Nitsavim

טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת (משלי כז, ה)

« Meilleure est la réprimande ouverte que l’amour caché » (Proverbes 27,5)

שלמה המלך ע"ה הודיענו בספרו עקרים גדולים במדת התוכחה, ולמד דעת את העם כי החיים דבקים עם התוכחה, והמיתה דבקה עם מי ששונא התוכחה. החיים דבקים עם התוכחה הוא שכתוב (שם ו) ודרך חיים תוכחות מוסר, וכתיב (שם י) אורח לחיים שומר מוסר, וכתיב (שם טו) מרפא לשון עץ חיים, יאמר כי רפואות הלשון והוא התוכחה הוא עץ החיים, והמיתה דבקה במי ששונא התוכחה הוא שכתוב (שם י) מוסר רע לעוזב אורח שונא תוכחת ימות, יאמר כי עוזב אורח והוא שעובר על דברי תורה לשעה אבל אינו שונא התוכחת יהיה נשפט במוסר רע ייסרנו הש"י למען ישוב מדרכו הרעה, אבל מי שהוא שונא התוכחת לא יספיק לו שיהיה נשפט ביסורין כי אין לו תקנה, ועל כי יהיה נשפט במיתה.

Salomon le roi, que la paix soit sur lui, nous a fait connaître dans son livre de grands principes sur l’attribut de la réprimande, et il a enseigné au peuple la connaissance : que la vie est attachée à la réprimande, et que la mort est attachée à celui qui hait la réprimande. La vie est attachée à la réprimande : c’est ce qui est écrit (ibid. 6) « et le chemin de la vie, ce sont les réprimandes de l’instruction », et il est écrit (ibid. 10) « sentier vers la vie pour celui qui garde l’instruction », et il est écrit (ibid. 15) « la guérison de la langue est un arbre de vie » ; il dit que les remèdes de la langue, qui sont la réprimande, sont l’arbre de vie ; et la mort est attachée à celui qui hait la réprimande : c’est ce qui est écrit (ibid. 10) « une correction douloureuse pour celui qui abandonne le sentier, celui qui hait la réprimande mourra » ; il dit que celui qui abandonne le sentier, c’est celui qui transgresse les paroles de la Torah pour un temps mais ne hait pas la réprimande, sera jugé par une correction douloureuse : le Nom, béni soit-Il, le châtiera afin qu’il revienne de son mauvais chemin ; mais celui qui hait la réprimande, il ne lui suffira pas d’être jugé par des souffrances, car il n’a pas de réparation, et pour cela il sera jugé par la mort.

אהבת התוכחה הוא אות ומופת על טובת המדות, ושנאת התוכחה עדות גדולה על רוע הטבע ועל פחיתות המדות, ועל זה אמר הכתוב (משלי ט) אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך, המוכיח לחבירו ראוי לו שיגלה אליו מצפוני האמת ואינו ראוי להחניף לו, רק שיצדיק אותו במה שראוי וירשיענו במה שראוי, שהרי צדיק ורשע שני הפכים, ומי שנמלט מדרך מדת הרשע אינו נקרא צדיק עד שיתקרב למעלת הצדיק, לפי שמדת הרשע בקצה הראשון ומדת הצדיק בקצה האחרון, וזה הנמלט ממדת רשע הוא באמצע, ומפני זה ראוי המוכיח לגלות אל הנוכח כל האמת בעניניו ובמעשיו כי היא התוכחת העקרית, ועל כן אמר שלמה ע"ה בכאן (שם כז) טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת, טוב מי שמוכיח לחברו ומדבר אתו קשות ומודיעו האמת בפניו ומראה לו שנאה בדברי פיו, יותר ממי שיש לו אהבה מסותרת שאוהב חבירו בחדרי לבו ואינו מוכיחו על מה שרואה בו.

L’amour de la réprimande est un signe et une preuve de bonnes qualités, et la haine de la réprimande un grand témoignage de la mauvaise nature et de la bassesse des qualités, et c’est sur cela que dit l’Écriture (ibid. 9) « ne réprimande pas le railleur, de peur qu’il ne te haïsse ; réprimande le sage, et il t’aimera ». Celui qui réprimande son prochain, il lui convient de lui découvrir les secrets de la vérité et il ne lui convient pas de le flatter, mais de le déclarer juste en ce qui doit l’être et de le déclarer méchant en ce qui doit l’être, car juste et méchant sont deux contraires, et celui qui échappe à la voie de la qualité du méchant n’est pas appelé juste tant qu’il ne s’est pas approché du degré du juste, car la qualité du méchant est à l’extrémité première et la qualité du juste à l’extrémité dernière, et celui qui a échappé à la qualité du méchant est au milieu ; et c’est pourquoi il convient que le censeur découvre à celui qu’il réprimande toute la vérité dans ses affaires et ses actes, car c’est la réprimande essentielle, et c’est pourquoi Salomon, que la paix soit sur lui, a dit ici (ibid. 27) « meilleure est la réprimande ouverte que l’amour caché » : meilleur est celui qui réprimande son prochain et lui parle durement et lui fait connaître la vérité en face et lui montre de la haine dans les paroles de sa bouche, que celui qui a un amour caché, qui aime son prochain dans les chambres de son cœur et ne le réprimande pas sur ce qu’il voit en lui.

ויש שפירשו טובה תוכחת מגולה, שהכתוב דבק ראשו עם סופו, כלומר טובה תוכחת מגולה כשהיא באה מאהבה מסותרת, כלומר שהמוכיח מוכיחו מאהבה. אבל הקמחי ז"ל פירש בשם אביו ז"ל, טובה תוכחת מגולה התוכחת כשהיא מגולה היא טובה, אבל כשהיא מאהבה מסותרת, כלומר ראוי שתהיה התוכחת בסתר לא בגלוי כדי שלא לביישו.

Et certains ont expliqué « meilleure est la réprimande ouverte », que l’Écriture rattache son début à sa fin, c’est-à-dire : meilleure est la réprimande ouverte quand elle vient d’un amour caché, c’est-à-dire que le censeur réprimande par amour. Mais le Qimḥi, de mémoire bénie, a expliqué au nom de son père, de mémoire bénie : « meilleure est la réprimande ouverte » : la réprimande, quand elle est ouverte, est bonne ; à condition qu’elle procède d’un amour caché, c’est-à-dire qu’il convient que la réprimande soit faite en privé et non en public, afin de ne pas l’humilier.

ואמרו במדרש אלה הדברים רבה, טובה תוכחת מגולה אלו תוכחותיו של משה, מאהבה מסותרת זה בלעם הרשע שהיה מברך את ישראל והיה אחד בלבו ואחד בפיו, בא לומר מה טובו אהליך מואב משכנותיך בני עמון, והקב"ה עקם את פיו ואמר מה טובו אהליך יעקב משכנותך ישראל, אבל משה תוכחותיו היו מגולות.

Et ils ont dit dans le Midrash Eleh haDevarim Rabba : « meilleure est la réprimande ouverte » : ce sont les réprimandes de Moché ; « l’amour caché » : c’est Bilam le méchant, qui bénissait Israël et avait une chose dans le cœur et une autre dans la bouche, il vint dire « combien belles sont tes tentes, Moab, tes demeures, fils d’Ammon », et le Saint, béni soit-Il, tordit sa bouche et dit « combien belles sont tes tentes, Yaaqov, tes demeures, Israël » ; mais Moché, ses réprimandes étaient ouvertes.

ויתכן לפרש טובה תוכחת מגולה, אלו תוכחות שבתורת כהנים ושבמשנה תורה, שאין בהן אפילו אחת מפי משה עצמו אלא כלן מפי הגבורה, זהו שאמר מאהבה מסותרת, והיא השכינה הנסתרת הנקראת אהבה, כענין שכתוב (שם טו) טוב ארוחת ירק ואהבה שם, ובאורו שכינה, כענין (שיר ב) אם תעירו ואם תעוררו את האהבה, (שם ח) אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, וכן בתפלה להודות לך וליחדך באהבה, ועל כן יאמר טובה תוכחת מגולה מאהבה, הבאה מאהבה, כלומר מן השכינה, ומהו טובתה, שאף על פי שעברו כל התוכחות על ישראל ונתקיימו עליהם, אלו בבית ראשון ואלו בבית שני, הרי עברו כולן ובאו לטובתן, כענין שכתוב (דברים ח) למען ענותך ולמען נסותך להיטבך באחריתך, וכל התוכחות כלות וישראל קיימין, וזהו שאמר הנביא (מלאכי ג) אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, ודרשו רז"ל אומות העולם בנפילה אחת ואין להם תקומה, שנאמר (תהלים לו) שם נפלו פועלי און דחו ולא יכלו קום, אבל ישראל נופלין כמה נפילות ויש להם תקומה, שנאמר (מיכה ז) אל תשמחי אויבתי לו כי נפלתי קמתי.

Et il se peut qu’on explique « meilleure est la réprimande ouverte » : ce sont les réprimandes du Lévitique et de Mishné Torah, dont pas une seule n’est de la bouche de Moché lui-même mais toutes de la bouche de la Puissance ; c’est ce qu’il a dit « de l’amour caché », qui est la Présence cachée appelée amour, comme il est écrit (ibid. 15) « mieux vaut un repas d’herbes où règne l’amour », et son explication est la Présence, comme (Cantique des Cantiques 2) « n’éveillez pas, ne réveillez pas l’amour », (ibid. 8) « si un homme donnait toute la richesse de sa maison pour l’amour », et de même dans la prière « pour Te rendre grâce et T’unifier avec amour » ; et c’est pourquoi on dira « meilleure est la réprimande ouverte de l’amour », celle qui vient de l’amour, c’est-à-dire de la Présence, et quelle est sa bonté ? C’est que, bien que toutes les réprimandes soient passées sur Israël et se soient accomplies sur eux, celles-ci au Premier Temple et celles-là au Second Temple, voici qu’elles sont toutes passées et sont venues pour leur bien, comme il est écrit (Deutéronome 8) « afin de t’humilier et de t’éprouver pour te faire du bien à ta fin », et toutes les réprimandes s’achèvent et Israël subsiste, et c’est ce qu’a dit le prophète (Malachie 3) « Moi, l’Éternel, Je n’ai pas changé, et vous, fils de Yaaqov, vous n’avez pas été consumés », et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : les nations du monde tombent d’une seule chute et n’ont pas de relèvement, car il est dit (Psaumes 36) « là sont tombés les artisans d’iniquité, ils ont été renversés et n’ont pu se relever » ; mais Israël tombe de nombreuses chutes et a un relèvement, car il est dit (Michée 7) « ne te réjouis pas, mon ennemie, à mon sujet : si je suis tombé, je me suis relevé ».

וזהו שדרשו רז"ל (דברים לב) חצי אכלה בם, חצי כלין והם אינן כלין. משל למה הדבר דומה, לגבור שהעמיד את הקורה והיה זורק בה חצים, החצים כלין והקורה עומדת. כך ישראל נופלין כמה נפילות וסובלין כמה יסורין, היסורין כלין והן במקומן עומדין. והוא שאמר ירמיה ע"ה (איכה ג) דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ. וזהו שאמר משה בתוכחתו.

Et c’est ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué (Deutéronome 32) « Mes flèches s’épuiseront en eux » : les flèches s’épuisent et eux ne s’épuisent pas. Parabole : à quoi cela ressemble-t-il ? À un héros qui dressa une poutre et lui lançait des flèches : les flèches s’épuisent et la poutre reste debout. Ainsi Israël tombe de nombreuses chutes et supporte de nombreuses souffrances ; les souffrances s’épuisent et eux restent à leur place. Et c’est ce qu’a dit Jérémie, que la paix soit sur lui (Lamentations 3) « il a bandé son arc et m’a dressé comme cible pour la flèche ». Et c’est ce qu’a dit Moché dans sa réprimande.

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושוטריכם כל איש ישראל. נתקבצו עתה בכאן כל ישראל בברית השני כשם שנתקבצו בברית הראשון במעמד הר סיני, ומפני שבטלו הברית הראשון שבסיני באמרם (שמות לב) אלה אלהיך ישראל, לפיכך חזר כאן בארץ מואב לכרות עמהם ברית אחר וקבלוהו עליהם באלה ובשבועה, ומזה יאמר להם משה אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם, כלומר המעמד הזה שאתם בברית הזאת, נצבים כלכם לפני השי"ת כמו שהיו אבותיכם בהר סיני בברית הראשון, הוא שתכנסו בברית הש"י ושתקבלו אותו עליכם באלה ובשבועה מה שלא נעשה בראשון.

« Vous vous tenez aujourd’hui tous devant l’Éternel votre Dieu : vos chefs, vos tribus, vos anciens et vos officiers, tout homme d’Israël. » Tout Israël s’est maintenant rassemblé ici pour la seconde alliance, comme ils se rassemblèrent pour la première alliance à l’assemblée du mont Sinaï ; et parce qu’ils ont annulé la première alliance au Sinaï en disant (Exode 32) « voici tes dieux, Israël », c’est pourquoi il revient ici dans le pays de Moab conclure avec eux une autre alliance et ils l’ont acceptée sur eux par serment et par imprécation ; et de cela Moché leur dit « vous vous tenez aujourd’hui tous devant l’Éternel votre Dieu », c’est-à-dire cette assemblée où vous êtes dans cette alliance, vous vous tenez tous devant le Nom, béni soit-Il, comme vos pères au mont Sinaï dans la première alliance ; c’est que vous entrerez dans l’alliance du Nom, béni soit-Il, et que vous l’accepterez sur vous par imprécation et par serment, ce qui n’a pas été fait dans la première.

ויתכן לומר כי נכללו בפסוק זה שתי הבטחות, האחת שיהיו ישראל קיימין ולא יתבטלו לעולם אבל יהיו דור אחרון ולעולם יעמדו, והשני שיהיו זוכין לחיי העוה"ב בקיום התורה.

Et il se peut qu’on dise que dans ce verset sont comprises deux promesses : la première, qu’Israël subsistera et ne sera jamais annulé, mais qu’il y aura une dernière génération et qu’il se maintiendra toujours ; et la deuxième, qu’ils mériteront la vie du monde à venir par l’observance de la Torah.

והוצרך להבטיח כן מפני שישראל היו ראוין להאבד לכובד התוכחות שהזכיר למעלה שעברו עליהם, ועל כן אמר שיהיו נצבים היום בעולם הזה, כלשון (תהלים קיט) לעולם ה' דברך נצב בשמים, ולא יאבדו מפני התוכחות הקשות אבל תהיינה להם מרוק עונות שבהן יזכו לחיי העוה"ב, והוא שאמר לפני ה' אלהיכם, כלשון (דברים ו) וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלהינו, שהיא הבטחה בשכר העוה"ב, וזהו לשון כלכם, כלשון רז"ל שאמרו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב.

Et il lui fallait promettre ainsi parce qu’Israël était digne de périr à cause de la lourdeur des réprimandes qu’il avait mentionnées plus haut, qui sont passées sur eux, et c’est pourquoi il a dit qu’ils se tiendront aujourd’hui dans ce monde-ci, selon l’expression (Psaumes 119) « pour toujours, Éternel, Ta parole se tient dans les cieux », et qu’ils ne périront pas à cause des dures réprimandes mais qu’elles seront pour eux une purification des fautes par lequel ils mériteront la vie du monde à venir ; et c’est ce qu’il a dit « devant l’Éternel votre Dieu », selon l’expression (Deutéronome 6) « et ce sera pour nous une tsedaka devant l’Éternel notre Dieu », qui est une promesse de récompense du monde à venir ; et c’est l’expression « tous », selon l’expression de nos Sages, de mémoire bénie, qui ont dit : tout Israël a part au monde à venir.

ובמדרש אתם נצבים היום, מה היום הזה תחלתו מאפיל ואחר כך מאיר, כך אפלה שלכם עתידה להאיר, שנאמר (ישעיה ס) והיה לך ה' לאור עולם ואלהיך לתפארתך.

Et dans le Midrash « vous vous tenez aujourd’hui » : de même que ce jour commence par l’obscurité et ensuite éclaire, ainsi votre obscurité est destinée à éclairer, car il est dit (Isaïe 60) « et l’Éternel sera pour toi une lumière éternelle et ton Dieu ta splendeur ».

ראשיכם שבטיכם. כלומר ראשיכם שהם ראשי שבטיכם. והזכיר החשובים תחלה, ואחר כך הגברים, כל איש ישראל, ואחר כך הטף בזכרים, ואחר כך הנשים ואחר כך הגרים.

« Vos chefs, vos tribus. » C’est-à-dire vos chefs, qui sont les chefs de vos tribus. Et il a mentionné d’abord les notables, et ensuite les hommes, « tout homme d’Israël », et ensuite les enfants parmi les mâles, et ensuite les femmes et ensuite les convertis.

כל איש ישראל דקדקו רבותינו ז"ל מכאן שכל ישראל נתפסין בעון איש אחד, וראיה לזה עכן שמעל בחרם ואמר הקדוש ב"ה ליהושע (יהושע ז) חטא ישראל, וכל ישראל נתפסו בעונו, וזהו לשון כל איש ישראל כלומר כל ישראל נתפסים בעון איש אחד, וזהו שכתוב (ויקרא כו) וכשלו איש באחיו, ודרשו רז"ל בעון אחיו, ללמדך שכל ישראל ערבין זה בזה. ואם בפורענות מצינו שהרבים נתפסים בעון היחיד, כל שכן שהרבים נושעים בזכות היחיד, וכן אמר אליפז לאיוב (איוב כב) ימלט אי נקי, כלומר נקי אחד ימלט כל האי, ואם האמת אתך שאתה נקי וצדיק ונמלט כל העיר בבור כפיך, וכן דרשו רז"ל בשביל צדיק אחד העולם עומד, שנאמר (משלי י) וצדיק יסוד עולם, שהרי מדה טובה מרובה על מדת פורענות.

« Tout homme d’Israël » : nos maîtres, de mémoire bénie, ont tiré de là que tout Israël répond de la faute d’un seul homme, et une preuve en est Akhan, qui commit une trahison au sujet de l’anathème, et le Saint, béni soit-Il, dit à Yehochoua (Josué 7) « Israël a péché », et tout Israël eut à répondre de sa faute, et c’est l’expression « tout homme d’Israël », c’est-à-dire tout Israël répond de la faute d’un seul homme, et c’est ce qui est écrit (Lévitique 26) « et ils trébucheront l’un sur l’autre (ish beakhiv) », et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : pour la faute de son frère, pour t’enseigner que tout Israël est garant l’un de l’autre. Et si dans le châtiment nous trouvons que la multitude est saisie pour la faute de l’individu, à plus forte raison la multitude est sauvée par le mérite de l’individu, et ainsi Éliphaz dit à Job (Job 22) « il délivrera l’île de l’innocent (i naqi) », c’est-à-dire : un seul innocent délivrera toute l’île, et si la vérité est avec toi, que tu es innocent et juste, toute la ville est délivrée par la pureté de tes mains ; et ainsi nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : à cause d’un seul juste le monde subsiste, car il est dit (Proverbes 10) « et le juste est le fondement du monde », car l’attribut de bien est plus grand que l’attribut de châtiment.

לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו. העברה זו היא הכנסה בברית, כי לא אמר לעברך על ברית אבל אמר בברית, וזה יורה שהכוונה להכנס בברית הש"י כמו שעובר בין הבתרים לקיים הברית, לא לעבור על הברית, ומזה תרגם אונקלוס לאעלותך בקיימא. ומה שאמר ובאלתו, האלה הזאת תחזור לישראל, כלומר באלה שעשיתם לו שהשביע אתכם בה, ואתם מקבלים אותה עליכם.

« Pour que tu passes dans l’alliance de l’Éternel ton Dieu et dans Son imprécation. » Ce passage (ha‘avara) est une entrée dans l’alliance, car il n’a pas dit « pour te faire passer sur l’alliance (‘al berit) » mais il a dit « dans l’alliance (bi-berit) », et cela indique que l’intention est d’entrer dans l’alliance du Nom, béni soit-Il, comme celui qui passe entre les morceaux pour confirmer l’alliance, non pour transgresser l’alliance ; et de cela Onkelos a traduit : « pour te faire entrer dans l’alliance ». Et ce qu’il a dit « et dans Son imprécation », cette imprécation se rapporte à Israël, c’est-à-dire dans l’imprécation que vous avez faite pour Lui, qu’Il vous a fait jurer par elle, et vous l’acceptez sur vous.

ויתכן לפרש ובאלתו שהוא חוזר להקב"ה, כלומר ובאלה שעשה לכם, יאמר אתם נצבים להכניס בברית הש"י ובאלה שנשבע לכם שתהיו לו לעם והוא יהיה לכם לאלהים, ופסוק של אחריו יורה כן, שאמר כאשר דבר לך וכאשר נשבע לאבותיך. ומה שיחזק הענין הזה הוא שמצינו פסוק מלא (שמואל א י״ב:כ״ב) כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם, ואע"פ שכל המפרשים ז"ל פרשוהו מלשון חפץ ורצון, זה אפשר שיהיה בכללו, והוא העיקר שהוא מלשון אלה.

Et il se peut qu’on explique « et dans Son imprécation » comme se rapportant au Saint, béni soit-Il, c’est-à-dire dans l’imprécation (alah) qu’Il a faite pour vous : il dira : vous vous tenez pour entrer dans l’alliance du Nom, béni soit-Il, et dans l’imprécation qu’Il a jurée pour vous, que vous seriez pour Lui un peuple et qu’Il serait pour vous un Dieu, et le verset qui suit l’indique ainsi, car il dit « comme Il t’a dit et comme Il a juré à tes pères ». Et ce qui renforce ce sujet, c’est que nous trouvons un verset complet (1 Samuel 12,22) « car l’Éternel a voulu (hoïl) faire de vous Son peuple », et bien que tous les commentateurs, de mémoire bénie, l’aient expliqué comme expression de désir et de volonté, il est possible que cela soit inclus dans son sens général, et c’est l’essentiel, qu’il soit de l’expression alah.

ומה שיחזק לך עוד מה שאמרו במדרש, (שיר השירים ז׳:ו׳) מלך אסור ברהטים, כבר נשבעתי לאבותיכם שלא אשנה בכם ובבניכם עד עולם ולא אחליפם באומה אחרת, ואין אסור אלא שבועה, שנאמר (במדבר ל׳:י״א) ואסרה אסר על נפשה בשבועה, ברהטים אלו האבות, אברהם שכתוב בו (בראשית י״ח:ז׳) ואל הבקר רץ אברהם, ותרגומו רהט, יעקב שכתוב בו (שם ל) ברהטים בשקתות המים, לפיכך אינו יכול לעבור על שבועתו.

Et ce qui te renforcera encore, ce qu’ils ont dit dans le Midrash (Cantique des Cantiques 7,6) « un roi est enchaîné dans les boucles (berehatim) » : j’ai déjà juré à vos pères que je ne changerais pas à votre égard ni à l’égard de vos fils à jamais et que je ne vous échangerais pas contre une autre nation, et « enchaîné » (asour) n’est que serment, car il est dit (Nombres 30,11) « et elle a lié un lien sur son âme par un serment » ; « berehatim » : ce sont les pères : Avraham, dont il est écrit (Genèse 18,7) « et Avraham courut (ratz) vers le gros bétail », et sa traduction est « rehat » ; Yaaqov, dont il est écrit (ibid. 30) « dans les abreuvoirs (berehatim), dans les bacs à eau » ; c’est pourquoi Il ne peut transgresser Son serment.

וכן אתה מוצא כשבקשו ישראל לפרוק עול מלכות שמים מעליהם בימי יחזקאל, מה כתיב שם (יחזקאל כ׳:א׳) באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה', אמרו לו כהן שקנה לו עבד מהו שיאכל בתרומה, אמר להן הן, אמרו לו מכרו מהו, אמר להן כבר יצא מרשותו, אמרו לו אף אנו כבר יצאנו מרשותו, נהיה כאומות העולם, אמר להן (שם) והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן, חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה וגו' ובחמה שפוכה אמלוך עליכם, אמר להם כל זמן שלא ימכר ברשותו הוא, ואתם לא נמכרתם בדמים, שנאמר (ישעיהו נ״ב:ג׳) כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו.

Et de même tu trouves, lorsqu’Israël voulut secouer le joug de la royauté céleste de dessus eux aux jours d’Ézéchiel, qu’est-il écrit là (Ézéchiel 20,1) « des hommes d’entre les anciens d’Israël vinrent consulter l’Éternel » ; ils lui dirent : un cohen qui a acheté un esclave : celui-ci peut-il manger de la teroumah ? Il leur dit : oui. Ils lui dirent : s’il l’a vendu, qu’en est-il ? Il leur dit : il est déjà sorti de sa possession. Ils lui dirent : nous aussi nous sommes déjà sortis de Sa possession, soyons comme les nations du monde. Il leur dit (ibid.) « ce qui monte sur votre esprit n’arrivera pas, que vous dites : soyons comme les nations, comme les familles des pays, pour servir le bois et la pierre. Je suis vivant, dit l’Éternel Dieu, si ce n’est d’une main forte, etc., et d’une fureur répandue Je régnerai sur vous. » Il leur dit : tant qu’il n’a pas été vendu, il est dans sa possession, et vous, vous n’avez pas été vendus contre de l’argent, car il est dit (Isaïe 52,3) « ainsi dit l’Éternel : vous avez été vendus gratuitement et vous ne serez pas rachetés avec de l’argent ».

ולא אתכם לבדכם. כלומר שבדור הזה אנכי כורת את הברית ואת האלה, כי אתם עמנו עומדים היום לפני ה' אלהינו, אלא אפילו את אשר איננו פה עמנו היום, כלומר בברית הזאת. ואמר כן לפי שהאב שרש והבנים הם ענפים העתידים לצאת מכח השרש, ועל כן היה יכול השרש להביא באלה את הדורות הבאים. ודרשו רז"ל כל הנפשות שנבראו מבראשית היו שם, והגוף עדיין לא נברא. ולפי זה יהיה פירוש הכתוב ואת אשר איננו פה, בגוף עמנו היום בנפש. ומלת עמנו תחזור למעלה למלת עומד כאלו אמר ואת אשר איננו פה עמנו עומד היום.

« Et non pas vous seuls. » C’est-à-dire que dans cette génération, je conclus l’alliance et l’imprécation, car vous vous tenez avec nous aujourd’hui devant l’Éternel notre Dieu, mais même ceux qui ne sont pas ici avec nous aujourd’hui, c’est-à-dire dans cette alliance. Et il a dit ainsi parce que le père est la racine et les fils sont des branches destinées à sortir de la force de la racine, et c’est pourquoi la racine pouvait faire entrer dans l’imprécation les générations à venir. Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : toutes les âmes qui ont été créées depuis Bereshit étaient là, et le corps n’avait pas encore été créé. Et selon cela l’explication du verset « et ceux qui ne sont pas ici » : en corps, « avec nous aujourd’hui » en âme. Et le mot « immanou » se rapporte plus haut au mot « omed », comme s’il disait « et ceux qui ne sont pas ici avec nous se tiennent aujourd’hui ».

והזכיר בהן עמידה כלשון האמור במלאכי השרת (זכריה ג׳:ז׳) בין העומדים האלה, וכן אמרו רז"ל שכל הנביאים כלן קבלו נבואתם בסיני אבל לא נתן להם רשות להתנבא עד זמנן, הוא שאמרו במדרש תנחומא בפסוק (מלאכי א׳:א׳) משא דבר ה' אל ישראל ביד מלאכי על מלאכי לא נאמר אלא ביד מלאכי, שכבר היתה הנבואה בידו מהר סיני, וכן אמר ישעיה ע"ה (ישעיהו מ״ח:ט״ז) לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו, באורו כי מהר סיני קבל הנבואה אבל לא נתנה לו רשות להשתלח עד עתה.

Et il a mentionné pour eux la station debout comme le langage dit des anges serviteurs (Zacharie 3,7) « parmi ceux qui se tiennent ici », et ainsi ont dit nos Sages, de mémoire bénie, que tous les prophètes ont tous reçu leur prophétie au Sinaï mais qu’il ne leur a pas été donné l’autorisation de prophétiser avant leur temps, c’est ce qu’ils ont dit dans le Midrash Tanhouma sur le verset (Malachie 1,1) « charge, parole de l’Éternel à Israël par la main de Malachie » : « sur Malachie » n’est pas dit mais « par la main de Malachie », car la prophétie était déjà dans sa main depuis le mont Sinaï, et ainsi dit Isaïe, que la paix soit sur lui (Isaïe 48,16) « Dès le commencement Je n’ai pas parlé en secret ; dès le moment où cela fut, j’étais là ; et maintenant le Seigneur, l’Éternel, m’a envoyé, ainsi que Son esprit » ; son explication est : du mont Sinaï il a reçu la prophétie mais il ne lui a pas été donné l’autorisation d’être envoyé jusqu’à maintenant.

כי אתם ידעתם. כלומר יש מכם שראה תועבת מצרים, וכלכם ראיתם תועבת הגוים אשר עברתם בקרבם, והם אדום עמון ומואב ומדין.

« Car vous savez. » C’est-à-dire : certains d’entre vous ont vu l’abomination de l’Égypte, et vous tous avez vu l’abomination des nations parmi lesquelles vous êtes passés, et ce sont Édom, Ammon, Moab et Madian.

ותראו את שקוציהם וגו' עץ ואבן. שהם בגלוי, וכן אותן של כסף וזהב אשר עמהם בחדריהם שמסתירין אותן לפי שמתיראין שמא יגנבו.

« Et vous avez vu leurs abominations, etc., du bois et de la pierre. » Qui sont visibles ; et de même celles d’argent et d’or qui sont avec eux dans leurs chambres, qu’ils cachent par peur qu’on ne les vole.

פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה. הארס נקרא ראש לפי שהוא ראש לכל המרורים, והוא מר מכל השאר, טוסיג"י בלע"ז. ויש שפירש שנקרא ראש לפי שהארס בראשו של פתן הוא נמצא. ולשון לענה הוא מין עשב, מלשון (במדבר ל) לענות נפש, כי הוא ענוי נפש גמור.

« De peur qu’il n’y ait parmi vous une racine portant ro’sh et la’ana. » Le poison est appelé ro’sh parce qu’il est la tête (ro’sh) de toutes les amertumes, et il est plus amer que tout le reste, tousigi en langue vernaculaire (la‘az). Et certains ont expliqué qu’il est appelé ro’sh parce que le poison se trouve dans la tête du peten. Et l’expression la’ana est une sorte d’herbe, de l’expression (Nombres 30) « pour affliger (le‘anot) l’âme », car il est une affliction complète de l’âme.

והיה בשמעו את דברי האלה הזאת. שהוא ארור האיש אשר יעשה פסל וגו'. והתברך בלבבו לאמר. יחשוב בלבבו בשמעו הקללות שישובו לו לברכות ויאמר שלום יהיה לי לא יגע בי רע. בשרירות לבי אלך. יאמר שלום יהיה לי אע"פ שאלך בשרירות לבי, כי בצדקת הצדיקים אחיה שהם רבים ואני יחיד חוטא, על כן כתוב אחריו לא יאבה ה' סלוח לו כי אז יעשן, והטעם מיד יכרת, כן פירש החכם רבי אברהם ז"ל.

« Et il arrivera, quand il entendra les paroles de cette imprécation. » C’est « maudit l’homme qui fera une idole, etc. ». « Et il se bénira dans son cœur en disant. » Il pensera dans son cœur, en entendant les malédictions, qu’elles se changeront pour lui en bénédictions, et dira « j’aurai la paix, le mal ne me touchera pas ». « Je marcherai dans l’obstination de mon cœur » : il dira j’aurai la paix, bien que je marche dans l’obstination de mon cœur, car par la justice des justes je vivrai, qui sont nombreux, et moi un seul pécheur ; c’est pourquoi il est écrit après « l’Éternel ne voudra pas lui pardonner, car alors la colère de l’Éternel fumera », et le sens est : immédiatement il sera retranché ; ainsi a expliqué le sage Rabbi Avraham, de mémoire bénie.

ויתכן לפרש בשרירות לבי, בחוזק, והוא לשון רז"ל אשרתא דדייני, שהוא קיום ב"ד, וזהו שאמר למען ספות הרוה את הצמאה, הרשע מתהלל במפעלים רעים ואומר ללכת בחוזק לבו כדי שיוסיף צמאון בנפשו שהיתה רוה, כלומר שבעה מתאוות פעולת העבירה ההיא, ויחזור אותה צמאה, כי לבו חזק בתאוות ובמחשבות רעות תמיד כל היום, וכל שהוא רוצה לנהוג המנהג הזה ולרדוף אחר תאוותיו ומשביע נפשו מהן יותר ירעב להם כי זה משפטן וזה דרכן.

Et il se peut qu’on explique « bisherirut libbi » par « avec force » (beḥozeq), et c’est l’expression de nos Sages, de mémoire bénie, « ashrata de-dayyanei », qui est la confirmation du tribunal, et c’est ce qu’il a dit « afin d’ajouter l’abreuvé à l’assoiffé » : le méchant se glorifie d’actions mauvaises et dit marcher avec la force de son cœur afin d’ajouter la soif à son âme qui était abreuvée, c’est-à-dire rassasiée du désir de l’action de cette faute, et elle redevient assoiffée, car son cœur est fort dans les désirs et les pensées mauvaises tout le jour, et chaque fois qu’il veut suivre cette conduite et poursuivre ses désirs et rassasier son âme d’eux, il en aura plus faim, car tel est leur jugement et telle est leur voie.

גם מן הידוע כי הלב באדם שרש הגוף, ומחשבות ענפים, והמעשים פירות, וכל יצר מחשבות לבו של רשע רק רע כל היום, לא ימיש מעשות פרי רע ומר, ואף אם אינו מוציא מחשבתו לפועל הנה הוא נענש על המחשבה בלב, ולזה כוון שלמה ע"ה במה שאמר (משלי ט״ו:י״ג) לב שמח ייטיב פנים ובעצבת לב רוח נכאה, באר שלא יקל בעיני האדם ענין במחשבה, שהרי שמחת הגוף ועצבונו תלוים במחשבה, ואם כן הרי המחשבה שהיא מן הלב יוצאה לפועל ומתגלית בגוף האדם.

Et il est connu aussi que le cœur chez l’homme est la racine du corps, les pensées les branches et les actes les fruits, et toute inclination des pensées du cœur du méchant n’est que mal tout le jour, il ne cesse de produire un fruit mauvais et amer, et même s’il ne fait pas passer sa pensée à l’acte, voici qu’il est puni pour la pensée dans le cœur, et c’est ce que visait Salomon, que la paix soit sur lui, dans ce qu’il a dit (Proverbes 15,13) « un cœur joyeux rend le visage bon, et dans la tristesse du cœur l’esprit est abattu » ; il a expliqué que la pensée ne doit pas être légère aux yeux de l’homme, puisque la joie du corps et sa tristesse dépendent de la pensée, et s’il en est ainsi, voici que la pensée, qui vient du cœur, sort à l’acte et se révèle dans le corps de l’homme.

ומעתה יתבונן האדם בעצמו גודל שכרו אם ישמח במצות, וגודל עונשו אם ישמח בעבירה, וכן במדת העצבון גדול שכרו ועונשו, וזהו שאמרו רז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה, לפי שהרהור הזה יוצא לידי פעולה ומתגלה בגוף, ועל כן יהא קשה מעבירה בלא הרהור, שהרי בזה הרהור ופעולה, ובזה פעולה בלא הרהור. והמאמר הזה לרז"ל גדול הערך מאד, רבו בו הפירושים, וזה שאמרתי אחד. ועוד פירשו בו הרהורי עבירה קשין מעבירה, כי רגילות המחשבה מביא האדם לידי עבירה.

Et désormais, que l’homme considère en lui-même la grandeur de sa récompense s’il se réjouit dans les commandements, et la grandeur de son châtiment s’il se réjouit dans la faute, et de même pour l’attribut de la tristesse, grande est sa récompense et son châtiment, et c’est ce qu’ont dit nos Sages, de mémoire bénie : les pensées de faute sont plus graves que la faute, parce que cette pensée sort à l’acte et se révèle dans le corps, et c’est pourquoi elle sera plus grave que la faute sans pensée, car dans celle-ci il y a pensée et action, et dans celle-là action sans pensée. Et cette sentence de nos Sages, de mémoire bénie, est de très grande valeur, les explications y sont nombreuses, et ce que j’ai dit est l’une d’elles. Et encore ils ont expliqué : les pensées de faute sont plus graves que la faute, car l’habitude de la pensée amène l’homme à la faute.

ועוד פירשו, כי הרהורי עבירה קשין על הנפש מעבירה עצמה, לפי שהרהור תלוי בלב והנפש משכנה בלב, ועל כן כשהוא מטמא אותה במחשבה רעה קשה יותר מן העבירה עצמה כי העושה עבירה עצמה אין מחשבתו כל כך טרודה.

Et encore ils ont expliqué que les pensées de faute sont plus pesantes pour l’âme que la faute elle-même, parce que la pensée dépend du cœur et que l’âme a sa demeure dans le cœur, et c’est pourquoi, quand il la rend impure par une mauvaise pensée, c’est plus grave que la faute elle-même, car celui qui commet la faute elle-même, sa pensée n’est pas si troublée.

ועוד פירשו בו הרהורי עבירה קשין מעבירה, כי המחשב לעשות עבירה אחת כגון לגזול או לגנוב או לבא על אחת מן העריות וחשב בלבו אם יבא אדם כנגדו שם לבטל מה שאני רוצה לעשות אכנו או אהרגנו כדי שאשלים חפצי, ונמצא כי כשגנב או גזל או בא על הערוה שעשה עבירה אחת, אצל ההרהור היה קשה יותר מגוף העבירה שהרהר כמה עבירות וגמר בלבו שיכה ושיהרוג ולבסוף יעשה העבירה.

Et encore ils ont expliqué : les pensées de faute sont plus graves que la faute, car celui qui pense commettre une faute, par exemple voler ou dérober ou s’unir à l’une des turpitudes (arayot), et pense dans son cœur : si un homme vient contre lui là pour annuler ce que je veux faire, je le frapperai ou je le tuerai afin d’accomplir mon désir, et il se trouve que lorsqu’il a volé ou dérobé ou s’est uni à la turpitude, il a commis une seule faute, mais à côté de la pensée il y avait plus de gravité que dans le corps de la faute, car il a pensé à plusieurs fautes et décidé dans son cœur de frapper et de tuer, et à la fin il commettra la faute.

ואם ישאל שואל והאיך יעניש הכתוב על ההרהור בלא מעשה, כי בודאי אין האדם יכול לשלוט בעצמו שלא יעלו בלבו מחשבות רעות, ואם כן למה יעניש על מה שאינו בידו. אבל אודיעך עיקר הדבר, ידוע כי בחירת המעשים מסורה בידו של אדם לטוב ולרע, הוא שכתוב (דברים ל׳:ט״ו) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וגו' ובחרת בחיים, גם בחירת המחשבה מסורה בידו אחר ההכנות, כי נצטוה שיחשוב מחשבה טובה ונזהר שיפנה לבו מלחשוב מחשבה רעה, והוא נגמל על המחשבה הטובה ונענש על המחשבה הרעה.

Et si un questionneur demande : comment l’Écriture punit-elle pour la pensée sans acte, car certainement l’homme ne peut pas se dominer pour que ne montent pas dans son cœur de mauvaises pensées, et s’il en est ainsi pourquoi punir pour ce qui n’est pas en son pouvoir ? Mais je te ferai connaître l’essentiel de la chose : il est connu que le choix des actes est confié à l’homme, pour le bien et pour le mal, c’est ce qui est écrit (Deutéronome 30,15) « Vois, j’ai mis devant toi aujourd’hui la vie et le bien, la mort et le mal, etc., et tu choisiras la vie » ; le choix de la pensée est aussi confié à lui après les préparations, car il a été commandé de penser une bonne pensée, et il a été averti de détourner son cœur pour ne pas penser une mauvaise pensée, et il est récompensé pour la bonne pensée et puni pour la mauvaise pensée.

ומה שלפעמים יולידו סרעפיו ורעיוניו מחשבות בלתי טובות, ויעלו על לבבו בפתע פתאום הרהורים לא ראוין שלא במתכוון, הנה זה טרם ההכנות והוא סימן המכשול והחטא, כי הטה עצמו מני אורח ולא גדל נפשו במדרגת ההכנות, ותקנתו ורפאותו שישתדל בהכנות והוא שיכין לבו ומחשבותיו אל השם יתעלה, ולו ישעבד ויכוף מחשבתו במחשבה טובה ובכשרון המפעלים, ואם באת המחשבה הרעה שיגער בה, שאם אינו גוער בה והיא עומדת בלבו הנה הוא נענש.

Et ce que parfois ses pensées et ses réflexions engendrent des pensées non bonnes, et que montent soudain à son cœur des pensées qui ne sont pas convenables, sans intention, voici que c’est avant les préparations et c’est signe de l’achoppement et de la faute, car il s’est détourné lui-même de la voie et n’a pas élevé son âme au niveau des préparations, et sa réparation et sa guérison sont qu’il s’efforce dans les préparations, c’est qu’il prépare son cœur et ses pensées vers le Nom, élevé soit-Il, qu’il Lui soit asservi et soumette sa pensée à une pensée bonne et à l’excellence des actions, et si une mauvaise pensée est venue qu’il la réprimande, car s’il ne la réprimande pas et qu’elle reste dans son cœur, voici qu’il est puni.

וכאשר יתמיד מחשבתו זאת זמן רב ויכין לבו לאהבת השם יתברך ולקרבה אליו וללכת בדרכיו, גם ה' יתן הטוב ויגמלהו כצדקו שיכין לבו שלא יחשוב בדבר רע ולא יעלה במחשבתו רק טוב, ועל זה אמרו בא לטהר מסייעין אותו.

Et lorsqu’il persévère dans cette pensée longtemps et prépare son cœur à l’amour du Nom, béni soit-Il, et à s’en rapprocher et à marcher dans Ses voies, alors l’Éternel aussi donnera le bien et le récompensera selon sa justice, qu’il prépare son cœur de sorte qu’il ne pense pas à une chose mauvaise et que ne monte dans sa pensée que le bien, et sur cela ils ont dit : celui qui vient pour se purifier, on l’aide.

ורבים הכתובים על העיקר הזה, הוא שכתוב (דברי הימים א כ״ח:ט׳) כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין אם תבקשנו ימצא לך, וכתיב (משלי כ״א:ב׳) ותוכן לבות ה', כי הש"י מכין לב האדם ומישר תולדתו כשאדם מכין לבו כנגדו יתעלה, וכן כתוב (תהילים י׳:י״ז) תאות ענוים שמעת ה' תכין לבם תקשיב אזנך, וכתיב (דברי הימים א כ״ט:י״ח) ה' אלהי אברהם יצחק וישראל אבותינו שמרה זאת לעולם ליצר מחשבות לבב עמך והכן לבבם אליך.

Et nombreux sont les versets sur ce principe, c’est ce qui est écrit (1 Chroniques 28,9) « car l’Éternel sonde tous les cœurs et comprend toute inclination des pensées ; si tu Le cherches, Il se laissera trouver de toi », et il est écrit (Proverbes 21,2) « et l’Éternel apprête (tokhen) les cœurs », car le Nom, béni soit-Il, prépare le cœur de l’homme et redresse sa disposition naturelle (toladto) quand l’homme prépare son cœur face à Lui, élevé soit-Il, et de même il est écrit (Psaumes 10,17) « Tu as entendu le désir des humbles, Éternel ; Tu prépareras leur cœur, Tu feras attentive Ton oreille », et il est écrit (1 Chroniques 29,18) « Éternel, Dieu d’Avraham, de Yits’haq et d’Israël, nos pères, garde cela à jamais comme formation des pensées du cœur de Ton peuple, et prépare leur cœur vers Toi ».

והרמב"ם ז"ל פירש הרהורי עבירה קשין מעבירה, לפי שהמחשבה מעלה גדולה באדם מכח השכל וממדות הנפש השכלית, וכשהוא חוטא בו הנה הוא חוטא במבחר מדותיו, ואין אשמת המשתמש בעבד סכל כאשמת המשתמש בבן חורין חכם, כן כתב בתחלת פרק שני מספרו. ועוד טעם אחר, הרהורי עבירה קשין מעבירה, אחר מעשה העבירה, כי כיון שעשה העבירה כבר ועוד הוא מהרהר בזה הוא קשה לענין עונש הנפש מעבירה עצמה, אבל קודם מעשה העבירה אין עונשו קשה ואינו נענש כלל, שהרי אמרו רז"ל מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה, ואינו נענש עליה, וכן הכתוב אומר (תהילים ס״ו:י״ח) און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה', אלא אם כן היתה מחשבת עבודה זרה שכתוב בה (יחזקאל י״ד:ה׳) למען תפוש את בית ישראל בלבם.

Et le Rambam, de mémoire bénie, a expliqué « les pensées de faute sont plus graves que la faute » : parce que la pensée est une grande qualité chez l’homme, de par la force de l’intellect et des qualités de l’âme intellectuelle, et quand il pèche par elle, voici qu’il pèche par la plus éminente de ses facultés, et la culpabilité de celui qui utilise un serviteur insensé n’est pas comme la culpabilité de celui qui utilise un homme libre sage ; ainsi a-t-il écrit au début du deuxième chapitre de son livre. Et encore une autre raison : les pensées de faute sont plus graves que la faute, après l’acte de la faute : car dès qu’il a déjà commis la faute et qu’il y pense encore, c’est plus grave quant au châtiment de l’âme que la faute elle-même ; mais avant l’acte de la faute, son châtiment n’est pas grave et il n’est pas puni du tout, car ils ont dit, nos Sages, de mémoire bénie : une mauvaise pensée, le Saint, béni soit-Il, ne la joint pas à l’acte, et il n’est pas puni pour elle, et ainsi dit l’Écriture (Psaumes 66,18) « si j’ai vu l’iniquité dans mon cœur, l’Éternel n’entendra pas », sauf s’il s’agit d’une pensée d’idolâtrie, dont il est écrit (Ézéchiel 14,5) « afin de saisir la maison d’Israël par leur cœur ».

שרפה כל ארצה. על דרך הפשט מלת ארצה תחזור למה שהזכיר את מכות הארץ, כי הזכיר הארץ ההיא דרך כלל ועתה יאמר גפרית ומלח שרפה כל ארצה, כלומר כל ארצה של הארץ ההיא. או יאמר כל ארצה כל מבחר של הארץ ההיא יהיה כמהפכת סדום ועמורה.

« Soufre et sel, brûlure, tout son pays. » Selon le sens simple, le mot « artsah » se rapporte à ce qu’il a mentionné des plaies du pays, car il a mentionné ce pays-là de façon générale et maintenant il dira « soufre et sel, brûlure, tout son pays », c’est-à-dire tout le pays de ce pays-là. Ou bien il dira « tout son pays » : toute la meilleure partie de ce pays-là sera comme le renversement de Sodome et Gomorrhe.

ויתכן שירמוז למלת כל, ואומר כל ארצה, ארצה של כל, כי בזמן הרצון לא תחסר כל בה, ובזמן הכעס בהסתלק השכינה תשוב ארצה שרפה.

Et il se peut qu’il fasse allusion au mot « kol », et dise « kol artsah » : « artsah shel kol » (son pays de tout), car au temps de la faveur il ne manquera rien (kol) en lui, et au temps de la colère, quand la Présence se retire, son pays redeviendra brûlure.

וישתחו להם אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם. כלומר לא ידועם באלהים, שלא ידעו להם כח אלהות שיהיה להם כח מעצמם, ולא חלק להם, שלא נתנם לחלקם רק לחלק הכנענים, שנאמר (דברים ד׳:י״ט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, אבל חלק ישראל יוצר הכל, הוא שנאמר (תהילים ט״ז:ה׳) ה' מנת חלקי וכוסי, ואנחנו חלקו שנאמר (דברים ל״ב:ט׳) כי חלק ה' עמו.

« Et ils se prosternèrent devant eux, des dieux qu’ils n’avaient pas connus et qu’Il ne leur avait pas assignés. » C’est-à-dire ne les ont pas connus comme dieux, qu’ils n’ont pas su qu’ils avaient une force divine qui serait une force de leur propre chef, « et Il ne leur avait pas assigné » : qu’Il ne les a pas donnés à leur lot mais au lot des Cananéens ; car il est dit (Deutéronome 4,19) « que l’Éternel ton Dieu a assignés à tous les peuples » ; mais le lot d’Israël est le Formateur de tout, c’est ce qui est dit (Psaumes 16,5) « l’Éternel est la part de mon héritage et de ma coupe », et nous sommes Son lot, car il est dit (Deutéronome 32,9) « car la part de l’Éternel est Son peuple ».

ויתשם ה' מעל אדמתם. הפרשה הזאת בבית ראשון, כי שם עבדו עבודה זרה ואמר ויתשם וישליכם על עשרת השבטים, שמיום שגלו לא חזרו והם נקראים נדחים, ומזה אמר כיום הזה, כלומר כיום הזה שאתם במדבר מקובצים במקום אחד אבל אתם נדחים, כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה שאתם עתידין לבא שם, כך יגלו בניכם אל ארץ אחרת ויהיו מקובצים במקום אחד נדחים מארצם.

« Et l’Éternel les a arrachés de leur terre. » Cette section est du Premier Temple, car c’est là qu’ils ont servi l’idolâtrie, et il a dit « Il les a arrachés et jetés » sur les dix tribus, car depuis le jour où elles ont été exilées elles ne sont pas revenues et elles sont appelées bannies ; et de là il a dit « comme aujourd’hui », c’est-à-dire comme ce jour-ci où vous êtes dans le désert rassemblés en un seul lieu, mais vous êtes bannis, car vous n’êtes pas encore venus jusqu’à maintenant vers le repos et vers l’héritage où vous êtes destinés à venir, ainsi vos fils seront exilés vers une autre terre et seront rassemblés en un seul lieu, bannis de leur terre.

וישליכם אל ארץ אחרת. למ"ד של וישליכם רבתי, וידוע כי היא הגדולה שבכל האותיות, ומה שהיתה רבתי יתכן שירמוז אל המעלה הגדולה הנשאת המושלכת בזמן הגלות, הוא שאמר ירמיה (איכה ב) השליך משמים ארץ תפארת ישראל, וכן כתוב עוד (תהלים עח) ותפארתו ביד צר, והוא שכתוב (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה, והוא איקונין של יעקב החקוקה בכסא הכבוד. וזהו שאמרו במדרש איכה, כלום הם מכעיסין אותי אלא בשביל איקונין של יעקב החקוקה בכסא הכבוד, הדא היא מקלקלא לאפיהון, הדא הוא דכתיב השליך משמים ארץ תפארת ישראל.

« Et Il les a jetés vers une autre terre. » Le lamed de « vayashlikhem » est grand (rabbati), et il est connu qu’il est la plus grande de toutes les lettres, et ce qu’il est grand, il se peut qu’il fasse allusion au grand degré élevé, jeté au temps de l’exil, c’est ce qu’a dit Jérémie (Lamentations 2) « Il a jeté du ciel sur la terre la splendeur d’Israël », et de même il est écrit encore (Psaumes 78) « et Sa splendeur dans la main de l’adversaire », et c’est ce qui est écrit (Daniel 8) « et elle a jeté la vérité à terre », et c’est l’image (iqonin) de Yaaqov gravée sur le Trône de gloire. Et c’est ce qu’ils ont dit dans le Midrash Eikha : est-ce qu’ils me provoquent sinon à cause de l’image de Yaaqov gravée sur le Trône de gloire ? « Cette image est défigurée devant eux » (hada hi meqalqela le-appehon) ; c’est ce qui est écrit « Il a jeté du ciel sur la terre la splendeur d’Israël ».

וזהו שאמר דוד ע"ה (תהלים קב) כי נשאתני ותשליכני, כי המעלה הגבוהה הנשאת השליכה, וכיון שהשליך אותה מעלה לא זכר הדום רגליו, שהיא עטרת המקבלת מתפארת, בסוד (משלי ד) עטרת תפארת תמגנך, וזהו שכתוב (איכה ה) נפלה עטרת ראשנו, וכיון שנפלה נפלו ישראל, שנאמר (עמוס ה) נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. ובלשון הזה מצינו שאמר יחזקאל הנביא על מלכות בית דוד (יחזקאל יט) ותתש בחמה לארץ הושלכה.

Et c’est ce qu’a dit David, que la paix soit sur lui (Psaumes 102) « car Tu m’as élevé et Tu m’as jeté », car Il a jeté ce degré élevé et exalté ; et dès qu’Il a jeté ce degré, « il ne s’est pas souvenu du marchepied de ses pieds », qui est la couronne qui reçoit de la splendeur, dans le secret de (Proverbes 4) « une couronne de splendeur te protégera », et c’est ce qui est écrit (Lamentations 5) « la couronne de notre tête est tombée », et dès qu’elle est tombée, Israël est tombé, car il est dit (Amos 5) « elle est tombée, elle ne se relèvera plus, la vierge d’Israël ». Et dans cette expression nous trouvons qu’Ézéchiel le prophète a dit sur la royauté de la maison de David (Ézéchiel 19) « elle a été arrachée avec fureur, jetée à terre ».

הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו. כתב רש"י ז"ל, נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן דעד, לדרוש שאף על הנגלות לא ענש הרבים עד שעברו את הירדן, משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה. ומביא הירושלמי שאמר כן, אמר רבי שמעון בן לקיש בירדן קבלו עליהם הנסתרות, אמר להם יהושע אם אין אתם מקבלין עליכם הנסתרות באין מים ושוטפין אתכם, אמר רבי שמעון בן זבידא תדע לך שהרי עכן חטא ורובן של סנהדרין נפלו בעי. אמר להם בכם הותרה הרצועה, יצאה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות. ופירוש בכם הותרה הרצועה שאתם לוקים עכשיו על הנסתרות. ויש שפירש בכם הותרה הרצועה כשאמר משה בכם, כלומר פן יש בכם, אז הותרה הרצועה להענש על הנסתרות,

« Les choses cachées appartiennent à l’Éternel notre Dieu, et les révélées à nous et à nos fils. » Rachi, de mémoire bénie, a écrit : il y a des points sur « lanou ulevaneinu » et sur la lettre ayin de « ad », pour enseigner que même pour les choses révélées, Il n’a pas puni la multitude jusqu’à ce qu’ils aient passé le Jourdain, après qu’ils eurent accepté sur eux le serment au mont Guerizim et au mont Eval et fussent devenus garants l’un de l’autre. Et il apporte le Yerouchalmi qui a dit ainsi : Rabbi Shimon ben Lakish a dit : au Jourdain ils ont accepté sur eux les choses cachées ; Yehochoua leur dit : si vous n’acceptez pas sur vous les choses cachées, voici que les eaux viennent et vous emportent. Rabbi Shimon ben Zevida a dit : sache que Akhan a péché et que la plupart du Sanhédrin sont tombés à ‘Aï. Il leur dit : en vous la courroie a été desserrée ; une voix céleste sortit et dit : vous n’avez pas affaire aux choses cachées. Et l’explication de « en vous la courroie a été desserrée » : que vous êtes frappés maintenant pour les choses cachées. Et certains ont expliqué « en vous la courroie a été desserrée » quand Moché a dit « parmi vous », c’est-à-dire « de peur qu’il y ait parmi vous », alors la courroie a été desserrée pour être puni pour les choses cachées,

ורש"י פירש שם במסכת סנהדרין כי משקבלו עליהם השבועה נתחייבו בנסתרות, והיה ראוי לינקד לה' אלהינו כדי לדרוש שאין הנסתרות לה' לבדו כי גם לנו הם, אבל לפי שאין כבוד השם לינקד ונקד לנו ולבנינו במקומו. ועל כן הוצרך לינקד עי"ן כנגד אותיות לה' אלהינו להשלים י"א אותיות.

Et Rachi a expliqué là dans le traité Sanhédrin que dès qu’ils ont accepté sur eux le serment, ils sont devenus tenus pour les choses cachées, et il aurait convenu de ponctuer « laShem Eloheinou » afin d’enseigner que les choses cachées ne sont pas à l’Éternel seul mais qu’elles sont aussi à nous ; mais parce qu’il n’est pas honorable pour le Nom de le ponctuer, il a ponctué « lanou ulevaneinu » à sa place. Et c’est pourquoi il a fallu ponctuer le ayin en regard des lettres de « laShem Eloheinou » pour compléter onze lettres.

והרמב"ן ז"ל כתב, דעתי בדרך הפשט כי הנסתרות הם החטאים הנסתרים מן העושים אותן, כמו (תהילים י״ט:י״ג) שגיאות מי יבין מנסתרות נקני, יאמר הנסתרות לה' לבדו הם, אין בהם לנו עוון אשר חטא, אבל הנגלות שהן הזדונות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת חקת עולם, שכך קבלנו על אשר איננו פה לדורות עולם, ולפי שהביא באלה את ישראל לעשות כל המצות הוציא מן החרם העושה בשגגה, שלא יקולל באלה הזאת, עד כאן.

Et le Ramban, de mémoire bénie, a écrit : mon avis selon le sens simple est que les choses cachées sont les fautes cachées à ceux qui les commettent, comme (Psaumes 19,13) « les erreurs, qui les comprend ? Des choses cachées, purifie-moi » ; il dira : les choses cachées sont à l’Éternel seul, elles ne nous rendent pas coupables d’une faute, mais les choses révélées, qui sont les intentionnelles, sont à nous et à nos fils à jamais pour accomplir toutes les paroles de cette Torah, statut éternel, car ainsi nous avons accepté pour ceux qui ne sont pas ici pour les générations du monde ; et comme il a fait entrer par l’imprécation Israël dans l’accomplissement de tous les commandements, il a exclu de l’anathème celui qui agit par inadvertance, afin qu’il ne soit pas maudit par cette imprécation, jusqu’ici.

והחכם רבי אברהם ז"ל פירש, הנסתרות מי שיעבוד עבודה זרה בסתר משפטו ביד השי"ת והוא יפרע ממנו אין לנו בו חיוב.

Et le sage Rabbi Avraham, de mémoire bénie, a expliqué : les choses cachées : celui qui servira l’idolâtrie en secret, son jugement est entre les mains du Nom, béni soit-Il, et Il lui en demandera compte ; nous n’avons pas d’obligation à son égard.

ושמעתי בשם הרמב"ם ז"ל בפירוש פסוק זה, הנסתרות לה' אלהינו, יאמר סודות התורה הנסתרים וטעם המצות לשם יתעלה הם, ואם יזכה אדם שיקח אזנו שמץ מנהם בידיעת שרש המצוה ועקרה בנסתר שבה אל יפטר בכך מן הנגלה שלא יעשה המצוה בענין גופני, אין לו להמנע מזה, שהרי הנגלות לנו ולבנינו לעשות. והפירוש הזה בעצמו שהם יקר וספיר, אבל אינו בענין הפרשה.

Et j’ai entendu au nom du Rambam, de mémoire bénie, à propos de ce verset : « les choses cachées appartiennent à l’Éternel notre Dieu » : il dira que les secrets cachés de la Torah et la raison des commandements sont au Nom, élevé soit-Il, et si un homme mérite que son oreille perçoive un murmure d’entre eux dans la connaissance de la racine du commandement et de son essence dans son secret, qu’il ne s’en dispense pas, quant à la partie révélée, au point de ne pas accomplir le commandement de manière corporelle ; il n’a pas à s’en abstenir, car « les révélées sont à nous et à nos fils pour agir ». Et cette explication elle-même est un joyau précieux, un saphir, mais elle n’est pas dans le sujet de la section.

ויתכן לפרש הנסתרות לה' אלהינו, כי מפני שהזכיר בפסוק של מעלה ויתשם וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה, וגלות הנדחים והנפוצים הוא ארוך ביותר, והקץ סתום ונעלם ונסתר, לכך סמך מיד ואמר הנסתרות לה' אלהינו, כלומר אין לנו בו שום ידיעה כי הוא ענין נסתר לה' אלהינו לבדו ואין אתנו יודע עד מה, והנגלות לנו ולבנינו, כלומר כשיהיו אותן הנסתרות נגלות לנו ולבנינו עלינו לעשות את כל דברי התורה הזאת.

Et il se peut qu’on explique « les choses cachées appartiennent à l’Éternel notre Dieu » : puisqu’il a mentionné dans le verset précédent « Il les a arrachés et jetés vers une autre terre, comme aujourd’hui », et que l’exil des bannis et des dispersés est très long, et que le terme est scellé, caché et dissimulé, c’est pourquoi il a rattaché aussitôt et dit « les choses cachées appartiennent à l’Éternel notre Dieu » : c’est-à-dire nous n’avons à son sujet aucune connaissance, car c’est un secret connu de l’Éternel notre Dieu seul et il n’y a chez nous personne qui sache jusqu’à quand ; « et les révélées à nous et à nos fils » : c’est-à-dire que lorsque ces choses cachées seront révélées à nous et à nos fils, nous aurons à accomplir toutes les paroles de cette Torah.

ולמדנו הכתוב הזה כי תורתנו קיימת לעולם, לא תבטל בזמן מן הזמנים, ואפילו בזמן המשיח, וקיום תורת משה שוה בכל זמן, בין בזמן הנסתרות שהוא הגלות בין בזמן הנגלות שהיא הגאולה. ומזה דרשו רז"ל (דברים ט״ז:ג׳) ימי חייך, העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח. ועם הפירוש הזה יהיה הפסוק מכוון ונקשר עם מה שהזכיר בפרשה למעלה ולמטה.

Et nous avons appris de ce verset que notre Torah subsiste à jamais, ne sera annulée à aucun moment, même au temps du Messie, et que la subsistance de la Torah de Moché est égale en tout temps, tant au temps des choses cachées, qui est l’exil, qu’au temps des choses révélées, qui est la rédemption. Et de là nos Sages, de mémoire bénie, ont tiré (Deutéronome 16,3) « les jours de ta vie » : ce monde ; « tous les jours de ta vie » : pour inclure les jours du Messie. Et avec cette explication, le verset est en accord et lié avec ce qu’il a mentionné dans la section plus haut et plus bas.

ויש לך להתעורר במלת הנסתרת שהוא חסר וא"ו, הנסתרת כתיב, וירמוז הכתוב על השכינה. ומה שקראה הנסתרת לפי שהיתה מסתתרת בענן, והיא הנסתרת ממנו בזמן הגלות שאנחנו בו ובהסתר פנים ממה שכתוב (שם לב) אסתירה פני מהם, ויאמר הכתוב כי הנסתרת מבקשת רחמים לה' אלהינו שיגלה הקץ לנו ולבנינו. וכן מצינו כמה כתובים שמצריכין גאולה לעצמו, וכן דרשו רז"ל (תהילים ט׳:ט״ו) אגילה בישועתך, בישועתנו לא נאמר אלא בישועתך, וכן (שם ס) הושיעה ימינך וענני, וכן כתיב (שמואל ב ז׳:כ״ג) אשר פדית לך ממצרים גוים ואלהיו.

Et tu dois t’éveiller au mot « ha-nistarot », qui manque d’un vav : « ha-nistèrèt » est écrit, et l’Écriture fait allusion à la Présence. Et ce qu’il l’a appelée « la cachée » (ha-nistèrèt), c’est parce qu’elle se cachait dans la nuée, et elle est la cachée de nous au temps de l’exil où nous sommes, et dans la dissimulation de la face dont il est écrit (ibid. 32) « Je cacherai Ma face d’eux » ; et l’Écriture dira que la cachée demande miséricorde à l’Éternel notre Dieu, que la fin soit révélée à nous et à nos fils. Et de même nous trouvons plusieurs versets qui nécessitent une rédemption pour Lui-même, et ainsi nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué (Psaumes 9,15) « je me réjouirai de Ton salut » : « de notre salut » n’est pas dit mais « de Ton salut », et de même (ibid. 60) « sauve Ta droite et réponds-moi », et de même il est écrit (2 Samuel 7,23) « que Tu t’es racheté d’Égypte, nations et son dieu ».

והתבונן בדבר הנביא ע"ה שאמר (ישעיהו ל׳:י״ח) ולכן יחכה ה' לחננכם ולכן ירום לרחמכם, וכבר העירותיך על סוד פסוק זה בחבור זה. ויש לך להשכיל עוד כי מהפסוק הזה יוצא שם מומחה לשאלת חלום בצרוף אותיות והם שלשה שמות, כל שם ושם של שלש אותיות וכולן הן תשעה, והוא סוד הטי"ת הכפולה בשם הידוע, והשם הזה מעיד שאין במלת הנסתרות וא"ו, אמנם מצאנו וא"ו של אלהינו שנשארה יחידית מן הצרוף, וזה מבואר.

Et considère la parole du prophète, que la paix soit sur lui, qui a dit (Isaïe 30,18) « C’est pourquoi l’Éternel attend pour vous faire grâce et c’est pourquoi Il s’élève pour avoir pitié de vous », et je t’ai déjà rendu attentif au secret de ce verset dans cet ouvrage. Et tu dois aussi comprendre que de ce verset sort un nom éprouvé pour la demande de songe, par permutation de lettres, et ce sont trois noms, chaque nom de trois lettres, et ils sont tous neuf, et c’est le secret du tet doublé dans le Nom connu, et ce Nom témoigne que dans le mot « ha-nistarot » il n’y a pas de vav ; toutefois nous avons trouvé le vav de « Eloheinou » qui est resté seul de la permutation, et cela est clair.

ושבת עד ה' אלהיך וגו', בכל לבבך ובכל נפשך, ושב ה' אלהיך את שבותך. כבר ידעת מאמר רז"ל בפרק ראשון של עבודה זרה, אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, שנאמר (שם נז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. ובאור הכתוב כי לא לעולם אריב עם ישראל ולא לנצח אקצוף שלא אגאל אתכם, כי רוח מלפני יעטוף, כלומר מה שאני גואל אותם זהו בסבת הרוחות אשר הן יוצאין מלפניו, ונשמות שאני עשיתי שהן מתאחרות ליכנס בגוף, ומלת יעטוף לשון אחור, מלשון (בראשית ל) העטופים ללבן.

« Et tu reviendras jusqu’à l’Éternel ton Dieu, etc., de tout ton cœur et de toute ton âme, et l’Éternel ton Dieu fera revenir tes captifs. » Tu connais déjà la parole de nos Sages, de mémoire bénie, au premier chapitre d’Avoda Zara : le fils de David ne vient pas avant que s’achèvent toutes les âmes qui sont dans le corps, car il est dit (ibid. 57) « car l’esprit est enveloppé devant Moi, et les âmes, Moi les ai faites ». Et l’explication du verset : « car Je ne contesterai pas à jamais avec Israël et Je ne m’irriterai pas pour toujours » au point de ne pas vous racheter, « car l’esprit est enveloppé devant Moi », c’est-à-dire que Je les rachète en raison des esprits qui sortent de devant Lui, « et les âmes que J’ai faites » qui tardent à entrer dans le corps ; et le mot « ya‘atof » est expression de retard, de l’expression (Genèse 30) « les tardifs (ha‘atufim) pour Laban ».

ופירש הרמב"ן ז"ל כי לזה נסמכו שני הפסוקים זה לזה מלת נפשך למלת ושב לבאר כי כשתשובו בכל נפשכם עד ה' אלהיך, כלומר שכל הנפשות של ישראל שהן בגוף ישובו עד ה' ויזכו החדשות לצאת, ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך, וזה שאמר אתה ובניך, שהוא רמז לכל ישראל. וכן עוד ביבמות פרק הבא על יבמתו אמר אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות וגו', וכתיב בתריה (ישעיה נז) ואמר סלו סלו פנו דרך.

Et le Ramban, de mémoire bénie, a expliqué que c’est pour cela que ces deux versets ont été juxtaposés, le mot « nafshekha » au mot « veshav », pour expliquer que lorsque vous reviendrez de toute votre âme jusqu’à l’Éternel ton Dieu, c’est-à-dire que toutes les âmes d’Israël qui sont dans le corps reviendront jusqu’à l’Éternel et que les nouvelles mériteront de sortir, « et l’Éternel ton Dieu fera revenir tes captifs et aura compassion de toi et reviendra et te rassemblera », et c’est ce qu’il a dit « toi et tes fils », qui est une allusion à tout Israël. Et de même dans Yevamot, au chapitre Haba al yevamto, il a dit : le fils de David ne vient pas avant que s’achèvent toutes les âmes qui sont dans le corps, car il est dit « car l’esprit est enveloppé devant Moi et les âmes, etc. », et il est écrit après (Isaïe 57) « et il dira : frayez, frayez, dégagez le chemin ».

ושב וקבצך מכל העמים. כבר הזכרתי שהפרשה של מעלה תרמוז על בית ראשון שחרב בעון עבודה זרה ועל כן תזהיר על עבודה זרה ותעניש עליה גלות אל ארץ אחרת, והנדחים על עשרת השבטים שגלו ביד מלך אשור לחלח וחבור נהר גוזן וערי מדי.

« Et il reviendra et te rassemblera de tous les peuples. » J’ai déjà mentionné que la section précédente fait allusion au Premier Temple qui fut détruit à cause de la faute d’idolâtrie, et c’est pourquoi elle avertit sur l’idolâtrie et punit de l’exil vers une autre terre, et les bannis sont les dix tribus qui furent exilées par la main du roi d’Assyrie à Ḥalaḥ et Ḥavor, fleuve de Gozan, et aux villes de Médie.

ופרשה זו הסמוכה לה תוכיח כן כי בגלות עשרת השבטים ידבר, ולכך יתחיל בנדחים ואמר אשר הדיחך ה' אלהיך שמה, כי עמהם שהם רוב ישראל ידבר, ואחרי הקבוץ ההוא הזכיר עוד קבוץ אחר של גלות אחר והם הנפוצים אנחנו אלה פה יהודה ובנימין שאנו משועבדים תחת האויבים והשונאים אשר רדפונו, והנה אנחנו נפוצים ומפוזרים בארצותיהם, ומזה אמר אשר הפיצך ה' אלהיך שמה, כי עמנו ידבר. והזכיר שני פעמים ושב לרמוז על קבוץ שני גליות שהן שני קבוצין, גלות עשרת השבטים וגלות יהודה ובנימין.

Et cette section qui lui est adjacente le prouve, car elle parle de l’exil des dix tribus, et c’est pourquoi elle commence par les bannis et dit « où l’Éternel ton Dieu t’aura banni », car elle parle d’eux, qui sont la majorité d’Israël ; et après ce rassemblement il a mentionné encore un autre rassemblement d’un autre exil, et ce sont les dispersés, nous ici, Yehouda et Benjamin, qui sommes asservis sous les ennemis et les adversaires qui nous ont poursuivis, et voici que nous sommes dispersés et éparpillés dans leurs pays, et c’est pourquoi il a dit « où l’Éternel ton Dieu t’aura dispersé », car il parle de nous. Et il a mentionné deux fois « veshav » pour faire allusion au rassemblement de deux exils, qui sont deux rassemblements, l’exil des dix tribus et l’exil de Yehouda et Benjamin.

ועל זה אמר הנביא (ישעיהו נ״ו:ח׳) עוד אקבץ עליו לנקבציו, כי מלבד קבוץ הנדחים עוד יש על הנקבצים ההם קבוץ אחר והם יהודה ובנימין, ועל כן נראה מלשון הכתוב כי עקר התשובה עתידה שתהיה בהם, וזהו שאמר אשר הדיחך ושבת, כי עמהם שהם נדחים ידבר בהבטחת התשובה, ואחר שיהיו הם נגאלין הוסיף לומר ושב וקבצך, קבוץ שני לרמוז על גאולתנו זה אנחנו יהודה ובנימין הנפוצים, ומזה אמר אשר הפיצך. ואחרי כן חוזר ומדבר עם הנדחים כבתחלה, זהו שאמר אם יהיה נדחך בקצה השמים, הבטיח אותם שיוציאם אל הארץ וירשוה.

Et c’est ce qu’a dit le prophète (Isaïe 56,8) « J’en rassemblerai encore auprès de lui, en plus de ses rassemblés », car outre le rassemblement des bannis il y a encore pour ces rassemblés un autre rassemblement, et ce sont Yehouda et Benjamin, et c’est pourquoi il paraît d’après le langage de l’Écriture que l’essentiel du retour est destiné à être chez eux, et c’est ce qu’il a dit « où Il t’a banni, et tu reviendras », car il parle d’eux, qui sont bannis, dans la promesse du retour ; et après qu’ils seront rachetés, il a ajouté à dire « et il reviendra et te rassemblera », un second rassemblement pour faire allusion à notre rédemption, nous Yehouda et Benjamin dispersés, et c’est pourquoi il a dit « où Il t’a dispersé ». Et après cela il revient et parle aux bannis comme au début, c’est ce qu’il a dit « si ton banni est à l’extrémité des cieux » : il leur a promis de les faire sortir vers le pays et de le posséder.

ורמז בזה שלש ירושות, ובשלישית תגדל מעלתם יותר ממעלת דורו של דוד ושל שלמה ע"ה, והבטיחם עוד בבטול יצר הרע ובהסרת הקנאה והשנאה, והוא שאמר והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטבך והרבך מאבותיך, ואמר עוד ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך. וטעם ואתה תשוב, הבטחה שהם עתידין לעשות כן שישיבו בתשובה.

Et il a fait allusion par là à trois héritages, et dans le troisième leur degré grandira davantage que le degré de la génération de David et de Salomon, que la paix soit sur eux, et il leur a promis encore l’annulation de l’inclination au mal et la suppression de la jalousie et de la haine, et c’est ce qu’il a dit « et l’Éternel ton Dieu te fera entrer dans le pays qu’ont hérité tes pères, et tu l’hériteras, et Il te fera du bien et te multipliera plus que tes pères », et il a dit encore « et l’Éternel ton Dieu circoncira ton cœur et le cœur de ta descendance ». Et le sens de « et toi tu reviendras » est la promesse qu’ils sont destinés à faire ainsi, qu’ils reviendront en repentir.

אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה. דרשו רז"ל בסדר עולם, אשר ירשו אבותיך וירשתה, ירושה ראשונה ושניה יש להן, שלישית אין להן. כלומר ירושה ראשונה שקדשה יהושע לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא יש להן ושניה גם כן שקדשה עזרא ובית דינו לשעתה ולעתיד לבא יש להן, שלישית אין להן, אינה צריכה קדושה שהרי מקודשת ועומדת היא על ידי עזרא ובית דינו שקדשה לשעתה ולדורות, כן פירש הרב מורי ר"ש נ"ע.

« Vers le pays qu’ont hérité tes pères, et tu l’hériteras. » Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué dans Seder Olam : « qu’ont hérité tes pères et tu hériteras » : un premier héritage et un deuxième existent pour eux, un troisième n’existe pas pour eux. C’est-à-dire que le premier héritage, que sanctifia Yehochoua pour son temps et ne sanctifia pas pour l’avenir, ils l’ont ; et le deuxième aussi, que sanctifièrent Ezra et son tribunal pour leur temps et pour l’avenir, ils l’ont ; un troisième, ils ne l’ont pas : il n’a pas besoin de sanctification, car il est sanctifié et subsiste par Ezra et son tribunal qui l’ont sanctifié pour son temps et pour les générations ; ainsi a expliqué le Rav R. Sh., mon maître, que son repos soit en Éden.

ויתכן לומר ירושה ראשונה ושניה יש להן, שירשו ארץ ישראל בראשונה ובשניה, בראשונה על ידי יהושע ובשניה על ידי עזרא, אבל לא ירשו שאר ארצות, אבל שלישית לא תהיה להם ירושת הארץ לבדה אלא כל העולם, וזהו שאמר והיטבך והרבך מאבותיך, ולכך הזכיר בשני הבתים ירושה, ובשלישי הזכיר מעלה היתרה על שניהם.

Et il se peut qu’on dise « un premier et un deuxième existent pour eux » : qu’ils ont hérité la terre d’Israël la première fois et la deuxième, la première par Yehochoua et la deuxième par Ezra, mais ils n’ont pas hérité les autres pays, mais la troisième fois ils n’auront pas seulement l’héritage du pays mais le monde entier, et c’est ce qu’il a dit « Il te fera du bien et te multipliera plus que tes pères », c’est pourquoi il a mentionné héritage pour les deux Temples, et pour le troisième il a mentionné un degré supérieur à eux deux.

וזה דומה למה שדרשו במקום אחר, מפני מה כל השירות כלן בלשון נקבה ושיר של עתיד בלשון זכר, דכתיב (תהילים צ״ו:א׳) שירו לה' שיר חדש, וכתיב (ישעיהו כ״ו:א׳) ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה, מה נקבה זו מתעברת ויולדת וחוזרת ומתעברת כך ישראל נגאלין וחוזרין וגולין, אבל לעתיד משיהיו נגאלין שוב אינן גולין, ועוד מה נקבה זו נוטלת עשור נכסים, כך ישראל בגאולה ראשונה כבשו שבעה עממין, שהן אחד מעשרה לשבעים אומות אבל לעתיד לבא עתידין שיירשו כל העולם כולו כזכר היורש כל נכסי אביו, דכתיב (יחזקאל מ״ח:ל״ג) שער יששכר אחד שער זבולן אחד.

Et c’est semblable à ce qu’ils ont expliqué ailleurs : pourquoi tous les cantiques sont au féminin et le cantique du futur au masculin ? Car il est écrit (Psaumes 96,1) « chantez à l’Éternel un cantique nouveau », et il est écrit (Isaïe 26,1) « en ce jour-là sera chanté ce cantique dans le pays de Yehouda » ; de même que la femme conçoit, enfante et conçoit à nouveau, ainsi Israël est racheté et revient et est exilé, mais dans le futur, dès qu’ils seront rachetés, ils ne seront plus exilés ; et encore, de même que la fille reçoit un dixième des biens, ainsi Israël dans la première rédemption conquit sept nations, qui sont un dixième des soixante-dix nations, mais dans le futur ils hériteront du monde entier comme le fils hérite de tous les biens de son père, car il est écrit (Ézéchiel 48,33) « la porte de Yissakhar, une ; la porte de Zevouloun, une ».

ובמדרש תנחומא בסוף סדר שופטים (זכריה י״ג:ח׳) והשלישית יותר בה, שאינן מתישבין בארצם אלא בגאולה שלישית, גאולה ראשונה זו גאולה מצרים, גאולה שניה זו גאולת עזרא, השלישית אין לה הפסק, עד כאן. ועוד באלה הדברים רבה, (דברים א׳:ח׳) לתת להם ולזרעם אחריהם, לתת להם אלו עולי מצרים, ולזרעם אלו עולי בבל, אחריהם לימות המשיח.

Et dans le Midrash Tanhouma, à la fin du seder Shoftim (Zacharie 13,8) « mais le tiers y restera », car ils ne s’établissent dans leur pays que dans la troisième rédemption : la première rédemption est la rédemption d’Égypte, la deuxième rédemption est la rédemption d’Ezra, la troisième n’a pas d’interruption, jusqu’ici. Et encore dans Eleh haDevarim Rabba, (Deutéronome 1,8) « pour leur donner, à eux et à leur descendance après eux » : « pour leur donner » ce sont ceux qui montèrent d’Égypte, « et à leur descendance » ce sont ceux qui montèrent de Babylone, « après eux » aux jours du Messie.

ומל ה' אלהיך את לבבך. כתב הרמב"ן ז"ל, שיסיר מהם ערלת הלב, כי החמדה ושאר התאוות הן ערלת הלב והחומד והנוטה אל התאוות נקרא ערל, כענין שכתוב (ירמיהו ט׳:כ״ה) וכל בית ישראל ערלי לב, וכל מי שאינו חומד ולא מתאוה נקרא מול לב, ולכך הבטיחם בזמן שיעשה הלב בטבעו מה שהשכל מחייב כי ישוב הזמן למה שהיה קודם חטאו של אדם, וזהו שאמר ירמיה (שם לא) הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה, לא כברית אשר כרתי וגו', זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, וכתיבת התורה על הלב הוא בטול יצר הרע והסרת התאוות כלן שהיא מילת הלב.

« Et l’Éternel ton Dieu circoncira ton cœur. » Le Ramban, de mémoire bénie, a écrit : qu’Il ôtera d’eux le prépuce du cœur, car le désir et les autres convoitises sont le prépuce du cœur, et celui qui désire et incline vers les convoitises est appelé incirconcis, comme il est écrit (Jérémie 9,25) « et toute la maison d’Israël est incirconcise de cœur » ; et quiconque ne désire pas et ne convoite pas est appelé circoncis de cœur, et c’est pourquoi il leur a promis un temps où le cœur fera naturellement ce que l’intellect exige, car on reviendra à ce qu’il était avant la faute d’Adam ; et c’est ce qu’a dit Jérémie (ibid. 31) « Voici que des jours viennent, dit l’Éternel, où Je conclurai avec la maison d’Israël et la maison de Yehouda une alliance nouvelle, non comme l’alliance que J’ai conclue, etc., voici l’alliance que Je conclurai avec la maison d’Israël après ces jours-là : Je mettrai Ma Torah au milieu d’eux et Je l’écrirai sur leur cœur » ; et l’inscription de la Torah sur le cœur est l’annulation de l’inclination au mal et la suppression de toutes les convoitises, qui est la circoncision du cœur.

ועשית את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום. אחר שאמר ושבת, ואמר ואתה תשוב, הוסיף ואמר אשר אנכי מצוך היום. וכן אמר למעלה ככל אשר אנכי מצוך היום, וזה לבאר כי עקר התשובה אינו אלא לאחוז ולתמוך דרך תורת משה, ולכך יזכיר עם התשובה בכל פעם ופעם אשר אנכי מצוך היום. וזה דבר ירמיה (ירמיהו ב׳:י״ז) הלא זאת תעשה לך עזבך את ה' אלהיך בעת מוליכך בדרך, כלומר בדרך הידוע הוא דרך תורת משה שהחזיקו בו אבותיך הראשונים.

« Et tu feras tous Ses commandements que je te commande aujourd’hui. » Après qu’il a dit « et tu reviendras », et qu’il a dit « et toi tu reviendras », il a ajouté et dit « que je te commande aujourd’hui ». Et de même il a dit plus haut « selon tout ce que je te commande aujourd’hui », et cela pour expliquer que l’essentiel du repentir n’est que de saisir et de soutenir la voie de la Torah de Moché, et c’est pourquoi il mentionne avec le repentir chaque fois « que je te commande aujourd’hui ». Et c’est la parole de Jérémie (Jérémie 2,17) « N’est-ce pas ceci que tu t’es fait, d’avoir abandonné l’Éternel ton Dieu au temps où Il te conduisait sur le chemin ? », c’est-à-dire sur le chemin connu, qui est la voie de la Torah de Moché dans laquelle tes pères premiers se sont maintenus.

כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבותיך. יתכן שירמוז הכתוב הזה לחזרת המלך עם הכלה בזמן הגאולה, ושעור הכתוב כן, כי ישוב ה' לטוב לשוש עליך כאשר שש על אבותיך, ובאור הענין כי השם הנכבד יותירך בכל מעשה ידיך, כלומר יתן לך יתרון טובה כשישוב המלך אל המלכות, ואז ישוש עליך כאשר שש על אבותיך. ואם תשאל מתי ישוב, על כן הזכיר אחריו כי תשמע, כי תשוב, על דרך הכתוב (מלאכי ג׳:ז׳) שובו אלי ואשובה אליכם, ולמדנו כי הדבר תלוי בתשובה, ובאור ואשובה אליכם, ואשוב לה"א אחרונה, לצרככם, והבן זה.

« Car l’Éternel reviendra se réjouir sur toi pour le bien, comme Il s’est réjoui sur tes pères. » Il se peut que ce verset fasse allusion au retour du Roi avec la Fiancée au temps de la rédemption, et la teneur du verset est : « car l’Éternel reviendra pour le bien se réjouir sur toi comme Il s’est réjoui sur tes pères », et l’explication du sujet : le Nom honoré te fera abonder en toute l’œuvre de tes mains, c’est-à-dire Il te donnera un surcroît de bien quand le Roi reviendra à la royauté, et alors Il se réjouira sur toi comme Il s’est réjoui sur tes pères. Et si tu demandes quand Il reviendra, c’est pourquoi il a mentionné après « si tu écoutes », « si tu reviens », dans la voie de l’Écriture (Malachie 3,7) « revenez à Moi et Je reviendrai à vous », et nous avons appris que la chose dépend du repentir, et l’explication de « Je reviendrai à vous » : Je reviendrai au hé final, pour répondre à vos besoins, et comprends cela.

כי המצוה הזאת. יאמר זה על התורה, כלשון (דברים ח׳:א׳) כל המצוה אשר אנכי מצוך היום. לא נפלאת היא אין ענינה נסתר ומכוסה שלא תוכל לעשותה, וזהו שאמר לא בשמים היא, שהוא באור ללא נפלאת היא, וכן לא מעבר ליום באור ללא רחוקה היא. והים זה הוא הים הגדול שהוא חשוך והוא מן הנמנע שיהיו בני אדם רשאין ליכנס שם מפני חשכת המים, ואין הכוונה בשאר הימים שבני אדם יכולין להכנס בהם, לפי שכשם שאמר לא בשמים היא והיא מניעה שהרי מן הנמנע שיעלה אדם בשמים, כך מעבר לים הוא מניעה.

« Car ce commandement. » Il dit cela de la Torah, selon l’expression (Deutéronome 8,1) « tout le commandement que je te commande aujourd’hui ». « Il n’est pas trop merveilleux » : son sujet n’est pas caché et couvert au point que tu ne puisses l’accomplir, et c’est ce qu’il a dit « il n’est pas dans le ciel », qui est une explication de « il n’est pas trop merveilleux », et de même « ni au-delà de la mer » est une explication de « il n’est pas éloigné ». Et cette mer est la grande mer, qui est ténébreuse, et il est impossible que les humains aient le droit d’y entrer à cause de l’obscurité des eaux, et l’intention n’est pas les autres mers où les humains peuvent entrer, car de même qu’il a dit « il n’est pas dans le ciel », et c’est un empêchement car il est impossible qu’un homme monte au ciel, de même « au-delà de la mer » est un empêchement.

לא בשמים היא. יתכן לפרש כי מפני שהתורה הזאת היתה בשמים, יאמר מעתה לא בשמים היא, שכבר הורדתיה לכם משם, ומלת היא תרמוז כי החכמה העליונה בשמים.

« Il n’est pas dans le ciel. » Il se peut qu’on explique que, puisque cette Torah était dans le ciel, il dira désormais « elle n’est pas dans le ciel », car Je vous l’ai déjà fait descendre de là, et le mot « hi » fera allusion à ce que la sagesse suprême est dans le ciel.

ולא מעבר לים היא. זה ים אוקיאנוס הוא הסובב את כל הישוב ששם החכמה העליונה, ולכך הוצרך להזכיר ים, שאם לא כן היה לו להזכיר התהום, ושיאמר לא בתהום היא, כדבר איוב שאמר (איוב כ״ח:י״ד) תהום אמר לא בי היא, והיה הספור יותר נאות להזכיר דרך עליה ודרך ירידה. והזכיר על כל דבר ודבר מלת היא שהוא לשון מעוט, ולרבות החכמה העליונה המקפת את הכל, מקפת את הגלגלים והגלגלים את הים והים את הישוב, וזהו שאמר לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, להורות כי יש חכמה רחוקה, וכן לא בשמים היא, ולא מעבר לים היא.

« Et elle n’est pas au-delà de la mer. » C’est la mer Océane, qui entoure toute la terre habitée, où est la sagesse suprême, et c’est pourquoi il a fallu mentionner la mer, car sinon il aurait dû mentionner l’abîme et dire « elle n’est pas dans l’abîme », comme la parole de Job qui dit (Job 28,14) « l’abîme dit : elle n’est pas en moi », et le récit aurait été plus convenable pour mentionner une voie de montée et une voie de descente. Et il a mentionné pour chaque chose le mot « hi », qui est expression de restriction, et pour inclure la sagesse suprême qui entoure tout, entoure les sphères, et les sphères la mer, et la mer la terre habitée, et c’est ce qu’il a dit « elle n’est pas trop merveilleuse pour toi et elle n’est pas éloignée », pour enseigner qu’il y a une sagesse éloignée, et de même « elle n’est pas dans le ciel », et « elle n’est pas au-delà de la mer ».

ועוד נוכל לומר כי הזכיר ארבעה פעמים מלת היא כנגד ארבעה יסודות העליונים הנמשכים ונאצלים מן החכמה העליונה, ואלו שמותם ברמז, אברהם יצחק ויעקב ודוד, נאצלו מהם כנגדם בעולם הנפרדים ארבע חיות הקודש וארבעה אופנים, ובעולם השפל הזה ארבעה יסודות שהם קיום כל מורכב ועמידתו.

Et nous pouvons dire encore qu’il a mentionné quatre fois le mot « hi » en regard des quatre fondements supérieurs qui découlent et émanent de la sagesse suprême, et voici leurs noms en allusion : Avraham, Yits’haq, Yaaqov et David ; en regard d’eux ont émané dans le monde des séparés les quatre Ḥayyot de sainteté et les quatre Ofanim, et dans ce monde inférieur les quatre fondements, qui sont la subsistance de tout composé et sa stabilité.

ובמדרש לא בשמים היא, לא תמצא בגסי הרוח, ולא מעבר לים היא, לא תמצא לא בסחרנין ולא בתגרין, שמואל אמר אין התורה מצויה לא באסטרולוגין ולא באצטגנינין, שנאמר לא בשמים היא, אין התורה מצויה אלא במי שמתעסק במלאכת שמים. אמרו לו לשמואל והלא אסטרולוגוס אתה, אמר להם מימי לא הסתכלתי בחכמה זו אלא בשעה שהייתי נפנה לבית המים, עד כאן.

Et dans le Midrash « elle n’est pas dans le ciel » : tu ne la trouveras pas chez les orgueilleux, « et elle n’est pas au-delà de la mer » : tu ne la trouveras ni chez les marchands ni chez les négociants. Shemouel dit : la Torah ne se trouve ni chez les astrologues ni chez les astronomes, car il est dit « elle n’est pas dans le ciel » : la Torah ne se trouve que chez celui qui s’occupe de l’œuvre des cieux. Ils dirent à Shemouel : n’es-tu pas astrologue ? Il leur dit : de ma vie je n’ai regardé cette science, sauf à l’heure où je me rendais aux latrines, jusqu’ici.

ועל חכמות אלו היה מזהיר ישעיה לישראל ואמר להן (ישעיהו נ״ה:ב׳) למה תשקלו כסף בלוא לחם ויגיעכם בלוא לשבעה, יאמר להם אתם שוקלים כסף ומפזרים ממון לקנות חכמות שאינן לחם ואין הנפש נזונית בהן, או למה אתם יגעים ומאבדים כוחכם ומכלים ימיכם בדברים שלא תשבע נפשכם מהם, שמעו שמוע אלי ואכלו טוב, היא התורה הנקראת לקח טוב, כי זהו הלחם האמתי ושיהיה לכם לשבעה, וכן תתענג בדשן נפשכם, כלומר בלחם הזה תתענג נפשכם בזיו העליון כמו שהגוף מתענג בדשן, וכן אמר דוד על תענוג הנפש (תהילים ס״ג:ו׳) כמו חלב ודשן תשבע נפשי.

Et sur ces sciences, Isaïe avertissait Israël et leur disait (Isaïe 55,2) « Pourquoi pesez-vous de l’argent pour ce qui n’est pas du pain, et votre labeur pour ce qui ne rassasie pas ? » : il leur dit : vous pesez de l’argent et dispersez de la fortune pour acheter des sciences qui ne sont pas du pain et dont l’âme n’est pas nourrie, ou bien : pourquoi vous fatiguez-vous et perdez-vous votre force et consumez-vous vos jours en choses dont votre âme ne se rassasiera pas ; « écoutez-Moi bien et mangez ce qui est bon », c’est la Torah appelée « bonne doctrine », car c’est le pain véritable et il sera pour vous une satiété, et de même « et votre âme se délectera de graisse », c’est-à-dire de ce pain votre âme se délectera de l’éclat suprême comme le corps se délecte de graisse, et ainsi a dit David sur le délice de l’âme (Psaumes 63,6) « comme de moelle et de graisse mon âme sera rassasiée ».

ומכאן שאין להתעסק בשאר החכמות אלא בעיקר שהיא תורתנו. צא ולמד משמואל שלא היה מתעסק בהם אלא במקום האסור לדבר שם דברי תורה, והוא מקום בלתי טהור, וכן אמרו רז"ל צא ובקש שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמד חכמת יונית.

Et de là, il ne faut pas s’occuper des autres sciences sinon de l’essentiel qui est notre Torah. Va et apprends de Shemouel qu’il ne s’en occupait qu’en un lieu où il est interdit de dire des paroles de Torah, et c’est un lieu non pur, et ainsi ont dit nos Sages, de mémoire bénie : sors et cherche une heure qui n’est ni du jour ni de la nuit et apprends la science grecque.

והטעם מפני שמתוך עסק שאר החכמות יבא האדם לפעמים בדת לידי נטיה מדרך האמת, כי אין לך שום חכמה בעולם שאין בה פסולת וסיג, כי לכך נמשלות החכמות כלן לכסף, כי הכסף ברוב יש בו סיגים ואינו כסף צרוף, אבל תורתנו כסף שאין בו סיג כלל, ולכך נמשלה לכסף צרוף, הוא שכתוב (תהילים י״ב:ז׳) כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים.

Et la raison est que du fait de l’occupation avec les autres sciences l’homme en vient parfois, en matière de religion, à s’écarter de la voie de la vérité, car il n’y a aucune science au monde qui n’ait en elle déchet et scories, c’est pourquoi toutes les sciences sont comparées à l’argent, car l’argent contient la plupart du temps des scories et n’est pas de l’argent affiné, mais notre Torah est un argent sans aucune scorie, c’est pourquoi elle est comparée à de l’argent affiné, c’est ce qui est écrit (Psaumes 12,7) « de l’argent affiné au creuset, sur la terre, purifié sept fois ».

מי יעלה לנו השמימה. יש בכאן רמז כי השם המיוחד לא תתכן השגתו כי אם לעם ישראל הנמולים שהם חתומים באות ברית קדש, ומצינו ג"כ שלא יתנבא מעומד אלא מי שהוא נמול, שכן מצינו באברהם קודם המילה שכתוב בו (בראשית יז) ויפול על פניו, לא היה מתנבא אלא נופל, לאחר המילה מעומד שכן כתוב (שם יח) ואברהם עודנו עומד לפני ה', ובלעם לא התנבא מעולם אלא נופל שנאמר (במדבר כ״ד:ד׳) נופל וגלוי עינים, וכן רמזו משה במה שאמר להקב"ה בסנה (שמות ג׳:י״ג-י״ד) ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, יאמר כי הנמולים ישאלוהו על השם המיוחד.

« Qui montera pour nous au ciel ? » Il y a ici une allusion que le Nom unique ne peut être perçu que par le peuple d’Israël, les circoncis, qui sont marqués du signe de l’alliance sainte, et nous trouvons aussi qu’on ne prophétise pas debout, sinon celui qui est circoncis, car nous trouvons chez Avraham avant la circoncision, dont il est écrit (Genèse 17) « et il tomba sur sa face », qu’il ne prophétisait qu’étant tombé, et après la circoncision debout, car il est écrit (ibid. 18) « et Avraham se tenait encore devant l’Éternel », et Bilam ne prophétisa jamais qu’étant tombé, car il est dit (Nombres 24,4) « tombé, et les yeux découverts », et de même Moché y a fait allusion dans ce qu’il a dit au Saint, béni soit-Il, au buisson (Exode 3,13-14) « et ils me diront : quel est Son nom ? Que leur dirai-je ? » : il dira que les circoncis Le questionneront sur le Nom unique.

ומפני שהמצוה חתומה באות ברית קדש, על כן אמרו במדרש (שיר השירים ב׳:ז׳) בצבאות או באילות השדה, צבא שיש לי בה אות. ולא אמרו שהיה לי לאות. והזכיר הכתוב ברמז מילת הבשר בחתימת השם המיוחד אחר שהזכיר בפירוש מילת הלב באמרו למעלה ומל ה' אלהיך את לבבך וגו', כי מילת הלב הוא בטול יצר הרע, וכשיתבטל היצר הרע נמצאו אבריו של אדם כולם נמשכים ומדובקים בשם המיוחד ויעשו בטבע מה שהשכל מחייב. ובא הרמז בפרשה הזאת להורות כי בזמן הגאולה יהיו כל ישראל בעלי ההשגה מולי הלב והבשר, דבקים בשם המיוחד, וזהו רמז מי יעלה לנו השמימה. וכן אמר הנביא ע"ה (ירמיהו ל״א:ל״ד) כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.

Et parce que le commandement est marqué du signe de l’alliance sainte, ils ont dit pour cela dans le Midrash (Cantique des Cantiques 2,7) « par les gazelles (tseva’ot) ou les biches des champs » : une armée (tsava) en qui j’ai un signe (ot). Et ils n’ont pas dit « que j’ai pour signe ». Et l’Écriture a mentionné par allusion la circoncision de la chair dans le sceau du Nom unique après avoir mentionné explicitement la circoncision du cœur en disant plus haut « et l’Éternel ton Dieu circoncira ton cœur, etc. », car la circoncision du cœur est l’annulation de l’inclination au mal, et quand l’inclination au mal sera annulée, il se trouve que tous les membres de l’homme sont attirés et attachés au Nom unique et feront par nature ce que l’intellect exige. Et l’allusion vient dans cette section pour enseigner qu’au temps de la rédemption, tout Israël seront des maîtres de perception, circoncis du cœur et de la chair, attachés au Nom unique, et c’est l’allusion de « qui montera pour nous au ciel ». Et ainsi dit le prophète, que la paix soit sur lui (Jérémie 31,34) « car tous Me connaîtront, depuis leur plus petit jusqu’à leur plus grand ».

בפיך ובלבבך לעשותו. הזכיר בכאן שלשה דברים, הפה והלב והמעשה. והנה כל המצות נכללות בשלשה חלקים אלו, כי יש מצות תלויות בפה ויש תלויות בלב ויש במעשה, ועל זה דרשו רז"ל על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, על התורה זהו בפיך, ועל העבודה זהו בלבבך זו עבודה שבלב, ועל גמילות חסדים זהו לעשותו. ומן הידוע כי המצות התלויות בלב עבודה גדולה להקב"ה מן המצות התלויות בדבור, ולכך אמרו רז"ל פוסק מדברי תורה לפסוק קריאת שמע, ואמרו על פסוק ראשון זו היא ק"ש של רבי יהודה הנשיא.

« Dans ta bouche et dans ton cœur, pour l’accomplir. » Il a mentionné ici trois choses, la bouche, le cœur et l’action. Et voici que tous les commandements sont inclus dans ces trois parties, car il y a des commandements qui dépendent de la bouche, d’autres du cœur, d’autres de l’action, et sur cela nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : sur trois choses le monde repose : sur la Torah, sur le service et sur les actes de bonté ; sur la Torah, c’est « dans ta bouche » ; sur le service, c’est « dans ton cœur », c’est le service du cœur ; sur les actes de bonté, c’est « pour l’accomplir ». Et il est connu que les commandements qui dépendent du cœur sont un service plus grand pour le Saint, béni soit-Il, que les commandements qui dépendent de la parole, et c’est pourquoi nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : on interrompt les paroles de Torah pour réciter le verset du Chema, et ils ont dit du premier verset : c’est le Chema de Rabbi Yehouda Hanassi.

והתלויות בדבור עבודה גדולה יותר מן התלויות במעשה, ולכך אמרו גדולה תורה יותר מכל הקרבנות כלן, שנאמר (ויקרא ז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. ומפני זה הזכיר ובלבבך באמצע לחשיבותו מכלן והזכיר לעשותו אחריו.

Et celles qui dépendent de la parole sont un service plus grand que celles qui dépendent de l’action, et c’est pourquoi ils ont dit : la Torah est plus grande que tous les sacrifices, car il est dit (Lévitique 7) « voici la Torah pour l’holocauste, l’offrande, le sacrifice pour le péché, le sacrifice de culpabilité, les consécrations et le sacrifice de paix ». Et pour cela il a mentionné « dans ton cœur » au milieu à cause de son importance sur tous, et il a mentionné « pour l’accomplir » après lui.

וכתב הרמב"ן ז"ל, בפיך ובלבבך הוא ענין הודוי על התשובה שהזכיר למעלה, ואמר, כי המצוה הזאת, על התשובה נאמר שהוא מצווה בה, כמו שאמר ושבת עד ה' אלהיך, ואמר לא נפלאת היא ולא רחוקה, כי אף בהיותם בארץ אויביהם בגלות והם נדחים ונפוצים יכולין הם לשוב בתשובה בכל מקום שהם, אף אם היו בסוף העולם קרוב אליך הדבר מאד לעשותו בשני דברים אלו, בפיך ובלבבך, שתסכים במחשבתך ותגמור בלבך ותתודה בפיך.

Et le Ramban, de mémoire bénie, a écrit : « dans ta bouche et dans ton cœur » est le sujet de la confession sur le repentir qu’il a mentionné plus haut, et il a dit « car ce commandement » : il est dit du repentir qu’il en est commandé, comme il a dit « et tu reviendras jusqu’à l’Éternel ton Dieu », et il a dit « il n’est pas trop merveilleux ni éloigné », car même lorsqu’ils sont dans le pays de leurs ennemis en exil, bannis et dispersés, ils peuvent revenir en repentir en tout lieu où ils sont, même s’ils étaient à l’extrémité du monde, « la chose est très proche de toi pour l’accomplir » par ces deux choses, « dans ta bouche et dans ton cœur » : que tu consentes par ta pensée, que tu décides dans ton cœur et que tu te confesses de ta bouche.

ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב. מכאן שהרשות נתונה לו לאדם והבחירה בידו לעשות טוב או רע, שאם לא כן לא היה מקום לתורה והיה העונש והשכר בטל. וטעם את החיים ואת הטוב, בקיום התורה. ואת המות ואת הרע אם לא יקיימוה. או יאמר החיים והטוב והמות והרע, על התורה עצמה, וכענין שאמר (יחזקאל כ) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם, כי התורה לצדיק היא החיים והטוב, ולרשע הוא המות והרע.

« Vois, j’ai mis devant toi aujourd’hui la vie et le bien. » De là, que la liberté est donnée à l’homme et que le choix est entre ses mains de faire le bien ou le mal, car sinon il n’y aurait pas de place pour la Torah et le châtiment et la récompense seraient annulés. Et le sens de « la vie et le bien » : dans l’observance de la Torah, « et la mort et le mal » si elle n’est pas observée. Ou bien il dira « la vie et le bien et la mort et le mal » à propos de la Torah elle-même, et comme il a dit (Ézéchiel 20) « et Moi aussi Je leur ai donné des lois non bonnes et des jugements par lesquels ils ne vivront pas », car la Torah est pour le juste la vie et le bien, et pour le méchant elle est la mort et le mal.

ויתכן לפרש ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, כי סמך הכתוב פרשה זו לפרשה של מעלה שהיא מדברת בהבטחת הגאולה, ולפי שזמן תחיית המתים עתיד להיותו סמוך לזמן הגאולה מנין רא"ה, ולכך סמך לפרשת הגאולה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ומזה אמר שלמה (שיר השירים ח׳:י״ב) האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו, ומאתים, שש שנים על מאתים, וגלה לך כי זמן תחיית המתים מאתים ושש אחר ביאת שלמה, כלומר ביאת המשיח שהוא מזרע שלמה, והנה סמיכות מלת ראה רומז אל הזמן הסמוך.

Et il se peut qu’on explique « Vois, j’ai mis devant toi aujourd’hui la vie et le bien » : que l’Écriture a rattaché cette section à la section précédente qui parle de la promesse de la rédemption, et parce que le temps de la résurrection des morts est destiné à être proche du temps de la rédemption — selon le nombre de « ra’eh » —, c’est pourquoi elle a rattaché à la section de la rédemption « vois, j’ai mis devant toi aujourd’hui la vie et le bien », et de là Salomon a dit (Cantique des Cantiques 8,12) « les mille sont à toi, Salomon, et deux cents pour ceux qui gardent son fruit », et deux cents, six ans en plus de deux cents, et il t’a révélé que le temps de la résurrection des morts aura lieu deux cent six ans après la venue de Salomon, c’est-à-dire la venue du Messie qui est de la descendance de Salomon, et voici que la proximité du mot « ra’eh » fait allusion au temps proche.

ומה שנחתמה פרשת הגאולה של מעלה במלת לעשותו, כדי להשוות ענין הגאולה למעשה בראשית שנחתם (בראשית ב׳:ג׳) אשר ברא אלהים לעשות, והשוה אחרית הזמן עם ראשית הזמן למען הודיעך כי שוין הן לענין פעולות הטבע ומנהגו של עולם, כי כן ינהג בזמן המשיח כל מנהג הטבע כמעשה בראשית. ובפירוש אמרו כן אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד גליות בלבד.

Et que la section de la rédemption plus haut se conclue par le mot « laassoto », c’est pour égaler le sujet de la rédemption à l’œuvre de la création, qui se conclut (Genèse 2,3) « que Dieu a créé pour faire », et il a égalisé la fin des temps avec le commencement des temps afin de te faire savoir qu’ils sont égaux quant aux actions de la nature et à la conduite du monde, car il conduira au temps du Messie toute la conduite de la nature comme à l’œuvre de la création. Et ils l’ont dit explicitement : il n’y a entre ce monde-ci et les jours du Messie que la soumission aux royaumes étrangers.

ותוספת הוא"ו לרמוז כי האלף הששי ינהוג מנהג ששת ימי המעשה, וסמך לו מיד ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, להודיע כי בו יהיה תחיית המתים, ומזה אמר את החיים ואת הטוב, כי באותן החיים יזכו אל הטוב הצפון, ורצה לומר כי מעולם התחיה יעתק אל העולם הבא שהוא הטוב הצפון, וזהו שאמר את החיים והוא תחיית המתים, ואת הטוב הוא העולם הבא שאחר התחיה שעליו נאמר (תהילים ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, ואת הרע זה נאמר על כת הרשעים שתהיה תחיה שלהם לרעתם, והיו דראון לכל בשר, כענין שכתוב (דניאל י״ב:ב׳) ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם.

Et l’addition du vav fait allusion à ce que le sixième millénaire suivra le cours des six jours de la Création, et il a rattaché à lui aussitôt « vois, j’ai mis devant toi aujourd’hui la vie et le bien », pour faire savoir qu’en lui aura lieu la résurrection des morts ; et c’est pourquoi il a dit « la vie et le bien », car dans cette vie ils mériteront le bien caché, et il a voulu dire que du monde de la résurrection on passera au monde à venir, qui est le bien caché, et c’est ce qu’il a dit « la vie » qui est la résurrection des morts, et « le bien » qui est le monde à venir après la résurrection, sur lequel il est dit (Psaumes 31,20) « combien est grande Ta bonté que Tu as cachée pour ceux qui Te craignent », et « le mal » est dit de la bande des méchants dont la résurrection sera pour leur mal, et ils seront un objet d’horreur pour toute chair, comme il est écrit (Daniel 12,2) « et beaucoup de ceux qui dorment dans la poussière de la terre se réveilleront, ceux-ci pour la vie éternelle et ceux-là pour l’opprobre, pour l’horreur éternelle ».

ודעת הרמב"ם ז"ל בענין תחיית המתים כי בני תחיית המתים יאכלו וישתו ויולידו, כי הכלים שבהם לא יהיו לבטלה, ויחיו ימים ארוכים, ואחרי התחיה ימותו ויבאו לחיי העולם הבא, הוא שמזכירין ז"ל תמיד מזומן לחיי העולם הבא, הוא עולם הבא שאחר התחיה שעליו אמרו רז"ל העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה, אלא נפשות בלא גופות, שאם היו גופות הנה הכלים לבטלה כיון שאין משתמשין בהן בפעולות גופניות שהן אכילה ושתיה ותשמיש.

Et l’avis du Rambam, de mémoire bénie, sur le sujet de la résurrection des morts est que ceux de la résurrection mangeront, boiront et engendreront, car les organes qui sont en eux ne seront pas vains, et ils vivront de longs jours, et après la résurrection ils mourront et viendront à la vie du monde à venir ; c’est ce que mentionnent toujours nos Sages, de mémoire bénie : « destiné à la vie du monde à venir » ; c’est le monde à venir qui est après la résurrection, sur lequel nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : dans le monde à venir il n’y a ni manger ni boire, mais des âmes sans corps, car s’il y avait des corps, les organes seraient vains puisqu’on ne les utilise pas dans les actions corporelles, qui sont manger, boire et relation conjugale.

ואם תאמר אין תמה בזה שהרי מצינו פליאה במשה ואליהו שעמדו זמן בגופות בלא אכילה ושתיה, כן תהיה הפליאה בבני העולם הבא שיתקיימו בגופות כקיום משה בגוף בהר סיני או כקיום אליהו.

Et si tu dis : il n’y a pas à s’étonner de cela, car nous avons trouvé un prodige chez Moché et Élie, qui sont restés un temps en corps sans manger ni boire, de même sera le prodige chez les fils du monde à venir, qui subsisteront en corps comme la subsistance de Moché en corps sur le mont Sinaï ou comme la subsistance d’Élie.

אי אפשר לומר כן, לפי שאם נתבטלו הכחות הגופניות ממשה ואליהו היה זה לפי שעה ואין בזה כלים לבטלה, שהרי קודם הפליאה הוצרכו לכלים גם אחר הפליאה הוצרכו להם, לא שבו כליהם ריקם, אבל בבני העוה"ב שאין שם לא אכילה ולא שתיה שיברא הקב"ה עולם חדש ויהיו שם בגופות והכלים פועל בטל, זה מן הנמנע, כי אין מפועל חכם שיפעל דבר לבטלה, ולכך יש לכל משכיל להאמין שאין בבני העולם הבא גופות אלא נפשות בלבד, זה כלל דעת הרב ז"ל והעולה מתוך דבריו.

On ne peut pas dire cela, car si les forces corporelles ont été annulées chez Moché et Élie, c’était pour un temps, et il n’y a pas là d’instruments vains, car avant le prodige ils avaient besoin des organes, et après le prodige aussi ils en avaient besoin, leurs instruments ne sont pas revenus à vide ; mais chez les fils du monde à venir, où il n’y a ni manger ni boire, que le Saint, béni soit-Il, crée un monde nouveau et qu’ils y soient en corps et que les organes soient sans fonction, cela est impossible, car il n’est pas d’agent sage qui fasse une chose pour rien ; et c’est pourquoi tout homme intelligent doit croire que chez les fils du monde à venir il n’y a pas de corps mais seulement des âmes ; voilà la généralité de l’avis du Rav, de mémoire bénie, et ce qui ressort de ses paroles.

אמנם לא כן דעת חכמי התלמוד ויודעי הקבלה, כי הם סוברין שאין מיתה אחר התחיה ממה שכתוב (ישעיה כה) בלע המות לנצח, וממה שדרשו רז"ל מתים שעתיד הקב"ה להחיות שוב אינן חוזרין לעפרן, ועל העולם שאחר התחיה אמרו רז"ל בברכות, מרגלא בפומיה דרב העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא קנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה.

Mais tel n’est pas l’avis des sages du Talmud et de ceux qui connaissent la Kabbale, car ils estiment qu’il n’y a pas de mort après la résurrection, d’après ce qui est écrit (Isaïe 25) « Il engloutira la mort à jamais », et d’après ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : les morts que le Saint, béni soit-Il, est destiné à faire revivre ne retournent plus à leur poussière ; et sur le monde qui est après la résurrection, nos Sages, de mémoire bénie, ont dit dans Berakhot, Rav avait coutume de dire : dans le monde à venir il n’y a ni manger ni boire, ni jalousie ni rivalité, mais les justes sont assis, leurs couronnes sur la tête, et jouissent de l’éclat de la Présence.

והמאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וזהו שאמרו אין בו לא אכילה ולא שתיה, שאם לא היו שם גופות אין צריך לומר שאין בו לא אכילה ולא שתיה לנפשות, ועל כן נאמין שיהיו בני העוה"ב בגופות יתבטלו מהם הכחות הגופניות כהתבטל הכחות הגופניות ממשה ואליהו, ותתעלה נפשם על גופם כענין במשה ואליהו.

Et cette sentence indique certainement qu’il y a là des corps, et c’est ce qu’ils ont dit « il n’y a ni manger ni boire », car s’il n’y avait pas là de corps, il n’y aurait pas à dire qu’il n’y a ni manger ni boire pour les âmes, et c’est pourquoi nous croyons que les fils du monde à venir seront en corps, que les forces corporelles seront annulées en eux comme furent annulées les forces corporelles chez Moché et Élie, et que leur âme s’élèvera sur leur corps comme dans le cas de Moché et Élie.

ואם תקשה עוד ותאמר שיהיו הכלים לבטלה, אינן לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ובנפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצות וטרחו בהן כאחד בגוף ובנפש, שהרי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק במשפטו אלא רוצה הוא שיגמלהו שכר בתענוג שאין לו סוף, ושיהיה נעתק מעולם התחיה אל העולם הבא בגוף ובנפש. וכן דרשו רז"ל, הקב"ה משביעם מזיו שכינתו לעוה"ב, שנאמר (תהלים יז) אשבעה בהקיץ תמונתך, כלומר שיזכו להיותם שבעים מזיו השכינה בגופות כקיום הנפש בעולם הזה באכילה ושתיה.

Et si tu objectes encore et dis que les organes seraient vains, ils ne sont pas vains puisqu’ils reçoivent la récompense et le délice dans le corps et dans l’âme ensemble, comme ils se sont efforcés dans l’observance des commandements et s’y sont fatigués ensemble dans le corps et l’âme, car le Saint, béni soit-Il, ne prive aucune créature de sa récompense et ne veut pas que le corps soit lésé dans son jugement, mais Il veut le récompenser par un délice qui n’a pas de fin, et qu’il soit transféré du monde de la résurrection au monde à venir en corps et en âme. Et ainsi nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : le Saint, béni soit-Il, les rassasie de l’éclat de Sa Présence dans le monde à venir, car il est dit (Psaumes 17) « je serai rassasié, à mon réveil, de Ton image », c’est-à-dire qu’ils mériteront d’être rassasiés de l’éclat de la Présence en corps, comme la subsistance de l’âme dans ce monde par le manger et le boire.

וכן דעת הרמב"ן ז"ל בשער הגמול, והביא מדרש זה לראיה מה שאמרו בספרי על משה רבינו ע"ה, גנזו לחיי העוה"ב, כלומר שגנז את גופו לחיי העוה"ב, לא שהוא עכשיו, וכן אמרו על ר' עקיבא אשריך ר' עקיבא שיצתה נשמתך באחד אתה מזומן לחיי העולם הבא. ובפרק הרואה, ברוך שהמית אתכם בדין ועתיד להקימכם לחיי העוה"ב. ובבראשית רבה, ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו, ברך הקב"ה העולם הבא שמתחיל באלף השביעי, ויקדש אותו, זימנו לישראל. וזהו לשון מזומן לחיי העולם הבא.

Et tel est aussi l’avis du Ramban, de mémoire bénie, dans Sha‘ar haGemoul, et il a apporté ce midrash comme preuve de ce qu’ils ont dit dans le Sifré à propos de Moché notre maître, que la paix soit sur lui : « Il l’a mis en réserve pour la vie du monde à venir », c’est-à-dire qu’Il a mis en réserve son corps pour la vie du monde à venir, non qu’il y soit maintenant ; et de même ils ont dit à propos de Rabbi Akiva : heureux es-tu, Rabbi Akiva, que ton âme soit sortie en « un » : tu es destiné à la vie du monde à venir. Et au chapitre Haroé : béni Celui qui vous a fait mourir en justice et est destiné à vous faire relever pour la vie du monde à venir. Et dans Bereshit Rabba : « Et Dieu bénit le septième jour et le sanctifia » : le Saint, béni soit-Il, a béni le monde à venir qui commence au septième millénaire, « et le sanctifia » : Il l’a destiné à Israël. Et c’est l’expression « destiné à la vie du monde à venir ».

העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. כבר הזכרתי בפרשת כי תוליד (דברים ד׳:כ״ו) באור עדות השמים והארץ לפי שהם עדים נצחיים, כי כל הדורות חולפים והם קיימים, ועוד יכלול המלאכים שבשמים ובני אדם שבארץ, ועוד יכלול המטר והפירות, ואחר שסיים משה תוכחותיו ודברי נבואתו הזמין עדים אלו, כמי שמחתים העדים בסוף דבריו.

« J’ai pris à témoin contre vous aujourd’hui le ciel et la terre. » J’ai déjà mentionné dans la section Ki tolid (Deutéronome 4,26) l’explication du témoignage du ciel et de la terre, car ils sont des témoins éternels, car toutes les générations passent et eux subsistent, et encore cela inclut les anges qui sont aux cieux et les hommes qui sont sur la terre, et encore cela inclut la pluie et les fruits ; et après que Moché eut achevé ses réprimandes et les paroles de sa prophétie, il a convoqué ces témoins, comme celui qui fait signer les témoins à la fin de ses paroles.

ויתכן לפרש עוד בעדות השמים והארץ שירמוז לקיומם אחר החורבן, כי היום השביעי חרב מאין אדם ובהמה והשמים והארץ קיימים, ולפיכך אחר שהזכיר משה ענין הגאולה וסמך לה תחיית המתים שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים, וסמך לתחיית המתים העולם הבא שהוא הטוב, הוצרך להזמין העדים הקיימים, הם הנשארים בעולם, שנאמר (ישעיהו ב׳:י״א-י״ב) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, כי הם כנגד השמים והארץ שבפסוק ראשון, והבן זה.

Et il se peut qu’on explique encore le témoignage du ciel et de la terre comme faisant allusion à leur subsistance après la destruction, car le septième jour est dévasté, sans homme ni bête, et le ciel et la terre subsistent ; et c’est pourquoi, après que Moché eut mentionné le sujet de la rédemption et rattaché la résurrection des morts, car il est dit « vois, j’ai mis devant toi aujourd’hui la vie », et rattaché à la résurrection des morts le monde à venir qui est le bien, il lui fallait convoquer les témoins subsistants, ce sont ceux qui restent dans le monde, car il est dit (Isaïe 2,11-12) « et l’Éternel seul sera exalté en ce jour-là », car ils correspondent au ciel et à la terre du premier verset, et comprends cela.

ובמדרש העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, אמר להם הקב"ה לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם שמא שנו את מדתם, שמא לא עלה גלגל חמה מן המזרח והאיר לכל העולם, כענין שנאמר (קהלת א׳:ה׳) וזרח השמש ובא השמש, הסתכלו בארץ שבראתי לשמש אתכם, שמא שנתה את מדתה שמא זרעתם אותה חטים ולא צמחה, או שמא זרעתם אותה חטים והעלתה שעורים, ומה אלו שלא נעשו לא לשכר ולא לפורענות, שאם זוכין אין מקבלין שכר ואם חוטאין אין מקבלין פורענות, לא שנו את מדתן, אתם שאם זכיתם תקבלו שכר ואם חטאתם תקבלו פורענות על אחת כמה וכמה, לכך ובחרת בחיים, כאדם האומר לחברו ברור לך חלק יפה בנחלתי ומעמידו על היפה ואומר לו את זה ברור לך, כך פירש רש"י ז"ל.

Et dans le Midrash « J’ai pris à témoin contre vous aujourd’hui le ciel et la terre » : le Saint, béni soit-Il, dit à Israël : regardez les cieux que J’ai créés pour vous servir : ont-ils changé leur règle ? La sphère du soleil ne s’est-elle pas levée de l’orient et n’a-t-elle pas éclairé tout le monde, comme il est dit (Ecclésiaste 1,5) « et le soleil se lève et le soleil se couche » ? Regardez la terre que J’ai créée pour vous servir : a-t-elle changé sa règle ? Avez-vous semé du blé et il n’a pas poussé, ou avez-vous semé du blé et elle a fait monter de l’orge ? Et si ceux-ci, qui n’ont été faits ni pour la récompense ni pour le châtiment, de sorte que s’ils méritent ils ne reçoivent pas de récompense et s’ils fautent ils ne reçoivent pas de châtiment, n’ont pas changé leur règle, vous qui, si vous méritez, recevrez une récompense et, si vous fautez, recevrez un châtiment, à plus forte raison ! C’est pourquoi « et tu choisiras la vie », comme un homme qui dit à son prochain : choisis-toi une belle part dans mon héritage, et le place sur la belle et lui dit : celle-ci choisis-toi ; ainsi a expliqué Rachi, de mémoire bénie.

וזהו שכתוב (תהילים ט״ז:ה׳) ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי, אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע הנח ידי על גורל הטוב, שהקב"ה נקרא טוב שנאמר (שם קמה) טוב ה' לכל, (שם כה) טוב וישר ה', ונתן לישראל התורה שנקראת לקח טוב שנאמר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם, ועמה יהיה לכם בעוה"ז החיים והטוב שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ויזכו לעוה"ב שכלו טוב, שכן דרשו רז"ל (דברים ה׳:ט״ז) למען יאריכון ימיך, לעולם שכלו ארוך, ולמען ייטב לך, לעולם שכלו טוב, וכן אמר שלמה ע"ה (משלי כ״ד:כ״ה) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב.

Et c’est ce qui est écrit (Psaumes 16,5) « l’Éternel est la part de mon héritage et de ma coupe, Tu soutiens mon lot » : David dit devant le Saint, béni soit-Il : Maître du monde, pose ma main sur le lot du bien, car le Saint, béni soit-Il, est appelé bon, car il est dit (ibid. 145) « l’Éternel est bon pour tous », (ibid. 25) « bon et droit est l’Éternel », et Il a donné à Israël la Torah qui est appelée « bonne doctrine », car il est dit (Proverbes 4,2) « car Je vous ai donné une bonne doctrine », et avec elle ils auront dans ce monde la vie et le bien, car il est dit « vois, j’ai mis devant toi aujourd’hui la vie et le bien », et ils mériteront le monde à venir qui est tout bien, car ainsi ont expliqué nos Sages, de mémoire bénie (Deutéronome 5,16) « afin que tes jours se prolongent » : pour le monde qui est tout long, « et afin que cela aille bien pour toi » : pour le monde qui est tout bien, et ainsi a dit Salomon, que la paix soit sur lui (Proverbes 24,25) « et pour ceux qui réprimandent, ce sera agréable, et sur eux viendra une bénédiction de bien ».