur père et avaient besoin d’une expiation double par rapport aux autres tribus.

והוסיף לומר פקודיו בשמעון מה שאין כן בשאר השבטים ולא ידעתי למה, אולי מלת פקודיו אינה לשון מספר כי אם פקידת עון, ושעור הכתוב כן לבני שמעון פקודיו תולדותם למשפחותם לבית אבותם, ויהיה במספר שמות נמשך למטה עם פקודיהם, ובא לומר כי בני שמעון היו ענושיו של הקב"ה, ראוין להפקד עליהם עון שמעון אביהן במכירת יוסף, כי הוא היה שלקחו והשליכו לבור, ממה שדרשו ז"ל (בראשית ל״ז:כ״ד) ויקחהו וישליכו אותו, ויקחהו כתיב, שמעון לקחו, ולכך כתיב (שם מב) ויקח מאתם את שמעון.

Et il a ajouté de dire « ses dénombrés » (pequdav) chez Shim‘on, ce qui n’est pas le cas pour les autres tribus, et je ne sais pas pourquoi ; peut-être que le mot « pequdav » n’est pas une expression de nombre mais de châtiment d’une faute, et l’explication du verset est ainsi : « pour les fils de Shim‘on, ceux qu’Il châtie, leurs générations, selon leurs familles, selon la maison de leurs pères », et « selon le nombre des noms » se rattache plus bas avec « leurs dénombrés », et il vient dire que les fils de Shim‘on étaient les punis du Saint, béni soit-Il, passibles d’être punis pour la faute de Shim‘on leur père dans la vente de Yossef, car c’est lui qui le prit et le jeta dans la fosse, d’après ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué (Genèse 37,24) « et ils le prirent et le jetèrent » : « vayiqahehou » est écrit : Shim‘on le prit ; et c’est pourquoi il est écrit (ibid. 42) « et il prit d’eux Shim‘on ».

והנה מספרם שעלה בכאן תשעה וחמשים אלף ושלש מאות, לרמוז ששלט השטן במספרם ועל כן כשחטא הנשיא שלהם נגמר דינם ונתחסר מנינם עד שחזרו לפחות הרבה מחצי המספר שבכאן. ומה שהזכיר בכל השבטים לבני ובנפתלי הזכיר בני נפתלי, מפני שנשתנה שבט נפתלי משאר השבטים, שהרי בשבט נפתלי היו הבנות מרובות מן הבנים, ולכך נרמז בברכת יעקב בלשון נקבה (שם מט) נפתלי אילה שלוחה, ומפני זה הזכיר בו בני כמי שבורר הבנים מן הבנות.

Et voici que leur nombre, qui monta ici à cinquante-neuf mille trois cents, fait allusion à ce que Satan domina sur leur nombre, et c’est pourquoi, lorsque leur prince pécha, leur jugement fut décidé et leur nombre diminua jusqu’à revenir à bien moins de la moitié du nombre d’ici. Et quant à ce qu’il a mentionné chez toutes les tribus « pour les fils de » (livné), et chez Naftali il a mentionné « les fils de Naftali » (bené), c’est parce que la tribu de Naftali différait des autres tribus, car dans la tribu de Naftali les filles étaient plus nombreuses que les fils, et c’est pourquoi on a fait allusion dans la bénédiction de Yaaqov au féminin (ibid. 49) « Naftali est une biche lâchée », et c’est pourquoi il a mentionné chez lui « fils », comme celui qui trie les fils d’entre les filles.

ויהיו כל פקודי בני ישראל לבית אבותם מבן עשרים שנה ומעלה. יש שפירש כי בא הכתוב הזה לומר שלא נפקדו בני עשרים אלא מעשרים ומעלה, ואחר כך חזר ואמר ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף וגו', כי ספר כמה היו.

« Et tous les dénombrés des fils d’Israël furent, selon la maison de leurs pères, depuis l’âge de vingt ans et au-dessus. » Certains ont expliqué que ce verset vient dire que ceux qui avaient exactement vingt ans ne furent pas dénombrés, mais seulement ceux qui avaient dépassé vingt ans, puis il revint et dit « et tous les dénombrés furent six cent mille, etc. », car il compta combien ils étaient.

ויתכן לומר במה שהזכיר שני פעמים ויהיו, כי הראשון הוית המספר והשני הוית הקיום והעמידה, כי מפני שעין הרע שולטת במנין לכך נזכר בהם הקיום. כי כן מצינו לשון הויה במעשה בראשית בדברים הקיימים, כגון האור ונפש האדם, הוא שכתוב (בראשית א׳:ג׳) ויהי אור, וכתיב (שם ב) ויהי האדם לנפש חיה, כי על כן חזר והזכיר לשון הויה עם הדבר הנברא בעצמו לבאר כי גזר בהם הקיום לעד, כמאמר הנביא ע"ה (ירמיהו ל״א:ל״ה) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה וגו', וכתיב אחריו אם ימושו החוקים האלה מלפני וגו' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים.

Il est possible de dire, quant à ce qu’il a mentionné deux fois « furent », que le premier est l’être du nombre et le second l’être de la subsistance et de la permanence, car parce que le mauvais œil domine sur le dénombrement, c’est pourquoi la subsistance est mentionnée à leur sujet. Car nous trouvons ainsi l’expression d’être dans l’œuvre de la Création pour les choses qui subsistent, comme la lumière et l’âme de l’homme, c’est ce qui est écrit (Genèse 1,3) « et la lumière fut », et il est écrit (ibid. 2) « et l’homme devint une âme vivante », car c’est pourquoi il revint et mentionna l’expression d’être avec la chose créée elle-même, pour expliquer qu’Il a décrété pour eux la subsistance pour toujours, comme le dit le prophète, que la paix soit sur lui (Jérémie 31,35) « ainsi dit l’Éternel, qui donne le soleil pour lumière du jour, les lois de la lune et des étoiles pour lumière de la nuit, etc. », et il est écrit après (ibid.) « si ces lois s’écartent de devant Moi, etc., la descendance d’Israël aussi cessera d’être une nation devant Moi tous les jours ».

ואתה הפקד את הלוים על משכן העדות. באור הוא למה שאמר אך את מטה לוי לא תפקוד ולומר כי מה שלא התפקדו הלוים בתוך בני ישראל אינו אלא למעלתם כדי שיהיו משרתי המשכן.

« Et toi, prépose les Lévites sur le Tabernacle du Témoignage. » C’est une explication de ce qui est dit « mais la tribu de Lévi, tu ne la dénombreras pas », et pour dire que ce que les Lévites n’ont pas été dénombrés parmi les fils d’Israël n’est que pour leur élévation, afin qu’ils soient les serviteurs du Tabernacle.

ובמדרש ואתה הפקד את הלוים, כל מי שמקריב עצמו מעט מקריבין אותו הרבה, מנין מבני לוי שקרבו עצמן מעט דכתיב (שמות ל״ב:כ״ו) מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, לפיכך אמר הקב"ה הם קרבו אלי אף אני מקרבן ועושה אותן משרתי וגדולי ביתי ואיני מפקיד ביתי אלא להם, שנאמר ואתה הפקד את הלוים על משכן העדות ועל כל כליו ועל כל אשר לו המה ישאו את המשכן ואת כל כליו והם ישרתוהו, אמר על משכן העדות והוא הארון שבו העדות, ועל כל כליו הם המנורה והשלחן והמזבחות, ועל כל אשר לו כל הכלים, המה ישאו את המשכן הם הנושאים בנסוע המחנות והם המשרתים בחנותם.

Et dans le Midrash : « et toi, prépose les Lévites » : quiconque s’approche lui-même un peu, on le fait approcher beaucoup ; d’où le savons-nous ? Des fils de Lévi, qui s’approchèrent eux-mêmes un peu, comme il est écrit (Exode 32,26) « qui est pour l’Éternel, à moi ! et tous les fils de Lévi s’assemblèrent vers lui » ; c’est pourquoi le Saint, béni soit-Il, dit : ils se sont approchés de Moi, Moi aussi Je les approche et en fais Mes serviteurs et les grands de Ma maison, et Je ne confie Ma maison qu’à eux, comme il est dit « et toi, prépose les Lévites sur le Tabernacle du Témoignage et sur tous ses ustensiles et sur tout ce qui lui appartient ; eux porteront le Tabernacle et tous ses ustensiles, et eux le serviront » ; il a dit « sur le Tabernacle du Témoignage » : c’est l’arche où est le Témoignage ; « et sur tous ses ustensiles » : ce sont le candélabre, la table et les autels ; « et sur tout ce qui lui appartient » : tous les ustensiles ; « eux porteront le Tabernacle » : ce sont eux qui portent quand les camps partent, et ce sont eux qui servent quand ils campent.

ובנסוע המשכן יורידו אותו ה'לוים ו'בחנות ה'משכן י'קומו אותו ה'לוים ו'הזר ה'קרב י'ומת. כבר הודעתיך כי בכל מקום שתמצא השם רשום למפרע בהפך אותיותיו מורה על מדת הדין כי כן הזכירו המן הרשע בהפוך אותיותיו ואמר (אסתר ה׳:י״ג) וכל זה' איננו' שוה' לי' בכל עת ונתהפכה מדה"ד עליו, והנה בכאן בענין עבודת הלוים הזכיר תחלה בכתוב הזה השם הנעלם ואחרי כן הזכיר השם המפורש שני פעמים למפרע להורות על מדת הדין שהיא מתוחה על הזר הקרב לעבודת הלוים, וכענין שאירע בעזא שכתוב בו (שמואל ב ו׳:ז׳) ויחר אף ה' בעזה.

« Et lorsque le Tabernacle partira, les Lévites le descendront, et lorsque le Tabernacle campera, les Lévites le dresseront, et l’étranger qui s’approche sera mis à mort. » Je t’ai déjà fait savoir que partout où tu trouves le Nom inscrit à rebours, par l’inversion de ses lettres, cela indique l’attribut de rigueur, car Haman le méchant le mentionna ainsi, en inversant ses lettres, et il dit (Esther 5,13) « et tout cela ne me vaut rien en tout temps », et l’attribut de rigueur se retourna sur lui ; et voici qu’ici, dans le sujet du service des Lévites, il a mentionné d’abord dans ce verset le Nom caché, et ensuite il a mentionné le Nom explicite deux fois à rebours, pour indiquer l’attribut de rigueur qui est tendu sur l’étranger qui s’approche du service des Lévites, comme ce qui arriva à Ouza, au sujet duquel il est écrit (2 Samuel 6,7) « et la colère de l’Éternel s’enflamma contre Ouza ».

והסתכל איך התחיל הרמז בכל פעם ממלת הלוים ממה שידעת כי מדתו של לוי מדת הדין היא והיא ה"א אחרונה שבשם, ולכך התחיל רמז הה"א בכל פעם ממלת הלוים, וזה מבואר. ובאור הכתוב יורידו אותו יסירו הבריחים והעמודים ובחנותו היו הם מקימין אותו. והזר הקרב, לעבודה, יומת, בידי שמים.

Et considère comment l’allusion commence chaque fois par le mot « haLviim », d’après ce que tu sais que l’attribut de Lévi est l’attribut de rigueur, qui est le dernier hé du Nom, et c’est pourquoi l’allusion du hé commence chaque fois par le mot « haLviim », et cela est clair. Et l’explication du verset : « ils le descendront » : ils ôteront les barres et les colonnes ; et « quand il campait », eux le dressaient. Et « l’étranger qui s’approche », pour accomplir le service, « sera mis à mort », par les mains du ciel.

על עדת. על כל אחד מעדת.

« Sur l’assemblée. » Sur chacun de l’assemblée.

כן עשו. שנזהרו שלא נגעו במשכן לעולם.

« Ainsi firent-ils. » Car ils veillèrent à ne jamais toucher le Tabernacle.

איש על דגלו באותות. מלשון (ירמיהו י׳:ב׳) אותות השמים, והם סימנין שיהיו בכל דגל ודגל, היה בדגל ראובן צורת אדם רמז לדודאים, והיה בדגל יהודה צורת אריה שכן המשילו אביו לגור אריה, והיה בדגל אפרים צורת שור כענין שכתוב (דברים ל״ג:י״ז) בכור שורו הדר לו, והיה בדגל דן צורת נשר עד שהיו דומין לכרובים שראה יחזקאל.

« Chacun près de son drapeau, avec des signes. » De l’expression (Jérémie 10,2) « les signes du ciel » ; ce sont des insignes qu’il y avait sur chaque drapeau : sur le drapeau de Réouven il y avait la forme d’un homme, allusion aux mandragores ; sur le drapeau de Yehouda, la forme d’un lion, car son père le compara à un lionceau ; sur le drapeau d’Éphraïm, la forme d’un taureau, comme il est écrit (Deutéronome 33,17) « le premier-né de son taureau, la majesté est à lui » ; sur le drapeau de Dan, la forme d’un aigle, de sorte qu’ils ressemblaient aux keruvim que vit Ézéchiel.

ויתכן לפרש באותות מלשון (שם יב) בכל אות נפשך, שכן ישראל נתאוו לדגלים במעמד הקדוש כשראו שם דגלים של מלאכי השרת, וכן אמר שלמה ע"ה (שיר השירים ה׳:י׳) דודי צח ואדום דגול מרבבה, ודרשו רז"ל בשיר השירים רבה שבא הקב"ה לסיני עם מלאכי השרת עשוין דגלים, ועוד דרשו שם (שם ב) הביאני אל בית היין, זה הר סיני שבו נתנה התורה שנמשלה ליין, ודגלו עלי אהבה זו שכינה. וכן באר הכתוב (משלי ט״ו:י״ז) טוב ארוחת ירק ואהבה שם ע"ד הקבלה, ולכך אוו ישראל שיהיו עליהם דגלים כמותם.

Et il est possible d’expliquer « avec des signes » (be’otot) de l’expression (ibid. 12) « selon tout le désir de ton âme » (be-khol avat nafshekha), car Israël désirèrent des drapeaux lors de la Station sainte, quand ils virent là les drapeaux des anges de service, et ainsi dit Salomon, que la paix soit sur lui (Cantique des cantiques 5,10) « mon bien-aimé est blanc et vermeil, signalé entre dix mille » ; et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué dans Shir Hashirim Rabba que le Saint, béni soit-Il, vint au Sinaï avec les anges de service disposés en formations sous leurs bannières ; et ils ont aussi expliqué là (ibid. 2) « il m’a fait entrer dans la maison du vin » : c’est le mont Sinaï où fut donnée la Torah, qui est comparée au vin ; « et sa bannière sur moi est l’amour » : c’est la Présence. Et ainsi l’Écriture a expliqué (Proverbes 15,17) « mieux vaut un plat d’herbes et l’amour y est », selon la voie de la Kabbale ; et c’est pourquoi Israël désirèrent avoir sur eux des drapeaux comme eux.

וכך היה סדור הדגלים כפי מה שמצינו בכתובים, כבר ידעת שהיו י"ב שבטים נחלקים לארבעה דגלים, שלשה לכל רוח ורוח מארבע רוחות העולם כשם שי"ב שבטי מעלה הידועים נחלקים לד' מחנות שלשה לכל רוח, והם הנקראים ד' מחנות שכינה, והיה להם י"ב מפות מפה לכל שבט ושבט והיו המפות משתנות בגווניהן וצבעוניהן חלוקים זה מזה, כעין דגלים של מעלה שראה בסיני שהן כדמות להבי אש במיני גוונים וצבעונין.

Et tel était l’arrangement des drapeaux, selon ce que nous trouvons dans les Écrits : tu sais déjà qu’il y avait douze tribus divisées en quatre drapeaux, trois à chaque vent des quatre vents du monde, comme les douze tribus d’en haut connues sont divisées en quatre camps, trois à chaque vent, et ce sont celles qui sont appelées les quatre camps de la Présence ; et ils avaient douze bannières, une bannière pour chaque tribu, et les bannières variaient par leurs teintes et leurs couleurs, distinctes les unes des autres, à l’image des drapeaux d’en haut qu’il vit au Sinaï, qui étaient comme des flammes de feu en espèces de teintes et de couleurs.

יהודה ויששכר וזבלון שהיו במזרח, יהודה צבע מפתו כעין השמים מצוייר בה אריה, ויששכר צבע מפה שלו דומה לכחול מצוייר בה שמש וירח, על שם שהיו בקיאים בתקופות ומזלות, זבולן צבע מפה שלו לבנה סימן לעשרו שהכסף לבן ומצוייר בה ספינה. ראובן ושמעון וגד שהיו בדרום, ראובן מפה שלו אדומה מצוייר בה דודאים, שמעון מפתו ירוקה מצוייר בה שכם, גד מפה שלו מעורב לבן ושחור ומצוייר בה גדוד.

Yehouda, Yissakhar et Zevouloun, qui étaient à l’est : Yehouda, la couleur de sa bannière est comme celle du ciel, avec un lion dessiné dessus ; et Yissakhar, la couleur de sa bannière ressemble au kohol, avec le soleil et la lune dessinés dessus, à cause de leur connaissance des saisons et des constellations ; Zevouloun, la couleur de sa bannière est blanche, signe de sa richesse, car l’argent est blanc, avec un navire dessiné dessus. Réouven, Shim‘on et Gad, qui étaient au sud : Réouven, sa bannière est rouge, avec des mandragores dessinées ; Shim‘on, sa bannière est verte, avec Shekhem dessinée ; Gad, sa bannière est un mélange de blanc et de noir, avec un bataillon dessiné.

אפרים מנשה ובנימין שהיו במערב, אפרים ומנשה צבע מפות שלהם כמראה שוהם, בשל אפרים מצוייר בה שור, ובשל מנשה ראם, בנימין מפתו כלולה מכל הצבעים מצוייר בה זאב. דן ואשר ונפתלי שהיו בצפון, דן מפתו דומה לספיר ומצוייר בה נחש, אשר צבע מפתו דומה לאור השמן מצוייר בה אילן זית, נפתלי צבע מפתו דומה ליין צלול מצוייר בה אילה. ועתה הבן היטב ואסדרם כולם בשמותיהן שבטים שבטי יה של מעלה ושל מטה.

Éphraïm, Menashé et Binyamin, qui étaient à l’ouest : Éphraïm et Menashé, la couleur de leurs bannières est comme l’aspect de la pierre de shoham ; sur celle d’Éphraïm est dessiné un taureau, et sur celle de Menashé un buffle (re’em) ; Binyamin, sa bannière est composée de toutes les couleurs, avec un loup dessiné. Dan, Asher et Naftali, qui étaient au nord : Dan, sa bannière ressemble au saphir, avec un serpent dessiné ; Asher, la couleur de sa bannière ressemble à la lumière de l’huile, avec un olivier dessiné ; Naftali, la couleur de sa bannière ressemble à un vin limpide, avec une biche dessinée. Et maintenant comprends bien, et je les arrangerai tous par leurs noms, tribus, tribus de Yah, d’en haut et d’en bas.

דגל מחנה יהודה. היה נוסע תחלה והיה במזרח, ולפי שהיה בעל גבורה נמשל לאריה, שנאמר (בראשית מ״ט:ט׳) גור אריה יהודה, ועמו מטה יששכר ומטה זבלון, וכתיב בהם ראשונה יסעו, והמלה הזו תרמוז לחכמה כי כן היו כלם בעלי תורה שנאמר (תהילים ס׳:ט׳) יהודה מחוקקי, וכתיב (דברי הימים א י״ב:ל״ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, וכתיב (שופטים ה׳:י״ד) ומזבולן מושכים בשבט ספר, ועל כן הם ראוים לשבת יחדיו, ושלשתן נקראים מחנה יהודה.

« Le drapeau du camp de Yehouda. » Il partait en premier et était à l’est, et parce qu’il était homme de vaillance, il fut comparé à un lion, comme il est dit (Genèse 49,9) « Yehouda est un lionceau » ; et avec lui la tribu de Yissakhar et la tribu de Zevouloun, et il est écrit à leur sujet « en premier ils partiront » ; et ce mot fait allusion à la Sagesse, car ainsi ils étaient tous maîtres de la Torah, comme il est dit (Psaumes 60,9) « Yehouda est mon législateur », et il est écrit (1 Chroniques 12,33) « et des fils de Yissakhar, connaissant l’intelligence des temps », et il est écrit (Juges 5,14) « et de Zevouloun, ceux qui manient le bâton de scribe » ; et c’est pourquoi ils sont dignes de siéger ensemble, et les trois sont appelés camp de Yehouda.

והיו דוגמת מחנה גבריאל עזריאל שמעיאל מלפני השכינה ושלשתם נקראים מחנה גבריאל, ויש לכל אחד מהם כמה מחנות וכמה צבאות מלאכים שהם ממונים עליהם כשם שהיו במטה יששכר ובמטה זבולן כמה אלפים רבבות מישראל. ומעתה הבן הרמז הנמרץ אשר רמז הכתוב באמרו (דברי הימים א ה׳:ב׳) יהודה גבר באחיו, בא לרמוז כי מחנה יהודה דוגמת מחנה גבריאל.

Et ils correspondaient au camp de Gavriel, ‘Azriel, Shema‘iel, devant la Présence, et les trois sont appelés camp de Gavriel, et chacun d’eux a de nombreux camps et de nombreuses armées d’anges sur lesquels ils sont préposés, comme il y avait dans la tribu de Yissakhar et dans la tribu de Zevouloun plusieurs milliers et myriades d’Israël. Et maintenant comprends l’allusion puissante que l’Écriture a faite en disant (1 Chroniques 5,2) « Yehouda fut puissant parmi ses frères » : elle vient faire allusion à ce que le camp de Yehouda correspond au camp de Gavriel.

דגל מחנה ראובן. היה בדרום, והיה בעל תשובה והתשובה היא חסד גדול מהבורא יתברך על נבראיו, והוא פתח תחלה בהצלה ורחמים שנאמר (בראשית ל״ז:כ״א) וישמע ראובן ויצילהו, ועמו מטה שמעון שנולד אחריו, ומטה גד שהוא בכור שפחת לאה, וכתיב בהם ושניים יסעו, כי כן הבינה שניה לחכמה ושלשתן נקראין מחנה ראובן, והיו דוגמת מחנה מיכאל כוכביאל פדיאל מימין השכינה ושלשתן נקראין מחנה מיכאל, הוא שרמזו משה רבינו כשפתח בשירת הים (שמות ט״ו:י״א) מ"י כמוכה, וסיים בתורה (דברים ל״ג:כ״ו) אין כא"ל ישרון, הרי מיכאל, וידעת כי הוא מלאך החסד והרחמים.

« Le drapeau du camp de Réouven. » Il était au sud, et il fut maître du repentir, et le repentir est une grande bonté du Créateur, qu’Il soit béni, envers Ses créatures, et il ouvrit d’abord par le sauvetage et la miséricorde, comme il est dit (Genèse 37,21) « et Réouven l’entendit et le sauva » ; et avec lui la tribu de Shim‘on, qui naquit après lui, et la tribu de Gad, qui est l’aîné de la servante de Léa, et il est écrit à leur sujet « et en second ils partiront », car ainsi la Bina est seconde à la Sagesse, et les trois sont appelés camp de Réouven ; et ils correspondaient au camp de Mikhaël, Koukhaviel, Pediel, à droite de la Présence, et les trois sont appelés camp de Mikhaël ; c’est ce à quoi Moché notre maître a fait allusion quand il commença le Cantique de la mer (Exode 15,11) « Qui est comme Toi ? » (Mi kamokha), et termina dans la Torah (Deutéronome 33,26) « Nul n’est comme le Dieu de Yeshouroun » (ein ka-el Yeshouroun) : voici Mikha-el ; et tu sais qu’il est l’ange de la bonté et de la miséricorde.

ואחרי זאת כתיב ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות, וידעת כי מחנה הלוים שנים ועשרים אלף היו, שנאמר (במדבר ג׳:ל״ט) כל זכר מבן חדש ומעלה שנים ועשרים אלף, דוגמת המלאכים שירדו בסיני שהם שנים ועשרים אלף שנאמר (תהילים ס״ח:י״ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, ושנים ועשרים אלף הללו היו קרובים לשכינה.

Et après cela il est écrit « et la tente de la rencontre partira, le camp des Lévites au milieu des camps », et tu sais que le camp des Lévites était de vingt-deux mille, comme il est dit (Nombres 3,39) « tout mâle depuis l’âge d’un mois et au-dessus, vingt-deux mille », à l’image des anges qui descendirent au Sinaï, qui sont vingt-deux mille, comme il est dit (Psaumes 68,18) « le char de Dieu, deux myriades, des milliers de shin’an », et ces vingt-deux mille étaient proches de la Présence.

והנה הלוים משרתי המקדש זכו אל המעלה העליונה הזאת כי היה במספרם כמספר מלאכי השרת הקרובים לשכינה, ואין ספק כי ירדו שם צבאות רבות ומחנות עצומות של מלאכים מלבד אלו והיו רחוקים לשכינה מפני שלא היתה מעלתן כל כך, וכן היו פקודי ישראל רחוקים מן הארון כענין שכתוב מנגד שהוא לשון רחוק, כלשון (בראשית כ״א:ט״ז) ותשב לה מנגד הרחק.

Et voici que les Lévites, serviteurs du Sanctuaire, ont mérité cette élévation suprême, car leur nombre était comme le nombre des anges de service proches de la Présence ; et il n’y a pas de doute que descendirent là de nombreuses armées et de puissants camps d’anges outre ceux-ci, et ils étaient éloignés de la Présence parce que leur niveau n’était pas aussi élevé ; et ainsi les dénombrés d’Israël étaient éloignés de l’arche, comme il est écrit « à distance », qui est une expression d’éloignement, comme dans l’expression (Genèse 21,16) « et elle s’assit à distance, loin ».

ויש לך לדעת כי כמו שהיה מחנה ישראל ארבעה דגלים לארבע רוחות העולם מקיפין למחנה הלוים, הוא שאמר מחנה הלוים בתוך המחנות, כלומר שמחנה הלוים היה באמצע תוך ארבע מחנות ישראל, כן היו מחנה הלוים מקיפין לאהל מועד לארבע רוחות העולם, שהרי משה אהרן ובניו היו במזרח ובני גרשון במערב ובני קהת בדרום ובני מררי בצפון ואהל מועד היה באמצע תוך הלוים. ומה שאמר הכתוב ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות, פירושו כך, ונסע אהל מועד בתוך מחנה הלוים ומחנה הלוים בתוך המחנות של ישראל, נמצא אמצעית הנקודה לאהל מועד שארבע מחנות ישראל מקיפין לו מנגד, וזה כנגד השכינה שארבע מחנותיה מקיפין לה, וזהו שאמר בפרשת מרכבה ושכינת אל רם ונשא באמצע וכסאו גבוה ותלול למעלה.

Et tu dois savoir que de même que le camp d’Israël était quatre drapeaux aux quatre vents du monde, entourant le camp des Lévites — c’est ce qu’il a dit « le camp des Lévites au milieu des camps », c’est-à-dire que le camp des Lévites était au milieu, à l’intérieur des quatre camps d’Israël — ainsi le camp des Lévites entourait la tente de la rencontre aux quatre vents du monde ; car Moché, Aharon et ses fils étaient à l’est, et les fils de Guershon à l’ouest, et les fils de Qehat au sud, et les fils de Merari au nord, et la tente de la rencontre était au milieu, à l’intérieur des Lévites. Et ce que dit l’Écriture « et la tente de la rencontre partira, le camp des Lévites au milieu des camps » a pour explication ceci : et la tente de la rencontre partira au milieu du camp des Lévites, et le camp des Lévites au milieu des camps d’Israël ; il se trouve que la tente de la rencontre occupe le point central, que les quatre camps d’Israël entourent à distance, et cela correspond à la Présence que ses quatre camps entourent, et c’est ce qu’il a dit dans la section du Char : « et la Présence de Dieu, élevé et exalté, au milieu, et son trône haut et escarpé en haut ».

דגל מחנה אפרים לצבאותם ימה. ידעת כי ירבעם חטא והחטיא את הרבים והוא היה משבט אפרים, לפיכך היה צריך רפואה לרפאות את שברו, ועמו מטה מנשה ומטה בנימין, וזהו שכתוב (תהילים פ׳:ג׳) לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך, והיו חונים במערב, ואמרו רז"ל שכינה במערב, וכתיב בהם ושלישים יסעו. ומהראוי לסמוך לתורה ולתשובה גבורה כדי שישוב האדם בתשובה ויתגבר על יצרו, ושלשתן נקראים מחנה אפרים והיה דוגמת מחנה רפאל זבדיאל אחזיאל מאחרי השכינה ושלשתן נקראים מחנה רפאל, הוא שרמזו משה רבינו ע"ה על מרים הצריכה רפואה ואמר (במדבר י״ב:י״ג) אל נא רפא נא לה, הרי רפאל.

« Le drapeau du camp d’Éphraïm, selon leurs armées, vers l’occident. » Tu sais que Yerovam pécha et fit pécher la multitude, et il était de la tribu d’Éphraïm, c’est pourquoi il fallait un remède pour guérir sa brisure ; et avec lui la tribu de Menashé et la tribu de Binyamin, et c’est ce qui est écrit (Psaumes 80,3) « devant Éphraïm, Binyamin et Menashé, réveille Ta puissance » ; et ils campaient à l’ouest, et nos Sages, de mémoire bénie, ont dit que la Présence est à l’ouest ; et il est écrit à leur sujet « et en troisième ils partiront ». Et il convient de joindre à la Torah et au repentir la puissance, afin que l’homme revienne en repentir et domine son penchant ; et les trois sont appelés camp d’Éphraïm, et correspondaient au camp de Rafaël, Zevadiel, Ahziel, derrière la Présence, et les trois sont appelés camp de Rafaël ; c’est ce à quoi Moché notre maître, que la paix soit sur lui, a fait allusion au sujet de Miriam qui avait besoin de guérison, et il dit (Nombres 12,13) « Ô Dieu, guéris-la, je t’en prie » : voici Rafa-el.

דגל מחנה דן צפונה. מן הידוע כי שבט דן קבלו שני עגלי זהב שעשה ירבעם, הוא שכתוב (מלכים א י״ב:כ״ט) את האחד נתן בבית אל ואת האחד נתן בדן, והיה ראוי להיותו בצפון לפי שמשם העושר יוצא לעולם, ודן החשיך כל העולם בע"ז, ואמר הכתוב (ישעיהו כ״ט:ט״ו) והיה במחשך מעשיהם, כי המזרח השמש יוצא משם, גם הדרום השמש הולך שם בגובה, לכך נקרא דרום שהוא דר רום, כלומר שדר ברומו של רוח, גם המערב כיון ששוקע שם הנה הוא מתהלך באותו רוח, אבל רוח צפון אין השמש זורחת שם לעולם כי לכך נקרא צפון שהשמש צפון משם וכלו חשך, והוא הרוח הראוי לשבט דן שהחשיך בע"ז את העולם, ולפיכך היה צריך כפרה שיכפר לו הקב"ה ושיאיר עליו, וכענין שכתוב (מיכה ז׳:ח׳) כי אשב בחושך ה' אור לי, ועמו מטה אשר ומטה נפתלי להאיר על חשכו, ממה שכתוב (דברים ל״ג:כ״ד) וטובל בשמן רגלו, שהשמן קרוי אור, וכתיב בנפתלי (שם) נפתלי שבע רצון ומלא ברכת ה', וכתיב בהם לאחרונה יסעו.

« Le drapeau du camp de Dan, vers le nord. » Il est connu que la tribu de Dan reçut les deux veaux d’or qu’avait faits Yerovam, c’est ce qui est écrit (1 Rois 12,29) « il plaça l’un à Béth-El et plaça l’autre à Dan » ; et il convenait qu’il fût au nord, parce que de là la richesse sort vers le monde, et Dan obscurcit le monde par l’idolâtrie, et l’Écriture dit (Isaïe 29,15) « et leurs œuvres sont dans les ténèbres ». Car l’est : le soleil en sort ; et aussi le sud : le soleil y va en hauteur, c’est pourquoi il est appelé « darom », qui est « dar rom », c’est-à-dire qui demeure (dar) dans la hauteur (rom) de cette région du ciel ; et aussi l’ouest : puisqu’il s’y couche, voici qu’il parcourt ce vent ; mais au vent du nord le soleil ne brille jamais, c’est pourquoi on l’appelle « tsafon », car le soleil est caché (tsafoun) de là, et il est tout ténèbres, et c’est le vent qui convient à la tribu de Dan, qui obscurcit le monde par l’idolâtrie ; et c’est pourquoi il lui fallait une expiation, que le Saint, béni soit-Il, lui fasse expiation et l’éclaire, comme il est écrit (Michée 7,8) « si je suis assis dans les ténèbres, l’Éternel est ma lumière » ; et avec lui la tribu d’Asher et la tribu de Naftali, pour éclairer son obscurité, d’après ce qui est écrit (Deutéronome 33,24) « et il trempera son pied dans l’huile », car l’huile est appelée lumière ; et il est écrit de Naftali (ibid.) « Naftali, rassasié de faveur et plein de la bénédiction de l’Éternel » ; et il est écrit à leur sujet « en dernier ils partiront ».

ולפי הכתוב בשאר הדגלים היה לו לומר ורביעים יסעו, ואמר לאחרונה לרמוז על האבן הראשה העשירית הה"א האחרונה, ושלשתן נקראים מחנה דן, והיו דוגמת מחנה אוריאל דניאל רמאל משמאל השכינה, ושלשתן נקראים מחנה אוריאל, הוא שרמזו דוד המלך ע"ה בענין כפרת הקרבנות (תהילים קי״ח:כ״ז) אל ה' ויאר לנו, הרי אוריאל.

Et selon l’Écriture pour les autres drapeaux, il aurait dû dire « et en quatrième ils partiront », et il a dit « en dernier » pour faire allusion à la pierre de tête, la dixième, le hé dernier ; et les trois sont appelés camp de Dan, et ils correspondaient au camp d’Ouriel, Daniel, Ramel, à gauche de la Présence, et les trois sont appelés camp d’Ouriel ; c’est ce à quoi le roi David, que la paix soit sur lui, a fait allusion à propos de l’expiation des sacrifices (Psaumes 118,27) « Dieu, l’Éternel, et Il nous a éclairés » : voici Our-iel.

ודע והבן כי כשם שהיה סדור ארבע דגלים שבמדבר דוגמת ארבע מחנות שכינה כן הסדור בעצמו בארבע חיות הקדש, וכך הוא הסדור לכל, חיה ששמה אריה ומחנה גבריאל ודגל מחנה יהודה למזרח, חיה ששמה שור ומחנה רפאל ודגל מחנה אפרים למערב, חיה ששמה אדם ומחנה מיכאל ודגל מחנה ראובן לדרום, חיה ששמה נשר ומחנה אוריאל ודגל מחנה דן לצפון. והבן היטב מה שהזכרתי ותבין כח תורתנו הקדושה ואיך הם צבאות ישראל למטה נקשרים ונאחזים עם צבאות מלאכי השרת למעלה, ואז יתגלו לך תעלומות חכמה. וכדי לבאר כי שנים עשר שבטי יעקב כנגד שנים עשר מלאכי שבטי מעלה אלה שהזכרתי שכולן חתומים בשם אל, תמצא שמות נשיאי השבטים העומדים לארבע רוחות שחותמים בשם אל גם כן.

Et sache et comprends que de même que l’arrangement des quatre drapeaux dans le désert correspondait aux quatre camps de la Présence, ainsi l’arrangement même est dans les quatre animaux saints, et tel est l’arrangement pour tous : l’animal nommé lion, et le camp de Gavriel, et le drapeau du camp de Yehouda à l’est ; l’animal nommé taureau, et le camp de Rafaël, et le drapeau du camp d’Éphraïm à l’ouest ; l’animal nommé homme, et le camp de Mikhaël, et le drapeau du camp de Réouven au sud ; l’animal nommé aigle, et le camp d’Ouriel, et le drapeau du camp de Dan au nord. Et comprends bien ce que j’ai mentionné, et tu comprendras la force de notre sainte Torah, et comment les armées d’Israël en bas sont liées et attachées avec les armées des anges de service en haut, et alors se révéleront à toi les mystères de la sagesse. Et pour expliquer que les douze tribus de Yaaqov correspondent aux douze anges des tribus d’en haut que j’ai mentionnés, qui sont tous scellés du nom « El », tu trouves les noms des princes des tribus qui se tiennent aux quatre vents, qui sont aussi scellés du nom « El ».

והנה גם זה ענין נפלא והיה ראוי להסתירו, כי הנשיא העומד לרוח מזרח בדגל יהודה שמו נתנאל, והנשיא העומד לרוח דרום בדגל ראובן שמו שלומיאל, והעומד לרוח מערב בדגל אפרים שמו גמליאל, והעומד לרוח צפון בדגל דן שמו פגעיאל, ולא תמצא בשאר השמות שיהיה חותם אחד מהם בשם אל זולת אלו הארבע העומדים בארבע דגלים לארבע רוחות העולם.

Et voici que cela aussi est un sujet merveilleux, et il convenait de le cacher : le prince qui se tient au vent de l’est dans le drapeau de Yehouda se nomme Netanel, et le prince qui se tient au vent du sud dans le drapeau de Réouven se nomme Shelumiel, et celui qui se tient au vent de l’ouest dans le drapeau d’Éphraïm se nomme Gamliel, et celui qui se tient au vent du nord dans le drapeau de Dan se nomme Pagh’iel ; et tu ne trouves pas parmi les autres noms qu’un seul d’entre eux soit scellé du nom « El », sauf ces quatre qui se tiennent dans les quatre drapeaux aux quatre vents du monde.

וכן תמצא זה מפורש בפרשת קרבנות הנשיאים שהקריבו כסדרן בסדור הדגלים ואמר ביום הראשון נחשון בן עמינדב למטה יהודה, ביום השני נתנאל בן צוער נשיא יששכר, ביום השלישי נשיא לבני זבולן אליאב בן חילון, ביום הרביעי נשיא לבני ראובן אליצור בן שדיאור, ביום החמישי נשיא לבני שמעון שלומיאל בן צורישדי, ביום הששי נשיא לבני גד אליסף בן דעואל, ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד, ביום השמיני נשיא לבני מנשה גמליאל בן פדהצור, ביום התשיעי נשיא לבני בנימין אבידן בן גדעוני, ביום העשירי נשיא לבני דן אחיעזר בן עמישדי, ביום עשתי עשר יום נשיא לבני אשר פגעיאל בן עכרן, ביום שנים עשר יום נשיא לבני נפתלי אחירע בן עינן.

Et ainsi tu trouves cela expliqué dans la section des offrandes des princes, qui offrirent dans l’ordre selon l’arrangement des drapeaux, et il dit : le premier jour, Nahshon fils d’Aminadav, pour la tribu de Yehouda ; le deuxième jour, Netanel fils de Tsou‘ar, prince de Yissakhar ; le troisième jour, le prince des fils de Zevouloun, Eliav fils de Hélon ; le quatrième jour, le prince des fils de Réouven, Elitsour fils de Shedéour ; le cinquième jour, le prince des fils de Shim‘on, Shelumiel fils de Tsourishaddaï ; le sixième jour, le prince des fils de Gad, Elyasaf fils de De‘ouel ; le septième jour, le prince des fils d’Éphraïm, Elishama fils d’Ammihoud ; le huitième jour, le prince des fils de Menashé, Gamliel fils de Pedatsour ; le neuvième jour, le prince des fils de Binyamin, Avidan fils de Guid‘oni ; le dixième jour, le prince des fils de Dan, Ahiezer fils d’Ammishaddaï ; le onzième jour, le prince des fils d’Asher, Pagh’iel fils de ‘Okhran ; le douzième jour, le prince des fils de Naftali, Ahira fils d’Enan.

הרי לך י"ב נשיאי השבטים איך הקריבו קרבנם כסדרן כפי הסדור שהיה בדגלים ממש, ואם תצרף הארבעה ימים שהקריבו בהם הארבעה נשיאים שחותמים בשם אל, ביום השני שהקריב נתנאל, וביום החמישי שלומיאל, וביום השמיני גמליאל, וביום עשתי עשר פגעיאל, יצא לך מחשבון השני והחמישי והשמיני והעשתי עשר מספר השם המיוחד, וכענין מספר ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש, שעלה ל"ט והוא שם הגבורה כאשר ידעת.

Voici donc pour toi les douze princes des tribus, comment ils offrirent leur offrande dans l’ordre, exactement selon l’arrangement qui était dans les drapeaux ; et si tu ajoutes les quatre jours où offrirent les quatre princes qui sont scellés du nom « El » — le deuxième jour, où offrit Netanel, et le cinquième jour, Shelumiel, et le huitième jour, Gamliel, et le onzième jour, Pagh’iel — il ressort du calcul du deuxième, du cinquième, du huitième et du onzième le nombre du Nom unique, et comme le nombre de « Et ce fut en la trentième année, au quatrième, le cinq du mois », qui monta à trente-neuf, et c’est le Nom de la puissance, comme tu le sais.

ובמדרש איש על דגלו באותות, באותות שמסר להן אביהן, כשנפטר יעקב אבינו צוה לבניו שלא יגעו במטתו אחד מן המצריים ולא מבני בניו לפי שיש בהם מי שנשא מבנות כנען, וכן הוא אומר (בראשית נ׳:י״ב-י״ג) ויעשו בניו לו כן כאשר צום וישאו אותו בניו ארצה כנען, ולא בני בניו, אמר להן, יהודה ויששכר וזבולן ישאו מן המזרח, ראובן ושמעון וגד יטענו מן הדרום, אפרים ומנשה ובנימין מן המערב, דן ואשר ונפתלי מן הצפון, יוסף אל יטעון מפני שהוא מלך, לוי אל יטעון מפני שהוא טוען ארון ה', ומי שהוא טוען ארונו של חי העולמים אינו בדין שיטעון ארונו של מת, אם תטענו מטתי כמצותי עתיד הקב"ה להשרות אתכם דגלים במדבר.

Et dans le Midrash : « chacun près de son drapeau, avec des signes » : avec les signes que leur transmit leur père. Lorsque Yaaqov notre père mourut, il ordonna à ses fils qu’aucun des Égyptiens ni de ses petits-fils ne touche son lit, car il y en avait parmi eux qui avaient épousé des filles de Canaan, et ainsi il dit (Genèse 50,12-13) « et ses fils firent pour lui comme il leur avait ordonné, et ses fils le portèrent au pays de Canaan », et non ses petits-fils ; il leur dit : Yehouda, Yissakhar et Zevouloun porteront de l’est, Réouven, Shim‘on et Gad porteront du sud, Éphraïm, Menashé et Binyamin de l’ouest, Dan, Asher et Naftali du nord ; Yossef ne portera pas parce qu’il est roi, Lévi ne portera pas parce qu’il porte l’arche de l’Éternel, et celui qui porte l’arche du Vivant des mondes n’est pas en droit de porter l’arche d’un mort ; si vous portez mon lit selon mon ordre, le Saint, béni soit-Il, fera un jour reposer sur vous des drapeaux dans le désert.

ועכשו היה משה מצר על סדור הדגלים שלא תפול מחלוקת בין השבטים מי במזרח מי במערב, אמר לו הקב"ה אינך זקוק לטרוח בזה שכבר היה דבר זה מסורת בידם מאביהם.

Et maintenant Moché était soucieux de l’arrangement des drapeaux, de peur qu’une dispute ne tombe entre les tribus sur qui serait à l’est et qui à l’ouest ; le Saint, béni soit-Il, lui dit : tu n’as pas à te fatiguer pour cela, car cette chose était déjà une tradition entre leurs mains de la part de leur père.

יחנו בני ישראל מנגד. רחוק מיל, כענין שנאמר ביהושע (יהושע ג׳:ד׳) אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה במדה, כדי שיוכלו לבא שם בשבת להתפלל, והיו הדגלים שוים לכל רוח ורוח, והיו משה ואהרן סמוכין לארון שנאמר (במדבר ג׳:ל״ח) והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו, אמר הקב"ה שאם כעסתי על בני יהיו אלו עושים פשרה ביני וביניהם.

« Les fils d’Israël camperont à distance. » À un mil de distance, comme il est dit à propos de Yehochoua (Josué 3,4) « seulement il y aura entre vous et lui une distance d’environ deux mille coudées, selon la mesure », afin qu’ils puissent venir là le Chabbat prier ; et les drapeaux étaient égaux à chaque vent, et Moché et Aharon étaient proches de l’arche, comme il est dit (Nombres 3,38) « et ceux qui campent devant le Tabernacle, à l’orient, devant la tente de la rencontre vers le levant : Moché, Aharon et ses fils » ; le Saint, béni soit-Il, dit : si Je m’irrite contre Mes fils, ceux-ci feront une médiation entre Moi et eux.

זהו שאמר הכתוב (תהילים כ׳:ו׳) נרננה בישועתך זו תשועת הים, ובשם אלהינו נדגול אלו דגלי מדבר, ימלא ה' כל משאלותיך חבה יתרה חבבן לעשותם דגלים כדי שיהיו נכרים בני ראובן לעצמן ובני שמעון לעצמן, וכה"א (שיר השירים ה׳:י׳-י״אשירים ה׳:י׳-י״אשירים ב׳:ד׳) הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה, למה הדבר דומה לעשיר שהיה לו אוצר מלא יין נכנס לבדקו מצאו כולו חומץ, בא לצאת מתוך האוצר מצא שם חבית אחת של יין טוב, אמר חבית זו חביבה עלי מן כל האוצר. כך יש להקב"ה שבעים אומות ומכולם לא מצא הנאה אלא מישראל.

C’est ce que dit l’Écriture (Psaumes 20,6) « Nous exulterons de ton salut » : c’est le salut de la mer ; « et au nom de notre Dieu nous lèverons le drapeau » : ce sont les drapeaux du désert ; « que l’Éternel accomplisse toutes tes demandes » : Il les a chéris d’un amour particulier en les faisant en drapeaux, afin que les fils de Réouven soient reconnus à part et les fils de Shim‘on à part. Et c’est ce qui est dit (Cantique des cantiques 2,4) « il m’a fait entrer dans la maison du vin, et sa bannière sur moi est l’amour » ; à quoi cela ressemble-t-il ? À un riche qui avait un entrepôt plein de vin ; il entra pour l’examiner et le trouva tout vinaigre ; il voulut sortir de l’entrepôt et trouva là un tonneau de bon vin ; il dit : ce tonneau m’est plus cher que tout l’entrepôt. Ainsi le Saint, béni soit-Il, a soixante-dix nations, et de toutes Il n’a trouvé de plaisir qu’en Israël.

יין בגימטריא ע' כמספר ע' אומות, ועל כולן (שם) ודגלו עלי אהבה, ואומר (שם ו) ששים המה מלכות, והם אלופי בני שעיר, ושמונים פילגשים, נח ובניו, ועלמות אין מספר, בני ישמעאל, אחת היא יונתי תמתי, שלא נתערבה באומות העולם. רבי יהודה אומר הביאני אל בית היין, למרתף גדול של יין זה סיני שמשם יצאה תורה שהיא נדרשת במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא.

« Yayin » (vin) en guématria vaut soixante-dix, comme le nombre des soixante-dix nations, et sur toutes « et sa bannière sur moi est l’amour » ; et il dit (ibid. 6) « il y a soixante reines », ce sont les chefs des fils de Séïr, « et quatre-vingts concubines » : Noé et ses fils, « et des jeunes filles sans nombre » : les fils d’Ishmaël, « unique est ma colombe, ma parfaite » : qui ne s’est pas mêlée aux nations du monde. Rabbi Yehouda dit : « il m’a fait entrer dans la maison du vin » : au grand cellier de vin, c’est le Sinaï, d’où sortit la Torah, qui est interprétée en quarante-neuf faces pures et en quarante-neuf faces impures.

זהו שאמר הכתוב (שם) מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות, מלמד שהאומות היו רואין אותן איומה בדגליהם ואומרים להם שובי שובי השולמית, הדבקי בשכינה, שובי שובי ונחזה בך, נעשה מכם שלטונין והגמונין כמה דתימא (שמות י״ח:כ״א) ואתה תחזה מכל העם, שהוא לשון שררה, וישראל משיבין מה תחזו בשולמית מה שררה תתנו לנו, כמחולת המחנים, יכולים אתם לעשות לנו כאותו כבוד שהיה הענן חופף עלינו.

C’est ce que dit l’Écriture (ibid.) « Qui est celle-ci qui paraît comme l’aurore, belle comme la lune, pure comme le soleil, redoutable comme des troupes sous leurs drapeaux ? » ; cela enseigne que les nations les voyaient redoutables avec leurs drapeaux et leur disaient : « reviens, reviens, la Shoulamite », attache-toi à la Présence ; « reviens, reviens, et nous te contemplerons » : nous ferons de vous des gouverneurs et des hégémons, comme tu dis (Exode 18,21) « et toi, tu verras parmi tout le peuple », qui est une expression de domination ; et Israël répondent : « que regarderez-vous dans la Shoulamite ? » : quelle domination nous donnerez-vous ? « Comme la danse de deux camps » : pouvez-vous nous faire un honneur semblable à celui que faisait la nuée en nous couvrant ?

והחונים קדמה מזרחה ומונה והולך יהודה יששכר וזבולן, והיו סמוכים למשה אהרן ובניו כי כן יזכיר למטה והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה אהרן ובניו, ולפי שהיו סמוכין למשה ואהרן נעשו גדולים בתורה שנאמר (בראשית מ״ט:י׳) לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, וכן יששכר (דברי הימים א י״ב:ל״ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, וכן זבולן (שופטים ה׳:י״ד) ומזבולן מושכים בשבט סופר, ועל שהיו שלשתן שכני התורה נעשו כולן בני תורה, זהו שאמר טוב לצדיק טוב לשכנו.

Et ceux qui campent à l’orient, vers le levant, et il compte en continuant : Yehouda, Yissakhar et Zevouloun, et ils étaient proches de Moché, Aharon et ses fils, car ainsi il mentionne plus bas « et ceux qui campent devant le Tabernacle, à l’orient, devant la tente de la rencontre vers le levant : Moché, Aharon et ses fils » ; et parce qu’ils étaient proches de Moché et d’Aharon, ils devinrent grands dans la Torah, comme il est dit (Genèse 49,10) « le sceptre ne s’éloignera pas de Yehouda, ni le législateur d’entre ses pieds », et de même Yissakhar (1 Chroniques 12,33) « et des fils de Yissakhar, connaissant l’intelligence des temps », et de même Zevouloun (Juges 5,14) « et de Zevouloun, ceux qui manient le bâton de scribe » ; et parce que les trois étaient voisins de la Torah, tous devinrent fils de la Torah ; c’est ce qu’on dit : « bon pour le juste, bon pour son voisin ».

והיו בני קהת בדרום וסמוכים להם ראובן ושמעון וגד, ושלשתן היו שכני קרח ועדתו ונאבדו במחלקותו של קרח, זהו שאמרו אוי לרשע אוי לשכנו. והיו שבעה ענני כבוד מקיפין אותן, ארבע מארבע רוחות ואחד הולך לפניהם דרך שלשה ימים וענן שכינה שהיה ביניהם, ואחד מסך על גביהן שנאמר (במדבר י׳:ל״ד) וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה, הענן שהיה הולך לפניהם היה הורג הנחשים והעקרבים ומשוה להן הדרך, משפיל להן את הגבוה ומגביה את השפל, ואותו שהיה מסך עליהם שלא יראו שרב וצנה ארבעים שנה, ועל אותו הדור אמר שלמה ע"ה ברוח הקדש (שיר השירים ו׳:ד׳) יפה את רעיתי כתרצה, שאני מתרצה להן ומעמידם ומושיבם.

Et les fils de Qehat étaient au sud, et proches d’eux étaient Réouven, Shim‘on et Gad, et les trois étaient voisins de Qorah et de son assemblée, et ils périrent dans la dispute de Qorah ; c’est ce qu’ils ont dit : « malheur au méchant, malheur à son voisin ». Et sept nuées de gloire les entouraient : quatre des quatre vents, et une qui allait devant eux sur trois jours de chemin, et la nuée de la Présence qui était parmi eux, et une qui s’étendait en voile au-dessus d’eux, comme il est dit (Nombres 10,34) « et la nuée de l’Éternel était sur eux le jour, quand ils partaient du camp » ; la nuée qui allait devant eux tuait les serpents et les scorpions et leur aplanissait le chemin, abaissait pour eux l’élevé et élevait le bas, et celle qui s’étendait au-dessus d’eux, pour qu’ils ne subissent ni chaleur brûlante ni froid pendant quarante ans ; et de cette génération Salomon, que la paix soit sur lui, dit par l’Esprit saint (Cantique des cantiques 6,4) « tu es belle, mon amie, comme Tirtsa », car Je me complais en eux et les fais tenir debout et les fais asseoir.

ואמר משה רבינו עליו השלום (דברים ל״ב:י׳) ימצאהו בארץ מדבר יסובבנהו, שהבינם בדרכי תורה, יצרנהו כאישון עינו, עושה להם דגלים כמלאכים שנאמר (שיר השירים ה׳:י׳-י״א) דגול מרבבה, וכתיב (תהילים ס״ח:י״ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן, עד כאן במדרש.

Et Moché notre maître, que la paix soit sur lui, a dit (Deutéronome 32,10) « Il le trouva dans une terre de désert, Il l’entoura », car Il leur fit comprendre les voies de la Torah, « Il le garda comme la prunelle de son œil », Il leur fait des drapeaux comme aux anges, comme il est dit (Cantique des cantiques 5,10-11) « signalé entre dix mille », et il est écrit (Psaumes 68,18) « le char de Dieu, deux myriades, des milliers de shin’an ». Jusqu’ici dans le Midrash.

ראשונה יסעו. דרשו רז"ל אתה מוצא יהודה בכל מקום בתחלה, בין לחניה בין לנסיעה בין לקרבנות בין למלחמה. לחניה, והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה. לנסיעה (במדבר י) ויסע דגל מחנה בני יהודה, לקרבנות (שם ו) ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב למטה יהודה, למלחמה (שופטים א) מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה ויאמר ה' יהודה יעלה. ואף לעתיד כשיבא המבשר יהודה יתבשר תחלה, שנאמר (ישעיה נב) מה נאוו על ההרים רגלי מבשר וגו', וכתיב (נחום ב) חגי יהודה חגיך.

« En premier ils partiront. » Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : tu trouves Yehouda partout en premier, tant pour le campement que pour le départ, pour les offrandes et pour la guerre. Pour le campement : « et ceux qui campent à l’orient, vers le levant : le drapeau du camp de Yehouda » ; pour le départ (Nombres 10) « et le drapeau du camp des fils de Yehouda partit » ; pour les offrandes (ibid. 6) « et celui qui offrit le premier jour fut Nahshon fils d’Aminadav, de la tribu de Yehouda » ; pour la guerre (Juges 1) « qui montera pour nous contre le Cananéen au commencement ? Et l’Éternel dit : Yehouda montera ». Et même dans l’avenir, quand viendra le messager, Yehouda recevra la bonne nouvelle en premier, comme il est dit (Isaïe 52) « qu’ils sont beaux sur les montagnes, les pieds du messager, etc. », et il est écrit (Nahoum 2) « célèbre tes fêtes, Yehouda ».

ונשיא לבני גד אליסף בן רעואל. ברי"ש ולא בדל"ת כי כן כתוב במסרה על זה לית כוותיה בכל שבטיא, וחד (במדבר ד) בן רעואל המדיני. א"כ הפסוק שהזכיר בראש הספר לגד אליסף בן דעואל, בדל"ת, מאחר שהזכיר על זה דלית כוותיה בכל השבטים. והוא נקרא פעם בדל"ת ופעם ברי"ש, והכל ענין אחד, כי הענין שרצה באל וידע אותו.

« Et prince des fils de Gad : Elyasaf fils de Re‘ouel. » Avec resh et non avec dalet, car ainsi il est écrit dans la Massora à ce sujet : il n’a pas de pareil dans toutes les tribus, et un (Nombres 4) « fils de Re‘ouel le Midianite ». Donc le verset qui a mentionné au début du livre pour Gad « Elyasaf fils de De‘ouel », avec dalet, puisqu’il a mentionné à ce propos « il n’a pas de pareil dans toutes les tribus ». Et il est appelé une fois avec dalet et une fois avec resh, et tout est un seul sujet, car le sens est qu’il désirait Dieu et Le connaissait.

אלה פקודי בני ישראל וגו', שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים. כבר הזכיר המספר הזה למעלה, ומה שהחזירו פעם שנית להורות על הפלא העצום שהיה בהם כי לא מת אחד מהם מן הגוי הגדול הזה מיום שנפקדו ועד יום הנסיעה והיו עשרים יום, שהרי בעשרים לחדש נסעו.

« Ceux-ci sont les dénombrés des fils d’Israël, etc., six cent trois mille cinq cent cinquante. » Il a déjà mentionné ce nombre plus haut, et s’il l’a répété une deuxième fois, c’est pour indiquer le prodige immense qui fut en eux, car aucun d’eux ne mourut de cette grande nation depuis le jour où ils furent dénombrés jusqu’au jour du départ, et c’étaient vingt jours, car c’est le vingt du mois qu’ils partirent.

ואלה תולדות אהרן ומשה. הזכיר משה לפי שלמדם תורה, כי תלמידיו של אדם הן הן תולדותיו העקריות, והיו תולדות אהרן בהולדה ותולדות משה בלמוד התורה, ולזה הזכיר הר סיני שבו נתנה תורה, ואמר ביום דבר ה' את משה בהר סיני. וכן דרשו רז"ל כל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו. ואחרי כן הזכיר ואלה שמות בני אהרן לבאר שהיו בנים לאהרן לבדו, ולזה הזכיר ארבעתם בשמותם. ואחרי כן הזכיר שלישית אלה שמות בני אהרן הכהנים המשוחים אשר מלא וגו'.

« Et voici les générations d’Aharon et de Moché. » Il mentionna Moché parce qu’il leur enseigna la Torah, car les disciples d’un homme sont sa descendance essentielle, et les générations d’Aharon étaient par engendrement et les générations de Moché par l’enseignement de la Torah ; et pour cela il mentionna le mont Sinaï où fut donnée la Torah, et dit « au jour où l’Éternel parla à Moché sur le mont Sinaï ». Et ainsi nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : quiconque enseigne la Torah au fils de son prochain, l’Écriture le lui compte comme s’il l’avait engendré. Et ensuite il mentionna « et voici les noms des fils d’Aharon », pour expliquer qu’ils étaient fils d’Aharon seul, et pour cela il mentionna les quatre par leurs noms. Et ensuite il mentionna en troisième lieu « ce sont là les noms des fils d’Aharon, les prêtres oints, dont il remplit la main, etc. ».

ויתכן לפרש על דרך הפשט כי הוצרך זה ללמדך שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, שנאמר (תהילים נ׳:ג׳) וסביביו נשערה מאד, ועל כן הוסיף הכהנים המשוחים ולומר כי אפילו אנשים גדולים כאלו הכהנים המשוחים אשר מלא ידם לכהן לא נשא פניהם כשחטאו לפניו אבל הענישם מיד בעונש מיתה, וזהו שכתוב (דברים כ״ח:נ׳) אשר לא ישא פנים לזקן וכתיב (איוב ל״ד:י״ט) אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל כי מעשה ידיו כלם.

Et il est possible d’expliquer selon le sens simple que cela était nécessaire pour t’enseigner que le Saint, béni soit-Il, juge les justes avec une rigueur aussi fine que l’épaisseur d’un cheveu, comme il est dit (Psaumes 50,3) « et autour de Lui, tempête violente » (nis‘arah me’od), et c’est pourquoi il a ajouté « les prêtres oints », pour dire que même des hommes grands comme ces prêtres oints, dont il remplit la main pour exercer la prêtrise, Il n’eut pas d’égards pour eux quand ils péchèrent devant Lui, mais les punit aussitôt de la peine de mort, et c’est ce qui est écrit (Deutéronome 28,50) « qui n’aura pas d’égards pour le vieillard », et il est écrit (Job 34,19) « qui n’a pas eu d’égards pour les princes et n’a pas distingué le riche devant le pauvre, car ils sont tous l’œuvre de ses mains ».

ויתכן עוד שיהיה בכתוב סוד, כי בני אהרן יחזור לנדב ואביהוא בלבד שכבר מתו, והוא שהזכיר וימת נדב ואביהוא לפני ה', ואמר הכהנים המשוחים ומפני שארבעתם היו משוחים לכך הוצרך לפרש אשר מלא ידם לכהן קרי ביה לכהן, כלומר אותם אשר מלא ידם לכהן אחר, והוא פינחס בן אלעזר, והוא שכתוב (שמות ו׳:כ״ה) ותלד לו את פינחס אלה וגו', וזהו שהזכירה תורה מיתת נדב ואביהוא בפרשת פינחס, וזהו שכתוב בתחלת פרשת פינחס בן אלעזר בן אהרן, כי כל התורה כולה רמזים והערות, ועל כן הזכיר בכאן שלשה פעמים אלה לרמוז על שלש הויות, הראשונה הויה שכלית כלפי משה, והשניה גופנית כלפי אהרן, והשלישית הויה מחודשת כפי מדותיו של הקב"ה.

Et il est possible encore qu’il y ait dans le verset un secret, car « les fils d’Aharon » renvoie à Nadav et Avihou seulement, qui étaient déjà morts, et c’est ce qu’il a mentionné : « et Nadav et Avihou moururent devant l’Éternel » ; et il a dit « les prêtres oints », et parce que les quatre étaient oints, c’est pourquoi il a dû préciser « dont il remplit la main pour exercer la prêtrise » : lis « lekhahen » comme « lekohen », c’est-à-dire ceux dont il remplit la main pour un autre prêtre, et c’est Pinhas fils d’Elazar, et c’est ce qui est écrit (Exode 6,25) « et elle lui enfanta Pinhas ; ceux-ci, etc. » ; et c’est pourquoi la Torah a mentionné la mort de Nadav et Avihou dans la section de Pinhas, et c’est ce qui est écrit au début de la section de Pinhas « Pinhas fils d’Elazar fils d’Aharon » ; car la Torah tout entière est allusions et indices, et c’est pourquoi il a mentionné ici trois fois « ceux-ci » pour faire allusion à trois modes d’existence : le premier, une existence intellectuelle, par rapport à Moché ; le deuxième, corporel, par rapport à Aharon ; et le troisième, une existence renouvelée, selon les attributs du Saint, béni soit-Il.

ומפני ששתי הויות היו בזמן אחד לכך הזכיר בהן ואלה בקשור וא"ו, מה שאין כן בהויה מחודשת שבה הזכיר אלה בלא וא"ו. והואיל והזכירם פירש מיתתם וחטאם שמתו בו.

Et parce que deux de ces modes d’existence étaient contemporains, il a mentionné chez eux « ve’élé » (et ceux-ci) lié par un vav, ce qui n’est pas le cas pour l’existence renouvelée, chez lequel il a mentionné « élé » sans vav. Et puisqu’il les a mentionnés, il a précisé leur mort et leur péché pour lequel ils moururent.

מבן חדש ומעלה תפקדם. אמרו במדרש זהו שאמר הכתוב (תהילים צ״ב:י״ג) צדיק כתמר יפרח, מה תמרה זו צלה רחוק כך מתן שכרן של צדיקים רחוק, מה היא עושה תמרים ועושה נובלות אף ישראל יש בהם בני תורה ויש בהם עמי הארץ, מה היא עושה נובלות שאין נכנסין לאוצר ויש בה תמרים שנכנסין לאוצר כך ישראל במדבר מהם נכנסו לארץ ישראל ומהם לא נכנסו.

« Depuis l’âge d’un mois et au-dessus tu les dénombreras. » Ils ont dit dans le Midrash : c’est ce que dit l’Écriture (Psaumes 92,13) « le juste fleurira comme le palmier » : de même que ce palmier, son ombre est lointaine, ainsi le don de la récompense des justes est lointain ; de même qu’il produit des dattes et produit des fruits flétris, ainsi en Israël il y a des fils de Torah et il y a des personnes ignorantes de la Torah ; de même qu’il produit des fruits flétris qui n’entrent pas dans les réserves, et il y a en lui des dattes qui entrent dans les réserves, ainsi Israël dans le désert : certains d’entre eux entrèrent en terre d’Israël et certains n’entrèrent pas.

ובא אהרן ובניו. סדר כסוי כלי המשכן, על הארון כסו את הפרוכת, ועליו מכסה עור תחש ומלמעלה פרשו עליו בגד תכלת, והשולחן מכסין בבגד תכלת ועליו הכלים, ועליהם מכסים בבגד תולעת שני ועל בגד תולעת שני מכסין אותו בעור תחש, והמנורה מכסים אותה תחלה בבגד תכלת ועל התכלת עור תחש, ומזבח הזהב המיוחד לקטורת פורשין עליו בגד תכלת ועל הבגד עור תחש, ומזבח הנחשת שהוא מזבח העולה פורשים עליו בגד ארגמן שהוא אדום יותר מבגד שני כי שם זורקין הקרבנות, ועל הארגמן עור תחש.

« Et Aharon et ses fils viendront. » L’ordre de couverture des ustensiles du Tabernacle : sur l’arche, ils étendent le voile, et sur lui une couverture de peau de tahash, et par-dessus, ils étendent sur lui un tissu de bleu ; et la table, on la couvre d’un tissu de bleu, et sur elle les ustensiles, et on les couvre d’un tissu d’écarlate, et sur le tissu d’écarlate on la couvre d’une peau de tahash ; et le candélabre, on le couvre d’abord d’un tissu de bleu, et sur le bleu une peau de tahash ; et l’autel d’or, propre à l’encens, on étend sur lui un tissu de bleu et sur le tissu une peau de tahash ; et l’autel d’airain, qui est l’autel de l’holocauste, on étend sur lui un tissu de pourpre, qui est plus rouge que le tissu d’écarlate, car c’est là qu’on projette le sang des sacrifices, et sur la pourpre une peau de tahash.

נמצאת למד שבכל הכלים בין שיהיה בהן תכלת או שני או ארגמן כולם מכוסין בעור תחש והוא המכסה העליון הנראה על כולן, חוץ מהארון שלא רצה הכתוב להעמידו במכסה עור תחש כשאר הכלים אלא שיהיה המכסה העליון תכלת כעצם השמים לטוהר.

Il se trouve que pour tous les ustensiles, qu’il y ait sur eux du bleu, de l’écarlate ou de la pourpre, tous sont couverts de peau de tahash, qui est la couverture supérieure visible sur tous, sauf l’arche, pour laquelle l’Écriture n’a pas voulu la faire tenir sous une couverture de peau de tahash comme les autres ustensiles, mais que la couverture supérieure fût de bleu, comme la substance même du ciel, pour la pureté.

ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטורת הסמים. כתב הרמב"ן ז"ל כי מה שאמר ופקודת אלעזר ולא אמר ומשא אלעזר כמו שאמר משא בני קהת, נראה מזה שלא היה אלעזר נושא אותם אבל היה פקיד עליהם, אבל מן הירושלמי מצינו שהיה אלעזר נושא אותם הוא בעצמו, ובודאי היה משא גדול, שהרי הקטרת שס"ה מנה היה ושמן המאור לשנה שלמה היה קפ"ג לוגין, והיה בלי ספק מעשה נס, עד כאן לשון הרב ז"ל.

« Et la charge d’Elazar fils d’Aharon le prêtre : l’huile du luminaire et l’encens des aromates. » Le Ramban, de mémoire bénie, a écrit que ce qu’il a dit « et la charge d’Elazar » et n’a pas dit « et le fardeau d’Elazar », comme il a dit « fardeau des fils de Qehat », il paraît par là qu’Elazar ne les portait pas mais qu’il en était préposé ; mais d’après le Yerushalmi nous trouvons qu’Elazar les portait lui-même, et c’était certainement un grand fardeau, car l’encens était de trois cent soixante-cinq mines, et l’huile du luminaire pour une année entière était de cent quatre-vingt-trois log, et c’était sans doute un miracle. Jusqu’ici les paroles du Rav, de mémoire bénie.

ומצאתי בירושלמי בפרק המצניע, שמן המאור בימינו, מנחת קטורת הסמים בשמאלו, ומנחת התמיד של יום תלויה בזרועו, ושמן המשחה בימין צלוחית קטנה תלויה לו באפונדתו.

Et j’ai trouvé dans le Yerushalmi, au chapitre « Hamatsni‘a » : l’huile du luminaire dans sa main droite, l’offrande d’encens d’aromates dans sa gauche, et l’offrande perpétuelle du jour suspendue à son bras, et l’huile d’onction dans la droite, une petite fiole suspendue pour lui à sa ceinture.

אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי. צוה הקב"ה לאהרן ולבניו להזהיר הלוים בני קהת ולשמור אותן שלא יבאו לידי כרת. וחס הקב"ה על שבטו של לוי שמסר עצמו על קדושת השם בעגל שנאמר (שמות לב) והרגו איש את אחיו ואיש את רעהו ואיש את קרובו, ולכך אמר אל תכריתו.

« Ne retranchez pas la tribu des familles du Qehatite. » Le Saint, béni soit-Il, ordonna à Aharon et à ses fils de mettre en garde les Lévites fils de Qehat et de les surveiller afin qu’ils ne tombent pas sous le coup du retranchement (karet). Et le Saint, béni soit-Il, eut pitié de la tribu de Lévi, qui se dévoua pour la sanctification du Nom dans l’affaire du veau, comme il est dit (Exode 32) « et tuez chacun son frère, chacun son ami, chacun son proche », et c’est pourquoi il a dit « ne retranchez pas ».

ובמדרש אל תכריתו, כך שנו ז"ל כל חייבי כריתות שלקו נפטרין מידי כריתותן שנאמר (דברים כה) והפילו השופט, כתיב ארבעים יכנו וכתיב ונקלה אחיך, כיון שלקה הרי הוא אחיך. ולמה ארבעים, אלא האדם נוצר לארבעים יום ועבר על התורה שנתנה לארבעים יום, אמרה תורה ילקה ארבעים ויצא ידי עונשו. וכן אתה מוצא באדם הראשון, כשנצטוה ועבר עליו לקה העולם בארבעים עונשין, אדם הראשון עשרה, וחוה עשרה, והנחש עשרה, והאדמה עשרה. ולפיכך כשיעבור האדם על המצוה ילקה ארבעים. כן אתה מוצא במדבר בעונש מרגלים שלקו ארבעים שנה במדבר.

Et dans le Midrash : « ne retranchez pas » : ainsi ont enseigné nos Sages, de mémoire bénie : tous ceux qui sont passibles de retranchement et qui ont reçu les coups sont quittes de leur retranchement, comme il est dit (Deutéronome 25) « et le juge le fera étendre » ; il est écrit « quarante, il le frappera », et il est écrit « et ton frère sera avili à tes yeux » : dès qu’il a reçu les coups, il est ton frère. Et pourquoi quarante ? Parce que l’homme est formé en quarante jours et a transgressé la Torah, qui fut donnée en quarante jours ; la Torah a dit : qu’il reçoive quarante coups et soit quitte de son châtiment. Et ainsi tu trouves chez Adam le premier : quand il fut commandé et transgressa, le monde fut frappé de quarante châtiments : Adam dix, Ève dix, le serpent dix, et la terre dix. Et c’est pourquoi, quand l’homme transgresse le commandement, il recevra quarante coups. Ainsi tu trouves dans le désert, dans le châtiment des explorateurs, qu’ils furent frappés quarante ans dans le désert.

משפחות הקהתי. ולא אמר משפחת קהת, אמר הקב"ה גלוי וידוע לפני שעתידין קרח ועדתו לערער על משה ואהרן, אעפ"כ אמר הקב"ה אל תכריתו. נטל חצי שמו ונתן אותו על קהת ואמר הקהתי. משל למלך שהיה לו בן ונדבק עם הלסטים ונתפסו, אמר המלך בשביל בני אני פודה אותן עכשיו, ועז"א הכתוב (ישעיה מח) למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך.

« Les familles du Qehatite. » Et il n’a pas dit « la famille de Qehat ». Le Saint, béni soit-Il, dit : il est manifeste et connu devant Moi que Qorah et son assemblée vont un jour contester Moché et Aharon ; pourtant le Saint, béni soit-Il, dit : ne les retranchez pas. Il prit la moitié de Son nom et la mit sur Qehat et dit « hakehati ». Parabole d’un roi qui avait un fils qui s’attacha à des brigands, et ils furent saisis ; le roi dit : à cause de mon fils, je les rachète maintenant ; et c’est ce que l’Écriture dit à ce sujet (Isaïe 48) « à cause de mon nom je retiendrai ma colère, et pour ma louange je me contiendrai envers toi, pour ne pas te retrancher ».

ולא יבאו לראות כבלע את הקדש. לשון כבלע הסרת דבר ובטולו, וכן (שם ג) ודרך אורחותיך בלעו.

« Et ils ne viendront pas voir comme on engloutit le sanctuaire. » L’expression « keval‘a » est le retrait d’une chose et son annulation, et de même (ibid. 3) « et le chemin de tes sentiers, ils l’ont englouti ».

וע"ד הפשט יאמר ולא יבאו לראות כאשר יוסר בנינו ויוסר מסך הפרוכת ואז יתגלה הארון שהוא קדש, וכאלו אמר ולא יבאו לראות את הקדש כבלע.

Et selon le sens simple, il dira : « et ils ne viendront pas voir quand sera ôtée sa construction et sera ôté le rideau du voile, et alors l’arche, qui est sainte, sera découverte », comme s’il avait dit « et ils ne viendront pas voir le sanctuaire quand on le retire ».

וע"ד הקבלה ולא יבאו לראות כבלע, כשהכבוד מתבלע וחוזר אל מקומו הראשון אל הקדש למעלה.

Et selon la Kabbale : « et ils ne viendront pas voir comme on engloutit », quand la Gloire est engloutie et retourne à son premier lieu, vers le Sanctuaire d’en haut.

וידוע כי כל השנה היה הכבוד נשמט מן הענן לפני ולפנים לגמרי ומתגלה על הכפורת, זהו שכתוב (ויקרא ט״ז:ב׳) כי בענן אראה על הכפורת, לא אמר כי אראה בענן אבל אמר כי בענן אראה, כלומר אני בא בעמוד ענן ואחר כך אשמע מן הענן ואראה על הכפורת, וכבר הזכתי זה במקומו, ולפיכך לא היה רשות לכהן גדול ליכנס לשם כי אם פעם אחת בשנה ביוה"כ, ואף ביוה"כ אינו רשאי ליכנס לשם כי אם בקטורת, ולא שיכניס הקטרת עשוי, אלא שיעשנו לשם ויעלה תמרת עשנו שם ויהיה הכבוד נכסה מעיניו, וכענין שכתוב (שם) וכסה ענן הקטורת את הכפרת. וזהו שהזהיר את הלוים ולא יבאו לראות כשהכבוד מתבלע אל הקדש שהוא חביון עזו, וכענין שכתוב (חבקוק ג׳:ד׳) ונוגה כאור תהיה קרנים מידו לו ושם חביון עזו.

Et il est connu que toute l’année la Gloire se dégageait de la nuée, tout à fait à l’intérieur du Saint des Saints, et se révélait sur le propitiatoire ; c’est ce qui est écrit (Lévitique 16,2) « car dans la nuée J’apparaîtrai sur le propitiatoire » ; il n’a pas dit « car J’apparaîtrai dans la nuée » mais il a dit « car dans la nuée J’apparaîtrai », c’est-à-dire : Je viens dans une colonne de nuée et ensuite J’entendrai de la nuée et J’apparaîtrai sur le propitiatoire ; et je l’ai déjà mentionné à sa place ; et c’est pourquoi le grand prêtre n’avait pas la permission d’y entrer, sinon une fois par an, à Yom Kippour, et même à Yom Kippour il ne peut y entrer qu’avec l’encens, et non qu’il y entre l’encens tout préparé, mais qu’il le fasse fumer là et que s’élève la colonne de sa fumée et que la Gloire soit cachée à ses yeux, comme il est écrit (ibid.) « et la nuée de l’encens couvrira le propitiatoire ». Et c’est pourquoi il a mis en garde les Lévites : « et ils ne viendront pas voir » quand la Gloire est engloutie vers le sanctuaire, qui est « l’abri caché de sa force », comme il est écrit (Habaqouq 3,4) « et l’éclat est comme la lumière, des rayons de sa main sont à lui, et là est l’abri caché de sa force ».