Vayélekh

לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי (משלי ט, ה)

« Allez, mangez de mon pain et buvez du vin que j’ai mêlé » (Proverbes 9,5)

שלמה המלך ע"ה המשיל התורה בפסוק זה (משלי ט) ללחם ויין לפי שהלחם והיין עיקר המזון אשר לגוף כן התורה והחכמה עיקר מזון הנפש, והזכיר לשון לכו ולא אמר בואו, להורות שיצטרך האדם שילך אחרי החכמה ואחרי לומדיה, כענין שכתוב (שם יג) הולך את חכמים יחכם, והיה לו לומר יושב את חכמים והזכיר הולך לבאר שילך תמיד אחריהם ושיעשה עצמו טפל להם ועם זה יחכם. או יהיה ענין לכו, שיצטרך ללכת אפילו לארץ מרחקים ללמוד תורה, וזהו שאמר לכו לחמו בלחמי, לכו לארץ מרחקים ללחום לחמי.

Salomon le roi, que la paix soit sur lui, a comparé la Torah dans ce verset (Proverbes 9) au pain et au vin, parce que le pain et le vin sont l’essentiel de la nourriture du corps ; ainsi la Torah et la sagesse sont l’essentiel de la nourriture de l’âme, et il a mentionné l’expression « lekhu » (allez) et n’a pas dit « bo’u » (venez), pour indiquer que l’homme doit aller après la sagesse et après ceux qui l’étudient, comme il est écrit (ibid. 13) « celui qui va avec les sages devient sage », et il aurait dû dire « celui qui s’assoit avec les sages » ; et il a mentionné « va » pour expliquer qu’il ira toujours derrière eux et se placera auprès d’eux en disciple, et avec cela il deviendra sage. Ou bien le sens de « lekhu » sera qu’il devra aller même dans un pays lointain pour étudier la Torah, et c’est ce qu’il a dit « lekhu, laḥamu belaḥmi » : allez dans un pays lointain manger mon pain.

וכן אמר (ישעיהו נ״ה:ג׳) הטו אזנכם ולכו אלי, לא אמר ובאו אלי כי יצטרך האדם ללכת למרחוק לשמוע דברי תורה. יאמר לכו לחמו בלחמי לכו זה אצל זה המבקשים ללחום לחמי, יזהירם על מדת הקנאה שיסירו אותם מלבם ושלא ינהג אחד מן החכמים שררה בעצמו לבלתי לכת אל חברו השוה לו, אין צריך לומר אם הוא גדול ממנו בחכמה, כי עם החברה תגדל החכמה ותרבה ההשגה, וכענין שאמרו רז"ל (ירמיהו נ׳:ל״ו) חרב אל הבדים ונואלו, חרב על תלמידי חכמים שיושבין בד בבד ועוסקין בתורה, ולא עוד אלא שמטפשין, כתיב הכא ונואלו, וכתיב התם (במדבר יב) אשר נואלנו, ושתו ביין מסכתי, בי"ת בלחמי נוספת, וכן בי"ת ביין, וכמוהו (בראשית מ״א:ב׳) ותרעינה באחו.

Et de même il a dit (Isaïe 55,3) « Tendez votre oreille et allez à Moi », il n’a pas dit « et venez à Moi », car l’homme doit aller au loin pour entendre des paroles de Torah. Il dit « lekhu laḥamu belaḥmi » : lekhu les uns auprès des autres, ceux qui cherchent à manger mon pain ; il les avertit sur l’attribut de la jalousie, qu’ils l’ôtent de leur cœur, et qu’aucun sage ne s’enorgueillisse au point de refuser d’aller auprès de son compagnon qui lui est égal, sans parler s’il est plus grand que lui en sagesse, car avec la compagnie la sagesse grandit et la compréhension s’accroît, et selon ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont dit (Jérémie 50,36) « l’épée contre les baddim, et ils deviendront insensés » : l’épée sur les disciples des sages qui s’assoient chacun à part (bad bebad) et s’occupent de la Torah, et non seulement cela mais ils deviennent stupides ; il est écrit ici « venoalu » et il est écrit là (Nombres 12) « asher noalnou » ; « et buvez du vin que j’ai mêlé » : la lettre bet de « belaḥmi » est superflue, et de même le bet de « bayayin », et de même (Genèse 41,2) « et elles paissaient dans le roseau (ba‘aḥu) ».

וידוע כי היין המזוג הוא מועיל וטוב לגוף האדם, והוא מעורר ג"כ כחות הנפש, כי כשהוא בלתי מזוג הלא הוא מזיק לגוף ולנפש ולכך הזכיר לשון מסכתי, ובא המשל על התורה והמצות שכלן תועלת הגוף והנפש.

Et il est connu que le vin mêlé est utile et bon pour le corps de l’homme, et il éveille aussi les forces de l’âme, car lorsqu’il n’est pas mêlé il nuit au corps et à l’âme, et c’est pourquoi il a mentionné l’expression « masakhti », et la parabole vient sur la Torah et les commandements, dont tous sont utiles au corps et à l’âme.

ועוד יש בכלל המשל הזה תועלת אחרת לבאר ולומר כי אם יטרח האדם וישתדל על מזון הגוף וילך אחריו לארץ מרחקים, אף כי יש לו לטרוח ולהשתדל יותר ויותר על מזון הנפש, כי אין ספק שישיגהו אחר היגיעה, כענין שאמר שלמה (משלי ב׳:ד׳-ה׳) אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה' וגו', וכל מצוה ומצוה היא מזון הנפש שבה תהיה הנפש נזונית מזיו השכינה לעוה"ב, ואם יוכל האדם לקיים ולעשות המצוה במקומו הלא השכר כפול, ואם יעמוד האדם ממקומו ללכת אחריה תהיה משכרתו שלמה, לפי שבידו שכר הליכה ושכר עשיה.

Et il y a encore dans l’ensemble de cette parabole une autre utilité, pour expliquer et dire que si l’homme se fatigue et s’efforce pour la nourriture du corps et va après elle dans un pays lointain, à plus forte raison doit-il se fatiguer et s’efforcer davantage pour la nourriture de l’âme, car il n’y a pas de doute qu’il l’atteindra après l’effort, comme a dit Salomon (Proverbes 2,4-5) « si tu la cherches comme de l’argent et la fouilles comme des trésors, alors tu comprendras la crainte de l’Éternel, etc. », et chaque commandement est une nourriture de l’âme par laquelle l’âme est nourrie de l’éclat de la Présence pour le monde à venir, et si l’homme peut observer et accomplir le commandement en son lieu, la récompense est double, et si l’homme se lève de son lieu pour aller après lui, sa rétribution sera complète, car il a en main la récompense de la marche et la récompense de l’accomplissement.

וזהו שמצינו בזריזותן של ישראל שכתוב (שמות י״ב:כ״ח) וילכו ויעשו. וכן מצינו במשה שהלך לישראל ממחנה לויה אל מחנה ישראל לנחם אותן במיתתו, ובגדולתו של יהושע שיהיה תחתיו וימלא מקומו, ולא רצה לדבר להם כשהיו כולם מקובצים ונצבים לפניו אבל המתין עד שהלכו איש לאהליו כדי שילך אצלם, וזהו שכתוב.

Et c’est ce que nous trouvons dans l’empressement d’Israël, car il est écrit (Exode 12,28) « et ils allèrent et firent ». Et de même nous trouvons chez Moché qu’il alla chez Israël du camp des Lévites au camp d’Israël pour les consoler de sa mort, et dans la grandeur de Yehochoua qui serait à sa place et remplirait son lieu, et il ne voulut pas leur parler quand ils étaient tous rassemblés et debout devant lui, mais il attendit qu’ils soient partis chacun à sa tente afin qu’il aille auprès d’eux, et c’est ce qui est écrit.

וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל. בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. יתכן לומר כי היו ימיו ק"כ שנה כנגד ק"כ יום שעמד בהר, ארבעים יום ראשונים לקבל הלוחות, ארבעים יום שניים להתפלל על עון העגל, ארבעים שלשיים לקבל לוחות שניות, וזה טעם אנכי ולא אמר אני. ודרשו רז"ל היום מלאו ימי ושנותי, היום נולדתי והיום אמות. וכן אמר בתחלת דבריו (דברים כ״ט:ט׳) אתם נצבים היום, כל הענין דבק, והכל היה ביום מיתתו. והיום זה ז' באדר היה והוא סוף שנת הארבעים, בו ביום מת משה בו ביום נולד.

« Et Moché alla et dit ces paroles à tout Israël. Cent vingt ans, je suis aujourd’hui. » Il se peut qu’on dise que ses jours étaient cent vingt ans en regard des cent vingt jours qu’il resta sur la montagne : quarante jours les premiers pour recevoir les tables, quarante jours seconds pour prier à propos de la faute du veau, quarante jours troisièmes pour recevoir les secondes tables, et c’est la raison de « anokhi » et il n’a pas dit « ani ». Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué « aujourd’hui sont accomplis mes jours et mes années » : aujourd’hui je suis né et aujourd’hui je mourrai. Et de même il a dit au début de ses paroles (Deutéronome 29,9) « vous vous tenez aujourd’hui », toute la chose est liée, et tout fut le jour de sa mort. Et ce jour était le sept Adar et c’est la fin de la quarantième année ; ce jour-là mourut Moché et ce jour-là il naquit.

בו ביום מת משה, הוא שכתוב בסוף התורה (שם לד) ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלשים יום ויתמו ימי בכי אבל משה, וראוי להדביק אל הכתוב הזה שבסוף התורה מה שכתוב בתחלת יהושע (יהושע א׳:י״א) ויצו יהושע את שוטרי העם הכינו לכם צדה כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן.

Ce jour-là mourut Moché, c’est ce qui est écrit à la fin de la Torah (ibid. 34) « et les fils d’Israël pleurèrent Moché dans les plaines de Moab trente jours, et les jours de pleurs du deuil de Moché prirent fin », et il convient de rattacher à ce verset de la fin de la Torah ce qui est écrit au début de Yehochoua (Josué 1,11) « et Yehochoua ordonna aux officiers du peuple : préparez-vous des provisions, car dans trois jours vous passez le Jourdain ».

ומי שמחבר הכתובים זה עם זה ימצא הענין מבואר כי לא צוה יהושע להכין צדה עד שתמו ימי בכי אבל משה, ולכך הוצרך הכתוב לומר ויתמו ימי בכי אבל משה, והזכיר שם הכתוב (שם ד) והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון, ואם תמנה למפרע מעשרה בניסן ל"ג יום והם שלשה ימים לצדה ושלשים לאבלו של משה, תמצא יום מיתתו בז' באדר.

Et celui qui relie les versets l’un à l’autre trouvera le sujet clair : Yehochoua n’a pas ordonné de préparer des provisions avant que prennent fin les jours de pleurs du deuil de Moché, et c’est pourquoi l’Écriture a dû dire « et les jours de pleurs du deuil de Moché prirent fin », et l’Écriture a mentionné là (ibid. 4) « et le peuple monta du Jourdain le dix du premier mois » ; et si tu comptes à rebours à partir du dix Nissan trente-trois jours, qui sont trois jours pour les provisions et trente pour le deuil de Moché, tu trouveras le jour de sa mort le sept Adar.

בו ביום נולד משה, שכתוב (שמות ב׳:ג׳) ולא יכלה עוד הצפינו, והיה זה בששה בסיון, יום שהיה עתיד לקבל התורה שנתוסף בו עוצם אורה באותו יום לרמוז על גדולתו באותו יום, ועל כן לא יכלה עוד הצפינו, ועשתה תחבולה לשומו בתיבת גומא כדי להסתיר את גופו מפני תוקף אורו.

Ce jour-là naquit Moché, car il est écrit (Exode 2,3) « et elle ne put plus le cacher », et c’était le six Sivan, jour où il était destiné à recevoir la Torah, car s’ajouta en lui en ce jour l’intensité de sa lumière pour faire allusion à sa grandeur en ce jour, et c’est pourquoi « elle ne put plus le cacher », et elle fit une ruse pour le mettre dans une arche de jonc afin de cacher son corps à cause de la force de sa lumière.

ואם תחשוב מששה בסיון למפרע שלשה ירחים תמצא ים לידתו בז' באדר, ולכך אמר ירחים שהם חדשי הלבנה, והן אדר ניסן אייר, שנים חסרים ואחד מלא, ולא אמר חדשים לפי שהחדש חלק אחד משנים עשר שבשנה ואינן מוסיפין ולא גורעין, מה שאין כן חדשי הלבנה שהן מוסיפים וגורעין, ומפני זה הזכיר לשון ירחים כדי שיתבאר לנו מזה יום לידת הנביא. והנה זה מבואר מן הכתובים כי בז' באדר נולד משה ובו ביום מת וזהו מה שדרשו רז"ל שהקב"ה ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום שנאמר (שם כג) את מספר ימיך אמלא.

Et si tu comptes à rebours du six Sivan trois mois, tu trouveras le jour de sa naissance le sept Adar, et c’est pourquoi il a dit « yerakhim » (lunes), qui sont les mois lunaires, et ce sont Adar, Nissan, Iyar : deux déficients et un plein, et il n’a pas dit « ḥodashim » (mois) parce que le « ḥodesh » est une part de douze dans l’année, et ils ne s’ajoutent ni ne se retranchent, ce qui n’est pas le cas des mois lunaires qui s’ajoutent et se retranchent, et à cause de cela il a mentionné l’expression « yerakhim » afin que s’éclaircisse pour nous par là le jour de naissance du prophète. Et voici que cela est clair d’après les versets : que le sept Adar naquit Moché et ce jour-là il mourut, et c’est ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : le Saint, béni soit-Il, achève les années des justes de jour en jour, car il est dit (ibid. 23) « le nombre de tes jours J’accomplirai ».

לא אוכל עוד לצאת ולבא. במלחמה כמו שעשיתי עד עתה במלחמת סיחון ועוג. והרמב"ן ז"ל פירש כי לנחם אותם במיתתו אמר כן, שהרי בודאי ככחו אז כחו עתה, וכן הכתוב מעיד שאפילו בשעת מותו לא כהתה עינו ולא נס לחה, אבל רצה לחזק את לבם ולהודיעם כי יהושע משרתו ימלא מקומו וינחילם את הארץ. ודרשו רז"ל, לצאת ולבא, בדברי תורה מלמד שנסתתמו ממנו מעינות חכמה, והנה זה היה מעשה נס לבלתי ידאג ויגדל עצבונו על המיתה, ועוד מסבה אחרת כדי שיטול יהושע השררה והמלכות בחיי משה.

« Je ne peux plus sortir et entrer. » À la guerre, comme je l’ai fait jusqu’à maintenant dans la guerre contre Sihon et Og. Et le Ramban, de mémoire bénie, a expliqué qu’il l’a dit pour les consoler de sa mort, car certainement sa force d’alors est sa force maintenant, et l’Écriture témoigne que même à l’heure de sa mort son œil ne s’était pas terni et sa vigueur n’avait pas fui, mais il voulut fortifier leur cœur et leur faire savoir que Yehochoua, son serviteur, remplirait sa place et leur ferait hériter le pays. Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué « sortir et entrer » dans les paroles de Torah : cela enseigne que les sources de sagesse se sont fermées pour lui, et voici que ce fut un acte miraculeux afin qu’il ne s’inquiète pas et que son chagrin ne grandisse pas à propos de la mort, et encore pour une autre cause, afin que Yehochoua prenne l’autorité et la royauté du vivant de Moché.

ה' אלהיך הוא עובר לפניך. עם כל ישראל ידבר, וכן יאמר להם בסוף הפרשה כי ה' אלהיך הוא ההולך עמך.

« L’Éternel ton Dieu, Lui, passe devant toi. » Il parle à tout Israël, et de même il leur dira à la fin de la section « car l’Éternel ton Dieu est Celui qui marche avec toi ».

אבל לפי דעתי הזכיר ביהושע ה' אלהיך שהוא מדרגת נבואתו, וכן תרגם אונקלוס שכינתיה עבר קדמך וזהו לשון ה' אלהיך הוא עובר לפניך, יהושע הוא עובר לפניך, אבל במשה הזכיר השם המיוחד שהוא מדרגת נבואתו, הוא שאמר הכתוב לפניו וה' אמר אלי, וכן כתוב לאחריו כאשר דבר ה', כלומר אלי, כי כן מצינו בתחלת פרשת ואתחנן (דברים ג׳:כ״ו) ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף וגו', וצו את יהושע וגו' כי הוא יעבר לפני העם הזה. ולשון הכתובים מגלה סוד המדרגות של כל אחד ואחד, פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה.

Mais à mon avis il a mentionné pour Yehochoua « l’Éternel ton Dieu », qui est le degré de sa prophétie, et ainsi Onkelos a traduit : « Sa Présence passe devant toi », et c’est l’expression « l’Éternel ton Dieu, Lui, passe devant toi », « Yehochoua, lui, passe devant toi » ; mais pour Moché il a mentionné le Nom unique, qui est le degré de sa prophétie, c’est ce que dit l’Écriture avant lui « et l’Éternel m’a dit », et de même il est écrit après lui « comme l’Éternel a dit », c’est-à-dire à moi, car ainsi nous trouvons au début de la section Va’ethanan (Deutéronome 3,26) « et l’Éternel me dit : assez pour toi, ne continue plus, etc. », « et ordonne à Yehochoua, etc., car lui passera devant ce peuple ». Et le langage des versets révèle le secret des degrés de chacun : la face de Moché comme la face du soleil, la face de Yehochoua comme la face de la lune.

ויכתוב משה את התורה הזאת. על התורה כלה נאמר מבראשית עד לעיני כל ישראל, וכן כתוב בסוף ויהי ככלות משה לכתוב את דברי התורה הזאת על ספר עד תמם. אבל מה שמזכיר בסמוך תקרא את התורה הזאת, על משנה תורה בלבד נאמר.

« Et Moché écrivit cette Torah. » Cela est dit de la Torah entière, de Bereshit jusqu’à « aux yeux de tout Israël », et de même il est écrit à la fin « et quand Moché eut fini d’écrire les paroles de cette Torah dans un livre jusqu’à leur achèvement ». Mais ce qu’il mentionne aussitôt après « tu liras cette Torah » est dit de Mishné Torah seul.

מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות. זו היא מצות הקהל, ופירוש מקץ מסוף, וכן כל לשון קץ האמור ענינו סוף, כלשון (בראשית ו) קץ כל בשר בא לפני, והכוונה בסוף השבע שנים, כלומר אחר שיעברו השבע שנים לגמרי, וזהו שמינית בחולו של מועד של חג הסכות. אבל מה שכתוב במצות השמטה (דברים טו) מקץ שבע שנים תעשה שמטה, פירוש מסוף שבע שנים, ויהיה הסוף הזה מכלל השבע, לא שיעברו השבע, וכן אמרו רז"ל שביעית אינה משמטת אלא בסוף, והוא שקיעת החמה של מוצאי שביעית, וא"כ הקץ שנאמר כאן והנאמר בשמטה הכל אחד, וזה וזה לשון סוף הוא, אלא שהקץ האמור כאן הוא חוץ למספר השבע והאמור בשמטה הוא מכלל השבע.

« Au bout de sept ans, au temps fixé de l’année de relâche, à la fête de Soukkot. » C’est le commandement de Hakhel, et l’explication de « miqets » est : de la fin, et de même toute expression « qets » mentionnée a pour sens la fin, selon (Genèse 6) « la fin de toute chair est venue devant Moi », et l’intention est : à la fin des sept ans, c’est-à-dire après que les sept ans soient entièrement passés, et c’est la huitième, aux jours intermédiaires de la fête de Soukkot. Mais ce qui est écrit à propos du commandement de la shemitta (Deutéronome 15) « au bout de sept ans tu feras une relâche », l’explication est : de la fin de sept ans, et cette fin sera de l’ensemble des sept, non que les sept soient passés ; et ainsi ont dit nos Sages, de mémoire bénie : la septième n’annule pas sauf à la fin, et c’est le coucher du soleil à la sortie de la septième ; et s’il en est ainsi, le « qets » dit ici et celui dit pour la shemitta sont tous un, et l’un et l’autre sont expression de fin, sauf que le « qets » dit ici est en dehors du nombre des sept et celui dit pour la shemitta est de l’ensemble des sept.

ואם תשכיל בסוד מצות ההקהל תמצא כי כשם שבאה מצות השמטה לרמוז על וחד חריב כן מצות ההקהל שהוא אחר עבור השבע לגמרי בתחלת השמינית תרמוז על מלת לעשות שנחתם בו מעשה בראשית אחר הזכירו ענין השבת, וכן מצינו (תהלים צב) במזמור שיר ליום השבת שהזכיר אחריו צדיק כתמר יפרח, וכבר הזכרתי זה בבראשית. וסוד ההקהל כי כל הנמצאים כולן יהיו נקהלים ונקראים לפני המלך ה', ולכך היתה מצותה במלך, שהמלך היה קורא בתורה, וכן אמרו חכמי האמת היה הקב"ה מביט בתורה ובונה עולמו. ועוד קריאת התורה להורות כי היא קיום העולם וא"א לו להברא זולתה, והיה ההקהל במקום אשר יבחר, כי תחלת הבריאה משם, שנאמר (שם נ) מציון מכלל יופי, מציון נשתכלל העולם, וזה מבואר.

Et si tu considères le secret du commandement de Hakhel, tu trouveras que de même que le commandement de la shemitta vient faire allusion à « et un millénaire sera désert » (veḥad ḥariv), de même le commandement de Hakhel, qui est après le passage complet des sept, au début de la huitième, fera allusion au mot « laassot » par lequel fut conclue l’œuvre de la création après qu’il eut mentionné le sujet du Chabbat, et de même nous trouvons (Psaumes 92) dans le psaume « chant pour le jour du Chabbat » qu’il a mentionné après lui « le juste fleurit comme le palmier », et je l’ai déjà mentionné dans Bereshit. Et le secret de Hakhel est que tous les êtres seront rassemblés et appelés devant le Roi, l’Éternel, et c’est pourquoi son commandement était pour le roi, car le roi lisait dans la Torah, et ainsi ont dit les sages de la vérité : le Saint, béni soit-Il, regardait dans la Torah et construisait Son monde. Et encore la lecture de la Torah enseigne qu’elle est la subsistance du monde et qu’il ne pouvait être créé sans elle, et Hakhel avait lieu dans le lieu qu’Il choisira, car le commencement de la création est de là, car il est dit (ibid. 50) « de Sion, perfection de beauté » : de Sion le monde a été parachevé, et cela est clair.

הן קרבו ימיך למות. על דרך הפשט למדך הכתוב כי חיי האדם נגזרים ויש לכל אחד מהם ימים קצובים, והקב"ה מגיע ימי האדם אל העת הקצוב והנגזר, כענין (שמות כ״ג:כ״ו) את מספר ימיך אמלא. ולשון קריבה זה הוא נזכר בצדיקים (בראשית מ״ז:כ״ט) ויקרבו ימי ישראל למות, (מלכים א ב׳:א׳) ויקרבו ימי דוד למות, וזה יורה שחייו של אדם נגזרים והוא יתברך ממלא אותן ומקריבן אל הזמן הקצוב והנגזר, או מאריך אותן על כל הנגזר לפי הזכות או מקצר אותן מן הנגזר לפי העונש.

« Voici, tes jours approchent de la mort. » Selon le sens simple, l’Écriture t’enseigne que la vie de l’homme est décrétée et que chacun a des jours fixés, et le Saint, béni soit-Il, fait arriver les jours de l’homme au terme fixé et décrété, comme (Exode 23,26) « le nombre de tes jours J’accomplirai ». Et cette expression d’approche est mentionnée chez les justes (Genèse 47,29) « et les jours d’Israël approchèrent de la mort », (1 Rois 2,1) « et les jours de David approchèrent de la mort », et cela indique que la vie de l’homme est décrétée et que Lui, béni soit-Il, les accomplit et les rapproche du temps fixé et décrété, ou les prolonge au-delà du décrété selon le mérite ou les raccourcit du décrété selon la faute.

ולפי הידוע שקבע הקב"ה ברקיע מהלכות הכוכבים ונתן להם כח לפעול פעולות בשפלים, והם במהלכם מועילים ומזיקים בעוה"ז, והכל תלוי במזל, שהרי חכמי התלמוד ז"ל לא היו מבטלים ומכחישים פעולה זו אבל היתה ביניהם חכמה מפוארה, ובפירוש אמרו במועד קטן סוף פרק אלו מגלחין, בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא והביאו ראיה לזה ואמרו תדע דהא רבה ורב חסדא תרוויהו צדיקי הוו, מר חיי ארבעין שנין ומר חיה שתין שנין, בבי רבה שתין תכלי ובבי רב חסדא שתין הלולי, בבי רבה נהמא דשערי לאינשי ביתיה לא משתכח בבי רב חסדא נהמא דסמידא לכלבא לא נבעי.

Et selon ce qui est connu, que le Saint, béni soit-Il, a fixé dans le firmament les parcours des étoiles et leur a donné la force d’opérer des actions dans les mondes inférieurs, et elles, par leur course, profitent et nuisent dans ce monde, et tout dépend de la constellation (mazal), car les sages du Talmud, de mémoire bénie, n’annulaient pas et ne niaient pas cette action, mais il y avait parmi eux une science glorieuse, et ils ont dit explicitement dans Mo’ed Qatan, à la fin du chapitre Elu megalekhin : enfants, vie et subsistance ne dépendent pas du mérite mais de la constellation, et ils en ont apporté la preuve en disant : sache-le, car Rabba et Rav Ḥisda étaient tous deux justes ; l’un vécut quarante ans et l’autre soixante ans ; dans la maison de Rabba soixante deuils, dans la maison de Rav Ḥisda soixante noces ; dans la maison de Rabba du pain d’orge ne se trouvait pas pour les gens de sa maison, dans la maison de Rav Ḥisda même les chiens ne voulaient plus du pain de fleur de farine.

וזו ראיה גמורה שהם מודים בחכמה הזאת, וכן האמת כי הש"י נתן להם הכח בעת יצירתם להועיל ולהזיק, אבל הוא יתברך עם היות שמסר להם הכח לפעול בשפלים הנה כחו יתברך עליון על הכל לא הושלל ממנו, ובידו להשפיל הגבוה ולהגביה השפל, לקיים הנגזר ולהוסיף על הנגזר ולגרוע ממנו, וכן בשנות האדם מקריב ימי חייו אל העת הנגזר וממלא אותן, שנאמר (שמות כ״ג:כ״ו) את מספר ימיך אמלא, ומאריך אותן על הנגזר, מחזקיהו, שנאמר (ישעיהו ל״ח:ה׳) הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה, ואין התוספת אלא על דבר הקצוב והנגזר בתחלה, ויאמר כי הש"י הוסיף לו על הנגזר ט"ו שנה.

Et c’est une preuve complète qu’ils reconnaissent cette science, et ainsi est la vérité que le Nom, béni soit-Il, leur a donné la force, au moment de leur création, de profiter et de nuire ; mais Lui, béni soit-Il, bien qu’Il leur ait remis la force d’opérer dans les mondes inférieurs, voici que Sa force, béni soit-Il, est supérieure à tout et ne Lui a pas été retirée, et il est en Sa main d’abaisser le haut et d’élever le bas, d’accomplir le décrété et d’ajouter au décrété et d’en retrancher, et de même pour les années de l’homme Il rapproche les jours de sa vie du temps décrété et les accomplit, car il est dit (Exode 23,26) « le nombre de tes jours J’accomplirai », et Il les prolonge au-delà du décrété, comme pour Ézéchias, car il est dit (Isaïe 38,5) « voici que J’ajoute à tes jours quinze ans », et l’ajout n’est que sur une chose fixée et décrétée au début, et il dit que le Nom, béni soit-Il, lui a ajouté au décrété quinze ans.

ומקצר אותן מהנגזר, מאחזיהו בנו של אחאב מלך ישראל שחלה והלך לדרוש בעבודה זרה וקצר את ימיו, שנאמר (מלכים ב א׳:ט״ז) יען אשר שלחת מלאכים לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון המבלי אין אלהים בישראל לדרוש בדברו לכן המטה אשר עלית שם לא תרד ממנה כי מות תמות, ופסוק זה מעיד שהיתה סבת מיתתו דרישתו בע"ז שאם נגזרה עליו מיתה מתחלה מה בא הנביא להודיעו.

Et Il les raccourcit du décrété, comme pour Ahazia fils d’Ahab roi d’Israël, qui tomba malade et alla consulter l’idolâtrie et raccourcit ses jours, car il est dit (2 Rois 1,16) « parce que tu as envoyé des messagers consulter Baal Zevoub, dieu d’Ékron, n’y a-t-il pas de Dieu en Israël pour consulter Sa parole ? C’est pourquoi le lit sur lequel tu es monté, tu n’en descendras pas, car tu mourras certainement », et ce verset témoigne que la cause de sa mort fut sa consultation de l’idolâtrie, car si la mort avait été décrétée contre lui dès le début, que venait lui faire savoir le prophète ?

נמצאת למד שהקב"ה ממלא ימיו של אדם ומקרבן אל העת הנגזר, וכן מאריך אותן על הנגזר ומקצר אותן מן הנגזר, הכל כרצונו, כי לכך נקרא שדי על שם שמשדד המערכה ומנצח אותה, והכל לפי השכר והעונש.

Tu trouves donc que le Saint, béni soit-Il, accomplit les jours de l’homme et les rapproche du temps décrété, et de même les prolonge au-delà du décrété et les raccourcit du décrété, le tout selon Sa volonté, car c’est pour cela qu’Il est appelé Shaddai, de ce qu’Il bouleverse (meshadded) la configuration astrale (ma‘arakha) et la vainc, et tout selon la récompense et le châtiment.

וא"כ באור המאמר בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא, אלא במזלא תליא מילתא הוא שבא להודיענו כמה גדול כח התפלה כי מאחר שכח הש"י עליון על הכל ולא הושלל ממנו יכול הוא ונקל לבטל כחם הגדול אשר מסר להם, כי חכמי התכונה חוזים בכוכבים מודים בכך בטענות שהקב"ה הוא הכלל ומערכת הכוכבים הוא הפרט, והכלל גדול מן הפרט ויכול לבטל כחו, ובכל מה שנגזר במקרי האדם מכח המערכה אפשר לו לאדם לבטלו בזכותו בלא תפלה ובלא צעקה כלל אלא שידאג ויצטער בלבו כענין שכתוב (תהילים קמ״ה:י״ט) רצון יראיו יעשה, כלומר שהוא ממלא משאלות לבם בלא שישאלו כלל.

Et s’il en est ainsi, l’explication de la sentence « enfants, vie et subsistance ne dépendent pas du mérite mais de la constellation » est qu’elle vient nous faire savoir combien grande est la force de la prière, car puisque la force du Nom, béni soit-Il, est supérieure à tout et ne Lui a pas été retirée, Il peut et il Lui est facile d’annuler leur grande force qu’Il leur a remise, car les sages de l’astronomie qui observent les étoiles l’admettent par l’argument que le Saint, béni soit-Il, est le général et que le système des étoiles est le particulier, et que le général est plus grand que le particulier et peut annuler sa force ; et pour tout ce qui est décrété dans les événements de l’homme par la force du système, il est possible à l’homme de l’annuler par son mérite sans prière et sans cri du tout, mais qu’il s’inquiète et se chagrine dans son cœur, comme il est écrit (Psaumes 145,19) « Il accomplit le désir de ceux qui Le craignent », c’est-à-dire qu’Il comble les demandes de leur cœur sans qu’ils demandent du tout.

אבל בשלשה ענינים אלו צריך תפלה וצעקה, וזהו שאמר (שם) ואת שועתם ישמע ויושיעם, ועם התפלה והצעקה ינתנו לו, שכן מצינו שנתנו שלשתן בזכות התפלה, הבנים נתנו לרחל שנאמר (בראשית ל׳:כ״ב) וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה, החיים לחזקיה שנאמר (ישעיהו ל״ח:ה׳) שמעתי את תפלתך הנני יוסיף על ימיך חמש עשרה שנה, המזונות לאליהו ואלישע שכן מצינו בהן שנתרבו המזונות ונצולו מן הרעב. ומפני זה העירו אותנו החכמים בשלשה אלו התלוין במזל והודיעונו כי יצטרך בהם רבוי תפלה, ועם התפלה יתבטל כח המזל כמו שנתבטל בשלשתן ע"י תפלה.

Mais dans ces trois sujets, il faut la prière et le cri, et c’est ce qu’il a dit (ibid.) « et leur cri, Il l’entendra et les sauvera », et avec la prière et le cri ils lui seront donnés, car nous trouvons que tous les trois ont été donnés par le mérite de la prière : les fils furent donnés à Rachel, car il est dit (Genèse 30,22) « et Dieu l’entendit et lui ouvrit la matrice », la vie à Ézéchias, car il est dit (Isaïe 38,5) « J’ai entendu ta prière, voici que J’ajoute à tes jours quinze ans », la subsistance à Élie et à Élisée, car nous trouvons chez eux que la subsistance fut multipliée et qu’ils furent sauvés de la famine. Et c’est pourquoi les Sages nous ont rendus attentifs à ces trois choses qui dépendent de la constellation et nous ont fait savoir qu’il y faut beaucoup de prière, et avec la prière la force de la constellation sera annulée comme elle fut annulée dans les trois par la prière.

וע"ד המדרש הן קרבו ימיך למות, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בהן קלסתיך שנאמר (דברים י׳:י״ד) הן לה' אלהך השמים ושמי השמים, בהן אתה גוזר עלי מיתה, משל למה הדבר דומה למלך, שהיה לו שר גדול שהוא אוהבו ביותר וראה אותו שר חרב נאה אין כמותה, אמר ראויה זו למלך מה עשה, קנאה ונתנה למלך, אמר המלך יתיזו בה את ראשו. כך אמר משה, רבש"ע במנחה שהבאתי לך אתה מקטרגני בה.

Et selon le midrash « voici, tes jours approchent de la mort » : Moché dit devant le Saint, béni soit-Il : Maître du monde, par « hen » je T’ai loué, car il est dit (Deutéronome 10,14) « voici (hen), à l’Éternel ton Dieu appartiennent les cieux et les cieux des cieux », par « hen » Tu décrètes sur moi la mort ; parabole : à quoi cela ressemble-t-il ? À un roi qui avait un grand ministre qui était son ami intime, et ce ministre vit une épée belle comme il n’y en a pas ; il dit : elle convient au roi ; que fit-il ? Il l’acheta et la donna au roi ; le roi dit : qu’on lui tranche la tête avec elle. Ainsi dit Moché : Maître du monde, avec l’offrande que je T’ai apportée Tu m’accuses.

ועוד יכלול הן קרבו ימיך למות הגיע שמשך לערוב ובאה ממשלת הלבנה, וזה ירמוז למדרגת משה ולמדרגת יהושע שזאת נמשלת לחמה וזאת ללבנה, וזהו שאמר לו הקב"ה הנך שוכב וגו' וקם, כלומר אע"פ שאתה שוכב עם אבותיך הכח שלך שמשם מעלת נבואתך הרי הוא קיים ועומד, שיאיר ללבנה, כשם שהשמש המשקע אינו משקע אלא להאיר ללבנה, וזהו לשון ואצונו, כי המצוה היא תורה שבעל פה והוא כח הלבנה, ועל כן אמר ואצונו, אשפיע כחי בלבנה.

Et cela inclut encore « voici, tes jours approchent de la mort » : son soleil est arrivé au couchant et la domination de la lune est venue, et cela fait allusion au degré de Moché et au degré de Yehochoua, car celui-ci est comparé au soleil et celui-là à la lune, et c’est ce que le Saint, béni soit-Il, lui a dit « voici, tu vas dormir, etc. et te lever », c’est-à-dire : bien que tu dormes avec tes pères, ta force, d’où vient le degré de ta prophétie, subsiste et demeure, elle éclairera la lune, comme le soleil qui se couche ne se couche que pour éclairer la lune ; et c’est l’expression « et je lui ordonnerai (ve’atsavenou) », car le commandement (mitsva) est la Torah orale et c’est la force de la lune, et c’est pourquoi il a dit « et je lui ordonnerai » : je ferai affluer ma force dans la lune.

וילך משה ויהושע. הלך ממחנה ישראל אל מחנה שכינה.

« Et Moché et Yehochoua allèrent. » Il alla du camp d’Israël au camp de la Présence.

וירא ה' באהל בעמוד ענן. כי היה הכבוד בתוך הענן וכח הרחמים בקרבו.

« Et l’Éternel apparut dans la tente, dans une colonne de nuée. » Car la Gloire était à l’intérieur de la nuée et la force de miséricorde en son sein.

הנך שוכב עם אבותיך. אמרו במדרש, כשאמר לו הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות א"ל משה רבש"ע בהן קלסתיך שנאמר הן לה' אלהיך השמים ושמי השמים בו בלשון אתה קונס עלי מיתה, אמר לו אני אעשה לך לקורת רוח, מיד בא אליו הדבור מאת הש"י ואמר הנך שוכב עם אבותיך, אין לשון הנך אלא קורת רוח.

« Voici, tu vas dormir avec tes pères. » Ils ont dit dans le Midrash : lorsque le Saint, béni soit-Il, dit à Moché « voici, tes jours approchent de la mort », Moché lui dit : Maître du monde, par « hen » je T’ai loué, car il est dit « voici à l’Éternel ton Dieu appartiennent les cieux et les cieux des cieux », par ce même terme Tu m’infliges la mort ! Il lui dit : Je ferai pour toi une satisfaction (qorat ruaḥ). Aussitôt la parole vint à lui de la part du Nom, béni soit-Il, et il dit « voici, tu vas dormir avec tes pères » : l’expression « hinkha » n’est que satisfaction (qorat ruaḥ).

ובמסכת סנהדרין דרשו, הנך שוכב וקם מכאן לתחיית המתים מן התורה. וכענין זה דרשו בו (שמות ט״ו:א׳) אז ישיר משה, שר לא נאמר אלא ישיר מכאן רמז לתחיית המתים מן התורה.

Et dans le traité Sanhédrin ils ont expliqué : « voici, tu vas dormir et te lever » : de là, la résurrection des morts selon la Torah. Et selon ce sujet ils ont expliqué à propos de lui (Exode 15,1) « alors Moché chantera » : « a chanté » n’est pas dit mais « chantera » : de là, une allusion à la résurrection des morts selon la Torah.

ובאור מה שאמרו אני אעשה לך קורת רוח לפי דעתי הוא קורת רוח של העוה"ב שיבטיחנו בו, וכענין שאמרו יפה שעה אחת של קורת רוח של העולם הבא מכל חיי העולם, הזה שהרי משה קלסו בהן והקב"ה אמר לו הן קרבו, והקריבה זו אל החיים הנצחיים כי המות סבת החיים ושערי העוה"ב, א"כ אין זה קטרוג ועונש אלא שכר, שהרי המלך הישר לא יחתוך ראש השר שלו בחרב שהביא לו מנחה אך יגמלהו ויתן לו מתנות, וכן הקב"ה גמלהו למשה בכאן כרחמיו וכרוב חסדיו, כך אמר לו אתה קלסתני בהן ואני אומר לך הן קרבו ימיך והנך שהוא קורת רוח לעוה"ב שתהיה נפשך גנוזה תחת כסא הכבוד, וזהו תוספת כ"ף במלת הנך שהוא כסא הכבוד, וכמו שרמזתי בתוספת כ"ף של (ויקרא כ״ז:ב׳) בערכך נפשות לה', כי הנפשות אשר לה' הן בערך כסא הכבוד.

Et l’explication de ce qu’ils ont dit « Je ferai pour toi une satisfaction », selon mon avis, c’est la satisfaction du monde à venir qu’Il lui promettra, et selon ce qu’ils ont dit : une seule heure de satisfaction du monde à venir vaut mieux que toute la vie de ce monde-ci, car Moché L’a loué par « hen » et le Saint, béni soit-Il, lui a dit « hen, tes jours approchent » ; et cette approche est vers la vie éternelle, car la mort est la cause de la vie et les portes du monde à venir ; s’il en est ainsi, ce n’est pas une accusation ni un châtiment mais une récompense, car le roi droit ne tranche pas la tête de son ministre avec l’épée qu’il lui a apportée comme offrande, mais il le récompense et lui donne des cadeaux, et de même le Saint, béni soit-Il, a récompensé Moché ici selon Ses miséricordes et la multitude de Ses bontés ; ainsi Il lui a dit : tu M’as loué par « hen » et Je te dis « hen, tes jours approchent » et « hinkha », qui est une satisfaction pour le monde à venir, que ton âme soit mise en réserve sous le Trône de gloire ; et c’est l’addition du kaf dans le mot « hinkha », qui fait allusion au Trône de gloire (kissé), comme j’ai fait allusion à l’addition de kaf dans (Lévitique 27,2) « selon ton estimation (be‘erkekha), des personnes pour l’Éternel », car les âmes qui sont à l’Éternel sont à la valeur (erekh) du Trône de gloire.

נמצאת למד שאע"פ שהזכיר לו מיתה במלת הן כלל בו החיים האמתיים שהיה מתקרב אליהם, ובשרו בשני מיני החיים, הראשון חיי עולם הנשמות המתקרבים לו לאדם תיכף למיתתו, והשני חיי עולם התחיה שמשם יעתק אל העוה"ב שהוא השכר האחרון ביום השבת הגדול, ושם יזכו ויתעדנו בגוף ובנפש. וזהו שאמר הנך כלפי הנפש בעולם הנשמות שתהיה גנוזה שם בכסא הכבוד, ואמר שוכב וקם כלפי הגוף לזמן תחיית המתים, וזה באור הקורת רוח שאמר לו, וזה מבואר.

Tu trouves donc que bien qu’Il lui ait mentionné la mort par le mot « hen », Il y a inclus la vie véritable vers laquelle il s’approchait, et Il lui a annoncé les deux sortes de vie : la première, la vie du monde des âmes qui est proche de l’homme immédiatement après la mort, et la deuxième, la vie du monde de la résurrection d’où il sera transféré au monde à venir, qui est la récompense finale au grand jour du Chabbat, et là ils mériteront et jouiront en corps et en âme. Et c’est ce qu’il a dit « hinkha » à propos de l’âme dans le monde des âmes, qu’elle y sera mise en réserve sous le Trône de gloire, et il a dit « tu dors et tu te lèves » à propos du corps pour le temps de la résurrection des morts, et c’est l’explication de la satisfaction qu’il lui a dite, et cela est clair.

אלהי נכר הארץ. יבאר הכתוב כי האלהים נכרים בארץ ה', לפי שהיא נחלתו ולא השליט עליה מלאך ושרף או כוכב ומזל ולא שום כח מן הכחות העליונים, וזהו שאמרו אין מזל לישראל, ואין הכונה בזה שלא יהיו המזלות גורמין לישראל, שהרי אמרו בפירוש מזלו גורם, אבל הענין שישראל אינן מסורין תחת ממשלת המזלות לפי שהכוכבים והמזלות וכל העולם נבראו בשביל צדיקים, וא"כ איך יתמנה השפל על העליון ממנו והעלול על העלה, אמנם הם ממונים על העובדי כוכבים כי כל כוכב ומזל ממונה על אומה שלו.

« Dieux étrangers du pays. » L’Écriture explique que les dieux sont étrangers dans le pays de l’Éternel, parce qu’il est Son héritage et qu’aucun ange, séraphin, étoile ou constellation n’y a autorité, ni aucune des forces supérieures ; et c’est ce qu’ils ont dit : « il n’y a pas de constellation pour Israël » ; et le sens n’est pas que les constellations n’exerceraient aucune influence sur Israël, car ils ont dit explicitement « sa constellation influe » ; mais l’idée est qu’Israël n’est pas livré à la domination des constellations, parce que les étoiles, les constellations et tout le monde ont été créés pour les justes, et s’il en est ainsi, comment l’inférieur serait-il établi sur ce qui est au-dessus de lui, et l’effet sur la cause ? Mais elles sont préposées aux adorateurs d’étoiles, car chaque étoile et chaque constellation est préposée à sa nation.

וכן אמרו בספרי החכמה המפוארה היא חכמת הכוכבים, מזל עקרב לארצות ישמעאל, מזל קשת לפרס, מזל גדי לפלשתים, מזל בתולה או מאזנים לאדום, וזהו שאמר הכתוב (דברים ד׳:י״ט-כ׳) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים, ואתכם לקח ה', באר כי הקב"ה נתנם לחלקם, לא לחלק ישראל, ולכך לא מצינו בכל התורה בשום מקום שיאשים הכתוב את האומות בענין ע"ז כי אם ישראל המיוחדים לחלקו יתעלה, וכן לא מצינו עונש לאומות בעבדם עבודה זרה אלא אם כן עבדוה בארץ הקדושה, והראיה מן הכותיים שלא נענשו בעבדם אותם בארצם עד שבאו לארץ ועבדוה ואז נענשו,

Et ainsi ont-ils dit dans les livres de la sagesse glorieuse, qui est la science des étoiles : la constellation du Scorpion pour les pays d’Ismaël, la constellation du Sagittaire pour la Perse, la constellation du Capricorne pour les Philistins, la constellation de la Vierge ou de la Balance pour Édom ; et c’est ce que dit l’Écriture (Deutéronome 4,19-20) « que l’Éternel ton Dieu a assignés à tous les peuples sous tous les cieux, et vous, l’Éternel vous a pris » : elle explique que le Saint, béni soit-Il, les a donnés en leur lot, non au lot d’Israël ; et c’est pourquoi nous ne trouvons nulle part dans toute la Torah que l’Écriture accuse les nations en matière d’idolâtrie, mais seulement Israël, qui est réservé à Son lot, qu’Il soit exalté ; et de même nous ne trouvons pas de châtiment pour les nations qui servent l’idolâtrie, sauf si elles l’ont servie dans la Terre sainte ; et la preuve vient des Cuthéens, qui ne furent pas châtiés pour l’avoir servie dans leur pays jusqu’à ce qu’ils vinssent dans le pays et la servissent, et alors ils furent châtiés,

שנאמר (מלכים ב י״ז:כ״ו) וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותן כי לא ידעו משפט אלהי הארץ, ולכך אמר בכאן אלהי נכר הארץ כי האלהים וכחות עבודה זרה כלם הם נכרים בארץ, וכל העובד עבודה זרה הרי הוא כמי שמבקש לגרש המלך מן ההיכל שלו, וזאת היא מעלת ארץ ישראל, והוא סוד הכתוב שנאמר בענין המטר (איוב ה׳:י׳) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות, למדך הכתוב כי עקר השגחה בארץ ומשם מתפשטת לשאר מקומות העולם, ולכך אמר בארץ, הנותן, כלומר הוא בעצמו אבל בשאר מקומות שקראו חצות אמר ושולח,

comme il est dit (2 Rois 17,26) « et Il envoya contre eux les lions, et voici qu’ils les font mourir, car ils ne connaissent pas la coutume du dieu du pays » ; et c’est pourquoi il a dit ici « dieux étrangers du pays », car les dieux et les forces de l’idolâtrie sont tous étrangers dans le pays, et quiconque sert l’idolâtrie est comme celui qui cherche à chasser le Roi de Son palais ; et telle est la supériorité de la Terre d’Israël, et c’est le secret du verset dit à propos de la pluie (Job 5,10) « qui donne la pluie sur la face de la terre et envoie les eaux sur la face des dehors » : l’Écriture t’enseigne que l’essentiel de la providence est dans le pays et que de là elle se répand vers les autres lieux du monde ; et c’est pourquoi, pour le pays, il a dit « Celui qui donne », c’est-à-dire Lui-même, mais pour les autres lieux, qu’il a appelés « dehors », il a dit « et envoie »,

ע"י שליח, ומה שקראן חוצות יורה על פנימיות מעלת הארץ, כלומר שהן חוץ מפלטרין של מלך, ודוד ע"ה קראן אהלי רשע, הוא שאמר (תהלים פד) בחרתי הסתופף בבית אלהי מדור באהלי רשע, כלומר בחרתי ישיבת הסף מדור בחוצה לארץ שהם אהלי רשע, וכנגד ירושלים שהיא עיקר הצדק קרא לשאר ארצות אהלי רשע, ופרשה זו בבית ראשון כי שם עבדו ישראל ע"ז.

par un envoyé ; et le fait qu’il les a appelés « dehors » indique la supériorité intérieure du pays, c’est-à-dire qu’ils sont à l’extérieur des palais du Roi, et David, que la paix soit sur lui, les a appelés « tentes du méchant », c’est ce qu’il a dit (Psaumes 84) « j’ai choisi de me tenir au seuil dans la maison de mon Dieu plutôt que d’habiter dans les tentes du méchant », c’est-à-dire : j’ai choisi la résidence au seuil plutôt que l’habitation hors du pays, qui sont les tentes du méchant ; et face à Jérusalem, qui est l’essentiel de la justice, il a appelé les autres pays « tentes du méchant » ; et cette section concerne le Premier Temple, car là Israël servit l’idolâtrie.

אשר הוא בא שמה בקרבו. כלומר בקרב הארץ, כי כן מצינו ארץ בלשון זכר (בראשית י״ג:ו׳) ולא נשא אותם הארץ. או ירמוז בקרבו בקרב ההיכל, כמו שדרשו רז"ל עד אימת עד שהכניסו עבודה זרה בהיכל, שנאמר (יחזקאל ח׳:ה׳) סמל הקנאה הזה בבאה.

« Où il entre, au milieu de lui. » C’est-à-dire au milieu du pays, car nous trouvons ainsi « erets » au masculin (Genèse 13,6) « et le pays ne put les porter ». Ou bien il fait allusion par « au milieu de lui » au milieu du Temple, comme l’ont expliqué nos Sages, de mémoire bénie : jusqu’à quand ? Jusqu’à ce qu’ils firent entrer l’idolâtrie dans le Temple, car il est dit (Ézéchiel 8,5) « cette idole de jalousie à l’entrée ».

והסתרתי פני מהם והיה לאכול. דרשו רז"ל במסכת חגיגה, כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם וכל שאינו בוהיה לאכול אינו מהם, אמרו ליה רבנן לרבא מר לא בהסתר פנים איתיה ולא בוהיה לאכול איתיה, אמר להו מי ידעיתו כמה משדרנא בצנעא לבי שבור מלכא, אפילו הכי יהבי ביה רבנן עינייהו, שדור דבי שבור מלכא וגרבוהו, היינו דתניא רשב"ג אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני.

« Et Je cacherai Ma face d’eux, et il sera dévoré. » Nos Sages, de mémoire bénie, l’ont expliqué dans le traité Ḥagiga : quiconque n’est pas dans « le voilement de la face » n’en fait pas partie, et quiconque n’est pas dans « et il sera dévoré » n’en fait pas partie. Les maîtres dirent à Rava : le maître n’est ni dans le voilement de la face ni dans « et il sera dévoré ». Il leur dit : savez-vous combien j’envoie en secret à la maison du roi Shabour ? Malgré cela, les maîtres ont posé leur regard sur lui : on dépêcha ceux de la maison du roi Shabour, et ils le dépouillèrent. C’est ce qui est enseigné : Rabban Shim‘on ben Gamliel dit : partout où les sages ont posé leur regard, ou mort ou pauvreté.

על כי אין אלהי בקרבי. הכתוב הזה יורה שלא חרב המקדש ולא גלו בית יהודה עד שנסתלקה שכינה, וכן אמר דוד ע"ה (תהילים ס״ח:י״ט) עלית למרום, ואחר כך שבית שבי.

« Parce que mon Dieu n’est pas au milieu de moi. » Ce verset indique que le Temple n’a pas été détruit et que la maison de Yehouda n’a pas été exilée avant que la Présence se soit retirée, et ainsi dit David, que la paix soit sur lui (Psaumes 68,19) « Tu es monté en haut », et ensuite « Tu as emmené captive la captivité ».

ויש לך להשכיל מלת בקרבי בפירושה ובמספרה. ונראה לי כי בכל מקום שנמצא בתורה לשון בקרבך או בקרבו או בקרב יש שם על כל פנים התעוררות על מדת הדין, ואב לכולן (שמות כ״ג:כ״א) כי שמי בקרבו, וכן כתוב (בראשית מ״ח:ט״ז) וידגו לרוב בקרב הארץ, ותחלת הפסוק (שם יב) המלאך הגואל אותי מכל רע, וכן במכות מצרים (שמות י׳:א׳) למען שתי אותותי אלה בקרבו, וכתוב בהן (שם ח) כי אני ה' בקרב הארץ, וכן (דברים ט״ו:י״א) כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, כי העוני מחלק מדת הדין, וכן (שם יג) ובערת הרע מקרבך, וזהו אי אפשר אלא ע"י הדין, וכן (שם ו) כי אל קנא ה' אלהיך בקרבך, וכן (שם ז) כי ה' אלהיך בקרבך, וכן (שם כג) כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך, וכן תמצאם כלם אם תשכיל בהם.

Et tu dois méditer le mot « bekirbi » dans son sens et dans sa valeur numérique. Et il me semble que partout où se trouve dans la Torah l’expression « bekirbekha », « bekirbo » ou « bekerev », il y a en tout cas un éveil de l’attribut de rigueur, et le père de tous est (Exode 23,21) « car Mon Nom est en lui (bekirbo) », et de même il est écrit (Genèse 48,16) « et qu’ils croissent en multitude au milieu du pays », et le début du verset (ibid. 12) « l’ange qui me délivre de tout mal » ; et de même dans les plaies d’Égypte (Exode 10,1) « afin que J’accomplisse ces signes en lui (bekirbo) », et il est écrit à leur sujet (ibid. 8) « que Je suis l’Éternel au milieu du pays » ; et de même (Deutéronome 15,11) « car le pauvre ne cessera pas du milieu du pays », car la pauvreté provient de l’attribut de rigueur ; et de même (ibid. 13) « tu extirperas le mal du milieu de toi », ce qui n’est possible que par la rigueur ; et de même (ibid. 6) « car l’Éternel ton Dieu est un Dieu jaloux au milieu de toi », et de même (ibid. 7) « car l’Éternel ton Dieu est au milieu de toi », et de même (ibid. 23) « car l’Éternel ton Dieu marche au milieu de ton camp » ; et ainsi tu les trouveras tous si tu y réfléchis.

ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. כבר הזכיר למעלה והסתרתי פני מהם והוא הסתר פנים של גלות בבל, ועתה יחזור הסתר פנים פעם אחרת ובלשון כפול, למען הודיעך כי לא יהיה ההסתר הזה זמן מועט כראשון אך יהיו זמן רב בהסתר פנים, וירמוז לגלותנו זה שאנחנו עומדים בו בהסתר פנים כפול. אמנם יש לנו נחמה ממקום אחר שאנחנו עומדין בו בהבטחת (ויקרא כ״ו:מ״ד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, הכתוב הזה יגלה לנו זמן ההסתר והוא מנין הסת"ר אסתי"ר, ומספרו אלף שלש מאות שלשים וחמשה, והוא דבר דניאל בחתימת חזיונו (דניאל י״ב:י״ב) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, כי אז יכלה עונש הסתר פנים, ורמז לך הכתוב כי זמן גדול כזה יעמוד ההסתר.

« Et moi, Je cacherai, Je cacherai Ma face en ce jour-là. » Il a déjà mentionné plus haut « et Je cacherai Ma face d’eux », qui est le voilement de la face de l’exil de Babylone, et maintenant le voilement de la face revient une autre fois et en expression redoublée, afin de te faire savoir que ce voilement ne sera pas de courte durée comme le premier, mais qu’ils seront longtemps dans le voilement de la face, et il fait allusion à notre exil, celui dans lequel nous nous tenons, dans un voilement de la face doublé. Mais nous avons une consolation d’ailleurs, car nous nous tenons dans la promesse de (Lévitique 26,44) « et même cela, quand ils seront dans le pays de leurs ennemis » ; ce verset nous dévoile le temps du voilement, et c’est la valeur numérique de « hastèr astir », dont le nombre est mille trois cent trente-cinq, et c’est la parole de Daniel à la fin de sa vision (Daniel 12,12) « heureux celui qui attend et atteint mille trois cent trente-cinq jours », car alors prendra fin le châtiment du voilement de la face, et l’Écriture t’a fait allusion qu’un si long temps durera le voilement.

ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים. זה יורה כי הפרשה כלה בבית ראשון, כי שם (שמנו עשתו) [שבענו ושתו] גם (עברו דברי רע) [עבדו עבודה זרה], ושם עבדו הבעלים, וזהו שאמר ועבדום ונאצוני והפר את בריתי.

« Et il mangera, sera rassasié et engraissé, et se tournera vers d’autres dieux. » Cela indique que toute la section concerne le Premier Temple, car là (ils engraissèrent, ils firent) [ils furent rassasiés et burent] aussi (ils passèrent paroles de mal) [ils servirent l’idolâtrie], et là ils servirent les Baals, et c’est ce qu’il a dit « et ils les serviront, M’irriteront et rompront Mon alliance ».

והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד. היא שירת האזינו הסמוכה, כי שם מדבר מן גלות החל הזה הנדחים ונפוצים.

« Et il arrivera, quand de nombreux maux et détresses le trouveront, que ce cantique répondra devant lui comme témoin. » C’est le cantique de Haazinou qui suit, car là il parle de l’exil de cette multitude, bannie et dispersée.

כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום. יאמר ממה שהוא עושה היום ידעתי את יצרו שהוא עתיד לעבוד ע"ז, ולכך כשתמצאן אותו הצרות תעיד לפניו השירה הזאת הכתובה בתורה, כי לא תשכח התורה מפי זרעו, ויהיו העדים קיימין לעולם. ואמר כי ידעתי את יצרו, כלשון הכתוב (תהילים ק״ג:י״ד) כי הוא ידע יצרנו, ואמרו במדרש כי הוא ידע יצרנו אוי לה לעיסה שהנחתום מעיד עליה שהיא רעה.

« Car il ne sera pas oublié de la bouche de sa descendance, car Je connais son penchant, tel qu’il se manifeste aujourd’hui. » Il dit : de ce qu’il fait aujourd’hui, Je connais son penchant, qu’il est destiné à servir l’idolâtrie, et c’est pourquoi, lorsque les maux le trouveront, ce cantique écrit dans la Torah témoignera devant lui, car la Torah ne sera pas oubliée de la bouche de sa descendance, et les témoins subsisteront à jamais. Et il a dit « car Je connais son penchant », selon l’expression de l’Écriture (Psaumes 103,14) « car Il connaît notre penchant », et ils ont dit dans le Midrash « car Il connaît notre penchant » : malheur à la pâte dont le boulanger témoigne qu’elle est mauvaise.

ונראה לי מתוך לשון הכתוב שהוא רומז שיבוא זמן שתשתכח התורה והוא בזמן בטול יצה"ר שהוא זמן התחיה שעתידה תורה שתתבטל באותו זמן חוץ מפורים, וזהו שאמר כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו, כלומר כל זמן שידעתי את יצרו, והוא כשיתבטל יצרו תשכח. וכן אמרו רז"ל עתידה תורה שתשתכח מישראל, וזה יהיה בזמן התחיה ולא בימות המשיח ח"ו, שהרי אמרו רז"ל אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד גליות בלבד, אבל קיום התורה לנו ולבנינו עד עולם כל זמן שהעוה"ז הגופני נוהג בנהוג זה, אבל לתחיית המתים עתיד שישתנה לטוב וינהוג נהוג אחר, ושם אמרו שתשכח תורה מישראל.

Et il me semble, d’après la langue du verset, qu’il fait allusion à ce qu’un temps viendra où la Torah sera oubliée, et c’est au temps de l’annulation du mauvais penchant, qui est le temps de la résurrection, où la Torah est destinée à être annulée en ce temps, sauf Pourim ; et c’est ce qu’il a dit « car elle ne sera pas oubliée de la bouche de sa descendance, car Je connais son penchant », c’est-à-dire : tout le temps que Je connais son penchant ; et lorsque son penchant sera annulé, elle sera oubliée. Et ainsi ont dit nos Sages, de mémoire bénie : la Torah est destinée à être oubliée d’Israël, et cela sera au temps de la résurrection et non aux jours du Messie, à Dieu ne plaise, car ils ont dit : il n’y a entre ce monde et les jours du Messie que la soumission aux royaumes étrangers ; mais la pérennité de la Torah est pour nous et nos enfants à jamais, tant que ce monde corporel suit cet ordre ; mais pour la résurrection des morts il est destiné à changer en bien et à suivre un autre ordre, et là ils ont dit que la Torah sera oubliée d’Israël.

וכן אמרו עוד בפירוש במדרש משלי (משלי ט׳:ב׳) טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה, זו אסתר שזמנה להמן ועשתה לו משתה, אף ערכה שלחנה, ערכה לה שלחן בעוה"ז ובעוה"ב, שכל המועדים בטלים וימי הפורים לא יבטלו, שנאמר (אסתר ט׳:כ״ח) וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם.

Et ainsi ont-ils dit encore explicitement dans le Midrash Michlé (Proverbes 9,2) « Elle a abattu ses bêtes, mêlé son vin, aussi dressé sa table » : c’est Esther qui invita Haman et lui fit un festin ; « aussi dressé sa table » : elle se dressa une table dans ce monde et dans le monde à venir, car toutes les fêtes seront annulées et les jours de Pourim ne seront pas annulés, car il est dit (Esther 9,28) « et ces jours de Pourim ne passeront pas du milieu des Juifs, et leur mémoire ne cessera pas de leur descendance ».

ויכתוב משה את השירה הזאת. היא שירת האזינו. ביום ההוא. אפשר שיהיה יום מותו כי לא אחר הדבר. ומלת ויצו את יהושע בן נון תחזור להקב"ה, וזהו שאמר נשבעתי, וכן אמר ואנכי אהיה עמך, והוא באור למה שהבטיח יתעלה (לעיל פסוק יד) ואצונו.

« Et Moché écrivit ce cantique. » C’est le cantique de Haazinou. « Ce jour-là. » Il se peut que ce soit le jour de sa mort, car il ne retarda pas l’accomplissement de la chose. Et les mots « et il ordonna à Yehochoua fils de Noun » se rapportent au Saint, béni soit-Il, et c’est ce qu’il a dit « J’ai juré », et de même il dit « et Je serai avec toi », et c’est l’explication de ce qu’Il a promis (plus haut, verset 14) « et Je lui ordonnerai ».

ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלהיכם. שיהיה מונח בארון מן הצד. ובא לומר שגם השירה הזאת תהיה מונחת בארון עם התורה שהיא מכלל התורה, כי היא שם לעד.

« Et vous le placerez à côté de l’arche de l’alliance de l’Éternel votre Dieu. » Qu’il soit déposé dans l’arche, sur le côté. Et il vient dire que ce cantique aussi sera déposé dans l’arche avec la Torah, car il fait partie de la Torah, car il est là comme témoin.

הקהילו אלי. ולא תקע היום בחצוצרות להקהיל את הקהל, שכן כתוב (במדבר י׳:ב׳) עשה לך שתי חצוצרות כסף, ולא נשתמש בהן יהושע אבל נגנזו בחייו של משה, לקיים מה שנאמר (קהלת ח׳:ח׳) ואין שלטון ביום המות, שהרי תקיעת החצוצרות הוא סימן למלכות ושולטנות

« Rassemblez auprès de moi. » Et il ne sonna pas ce jour-là des trompettes pour rassembler l’assemblée, car il est écrit (Nombres 10,2) « fais-toi deux trompettes d’argent », et Yehochoua ne s’en servit pas, mais elles furent mises en réserve du vivant de Moché, pour accomplir ce qui est dit (Ecclésiaste 8,8) « et il n’y a pas de pouvoir au jour de la mort », car la sonnerie des trompettes est un signe de royauté et de domination

ואעידה בם את השמים ואת הארץ. יאמר זה על פסוק האזינו השמים ותשמע הארץ שהוא עתיד להזכיר מיד, ועתה העיד עליהם בסוף דבריו את השמים ואת הארץ כמי שמחתים העדים בסוף השטר על הדברים והתנאים שהתנו בינו ובין חברו, וכן אמר למעלה העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, כי הכל ענין אחד וכל הפרשיות כלן ביום אחד נאמרו. והנה משפט ספר תורה להיות ואעידה בראש הדף, כי הוא תשלום הסימן בי"ה שמ"ו, וכבר הזכרתי טעם הדבר בסדר בשלח (שמות יד) במלת הבאים, והוא"ו הזאת רמז לוא"ו שבשם הגדול, והוא השמים שהזכיר שהוא מכלל העדים, והבן זה.

« Et j’attesterai contre eux le ciel et la terre. » Il dit cela à propos du verset « Écoutez, cieux » et « que la terre entende », qu’il va mentionner aussitôt ; et maintenant il a pris contre eux à témoin, à la fin de ses paroles, le ciel et la terre, comme celui qui fait signer les témoins à la fin de l’acte sur les paroles et les conditions qu’ils ont stipulées entre lui et son prochain, et ainsi il a dit plus haut « j’ai pris à témoin contre vous aujourd’hui le ciel et la terre », car tout est un seul sujet et toutes les sections ont été dites en un seul jour. Et voici que la règle du rouleau de la Torah est que « ve-a‘ida » soit en tête de la page, car c’est le complément du signe « Bi-Yah Shemo », et j’ai déjà mentionné la raison de la chose dans la section Bechalah (Exode 14) au mot « ha-ba’im » ; et ce vav fait allusion au vav du Grand Nom, et c’est le ciel qu’il a mentionné, qui fait partie des témoins, et comprends cela.

אחרי מותי כי השחת תשחיתון. לא מצינו שהשחיתו ישראל כל ימי יהושע, שכן כתוב (יהושע כ״ד:ל״א) ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע, אלא מכאן דרשו רז"ל שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו, וכל זמן שהיה יהושע חי נראה לו למשה כאלו הוא חי. והשחתה זו היא עבודה זרה, וכן להכעיסו במעשה ידיכם ירמוז לע"ז שבבית ראשון כי כן הודיענו הקב"ה בפירוש, והוא ידע זה ברוח הקודש.

« Après ma mort, car vous vous corromprez certainement. » Nous ne trouvons pas qu’Israël se soit corrompu tous les jours de Yehochoua, car il est écrit (Josué 24,31) « et le peuple servit l’Éternel tous les jours de Yehochoua et tous les jours des anciens qui prolongèrent leurs jours après Yehochoua », mais de là nos Sages, de mémoire bénie, ont enseigné que le disciple d’un homme lui est cher comme son corps, et tant que Yehochoua était vivant, il semblait à Moché comme s’il était lui-même vivant. Et cette corruption est l’idolâtrie, et de même « pour L’irriter par l’œuvre de vos mains » fait allusion à l’idolâtrie du Premier Temple, car ainsi le Saint, béni soit-Il, nous l’a fait connaître explicitement, et lui le savait par l’esprit saint.

את דברי השירה הזאת עד תמם. היא שירת האזינו הסמוכה מיד. ומה שקראה שירה לפי שישראל אומרין אותה תמיד בשירה וזמרה, ועוד שהיא כתובה בדרך שירה. ודרשו רז"ל בספרי, גדולה שירה שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר, ויש בה לעוה"ז ויש בה לעוה"ב.

« Les paroles de ce cantique jusqu’à leur achèvement. » C’est le cantique de Haazinou qui suit immédiatement. Et s’il l’a appelé cantique, c’est parce qu’Israël le dit toujours en chant et en mélodie, et aussi parce qu’il est écrit sous forme de chant. Et nos Sages, de mémoire bénie, ont enseigné dans le Sifré : grand est le cantique, car il y a en lui le présent et il y a en lui le passé, il y a en lui ce monde et il y a en lui le monde à venir.

ובמדרש תנחומא, מפני מה כל שירה האמורה לשעבר הוא בלשון נקבה ושירה האמורה לעתיד בלשון זכר, לומר לך מה נקבה מתעברת וחוזרת ומתעברת כן בגאולה לשעבר נגאלין וחוזרין וגולין, אבל לעתיד משיהיו נגאלין שוב אינן גולין לעולם, ולפיכך אמורה בלשון זכר, שנאמר (ישעיהו כ״ו:א׳) ביום ההוא יושר השיר הזה בארץ יהודה עיר עז לנו ישועה ישית חומות וחל, וכתיב (תהילים צ״ח:א׳) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע קדשו.

Et dans le Midrash Tanhouma : pourquoi tout cantique dit du passé est-il au féminin et le cantique dit du futur au masculin ? Pour te dire : de même que la femme conçoit, puis conçoit de nouveau, ainsi, dans la délivrance passée, ils étaient délivrés puis retournaient à l’exil ; mais à l’avenir, une fois délivrés, ils ne s’exileront plus jamais, et c’est pourquoi il est dit au masculin, car il est dit (Isaïe 26,1) « en ce jour-là sera chanté ce chant dans le pays de Juda : nous avons une ville forte, il établit le salut comme murs et rempart », et il est écrit (Psaumes 98,1) « chantez à l’Éternel un chant nouveau, car Il a fait des merveilles, Sa droite et Son bras saint lui ont donné le salut ».