Térouma

קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר (משלי ח, י)

« Prenez mon instruction (moussar) et non l’argent, et la connaissance plutôt que l’or fin choisi » (Proverbes 8,10).

שלמה המלך ע"ה הזהיר בכאן (משלי ח') את האדם על מדת הזריזות שישתדל ויטרח במוסרי התורה ואל ישתדל ויטרח ברבוי הכסף, לפי שבמוסרי התורה יקנה האדם תועלות רבות בעוה"ז ובעוה"ב ורבוי הכסף אין בו תועלת אבל יש בו נזקים ומכשולים רבים שהוא סבה לדאגות רבות וכמו שאמרו רז"ל מרבה נכסים מרבה דאגה. וידוע שאין בכל הרבויים שבכל המדות שום תועלת כי אם ברבוי התורה.

Le roi Shelomo, paix sur lui, avertit ici (Proverbes 8) l’homme au sujet de l’attribut de diligence (zerizout) : qu’il s’applique et se donne de la peine pour l’enseignement (moussar) de la Torah, et qu’il ne s’applique pas et ne se donne pas de la peine pour l’abondance d’argent ; parce que par les enseignements de la Torah l’homme acquiert beaucoup d’avantages en ce monde et dans le monde à venir, alors que l’abondance d’argent n’a pas d’utilité mais comporte beaucoup de dommages et d’obstacles, car elle est cause de beaucoup de soucis, comme l’ont dit nos Sages, de mémoire bénie : « qui multiplie les biens multiplie le souci ». Et il est connu que dans toutes les multiplications de tous les attributs il n’y a aucune utilité, sauf dans la multiplication de la Torah.

ודעת מחרוץ נבחר, טעמו וקחו דעת התורה שהוא מחרוץ נבחר, והזכיר לשון קחו לומר שיקחו מוסר התורה והמצות בזריזות והשתדלות כמו שלוקח הדבור בידים שהוא מזדרז בו ולא שיקחם בעצלה וביאוש כי אם יתעצל בהם אי אפשר שינצל מן העונש אפילו כשהוא מקיים המצוה, כי אם מיחד הש"י בפיו ובשפתיו ולבו רחק ממנו גדול עונו מנשוא כי מצד אחד עשה מצוה ומצד אחר הוא נענש בעשותו אותה כשלא עשאה על השלמות כי אם בעצלה.

« Et la connaissance plutôt que l’or choisi » : son sens est : prenez la connaissance de la Torah, qui est plus que l’or choisi ; et il mentionna l’expression « prenez » pour dire qu’ils prennent l’enseignement de la Torah et des commandements avec diligence et application, comme on saisit de ses mains l’objet dont il est question, en s’empressant de le prendre, et non qu’ils les prennent avec paresse et découragement ; car s’il est paresseux à leur égard, il est impossible qu’il échappe à la punition même lorsqu’il accomplit le commandement : car s’il proclame l’unicité du Saint, béni soit-Il, de sa bouche et de ses lèvres, et que son cœur est loin de Lui, sa faute est trop grande pour être portée ; car d’un côté il a accompli un commandement, et d’un autre côté il est puni du fait de l’avoir accompli lorsqu’il ne l’a pas accompli dans la perfection mais avec paresse.

והוא הדין והטעם בענין התפלה אם התפלל ולא כוון את לבו בתפלתו אלא שהוא מחשב בהבלי הזמן בסחורתו וכספו וזהבו הנה זה חוטא וכמעט שעליו נאמר (שמות כ׳:כ׳) לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב, כלומר כשאתם אתי ועומדים בתפלה לפני אל תחשבו בכסף וזהב אשר עמכם כי המתפלל העושה זאת מתנכר במחשבתו אל המלך הש"י ולפני מלך בשר ודם לא היה עושה כן. וכן אלו הניח תפילין ונתעצל ולא נזהר שלא יישן בהם ולא יפיח בהם אין המצוה שלמה וכן המצות כולן. והא למדת שהעצל אף בעשותו אחת מן המצות יקרה לו חטא ועון בסבת העצלה.

Et il en est de même et pour la même raison à propos de la prière : s’il a prié et n’a pas dirigé son cœur dans sa prière mais pense aux vanités du temps, à sa marchandise, son argent et son or, voici qu’il est pécheur, et presque sur lui est dit (Exode 20,20) « vous ne ferez pas avec Moi des dieux d’argent ni des dieux d’or », c’est-à-dire : lorsque vous êtes avec Moi et vous tenez en prière devant Moi, ne pensez pas à l’argent et à l’or qui sont chez vous ; car celui qui prie et fait cela se rend étranger, par sa pensée, au Roi, le Saint, béni soit-Il, alors que devant un roi de chair et de sang il ne ferait pas ainsi. De même s’il a mis les tefillin et s’est montré paresseux et n’a pas pris garde à ne pas dormir avec et à ne pas laisser échapper de vent avec, le commandement n’est pas parfait ; et ainsi de tous les commandements. Et voilà que tu as appris que le paresseux, même en accomplissant l’un des commandements, subit faute et iniquité à cause de la paresse.

והנה התועלת שהשיג בקיום המצוה איננה מבלתי עונש כשם שתועלת החומץ שאדם שותה פעמים לרפואה איננו מבלתי נזק שהוא לשנים, או תועלת חום האש שאיננו מבלתי העשן המזיק לעינים, ועל זה אמר שלמה ע"ה (משלי י׳:כ״ו) כחמץ לשנים וכעשן לעינים כן העצל לשולחיו, וע"כ יגנה שלמה תמיד את מדת העצל, הוא שאמר (שם י"ג) מתאוה ואין נפשו עצל, יאמר כי מי שנפשו מתאוה לאיזה דבר שיהיה ואין לו כלום שלא השיגו עצל הוא כי לא השתדל בו כל הצורך, וכמו שדרשו רז"ל לא יגעתי ומצאתי אל תאמין, יגעתי ולא מצאתי אל תאמין, יגעתי ומצאתי תאמין, ועל כן יתמיד שלמה ע"ה מוסרו על העצל ויזהירנו בנמלה הוא שאמר (שם ו') לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם, כי ממנה נקח ק"ו ובה יראה דבר חכמה כי היא פחותה שברמשים ויש בה מדת הזריזות שאוספת בזמן הקיץ מה שתאכל בזמן החורף.

Et voici que l’avantage qu’il a obtenu par l’accomplissement du commandement n’est pas sans punition, de même que l’avantage du vinaigre qu’un homme boit parfois comme remède n’est pas sans dommage, qui est pour les dents, ou l’avantage de la chaleur du feu n’est pas sans la fumée qui nuit aux yeux ; et à ce sujet dit Shelomo, paix sur lui (Proverbes 10,26) « comme le vinaigre pour les dents et comme la fumée pour les yeux, ainsi est le paresseux pour ceux qui l’envoient » ; c’est pourquoi Shelomo blâme toujours l’attribut de paresse ; c’est ce qu’il dit (Proverbes 13,4) « le paresseux désire et son âme n’a rien » : il dit que celui dont l’âme désire quelque chose, quelle qu’elle soit, et n’a rien, c’est qu’il est paresseux, parce qu’il ne s’est pas appliqué à cela autant qu’il fallait ; et comme l’ont interprété nos Sages, de mémoire bénie : « je n’ai pas peiné et j’ai trouvé, ne le crois pas ; j’ai peiné et je n’ai pas trouvé, ne le crois pas ; j’ai peiné et j’ai trouvé, crois-le » ; et c’est pourquoi Shelomo, paix sur lui, continue son enseignement contre le paresseux et l’avertit par la fourmi, c’est ce qu’il dit (Proverbes 6,6) « va vers la fourmi, paresseux, vois ses voies et deviens sage » : car d’elle nous tirons un raisonnement a fortiori (qal va-homer) et en elle on verra une chose de sagesse, car elle est la plus humble des petites bêtes et il y a en elle l’attribut de diligence : elle amasse en été ce qu’elle mangera en hiver.

וידוע כי הזריז בעניני התורה והמצות גם הזריז בתקון מדותיו הנה הוא עולה ממדה למדה וממדרגה למדרגה והולך כל היום לפנים ולא לאחור, והנה העצל בהפך ממנו כי הוא הולך כל היום לאחור ולא לפנים הוא שאמר שלמה ע"ה (שם ט"ו) דרך עצל כמשוכת חדק, שאי אפשר לו ללכת ולעבור אל המקום אשר לבו חפץ ויצטרך לשוב לאחור כן העצל אינו יכול לעלות ממדה למדה אבל הוא מחריב את עצמו מבית ומחוץ כי הוא משומם נפשו וגופו, כדמיון השדה החרב מבפנים ותחת חטה יצא חוח וחרב מבחוץ שהכתלים והגדרים שהיו מסביב הכל נהרס,

Et il est connu que celui qui est diligent dans les affaires de la Torah et des commandements, et aussi diligent à corriger ses attributs, voici qu’il monte d’attribut en attribut et de degré en degré, et marche tout le jour en avant et non en arrière ; et voici que le paresseux est le contraire : il marche tout le jour en arrière et non en avant ; c’est ce que dit Shelomo, paix sur lui (Proverbes 15,19) « la voie du paresseux est comme une haie d’épines », car il lui est impossible d’aller et de passer au lieu où son cœur désire, et il lui faut revenir en arrière ; ainsi le paresseux ne peut pas monter d’attribut en attribut, mais il détruit sa personne de l’intérieur et de l’extérieur, car il désole son âme et son corps, à l’image du champ ruiné de l’intérieur — « au lieu du blé que sorte l’épine » (Job 31,40) — et ruiné de l’extérieur, car les murs et les clôtures qui étaient autour ont tous été démolis,

ועל זה אמר שלמה ע"ה (משלי כ״ד:ל׳) על שדה איש עצל עברתי וגו' והנה עלה כלו קמשונים, המשיל העצל שאינו מתקן נפשו ומדותיו והוא בהנהגתו הרעה מחריב נפשו וגופו מבית ומחוץ לעצל המונע עצמו מעבוד שדהו ומניח אותו שתחרב מבית ומחוץ, ועל כן הזכיר שלמה ע"ה בכאן קחו מוסרי ואל כסף שיקחו הבריות מוסר התורה בזריזות ולא ברפיון ובעצלתים, ואמר ואל כסף בהפך מהמון העם שהם משתדלים לקנות הכסף בזריזות ובחריצות וזה דרכם כסל למו כאשר לא יעשו במוסר המצוה ככה, ולפיכך אמר קחו מוסרי ואל כסף,

et à ce sujet dit Shelomo, paix sur lui (Proverbes 24,30) « j’ai passé près du champ de l’homme paresseux, etc. et voici que tout était couvert d’orties » ; il compara le paresseux qui ne corrige pas son âme ni ses attributs, et qui par sa mauvaise conduite ruine son âme et son corps de l’intérieur et de l’extérieur, au paresseux qui se retient de travailler son champ et le laisse se ruiner de l’intérieur et de l’extérieur ; et c’est pourquoi Shelomo, paix sur lui, mentionna ici « prenez mon instruction et non l’argent » : que les créatures prennent l’enseignement de la Torah avec diligence et non avec relâchement ni paresse ; et il dit « et non l’argent », contrairement à la masse du peuple qui s’applique à acquérir l’argent avec diligence et ardeur, et telle est leur voie : leur folie est pour eux, alors qu’ils ne font pas ainsi pour l’enseignement du commandement ; c’est pourquoi il dit « prenez mon instruction et non l’argent »,

כלומר התורה, כי התורה נקראת מוסר כענין שכתוב (משלי ו׳:כ״ג) ודרך חיים תוכחות מוסר, ועמה אדם זוכה אל החיים הנצחיים להתענג מזיו שכינה כי שכינה דבקה בתורה, והוא שדרשו רז"ל (משלי ב׳:כ״א) כי ישרים ישכנו ארץ, ישכינו שכינה בארץ, במתן תורה כתיב (שמות כ״ד:ט״ז) וישכון כבוד ה' על הר סיני כי היא הסבה שהשכינה שורה בישראל בהר סיני בנגלה, ובמשכן בנסתר, בהר סיני בנגלה הוא ששכן הכבוד בהר סיני לעיני כל ישראל שנאמר (שם) ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל,

c’est-à-dire la Torah, car la Torah est appelée « moussar », comme il est écrit (Proverbes 6,23) « et la voie de la vie, ce sont les réprimandes de l’instruction (moussar) », et par elle l’homme mérite la vie éternelle, pour jouir de l’éclat de la Shekhina, car la Shekhina est attachée à la Torah ; et c’est ce que nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent (Proverbes 2,21) « car les justes habiteront la terre » : ils feront demeurer la Shekhina sur la terre ; au don de la Torah il est écrit (Exode 24,16) « et la gloire de l’Éternel demeura sur le mont Sinaï », car c’est la cause pour laquelle la Shekhina réside en Israël : sur le mont Sinaï de manière révélée, et dans le Tabernacle de manière cachée. Sur le mont Sinaï de manière révélée : c’est que la Gloire demeura sur le mont Sinaï aux yeux de tout Israël, comme il est dit (Exode 24,17) « et l’aspect de la gloire de l’Éternel était comme un feu dévorant au sommet de la montagne, aux yeux des fils d’Israël »,

במשכן בנסתר הוא שנצטוינו לעשות לו בית מיוחד כדי שישכון עליו בנסתר, ועל זה התנדבו ישראל תרומה לעשות ממנה משכן, וזהו שכתוב.

dans le Tabernacle de manière cachée : c’est que nous fûmes commandés de Lui faire une maison particulière afin qu’Il demeure sur elle de manière cachée ; et pour cela Israël offrirent volontairement un prélèvement (terouma) pour en faire le Tabernacle, et c’est ce qui est écrit :

ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. ויקחו לי, ע"ד הפשט לשמי, ולשון תרומה הפרשה כלומר שיפרישו ישראל נדבה מממונם למלאכת המשכן. וענין המשכן היה דוגמת הר סיני, והכבוד ששכן על הר סיני בנגלה הוא ששכן על המשכן בנסתר, וכשם שמצינו בהר סיני שאמר הכתוב (דברים ה׳:כ״א) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו, כן מצינו במשכן שחזר שני פעמים (שמות מ׳:ל״ד) וכבוד ה' מלא את המשכן.

« Qu’ils Me prennent un prélèvement (terouma) de tout homme que son cœur y poussera, vous prendrez Mon prélèvement » (Exode 25,2). « Qu’ils Me prennent » : selon le sens simple (peshat), pour Mon nom ; et l’expression « terouma » signifie mise à part, c’est-à-dire qu’Israël mettent à part un don de leur argent pour le travail du Tabernacle. Et l’affaire du Tabernacle était semblable à celle du mont Sinaï : la Gloire qui demeura sur le mont Sinaï de manière révélée est celle qui demeura sur le Tabernacle de manière cachée ; et de même que nous trouvons à propos du mont Sinaï que l’Écriture dit (Deutéronome 5,21) « voici que l’Éternel notre Dieu nous a fait voir Sa gloire et Sa grandeur », de même nous trouvons à propos du Tabernacle, où cela fut répété deux fois (Exode 40,34-35) « et la gloire de l’Éternel remplit le Tabernacle ».

וכשם שמצינו בהר סיני שכתוב בו (דברים ד׳:ל״ו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה וכתיב (שם) ודבריו שמעת מתוך האש, כן במשכן היה הקול מדבר אליו מעל הכפורת מבין שני הכרובים. וכשם שמצינו בהר סיני שכתוב בו (שמות כ״ד:י׳) ויראו את אלהי ישראל, כן מצינו במשכן שהיה אלהי ישראל יושב הכרובים, הוא שכתוב בו (יחזקאל י׳:י״ט-כ׳) וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה הוא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה.

Et de même que nous trouvons à propos du mont Sinaï qu’il est écrit (Deutéronome 4,36) « du ciel Il t’a fait entendre Sa voix pour t’instruire, et sur la terre Il t’a fait voir Son grand feu », et il est écrit « et tu as entendu Ses paroles du milieu du feu », de même dans le Tabernacle la voix lui parlait de dessus le couvercle, d’entre les deux chérubins. Et de même que nous trouvons à propos du mont Sinaï qu’il est écrit (Exode 24,10) « et ils virent le Dieu d’Israël », de même nous trouvons dans le Tabernacle que le Dieu d’Israël était Celui qui siège sur les chérubins ; c’est ce qui est écrit (Ézéchiel 10,19-20) « et la gloire du Dieu d’Israël était sur eux, en haut. C’est le vivant que j’ai vu sous le Dieu d’Israël au fleuve Kevar, et j’ai su que c’étaient des chérubins ».

תקחו את תרומתי. אחר שהזכיר נדיבות הלב יחס התרומה אליו שאמר תרומתי כי אז יהיה רצונו דבק בהם כי אין רצון ה' יתברך בצרי העין, ועוד להורות כי כיון שהתנדב המתנדב תרומת ה' הוא ואם אינו נותנה נענש ואם נתנה כבר יצאה מרשותו ואין לו בה כלום.

« Vous prendrez Mon prélèvement » (Exode 25,2). Après avoir mentionné la générosité du cœur, Il attribue le prélèvement à Lui en disant « Mon prélèvement », car alors Sa volonté s’attachera à eux, car la volonté de l’Éternel, béni soit-Il, n’est pas avec les avares (tsarei ha-‘ayin) ; et aussi pour enseigner que, dès que le donateur a fait un don volontaire, c’est le prélèvement de l’Éternel : s’il ne le donne pas, il est puni, et s’il l’a donné, il est déjà sorti de sa propriété et il n’y possède plus aucun droit.

ויתכן לפרש כי מה שהזכיר בכאן שלש תרומות, ויקחו לי תרומה, את תרומתי, וזאת התרומה, שהם כנגד שלש תרומות שהעולם נתרומם בהם, והם החכמה והתבונה והדעת, כענין שכתוב (משלי ג׳:י״ט-כ׳) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו, ונרמז במעשה המשכן לפי שהמשכן שקול כבריאת עולם ומפני זה הזכיר בכאן ג' תרומות כנגדם.

Et on peut expliquer que le fait qu’il mentionne ici trois prélèvements — « qu’ils Me prennent un prélèvement », « Mon prélèvement », « et voici le prélèvement » — correspond aux trois prélèvements par lesquels le monde fut élevé, et ce sont la sagesse (hokhma), l’intelligence (bina) et la connaissance (da‘at), comme il est écrit (Proverbes 3,19-20) « l’Éternel par la sagesse a fondé la terre, a établi les cieux par l’intelligence, par Sa connaissance les abîmes se sont fendus » ; et c’est évoqué dans l’œuvre du Tabernacle, parce que le Tabernacle est équivalent à la création du monde, et c’est pourquoi il mentionna ici trois prélèvements en regard d’eux.

וכנגדם תרמו ישראל במדבר ג' תרומות, האחד תרומת המשכן והיא האמורה בפרשה זו, השניה תרומת שקלים והיא האמורה בפרשת שקלים בסדר כי תשא, השלישי תרומת המזבח והיא האמורה בסדר במדבר סיני שנמנו ישראל ע"י שקלים שנתן כל אחד מהם מחצית השקל ואותם שקלים היו לקרבנות צבור. וג' תרומות הללו השתים קדש והשלישית חול, השתים קדש היא התרומה שבכאן ותרומת המזבח שהם קדש כי היו שתיהן לצורך הקב"ה ולכבודו, אבל השלישית והיא תרומת שקלים היתה לצורך ישראל ולתועלתם שבה היו מתכפרין כענין שכתוב (שמות ל׳:י״ב) ונתנו איש כופר נפשו.

Et en regard d’eux Israël prélevèrent dans le désert trois prélèvements : le premier, le prélèvement du Tabernacle, qui est celui mentionné dans cette section ; le second, le prélèvement des sicles, mentionné dans la section Shekalim dans le seder Ki Tissa ; le troisième, le prélèvement de l’autel, mentionné dans le seder Bamidbar Sinaï, lorsqu’Israël furent dénombrés par les sicles, chacun donnant un demi-sicle, et ces sicles servaient aux sacrifices de la communauté. Et de ces trois prélèvements, deux sont saints et le troisième profane (hol) : les deux saints sont le prélèvement d’ici et le prélèvement de l’autel, qui sont saints parce que tous deux étaient pour le besoin du Saint, béni soit-Il, et pour Son honneur ; mais le troisième, le prélèvement des sicles, était pour le besoin d’Israël et pour leur profit, par lequel ils obtenaient l’expiation, comme il est écrit (Exode 30,12) « et ils donneront chacun la rançon de son âme ».

וכנגדם נצטוו ישראל בג' תרומות כשנכנסו לארץ השתים קדש והשלישית חול והיא תרומת חלה, ולא נצטוו ישראל בשתים להביאם בחוצה לארץ כי אם בארץ הקדושה לפי ששתיהן קדש, אבל תרומת חלה מפרישין אותה אף בחוצה לארץ כדי שלא תשתכח תורת חלה מישראל.

Et en regard d’eux Israël furent commandés de trois prélèvements lorsqu’ils entrèrent dans le pays : deux saints et le troisième profane, qui est le prélèvement de la ‘halla ; et Israël ne furent pas commandés de les apporter hors du pays pour les deux, mais seulement dans la terre sainte, parce que les deux sont saints ; mais le prélèvement de la ‘halla, on le prélève même hors du pays, afin que la loi de la ‘halla ne soit pas oubliée d’Israël.

וכדי לבאר שהמשכן שקול כנגד בריאת העולם הזכיר בו הכתוב ג' תרומות של העולם והוא שכתוב בבצלאל (שמות ל״א:ג׳) ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת, ועל זה דרשו רז"ל יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ, כתיב הכא ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת, וכתיב התם (משלי ג׳:י״ט-כ׳) ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו רצו החכמים לרמוז בזה כי המשכן שקול כנגד בריאת העולם.

Et pour expliquer que le Tabernacle est équivalent à la création du monde, l’Écriture y mentionna trois prélèvements du monde, et c’est ce qui est écrit à propos de Betsalel (Exode 31,3) « et Je l’ai rempli de l’esprit de Dieu, de sagesse, d’intelligence et de connaissance » ; et à ce sujet nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent : « Betsalel savait combiner les lettres par lesquelles furent créés les cieux et la terre » : il est écrit ici « et Je l’ai rempli de l’esprit de Dieu, de sagesse, d’intelligence et de connaissance », et il est écrit là-bas (Proverbes 3,19-20) « l’Éternel par la sagesse a fondé la terre, a établi les cieux par l’intelligence, par Sa connaissance les abîmes se sont fendus » ; les Sages voulurent faire allusion par là que le Tabernacle est équivalent à la création du monde.

ותמצא בפרקי ר"א בשלשתן בנה שלמה בית המקדש שכן הזכיר הכתוב על חירם (מלכים א ז׳:י״ד) בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צורי חורש נחשת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת, וכן בשלשתן עתיד להבנות, הוא שהזכיר עליו שלמה ע"ה ברוח הקודש (משלי כ״ד:ג׳-ד׳) בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת חדרים ימלאו, ושלשתן עתיד הקב"ה ליתן לישראל במתנה שנאמר (שם ב) כי ה' יתן חכמה וגו', נתן אין כתיב כאן אלא יתן, מפיו דעת ותבונה, ושלשתן ינתנו למלך המשיח שנאמר (ישעיהו י״א:ב׳) ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וגו' רוח דעת ויראת ה'.

Et tu trouveras dans les chapitres de Rabbi Eliezer (Pirqé de-Rabbi Eliézer) : par les trois Shelomo bâtit le Temple, car l’Écriture mentionna à propos de Hiram (1 Rois 7,14) « fils d’une femme veuve, de la tribu de Naftali, et son père était un homme de Tyr, travaillant le cuivre, et il fut rempli de la sagesse, de l’intelligence et de la connaissance » ; et de même par les trois il sera rebâti à l’avenir, c’est ce que Shelomo, paix sur lui, mentionna à ce propos par l’esprit saint (Proverbes 24,3-4) « par la sagesse on bâtit une maison, par l’intelligence elle s’établit, par la connaissance les chambres se remplissent » ; et les trois, le Saint, béni soit-Il, les donnera à Israël en cadeau, comme il est dit (Proverbes 2,6) « car l’Éternel donne (yitten) la sagesse, etc. » : « a donné » n’est pas écrit ici mais « donnera » ; « de Sa bouche la connaissance et l’intelligence » ; et les trois seront donnés au roi Messie, comme il est dit (Isaïe 11,2) « et reposera sur lui l’esprit de l’Éternel, esprit de sagesse et d’intelligence, etc., esprit de connaissance et de crainte de l’Éternel ».

וע"ד המדרש ויקחו לי תרומה, מאחר שנתתי לכם תורתי שכתוב בה (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי וגו' הביאו לי תרומה, כי לקח טוב נתתי לכם, משל לשני סוחרים אחד בידו מטכסא ואחד בידו פלפלין החליפו נטל זה פלפלין וזה מטכסא כל אחד חסר ממה שבידו, אבל התורה אינו כן זה שונה סדר זרעים למי שבידו סדר מועד וזה שונה סדר מועד למי שבידו סדר זרעים כל אחד ואחד מרויח ונשאר לו מה שבידו כבר, זהו כי לקח טוב נתתי וגו'.

Et selon le Midrash : « qu’ils Me prennent un prélèvement » : puisque Je vous ai donné Ma Torah, où il est écrit (Proverbes 4,2) « car Je vous ai donné une bonne doctrine (leqah tov), ne délaissez pas Ma Torah », apportez-Moi un prélèvement. « Car Je vous ai donné une bonne doctrine » : parabole de deux marchands, l’un a dans sa main de la soie et l’autre du poivre ; ils échangèrent : celui-ci prit le poivre et celui-là la soie, chacun a perdu de ce qu’il avait dans la main ; mais la Torah n’est pas ainsi : celui-ci enseigne le seder Zeraïm à celui qui a le seder Mo‘ed, et celui-là enseigne le seder Mo‘ed à celui qui a le seder Zeraïm : chacun gagne et garde ce qu’il avait déjà ; c’est « car Je vous ai donné une bonne doctrine, etc. ».

מעשה באדם אחד שהיה בספינה עם סוחרים הרבה והיו אומרים לו היכן פרקמטיא שלך, אמר להם פרקמטיא שלי גדולה משלכם, בדקו כל הספינה ולא מצאו כלום, התחילו שוחקים עליו, נפלו לסטים עליהם בים שללו ונטלו כל מה שהיה בספינה, יצאו ליבשה ונכנסו למדינה ולא היה להם לחם לאכול ובגד ללבוש, מה עשה אותו חכם נכנס לבהמ"ד נהגו בו כבוד וגדולי העיר מלוין אותו, כשראו הסוחרים כך באו אצלו ופייסו אותו בבקשה ממך עשה עמנו חסד ולמד עלינו זכות לפני בני העיר כדי שנתפרנס ונחיה ולא נמות שכבר ראית מה שאבדנו בספינה, אמר להם והלא אמרתי לכם שלי גדולה משלכם, שלכם אבד ושלי קיים.

Il arriva qu’un homme était dans un bateau avec beaucoup de marchands, et ils lui disaient : où est ta marchandise ? Il leur dit : ma marchandise est plus grande que la vôtre. Ils fouillèrent tout le bateau et ne trouvèrent rien ; ils se mirent à rire de lui. Des brigands tombèrent sur eux en mer, les dépouillèrent et prirent tout ce qui était dans le bateau. Ils débarquèrent et entrèrent dans une ville, et ils n’avaient pas de pain à manger ni de vêtement à mettre. Que fit ce sage ? Il entra dans la Beith Hamidrash ; on l’honora, et les grands de la ville l’accompagnaient. Lorsque les marchands virent cela, ils vinrent auprès de lui et l’apaisèrent : je t’en prie, fais-nous grâce et plaide en notre faveur auprès des gens de la ville afin que nous soyons nourris et vivions, afin que nous ne mourions pas, car tu as déjà vu ce que nous avons perdu dans le bateau. Il leur dit : ne vous ai-je pas dit que la mienne est plus grande que la vôtre ? La vôtre a péri et la mienne subsiste.

ועוד כל העושה פרקמטיא לא כל שעה הוא משתכר, וכשהוא משתכר פעמים שהוא עומד בידו ופעמים שאינו עומד בידו, אבל התורה עומדת לעד בעוה"ז ובעוה"ב, הוי אומר כי לקח טוב נתתי לכם.

Et encore : quiconque fait du commerce ne gagne pas à chaque heure, et quand il gagne, parfois cela lui reste dans la main et parfois cela ne lui reste pas ; mais la Torah subsiste à jamais, en ce monde et dans le monde à venir. Dis donc : « car Je vous ai donné une bonne doctrine ».

וע"ד הקבלה ויקחו לי תרומה, ויקחו אלי כנסת ישראל שהיא תרומה והיא הנקראת זאת ולכך אמר וזאת התרומה, וכן כתיב (בראשית מ״ט:כ״ח) וזאת אשר דבר להם אביהם, ושם בארתי, וכתיב (תהילים קי״ח:כ״ג) מאת ה' היתה זאת. ואמר ויקחו לי ליחד את הכל ממטה למעלה וממעלה למטה, ולפי שהכל תלוי במחשבה ובכונת הלב על כן אמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו.

Et selon la Kabbale : « qu’ils Me prennent un prélèvement (terouma) » : qu’ils prennent vers Moi l’Assemblée d’Israël (Keneset Israël), qui est le « prélèvement », et qui est appelée « zot » (celle-ci), et c’est pourquoi il dit « et voici (ve-zot) le prélèvement » ; et ainsi il est écrit (Genèse 49,28) « et voici (ve-zot) ce que leur dit leur père », et là j’ai expliqué ; et il est écrit (Psaumes 118,23) « de la part de l’Éternel cela est advenu (zot) ». Et il dit « qu’ils Me prennent » pour unifier le tout, d’en bas vers le haut et d’en haut vers le bas ; et parce que tout dépend de la pensée et de l’intention du cœur, il dit donc « de tout homme que son cœur y poussera ».

ולזה רמוז במדרש הוא שאמרו ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי אותי לוקחים כביכול אמר הקב"ה קחו אותי שאדור ביניכם. ועוד אמרו במדרש וזאת התרומה אשר תקחו כנסת ישראל שהיא תרומה שנאמר (ירמיה כ"ז) קדש ישראל לה' ראשית תבואתה.

Et cela est évoqué dans le Midrash, c’est ce qu’ils dirent : il n’est pas écrit ici « qu’ils prennent un prélèvement » mais « qu’ils Me prennent (li) » : prenez-Moi, pour ainsi dire ; le Saint, béni soit-Il, dit : prenez-Moi, afin que Je demeure parmi vous. Et ils dirent encore dans le Midrash : « et voici le prélèvement que vous prendrez » : l’Assemblée d’Israël, qui est le « prélèvement », comme il est dit (Jérémie 2,3) « Israël est sacré à l’Éternel, prémices de Sa récolte ».

ובספר הבהיר תמצא מפורש ויקחו לי תרומה ויקחו לקדש תרומה שהיא יו"ד והיא עשירית, ומנא לן דעשירי קדש דכתיב (ויקרא כ״ז:ל״ב) העשירי יהיה קדש לה' לקדש ומאי נינהו קדש, וראשית כל בכורי כל, וכתיב (תהילים קי״א:י׳) ראשית חכמה ע"כ.

Et dans le livre Bahir tu trouveras expliqué : « qu’ils Me prennent un prélèvement » : qu’ils prennent un prélèvement pour le Saint, qui est yod, qui est un dixième ; et d’où le savons-nous que le dixième est saint ? Car il est écrit (Lévitique 27,32) « le dixième sera saint pour l’Éternel » ; pour le Saint. Et qu’est-ce que le Saint ? « Prémices de tout, premiers fruits de tout » ; et il est écrit (Psaumes 111,10) « prémices de la sagesse » ; jusqu’ici.

ומה שהזכיר בסמוך ככל אשר אני מראה, הכונה כי אני הוא המראה, וכן כאשר הראה אותך בהר יחזור למלת אני ומלת אני במקום הזה מדה"ד, וכן מצינו בדוד המלך בכלי המקדש שאמר (דברי הימים א כ״ח:י״ט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית, ויד ה' הוא מדת הדין, והוא ענין שבאר בכאן כי אני הוא המראה לו תבנית המשכן ותבנית כל כליו.

Et ce qu’il mentionna aussitôt (Exode 25,9) « selon tout ce que Je te montre » : l’intention est que « Moi » Je suis Celui qui montre, et de même (Exode 25,40) « comme tu as été fait voir sur la montagne » renvoie au mot « Moi » ; et le mot « Moi » (ani) en ce lieu est l’attribut de rigueur (middat ha-din) ; et ainsi nous trouvons à propos du roi David, à propos des ustensiles du Temple, qu’il dit (1 Chroniques 28,19) « le tout par écrit de la main de l’Éternel sur moi, Il m’a fait comprendre toutes les œuvres du plan », et la « main de l’Éternel » est l’attribut de rigueur ; et c’est l’affaire qu’il explique ici : c’est que « Moi » Je suis Celui qui lui montre le plan du Tabernacle et le plan de tous ses ustensiles.

ויש לך לדעת כי מן ויקחו לי עד וזאת התרומה מדבר בתרומה העליונה, אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחשת מדבר בתרומת המשכן, ובאור הענין כי כשיביאו ישראל תרומת המשכן שהוא זהב וכסף ונחשת וכל השאר יביאו עמם התרומה העליונה, וזה באור ועשו לי מקדש זו תרומת המשכן, ושכנתי בתוכם זו תרומה עליונה, וזה סוד הכתוב יביאה את תרומת ה' זהב וכסף ונחשת שפירושו עם תרומת ה', או יאמר הכתוב קחו מאתכם תרומה לה' כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה', קחו מאתכם תרומה זו תרומה העליונה, יביאה את תרומת ה' זו תרומת המשכן, ועל כן אמר זהב וכסף ונחשת, וזה מבואר כי כשיביאו תרומת המשכן מיד יביאו עמה התרומה העליונה וישכינו שכינה למטה ביניהם.

Et tu dois savoir que depuis « qu’ils Me prennent » jusqu’à « et voici le prélèvement », il parle du prélèvement supérieur ; « que vous prendrez d’eux : de l’or, de l’argent et du cuivre » parle du prélèvement du Tabernacle ; et l’explication de l’affaire est que, lorsque Israël apporteront le prélèvement du Tabernacle, qui est or, argent et cuivre, et tout le reste, ils apporteront avec lui le prélèvement supérieur ; et c’est l’explication de « et ils Me feront un sanctuaire » : c’est le prélèvement du Tabernacle ; « et Je demeurerai parmi eux » : c’est le prélèvement supérieur ; et c’est le secret du verset « qu’il l’apporte, le prélèvement de l’Éternel : or, argent et cuivre » (Exode 35,5), dont l’explication est « avec le prélèvement de l’Éternel » ; ou bien l’Écriture dit « prenez de chez vous un prélèvement pour l’Éternel, que tout généreux de cœur l’apporte, le prélèvement de l’Éternel » : « prenez de chez vous un prélèvement », c’est le prélèvement supérieur ; « qu’il l’apporte, le prélèvement de l’Éternel », c’est le prélèvement du Tabernacle ; et c’est pourquoi il dit « or, argent et cuivre » ; et cela est clair : lorsqu’ils apporteront le prélèvement du Tabernacle, ils apporteront aussitôt avec lui le prélèvement supérieur et feront demeurer la Shekhina en bas parmi eux.

זהב וכסף ונחשת. הזכיר שלשה מיני מתכות ושלשה מיני צמר ולא מצינו משי בנדבת המשכן, לפי שהוא יוצא מגוף השרץ שהוא התולעת ולא הוכשר למלאכת שמים אלא דבר טהור, וכענין שאמרו בתחש וצבע תולעת השני אינו מגוף התולעת אלא מתוך גרגרים שהתולעת בתוכם, ואח"כ הזכיר ושש שהוא הפשתים והזכיר ועזים שהוא הצמר, וזהו שלא תרגם אונקלוס ועזיא אלא ומעזי שפירושו דבר הבא מן העזים והוא הצמר, ואע"פ שבגד צמר ופשתים אסרה לנו התורה אין הכהנים נכנסים לשמש במקדש אלא בצמר ופשתים, ובסדר קדושים אבאר סוד הדבר בע"ה.

« De l’or, de l’argent et du cuivre » (Exode 25,3). Il mentionna trois sortes de métaux et trois sortes de laine, et nous ne trouvons pas de soie dans les dons du Tabernacle, parce qu’elle sort du corps de la petite bête (sherets) qu’est le ver, et seule une chose pure a été agréée pour le travail céleste ; et comme ils dirent à propos de la peau de ta‘hash, et de l’écarlate (tola‘at shani), qu’elle ne provient pas du corps du ver mais de grains à l’intérieur desquels le ver se trouve. Et ensuite il mentionna « et le fin lin (shesh) », qui est le lin, et il mentionna « et les poils de chèvres (izim) », qui est la laine ; et c’est pourquoi Onqelos ne traduisit pas « ve-izim » (« et chèvres ») par « ve-izaya » mais par « u-me-izei », dont le sens est « une chose provenant des chèvres », qui est la laine ; et bien que la Torah nous interdise un vêtement de laine et de lin (cha‘atnez), les prêtres n’entrent officier dans le Sanctuaire qu’avec de la laine et du lin ; et dans le seder Qedoshim je ferai connaître le secret de la chose, avec l’aide de Dieu.

ועורות תחשים. מין חיה, ודרשו רז"ל בפרק במה מדליקים תחש שהיה בימי משה בריה בפני עצמה היה וקרן אחת היה לו במצחו ולפי שעה נזדמן למשה ועשה ממנו משכן ונגנז. כלומר שהתחשים ההם שנזדמנו במדבר לא נזדמנו אלא לצורך המשכן בלבד ולכבודו של הקב"ה לקחת מהם עורותיהם שהיו מצויירים בציור נפלא ומעולה ואח"כ נתעלמו. ודקדקו רז"ל מדקאמרי קרן היה לו במצחו שמע מינה טהור הוא דהא אמרינן שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היה לו במצחו שנאמר (תהילים ס״ט:ל״ב) ותיטב לה' משור פר מקרן מפריס מקרין תרתי משמע מקרן כתיב.

« Et des peaux de ta‘hashim » (Exode 25,5). Une sorte d’animal ; et nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent dans le chapitre « Bameh madliqin » : le ta‘hash qui était aux jours de Moshé était une créature à part et avait une seule corne sur le front, et il fut offert à Moshé pour l’heure, et il en fit le Tabernacle, puis il fut mis en réserve (nignaz). C’est-à-dire que ces ta‘hashim qui se trouvèrent dans le désert ne se trouvèrent que pour le besoin du Tabernacle seulement et pour l’honneur du Saint, béni soit-Il, pour prendre d’eux leurs peaux qui étaient dessinées d’un dessin merveilleux et excellent, et ensuite ils disparurent. Et nos Sages, de mémoire bénie, déduisirent de ce qu’ils dirent « il avait une corne sur le front » : apprends qu’il est pur, car nous disons à propos du bœuf que sacrifia Adam, le premier homme : il avait une seule corne sur le front, comme il est dit (Psaumes 69,32) « et cela plaira à l’Éternel plus qu’un taureau, un jeune bœuf qui a une corne, des sabots (maqrin maphris) » ; la graphie « maqrin » avec un yod suggérerait deux cornes ; or le texte écrit « maqran », sans yod.

ועוד שלא הוכשר למלאכת שמים אלא בהמה טהורה בלבד שנאמר (שמות י״ג:ט׳) למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך. והרבה גוונים היו לו, ולכך תרגם אונקלוס ססגונא מתפאר בגוונים שלו.

Et encore : ne fut agréé pour le travail céleste qu’un animal pur seulement, comme il est dit (Exode 13,9) « afin que la Torah de l’Éternel soit dans ta bouche » : de ce qui est permis dans ta bouche. Et il avait beaucoup de couleurs, et c’est pourquoi Onqelos traduisit « sasgona » : il se glorifie de ses couleurs.

ועצי שטים. מאין היו להם במדבר, דרשו רז"ל יעקב אבינו צפה ברוח הקדש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר והביא ארזים למצרים ונטען שם וצוה את בניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים.

« Et du bois d’acacia (‘atsei shittim) » (Exode 25,5). D’où l’avaient-ils dans le désert ? Nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent : Yaakov notre père vit par l’esprit saint qu’Israël bâtiraient un Tabernacle dans le désert, et il apporta des cèdres en Égypte et les y planta, et il ordonna à ses fils de les prendre avec eux lorsqu’ils sortiraient d’Égypte.

שמן למאור. שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. בשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים. באורו ולקטרת יביאו הסמים לפי שהבשמים הם המאכלים הנקראים מסעדים שהם מבוסמים בריח הטוב, והסמים הם התרופות שאינם למאכל כמו לבונה או חלבנה וכיוצא בהם. ומה שהזכיר בכאן זהב בראש התרומה לרמוז שכבר נמחל להם עון העגל שהיה של זהב, ומפני זה הזכירו הכתוב בראש לכל שאר התרומה. וכן דרשו רז"ל במה שהזכיר הכתוב (ויקרא כ״ב:כ״ז) שור או כשב או עז כי יולד שהזכיר שור בתחלת הפרשה כי זה לבאר שכבר נמחל להם העון ההוא.

« De l’huile pour le luminaire » (Exode 25,6) : huile d’olive pure, pressée, pour le luminaire, pour allumer la lampe continuellement. « Des aromates pour l’huile d’onction et pour l’encens des aromates (samim) » : son explication : « et pour l’encens ils apporteront les samim » ; car les « bessamim » sont les aliments appelés « masa‘adim », qui sont parfumés d’une bonne odeur, tandis que les « samim » sont les drogues qui ne sont pas pour manger, comme la lebona (encens) ou la ‘helbena (galbanum) et semblables. Et ce qu’il mentionna ici l’or en tête du prélèvement, c’est pour faire allusion à ce que la faute du veau, qui était d’or, leur avait déjà été pardonnée ; et c’est pourquoi l’Écriture le mentionna en tête pour tout le reste du prélèvement. Et de même nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent à propos de ce que l’Écriture mentionna (Lévitique 22,27) « bœuf, ou agneau, ou chèvre, quand il naîtra » : qu’elle mentionna le bœuf au début de la section, car cela explique que cette faute leur avait déjà été pardonnée.

ומפני זה נצטוה משה בכאן בתרומת המשכן ומצוה זו היתה למחרת של יום הכפורים ואע"פ שהעון ההוא קודם למעשה המשכן שהרי העון היה בתמוז ומעשה המשכן היה לאחר יום הכפורים בסמוך מכל מקום התורה שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום רצתה להקדים ענין מעשה המשכן שהוא הכפרה קודם שיזכיר העון ההוא כי כן מדתו של הקב"ה שמקדים רפואה למכה, וכענין שדרשו רז"ל הקב"ה בורא רפואה לישראל תחלה ואח"כ מכה אותם שנאמר (הושע ז׳:א׳) כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים.

Et c’est pourquoi Moshé fut commandé ici au sujet du prélèvement du Tabernacle, et ce commandement fut le lendemain de Yom Kippour ; et bien que cette faute fût antérieure à l’œuvre du Tabernacle — car la faute eut lieu en Tammouz et l’œuvre du Tabernacle fut juste après Yom Kippour — la Torah, dont toutes les voies sont des voies d’agrément et tous les sentiers paix, voulut faire précéder l’affaire de l’œuvre du Tabernacle, qui est l’expiation, avant de mentionner cette faute, car tel est l’attribut du Saint, béni soit-Il : Il fait précéder le remède au coup ; et comme l’interprétèrent nos Sages, de mémoire bénie : le Saint, béni soit-Il, crée d’abord le remède pour Israël, puis Il les frappe, comme il est dit (Osée 7,1) « quand Je guéris Israël, la faute d’Éphraïm est dévoilée ».

וכדי לרמוז שכבר נמחל להם לגמרי על כן הזכיר מלת זהב תחלת התרומה ללמדך כי במה שחטאו נתרצו וכן הוא אומר (שם) ברעתם ישמחו מלך.

Et pour faire allusion à ce qu’elle leur avait déjà été entièrement pardonnée, il mentionna donc le mot « or » au début du prélèvement, pour t’enseigner que par ce en quoi ils avaient péché, ils furent agréés ; et ainsi il dit (Osée 7,3) « par leur méchanceté ils réjouissent le roi ».

ובמדרש זהב וכסף ונחשת, זהב כנגד מלכות בבל דכתיב בנבוכדנאצר אנת הוא רישא דדהבא, וכסף כנגד מלכות מדי שנאמר (אסתר ג׳:ט׳) ועשרת אלפים ככר כסף אשקול, ונחשת כנגד מלכות יון שהוא פחות מכולם, אילם מאדמים כנגד מלכות אדום שנאמר (בראשית כ״ה:כ״ה) ויצא הראשון אדמוני, מה כתיב אחריו שמן למאור זה מלך המשיח שנאמר (תהילים קל״ב:י״ז-י״ח) שם אצמיח קרן לדוד ערכתי נר למשיחי, בשמים לשמן המשחה שעתיד למשוח כהן גדול, ולקטורת הסמים כענין שכתוב (יחזקאל כ׳:מ״א) בריח ניחוח ארצה אתכם, אבני שהם אלו אבני כדכד שנאמר (ישעיהו נ״ד:י״ב) ושמתי כדכד שמשותיך, ואבני מלואים אלו אבני אקדח שנאמר (שם) ושעריך לאבני אקדח, ועשו לי מקדש זה בית המקדש שיבנה במהרה בימינו, ושכנתי בתוכם לעולם ולעולמי עולמים.

Et dans le Midrash : « or, argent et cuivre » : l’or correspond au royaume de Babel, car il est écrit à propos de Nevoukhadnetsar (Daniel 2,38) « toi, tu es la tête d’or » ; l’argent correspond au royaume de Médie, comme il est dit (Esther 3,9) « et dix mille talents d’argent je pèserai » ; le cuivre correspond au royaume de Yavan (la Grèce), qui est moindre que tous ; « des peaux de béliers teintes en rouge » correspondent au royaume d’Édom, comme il est dit (Genèse 25,25) « et le premier sortit roux (admoni) » ; qu’est-ce qui est écrit après ? « De l’huile pour le luminaire » : c’est le roi Messie, comme il est dit (Psaumes 132,17-18) « là Je ferai pousser une corne pour David, J’ai préparé une lampe pour Mon oint » ; « des aromates pour l’huile d’onction » : qu’Il oindra à l’avenir un grand prêtre ; « et pour l’encens des aromates » : comme il est écrit (Ézéchiel 20,41) « Je vous accueillerai comme un parfum agréable » ; « des pierres de shoham » : ce sont les pierres de kadkod, comme il est dit (Isaïe 54,12) « Je ferai tes créneaux de kadkod » ; « et des pierres de remplissage (milouïm) » : ce sont les pierres d’eqdah, comme il est dit (Isaïe 54,12) « et tes portes de pierres d’eqdah » ; « et ils Me feront un sanctuaire » : c’est le Temple qui sera bâti rapidement de nos jours ; « et Je demeurerai parmi eux » à jamais et pour les siècles des siècles.

אבני שהם ואבני מלאים לאפד ולחשן. שעור הכתוב אבני שהם לאפוד ואבני מלואים לחשן, אבני שהם היו שתים אבני מלואים היו י"ב. ופירש הרמב"ן ז"ל כי טעם מלואים שהיו שלמות, וכן תרגם אונקלוס אשלמותא כלומר שלא יהיו אבנים חצובות ממחצב גדול ולא יחסר מהם כלום כי אין כח האבן ושלמותה וסגולתה כי אם כשהיא שלמה ומתחלת תולדתה נבראה כך, ועל כן אמר באבני חשן ומלאת בו מלואת אבן וכתיב יהיו במלאותם ולא נאמר כן באבני אפוד כי אבני אפוד היו שתים, והיה אפשר שתהיה כתיבת שמות השבטים רשומה וחקוקה בהן כענין רשימת החותם מפני שנאמר בהם פתוחי חותם תפתח ונאמר בהן מעשה חרש אבן פתוחי חותם, אבל באבני החשן שהיו י"ב לא נאמר בהן מעשה חרש אבל הזכיר בהם פתוחי חותם וצוה בהן יהיו במלואותם,

« Des pierres de shoham et des pierres de remplissage (milouïm) pour l’éphod et pour le ‘hoshen » (Exode 25,7). L’ordre du verset est : des pierres de shoham pour l’éphod, et des pierres de remplissage pour le ‘hoshen. Les pierres de shoham étaient deux, les pierres de remplissage étaient douze. Et Ramban, de mémoire bénie, expliqua que le sens de « milouïm » est qu’elles étaient entières ; et ainsi traduit Onqelos : « ashlamouta » (entier), c’est-à-dire qu’elles ne soient pas taillées dans une grande carrière et qu’il n’en manque rien, car la force de la pierre, son intégrité et sa vertu ne sont que lorsqu’elle est entière et qu’elle fut créée ainsi dès l’origine de sa naissance ; c’est pourquoi il dit à propos des pierres du ‘hoshen (Exode 28,17) « et tu y rempliras un remplissage de pierre » et il est écrit (Exode 28,20) « elles seront dans leurs remplissages » ; et cela n’est pas dit à propos des pierres de l’éphod, car les pierres de l’éphod étaient deux, et il aurait été possible que l’inscription des noms des tribus y soit marquée et gravée à la manière de l’empreinte d’un sceau, parce qu’il est dit à leur sujet (Exode 28,9.11) « tu graveras » et « œuvre d’un graveur de pierre, gravures de sceau » ; mais à propos des pierres du ‘hoshen, qui étaient douze, il n’est pas dit « œuvre de graveur », mais il mentionne à leur sujet « gravures de sceau » et ordonne à leur sujet « elles seront dans leurs remplissages »,

ועל כן הוצרך משה רבינו ע"ה להשתמש בהם בשמיר כי איך אפשר שיהיו אבני החושן פתוחי חותם וישארו במלואותם בלי חסרון זה מהנמנע כי אם ע"י שמיר, וכן דרשו רז"ל במסכת סוטה בשלהי פרק אחרון אבנים הללו אין כתובין בדיו שנאמר פתוחי חותם, ואין מפרישין עליהם באיזמל שנאמר במלואותם אלא כותב עליהן בדיו ומראה להן שמיר והן נבקעין מאליהן כתאנה זו שנבקעת בימות החמה ואינה חסרה כלום, וכבקעה זו שנבקעת בימות כגשמים ואינה חסרה כלום ע"כ.

et c’est pourquoi Moshé notre maître, paix sur lui, eut besoin d’y employer le shamir ; car comment les pierres du ‘hoshen seraient-elles « gravures de sceau » et resteraient dans leur remplissage, sans manque ? Cela est impossible sauf par le shamir ; et ainsi l’interprétèrent nos Sages, de mémoire bénie, dans le traité Sotah, à la fin du dernier chapitre : ces pierres, on ne les écrit pas à l’encre, comme il est dit « gravures de sceau », et on ne les entaille pas avec un ciseau, comme il est dit « dans leurs remplissages » ; mais on écrit dessus à l’encre et on leur fait voir le shamir, et elles se fendent d’elles-mêmes, comme cette figue qui se fend en été sans que rien n’en manque, et comme cette vallée qui se fend pendant la saison des pluies sans que rien n’en manque ; jusqu’ici.

ויש לך לדעת כי כלל הדברים שבפרשה זו שהזכיר הכתוב תרומה הן ט"ו כי הבשמים והסמים הכל אחד, וכנגדן מצינו בפסוק בראשית ט"ו הברות מן הנקוד חוץ מהעבדים (רצונו לומר הנקודות חוץ מהשואי"ן והחטף סגו"ל,) כי המשכן דוגמת בריאת העולם וטעם הדבר בבריאת עולם ובמשכן כדי לרמוז מה שכתוב(ישעיהו כ״ו:ד׳) כי ביה ה' צור עולמים, גם כנגדן נמצאו ט"ו פעמים ת"ק בשבעה רקיעים כי כל רקיע ורקיע ת"ק ובין רקיע ורקיע ת"ק הרי י"ג פעמים ת"ק, ויש למעלה מראשי החיות רקיע שהוא ת"ק הרי י"ד פעמים ת"ק בשמונה רקיעים ורגלי החיות ת"ק הרי ט"ו, וזהו רמז ורגליהם רגל ישרה הרי עם רגלי החיות ברום שלהם שהם ת"ק הרי ט"ו פעמים ת"ק והקב"ה למעלה מהכל.

Et tu dois savoir que la somme des choses mentionnées par l’Écriture dans cette section au titre du prélèvement est quinze, car « bessamim » et « samim » sont une seule chose ; et en regard d’elles nous trouvons dans le verset « Bereshit » quinze voyelles, sans compter les signes vocaliques auxiliaires (la glose précise : à l’exclusion des sheva et du ‘hatef ségol), car le Tabernacle est semblable à la création du monde, et la raison de cela, dans la création du monde et dans le Tabernacle, est de faire allusion à ce qui est écrit (Isaïe 26,4) « car en Yah, l’Éternel, est le Rocher des mondes » ; en regard d’elles on trouve aussi quinze fois cinq cents dans les sept cieux, car chaque ciel est de cinq cents, et entre un ciel et un ciel cinq cents, cela fait treize fois cinq cents ; et il y a, au-dessus des têtes des hayyot, un firmament qui est de cinq cents, cela fait quatorze fois cinq cents dans huit cieux, et les pieds des hayyot cinq cents, cela fait quinze ; et c’est une allusion à « et leurs pieds étaient un pied droit » : avec les pieds des hayyot, dans leur hauteur, qui sont de cinq cents, cela fait quinze fois cinq cents ; et le Saint, béni soit-Il, est au-dessus de tout.

כנגדן תקנו חכמי האמת בישתבח ט"ו שבחים שיש בו ובאחרונה אנו אומרים לשמך הגדול. וכנגדם תקנו ט"ו שבחים באמת ויציב שכל השבח ההוא נקשר בווי"ן חוץ ממלת אמת שהיא בראש והוא שמו של הקב"ה כענין שנאמר (ירמיהו י׳:י׳) וה' אלהים אמת. כנגדן אמר דוד ט"ו שבחים להקב"ה (דברי הימים א כ״ט:י״א) לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל.

En regard d’elles les Sages de vérité instituèrent quinze louanges dans « Yishtabach » qui s’y trouvent, et à la fin nous disons « Ton grand Nom » ; et en regard d’elles ils instituèrent quinze louanges dans « Emet ve-yatsiv », car toute cette louange est reliée par des vav, sauf le mot « emet » qui est au début, et c’est le nom du Saint, béni soit-Il, comme il est dit (Jérémie 10,10) « et l’Éternel Dieu est vérité ». En regard d’elles David dit quinze louanges au Saint, béni soit-Il (1 Chroniques 29,11) « à Toi, Éternel, la grandeur, la force, la splendeur, l’éternité et la majesté, car tout ce qui est dans les cieux et sur la terre est à Toi ; à Toi, Éternel, le royaume, et Tu t’élèves comme chef sur tout ; et la richesse et la gloire sont devant Toi, et Tu domines sur tout, et dans Ta main sont la puissance et la force, et dans Ta main de grandir et de fortifier tout ».

וכנגדן הזכיר ט"ו פעמים שיר המעלות וכנגדן מצינו ט"ו תיבות בפסוק (דברים כ"ו) את ה' האמרת וגו', וכנגדן ט"ו תיבות בברכת כהנים.

Et en regard d’elles il mentionna quinze fois « Cantique des degrés (shir ha-ma‘alot) » ; et en regard d’elles nous trouvons quinze mots dans le verset (Deutéronome 26,17) « tu as fait dire à l’Éternel, etc. » ; et en regard d’elles quinze mots dans la bénédiction des prêtres.

ועשו לי מקדש. קרא המשכן מקדש על שם שהוא מקודש בשריית השכינה. ויתכן לומר לפי שהוא דוגמת ביהמ"ק של מעלה. ובמדרש ועשו לי אמר להם הקב"ה לישראל אתם צאני ואני רועה, אתם צאני שנאמר (יחזקאל ל״ד:י״ז) ואתנה צאני, ואני רועה דכתיב (תהילים פ׳:ב׳) רועה ישראל האזינה, עשו דיר לרועה שיבא וירעה אתכם. אתם כרם שנאמר (ישעיהו ה׳:ז׳) כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואני שומר שנאמר (תהילים קכ״א:ד׳) הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל עשו סוכה לשומר שיבא וישמור אתכם.

« Et ils Me feront un sanctuaire (miqdash) » (Exode 25,8). Il appela le Tabernacle « miqdash » parce qu’il est sanctifié par la résidence de la Shekhina. Et on peut dire que c’est parce qu’il est semblable au Temple d’en haut. Et dans le Midrash : « et ils Me feront » : le Saint, béni soit-Il, dit à Israël : vous êtes Mon petit bétail et Je suis le berger ; vous êtes Mon petit bétail, comme il est dit (Ézéchiel 34,17) « et vous, Mon petit bétail » ; et Je suis le berger, comme il est écrit (Psaumes 80,2) « berger d’Israël, prête l’oreille » : faites un enclos pour le berger afin qu’il vienne et vous fasse paître. Vous êtes la vigne, comme il est dit (Isaïe 5,7) « car la vigne de l’Éternel des armées, c’est la maison d’Israël » ; et Je suis le gardien, comme il est dit (Psaumes 121,4) « voici, il ne sommeille ni ne dort, le gardien d’Israël » : faites une soucca pour le gardien afin qu’il vienne et vous garde.

אתם בני ואני אביכם, אתם בני שנאמר (דברים י״ד:א׳) בנים אתם לה' אלהיכם ואני אביכם שנאמר (ירמיהו ל״א:ט׳) כי הייתי לישראל לאב. כבוד לבנים כשהן אצל אביהם וכבוד לאב כשהוא אצל בניו, וכן הוא אומר (משלי י״ז:ו׳) עטרת זקנים בני בנים ותפארת בנים אבותם עשו בית לאב שיבא וישרה ביניכם הה"ד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כענין שכתוב (שמות כ״ט:מ״ה) ושכנתי בתוך בני ישראל קרי ביה ושכינתי.

Vous êtes Mes fils et Je suis votre père : vous êtes Mes fils, comme il est dit (Deutéronome 14,1) « vous êtes les fils de l’Éternel votre Dieu », et Je suis votre père, comme il est dit (Jérémie 31,9) « car Je suis devenu un père pour Israël ». Honneur pour les fils quand ils sont auprès de leur père, et honneur pour le père quand il est auprès de ses fils, et ainsi il dit (Proverbes 17,6) « couronne des vieillards, les fils des fils, et ornement des fils, leurs pères » : faites une maison pour le père afin qu’il vienne et réside parmi vous ; c’est ce qui est dit « et ils Me feront un sanctuaire, et Je demeurerai parmi eux », comme il est écrit (Exode 29,45) « et Je demeurerai au milieu des fils d’Israël » : lis-le « ve-shekhinati » (et Ma Shekhina).

ויש במלת ושכנתי רמז למנין השנים שעמד בית ראשון ובית שני, בית ראשון עמד ת"י שנים כמנין לשכנ"י בתוכם, וזהו ושכנתי ושכן ת"י, ובית שני עמד ת"כ שנים וזה ושכנתי ושני ת"כ וזהו מבואר.

Et il y a dans le mot « ve-shakhanti » une allusion au nombre des années pendant lesquelles le premier Temple et le second Temple subsistèrent : le premier Temple subsista quatre cent dix ans, comme la valeur de « lishkheni » (pour demeurer) dans « pour demeurer parmi eux » ; c’est « ve-shakhanti » = « ve-shakhan » (et il demeura) plus tav-yod (quatre cent dix) ; et le second Temple subsista quatre cent vingt ans, et c’est « ve-shakhanti » = « ve-shni » plus tav-kaf (quatre cent vingt) ; et cela est clair.

את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו. ידוע כי המשכן וכליו הכל ציורים גופניים להתבונן מהם ציורים עליונים שהם דוגמא להם, ומכלל הענינים הנפלאים הנכללים בו הוא מה שתמצא המשכן על ג' חלקים, לפנים מהפרוכת חוץ לפרוכת שהוא אהל מועד חצר המשכן כנגד המציאות שנחלק לג' חלקים עולם המלאכים עולם הגלגלים עולם השפלים. וכן מצינו האדם שהוא עקר הכל שהוא דוגמת המציאות בג' חלקיו ונקרא עולם קטן והוא נחלק לשלשה חלקים עולם הדבור ועולם החיות ועולם הטבע.

« Le modèle du Tabernacle et le modèle de tous ses ustensiles » (Exode 25,9). Il est connu que le Tabernacle et ses ustensiles sont tous des figures corporelles, afin de contempler à partir d’elles des figures supérieures dont elles sont le modèle ; et parmi les affaires merveilleuses qui y sont incluses, il y a que tu trouves le Tabernacle en trois parties : à l’intérieur du voile, à l’extérieur du voile qui est la Tente de réunion, et le parvis du Tabernacle, en regard de l’existence qui se divise en trois parties : le monde des anges, le monde des sphères, le monde inférieur. Et de même nous trouvons l’homme, qui est l’essentiel de tout, qui est le modèle de l’existence en ses trois parties, et qui est appelé « petit monde » (‘olam qatan) ; et il se divise en trois parties : le monde de la parole, le monde de la vie et le monde de la nature.

החלק הראשון שבמשכן לפנים מהפרוכת ושם הארון והלוחות והכרובים שהם כלים פנימיים נעלמים והם המרכבה לשם יתעלה כמו שכתוב (יחזקאל י׳:י״ט) וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה, וכתיב (תהילים פ׳:ב׳) יושב הכרובים וזהו כנגד עולם המלאכים שהן צורות נפרדות נעלמות והם שכלים נפרדים מרכבה וכסא להקב"ה, וכנגדן באדם עולם הדבור והוא הראש שהוא משכן החכמה ושם השכל שופע על המוח כי הצדיק השלם מרכבה להקב"ה וכמו שהיו אבות העולם, ושכינה שורה עליו במצות תפילין שבראשו ובזרועו כנגד המוח והלב שהם כנגד שני הכרובים,

La première partie dans le Tabernacle est à l’intérieur du voile, et là se trouvent l’arche, les tables et les chérubins, qui sont les ustensiles intérieurs, cachés, et sont le char (merkava) pour le Nom, élevé soit-Il, comme il est écrit (Ézéchiel 10,19) « et la gloire du Dieu d’Israël était sur eux, en haut » et il est écrit (Psaumes 80,2) « Celui qui siège sur les chérubins » ; et cela correspond au monde des anges, qui sont des formes séparées, cachées, et sont des intellects séparés, char et trône pour le Saint, béni soit-Il ; et en regard d’eux, chez l’homme : le monde de la parole, qui est la tête, qui est le Tabernacle de la sagesse, et là l’intellect se déverse sur le cerveau, car le juste parfait est un char pour le Saint, béni soit-Il, comme furent les patriarches du monde ; et la Shekhina réside sur lui par le commandement des tefillin qui sont sur sa tête et sur son bras, en regard du cerveau et du cœur, qui correspondent aux deux chérubins,

ומכאן תוכל להתבונן דוגמת המניח תפילין וכמה גדול כחו, החלק השני מחוץ לפרוכת הוא אהל מועד ושם השלחן והמנורה ומזבח הקטרת שהן כלים נכבדים פנימיים לא כמעלת פנימיות הראשונים והם כנגד עולם הגלגלים שהן נמצאים נכבדים מספרים כבוד אל והעולם מתקיים בתנועתם, וכנגדן באדם עולם החיות והוא הלב שהוא מהאברים הפנימיים שכל החיות תלוי בו וכל הגוף מתקיים בתנועתו, החלק השלישי חצר המשכן בו היה מזבח הנחשת והוא מזבח העולה אשר עליו מקריבים הקרבנות ושם בעלי חיים מקבלין הפסד והוא כנגד עולם השפל הזה שהוא בעל הויה והפסד וכנגדן באדם עולם הטבע והוא מהטבור ולמטה כי משם באה ההויה והוא ראשית הפסד הגוף כי ההפסד הוא סבת ההויה שאם לא נמצא הפסד בעולם לא היתה מצטרכת הויה,

et de là tu peux contempler la ressemblance de celui qui met les tefillin et combien grande est sa force. La deuxième partie, à l’extérieur du voile, est la Tente de réunion, et là se trouvent la table, le chandelier et l’autel de l’encens, qui sont des ustensiles honorés, intérieurs, mais pas au degré de l’intériorité des premiers ; et ils correspondent au monde des sphères, qui sont des existants honorés qui racontent la gloire de Dieu, et le monde subsiste par leur mouvement ; et en regard d’elles, chez l’homme : le monde de la vie, qui est le cœur, qui est parmi les organes intérieurs, car toute la vie dépend de lui et tout le corps subsiste par son mouvement. La troisième partie, le parvis du Tabernacle, où se trouvait l’autel de cuivre, qui est l’autel de l’holocauste sur lequel on offre les sacrifices, et là les êtres vivants subissent la perte (hefsed) ; et elle correspond à ce monde inférieur qui est soumis à la génération et à la corruption (havaya ve-hefsed) ; et en regard d’elles, chez l’homme : le monde de la nature, qui est depuis le nombril vers le bas, car de là vient la génération (havaya), et c’est le commencement de la corruption du corps, car la corruption est la cause de la génération, car s’il n’y avait pas de corruption dans le monde, il n’y aurait pas besoin de génération,

הא למדת שהמשכן על ג' חלקים כנגד ג' חלקי המציאות שעליהם אמר דוד ע"ה (תהילים ק״ג:כ׳) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח ברכו ה' כל צבאיו ברכו ה' כל מעשיו. וכן שלמה בנו אחז הדרך הזה ורמז בג' פסוקים זה אחר זה, בפסוק א' (שיר השירים ה׳:י״ד) לחייו כערוגת הבשם, השני (שם) ידיו גלילי זהב, השלישי (שם) שוקיו עמודי שש, וכבר בארתי בענין הסולם.

voici donc que tu as appris que le Tabernacle est en trois parties, en regard des trois parties de l’existence, dont David, paix sur lui, dit (Psaumes 103,20-22) « bénissez l’Éternel, ses anges, puissants en force… bénissez l’Éternel, toutes Ses armées… bénissez l’Éternel, toutes Ses œuvres ». Et de même son fils Shelomo suivit cette voie et fit allusion dans trois versets l’un après l’autre : dans un verset (Cantique des cantiques 5,13) « ses joues sont comme un parterre d’aromates », dans le deuxième (5,14) « ses mains sont des cylindres d’or », dans le troisième (5,15) « ses jambes sont des colonnes de marbre » ; et j’ai déjà expliqué cela à propos de l’échelle.

ובמדרש את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו מלמד שהראה הקב"ה למשה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה אש אדומה אמר לו ככל אשר אני מראה אותך וגו', אמר לו משה כו', משל למה הדבר דומה למלך שיש לו לבוש מרגליטון אמר לאחד מעבדיו עשה לי כזה, אמר לו אדוני המלך ומנין יש לי לבוש מרגליטון, כך אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם ומנין יש לי אש ירוקה אש שחורה אש לבנה אש אדומה, אמר לו אתה בסמניך ואני בכבודי, ולא עוד אלא שאם עושה אתה שלמעלן למטן אני מניח סנקליטון שלי ויורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטה, מה למעלה שרפים עומדים אף למטה עצי שיטים עומדים, מה למעלה כוכבים אף למטה כוכבים, אמר רבי חייא מלמד שהיו קרסי זהב נראים במשכן ככוכבים הנראים ברקיע.

Et dans le Midrash : « le modèle du Tabernacle et le modèle de tous ses ustensiles » : cela enseigne que le Saint, béni soit-Il, fit voir à Moshé du feu vert, du feu noir, du feu blanc, du feu rouge ; Il lui dit : « selon tout ce que Je te fais voir, etc. » ; Moshé lui dit, etc. : parabole : à quoi cela ressemble-t-il ? À un roi qui a un vêtement de margaliton et dit à l’un de ses serviteurs : fais-m’en un pareil ; il lui dit : mon seigneur le roi, où trouverais-je un vêtement de margaliton ? Ainsi dit Moshé devant le Saint, béni soit-Il : Maître du monde, d’où ai-je du feu vert, du feu noir, du feu blanc, du feu rouge ? Il lui dit : toi, avec tes matières (simanekha), et Moi avec Ma gloire ; et non seulement cela, mais si tu fais ce qui est d’en haut ici-bas, Je laisserai Mon sénat (senqliton) et Je descendrai et Je restreindrai Ma Shekhina parmi vous en bas : comme en haut se tiennent les séraphins, ainsi en bas se tiennent les bois d’acacia ; comme en haut il y a des étoiles, ainsi en bas il y a des étoiles. Rabbi ‘Hiyya dit : cela enseigne que les agrafes d’or apparaissaient dans le Tabernacle comme les étoiles qui apparaissent dans le firmament.

ועשו ארון עצי שטים. בכל הכלים נאמר ועשית, ועשית כפרת, ועשית שלחן, ועשית מנורת, וכאן כתיב ועשו ודרשו רז"ל בזה א"ר יהודה בר שלום אמר הקב"ה יבואו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו הכל בתורה והעסק הזה הוא שיתנדבו כלן.

« Et ils feront une arche de bois d’acacia » (Exode 25,10). À propos de tous les ustensiles il est dit « et tu feras » : « et tu feras un couvercle », « et tu feras une table », « et tu feras un chandelier » ; et ici il est écrit « et ils feront » ; et nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent à ce sujet : Rabbi Yehouda bar Shalom dit : le Saint, béni soit-Il, dit : que tous viennent et s’occupent de l’arche, afin que tous méritent la Torah ; et cette participation consiste à ce que tous apportent leur contribution volontaire.

וע"ד הפשט היה הארון כמין תיבה מיוחדת להצניע בתוכה לוחות העדות, ומפני שהתורה היא ראשית לכך קדם הארון לשאר הכלים. ומה שנקרא ארון מלשון אורה על שהתורה שבתוכו נקראת אור. ומה שהזכיר ואמה וחצי קומתו אמה של תורה בת ששה טפחים נמצא קומתו של ארון תשעה טפחים, והכפרת שבאה הקבלה לרז"ל שיהיה עביו טפח מגזרה שוה של פני פני היה משלימו לעשרה. וכן מצינו מספר עשרה רמוז בשלחן גם כן כי גם בו הזכיר הכתוב ואמה וחצי קומתו והיה תשעה טפחים ומסגרת טפח היה משלימו לעשרה.

Et selon le sens simple (peshat), l’arche était comme une caisse particulière pour y cacher les tables du Témoignage ; et parce que la Torah est le commencement, l’arche précéda les autres ustensiles. Et elle est appelée « aron » de la racine de « ora » (lumière), parce que la Torah qui est en elle est appelée lumière. Et ce qu’il mentionna « et une coudée et demie sa hauteur » : la coudée de la Torah est de six palmes, ce qui fait que la hauteur de l’arche était de neuf palmes, et le couvercle (kapporet), dont la tradition est venue à nos Sages qu’il était épais d’une palme, d’après l’analogie verbale (gezera shava) de « pnei » et « pnei », complétait à dix. Et de même nous trouvons le nombre dix évoqué dans la table aussi, car là aussi l’Écriture mentionna « et une coudée et demie sa hauteur », cela faisait neuf palmes, et le cadre d’une palme complétait à dix.

וכן במנורה כתיב (שמות כ״ה:ל״א) תיעשה המנורה ביו"ד, ולכך עשה שלמה עשר מנורות שאין הכוונה שתצוה התורה מנורה א' ושיבא שלמה ויעשה מהם עשר וכן עשרה שלחנות ועשרה כיורים ונמצא עובר על בל תוסיף, אבל הקב"ה מודיע למשה בהר כי כשיבנו ביהמ"ק יעשו עשרה, והיו הדברים קבלה בידם. עד שהגיע בנין בית המקדש ועשה שלמה כאשר היתה קבלה בידם.

Et de même pour le chandelier il est écrit (Exode 25,31) « le chandelier sera fait » avec le yod (pour « ti‘aseh »), et c’est pourquoi Shelomo fit dix chandeliers, car l’intention n’est pas que la Torah ordonne un seul chandelier et que Shelomo vienne en faire dix, et de même dix tables et dix bassins, de sorte qu’il transgresserait « tu n’ajouteras pas » ; mais le Saint, béni soit-Il, fit connaître à Moshé sur la montagne que lorsqu’ils bâtiront le Temple, ils en feront dix, et les paroles étaient une tradition entre leurs mains, jusqu’à ce que vienne la construction du Temple et que Shelomo fasse comme il y avait tradition entre leurs mains.

ועוד יש במנורה רמז למספר עשרה שבעה קנים וכפתור וגביע ופרח הרי עשרה, וכן במשכן הזכיר ואת המשכן תעשה עשר יריעות, גם גבהו של משכן עשר אמות כגובה הקרשים שנאמר עשר אמות אורך הקרש, גם במזבח העולה מצינו מספר עשרה, והוא שכתוב חמש אמות אורך וחמש אמות רחב הרי עשר אמות שהיה המזבח בין אורך ורוחב ועוד שהיה גבהו של מזבח עשר אמות כאשר אבאר בסוף הפרשה, ונמצא למד כי מספר עשרה רשום בכל כלי המשכן.

Et il y a encore dans le chandelier une allusion au nombre dix : sept branches, une pomme, une coupe et une fleur, cela fait dix ; et de même dans le Tabernacle il mentionna (Exode 26,1) « et le Tabernacle, tu feras dix tapis » ; la hauteur du Tabernacle aussi était de dix coudées, comme la hauteur des planches, comme il est dit (Exode 26,16) « dix coudées la longueur de la planche » ; dans l’autel de l’holocauste aussi nous trouvons le nombre dix, et c’est ce qui est écrit : cinq coudées de longueur et cinq coudées de largeur, cela fait dix coudées que l’autel avait en longueur et largeur, et de plus la hauteur de l’autel était de dix coudées, comme je l’expliquerai à la fin de la section ; il en résulte que le nombre dix est inscrit dans tous les ustensiles du Tabernacle.

וע"ד המדרש יש בו רמז ועדות לדרך הקבלה ועשו ארון חביב מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה שנאמר (שמות ט״ו:י״ז) מכון לשבתך פעלת ה' למדך שהמקדש כנגד כסא הכבוד, ושני כרובים חביבים הם כנגד שמים וארץ שהיה בהם מושבו של הקב"ה והמשכן כלו לא נעשה אלא בשביל הארון בלבד שהשכינה שרויה בתוכו וכל הנסים שנעשו לישראל היו נעשים בארון שהשכינה שרויה בתוכו, וכתיב (במדבר י׳:ל״ג) וארון ברית ה' נוסע לפניהם והיה הורג נחשים ועקרבים והורג כל שונאיהם של ישראל, אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זמרא שני ניצוצות היו יוצאין מבין שני בדי הארון והורגין נחשים ועקרבים ושורפים את הקוצים והיה העשן עולה ומתמר וכל העולם מתבשם מן הריח והאומות אומרין (שיר השירים ג׳:ו׳) מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן מקוטרת מור ולבונה מכל אבקת רוכל ע"כ במדרש.

Et selon le Midrash, il y a là une allusion et un témoignage pour la voie de la Kabbale : « et ils feront une arche » : l’ouvrage de l’arche est chéri, comme le trône de Gloire d’en haut, comme il est dit (Exode 15,17) « le lieu que Tu as préparé pour Ta demeure, Éternel » : cela t’enseigne que le Sanctuaire correspond au trône de Gloire ; et les deux chérubins sont chéris, en regard du ciel et de la terre, où était le siège du Saint, béni soit-Il ; et tout le Tabernacle ne fut fait que pour l’arche seule, parce que la Shekhina y réside, et tous les miracles qui furent faits pour Israël étaient faits par l’arche où la Shekhina réside, et il est écrit (Nombres 10,33) « et l’arche de l’alliance de l’Éternel allait devant eux », et elle tuait les serpents et les scorpions et tuait tous les ennemis d’Israël. Rabbi Eleazar fils de Pedat dit au nom de Rabbi Yose fils de Zimra : deux étincelles sortaient d’entre les deux barres de l’arche et tuaient les serpents et les scorpions et brûlaient les épines, et la fumée montait en colonne, et tout le monde se parfumait de l’odeur, et les nations disaient (Cantique des cantiques 3,6) « qui est celle-ci qui monte du désert comme des colonnes de fumée, parfumée de myrrhe et d’encens, de toutes les poudres du marchand ? » ; jusqu’ici, dans le Midrash.

ויש לפרש עוד ועשו ארון עצי שטים אלו המסייעין לעוסקי תורה, וצפית אותו זהב טהור על שם שהקב"ה עתיד לעשות צל לשניהם יחד לעוסקי תורה ולמסייעי אותם שנאמר (קהלת ז׳:י״ב) כי בצל החכמה בצל הכסף, וכתיב (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה, ללומדיה לא נאמר אלא למחזיקים בה ק"ו ללומדיה, והבאת את הבדים בטבעות אלו ההמון שחייבין להעמיד ולהחזיק לומדי התורה כשם שהיו הבדים מעמידין את הארון, זהו לשאת את הארון בהם כי מאחר שהוא עוסק בתורה הוא מתנשא בשבילם כמו שדרשו רז"ל גדלוהו משל אחיו, ודומה לזה דרשו רז"ל יבעון רחמי אתכליא על עליא שאלמלא עליא לא מתקיימין אתכליא, והמשל הזה לומר כי אין הכוונה בנטיעת הגפן אלא לצורך הפרי שהוא האשכול והוא העיקר ולא העלה, ואמנם העלים צורך גדול להגין מרבוי החום והקור ומתוקף הרוחות ושאר המקרים, ודרשו רז"ל כל האמות שבארון היו שבורות מכאן לתלמיד חכם שיהא נכנע ולבו נשבר בקרבו.

Et on peut encore expliquer « et ils feront une arche de bois d’acacia » : ce sont ceux qui soutiennent ceux qui s’occupent de Torah ; « et tu la recouvriras d’or pur » : parce que le Saint, béni soit-Il, fera à l’avenir une ombre pour les deux ensemble, pour ceux qui s’occupent de Torah et pour ceux qui les soutiennent, comme il est dit (Ecclésiaste 7,12) « car à l’ombre de la sagesse, à l’ombre de l’argent » ; et il est écrit (Proverbes 3,18) « c’est un arbre de vie pour ceux qui s’y attachent » ; pour ceux qui l’étudient, il n’est pas dit, mais pour ceux qui s’y attachent : à plus forte raison pour ceux qui l’étudient. « Et tu feras entrer les barres dans les anneaux » : ce sont les masses, qui sont tenues de soutenir et de maintenir ceux qui étudient la Torah, de même que les barres maintenaient l’arche ; c’est « pour porter l’arche avec elles », car puisqu’il s’occupe de Torah, il est élevé à cause d’eux, comme l’interprétèrent nos Sages, de mémoire bénie : « faites-le grandir aux frais de ses frères » ; et semblable à cela nos Sages interprétèrent : « que les grappes prient pour les feuilles, car sans les feuilles les grappes ne subsistent pas » (yiv‘ou rahamei atkhalei ‘al ‘alei) ; et cette parabole veut dire que l’intention n’est pas dans la plantation de la vigne pour les feuilles mais pour le fruit, qui est la grappe, et c’est l’essentiel et non la feuille ; mais les feuilles sont un grand besoin pour protéger de l’excès de chaleur et de froid, de la force des vents et des autres accidents. Et nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent : toutes les mesures de l’arche comportaient une fraction de coudée ; de là, que le disciple des sages doit être humble et que son cœur doit être brisé au-dedans de lui.

וע"ד השכל ועשו ארון, יתכן לפרש ענין הארון שבו לוחות הברית והכפורת אשר עליו עם שני כרוביו שהוא רומז לשלשה דברים שיש באדם, הגוף, והנפש, והשכל, וירמוז לתכלית הגמול הטוב והשכר העצום אשר להם בידיעת התורה, כי הארון היה מעצי שטים שבמדבר רמז לגוף האדם, וארבע טבעות שבארון כנגד ארבע יסודות שבגוף האדם שהן מעמידין ונושאים אותו, ושני בריחים בטבעות כנגד שני חוטין שבגוף האדם מראשו ועד רגליו והם השדרה וחוט אחד קרוב לצדו, שני לוחות הברית שבו כנגד שני אברים מיוחדים שבגוף האדם אשר בהם יקבל חכמת התורה והם המוח והלב, ושני הכרובים רמז לנפש ולשכל האחד זכר והאחד נקבה כי הנפש והשכל בדמיון זכר ונקבה זה פועל וזה מקבל.

Et selon l’intellect (derekh ha-sekhel) : « et ils feront une arche » : on peut expliquer l’affaire de l’arche, dans laquelle se trouvent les tables de l’alliance, avec le couvercle qui est sur elle et ses deux chérubins, comme une allusion à trois choses qui sont dans l’homme : le corps, l’âme (nefesh) et l’intellect (sekhel), et elle fait allusion au but de la bonne rétribution et de la grande récompense qui leur reviennent par la connaissance de la Torah. Car l’arche était en bois d’acacia du désert, allusion au corps de l’homme ; et les quatre anneaux qui sont à l’arche correspondent aux quatre éléments qui sont dans le corps de l’homme, qui le maintiennent et le portent ; et les deux barres dans les anneaux correspondent aux deux cordons qui sont dans le corps de l’homme, de sa tête à ses pieds : ce sont la colonne vertébrale et un cordon proche de son côté ; les deux tables de l’alliance qui sont en elle correspondent aux deux organes particuliers dans le corps de l’homme par lesquels il reçoit la sagesse de la Torah : le cerveau et le cœur ; et les deux chérubins font allusion à l’âme et à l’intellect, l’un mâle et l’autre femelle, car l’âme et l’intellect sont à l’image du mâle et de la femelle : l’un agit et l’autre reçoit.

וכבר ידעת כי הזכר הוא העקר והוא מאמר שלמה ע"ה (משלי י״ט:ב׳) גם בלא דעת נפש לא טוב, באר כי אין שלמות לנפש מבלעדי השכל ואין צריך לומר ביצירה התחתונה בעולם השפל כי גם בעולם האמצעי הוא עולם הגלגלים יש זכר ונקבה והם השמש והירח שבעולם האמצעי, ולכך נמשלו בתורה בחלומו של יוסף לזכר ולנקבה שבשפלים, גם השמש והירח שבעולם האמצעי הוא דוגמא לזכר ולנקבה אשר בעולם העליון כלומר פועל ומקבל, והיו הכרובים מקשה לפי שהכוונה בנפש שתשוב שכלית אלהית והיו שניהם לקוחים ונאצלים מזהב הכפורת עצמה, הכפורת רמז לכסא הכבוד כי שם שורש החכמה, וכפורת מלשון כפרה ותשובתה לשרשה א"א מבלתי הכפרה ומבלתי ידיעת התורה שהיא משיבת נפש לשרשה.

Et tu sais déjà que le mâle est l’essentiel, et c’est la parole de Shelomo, paix sur lui (Proverbes 19,2) « même sans connaissance, l’âme n’est pas bonne » ; il explique qu’il n’y a pas de perfection pour l’âme sans l’intellect ; et il n’est pas besoin de dire dans la formation inférieure du monde inférieur, car dans le monde intermédiaire aussi, qui est le monde des sphères, il y a mâle et femelle, et ce sont le soleil et la lune du monde intermédiaire ; c’est pourquoi ils sont comparés, dans le rêve de Yossef, dans la Torah, au mâle et à la femelle des êtres inférieurs ; et le soleil et la lune du monde intermédiaire sont aussi un modèle pour le mâle et la femelle qui sont dans le monde supérieur, c’est-à-dire l’agent et le récepteur. Et les chérubins étaient d’une seule pièce martelée (miqshah) parce que l’intention, pour l’âme, est qu’elle revienne intellectuelle et divine, et tous deux sont pris et émanés de l’or du couvercle lui-même ; le couvercle (kapporet) fait allusion au trône de Gloire, car là est la racine de la sagesse, et « kapporet » vient de « kappara » (expiation) : son retour à sa racine est impossible sans l’expiation et sans la connaissance de la Torah, qui ramène l’âme à sa racine.

והעולה לך מזה כי עם ידיעת התורה שבארון הנפש והשכל לקוחים ונאצלים מכסא הכבוד מתעלין למעלה וחוזרים לשרשם, ומזה אמר הכתוב סוככים בכנפיהם על הכפורת לרמוז כי שם שרשה, ואמר פורשי כנפים למעלה על שם שמתעלים למעלה למעלה.

Et ce qui en résulte pour toi, c’est qu’avec la connaissance de la Torah qui est dans l’arche, l’âme et l’intellect, pris et émanés du trône de Gloire, s’élèvent en haut et reviennent à leur racine ; et de cela l’Écriture dit (Exode 25,20) « abritant de leurs ailes le couvercle » pour faire allusion à ce que là est sa racine ; et elle dit « les ailes étendues vers le haut » en raison de ce qu’ils s’élèvent toujours plus haut.

ועוד אפשר לפרש כי הארון ירמוז לגן, ושני לוחות שבו, הלוח האחד יש מצות שכליות, והלוח השני מצות גופניות כנגד עץ החיים ועץ הדעת, וכפרת רמז לערבות הוא הרקיע העליון הזך המכסה כל שאר רקיעים, והכרובים שעל הכפורת רמז למלאכים שלמעלה מערבות שהנבואה יוצאה מביניהם לכל שאר הנביאים, והיו פורשין כנפים למעלה לקבל שפע מאת הבורא יתברך שנבואתו של משה בלא אמצעי ובא לו הדבור ממנו לבין שני הכרובים.

Et on peut encore expliquer que l’arche fait allusion au Jardin (Gan), et les deux tables qu’elle contient : l’une contient les commandements intellectuels et l’autre les commandements corporels, en regard de l’arbre de vie et de l’arbre de la connaissance ; et le couvercle fait allusion à ‘Aravot, qui est le firmament supérieur et pur qui couvre tous les autres firmaments ; et les chérubins qui sont sur le couvercle font allusion aux anges qui sont au-dessus de ‘Aravot, de qui la prophétie sort vers tous les autres prophètes ; et ils avaient les ailes étendues vers le haut pour recevoir l’abondance de la part du Créateur, béni soit-Il, car la prophétie de Moshé était sans intermédiaire et la Parole lui venait de Lui, d’entre les deux chérubins.

וע"ד הקבלה ועשו ארון, הארון דוגמא לכסא הכבוד, וזהו שאמר ואת תבנית כל כליו שהראה הקב"ה תבנית כל כלי המשכן, שלכך היו פורשין על הארון בגד תכלת שהתכלת דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד, והוא שכתוב בפרשה במדבר סיני (במדבר ד ו) ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה, ולשון כליל תכלת שכלו היה דומה לתכלת של מעלה דוגמת מקום השכינה למעלה שכלו תכלת, ומפני שכסא הכבוד מיוחד מג' יסודות בג' מראות כמו שהזכרתי בפסוק ( שמות כ״ד:י׳) כמעשה לבנת הספיר לכך הוצרך בצלאל לעשות ג' ארונות, וזהו שדרשו רז"ל שלש ארונות עשה בצלאל שנים של זהב ואחד של עץ שקע של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ וצפה שפתותיו זהב שנאמר מבית ומחוץ תצפנו נמצא מצופה זהב מבית ומחוץ, והיו ג' ארונות ונראים ארון א' ולכך תמצא בפרשה זו של ארון כל אותיות אלפ"א בית"א חוץ מאות ג' שרצתה התורה להעלימה בכאן להעלמת יסודות הכסא שהם ג', ובצלאל רמז בחשבון ארונות שעשה, וכנגד ג' מראות שבכסא תמצא שלשה מראות בקשת ומפני זה נכתבה מלת קשת ג' פעמים בפרשת הברית של נח.

Et selon la Kabbale : « et ils feront une arche » : l’arche est un modèle du trône de Gloire, et c’est ce qu’il dit : « et le modèle de tous ses ustensiles » : le Saint, béni soit-Il, fit voir le modèle de tous les ustensiles du Tabernacle, car c’est pourquoi on étendait sur l’arche un vêtement d’azur (tekhelet), parce que l’azur ressemble au firmament et le firmament ressemble au trône de Gloire ; et c’est ce qui est écrit dans la section Bamidbar Sinaï (Nombres 4,6) « et ils étendront par-dessus un vêtement entièrement d’azur » ; et l’expression « kelil tekhelet » (entièrement d’azur) : car il était tout entier semblable à l’azur d’en haut, modèle du lieu de la Shekhina en haut, qui est tout entier azur ; et parce que le trône de Gloire est constitué de trois éléments en trois aspects, comme je l’ai mentionné au verset (Exode 24,10) « comme l’ouvrage d’un carreau de saphir », c’est pourquoi Betsalel eut besoin de faire trois arches ; et c’est ce qu’ont interprété nos Sages, de mémoire bénie : Betsalel fit trois arches, deux d’or et une de bois : celle de bois fut enfoncée dans celle d’or, et celle d’or dans celle de bois, et il recouvrit ses bords d’or, comme il est dit « du dedans et du dehors tu la recouvriras » ; il en résulte qu’elle était recouverte d’or du dedans et du dehors, et il y avait trois arches et elles paraissaient une seule arche. Et c’est pourquoi tu trouves dans cette section de l’arche toutes les lettres de l’alphabet sauf la lettre guimel, que la Torah voulut cacher ici pour cacher les éléments du trône, qui sont trois ; et Betsalel fit allusion dans le nombre d’arches qu’il fit ; et en regard des trois aspects du trône, tu trouves trois aspects dans l’arc-en-ciel (qeshet), et c’est pour cela que le mot « qeshet » est écrit trois fois dans la section de l’alliance de Noé.

ויש לך להתבונן בנפלאות הארון כי כשם שכסא הכבוד נושאות אותו החיות והוא נושא אותם שכן דרשו רבותינו ז"ל בפרקי ר' אליעזר והחיות נושאות את הכסא פירוש נושאות נראות כאלו נושאות והן נשאות ומזה אמר הפייטן חיות נראות כנושאות והכ"ף בשו"א, וכן הארון היה נושא הכהנים הנושאים אותו על כתפיהם, שכן דרשו רז"ל במסכת סוטה כשעברו ישראל את הירדן נשא ארון את נושאיו ועבר שנאמר (יהושע ד׳:י״א) ויהי כאשר תמו כל העם לעבור ויעבור ארון ה' והכהנים לפני העם, וכתיב (שם) נתקו כפות רגלי הכהנים אל החרבה וישובו מי הירדן למקומם,

Et tu dois contempler les merveilles de l’arche : de même que le trône de Gloire est porté par les hayyot et qu’il les porte — car ainsi l’interprétèrent nos Maîtres, de mémoire bénie, dans les Chapitres de Rabbi Eliézer : « et les hayyot portent le trône » : explication : « portent » signifie qu’elles paraissent porter, et elles sont portées ; et de là dit le poète liturgique : « hayyot nir’ot ke-nosot » (les hayyot paraissent comme portant), et le kaf avec un sheva — ainsi l’arche portait les prêtres qui la portaient sur leurs épaules, car ainsi l’interprétèrent nos Sages, de mémoire bénie, dans le traité Sotah : lorsque Israël traversèrent le Jourdain, l’arche porta ses porteurs et passa, comme il est dit (Josué 4,11) « et lorsque tout le peuple eut fini de passer, l’arche de l’Éternel passa, ainsi que les prêtres, devant le peuple » ; et il est écrit « les plantes des pieds des prêtres se détachèrent vers le sec » (Josué 4,18) et les eaux du Jourdain revinrent à leur place,

פירוש נתקו לאחוריהם אל השפה שהיו עומדים שם ומיד שבו מי הירדן למקומם, ואם כן היאך עבר הארון, אלא שמע מינה נשא הארון את נושאיו ועבר את הירדן זהו לשון ויעבור ארון ה' והכהנים ולא אמר ויעברו, וכשם שהכסא נושאים אותו ארבע חיות כך הארון היו נושאים אותו ארבעה בני אדם, שכן תמצא בפרק שתי הלחם כשנושאים ארון על כתפיהם פנים כנגד פנים ואחוריהם לחוץ ובדיו מונחים לרחבו של ארון וארבעה היו נושאין אותו שנים מצד זה ושנים מצד זה ע"כ.

explication : « se détachèrent » en arrière vers la rive où ils se tenaient, et aussitôt les eaux du Jourdain revinrent à leur place ; et s’il en est ainsi, comment l’arche passa-t-elle ? Apprends donc que l’arche porta ses porteurs et traversa le Jourdain ; c’est le sens de « et l’arche de l’Éternel passa, ainsi que les prêtres », et il n’a pas dit « et ils passèrent ». Et de même que le trône est porté par quatre hayyot, de même l’arche était portée par quatre hommes, car ainsi tu trouves dans le chapitre « Shtei ha-lehem » : lorsqu’on porte l’arche sur les épaules, face contre face, leur dos tourné vers l’extérieur, ses barres placées dans sa largeur, quatre la portaient, deux de ce côté et deux de l’autre côté ; jusqu’ici.

וכשם שהיו יוצאים מבין שני בדי הארון ניצוצות של אש וכמו שהזכירו במדרש כן מתוך זהרורי כסא הכבוד הצח והנורא נמצא מציאות החשמל אשר ממנו שפע חיות הקדש והחשמל והחיות מקיפין את הכסא, ובענין הכרובים אגלה לך קצת סודו של חשמל, ומה שנקרא הארון בשם ארון על שם האורה ועל שם שהוא כולל הכח הגדול הנקרא נורא שהוא נחבא בתוכו וכענין שכתוב (שמות ל״ד:י׳) את מעשה ה' כי נורא הוא, וכן מצינו שהארון נקרא אדון כל הארץ שנאמר (יהושע ג׳:י״א) ארון הברית אדון כל הארץ, כי השכינה דבקה בתורה ותמצא בדברי הימים (דברי הימים ב ו׳:מ״א) אתה וארון עזיך מלא ביו"ד, *) (לפנינו בכל הספרים חסר יו"ד כמשפטו,) ומה שנקרא ארון העדות לפי שהיא עדות לשכינה ששורה בישראל בשלא היה הארון מן המדה, והוא שדרשו רז"ל מקום ארון אינו מן המדה, והכוונה לומר שלא היה מחזיק מקום כלל כי בנס היה עומד, וכן הכבוד אין יודעים מקומו ומזה אומרים המלאכים ברוך כבוד ה' ממקומו כך דרשו בפסיקתא.

Et de même que des étincelles de feu sortaient d’entre les deux barres de l’arche, comme ils l’ont mentionné dans le Midrash, de même c’est des lueurs du trône de Gloire, pur et redoutable, que provient l’existence du ‘hashmal, d’où vient l’abondance des hayyot ha-qodesh ; et le ‘hashmal et les hayyot entourent le trône ; et à propos des chérubins je te dévoilerai un peu du secret du ‘hashmal. Et ce que l’arche est appelée « aron » vient de « ora » (lumière) et du fait qu’elle comprend la grande force appelée « nora » (redoutable) qui est cachée en elle, comme il est écrit (Exode 34,10) « car l’œuvre de l’Éternel est redoutable (nora) » ; et de même nous trouvons que l’arche est appelée « Seigneur de toute la terre » (adon kol ha-arets), comme il est dit (Josué 3,11) « l’arche de l’alliance, Seigneur de toute la terre », car la Shekhina est attachée à la Torah ; et tu trouves dans les Chroniques (2 Chroniques 6,41) « Toi et l’arche de Ta puissance », « l’arche » écrit ici avec un yod dans la leçon citée par l’auteur ; et ce qu’elle est appelée « arche du Témoignage » (aron ha-‘edout), c’est parce qu’elle est un témoignage de la Shekhina qui réside en Israël, du fait que l’arche n’était pas dans la mesure ; et c’est ce que nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent : « la place de l’arche n’est pas de la mesure », et l’intention est de dire qu’elle n’occupait aucune place du tout, car elle tenait par miracle ; et de même, la Gloire, on ne connaît pas son lieu, et de là les anges disent « bénie soit la gloire de l’Éternel de Son lieu » ; ainsi l’interprétèrent-ils dans la Pesiqta.

וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ תצפנו. דרשו רז"ל מכאן לתלמיד חכם שיהיה תוכו כברו כשם שהיה הארון שהיה זהב מבפנים ומבחוץ, ולזה רמז הכתוב באמרו (איוב כ״ט:י״ד) צדק לבשתי וילבשני פירוש מבפנים ומבחוץ. ודרשו רז"ל למה נמשלו דברי תורה לזכוכית שנאמר (שם כ"ח) לא יערכנה זהב וזכוכית, לומר לך מה זכוכית זך ומראה לך כל מה שבתוכו כך תלמיד חכם ראוי שיהיה תוכו כברו.

« Et tu la recouvriras d’or pur, du dedans et du dehors tu la recouvriras » (Exode 25,11). Nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent de là : le disciple des sages doit avoir son dedans comme son dehors, comme l’arche, qui était d’or au-dedans et au-dehors ; et l’Écriture y a fait allusion en disant (Job 29,14) « je me suis revêtu de justice et elle m’a revêtu », c’est-à-dire du dedans et du dehors. Et nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent : pourquoi les paroles de Torah sont-elles comparées au verre ? Comme il est dit (Job 28,17) « l’or et le verre ne l’égalent pas » ; pour te dire : de même que le verre est pur et te montre tout ce qui est à l’intérieur, ainsi le disciple des sages doit avoir son dedans comme son dehors.

ועשית עליו זר זהב סביב. בשלחן ומזבח הקטורת תמצא ועשית לו, וכאן בארון ועשית עליו, והטעם בזה כי השלחן רמז לכתר מלכות ומזבח הקטורת רמז לכתר כהונה, והמלכות והכהונה הם לאדם ירושה שאין המלכות בישראל אלא למי שהוא מזרע דוד ולא הכהונה אלא למי שהוא מזרע אהרן, וכענין שכתוב במלכות (דברים י״ז:כ׳) וכתב לו את משנה התורה וגו' למען יאריך ימים על ממלכתו, וכתיב בכהונה והיתה לו ולזרעו אחריו, אבל בארון שהוא רומז לתורה ואין התורה ירושה לאדם על כן כתוב ועשית עליו ולא אמר ועשית לו כי אינה ירושה לו כענין המלוכה והכהונה.

« Et tu feras sur elle une couronne d’or tout autour » (Exode 25,11). Pour la table et l’autel de l’encens tu trouves « et tu feras pour elle (lo) », et ici, pour l’arche, « et tu feras sur elle (‘alav) » ; et la raison en est que la table fait allusion à la couronne de la royauté et l’autel de l’encens à la couronne de la prêtrise, et la royauté et la prêtrise sont, pour l’homme, un héritage : il n’y a de royauté en Israël que pour celui qui est de la descendance de David, ni de prêtrise que pour celui qui est de la descendance d’Aharon ; et comme il est écrit à propos de la royauté (Deutéronome 17,18-20) « et il écrira pour lui (lo) une copie de cette Torah… afin que ses jours se prolongent sur son royaume », et il est écrit à propos de la prêtrise (Nombres 25,13) « et ce sera pour lui et pour sa descendance après lui » ; mais pour l’arche, qui fait allusion à la Torah, et la Torah n’est pas un héritage pour l’homme, il est donc écrit « et tu feras sur elle » et non « et tu feras pour elle », car elle n’est pas un héritage pour lui comme la royauté et la prêtrise.

ובמדרש ועשית עליו הזכיר בארון עליו מה שאין כן בשלחן ובמזבח, ללמדך שכתר תורה עליון הוא על הכל, זכה אדם לתורה כאלו זכה לכולן שנאמר זר זהב סביב. ונכתב זר בלא יו"ד ללמדך זכה אדם בתורה נעשית לו זר, לא זכה בתורה נעשית לו זר, דבר אחר זכה אדם בתורה שהוא לומד ומקיים הרי הוא זר זהב ואם לא זרה ממנו כלומר תסתלק ממנו ולא תתחבר עמו, לכך כתיב זר בלא יו"ד לשון זרה.

Et dans le Midrash : « et tu feras sur elle » : il mentionna pour l’arche « sur elle », ce qui n’est pas le cas pour la table et l’autel, pour t’enseigner que la couronne de la Torah est au-dessus de tout : celui qui a mérité la Torah, c’est comme s’il avait mérité toutes ; comme il est dit « une couronne d’or tout autour ». Et « zer » est écrit sans yod pour t’enseigner : l’homme mérite la Torah, elle devient pour lui une couronne (zer) ; il ne l’a pas méritée, elle devient pour lui étrangère (zar). Autre explication : l’homme a mérité la Torah, car il étudie et accomplit : voici qu’elle est une couronne d’or ; et sinon, elle lui sera « zara » (étrangère), c’est-à-dire qu’elle se retirera de lui et ne s’attachera pas à lui ; c’est pourquoi « zer » est écrit sans yod, dans le sens de « zara ».

ונתתה על ארבע פעמותיו. פירוש רש"י ז"ל פעמותיו כתרגומו זוויתיה כי היו הטבעות נתונות בזויות העליונות סמוך לכפורת. והנכון מה שפירש הרמב"ן ז"ל פעמותיו מלשון פסיעות כלשון (שיר השירים ז׳:ב׳) מה יפו פעמיך כי היו הטבעות נתונות בזויות התחתונות סמוך לשולי הארון כי דרך כבוד היה להגביה הארון למעלה ושיהיה נשא וגבוה מעל כתפות הכהנים לרמוז על דוגמתו שהוא רם ונשא גבוה ותלול למעלה.

« Et tu les placeras sur ses quatre pieds (pe‘amotav) » (Exode 25,12). Explication de Rashi, de mémoire bénie : « pe‘amotav », comme sa traduction (Onqelos) « zaviata » (ses angles) : car les anneaux étaient placés aux angles supérieurs, près du couvercle. Et le juste est ce qu’expliqua Ramban, de mémoire bénie : « pe‘amotav » de la langue de « pas » (pesi‘ot), comme (Cantique des cantiques 7,2) « que tes pas (pe‘ayikh) sont beaux » : car les anneaux étaient placés aux angles inférieurs, près du bas de l’arche, car c’était une manière d’honneur d’élever l’arche en haut, afin qu’elle soit portée et haute au-dessus des épaules des prêtres, pour faire allusion à son modèle, qui est élevé, porté, haut et dressé en haut.

לא יסורו ממנו. ודרשו ז"ל ביומא פרק בא לו שלא היו הבדים זזים מן הטבעות לעולם, וכל המוציא הבדים מן הטבעות עובר בלאו זה. ושם עוד והבאת את הבדים בטבעות, מלמד שהיו הבדים הולכים ובאים, יכול יהיו נשמטים מן הטבעות ת"ל לא יסורו ממנו, יכול לא היו זזין ממקומם ת"ל והבאת את הבדים בטבעות הא כיצד מתפרקין ואינן נשמטים, ופירש רש"י ז"ל שם כי היו הבדים דקים באמצעותם ולכך והבאת כלומר שהיו הולכים ובאים ועבים בראשיהם ולכך לא יסורו ממנו וזהו מתפרקין ואינם נשמטין.

« Ils ne s’en écarteront pas » (Exode 25,15). Et nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent dans Yoma, chapitre « Ba lo » : que les barres ne sortaient jamais des anneaux, et quiconque retire les barres des anneaux transgresse cette interdiction. Et là-même encore : « et tu feras entrer les barres dans les anneaux » : cela enseigne que les barres allaient et venaient ; on pourrait penser qu’elles étaient retirées des anneaux ; l’Écriture dit « ils ne s’en écarteront pas » ; on pourrait penser qu’elles ne bougeaient pas de leur place ; l’Écriture dit « et tu feras entrer les barres dans les anneaux » ; comment cela ? Elles se dégageaient mais ne se détachaient pas. Et Rashi, de mémoire bénie, expliqua là que les barres étaient minces en leur milieu, et c’est pourquoi « et tu feras entrer », c’est-à-dire qu’elles allaient et venaient, et épaisses à leurs extrémités, et c’est pourquoi « ils ne s’en écarteront pas » ; et c’est « elles se dégageaient mais ne se détachaient pas ».

ועשית שנים כרובים זהב. ע"ד הפשט הכרובים במקדש ובמשכן מופת ועדות למציאות מלאכים שכשם שנצטוינו באמונת מציאות השי"ת והוא עקר הראשון מעקרי התורה, וכענין שכתוב (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה' אלהיך כן נצטוינו שנאמין מציאות המלאכים והוא העקר השני לפי שהמלאכים הם המשפיעים כח השכל ומשימים הדבור בפי הנביאים במצות השי"ת שאלמלא כן אין נבואה ואם אין נבואה אין תורה, ומפני זה צוה הכתוב מעשה הכרובים להורות על מציאות המלאכים, ומה שהיו שנים ולא אחד כדי שלא תחשוב שהוא צורת האל הנעבד. ואם תאמר יש לך להסתפק בשתי רשויות אין זאת שהרי היו פורשים כנפים למעלה מקבלים שפע כח הבא להם מלמעלה, זהו דעת הרמב"ם ז"ל בענין הכרובים עם קצת לשונו.

« Et tu feras deux chérubins d’or » (Exode 25,18). Selon le sens simple (peshat), les chérubins dans le Sanctuaire et dans le Tabernacle sont un signe et un témoignage de l’existence des anges ; car de même que nous sommes commandés de croire en l’existence du Créateur, béni soit-Il, qui est le premier principe des principes de la Torah, et comme il est écrit (Exode 20,2) « Je suis l’Éternel ton Dieu », de même nous sommes commandés de croire en l’existence des anges, qui est le second principe, parce que les anges sont ceux qui répandent la force de l’intellect et mettent la parole dans la bouche des prophètes sur l’ordre du Créateur, béni soit-Il ; car sans cela il n’y a pas de prophétie, et s’il n’y a pas de prophétie, il n’y a pas de Torah ; et c’est pourquoi l’Écriture ordonna l’ouvrage des chérubins pour indiquer l’existence des anges ; et ils étaient deux et non un seul afin que tu ne penses pas que c’est la forme du Dieu adoré. Et si tu dis qu’il y a lieu d’envisager deux puissances souveraines (shtei reshuyot), il n’en est rien, car ils étendaient leurs ailes vers le haut, recevant l’abondance de force qui leur vient d’en haut ; tel est l’avis du Rambam, de mémoire bénie, sur les chérubins, avec une partie de sa formulation.

ומפני שהכרובים לדעתי הם רמז למציאות המלאכים והמלאכים רבים על כן נוכל לומר לפי זה כי באה מלת כרובים לרמוז על לשון רבים וה' אלהי ישראל עליהם כאמרו (תהילים פ׳:ב׳) יושב הכרובים, ואם כן מלת כרובים מורה שני ענינים לשון רבים ולשון נערים מלשון רביא ולשתי משמעיות הללו תהיה הכ"ף נוספת, וטעם התוספת לפי שאות כ"ף מורה על כסא שהרי שם הכסא נתיסד על אות כ"ף לענין נעלם וכן מורה על כבוד, ויתבאר מזה כי המלאכים כסא כבוד לקבל הכבוד כי כן כתיב (יחזקאל י׳:י״ט) וכבוד אלהי ישראל עליהם מלמעלה.

Et parce que les chérubins, à mon avis, font allusion à l’existence des anges, et que les anges sont nombreux, nous pouvons dire selon cela que le mot « keruvim » vient pour faire allusion au pluriel, et que l’Éternel, Dieu d’Israël, est sur eux, comme il dit (Psaumes 80,2) « Celui qui siège sur les chérubins » ; et s’il en est ainsi, le mot « keruvim » indique deux choses : le pluriel et la notion d’enfants (ne‘arim), de la langue de « ravya » (jeune) ; et pour ces deux sens le kaf est ajouté ; et la raison de l’ajout est que la lettre kaf indique le trône, car là le trône est fondé sur la lettre kaf pour une affaire cachée, et elle indique aussi la gloire (kavod) ; et il ressortira de là que les anges sont un trône de gloire pour recevoir la Gloire, car il est écrit (Ézéchiel 10,19) « et la gloire du Dieu d’Israël était sur eux, en haut ».

ועוד נוכל לומר לפי זה כי טעם היות הכרובים עומדים בשליש המשכן וכן בביהמ"ק בשליש הבית כמו שאמרו רז"ל בריש פ"ק דסוכה והוא השליש התחתון, היה זה מפני שהמלאך שלישו של עולם כלומר חלק שלישי מן העולם ולפיכך הונחו בשליש התחתון כדי לבאר שאע"פ שהמלאכים חלק שלישי והעליון הלא הם התחתון אצל העליון הרוכב עליהם מה שאין כן במזוזה שנתונה בשליש העליון לטעם שאכתוב שם בהגיעי שם בעזרת ה' יתברך.

Et encore, nous pouvons dire selon cela que la raison pour laquelle les chérubins se tenaient au tiers du Tabernacle, et de même dans le Temple au tiers de la maison, comme l’ont dit nos Sages, de mémoire bénie, au début du premier chapitre de Soucca, et c’est le tiers inférieur, c’est que l’ange est un tiers du monde, c’est-à-dire une troisième partie du monde ; c’est pourquoi ils furent placés dans le tiers inférieur pour expliquer que, bien que les anges soient une troisième partie et la partie supérieure, ils sont pourtant l’inférieur auprès du Supérieur qui chevauche sur eux ; ce qui n’est pas le cas pour la mezouza, qui est placée dans le tiers supérieur, pour une raison que j’écrirai là-bas quand j’y arriverai, avec l’aide de Dieu, béni soit-Il.

ומה שהזכיר בצווי ועשית שנים כרובים זהב ולא אמר שני בעבור כי שני לשון השויה כמו שני לוחות העדות, שני כבשים, שני השעירים, ולכך הוצרך לומר שנים כי חלוקים הם בענינם זה זכר וזה נקבה, וחזר ואמר מבין שני הכרובים וכן ויעש שני כרובים זהב לרמוז על השוויתם בזהב ובאחדות.

Et ce qu’il mentionna dans l’ordre « et tu feras deux chérubins d’or » et ne dit pas « shenei » : car « shenei » est une expression d’égalité, comme « shenei luhot ha-‘edut » (les deux tables du Témoignage), « shenei kevasim » (les deux agneaux), « shenei ha-se‘irim » (les deux boucs) ; c’est pourquoi il fallut dire « shnayim », car ils sont différents dans leur affaire : l’un mâle et l’autre femelle ; et il revint et dit « d’entre les deux chérubins » et aussi « et il fit deux chérubins d’or » pour indiquer leur égalité dans l’or et dans l’unité.

וע"ד הפשט שנים כרובים זכר ונקבה היו להודיע כמה ישראל חביבין לפני הקב"ה כחבת זכר ונקבה, וכן דרשו רז"ל במסכת יומא פרק אמר להם הממונה אמר רב קטינא בשעה שישראל עולים לרגל היו מגלים להם את הפרוכת ומראים להם הכרובים שהם מעורים זה בזה ואומרים ראו חבתכם לפני המקום כחבת זכר עם נקבה, וכן כתיב (מלכים א ז׳:ל״ו) כמער איש ולויות אמר רבה בר שילא כאיש המעורה בלויה שלו.

Et selon le sens simple (peshat), les deux chérubins étaient mâle et femelle pour faire savoir combien Israël est cher devant le Saint, béni soit-Il, comme l’amour d’un mâle et d’une femelle ; et ainsi l’interprétèrent nos Sages, de mémoire bénie, dans le traité Yoma, chapitre « Amar lahem ha-memuné » : Rav Qatina dit : au moment où Israël montaient pour la fête de pèlerinage, on leur découvrait le rideau et on leur montrait les chérubins qui étaient enlacés l’un à l’autre, et on leur disait : voyez votre amour devant le Lieu, comme l’amour d’un mâle pour une femelle ; et ainsi il est écrit (1 Rois 7,36) « comme l’espace nu de chacun, avec des guirlandes (ve-loyot) » ; Rabba bar Shila dit : comme un homme enlacé à sa compagne (livyato).

וצריך שתתבונן במאמרם זה כי היו הכרובים כצורה הזו למשל נמרץ להעיד על הפלגת הדבקות שבין הקב"ה לישראל בלא שום אמצעי, כי הוא יתעלה בדד ינחנו לישראל ואין עמו אל נכר כשאר העו"ג אשר חלק להם שרים של מעלה.

Et il faut que tu contemples cette parole : les chérubins étaient ainsi comme une parabole puissante pour témoigner de l’excellence de l’attachement qu’il y a entre le Saint, béni soit-Il, et Israël sans aucun intermédiaire, car Lui, élevé soit-Il, conduit Israël seul (Deutéronome 32,12) « et il n’y avait avec Lui aucun dieu étranger », contrairement aux autres nations auxquelles Il a assigné des princes d’en haut.

והיה אפשר שהיו הכרובים האחד כצורת אדם גדול והשני כצורת ילד קטן כענין שראה יחזקאל פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם, ודרשו רז"ל היינו כרוב היינו אדם אלא אפי רברבי ואפי זוטרי, ויהיה זה להעיד על אהבתו לישראל כאהבת האב לבנו שהיא אהבה חזקה, אבל רצה לעשות משל בדבקות גופני שאין למעלה ממנו שאי אפשר באמצעי והוא יותר חזק כשהוא מנעורים כענין שכתוב (משלי ה׳:י״ח) ושמח מאשת נעוריך, וכל זה כדי שנדע ונשכיל שדבקותו יתעלה עמנו דבקות גדול וחזק בלא שום אמצעי, ולפי שדבקותו יתעלה עם שאר העו"ג אינו אלא ע"י אמצעיים כשרצה להודיענו בתורה שדבקותו עמנו בלא שום אמצעי אי אפשר להודיענו אלא ע"י משל זה בהכרח.

Et il était possible que l’un des chérubins ait la forme d’un grand homme et l’autre la forme d’un petit enfant, comme ce que vit Yehezqel (Ézéchiel 10,14) « la face du premier était la face du chérubin, et la face du second la face d’un homme », et nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent : c’est le chérubin, c’est l’homme, mais « api rabrevei ve-api zutrei » (visages grands et visages petits) ; et cela serait pour témoigner de Son amour pour Israël comme l’amour d’un père pour son fils, qui est un amour fort ; mais Il voulut faire une parabole dans un attachement corporel, auquel il n’y a rien au-dessus, car il n’y a pas d’intermédiaire, et il est plus fort quand il vient de la jeunesse, comme il est écrit (Proverbes 5,18) « et réjouis-toi de la femme de ta jeunesse » ; et tout cela afin que nous sachions et comprenions que Son attachement, élevé soit-Il, avec nous est un attachement grand et fort sans aucun intermédiaire ; et puisque Son attachement, élevé soit-Il, avec les autres nations n’est que par des intermédiaires, lorsqu’Il voulut nous faire connaître dans la Torah que Son attachement avec nous est sans aucun intermédiaire, il n’était possible de nous le faire connaître que par cette parabole, nécessairement.

ועוד טעם אחר כדי שנתעורר בתפלותינו ובכל שאר העבודות שלא נשים אמצעי בין הקב"ה ובינינו שמן הטעם הזה הונחה לפני ולפנים במקום השכינה הוא התל שהכל פונים בו לתפלה.

Et il y a une autre raison, afin que nous nous éveillions dans nos prières et dans tous les autres services à ne pas mettre d’intermédiaire entre le Saint, béni soit-Il, et nous ; car pour cette raison ils furent placés à l’intérieur de l’intérieur, au lieu de la Shekhina, c’est le Tertre (tel) vers lequel tous se tournent pour la prière.

ואם תשכיל בדעת הרמב"ם ז"ל בענין הכרובים תמצא כי הם כנגד הכרובים שראה יחזקאל הנביא ע"ה והם חיות הקדש, ואע"פ שראה ארבע חיות הכל חיה אחת, ומזה הזכיר יחזקאל (יחזקאל י׳:כ׳) היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה, אחר שהזכיר למעלה ארבע חיות החזירם אחר כן לחיה אחת ואמר כי הם הכרובים, ואחר שהזכיר השגתו הראשונה והיא חיות הקדש חזר והזכיר השגה שניה שהיא האופנים שהם אצל החיות ולמטה מהם כענין שכתוב (שם א') וארא החיות והנה אופן אחד בארץ אצל החיות,

Et si tu contemples l’avis du Rambam, de mémoire bénie, sur les chérubins, tu trouveras qu’ils correspondent aux chérubins que vit le prophète Yehezqel, paix sur lui, et ce sont les hayyot ha-qodesh ; et bien qu’il ait vu quatre hayyot, le tout est un seul vivant, et de là Yehezqel mentionna (Ézéchiel 10,20) « c’est le vivant que j’ai vu sous le Dieu d’Israël au fleuve Kevar, et j’ai su que c’étaient des chérubins » : après avoir mentionné plus haut quatre hayyot, il les ramena ensuite à un seul vivant et dit que ce sont les chérubins ; et après avoir mentionné sa première perception, qui est les hayyot ha-qodesh, il revint et mentionna une deuxième perception, qui est les ophanim, qui sont auprès des hayyot et en dessous d’elles, comme il est écrit (Ézéchiel 1,15) « et je vis les hayyot, et voici une roue (ofan) sur terre auprès des hayyot »,

וכבר הזכיר בהשגה ראשונה של החיות וארא והנה רוח סערה וגו' ואח"כ הזכיר השגה שלישית עליונה מכלן והיא השגת החשמל, ואמר וארא כעין חשמל, ועל ג' השגות הללו שהשיג הזכיר ג' פעמים וארא וזה יורה שהם שלשה השגות חלוקות והם ממטה למעלה אופנים וחיות וחשמל, ושלש השגות אלה הם הנקראים מעשה מרכבה שכן דרשו רז"ל במסכת חגיגה עד היכן מעשה מרכבה, רבי אומר עד וארא בתרא, רבי יצחק אומר עד חשמל אגמורי מגמרינן מכאן ואילך מסרינן ראשי פרקים, אמר רבי מן וארא עד חשמל מסרינן ראשי פרקים מכאן ואילך אם היה חכם ומבין מדעתו אין אי לא לא.

et il avait déjà mentionné dans la première perception des hayyot (Ézéchiel 1,4) « et je vis, et voici un vent de tempête, etc. » ; et ensuite il mentionna une troisième perception, supérieure à toutes, qui est la perception du ‘hashmal, et il dit (Ézéchiel 1,27) « et je vis comme l’aspect du ‘hashmal » ; et pour ces trois perceptions qu’il atteignit, il mentionna trois fois « et je vis » ; et cela indique qu’il s’agit de trois perceptions distinctes, et elles sont, de bas en haut : ophanim, hayyot et ‘hashmal ; et ces trois perceptions sont ce qu’on appelle Ma‘asé Merkava, comme l’interprétèrent nos Sages, de mémoire bénie, dans le traité ‘Hagiga : jusqu’où va Ma‘asé Merkava ? Rabbi dit : jusqu’au dernier « et je vis » ; Rabbi Yitshaq dit : jusqu’au ‘hashmal, nous l’enseignons (agmouri megamarinan), à partir de là nous transmettons les grandes lignes (rashei peraqim) ; Rabbi dit : de « et je vis » jusqu’au ‘hashmal nous transmettons les grandes lignes, à partir de là, s’il est sage et comprend de lui-même, oui, sinon, non.

הרי שרבינו הקדוש סובר ששלשת השגות שהשיג יחזקאל הם הנקראים מעשה מרכבה ואין ללמד מהם אלא ראשי פרקים, ודעת יש אומרים כי השגת חשמל אין מלמדין ממנו כל עיקר ואפילו במסורת ראשי פרקים אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו אין אי לא לא, וכבר נתבאר למעלה כי מציאות החשמל נמצא מזהרורי כסא הכבוד, ויש לך לדעת כי הוא מקיף את הכסא והוא מוליד דבור הכבוד לחיות הקדש ולמלאכים ולכל צבאות המרום, ומה שדרשו רז"ל חשמל חיות אש ממללות לא יובן מזה שיהיה חשמל חיות הקדש, אלא בארו לנו על מעלת חשמל כי חיות הקדש הם שפע החשמל, וכשם שחיות הקדש הם מנהיגים את האופנים כי אין לאופנים תנועה מעצמם כן חשמל הוא מנהיג את חיות הקדש וכל הנהגתם על ידו ועל ידו החיות חשות לקול המלול ועל זה נקרא חשמל להורות על פעולתו כי הוא סבה שהחיות חשות וממהרות שהוא מזרז אותם לאמר חשו מן המלול מפני קול ה' חוצב להבות אש ומיד החיות קופצות כמראה הבזק.

Voici donc que notre saint Maître est d’avis que les trois perceptions qu’atteignit Yehezqel sont ce qu’on appelle Ma‘asé Merkava, et qu’on n’en enseigne que les grandes lignes ; et selon certains, on n’enseigne pas du tout la perception du ‘hashmal, même sous forme de têtes de chapitres, sauf si l’on est sage et comprend de soi-même, oui, sinon, non ; et il a déjà été expliqué plus haut que l’existence du ‘hashmal provient des lueurs du trône de Gloire ; et tu dois savoir qu’il entoure le trône et engendre la parole de la Gloire pour les hayyot ha-qodesh, les anges et toutes les armées d’en haut ; et ce que nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent « ‘hashmal : hayyot esh memalelot » (êtres vivants de feu qui parlent), il ne faut pas comprendre par là que le ‘hashmal soit les hayyot ha-qodesh, mais ils nous ont expliqué le degré du ‘hashmal, car les hayyot ha-qodesh sont l’abondance du ‘hashmal ; et de même que les hayyot ha-qodesh dirigent les ophanim, car les ophanim n’ont pas de mouvement par eux-mêmes, de même le ‘hashmal dirige les hayyot ha-qodesh et toute leur conduite est par lui, et par lui les hayyot se hâtent (‘hashot) au son de la parole (molol), et c’est pourquoi il est appelé ‘hashmal, pour indiquer son action, car il est cause que les hayyot se hâtent et se pressent, parce qu’il les stimule en disant « hâtez-vous (‘hashou) de la parole (mi-molol), à cause de la voix de l’Éternel qui taille les flammes de feu », et aussitôt les hayyot bondissent comme l’aspect de l’éclair.

ואמרו חכמים המעמיקים בסוד המרכבה כי חשמל יש בו שלש מאות ושבעים ושמונה מיני מאורות כמספרו וקטן שבכולן כזיו גלגל החמה והוא מתהפך ברגע אחד בכל הגוונים ובכל מיני המאורות ההם וכלן צורות נבדלות מתהפכות בדמות זכר ונקבה ומתחברות אלו עם אלו, וכשאינם מחוברות כאחד אין להם צורה והוא נחקר מן הספירה הרביעית היא חסד והדומה לו בנבראים השפלים ברבוי גווניו הוא הטווס שיש לו שס"ה גוונים ומיני צבעונים כמנין ימות החמה והנה הוא חסר מגווני החשמל שלש עשרה גוונים ואלמלא שהוא חסר שלש עשרה גוונים אלו כל השומע קולו של טווס אחזתו עוית, והיו הכרובים מקשה להורות על האחדות שכן ארבעתן חיה אחת.

Et les sages qui approfondissent le secret de la Merkava ont dit que le ‘hashmal comporte trois cent soixante-dix-huit sortes de lumières, comme sa valeur numérique, et le plus petit d’entre eux est comme l’éclat de la sphère du soleil, et il se retourne en un instant dans toutes les couleurs et dans toutes les sortes de ces lumières, et toutes sont des formes séparées qui se retournent en l’image du mâle et de la femelle et se joignent les unes aux autres, et quand elles ne sont pas jointes ensemble, elles n’ont pas de forme ; et il est issu de la quatrième sefira, qui est ‘Hessed, et ce qui lui ressemble parmi les créatures inférieures par la multiplicité de ses couleurs est le paon, qui a trois cent soixante-cinq couleurs et sortes de teintes, comme le nombre des jours du soleil, et voici qu’il lui manque treize couleurs du ‘hashmal, et s’il ne lui manquait pas ces treize couleurs, quiconque entendrait la voix du paon serait saisi de convulsion ; et les chérubins étaient d’une seule pièce martelée pour indiquer l’unité, car les quatre sont un seul vivant.

ומה שהיו זהב מפני שהחיות הקדש הן של אש תקיף חזק והזהב מראהו כמראה אש. ומה שהיו שנים ולא אחד כשם שהכל חיה אחת, ענין מוכרח היה כדי להורות שהם פועלות בעולם כפי מה שהם מקבלות מלמעלה ועל כן הוצרכו להיות שנים זכר ונקבה להורות על פועל ומקבל כי הן הן הפועלות והמקבלות.

Et ce qu’ils étaient d’or, c’est parce que les hayyot ha-qodesh sont d’un feu fort et puissant, et l’or a l’aspect du feu. Et ce qu’ils étaient deux et non un, de même que le tout est un seul vivant, c’était une chose nécessaire pour indiquer qu’ils agissent dans le monde selon ce qu’elles reçoivent d’en haut, et c’est pourquoi il fallait qu’ils soient deux, mâle et femelle, pour indiquer un agent et un récepteur, car ce sont eux qui agissent et reçoivent.

וזה סדר השגת המרכבה ליחזקאל תחלה ראה חיות הקדש כנגדם הכרובים במשכן ובמקדש ואח"כ ראה הרקיע הנטוי על החיות ואח"כ ראה הכסא על הרקיע. ומה שהיו הכרובים מן הכפורת עצמה כי כן אשן של חיות הקדש ואשו של רקיע שוה והכל עקר א' ולכך נבראו ביום אחד הוא יום שני של בריאת עולם, וכן דרשו רז"ל המלאכים נבראו ביום שני של בריאת עולם והרקיע נברא ביום שני שנאמר (בראשית א׳:ו׳) יהי רקיע זה רקיע של ראשי חיות.

Et voici l’ordre de la perception de la Merkava pour Yehezqel : d’abord il vit les hayyot ha-qodesh, en regard desquelles sont les chérubins dans le Tabernacle et dans le Sanctuaire ; puis il vit le firmament étendu sur les hayyot ; puis il vit le trône sur le firmament. Et ce que les chérubins étaient faits du couvercle lui-même, c’est que le feu des hayyot ha-qodesh et le feu du firmament sont égaux, et le tout est une seule racine, et c’est pourquoi ils furent créés en un seul jour, qui est le deuxième jour de la création du monde ; et ainsi l’interprétèrent nos Sages, de mémoire bénie : les anges furent créés le deuxième jour de la création du monde, et le firmament fut créé le deuxième jour, comme il est dit (Genèse 1,6) « qu’il y ait un firmament » : c’est le firmament qui est sur la tête des hayyot.

וצריך אתה לדעת כי חיות הקדש הם ברקיע השביעי שהוא ערבות, וכן הזכירו רז"ל במסכת חגיגה כי ערבות הוא השביעי.

Et tu dois savoir que les hayyot ha-qodesh sont dans le septième firmament, qui est ‘Aravot ; et ainsi l’ont mentionné nos Sages, de mémoire bénie, dans le traité ‘Hagiga, que ‘Aravot est le septième.

וקצת מחכמי הקבלה אמרו כי יש למעלה מערבות רקיע שמיני ששמו מעון ושם נהרי שמחה ולכך אנו אומרים שהשמחה במעונו, ולמעלה ממנו רקיע תשיעי ששמו מכון ושלשתם יחדו השביעי והשמיני והתשיעי נקראים ערבות, והנה חיות הקדש הם באותו רקיע שביעי ששמו ערבות, והרקיע ששמו מעון נטוי על ראשיהם, וכסא הכבוד שעליו השכינה הוא התשיעי ששמו מכון הנקרא ערבות גם כן, והוא שאמר דוד ע"ה (תהילים ס״ח:ה׳) סולו לרוכב בערבות ביה שמו, וכתיב (מלכים א ח׳:י״ג) מכון לשבתך עולמים.

Et certains des sages de la Kabbale dirent qu’il y a au-dessus de ‘Aravot un huitième firmament dont le nom est Ma‘on, et là sont les fleuves de joie ; c’est pourquoi nous disons « la joie est dans Sa demeure (bi-me‘ono) » ; et au-dessus de lui un neuvième firmament dont le nom est Makhon ; et les trois ensemble, le septième, le huitième et le neuvième, sont appelés ‘Aravot. Et voici que les hayyot ha-qodesh sont dans ce septième firmament dont le nom est ‘Aravot, et le firmament dont le nom est Ma‘on est étendu sur leurs têtes, et le trône de Gloire sur lequel est la Shekhina est le neuvième dont le nom est Makhon, appelé aussi ‘Aravot ; et c’est ce que dit David, paix sur lui (Psaumes 68,5) « exaltez Celui qui chevauche sur les ‘Aravot, Yah est Son nom », et il est écrit (1 Rois 8,13) « un lieu établi (makhon) pour Ta demeure à jamais ».

וע"ד הקבלה שני כרובים במשכן ובמקדש כנגד הקול והאש שבהר סיני הנזכרים בפסוק (דברים ד') מן השמים וגו', והיו שניהם זהב כי הכל מקבל מן החסד והדין, והיו מקשה להורות על האחדות, והיו זכר ונקבה להורות על משפיע ומושפע, והיו כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה כי כן האחד ראש הבנין התחתון והאחד סופו וזהו לשון מן הכפורת תעשו את הכרובים על שני קצותיו. והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה כדי לקבל מלמעלה, והיו פניהם איש אל אחיו ודרשו רז"ל בזמן שישראל עושים רצונו של מקום. אל הכפורת יהיו פני הכרובים כתלמיד הנותן עיניו למטה מפני אימת רבו. והבן זה כי הכפורת עם כרוביו ירמוז לחמש תחתונות שהם פורשי כנפים למעלה חמש כנגד חמש.

Et selon la Kabbale : les deux chérubins dans le Tabernacle et dans le Sanctuaire correspondent à la voix et au feu du mont Sinaï mentionnés dans le verset (Deutéronome 4,36) « du ciel, etc. » ; et tous deux étaient d’or parce que tout reçoit de la bonté (hessed) et de la rigueur (din) ; et ils étaient d’une seule pièce martelée pour indiquer l’unité, et ils étaient mâle et femelle pour indiquer celui qui répand et celui qui reçoit ; et « un chérubin d’un bout et un chérubin de l’autre bout » car l’un est la tête de l’édifice inférieur et l’autre sa fin, et c’est le sens de « du couvercle vous ferez les chérubins sur ses deux extrémités ». Et « les chérubins avaient les ailes étendues vers le haut » pour recevoir d’en haut, et « leurs visages l’un vers l’autre » : nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent : lorsqu’Israël font la volonté du Lieu. « Vers le couvercle seront les visages des chérubins » : comme un disciple qui baisse les yeux par crainte de son maître. Et comprends cela : le couvercle avec ses chérubins fait allusion aux cinq inférieures (sefirot), qui ont les ailes étendues vers le haut, cinq en regard de cinq.

ומעתה התבונן מה נעים ומה טוב להיות לוחות העדות למטה מהם בארון כי מהם שמענו התורה שנאמר (דברים ה׳:ד׳) ביום דבר ה' עמכם בהר מתוך האש. ומה שחזר שנית ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך אזהרה שלא יהיה ארון בלא לוחות, כענין שאמרו בשלחן שלא ילין שלחן בלא לחם, כי הלוחות בארון רמז למה שכתוב (ישעיה כ"ו) כי ביה ה' וכן (שמות כ״ג:כ״א) כי שמי בקרבו, וזה מבואר, והכרובים שראה יחזקאל שהם חיות הקדש הם כנגדם, וזהו שאמר (יחזקאל י׳:כ׳) ואדע כי כרובים המה, כי מתוך שראה הכרובים שהם חיות הקדש ידע כי למעלה מהם כרובים אחרים שלא ראה אותם הכרובים שראה תבנית להם.

Et désormais contemple combien il est agréable et bon que les tables du Témoignage soient en dessous d’eux dans l’arche, car d’eux nous avons entendu la Torah, comme il est dit (Deutéronome 5,4) « le jour où l’Éternel vous parla sur la montagne, du milieu du feu ». Et ce qu’il dit une seconde fois « et dans l’arche tu mettras le Témoignage que Je te donnerai » est un avertissement qu’il n’y ait pas d’arche sans les tables, comme ils l’ont dit pour la table : qu’une table ne passe pas la nuit sans pain ; car les tables dans l’arche font allusion à ce qui est écrit (Isaïe 26,4) « car en Yah, l’Éternel », et aussi (Exode 23,21) « car Mon Nom est en lui » ; et cela est clair. Et les chérubins que vit Yehezqel, qui sont les hayyot ha-qodesh, sont en regard d’eux, et c’est ce qu’il dit (Ézéchiel 10,20) « et j’ai su que c’étaient des chérubins » : car du fait qu’il vit les chérubins, qui sont les hayyot ha-qodesh, il sut qu’au-dessus d’eux il y a d’autres chérubins qu’il n’avait pas vus, ces chérubins qu’il vit étant un modèle pour eux.

והנה הכרובים שראה ושבמשכן ושבמקדש הכל תבנית לאותם כרובים עליונים שידע והם ג"כ כסא כבוד לקבל העליון, והם שעליהם אמר הנביא (ישעיהו ס״ד:י׳) בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו. וכבר ידעת שהקול היה נשמע למשה משם מבין שני הכרובים מתוך שעור טפח כי שם צמצם הקב"ה שכינתו אע"פ שכתוב בו (ירמיהו כ״ג:כ״ד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'.

Et voici que les chérubins qu’il vit, ainsi que ceux qui sont dans le Tabernacle et dans le Sanctuaire, sont tous un modèle de ces chérubins d’en haut qu’il connut, et ils sont aussi un trône de gloire pour recevoir le Suprême, et ce sont eux dont le prophète dit (Isaïe 64,10) « notre maison sainte et notre splendeur, où nos pères Te louaient ». Et tu sais déjà que la voix était entendue de Moshé de là, d’entre les deux chérubins, de l’étendue d’une palme, car là le Saint, béni soit-Il, restreignit Sa Shekhina, bien qu’il soit écrit à Son sujet (Jérémie 23,24) « n’est-ce pas moi qui remplis les cieux et la terre ? dit l’Éternel ».

וכן תמצא במדרש תנחומא רבי יהושע דסכנין אמר משל למערה שהיא על שפת הים געש הים נתמלאה המערה והים לא חסר כלום, כך צמצם הקב"ה שכינתו בין שני הכרובים ואעפ"כ הודו על ארץ ושמים ע"כ.

Et de même tu trouveras dans le Midrash Tanhouma : Rabbi Yehoshoua de Sikhnin dit : parabole : une grotte qui est au bord de la mer : la mer se soulève, la grotte est remplie, et la mer n’a rien perdu ; ainsi le Saint, béni soit-Il, restreignit Sa Shekhina entre les deux chérubins, et pourtant (Psaumes 148,13) « Sa splendeur (hodo) est sur la terre et les cieux » ; jusqu’ici.

ומחכמת היצירה בתבנית האדם תמצא שהתוו בו שלשה אברים מיוחדים שכל אחד ואחד כשעור הצמצום הזה ובהם רשומים היו"ד והה"א והוי"ו בגוף האדם ממטה למעלה והלב שהוא מיוחד ג"כ כנגד ה"א אחרונה והבן זה.

Et de la sagesse de la formation dans la forme de l’homme tu trouveras qu’y furent marqués trois organes particuliers, chacun à la mesure de cette restriction, et en eux sont inscrites la lettre yod, la lettre hé et la lettre vav dans le corps de l’homme, de bas en haut, et le cœur, qui est aussi particulier, correspond au hé final ; et comprends cela.

ובבמדבר רבה דרשו רז"ל כי הכפורת שעל הארון כנגד השרפים שעל הכסא שנאמר (ישעיהו ו׳:ב׳) שרפים עומדים ממעל לו והם יועצי השכינה. שנים כרובים כנגד שמים וארץ שבהם מושבו של הקב"ה והבן זה.

Et dans Bamidbar Rabba nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent que le couvercle qui est sur l’arche correspond aux séraphins qui sont sur le trône, comme il est dit (Isaïe 6,2) « des séraphins se tenaient au-dessus de lui », et ils sont les conseillers de la Shekhina. Les deux chérubins correspondent au ciel et à la terre, où est le siège du Saint, béni soit-Il ; et comprends cela.

סוככים בכנפיהם על הכפרת. הכתוב הזה יורה על הכרובים האלו שהיו קומתם י' טפחים שהרי מכאן הוכיחו רז"ל חלל הסכה עשרה טפחים מלבד הסכך, וכרובים בשליש המשכן היו עומדים כלומר בשליש רום המשכן שהיה רומו עשר אמות שהם ס' טפחים, וא"כ מראשי הכרובים עד הכפורת היו עשרה טפחים שהיא קומתם, וכשאמרו בשליש המשכן היו עומדים כלומר עצם גופם אבל כנפיהם למעלה מן השליש, וזהו לשון סוככים בכנפיהם על הכפורת שהיה החלל עשרה מתחת כנפיהם עד הכפורת והסכך למעלה מראשיהם, וכמו שנזכר בריש פ' קמא דסוכה.

« Abritant de leurs ailes le couvercle » (Exode 25,20). Ce verset indique que ces chérubins avaient une hauteur de dix palmes, puisque de là nos Sages, de mémoire bénie, ont prouvé que l’espace de la soucca est de dix palmes en dehors du toit (sekhakh) ; et les chérubins se tenaient au tiers du Tabernacle, c’est-à-dire au tiers de la hauteur du Tabernacle, dont la hauteur était de dix coudées, qui font soixante palmes ; et s’il en est ainsi, des têtes des chérubins jusqu’au couvercle il y avait dix palmes, qui étaient leur hauteur ; et lorsqu’ils dirent « ils se tenaient au tiers du Tabernacle », c’est-à-dire leur corps même, mais leurs ailes étaient au-dessus du tiers ; et c’est le sens de « abritant de leurs ailes le couvercle » : l’espace vide était de dix sous leurs ailes jusqu’au couvercle et le toit au-dessus de leurs têtes ; et comme cela est mentionné au début du premier chapitre de Soucca.

ועשית שלחן. כבר נתבאר כי הארון הצורך גדול היה להיות לוחות העדות מונחים בתוכו, והכפורת גם כן הוא הכסוי אשר עליו כמו (בראשית ו׳:י״ד) וכפרת אותה שתרגומו ותחפי יתה, והכרובים שהיו מן הכפורת להורות על מציאות המלאכים, אבל השלחן מה היה משמש ומה צורך היה במשכן ובמקדש לעשות בהם שלחן.

« Et tu feras une table » (Exode 25,23). Il a déjà été expliqué que pour l’arche la nécessité était grande que les tables du Témoignage y soient posées, et le couvercle aussi est le couvercle qui est sur elle, comme (Genèse 6,14) « et tu la recouvriras (ve-khafarta) », que traduit (Onqelos) « ve-tahpei yata » (et tu la couvriras) ; et les chérubins qui étaient du couvercle servaient à indiquer l’existence des anges ; mais la table, quel usage avait-elle, et quelle nécessité y avait-il dans le Tabernacle et dans le Sanctuaire d’y faire une table ?

וע"ד הפשט הוצרך השלחן בבית ה' בלחם אשר עליו להיות שרש דבר שתחול הברכה בו, והלחם אשר עליו היה נאכל לכהנים משרתי המקדש והיה מספיק לרבים מהם מעט ממנו, וכענין שאמרו רז"ל כל כהן שהיה מגיעו כפול היה שבע, ועל כן נקרא שלחן שהקב"ה שולח ברכתו בלחם שעליו ומשם הברכה משתלח בכל המזונות ויבא שובע לכל העולם, והברכה הזו היתה יש מיש כמעשה הנביאים וברכתם שהיתה יש מיש כי אין להם כח לעשות יש מאין, והעד לזה אלישע בענין (מלכים ב ד׳:ב׳) אסוך שמן, גם אליהו בענין (מלכים א י״ז:י״ד) כד הקמח, אבל בריאת יש מאין אין הענין מסור ביד בשר ודם ולא מצאנו זה אחר הבריאה כי אם בבריאת עולם במעשה ה' כי נורא הוא.

Et selon le sens simple (peshat), la table fut nécessaire dans la maison de l’Éternel pour le pain qui est sur elle, pour être la racine d’une chose où la bénédiction repose ; et le pain qui était sur elle était mangé par les prêtres, serviteurs du Sanctuaire, et il suffisait à beaucoup d’entre eux d’en avoir un peu, comme l’ont dit nos Sages, de mémoire bénie : tout prêtre qui recevait une portion de la taille d’une fève était rassasié ; et c’est pourquoi elle est appelée « shoul‘an » (table), parce que le Saint, béni soit-Il, envoie (sholeah) Sa bénédiction dans le pain qui est sur elle, et de là la bénédiction est envoyée dans toutes les nourritures et l’abondance vient pour le monde entier. Et cette bénédiction était « quelque chose à partir de quelque chose » (yesh mi-yesh), comme l’œuvre des prophètes et leur bénédiction qui était « quelque chose à partir de quelque chose », car ils n’ont pas la force de faire « quelque chose à partir de rien » (yesh me-ayin) ; et le témoin en est Élisée dans l’affaire (2 Rois 4,2) « un flacon d’huile », et aussi Élie dans l’affaire (1 Rois 17,14) « la jarre de farine » ; mais la création de quelque chose à partir de rien n’est pas confiée à la main d’un être de chair et de sang, et nous ne l’avons pas trouvée après la Création, sauf dans la création du monde, œuvre de l’Éternel, car elle est redoutable.

ודע כי ארכו של שלחן שנים עשר טפחים ורחבו ששה וקומתו עשרה עם המסגרת והיה מונח ארכו לאורך הבית ורחבו לרוחב הבית, כך דרשו רז"ל בפרק שתי הלחם.

Et sache que la longueur de la table était de douze palmes, sa largeur de six et sa hauteur de dix avec le cadre ; et elle était posée avec sa longueur dans la longueur de la maison et sa largeur dans la largeur de la maison ; ainsi l’interprétèrent nos Sages, de mémoire bénie, dans le chapitre « Shtei ha-lehem ».

וע"ד המדרש ועשית שלחן עצי שטי"ם, ש'לום ט'ובה י'שועה מ'חילה, וכן מצינו בארון ובמזבח כי כל הטובות האלה נכללות בה ובאות בסבתם גם בסבת השלחן כי הוא מזבח כפרה לאדם והלחם שעל השלחן הוא חשוב כקרבן על גבי המזבח כשאדם טוב עין מיטיב ומאכיל שם העניים והוא שדרשו רז"ל והמזבח עץ שלש אמות וגו' (יחזקאל מ״א:כ״ב) וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה', פתח במזבח וסיים בשלחן, אלא בזמן שבהמ"ק קיים אדם מתכפר ע"י המזבח עכשיו שאין ביהמ"ק קיים אדם מתכפר על ידי השלחן.

Et selon le Midrash : « et tu feras une table de bois d’acacia (‘atsei shittim) » : shittim = Shalom (paix), Tova (bien), Yeshou‘a (salut), Mehila (pardon) ; et de même nous trouvons à propos de l’arche et de l’autel que tous ces biens sont inclus en elle et viennent à cause d’elle ; à cause de la table aussi, car elle est un autel d’expiation pour l’homme, et le pain qui est sur la table est considéré comme un sacrifice sur l’autel lorsque l’homme, de bon œil, fait du bien et y fait manger les pauvres ; et c’est ce que nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent : « l’autel de bois, de trois coudées, etc. » (Ézéchiel 41,22) « et il me dit : c’est la table qui est devant l’Éternel » : il commença par l’autel et termina par la table ; mais lorsque le Temple existait, l’homme obtenait l’expiation par l’autel, maintenant que le Temple n’existe plus, l’homme obtient l’expiation par la table.

ומנהג חסידים שבצרפת שעושים משלחנם ארון לקבורה, להורות כי האדם לא ישא מאומה בידו ולא ילונו בעמלו כי אם הצדקה שעשה בחייו והטובה שהוא מיטיב על שלחנו, ולכך אמרו רז"ל המאריך על שלחנו מאריכין לו ימיו ושנותיו.

Et c’est la coutume des pieux de France de faire de leur table un cercueil pour l’inhumation, pour enseigner que l’homme ne portera rien dans sa main et que seuls l’accompagneront, de tout son labeur, la tsédaqa qu’il a faite durant sa vie et le bien qu’il a dispensé à sa table ; et c’est pourquoi nos Sages, de mémoire bénie, dirent : celui qui prolonge à sa table, on prolonge ses jours et ses années.

וצפית אותו זהב טהור. מכאן רמז לשלש ברכות המזון מן התורה זה"ב ז' ברכת הזן את העולם, ה' הארץ, ב' בונה ירושלים.

« Et tu la recouvriras d’or pur » (Exode 25,24). De là, allusion aux trois bénédictions de la grâce après le repas, de la Torah : zahav = zayin, hé, bet : zayin = « la bénédiction de Celui qui nourrit le monde » (ha-zan et ha-‘olam), hé = « la terre » (ha-arets), bet = « Celui qui bâtit Jérusalem » (boneh Yerushalayim).

ועשית לו זר זהב. במלות זר זהב תמצא רמז למלכות בית דוד.

« Et tu lui feras une couronne d’or (zer zahav) » (Exode 25,24). Dans les mots « zer zahav » tu trouveras une allusion à la royauté de la maison de David.

וע"ד הקבלה השלחן בזר זהב רמז למדת הדין של מעלה ולכן היה מונח בצפון שהוא השמאל וכתיב (איוב ל״ז:כ״ב) מצפון זהב יאתה, וזהו הרוצה שיתעשר יצפין יתכוין למדת הצפון היא הגבורה ולכך היו על השלחן שני בגדים אחד שני ואחד תכלת, השני כנגד מדת הדין של מעלה, התכלת כנגד מדת הדין של מטה הכלולה מכל המדות.

Et selon la Kabbale : la table avec la couronne d’or fait allusion à l’attribut de rigueur (middat ha-din) d’en haut, et c’est pourquoi elle était placée au nord, qui est la gauche, et il est écrit (Job 37,22) « du nord l’or vient » ; et c’est « celui qui veut s’enrichir, qu’il se tourne vers le nord » (yatspin), qu’il dirige son intention vers l’attribut du nord, qui est la Gevoura ; et c’est pourquoi il y avait deux étoffes sur la table, l’une écarlate et l’autre azur : l’écarlate correspond à l’attribut de rigueur d’en haut, l’azur correspond à l’attribut de rigueur d’en bas, qui est incluse dans tous les attributs.

וכן היה הענין, תחלה היו נותנים הלחם תמיד על השלחן בלא אמצעות הוא שכתוב (במדבר ד׳:ז׳-ח׳) ולחם התמיד עליו יהיה והיה כלו על השלחן עצמו והיו פורשין על הלחם בגד תכלת ועל הבגד הזה היו נותנים כל כלי השלחן ואחר כך היו פורשין על הכלים והשלחן בגד תולעת והיה עליו על הכל בגד שני מלמעלה ובגד תכלת מלמטה כנגד מדת הדין של מעלה ומדת הדין של מטה וא"כ ב' מדות אלו רמוזות בשלחן בשני הבגדים, כי מדת הדין של מעלה משפעת כח לשל מטה הנקראת מלכות ונרמזת במלת זהב שבה רמז על דוד וכוללת מלכות בית דוד למטה גם מלכות של מעלה הוא דוד מלך ישראל חי וקיים, וידוע כי ברכת הספוק והרבוי תלוים במלכות כענין שכתוב (אסתר א׳:ז׳) ויין מלכות רב כיד המלך, וכן אמרו ז"ל השלחן סימן לכתר מלכות של מעלה וכלל הענין כי משם תבא הפרנסה לכלכל העולם ובשפלים כי היא המדה הנותנת טרף לביתה וחק לנערותיה.

Et ainsi était l’affaire : d’abord on posait le pain perpétuel sur la table sans intermédiaire, c’est ce qui est écrit (Nombres 4,7-8) « et le pain perpétuel sera sur elle », et il était tout entier sur la table elle-même ; et on étendait sur le pain une étoffe d’azur, et sur cette étoffe on posait tous les ustensiles de la table ; et ensuite on étendait sur les ustensiles et la table une étoffe écarlate ; et il y avait sur le tout une étoffe écarlate en haut et une étoffe d’azur en bas, correspondant à l’attribut de rigueur d’en haut et à l’attribut de rigueur d’en bas ; et s’il en est ainsi, ces deux attributs sont évoqués dans la table par les deux étoffes ; car l’attribut de rigueur d’en haut répand de la force à celui d’en bas, appelé Malkhout, et il est évoqué dans le mot « zahav », où il y a une allusion à David, et il comprend la royauté de la maison de David en bas et aussi la royauté d’en haut : « David, roi d’Israël, vit et subsiste » ; et il est connu que la bénédiction de la suffisance et de l’abondance dépend de Malkhout, comme il est écrit (Esther 1,7) « et le vin royal était abondant selon la main du roi » ; et de même dirent nos Sages, de mémoire bénie : la table est un signe de la couronne de royauté d’en haut ; et le principe de l’affaire est que de là vient la subsistance pour nourrir le monde, et aussi les créatures inférieures, car c’est l’attribut qui donne la nourriture à sa maison et une part à ses servantes (Proverbes 31,15).

ומכאן תבין טעם היות קומת השלחן עם המסגרת י' טפחים, והנה השלחן עם מה שעליו יורה על שתיהם והבן זה.

Et de là tu comprendras la raison pour laquelle la hauteur de la table, avec le cadre, est de dix palmes ; et voici que la table avec ce qui est sur elle indique les deux ; et comprends cela.

ועשית קערותיו. דפוס הלחם יקראנו הכתוב קערה, ופירש רש"י קערותיו דפוסיו, והיה הדפוס עשוי כדפוס הלחם, והיה הלחם עשוי כמין תיבה פרוצה משתי רוחותיה שולים לו מלמטה וכופל מכאן ומכאן כלפי למעלה כמין כותלים ולכך קרוי לחם הפנים שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן, והיו עושין לו דפוס של זהב ודפוס של ברזל, בשל ברזל היה נאפה וכשמוציאו מן התנור נותנו בשל זהב עד למחר בשבת שמסדרו על השלחן. וכפותיו הם בזיכים שנותנים בהם לבונה שתים היו לשני קומצי לבונה שנותנין על שתי המערכות שנאמר ונתת על המערכת לבונה. וקשותיו.

« Et tu feras ses plats (qe‘arotav) » (Exode 25,29). L’Écriture appelle « qe‘ara » le moule du pain, et Rashi expliqua « qe‘arotav » = ses moules (dfousav) ; et le moule était fait comme le moule du pain, et le pain était fait comme une sorte de caisse ouverte de deux côtés ; il comporte un fond en dessous et se replie de part et d’autre vers le haut comme des sortes de murs, et c’est pourquoi il est appelé « pain des faces » (lehem ha-panim), parce qu’il a des faces qui regardent ici et là ; et on lui faisait un moule d’or et un moule de fer : dans celui de fer on le cuisait, et quand on le sortait du four, on le plaçait dans celui d’or jusqu’au lendemain, le Shabbat, où on le disposait sur la table. « Et ses coupes (kappotav) » : ce sont les bols où l’on mettait l’encens ; il y en avait deux pour les deux poignées d’encens qu’on posait sur les deux rangées, comme il est dit « et tu mettras sur la rangée de l’encens ». « Et ses tuyaux (qesotav) ».

כמין חצאי קנים חלולים דוגמתם עושה של זהב מבדילים בין לחם ללחם ותכנס הרוח ביניהם ולא יתעפשו. ומנקיותיו. כמין יתדות זהב עומדים בארץ וגבוהים עד למעלה מן השלחן הרבה כנגד גובה מערכת הלחם ומפוצלים ששה פצולין זה למעלה מזה וראשי קנים שבין לחם ללחם סמוכים על אותם פצולים כדי שלא יכבד הלחם העליונים על התחתונים וישברו ולכך תרגם אונקלוס מכילתיה שפירושו סובלותיו.

Comme des moitiés de roseaux creux, on en faisait de même en or, qui séparent un pain de l’autre, afin que l’air entre entre eux et qu’ils ne moisissent pas. « Et ses supports (menaqqiyyotav) » : comme des piquets d’or dressés sur le sol, hauts bien au-dessus de la table, à la hauteur de la rangée de pains, et fourchus de six fourches, l’une au-dessus de l’autre ; et les extrémités des roseaux qui sont entre un pain et un autre s’appuyaient sur ces fourches, afin que les pains supérieurs ne pèsent pas sur les inférieurs et ne les brisent ; et c’est pourquoi Onqelos traduisit « mekhiletaha » dont le sens est « ses supports ».

והרמב"ן ז"ל פירש מנקיותיו מדותיו ואמר כי המדות המצדיקות יקראם הכתוב מנקיות לפי שהם נקיות מן השקר ומן האונאה ותרגום (ויקרא י״ט:ל״ו) איפת צדק מכילן דקשוט ואמר כי אין מכילן בלשון ארמי אלא מדות ולא סובלות, כי מכילתיה שיהיו סובלות אינו אלא לשון עברי מלשון (ירמיהו כ׳:ט׳) ונלאיתי כלכל, וענין המדה כי היה דפוס עשוי לבצק כמו שאמרו רז"ל שלשה דפוסים היו שם.

Et Ramban, de mémoire bénie, expliqua « menaqqiyyotav » = ses mesures (middotav), et il dit que l’Écriture appelle « menaqqiyyot » les mesures justes parce qu’elles sont pures (neqiyyot) de mensonge et de tromperie ; et la traduction (Lévitique 19,36) de « eifat tsedeq » est « mekhilin de-qoshet » (mesures de vérité) ; et il dit qu’en araméen « mekhilin » ne signifie que « mesures » et non « supports » ; car « mekhiletaha » au sens de « supports » ne serait que de l’hébreu, de la langue de (Jérémie 20,9) « et je me suis épuisé à les contenir (kalkel) » ; et l’affaire de la mesure est qu’il y avait un moule fait pour la pâte, comme l’ont dit nos Sages, de mémoire bénie : trois moules y étaient.

לחם פנים לפני תמיד. ע"ד הפשט נקרא פנים על שם שהיו לו פנים רואים לכאן ולכאן לצדי הבית מזה ומזה, וכותליו זקופים כנגד שפת השלחן.

« Du pain des faces devant Moi continuellement » (Exode 25,30). Selon le sens simple (peshat), il est appelé « faces » parce qu’il avait des faces qui regardaient ici et là, vers les côtés de la maison de part et d’autre, et ses bords étaient dressés en face du bord de la table.

וע"ד המדרש נקרא פנים שהיה עביו טפח, וכן דרשו רז"ל אין פנים פחותים מטפח כתיב הכא אל פני הכפורת וכתיב התם (בראשית כז) מאת פני יצחק אביו.

Et selon le Midrash, il est appelé « panim » (faces) parce que son épaisseur était d’une palme, et ainsi l’interprétèrent nos Sages, de mémoire bénie : « panim » n’est pas moins d’une palme : il est écrit ici (Exode 25,20) « vers le couvercle (el penei ha-kapporet) » et il est écrit là (Genèse 27,30) « de devant (me’et penei) Yitshaq son père ».

וע"ד הקבלה נקרא פנים על שם לפני תמיד, וסוד הפנים כבר נתבאר בפסוק לא יהיה לך והנה זה מבואר.

Et selon la Kabbale, il est appelé « panim » à cause de « lefanai tamid » (devant Moi continuellement) ; et le secret de « panim » a déjà été expliqué au verset « tu n’auras pas » ; et cela est clair.

ועשית מנורת זהב טהור. ע"ד הפשט היה ענין המנורה במשכן ובמקדש כדי לקבוע בנפש מעלת הבית ויראתו וכדי שתהיה יראת המקום ההוא קבועה בלבבות רשומות במחשבות, וכענין שכתוב (ויקרא י״ט:ל׳) ומקדשי תיראו, ומזה הוצרכה להיות מחוץ לפרוכת ולא לפנים מן הפרוכת שכן כתיב (ויקרא כ״ד:ג׳) מחוץ לפרכת העדות באהל מועד יערוך וגו' כדי שיהיה הענין נראה מפורסם לכל יוצא ובא ויראו רבים וייראו ועוד כדי להורות שאינו צריך לאורה שלנו ולפיכך היתה של זהב שהיא מעולה שבכל המתכות, והיו הנרות שבעה שהוא חשבון בינוני בהיותו היקף אמצעי.

« Et tu feras un chandelier d’or pur » (Exode 25,31). Selon le sens simple (peshat), l’affaire du chandelier dans le Tabernacle et dans le Sanctuaire était de fixer dans l’âme l’excellence de la Maison et la crainte d’elle, et pour que la crainte de ce lieu soit fixée dans les cœurs, inscrite dans les pensées, comme il est écrit (Lévitique 19,30) « et Mon Sanctuaire vous craindrez » ; et de là il fallut qu’il soit en dehors du voile et non à l’intérieur du voile, comme il est écrit (Lévitique 24,3) « en dehors du voile du Témoignage, dans la Tente de réunion, il l’arrangera, etc. », afin que l’affaire soit visible et connue de tout homme qui sort et entre, et que beaucoup voient et craignent ; et encore pour enseigner qu’Il n’a pas besoin de notre lumière, et c’est pourquoi il était d’or, qui est le plus excellent de tous les métaux ; et les lampes étaient sept, qui est un nombre moyen, étant une circonférence intermédiaire.

וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה, ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה באור השכל, ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה אע"פ שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט, ועל כן המשילה שלמה ע"ה לנר הוא שאמר (משלי כ) נר ה' נשמת אדם.

Et il est connu que l’âme (neshama) jouit de l’allumage des lampes, et qu’elle se promène dans les délices de la splendeur et de la joie, et se répand et s’élargit par la jouissance de la lumière, parce qu’elle est une parcelle de lumière taillée dans la lumière de l’intellect ; et pour cette raison elle est attirée par la lumière qui est de son espèce, bien que ce soit une lumière corporelle et que l’âme soit une lumière spirituelle, pure et simple ; et c’est pourquoi Shelomo, paix sur lui, l’a comparée à une lampe, c’est ce qu’il dit (Proverbes 20,27) « la lampe de l’Éternel est l’âme de l’homme ».

וע"ד המדרש המנורה בשבעת הנרות כנגד שבעה כוכבים שמשוטטים בכל הארץ כך דרשו בתנחומא. ובאור זה כי שבעה כוכבי לכת הם נרות ברקיעים ופועלים בשפלים ומנהיגים את העולם השפל הזה תמיד ביום ובלילה, וכן שבעה הנרות היו דולקות ביום ובלילה לפני ה' תמיד, והנר האמצעי כנגד גלגל חמה שהוא תדיר באורה והוא אמצעי לשבעה כוכבי לכת ועל דרך שצ"ם חנכ"ל, וכן היום הרביעי הוא אמצעי בשבעת הימים ועל כן נבראה החמה ביום הרביעי.

Et selon le Midrash : le chandelier, par ses sept lampes, correspond aux sept étoiles qui parcourent toute la terre ; ainsi l’interprétèrent-ils dans le Tanhouma. Et l’explication est que les sept planètes sont des lampes dans les firmaments et agissent dans les êtres inférieurs et dirigent ce monde inférieur continuellement, de jour et de nuit ; et de même les sept lampes brûlaient de jour et de nuit devant l’Éternel continuellement ; et la lampe du milieu correspond à la sphère du soleil, qui est constante dans sa lumière, et elle est au milieu des sept planètes, selon l’ordre « shatsem ‘hanakhal » ; et de même le quatrième jour est au milieu des sept jours, et c’est pourquoi le soleil fut créé le quatrième jour.

וע"ד השכל המנורה בשבעה נרותיה תרמוז לתורה הנקראת אור שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור והיא כוללת שבע חכמות ועל כן היו נרותיה שבעה, וששה קנים יוצאים מצדיה כנגד ששה קצוות של עולם התלוים בתורה שנתנה בששה בסיון שהעולם מתקיים בשבילה שנאמר (ירמיה לג) אם לא בריתי יומם ולילה, שלשה גביעים משוקדים בקנה האחד, בכל קנה היו ג' גביעים, וא"כ הרי הם י"ח גביעים לששה הקנים ובמנורה ד' גביעים אחרים הרי כ"ב גביעים והם כנגד כ"ב אותיות התורה וכנגד כ"ב חלקים שבעולם, ואלו הן, רוח ומים, אש, שבעה כוכבי לכת, י"ב מזלות, וכנגד כ"ב חלקים שבגוף האדם, הראש, הלב, הכליות, ז' נקבים שבראש.

Et selon l’intellect (derekh ha-sekhel) : le chandelier, par ses sept lampes, fait allusion à la Torah, qui est appelée lumière, comme il est dit (Proverbes 6,23) « car la lampe est le commandement et la Torah est lumière » ; et elle comprend sept sagesses, et c’est pourquoi ses lampes étaient sept ; et six branches sortant de ses côtés correspondent aux six extrémités du monde, qui dépendent de la Torah qui fut donnée le six Sivan, parce que le monde subsiste grâce à elle, comme il est dit (Jérémie 33,25) « si Mon alliance de jour et de nuit n’est pas (…) ». Trois coupes en forme d’amande (meshouqadim) sur une branche : sur chaque branche il y avait trois coupes ; et s’il en est ainsi, cela fait dix-huit coupes pour les six branches, et sur le chandelier quatre autres coupes, cela fait vingt-deux coupes, et elles correspondent aux vingt-deux lettres de la Torah et aux vingt-deux parties qui sont dans le monde, et les voici : vent et eau, feu, sept planètes, douze signes du zodiaque ; et aux vingt-deux parties qui sont dans le corps de l’homme : la tête, le cœur, les reins, les sept orifices de la tête,

י"ב אברים, ומצינו במנורה ג' דברים והם, כפתור, גביע, ופרח. כפתור תפוח עגול בולט ויוצא סביב הקנה האמצעי מן המנורה הכפתור כנגד עולם המלאכים שהם מתענגים מזיו השכינה בתענוג שאין לו סוף ותכלית וזהו כפתור שהוא עגול כי העגול אין לו ראש וסוף, ועל תענוג הזה רמזו רז"ל חכמי האמת במדרשם עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבא וכבודו ביניהם כי המחול הוא עגול ואין לו ראש וסוף ולכך המשיל תענוג הנפשות שאין לו סוף למחול שאין לו סוף.

douze organes. Et nous trouvons dans le chandelier trois choses : pomme (kaftor), coupe (gavi‘a) et fleur (perah). Kaftor : une pomme ronde, saillante, qui sort tout autour de la branche du milieu du chandelier ; le kaftor correspond au monde des anges, qui jouissent de l’éclat de la Shekhina d’un plaisir sans fin ni terme ; et c’est « kaftor », qui est rond, car le rond n’a ni commencement ni fin ; et à ce plaisir ont fait allusion nos Sages, les sages de vérité, dans leur Midrash : le Saint, béni soit-Il, fera à l’avenir une danse (mahol) pour les justes, dans le monde à venir, et Sa gloire au milieu d’eux, car la danse est ronde et n’a ni commencement ni fin ; et c’est pourquoi il compara le plaisir des âmes, qui n’a pas de fin, à une danse qui n’a pas de fin.

הגביע הוא כלי שיש לו בית קבול והוא משקה ומרוה כנגד עולם הגלגלים שהם מקבלים כחות העליונים ומשפיעים כח בעולם השפל. הפרח הוא כנגד העולם השפל הזה ששם כל גדולי הארץ צמחים ופרחים וציצים, ובא זה לרמוז כי מתוך כ"ב אותיות התורה אדם משיג שלשה חלקי המציאות.

La coupe est un ustensile qui a une cavité qui reçoit, et elle abreuve et désaltère, en regard du monde des sphères, qui reçoivent les forces supérieures et répandent la force dans le monde inférieur. La fleur correspond à ce monde inférieur, où se trouvent toutes les productions de la terre : plantes, fleurs et bourgeons ; et cela vient faire allusion à ce que, à partir des vingt-deux lettres de la Torah, l’homme perçoit les trois parties de l’existence.

ומלקחיה ומחתותיה. ידוע כי העצה והמחשבה הם מלקחים לתורה כענין שכתוב (משלי א׳:ה׳) ונבון תחבולות יקנה והמחשבה היא בלב, והמשיל הלב למחתה כי כשם שהמחתה הוא כלי לקחת ממנו האש להדליק הנרות כן הלב כלי השכל שישתמש בו האדם בתורה, והיתה משקלה ככר זהב לא פחות ולא יותר על שם שהתורה אין להוסיף עליה ואין למעט ממנה כענין שנאמר (דברים י״ג:א׳) לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו והוא שכתוב (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה' תמימה, והיתה מקשה להורות על האחדות על שם שכתוב (שמות י״ב:מ״ט) תורה אחת, והיתה מונחת בדרום מפני שרוב החכמה בדרום ונקראת ארץ ישראל ארץ הדרום לפי שהיא מונחת במבחר המקומות באמצע האקלים מז' אקלימים שהעולם נחלק בהם והיא מזוגה יותר מקור וחום ומוכנת לקבל המושכלות, וזהו שדרשו רז"ל (בראשית ב׳:י״א-י״ב) וזהב הארץ ההיא טוב אין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל ועוד דרשו אוירא דארץ ישראל מחכים.

« Et ses pincettes et ses encensoirs (mahtotéha) » (Exode 25,38). Il est connu que le conseil et la pensée sont des pincettes pour la Torah, comme il est écrit (Proverbes 1,5) « et l’homme intelligent acquerra des stratégies » ; et la pensée est dans le cœur, et il compara le cœur à un encensoir (mahta) : de même que l’encensoir est un ustensile dont on prend le feu pour allumer les lampes, de même le cœur est l’ustensile de l’intellect dont l’homme se sert pour la Torah ; et son poids était un talent (kikar) d’or, ni moins ni plus, parce que de la Torah on ne doit rien ajouter et rien retrancher, comme il est dit (Deutéronome 13,1) « tu n’y ajouteras pas et tu n’en retrancheras pas » ; et c’est ce qui est écrit (Psaumes 19,8) « la Torah de l’Éternel est parfaite » ; et il était d’une seule pièce martelée pour indiquer l’unité, parce qu’il est écrit (Exode 12,49) « une seule Torah » ; et il était placé au sud parce que la plus grande part de la sagesse est au sud, et la terre d’Israël est appelée « terre du sud » parce qu’elle est placée au choix des lieux, au milieu des climats, des sept climats entre lesquels le monde est divisé, et elle est plus tempérée en froid et en chaud et préparée à recevoir les intelligibles ; et c’est ce que nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent (Genèse 2,11-12) « et l’or de cette terre est bon » : il n’y a pas de Torah comme la Torah de la terre d’Israël, et il n’y a pas de sagesse comme la sagesse de la terre d’Israël ; et ils interprétèrent encore : « avira de-Eretz Yisrael mahkim » (l’air de la terre d’Israël rend sage).

והתבונן איך הונחה המנורה נכח השלחן כי המנורה בדרום והשלחן בצפון וב' רוחות אלה הם זה כנגד זה והוא שכתוב (שמות כ״ו:ל״ה) ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת ואת המנורה נכח השלחן, והטעם לפי שאין החכמה יכולה להתקיים באדם זולתי במאכל ומשתה, כי השלחן בצפון רמז לעושר, וכתיב (איוב ל״ז:כ״ב) מצפון זהב יאתה.

Et contemple comment le chandelier fut placé en face de la table, car le chandelier est au sud et la table au nord, et ces deux directions sont l’une en face de l’autre ; et c’est ce qui est écrit (Exode 26,35) « et tu placeras la table en dehors du voile, et le chandelier en face de la table » ; et la raison est que la sagesse ne peut subsister chez l’homme sans nourriture et boisson, car la table au nord fait allusion à la richesse, et il est écrit (Job 37,22) « du nord l’or vient ».

וע"ד הקבלה המנורה תרמוז לכל האצילות, ומה שהיתה מקשה רמז לאחדות גמורה, וששה קנים היוצאים מן הקנה האמצעי כנגד השש המשתלשלות מן הקו האמצעי, והנר הדולק עליהם כנגד הבינה שהיא למעלה מן הי' שהיא נר ה' שמשם נשמת אדם, ומה שהיתה בדרום כנגד החכמה, וזהו סוד הרוצה להתחכם ידרים, והשמן נקרא יצהר כנגד הכתר שהוא המאור הגדול וזהו סוד שמן המשחה שבו היו מושחים הכהנים והמלכים כמין כ"ף שהוא רמז לכתר, ויש אומרים כמין כ"י שהיא רמז אל האצילות הראש והסוף.

Et selon la Kabbale, le chandelier fait allusion à toute l’émanation (atsilout) ; et ce qu’il était d’une seule pièce martelée indique l’unité parfaite ; et les six branches qui sortent de la branche du milieu correspondent aux six qui descendent de la ligne du milieu, et la lampe qui brûle sur elles correspond à Bina, qui est au-dessus des dix, qui est « la lampe de l’Éternel » d’où vient l’âme de l’homme ; et ce qu’il était au sud correspond à ‘Hokhma, et c’est le secret de « celui qui veut devenir sage, qu’il se tourne vers le sud » ; et l’huile est appelée « yitshar » (huile fraîche), en regard de Keter, qui est la grande lumière, et c’est le secret de l’huile d’onction avec laquelle on oignait les prêtres et les rois, en forme de kaf, qui fait allusion à Keter ; et certains disent en forme de kaf-yod, qui fait allusion à l’émanation, la tête et la fin.

ובאה מלת מנורת בסמיכות ויש בו טפחא, ואע"פ שדרך הכתובים בכך כמו וזאת תורת זבח השלמים, אפשר לומר בכאן שבא לפרש שהיא סמוכה למנורה אחרת שהיא דוגמתה כי הסמיכות אינו למלת זהב בלבד כי אין שם טעם מק"ף, וכן מצינו זכריה הנביא ע"ה שהזכירה בלשון סמיכות הוא שאמר (זכריה ד׳:ב׳) ראיתי והנה מנורת זהב כלה, ואע"פ שהזכירה בלשון סמיכות הטעם שבה יורה להרחיקה ממלת זהב להורות כי רחוקה ונפלאת מן הדבר הגופני והסמיכות אינו אלא לדוגמתה כי הסמיכות מורה על דבר נסתר שנסמכה אליו, ורחוק הטעם ממלת זהב מורה על רחוק דוגמתה ממנה ומכל דבר גופני שאין לדמותה ולהמשילה אליו כלל.

Et le mot « menorat » vient à l’état construit, et il porte l’accent tifha ; bien que ce soit la manière de l’Écriture, comme « et voici la loi (torat) du sacrifice de paix » (Lévitique 7,11), on peut dire ici qu’il vient expliquer qu’elle est rattachée à un autre chandelier qui est son modèle ; car le rattachement ne vise pas le seul mot « zahav » (or), car il n’y a pas là de signe maqqef ; et de même nous trouvons que le prophète Zekharia, paix sur lui, la mentionna à l’état construit, c’est ce qu’il dit (Zacharie 4,2) « j’ai vu, et voici un chandelier d’or tout entier » ; et bien qu’il l’ait mentionnée à l’état construit, l’accent qui s’y trouve l’éloigne du mot « zahav » pour indiquer qu’elle est éloignée et merveilleuse par rapport à la chose corporelle, et le rattachement ne vient que pour son modèle ; car le rattachement indique une chose cachée à laquelle elle est rattachée, et l’éloignement de l’accent par rapport au mot « zahav » indique l’éloignement de son modèle par rapport à elle et à toute chose corporelle, à laquelle on ne peut la comparer ni l’assimiler du tout.

ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה. המנורה עם נרותיה הוא משקל הככר, אבל שאר הכלים כגון המלקחים והמחתות לא היו מהככר אלא זהב טהור, ושעור הכתוב ככר זהב טהור יעשה אותה, כלומר גוף המנורה ועצמותה שהם הקנים היוצאים מצדיה, זהב טהור יעשה את כל הכלים האלה, וזה לבאר שאין הכלים נכנסין בכלל הככר.

« D’un talent (kikar) d’or pur on le fera, avec tous ces ustensiles » (Exode 25,39). Le chandelier avec ses lampes est le poids du talent, mais les autres ustensiles, tels que les pincettes et les encensoirs, ne provenaient pas du talent mais étaient d’or pur ; et l’ordre du verset est : « d’un talent d’or pur on le fera », c’est-à-dire le corps du chandelier et sa substance, qui sont les branches qui sortent de ses côtés ; « d’or pur on fera tous ces ustensiles », et cela vient expliquer que les ustensiles n’entrent pas dans le talent.

וכן כתב הרמב"ן ז"ל ככר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה יעשה זהב טהור, וכן הזכיר במעשה ככר זהב טהור עשה אותה ואת כל כליה כלומר ואת כל כליה זהב טהור לא מן הככר כי אין משקל הככר רק במנורה ונרותיה בלבד, וכן שנינו במנחות ככר זהב טהור ועוד אומר יעשה את כל הכלים האלה מנורה ונרותיה באה מככר ואין מלקחיה ומחתותיה באים מככר ומה אני מקיים את כל הכלים האלה שיהיו כלם של זהב.

Et ainsi écrivit Ramban, de mémoire bénie : « d’un talent d’or pur on le fera, avec tous ces ustensiles on fera d’or pur » ; et de même il mentionne dans l’exécution (Exode 37,24) « d’un talent d’or pur il le fit, ainsi que tous ses ustensiles », c’est-à-dire : et tous ses ustensiles d’or pur, non du talent, car le poids du talent n’est que pour le chandelier et ses lampes seulement ; et ainsi nous avons appris dans Menahot : « d’un talent d’or pur » ; et il dit encore « on fera tous ces ustensiles » : le chandelier et ses lampes viennent du talent, et ses pincettes et ses encensoirs ne viennent pas du talent ; et comment j’établis « tous ces ustensiles » ? Qu’ils soient tous en or.

ודע כי הגאון רבינו חננאל ז"ל פירש בפירוש החומש ברמז הכלים האלה כי הארון רמז לצדיק החכם שהוא צריך להיות תוכו כברו כשם שהיה הארון מצופה זהב מבית ומחוץ, וכשם שקרקעית הארון אמתים וחצי על אמה וחצי בתבריתא ארבע אמות פחות רובע אמה, כן הצדיק צריך לגרוע ממנו מד' יסודות שבגוף ויוסיף בצדקו ובמעשים טובים.

Et sache que le Gaon Rabbénou Hananel, de mémoire bénie, expliqua dans le commentaire du Houmash, à propos de l’allusion de ces ustensiles, que l’arche fait allusion au juste sage, qui doit avoir son intérieur comme son extérieur, de même que l’arche était recouverte d’or du dedans et du dehors ; et de même que la base de l’arche, deux coudées et demie sur une coudée et demie, donne, en surface, quatre coudées carrées moins un quart de coudée carrée, de même le juste doit retrancher de lui quelque chose des quatre éléments qui sont dans le corps et augmenter dans sa justice et ses bonnes actions.

וכשם שקירות הארון היו י"ב אמות לפי שקירות הארוכות הן ז' אמות וחצי והקירות שעל הרוחב ארבע אמות וחצי, כן הצדיק ראוי לקיים י"ב דברים המפורשים במזמור (תהילים ט״ו:א׳) ה' מי יגור באהלך, למעלה מן הצדיקים מעלת הנביאים, וכנגדן הכפורת אשר על הארון רמז לנביאים שהם למעלה מן הצדיקים, והיה הכפורת זהב כולו וכן הנביא כולו צדק שנאמר (משלי ח׳:ח׳) בצדק כל אמרי פי, הכרובים שעל הכפורת רמז למלאכים שהם למעלה מהנביאים, והם פורשים כנפים למעלה רמז לשכינה שהיא למעלה מהמלאכים כי המלאכים כסא כבוד לקבל כבוד השכינה,

Et de même que les parois de l’arche totalisaient douze coudées carrées : les deux longues parois, sept coudées carrées et demie, et les deux parois de la largeur, quatre coudées carrées et demie, de même le juste doit accomplir les douze choses mentionnées dans le psaume (Psaumes 15,1) « Éternel, qui séjournera dans Ta tente ? » ; au-dessus des justes est le degré des prophètes, et en regard d’eux le couvercle qui est sur l’arche fait allusion aux prophètes, qui sont au-dessus des justes ; et le couvercle était tout entier d’or, et de même le prophète est tout entier justice, comme il est dit (Proverbes 8,8) « tous les mots de ma bouche sont en justice » ; les chérubins qui sont sur le couvercle font allusion aux anges, qui sont au-dessus des prophètes, et ils étendent les ailes vers le haut, allusion à la Shekhina qui est au-dessus des anges, car les anges sont un trône de gloire pour recevoir la gloire de la Shekhina,

וזהו שכתוב אל הכפורת יהיו פני הכרובים שיהיו מסתכלין למטה בכפורת ולא היו רשאין להסתכל למעלה, וזהו שכתוב אל הכפורת יהיו פני הכרובים, הקב"ה למעלה מהכל שנאמר (שמואל ב ו׳:ב׳) אשר נקרא שם שם ה' צבאות יושב הכרובים עליו, וכן עשה שלמה במקדש כרובים של עץ שנאמר (מלכים א ו׳:כ״ג) ויעש בדביר שני כרובים עצי שמן, והשלחן כנגד מלכי ישראל שמסובין על שלחנם רבים מישראל שנאמר (שם ב) ולבני ברזילי הגלעדי תעשה חסד והיו באוכלי שלחנך, וכתיב (שם ה) ויהי לחם שלמה ליום אחד וגו'.

et c’est ce qui est écrit « vers le couvercle seront les visages des chérubins » : qu’ils regardent vers le bas, vers le couvercle, et qu’ils n’aient pas la permission de regarder vers le haut ; et c’est ce qui est écrit « vers le couvercle seront les visages des chérubins » ; le Saint, béni soit-Il, est au-dessus de tout, comme il est dit (2 Samuel 6,2) « sur lequel est invoqué le Nom, le Nom de l’Éternel des armées, qui siège sur les chérubins, sur lui » ; et de même Shelomo fit dans le Sanctuaire des chérubins de bois, comme il est dit (1 Rois 6,23) « et il fit dans le Devir deux chérubins de bois d’olivier » ; et la table correspond aux rois d’Israël, à la table desquels beaucoup d’Israélites s’attablent, comme il est dit (1 Rois 2,7) « et aux fils de Barzillaï le Guilad’ite tu feras grâce, et ils seront parmi ceux qui mangent à ta table », et il est écrit (1 Rois 5,2) « et le pain de Shelomo fut chaque jour, etc. ».

והיה מצופה זהב טהור כענין המלכות שאינה עשויה אלא לפנים כגון שאול שאמר לשמואל (שמואל א ט״ו:ל׳) כבדני נא נגד זקני עמי ונגד ישראל, והיה אמתים ארכו כנגד שני דברים שצריכין מן המלך המשפט והמלחמה שנאמר (שם ח כ) ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו, שעור קירותיו תשע אמות כנגד תשע מצות שנצטוה המלך (דברים י״ז:ט״ז) לא ירבה לו סוסים, ולא ישיב את העם מצרימה, ולא ירבה לו נשים, ולא יסור לבבו, וכסף וזהב לא ירבה לו, וכתב לו את משנה התורה הזאת, וקרא בו כל ימי חייו, לבלתי רום לבבו מאחיו, ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל.

Et elle était recouverte d’or pur, comme l’affaire de la royauté, qui n’est faite que pour l’apparence, comme Chaoul qui dit à Chemouel (1 Samuel 15,30) « honore-moi donc devant les anciens de mon peuple et devant Israël » ; et sa longueur était de deux coudées, en regard de deux choses nécessaires au roi : le jugement et la guerre, comme il est dit (1 Samuel 8,20) « et notre roi nous jugera, et il sortira devant nous, et il mènera nos guerres » ; la mesure de ses parois était de neuf coudées, en regard des neuf commandements dont le roi fut commandé (Deutéronome 17,16-20) : « qu’il ne multiplie pas pour lui les chevaux », « qu’il ne fasse pas retourner le peuple en Égypte », « qu’il ne multiplie pas pour lui les femmes », « que son cœur ne s’écarte pas », « qu’il ne multiplie pas pour lui l’argent et l’or », « qu’il écrive pour lui cette copie de la Torah », « qu’il y lise tous les jours de sa vie », « afin que son cœur ne s’élève pas au-dessus de ses frères », « et afin qu’il ne s’écarte pas du commandement, ni à droite ni à gauche ».

והיתה המסגרת כדי שלא ישמט ממנו לחם הפנים, והיתה משמשת לשמור מה שבשלחן כנגד הכהנים והנביאים ששומרים את המלכים שלא יכשלו שנאמר (דברי הימים ב כ״ד:ב׳) ויעש יואש הישר בעיני ה' כל ימי יהוידע הכהן, וכתיב בעזיהו (שם כו) ויהי לדרוש אלהים בימי זכריהו המבין בראות האלהים. וכל הדברים בכלים האלה הארון והשלחן והמנורה ומזבח העולה ומזבח הזהב, הארון כנגד הצדיקים תופשי התורה, השלחן כנגד מלכי ישראל, המנורה כנגד חכמי ישראל מזבח הזהב כנגד הכהנים, מזבח העולה כנגד ישראל ע"כ.

Et le cadre (misgeret) était pour que le pain des faces ne glisse pas, et il servait à garder ce qui était sur la table, en regard des prêtres et des prophètes qui gardent les rois pour qu’ils ne trébuchent pas, comme il est dit (2 Chroniques 24,2) « et Yoash fit ce qui est droit aux yeux de l’Éternel tous les jours de Yehoyada le prêtre » ; et il est écrit à propos de ‘Ouzziyahou (2 Chroniques 26,5) « et il chercha Dieu aux jours de Zekharyahou, qui comprenait la vision de Dieu ». Et toutes les choses dans ces ustensiles, l’arche, la table, le chandelier, l’autel de l’holocauste et l’autel d’or : l’arche correspond aux justes, tenants de la Torah ; la table, aux rois d’Israël ; le chandelier, aux sages d’Israël ; l’autel d’or, aux prêtres ; l’autel de l’holocauste, à Israël ; jusqu’ici.

וראה ועשה בתבניתם. מן הנראה שהיה לו לומר כתבניתם בכ"ף שהיא כ"ף הדמיון הנזכר תמיד בכתובים אצל הענינים הדומים זה לזה בחלק אחד לא בכל, כי האמנם אי אפשר לו למשה לעשות כתבנית אותם הדברים אשר היה מראה בהר כי שם היה רואה הדברים שכליים רוחניים וכאן נצטוה לעשותם גופניים, ואם כן אי אפשר לומר בתבניתם בבי"ת אלא בכ"ף שהיו כ"ף הדמיון, להורות כי יש בהם דמיון מצד אחד. ומה שהזכיר בתבניתם בבי"ת נראה לי שעור הכתוב כן וראה בתבניתם אשר אתה מראה בהר ועשה כלומר בסממניך, כי איך יאמר בתבניתם ואי אפשר לעשות כתבנית הדברים ההם ממש והם כמו שדרשו רז"ל שאמר משה להקב"ה וכי מנין יש לי אש אדומה אש לבנה אש ירוקה אש שחורה.

« Et vois et fais selon leur modèle (be-tavnitam) » (Exode 25,40). Il paraît qu’il aurait dû dire « ke-tavnitam » avec le kaf, qui est le kaf de comparaison mentionné toujours dans l’Écriture à propos de choses semblables entre elles par une partie et non en tout ; car en vérité il était impossible à Moshé de faire selon le modèle de ces choses qu’il voyait sur la montagne, car là il voyait des choses intellectuelles et spirituelles, et ici il fut commandé de les faire corporelles ; et s’il en est ainsi, il est impossible de dire « be-tavnitam » avec le bet, mais seulement avec le kaf, qui est le kaf de comparaison, pour indiquer qu’il y a en elles une ressemblance par un côté. Et ce qu’il mentionna « be-tavnitam » avec le bet, il me semble que l’ordre du verset est : « et vois dans leur modèle ce que tu vois sur la montagne, et fais », c’est-à-dire avec tes matières (be-simanekha) ; car comment dirait-il « dans leur modèle » alors qu’il est impossible de faire selon le modèle de ces choses réellement, et elles sont comme ce que nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent : Moshé dit au Saint, béni soit-Il : d’où ai-je du feu rouge, du feu blanc, du feu vert, du feu noir ?

ויש לך להתבונן בלשון הקדש ההפרש שיש בין בי"ת לכ"ף בין שיאמר בתבניתם בין כתבניתם ותדע ותשכיל זה ממוצא דבר הכתוב הנזכר שאמר בבראשית בצלמנו כדמותנו שהזכיר אצל הצלם בי"ת ופירושו שהצלם ענינו צורך השכל והנפש השכלית שבאדם עם השכלים הנפרדים הכל מין אחד והצורך בהם אחד הוא ולכך הזכיר בצלמנו באותו צלם ממש, אבל אצל הדמות הזכיר כ"ף כי ידמה האדם לדמות המלאכים בפרצוף אבל אין הדמות בהם אחד ומזה הזכיר בצלמנו בבי"ת כדמותנו בכ"ף וזה מבואר.

Et tu dois contempler dans la langue sainte la différence qu’il y a entre le bet et le kaf, qu’il dise « be-tavnitam » ou « ke-tavnitam » ; et tu sauras et comprendras cela à partir de l’origine du verset mentionné qui dit dans la Genèse (Genèse 1,26) « selon notre image (be-tsalmenu), selon notre ressemblance (ki-demutenu) » ; car à propos de l’image (tselem) il mentionna le bet, et son explication est que « tselem » désigne le besoin de l’intellect et de l’âme intellectuelle qui est dans l’homme avec les intellects séparés : le tout est une seule espèce, et le besoin d’eux est un ; c’est pourquoi il mentionna « be-tsalmenu » : dans cette même image réellement ; mais à propos de la ressemblance (demut) il mentionna le kaf, car l’homme ressemble à la ressemblance des anges dans la forme du visage (partsouf) mais la ressemblance n’est pas une en eux ; et de là il mentionna « be-tsalmenu » avec le bet et « ki-demutenu » avec le kaf ; et cela est clair.

ואת המשכן תעשה עשר יריעות. הזכיר המשכן בה"א הידיעה לפי שכבר צוה למעלה ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. והיה לו להקדים מעשה המשכן למעשה שאר הכלים אבל הקדים הארון כי הוא מוקדם במעלה אבל במעשה מצינו שהקדים בצלאל המשכן לשאר הכלים.

« Et le Tabernacle (ve-et ha-Mishkan), tu feras dix tapis » (Exode 26,1). Il mentionna le Tabernacle avec le hé de l’article défini parce qu’il avait déjà commandé plus haut « et ils Me feront un sanctuaire et Je demeurerai parmi eux ». Et il aurait dû faire précéder l’œuvre du Tabernacle à l’œuvre des autres ustensiles, mais il fit précéder l’arche, car elle est première en degré ; mais dans l’exécution nous trouvons que Betsalel fit précéder le Tabernacle aux autres ustensiles.

אורך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה. ידוע כי מעשה המשכן הכל ציורין כנגד מעשה שמים, ומפני שהמאורות קבועים בשמים וכל הפעולות באות משם בעולם השפל בעתים נגזרים לכך הזכיר לשון יריעה על שם הכתוב (תהילים ק״ד:ב׳) נוטה שמים כיריעה, והיו עשר יריעות כנגד עשר גלגלים, ואמר שמונה ועשרים כנגד שמונה ועשרים עתים שבספר קהלת ועליהם נאמר (דברי הימים א י״ב:ל״ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ועליהם אמר דוד (תהילים ל״ד:ב׳) אברכה את ה' בכל עת והזכיר עוד (שם לא) בידך עתותי, או יהיה כנגד ימי יתרון הלבנה ופחיתותה,

« La longueur du seul tapis : vingt-huit coudées » (Exode 26,2). Il est connu que l’œuvre du Tabernacle est entièrement faite de figures, en regard de l’œuvre du ciel ; et parce que les luminaires sont fixés dans le ciel et que toutes les actions viennent de là dans le monde inférieur, dans des temps décrétés pour cela, il mentionna l’expression « yeri‘a » (tapis) d’après le verset (Psaumes 104,2) « Il étend les cieux comme un tapis (ka-yeri‘a) » ; et les tapis étaient dix, en regard des dix sphères ; et il dit « vingt-huit » en regard des vingt-huit temps (‘itim) qui sont dans le livre de l’Ecclésiaste, et d’eux il est dit (1 Chroniques 12,33) « et des fils de Yissakhar, qui connaissent la compréhension des temps (la-‘itim) », et d’eux David dit (Psaumes 34,2) « je bénirai l’Éternel en tout temps (be-khol ‘et) » et il mentionna encore (Psaumes 31,16) « entre Tes mains sont mes temps » ; ou bien cela correspond aux jours de croissance de la lune et de sa décroissance,

ובמדרש תנחומא שמונה ועשרים באמה היתה גדולה היריעה ונס גדול היה היכן מצינו יריעה אחת כ"ח אמות, רבי נחמיה אומר מעשה נסים היה ולשעה נבראת ונגנזה, (עי' בתנחומא ושם הדרש על יריעות העזים, והכוונה על מכסה עור תחש שהיה ג"כ אורך ל' אמה) תדע לך שכתוב אורך היריעה האחת שלשים באמה מהיכן אתה מביאה ולא תאמר ביריעות אלא אף בקרשים היה מעשה נסים ע"כ.

Et dans le Midrash Tanhouma : « vingt-huit coudées » : le tapis était grand, et c’était un grand miracle ; où trouvons-nous un seul tapis de vingt-huit coudées ? Rabbi Nehemya dit : c’était une œuvre de miracles, il fut créé pour l’heure et mis en réserve (nignaz). Sache que, comme il est écrit « la longueur du seul tapis : trente coudées » (Exode 26,8), d’où l’apportes-tu ? Et tu ne diras pas seulement des tapis, mais aussi pour les planches il y eut œuvre de miracles ; jusqu’ici.

ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן. צוה תחלה ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני, ואמר אורך היריעה האחת כ"ח באמה וביריעות אלו של עזים אמר אורך היריעה האחת שלשים באמה והזכיר בראשונה עשר יריעות ובאלה הזכיר י"א יריעות.

« Et tu feras des tapis de poils de chèvres pour la tente sur le Tabernacle » (Exode 26,7). Il ordonna d’abord « et le Tabernacle, tu feras dix tapis de fin lin retors, d’azur, de pourpre et d’écarlate », et il dit « la longueur du seul tapis : vingt-huit coudées » ; et pour ces tapis de poils de chèvres il dit « la longueur du seul tapis : trente coudées » ; et il mentionna au début dix tapis et pour ceux-ci il mentionna onze tapis.

והנני מבאר הענין דרך כלל, דע כי המשכן היה ארכו שלשים אמה ורחבו עשר אמות וקומתו עשר אמות, ארכו שלשים אמות שכן מצינו בקרשים ועשית את הקרשים למשכן עשרים קרש לפאת נגבה תימנה והיו הקרשים נתונים מעומד שנאמר עצי שטים עומדים, והיו נתונים לארכו של משכן, והיה רוחב כל קרש וקרש אמה וחצי, הוא שכתוב ואמה וחצי האמה רוחב הקרש האחד והקרשים הללו היו עשרים לפאת דרום ועשרים לפאת צפון הרי לך שיש ברוחב הקרשים שלשים אמות.

Et je vais expliquer l’affaire de manière générale : sache que le Tabernacle avait trente coudées de longueur, dix coudées de largeur et dix coudées de hauteur ; sa longueur de trente coudées, car nous trouvons pour les planches (Exode 26,18) « et tu feras les planches pour le Tabernacle : vingt planches du côté du sud, vers le midi », et les planches étaient posées debout, comme il est dit (Exode 26,15) « de bois d’acacia, debout », et elles étaient placées dans la longueur du Tabernacle ; et la largeur de chaque planche était d’une coudée et demie, c’est ce qui est écrit (Exode 26,16) « et une coudée et demie la largeur de la seule planche » ; et ces planches étaient vingt du côté du sud et vingt du côté du nord ; voilà que dans la largeur des planches il y a trente coudées.

ורחבו עשר אמות ממה שכתוב (שמות כ״ו:כ״ב-כ״ג) ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים, וכתיב (שם) ושני קרשים תעשה וכתיב (שם) והיו שמונה קרשים בין כולם לצד מערב וזהו שאמר ולירכתי המשכן ותרגומו ולסייפי כי המערב סוף המזרח, וכשם שקרא הכתוב מזרח פנים ומערב אחור כך יכול לקרותם ראש וסוף, והרי לך שמונה קרשים שהיו לצד המערב יש בהם י"ב אמות לפי חשבון רחב הקרש אמה וחצי, וקבלת רז"ל במשכן שרחבו עשר אמות ואותם שתי אמות העודפות הן הנכנסות בשעור רוחב הקרשים של צד צפון ולצד דרום והיו עובי הקרשים בולעים אמה אחת לכל צד נמצא חלל רוחב המשכן עשר אמות לא יותר.

Et sa largeur de dix coudées, de ce qui est écrit (Exode 26,22-23) « et pour l’arrière du Tabernacle, à l’ouest, tu feras six planches », et il est écrit « et deux planches tu feras » et il est écrit « et il y aura huit planches en tout » du côté de l’ouest ; et c’est ce qu’il dit « et pour l’arrière (yarkhetei) du Tabernacle », que traduit (Onqelos) « u-lesayfei » (et pour les extrémités), car l’ouest est la fin de l’est ; et de même que l’Écriture appela l’est « devant » (panim) et l’ouest « derrière » (ahor), de même elle peut les appeler « tête » et « fin » ; et voici que les huit planches qui étaient du côté de l’ouest font douze coudées selon le compte de la largeur de la planche, une coudée et demie ; et la tradition de nos Sages, de mémoire bénie, est que le Tabernacle avait dix coudées de largeur, et ces deux coudées en surplus sont celles qui entrent dans la mesure de la largeur des planches du côté nord et du côté sud, et l’épaisseur des planches absorbait une coudée de chaque côté ; il en résulte que l’espace intérieur de la largeur du Tabernacle était de dix coudées, pas plus.

והנה לצד מזרח שבו פתח האהל לא היו קרשים כלל כי אם ארבעה עמודים שעליהם תלוי המסך כענין שכתוב (שמות כ״ו:ל״ו) ועשית מסך לפתח האהל, וקומתו עשר אמות זה מבואר ממה שכתוב עשר אמות אורך הקרש כי קומת המשכן כקומת הקרשים.

Et voici que du côté de l’est, où est l’entrée de la tente, il n’y avait pas de planches du tout mais seulement quatre colonnes sur lesquelles pendait le rideau, comme il est écrit (Exode 26,36) « et tu feras un rideau pour l’entrée de la tente » ; et sa hauteur de dix coudées, cela est clair d’après ce qui est écrit (Exode 26,16) « dix coudées la longueur de la planche », car la hauteur du Tabernacle est comme la hauteur des planches.

ודע כי יריעות עזים היו נתונות על המשכן ארכן לרחבו של משכן שהרי אורך היריעות שלשים אמה וכשתפרשם לרוחב המשכן הרי כל קרשי המשכן מכוסין, גם המשכן שרחבו עשר אמות ושתי קירות המשכן לצפון ולדרום שקומתם עשר אמות מזה ועשר אמות מזה הרי שלשים אמות של היריעה כלים בזה, וא"כ כשאמר הכתוב תחלה ואת המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר ותכלת וארגמן ואמר אורך היריעה האחת שמונה ועשרים באמה נמצאו שתי אמות מן הקרשים מגולות אמה אחת לצד צפון ואחת לצד דרום, ועל כן בא הכתוב עתה לומר ועשית יריעות עזים לאהל ולמכסה על המשכן שתהיין יריעות של עזים הללו מכסות יריעות הראשונות שהן של שש משזר ותכלת וארגמן והזכיר אורך היריעה האחת שלשים באמה,

Et sache que les tapis de poils de chèvres étaient placés sur le Tabernacle, leur longueur dans la largeur du Tabernacle, car la longueur des tapis est de trente coudées, et quand tu les étends dans la largeur du Tabernacle, voici que toutes les planches du Tabernacle sont couvertes ; de plus, le Tabernacle dont la largeur est de dix coudées, et les deux parois du Tabernacle au nord et au sud dont la hauteur est de dix coudées d’un côté et dix coudées de l’autre côté, voilà que les trente coudées du tapis sont ainsi épuisées ; et s’il en est ainsi, quand l’Écriture dit d’abord « et le Tabernacle, tu feras dix tapis de fin lin retors, d’azur, de pourpre et d’écarlate » et dit « la longueur du seul tapis : vingt-huit coudées », il en résulte que deux coudées des planches restent découvertes, une coudée du côté nord et une du côté sud ; et c’est pourquoi l’Écriture vient maintenant dire « et tu feras des tapis de poils de chèvres pour la tente et pour couvrir le Tabernacle », afin que ces tapis de poils de chèvres couvrent les premiers tapis, qui sont de fin lin retors, d’azur et de pourpre, et elle mentionna « la longueur du seul tapis : trente coudées »,

כי אורך היריעות הראשונות היו כ"ח ועתה צוה ביריעות הללו להיות ארכן שלשים כדי שיכסו אותן שתי אמות שנשארו מגולות מן הקרשים, ודרשו רז"ל מכאן למדה תורה דרך ארץ שיהא אדם חס על היפה כלומר שלא יגיעו לארץ כדי שלא יתטנפו בעפר ובגשמים כי היריעות הראשונות שהיו חשובות ונכבדות יותר שהיו שש משזר ותכלת וארגמן לא היו מספיקות כל כך כיריעות הללו של עזים, ועוד שבראשונות הזכיר עשר יריעות ובאלה הזכיר עשתי עשרה וזהו שכתוב בפרשה זו והאמה מזה והאמה מזה בעודף, פירוש לצד צפון ולצד דרום באורך יריעות האהל יהיה סרוח כדי לכסות שתי אמות שנשארו מגולות מן הקרשים ביריעות הראשונות שהיו כ"ח אמה ואותה היריעה העודפת על הראשונות שהזכיר כאן עשתי עשרה באר הכתוב לכפלה כלפי האהל והוא שכתוב וכפלת את היריעה הששית כאלו אמר את יריעה עשתי עשרה העודפת וצוה לכפל חצי היריעה כלפי מזרח לפתח האהל כמו שכתוב אל מול פני האהל,

car la longueur des premiers tapis était de vingt-huit, et maintenant il commanda pour ces tapis que leur longueur soit de trente afin qu’ils couvrent ces deux coudées restées découvertes des planches ; et nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent de là : la Torah a enseigné la conduite (derekh erets) : que l’homme épargne ce qui est beau, c’est-à-dire qu’ils n’atteignent pas le sol, afin qu’ils ne se salissent pas de poussière et de pluie ; car les premiers tapis, qui étaient plus précieux et plus honorés, étant de fin lin retors, d’azur et de pourpre, ne suffisaient pas autant que ces tapis de poils de chèvres ; et de plus, pour les premiers il mentionna dix tapis, et pour ceux-ci il mentionna onze ; et c’est ce qui est écrit dans cette section (Exode 26,13) « et la coudée d’un côté et la coudée de l’autre côté, en surplus » : c’est-à-dire du côté nord et du côté sud, dans la longueur des tapis de la tente, il y aura un débordement pour couvrir les deux coudées restées découvertes des planches avec les premiers tapis, qui étaient de vingt-huit coudées ; et ce tapis en surplus sur les premiers, qu’il mentionne ici comme le onzième, l’Écriture expliqua de le doubler vers la tente, et c’est ce qui est écrit (Exode 26,9) « et tu doubleras le sixième tapis » comme s’il avait dit « le onzième tapis, en surplus » ; et il ordonna de doubler la moitié du tapis vers l’est, à l’entrée de la tente, comme il est écrit « vis-à-vis de la face de la tente »,

וכמו שדרשו רז"ל דומה לכלה צנועה שמשימה צעיף על פניה, וחצי היריעה היה נותן לצד מערב כמו שכתוב תסרח על אחורי המשכן ומערב נקרא אחור כנגד מזרח שנקרא פנים.

et comme l’interprétèrent nos Sages, de mémoire bénie : comparable à une épouse pudique qui met un voile sur son visage ; et la moitié du tapis, on la plaçait du côté ouest, comme il est écrit (Exode 26,12) « elle pendra sur l’arrière du Tabernacle » ; et l’ouest est appelé « derrière » (ahor), en regard de l’est qui est appelé « devant » (panim).

ועשית את הקרשים. היה ראוי לומר ועשית קרשים כמו שאמר ועשית יריעות עזים, ומה שהזכירה בה"א הידיעה לרמוז על הקרשים שהוציאום ישראל ממצרים והן הן שהביא יעקב למצרים ארזים ונטעם שם וצוה לבניו להיות מזומנים בידם ליטלם משם למלאכת המשכן.

« Et tu feras les planches » (Exode 26,15). Il aurait dû dire « et tu feras des planches », comme il dit « et tu feras des tapis de poils de chèvres » ; et ce qu’il les mentionna avec le hé de l’article défini fait allusion aux planches qu’Israël firent sortir d’Égypte, et ce sont elles que Yaakov apporta en Égypte : il planta des cèdres là-bas et ordonna à ses fils de les tenir prêts dans leurs mains pour les prendre de là pour l’œuvre du Tabernacle.

עצי שטים עומדים. על דרך הפשט הזכיר עומדים על שם שהיו הקרשים נתונים מעומד וכמו שהזכרתי למעלה.

« De bois d’acacia, debout » (Exode 26,15). Selon le sens simple (peshat), il mentionna « debout » parce que les planches étaient placées debout, comme je l’ai mentionné plus haut.

וע"ד המדרש עצי שטים עומדים כמה מיני ארזים הן ומכלם לא בחר אלא בזה ששמו שטים לפי שישראל חטאו בשטים לקו בשטים ונתרפאו בשטים, חטאו בשטים שנאמר (במדבר כ״ה:א׳) וישב ישראל בשטים ויחל העם, לקו בשטים שנאמר (שם) ויהיו המתים במגפה וגו' לכך רצה הקב"ה שיתכפרו במשכן בעצי שטים, ולכך צוה להביא שטים הלא הוא דאמר (ירמיהו ל׳:י״ז) כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' וכתיב (הושע ז׳:ג׳) ברעתם ישמחו מלך.

Et selon le Midrash : « de bois d’acacia, debout » : il y a plusieurs sortes de cèdres, et de tous il ne choisit que celui dont le nom est « shittim », parce qu’Israël péchèrent à Shittim, furent frappés à Shittim et furent guéris par Shittim : ils péchèrent à Shittim, comme il est dit (Nombres 25,1) « et Israël demeura à Shittim, et le peuple commença à se prostituer » ; ils furent frappés à Shittim, comme il est dit (Nombres 25,9) « et ceux qui moururent de la plaie, etc. » ; c’est pourquoi le Saint, béni soit-Il, voulut qu’ils obtiennent l’expiation par le Tabernacle avec des bois d’acacia (shittim), et c’est pourquoi Il ordonna d’apporter des shittim ; n’est-ce pas ce qui est dit (Jérémie 30,17) « car Je ferai monter la guérison pour toi et de tes plaies Je te guérirai, dit l’Éternel » ; et il est écrit (Osée 7,3) « par leur méchanceté ils réjouissent le roi ».

וע"ד הקבלה עצי שטים עומדים כלשון (ישעיהו ו׳:ב׳) שרפים עומדים ממעל לו, והזכיר עומדים על הכחות העליונים שאין לך דבר במשכן וכליו שלא יהיה מצוייר למעלה שנאמר (שמות כ״ה:ט׳) את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו, וכן אמר דוד ע"ה (דברי הימים א כ״ח:י״ט) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאוכת התבנית, וכתיב (שם) ותבנית כל אשר היה ברוח, והענין לומר כי אע"פ שהמשכן והמקדש עתידין ליחרב וכלי הקדש הגופניים עתידים שיאבדו בגולה אין להבין שכשם שפסקו למטה כך פסקו למעלה תבניתם ודוגמתם ח"ו אבל הם עומדים וקיימים לעולם ואם פסקו למטה עתידים לחזור לקדמותם, וזהו מאמר רז"ל במסכת סוכה פרק לולב וערבה וכן במסכת יומא סוף פרק בא לו כהן גדול.

Et selon la Kabbale : « de bois d’acacia, debout » dans le sens de (Isaïe 6,2) « des séraphins se tenaient (‘omdim) au-dessus de lui » ; et il mentionna « debout » pour les forces supérieures, car tu n’as rien dans le Tabernacle et ses ustensiles qui ne soit représenté en haut, comme il est dit (Exode 25,9) « le modèle du Tabernacle et le modèle de tous ses ustensiles », et de même dit David, paix sur lui (1 Chroniques 28,19) « le tout par écrit de la main de l’Éternel sur moi, Il m’a fait comprendre toutes les œuvres du plan », et il est écrit (1 Chroniques 28,12) « et le plan de tout ce qui était dans son esprit » ; et l’affaire est de dire que, bien que le Tabernacle et le Sanctuaire soient destinés à être détruits et que les ustensiles saints corporels soient destinés à disparaître en exil, il ne faut pas comprendre que, de même qu’ils ont cessé en bas, leur plan et leur modèle ont cessé en haut, à Dieu ne plaise ; mais ils demeurent et subsistent à jamais, et s’ils ont cessé en bas, ils reviendront à leur état antérieur ; et c’est la parole de nos Sages, de mémoire bénie, dans le traité Soucca, chapitre « Loulav va-‘arava » et de même dans le traité Yoma, à la fin du chapitre « Ba lo Kohen Gadol ».

עצי שטים עומדים שמעמידים את צפוין, שמא תאמר אבד סברן בטל סכוין, ת"ל עצי שטים עומדים שעומדין לעולם ולעולמי עולמים. קרא צפוין הכח שהם מצפים לו, ומה שאמר שהן מעמידין אותו הכח תלה הגדול בקטן, ושמא תאמר מאחר שהן מעמידין אותו כשאבדו למטה אבד סברן למעלה כלומר שאמבד אותו הכח שהן מקוים או שמא בטל הכח שמשקיפים לו ת"ל עומדים, לעולם ולעולמי עולמים.

« Du bois d’acacia debout » : ils font tenir debout ce qu’ils attendent (tsefouyin) ; peut-être diras-tu : leur espérance a péri, leur attente est annulée ? L’Écriture dit « du bois d’acacia debout » : ils demeurent à jamais et pour les siècles des siècles. Il appela « tsefouyin » la force qu’ils attendent (metsapim), et ce qu’il dit « ils la font tenir debout » fait dépendre le grand du petit ; et peut-être diras-tu : puisqu’ils la font tenir debout, quand ils ont disparu en bas, leur espérance a péri en haut, c’est-à-dire que cette force qu’ils espèrent est perdue, ou que la force à laquelle ils aspirent est annulée ? L’Écriture dit « debout » : à jamais et pour les siècles des siècles.

והיו שמונה קרשים. שני קרשים היו נבלעים בירכתים אחד לצפון ואחד לדרום, נשארו ששה קרשים באמצע בכותל מערבי וכן אמר ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים, ופסוק זה מבאר סוד היות שכינה שהיא במערב כלולה מו' קצוות, ולרמוז על זה נקרא המערב בשם ים כי הים בית קבול למים.

« Et il y aura huit planches » (Exode 26,25). Deux planches étaient englouties dans les angles (yarkhatayim), une au nord et une au sud ; il restait six planches au milieu dans la paroi ouest, et ainsi il dit « et pour l’arrière du Tabernacle, à l’ouest, tu feras six planches » ; et ce verset explique le secret de la Shekhina qui est à l’ouest, comprenant six extrémités (qetsavot) ; et pour faire allusion à cela l’ouest est appelé « yam » (mer), car la mer est un récipient qui reçoit les eaux.

וסדר ארבע רוחות העולם במרכבה העליונה הם אבות עולם ודוד, דרום תחלה שכן אברהם תחלת האבות וכתיב בו (בראשית כ׳:א׳) ויסע משם אברהם ארצה הנגב, צפון שכן יצחק התגבר בעקדה, מזרח שכן כתוב ביעקב (שם לב) ויזרח לו השמש, והמשילו יוסף בנו לשמש, ודרשו רז"ל אמר יעקב מי הגיד לזה ששמי שמש, מערב הוא הסוף והוא כנור של דוד המנגן מאליו והוא הנקרא ים וזהו הים האחרון שתרגומו ימה מערבאה וכדי לרמוז על ארבע אלה נקראו ארבע רוחות העולם בשמות אלו וזה מבואר.

Et l’ordre des quatre directions du monde dans le Char d’en haut correspond aux pères du monde et à David : le sud d’abord, car Avraham est le commencement des pères et il est écrit à son sujet (Genèse 20,1) « et Avraham partit de là vers le pays du Negev » ; le nord, car Yitshaq fut fortifié (hitgabbar) à la ‘Aqéda ; l’est, car il est écrit de Yaakov (Genèse 32,32) « et le soleil se leva pour lui », et son fils Yossef le compara au soleil, et nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent : Yaakov dit : qui a dit à celui-ci que mon nom est « soleil » ? ; l’ouest est la fin, et c’est la harpe de David qui joue d’elle-même, et il est appelé « mer » (yam), c’est la mer dernière, qu’Onqelos traduit « yama ma‘arvaa » (la mer occidentale) ; et pour faire allusion à ces quatre, les quatre directions du monde furent appelées de ces noms ; et cela est clair.

והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה. פירש רש"י ז"ל חמשה בריחים היו לכותל צפון וחמשה בריחים לדרום וחמשה למערב, וחמשה אלו שלשה הן שהרי בריח העליון שני חצאין היו, וכן בריח התחתון, אבל התיכון היה שלם ארכו שלשים וזהו מן הקצה אל הקצה מן המזרח ועד המערב ואמרו רז"ל בנס היה עומד. אבל בתוספות פירשו שהיה מבריח לשלש רוחות, כותל צפון שלשים אמות, וכותל דרום גם כן שלשים אמות, וי"ב אמות למערב הרי שהיה הבריח התיכון שבעים אמות ששתי האמות היו נבלעות בירכתים.

« Et la barre du milieu, au milieu des planches, traversera d’un bout à l’autre » (Exode 26,28). Rashi, de mémoire bénie, expliqua : il y avait cinq barres pour la paroi du nord, cinq barres pour le sud et cinq pour l’ouest, et ces cinq sont trois, car la barre supérieure était de deux moitiés, et de même la barre inférieure, mais la médiane était entière, de trente coudées de longueur, et c’est « d’un bout à l’autre », de l’est à l’ouest, et nos Sages, de mémoire bénie, dirent : elle tenait par miracle. Mais les Tosafot expliquèrent qu’elle traversait trois côtés : la paroi du nord, trente coudées ; la paroi du sud aussi, trente coudées ; et douze coudées à l’ouest ; voici donc que la barre du milieu faisait soixante-dix coudées, car les deux coudées étaient englouties dans les angles.

ותן לבך כי הבריח התיכון המבריח הקצוות וחוגר המשכן כלו לכל הצדדין וסובל אותו היה כנגד קו האמצעי היכל הקדש הנושא לכל הקצוות וסובלן ומשפיע כחו בכל שבעים שרי מעלה והיא מדתו של יעקב שמכחו יצאו שבעים נפש וא"כ ראוי היה יעקב אבינו להורידו למצרים, שכן אמרו במדרש תנחומא הבריח התיכון ירד עם יעקב אבינו למצרים אמר להם לבניו כשתהיו נגאלים טלו אותו עמכם.

Et mets à ton cœur que la barre du milieu, qui traversait les extrémités et ceignait tout le Tabernacle de tous côtés et le portait, correspondait à la ligne du milieu, le Hekhal ha-qodesh, qui porte toutes les extrémités et les soutient et répand sa force sur les soixante-dix princes d’en haut ; et c’est l’attribut de Yaakov, de la force duquel sortirent soixante-dix âmes ; et s’il en est ainsi, il était convenable que Yaakov notre père la fasse descendre en Égypte, car ainsi dirent-ils dans le Midrash Tanhouma : la barre du milieu descendit avec Yaakov notre père en Égypte ; il dit à ses fils : quand vous serez rachetés, prenez-la avec vous.

והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. היה לפנים מן הפרוכת הארון והכפרת עם כרוביו מונח על אבן שתיה במערבו של קדש הקדשים, ולפני הארון צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן שקדיו ופרחיו ובגדיו של כהן גדול. והיה מחוץ לפרוכת השלחן והמנורה ומזבח הקטורת והשלחן בצפון והמנורה בדרום ומזבח מכוון ביניהם משוך קמעא לצד חוץ.

« Et le voile vous séparera le Saint du Saint des Saints » (Exode 26,33). À l’intérieur du voile se trouvaient l’arche et le couvercle avec ses chérubins, posés sur la pierre fondatrice (Even Shetiya), à l’ouest du Saint des Saints, et devant l’arche se trouvaient le vase de manne, la fiole d’huile d’onction, le bâton d’Aharon avec ses amandes et ses fleurs, et les vêtements du Grand Prêtre. Et à l’extérieur du voile se trouvaient la table, le chandelier et l’autel de l’encens : la table au nord et le chandelier au sud, et l’autel aligné entre eux, tiré un peu vers l’extérieur.

ועשית את המזבח עצי שטים. זו מזבח העולה והיה מושם בחצר המשכן ועליו מקריבים הקרבנות והיה מצופה נחשת והיה רבוע כנגד רגל רביעי שבמרכבה הוא אות רביעי של שם ועל זה אמר רבוע יהיה המזבח.

« Et tu feras l’autel de bois d’acacia » (Exode 27,1). C’est l’autel de l’holocauste ; il était placé dans le parvis du Tabernacle et on y offrait les sacrifices ; il était recouvert de cuivre et il était carré, en regard du quatrième pied qui est dans le Char, qui est la quatrième lettre du Nom ; et à ce sujet il est dit « carré sera l’autel ».

ודע כי המזבח הזה היה גבהו עשר אמות, וזה שאמר ושלש אמות קומתו על מקום המערכה בלבד נאמר, והראיה שהיה גבהו י' אמות ממה שאמרו רז"ל רבוע יהיה למאי אתא מופנה הוא דכיון דאשמועינן חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב יודע אני שרבוע הוא ומה ת"ל רבוע יהיה, אלא אתיא לגזירה שוה נאמר כאן רבוע יהיה ונאמר במזבח הקטורת רבוע יהיה הוא שכתוב (שמות ל א) ועשית מזבח מקטר קטורת אמה ארכו ואמה רחבו רבוע יהיה ואמתים קומתו מה מזבח הקטורת גבהו פי שנים ברחבו אף כאן גבהו פי שנים ברחבו, א"כ מה אני מקיים ושלש אמות קומתו משפת סובב ולמעלה, ועוד ראיה ממה שדרשו רז"ל במסכת סוכה פ' לולב וערבה מורביות של ערבה היו נותנים בצדי המזבח וראשיהן כפופין על המזבח תנא רכות וארוכות היו י"א אמה כדי שיהיו גוחות על המזבח אמה, וזה ברור שהיה גבהו של מזבח עשר אמות.

Et sache que cet autel avait dix coudées de hauteur ; et ce qu’il dit « et trois coudées sa hauteur » n’est dit que pour la place de l’arrangement (ma‘aracha) seulement ; et la preuve qu’il avait dix coudées de hauteur, c’est ce que dirent nos Sages, de mémoire bénie : « carré sera (revoua yihye) », à quoi cela sert-il ? C’est une expression laissée disponible pour l’analogie : puisqu’il nous a fait entendre « cinq coudées de longueur et cinq coudées de largeur », je sais qu’il est carré ; pourquoi l’Écriture dit-elle « carré sera » ? Mais cela vient pour une analogie verbale (gezera shava) : il est dit ici « carré sera » et il est dit de l’autel de l’encens « carré sera » ; c’est ce qui est écrit (Exode 30,1-2) « et tu feras un autel pour brûler l’encens… une coudée sa longueur et une coudée sa largeur, carré sera, et deux coudées sa hauteur » : de même que l’autel de l’encens a une hauteur double de sa largeur, de même ici sa hauteur est double de sa largeur ; s’il en est ainsi, comment j’établis « et trois coudées sa hauteur » ? À partir du rebord (sovev) vers le haut. Et une autre preuve, de ce que nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent dans le traité Soucca, chapitre « Loulav va-‘arava » : on plaçait des branches de saule (murbiyot) sur les côtés de l’autel, leurs extrémités courbées sur l’autel ; un Tanna enseigna : elles étaient souples et longues, de onze coudées, pour qu’elles se courbent d’une coudée sur l’autel ; et cela est clair : la hauteur de l’autel était de dix coudées.

ועוד דרשו רז"ל במסכת זבחים מזבח שעשה משה היה עשר אמות שהכתוב הקישו למשכן שנאמר (במדבר ד׳:כ״ו) ואת קלעי החצר ואת מסך פתח שער החצר אשר על המשכן ועל המזבח, מה משכן עשר אמות אף מזבח עשר אמות. ועוד פסוק מלא הוא במזבח שעשה שלמה שהיה גבהו עשר אמות שכן כתוב בדברי הימים (דברי הימים ב ד׳:א׳) ויעש מזבח נחשת עשרים אמה ארכו ועשרים אמה רחבו ועשר אמות קומתו, וכן המזבח לעתיד.

Et ils interprétèrent encore dans le traité Zevahim : l’autel que fit Moshé était de dix coudées, car l’Écriture l’a rapproché du Tabernacle, comme il est dit (Nombres 4,26) « et les toiles du parvis, et le rideau de l’entrée de la porte du parvis qui est sur le Tabernacle et sur l’autel » : de même que le Tabernacle avait dix coudées, de même l’autel avait dix coudées. Et il y a encore un verset complet à propos de l’autel que fit Shelomo, que sa hauteur était de dix coudées, car il est écrit dans les Chroniques (2 Chroniques 4,1) « et il fit un autel de cuivre : vingt coudées sa longueur, vingt coudées sa largeur et dix coudées sa hauteur » ; et de même l’autel de l’avenir.

ובמדרש ועשית את המזבח עצי שטים, על מה מזבח הנחשת מכפר על מצח נחושה שנאמר (ישעיהו מ״ח:ד׳) וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה, מזב"ח מ'חילה ז'כות ב'רכה ח'יים, וכן שטי"ם ש'לום ט'ובה י'שועה מ'חילה. חמש אמות אורך וחמש אמות רוחב כנגד שני לוחות הברית חמש דברות מכאן וחמש דברות מכאן, ושלש אמות קומתו כנגד שלשה גואלים משה אהרן ומרים.

Et dans le Midrash : « et tu feras l’autel de bois d’acacia » : de quoi l’autel de cuivre expie-t-il ? Du front d’airain, comme il est dit (Isaïe 48,4) « et ta nuque est un tendon de fer et ton front d’airain » ; « mizbeah » = Mehila (pardon), Zekhout (mérite), Berakha (bénédiction), ‘Hayyim (vie) ; et de même « shittim » = Shalom, Tova, Yeshou‘a, Mehila. « Cinq coudées de longueur et cinq coudées de largeur » : en regard des deux tables de l’alliance, cinq paroles ici et cinq paroles là ; « et trois coudées sa hauteur » : en regard des trois rédempteurs : Moshé, Aharon et Miryam.

ועשית בדים למזבח בדי עצי שטים. היה ראוי לומר ועשית בדים למזבח עצי שטים, או שיאמר ועשית למזבח בדי עצי שטים כמו שאמר בארון גם בשלחן והבאת את הבדים בטבעות, ומה שהוצרך לאריכות לשון בבדים, לרמוז על מה שכתוב (דברי הימים ב ה׳:ט׳) ויאריכו הבדים שהיה מעשה נס כמו שהזכירו רז"ל אמר הקב"ה עתידין הם הבדים להאריך תפ"ז שנה לצאת בני ישראל ממצרים שנאמר ויאריכו הבדים.

« Et tu feras des barres pour l’autel, des barres de bois d’acacia » (Exode 27,6). Il aurait dû dire « et tu feras des barres pour l’autel de bois d’acacia », ou bien « et tu feras pour l’autel des barres de bois d’acacia », comme il dit pour l’arche et aussi pour la table « et tu feras entrer les barres dans les anneaux » ; et ce qu’il eut besoin d’une expression longue à propos des barres fait allusion à ce qui est écrit (2 Chroniques 5,9) « et les barres s’allongèrent » (va-ya’arikhou), car ce fut une œuvre de miracle, comme l’ont mentionné nos Sages, de mémoire bénie : le Saint, béni soit-Il, dit : les barres s’allongeront dans quatre cent quatre-vingt-sept ans après la sortie d’Israël d’Égypte, comme il est dit « et les barres s’allongèrent ».

נבוב לוחות תעשה אותו. מרובע היה כי כן כתיב רבוע יהיה והיו הלוחות של עצי שטים לארבעת רבעיו וחלול באמצע, וכן תרגם אונקלוס חליל לוחין והוא מלשון (איוב י״א:י״ב) ואיש נבוב ילבב, כי האדם בילדותו הוא חלול מבלי דעת והשכל ואחרי כן ילבב כלומר יקנה לב.

« Creux, en planches, tu le feras » (Exode 27,8). Il était carré, car ainsi il est écrit « carré sera », et les planches étaient de bois d’acacia pour ses quatre côtés, et creux au milieu ; et ainsi traduisit Onqelos « halil louhin » (creux de planches), de la langue de (Job 11,12) « et l’homme creux (navouv) acquerra un cœur (yillavev) » ; car l’homme dans son enfance est creux, sans connaissance ni intelligence, et ensuite il acquiert un cœur (yillavev), c’est-à-dire acquiert un cœur.

והנה בחלל המזבח הזה היו ממלאין אותו אדמה בשעת חנייתן כדי להקריב עליו, והוא מה שכתוב (שמות כ׳:כ״א) מזבח אדמה תעשה לי. ומזבח זה נס גדול היה נעשה בענינו שהאש דולקת בו ביום ובלילה ולא היה העץ נשרף ולא היה הנחשת נתך, ומן הנסים שהיו במקדש הוא שמעולם לא כבו גשמים אש של מזבח זה, והיה מונח בעזרה במקום מגולה כדמיון חצר המשכן במשכן, ואמרו במדרש היה משה מתירא שמא ישרוף האש את העץ שבמזבח, א"ל הקב"ה משה מה אתה מתירא מי צוה האש לשרוף למד ממך כשנכנסת לתוך ערפל של אש והיית מהלך בין גדודין של אש, ולא עוד אלא שהיית בא אצלי שנאמר (שמות כ׳:י״ח) ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלהים, וכבודי אש אוכלה הוא שנאמר (דברים ד׳:כ״ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ולא נשרפת אף מזבח הנחשת אע"פ שכתוב בו (ויקרא ו׳:ו׳) אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, לא הנחשת נתך ולא העץ נשרף, ואם תאמר שצפויו עבה א"ר נחמיה עובי דינר היה, א"ר פנחס בר חמא מזבח שעשה משה חביב ממזבח שעשה שלמה אבל המזבח שעשה שלמה הוא יותר גדול שנאמר (מלכים א ג׳:ד׳) אלף עולות יעלה שלמה על המזבח ההוא.

Et voici que dans la cavité de cet autel on la remplissait de terre au moment de leur campement pour y offrir, et c’est ce qui est écrit (Exode 20,21) « tu Me feras un autel de terre ». Et un grand miracle se faisait à propos de cet autel : le feu y brûlait jour et nuit et le bois n’était pas brûlé et le cuivre ne fondait pas ; et parmi les miracles qui eurent lieu dans le Sanctuaire, il y a que jamais les pluies n’éteignirent le feu de cet autel ; et il était placé dans le parvis, en un lieu découvert, à l’image du parvis du Tabernacle dans le Tabernacle. Et ils dirent dans le Midrash : Moshé craignait que le feu ne brûle le bois qui était dans l’autel ; le Saint, béni soit-Il, lui dit : Moshé, de quoi as-tu peur ? Qui a ordonné au feu de brûler ? Apprends de toi-même : quand tu es entré dans le brouillard de feu et que tu marchais parmi des troupes de feu, et non seulement cela mais tu venais auprès de moi, comme il est dit (Exode 20,18) « et Moshé s’approcha du brouillard où était Dieu », et Ma gloire est un feu dévorant, comme il est dit (Deutéronome 4,24) « car l’Éternel ton Dieu est un feu dévorant », et tu n’as pas été brûlé ; de même l’autel de cuivre, bien qu’il soit écrit à son sujet (Lévitique 6,6) « un feu perpétuel brûlera sur l’autel, il ne s’éteindra pas », le cuivre ne fondait pas et le bois ne brûlait pas ; et si tu dis que son revêtement est épais, Rabbi Nehemya dit : il avait l’épaisseur d’un denier ; Rabbi Pinhas bar ‘Hama dit : l’autel que fit Moshé est plus cher que l’autel que fit Shelomo, mais l’autel que fit Shelomo est plus grand, comme il est dit (1 Rois 3,4) « mille holocaustes offrait Shelomo sur cet autel ».

ועשית את חצר המשכן לפאת נגב תימנה. כשבא לבאר על ארכו של חצר הוצרך להקדים הדרום להודיע כי קלעי הדרום היו משוכים מאה אמות, וכן קלעי הצפון שכנגדו, וכן עשה במשכן כשבא לבאר על ארכו הקדים הדרום, ואמר עשרים קרש לפאת נגבה תימנה ואחריו הצפון כשנגדו, ויבאר כאן כי חצר המשכן ארכו מאה אמות ורחבו חמשים, ואותם חמשים של ארכו החיצונים הם הם חצר שלפני המשכן, והמשכן היה נתון בחמשים של ארכו הפנימיים שהרי פתח המשכן שבמזרח היה נתון בשפת חמשים פנימיים והיה כלה אורך המשכן לסוף שלשים אמה במדתו ונמצא שהיה עשרים אמה ריוח בין יריעות שאחורי המשכן לקלעי החצר שלצד מערב,

« Et tu feras le parvis du Tabernacle, du côté du sud, vers le midi » (Exode 27,9). Quand il vint expliquer la longueur du parvis, il fallut qu’il fasse précéder le sud, pour faire savoir que les toiles du sud étaient tirées sur cent coudées, et de même les toiles du nord en face ; et ainsi il fit dans le Tabernacle quand il vint expliquer sa longueur : il fit précéder le sud, et dit « vingt planches du côté du sud, vers le midi », puis après lui le nord en face ; et il explique ici que le parvis du Tabernacle avait cent coudées de longueur et cinquante de largeur ; et ces cinquante de sa longueur, ceux de l’extérieur, sont le parvis qui est devant le Tabernacle, et le Tabernacle était placé dans les cinquante de sa longueur, ceux de l’intérieur, car l’entrée du Tabernacle à l’est était placée au bord des cinquante intérieurs, et la longueur du Tabernacle finissait à la fin de trente coudées selon sa mesure ; et il en résulte qu’il y avait vingt coudées d’espace entre les tapis qui sont derrière le Tabernacle et les toiles du parvis du côté ouest,

ורוחב המשכן שהיה עשר אמות כשהיה נתון ברוחב החצר שהוא חמשים אמה נמצאת אומר שהיו עשרים אמה ריוח לצפון ועשרים לדרום, ולמדת מכל זה שארכו של משכן נתון בארכו של חצר בתוך אותו חמשים פנימיים, ויש למשכן ריוח לכל צדדין עשרים אמה מאחריו למערב ועשרים לצפון ועשרים לדרום וחצר של חמשים על חמשים על המשכן, ואם כן ענין מוכרח היה להקדים הדרום ואחריו צפון כדי ללמדך על ארכו, וכשבא ללמד על רחבו הוצרך להזכיר מזרח ומערב, ומה שהקדים מערב למזרח מפני ששלשת הרוחות מכוסים בקלעים היו דרום צפון ומערב אבל המזרח לא היה מכוסה כלו בקלעים שהרי פתח השער היה באמצע שנאמר ולשער החצר מסך עשרים אמה,

et la largeur du Tabernacle, qui était de dix coudées, étant placée dans la largeur du parvis qui est de cinquante coudées, tu trouves qu’il y avait vingt coudées d’espace au nord et vingt au sud ; et tu as appris de tout cela que la longueur du Tabernacle est placée dans la longueur du parvis, dans ces cinquante intérieurs, et le Tabernacle a un espace de vingt coudées de tous côtés : derrière lui à l’ouest vingt, au nord vingt et au sud vingt, et un parvis de cinquante sur cinquante devant le Tabernacle ; et s’il en est ainsi, c’était une affaire nécessaire de faire précéder le sud, puis le nord, pour t’enseigner sa longueur ; et quand il vint enseigner sa largeur, il fallut qu’il mentionne l’est et l’ouest ; et ce qu’il fit précéder l’ouest à l’est, c’est que les trois directions étaient couvertes de toiles : le sud, le nord et l’ouest ; mais l’est n’était pas entièrement couvert de toiles, car l’entrée de la porte était au milieu, comme il est dit (Exode 27,16) « et pour la porte du parvis, un rideau de vingt coudées »,

וזהו שכתוב לפאת קדמה מזרחה חמשים אמה לא אמר קלעים חמשים אמה כמו שאמר לפאת ים קלעים חמשים אמה כי מזרח היה רחבו חמשים אמה אבל לא היו כל החמשים של רחבו מכוסים בקלעים אלא ט"ו אמות מצד זה וט"ו מצד זה ושער החצר באמצע שהוא עשרים אמה, וא"כ כשהזכיר כאן ארבע רוחות כסדר הזה והזכיר מזרח אחרון לא הזכיר זה אלא לפי סדר כסוי הקלעים לא כפי הרוחות, כי סדר הרוחות שלהם הוא כן מזרח מערב צפון ודרום, וכן הם נזכרים בפי הכל על הסדר הזה כי השמש יתחיל לזרוח מן המזרח ושוקע במערב וכשאדם פונה למזרח ימינו לדרום ושמאלו לצפון ואחוריו למערב, וכן מצינו סדורם בכתוב (איוב כ״ג:ח׳-ט׳) הן קדם אהלוך ואיננו ואחר ולא אבין לו, שמאל בעשותו ולא אחז יעטוף ימין וגו'.

et c’est ce qui est écrit (Exode 27,13) « et la largeur du parvis du côté de l’est, vers le levant : cinquante coudées » ; il n’a pas dit « toiles, cinquante coudées » comme il a dit « du côté de l’ouest, toiles de cinquante coudées » (Exode 27,12), car à l’est sa largeur était de cinquante coudées, mais toutes les cinquante de sa largeur n’étaient pas couvertes de toiles, mais quinze coudées d’un côté et quinze de l’autre, et la porte du parvis au milieu qui est de vingt coudées ; et s’il en est ainsi, quand il mentionna ici les quatre directions dans cet ordre et mentionna l’est en dernier, il ne le mentionna que selon l’ordre de la couverture des toiles et non selon les directions, car l’ordre de leurs directions est ainsi : est, ouest, nord, sud, et elles sont mentionnées par tous dans cet ordre, car le soleil commence à se lever de l’est et se couche à l’ouest, et quand un homme se tourne vers l’est, sa droite est vers le sud, sa gauche vers le nord et son dos vers l’ouest ; et ainsi nous trouvons leur ordre dans l’Écriture (Job 23,8-9) « voici, j’irai vers l’est (qedem) et il n’y est pas, et vers l’ouest (ahor) et je ne le perçois pas ; à gauche, quand Il agit, et je ne Le saisis pas, Il se couvre à droite, etc. ».

והטעם בהקדים צפון לדרום והיה ראוי להקדים הדרום שהוא ימין, מפני ששלשת הרוחות הללו רובם מיושבים הם אבל הדרום אין בו ישוב אלא מעט לרוב שפע חמימות שהשמש דר ברומו של רוחו לכך הזכיר דרום אחרון, ולמדת מזה כי סדר הרוחות בפרשה זו דרום וצפון ומזרח ומערב לפי סדר כסוי הקלעים, והסדר שלהם מזרח ומערב צפון ודרום לפי סדר הישוב בעולם השפל, והסדר האמתי למעלה במדור העליון דרום וצפון ומערב ומזרח לפי סדר המרכבה העליונה, וכבר הזכרתי למעלה בפסוק והיו שמונה קרשים, והקלעים הללו היו של שש משזר והיו כעין רשת עשויה נקבים נקבים והם היו כותלים לחצר סביב.

Et la raison pour laquelle il fit précéder le nord au sud, alors qu’il aurait fallu faire précéder le sud, qui est la droite, c’est que ces trois directions sont pour la plupart habitées, mais le sud n’a que peu d’habitation à cause de l’abondance de chaleur, car le soleil demeure dans la hauteur de cette région ; c’est pourquoi il mentionna le sud en dernier ; et tu as appris de là que l’ordre des directions dans cette section est sud, nord, est, ouest selon l’ordre de la couverture des toiles, et leur ordre est est, ouest, nord, sud selon l’ordre de l’habitation dans le monde inférieur, et l’ordre véritable en haut, dans la demeure supérieure, est sud, nord, ouest, est selon l’ordre du Char d’en haut, comme je l’ai déjà mentionné plus haut au verset « et il y aura huit planches » ; et ces toiles étaient de fin lin retors et étaient comme un filet fait de trous, et elles étaient des murs pour le parvis tout autour.