Choftim

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג, יז)

« Ses voies sont des voies de douceur et tous ses sentiers sont paix » (Proverbes 3,17).

שלמה המלך ע"ה הודיענו בפסוק זה (משלי ג׳:י״ז) כי יסוד התורה ועקרה שלום, וכן מצינו עיקר בריאתו של עולם שהוא השלום ולכך דרשו רז"ל, כל מעשה בראשית בקומתן נבראו בדעתן נבראו בצביונם נבראו, שנאמר (בראשית ב) וכל צבאם. וידוע כי השמים נבראו תחלה, ונקראו שמים לפי שהם אש ומים, והנה הם שני הפכים, לא יתכן זווגם והתחברותם כי אם ע"י השלום, הוא שכתוב (איוב כ״ה:ב׳) עושה שלום במרומיו.

Le roi Salomon, que la paix soit sur lui, nous a fait savoir par ce verset (Proverbes 3,17) que le fondement de la Torah et son essentiel est la paix ; et de même nous trouvons que l’essentiel de la création du monde est la paix, et c’est pourquoi nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : toute l’œuvre de la création a été créée dans sa stature, créée dans sa connaissance, créée selon son aspect, comme il est dit (Genèse 2) : « et toute leur armée ». Et l’on sait que les cieux ont été créés en premier, et qu’ils sont appelés shamayim parce qu’ils sont feu et eau ; or voici que ce sont deux contraires, dont l’union et la jonction ne sont possibles que par la paix ; c’est ce qui est écrit (Job 25,2) : « Il fait la paix dans Ses hauteurs ».

הקב"ה נקרא שלום שנאמר (שופטים ו׳:כ״ד) ויקרא לו ה' שלום, וכתיב (שיר השירים א׳:א׳) שיר השירים אשר לשלמה, מלך שהשלום שלו, בחר בישראל יותר משבעים אומות וקראן שולמית, וזהו שדרשו רז"ל (שם ז) שובי שובי השולמית, אומה ששלום העולמים דר בתוכה, ונתן להם התורה שכלה שלום שנאמר (משלי ג) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

Le Saint, béni soit-Il, est appelé Paix, comme il est dit (Juges 6,24) : « et il l’appela : l’Éternel-Paix », et il est écrit (Cantique des cantiques 1,1) : « Cantique des cantiques, de Salomon » : le roi à qui est la paix. Il choisit Israël plus que soixante-dix nations et l’appela Shoulamit, et c’est ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué (ibid. 7) : « Reviens, reviens, Shoulamite » : nation au milieu de laquelle demeure Celui qui est la Paix des mondes ; et Il leur donna la Torah, qui est tout entière paix, comme il est dit (Proverbes 3) : « ses voies sont des voies de douceur et tous ses sentiers sont paix ».

כל מצותיה של תורה הן שלום לגוף ולנפש, שלום לגוף הוא שכתוב (שמות ט״ו:כ״ו) ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו וגו', שלום לנפש כי מצד קיום המצות תשוב הנפש טהורה לשרשה, כענין שכתוב (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה משיבת נפש, ותהיה מדת השלום שואבת אותה. ומזה דרשו רז"ל בכתובים כשהרשעים נפטרין מן העולם מלאכי משחית יוצאין לקראתן ואומרים להם (ישעיהו מ״ח:כ״ב) אין שלום אמר ה' לרשעים.

Tous les commandements de la Torah sont paix pour le corps et pour l’âme. La paix pour le corps, c’est ce qui est écrit (Exode 15,26) : « et il dit : Si tu écoutes attentivement la voix de l’Éternel ton Dieu, et fais ce qui est droit à Ses yeux, et prêtes l’oreille à Ses commandements, etc. » ; la paix pour l’âme, car du côté de l’accomplissement des commandements l’âme retourne pure à sa racine, comme il est écrit (Psaumes 19,8) : « la Torah de l’Éternel est parfaite, elle restaure l’âme », et l’attribut de paix l’aspire. Et de là nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué dans les Écritures : quand les méchants quittent le monde, les anges de destruction sortent à leur rencontre et leur disent (Isaïe 48,22) : « il n’y a pas de paix, dit l’Éternel, pour les méchants ».

וגדולה מדת השלום שכל המדות נחתמות בשלום והשלום חתימת הכל, ולכך תקנו לנו רז"ל שתהא התפלה חותמת בשלום, המברך את עמו ישראל בשלום, וכן דרשו במסכת סוכה ברכה דהקב"ה שלום היא שנאמר (תהילים כ״ט:י״א) ה' יברך את עמו בשלום. ונראה לומר שיצא להם לרז"ל לחתום התפלה בשלום מפרשת הקרבנות, שהרי תפלות כנגד תמידים תקנום, והתורה בסדור הפרשיות של הקרבנות חתמה לנו בקרבן שלמים הוא שכתוב (ויקרא ז׳:ל״ז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים, ודרשו רז"ל למה נקרא שמן שלמים שמטילין שלום בעולם.

Et grande est la mesure de la paix, car toutes les mesures sont scellées par la paix et la paix est le sceau de tout ; et c’est pourquoi nos Sages, de mémoire bénie, ont institué pour nous que la prière se termine par la paix : « Celui qui bénit Son peuple Israël par la paix » ; et de même ils ont expliqué dans le traité Soucca que la bénédiction du Saint, béni soit-Il, est la paix, comme il est dit (Psaumes 29,11) : « L’Éternel bénira Son peuple par la paix ». Et il semble dire que nos Sages en sont venus à terminer la prière par la paix à partir de la section des sacrifices, puisque les prières ont été instituées en correspondance avec les sacrifices perpétuels, et que la Torah, dans l’ordre des sections des sacrifices, a conclu par le sacrifice de paix (shelamim), c’est ce qui est écrit (Lévitique 7,37) : « Telle est la loi de l’holocauste, de l’offrande, du sacrifice pour le péché, du sacrifice de culpabilité, des consécrations et du sacrifice de paix (shelamim) » ; et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : pourquoi leur nom est-il shelamim ? Parce qu’ils instaurent la paix dans le monde.

וכן מצינו שלמה ע"ה שחתם שיר השירים בשלום, הוא שאמר (שיר השירים ח׳:י׳) אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, וכן בקהלת עתים שבו חתומים בשלום, שנאמר (קהלת ג׳:ח׳) עת מלחמה ועת שלום. ודרשו רז"ל אף בשעת מלחמה צריכין שלום שנאמר (דברים כ׳:י׳) כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום.

Et de même nous trouvons que Salomon, que la paix soit sur lui, a terminé le Cantique des cantiques par la paix, c’est ce qu’il a dit (Cantique des cantiques 8,10) : « alors j’étais à ses yeux comme celle qui trouve la paix » ; et de même dans Qohélet, les temps qui s’y trouvent sont scellés par la paix, comme il est dit (Qohélet 3,8) : « un temps de guerre et un temps de paix ». Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : même à l’heure de la guerre on a besoin de la paix, comme il est dit (Deutéronome 20,10) : « quand tu t’approcheras d’une ville pour la combattre, tu lui proposeras la paix ».

ואין צריך לומר העולם השפל שאפילו העליונים צריכין שלום שנאמר (איוב כ״ה:ב׳) המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו, וכך דרשו רז"ל, המשל זה מיכאל, ופחד זה גבריאל, והקב"ה עושה שלום ביניהם, והלא דברים ק"ו ומה במקום שאין איבה ותחרות צריכין שלום, במקום שיש איבה ותחרות לא כל שכן. והענין כי לשון עושה שלום במרומיו הוא כולל שלום השמים בעצמם, הנבראים והמיוסדים מאש ומים, וכולל ג"כ המלאכים שבמרומיו שעליהם רמז המשל ופחד, וקרא למיכאל המשל מפני שהוא השר הגדול הממונה והמושל לבקש רחמים על ישראל.

Et inutile de parler du monde d’en bas, puisque même les êtres d’en haut ont besoin de paix, comme il est dit (Job 25,2) : « la domination et la crainte sont auprès de Lui, Il fait la paix dans Ses hauteurs » ; et ainsi ont expliqué nos Sages, de mémoire bénie : « la domination », c’est Mikhaël, et « la crainte », c’est Gavriël, et le Saint, béni soit-Il, fait la paix entre eux. N’est-ce pas un raisonnement a fortiori : si là où il n’y a ni inimitié ni rivalité on a besoin de paix, là où il y a inimitié et rivalité, n’en est-il pas ainsi à plus forte raison ? Et le sens est que l’expression « Il fait la paix dans Ses hauteurs » comprend la paix des cieux eux-mêmes, créés et fondés de feu et d’eau, et comprend aussi les anges qui sont dans Ses hauteurs, auxquels font allusion « la domination et la crainte » ; et il a appelé Mikhaël « la domination » parce qu’il est le grand prince préposé et dominateur pour demander miséricorde pour Israël.

ואין צריך לומר החיים שאפילו המתים צריכין שלום, שנאמר (בראשית ט״ו:ט״ו) ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. מדת השלום נתנה לאהרן, ועמה זכה להיות לו החיים והשלום (מלאכי ב׳:ה׳), וזכה זרעו לכהונת עולם לברך את ישראל שנאמר (במדבר ו׳:כ״ו) וישם לך שלום. הא למדת שהשלום קיום העולם.

Et inutile de parler des vivants, puisque même les morts ont besoin de paix, comme il est dit (Genèse 15,15) : « et toi tu iras vers tes pères en paix ». L’attribut de paix a été donné à Aharon, et avec lui il a mérité d’avoir pour lui la vie et la paix (Malachie 2,5), et sa descendance a mérité la prêtrise éternelle pour bénir Israël, comme il est dit (Nombres 6,26) : « et qu’Il mette pour toi la paix ». Tu apprends donc que la paix est la subsistance du monde.

וכשם שהשלום קיום העולם כן המשפט קיום השלום, שאלמלא המשפט היו הבריות גוזלין וחומסין והורגין זה את זה ולא היה העולם מתקיים, וע"י המשפט הוא מתקיים שכן דרשו רז"ל על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח׳:ט״ז) אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, לפי שהשפטים מעמידים השלום שכל העולם כלו תלוי עליו, ועל כן נצטוינו מן התורה למנות ב"ד בכל שער ושער וזהו שכתוב.

Et de même que la paix est la subsistance du monde, de même le jugement est la subsistance de la paix, car sans le jugement les créatures voleraient, pilleraient et s’entre-tueraient, et le monde ne subsisterait pas ; et par le jugement il subsiste, car nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : sur trois choses le monde se tient : sur le jugement, sur la vérité et sur la paix, comme il est dit (Zacharie 8,16) : « jugez dans vos portes selon la vérité et un jugement de paix », parce que les juges établissent la paix, de laquelle dépend le monde entier ; et c’est pourquoi il nous a été ordonné par la Torah de nommer un tribunal dans chaque porte, et c’est ce qui est écrit.

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק. נסמכה פרשת שופטים לפרשת רגלים להודיענו שאע"פ שישראל עולין לרגל שלש פעמים בשנה ושם ימצאו הכהנים הלוים ומורי התורה והן יכולין לשאול מהם התורה והמצות ואיך יתנהגו בהם והם יתירו להם כל ספקותיהם, אעפ"כ מצוה מוטלת עליהם למנות שופטים בכל עיר ועיר. ושופטים הם החכמים יודעי דת ודין שנותנין את הדין, ושוטרים הם המכריחין את הדין, אלו בעלי מקל ורצועה הסובבים בעיר ומשוטטים בחוצותיה לתקן כל מעוות ולצדק המדות והמשקלות, וכל זה על פי השופטים ומצותם.

« Tu te donneras des juges et des officiers dans toutes tes portes que l’Éternel ton Dieu te donne, selon tes tribus, et ils jugeront le peuple d’un jugement juste. » La section des juges a été juxtaposée à la section des fêtes de pèlerinage pour nous faire savoir que, bien qu’Israël monte en pèlerinage trois fois par an, et que là se trouvent les cohanim, les Lévites et les maîtres de la Torah, et qu’ils peuvent leur demander la Torah et les commandements et comment s’y conduire, et que ceux-ci lèvent tous leurs doutes, néanmoins un commandement leur incombe de nommer des juges dans chaque ville. Et les juges sont les sages, connaisseurs de la loi et du jugement, qui donnent le jugement, et les officiers sont ceux qui imposent le jugement : ce sont les porteurs de bâton et de lanière qui circulent dans la ville et parcourent ses places pour redresser tout ce qui est tordu et pour assurer la justesse des mesures et des poids, et tout cela selon l’ordre des juges et leur commandement.

ודע כי השופטים על שלשה חלקים יש שופטים של שבעים ואחד, ויש שופטים של עשרים ושלשה, ובית דין של שלשה. בית דין של שלשה מתקנת חכמים הם שמעמידין אותן בעיר שאין בה מאה ועשרים ישראלים, ואמרו רז"ל אין ב"ד פחות משלשה כדי שיהא בו רוב ומעוט אם יחלוק אחד מהם, וסמכו זה מהכתוב שהזכיר שלשה פעמים אלהים, (שמות כ״ב:ז׳) ונקרב בעל הבית אל האלהים, עד האלהים, אשר ירשיעון אלהים. ואע"פ שהיחיד יכול לדון מן התורה שנאמר (ויקרא י״ט:ט״ו) בצדק תשפוט עמיתך, תקנת חכמים היא עד שיהיו שלשה, וב"ד אלו בדיני ממונות.

Et sache que les juges sont de trois sortes : il y a des juges de soixante et onze, il y a des juges de vingt-trois, et un tribunal de trois. Le tribunal de trois est une institution des Sages, qui le font siéger dans une ville où il n’y a pas cent vingt Israélites ; et nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : il n’y a pas de tribunal de moins de trois, afin qu’il y ait majorité et minorité si l’un d’eux est en désaccord ; et ils l’ont appuyé sur l’Écriture, qui a mentionné trois fois « Elohim » (Exode 22,7) : « le maître de la maison s’approchera de Elohim », « jusqu’à Elohim », « que Elohim condamnera ». Et bien qu’un individu puisse juger d’après la Torah, comme il est dit (Lévitique 19,15) : « avec justice tu jugeras ton prochain », c’est une institution des Sages qu’ils soient trois, et ces tribunaux sont pour les procès d’argent.

ושנים שדנו אין דיניהם דין, ואמרו רז"ל אל תהי דן יחידי שאין דן יחידי אלא אחד, אבל אם קבלוהו בעלי הדין עליהם כשלשה הרי זה מותר. ודרשו עוד א"ר יהודה בן פזי אפילו הקב"ה אינו דן יחידי שנאמר (מלכים א כ״ב:י״ט) וכל צבא השמים עומדים עליו וגו', אלו מימינין לזכות ואלו משמאילין לחובה, ואע"פ שאינו דן יחידי, חותם יחידי, שנאמר (דניאל י׳:כ״א) אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת.

Et deux qui ont jugé, leur jugement n’est pas un jugement ; et nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : ne juge pas seul, car nul ne juge seul sinon Un ; mais si les plaideurs l’ont accepté sur eux comme trois, c’est permis. Et ils ont encore expliqué : Rabbi Yehouda ben Pazi a dit : même le Saint, béni soit-Il, ne juge pas seul, comme il est dit (1 Rois 22,19) : « et toute l’armée des cieux se tenait auprès de Lui, etc. » : ceux-ci plaidant à droite pour l’acquittement et ceux-là à gauche pour la condamnation ; et bien qu’Il ne juge pas seul, Il signe seul, comme il est dit (Daniel 10,21) : « mais je te ferai connaître ce qui est inscrit dans l’écrit de vérité ».

בית דין של כ"ג הם מן התורה והם הנקראים סנהדרי קטנה, ומעמידין אותן בכל עיר ועיר שיש בה ק"כ אנשים מישראל או יותר, ויושבת בשער העיר שנאמר (עמוס ה׳:ט״ו) והציגו בשער משפט, והן דנין דיני נפשות, ואין דנין דיני נפשות בפחות מעשרים ושלשה ממה שכתוב (במדבר ל״ה:כ״ה) ושפטו העדה והצילו העדה, ודרשו רז"ל עדה שופטת עדה מצלת, עשרה מחייבין ועשרה מזכין, ומוסיפין עוד שלשה כדי שלא יהא ב"ד שקול, ויהיה בו אחרי רבים להטות.

Un tribunal de vingt-trois est de la Torah, et c’est ce qu’on appelle le petit Sanhédrin ; on l’établit dans chaque ville où il y a cent vingt hommes d’Israël ou plus, et il siège à la porte de la ville, comme il est dit (Amos 5,15) : « et établissez à la porte le jugement » ; et ils jugent les procès capitaux, et l’on ne juge pas les procès capitaux à moins de vingt-trois, d’après ce qui est écrit (Nombres 35,25) : « et l’assemblée jugera… et l’assemblée sauvera » ; et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : une assemblée juge, une assemblée sauve : dix condamnent et dix acquittent, et l’on en ajoute encore trois afin que le tribunal ne soit pas à égalité, et qu’il y ait « se conformer à la majorité ».

בית דין של שבעים ואחד הם מן התורה והם הנקראין סנהדרי גדולה, והם שהיו קבועין במקדש ונקראין ב"ד הגדול שבירושלים, וזה ממה שכתוב (במדבר י״א:ט״ז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל, ועם משה שהיה על גביהם שנאמר (שם) והתיצבו שם עמך, הרי שבעים ואחד.

Un tribunal de soixante et onze est de la Torah, et c’est ce qu’on appelle le grand Sanhédrin ; ce sont eux qui siégeaient en permanence au Temple et qui sont appelés le Grand Tribunal de Jérusalem, et cela vient de ce qui est écrit (Nombres 11,16) : « Rassemble-moi soixante-dix hommes parmi les anciens d’Israël », avec Moché, qui était au-dessus d’eux, comme il est dit (ibid.) : « et ils se tiendront là avec toi » ; voilà soixante et onze.

גדול שבחכמה שבכל שבעים ואחד מושיבין אותו אלוף לראש, הוא ראש הישיבה, ונקרא נשיא אצל רז"ל, והוא היה במקומו של משה, ואב בית דין היה שני לו והיה יושב לימינו, וכל שאר הסנהדרין יושבים לפני שניהם כל אחד כפי מעלתו זה אצל זה, והיו יושבים כבחצי גרן עגולה כדי שיהיה הנשיא עם אב בית דין היושב לימינו רואין את כלן.

Le plus grand en sagesse de tous les soixante et onze, on le fait siéger comme chef à la tête : c’est le chef de l’académie, et il est appelé nassi chez nos Sages, de mémoire bénie, et il était à la place de Moché ; et le chef du tribunal (av beit din) était second après lui et siégeait à sa droite, et tout le reste du Sanhédrin siégeait devant eux deux, chacun selon son rang, l’un à côté de l’autre, et ils siégeaient comme en demi-aire circulaire, afin que le nassi, avec le chef du tribunal siégeant à sa droite, les voie tous.

ובמדרש שפטים ושטרים, שניהם צריכין זה לזה, אם אין שופט אין שוטר אם אין שוטר אין שופט, אלמלא אימתו של יואב לא היה יכול דוד ע"ה לעשות הדינין, שנאמר (שמואל ב ח׳:ט״ו-ט״ז) ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ויואב בן צרויה על הצבא, כי דוד ויואב שופטים כאחד, כל מי שאינו שומע לדיין מוסרין אותו ביד יואב ומוציא ממנו בעל כרחו, וכן אמר איוב (איוב כ״ט:ט״ז-י״ז) אב אנכי לאביונים וריב לא ידעתי אחקרהו, ואשברה מתלעות עול ומשניו אשליך טרף, כלומר אפילו גזל הנאכל היה מוציא מפיו שמחייבו לשלם.

Et dans le Midrash : « juges et officiers » : tous deux ont besoin l’un de l’autre : s’il n’y a pas de juge, il n’y a pas d’officier ; s’il n’y a pas d’officier, il n’y a pas de juge. Sans la crainte qu’inspirait Yoav, David, que la paix soit sur lui, n’aurait pas pu rendre les jugements, comme il est dit (2 Samuel 8,15-16) : « et David rendait jugement et justice à tout son peuple, et Yoav fils de Tserouya était à la tête de l’armée », car David et Yoav étaient juges ensemble : quiconque n’écoute pas le juge, on le livre entre les mains de Yoav, qui lui fait restituer de force ce qu’il doit ; et ainsi a dit Iyov (Job 29,16-17) : « J’étais un père pour les indigents, et la cause que je ne connaissais pas, je l’examinais, et je brisais les mâchoires de l’injuste, et de ses dents je jetais la proie » ; c’est-à-dire que même les biens volés déjà consommés, il les lui faisait restituer, l’obligeant à payer.

גדול כח המשפט שבזמן שהמשפט נעשה בארץ אין הקב"ה יושב עמהם בדין ודן אותם במדת רחמים, וכשאין המשפט בארץ דן אותן במדת הדין, וכן מצינו במדרש תהלים, בזמן שאין הדין בארץ הדין בשמים, והקב"ה יושב עמהם בדין ופורע מהן, אבל בזמן שהדין בארץ אין הקב"ה יושב עמהם בדין, שהרי הדין אומנותו של הקב"ה דכתיב (ישעיהו ל׳:י״ח) כי אלהי משפט ה', וכשנוטלין אומנותו ועושין את הדין בארץ הקב"ה דן אותם ברחמים, הה"ד (ויקרא כ״ו:ד׳) אם בחקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם.

Grande est la force du jugement : car lorsque le jugement est rendu sur terre, le Saint, béni soit-Il, ne siège pas avec eux en jugement et les juge par l’attribut de miséricorde, et lorsqu’il n’y a pas de jugement sur terre, Il les juge par l’attribut de rigueur. Et ainsi nous trouvons dans le Midrash des Psaumes : au temps où il n’y a pas de jugement sur terre, le jugement est dans les cieux, et le Saint, béni soit-Il, siège avec eux en jugement et leur fait payer ; mais au temps où le jugement est sur terre, le Saint, béni soit-Il, ne siège pas avec eux en jugement, car le jugement est le métier du Saint, béni soit-Il, comme il est écrit (Isaïe 30,18) : « car l’Éternel est un Dieu de jugement » ; et lorsqu’on prend Son métier et que l’on rend le jugement sur terre, le Saint, béni soit-Il, les juge avec miséricorde, c’est ce que dit le verset (Lévitique 26,4) : « Si vous marchez selon mes lois, je donnerai vos pluies en leur temps ».

תתן לך. משה מסר נפשו על הדין לכך נקראו הדיינין על שמו, הוא שכתוב (שמות ב׳:י״א) וירא איש מצרי מכה איש עברי ויך את המצרי, וכן מסר נפשו על התורה ועל ישראל, על התורה דכתיב (שם לד) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, על ישראל הוא שאמר במעשה העגל (שם לב) ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא, ונקרא הכל על שמו. התורה נקראת על שמו דכתיב (מלאכי ג׳:כ״ב) זכרו תורת משה עבדי, וישראל על שמו (שמות ל״ב:ז׳) כי שחת עמך, וכן הדיינין נקראו על שמו, דכתיב תתן לך.

« Tu te donneras (titen lekha). » Moché s’est livré lui-même pour le jugement, c’est pourquoi les juges sont appelés de son nom, c’est ce qui est écrit (Exode 2,11) : « et il vit un Égyptien frapper un Hébreu, et il frappa l’Égyptien » ; et de même il s’est livré pour la Torah et pour Israël : pour la Torah, comme il est écrit (ibid. 34) : « et il fut là avec l’Éternel quarante jours et quarante nuits » ; pour Israël, c’est ce qu’il a dit dans l’affaire du veau (ibid. 32) : « et maintenant, si Tu pardonnes leur péché ; et sinon, efface-moi de grâce » ; et tout est appelé de son nom. La Torah est appelée de son nom, comme il est écrit (Malachie 3,22) : « Souvenez-vous de la Torah de Moché mon serviteur », et Israël de son nom (Exode 32,7) : « car ton peuple s’est corrompu », et de même les juges sont appelés de son nom, comme il est écrit « titen lekha ».

ושפטו את העם משפט צדק. משפט של צדק, שיהיה המשפט דין נחתך, וכן כתוב (ויקרא י״ט:ט״ו) בצדק תשפוט עמיתך, וכמו שאמרו יקוב הדין את ההר, ואמר ר' עקיבא אין מרחמים בדין, ולכך אמר משפט צדק, שהרי לשון משפט הוא המצוע וענין בינוני, וזהו שכתוב (תהילים קי״ב:ה׳) יכלכל דבריו במשפט, (ירמיהו ל׳:י״א) ויסרתיך למשפט.

« Et ils jugeront le peuple d’un jugement juste. » Un jugement de justice, que le jugement soit un jugement tranché, et ainsi est-il écrit (Lévitique 19,15) : « avec justice tu jugeras ton prochain », et comme ils ont dit : que le jugement perce la montagne ; et Rabbi Akiba a dit : on n’a pas de pitié dans le jugement ; et c’est pourquoi il a dit « jugement de justice », car l’expression « mishpat » désigne la modération et une position intermédiaire, et c’est ce qui est écrit (Psaumes 112,5) : « il réglera ses affaires avec mesure », (Jérémie 30,11) : « et je te corrigerai avec jugement ».

וזה במדותיו של בשר ודם, אבל צדק האמור במדותיו של הקב"ה כולל דין ורחמים, ולכך אמר הכתוב (תהילים צ״ט:ד׳) משפט וצדקה ביעקב אתה עשית, כי משפט הוא קו אמצעי והוא מדתו של יעקב, ומזה אמר הכתוב (ירמיהו י׳:כ״ד) יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני, הזכיר אך למעט חלק הדין שבו, ועל כן אמר יסרני ה' אך במשפט, כלומר בחלק החסד, אל באפך שהוא חלק הדין, פן תמעיטני, והבן היטב, כי צדק הוא מדת דינו של עולם דכתיב (תהילים ט׳:ט׳) והוא ישפוט תבל בצדק, מקבל ממדת הדין של מעלה הנקראת אלהים, וזהו שכתוב (שם נח) אך יש אלהים שופטים בארץ, וזהו סוד הכתוב הזה, שופטים כנגד אלהים שהוא מדת הדין של מעלה, ושוטרים הנצח וההוד, שעל ידם יוצאות הפעולות בעולם בדבר והפכו, לטוב או לרע, והכל נגמר ע"י צדק שהוא סוף הבנין, וזהו ושפטו את העם משפט צדק. ודרשו רז"ל משפט צדק מלמד שעושין צדקה עם שניהם, עם הזכאי שהוא נוטל את שלו ועם החייב שמוציאין גזלה מתחת ידו.

Et cela est dans les attributs de l’être humain ; mais la justice (tsedeq) dite dans les attributs du Saint, béni soit-Il, comprend rigueur et miséricorde, et c’est pourquoi l’Écriture a dit (Psaumes 99,4) : « jugement et justice en Yaaqov Tu as fait », car « mishpat » est la ligne médiane et c’est l’attribut de Yaaqov ; et de là l’Écriture a dit (Jérémie 10,24) : « Corrige-moi, Éternel, mais avec jugement, non dans Ta colère, de peur que Tu ne me diminues » ; il a mentionné « akh » (mais) pour diminuer la part de la rigueur qui est en lui, et c’est pourquoi il a dit « corrige-moi, Éternel, mais avec jugement », c’est-à-dire dans la part de la bonté, « non dans Ta colère », qui est la part de la rigueur, « de peur que Tu ne me diminues » ; et comprends bien cela. Car le Tsedeq est l’attribut de jugement du monde, comme il est écrit (Psaumes 9,9) : « et Lui jugera le monde avec justice » ; il reçoit de l’attribut de rigueur d’en haut, appelé Elohim, et c’est ce qui est écrit (ibid. 58) : « Il y a un Dieu qui juge sur terre » ; et c’est le secret de ce verset : les juges correspondent à Elohim, qui est l’attribut de rigueur d’en haut, et les officiers sont Netsah et Hod, par lesquels sortent les actions dans le monde, une chose et son contraire, pour le bien ou pour le mal, et tout est achevé par le Tsedeq, qui est la fin de la construction, et c’est « et ils jugeront le peuple d’un jugement juste ». Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « jugement juste » enseigne qu’on fait la tsedaka avec les deux : avec l’innocent, qui prend son bien, et avec le coupable, auquel on retire les biens volés qu’il détient.

לא תטה משפט. אזהרה לדיין, או אזהרה לכל אחד ואחד מישראל, שלא ימנו דיין אא"כ הוא בקי והגון, לפי שהוא סבה להטות המשפט, ואם עשה כן כאילו נטע אשרה, לכך סמך לו לא תטע לך אשרה כל עץ.

« Tu ne fléchiras pas le jugement. » Avertissement au juge, ou avertissement à chacun d’Israël, de ne pas nommer un juge à moins qu’il ne soit savant et honnête, car nommer un juge incompétent ou indigne conduit à fausser le jugement ; et s’il a fait ainsi, c’est comme s’il avait planté une asherah ; c’est pourquoi il lui a juxtaposé « tu ne planteras pas pour toi d’asherah, aucun arbre ».

ובפרשה זו תמצא ששה לאוין. ואמרו במדרש ויקרא רבה שש מעלות היו לכסא של שלמה, דכתיב (דברי הימים ב ט׳:י״ח) ושש מעלות לכסא, והכרוז היה עומד לפני כסאו של שלמה כיון שהיה עולה במעלה ראשונה היה הכרוז אומר לא תטה משפט, שניה היה הכרוז אומר לא תכיר פנים, שלישית היה הכרוז אומר לא תקח שחד, רביעית היה הכרוז אומר לא תטע, חמשית היה אומר ולא תקים, ששית לא תזבח, עד כאן.

Et dans cette section tu trouveras six interdits. Et ils ont dit dans le Midrash Vayiqra Rabba : le trône de Salomon avait six marches, comme il est écrit (2 Chroniques 9,18) : « et six marches au trône » ; et le héraut se tenait devant le trône de Salomon : dès qu’il montait à la première marche, le héraut disait « tu ne fléchiras pas le jugement » ; à la deuxième, le héraut disait « tu ne feras pas acception de personne » ; à la troisième, le héraut disait « tu ne prendras pas de pot-de-vin » ; à la quatrième, le héraut disait « tu ne planteras pas » ; à la cinquième, il disait « et tu ne dresseras pas » ; à la sixième, « tu n’offriras pas en sacrifice ». Jusqu’ici.

לא תכיר פנים. שלא יהא עשיר יושב ועני עומד, ולא יהא רך לזה וקשה לזה, לפי שמסתתמים טענותיו.

« Tu ne feras pas acception de personne. » Que le riche ne siège pas tandis que le pauvre est debout, et qu’il ne soit pas doux envers celui-ci et dur envers celui-là, car cela empêche le plaideur défavorisé d’exposer ses arguments.

ולא תקח שחד. אפילו לשפוט האמת, לפי שאחר שקבל השחד נעשה עור בדין. ואמרו רז"ל מאי שחד, שהוא חד, כלומר שהמקבל והנותן נעשו אחד ושוב אינו רואה לו חובה. והמקבל שחד נקרא רשע דכתיב (משלי י״ז:כ״ג) שחד מחיק רשע יקח, וכתיב (שם כא) ושחד בחיק חמה עזה, וכתיב (שם יז) אבן חן השחד בעיני בעליו, ודרשו רז"ל למה נמשל לאבן שבכל מקום שנופלת שוברת.

« Et tu ne prendras pas de pot-de-vin (shoḥad). » Même pour juger la vérité, car après avoir reçu le pot-de-vin, il devient aveugle dans le jugement. Et nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : qu’est-ce que « shoḥad » ? C’est « shehu ḥad » (qu’il est un), c’est-à-dire que celui qui reçoit et celui qui donne sont devenus un, et dès lors il ne voit plus d’argument en faveur de sa condamnation. Et celui qui reçoit un pot-de-vin est appelé méchant, comme il est écrit (Proverbes 17,23) : « le méchant prend un pot-de-vin dans le sein », et il est écrit (ibid. 21) : « et un présent dans le sein, une fureur violente », et il est écrit (ibid. 17) : « le pot-de-vin est une pierre précieuse aux yeux de son maître » ; et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : pourquoi est-il comparé à une pierre ? Parce que partout où elle tombe, elle brise.

צדק צדק תרדוף. ע"ד הפשט יזהיר שיצדק האדם במעשיו ובדבריו, כי אלה הם הדברים שאפשר לו לאדם להרע לעצמו ולאחרים, ועל כן בא כפל הלשון, וכל הצודק בדבריו אות ומופת על צדקת מעשיו, ועל כן ראוי לכל אחד ואחד מישראל שיצדק בדבור ובמעשה, כענין שכתוב (צפניה ג׳:י״ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב. או ידבר הכתוב עם האנשים אשר להם הריב ויזהיר אותן לרדוף אחרי הצדק הן לריוח הן להפסד, וזהו כפל הלשון.

« Justice, justice tu poursuivras (tsedeq tsedeq tirdof). » Selon le sens simple, il avertit que l’homme soit juste dans ses actes et dans ses paroles, car ce sont les choses par lesquelles l’homme peut faire du mal à lui-même et aux autres, et c’est pourquoi vient le doublement de l’expression ; et quiconque est juste dans ses paroles, c’est un signe et une preuve de la justice de ses actes ; c’est pourquoi il convient à chacun d’Israël d’être juste en parole et en acte, comme il est écrit (Sophonie 3,13) : « le reste d’Israël ne commettra pas d’iniquité et ne dira pas de mensonge ». Ou bien l’Écriture parle aux hommes qui ont un procès et les avertit de poursuivre la justice, que ce soit pour un gain ou pour une perte ; et c’est le doublement de l’expression.

וע"ד הקבלה צדק צדק תרדוף, צדק המקבל מצדק תרדוף כשתשפוט צדק בבית דין שלך, וכענין שכתוב (שמות ט״ו:ט״ז) תפול עליהם אימתה ופחד, אימתה ה"א אחרונה שבשם המקבלת מפחד. וכן תמצא בספר הבהיר, מאי צדק צדק תרי זימני, אמר ליה דכתיב (שמואל ב כ״ב:י״ג) מנגה נגדו, צדק ראשון צדק ממש זו, שכינה, שנאמר (ישעיהו א׳:כ״א) צדק ילין בה, מאי צדק שני, זה צדק שהוא מפחיד הצדיקים, והאי צדק הוי כובע ישועה על ראשו, ואין ראש אלא אמת שנאמר (תהילים קי״ט:ק״ס) ראש דברך אמת, ואין אמת כי אם שלום שנאמר (מלכים ב כ׳:י״ט) כי שלום ואמת יהיה בימי, עד כאן. ומטעם זה מצינו חכמי האמת שקורין לאדם המתגייר הבא לחסות תחת כנפי השכינה גר צדק.

Et selon la voie de la Kabbale, « tsedeq tsedeq tirdof » : le Tsedeq qui reçoit du Tsedeq, tu le poursuivras quand tu jugeras avec justice dans ton tribunal, et comme il est écrit (Exode 15,16) : « que tombent sur eux la terreur (emata) et la peur (paḥad) » : « emata » est le dernier heh du Nom, qui reçoit de « paḥad ». Et de même tu trouves dans le livre Bahir : qu’est-ce que « tsedeq tsedeq », deux fois ? Il lui dit : comme il est écrit (2 Samuel 22,13) : « de l’éclat qui était devant Lui » ; le premier tsedeq est le tsedeq proprement dit : c’est la Présence divine, comme il est dit (Isaïe 1,21) : « la justice y logeait » ; quel est le second tsedeq ? C’est le tsedeq qui effraie les justes, et ce tsedeq est un casque de salut sur sa tête, et « tête » n’est que vérité, comme il est dit (Psaumes 119,160) : « le principe de Ta parole est vérité », et il n’y a de vérité que paix, comme il est dit (2 Rois 20,19) : « car il y aura paix et vérité de mon temps ». Jusqu’ici. Et pour cette raison nous trouvons que les sages de la vérité appellent l’homme qui se convertit, qui vient se réfugier sous les ailes de la Présence divine, guer tsedeq.

למען תחיה. לעולם הבא, בצדק עליון שהוא האור הגדול הצפון לצדיקים. וירשת את הארץ. בצדק תחתון שבארץ ישראל כנגדו. ואל הכוונה הזו אמר שלמה (משלי כ״א:כ״א) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, באורו שאם ירדוף אדם אחר מדת הדין הכלול מן הרחמים הנקראת חסד ה' ימצא צדק עליון שהוא חיי העוה"ב, זהו ימצא חיים צדקה וכבוד, וזה מבואר.

« Afin que tu vives. » Pour le monde à venir, par le Tsedeq supérieur, qui est la grande lumière cachée pour les justes. « Et tu hériteras du pays » : par le Tsedeq inférieur, qui est en terre d’Israël et lui correspond. Et à cette intention Salomon a dit (Proverbes 21,21) : « celui qui poursuit la tsedaka et la bonté trouvera la vie, la tsedaka et l’honneur », dont l’explication est que si l’homme poursuit l’attribut de rigueur qui comprend de la miséricorde, appelée « ‘hessed de l’Éternel », il trouvera le Tsedeq supérieur, qui est la vie du monde à venir : c’est « il trouvera la vie, la tsedaka et l’honneur » ; et cela est clair.

לא תטע לך אשרה. לשם עבודה זרה ובא לחייבו מלקות משעת נטיעה, וכן דרך עובדי אלילים כענין שכתוב (ישעיהו ס״ו:י״ז) המתקדשים והמטהרים אל הגנות.

« Tu ne planteras pas pour toi d’asherah. » Pour le culte des idoles ; et il vient le rendre passible de la flagellation dès l’heure de la plantation ; et telle est la manière des adorateurs d’idoles, comme il est écrit (Isaïe 66,17) : « ceux qui se sanctifient et se purifient pour les jardins ».

כי ימצא בקרבך. הזכיר לשון בקרבך וכן בסוף הפרשה ובערת הרע מקרבך, לפי שדרך עוברי עברה לעשותה בסתר, ולכך צריך דרישה היטב שיחפש האדם אחר העברות הנעשות במסתרים ובמקומות המחבואים, ושיבער אותן כמו שיבער החמץ מן החורים והסדקים שבבית, וזהו לשון ובערת ולשון מקרבך. ועוד אפשר לומר שיכלול מקרבך מקרוביך, כלומר ובערת הרע מקרוביך, שאם רואה אדם בקרובו שהוא עושה עברה ראוי לו להכלימו לבא כנגדו ושתהיה בו ידו בראשונה, ושלא יחוס על כבודו ושלא יחפה עליו, כענין שכתוב (תהלים טו) וחרפה לא נשא על קרובו.

« Quand il se trouvera au milieu de toi (bekirbekha). » Il a mentionné l’expression « bekirbekha », et de même à la fin de la section « et tu extirperas le mal du milieu de toi (mikirbekha) », parce que la manière de ceux qui commettent une transgression est de la faire en secret ; et c’est pourquoi une enquête approfondie est nécessaire : que l’homme cherche les transgressions faites en cachette et dans les lieux de dissimulation, et qu’il les extirpe comme on extirpe le ‘hamets des trous et des fentes de la maison ; et c’est l’expression « et tu extirperas » et l’expression « du milieu de toi ». Et il est possible encore de dire que « mikirbekha » comprend « mikrovekha » (de tes proches), c’est-à-dire : « et tu extirperas le mal de tes proches » ; car si l’homme voit chez son proche qu’il commet une transgression, il lui convient de le couvrir de honte, de s’opposer à lui et que sa main soit sur lui la première, de ne pas ménager son honneur ni le couvrir, comme il est écrit (Psaumes 15) : « et n’a pas porté d’opprobre sur son proche ».

ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי. דבר ידוע כי הקב"ה לא צוה לעבוד עבודה זרה, א"כ מה טעם לומר אשר לא צויתי.

« Et au soleil, ou à la lune, ou à toute l’armée des cieux, ce que Je n’ai pas ordonné. » Chose connue : le Saint, béni soit-Il, n’a pas ordonné de servir les idoles ; alors quelle est la raison de dire « ce que Je n’ai pas ordonné » ?

וע"ד הפשט מפני שעובדי השמש והירח ושאר הכחות העליונים חושבים כי בעבודתם ימצאו חן בעיני ה' יתעלה בעבור שהם משרתי המלך, והמכבד משרתי המלך הרי זה מכבד את המלך, על כן הוצרך לומר אשר לא צויתי כי לא צוה בכבוד זה. או יהיה אשר לא צויתי כאלו אמר אשר צויתי בלאו, כלומר לאו (שמות כ׳:ה׳) דלא תשתחוה להם. וכמוהו לפי דעתי (דברים לב) שחת לו לא, שחת לעצמו בלא, וכאשר אזכיר בהגיעי שם בעזה"י.

Et selon le sens simple, c’est parce que ceux qui adorent le soleil et la lune et les autres forces supérieures pensent que par leur culte ils trouveront grâce aux yeux de l’Éternel, élevé soit-Il, puisqu’ils sont les serviteurs du Roi, et que celui qui honore les serviteurs du roi honore le roi ; c’est pourquoi il a fallu dire « ce que Je n’ai pas ordonné », car Il n’a pas ordonné cet honneur. Ou bien « ce que Je n’ai pas ordonné » sera comme s’il disait « ce que J’ai ordonné par un interdit », c’est-à-dire l’interdit (Exode 20,5) « tu ne te prosterneras pas devant elles ». Et de même, selon mon avis (Deutéronome 32) : « shiḥet lo lo », il s’est corrompu lui-même en transgressant un interdit (lo), et comme je le mentionnerai quand j’y arriverai, avec l’aide de l’Éternel.

וע"ד הקבלה מה שהוסיף ואמר אשר לא צויתי, כלפי שצוה אותנו בשמירת בריתו, ויאמר הכתוב אשר עשה את הרע לעבור הברית של סיני שכתוב (שמות י״ט:ה׳) ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והברית הזאת הוא מדת יום ומדת לילה, ובאור זה אע"פ שצויתיו בקרבן התמיד לעשות שני כבשים האחד בבקר והאחד בערב והם כנגד מדת יום ומדת לילה המשפיעים אורה וכח בשני המאורות שהם השמש והירח לא צויתי לעבוד לשמש ולירח, והבן זה.

Et selon la voie de la Kabbale, ce qu’il a ajouté en disant « ce que Je n’ai pas ordonné », puisqu’Il nous a ordonné de garder Son alliance, et l’Écriture dit « qui a fait le mal » pour transgresser l’alliance du Sinaï, comme il est écrit (Exode 19,5) : « et maintenant, si vous écoutez attentivement ma voix et gardez mon alliance » ; et cette alliance est l’attribut du jour et l’attribut de la nuit ; et l’explication de cela : bien que Je lui aie ordonné, dans le sacrifice perpétuel, de faire deux agneaux, l’un le matin et l’autre le soir, qui correspondent à l’attribut du jour et à l’attribut de la nuit, lesquels répandent lumière et force dans les deux luminaires, qui sont le soleil et la lune, Je n’ai pas ordonné de servir le soleil et la lune ; et comprends cela.

ודרשת היטב. מנין היט"ב, וכאלו אמר ודרשת את ה' מאותו, שצריך הדיין לראות עצמו כאלו שכינה שרויה כנגדו, ושידרוש השם יתעלה בשעת הדין.

« Et tu enquêteras bien (ve-darashta heitev). » Par la valeur numérique de « heitev », c’est comme s’il disait « et tu rechercheras l’Éternel », car le juge doit se voir comme si la Présence divine résidait devant lui, et qu’il recherche le Nom, élevé soit-Il, à l’heure du jugement.

על פי שנים עדים או שלשה עדים. ידוע כי תרי כמאה וא"כ מה טעם שלשה עדים, אם נאמר השנים לעדות והשלישי לקבלת עדות השנים, אין בענין הכתוב לקבלת עדות אלא עדות.

« Sur la bouche de deux témoins ou de trois témoins. » On sait que deux valent cent ; alors quelle est la raison de trois témoins ? Si nous disons que les deux sont pour le témoignage et le troisième pour recevoir le témoignage des deux, il n’y a pas dans le sujet de l’Écriture la réception du témoignage, mais le témoignage.

ופירש הרמב"ן ז"ל, אע"פ שכל ענין נגמר בשני עדים ואפילו דיני נפשות, אם היו שם שלשה עדים וארבעה וחמשה או יותר, נשלח בעבורם ויבאו לפנינו, שמתוך רבוי העדים יתברר הענין יותר ויודע לנו האמת, אבל כשלא היו שם אלא שנים עדים, או היו וכבר הלכו להם, די בשנים אלו שהם נמצאים אצלנו, וזהו על פי שנים עדים, אם לא היו יותר, או שלשה עדים אם נמצאו שם והוא הדין לארבעה וחמשה.

Et le Ramban, de mémoire bénie, a expliqué : bien que toute affaire soit achevée par deux témoins, et même les procès capitaux, s’il y avait là trois témoins, quatre ou cinq ou plus, on envoie pour eux et ils viennent devant nous, car de la multitude des témoins l’affaire sera mieux éclaircie et la vérité nous sera connue ; mais lorsqu’il n’y avait là que deux témoins, ou qu’il y en avait et qu’ils sont déjà partis, ces deux qui se trouvent chez nous suffisent ; et c’est « sur la bouche de deux témoins » s’il n’y en avait pas plus, ou « trois témoins » s’ils s’y trouvent, et il en est de même pour quatre et cinq.

ודרשו רז"ל, על פי שנים עדים או שלשה עדים, אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט הכתוב שלשה, אלא להקיש שלשה לשנים, מה שנים עדות אחת אף שלשה עדות אחת, וה"ה למאה, להוציא קרוב או פסול שעדות כלן בטלה אם היה אחד מהם קרוב או פסול, שהרי עדות שבטלה מקצתה בטלה כלה כשנזדמנו כלן להעיד.

Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « sur la bouche de deux témoins ou de trois témoins » : si le témoignage est établi par deux, pourquoi l’Écriture a-t-elle détaillé trois ? C’est pour comparer trois à deux : de même que deux sont un seul témoignage, ainsi trois sont un seul témoignage, et de même pour cent ; pour exclure un proche ou un inapte, de sorte que le témoignage de tous est annulé si l’un d’eux est un proche ou un inapte, puisqu’un témoignage dont une partie est annulée est annulé tout entier, lorsqu’ils se sont tous présentés pour témoigner.

ואמרו במדרש או שלשה עדים, הוסיף הכתוב השלישי ללמדך שאילו שלשתם העידו שקר גם השלישי נענש בעונש השנים, שלא תאמר אין השלישי מעלה ומוריד שהרי העדות מתקיימת באותן השנים בין לחיוב בין לפטור. ולמדך הכתוב שכל הנטפל לעוברי עברה נענש כעוברי עברה. ומכאן היה מוכיח רבי עקיבא מתן שכרן של צדיקים, ומה המטפל לעוברי עברה נענש כעוברי עבירה, לא כל שכן המטפל לעושי מצוה שנותנין לו שכר כעושי מצוה, שהרי מדה טובה מרובה על מדת פורענות אחת על חמש מאות, שנאמר (שמות ל״ד:ז׳) נוצר חסד לאלפים וכתיב (שם) פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים.

Et ils ont dit dans le Midrash : « ou trois témoins » : l’Écriture a ajouté le troisième pour t’enseigner que si tous les trois ont témoigné faussement, le troisième aussi est puni de la peine des deux, afin que tu ne dises pas que le troisième n’ajoute ni n’enlève, puisque le témoignage est établi par ces deux, pour condamner comme pour acquitter. Et l’Écriture t’a enseigné que quiconque s’attache à ceux qui commettent une transgression est puni comme ceux qui commettent une transgression. Et de là Rabbi Akiba prouvait la récompense des justes : si celui qui s’attache à ceux qui commettent une transgression est puni comme ceux qui commettent une transgression, à plus forte raison celui qui s’attache à ceux qui accomplissent un commandement reçoit une récompense comme ceux qui accomplissent un commandement, car la mesure de bien est cinq cents fois supérieure à la mesure de châtiment, comme il est dit (Exode 34,7) : « qui conserve la bonté jusqu’à des milliers », et il est écrit (ibid.) : « qui visite l’iniquité des pères sur les fils et sur les petits-fils, sur les troisièmes et sur les quatrièmes ».

כי יפלא ממך דבר. לשון העלמה, כמו (בראשית י״ח:י״ד) היפלא מה' דבר. בין דם לדם. בין דם נקי לדם חייב, או בין דם טמא לדם טהור. בין דין לדין. הוא הממון. בין נגע לנגע. הכאות וחבלות, כגון פצע וחבורה. דברי ריבות. הוא הכלל.

« Si une chose est trop difficile pour toi (yippale mimkha). » Expression de dissimulation, comme (Genèse 18,14) : « Y a-t-il quelque chose de trop difficile (hayippale) pour l’Éternel ? » « Entre sang et sang » : entre le sang d’un innocent et celui d’un coupable, ou entre sang impur et sang pur. « Entre jugement et jugement » : ce sont les litiges pécuniaires. « Entre plaie et plaie » : coups et blessures, comme blessure et meurtrissure. « Affaires de querelles » : c’est la règle générale.

ובאת אל הכהנים הלוים. שהם מורי התורה. ואל השופט אשר יהיה בימים ההם. אין לך אלא שופט שבימיך, יפתח בדורו כשמואל בדורו, זהו לשון אשר יהיה בימים ההם, אע"פ שאינו בחכמה כשאר השופטים שהיו לפניו צריך אתה לשמוע לו, אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין שהוא ימין ועל שמאל שהוא שמאל.

« Et tu viendras vers les cohanim, les Lévites », qui sont les maîtres de la Torah. « Et vers le juge qui sera en ces jours-là. » Tu n’as que le juge de tes jours : Yiftah dans sa génération, comme Samuel dans sa génération ; telle est l’expression « qui sera en ces jours-là » ; bien qu’il ne soit pas en sagesse comme les autres juges qui ont été avant lui, tu dois l’écouter, même s’il te dit que la droite est la gauche et que la gauche est la droite, et a fortiori s’il te dit que la droite est la droite et que la gauche est la gauche.

וכתב הרמב"ן ז"ל הצורך במצוה זו גדול, כי התורה נתנה לנו בכתב, והדעות לא ישתוו בכל הדברים הנולדים ואז ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות, ולכך חתך לנו הכתוב הדין הזה שנשמע לב"ד הגדול העומד לפני השי"ת בכל שיאמר לנו בפירוש התורה כמו שקבלו עד משה מפי הגבורה, כי על הדעת שלהם הוא נותן לנו את התורה אפילו יהיה בעיניך בהפך מדעתך כמי שמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב כי הם יודעי האמת ורוח הקדש שורה עליהם לכוין אל האמת לעולם.

Et le Ramban, de mémoire bénie, a écrit : la nécessité de ce commandement est grande, car la Torah nous a été donnée par écrit, et les opinions ne seront pas égales pour toutes les choses nouvelles, et alors les divergences se multiplieront et la Torah deviendra plusieurs Torot ; c’est pourquoi l’Écriture nous a tranché cette loi, que nous écoutions le Grand Tribunal qui se tient devant le Nom, béni soit-Il, en tout ce qu’il nous dira dans l’explication de la Torah, comme ils l’ont reçu jusqu’à Moché de la bouche de la Toute-Puissance, car c’est sur leur opinion qu’Il nous donne la Torah, même si cela est à tes yeux le contraire de ton opinion, comme quelqu’un qui échange la droite pour la gauche ; et a fortiori tu dois penser qu’ils connaissent la vérité et que l’esprit saint repose sur eux pour viser toujours la vérité.

והאיש אשר יעשה בזדון. והוא חכם מחכמי ישראל שירצה לחלוק עם ב"ד הגדול ועשה הוראה לעצמו שלא כדעת הב"ד הגדול בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, הוא הנקרא זקן ממרא והוא חייב מיתה. ומת האיש ההוא. ימיתוהו בית דין.

« Et l’homme qui agira avec arrogance. » C’est un sage parmi les sages d’Israël qui voudra être en désaccord avec le Grand Tribunal et rendra une décision pour lui-même, non selon l’avis du Grand Tribunal, dans une chose dont la transgression volontaire est passible de retranchement (karet) et dont la transgression involontaire oblige à un sacrifice expiatoire : c’est celui qu’on appelle l’ancien rebelle (zaqen mamré), et il est passible de mort. « Et cet homme mourra » : le tribunal le fera mourir.

וכל העם ישמעו וייראו. בזמן שיהיו כל העם, ודרשו רז"ל שממתינין לו עד הרגל שכל ישראל נאספים.

« Et tout le peuple entendra et craindra. » Lorsque tout le peuple sera présent ; et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué qu’on l’attend jusqu’à la fête de pèlerinage, où tout Israël est rassemblé.

ככל הגוים אשר סביבותי. טעם סביבותי מפני שארץ ישראל הוא הקו האמצעי של מטה, וזהו לשון סביבותי כי כל הארצות סובבות אותה, כענין שכתוב (יחזקאל ה׳:ה׳) זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות, וא"כ ישראל דרין בתוך שבעים אומות המקיפין את הארץ, ומזה אמר ככל הגוים אשר סביבותי.

« Comme toutes les nations qui sont autour de moi. » La raison de « autour de moi » est que la terre d’Israël est la ligne médiane d’en bas, et c’est l’expression « sevivotai », car tous les pays l’entourent, comme il est écrit (Ézéchiel 5,5) : « c’est Jérusalem, je l’ai placée au milieu des nations, avec des pays tout autour d’elle » ; et donc Israël habite au milieu des soixante-dix nations qui entourent le pays, et de là il a dit « comme toutes les nations qui sont autour de moi ».

וכן הזכיר דוד ע"ה על זה (תהילים קי״ח:י׳) כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם, וזו היא עלוין של ישראל והארץ הקדושה גם כן שהם מכוונים כנגד הקו האמצעי של מעלה שהוא חלקם של ישראל, ששבעים שרים מקיפין אותו, ממה שדרשו אמר הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו בואו ונבלבל לשונם, וכן כתוב (מלכים א כ״ב:י״ט) ראיתי את ה' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, אלו שבעים שרים, אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה, וכן כתוב עוד (תהלים פט) ונורא על כל סביביו.

Et ainsi David, que la paix soit sur lui, l’a mentionné à ce propos (Psaumes 118,10) : « Toutes les nations m’ont entouré, au nom de l’Éternel je les anéantirai (amilam) » ; et c’est l’élévation d’Israël et aussi de la Terre sainte, qui sont alignés avec la ligne médiane d’en haut, qui est la part d’Israël, que soixante-dix princes entourent, d’après ce qu’ils ont expliqué : le Saint, béni soit-Il, dit aux soixante-dix anges qui entourent le trône de Sa gloire : venez, confondons leur langue ; et de même il est écrit (1 Rois 22,19) : « j’ai vu l’Éternel assis sur Son trône, et toute l’armée des cieux se tenant près de Lui, à Sa droite et à Sa gauche » : ce sont soixante-dix princes, ceux-ci plaidant à droite pour l’acquittement et ceux-là à gauche pour la condamnation ; et de même il est écrit encore (Psaumes 89) : « et redoutable pour tous ceux qui l’entourent ».

לכך באר דוד ע"ה ואמר כי לא יבטח באדם הידוע ולא בנדיבים שהם שבעים שרי האומות, אלא בשם ה', והוא קו האמצעי חלקן של ישראל, ובו יכרית את כלן, וזהו (שם קיח) בשם ה' כי אמילם.

C’est pourquoi David, que la paix soit sur lui, a expliqué en disant qu’il ne faut pas se confier en l’homme connu ni dans les nobles, qui sont les soixante-dix princes des nations, mais dans le Nom de l’Éternel, qui est la ligne médiane, part d’Israël, et par ce Nom il les retranchera tous ; et c’est (ibid. 118) : « au nom de l’Éternel je les anéantirai ».

שום תשים עליך מלך. ע"ד הפשט זו מצות עשה שיהיה בישראל מלך. ושלש מצות נצטוו ישראל כשנכנסו בארץ, למנות להם מלך דכתיב שום תשים עליך מלך, להכרית זרעו של עמלק דכתיב (דברים כה) והיה בהניח ה' אלהיך לך מכל אויביך וגו' תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לבנות בית הבחירה דכתיב (שם יב) לשכנו תדרשו ובאת שמה.

« Tu te donneras un roi. » Selon le sens simple, c’est un commandement positif qu’il y ait un roi en Israël. Et Israël a reçu l’ordre de trois commandements lorsqu’il entra dans le pays : se nommer un roi, comme il est écrit « tu te donneras un roi » ; extirper la descendance d’Amaleq, comme il est écrit (Deutéronome 25) : « et lorsque l’Éternel ton Dieu t’aura donné du repos de tous tes ennemis, etc., tu effaceras la mémoire d’Amaleq de dessous les cieux » ; bâtir la Maison du choix, comme il est écrit (ibid. 12) : « vous rechercherez Sa demeure et tu viendras là ».

מנוי המלך קודם להכרתת עמלק דכתיב (שמואל א טו) אותי שלח ה' למשחך למלך, עתה לך והכיתה את עמלק, והכרתת עמלק קודמת לבנין הבית, דכתיב (שם ב ז) ויהי כי ישב המלך בביתו וה' הניח לו מסביב, ויאמר המלך אל נתן הנביא ראה אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים יושב בתוך היריעה.

La nomination du roi précède l’extirpation d’Amaleq, comme il est écrit (1 Samuel 15) : « c’est moi que l’Éternel a envoyé pour t’oindre roi ; maintenant va et frappe Amaleq » ; et l’extirpation d’Amaleq précède la construction de la Maison, comme il est écrit (2 Samuel 7) : « et il arriva, lorsque le roi fut établi dans sa maison et que l’Éternel lui eut donné du repos de tous côtés, que le roi dit à Natan le prophète : Vois, j’habite dans une maison de cèdre, et l’arche de Dieu habite sous la tente ».

והנה מצוה זו לדעתם של ישראל שהם עתידין שישאלוהו לא לדעתו של הקב"ה, כי הוא יתעלה המלך ההולך בתוך מחניהם משגיח על פרטיהם, וזה העם הנבחר אשר אדון הכל מלכו, ולכך הקשה בעינו יתעלה כששאלוהו לשמואל הנביא, הוא שאמר לו (שם א ח) כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו ממלוך עליהם, ונתן להם את שאול למלך ולא מדעתו ורצונו, וכענין שכתוב (הושע ח) הם המליכו ולא ממני השירו ולא ידעתי, וכתיב (שם יג) אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי, ואתן לך מלך באפי זה שאול המלך הראשון, ואקח בעברתי, זה צדקיהו המלך האחרון שלוקח ביד נבוכדנצר בעברתו של הקב"ה ואירע בו מה שאירע, וצא ולמד מה הגיע אלינו מתחת יד המלכים, שכן דרשו רז"ל שאול נפל בהר הגלבוע, דוד נתן מגפה שנאמר (שמואל ב כד) ויתן ה' דבר בישראל, אחאב העציר את הגשמים עליהם דכתיב (מלכים א יז) אם יהיה השנים האלה וגו', צדקיהו החריב המקדש.

Or ce commandement est selon l’avis d’Israël, qui devaient le demander, non selon l’avis du Saint, béni soit-Il ; car Lui, élevé soit-Il, est le Roi qui marche au milieu de leur camp, veille sur chacun d’eux, et c’est ce peuple élu dont le Maître de tout est le roi ; et c’est pourquoi cela fut difficile à Ses yeux, élevé soit-Il, quand ils le demandèrent à Samuel le prophète, c’est ce qu’Il lui dit (1 Samuel 8) : « car ce n’est pas toi qu’ils ont rejeté, c’est moi qu’ils ont rejeté, pour que je ne règne pas sur eux » ; et Il leur donna Saül pour roi, non selon Sa pensée et Sa volonté, comme il est écrit (Osée 8) : « ils ont fait des rois, mais non de ma part ; ils ont établi des princes, mais je ne l’ai pas su », et il est écrit (ibid. 13) : « Je t’ai donné un roi dans ma colère, et je le prends dans mon courroux » : « Je t’ai donné un roi dans ma colère », c’est Saül, le premier roi ; « et je le prends dans mon courroux », c’est Sédécias, le dernier roi, qui fut pris par Nabuchodonosor dans le courroux du Saint, béni soit-Il, et il lui arriva ce qui lui arriva ; et va apprendre ce qui nous est arrivé de dessous la main des rois, car nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : Saül est tombé sur le mont Guilboa, David a causé une peste, comme il est dit (2 Samuel 24) : « et l’Éternel envoya la peste en Israël », Achab a retenu les pluies sur eux, comme il est écrit (1 Rois 17) : « s’il y a ces années-ci, etc. », Sédécias a détruit le Temple.

ומה שהסכימו כל ישראל עליו ושאלוהו, כך אמרו במסכת סנהדרין, עמי הארץ קלקלו ששאלוהו למלחמותיהם שנאמר (שמואל א ח) ויצא לפנינו ונלחם את מלחמותינו, אבל זקנים שבהם ששאלוהו לשופטם ולרדות סרבנים שבהם.

Et ce que tout Israël s’est accordé sur lui et l’a demandé, ainsi ont-ils dit dans le traité Sanhédrin : les ignorants (amei haarets) ont mal agi en le demandant pour leurs guerres, comme il est dit (1 Samuel 8) : « et il sortira devant nous et combattra nos guerres » ; mais les anciens d’entre eux l’ont demandé pour les juger et pour châtier les récalcitrants d’entre eux.

וע"ד המדרש שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך, אין רוכבים על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו ולא בכתרו ולא באחד מכל כלי תשמישו, ואפילו מחל על כבודו אין כבודו מחול, וכשהוא מת כליו נשרפין עליו, וכן לא ישתמשו בעבדיו ובשפחותיו אלא מלך אחר, לפיכך אבישג השונמית היתה מותרת לשלמה ואסורה לאדוניה, אבל אשתו של מלך אסורה לאחר לעולם. אפילו הנביא עומד לפני המלך ומשתחוה לו ארצה, שנאמר (מלכים א א׳:כ״ג) הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחו למלך על אפיו ארצה. והמלך עומד לפני כהן גדול בשעה שצריך לשאול במשפט האורים, שנאמר (במדבר כ״ז:כ״א) ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים.

Et selon le Midrash, « tu te donneras un roi » : que sa crainte soit sur toi : on ne monte pas sur son cheval, on ne s’assied pas sur son trône, on n’utilise pas son sceptre ni sa couronne ni aucun de tous ses ustensiles, et même s’il a renoncé à son honneur, cette renonciation à son honneur est sans effet ; et quand il meurt, ses objets personnels sont brûlés en son honneur ; et de même on n’utilise pas ses serviteurs et ses servantes, sauf un autre roi ; c’est pourquoi Avishag la Shounamite était permise à Salomon et interdite à Adoniya, mais la femme d’un roi est interdite à un autre pour toujours. Même le prophète se tient devant le roi et se prosterne devant lui à terre, comme il est dit (1 Rois 1,23) : « Voici Natan le prophète ; et il vint devant le roi et se prosterna devant le roi, face contre terre ». Et le roi se tient devant le Grand Prêtre à l’heure où il doit consulter le jugement de l’Ourim, comme il est dit (Nombres 27,21) : « et il se tiendra devant Élazar le cohen, qui consultera pour lui le jugement de l’Ourim ».

וע"ד הקבלה שום תשים עליך מלך, ידוע כחו של מלך מה הוא, כי הוא רגל רביעי שבמרכבה הנקרא מלכות, כי הכתרים עם המכריע הם שלשה אבות המרכבה, והמלכות הוא הרביעי, וכנגדו מלך ישראל, והמלכות נקרא צדק, ופסוק מלא הוא (ישעיהו ל״ב:א׳) הן לצדק ימלך מלך, והוא שנאמר עליו (תהילים קי״ח:כ״ב) אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, כי היא האבן המשלמת הבנין, ומאסו בה הבונים הם האבות שכל העולם נבנה מהם, שכל אחד ואחד לקח מדתו למעלה ממנה, ולכך בא דוד ולקחה לחלקו והיתה לראש פנה, כי היא האבן הראשה והפנה הרביעית.

Et selon la voie de la Kabbale, « tu te donneras un roi » : on connaît la force du roi, ce qu’elle est : c’est le quatrième pied du char, appelé Malkhout (la Royauté), car les couronnes avec celui qui tranche sont les trois Patriarches du char, et Malkhout est le quatrième, et c’est à lui que correspond le roi d’Israël ; et Malkhout est appelée Tsedeq, et un verset complet est (Isaïe 32,1) : « voici que pour la justice (le-tsedeq) règnera un roi (melekh) » ; et c’est celle dont il est dit (Psaumes 118,22) : « la pierre que les bâtisseurs avaient rejetée est devenue la pierre angulaire (rosh pinna) », car c’est la pierre qui achève la construction, et les bâtisseurs qui l’ont rejetée sont les Patriarches, dont tout le monde est bâti, car chacun a pris son attribut au-dessus d’elle ; et c’est pourquoi David est venu et l’a prise pour sa part, et elle est devenue la pierre angulaire (rosh pinna), car c’est la pierre « rosh » et le quatrième coin.

ואע"פ שמלך למעלה מן המלכות, מצינו במקומות שהמלכות נקרא מלך, והוא שכתוב (ישעיהו מ״ד:ו׳) מלך ישראל וגואלו ה' צבאות, וכן (תהילים קמ״ה:א׳) ארוממך אלוהי המלך, על המלכות נאמר, וזהו לשון ארוממך וזהו שנכתב אלוהי מלא בוא"ו. ותמצא בספר יצירה, פנה עשירית וחתמו בו העשרה. וא"כ מוכרח הוא למנות בישראל מלך, ובלבד שתהיה כוונתם לשם שמים לכוונת המצוה, וזה מבואר.

Et bien que « melekh » soit au-dessus de Malkhout, nous trouvons à des endroits que Malkhout est appelée « melekh », c’est ce qui est écrit (Isaïe 44,6) : « roi d’Israël et son rédempteur, l’Éternel des armées », et de même (Psaumes 145,1) : « je t’exalterai, mon Dieu le Roi » est dit de Malkhout, et c’est l’expression « aromimkha », et c’est pourquoi « Elohai » est écrit plein avec un vav. Et tu trouves dans le Sefer Yetsira : le coin dixième, et les dix en sont scellés. Et donc il est obligatoire de nommer un roi en Israël, pourvu que leur intention soit pour le Ciel, selon l’intention du commandement ; et cela est clair.

ולשון שום תשים היה יכול לומר תמנה או תקים, אבל הוא מלשון סם, ובא לרמוז כי המלך הוא סם חיים כי הוא כלול מן הכל, וזהו לשון שום תשים, והכל לפי הכוונה ששואלין אותו.

Et l’expression « som tasim » : il aurait pu dire « tmanné » (tu nommeras) ou « taqim » (tu établiras), mais elle est de l’expression « sam » (élixir) et vient faire allusion à ce que le roi est un « sam ḥayyim » (élixir de vie), car il comprend tout en lui, et c’est l’expression « som tasim » ; et tout selon l’intention avec laquelle on le demande.

אשר יבחר ה' אלהיך בו. בא ללמד שהמלכות וכן כל שאר המעלות כלן מן השמים הן, והבחירה ההיא מאת עליון היתה, וכן אמרו רז"ל אפילו ריש גרגותא מן שמים מוקמי ליה, וכן אמר הכתוב (דניאל ה׳:כ״א) די שליט עילאה במלכות אנשא ולמאן די יצבא יתניניה.

« Que l’Éternel ton Dieu choisira. » Il vient enseigner que la royauté, et de même toutes les autres dignités, viennent toutes du Ciel, et ce choix était de la part du Très-Haut ; et ainsi nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : même le responsable de l’irrigation (rish gargouta) est établi par le Ciel ; et ainsi dit l’Écriture (Daniel 5,21) : « que le Très-Haut est maître de la royauté des hommes et la donne à qui Il veut ».

מקרב אחיך תשים עליך מלך. דרשו רז"ל עד שיהא אביו ואמו מישראל, וזהו לשון מקרב אחיך. ומכאן יש ללמוד שכל מי שאינו אחיך אינו ישראל, וכל מי שאינו מישראל נקרא נכרי.

« Du milieu de tes frères tu te donneras un roi. » Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : jusqu’à ce que son père et sa mère soient d’Israël ; et c’est l’expression « du milieu de tes frères ». Et de là il faut apprendre que quiconque n’est pas ton frère n’est pas Israël, et quiconque n’est pas d’Israël est appelé étranger (nokhri).

רק לא ירבה לו סוסים. יאמר אע"פ שיהיה לכם מלך כשאר מלכי האומות יהיה ממעט ממדות שאר המלכים, כי יש מלכים משתדלים ברבוי סוסים ומרכבות, ומלך ישראל לא ירבה לו סוסים ולא נשים ולא כסף וזהב, יש מלכים עושין מאלו הדברים עקר ומלך ישראל יחסר ברבויים ויעשה מן התורה והיראה עקר, זהו שאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה, יש מלכים יתגאו ברוב עשרם וגודל ממשלתם וירום לבבם על כל העולם, ומלך ישראל לבלתי רום לבבו מאחיו. ויבטיחנו הכתוב כי בקיימו זה יאריך ימים על ממלכתו.

« Seulement il n’aura pas beaucoup de chevaux. » Il dira : bien que vous ayez un roi comme les rois des nations, il devra modérer les pratiques des autres rois, car il y a des rois qui s’efforcent à la multitude de chevaux et de chars, et le roi d’Israël ne multipliera pas pour lui les chevaux, ni les femmes, ni l’argent et l’or ; il y a des rois qui font de ces choses l’essentiel, et le roi d’Israël en limitera l’accumulation et fera de la Torah et de la crainte l’essentiel : c’est ce qu’il a dit « et elle sera avec lui, et il y lira tous les jours de sa vie, afin qu’il apprenne à craindre » ; il y a des rois qui s’enorgueillissent de la multitude de leur richesse et de la grandeur de leur domination, et leur cœur s’élève sur tout le monde, et le roi d’Israël, « afin que son cœur ne s’élève pas au-dessus de ses frères ». Et l’Écriture lui promet qu’en accomplissant cela il prolongera ses jours sur son royaume.

ופירשו רז"ל שלא ירבה לו סוסים אלא כדי מרכבתו, כלומר מרכבת פרשיו וחייליו, אבל לא שיהיו לו שנים או שלשה למרכבתו, פעמים על זה ופעמים על זה. וטעם הדבר נכתב בצדו ולא ישיב את העם מצרימה, כדי שלא ישיב את העם מצרימה, שמשם היו מביאין הסוסים באותו זמן, וכן מצינו בענין שלמה (מלכים א י׳:כ״ט) ותצא מרכבה ממצרים בשש מאות כסף וסוס בחמשים ומאה.

Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué qu’il ne multipliera pas les chevaux sinon ce qu’il faut pour son char, c’est-à-dire les montures de ses cavaliers et de ses troupes, mais non qu’il en ait deux ou trois pour son char, tantôt sur celui-ci, tantôt sur celui-là. Et la raison de la chose est écrite à côté : « et il ne fera pas retourner le peuple en Égypte », afin qu’il ne fasse pas retourner le peuple en Égypte, d’où l’on apportait les chevaux à cette époque ; et ainsi nous trouvons dans l’affaire de Salomon (1 Rois 10,29) : « et un char montait et sortait d’Égypte pour six cents sicles d’argent, et un cheval pour cent cinquante ».

וה' אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. זו מצוה לשעה כדי שלא ילמדו ישראל מעשיהם, ולפי שהיו המצריים נודעים ומפורסמים בכל תועבה כענין שכתוב (ויקרא י״ח:ג׳) כמעשה ארץ מצרים וגו', לכך צוה להם כן, ואינה מצוה לדורות שיאסור הכתוב הדירה במצרים לעולם, והרי אנו רואין כמה קהלות דרות שם מאז ועד היום, ואילו היתה מצוה לדורות לא היו ישראל קדושים מקילין בזה לדור שם, ואילו עשו כן היו החכמים שבכל דור ודור מוחים בידם.

« Et l’Éternel vous a dit : Vous ne reviendrez plus par ce chemin. » C’est un commandement temporaire, afin qu’Israël n’apprenne pas leurs actes ; et puisque les Égyptiens étaient connus et célèbres pour toute abomination, comme il est écrit (Lévitique 18,3) : « comme les actes du pays d’Égypte, etc. », c’est pourquoi Il leur a ordonné ainsi ; et ce n’est pas un commandement pour les générations, de sorte que l’Écriture interdirait la résidence en Égypte pour toujours ; et voici que nous voyons combien de communautés y habitent depuis lors jusqu’à aujourd’hui ; et si c’était un commandement pour les générations, Israël, les saints, ne seraient pas légers à y habiter, et s’ils l’avaient fait, les sages de chaque génération leur auraient fait protestation.

ויש שסוברין שמצות דורות היה, אבל לא אסר הכתוב הדירה במצרים אלא לאותן שבאים שם מא"י, וכן יורה לשון בדרך הזה שאתם הולכים שמגמת פניכם לארץ לא תשובון ממנו למצרים.

Et certains pensent que c’était un commandement pour les générations, mais que l’Écriture n’a interdit la résidence en Égypte qu’à ceux qui y viennent de terre d’Israël ; et ainsi indique l’expression « par ce chemin » que vous suivez, car votre but est le pays : vous ne retournerez pas par lui en Égypte.

ולא ירבה לו נשים. פירשו רז"ל אלא שמונה עשר, כמספר הנשים שהיו לו לדוד, יש מהן שש מפורשות בכתוב, וכתיב ואם מעט ואסופה לך כהנה וכהנה שש ושש, הרי שמונה עשר. ופירש הטעם, ולא יסור לבבו, לפי שהאשה תפתה את האיש לסור מיראת הש"י כי כן עשתה אם כל חי, אף כי אם היו הנשים רבות.

« Et il n’aura pas beaucoup de femmes. » Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : pas plus de dix-huit, selon le nombre de femmes qu’avait David : il y en a six mentionnées explicitement dans l’Écriture, et il est écrit (2 Samuel 12,8) : « et si c’était peu, j’y ajouterais pour toi cela et cela » : six et six, voilà dix-huit. Et il a expliqué la raison, « et son cœur ne se détournera pas », parce que la femme séduira l’homme pour qu’il se détourne de la crainte du Nom, béni soit-Il, car ainsi a fait la mère de tout vivant, et à plus forte raison si les femmes sont nombreuses.

וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. פירשו רז"ל אלא כדי ליתן אפסניא, כלומר כדי ליתן שכר חיילותיו מדי שנה בשנה, הנכנסין והיוצאים עמו כל שנה ושנה, אבל אינו רשאי לעשות ממנו אוצר או סגולה, והטעם כדי שלא ירום לבבו, כי הוא נמשך אל לבלתי רום לבבו מאחיו. ובזה נתן טעם בשלשתן, ברבוי הסוסים כדי שלא ישיב את העם, ברבוי הנשים ולא יסור לבבו, ברבוי הכסף לבלתי רום לבבו, כי בעשותו אוצר לכסף ולזהב יבטח באוצרו ויסיר בטחונו מה' יתברך וראוי למלך שישים ה' מבטחו ושיהיה יראת ה' אוצרו ומבצרו, כענין שכתוב (איוב כ״ב:כ״ד-כ״ה) ושית על עפר בצר ובצור נחלים אופיר, והיה שדי בצריך וכסף תועפות לך.

« Et de l’argent et de l’or il n’amassera pas beaucoup. » Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : sinon pour donner l’approvisionnement (afsania), c’est-à-dire pour donner le salaire de ses troupes d’année en année, ceux qui entrent et sortent avec lui chaque année, mais il n’a pas le droit d’en faire un trésor ou une réserve (segoula) ; et la raison est « afin que son cœur ne s’élève pas », car cela est lié à « afin que son cœur ne s’élève pas au-dessus de ses frères ». Et par là il a donné une raison pour les trois : pour la multiplication des chevaux, « afin qu’il ne fasse pas retourner le peuple » ; pour la multiplication des femmes, « et son cœur ne se détournera pas » ; pour la multiplication de l’argent, « afin que son cœur ne s’élève pas » ; car en faisant un trésor d’argent et d’or, il se confiera en son trésor et retirera sa confiance du Nom, béni soit-Il ; or il convient au roi de mettre l’Éternel pour sa confiance et que la crainte de l’Éternel soit son trésor et sa forteresse, comme il est écrit (Job 22,24-25) : « Jette l’or dans la poussière, et l’or d’Ophir parmi les pierres des torrents, et le Tout-Puissant sera ton or et ton argent en abondance ».

והחכם רבי אברהם ז"ל נתן טעם בכסף וזהב לא ירבה כדי שלא יכביד על ישראל בכובד המס, שכן מצינו שלמה שהכביד על ישראל עול המס בסבת רבוי הכסף והזהב שהיה לו, כי כן העושר נמשל לאש כל מה שתרבה עצים תרבה השלהבת, וכן מצינו שהתלוננו כל ישראל משלמה לרחבעם בנו, הוא שאמרו לו (מלכים א י״ב:י׳) אביך הכביד את עולנו, ועלה הענין עד שהרגו לאדונירם שהיה ממונה על המס ורגמוהו בביתו.

Et le sage Rabbi Avraham, de mémoire bénie, a donné une raison pour « argent et or il n’amassera pas beaucoup » : afin qu’il n’alourdisse pas Israël du poids de l’impôt ; car nous trouvons que Salomon a alourdi sur Israël le joug de l’impôt à cause de la multitude d’argent et d’or qu’il avait, car la richesse est comparée au feu : plus tu multiplies le bois, plus tu multiplies la flamme ; et nous trouvons que tout Israël s’est plaint de Salomon auprès de Roboam son fils, c’est ce qu’ils lui dirent (1 Rois 12,10) : « ton père a alourdi notre joug » ; et l’affaire alla jusqu’au meurtre d’ Adoniram, qui était préposé à l’impôt, et le lapidèrent dans sa maison.

ומצינו שלמה שהיה גדול העולם שנכשל בשלשה אלו, הרבה סוסים שנאמר (שם ה) ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים, הרבה נשים שנאמר (שם יא) ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלש מאות, וכן הכסף שנאמר (שם י) ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים, וכתיב (שם ) אין כסף לא נחשב בימי שלמה למאומה, אמר בכולן אני ארבה ולא אסור, וסמך על חכמתו לבא כנגד התורה ונכשל בהם.

Et nous trouvons que Salomon, qui était le plus grand du monde, a trébuché dans ces trois choses : il a multiplié les chevaux, comme il est dit (ibid. 5) : « et Salomon avait quarante mille stalles de chevaux » ; il a multiplié les femmes, comme il est dit (ibid. 11) : « et il eut sept cents femmes princesses et trois cents concubines » ; et de même l’argent, comme il est dit (ibid. 10) : « et le roi rendit l’argent à Jérusalem comme les pierres », et il est écrit (ibid.) : « l’argent n’était compté pour rien aux jours de Salomon » ; il a dit : en tout cela je multiplierai et je ne me détournerai pas ; et il s’est appuyé sur sa sagesse pour aller à l’encontre de la Torah, et il y a trébuché.

למען יאריך ימים על ממלכתו. מכלל הן אתה שומע לאו. וכן מצינו בשאול על שעבר מצוה קלה שאמר לו הנביא (שמואל א י׳:ח׳) שבעת ימים תוחל עד באי אליך, אמר לו (שם יג) נסכלת לא שמרת וגו', ועתה ממלכתך לא תקום.

« Afin qu’il prolonge ses jours sur son royaume. » De l’affirmation tu entends la négation. Et de même nous trouvons chez Saül, qui transgressa un commandement léger, que le prophète lui avait dit (1 Samuel 10,8) : « tu attendras sept jours, jusqu’à ce que je vienne vers toi » ; il lui dit (ibid. 13) : « tu as agi follement, tu n’as pas gardé, etc., et maintenant ton royaume ne subsistera pas ».

הוא ובניו. למדך הכתוב שהמלכות ירושה, ואין צריך למשוח מלך בן מלך כי אם הראשון בלבד, אבל אם נפלה מחלוקת בישראל ואינן מסכימים מי ימלוך, אותו שהכל מסכימים להמליכו צריך משיחה, זהו שאמר בקרב ישראל, ודרשו רז"ל בזמן ששלום על ישראל, כלומר השלום בישראל הוא שהמלכות ירושה ואינו צריך משיחה. ומה שמשחו שלמה והוא היה בן מלך כבר דרשו רז"ל מפני מחלוקתו של אדוניה בן חגית.

« Lui et ses fils. » L’Écriture t’enseigne que la royauté est héréditaire, et il n’est pas nécessaire d’oindre un roi fils de roi, mais seulement le premier ; mais s’il tombe une querelle en Israël et qu’ils ne sont pas d’accord sur qui règnera, celui que tous s’accordent à faire roi a besoin d’onction ; c’est ce qu’il a dit « au milieu d’Israël », et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : au temps où la paix est sur Israël, c’est-à-dire que la paix en Israël fait que la royauté est héréditaire et n’a pas besoin d’onction. Et que l’on ait oint Salomon, alors qu’il était déjà fils de roi, nos Sages, de mémoire bénie, ont déjà expliqué que c’était à cause de la querelle d’Adoniya fils de Haguit.

ונחלה לא יהיה לו. זו נחלת שאר עממין, כלומר נחלת שאר עמים, והם קיני קנזי וקדמוני. בקרב אחיו. זה נחלת חמשה, כלומר חמשה אחיו, שהרי בני לאה ששה היו, ולוי חמשה אחים מאב ואם היו לו. ה' הוא נחלתו. כי הוא היה עשירי בבנים ממטה למעלה וכמו שהזכרתי בפרשת ויקח קרח, ולכך אמר ה' הוא נחלתו, ומזה נתן לו המעשר.

« Et il n’aura pas d’héritage. » C’est l’héritage des autres peuples, c’est-à-dire l’héritage des autres nations, et ce sont le Qeni, le Qenizzi et le Qadmoni. « Au milieu de ses frères » : c’est l’héritage de cinq, c’est-à-dire cinq de ses frères, car les fils de Léa étaient six, et Lévi avait cinq frères de père et de mère. « L’Éternel est son héritage » : car il était dixième des fils en remontant d’en bas, comme je l’ai mentionné dans la section Vayiqa‘h Qorah, et c’est pourquoi il a dit « l’Éternel est son héritage », et de là Il lui a donné la dîme.

וזה יהיה משפט הכהנים. נסמכה פרשה זו לשל מעלה, לפי ששם הזכיר שאין לבני לוי נחלה, ועתה בא לומר כי חקי המתנות האלו הם נחלתם מאת ה' יתעלה. ודרשו רז"ל במסכת חולין, מאת העם ולא מאת הכהנים.

« Et voici ce sera la loi des cohanim. » Cette section est juxtaposée à celle d’en haut parce que là il a mentionné que les fils de Lévi n’ont pas d’héritage, et maintenant il vient dire que les lois de ces dons sont leur héritage de la part de l’Éternel, élevé soit-Il. Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué dans le traité Houlin : « de la part du peuple » et non de la part des cohanim.

מאת זבחי הזבח. הדין עם הטבח. אם שור אם שה, להוציא חיה. הזרוע, מן הגוף, והוא מן הפרק של הארכובה עד כף היד. הלחיים עם הלשון הוא מן הראש. והקיבה מבני מעים מהאברים הפנימים.

« De la part de ceux qui sacrifient le sacrifice. » La réclamation doit être adressée à l’abatteur. « Soit bœuf, soit agneau (sheh) » : pour exclure la bête sauvage. « L’épaule (zeroa) » : du corps, et c’est de l’articulation de l’arkouva jusqu’à la paume de la main. « Les mâchoires (lehayayim) » avec la langue : c’est de la tête. « Et l’estomac (qeiva) » : des entrailles, des organes internes.

ומתנות אלו חולין גמורין הן ולכך לא הזכירם בכל מתנות כהונה שבפרשה ויאמר ה' אל אהרן, שאותם שהזכיר שם קדש הם ולכך לא רצה הכתוב להזכיר הזרוע והלחיים והקבה שהן חולין להזכירן בכלל מתנות הקדש, ואף על פי שלא הזכירם בפירוש רמזם שם, הוא שאמר (במדבר י״ח:י״ב) ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים, ודרשו רז"ל ראשיתם זה ראשית הגז, אשר יתנו אלו מתנות הזרוע והלחיים והקיבה, לה' זו חלה.

Et ces dons n’ont aucun caractère sacré, et c’est pourquoi il ne les a pas mentionnés dans tous les dons de la prêtrise de la section « Et l’Éternel dit à Aharon », car ceux qu’il y a mentionnés sont saints ; et c’est pourquoi l’Écriture n’a pas voulu mentionner l’épaule, les mâchoires et l’estomac, qui sont profanes, parmi les dons du sacré ; et bien qu’elle ne les ait pas mentionnés explicitement, elle les y a évoqués par allusion, c’est ce qu’il a dit (Nombres 18,12) : « leurs prémices qu’ils donneront à l’Éternel, je te les ai données » ; et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « leurs prémices » : c’est la première tonte ; « qu’ils donneront » : ce sont les dons de l’épaule, des mâchoires et de l’estomac ; « à l’Éternel » : c’est la ‘halla.

וטעם המתנות האלו, הזרוע כנגד היד, שנאמר (שם כה) ויקח רמח בידו, הלחיים כנגד תפלה, שנאמר (תהילים ק״ו:ל׳) ויעמוד פנחס ויפלל, הקיבה תחת (במדבר כ״ה:ח׳) האשה אל קבתה, כן דרשו רז"ל.

Et la raison de ces dons : l’épaule correspond à la main, comme il est dit (ibid. 25) : « et il prit une lance dans sa main » ; les mâchoires correspondent à la prière, comme il est dit (Psaumes 106,30) : « et Pin’has se tint et pria (vayefalel) » ; l’estomac est à la place de (Nombres 25,8) « la femme à son ventre (qevatah) » ; ainsi ont expliqué nos Sages, de mémoire bénie.

והרמב"ם ז"ל כתב בטעם המתנות האלו, כי האברים האלו הם ראשית ולכך נתנו לכבוד הש"י למשרתיו, הלחיים הם ראשית הגוף, הזרוע ראשית האברים המשתרגים מן הגוף, הקיבה ראשית המעיים,.

Et le Rambam, de mémoire bénie, a écrit sur la raison de ces dons que ces organes sont des prémices, et c’est pourquoi ils ont été donnés en l’honneur du Nom, béni soit-Il, à Ses serviteurs : les mâchoires sont la première partie du corps, l’épaule le premier des membres qui se ramifient à partir du corps, l’estomac le premier des viscères.

לעמוד לשרת. למדך הכתוב שאין שרות אלא בעמידה. והזכיר בשם ה' והיא מדת הדין, כלשון (שמות כ) אזכיר את שמי, (דברים יב) לשכן שמו שם, וכן דעת אונקלוס בכל מקום שנזכר בהקב"ה שמי או שמו שתרגם אותו לשון שכינה. ומכאן סמך שהיה כהן גדול מזכיר ביום הכפורים שם מ"ב אותיות, כי היום רחמים בדין וכן השם, והבן זה, כי השביעי מן השם המורה על הדין כבר הזכרתיו בתחלת פרשת אחרי מות ברמז, ומשם תבינהו. ותמצא בפרשה זו תיבות כמנין תיבות ברכת מגן אברהם.

« Pour se tenir et servir. » L’Écriture t’enseigne qu’il n’y a de service que debout. Et il a mentionné « au nom de l’Éternel », qui est l’attribut de rigueur, selon l’expression (Exode 20) « je mentionnerai mon nom », (Deutéronome 12) « pour y faire demeurer Son nom » ; et c’est aussi l’avis d’Onkelos : partout où il est mentionné chez le Saint, béni soit-Il, « mon nom » ou « Son nom », il le traduit en expression de Présence divine. C’est sur cela que se fonde l’affirmation selon laquelle le Grand Prêtre mentionnait à Yom Kippour le Nom de quarante-deux lettres, car le jour est miséricorde dans le jugement, et de même le Nom ; et comprends cela, car le septième du Nom qui indique la rigueur, je l’ai déjà mentionné au début de la section Aharé Mot par allusion, et de là tu le comprendras. Et tu trouves dans cette section des mots selon le nombre des mots de la bénédiction « Magen Avraham ».

חלק כחלק יאכלו. ע"ד הפשט יאמר חלק כחלק יאכלו הכהנים כל מה שנתן להם, ויחלקו שוה בשוה בעורות ובבשר ובשעירי חטאת ובכל המתנות.

« Une part égale ils mangeront (ḥeleq ke-ḥeleq yokhelu). » Selon le sens simple, il dira : les cohanim mangeront une part comme une part de tout ce qui leur a été donné, et ils partageront à égalité dans les peaux, dans la chair, dans les boucs de sacrifice pour le péché et dans tous les dons.

לבד ממכריו על האבות. חוץ ממה שאם מכר אחד מהם ביתו שירש מאבותיו, כענין שכתוב (ויקרא כה) ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביובל, לא יאמר לו הרי אתה עשיר שמכרת ביתך לא תטול עמנו חלק כחלק, זהו לבד ממכריו על האבות, כן פירש החכם רבי אברהם ז"ל. ומה שהתחילה הפרשה וכי יבא הלוי, באורו הכהן שהוא משבט לוי, שאינו מדבר בלוי ממש שהרי הוא אומר ושרת בשם ה' אלהיו, והכהן הוא המשרת לא הלוי. ומה שאמר ובא בכל אות נפשו, מלמד שכהן רשאי להקריב קרבנותיו אפילו במשמר שאינו שלו, וכן ברגלים מקריבים קרבנות הבאין מחמת הרגל אפילו במשמר שאינו שלהן.

« Outre ses ventes sur les pères (levad mimkarav al haavot). » Hors ce que l’un d’eux a vendu de sa maison, héritée de ses pères, comme il est écrit (Lévitique 25) : « et la vente d’une maison et d’une ville de sa possession sortira au jubilé » ; qu’on ne lui dise pas : voici, tu es riche, tu as vendu ta maison, tu ne prendras pas avec nous une part égale ; c’est « outre ses ventes sur les pères » ; ainsi a expliqué le sage Rabbi Avraham, de mémoire bénie. Et ce que la section a commencé par « et si le Lévite vient », son explication est : le cohen, qui est de la tribu de Lévi, car il ne parle pas du Lévite proprement dit, puisqu’il dit « et il servira au nom de l’Éternel son Dieu », et c’est le cohen qui sert, non le Lévite. Et ce qu’il a dit « et il viendra selon tout le désir de son âme », cela enseigne qu’un cohen a le droit d’offrir ses sacrifices même dans une garde qui n’est pas la sienne ; et de même aux fêtes de pèlerinage, on offre les sacrifices venant à cause de la fête, même dans une garde qui n’est pas la leur.

וע"ד המדרש חלק כחלק יאכלו, מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות, יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל, כגון תמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות, ת"ל לבד ממכריו על האבות, חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושלמה שהוקבעו המשמרות ומכרו זה לזה, טול אתה שבתך ואני אטול שבתי, עד כאן.

Et selon le Midrash, « part égale ils mangeront » : cela enseigne qu’ils partagent dans les peaux et dans la chair des boucs de sacrifice pour le péché. Peut-être aussi dans les choses qui viennent non à cause de la fête, comme les sacrifices perpétuels, les sacrifices supplémentaires du sabbat, les vœux et les offrandes volontaires ? L’Écriture dit « outre ses ventes sur les pères » : sauf ce que les pères ont vendu aux jours de David et de Salomon, quand les gardes furent fixées et qu’ils se vendirent l’un à l’autre : prends ta semaine de service et je prendrai la mienne. Jusqu’ici.

ואם תשכיל בחלוק המשמרות אז תשיג ענין נפלא, כי כיון שהיו הכהנים כלן כאחד זוכין בכל הנתון להם ואוכלין חלק כחלק, האבות וגדולי עולם שהיו בימי דוד ושלמה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שהסכימו לחלק אותן למשמרות ושיהיו מתחלפין בכל שבוע ושבוע ואומר טול אתה שבתך ואני שבתי, ועוד מה טעם קראו לכל כת וכת העובדים בכל שבוע ושבוע בשם משמר, ועוד מה טעם חלקו אותם לכ"ד משמרות קבועות והיו המשמרות אי אפשר להעביר לשום משמרה בשום צד וענין, והוא שאמר בסוף מסכת סוכה במרים בת בלגא שסתמו חלונה, אבל לא העבירו אותה.

Et si tu étudies avec attention la division des gardes, tu comprendras alors une chose merveilleuse. Car puisque les cohanim, tous ensemble, méritaient tout ce qui leur était donné et mangeaient une part égale, les pères et les grands du monde qui étaient aux jours de David et de Salomon, qu’ont-ils vu à cela, et qu’est-il arrivé pour qu’ils s’accordent à les diviser en gardes, qu’ils alternent chaque semaine, et que l’un dise : prends ta semaine de service et je prendrai la mienne ? Et encore, quelle est la raison pour laquelle ils ont appelé chaque groupe qui officie chaque semaine du nom de « mishmar » (garde) ? Et encore, quelle est la raison pour laquelle ils les ont divisés en vingt-quatre gardes fixes, et il était impossible de supprimer une garde en aucune manière ni en aucun cas, et c’est ce qui est dit à la fin du traité Soucca à propos de Miriam fille de Bilga, dont on a bouché la fenêtre, mais on n’a pas supprimé sa garde.

אבל דע והבן כי הכהנים משרתי המקדש עבודתם למטה דוגמת העבודה של מעלה, וכשם שיש למעלה משמרות של מלאכי השרת עובדין ומקלסין להקב"ה, כן חלקו האבות את הכהנים למשמרות לעבוד עבודתם, ותקנו כ"ד משמרות כנגד שלש כתות של מעלה שכל אחת מהן כ"ד, כנרמז בספר הבהיר, והיו המשמרות קבועות, כי כן של מעלה קבועין כל ימי היות הרצון בהם, והיו מתחלפין וחוזרין חלילה כי כן למעלה הקב"ה בורא כל יום כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם, והיו מברכין כל משמרת ומשמרת היוצא מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם שלום ורעות, כי כן של מעלה אין ביניהם קנאה ושנאה אלא אהבה שלום ורעות. והנה הענין בחלוק המשמרות עצה יעוצה היתה מן האבות שבימי דוד ושלמה נעשה בכונה ידועה וחכמה נפלאה.

Mais sache et comprends que les cohanim, serviteurs du Temple, leur service en bas est à l’image du service d’en haut ; et de même qu’il y a en haut des gardes d’anges serviteurs qui officient et louent le Saint, béni soit-Il, ainsi les pères ont divisé les cohanim en gardes pour accomplir leur service, et ils ont institué vingt-quatre gardes correspondant aux trois groupes d’en haut dont chacun est de vingt-quatre, comme il est évoqué dans le Sefer Habahir ; et les gardes étaient fixes, car ceux d’en haut sont fixes aussi longtemps qu’ils sont agréés ; et elles alternaient et revenaient en cycle, car de même en haut le Saint, béni soit-Il, crée chaque jour un groupe d’anges, qui disent un chant et s’en vont ; et chaque garde sortante bénissait : « Celui qui a fait demeurer Son Nom dans cette maison fera demeurer parmi vous paix et amitié », car de même ceux d’en haut n’ont entre eux ni jalousie ni haine, mais amour, paix et amitié. Et voici que le sujet de la division des gardes était un conseil arrêté par les pères qui, aux jours de David et de Salomon, fut fait avec une intention connue et une sagesse merveilleuse.

לא תלמד לעשות. דרשו רז"ל אבל אתה למד להבין ולהורות. וכן מצינו בשבעים סנהדרין שהיו צריכין להיותם בקיאים בכל החכמות אפילו בחכמת הכשפים, כדי שיהיו דנין בכל הענינים דין אמת במשפט התורה, ואלו לא היו שלמים בחכמת ידיעת כל מיני הכשוף ויחסר להם אפילו מין אחד שלא ידעוהו לא היו יכולים לדונו לחיוב או לפטור ולעשות בו כהלכה.

« Tu n’apprendras pas à faire. » Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : mais tu apprends pour comprendre et pour enseigner. Et de même nous trouvons que les soixante-dix du Sanhédrin devaient être versés dans toutes les sciences, même dans la science de la sorcellerie, afin de juger toutes les affaires d’un jugement de vérité selon la loi de la Torah ; et s’ils n’étaient pas parfaits dans la connaissance de toutes les sortes de sorcellerie, et qu’il leur manquait même une seule sorte qu’ils ne connaissaient pas, ils ne pourraient pas la juger pour condamner ou acquitter et agir à son sujet selon la loi.

לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף, וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. מנה הכתוב תשע תועבות שהיו הכנעניים מחזיקין בהם, והתחיל מן המולך שהוא חמור מכלן להקריב פרי בטנו לע"ז, ומתוך חומר שבו חייב בו כרת, מה שאין כן בכל השאר שהן בלאו. ואחר שהזהירן על התשע שלא להחזיק בהם צוה עליו להחזיק ביראת השם, הוא שאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך. ולשון מעביר שהיה מעבירו ברגליו בין שתי מדורות של אש וכבר הזכרתי ענין המולך במקומו.

« Qu’il ne se trouve pas chez toi quelqu’un qui fasse passer son fils ou sa fille par le feu, qui pratique la divination, l’augure, qui devine, qui sorcelle, qui fasse des enchantements, qui consulte l’ob et le yidoni, ou qui interroge les morts. » L’Écriture a compté neuf abominations auxquelles s’attachaient les Cananéens, et a commencé par Molekh, qui est plus grave que toutes : offrir le fruit de son ventre à l’idole, et à cause de sa gravité il est passible de karet, ce qui n’est pas le cas de tout le reste, qui sont des interdits. Et après les avoir avertis sur les neuf, de ne pas s’y attacher, Il leur ordonna de s’attacher à la crainte du Nom, c’est ce qu’il a dit « tu seras intègre avec l’Éternel ton Dieu ». Et l’expression « maavir » (faire passer) : il le faisait passer sur ses pieds entre deux bûchers de feu ; et j’ai déjà mentionné le sujet de Molekh à sa place.

קוסם קסמים. זה האוחז מקלו בידו ואמר אלך למקום פלוני או לא אלך, והוא שאמר הנביא (הושע ד׳:י״ב) עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. מעונן, יש בו שלש משמעיות, לשון עונה, לשון עין, לשון ענן, עונה הוא שדרשו רז"ל ר' עקיבא אומר מעונן אלו נותני עונות שאומר עונה פלונית יפה להתחיל, וחכמים אומרים אלו אוחזי העינים, ויש שפירש מעונן שהוא מביט בעננים, מנחש, פתו נפלה מפיו צבי הפסיקו בדרך, ויש שפירשו מנחש זה המביט בעופות בכנפיהם או בצפצוף, וכענין שכתוב (קהלת י׳:כ׳) כי עוף השמים יוליך את הקול, זה המכיר בצפצוף, ובעל הכנפים זה המכיר בחבוט הכנפים או בפרישתם.

« Qui pratique la divination (qosem qesamim). » C’est celui qui tient son bâton dans la main et dit : j’irai à tel endroit ou je n’irai pas, et c’est ce que dit le prophète (Osée 4,12) : « mon peuple consulte son bois, et son bâton lui répond ». « Me’onen » comporte trois sens : de l’expression « onah » (saison), de l’expression « ayin » (œil), de l’expression « anan » (nuage). « Onah », c’est ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : Rabbi Akiba dit : « me’onen » ce sont ceux qui déterminent les moments propices (onot), celui qui dit : telle saison est bonne pour commencer ; et les Sages disent : ce sont ceux qui trompent les yeux ; et certains ont expliqué « me’onen » : celui qui regarde les nuages. « Menaḥesh » : son pain lui est tombé de la bouche, une gazelle lui a coupé la route ; et certains ont expliqué « menaḥesh » : celui qui regarde les oiseaux, leurs ailes ou leur gazouillement, et comme il est écrit (Qohélet 10,20) : « car l’oiseau du ciel portera la voix » : celui-ci reconnaît au gazouillement, et « le maître des ailes » : celui-ci reconnaît au battement des ailes ou à leur déploiement.

ומכשף, כתב הרמב"ן ז"ל מכשף שם כלל לכל הכשפים, וחובר חבר ושואל אוב וידעוני הם פרטים בכשפים ואסרם לשאול גם כן. ודע והבן בענין הכשפים כי הבורא יתעלה כשברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהם, נתן כח הארץ וכל אשר לפניה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם, ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם, והנה הנהגתם מעת היותם עד לעולם ועד גזרת עליון אשר שם להם, אבל היה מנפלאותיו העצומות ששם בכח המנהיגים העליונים דרכי תמורות וכחות להמיר אשר יהיה למטה מהם, שאם יהיה מבט הכוכבים בפניו אשר כנגד הארץ טובה או רעה לארץ או לעם או לאיש, ימירו אותן הפנים העליונים להפך במבט עמו, כענין שאמרו תמורת ענג נגע, ועשה כן להיות הבורא יתעלה שמו (דניאל ב׳:כ״א) מהשנא עדניא וזמניא, (עמוס ה׳:ח׳) קורא למי הים למשול בהם כרצונו והופך לבקר צלמות מבלי שנוי טבעו של עולם, ושיעשו הכוכבים והמזלות מהלכם כסדרן.

« Et mekhashef. » Le Ramban, de mémoire bénie, a écrit : « mekhashef » est un nom général pour toutes les sorcelleries, et « hover haver », « shoel ov » et « yidoni » sont des cas particuliers de la sorcellerie, et il a interdit aussi de les interroger. Et sache et comprends, au sujet des sorcelleries, que le Créateur, élevé soit-Il, lorsqu’Il créa tout à partir de rien, fit les êtres supérieurs conducteurs des inférieurs qui sont au-dessous d’eux : Il donna le pouvoir sur la terre et sur tout ce qui se trouve à sa surface aux étoiles et aux constellations, selon leur gouvernement, et Il fit encore au-dessus des étoiles et des constellations des conducteurs, anges et princes, qui sont leur âme ; et voici que leur conduite, depuis qu’ils existent jusqu’à toujours, est le décret du Très-Haut qu’Il leur a fixé ; mais il fut de Ses merveilles puissantes qu’Il plaça dans la force des conducteurs supérieurs des voies de substitution et des forces pour changer ce qui sera au-dessous d’eux, de sorte que si le regard des étoiles sur sa face qui est vis-à-vis de la terre est bon ou mauvais pour la terre, ou pour un peuple, ou pour un homme, ces faces supérieures le changent en le contraire par leur regard avec lui, selon ce qu’ils ont dit : « en remplacement du délice (oneg), la plaie (nega) » ; et Il l’a fait ainsi parce que le Créateur, élevé soit Son nom, « change les temps et les saisons » (Daniel 2,21), « appelle les eaux de la mer pour dominer sur elles selon Sa volonté, et change en matin l’ombre de la mort » (Amos 5,8), sans changer la nature du monde, et que les étoiles et les constellations fassent leur cours dans leur ordre.

ועל כן אמר בעל ספר הלבנה החכם בנגרמנצי"א ובאישטרולגי"א, כשהלבנה היא גלגל העולם תהיה נראית בראש טלה על דרך משל, ויהיה פניו מזל פלוני, תעשה תמונה לדבר פלוני ויוחק בו שם השעה ושם המלאך הממונה עליה מהשמות ההם הנזכרים באותו ספר, ותעשה הקטרה פלונית בענין כך וכך, ויהיה המבט עליה לרעה, לנתוש ולנתוץ להאביד ולהרוס, וכאשר תהיה הלבנה בשעה פלונית ובמזל פלונית תעשה תמונה והקטרה בענין פלוני לכל טובה, לבנות ולנטוע.

Et c’est pourquoi le maître du Livre de la lune, le sage en nigromancie et en astrologie, a dit : lorsque la lune est la roue du monde, elle sera visible à la tête du Bélier, à titre d’exemple, et sa face sera telle ou telle constellation ; tu feras une image pour telle chose, et on y gravera le nom de l’heure et le nom de l’ange préposé sur elle, parmi ces noms mentionnés dans ce livre, et tu feras tel encens de telle et telle manière, et le regard sur elle sera pour le mal, pour arracher et abattre, détruire et démolir ; et lorsque la lune est à telle heure et dans telle constellation, tu feras une image et un encens de telle manière pour tout bien, pour bâtir et planter.

והנה גם זה הנהגת הלבנה וכח מנהיגיה, אבל ההנהגה הפשוטה אשר במהלכה הוא חפץ הבורא יתעלה אשר שם בהם מאז, וזהו סוד הכשפים וכחם שאמרו בהם שמכחישין פמליא של מעלה, כלומר שהם הפך הכחות הפשוטים, והם הכחשה לפמליא בצד מן הצדדין, ועל כן ראוי שתאסור אותן התורה שיונח העולם למנהגו ואל טבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו. וגם זה מטעמי אסור הכלאים, כי יבאו מן ההרכבות צמחים יעשו פעולות נכריות יולידו שנויים ממנהגו של עולם לרע או לטוב, מלבד שהם עצמם שנוי ביצירה, עכ"ל הרב ז"ל.

Et voici que cela aussi est la conduite de la lune et la force de ses conducteurs ; mais la conduite simple qui est dans son cours est la volonté du Créateur, élevé soit-Il, qu’Il a placée en eux depuis toujours ; et c’est le secret des sorcelleries et de leur force, dont ils ont dit qu’elles contredisent la cour d’en haut (pamalia shel maala), c’est-à-dire qu’elles sont le contraire des forces simples, et elles sont une contradiction de la cour sous un aspect ; et c’est pourquoi il convient que la Torah les interdise, afin que le monde soit laissé à sa conduite et à sa nature simple, qui est la volonté de son Créateur. Et c’est aussi une des raisons de l’interdit des mélanges (kilayim), car des croisements viendront des plantes qui feront des effets inhabituels, produiront des changements de la conduite du monde, pour le mal ou pour le bien, outre qu’elles sont elles-mêmes un changement dans la création. Fin des paroles du Rav, de mémoire bénie.

וראיתי בספר ידיעת הכוכבים ורוחניות שלהם הנקרא אגרת גאלינו"ס, כי מי שעשה תמונה פלונית מברזל לכוכב שבתאי בשעה פלונית ובמזל פלוני ויקבור אותו תחת חנותו של חנוני יפסיד הריוח שלו, ואם יקברנה בביתו ינזקו כל עניניו, וידוע לכל בעל עינים כי החכמה הזאת חורבן עולם, ואין עמידת העולם וקיומו אלא א"כ ילך על טבעו הפשוט אשר בו בראו וחדשו הבורא יתברך.

Et j’ai vu dans le livre de la connaissance des étoiles et de leur spiritualité, appelé Lettre de Galinos, que celui qui fait telle image en fer pour l’étoile Shabtai (Saturne) à telle heure et dans telle constellation et l’enterre sous la boutique d’un boutiquier, il lui fera perdre son gain ; et s’il l’enterre dans sa maison, toutes ses affaires seront endommagées ; et il est connu de quiconque a des yeux que cette science est la ruine du monde, et l’existence du monde et sa subsistance ne sont que s’il suit sa nature simple, avec laquelle le Créateur, béni soit-Il, l’a créé et renouvelé.

עוד הזכירו שם באותה אגרת כי מי שרוצה להמשיך אליו רוחניותו של שבתאי שהוא כוכב המשמש ביום שבת, שיש לו למעט באכילת הבשר ובשאר כל המאכלים ושימנע מתשמיש המטה ושילבש בגדים שחורים ויעשה תמונת אריה של נחשת והשעה לשבתאי והמזל לגדי וישחטו על אותה תמונה חתול שחור ואז יתקרב אליו לעבוד עבודתו ויגיד לו עתידות, עד כאן באותה אגרת העתקתיו משפת הגרי אל שפה ברורה היא שפת לשון הקדש.

Ils ont encore mentionné là, dans cette lettre, que celui qui veut attirer vers lui la spiritualité de Shabtai, qui est l’étoile qui sert le jour du sabbat, doit diminuer la consommation de viande et de tous les autres aliments, s’abstenir de relations conjugales, revêtir des vêtements noirs, faire une image de lion en cuivre, l’heure étant à Shabtai et la constellation au Capricorne, et qu’on égorge sur cette image un chat noir ; alors il s’approchera de lui pour servir son service et lui dira les choses à venir. Jusqu’ici dans cette lettre ; je l’ai transcrit de la langue hagarite en une langue claire, qui est la langue sainte.

והנה זה מחכמת התורה העולה על חכמת הכוכבים והמזלות שצותה אותנו במצות השבת אשר כוכב שלו שבתאי שנעשה בהפך מכל זה, כי החכמה הזאת סבה גדולה לתחלואי הנפש, וחכמת התורה להם תחבושת ורטיה, החכמה הזאת אסרה אכילת הבשר ביום שבת ולמעט במאכלים, ואנו נצטוינו שנתענג ביום השבת לאכול בשר ולשתות יין וכל דבר שיערב לנו, שנאמר (ישעיהו נ״ח:י״ג) וקראת לשבת ענג, החכמה הזאת אסרה התשמיש ואנו עקר עונה בשבת, שנאמר (תהילים א׳:ג׳) אשר פריו יתן בעתו, החכמה הזאת תלביש שחורים ואנו נלבש ביום שבת מילת וצבעונין, שנאמר (ישעיהו נ״ח:י״ג) וכבדתו מעשות דרכיך, והם המלבושים הנכבדים, שכן רבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי, וברוך אל עליון אשר חנן אותנו דעה והשכל בידיעת תורתו ומצותיו ומנע אותנו מלטעות אחר הכוכבים והמזלות, הוא שאמר (דברים ד׳:י״ט) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח, והנחילנו המצות לזכותנו בהם ולהיות לנו בשמרם עקב רב.

Et voici que cela fait partie de la sagesse de la Torah, qui s’élève au-dessus de la science des étoiles et des constellations, qui nous a ordonné le commandement du sabbat, dont l’étoile est Shabtai, qui est fait à l’inverse de tout cela, car cette science est une grande cause de maladies de l’âme, et la sagesse de la Torah est pour elles pansement et compresse : cette science a interdit de manger de la viande le jour du sabbat et a ordonné de diminuer les aliments, tandis que nous avons reçu l’ordre de prendre plaisir le jour du sabbat, de manger de la viande, de boire du vin et toute chose agréable pour nous, comme il est dit (Isaïe 58,13) : « et tu appelleras le sabbat un délice » ; cette science a interdit les relations conjugales, et nous, l’essentiel de l’onah est le sabbat, comme il est dit (Psaumes 1,3) : « qui donne son fruit en son temps » ; cette science fait revêtir du noir, et nous, nous revêtons le jour du sabbat des étoffes fines (milat) et des vêtements de couleur, comme il est dit (Isaïe 58,13) : « et tu l’honoreras en cessant tes voies », ce sont les vêtements honorables, car Rabbi Yo’hanan appelait ses vêtements « ceux qui m’honorent » ; et béni soit le Dieu Très-Haut qui nous a gratifiés de connaissance et d’intelligence dans la connaissance de Sa Torah et de Ses commandements et nous a empêchés de nous égarer à la suite des étoiles et des constellations, c’est ce qu’Il a dit (Deutéronome 4,19) : « de peur que tu ne lèves les yeux vers le ciel et ne voies le soleil et la lune » ; et Il nous a légué les commandements pour nous faire mériter par eux et pour que nous ayons, en les gardant, une grande récompense.

וחובר חבר. זה מאסף השדים והמחבר אותם, או שמחבר ומצרף נחשים ועקרבים ושאר חיות במקום אחד. ושואל אוב, מין ממיני הכשוף הוא, ושמו פיתום, ומעלה את המת בבית השחי שלו ומדבר משחיו.

« Et hover haver. » C’est celui qui rassemble les démons et les associe, ou qui associe et rassemble en un même lieu serpents, scorpions et autres bêtes. « Et shoel ov » : c’est une des sortes de sorcellerie, et son nom est Pitom, et il fait monter le mort sous son aisselle et parle depuis ses aisselles.

ובענין בעלת אוב הנזכר בשאול רבו הסברות בין הראשונים ז"ל, זה אומר שאי אפשר להחיות המת בחכמת האוב וח"ו שהאשה ההיא תחיה את שמואל ותעלה, אבל המלאכה ההיא הכל מלאכת תחבולה וזיוף כי הכירה בו מיד שהוא שאול ולא רצתה לגלות לו עד לאחר מיכן שאמרה לו (שמואל א כ״ח:י״ב) ולמה רמיתני ואתה שאול, הראתה לו בדבריה כי עתה מצאה הדבר מצד החכמה, ודרך כל בעלת אוב שתחביא בן אדם והוא מדבר בנחת מתוך המחבא, וכענין שכתוב (ישעיהו כ״ט:ד׳) והיה כאוב מארץ קולך, וכן בעלת אוב זו החביאה בן אדם ואמרה לשאול כי הוא שמואל, ומה שכתוב (שמואל א כ״ח:ז׳) ויאמר שאול אל שמואל, כנגד מחשבתו אומר כן שהוא היה חושב שהיה שמואל.

Et à propos de la pythonisse (baalat ov) mentionnée à propos de Saül, les opinions se sont multipliées parmi les premiers, de mémoire bénie : celui-ci dit qu’il est impossible de ressusciter le mort par la science de l’ob, et à Dieu ne plaise que cette femme ait ressuscité Samuel et l’ait fait monter, mais toute cette œuvre est une œuvre d’astuce et de falsification, car elle l’a reconnu aussitôt : c’est Saül, et elle n’a pas voulu le lui révéler jusqu’après, quand elle lui a dit (1 Samuel 28,12) : « et pourquoi m’as-tu trompée, toi qui es Saül ? » ; elle lui a montré par ses paroles qu’elle venait seulement de trouver la chose par le côté de la sagesse ; et c’est la manière de toute pythonisse de cacher un être humain, qui parle doucement de sa cachette, et comme il est écrit (Isaïe 29,4) : « et ta voix sera comme celle d’un ob sortant de la terre » ; et de même cette pythonisse a caché un être humain et dit à Saül que c’était Samuel ; et ce qui est écrit (1 Samuel 28,7) : « et Saül dit à Samuel », c’est selon sa pensée qu’il parle ainsi, car il pensait que c’était Samuel.

ומה שאמר (שם) ולא עשית חרון אפו בעמלק, מפורסם היה בכל הארץ כי שמואל הנביא הגיד כן בחייו. ומה שאמר (שם) מחר אתה ובניך עמי, מדרך הסברא אמר זה, כי צותה כן לאותו המגיד הנחבא שיהיה שאול חושב עליו שהוא שמואל, כי ידעה דבר הנביא בענשו של שאול בענין עמלק, ועתה שהיו פלשתים נלחמים עמו חשבה כי יפול בידם.

Et ce qu’il a dit (ibid.) : « et tu n’as pas exécuté l’ardeur de sa colère contre Amaleq », c’était connu dans tout le pays que Samuel le prophète avait dit cela de son vivant. Et ce qu’il a dit (ibid.) : « demain, toi et tes fils, vous serez avec moi », il l’a dit par raisonnement, car elle avait ordonné à ce rapporteur caché de faire que Saül pense qu’il était Samuel, car elle connaissait la parole du prophète sur le châtiment de Saül dans l’affaire d’Amaleq, et maintenant que les Philistins le combattaient, elle pensait qu’il tomberait entre leurs mains.

ויש אומרים כי היה שמואל ממש והוא הגיד לו כל הדברים הנזכרים בפרשה, וכן דעת רז"ל. ויש להקשות בזה אחר שהיה שמואל ממש איך יתכן להיות שיחיה אדם את המת בחכמת האוב. אבל דעת הגאונים רב האי ורבינו סעדיה כי האשה לא החיתה אותו אבל הש"י החיהו, וזה לשונם, רחוק הוא שתדע האשה העתידות וכן שתחיה את המת בחכמת האוב, אך הש"י החיה את שמואל כדי לספר לשאול את כל הקורות העתידות לבא עליו, והאשה לא ידעה בכל אלה כלל, ועל כן נבהלה וצעקה, הוא שכתוב (שם ) ותזעק בקול גדול ותאמר אלהים ראיתי עולים מן הארץ, ומה שאמרה (שם) את מי אעלה לך, כך מנהגם לומר ודברי התולים היו, עד כאן.

Et certains disent que c’était Samuel lui-même et qu’il lui a rapporté toutes les choses mentionnées dans la section, et tel est l’avis de nos Sages, de mémoire bénie. Et il y a à objecter à cela : puisque c’était Samuel lui-même, comment est-il possible qu’un homme ressuscite le mort par la science de l’ob ? Mais l’avis des Gaonim, Rav Hai et Rabbénou Saadia, est que la femme ne l’a pas ressuscité, mais que le Nom, béni soit-Il, l’a ressuscité, et voici leurs termes : il est invraisemblable que la femme connaisse les choses à venir et qu’elle ressuscite le mort par la science de l’ob ; mais le Nom, béni soit-Il, a ressuscité Samuel afin de raconter à Saül tous les événements à venir qui allaient lui arriver, et la femme ne savait rien de tout cela, et c’est pourquoi elle fut effrayée et cria, c’est ce qui est écrit (ibid.) : « et la femme cria d’une voix forte et dit : J’ai vu Elohim monter de la terre » ; et ce qu’elle a dit (ibid.) : « qui dois-je te faire monter ? », c’est leur usage de parler ainsi, et c’étaient des paroles trompeuses. Jusqu’ici.

והנה הכתובים מסכימים עם דעת רז"ל ודעת הגאונים האלה ועם השכל כי היה שמואל ממש שחיה ודבר, אבל האשה לא החיתה אותו כי אין ביד האדם להחיות את המת כי אם ביד הבורא יתברך וע"י הנביאים, וכן דעת החכם רבי אברהם בן עזרא ז"ל.

Et voici que les Écritures s’accordent avec l’avis de nos Sages, de mémoire bénie, et l’avis de ces Gaonim, et avec la raison : c’était Samuel lui-même qui est revenu à la vie et a parlé, mais la femme ne l’a pas ressuscité, car il n’est pas au pouvoir de l’homme de ressusciter le mort, sauf au pouvoir du Créateur, béni soit-Il, et par les prophètes ; et tel est l’avis du sage Rabbi Avraham ibn Ezra, de mémoire bénie.

ויש עוד דעת אחרת למקצת רבותינו חכמי התלמוד ז"ל, שיש כח למי שיודע חכמת האוב להחיות את המת ולהשיב נפשו בגויתו וזהו תוך י"ב חדש בלבד, והוא שאמרו אמר ליה ההוא מינא לרבי פלוני אמריתו נפשותיהן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד היכי אסקיה אובא טמיא לשמואל בנגידא, א"ל דתניא כל י"ב חדש גופו קיים ונשמתו עולה ויורדת לאחר י"ב חדש גופו בטל ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת.

Et il y a encore un autre avis de certains de nos maîtres, sages du Talmud, de mémoire bénie : que celui qui connaît la science de l’ob a le pouvoir de ressusciter le mort et de remettre son âme dans son corps, mais seulement dans les douze mois ; et c’est ce qu’ils ont dit : un certain mineen dit à Rabbi untel : vous dites que les âmes des justes sont cachées sous le trône de gloire ; comment l’ova tamya a-t-il fait monter Samuel par nagida ? Il lui dit : car on a enseigné : pendant les douze mois entiers, son corps subsiste et son âme monte et descend ; après douze mois, son corps est annulé et son âme monte et ne redescend plus.

למדנו מזה שיש כח ביד יודע החכמה להשיב נפשו בגופו תוך י"ב חדש אבל לא לאחר י"ב חדש שהגוף בטל והנשמה עולה וכדכתיב (קהלת י״ב:ז׳) וישוב העפר על הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, כשישוב העפר על הארץ אז הרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה.

Nous avons appris de là que celui qui connaît la science a le pouvoir de remettre son âme dans son corps dans les douze mois, mais non après douze mois, car le corps est annulé et l’âme monte, et comme il est écrit (Qohélet 12,7) : « et la poussière retournera à la terre comme elle était, et l’esprit retournera à Dieu qui l’a donné » : lorsque la poussière retourne à la terre, alors l’esprit retourne à Dieu qui l’a donné.

ודע כי מה שאמר גופו קיים ובטל, אין הדבר תלוי בקיום הגוף או בבטולו, כי אף אם נרקב תוך שלשה ימים והוא בטל עדין נשמתו עולה ויורדת, וכן אם נחנט בדברים המקיימים אותו כמה שנים נשמתו לאחר י"ב חדש מיד עולה ושוב אינה יורדת, ואם כן באור גופו קיים ובטל אצל הנשמה שהורגלה בו ועשאתו כלי.

Et sache que ce qu’il a dit « son corps subsiste » et « est annulé », la chose ne dépend pas de la subsistance du corps ou de son annulation : car même s’il pourrit en trois jours, et qu’il est annulé, son âme monte encore et descend ; et de même, s’il est embaumé avec des choses qui le préservent pendant plusieurs années, son âme, après douze mois, monte aussitôt et ne redescend plus ; et donc l’explication de « son corps subsiste » et « est annulé » est relative à l’âme qui s’y était habituée et en avait fait un instrument.

וידעוני, זו אומנות האדם מכניס עצם חיה ששמה ידוע בתוך פיו ומדבר ע"י כשוף, ואותה חיה נקראת בני השדה, וזהו שכתוב (איוב ה׳:כ״ג-כ״ד) כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך, כי האל"ף נוספת. ודורש אל המתים, זה המעלה בזכור והנשאל בגלגלת, או בכל ענין אחר שידרוש להם.

« Et yidoni (yidde’oni). » C’est un art : l’homme met dans sa bouche un os d’un animal nommé Yadoua et parle par sorcellerie ; et cet animal est appelé « bnei hasadeh » (fils du champ), et c’est ce qui est écrit (Job 5,23-24) : « car tu auras alliance avec les pierres du champ, et la bête du champ sera en paix avec toi », car le aleph est ajouté. « Et doresh el hametim » : celui qui fait monter par le zakhor et celui qui consulte un crâne, ou par toute autre chose par laquelle il les interroge.

כי תועבת ה' כל עושה אלה. אחת מכל אלה התשע שהזכיר. ובגלל התועבות האלה. שהתעיבו בהם ה' אלהיך שהוא למעלה מכל החכמות והמזלות מהפך הגלגל ומשדד המזלות להורישם מפניך, וזהו לשון בגלל, וכמו שדרשו רז"ל בענין הצדקה (דברים ט״ו:י׳) כי בגלל הדבר הזה, גלגל הוא שחוזר בעולם, וע"כ צריך שתתעב כל מה שהקב"ה מתעב, וכיון שהדברים האלו הם תועבה לפניו יש לך להזהר שלא תתעסק בהם ושלא יהיה לבך נפתה אחריהם, אלא שיהיה תמים בעבודת השי"ת, זהו שאמר תמים תהיה עם ה' אלהיך, כלומר יהי לבך שלם ביראתו לעשות מה שצוה ולהזהר ממה שימנע, ולשון תמים שיהיה תוכו כברו ושיצדק בדבורו ובמעשיו, וכבר הזכרתי זה בפסוק (בראשית יז) והיה תמים, ויכלול עוד תמים תהיה עם ה' אלהיך, אם אתה תמים תהיה עם ה' אלהיך, כענין במשה (שמות ל״ד:כ״ח) ויהי שם עם ה', וכן באור העליון (דניאל ב׳:כ״ב) ונהורא עמיה שרא, ולמדך הכתוב הזה על מעלת מדת התמימות ועל גודל שכרה, וכן אמר דוד ע"ה (תהילים מ״א:י״ג) ואני בתומי תמכתי בי ותציבני לפניך לעולם.

« Car l’Éternel a en abomination tout homme qui fait ces choses. » L’une de toutes ces neuf qu’il a mentionnées. « Et à cause de ces abominations (uvigelal) » : par lesquelles ils se sont rendus abominables, l’Éternel ton Dieu, qui est au-dessus de toutes les sciences et de toutes les constellations, retourne la roue et bouleverse les constellations pour les déposséder devant toi ; et c’est l’expression « biglal » ; et comme l’ont expliqué nos Sages, de mémoire bénie, à propos de la tsedaka (Deutéronome 15,10) « car à cause de cette chose » : c’est une roue (galgal) qui tourne dans le monde ; et c’est pourquoi tu dois avoir en abomination tout ce que le Saint, béni soit-Il, a en abomination ; et puisque ces choses sont une abomination devant Lui, tu dois te garder de t’en occuper et de laisser ton cœur être séduit après elles, mais sois intègre dans le service du Nom, béni soit-Il ; c’est ce qu’Il a dit « tu seras intègre avec l’Éternel ton Dieu », c’est-à-dire : que ton cœur soit entier dans Sa crainte, pour faire ce qu’Il a ordonné et te garder de ce qu’Il interdit ; et l’expression « tamim » (intègre) : que son intérieur soit comme son extérieur et qu’il soit juste dans sa parole et dans ses actes ; et j’ai déjà mentionné cela au verset (Genèse 17) « et sois intègre » ; et elle comprend encore « tamim tihyeh im l’Éternel ton Dieu » : si tu es intègre, tu seras avec l’Éternel ton Dieu, comme pour Moché (Exode 34,28) « et il fut là avec l’Éternel », et de même dans la lumière d’en haut (Daniel 2,22) « et la lumière demeure avec Lui » ; et ce verset t’a enseigné la valeur de l’attribut d’intégrité et la grandeur de sa récompense ; et ainsi a dit David, que la paix soit sur lui (Psaumes 41,13) : « et moi, à cause de mon intégrité Tu m’as soutenu, et Tu m’as établi devant Toi pour toujours ».

ואתה לא כן. כלומר ואתה שאתה חלק ה' לא כן נתן לך ה' אלהיך שתשמע אל המנחשים ואל הקוסמים ושתדרוש להם, כי יקים לכם נביאים ותדעו העתידות מצד הנבואה, זהו שאמר נביא מקרבך מאחיך.

« Mais toi, il n’en est pas ainsi. » C’est-à-dire : et toi qui es la part de l’Éternel, l’Éternel ton Dieu ne t’a pas donné pour voie d’écouter les devins et les augures ni de les consulter, car Il vous suscitera des prophètes, et vous connaîtrez les choses à venir du côté de la prophétie ; c’est ce qu’il a dit « un prophète du milieu de toi, de tes frères ».

והנה זו מעלה גדולה, שאין לך עתידה אמיתית שלא תכזב לעולם אלא מצד הנבואה, כי שאר כל העתידות מסופקות הן, ולכך נמשלה הנבואה לבר הברור מן התבן, הוא שכתוב (ירמיהו כ״ג:כ״ח) מה לתבן את הבר נאם ה' צבאות, ונבואת נביאי השקר נמשלת לתבן, כי במעוט הפעמים צודקין, כמו שיש בתבן לפעמים מעט גרגירי חטה, אבל הנבואה הודאית כלה אמת אין בה שום תערובת כענין הבר שלא ימצא בו תבן כלל אלא שהוא ברור ממנו כי לכך הזכיר לשון בר ולא דגן או חטה.

Et voici que c’est une grande dignité : il n’y a pas de prédiction véritable qui ne soit jamais démentie, sinon du côté de la prophétie, car toutes les autres prédictions sont douteuses ; et c’est pourquoi la prophétie est comparée au grain trié de la paille, c’est ce qui est écrit (Jérémie 23,28) : « qu’a de commun la paille avec le grain (bar) ? dit l’Éternel des armées » ; et la prophétie des faux prophètes est comparée à la paille, car ils ne disent vrai que rarement, comme il y a dans la paille parfois quelques grains de blé ; mais la prophétie certaine est toute vérité, il n’y a en elle aucun mélange, comme le grain qui n’a aucune paille mais en est trié ; car c’est pour cela qu’il a mentionné l’expression « bar » et non « dagan » ou « ḥita ».

ומפני שהקב"ה הפליא לעשות בבריאת עולמו על שלשה חלקים, תחתיים שניים ושלישים, וברא את האדם מורכב משותף מכלם, רצה למסור בידו חכמה שידע עתידות מכל החלקים, מן העולם השפל הוא עולם היסודות, העופות והשדים שמהם ידע האדם עתידות, מן העולם האמצעי הם החוזים, מן העולם העליון הנביאים, כי נבואת כל נביא זולתי משה אינה אלא על ידי מלאך.

Et parce que le Saint, béni soit-Il, a fait des merveilles dans la création de Son monde en trois parties — inférieures, deuxièmes et troisièmes — et qu’Il a créé l’homme composé, participant de tous, Il a voulu lui remettre une sagesse pour qu’il connaisse les choses à venir de toutes les parties : du monde d’en bas, qui est le monde des éléments, les oiseaux et les démons, desquels l’homme connaît les choses à venir ; du monde du milieu, les voyants ; du monde d’en haut, les prophètes, car la prophétie de tout prophète sauf Moché n’est que par un ange.

עתידות החוזה היא מסופקת, וכמו שדרשו רז"ל (ישעיהו מ״ז:י״ג) מאשר יבאו עליך, מאשר ולא כל אשר, ואין צריך לומר עתידות העוף והשד, אבל עתידות הנביא ודאית, היא המעלה הגדולה שבכל החלקים, וכיון שיהיו לכם נביאים אין לכם לדרוש בעד החיים אל המתים.

La prédiction de l’astrologue est douteux, comme l’ont expliqué nos Sages, de mémoire bénie (Isaïe 47,13) : « de ce qui viendra sur toi » : « de ce » et non « tout ce » ; et inutile de dire les prédictions de l’oiseau et du démon ; mais la prédiction du prophète est certain, c’est la grande dignité de toutes les parties ; et puisque vous aurez des prophètes, vous n’avez pas à consulter les morts en faveur des vivants.

ודע כי שלשה חלקים אלו כל אחד מהם מקבל תמורה מהחלק שהוא למעלה ממנו, כי כח העליון יש בידו להמיר פעולת התחתון, שהרי העולם השפל מקבל תמורה מכח העולם האמצעי, וכן העולם האמצעי מקבל תמורה מכח העולם העליון, וכן העליון מכח השי"ת שהוא העליון על הכל, והרמז בזה (בראשית כ״ח:י״ג) והנה ה' נצב עליו, על שלשה חלקים אלו שכלל אותם בשם סלם, ותבין מזה כי העוף והשד כזב אצל החוזה, וכן החוזה כזב אצל הנביא, והנביא אצל הש"י, וזה בענין הרעה כמו שמצינו בחזקיה ויונה, אבל לא בענין הטובה.

Et sache que, de ces trois parties, chacune reçoit un changement de la partie qui est au-dessus d’elle, car la force du supérieur a le pouvoir de changer l’action de l’inférieur, puisque le monde d’en bas reçoit un changement de la force du monde du milieu, et le monde du milieu reçoit un changement de la force du monde d’en haut, et celui d’en haut de la force du Nom, béni soit-Il, qui est le Supérieur sur tout ; et l’allusion en est (Genèse 28,13) « et voici l’Éternel se tenait sur lui », sur ces trois parties qu’Il a incluses sous le nom d’échelle (sullam) ; et tu comprendras par là que l’oiseau et le démon sont mensonge auprès du voyant, et de même le voyant est mensonge auprès du prophète, et le prophète auprès du Nom, béni soit-Il ; et cela dans le domaine du mal, comme nous le trouvons chez Ézéchias et Yona, mais non dans le domaine du bien.

נביא מקרבך מאחיך כמוני. על יהושע אמר כן, זהו שאמר אליו תשמעון, ומצינו ביהושע שכתוב (יהושע כב) וישמעו אליו בני ישראל. או שיהיה נביא שם רבים, ומה שהוצרך לומר כמוני כדי שלא תבין ממלת אחיך בני עשו או בני ישמעאל, לפי שמצינו בבני עשו (במדבר כ) כה אמר אחיך ישראל, לפיכך הוסיף ואמר כמוני כלומר מבני יעקב, וזה סותר אמונת ישמעאל שאין הנבואה בו. וארבעה דברים הן שלא זכתה להם שום אומה כי אם ישראל, והן הנבואה והתורה וארץ ישראל ותחית המתים, ובסדר וזאת הברכה אזכיר זה בעז"ה כי שם נזכרו השלשה.

« Un prophète du milieu de toi, de tes frères, comme moi. » C’est de Yehochoua qu’il a dit cela, c’est ce qu’il a dit de lui « vous l’écouterez », et nous trouvons chez Yehochoua qu’il est écrit (Josué 22) : « et les fils d’Israël l’écoutèrent ». Ou bien « navi » est un nom pluriel ; et ce qu’il a eu besoin de dire « comme moi », c’est afin que tu ne comprennes pas par le mot « tes frères » les fils d’Ésav ou les fils d’Ismaël, car nous trouvons pour les fils d’Ésav (Nombres 20) : « ainsi dit ton frère Israël » ; c’est pourquoi il a ajouté et dit « comme moi », c’est-à-dire des fils de Yaaqov ; et cela contredit la foi d’Ismaël, qui n’a pas la prophétie. Et il y a quatre choses que nulle nation n’a méritées sinon Israël : ce sont la prophétie, la Torah, la terre d’Israël et la résurrection des morts ; et dans la section Vezot habracha je le mentionnerai avec l’aide de l’Éternel, car là les trois ont été mentionnés.

ועוד "כמוני" שיהיה אוחז דרכי, שלא יוסיף ושלא יגרע ושלא יעקור שום מצוה ממצות התורה אלא אם כן היה נביא מוחזק ולפי שעה, אבל לעקור מצוה אחת לגמרי אין שומעין לו, לפי שאין אמונתנו בנבואתו של משה מצד אותותיו ומופתיו עד שתאמר כלום אני מאמין למשה אלא על פי אותותיו הרי גם בזה אותות, אבל האמונה שלנו החזקה בנבואתו של משה האמתית אינה בסבת אותות ומופתים שעשה לנו אלא מצד ששמענו אנחנו הדבור מפי הגבורה כמוהו ובזה נתאמת אצלנו ונתברר לנו ענין אמתת נבואתו, לפי שאנחנו יודעים הדבר ועדים בזה, והכתוב מבאר ענין זה, הוא שאמר הקב"ה למשה (שמות יט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם, כן פירש הרמב"ם ז"ל.

Et encore « comme moi » : qu’il s’attache à mes voies, qu’il n’ajoute pas, qu’il ne retranche pas et n’abolisse aucun commandement des commandements de la Torah, à moins que ce ne soit un prophète établi et pour l’heure ; mais abolir un commandement entièrement, on ne l’écoute pas, car notre foi en la prophétie de Moché ne vient pas du côté de ses signes et de ses prodiges, au point que tu dirais : ne crois-je Moché que par ses signes ? Voici que dans celui-ci aussi il y a des signes ; mais notre foi forte en la prophétie véritable de Moché n’est pas à cause des signes et des prodiges qu’il a faits pour nous, mais du côté où nous avons entendu nous-mêmes la parole de la bouche de la Toute-Puissance comme lui, et par cela s’est confirmée chez nous et nous est devenue claire l’affaire de la vérité de sa prophétie, car nous connaissons la chose et en sommes témoins ; et l’Écriture explique cette affaire : c’est ce que le Saint, béni soit-Il, a dit à Moché (Exode 19) : « Voici que je viens à toi dans l’épaisseur de la nuée, afin que le peuple entende quand je parlerai avec toi, et qu’il croie aussi en toi pour toujours » ; ainsi a expliqué le Rambam, de mémoire bénie.

שלש ערים תבדיל לך בתוך ארצך. ועם אותן שלש שהבדיל משה בעבר הירדן הרי הן שש ערי מקלט. וצריך שיהיו במקום מיושב ומוכן, שנאמר תכין לך הדרך, ודרשו רז"ל, מקלט מקלט היה כתוב בפרשת דרכים, שיפנה לשם הרוצח בשוגג ויוצל, ועל זה אמר הכתוב (תהילים כ״ה:ח׳) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך, הקב"ה מורה לחטאים דרך הצלה כיון שלא עשו אלא שוגג, וכן כתיב עוד (איוב ל״ו:כ״ב) הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה, שהוא מורה דרך לחטאים.

« Trois villes tu sépareras pour toi au milieu de ton pays. » Et avec ces trois que Moché a séparées au-delà du Jourdain, ce sont six villes de refuge. Et il faut qu’elles soient dans un endroit habité et préparé, comme il est dit « tu te prépareras le chemin » ; et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « miqlat, miqlat » était écrit aux carrefours (parashat drakhim), afin que le meurtrier involontaire s’y dirige et soit sauvé ; et à ce sujet l’Écriture dit (Psaumes 25,8) : « bon et droit est l’Éternel, c’est pourquoi il enseigne aux pécheurs le chemin » ; le Saint, béni soit-Il, enseigne aux pécheurs le chemin du salut puisqu’ils n’ont fait que par inadvertance ; et de même il est écrit encore (Job 36,22) : « voici que Dieu est élevé dans Sa force ; qui est enseignant comme Lui ? », car Il est celui qui enseigne le chemin aux pécheurs.

וטעם ושלשת את גבול ארצך, שיהיו שלש ארצות מכוונות בשעור, שיהיה מכוון מראשונה לשניה כמה שיש משניה לשלישית.

Et le sens de « et tu diviseras en trois parties le territoire de ton pays » : que les trois régions soient réparties selon des distances égales, que la distance de la première à la deuxième soit comme celle de la deuxième à la troisième.

וצריך שתשכיל בכאן בענין שש ערי מקלט לרוצח בשוגג כי הם כנגד ששה קצוות, כי השלש שהבדיל משה אין להם שלמות ולא תכלית במצוה אלא בשלש אלה שיצוה עתה לעשות בארץ כנען, ותשלום המצוה, שיהיו הערים שש כנגד שש קצוות, לרמוז על חסדי השם בעולם הזה שיקלטוהו הערים וכן נפשו לעוה"ב שיהיה לה חלק בששה קצוות העליונים, ואע"פ שאין תשלום המצוה אלא בשש, הבדיל משה השלש כנגד שלש אותיות של שם שהן חוזרין לשש, כענין שכתוב בספר יצירה שלש אבנים בונות ששה בתים, כי שש ערים אלו מקלט לגוף ובהם רמז לששה בתים שהן מקלט לנפש.

Et il faut que tu comprennes ici l’affaire des six villes de refuge pour le meurtrier involontaire, car elles correspondent aux six extrémités, car les trois que Moché a séparées n’ont ni perfection ni achèvement dans le commandement, sinon avec ces trois qu’Il ordonnera maintenant de faire en terre de Canaan ; et l’accomplissement du commandement est que les villes soient six, correspondant aux six extrémités, pour faire allusion aux bontés du Nom en ce monde, que les villes le recueillent, et de même son âme dans le monde à venir, qu’elle ait part aux six extrémités supérieures ; et bien que l’accomplissement du commandement ne soit qu’avec six, Moché a séparé les trois correspondant aux trois lettres du Nom qui reviennent à six, comme il est écrit dans le Sefer Yetsira : trois pierres bâtissent six maisons ; car ces six villes sont un refuge pour le corps, et elles font allusion aux six maisons qui sont un refuge pour l’âme.

ועוד הבדיל משה שלש ערים כנגד המקומות שהנשמה נפרדת מהן, ולכך עשה משה שלשה גבולים אלו לכפר על הנשמה הבאה משלשה מקומות העליונים שחוצבה משם ונפרדה מהם, לפי שידעת כי עלוי הנשמה מן הגן לגן, ומן הגן לעדן, ומעדן לבינה, הכל אורח סלולה ורצועה ישרה, וזהו שכתוב (קהלת י״ב:ז׳) והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, היא הבינה ששם תכלית מנוחתה, והוא שאמר דוד ע"ה (תהילים ע״ג:כ״ד) בעצתך תנחני, בעוה"ז, ואחר כבוד תקחני, כלומר ואחר שתקחני כבוד, הוא הגן העליון, תקחני אתה. ועם האלהים ידבר שהזכיר בראש המזמור אך טוב לישראל אלהים, וע"ז אמר בכאן תכין לך הדרך, תכין לך בעוה"ז הדרך לעוה"ב.

Et encore, Moché a séparé trois villes correspondant aux lieux dont l’âme est séparée, et c’est pourquoi Moché a fait ces trois limites pour expier l’âme qui vient des trois lieux supérieurs d’où elle fut taillée et dont elle fut séparée, car tu sais que l’élévation de l’âme se fait de jardin en jardin, et du jardin à Éden, et d’Éden à Bina, tout cela un sentier aplani et une ligne droite ; et c’est ce qui est écrit (Qohélet 12,7) : « et l’esprit retournera à Dieu qui l’a donné » : c’est Bina, où est la fin de son repos ; et c’est ce que dit David, que la paix soit sur lui (Psaumes 73,24) : « par ton conseil tu me conduiras », en ce monde, « et ensuite avec gloire tu me prendras », c’est-à-dire : et après que la Gloire, c’est-à-dire le jardin d’en haut, m’aura recueilli, Toi, Tu me recueilleras. Et c’est à Elohim qu’il s’adresse, Celui qu’il a mentionné au début du psaume : « Certes, Dieu est bon pour Israël » ; et à ce sujet il a dit ici « tu te prépareras le chemin » : prépare-toi en ce monde le chemin vers le monde à venir.

ושלשת את גבול ארצך. כדי שיהיו שש עם השלש שבעבר הירדן כנגד ששה קצוות, והנה הארץ העליונה תחלת שלשה הגבולים, משם יעלה וישוב הרמתה, וזהו שאמר והיה לנוס שמה כל רוצח, כי אותיות ההויה פתוחות ומזומנות לנוס שמה כל רוצח, ושם ימצא בית מנוס אחר התשובה ובקשת רחמים, כי טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו.

« Et tu diviseras en trois parties le territoire de ton pays. » Afin qu’avec les trois qui sont au-delà du Jourdain il y en ait six, correspondant aux six extrémités ; et voici que le pays supérieur est le début des trois limites, de là il monte et revient à Ramata ; et c’est ce qu’il a dit « et ce sera pour y fuir, tout meurtrier », car les lettres du Tétragramme sont ouvertes et prêtes pour que tout meurtrier y fuie, et là se trouve une maison de refuge après la téchouva et la demande de miséricorde, car « bon est l’Éternel pour tous, et Ses miséricordes sont sur toutes Ses œuvres ».

ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך. פרשה זו הבטחה לעתיד, והוא מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (בראשית טו) לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת, ושם מונה והולך עשר עממין, כבשו השבעה בימי יהושע, ונשארו שלשה, קיני קנזי וקדמוני שלא כבשום מעולם אבל הם לעתיד. ולשון ואם לשון ודאי, ויורה על זה מה שאמר כאשר נשבע כלומר שבועה יש בדבר זה. וכמוהו (שמות כ) ואם מזבח אבנים תעשה ל,י שהוא לשון ודאי, וכן (שם כב) אם כסף תלוה, וכן (ויקרא ב) ואם תקריב מנחת בכורים, שהרי מצאנום בתורה במקום אחר מצות בפני עצמם, וזה יורה שלשון אם לשון ודאי הוא.

« Et si l’Éternel ton Dieu élargit ton territoire. » Cette section est une promesse pour l’avenir, et c’est ce qui fut dit à Avraham dans l’alliance entre les morceaux (Genèse 15) : « à ta descendance j’ai donné ce pays, depuis le fleuve d’Égypte jusqu’au grand fleuve, le fleuve Euphrate » ; et là sont comptées dix nations : les sept ont été conquises aux jours de Yehochoua, et il en reste trois, le Qeni, le Qenizzi et le Qadmoni, qu’on n’a jamais conquises mais qui sont pour l’avenir. Et l’expression « ve-im » (et si) est une expression de certitude, et cela est indiqué par ce qu’il a dit « comme il l’a juré », c’est-à-dire qu’il y a un serment dans cette affaire. Et de même (Exode 20) « et si tu me fais un autel de pierres », qui est une expression de certitude, et de même (ibid. 22) « si tu prêtes de l’argent », et de même (Lévitique 2) « et si tu offres une offrande de prémices », car nous les avons trouvés dans la Torah ailleurs comme commandements à part entière ; et cela indique que l’expression « im » est une expression de certitude.

ויספת לך עוד שלש ערים. שלישיות על השלש האלה השניות, והנה הם תשע בזמן השלמות עם השלשה שבעבר הירדן.

« Et tu ajouteras pour toi encore trois villes. » Un troisième groupe de trois, ajouté à ce deuxième groupe de trois, et voici qu’elles sont neuf au temps de la perfection, avec les trois d’au-delà du Jourdain.

וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש. מתוך השנאה בא לידי שפיכות דמים, עבר על מצוה קלה סופו שיעבור על מצוה חמורה.

« Et s’il y a un homme qui hait son prochain, lui tend une embuscade, se lève contre lui et le frappe mortellement. » De la haine il en vient à l’effusion de sang ; il a transgressé un commandement léger, sa fin est qu’il transgresse un commandement grave.

לא תחוס עינך עליו. שלא תתננו ביד גואל הדם, שלא תאמר הראשון כבר נהרג מה בצע כי נהרוג את השני לפי שהרחמנות במקום הזה הוא אכזריות על הנבראים.

« Ton œil n’aura pas pitié de lui. » Ne l’épargne pas en refusant de le livrer entre les mains du vengeur du sang ; ne dis pas : le premier a déjà été tué, quel profit à ce que nous tuions le second ? Car la pitié en ce lieu est cruauté envers les créatures.

לא תסיג גבול רעך. פירש רש"י ז"ל שמחזיר סימן חלוקת הקרקע לאחור לתוך שדה חברו כדי להרחיב את שלו, ולאו זה בכלל לא תגזול הוא, אבל בא הכתוב לעבור עליו בשני לאוין בארץ, שנאמר בנחלתך אשר תנחל.

« Tu ne déplaceras pas la borne de ton prochain. » Rachi, de mémoire bénie, a expliqué : il fait reculer la marque du partage de la terre vers l’arrière, à l’intérieur du champ de son compagnon, pour agrandir le sien ; et cet interdit est compris dans « tu ne voleras pas », mais l’Écriture est venue pour qu’il transgresse par là deux interdits en terre, comme il est dit « dans ton héritage que tu hériteras ».

והרמב"ן ז"ל פירש אזהרה שלא ישנה תחום החלוקה שחלקו הנשיאים את הארץ לשבטים או ליחיד מהם, ולכן אמר אשר גבלו ראשונים הם אלעזר הכהן ויהושע בן נון ונשיאי המטות, וזהו שהזכיר בנחלתך אשר תנחל. וטעם המצוה שלא יחשוב אדם לומר אין חלקי שוה כמו חלק חברי כי טעו החולקים, או שיוציא לעז על הגורלות, ועל כן צוה שלא יחלוק אדם על החלוקה ההיא ולא ישנה הגבולים, עד כאן.

Et le Ramban, de mémoire bénie, a expliqué : c’est un avertissement de ne pas modifier la limite du partage que les princes ont fait du pays entre les tribus, ou pour un individu d’entre elles ; et c’est pourquoi il a dit « que les premiers ont délimitée » : ce sont Élazar le cohen, Yehochoua fils de Noun et les princes des tribus ; et c’est ce qu’il a mentionné : « dans ton héritage que tu hériteras ». Et la raison du commandement : que l’homme ne pense pas à dire : ma part n’est pas égale à la part de mon prochain, car les partageurs se sont trompés ; ou qu’il ne jette le discrédit sur les tirages au sort ; et c’est pourquoi Il a ordonné que nul ne conteste ce partage et ne change les limites. Jusqu’ici.

ואפשר לומר שיכלול הכתוב אזהרה לקדמות העולם, כי הכופר בחדוש יקרא מסיג גבול כי הוא משיב אחור אמונת חדוש העולם שהוא גבולו של הקב"ה שחדשו והגבילו בזמן רצונו. אשר גבלו ראשונים הם האבות ומשה, כי האבות בכל עניניהם ומקריהם העידו על החדוש והודו עליו, וזה כענין (דברים ל״ב:ז׳) שאל אביך ויגדך זקינך ויאמרו לך, אין צריך לומר משה באמתות הנבואה ובקבלת התורה. ואמר בנחלתך אשר תנחל כי עקר הנקודה והגבול המוגבל בעוה"ז הוא נחלתך אשר תנחל שהיא אמצעות העולם.

Et il est possible de dire que l’Écriture comprenne un avertissement contre la croyance en l’éternité passée du monde, car celui qui nie la création est appelé « déplaceur de borne », puisqu’il fait reculer la foi en la création du monde, qui est la borne du Saint, béni soit-Il, qui l’a créé et l’a borné au temps de Sa volonté. « Que les premiers ont délimitée » sont les Patriarches et Moché, car les Patriarches, dans toutes leurs affaires et leurs événements, ont témoigné de la création et l’ont reconnue, et c’est comme (Deutéronome 32,7) : « interroge ton père et il te le fera savoir, tes anciens et ils te le diront » ; et inutile de dire Moché, dans la vérité de la prophétie et la réception de la Torah. Et il a dit « dans ton héritage que tu hériteras », car l’essentiel du point et de la limite bornée en ce monde est ton héritage que tu hériteras, qui est le milieu du monde.

ונסמך לא תסיג לרציחה שהזכיר למעלה, כי כשם שהסגת גבול מביא לידי מכות ורציחה הוא שאמר והכהו נפש, ואין לו מפלט ובית מנוס בשש הערים כי לא יקלטוהו, כן אמונת הקדמות תביא האדם לידי מיתת הנפש מיתה עולמית, ולא יקלטו את נפשו ששה קצוות שכנגדם שש ערי מקלט, וכמו שהזכרתי למעלה.

Et « tu ne déplaceras pas » a été juxtaposé au meurtre qu’il a mentionné plus haut, car de même que le déplacement de borne amène aux coups et au meurtre — c’est ce qu’il a dit « et il le frappe mortellement » — et qu’il n’a ni refuge ni maison de fuite dans les six villes, car elles ne le recueilleront pas, ainsi la croyance en l’éternité passée du monde amène l’homme à la mort de l’âme, mort éternelle, et les six extrémités auxquelles correspondent les six villes de refuge ne recueilleront pas son âme, comme je l’ai mentionné plus haut.

לא יקום עד אחד באיש. נסמך להסגת גבול, ללמדך שאם טען כנגד חברו שהסיג גבולו יש לו להביא שני עדים, וזהו שסמך לא יקום עד אחד, לא יתקיימו דברי עד אחד, שאין בדבריו ממש לענין העונש לא עונש גוף ולא עונש ממון. לכל עון ולכל חטאת. כגון שיעיד בו שעשה עון פלוני בינו לבין המקום במזיד או בשוגג. בכל חטא. זה הוא חטא דברים בינו לבין חברו. אשר יחטא. בממון. אין בדבריו ממש להענישו על פיו אלא על פי שני עדים. ודרשו רז"ל לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה, שאם טען ראובן ששמעון חייב לו מנה ושמעון כפר ועד זה מעיד שחייב מחייבין שבועת התורה לשמעון על פי עד זה.

« Un seul témoin ne se lèvera pas contre un homme. » Cela est juxtaposé au déplacement de borne, pour t’enseigner que s’il plaide contre son prochain qu’il a déplacé sa borne, il doit amener deux témoins ; et c’est pourquoi il a juxtaposé « un seul témoin ne se lèvera pas » : les paroles d’un seul témoin ne seront pas établies, car elles n’ont pas de consistance pour la peine, ni peine corporelle ni peine d’argent. « Pour toute iniquité et pour tout péché » : par exemple qu’il témoigne contre lui qu’il a commis telle iniquité envers Dieu (le Lieu), volontairement ou involontairement. « Pour tout péché » : c’est le péché de paroles entre lui et son prochain. « Qu’il aura commis » : en argent. Ses paroles n’ont pas de consistance pour le punir sur son témoignage ; il faut celui de deux témoins. Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « pour toute iniquité et pour tout péché » : c’est là qu’il ne se lève pas, mais il se lève pour le serment ; car si Reouven plaide que Shimon lui doit une mina et que Shimon nie, et que ce témoin atteste qu’il doit, on impose à Shimon le serment de la Torah sur la base de ce témoin.

על פי שנים עדים. דרשו רז"ל מפיהם ולא מפי כתבם. ומה שמוציאין ממון מתוך חתימת העדים שבשטר והתורה אמרה מפיהם, זה מדרבנן הוא, שלא תנעול דלת בפני לווין.

« Sur la bouche de deux témoins. » Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : de leur bouche et non de la bouche de leur écrit. Et que l’on fasse sortir de l’argent sur la base de la signature des témoins sur le document, alors que la Torah a dit « de leur bouche », cela est d’ordre rabbinique, afin de ne pas fermer aux emprunteurs l’accès au crédit.

כי יקום עד חמס באיש. כל מקום שנאמר בתורה עד הם שנים עד שיפרוט הכתוב עד אחד. וענין הכתוב כי יקומו שני עדי שקר באיש לענות בו כלומר להעיד בו מה שאינו, זהו לשון סרה, שהוסר העד מאותו עדות, כגון שבאו שנים ואמרו להם והלא באותו היום עמנו הייתם במקום פלוני, והיאך ראיתם זה במקום אחר.

« Si un témoin violent se lève contre un homme. » Partout où il est dit dans la Torah « témoin », ce sont deux, jusqu’à ce que l’Écriture précise « un seul témoin ». Et le sens du verset est : si deux faux témoins se lèvent contre un homme pour déposer contre lui, c’est-à-dire pour témoigner contre lui ce qui n’est pas, c’est l’expression « sarah », car le témoin a été écarté de ce témoignage, par exemple si deux sont venus et leur ont dit : n’étiez-vous pas ce jour-là avec nous à tel endroit ? Comment avez-vous vu cela à un autre endroit ?

ועמדו שני האנשים. אלו העדים, מכאן שהעדים צריכין להעיד מעומד, שאין עדותן אלא בעמידה, ואין עדות כשרה בנשים.

« Et les deux hommes se tiendront. » Ce sont les témoins ; de là que les témoins doivent témoigner debout, car leur témoignage n’est qu’en position debout, et il n’y a pas de témoignage valide chez les femmes.

אשר להם הריב. אלו בעלי דינין. לפני ה'. יהא דומה עליכם כשאתם עומדים לפני הכהנים והשופטים כאלו אותם עומדים לפני הש"י, הוא שכתוב (תהלים פב) בקרב אלהים ישפוט. והיה לו לומר לפני ה' אלהים, כמשפט כל הפרשה כולה, וכן כל משנה תורה, אבל טעם הדבר שאלו אמר כן הייתי מבין שכל בעלי הריב מישראל הצריכין לדון יצטרכו כלן ללכת משאר הערים לב"ד הגדול שבירושלים ולדון שם, כי כן באור לפני ה' אלהיך, כלשון (דברים י״ב:י״ח) לפני ה' אלהיך תאכלנו.

« Qui ont le litige. » Ce sont les plaideurs. « Devant l’Éternel. » Qu’il vous semble, lorsque vous vous tenez devant les cohanim et les juges, que ceux-ci se tiennent devant le Nom, béni soit-Il, c’est ce qui est écrit (Psaumes 82) : « au milieu des juges (elohim) il jugera ». Et il aurait dû dire « devant l’Éternel Elohim », selon l’usage de toute la section entière, et de même de tout le Deutéronome ; mais la raison de la chose est que s’il avait dit ainsi, j’aurais compris que tous les plaideurs d’Israël qui doivent être jugés auraient tous à aller des autres villes au Grand Tribunal de Jérusalem pour y être jugés, car c’est ainsi l’explication de « devant l’Éternel ton Dieu », comme l’expression (Deutéronome 12,18) : « devant l’Éternel ton Dieu tu le mangeras ».

ואין הדבר כן שהרי הוא אומר אשר יהיו בימים ההם, ובבית דין שבכל שער ושער הכתוב מדבר, ומפני זה לא היה אפשר לכתוב לפני ה' אלהיך, והוצרך לכתוב לפני ה' לבאר שהשופט נקרא בשם המיוחד, וזהו שאמר לפני ה' לפני הכהנים, ולא אמר ולפני הכהנים כי כן מצינו הצדיקים והנביאים שהם נקראים בשם המיוחד, וכענין שכתוב במשה (שמות לג) והיה כל מבקש ה', וכן המלאכים נקראים בתורה בשם המיוחד, וכבר הזכרתי זה פעמים.

Et la chose n’est pas ainsi, car il dit « qui seront en ces jours-là », et l’Écriture parle du tribunal dans chaque porte ; et pour cette raison il n’était pas possible d’écrire « devant l’Éternel ton Dieu », et il a fallu écrire « devant l’Éternel », pour expliquer que le juge est appelé du Nom unique ; et c’est ce qu’il a dit « devant l’Éternel, devant les cohanim », et il n’a pas dit « et devant les cohanim », car ainsi nous trouvons que les justes et les prophètes sont appelés du Nom unique, et comme il est écrit de Moché (Exode 33) : « et il arrivait que tout chercheur de l’Éternel » ; et de même les anges sont appelés dans la Torah du Nom unique, et je l’ai déjà mentionné plusieurs fois.

ודרשו השופטים היטב. על פי המזימין אותן בודקים וחוקרין אותן הבאים להזימן בדרישה וחקירה.

« Et les juges enquêteront bien. » Sur la foi de ceux qui établissent l’alibi des premiers témoins (mazimin) : on soumet ceux qui viennent les confondre à un examen et à un interrogatoire approfondis.

והנה עד שקר העד. והנה שניהם עדי שקר.

« Et voici, le témoin est un faux témoin. » Et voici, tous deux sont de faux témoins.

ועשיתם לו כאשר זמם. ושני עדים אלו המזימין הם נאמנים על העדים הראשונים, ואפילו היו מאה עדים וזהו תמה מה נשתנו אלו מאלו, ולמה נאמין שני עדים האחרונים יותר מן הראשונים, כיון שגזרת הכתוב להאמין שני עדים. אבל טעם הדבר מפני שהראשונים חזרו בעלי דבר על פי האחרונים, שאינן חולקין עליהם בעיקר העדות אלא משימין אותן רשעים בהזמתן בחלוק המקומות, כאלו העידו עליהם שחללו את השבת ושבאו על הערוה, אבל אם היו מכחישין עדותן ממש נסתלקה עדות כולן כשתי כתות עדים המכחישות זו את זו.

« Et vous lui ferez comme il avait projeté. » Et ces deux témoins, ceux qui convainquent de faux, sont crus contre les premiers témoins, même s’il y avait cent témoins ; et il y a de quoi s’étonner : en quoi ceux-ci diffèrent-ils de ceux-là, et pourquoi croirions-nous les deux derniers témoins plus que les premiers, puisque le décret de l’Écriture est de croire deux témoins ? Mais la raison de la chose est que les premiers sont devenus eux-mêmes parties au procès sur la base des derniers, qui ne contestent pas l’essentiel du témoignage, mais les rendent méchants par leur démonstration de faux, par la différence des lieux, comme s’ils avaient témoigné contre eux qu’ils ont profané le sabbat et qu’ils ont eu une relation interdite ; mais s’ils contredisaient réellement leur témoignage, le témoignage de tous serait annulé, comme deux groupes de témoins qui se contredisent l’un l’autre.

ודרשו רז"ל, כאשר זמם ולא כאשר עשה, לומר שאם הרגו סנהדרין המחויב בעדותן של הראשונים ואחר כך הוזמו אין נהרגין, וכן אמרו בגמרא, הרגו אין נהרגין, לא הרגו נהרגין. והטעם בזה, שסמך הכתוב על זכותן של הסנהדרין ששורה עליהם רוה"ק שלא ישפכו דם נקי, ואלמלא שכבר נתחייב הנהרג ממקום אחר לא נתגלגל עונש זה על ידיהם, ולפיכך מניחין העדים כאלו ידענו שהאמת העידו, ואם אין הנהרג מחוייב הרבה שלוחים יש למקום, אבל כשהוזמו קודם שנעשה מעשה על פיהם הרי הם נהרגין כפי מחשבתם הרעה.

Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « comme il avait projeté » et non « comme il a fait » : pour dire que si le Sanhédrin a fait mourir celui qui était condamné sur le témoignage des premiers, et qu’ensuite ils ont été convaincus de faux, ils ne sont pas mis à mort ; et de même ont-ils dit dans la Guemara : « harago » (ils l’ont tué), ils ne sont pas tués ; « lo harago » (ils ne l’ont pas tué), ils sont tués. Et la raison en est que l’Écriture s’est appuyée sur le mérite du Sanhédrin, sur lequel repose l’esprit saint, afin qu’ils ne versent pas de sang innocent ; et si celui qui a été tué n’avait pas déjà été condamné d’ailleurs, cette peine ne serait pas passée par leurs mains ; et c’est pourquoi on laisse les témoins comme si nous savions qu’ils ont témoigné la vérité ; et si le tué n’est pas condamné, Dieu dispose de nombreux envoyés ; mais lorsqu’ils ont été convaincus de faux avant qu’on ait agi sur leur parole, voici qu’ils sont mis à mort selon leur mauvaise pensée.

ויש לשאול בזה, כי בודאי כיון שהרגו בית דין על פיהם כל שכן שנתחייבו, ומה בכך אם הוא מחויב מצד אחר כיון שהוזמו הם ולמה אין נהרגין, אבל דעת ז"ל לומר שאין בידינו להמיתן כיון שאין הכתוב מבאר זה.

Et il y a à demander à ce sujet : car certainement, puisque le tribunal a fait mourir sur leur parole, à plus forte raison ils sont coupables ; et qu’importe s’il est condamné d’autre part, puisqu’ils ont été convaincus de faux, pourquoi ne sont-ils pas tués ? Mais l’avis, de mémoire bénie, est de dire que nous n’avons pas le pouvoir de les faire mourir, puisque l’Écriture ne l’explique pas.

ובשם הר"י ז"ל מפרש, שטעם הרגו אין נהרגין, כלומר הרגו הסנהדרין אין נהרגין, משום דאוקי תרי לבהדי תרי, שנים אחרונים המזימין לשנים ראשונים, לא הרגו נהרגין, לפי שהרי יש כאן שלשה, שני עדים אחרונים המזימין, ובעל דבר ג"כ שהוא מכחיש את הראשונים, ולכך נהרגין שנים הראשונים ששלשה יש כנגדם. (הדברים תמוהין ומופרכין, כי אף אם המוזמים מאה והמזימים שנים הורגים את המוזמים, ובלי ספק נשתבשו דברי הר"י ז"ל בהעתקתה, ונוסח האמתי שיצאו מפיו אין אתנו יודע, המדפיס יג"מ).

Et au nom du Ha-Ri, de mémoire bénie, on explique que la raison de « harago, ils ne sont pas tués », c’est-à-dire : si le Sanhédrin l’a tué, ils ne sont pas tués, est parce qu’on a placé deux face à deux : les deux derniers qui convainquent de faux les deux premiers ; « lo harago », ils sont tués, car il y a ici trois : les deux derniers témoins qui convainquent de faux, et aussi la partie concernée (baal davar), qui contredit les premiers ; et c’est pourquoi les deux premiers sont tués, car trois sont contre eux. (Ces paroles sont étonnantes et réfutées, car même si les convaincus de faux étaient cent et ceux qui les convainquent deux, ceux-ci font mourir les convaincus de faux, et sans aucun doute les paroles du Ha-Ri, de mémoire bénie, ont été altérées dans leur transcription, et le texte véritable sorti de sa bouche, nous ne le connaissons pas. L’imprimeur, Y.G.M.)

ואם תדע למה הזכיר הכתוב שני העדים בלשון אחד, ולא אמר ועשיתם להם כאשר זממו לעשות, אז תבין מלת לאחיו, כלומר כאשר זמם לעשות לאחיו הגדול, והוא הצדיק המקצץ עבות רשעים והמכרית הנפשות החוטאות, וזהו כאשר זמם, ולא כאשר עשה כי לא הסכים להעיד שקר למטה עד שחשב עדות שקר למעלה, וזהו סוד שאמרו רז"ל הרגו אין נהרגין, לפי שהאח הגדול כבר לקח חלקו, וזה מבואר.

Et si tu sais pourquoi l’Écriture a mentionné les deux témoins en une seule expression, et n’a pas dit « et vous leur ferez comme ils ont projeté de faire », alors tu comprendras le mot « à son frère », c’est-à-dire : comme il a projeté de faire à son frère aîné, qui est le Juste, qui coupe les cordages des méchants et retranche les âmes pécheresses ; et c’est « comme il a projeté » et non « comme il a fait », car il n’a pas consenti à témoigner faussement en bas avant d’avoir pensé un faux témoignage en haut ; et c’est le secret de ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : « harago, ils ne sont pas tués », parce que le frère aîné a déjà pris sa part ; et cela est clair.

כי תצא למלחמה על איבך. במלחמת מצוה הכתוב מדבר. וסמך יציאת מלחמה לפסוק של מעלה, נפש בנפש עין בעין, ללמדך שאין מחוסר אבר יוצא למלחמה. ועוד לומר לך שאם עשית משפט וצדקה מובטח אתה שאם תצא למלחמה אתה נוצח, וכן דוד אומר (תהילים קי״ט:קכ״א) עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי.

« Quand tu sortiras en guerre contre ton ennemi. » L’Écriture parle de la guerre de commandement. Et il a juxtaposé la sortie en guerre au verset d’en haut, « vie pour vie, œil pour œil », pour t’enseigner qu’un homme privé d’un membre ne sort pas en guerre. Et encore pour te dire que si tu as fait jugement et justice, tu as la promesse que, si tu sors en guerre, tu seras vainqueur ; et ainsi David dit (Psaumes 119,121) : « j’ai fait jugement et justice, ne me laisse pas à mes oppresseurs ».

לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך. וראוי שתגבר יראת הש"י על יראת העם. והוסיף עוד אל תיראו ואל תחפזו, כי כל הירא מבשר ודם כאלו שוכח הש"י, שכן אמר הנביא (ישעיהו נ״א:י״ב) מי את ותיראי מאנוש ימות וגו', ותשכח ה' עושך, ואמר שלמה ע"ה (משלי כ״ט:כ״ה) חרדת אדם יתן מוקש ובוטח בה' ישוגב.

« Tu ne les craindras pas, car l’Éternel ton Dieu est avec toi. » Il convient que la crainte du Nom, béni soit-Il, l’emporte sur la crainte du peuple. Et il a ajouté encore « ne craignez pas et ne vous affolez pas », car quiconque craint un être de chair et de sang, c’est comme s’il oubliait le Nom, béni soit-Il, car ainsi dit le prophète (Isaïe 51,12) : « qui es-tu pour craindre un homme qui mourra, etc., et tu oublies l’Éternel ton Créateur » ; et Salomon, que la paix soit sur lui, a dit (Proverbes 29,25) : « la crainte de l’homme tend un piège, mais celui qui se confie en l’Éternel est élevé ».

ונגש הכהן. זה משוח מלחמה. ודבר אל העם. בלשון הקדש.

« Et le cohen s’approchera. » C’est le prêtre oint pour la guerre. « Et parlera au peuple » : en langue sainte.

שמע ישראל אתם קרבים היום למלחמה, בזכות שמע ישראל שהוא פרשת היחוד אתם נוצחין. אל תיראו. בלב. ואל תחפזו. לשון מהירות עם הפחד, כענין שכתוב (שמואל א כ״ג:כ״ו) נחפז ללכת. ואל תערצו. במעשה.

« Écoute, Israël : vous vous approchez aujourd’hui de la guerre » : par le mérite de « Écoute, Israël », qui est la section de l’unicité, vous êtes vainqueurs. « Ne craignez pas » : du cœur. « Et ne vous précipitez pas » : expression de hâte avec la peur, comme il est écrit (1 Samuel 23,26) : « il se hâtait de marcher ». « Et ne soyez pas terrifiés (ta’artsou) » : par l’action.

להושיע אתכם. כלומר שיציל אתכם לגמרי במלחמה ולא יפקד מכם איש כמו שאירע במלחמת מדין שכתוב שם (במדבר ל״א:מ״ט) ולא נפקד ממנו איש, שהרי מנהג העולם בשאר האומות אע"פ שמנצחין שיאבדו רבים מהם, אבל במלחמת מצוה הם ינצחו את הכל ואחד מהם לא ימות שם, ועל כן צעק יהושע בנפול מהם בעי כשלשים וששה איש, ודרשו רז"ל זה יאיר בן מנשה ששקול כרובם של סנהדרין.

« Pour vous sauver. » C’est-à-dire qu’Il vous sauvera entièrement dans la guerre et qu’aucun homme d’entre vous ne manquera, comme il est arrivé dans la guerre de Madian, où il est écrit (Nombres 31,49) : « et il ne manque aucun homme de chez nous » ; car l’usage du monde chez les autres nations, même lorsqu’elles sont victorieuses, est qu’il en périsse beaucoup d’entre elles ; mais dans la guerre de commandement, ils vaincront tout et pas un d’entre eux ne mourra là ; et c’est pourquoi Yehochoua s’est écrié quand il tomba d’entre eux, à ‘Aï, environ trente-six hommes ; et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : c’est Yaïr fils de Menashé, qui valait la majorité du Sanhédrin.

מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו. לשון חנכת המזבח. וכתב החכם רבי אברהם ז"ל לפי שלבו וכל תאותו לחנך ביתו, והנה לבו בביתו לא במלחמה, על כן ינוס ויניס אחרים. ועוד כתיב ולא חללו, מלשון חלילים, לפי שמנהגם היה לחול בכרמים. ודרשו רז"ל ולא חללו, שלא עשאהו חולין, לפי שהנטיעה צריכה פדיון, וקדוש הוא עד שיפדנו.

« Quel est l’homme qui a bâti une maison neuve et ne l’a pas inaugurée (ḥanakho) ? » Expression de l’inauguration de l’autel. Et le sage Rabbi Avraham, de mémoire bénie, a écrit : parce que son cœur et tout son désir sont d’inaugurer sa maison, et voici que son cœur est dans sa maison et non dans la guerre, c’est pourquoi il fuira et fera fuir d’autres. Et il est écrit encore « et ne l’a pas profané (ḥilelo) », de l’expression « ḥalilim » (flûtes), parce que leur usage était de danser dans les vignes. Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué « et ne l’a pas profané » : qu’il ne l’a pas rendu profane (ḥoulin), car la plantation requiert un rachat, et elle est sacrée jusqu’à ce qu’il la rachète.

פן ימות במלחמה. כלומר בלא יומו. ומכאן שהמת במלחמה מת בלא יומו, וכן אמר הכתוב (שמואל א כ״ו:י׳) או יומו יבא ומת או במלחמה ירד ונספה.

« De peur qu’il ne meure dans la guerre. » C’est-à-dire avant son jour. Et de là que celui qui meurt à la guerre meurt avant son jour, et ainsi dit l’Écriture (1 Samuel 26,10) : « ou son jour viendra et il mourra, ou il descendra à la guerre et périra ».

מי האיש הירא. להכות. ורך הלבב. לסבול מכת אחרים.

« Quel est l’homme craintif ? » Qui craint de frapper. « Et faible de cœur » : qui craint de subir les coups des autres.

ופקדו שרי צבאות. מלשון פקידות ומנוי, כלומר ימנו שרי צבאות בראש העם להנהיגם, כי התורה תצוה בדרך המנהג ותעשה נסים בנסתר. והנה הדברים האלה, הבית והכרם והאשה, הם חמדת בני אדם והם סבה למשוך הלב ולהיות המחשבה טרודה בהם ונמצאו יוצאי המלחמה שאין לב אחד מהן במלחמה אלא בביתו או בכרמו או באשתו, ועל כן תצוה התורה שישובו לביתם שאין ליוצאי המלחמה תועלת בהם אלא נזק גדול.

« Et les chefs d’armée seront préposés (ufaqedou). » De l’expression de charge et de nomination, c’est-à-dire qu’ils nommeront des chefs d’armée à la tête du peuple pour le conduire, car la Torah ordonne selon le cours habituel et fait des miracles en secret. Et voici que ces choses, la maison, la vigne et la femme, sont le désir des hommes et sont cause d’attirer le cœur et que la pensée soit absorbée par elles, de sorte que ceux qui sortent à la guerre n’ont pas le cœur à la guerre mais à leur maison, à leur vigne ou à leur femme ; et c’est pourquoi la Torah ordonne qu’ils retournent chez eux, car ceux qui sortent en guerre n’ont aucun profit d’eux, mais un grand dommage.

ואם תשכיל בפרשה עוד תמצא בה ענין נסתר, כי הבית והכרם והאשה הם רמזים לבנין אותיות השם המיוחד ונטיעותיו, ובאור הכתוב מי האיש אשר בנה בית השם, ולא חנכו ליחדו כראוי ושלא להפרידו, ילך וישוב לביתו פן תפגע בו מדת הדין במלחמה ואיש אחר יבא ויתעטף בטליתו ויחנך את בית ה', וכן הכרם בנטיעותיו שלא חללו, אלא שהשוה קדושת מטה לשל מעלה, וכן האשה המאורסה לישראל שלא לקחה, כלומר שלא הדביקה למעלה אלא שהפרידה. ויספו עוד לומר מי האיש הירא ורך הלבב, מעברות שבידו.

Et si tu étudies encore la section, tu y trouveras un sujet caché, car la maison, la vigne et la femme font allusion à la construction des lettres du Nom unique et à ses plantations, et l’explication de l’Écriture est : « Quel est l’homme qui a bâti la maison du Nom et ne l’a pas inaugurée pour l’unifier comme il se doit et pour ne pas le séparer ? Qu’il s’en aille et retourne chez lui, de peur que l’attribut de rigueur ne le frappe dans la guerre, et qu’un autre homme vienne, s’enveloppe de son talit et inaugure la maison de l’Éternel » ; et de même la vigne, par ses plantations, qu’il n’a pas profanée, mais qu’il a égalé la sainteté d’en bas à celle d’en haut ; et de même la femme fiancée à Israël qu’il n’a pas prise, c’est-à-dire qu’il ne l’a pas attachée en haut, mais l’a séparée. « Et les officiers continueront à parler : Quel est l’homme craintif et faible de cœur ? » : à cause des transgressions dont il est coupable.

והנה הכהן המשוח בשמן המשחה היתה המשיחה כמין נזר או כמין כ"י, אחר שהזהיר את ישראל בכתר ועטרה שבראשו, כענין (במדבר ו׳:ז׳) כי נזר אלהיו על ראשו, ופרט להם ענין האצילות מראש ועד סוף שמשם בא השפע אל שרי מעלה ואל צבאות השמים שהם הכוכבים והמזלות, היו כל השרים וכל צבאות המזלות משגיחים בענינם ונותנין עזר להם כפי השפע הבא מאת עליון, וזהו שאמר ופקדו שרי צבאות בראש העם, כלומר שאז היו הפקידים שהם שרים על צבאות המזלות הולכים בראש העם לפעול פעולתם ולעשות מנוים ולהשפיע השפע הבא להם מלמעלה לתועלת ישראל ולכבודם.

Et voici que le cohen oint de l’huile d’onction — l’onction était en forme de nezer ou en forme de kaf-yod — après avoir averti Israël par la couronne et le diadème qui sont sur sa tête, comme (Nombres 6,7) « car le nezer de son Dieu est sur sa tête », il leur avait exposé le sujet de l’émanation du début à la fin, d’où vient l’abondance vers les princes d’en haut et vers les armées des cieux, qui sont les étoiles et les constellations ; tous les princes et toutes les armées des constellations veillaient sur leur affaire et leur donnaient aide selon l’abondance venant du Très-Haut ; et c’est ce qu’il a dit « et les chefs d’armées seront préposés à la tête du peuple », c’est-à-dire qu’alors les préposés, qui sont princes sur les armées des constellations, allaient à la tête du peuple pour accomplir leur action, remplir leurs fonctions et répandre l’abondance qui leur vient d’en haut, pour le profit d’Israël et pour son honneur.

כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום. במלחמת הרשות הכתוב מדבר, שפותחין לשלום, אבל במלחמת מצוה של שבעה עממין אין פותחין להם לשלום, כך פירש רש"י ז"ל. והנה הכתוב מדבר בסתם, כי תקרב אל עיר, ובודאי כל עיר וכל מלחמה במשמע, ובין מלחמת הרשות ובין מלחמת מצוה פותחין שלום, חוץ מעמון ומואב שהכתוב פירש בהם (דברים כ״ג:ז׳) לא תדרוש שלומם וטובתם. ואפילו עמון ומואב שאין פותחין להם שלום אם השלימו מעצמן מקבלין אותן, ללמדך כמה גדול כח השלום.

« Quand tu t’approcheras d’une ville pour la combattre, tu lui proposeras la paix. » L’Écriture parle de la guerre facultative, où l’on ouvre par la paix ; mais dans la guerre de commandement contre les sept nations, on ne leur ouvre pas par la paix ; ainsi a expliqué Rachi, de mémoire bénie. Or l’Écriture parle de façon indéterminée, « quand tu t’approcheras d’une ville » ; et certainement toute ville et toute guerre sont comprises, et que ce soit la guerre facultative ou la guerre de commandement, on ouvre par la paix, sauf Ammon et Moab, pour lesquels l’Écriture a précisé (Deutéronome 23,7) : « tu ne rechercheras ni leur paix ni leur bien ». Et même Ammon et Moab, à qui l’on n’ouvre pas par la paix, s’ils ont fait la paix d’eux-mêmes, on les accepte, pour t’enseigner combien grande est la force de la paix.

והנה פרשה זאת אזהרה לישראל שלא יעשו מלחמה עם שום אומה בעולם עד שקוראין לה לשלום, אחד מלחמת הרשות של שאר האומות ואחד מלחמת מצוה של שבעה עממין, אם השלימו וקבלו עליהם שבעת מצות בני נח ומס המלך אין הורגין מהן נשמה, שנאמר יהיו לך למס ועבדוך. וענין המס שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופן ובממונן, כגון בנין החומות וחזוק המצודות ובנין ארמון המלך וכיוצא בו שנאמר (מלכים א ט׳:ט״ו) וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית ה' ואת ביתו ואת המלוא ואת חומת ירושלים וגו', ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה.

Et voici que cette section est un avertissement à Israël de ne faire la guerre avec aucune nation au monde avant de lui proposer la paix, tant la guerre facultative contre les autres nations que la guerre de commandement contre les sept nations ; si elles ont fait la paix et ont accepté sur elles les sept commandements des fils de Noé et le tribut du roi, on ne tue d’elles aucune âme, comme il est dit : « elles seront pour toi tributaires et te serviront ». Et le sens du tribut est qu’elles soient prêtes pour le service du roi, de leur corps et de leur argent, comme la construction des murailles, le renforcement des forteresses, la construction du palais du roi et semblables, comme il est dit (1 Rois 9,15) : « et voici la teneur du tribut que leva le roi Salomon pour bâtir la maison de l’Éternel et sa maison, et le Millo et la muraille de Jérusalem, etc., et toutes les villes d’entrepôts qu’avait Salomon ».

ואם לא השלימו, או אפילו השלימו ולא קבלו עליהם שבע מצות אם הם ממלחמת הרשות הורגין הזכרים הגדולים, שנאמר ואם לא תשלים עמך וגו' והכית את כל זכורה לפי חרב, אבל לא הקטנים והנשים, שנאמר רק הנשים והטף, זה טף של זכרים. אבל במלחמת מצוה כגון שבעה עממין ועמלק הורגין את הכל, וזהו שאמר רק מערי העמים האלה אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה, אלו שבעה גוים, לא תחיה כל נשמה, אתה מצווה להרוג את הכל אפילו הנשים והטף.

Et si elles n’ont pas fait la paix, ou même si elles ont fait la paix mais n’ont pas accepté sur elles les sept commandements, s’il s’agit de la guerre facultative, on tue les mâles adultes, comme il est dit : « et si elle ne fait pas la paix avec toi, etc., tu frapperas tous ses mâles au fil de l’épée », mais non les petits et les femmes, comme il est dit : « seulement les femmes et les enfants » — cela comprend les garçons. Mais dans la guerre de commandement, comme les sept nations et Amaleq, on tue tout ; et c’est ce qu’il a dit : « seulement des villes de ces peuples que l’Éternel ton Dieu te donne en héritage », ce sont les sept nations, « tu ne laisseras vivre aucune âme » : tu es commandé de tout tuer, même les femmes et les enfants.

וטעם הדבר כי במלחמת הרשות אנו באין בזכותנו לעקור כח מזלם ולהשפילו, לא לעקור השר הממונה שלהם, אלא שהזכות שלנו ישפיל ויפיל כח המזל שלא ירימו ראש נגדנו אלא שיהיו משועבדים לנו, ועל כן די שנהרוג הזכרים, לא הנשים והטף, אבל במלחמת מצוה שהקב"ה צונו בכך והכוונה לעקור השרים הממונים שלהם שהרי הקב"ה יבטל כחם למעלה, לכך נצטוינו לעקור את הכל, הנשים והטף, כדי לעקור את כל כח שיש להם לממונים למטה.

Et la raison de la chose est que, dans la guerre facultative, nous venons par notre mérite pour déraciner la force de leur constellation et l’abaisser, non pour déraciner le prince préposé sur eux ; mais notre mérite abaissera et fera tomber la force de la constellation, afin qu’ils ne lèvent pas la tête contre nous mais qu’ils nous soient asservis ; et c’est pourquoi il suffit que nous tuions les mâles, non les femmes et les enfants. Mais dans la guerre de commandement, où le Saint, béni soit-Il, nous a ordonné ainsi, et que l’intention est de déraciner les princes préposés sur eux, puisque le Saint, béni soit-Il, annulera leur force en haut, c’est pourquoi nous avons reçu l’ordre de tout déraciner, les femmes et les enfants, afin de déraciner toute force que les préposés ont en bas.

ועל כן הפריש הכתוב בין מלחמת הרשות למלחמת מצוה, לפי שמלחמת הרשות כנגד המזלות לא כנגד השרים העליונים, ומלחמת מצוה כנגד השרים, ולפיכך יש לנו לעקור את הכל ושלא נניח להם דבר, כי בזה יהיו נעקרים ובטלים מן העולם בין למעלה בין למטה.

Et c’est pourquoi l’Écriture a distingué la guerre facultative de la guerre de commandement : parce que la guerre facultative est contre les constellations et non contre les princes supérieurs, et que la guerre de commandement est contre les princes ; et c’est pourquoi nous devons tout déraciner et ne rien leur laisser, car par là ils seront déracinés et annulés du monde, tant en haut qu’en bas.

ואם לבך חוכך לומר שאנו עושין בזה חמס עם הטף שלא חטאו לנו, הנה זה דין שמים וגזרת הכתוב הוא. ועוד שכיון שהקב"ה עוקר כחם למעלה, מה שאנו עושין להם למטה כאילו לא עשינו כלום, וכמו שדרשו רז"ל קמחא טחינא טחינת, אריא קטילא קטילת, קרתא יקידתא יקידת ואין בזה חמס ואין זה נחשב להריגה שכבר הרוגים הם.

Et si ton cœur est tenté de dire que nous commettons par là une violence envers les enfants, qui n’ont pas péché contre nous, voici que c’est un jugement du Ciel et un décret de l’Écriture. Et en outre, puisque le Saint, béni soit-Il, déracine leur force en haut, ce que nous leur faisons en bas est comme si nous n’avions rien fait, et comme l’ont expliqué nos Sages, de mémoire bénie : « de la farine moulue, tu l’as moulue ; un lion tué, tu l’as tué ; une ville brûlée, tu l’as brûlée » ; et il n’y a en cela pas de violence, et cela n’est pas compté comme un meurtre, car ils sont déjà des tués.

ועוד שאף אם לא יחשבו הרוגים אין חמס בהריגת הטף שהם ענפי שרש המרי, הגוי המר והנמהר, שהרי בודאי יהיו אוחזין דרכי האבות לעשות כל תועבת ה' אשר שנא וילמדו ישראל מהם, וכן הזכיר בפרשה זו למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם. ושמא תאמר כשיגדלו יבאו בברית ויעשו תשובה, צא ולמד מי המתיר דמם, הש"י שהוא יודע שלא יעשו תשובה. וכן אמר ישעיה ע"ה בפירוש (ישעיהו י״ד:כ״א) הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקומו וירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים.

Et en outre, même s’ils n’étaient pas comptés comme tués, il n’y a pas de violence dans le meurtre des enfants, qui sont les branches de la racine de rébellion, la nation amère et impétueuse, car certainement ils s’attacheront aux voies des pères pour faire toute abomination de l’Éternel qu’Il hait, et Israël apprendra d’eux, et ainsi a-t-il mentionné dans cette section : « afin qu’ils ne vous apprennent pas à faire selon toutes leurs abominations ». Et peut-être diras-tu : quand ils grandiront, ils entreront dans l’alliance et feront téchouva ? Va apprendre qui permet leur sang : le Nom, béni soit-Il, qui sait qu’ils ne feront pas téchouva. Et ainsi a dit Isaïe, que la paix soit sur lui, explicitement (Isaïe 14,21) : « préparez le massacre de ses fils pour l’iniquité de leurs pères, afin qu’ils ne se lèvent pas et ne possèdent pas la terre et ne remplissent pas de villes la face du monde ».

וא"כ אלו הנחנום חיים הלא חייהם סבה לנזק גדול מאד יותר מנזק ההריגה, וקרוב הוא אצל השכל שיעשה האדם נזק מועט כדי לדחות נזק גדול, כי האיש הנלבב והמשכיל יפיל עצמו מן הגג להנצל מן הסכנה, או יכרות ידו או רגלו או אבר מאבריו להציל כל גופו, או ישתה המשקה המר כלענה כדי שידחה ממנו החולי, והנה הוא בכל זה אינו עושה לנפשו חמס אך עושה חסד עם עצמו להחיות את נפשו, ומאחר שהאדם עושה לעצמו כן וא"א לדונו חמס כל שכן שאיננו חמס העושה כן לנפש אחרים, ומטעם זה התירה תורה הריגת הטף ושיעשה נזק מועט כדי שידחה נזק גדול שהיה מגיע לעולם בחייהם ואין בזה חמס, אבל הוא ענין שכלי למתבונן בו.

Et donc si nous les laissions vivants, voici que leur vie serait cause d’un dommage très grand, plus grand que le dommage du meurtre ; et il est proche de la raison que l’homme fasse un dommage mineur pour repousser un grand dommage, car l’homme au cœur ferme et sage se jette du toit pour être sauvé du danger, ou coupe sa main ou son pied ou l’un de ses membres pour sauver tout son corps, ou boit la boisson amère comme l’absinthe pour que la maladie s’éloigne de lui ; et voici qu’en tout cela il ne fait pas violence à son âme, mais fait une bonté envers lui-même pour faire vivre son âme ; et puisque l’homme fait ainsi pour lui-même, et qu’on ne peut le juger violent, à plus forte raison n’est pas violent celui qui fait ainsi pour l’âme des autres ; et pour cette raison la Torah a permis le meurtre des enfants, afin de faire un petit dommage pour repousser un grand dommage qui serait arrivé au monde par leur vie, et il n’y a en cela pas de violence, mais c’est une chose rationnelle pour celui qui y réfléchit.

והנה כשהתיר הכתוב להרוג את כל הנשים והטף אין זה אלא כשלא השלימו, אבל השלימו כל האומות שוות לענין השלום, ואפילו שבעה גוים, שכן כתוב ביהושע (יא) לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון את הכל לקחו במלחמה, כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם. מכלל ששלח להם לשלום ולא קבלו. וכן שנינו בספרי, שלשה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ, הראשון שלח להם כל מי שרוצה להשלים יבא וישלים, חזר ושלח כל הרוצה לפנות יפנה, חזר ושלח כל הרוצה לעשות מלחמה יעשה מלחמה. ואמרו בירושלמי, הגבעונים השלימו הגרגשי פנה, שלשים ואחד מלכים עשו מלחמה.

Et voici que lorsque l’Écriture a permis de tuer toutes les femmes et les enfants, ce n’est que lorsqu’ils n’ont pas fait la paix ; mais s’ils ont fait la paix, toutes les nations sont égales pour la paix, même les sept nations, car il est écrit dans Josué (11) : « il n’y eut pas de ville qui fit la paix avec les fils d’Israël, sauf les Héviens habitants de Gabaon ; ils prirent tout par la guerre, car c’était de l’Éternel de fortifier leur cœur pour qu’ils viennent à la guerre contre Israël, afin de les vouer à l’anathème ». Il en ressort qu’il leur a envoyé pour la paix et qu’ils n’ont pas accepté. Et ainsi nous avons enseigné dans le Sifré : Yehochoua envoya trois écrits avant d’entrer dans le pays : le premier, il leur envoya : quiconque veut faire la paix, qu’il vienne et fasse la paix ; il envoya de nouveau : quiconque veut partir, qu’il parte ; il envoya de nouveau : quiconque veut faire la guerre, qu’il fasse la guerre. Et ils ont dit dans le Yerouchalmi : les Gabaonites firent la paix, le Guirgachi partit, trente et un rois firent la guerre.

כי החרם תחרימם החתי והאמורי. הזכיר בכאן ששה עממין ולא הזכיר השביעי שהוא הגרגשי, לפי שהיה מעט וקטן שבכלן. ודרשו רז"ל הגרגשי פנה.

« Car tu les voueras certainement à l’anathème : le Hittite et l’Amorréen. » Il a mentionné ici six nations et n’a pas mentionné la septième, qui est le Guirgachi, parce qu’il était peu nombreux et le plus petit de tous. Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : le Guirgachi est parti.

ואותו לא תכרת כי האדם עץ השדה. פירשו המפרשים ז"ל כי חיי האדם ומזונו הוא עץ השדה, וכענין שכתוב (דברים כ״ד:י״ח) כי נפש הוא חובל, ועל כן אנכי מצוך שלא תשחיתהו כי ברכה בו. ולפי דעתי כי האדם נמשך אל לא תכרות ובאור הכתוב כי לא האדם עץ השדה שיבא מפניך במצור כמו האדם, ואין מפעולות עם חכם ונבון להשחית הדבר הראוי ללא תועלת, ולכך אין לך להוציא כח בזה לכרות עץ השדה אלא שתשמור מהשחית אותו ומהזיקו ותקח ממנו התועלת, זהו כי ממנו תאכל, ואם אתה משחיתו נמצאת מזיק ומפסיד התועלת. ודרשו רז"ל, כי ממנו תאכל, אם ראית תלמיד חכם הגון, ממנו תאכל ואותו לא תכרות, ואם לאו, אותו תשחית וכרת.

« Mais tu ne l’abattras pas, car l’homme est l’arbre du champ. » Les commentateurs, de mémoire bénie, ont expliqué que la vie de l’homme et sa nourriture est l’arbre du champ, et comme il est écrit (Deutéronome 24,18) : « car il saisit une âme » ; et c’est pourquoi Je te commande de ne pas le détruire, car il y a bénédiction en lui. Et selon mon avis, « l’homme » est attiré vers « tu ne couperas pas », et l’explication de l’Écriture est : car l’arbre du champ n’est pas un homme pour venir devant toi dans le siège comme l’homme, et ce n’est pas des actes d’un peuple sage et intelligent de détruire sans utilité la chose utile ; et c’est pourquoi tu n’as pas à dépenser de la force pour couper l’arbre du champ, mais tu dois te garder de le détruire et de lui nuire, et en tirer le profit : c’est « car de lui tu mangeras » ; et si tu le détruis, tu te trouves nuire et perdre le profit. Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « car de lui tu mangeras » : si tu vois un disciple de sage convenable, de lui tu mangeras et tu ne le couperas pas ; et sinon, tu le détruiras et tu le couperas.

כי ימצא חלל באדמה. על דרך הפשט עריפת העגלה בנחל איתן תחבולה גדולה כדי להיות סבה שימצא הרוצח, והוא דעת הרמב"ם ז"ל, וזה לשונו, בעבור שברוב הפעמים יהיה הרוצח מן העיר אשר סביבות החלל, וכשיצאו הזקנים ויעסקו במדידה ההיא וזקני העיר יעידו לפני הבורא יתברך שלא התרשלו בתקון הדרכים ושמירתם ושאינם יודעים מי הרג את זה, וכשיחקר הענין ויאספו הזקנים ויביאו העגלה ירבו בני האדם לדבר בו ויגלה הדבר, וכבר אמרו שאפילו תבא שפחה ותאמר פלוני הוא הרוצח לא תערף.

« Si l’on trouve un homme tué sur le sol (ba-adama). » Selon le sens simple, le tranchement de la nuque (arifa) de la génisse dans un nahal eitan (torrent permanent) est un moyen ingénieux pour être cause qu’on retrouve le meurtrier, et c’est l’avis du Rambam, de mémoire bénie, et voici ses termes : parce que la plupart du temps le meurtrier est de la ville qui est autour du tué, et quand les anciens sortent et s’occupent de cette mesure, et que les anciens de la ville témoignent devant le Créateur, béni soit-Il, qu’ils n’ont pas négligé la réparation des routes et leur garde et qu’ils ne savent pas qui a tué celui-ci, quand l’affaire sera investiguée et que les anciens se rassembleront et amèneront la génisse, les hommes en parleront beaucoup et la chose sera révélée ; et ils ont déjà dit que même si une servante venait et disait : un tel est le meurtrier, on ne tranche pas la nuque.

ואם יודע הרוצח ויחרישו ממנו ויעידו לפני הבורא על נפשותם כי לא ידעוהו, יהיה בזה סבה וזדון גדול, וכל השומע שמץ דבר בענין יבא ויגיד ויתפרסם הדבר, ויהרג או ע"י ב"ד או המלך או גואל הדם, ויתחזק הענין בהיות המקום אשר תערף העגלה לא יעבד בו ולא יזרע לעולם, ויכירו בו רואיו וידברו בו, עכ"ל הרב ז"ל. ולשון וערפו יסירו עורף העגלה. וטעם העיר הקרובה אל החלל, לפי שבאמד הדעת משם היה הרוצח, או עשו עברה כיוצא בהן שאלמלא כן לא היה נזדמן שיהרג אדם קרוב לה.

Et si le meurtrier est connu et qu’ils se taisent à son sujet et attestent devant le Créateur sur leurs âmes qu’ils ne l’ont pas connu, il y aura là cause et grande préméditation ; et quiconque entend un soupçon de chose à ce sujet viendra et le dira, et la chose sera publiée, et il sera mis à mort soit par le tribunal, soit par le roi, soit par le vengeur du sang ; et l’affaire sera renforcée du fait que le lieu où la nuque de la génisse est tranchée ne sera jamais travaillé ni semé, et ceux qui le voient le reconnaîtront et en parleront. Fin des paroles du Rav, de mémoire bénie. Et l’expression « ve-arfou » : ils ôteront la nuque de la génisse. Et la raison de la ville proche du tué : c’est que, d’après la présomption, le meurtrier venait de là, ou bien ils avaient commis une faute semblable, car sans cela il ne serait pas arrivé qu’un homme soit tué près d’elle.

ויש שפירש נחל איתן, מקום דשן ושמן, אשר לא יעבד בו ולא יזרע מכאן ואילך, וכן דרשו רז"ל אשר לא יעבד בו ולא יזרע,להבא, ואמרו במשנה ומקומו אסור לזרוע ומותר לסרוק שם פשתן או לנקר בהן אבנים, שאין עבודה זו בגופו של קרקע. ולפי פירוש זה כל אחד ואחד ירבה בשמירת הדרכים שלא יזדמן מכשול רציחה בשום אחוזה, שהרי יודעים שיפסידו אחוזתם לגמרי ותהיה אסורה בהנאה לעולם בגופו של קרקע.

Et certains ont expliqué « nahal eitan » : un lieu gras et fertile, « qui ne sera ni travaillé ni semé » à partir de maintenant ; et ainsi ont expliqué nos Sages, de mémoire bénie : « qui ne sera ni travaillé ni semé » : à l’avenir ; et ils ont dit dans la Michna : et son lieu est interdit à l’ensemencement, mais permis au peignage du lin ou à la taille des pierres, car ce travail n’est pas dans le corps de la terre. Et selon cette explication, chacun redoublera de soin dans la garde des routes afin qu’un obstacle de meurtre ne survienne dans aucune propriété, car ils savent qu’ils perdront leur propriété entièrement, et qu’elle sera interdite de jouissance pour toujours, dans le corps de la terre.

ועל דרך המדרש בעגלה ערופה, אמר הקב"ה תבא עגלה בת שנתה ותערף במקום שאינו עושה פירות לכפר על הריגתו שלא הניחו לעשות פירות. דורשי חמורות אמרו, לכך הצריכה תורה עגלה שלא נעשה בה מלאכה והנחל שלא נעבד ולא נזרע, כדי שלא תכיר העגלה אותו, ושלא יהיה שם דרך סלולה ולא תרצה לצאת מן הנחל, והיו הכהנים מכין אותה על ערפה כדי שתצא מן הנחל, זהו שכתוב וערפו שם את העגלה בנחל, ומתחלה היו זקני העיר רוחצין ידיהן על העגלה ואומרים ידינו לא שפכו, והיו הכהנים אומרים כפר לעמך ישראל, וכפר לשון גלוי הוא, שיגלה להם הרוצח.

Et selon le Midrash, concernant la génisse à la nuque tranchée, le Saint, béni soit-Il, a dit : qu’une génisse âgée d’un an vienne et que sa nuque soit tranchée en un lieu qui ne produit pas de fruits, pour expier son meurtre, car on ne l’a pas laissé produire des fruits. Les dorshei ḥamourot ont dit : c’est pourquoi la Torah a requis une génisse sur laquelle on n’a pas travaillé et un torrent qui n’a pas été travaillé ni semé, afin que la génisse ne le reconnaisse pas, et qu’il n’y ait pas là de route aplanie, et qu’elle ne veuille pas sortir du torrent ; et les cohanim la frappaient sur la nuque pour qu’elle sorte du torrent ; c’est ce qui est écrit : « et ils lui trancheront la nuque là, à la génisse, dans le torrent » ; et au début les anciens de la ville se lavaient les mains sur la génisse et disaient « nos mains n’ont pas versé », et les cohanim disaient « pardonne à ton peuple Israël » ; et « kapper » est une expression de révélation, afin que le meurtrier leur soit révélé.

אם היו ישראל שבאותו הדור זכאין היתה העגלה הולכת עד בית הרוצח והורגים אותו שם, זהו ונכפר להם הדם, כלומר מתגלה להם הרוצח, ואם לא היו זכאין והעגלה לא היתה הולכת מכין אותה בקופיץ ממול ערפה ועורפין אותה שם, והכהנים אומרים כפר, לשון כפרה, ואז הקב"ה מכפר, זהו ונכפר להם הדם.

Si les Israélites de cette génération étaient méritants, la génisse allait jusqu’à la maison du meurtrier et on le tuait là ; c’est « et le sang leur sera expié » (venikhpar lahem hadam), c’est-à-dire que le meurtrier leur est révélé ; et s’ils n’étaient pas méritants et que la génisse n’allait pas, on la frappait avec une hache en face de sa nuque et on lui tranchait la nuque là ; et les cohanim disaient « kapper », expression d’expiation, et alors le Saint, béni soit-Il, expiait : c’est « et le sang leur sera expié ».

ועל דרך השכל ענין עגלה ערופה בנחל איתן שהוא מקום חורבן כענין צפורי מצורע על פני השדה או השעיר במדבר, כי צפורי מצורע הצפור החיה טבולה בדם הצפור השחוטה היתה משתלחת על פני השדה לפורחות השדה וצפור החיה תשא את עונו והוא יטהר, וכן השעיר המדברה נושא עונותיהן של ישראל עליו שנאמר (ויקרא ט״ז:כ״ב) ונשא השעיר עליו את כל עונותם, וכן בכאן בעגלה ערופה בנחל איתן קשה שמעולם לא נעבד ולא נזרע היה הענין לשר הנחל, והוא נושא עליו עון הרציחה.

Et selon la voie de la raison, le sujet de la génisse à la nuque tranchée dans un nahal eitan, qui est un lieu de ruine, est comme les oiseaux du lépreux dans la campagne ou le bouc dans le désert : car pour les oiseaux du lépreux, l’oiseau vivant, trempé dans le sang de l’oiseau égorgé, était envoyé dans la campagne vers les oiseaux des champs, et l’oiseau vivant portera son iniquité et il sera purifié ; et de même le bouc vers le désert porte sur lui les iniquités d’Israël, comme il est dit (Lévitique 16,22) : « et le bouc portera sur lui toutes leurs iniquités » ; et de même ici, dans la génisse à la nuque tranchée dans un nahal eitan dur, qui n’a jamais été travaillé ni semé, c’était pour le prince du torrent, et il porte sur lui l’iniquité du meurtre.

והיה מספיק שיאמר אשר לא יעבד ולא יזרע, ואמר בו, לבאר שצריך שלא יהא נעבד בגופו, כי בזה בהיותו בלתי נעבד בגופו הוא מקומו וחלקו של שר הנחל ואז, וערפו שם את העגלה בנחל. באותו נחל שהוא שלו, וזהו לשון איתן כי נחל איתן כולל שיהיה הנחל תקיף, וכולל ג"כ נחל של איתן, והוא השר הממונה עליו שהוא כח תקיף וחזק. ואמר ידינו לא שפכה, בה"א, אולי בא לרמוז כי שופך דם האדם בטל ממנו חמשה חושיו והחרים העולם כולו שנברא בה"א שהרי אדם נברא יחיד וממנו יצאו כל התולדות.

Et il aurait suffi qu’il dise « qui n’a pas été travaillé ni semé », et il a dit « en lui », pour expliquer qu’il faut qu’il ne soit pas travaillé dans son corps, car par là, étant non travaillé dans son corps, c’est le lieu et la part du prince du torrent, et alors « et ils trancheront là la nuque de la génisse dans le torrent » : dans ce torrent qui est le sien ; et c’est l’expression « eitan », car « nahal eitan » comprend que le torrent soit solide, et comprend aussi « nahal de Eitan », qui est le prince préposé sur lui, qui est une force solide et forte. Et il a dit « nos mains n’ont pas versé (shafkha) » avec un heh, peut-être pour faire allusion à ce que celui qui verse le sang d’un homme abolit les cinq sens de sa victime et voue à l’anathème le monde entier, qui a été créé avec un heh, car l’homme a été créé seul et de lui sont sorties toutes les générations.

ואמר כפר לעמך ישראל אשר פדית ה', כי כיון שנהנה הכח המקטרג בעריפת עגלה זו צריך לשאול כפרה מאת הש"י, ועם זה יתכפר להם, זהו שאמר ונכפר להם הדם, וכן בשעיר המשתלח אחר שנשתלח לעזאזל המדברה וקבל המקטרג חלקו אז היה הקב"ה מכפר, הוא שכתוב (שם) וכפר את מקדש הקדש וגו'.

Et il a dit « pardonne à ton peuple Israël que Tu as racheté, Éternel », car puisque la force accusatrice en a tiré profit par la rupture de nuque de cette génisse, il faut demander l’expiation au Nom, béni soit-Il, et avec cela ils seront expiés, c’est ce qu’il a dit « et le sang leur sera expié » ; et de même pour le bouc envoyé : après qu’il fut envoyé à Azazel dans le désert et que l’accusateur eut reçu sa part, alors le Saint, béni soit-Il, expiait, c’est ce qui est écrit (ibid.) : « et il expiera le sanctuaire de sainteté, etc. ».

ועוד יש בענין עגלה ערופה התעוררות גדולה להודיע מהות החלל, בראותנו כי צוה הכתוב לכפרת הרציחה שלשה ענינים, האחד עריפת העגלה, והשני שיהיה המקום נחל איתן אשר לא יעבד בו ולא יזרע, והשלישי ודוי דברים והוא שיאמרו הכהנים בני לוי ידינו לא שפכה את הדם הזה כפר לעמך ישראל.

Et il y a encore dans le sujet de la génisse à la nuque tranchée un grand éveil pour faire connaître la nature du tué, en voyant que l’Écriture a ordonné pour l’expiation du meurtre trois choses : la première, le tranchement de la nuque de la génisse ; la deuxième, que le lieu soit un nahal eitan qui n’a pas été travaillé ni semé ; la troisième, la confession verbale, et c’est que les cohanim, fils de Lévi, disent « nos mains n’ont pas versé ce sang, pardonne à ton peuple Israël ».

ומן הידוע לכל משכיל כי הרוצח לא שלט כי אם על פי פרוד החבור שהפריד מן החלל הזה שלש נפשות, נפש הבהמית והנפש הצומחת והנפש השכלית, ודבר ידוע כי הנפש המסתלקת ממנו תחלה היא הנפש הבהמית, ולכך צוה עגלת בקר שהיא הנפש הבהמית, כנגד מה שהפריד ממנו תחלה הנפש הבהמית. ומה שצוה שיהיה המקום אשר לא יעבד בו ולא יזרע, הנה זה כנגד מה שהפריד ממנו הנפש הצומחת.

Et il est connu de tout homme sensé que le meurtrier n’a eu pouvoir que du fait de la rupture de l’union qui a séparé de ce tué trois âmes : l’âme animale, l’âme végétative et l’âme intellectuelle ; et la chose est connue que l’âme qui se retire de lui en premier est l’âme animale, et c’est pourquoi Il a ordonné une génisse de bovin, qui est l’âme animale, correspondant à ce qui s’est séparé de lui en premier, l’âme animale. Et ce qu’Il a ordonné que le lieu soit un lieu qui n’a pas été travaillé ni semé, cela correspond à l’âme végétative que le meurtrier a séparée de lui.

ומה שצוה בודוי דברים לומר ידינו לא שפכו כפר לעמך ישראל, כנגד מה שהפריד ממנו הנפש השכלית שהיא המדברת, וענין הפרשה מבאר ליחידים מהות החלל, ועם המעשה הזה ונכפר להם הדם. ושמעתי כי בנבלת גוף העגלה נעשה תולעת בדרך הטבע שהולך והורג הרוצח באשר הוא שם, והנה זה מאצילות שר הנחל, והיא מנפלאות סתרי הטבע.

Et ce qu’Il a ordonné dans la confession verbale de dire « nos mains n’ont pas versé, pardonne à ton peuple Israël », correspond à l’âme intellectuelle, douée de parole, que le meurtrier a séparée de lui ; et le sujet de la section explique aux individus la nature du tué, et avec cet acte « et le sang leur sera expié ». Et j’ai entendu dire que dans le cadavre de la génisse se fait un ver, naturellement, qui va tuer le meurtrier où qu’il soit ; et voici que cela vient de l’émanation du prince du torrent, et c’est l’une des merveilles des secrets de la nature.

וע"ד הקבלה ענין עגלה ערופה היו מקריבין אותה למדת הדין הקשה שלא תהא מתוחה כנגדו ושלא תשלוט בנו, ומה שהיה מן העורף ירמוז לענין קושי, כענין (דברים ל״א:כ״ז) ואת ערפך הקשה, ועל שם שהפך השם יתעלה אלינו עורף ולא פנים כשאירע ענין כזה בארץ הקדושה. וזהו שאמר עגלת בקר, והוסיף בקר על שם שפניה פני שור מהשמאל, ושם נעשה לפעמים השמאל ימין והימין שמאל. לא עבד בה ולא משכה בעול, אבל היא מושכת עול על אחרים.

Et selon la voie de la Kabbale, le sujet de la génisse à la nuque tranchée : on l’offrait à l’attribut de rigueur dure, afin qu’il ne soit pas tendu contre lui et qu’il ne domine pas sur nous ; et ce qui est de la nuque fait allusion à la dureté, comme (Deutéronome 31,27) « et ta nuque dure », et parce que le Nom, élevé soit-Il, nous a tourné la nuque et non le visage lorsqu’une telle affaire survient dans la Terre sainte. Et c’est ce qu’il a dit « génisse de bovin », et il a ajouté « bovin » à cause de ce que sa face est la face d’un bœuf, de la gauche, et là la gauche devient parfois droite et la droite gauche. « On n’a pas travaillé avec elle ni tiré avec joug » : mais elle tire le joug sur les autres.

ומלת והורידו שימשיכוה אל נחל איתן, וערפו שם שיעשוה רפה, מלשון (בראשית מ״ט:כ״ד) משם רועה אבן ישראל, את העגלה בנחל לטבול אותה במים הנקראין נחלי אל, והן המדות. וקרא הכתוב את ההרוג חלל מלשון חלול, לפי שהוא חלול מן הנפש שהיתה בו, ועוד מלשון חולין שחללו רוח הטומאה מחוץ לעיר בשדה, זהו שאמר נופל בשדה, ועל שם שהחלל הזה כבר היה וחזר חלילה ונתגלגל בו לאור באור החיים אשר על פני האדמה, וזהו שאמר חלל באדמה ולא אמר בארץ.

Et le mot « et ils la feront descendre » : qu’ils la tireront vers le nahal eitan ; « et ils trancheront (arfou) là » : qu’ils l’affaibliront (rafa), de l’expression (Genèse 49,24) « de là le berger, la pierre d’Israël » ; « la génisse dans le torrent » : pour la tremper dans les eaux appelées « nahalei El » (torrents de Dieu), qui sont les attributs. Et l’Écriture a appelé le tué « ḥalal », de l’expression « ḥaloul » (vide), parce qu’il est vidé de l’âme qui était en lui ; et encore de l’expression « ḥoulin », parce que l’esprit d’impureté l’a profané hors de la ville, dans la campagne : c’est ce qu’il a dit « tombé dans la campagne » ; et à cause de ce que ce tué était déjà et est revenu en cycle (ḥalila) et s’est réincarné pour la lumière dans la lumière de la vie qui est sur la face de la terre, c’est ce qu’il a dit « un tué dans le sol (ba-adama) » et il n’a pas dit « dans le pays (ba-arets) ».

ועבודה זו ע"י בני לוי היתה כי כן ראוי, לפי שעל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע למטה ולמעלה, וזקני העיר ירחצו את ידיהם במי החסד שהם למעלה מעגלה זו כדי שלא תשלוט בהם מדת הדין.

Et ce service était par les fils de Lévi, car c’est ce qui convient, puisque c’est sur leur parole que sera tout litige et toute plaie, en bas et en haut ; et les anciens de la ville laveront leurs mains dans les eaux de la bonté qui sont au-dessus de cette génisse, afin que l’attribut de rigueur ne domine pas sur eux.

וענו הכהנים בלשון הקדש. ואמרו ידינו לא שפכו את הדם. הזה והיתה תפלתן של הכהנים לשם המיוחד שפדאנו ממצרים, זהו שאמר כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן רשות למדת הדין הקשה שתשפוך דם נקי, ואז ונכפר להם הדם, במדת הדין ומדת הרחמים.

« Et les cohanim répondront en langue sainte. » Et ils diront : « nos mains n’ont pas versé ce sang ». Et la prière des cohanim était adressée au Nom unique qui nous a rachetés d’Égypte, c’est ce qu’il a dit : « pardonne à ton peuple Israël que Tu as racheté, Éternel », et ne donne pas licence à l’attribut de rigueur dure de verser le sang innocent, et alors « le sang leur sera expié », par l’attribut de rigueur et l’attribut de miséricorde.

כפר לעמך. דרשו בפסיקתא אלו החיים שמתכפרין בממונם, אשר פדית אלו המתים שמתכפרין בממון החיים. ולמדנו מזה שההקדשות שנוהגין החיים להקדישם בעד המתים, שיש להם תועלת למתים, וכל שכן אם הבן מקדיש בעד אביו שהוא זכות לאביו בהיות אוכל הבן פירותיו, והוא הדין לאומר בשבילו קדיש או שום ברכה בבית הכנסת בצבור, וכמו שאמרו באגדה באותו מעשה של רבי עקיבא, וכדאיתא במסכת כלה.

« Pardonne à ton peuple. » Ils ont expliqué dans la Pessiqta : ce sont les vivants, qui sont expiés par leur argent ; « que Tu as racheté » : ce sont les morts, qui sont expiés par l’argent des vivants. Et nous apprenons de là que les consécrations que les vivants ont coutume de faire pour les morts sont utiles aux morts, et à plus forte raison si le fils consacre pour son père, ce qui est un mérite pour son père, du fait que le fils mange ses fruits ; et il en va de même de celui qui dit pour lui le Qaddish ou quelque bénédiction à la synagogue, au sein de la communauté, comme ils l’ont dit dans l’Aggada à propos de cet épisode de Rabbi Akiba, et comme il est dit dans le traité Kalla.

ואתה תבער הדם הנקי. כתרגומו שופך הדם הנקי או עונשו, כמו שאמר ואל תתן דם נקי כלומר עונש דם נקי. כי תעשה הישר בעיני ה', כלומר בעיני ה' שפדאך ממצרים על מנת כן, על מנת שתעשה הישר בעיני ה', וכן הזכיר אשר פדית ה', כי ההוצאה והפדיון ממצרים בשם הגדול היה, ומטעם זה לא אמר בעיני ה' אלהיך כמשפט בכל הפרשה וכן בכל משנה תורה ברוב, וטעם הכתוב כי המכלה רוצחים מן העולם עושה הישר בעיני ה'.

« Et toi, tu ôteras le sang innocent. » Comme son targoum : celui qui verse le sang innocent, ou sa peine, comme il a dit « et ne mets pas le sang innocent », c’est-à-dire la peine du sang innocent. « Car tu feras ce qui est droit aux yeux de l’Éternel » : c’est-à-dire aux yeux de l’Éternel qui t’a racheté d’Égypte à cette condition, à condition que tu fasses ce qui est droit aux yeux de l’Éternel ; et ainsi il a mentionné « que Tu as racheté, Éternel », car la sortie et le rachat d’Égypte eurent lieu par le Nom grand ; et pour cette raison il n’a pas dit « aux yeux de l’Éternel ton Dieu » comme c’est l’usage dans toute la section, et de même dans tout le Deutéronome le plus souvent ; et le sens du verset : celui qui fait disparaître les meurtriers du monde fait ce qui est droit aux yeux de l’Éternel.

ואפשר לפרש גם כן כי הכתוב הזה הבטחה לעתיד, יאמר אם תעשה הישר בעיני ה' אתה תבער השופך דם כי לא ימצא בארץ שופך דם נקי, כי בזכות זה תקרב הזמן העתיד שתפסק כל רציחה וכל מלחמה מן העולם, כמו שהבטיח הנביא ע"ה שיפסקו המלחמות, הוא שאמר (ישעיהו ב׳:ד׳) וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, ואז תרבה המנוחה והשלום בעולם לישראל שהם עם מיוחד ונקראים שולמית, שנאמר (שיר השירים ז׳:א׳) שובי שובי השולמית, ויזבחו לשם המיוחד יתעלה שנקרא שלום, שנאמר (שופטים ו׳:כ״ד) ויקרא לו ה' שלום, ויקריבו העולות והשלמים בעיר שנקראת שלום, שנאמר (בראשית ל״ג:י״ח) ויבא יעקב שלם, ויזכו לשלמות הגוף והנפש בקיום התורה שכלה שלום, שכן אמר שלמה ע"ה (משלי ג׳:י״ז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

Et il est possible aussi d’expliquer que ce verset est une promesse pour l’avenir : il dit que si tu fais ce qui est droit aux yeux de l’Éternel, tu ôteras celui qui verse le sang, car on ne trouvera pas dans le pays de verseur de sang innocent, car par ce mérite tu rapprocheras le temps à venir où cessera dans le monde tout meurtre et toute guerre, comme le prophète, que la paix soit sur lui, a promis que les guerres cesseront, c’est ce qu’il a dit (Isaïe 2,4) : « ils forgeront de leurs épées des socs et de leurs lances des serpes ; une nation ne lèvera plus l’épée contre une nation et ils n’apprendront plus la guerre » ; et alors le repos et la paix augmenteront dans le monde pour Israël, qui est un peuple unique et est appelé Choulamit, comme il est dit (Cantique des Cantiques 7,1) : « reviens, reviens, Choulamit » ; et ils sacrifieront au Nom unique, élevé soit-Il, qui est appelé Paix, comme il est dit (Juges 6,24) : « et il l’appela Éternel-Paix » ; et ils offriront les holocaustes et les sacrifices de paix dans la ville qui est appelée Chalem, comme il est dit (Genèse 33,18) : « et Yaaqov vint entier (chalem) » ; et ils mériteront l’intégrité du corps et de l’âme par l’accomplissement de la Torah, qui est tout entière paix, comme Salomon, que la paix soit sur lui, a dit (Proverbes 3,17) : « ses voies sont des voies agréables et tous ses sentiers sont paix ».