Pekoudé

טוב מעט ביראת ה' מאוצר רב ומהומה בו, טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו (משלי טו, טז)

« Mieux vaut peu avec la crainte de l’Éternel qu’un grand trésor avec le trouble ; mieux vaut un repas d’herbes où il y a de l’amour qu’un bœuf gras où il y a de la haine » (Proverbes 15,16-17).

שלמה המלך ע"ה הזכיר שני כתובים אלו (משלי טו) על מדת ההסתפקות ויזהיר בהם על הגזל. ויתכן לפרשם על שלשה דרכים פשט ומדרש ושכל. ע"ד הפשט טוב מעט ביראת ה' יזהיר שלמה ע"ה את האדם על ענין הגזל לפי שהוא מצוה מושכלת מכלל המצות המושכלות כי כל מי שיש בידו עון הגזל קשה הוא מכל שאר עונות, וכן דרשו רז"ל סאה מלאה עונות אין מקטרג מכלם אלא גזל ודור המבול לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל שנאמר (בראשית ו׳:י״ג) קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס, ואם אין מחזיר הגזל אין ל מחילה עולמית ועל כן היא עברה חמורה מכל השאר ועל כן אמר שלמה ע"ה טוב מעט ביראת ה' יאמר טוב המועט והוא המותר מן המרובה והוא האסור וכן אמר בסמוך (משלי ט״ז:ח׳) טוב מעט בצדקה מרוב תבואות בלא משפט ובא להזהיר את האדם על הגזל שלא יחוס על כספו וזהבו שיאמר איך ירחיקנה מבין ידיו כי טוב מעט שישאר לו בצדקה מרוב תבואות בלא משפט ועל זה אמר טוב מעט ביראת ה' ובאהבתו מרבוי אוצרות וגנזי כסף וזהב ומהומה בהם,

Shelomo le roi, paix sur lui, mentionna ces deux versets (Proverbes 15) à propos de la vertu du contentement de peu, et il avertit par eux contre le vol. Et il est possible de les expliquer de trois manières : sens simple (peshat), midrash et intellect (sékhel). Selon le sens simple, « mieux vaut peu avec la crainte de l’Éternel » : Shelomo, paix sur lui, avertit l’homme sur l’affaire du vol, parce que c’est un commandement de l’intellect, parmi les commandements de l’intellect, car quiconque a en sa main le péché du vol, il est plus grave que tous les autres péchés, et ainsi nos maîtres, de mémoire bénie, ont enseigné : une mesure pleine de péchés, aucun n’accuse parmi tous sinon le vol ; et la génération du déluge, leur sentence ne fut scellée que pour le vol, car il est dit (Genèse 6,13) « la fin de toute chair est venue devant Moi, car la terre est remplie de violence » ; et si l’on ne rend pas le bien volé, il n’y a pas de pardon pour toujours, et c’est pourquoi c’est une faute plus grave que toutes les autres ; et c’est pourquoi Shelomo, paix sur lui, dit « mieux vaut peu avec la crainte de l’Éternel » : il dit : mieux vaut le peu, qui est le permis, que le beaucoup, qui est l’interdit, et ainsi il dit tout de suite après (Proverbes 16,8) « mieux vaut peu avec la justice qu’un grand revenu sans droit » ; et il vient avertir l’homme sur le vol, qu’il n’épargne pas son argent et son or, de sorte qu’il dise : comment l’éloigner d’entre mes mains ? car mieux vaut le peu qui lui reste avec la justice que le grand revenu sans droit ; et à ce propos il dit « mieux vaut peu avec la crainte de l’Éternel et avec Son amour que la multitude des trésors et des réserves d’argent et d’or et le trouble en eux »,

והביא על זה לראיה ועדות הכתוב השני שאחריו טוב ארוחת ירק ואהבה שם כי אחר שהזהיר על הגזל שהוא ענין שכלי הביא עליו משל טבעי למופת כי טבע בני אדם שירצו אכילה מועטת וקלה כגון ארוחת ירק וכיוצא בה בחברת אוהבים יותר ממה שירצו שוורים מפוטמים בחברת שונאים, ומזה יוכל הטבע להבין ולהשכיל ולדון ק"ו ממה שהוא מפורסם ומוחש לעין, אם באהבת בשר ודם יבחר אדם ויערב לו אכילה קלה יותר מסעודת מטעמים ומשמנים בחברת שנאה, כ"ש שראוי לו שיבחר מעט ביראת ה' ואהבתו שהיא טובה לו מכל אהבת שום אדם ומכל רבוי אוצרות וכל ממון שבעולם.

et il apporta à ce sujet comme preuve et témoignage le second verset qui suit : « mieux vaut un repas d’herbes où il y a de l’amour », car après avoir averti sur le vol, qui est une affaire intellectuelle, il en apporta une parabole naturelle comme démonstration : c’est la nature des hommes de désirer un repas peu abondant et léger, tel un repas d’herbes et semblables, en compagnie d’amis, plutôt que des bœufs engraissés en compagnie d’ennemis ; et de là la nature peut comprendre, discerner et juger par le « à plus forte raison » à partir de ce qui est notoire et perceptible à l’œil : si, par l’amour de chair et de sang, l’homme choisit et trouve agréable un repas léger plutôt qu’un festin de mets et de graisses en compagnie de haine, à plus forte raison convient-il qu’il choisisse le peu avec la crainte de l’Éternel et Son amour, qui est meilleur pour lui que l’amour de n’importe quel homme et que toute la multitude des trésors et tout l’argent du monde.

וכל הענין הזה אזהרה והערה ודרך חיים שלא יתלמד אדם לחמדת הממון ושלא יעשה כספו וזהבו עקר אמונתו והונו ורכושו קרית עזו, הוא שאמר שלמה ע"ה (משלי י״ח:י״א) הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה במשכיתו, אמר הכתוב כשם שטבע בני אדם לשום בטחונם בקרית עוז שיש בו חומה ומגדל כן העשיר שם בטחונו בהונו, והכתוב הזה אזהרה לאדם להתרחק ממדה זו שלא יבטח אדם בעשרו ולא ישימו קרית עזו רק שיהיה שם ה' בלבד הונו וקרית עזו, והוא נקשר עם הכתוב שלמעלה שהוא מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב וסמך לו הון עשיר קרית עזו, הכוונה כי שם ה' הון עשיר כי הצדיקים ישימו כספם וזהבם בשעבוד התורה והמצות, והרשעים ישימו התורה והמצות בשעבוד כספם וזהבם לפיכך אין ראוי לאדם לשום בטחונו ותקותו רק בשם המיוחד.

Et toute cette affaire est un avertissement, un éveil et une voie de vie : que l’homme ne s’habitue pas à convoiter l’argent, qu’il ne fasse pas de son argent et de son or le principe de sa foi, et de sa fortune et de son avoir sa ville forte ; c’est ce que dit Shelomo, paix sur lui (Proverbes 18,11) « la fortune du riche est sa ville forte, et comme une muraille élevée dans son imagination » ; l’Écriture dit : de même que la nature des hommes est de placer leur confiance dans une ville forte qui a une muraille et une tour, ainsi le riche place sa confiance dans sa fortune ; et ce verset est un avertissement à l’homme de s’éloigner de cette qualité, qu’il ne se confie pas en sa richesse et ne la fasse pas sa ville forte, mais que le nom de l’Éternel seul soit sa fortune et sa ville forte ; et il se rattache au verset précédent, qui est « le nom de l’Éternel est une tour forte, le juste y court et est en sécurité », et il lui juxtaposa « la fortune du riche est sa ville forte » : l’intention est que le nom de l’Éternel est la fortune du riche, car les justes mettent leur argent et leur or au service de la Torah et des commandements, et les méchants mettent la Torah et les commandements au service de leur argent et de leur or ; c’est pourquoi il ne convient pas à l’homme de placer sa confiance et son espérance ailleurs que dans le Nom unique.

והענין הזה בארו אליפז התימני לאיוב הוא שאמר (איוב כ״ב:כ״ד) ושית על עפר בצר ובצור נחלים אופיר, אמר לאיוב ראוי לך שתשים הממון במחשבתך במדרגת עפר ותשים זהב אופיר כצור נחלים שלא יבטח בו אדם כי אין בו תועלת, ואחר שהזכיר שלא ישים בטחונו ותקותו בממונו חזר להזהירו שישים בטחונו בה' יתעלה הוא שכתוב (שם) והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך, וכתיב (שם) כי אז על שדי תתענג תשא אל אלוה פניך.

Et cette affaire, Eliphaz le Témanite l’expliqua à Iyov, c’est ce qu’il dit (Job 22,24) « et mets l’or sur la poussière, et l’or d’Ofir parmi les cailloux des torrents » ; il lui dit : il te convient de mettre l’argent dans ta pensée au rang de la poussière, et de mettre l’or d’Ofir comme le roc des torrents, de sorte que l’homme ne s’y confie pas, car il n’y a en lui aucune utilité ; et après avoir mentionné qu’il ne place pas sa confiance et son espérance en son argent, il revint l’avertir de placer sa confiance dans l’Éternel, élevé soit-Il, c’est ce qui est écrit (ibid. 22,25) « et le Tout-Puissant sera ton or, et un argent d’éclat pour toi », et il est écrit (ibid. 22,26) « car alors tu te délecteras dans le Tout-Puissant, tu lèveras ta face vers Dieu ».

וע"ד המדרש טוב מעט ביראת ה', טובים ישראל לפני הקב"ה שנאמר בהם (דברים ז׳:ז׳) כי אתם המעט מכל העמים, ביראת ה' שקבלו את התורה כדי שייראו את השם יתעלה שנאמר (שמות כ׳:י״ז) כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. מאוצר רב, אלו שבעים אומות שנמשלו לאוצר של יין, שכן דרשו רז"ל (שיר השירים ב׳:ד׳) הביאני אל בית היין, אלו שבעים אומות עכו"ם. ומהומה בו, שעתיד הקב"ה להומם ולהענישם ליום הדין. טוב ארוחת ירק ואהבה שם, טובה סעודת ירק שאכל שלמה המלך אצל עני משור אבוס שאכל אצל העשיר.

Et selon le midrash (derekh ha-midrash), « mieux vaut peu avec la crainte de l’Éternel » : Israël est bon devant le Saint, béni soit-Il, car il est dit d’eux (Deutéronome 7,7) « car vous êtes le plus petit de tous les peuples » ; « avec la crainte de l’Éternel » : car ils reçurent la Torah afin de craindre le Nom, élevé soit-Il, car il est dit (Exode 20,17) « car c’est pour vous éprouver que Dieu est venu, et pour que Sa crainte soit sur vos faces, afin que vous ne péchiez pas ». « Qu’un grand trésor » : ce sont les soixante-dix nations, comparées à un trésor de vin, car ainsi nos maîtres l’ont enseigné (Cantique des Cantiques 2,4) « Il m’a fait entrer dans la maison du vin » : ce sont les soixante-dix nations idolâtres. « Et le trouble en lui » : car le Saint, béni soit-Il, est destiné à les troubler et à les châtier au jour du jugement. « Mieux vaut un repas d’herbes où il y a de l’amour » : meilleur est le repas d’herbes que mangea le roi Shelomo chez un pauvre, qu’un bœuf gras qu’il mangea chez le riche.

אמרו במדרש בשעה שירד שלמה ממלכותו היה מחזר על הפתחים והיה אומר (קהלת א) אני קהלת הייתי מלך על ישראל בירושלים פגעו בו שני בני אדם שהיו מכירין בו אחד מהם נשתטח לפניו אמר לו אדוני המלך אם רצונך גלגל עמי היום הלך עמו והעלהו לעלייתו הביא לו שור אבוס ועשה לו כמה מטעמים והביא לפניו והזכיר לו עניני מלכותו אמר לו זכור כשהיית מלך שעשית כך וכך ביום פלוני כיון שהזכיר לו מלכותו געה בבכיה ולא אכל מכל אותה סעודה ולא זז מלבכות עד שעמד מאותה סעדה שבע בבכיה, פגע בו השני נשתטח לפניו ואמר לו אדני המלך רצונך שתגלגל עמי היום אמר לו שמא רצונך לעשות לי כדרך שעשה לי חברך אתמול אמר לו איש עני אני אם רצונך גלגל עמי היום במעט ירק שיש לי הלך לביתו כיון שהגיע שם רחץ לו ידיו ורגליו והביא לפניו מעט ירק התחיל מנחמו ואמר לו אדוני המלך שבועה נשבע הקב"ה לדוד אביך שאין המלוכה פוסקת מזרעו לעולם שנאמר (תהלים קלב) נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה,

Ils dirent dans le Midrash : à l’heure où Shelomo descendit de sa royauté, il mendiait de porte en porte et disait (Ecclésiaste 1,12) « moi, Qohélet, j’ai été roi sur Israël à Jérusalem » ; deux hommes qui le connaissaient le rencontrèrent ; l’un d’eux se prosterna devant lui et lui dit : « Mon seigneur le roi, si tu veux, prends un repas chez moi aujourd’hui » ; il alla avec lui et le fit monter à son étage ; il lui apporta un bœuf gras et lui fit plusieurs mets, et les apporta devant lui, et lui rappela les affaires de sa royauté, lui disant : « Souviens-toi, quand tu étais roi, que tu fis ainsi et ainsi tel jour » ; quand il lui eut rappelé sa royauté, il poussa un cri de pleurs et ne mangea rien de ce repas et ne cessa de pleurer jusqu’à ce qu’il se levât de ce repas rassasié de pleurs ; le second le rencontra, se prosterna devant lui et lui dit : « Mon seigneur le roi, veux-tu prendre un repas chez moi aujourd’hui ? » ; il lui dit : « Peut-être veux-tu me faire comme me l’a fait ton compagnon hier ? » ; il lui dit : « Je suis un homme pauvre ; si tu veux, prends un repas chez moi aujourd’hui avec le peu d’herbes que j’ai » ; il alla chez lui ; quand il y arriva, il lui lava les mains et les pieds et mit devant lui un peu d’herbes ; il commença à le consoler et lui dit : « Mon seigneur le roi, le Saint, béni soit-Il, a juré à David ton père que la royauté ne cesserait jamais de sa descendance », car il est dit (Psaumes 132,11) « l’Éternel a juré à David une vérité dont Il ne reviendra pas »,

אבל מדת הקב"ה כך מוכיח את האדם וחוזר ומתרצה שנאמר (משלי ג) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, ועתיד הקב"ה להחזירך למלכותך, כיון ששמע שלמה המלך כך נתקררה דעתו ושמח מאותה סעודה של ירק ועמד משם שבע ושמח וטוב לב, כיון שחזר למלכותו כתב בחכמתו טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו, טוב ארוחת ירק שהאכילני אותו עני משור אבוס שהאכילני העשיר שהזכירני צערי.

« mais telle est la qualité du Saint, béni soit-Il : Il réprimande l’homme puis Il revient et se laisse apaiser », car il est dit (Proverbes 3,12) « car celui que l’Éternel aime, Il le réprimande, comme un père l’enfant qu’il agrée » ; « et le Saint, béni soit-Il, est destiné à te rendre ta royauté » ; quand le roi Shelomo entendit cela, son esprit fut apaisé et il se réjouit de ce repas d’herbes, et il se leva de là rassasié, joyeux et le cœur content ; quand il revint à sa royauté, il écrivit dans sa sagesse « mieux vaut un repas d’herbes où il y a de l’amour qu’un bœuf gras où il y a de la haine » : meilleur est le repas d’herbes que me fit manger ce pauvre que le bœuf gras que me fit manger le riche, qui me rappela ma peine.

וע"ד השכל טוב מעט ביראת ה' יזהיר שלמה את האדם שיתבונן בענינים השכליים כפי השגתו בחלק האפשר ולא ירצה להתחכם ולהטריד שכלו בחלק הנמנע שעליו אמר (קהלת ז׳:ט״ז) ואל תתחכם יותר כי טוב מעט ביראת ה' כלומר טוב שישכיל וישיג לו השגה מועטת ויירא את ה' יתברך מאוצר רב כלומר מרבוי החכמה יותר מכדי השגתו כי יבא מזה מבוכה ומהומה וזהו ומהומה בו, לפי שעם המעט תתעלה ותתענג ועם הרבוי יאבד וישתומם ותהיה נפשו נטרדת מן החיים הנצחיים האמתיים מאותן המעלות הראויות לתת לה מבית המלך וכענין הדבש שהוא ערב לגוף במעוטו ורבויו יזיק לו,

Et selon l’intellect (derekh ha-sékhel), « mieux vaut peu avec la crainte de l’Éternel » : Shelomo avertit l’homme de considérer les affaires intellectuelles selon sa perception dans la partie du possible, et de ne pas vouloir faire le sage et troubler son intellect dans la partie de l’impossible, à propos de laquelle il dit (Ecclésiaste 7,16) « et ne te fais pas trop sage » ; « mieux vaut peu avec la crainte de l’Éternel » : c’est-à-dire : il est bon qu’il comprenne et atteigne une perception réduite et qu’il craigne l’Éternel, béni soit-Il, « qu’un grand trésor » : c’est-à-dire que l’abondance de la sagesse au-delà de sa perception, car il en viendra confusion et trouble, c’est le sens de « et le trouble en lui » ; parce qu’avec le peu, l’âme s’élève et goûte la joie, tandis qu’avec l’excès, l’homme se perd et s’égare, et son âme est écartée de la vie éternelle véritable, de ces degrés qu’il est convenable de lui donner de la maison du roi ; et comme dans le cas du miel, qui est agréable au corps en petite quantité, tandis que l’abondance lui nuit,

ועל זה אמר שלמה (משלי כ״ה:ט״ז) דבש מצאת אכל דיך פן תשבענו והקאותו, יזהיר עליו שיאכל ממנו די ספוקו וישאר בקרבו כי אם יאכל ממנו בשפע ורבוי יותר מכדי צרכו יקיא הכל ואפי' המעט שכבר קנהו יפסיד אותו, כן יקרה למי שיחשוב להשיג יותר משעורו ומכדי השגתו כשיחפוץ ללכת לפנים ישוב על כל פנים לאחור, ורז"ל בארו לנו משל על ענין זה הוא שאמרו בפרק חלק גבי בלעם שהלך למדין ליטול שכר ארבעה ועשרים אלף שהפיל מישראל גמלא אתא למבעי קרני אודני דהוו ליה גזזינהו מיניה שנאמר (יהושע י״ג:כ״ב) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב,

et à ce propos Shelomo dit (Proverbes 25,16) « as-tu trouvé du miel, mange ce qu’il t’en faut, de peur que tu n’en sois rassasié et ne le vomisses » ; il l’avertit d’en manger autant qu’il lui suffit, et que cela reste dans son sein, car s’il en mange en abondance et au-delà de son besoin, il vomira tout et même le peu qu’il avait déjà acquis, il le perdra ; ainsi advient à celui qui pense atteindre plus que sa mesure et au-delà de sa perception : quand il veut aller en avant, il revient en tout cas en arrière ; et nos maîtres, de mémoire bénie, nous ont expliqué une parabole sur cette affaire, c’est ce qu’ils dirent dans le chapitre « Héleq » à propos de Bil‘am, qui alla à Midian pour prendre le salaire des vingt-quatre mille qu’il avait fait tomber d’Israël : le chameau vint chercher des cornes, et les oreilles qu’il avait lui furent coupées, car il est dit (Josué 13,22) « et Bil‘am fils de Beor, le devin, ils le tuèrent par l’épée »,

כלומר הוא בקש ליטול מה שאינו שלו ומה שהיה לו אבד ממנו, ומה שדרשו רז"ל בענין החכמה דבש מצאת אכול דיך זה ר' עקיבא פן תשבענו והקאותו זה בן זומא.

c’est-à-dire : il chercha à prendre ce qui n’était pas à lui, et ce qu’il avait lui fut perdu ; et ce que nos maîtres, de mémoire bénie, enseignèrent à propos de la sagesse : « as-tu trouvé du miel, mange ce qu’il t’en faut » : c’est Rabbi Akiva ; « de peur que tu n’en sois rassasié et ne le vomisses » : c’est Ben Zoma.

אחר שהורה להשכיל ולחקור בחלק האפשר והזהירו שלא לחקור בחלק הנמנע בא לדבר בחלק ההשגה והזהיר עליו שתהיה השגתו צרופה ומזוקקה מבלי סיגים זהו שאמר טוב ארוחת ירק ואהבה שם, אמר טוב להשיג השגה קלה עם אמונת השכינה הנקראת אהבה שנאמר (שיר השירים ב׳:ז׳) אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, וכתוב (שם ח) אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, ואנו אומרים באהבה תרום קרננו להודות לך וליחדך, משור אבוס מן ההשגה הגדולה המטעה את האדם כאותה השגה שהשיגו ישראל במדבר שעשו את העגל וימירו את כבודם בתבנית שור,

Après qu’il eut enseigné à comprendre et à étudier dans la partie du possible, et l’eut averti de ne pas étudier dans la partie de l’impossible, il en vient à parler de la partie de la perception et l’avertit que sa perception soit épurée et raffinée, sans scories ; c’est ce qu’il dit : « mieux vaut un repas d’herbes où il y a de l’amour » : il dit : il est bon d’atteindre une perception légère avec la foi en la Shekhina, appelée « amour », car il est dit (Cantique des Cantiques 2,7) « si vous éveillez, si vous réveillez l’amour avant qu’il le veuille », et il est écrit (ibid. 8,7) « si un homme donnait toute la fortune de sa maison pour l’amour », et nous disons « avec amour élève notre corne pour te rendre grâce et proclamer ton unité » ; « qu’un bœuf gras » : de la grande perception qui égare l’homme, comme la perception qu’atteignirent Israël dans le désert, qui firent le veau et échangèrent leur gloire contre la forme d’un bœuf,

ושנאה זו מדת הדין זהו שהזכיר משה (שמות ל״ב:י״א) למה ה' יחרה אפך בעמך, וכלל הכתוב לפי הדרך הזה שהוא משבח עבודת השכינה ומגנה העון ההוא, ולפי שלא היתה כוונתם לע"ז אלא שבקשוהו למנהיג לכך נמחל להם העון והראיה שנמחל להם מיד ששרתה שכינה במשכן כי זה היה מופת ועדות שנמחל להם העון, ולכך נקרא אהל מועד שבמדבר משכן מלשון שכינה ונקרא המשכן משכן העדות, ודרשו רז"ל חטאו באלה ונתרצו באלה, חטאו באלה (שם לב) אלה אלהיך ישראל, ונתרצו באלה.

« et la haine », c’est la qualité de rigueur, c’est ce que mentionna Moshé (Exode 32,11) « pourquoi, Éternel, Ta colère s’enflammerait-elle contre Ton peuple ? » ; et l’Écriture englobe, selon cette voie, qu’elle loue le service de la Shekhina et blâme cette faute-là ; et parce que leur intention n’était pas l’idolâtrie mais qu’ils le demandaient comme guide, c’est pourquoi la faute leur fut pardonnée ; et la preuve qu’elle leur fut pardonnée, c’est que la Shekhina reposa aussitôt sur le Tabernacle, car ce fut une démonstration et un témoignage qu’il leur fut pardonné de la faute ; et c’est pourquoi la tente de réunion du désert fut appelée « mishkan », de l’expression de Shekhina, et le Tabernacle fut appelé « Tabernacle du témoignage » ; et nos maîtres, de mémoire bénie, enseignèrent : ils péchèrent par « Eleh » et retrouvèrent la faveur divine par « Eleh » : ils péchèrent par (Exode 32,4) « voici (eleh) tes dieux, Israël », et retrouvèrent la faveur divine par « eleh ».

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פקד על פי משה עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן. ע"ד הפשט אלה פקודי המשכן יחזור אל הנזכרים למעלה, יאמר כי המשכן וכליו שהוא הבית והחצר וכל הנעשה להם פקודי עבודת הלוים אשר פקד משה ביד איתמר, אבל כלי הקדש שהם הארון והשלחן והמנורה והמזבחות אינם בכלל המשכן והם פקודת אלעזר.

« Voici les comptes du Tabernacle, le Tabernacle du témoignage, qui furent comptés sur l’ordre de Moshé, pour le service des Lévites, sous la main d’Itamar fils d’Aharon le cohen » (Exode 38,21). Selon le sens simple (peshat), « voici les comptes du Tabernacle » se rapporte à ce qui est mentionné plus haut : il dira que le Tabernacle et ses objets, qui sont la maison et le parvis et tout ce qui fut fait pour eux, sont les comptes du service des Lévites que Moshé fit compter sous la main d’Itamar ; mais les objets saints, qui sont l’arche, la table, le chandelier et les autels, ne sont pas inclus dans le Tabernacle, et ils sont sous la charge d’Elazar.

וע"ד המדרש אלה פקודי המשכן משכן, למה שני פעמים משכן, אלא ללמד שהיכל של מטה מכוון כנגד היכל של מעלה שנאמר (שמות ט״ו:י״ז) מכון לשבתך פעלת ה' וגו', אל תקרי מכון אלא מכוון, שקול היה המשכן כנגד בריאת העולם, בבריאת העולם כתיב (ישעיהו מ׳:כ״ב) הנוטה כדוק שמים וימתחם, ובמשכן כתיב (שמות כ״ו:ז׳) ועשית יריעות עזים לאהל וכתיב (תהילים ק״ד:ב׳) נוטה שמים כיריעה. בבריאת העולם כתיב (בראשית א׳:ט׳) יקוו המים ובמשכן כתיב (שמות ל׳:י״ח) ועשית כיור נחשת.

Et selon le midrash (derekh ha-midrash) : « voici les comptes du Tabernacle, Tabernacle » : pourquoi deux fois « Tabernacle » ? sinon pour enseigner que le Hékhal d’en bas est en regard du Hékhal d’en haut, car il est dit (Exode 15,17) « le lieu que Tu as préparé pour Ta demeure, Éternel », etc. ; ne lis pas « makhon » (lieu préparé) mais « mekhouvan » (aligné) : le Tabernacle était équivalent à la création du monde ; à la création du monde il est écrit (Isaïe 40,22) « Il étend les cieux comme un voile (doq) et les déploie », et dans le Tabernacle il est écrit (Exode 26,7) « et tu feras des tentures de poil de chèvre pour la tente », et il est écrit (Psaumes 104,2) « Il étend les cieux comme une tenture ». À la création du monde il est écrit (Genèse 1,9) « que les eaux se rassemblent », et dans le Tabernacle il est écrit (Exode 30,18) « et tu feras un bassin de bronze ».

בבריאת העולם כתיב (בראשית א׳:ט׳) יהי מאורות ובמשכן (שמות כ״ה:ל״א) ועשית מנורת. בבריאת העולם כתיב (בראשית א׳:כ׳) ועוף יעופף ובמשכן (שמות כ״ה:כ׳) והיו הכרובים פורשי כנפים. בבריאת העולם כתיב (בראשית א׳:כ״ז) ויברא אלהים את האדם ובמשכן כתיב (שמות כ״ח:א׳) ואתה הקרב אליך. בבריאת העולם כתיב (בראשית ב׳:א׳) ויכלו השמים ובמשכן כתיב (שמות ל״ט:ל״ב) ותכל כל עבודת.

À la création du monde il est écrit (Genèse 1,14) « qu’il y ait des luminaires », et dans le Tabernacle (Exode 25,31) « et tu feras un chandelier ». À la création du monde il est écrit (Genèse 1,20) « et que l’oiseau vole », et dans le Tabernacle (Exode 25,20) « et les chérubins étendront les ailes ». À la création du monde il est écrit (Genèse 1,27) « et Dieu créa l’homme », et dans le Tabernacle il est écrit (Exode 28,1) « et toi, fais approcher de toi ». À la création du monde il est écrit (Genèse 2,1) « et les cieux furent achevés », et dans le Tabernacle il est écrit (Exode 39,32) « et fut achevé tout le service ».

בבריאת העולם כתיב (בראשית ב׳:ג׳) ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו ובמשכן (שמות ל״ט:מ״ג) ויברך אותם משה וכתיב (במדבר ז׳:א׳) ויקדש אותו ואת כל כליו. בבריאת העולם כתיב (בראשית ב׳:ג׳) כי בו שבת ובמשכן כתיב (שמות ל״ה:ב׳) ששת ימים תעשה מלאכה, ואח"כ אמר קחו מאתכם תרומה, להודיעך ששקולה מלאכת המשכן כנגד שמים וארץ עד כאן במדרש.

À la création du monde il est écrit (Genèse 2,3) « et Dieu bénit le septième jour et le sanctifia », et dans le Tabernacle (Exode 39,43) « et Moshé les bénit », et il est écrit (Nombres 7,1) « et il le sanctifia, lui et tous ses objets ». À la création du monde il est écrit (Genèse 2,3) « car en lui Il se reposa », et dans le Tabernacle il est écrit (Exode 35,2) « six jours on fera l’ouvrage », et ensuite il dit « prenez de chez vous un prélèvement » (Exode 35,5), pour te faire savoir que l’ouvrage du Tabernacle est équivalent au ciel et à la terre ; jusqu’ici dans le Midrash.

כל מה שהזכירו חכמים במדרש הזה בעניני המשכן השקול כנגד העולם נראה שדברו דרך כלל אבל הפרטים רבים נמשכים ויוצאים מן הכלל. ונראה לי כי מתוך הכלל הזה שלמדנו נוכל לחדש ולהוציא קצת מן הפרטים, והוא שמצאתי מן הנגדיים האלה כי כשם שכתוב בבריאת העולם (בראשית ב׳:ד׳) אלה תולדות השמים והארץ, כנגדו מצינו במשכן אלה פקודי המשכן, וכשם שנברא העולם בה"א שנאמר (שם ב) בהבראם ודרשו רז"ל בה"א בראם, כנגדו מצינו במשכן (שמות מ׳:ל״ד) וכבוד ה' מלא את המשכן כי הה"א כבוד ה' וזו היא הכוונה כמו שהוזכר ענין המשכן פעמים בתורה כמו שכתבתי בראש פרשת ויקהל, וכן לשון משכן לשון שכינה וזהו שכתוב (תהלים פה) לשכון כבוד בארצנו, וכשם שהעולם עלה במחשבה להבראות תחלה ואח"כ נעשו המעשים בששה ימים כנגדו תמצא במשכן לחשוב מחשבות ואח"כ לעשות.

Tout ce que les Sages mentionnèrent dans ce Midrash sur les affaires du Tabernacle, équivalent du monde, il semble qu’ils parlèrent de façon générale, mais les détails sont nombreux et sortent du général. Et il me semble que, de ce général que nous avons appris, nous pouvons innover et tirer quelques détails, et c’est que j’ai trouvé parmi ces parallèles : de même qu’il est écrit à la création du monde (Genèse 2,4) « voici les générations (toledot) des cieux et de la terre », en regard de cela nous trouvons dans le Tabernacle « voici les comptes du Tabernacle » ; et de même que le monde fut créé avec le hé, car il est dit (ibid. 2,4) « quand ils furent créés (behibbare’am) », et nos maîtres, de mémoire bénie, expliquèrent « avec le hé il les créa », en regard de cela nous trouvons dans le Tabernacle (Exode 40,34) « et la gloire de l’Éternel remplit le Tabernacle », car le hé est la gloire de l’Éternel ; et c’est l’intention, comme l’affaire du Tabernacle est mentionnée plusieurs fois dans la Torah, comme je l’ai écrit au début de la section Vayakhel ; et de même l’expression « mishkan » est une expression de Shekhina, et c’est ce qui est écrit (Psaumes 85,10) « afin que la gloire demeure dans notre pays » ; et de même que le monde monta en pensée d’être créé d’abord et que les actes furent faits ensuite en six jours, en regard de cela tu trouves dans le Tabernacle : penser des pensées d’abord puis faire.

וכשם שהעולם נברא לא חובה רק דרך נדבה וחסד שנאמר (שם פט) עולם חסד יבנה כן המשכן נבנה דרך נדבה שנאמר (שמות כ״ה:ב׳) אשר ידבנו לבו (שם לה) כל נדיב לבו יביאה. וכשם שהזכיר שם אלהים בכל מעשה בראשית ואח"כ השם המיוחד שנאמר (בראשית ב׳:ד׳) ביום עשות ה' אלהים, כנגדו תמצא במשכן אחר שהזכיר (שמות מ׳:ל״ד) וכבוד ה' מלא את המשכן שהוא כנגד שם אלהים הזכיר ה' המיוחד ואמר (שם) כי ענן ה' על המשכן.

Et de même que le monde fut créé non par obligation mais par voie d’offrande et de grâce, car il est dit (Psaumes 89,3) « le monde sera bâti de grâce », de même le Tabernacle fut bâti par voie d’offrande, car il est dit (Exode 25,2) « de tout homme que son cœur inclinera » et (ibid. 35,5) « tout homme au cœur généreux l’apportera ». Et de même qu’il mentionna le nom Elohim dans toute l’œuvre du commencement, puis le Nom unique, car il est dit (Genèse 2,4) « au jour où l’Éternel Dieu fit », en regard de cela tu trouves dans le Tabernacle qu’après avoir mentionné (Exode 40,34) « et la gloire de l’Éternel remplit le Tabernacle », qui est en regard du nom Elohim, il mentionna le Nom unique et dit (ibid. 40,38) « car la nuée de l’Éternel était sur le Tabernacle ».

וכשם שהעולם נברא בשתי מדות מדת רחמים ומדת הדין כנגדו המשכן נעשה בשני אומנים בצלאל משבט יהודה כנגד השם המיוחד ואהליאב משבט דן כנגד מדת הדין.

Et de même que le monde fut créé par deux qualités, la qualité de miséricorde et la qualité de rigueur, en regard de cela le Tabernacle fut fait par deux artisans : Betsalel de la tribu de Yehouda, en regard du Nom unique, et Oholiav de la tribu de Dan, en regard de la qualité de rigueur.

וגם יתכן שנבין מלת משכן מלשון המשכה לפי שהמשכן וכליו ציורים ודוגמא למקדש של מעלה כי ביהמ"ק של מטה מושך כח ממקדש של מעלה הנקרא זבול, ולכך אמר שלמה ע"ה (מלכים א ח׳:י״ג) בנה בניתי בית זבול לך, וזהו סוד הכתוב (שופטים ה׳:י״ד) ומזבלון מושכים בשבט סופר, כי יש מושכים למטה מזבולן והנמשך הוא זבולן. ויובן ממנו עוד כי מזבולן הם מושכים והנמשך הוא סופר והוא מלשון ספירה והכוונה על הראשונה והבן זה. וכשם שכתוב בבריאת העולם (בראשית ב׳:ד׳) ביום עשות ה' אלהים כן במשכן תמצא כנגדו (במדבר ז׳:א׳) ויהי ביום כלות משה.

Et il est possible aussi de comprendre le mot « mishkan » comme venant de « mishikha » (attirer), parce que le Tabernacle et ses objets sont des formes et un modèle du Sanctuaire d’en haut, car le Sanctuaire d’en bas attire une force du Sanctuaire d’en haut, appelé Zevoul, et c’est pourquoi Shelomo, paix sur lui, dit (1 Rois 8,13) « j’ai bâti une maison de demeure (zevoul) pour toi » ; et c’est le secret de ce verset (Juges 5,14) « et de Zevouloun ceux qui tirent avec le bâton de scribe », car il y en a qui tirent vers le bas depuis Zevouloun, et celui qui est tiré est Zevouloun ; et on comprend encore de là que de Zevouloun ceux-ci tirent et celui qui est tiré est « sofer », ce qui vient de « sefira », et l’intention concerne la première ; et comprends cela. Et de même qu’il est écrit à la création du monde (Genèse 2,4) « au jour où l’Éternel Dieu fit », ainsi tu trouves dans le Tabernacle en regard de cela (Nombres 7,1) « et il fut, le jour où Moshé eut achevé ».

וכשם שכתוב בבריאת העולם (בראשית א׳:ל״א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, כן תמצא במשכן (שמות ל״ט:מ״ג) וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה. וכשם שבריאת העולם מלאכת העולם לא דחה את השבת שנאמר (בראשית ב׳:ב׳) וישבות ביום השביעי כן במשכן מלאכת המשכן לא דחה את השבת שנאמר (שמות ל״ה:ב׳) ששת ימים תעשה מלאכה. וכשם שנברא העולם ועתיד להבטל ולהתחדש אחר השבת כן המשכן והמקדש עתיד ליבטל וליחרב ולהתחדש.

Et de même qu’il est écrit à la création du monde (Genèse 1,31) « et Dieu vit tout ce qu’Il avait fait, et voici, c’était très bon », de même tu trouves dans le Tabernacle (Exode 39,43) « et Moshé vit tout l’ouvrage, et voici qu’ils l’avaient fait ». Et de même que, à la création du monde, l’ouvrage du monde ne repoussa pas le Shabbat, car il est dit (Genèse 2,2) « et Il se reposa le septième jour », de même dans le Tabernacle l’ouvrage du Tabernacle ne repoussa pas le Shabbat, car il est dit (Exode 35,2) « six jours on fera l’ouvrage ». Et de même que le monde fut créé et est destiné à cesser et à se renouveler après le Shabbat, de même le Tabernacle et le Sanctuaire sont destinés à cesser, à être détruits et à être renouvelés.

וכשם שמצינו בבריאת העולם (בראשית ב׳:ט״ז) ויצו ה' אלהים האדם לאמר כן תמצא במשכן (שמות ל״ו:ו׳) ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמר. וכשם שמצינו בבריאת העולם שנקרא הקב"ה שדי על שאמר לעולמו די, כנגדו תמצא במשכן (שם) והמלאכה היתה דים זו מלאכה של מעלה הנקראת על דרך הקבלה מלאכת שמים וארץ.

Et de même que nous trouvons à la création du monde (Genèse 2,16) « et l’Éternel Dieu ordonna à l’homme en disant », de même tu trouves dans le Tabernacle (Exode 36,6) « et Moshé ordonna, et ils firent passer une voix dans le camp en disant ». Et de même que nous trouvons à la création du monde que le Saint, béni soit-Il, est appelé « Shaddai » parce qu’Il dit à Son monde « dai » (assez), en regard de cela tu trouves dans le Tabernacle (ibid. 36,7) « et l’ouvrage suffisait (dayyam) » : c’est l’ouvrage d’en haut, appelé selon la voie de la Kabbale « l’ouvrage du ciel et de la terre ».

ובפרקי רבי אליעזר תמצא למה נקרא שמו אל שדי שאמר לשמים די ועמדו לפי שהיו מותחין והולכים עד שאמר להם די. וכשם שיש בבריאת העולם שמים וארץ שהם עדות לישראל בשמירת התורה שנאמר (דברים ל׳:י״ט) העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ כן במשכן משכן העדות. כשם שבבריאת העולם שבעת ימי בראשית כן במשכן שבעת ימי המלואים. וכשם שבבריאת העולם ל"ב פעמים אלהים עד לעשות כן במשכן מלא אותם חכמת ל"ב. ואין ספק כי יש בזה דברים אחרים מלבד אלה שהזכרתי שלא כתבתים וגם אני יודע אותם ומהם שאיני יודע גם כן והפרט הזה שהזכרתי וחדשתי הוא פתח להבין שאר הדברים.

Et dans les Pirqé de Rabbi Eliezer tu trouves pourquoi son nom fut appelé El Shaddai : parce qu’Il dit aux cieux « dai » et ils s’arrêtèrent, car ils s’étendaient et allaient jusqu’à ce qu’Il leur dise « dai ». Et de même qu’à la création du monde il y a les cieux et la terre, qui sont un témoignage pour Israël dans l’observance de la Torah, car il est dit (Deutéronome 30,19) « j’ai pris à témoin contre vous aujourd’hui le ciel et la terre », de même dans le Tabernacle : « Tabernacle du témoignage ». De même qu’à la création du monde il y a les sept jours du commencement, de même dans le Tabernacle les sept jours de l’investiture. Et de même qu’à la création du monde il y a trente-deux fois « Elohim » jusqu’à « pour faire », de même dans le Tabernacle « Il les a remplis de sagesse de cœur » trente-deux. Et il n’y a pas de doute qu’il y a en cela d’autres choses que celles que j’ai mentionnées et que je n’ai pas écrites, et aussi je les connais, et il y en a que je ne connais pas aussi ; et ce détail que j’ai mentionné et innové est une ouverture pour comprendre les autres choses.

ועוד אמרו במדרש אלה פקודי המשכן משכן, למה משכן משכן שני פעמים לפי שבית המקדש עתיד להתמשכן שני פעמים, בית ראשון ובית שני שנאמר (נחמיה א׳:ז׳) חבל חבלנו לך, ע"כ. ואם תשכיל במלת המשכן משכן העדות תמצא בהם רמז למספר השנים שעמד בית ראשון ובית שני וכן מיציאת מצרים עד שבנה שלמה את הבית כי המשכן במספרו עם האותיות רמז לבית שני, וכן משכן במספרו רמז לבית ראשון, וכן העדת חסר וא"ו וחשבונו ד' מאות ושמונים שנה משיצאו ממצרים עד שבנה שלמה את הבית ומה שיחסר אחד מן החשבון לפי שבשנה השנית לצאתם נבנה המשכן.

Et ils dirent encore dans le Midrash : « voici les comptes du Tabernacle, Tabernacle » : pourquoi « Tabernacle, Tabernacle » deux fois ? Parce que le Sanctuaire est destiné à être pris en gage (mitmaskhen) deux fois, premier Temple et second Temple, car il est dit (Néhémie 1,7) « nous avons gravement mal agi (havol havalnou) envers Toi », jusqu’ici. Et si tu considères le mot « ha-mishkan mishkan ha-edut », tu y trouveras une allusion au nombre des années que se tinrent le premier Temple et le second Temple, et aussi depuis la sortie d’Égypte jusqu’à ce que Shelomo bâtisse la Maison, car « ha-mishkan » dans son nombre avec les lettres fait allusion au second Temple, et de même « mishkan » dans son nombre fait allusion au premier Temple, et de même « ha-edut », défectif de vav, son compte est quatre cent quatre-vingts ans depuis qu’ils sortirent d’Égypte jusqu’à ce que Shelomo bâtisse la Maison ; et si un manque à ce compte, c’est parce que la deuxième année de leur sortie le Tabernacle fut bâti.

וכל אלו החשבונות ראה אותם משה ברוח הקדש וזהו אלה פקודי המשכן משכן העדות. ד"א משכן העדות אמר רבי שמעון בן יוחאי אין עדות אלא תורה שנאמר (דברים ד׳:מ״ה) אלה העדות והחקים והמשפטים, משל למלך שהיה לו בת ובנה לה פלטרין והושיבה לפנים מז' קנקלין אמר כל מי שנכנס על בתי כאלו נכנס על כבודי.

Et tous ces calculs, Moshé les vit par l’esprit saint, et c’est « voici les comptes du Tabernacle, le Tabernacle du témoignage ». Autre explication : « le Tabernacle du témoignage » : Rabbi Shimon bar Yohaï dit : il n’y a de témoignage que la Torah, car il est dit (Deutéronome 4,45) « ce sont les témoignages, les lois et les jugements » ; parabole d’un roi qui avait une fille et lui bâtit un palais et la fit asseoir à l’intérieur de sept enceintes (qenqalin) : il dit : quiconque entre chez ma fille, c’est comme s’il entrait chez ma gloire.

כך ב' שמות למשכן כתוב אחד אומר משכן העדות זו התורה, וכתוב אחד אומר לפני משכן ה', אמר הקב"ה מי שמבזה את בתי כאלו מבזה את כבודי, תדע לך שכשנכנס (אדרינוס) טיטוס לביהמ"ק היה מחרף ומגדף, אמר דוד רבש"ע (תהילים ע״ד:ה׳) יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדומות העלה עליהם כאילו היו עולים לקוץ ארזים ועושים סולמות לעלות לרקיע אלא שאין יכולים ומניחים אותם ובאים עלינו שנאמר (שם עט) באו גוים בנחלתך, א"ר חייא בר אבא למה עו"ג דומים לאדם שהיה שונא את השר והיה מבקש להתגרות בו ולא היה יכול מה עשה הלך אצל טיאטרוס שבו ומבקש להפילו והיה מתירא מן השר שלא יהרגהו נטל צפורן של ברזל והכניסהו תחתיו אמר מתוך שאני מפיל הבסיס הטיאטרוס נופל.

Ainsi le Tabernacle a deux noms : un verset dit « le Tabernacle du témoignage », c’est la Torah, et un autre verset dit (Lévitique 17,4) « devant le Tabernacle de l’Éternel » ; le Saint, béni soit-Il, dit : celui qui méprise Ma fille, c’est comme s’il méprisait ma gloire ; sache-le, car quand (Adrinos) Titus entra dans le Sanctuaire, il blasphémait et injuriait ; David dit : Maître du monde, « on se montre comme celui qui lève la hache dans l’épaisseur d’un bois » (Psaumes 74,5) : Il leur compta comme s’ils montaient couper des cèdres et faisaient des échelles pour monter au ciel, mais ils ne peuvent pas et ils les laissent et viennent sur nous, car il est dit (ibid. 79,1) « les nations sont venues dans Ton héritage » ; Rabbi ‘Hiyya bar Abba dit : à quoi ressemblent les idolâtres ? À un homme qui haïssait le préfet et cherchait à le provoquer et ne le pouvait pas ; que fit-il ? Il alla au monument qui le représente, cherchant à le renverser, et il craignait que le préfet ne le tue ; il prit une pointe de fer et la mit sous lui, et dit : « tandis que je renverse la base, le monument tombe ».

כך אמרו עו"ג לישראל שנאמר (שם ב) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, משל למי שאינו יכול להכות את החמור מכה את האוכף, משל למי שאינו יכול להכות את הארי מכה את החמור.

Ainsi les idolâtres dirent à Israël, car il est dit (Psaumes 2,2) « les rois de la terre se dressent et les princes se concertent contre l’Éternel et contre son oint » ; parabole de celui qui ne peut frapper l’âne et frappe le bât ; parabole de celui qui ne peut frapper le lion et frappe l’âne.

ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה. באור עשה צוה לעשות לחכמים העושים המלאכה כי הוא לא עשה כי אם הארון בלבד ולכך נתיחד שם שכתוב (שמות ל״ז:א׳) ויעש בצלאל את הארון. ודרשו רז"ל אפילו דברים שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני.

« Et Betsalel fils d’Ouri fils de ‘Hour, de la tribu de Yehouda, fit » (Exode 38,22). Dans « fit », il est dit qu’il ordonna de faire aux sages qui faisaient l’ouvrage, car lui ne fit que l’arche seule ; et c’est pourquoi il fut mentionné à part, comme il est écrit (Exode 37,1) « et Betsalel fit l’arche ». Et nos maîtres, de mémoire bénie, enseignèrent : même des choses que son maître ne lui avait pas dites, son esprit s’accorda avec ce qui avait été dit à Moshé au Sinaï.

ובמדרש בצלאל ואהליאב היו האומנים הבקיאים שבכלם בצלאל משבט יהודה שנקרא גור אריה ואהליאב משבט דן שנקרא דן גור אריה, והמקדש היה דומה לאריה שכן מצינו ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו ודומה לאריה כדכתיב (ישעיהו כ״ט:א׳) הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד, ובאריה נענשו שנאמר (ירמיהו ד׳:ז׳) עלה אריה מסבכו. ובאריה עתידין להתמשל בזמן הישועה שנאמר (מיכה ה׳:ז׳) והיה שארית יעקב בגוים כאריה בבהמות יער.

Et dans le Midrash : Betsalel et Oholiav étaient les artisans les plus experts de tous ; Betsalel, de la tribu de Yehouda, qui est appelée « lionceau (gour aryeh) », et Oholiav, de la tribu de Dan, qui est appelée (Deutéronome 33,22) « Dan est un lionceau (gour aryeh) » ; et le Sanctuaire ressemblait à un lion : nous trouvons que le Hékhal est étroit par-derrière et large par-devant, et ressemble à un lion, comme il est écrit (Isaïe 29,1) « malheur à Ariel, Ariel, ville où campa David » ; et par le lion ils furent châtiés, car il est dit (Jérémie 4,7) « le lion est monté de son fourré » ; et par le lion ils sont destinés à être comparés au temps de la délivrance, car il est dit (Michée 5,7) « et le reste de Yaakov sera parmi les nations comme un lion parmi les bêtes de la forêt ».

וכסף פקודי העדה מאת ככר. כסף של מחצית השקל לכל אחד מששים רבוא ישראל עלה למאת ככר שהרי שש מאות אלף חצאי שקלים הם שלש מאות אלף שקלים שלמים ולפי שישראל נמנו במדבר סיני ועלו שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים ע"כ כשהיה בידם מאת ככר חצאי שקלים נשארו שלשת אלפים וחמש מאות וחמשים שהם אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים שלמים ששכח משה. וכתב רש"י בפירושו הככר ששים מנה ומנה של קדש היה כפול הרי הככר מאה ועשרים מנה והמנה כ"ה סלעים הרי ככר של קדש שלשת אלפים שקלים ומאת ככרים הם שלש מאות אלף שקלים, שהרי שש מאות אלפים חצאי שקלים הרי הם ג' מאות אלף שלמים והיתרים שהיו שלשת אלפים תק"ן חצאי שקלים הם אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים שלמים ע"כ.

« Et l’argent de ceux de l’assemblée qui furent comptés : cent talents » (Exode 38,25). L’argent du demi-sicle, pour chacun des six cent mille d’Israël, s’éleva à cent talents, car six cent mille demi-sicles font trois cent mille sicles entiers ; et parce qu’Israël fut compté dans le désert du Sinaï et atteignit six cent trois mille cinq cent cinquante, c’est pourquoi, lorsqu’ils eurent en main cent talents de demi-sicles, il resta trois mille cinq cent cinquante qui sont mille sept cent soixante-quinze sicles entiers, que Moshé oublia. Et Rachi écrivit dans son commentaire : le talent est de soixante mines, et la mine du sanctuaire était double ; voilà que le talent est de cent vingt mines, et la mine est de vingt-cinq sélas ; voilà que le talent du sanctuaire est de trois mille sicles, et cent talents font trois cent mille sicles, car six cent mille demi-sicles font trois cent mille entiers, et le surplus qui était de trois mille cinq cent cinquante demi-sicles fait mille sept cent soixante-quinze sicles entiers ; jusqu’ici.

ומעתה כיון שחצי שקל לכל אחד מששים רבוא עלה מאת ככר שקל שלם לכל אחד עולה מאתים ככר, מכאן ואילך צא וחשוב בשקלי המן שהיו עשרת אלפים ככר כסף שנתכוון לתת בשביל כל אחד מששים רבוא ישראל הערך הגדול שבתורה שהוא חמשים שקל כענין שכתוב בפרשת ערכין, וכשתחשוב חמשים שקל לכל אחד מששים רבוא חמשים פעמים מאתים ככר הם מאה פעמים מאה ומאה פעמים מאה הם עשרת אלפים ככר, או נאמר כי מפני שידע המן חטא שבטי ישראל במכירת יוסף בעשרים כסף שהם חמשת שקלים ועונש החטא ההוא לא נפקד עליהם עדיין ע"כ חשב מחשבה לקנות כל ישראל לתת בשביל כל אחד מששים רבוא חמשת שקלים, כי חשב שיצליח בזה ויעלה בידו לגודל חטאם, וכענין שאמרו במדרש (בראשית ל״ז:כ״ה) וישבו לאכל לחם אמר להם הקב"ה אתם מכרתם את אחיכם מתוך משתה חייכם שבניכם נמכרים בשושן מתוך משתה שנאמר (אסתר ג׳:ט״ו) והמלך והמן ישבו לשתות.

Et désormais, puisque un demi-sicle pour chacun des six cent mille s’éleva à cent talents, un sicle entier pour chacun s’élève à deux cents talents ; de là, va et calcule les sicles de Haman, qui étaient dix mille talents d’argent, qu’il avait l’intention de donner pour chacun des six cent mille d’Israël, la plus grande estimation de la Torah, qui est de cinquante sicles, comme il est écrit dans la section des évaluations (Lévitique 27,3) ; et quand tu calcules cinquante sicles pour chacun des six cent mille, cinquante fois deux cents talents font cent fois cent, et cent fois cent font dix mille talents ; ou bien disons que, parce que Haman connaissait le péché des tribus d’Israël dans la vente de Yossef pour vingt pièces d’argent, qui sont cinq sicles, et que la punition de ce péché n’avait pas encore été comptée sur eux, il pensa donc acquérir tout Israël pour donner pour chacun des six cent mille cinq sicles, car il pensait réussir en cela et y parvenir à cause de la gravité de leur péché ; et comme ils dirent dans le Midrash (Genèse 37,25) « et ils s’assirent pour manger du pain » : le Saint, béni soit-Il, leur dit : vous avez vendu votre frère au milieu d’un festin ; par votre vie, vos fils seront vendus à Suse au milieu d’un festin, car il est dit (Esther 3,15) « et le roi et Haman s’assirent pour boire ».

ולפי זה היה די שיתן בשבילם אלף ככר כסף כי כן חשבון חמשה שקלים לכל אחד מששים רבוא שעולה אלף ככר לפי חשבון חצי שקל לכל אחד שהוא עולה למאת ככר.

Et selon cela, il aurait suffi qu’il donne pour eux mille talents d’argent, car tel est le compte de cinq sicles pour chacun des six cent mille, qui s’élève à mille talents, d’après le calcul du demi-sicle pour chacun, qui s’élève à cent talents.

אבל אפשר לומר שרצה לכלול בזה כוונה אחרת שרצה ליתן מן האלפים עשרה ועשה כן כנגד עשרת הדברות שהיה חושב לדחותם בעשרה שלו, זה שאמרו (שם ג) ועשרת אלפים ככר כסף אשקול, לבטל בעשרה שלו זכות העשרה שנתנו מתוך האש והקול, וזהו לשון אש"קול, והקב"ה ברחמיו הפליא לעשות עמנו וגבר עלינו חסדו עד שאפילו קומץ שעורים שלנו דחה י' אלפים ככר כסף שלו ונתהפך בביתו צליל שעורים סערת ה' חמה להחליש כחו הגדול למעלה ונהרגו עשרת בניו מלמטה.

Mais il est possible de dire qu’il voulut inclure en cela une autre intention : il voulut donner dix milliers, et fit ainsi en regard des dix paroles, qu’il pensait repousser par ses dix ; c’est ce qu’ils dirent (Esther 3,9) « et dix mille talents d’argent je pèserai (eshqol) », pour annuler par ses dix le mérite des dix qui furent donnés du milieu du feu et de la voix, et c’est le sens de « esh-qol » ; et le Saint, béni soit-Il, dans Ses miséricordes, fit des merveilles pour nous et Sa grâce l’emporta sur nous, au point que même une poignée de nos orges repoussa ses dix mille talents d’argent, et fut retournée dans sa maison le pain d’orge, en une tempête de l’Éternel pleine de fureur, pour affaiblir sa grande force en haut, et ses dix fils furent tués en bas.

ומה שאמר וכסף פקודי העדה מאת ככר וכן ונחשת התנופה שבעים ככר זה יורה כי משה נתן להם חשבון על כל דבר ודבר והיה נותן הכל ביד איתמר לפי שלא יהיו ישראל חושדין אותו כשנתמנה גזבר על המשכן יחידי.

Et ce qu’il dit « et l’argent de ceux de l’assemblée qui furent comptés : cent talents », et de même « et le bronze de l’offrande agitée : soixante-dix talents », cela indique que Moshé leur donna un compte pour chaque chose, et mit tout dans la main d’Itamar, pour qu’Israël ne le soupçonne pas quand il fut nommé trésorier du Tabernacle seul.

ואמרו במדרש עליו הכתוב אומר (משלי כ״ח:כ׳) איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה, איש אמונות זה משה שנאמר (במדבר י״ב:ז׳) בכל ביתי נאמן הוא, רב ברכות שהביא הקב"ה ברכות על ידו ונעשה גזבר על מלאכת המשכן, ואץ להעשיר זה קרח שהיה לוי ובקש כהונה גדולה לפיכך לא ינקה מה כתיב ביה (שם טז) ותפתח הארץ את פיה, וכשם שצריך אדם לצאת ידי חובת המקום כך צריך לצאת ידי חובת הבריות שכן שנו רז"ל אין התורם נכנס לא בפרגוד חפות ולא במנעל ולא בסנדל ולא באפונדתו ולא באנפליא שמא יעשיר ויאמרו מתרומת הלשכה העשיר או שמא יעני ויאמרו מעון הלשכה העני.

Et ils dirent dans le Midrash : sur lui l’Écriture dit (Proverbes 28,20) « un homme de fidélité abonde en bénédictions, mais celui qui se hâte de s’enrichir ne sera pas innocent » ; « un homme de fidélité » : c’est Moshé, car il est dit (Nombres 12,7) « dans toute Ma maison il est fidèle » ; « abonde en bénédictions » : car le Saint, béni soit-Il, apporta des bénédictions par ses mains, et il fut fait trésorier de l’ouvrage du Tabernacle ; « et celui qui se hâte de s’enrichir » : c’est Qora‘h, qui était lévite et demanda le grand sacerdoce, c’est pourquoi « il ne sera pas innocent » ; qu’est-il écrit de lui (Nombres 16,32) « et la terre ouvrit sa bouche » ; et de même que l’homme doit s’acquitter envers le Lieu, ainsi il doit s’acquitter envers les créatures, car ainsi enseignèrent nos Sages, de mémoire bénie : celui qui prélève les fonds de la chambre du Temple n’entre ni avec un manteau bordé, ni avec une chaussure, ni avec une sandale, ni avec sa ceinture, ni avec des chaussons, de peur qu’il ne s’enrichisse et qu’on dise : « c’est de la terouma de la chambre qu’il s’est enrichi », ou de peur qu’il ne s’appauvrisse et qu’on dise : « c’est à cause de la faute de la chambre qu’il s’est appauvri ».

וכן צריך אדם להזהר שלא יהיו הבריות מרננים ומשיחין אחריו שכן דוד התפלל ואמר (שמואל ב כ״ב:מ״ד) ותפלטני מריבי עמי, ופסוק מלא הוא (במדבר ל״ב:כ״ב) והייתם נקיים מה' ומישראל וכתיב (משלי ג׳:ד׳) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם.

Et de même il faut que l’homme prenne garde que les créatures ne murmurent pas et ne parlent pas derrière lui, car David pria et dit (2 Samuel 22,44) « tu m’as délivré des querelles de mon peuple » ; et c’est un verset complet (Nombres 32,22) « et vous serez innocents envers l’Éternel et envers Israël », et il est écrit (Proverbes 3,4) « et tu trouveras grâce et bon sens aux yeux de Dieu et des hommes ».

ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים. נ"ל שהזכירם בלשון ידיעה בעבור שכבר הזכירם למעלה בחצאי שקלים הוא שאמר מחצית השקל בשקל הקדש לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, שהרי שלשת אלפים תק"ן חצאי שקלים הם אלף שבע מאות וחמשה ושבעים שקלים שלמים, ודרשו רז"ל בלשון זה כשבא משה לתת חשבון על כל דבר ודבר חסרו מן המשקל אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים ושכח ולא היה יודע מה עשה מהם יצאה בת קול ואמרה ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים לקיים מה שנאמר (במדבר יב) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ע"כ.

« Et les mille sept cent soixante-quinze » (Exode 38,28). Il me semble qu’il les mentionna avec l’article défini parce qu’il les avait déjà mentionnés plus haut dans les demi-sicles, c’est ce qu’il dit (Exode 38,26) « un demi-sicle, selon le sicle du sanctuaire, pour six cent trois mille cinq cent cinquante », car trois mille cinq cent cinquante demi-sicles font mille sept cent soixante-quinze sicles entiers ; et nos maîtres, de mémoire bénie, enseignèrent sur cette expression : quand Moshé vint donner un compte pour chaque chose, il manqua du poids mille sept cent soixante-quinze sicles, et il oublia et ne savait pas ce qu’il en avait fait ; une voix céleste sortit et dit : « et les mille sept cent soixante-quinze, il en fit des crochets pour les colonnes », pour accomplir ce qui est dit (Nombres 12,7) « il n’en est pas ainsi de Mon serviteur Moshé : dans toute Ma maison il est fidèle » ; jusqu’ici.

ואם תשכיל תמצא כי מפני שישראל חטאו בעון העגל בה"א וא"ו שבשם הוא האש והקול על כן ישראל שהיו שש מאות אלף הביאו שקלים לצורך האדנים שהם יסוד המשכן להיות להם כפרה על מה שחטאו בה"א, ואותם שהיו יתרים על שש מאות אלף שלא היה להם חלק באדנים עשו משקליהם ווים להיות להם כפרה על הוא"ו וזהו שאמר עשה ווים לעמודים והבן זה.

Et si tu comprends, tu trouveras que, parce qu’Israël pécha par la faute du veau, dans le hé et le vav du Nom, qui est le feu et la voix, c’est pourquoi Israël, qui étaient six cent mille, apporta des sicles pour le besoin des socles, qui sont le fondement du Tabernacle, afin qu’ils aient une expiation pour ce en quoi ils avaient péché dans le hé ; et ceux qui étaient en surplus des six cent mille, qui n’avaient pas de part dans les socles, firent de leurs sicles des crochets pour qu’ils aient une expiation pour le vav, et c’est ce qu’il dit « il fit des crochets pour les colonnes » ; et comprends cela.

ואפשר שירמוז בזה ואת האלף כדי לחבר הוא"ו עם הה"א ושלא להפריד ביניהם וכן אמר דוד (תהלים קמח) הללוהו במרומים.

Et il est possible qu’il fasse allusion par là, avec « et les mille » (ve-et ha-elef), à joindre le vav avec le hé et à ne pas les séparer entre eux, et ainsi dit David (Psaumes 148,1) « louez-Le dans les hauteurs ».

וירקעו את פחי הזהב. כתב הרמב"ן לא הוסיף בכל מלאכת הקדש לפרש דרך האומנות איך נעשה זולתי בכאן והראוי שיאמר ויעשו את האפוד זהב תכלת וארגמן כי כן דרך בכלן.

« Et ils étendirent les plaques d’or » (Exode 39,3). Le Ramban écrivit : il n’a ajouté dans tout l’ouvrage du sanctuaire d’expliquer la manière du travail, comment il fut fait, sinon ici ; et il aurait convenu de dire « et ils firent l’éphod d’or, d’azur et de pourpre », car telle est la manière dans tous.

ויתכן שספר כאן המחשבה שחדשו בחוטי הזהב כי היה תמה בעיניהם להיות זהב טווי ושזור כאשר יעשו בצמר ופשתים כי לא נשמע עד היום ההוא לעשות כן ע"כ.

Et il se peut qu’il ait raconté ici la pensée qu’ils innovèrent dans les fils d’or, car c’était une chose étonnante à leurs yeux qu’il y eût de l’or filé et retors comme on le fait pour la laine et le lin, car on n’avait pas entendu jusqu’à ce jour qu’on fît ainsi ; jusqu’ici.

ויעשו את הכתנות שש וגו' ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר. יש בשני פסוקים אלה חמשה פעמים שש עם הבד שהוא ג"כ שש, האחד לגופיה, והשאר לדרשה, והוא שדרשו במסכת יומא פרק בא לו על שני פסוקים אלו ואמרו חמשה קראי כתיבי כלומר תרי קראי שיש בהם חמשה פעמים שש והיה די באחד מהם שיכתבנו בסוף, חד לגופיה דכתנא כלומר מדכתיב במקום אחר כתנת בד והכא כתיב את הכתנות שש יורה שהשש הוא כתנא וכמו שאמרו שם בד שעולה מן הקרקע בד בבד והוא הפשתים, שש שיהו חוטיו כפולין ששה, שש שיהיו שזורין, שש לדברים שלא נאמר בהם שש כגון מעיל, שש לעכובא, פירוש שלא תאמר למצוה בלבד אבל אינו מעכב לכך הוצרך עוד להוסיף שש לעכובא.

« Et ils firent les tuniques de lin retors, etc., et la mitre de lin, et les ornements des tiares de lin, et les caleçons de byssus de lin retors » (Exode 39,27-28). Il y a dans ces deux versets cinq fois « shesh » (lin) avec « bad » (byssus), qui est aussi du lin : l’un pour lui-même, et les autres pour l’exégèse, et c’est ce que nos Sages enseignèrent dans le traité Yoma, chapitre « Ba lo », sur ces deux versets, et ils dirent : « cinq versets sont écrits », c’est-à-dire : deux versets dans lesquels il y a cinq fois « shesh », alors qu’il suffisait d’un d’entre eux écrit à la fin ; l’un pour lui-même, pour indiquer que c’est du lin (kitna), c’est-à-dire parce qu’il est écrit ailleurs « tunique de bad » et qu’ici il est écrit « les tuniques de shesh », cela montre que « shesh » est du lin (kitna), et comme ils dirent là : « bad », ce qui monte du sol « bad bad », c’est le lin ; « shesh » : que ses fils soient composés de six brins ; « shesh » : qu’ils soient retors ; « shesh » pour les choses dont il n’est pas dit « shesh », comme le manteau ; « shesh » pour en faire une condition de validité (le‘ikouva), c’est-à-dire pour que tu ne dises pas que c’est seulement une prescription dont l’absence n’invalide pas l’ouvrage ; il fallut donc ajouter encore « shesh » comme condition de validité.

ומה שכתוב בפסוק שלישי ואת האבנט שש משזר לא הוצרך לגופיה שהרי נאמר באבנט בד אלא לשאר מינין של אבנט הוצרך שיהא כל אחד מהם שש.

Et ce qui est écrit dans le troisième verset, « et la ceinture de lin retors » (Exode 39,29), il n’en avait pas besoin pour lui-même, car il est dit de la ceinture « bad » ; mais pour les autres espèces de la ceinture, il fallait que chacune d’elles soit « shesh ».

את נרותיה נרות המערכה. על דרך הפשט הוסיף נרות המערכה כדי לבאר כי נרותיה הם שבעה אותם שיערוך אהרן ובניו בין הערבים ובא ללמד שאין להוסיף בהם ולא לגרע מהם. ועוד אפשר לומר שירמוז הכתוב כי שבע נרות הן כנגד שבעה כוכבי לכת שהם נרות ברקיעים לכך הוסיף לומר נרות המערכה לבאר כי נרות המנורה הטהורה כנגד נרות המערכה העליונה, וכבר בארתי מזה בסדר ויקחו לי תרומה.

« Ses lampes, les lampes de l’arrangement » (Exode 39,37). Selon le sens simple (peshat), il ajouta « les lampes de l’arrangement » pour expliquer que ses lampes sont les sept que fait arranger Aharon et ses fils entre les deux soirs, et il vint enseigner qu’on n’y ajoute rien ni n’en retire. Et il est encore possible de dire que l’Écriture fait allusion à ce que les sept lampes sont en regard des sept planètes, qui sont des lampes dans les firmaments ; c’est pourquoi il ajouta de dire « les lampes de l’arrangement », pour expliquer que les lampes du chandelier pur sont en regard des lampes de l’arrangement d’en haut ; et j’ai déjà expliqué cela dans la section « Qu’ils Me prennent une offrande » (Terouma).

ודרך הקבלה בענין המנורה כבר כתבתיו במקומו שם בדרך הרביעי.

Et la voie de la Kabbale à propos du chandelier, je l’ai déjà écrite à sa place là-bas, dans la quatrième voie.

כן עשו בני ישראל את כל העבודה. היה לומר את כל המלאכה, אבל הכתוב קרא למלאכת המשכן עבודה שעשו אותה לעבודת הש"י, כענין שכתוב (שמות כ״ג:כ״ה) ועבדתם את ה' אלהיכם וכתיב (דברים יג) ואותו תעבודו.

« Ainsi les enfants d’Israël firent tout le service » (Exode 39,42). Il aurait dû dire « tout l’ouvrage », mais l’Écriture appela l’ouvrage du Tabernacle « service » (‘avoda), parce qu’ils le firent pour le service du Nom, béni soit-Il, comme il est écrit (Exode 23,25) « et vous servirez l’Éternel votre Dieu », et il est écrit (Deutéronome 13,5) « et c’est Lui que vous servirez ».

וירא משה את כל המלאכה. זו מלאכת המשכן ופי' וירא בהר כענין שכתוב (שמות כ״ה:ט׳) ככל אשר אני מראה אותך וכתיב (שם) אשר אתה מראה בהר, והנה עשו אותה, במדבר.

« Et Moshé vit tout l’ouvrage » (Exode 39,43). C’est l’ouvrage du Tabernacle ; et le sens de « il vit » : sur la montagne, comme il est écrit (Exode 25,9) « selon tout ce que Je te montre », et il est écrit (ibid. 25,40) « que tu as vu sur la montagne » ; et voici qu’ils le firent dans le désert.

ובמדרש וירא משה את כל המלאכה זו מלאכת בראשית, את כל מלאכת המשכן לא נאמר אלא להודיעך ששקולה מלאכת המשכן כנגד מעשה בראשית, מיד ויברך אותם משה, מה ברכה ברכן אמר יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם מיד אמר (תהילים צ׳:י״ז) ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו מפני שתחלתו (שם) תפלה למשה איש האלהים. וטעם מעשה ידינו נשיאות כפים שעשה אהרן ביום ההקמה שזה לשון עלינו, ומעשה ידינו כוננהו על ההצלחה במעשה ידיהם ולא כדעת רבי דוד קמחי ז"ל שפי' שהוא לשון כפול.

Et dans le Midrash : « et Moshé vit tout l’ouvrage » : c’est l’ouvrage de la Genèse ; il n’est pas dit « tout l’ouvrage du Tabernacle » mais pour t’apprendre que l’ouvrage du Tabernacle est équivalent à l’œuvre de la Genèse ; aussitôt « et Moshé les bénit » : quelle bénédiction les bénit-il ? Il dit : « Puisse la Shekhina reposer sur l’œuvre de vos mains » ; aussitôt il dit (Psaumes 90,17) « que la grâce de l’Éternel notre Dieu soit sur nous, et l’œuvre de nos mains établis-la sur nous », parce que son commencement est (ibid. 90,1) « prière de Moshé, homme de Dieu ». Et le sens de « l’œuvre de nos mains » est l’élévation des mains que fit Aharon le jour de l’érection, car c’est le sens de « sur nous » ; « et l’œuvre de nos mains établis-la » : sur la réussite de l’œuvre de leurs mains, et non selon l’avis de Rabbi David Qimhi, de mémoire bénie, qui l’expliqua comme une expression redoublée.

ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד. לדעת רז"ל שהיה משה מעמידו ומפרקו ג' פעמים בכל יום שנאמר הוקם תקים ויקם, אחד לתמיד של שחר, ואחד למלואים, ואחד לתמיד של בין הערבים, ובפרשה זו תמצא ג' הקמות הללו, תקים את משכן אהל מועד, וכתיב הוקם המשכן, וכתיב בתריה ויקם משה את המשכן.

« Au jour du premier mois, le premier du mois, tu dresseras le Tabernacle de la tente de réunion » (Exode 40,2). Selon l’avis de nos Sages, de mémoire bénie, Moshé le dressait et le démontait trois fois par jour, car il est dit « hoqam, taqim, vayaqem » : l’un pour le sacrifice perpétuel du matin, l’un pour les jours d’investiture, et l’un pour le sacrifice perpétuel du soir ; et dans cette section tu trouves ces trois érections : « tu dresseras le Tabernacle de la tente de réunion », et il est écrit « le Tabernacle fut dressé », et il est écrit ensuite « et Moshé dressa le Tabernacle ».

ובמדרש היו בצלאל ואהליאב וכל חכם לב טורחים להעמידו ולא עמד וזהו שאמר הכתוב ויביאו את המשכן אל משה והיה מצר על כך לפי שלא היה לו חלק במשכן, אמר לו הקב"ה למשה א"א הקמתו ביד בשר ודם אלא עסוק אתה בו והוא עומד מאליו כדי שידעו כל ישראל שאם על ידך אינו עומד שוב אינו עומד לעולם, ואני כותב הקמה על ידך שנאמר ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן, אמר משה רבש"ע איני יודע להעמידו אמר לו עסוק בידך ואתה נאה להעמידו והוא עומד מאליו שנאמר הוקם המשכן, ואני מכתיב הקמתו על שמך שנאמר ויקם משה את המשכן, זהו שאמר הכתוב (תהילים מ״ה:ט״ו) לרקמות תובל למלך, זה המשכן שהיה מצוייר שנאמר (שמות ל״ה:ל״ה) ורוקם בתכלת ובארגמן, תובל למלך זה משה שנאמר (דברים ל״ג:ה׳) ויהי בישורון מלך, בתולות אחריה אלו ישראל שנקראו בתולות שנאמר (שיר השירים ד׳:י״ב) גן נעול אחותי כלה רעותיה שהם ריעים להקב"ה שנאמר (תהילים קכ״ב:ח׳) למען אחי וריעי, מובאות לך שהביאו המשכן אל משה.

Et dans le Midrash : Betsalel, Oholiav et tout sage de cœur se donnèrent de la peine pour le dresser, et il ne tint pas debout, et c’est ce que dit l’Écriture « et ils amenèrent le Tabernacle à Moshé » (Exode 39,33), et il était affligé de cela parce qu’il n’avait pas de part au Tabernacle. Le Saint, béni soit-Il, lui dit : « Il est impossible de le dresser par la main de chair et de sang, mais occupe-toi de lui, et il se dressera de lui-même, afin que tout Israël sache que s’il ne se dresse pas par toi, il ne se dressera jamais ; et Je ferai écrire l’érection par ta main, car il est dit : “au jour du premier mois, le premier du mois, tu dresseras le Tabernacle” ». Moshé dit : « Maître du monde, je ne sais pas le dresser. » Il lui dit : « Occupe-toi de ta main, et il te convient de le dresser, et il se dresse de lui-même, car il est dit “le Tabernacle fut dressé”, et Je fais écrire son érection à ton nom, car il est dit “et Moshé dressa le Tabernacle” ». C’est ce que dit l’Écriture (Psaumes 45,15) « on la conduit vers le roi en vêtements brodés » : « en vêtements brodés » (le-riqmot), c’est le Tabernacle, qui était orné, car il est dit (Exode 35,35) « et brodeur d’azur et de pourpre » ; « on la conduit (tuval) vers le roi » : c’est Moshé, car il est dit (Deutéronome 33,5) « et il y eut un roi en Yeshouroun » ; « les vierges qui la suivent » : ce sont Israël, qui sont appelés vierges, car il est dit (Cantique des Cantiques 4,12) « un jardin fermé, ma sœur, ma fiancée » ; « ses compagnes » : qui sont les amis du Saint, béni soit-Il, car il est dit (Psaumes 122,8) « à cause de mes frères et de mes amis » ; « elles sont amenées à toi » : car ils amenèrent le Tabernacle à Moshé.

כן עשה. זה תשלום העשיות שבספור המשכן. ומפסוק (שמות כ״ה:ח׳) ועשו לי מקדש ועד כאן תמצא רמ"ח עשיות במלאכת המשכן וכליו אחת לאחת למצוא חשבון, והם כנגד רמ"ח מצות עשה שבתורה ובלבד שתסיר את עשיות אלהי הנכר אשר בתוכם שאותם עשיות אינן מכלל החשבון מפסוק, (שם לב) קום עשה לנו עד (שם לג) ואדעה מה אעשה וכל השאר תמצאם רמ"ח בכוון.

« Il fit ainsi » (Exode 40,16). C’est l’achèvement des « faire » du récit du Tabernacle. Et du verset (Exode 25,8) « et ils Me feront un sanctuaire » jusqu’ici, tu trouveras deux cent quarante-huit « faire » dans l’ouvrage du Tabernacle et de ses objets, un à un, en comptant leur total, et ils sont en regard des deux cent quarante-huit commandements positifs de la Torah, à condition que tu ôtes les « faire » du dieu étranger qui se trouvent parmi eux, car ces « faire » ne font pas partie du compte, du verset (Exode 32,1) « lève-toi, fais-nous » jusqu’à (Exode 33,5) « et je saurai ce que Je te ferai » ; et tout le reste, tu les trouveras deux cent quarante-huit exactement.

ולפי שישראל אמרו נעשה ונשמע ובטלו נעשה כשעשו את העגל ע"כ אותם עשיות שבספור העגל יצאו מן הכלל לפי שאין ע"ז במקום יחוד, ועוד הם כנגד רמ"ח אברים שבאדם ג"כ כי כשם שהמשכן שקול כנגד העולם וכולל כל העולם כן הוא כולל כל התורה ברמ"ח עשה שבה גם את האדם במאתים וארבעים ושמונה אברים שבו, ולולא האריכות הייתי מרחיב לך באור בענין זה כי האלהים עשה את זה לעמת זה.

Et parce qu’Israël dit « nous ferons et nous entendrons » (Exode 24,7) et annula le « nous ferons » lorsqu’ils firent le veau, c’est pourquoi ces « faire » du récit du veau sortent du compte, car il n’y a pas d’idolâtrie à l’endroit de l’unité ; et en outre ils sont en regard des deux cent quarante-huit membres qui sont chez l’homme, car de même que le Tabernacle est équivalent au monde et comprend le monde entier, de même il comprend toute la Torah dans les deux cent quarante-huit commandements positifs qui s’y trouvent, et aussi l’homme dans les deux cent quarante-huit membres qui sont en lui ; et si ce n’était la longueur, je te développerais l’explication de cette affaire, car Dieu a fait l’un en regard de l’autre (Ecclésiaste 7,14).

הוקם המשכן. דרשו רז"ל מלמד שמשכן אחר הוקם עמו והוא משכן הנער ששמו מטטרון ששמו כשם רבו עד כאן במדרש.

« Le Tabernacle fut dressé » (Exode 40,17). Nos Sages, de mémoire bénie, enseignèrent : cela enseigne qu’un autre tabernacle fut dressé avec lui, et c’est le tabernacle du jeune homme (Na‘ar) dont le nom est Métatron, dont le nom est comme celui de son maître ; jusqu’ici dans le Midrash.

ועוד במדרש בהר סיני רבה בפסוק (במדבר ז׳:א׳) ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. ועוד בפרק אין דורשין א"ר סימון בשעה שאמר הקב"ה לישראל להקים את המשכן רמז למלאכי השרת שיעשו אף הם משכן ובעת שהוקם למטה הוקם למעלה והוא משכן הנער מטטרון שבו מקריב נפשותיהם של צדיקים לכפר על ישראל בימי גלותם ולכך כתיב את המשכן שמשכן אחר הוקם עמו.

Et encore dans le Midrash, Bamidbar Rabba (section Behar-Sinaï), sur le verset (Nombres 7,1) « et il fut, le jour où Moshé eut achevé de dresser le Tabernacle ». Et encore dans le chapitre « Ein dorshin » (‘Hagiga) : Rabbi Simon dit : à l’heure où le Saint, béni soit-Il, dit à Israël de dresser le Tabernacle, Il fit signe aux anges de service de faire eux aussi un tabernacle ; et à l’heure où il fut dressé en bas, il fut dressé en haut, et c’est le tabernacle du jeune homme Métatron, dans lequel il offre les âmes des justes pour faire expiation pour Israël aux jours de leur exil ; et c’est pourquoi il est écrit את המשכן (« le Tabernacle », précédé de la particule et), car un autre tabernacle fut dressé avec lui.

ויקם משה את המשכן. דרשו רז"ל בפרק שתי הלחם מעלין בקדש ואין מורידין, מעלין בקדש מנין מן המחתות של עדת קרח שנעשו צפוי למזבח, ולא מורידין מן הכתוב הזה ויקם משה את המשכן ויקם את אדניו שהרי כמה פעמים ביום שהיה משה מקימן היה מפרקן ולא הזכיר בפירוש שיאמר בשום מקום ויורד משה את המשכן אלא ויקם.

« Et Moshé dressa le Tabernacle » (Exode 40,18). Nos Sages, de mémoire bénie, enseignèrent dans le chapitre « Shtei ha-lé‘hem » (Menahot) : « on monte en sainteté et on ne descend pas » ; « on monte en sainteté » d’où ? Des encensoirs de l’assemblée de Qora‘h, qui furent faits en plaqué pour l’autel ; « et on ne descend pas » de ce verset « et Moshé dressa le Tabernacle et il dressa ses socles », car plusieurs fois par jour Moshé les dressait et les démontait, et l’Écriture n’a pas mentionné explicitement, à aucun endroit, « et Moshé démonta le Tabernacle » mais seulement « et il dressa ».

ויקטר עליו קטרת סמים. משה רבינו ע"ה הוא המקטיר והמקריב הראשון, הוא הקריב כל שבעת ימי המלואים כי כן צוה לו הש"י בכל העבודות וערכת את ערכו והעלית את נרותיה והעלית את העולה ואת המנחה.

« Et il y fit fumer l’encens aromatique » (Exode 40,27). Moshé notre maître, paix sur lui, est le premier qui fit fumer et offrit ; il offrit pendant les sept jours d’investiture, car ainsi le Nom, béni soit-Il, le lui avait ordonné pour tout le service : « et tu disposeras sa disposition, et tu feras monter ses lampes » (Exode 40,4), « et tu feras monter l’holocauste et l’oblation » (Exode 40,29).

והנה הקטורת בכלל שאר הקרבנות והיה בכל שאר העבודות הכהן הראשון עד יום השמיני של מלואים שנתחנך אהרן בכהונה גדולה ונטל את שלו, וכן מצינו במשה שקראו כהן שנאמר (תהילים צ״ט:ו׳) משה ואהרן בכהניו.

Et voici que l’encens est inclus dans les autres sacrifices, et il fut dans tout le reste du service le premier cohen jusqu’au huitième jour de l’investiture, où Aharon fut investi du grand sacerdoce et prit ce qui lui revenait ; et ainsi nous trouvons à propos de Moshé qu’il est appelé cohen, car il est dit (Psaumes 99,6) « Moshé et Aharon parmi Ses cohanim ».

ויכס הענן את אהל מועד. כן כתיב בהר סיני (שמות כ״ד:ט״ו) ויכס הענן את ההר והיה אהל מועד מכוסה מכל צד בענן. ואמר וכבוד ה' מלא את המשכן כי תוך המשכן היה מלא כבוד ה' כי הכבוד שוכן בתוך הענן תוך המשכן, כי כן כתיב בהר סיני (שם כ) ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים, כי שכן עליו הענן יאמר כי מפני ששכן עליו הענן על כן לא היה יכול משה לבא אל אהל מועד כלומר בלא קריאה אבל בקריאה הרי הוא רשאי לבא שם ולא שהקריאה משה משה תהיה לו תיור להכנס בעוד שהכבוד שם אלא שתהיה לו אות שכבר נשתלם שפע אור הכבוד מן המשכן זולתי מן הכרובים ועם זה היה משה רשאי לבא אל המשכן, וכן מצינו בהר סיני (שם כד) ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן וכתיב (שם) ויבא משה בתוך הענן, וזהו שהוצרך לכתוב ויקרא אל משה בסמוך כי הכל דבק ומחובר אע"פ שהספרים נפרדים הכל קשר אחד איש באחיהו ידובקו יתלכדו ולא יתפרדו.

« Et la nuée couvrit la tente de réunion » (Exode 40,34). Ainsi il est écrit au mont Sinaï (Exode 24,15) « et la nuée couvrit la montagne », et la tente de réunion était couverte de tous côtés par la nuée. Et il dit « et la gloire de l’Éternel remplit le Tabernacle », car l’intérieur du Tabernacle était rempli de la gloire de l’Éternel, car la gloire demeure à l’intérieur de la nuée, à l’intérieur du Tabernacle, car ainsi il est écrit au mont Sinaï (Exode 20,21) « et Moshé s’approcha de l’obscurité épaisse où était Dieu » ; parce que la nuée demeurait sur lui, il dira que c’est pour cela que Moshé ne pouvait pas entrer dans la tente de réunion, c’est-à-dire sans appel ; mais avec un appel, il lui est permis d’y entrer, et non que l’appel « Moshé, Moshé » soit pour lui une autorisation d’entrer tant que la gloire s’y trouve, mais qu’il y ait pour lui un signe que le déploiement de la lumière de la Gloire a cessé de remplir le Tabernacle, à l’exception des chérubins, et avec cela Moshé était autorisé à entrer dans le Tabernacle ; et ainsi nous trouvons au mont Sinaï (Exode 24,16) « et Il appela Moshé le septième jour du milieu de la nuée », et il est écrit (ibid. 24,18) « et Moshé entra au milieu de la nuée » ; et c’est pourquoi il fallut écrire « et Il appela Moshé » (Lévitique 1,1) tout de suite après, car tout est attaché et lié, bien que les livres soient séparés, tout est un seul nœud : « l’un avec l’autre ils sont attachés, ils sont liés et ne se séparent pas ».

וכתב הרמב"ן ז"ל יתכן הכתוב שאמר פעם אחרת וכבוד ה' מלא את המשכן ירמוז אל הכבוד השוכן בקרבו עכ"ל ז"ל.

Et le Ramban, de mémoire bénie, écrivit : il se peut que l’Écriture qui dit une autre fois « et la gloire de l’Éternel remplit le Tabernacle » fasse allusion à la gloire qui demeure à l’intérieur de lui ; jusqu’ici ses paroles.

והנני מעוררך כי יש כאן חמשה פסוקים ובכל פסוק ופסוק יזכור ענן והן כנגד ה' ספירות שהן ה' קולות שהזכירו החכמים בחמשה קולות נתנה תורה, ואע"פ שהשיג משה שבעה קולות שהן שבעה ספירות וכמו שבארתי בסדר וישמע יתרו כוונתם היתה באמרם בחמשה קולות אל הקולות הנסתרים שהם חמשה ולכן אמרו בחמשה קולות נתנה תורה שהרי השנים שהם התפארת והכבוד מבוארים בכתוב והם ה' אלהים וזהו ה' אלהיך, וכנגדם הזכיר כאן וכבוד ה' ב' פעמים כדי לרמוז על התפארת השוכן בקרבו הכבוד והבן זה, כי לזה כוון הרב ז"ל בלשונו שכתבתי שחזר והזכיר פעם אחרת וכבוד ה'.

Et voici que je t’éveille : il y a ici cinq versets, et dans chaque verset il mentionne la nuée, et ils sont en regard des cinq sefirot, qui sont les cinq voix dont les Sages parlèrent : « la Torah fut donnée avec cinq voix » ; et bien que Moshé ait atteint sept voix, qui sont sept sefirot, comme je l’ai expliqué dans la section Vayishma‘ Yitro, leur intention en disant « avec cinq voix » concernait les voix cachées, qui sont cinq, et c’est pourquoi ils dirent « la Torah fut donnée avec cinq voix », car les deux qui sont Tiferet et Kavod sont explicites dans l’Écriture, et ce sont « Éternel » et « Dieu », c’est « l’Éternel ton Dieu » ; et en regard d’elles il mentionna ici « et la gloire de l’Éternel » deux fois, pour faire allusion à Tiferet qui demeure à l’intérieur de la Gloire ; et comprends cela, car c’est à cela que visait le Rav, de mémoire bénie, dans ses paroles que j’ai écrites, qu’il mentionna une autre fois « et la gloire de l’Éternel ».

וכן מצינו בבית המקדש הוא שכתוב בדברי הימים (ב ז) וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מן השמים ותאכל העולה והזבחים וכבוד ה' מלא את הבית ולא יכלו הכהנים לבא אל בית ה' כי מלא כבוד ה' את בית ה', הא למדת שהזכיר כאן שבעה ספירות ה' פעמים ענן שני פעמים וכבוד ה' כי כן נרמזו בהר סיני שבעה קולות שהיו השגת משה וכמו שבארתי שם.

Et ainsi nous trouvons dans le Sanctuaire, c’est ce qui est écrit dans les Chroniques (2 Chroniques 7,1-2) « et quand Shelomo eut fini de prier, le feu descendit du ciel et consuma l’holocauste et les sacrifices, et la gloire de l’Éternel remplit la maison, et les cohanim ne purent entrer dans la maison de l’Éternel, car la gloire de l’Éternel remplissait la maison de l’Éternel » ; tu as appris que l’Écriture mentionna ici sept sefirot : cinq fois « nuée », deux fois « gloire de l’Éternel », car ainsi furent évoquées au mont Sinaï les sept voix, qui furent la perception de Moshé, comme je l’ai expliqué là-bas.

כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו. היה ראוי שיאמר הכתוב ענן ביום ואש תהיה בלילה, אלא שבא לרמוז על מדת יום ומדת לילה. וידוע כי עצם המלה יום אבל נכפלה המ' כי כן שם מדת רחמים מלה כפולה, ומלת לילה, עצם המלה ליל והה"א האחרונה רמז למדת הדין שעקר ממשלתה בלילה.

« Car la nuée de l’Éternel était sur le Tabernacle de jour, et le feu y était de nuit » (Exode 40,38). Il aurait convenu que l’Écriture dise « une nuée de jour et un feu qui sera de nuit », mais il vint faire allusion à la qualité de jour et à la qualité de nuit. Et il est connu que le corps du mot est « yom », mais le mem fut doublé, car ainsi le nom de la qualité de miséricorde est un mot doublé ; et le mot « layla », le corps du mot est « leil », et le hé final fait allusion à la qualité de rigueur, dont le gouvernement principal est la nuit.

וכבר ידעת שנמתחה כנגד בכורי מצרים בחצי הלילה והוא סוד הלשון בתיבות המקרא וכן מה שכתוב (יהושע א) והגית בו יומם ולילה היה ראוי שיאמר והגית בו ביום ובלילה.

Et tu sais déjà que la rigueur s’exerça contre les premiers-nés d’Égypte, à minuit ; et c’est le secret du langage dans les mots de l’Écriture, et de même ce qui est écrit (Josué 1,8) « et tu méditeras en elle jour et nuit », alors qu’il aurait fallu dire « et tu méditeras en elle de jour et de nuit ».

אבל בא לרמוז כי ספר התורה כלול מן הרחמים והדין תורה שבכתב ותורה שבעל פה.

Mais il vint faire allusion à ce que le livre de la Torah est composé de miséricorde et de rigueur : la Torah écrite et la Torah orale.

ומכאן תבין דבקות השכינה כי שם היו כאחת במדבר יושבים באהלים כענין שכתוב (שמות לג) ונצבו איש פתח אהלו, וכתיב (במדבר כד) מה טובו אהליך, והנה למעלה הזכיר בני ישראל לפי שהזכיר שם ענן והוא ענן ה', ובכאן הזכיר כל בית ישראל בכל מסעיהם לפי שהזכיר הענן והאש, ומה נאה במדבר דגלי ישראל מחנות קדושים שקולים כמחנה מלאכים ותרשישים בהיות השכינה נראית בענן לכלם אנשים ונשים, ודרשו רז"ל (תהילים פ״ה:י׳) אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו, אמר הקב"ה בעוה"ז השריתי שכינתי ביניכם בבהמ"ק ובשביל עונותיכם נסתלקה מכם אבל לעתיד לבא אינה זזה מכם שנאמר (ויקרא כ״ו:י״א-י״ב) ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם והייתי לכם לאלהים ע"כ,

Et de là tu comprends l’attachement de la Shekhina, car là ils étaient ensemble dans le désert, habitant sous des tentes, comme il est écrit (Exode 33,8) « et ils se tenaient chacun à l’entrée de sa tente », et il est écrit (Nombres 24,5) « que tes tentes sont belles ». Et voici que plus haut il mentionna « les enfants d’Israël », parce qu’il y mentionna une nuée, qui est la nuée de l’Éternel, et ici il mentionna « toute la maison d’Israël » dans toutes leurs étapes, parce qu’il mentionna la nuée et le feu ; et comme ils étaient beaux dans le désert, les étendards d’Israël, camps saints équivalents au camp des anges et des Tarshishim, lorsque la Shekhina était vue dans la nuée par tous, hommes et femmes ; et nos maîtres, de mémoire bénie, l’expliquèrent (Psaumes 85,10) « Sa délivrance est proche de ceux qui Le craignent, pour que la gloire demeure dans notre pays » : le Saint, béni soit-Il, dit : en ce monde-ci J’ai fait reposer Ma Shekhina parmi vous dans le Sanctuaire, et à cause de vos fautes elle s’est retirée de vous, mais dans le monde à venir elle ne bougera plus de chez vous, car il est dit (Lévitique 26,11-12) « et Je placerai Ma demeure parmi vous, et Mon âme ne vous rejettera pas, et Je serai pour vous Dieu » ; jusqu’ici,

ובאור הדבר כי לעתיד תחזור הנבואה לישראל כקדמותה, והשכינה על מכונתה ויסודתה, ילמדו הכל דעת את ה' בשפע חכמה, ולא ילמדון עוד מלחמה, לב חדש יברא ולב אבן יוסר ויקרע, אין שטן ואין יצר הרע, וזאת נחמתנו בגאולתנו זו האחרונה, לשוב בקרב ישראל התפארת והכבוד כמבראשונה כי כן הבטיח ישעיה ע"ה בחתימת ספרו במבחר חזיונו במלות (ישעיה ס) כי בא אורך וכבוד ה', ואם בגאולה ראשונה אהבנו מלכנו אשר טוב דודיו מיין, ונראה לנו בכבודו בחוש העין, מתוך מחיצת ענן בארץ ערבה וציה, וה' שם היה,

et l’explication de la chose : dans le futur, la prophétie reviendra à Israël comme auparavant, et la Shekhina sur son lieu et son fondement ; tous apprendront à connaître l’Éternel dans l’abondance de la sagesse, et ils n’apprendront plus la guerre, un cœur nouveau sera créé et le cœur de pierre sera ôté et déchiré, il n’y aura ni Satan ni mauvais penchant ; et telle est notre consolation dans cette dernière délivrance : que reviennent au milieu d’Israël la splendeur et la gloire comme au commencement, car ainsi Isaïe, paix sur lui, promit à la fin de son livre, dans le choix de sa vision, par les mots (Isaïe 60,1) « car ta lumière est venue, et la gloire de l’Éternel » ; et si, dans la première délivrance, notre Roi nous a aimés, dont les amours sont meilleures que le vin, et Il nous est apparu dans Sa gloire, perceptible à l’œil, du milieu d’une séparation de nuée, dans un pays aride et désertique, et l’Éternel y était,

כענין שכתוב (במדבר יד) אשר עין בעין נראה אתה ה', הלא לעתיד לבא תרבה השגתנו יותר והכבוד עין בעין נראה מבלי מחיצה נבדלת ומבלי ענן מתראה, כהבטחת הנביא ע"ה (ישעיה נב) קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון.

comme il est écrit (Nombres 14,14) « Toi, Éternel, Tu es vu œil à œil », ne sera-t-il pas, dans le futur, que notre perception augmentera davantage, et la gloire sera vue œil à œil, sans séparation qui sépare et sans nuée qui apparaisse, comme la promesse du prophète, paix sur lui (Isaïe 52,8) « la voix de tes guetteurs : ils élèvent la voix, ensemble ils crient de joie, car œil à œil ils verront, quand l’Éternel reviendra à Sion ».