Tétsavé

שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש (משלי כז, ט)

« L’huile et l’encens réjouissent le cœur, et la douceur de son ami vient du conseil de l’âme » (Proverbes 27,9).

שלמה המלך ע"ה יזהיר על האדם בכתוב הזה (משלי כז) לרחם על הגר שגלה ממקומו ומארץ מולדתו, ומפני שהתורה הזהירה עליו בכמה מקומות שלא להונות אותו לא בדברים ולא בממון שנאמר (שמות כב כ) וגר לא תונה, וכתיב (שם כג) וגר לא תלחץ, וכתיב (שם) ואתם ידעתם את נפש הגר לכך בא שלמה והוסיף וחדש כאן כי האיש הגולה והנודד ממקומו יתחייב האדם עליו בשתים, הא' שיספיק לו מזונותיו, השני שיסביר לו פנים, והנה הוא נקשר עם הכתוב שלמעלה שאמר כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו, המשיל את האדם שיצא מן המקום אשר נולד שם כעוף היוצא מקנו ששם תחלת הויתו וסבת תולדתו וסמך לו מיד שמן וקטרת, וכנה המזונות כלם וכל מה שמתבשל על האש בשמן וקטורת שהוא העשן העולה מן המזון המתבשל, והודיענו בזה כי חייב האדם לשמח לב האיש הנודד ממקומו בספוק מזונות שהוא שמן וקטורת כי שמן וקטורת ישמח לב, ויתחייב עוד בהסברת פנים, וזהו ומתק רעהו שימתיק לו דבריו והסברת פניו כי מלבד שיצטרך שמן וקטורת עוד יצטרך מתק רעהו במתק שפתים ורכות הדברים.

Le roi Shelomo, paix sur lui, avertit l’homme par ce verset (Proverbes 27) d’avoir pitié du prosélyte (ger) qui est exilé de son lieu et de la terre de sa naissance ; et parce que la Torah l’a averti en plusieurs lieux de ne pas le léser, ni en paroles ni en argent, comme il est dit (Exode 22,20) « et tu ne léseras pas le prosélyte », et il est écrit (Exode 23,9) « et tu n’opprimeras pas le prosélyte », et il est écrit « et vous connaissez l’âme du prosélyte », c’est pourquoi Shelomo vint ajouter et renouveler ici que l’homme exilé et errant loin de son lieu, l’homme est tenu envers lui en deux choses : la première, de lui procurer sa nourriture ; la seconde, de lui montrer un visage avenant ; et voici qu’il est lié au verset précédent qui dit (Proverbes 27,8) « comme l’oiseau qui s’égare loin de son nid, ainsi l’homme qui s’égare loin de son lieu » : il compara l’homme qui est sorti du lieu où il est né à l’oiseau qui sort de son nid, où est le commencement de son être et la cause de sa naissance ; et il rattacha à cela aussitôt « l’huile et l’encens » ; et il appela toutes les nourritures, et tout ce qui se cuit au feu, « huile et encens » (shemen u-qetoret), qui est la fumée qui s’élève de la nourriture qui cuit ; et il nous fit connaître par là que l’homme est tenu de réjouir le cœur de l’homme errant loin de son lieu par la suffisance de nourriture, qui est « l’huile et l’encens », car « l’huile et l’encens réjouissent le cœur » ; et il est encore tenu de lui montrer un visage avenant, et c’est « la douceur de son ami » : qu’il lui adoucisse ses paroles et son visage avenant, car outre qu’il a besoin d’huile et d’encens, il a encore besoin de « la douceur de son ami » : douceur des lèvres et douceur des paroles.

ואמר מעצת נפש כלומר שיהיה אותו מתק והסברת פנים מעצת נפש השכלית דרך אהבה וחבה ולא דרך חנופה כי ייטב לו מתק שפתים יותר ממה שהוא נותן לו, וכן אמרו רז"ל בכתובות טוב המלבין שנים לחברו יותר ממשקהו חלב שנאמר (בראשית מ״ט:י״ב) ולבן שנים מחלב, אל תקרי לבן שנים אלא לבון שנים. וכן הזכיר הנביא (ישעיהו נ״ח:י׳) הלא פרוס לרעב לחמך והוא שמן וקטרת, והזכיר עוד (שם) ותפק לרעב נפשך והוא מתק רעהו.

Et il dit « du conseil de l’âme » : c’est-à-dire que cette douceur et ce visage avenant viennent du conseil de l’âme intellectuelle, par amour et affection et non par flatterie ; car la douceur des lèvres lui est plus agréable que ce qu’il lui donne ; et ainsi dirent nos Sages, de mémoire bénie, dans Ketoubot : mieux vaut celui qui sourit à son prochain en lui montrant ses dents blanches (mal-bin shinnayim) que celui qui lui donne du lait à boire, comme il est dit (Genèse 49,12) « et blanc de dents plus que le lait » : ne lis pas « lévan shinnayim » (blanc de dents) mais « levoun shinnayim » (le blanchiment des dents). Et de même le prophète mentionna (Isaïe 58,7) « ne partages-tu pas ton pain à l’affamé ? », qui est « l’huile et l’encens » ; et il mentionna encore (Isaïe 58,10) « et si tu offres à l’affamé ton âme », qui est « la douceur de son ami ».

ובמדרש שמן וקטורת ישמח לב שמן המנורה שהיה מתקרב בזמן הקטורת שנאמר (שמות ל׳:ח׳) ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה, משמח לבו של הקב"ה, בארו ז"ל כי כשם שהזכיר הכתוב שמחה בהקב"ה אחר מעשה בראשית והוא שאמר דוד (תהילים ק״ד:ל״א) יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו, כך מצינו שמחה בהקב"ה אחר מעשה המשכן שצוה בהדלקת המנורה ובהקטרת הקטורת ושרתה בו שכינה, ועל זה אמר שלמה שמן וקטורת ישמח לב, וכבר ידוע כי מעשה המשכן שקול כמעשה בראשית, וכשם שמצינו אחר מעשה בראשית שנברא באחרונה מי שהיה מכיר את ה' ועובד ומיחד והוא האדם, כן מצינו אחר מעשה המשכן שהוצרך לצוות שיהיה במשכן עובד ומיחד והוא הכהן הגדול, ולפי ששרתה שכינה במשכן ע"י הקטרת על זה אמר שמן וקטורת ישמח לב.

Et dans le Midrash : « l’huile et l’encens réjouissent le cœur » : l’huile du chandelier qui s’approchait au moment de l’encens, comme il est dit (Exode 30,8) « et quand Aharon allumera les lampes entre les deux soirs, il le brûlera » (l’encens) réjouit le cœur du Saint, béni soit-Il. Ils expliquèrent, de mémoire bénie, que de même que l’Écriture mentionna la joie en Dieu après l’œuvre de la Création, c’est ce que dit David (Psaumes 104,31) « que la gloire de l’Éternel soit à jamais, que l’Éternel se réjouisse de Ses œuvres », ainsi nous trouvons la joie en Dieu après l’œuvre du Tabernacle, où Il ordonna l’allumage du chandelier et la combustion de l’encens et où la Shekhina résida en lui ; et à ce sujet dit Shelomo « l’huile et l’encens réjouissent le cœur ». Et il est déjà connu que l’œuvre du Tabernacle est équivalente à l’œuvre de la Création ; et de même que nous trouvons après l’œuvre de la Création que fut créé en dernier celui qui reconnaissait l’Éternel, Le servait et proclamait Son unicité, à savoir l’homme, de même nous trouvons après l’œuvre du Tabernacle qu’il fallut ordonner que le Tabernacle ait un officiant qui proclame l’unicité divine, à savoir le Grand Prêtre ; et parce que la Shekhina résida dans le Tabernacle par l’encens, c’est à ce sujet qu’il dit « l’huile et l’encens réjouissent le cœur ».

וכבר ידעת מה שנקרא קטורת על שם שריח הקטורת מתקשר במדות ושמחת המדות מתרבה על המקטיר ועל ידו הברכה נמשכת ונשפעת אל התחתונים, והנה השמן הזה שהיה מתקרב בזמן הקטרת הקטורת היה שמן זית לפי שהזית הביא אורה לעולם שנאמר (בראשית ח׳:י״א) והנה עלה זית טרף וגו', וע"כ צותה התורה במצות הדלקת המנורה בשמן זית, זהו שכתוב.

Et tu sais déjà qu’il est appelé « qetoret » (encens) parce que l’odeur de l’encens se lie aux attributs (middot), et que la joie des attributs s’accroît sur celui qui brûle l’encens, et par lui la bénédiction est tirée et répandue sur les êtres inférieurs ; et voici que cette huile qui s’approchait au moment de la combustion de l’encens était de l’huile d’olive, parce que l’olivier apporta la lumière au monde, comme il est dit (Genèse 8,11) « et voici, une feuille d’olivier fraîchement arrachée, etc. » ; et c’est pourquoi la Torah ordonna pour le commandement de l’allumage du chandelier l’huile d’olive ; c’est ce qui est écrit :

ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. ויקחו אליך לשעה כי מפני שאמר בסוף הפרשה חקת עולם הייתי אומר כי מצוה זו לדורות ולא לשעה ע"כ הוצרך לומר אליך לשעה לומר לך שהמצוה לשעה ולדורות. והזכיר שמן זית למעט שאר שמן, שמן שומשמין, שמן אגוזים וכיוצא בהם. ואמר זית זך כלומר השמן הראשון פרט לשני ולשלישי. כתית שמן היוצא על ידי כתישה למעט שמן היוצא מאליו. למאור כתית למאור ולא למנחות, הראשון למנורה והשני למנחות. ומנהג העולם מי שיש לו שמן רע דולקו בנר, ומי שיש לו שמן טוב נותנו לתבשיל ואוכלו אבל כאן בהפך הראשון שהוא הזך למאור והשני למנחות.

« Et toi, tu ordonneras aux fils d’Israël qu’ils t’apportent de l’huile d’olive pure, pilée, pour le luminaire, pour allumer la lampe continuellement » (Exode 27,20). « Qu’ils t’apportent » (elekha) : pour l’heure ; car puisqu’il dit à la fin de la section « loi perpétuelle » (Exode 27,21), j’aurais dit que ce commandement est pour les générations et non pour l’heure ; c’est pourquoi il fallut dire « vers toi (elekha) », pour l’heure, pour te dire que le commandement est pour l’heure et pour les générations. Et il mentionna l’huile d’olive pour exclure les autres huiles, l’huile de sésame, l’huile de noix et semblables. Et il dit « olive, pure » : c’est-à-dire la première huile, à l’exclusion de la deuxième et de la troisième. « Pilée » : l’huile qui sort par pilage, pour exclure l’huile qui sort d’elle-même. « Pour le luminaire » : pilée pour le luminaire et non pour les offrandes de farine : la première pour le chandelier et la deuxième pour les offrandes de farine. Et la coutume du monde est que celui qui a une mauvaise huile l’allume dans une lampe, et que celui qui a une bonne huile la met dans le plat et la mange ; mais ici c’est l’inverse : la première, qui est pure, pour le luminaire, et la deuxième pour les offrandes de farine.

ובמדרש כתית זה מקדש ראשון שעמד ת"י שנה מקדש שני ת"כ שנה, והמדרש הזה ירמוז לשני מקדשים והיה ראוי לרמוז גם השלישי העתיד.

Et dans le Midrash : « pilée (katit) » : c’est le premier Temple, qui subsista quatre cent dix ans, le second Temple, quatre cent vingt ans ; et ce Midrash fait allusion à deux Temples, et il aurait fallu faire allusion aussi au troisième, à venir.

אבל יתכן לומר כי המדרש הזה אפשר שירמוז על המקדשים שהיה זמנם קצוב, ולפי ששניהם עתידים ליחרב ולהיותם מרמס לכך נאמר הרמז בשניהם בלשון כתית שהוא לשון כתישה ומרמס אבל הבית השלישי העתיד אע"פ שלא בא בחשבון לפי שאין זמנו קצוב הנה נרמז במלת למאור והוא כלשון (ישעיהו ס׳:א׳) קומי אורי כי בא אורך, והוא הבטחה בבית השלישי בחזרת השכינה והוא שאמר דוד ע"ה (תהילים כ״ז:א׳) ה' אורי וישעי, ואמר עוד (שם קיח) אל ה' ויאר לנו, ולפי שאין זמן לעמידת בנינו אבל הוא עומד לעד לעולם לכך אמר להעלות נר תמיד כלומר כי מעלתו תמידית ושוב אינה פוסקת.

Mais on peut dire que ce Midrash peut faire allusion aux Temples dont le temps est fixé, et puisque tous deux sont destinés à être détruits et à être foulés aux pieds, c’est pourquoi l’allusion fut faite à tous deux par l’expression « katit », qui est de la langue de pilage et de piétinement ; mais le troisième Temple, à venir, bien qu’il n’entre pas dans le compte, parce que son temps n’est pas fixé, voici qu’il est évoqué dans le mot « la-maor » (pour le luminaire), qui est de la langue de (Isaïe 60,1) « lève-toi, resplendis (ori), car ta lumière est venue » ; et c’est une promesse concernant le troisième Temple, au retour de la Shekhina, et c’est ce que dit David, paix sur lui (Psaumes 27,1) « l’Éternel est ma lumière (ori) et mon salut », et il dit encore (Psaumes 118,27) « l’Éternel est Dieu et Il nous a éclairés » ; et puisque la durée de son édifice n’a pas de terme fixé, mais qu’il subsiste à jamais, c’est pourquoi il dit « pour allumer la lampe continuellement » (tamid) : c’est-à-dire que son degré est perpétuel et ne cesse plus jamais.

להעלות נר. שם הכלל כמו נרות, וכן (בראשית ל״ב:ו׳) ויהי לי שור וחמור, וכן (שופטים כ״א:ט״ז) כי נשמדה מבנימן אשה, וכן (יחזקאל א׳:כ״ב) ודמות על ראשי החיה, והיו ארבע חיות.

« Pour allumer la lampe (ner) » (Exode 27,20). Nom collectif, comme « nerot » (lampes) ; et ainsi (Genèse 32,6) « et j’ai eu bœuf et âne », et ainsi (Juges 21,16) « car a été détruite de Binyamin une femme », et ainsi (Ézéchiel 1,22) « et la ressemblance sur la tête du vivant », et ils étaient quatre hayyot.

תמיד שלא תשאר המנורה בלא נר, או יאמר נר שהוא תמידי, וירמוז לנר מערבי שהוא עקר כל הנרות שכל הנרות פונות כנגדו והוא היה פונה כלפי שכינה שהיא המדה העשירית וזהו לשון תמיד, והבן זה.

« Continuellement » (tamid) : que le chandelier ne reste pas sans lampe ; ou bien il dit « une lampe continuelle », et il fait allusion à la lampe occidentale, qui est l’essentiel de toutes les lampes, car toutes les lampes se tournent vers elle, et elle était tournée vers la Shekhina, qui est le dixième attribut ; et c’est le sens de « tamid » ; et comprends cela.

ובמדרש להעלות נר תמיד, זהו שאמר הכתוב (איוב י״ד:ט״ו) תקרא ואנכי אענך למעשה ידיך תכסוף אתה סובל את כל העולם כולו שנאמר (ישעיהו מ״ו:ד׳) אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ואמלט, ואתה מצוה לבני קהת להיות נושאים ארון כבודך על הכתף שנאמר (במדבר ז׳:ט׳) ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו, אתה זן את כל העולם ואתה מצוה (במדבר כ״ח:ב׳) את קרבני לחמי אתה מאיר לכל העולם ואתה מצוה להעלות נר תמיד הוי אומר (איוב י״ד:ט״ו) למעשה ידיך תכסוף, ואמר הקב"ה לא שאני צריך לאור בשר ודם שבאורי אני מאיר לכל העולם אלא כדי להעלות אתכם ולזכות אתכם.

Et dans le Midrash : « pour allumer la lampe continuellement » : c’est ce que dit l’Écriture (Job 14,15) « Tu appelleras et je te répondrai, tu languiras après l’œuvre de Tes mains » : Tu portes le monde entier, comme il est dit (Isaïe 46,4) « J’ai fait et Je porterai, Je soutiendrai et Je délivrerai », et Tu ordonnes aux fils de Qehat de porter l’arche de Ta gloire sur l’épaule, comme il est dit (Nombres 7,9) « et aux fils de Qehat il n’en donna pas, car le service du Saint leur incombait, ils portaient sur l’épaule » ; Tu nourris le monde entier et Tu ordonnes (Nombres 28,2) « Mon offrande, Mon pain » ; Tu éclaires le monde entier et Tu ordonnes d’allumer une lampe continuellement : dis donc (Job 14,15) « Tu languiras après l’œuvre de Tes mains » ; et le Saint, béni soit-Il, dit : non que J’aie besoin de la lumière d’un être de chair et de sang, car par Ma lumière J’éclaire le monde entier, mais pour vous élever et vous faire mériter.

ועוד שם אמר רבי מאיר אמר הקב"ה חביבין עלי נרות שאהרן מדליק מן המאורות שקבעתי בשמים, למה שבשעה שהקריבו הנשיאים חנוכת המזבח ולא הקריב שבט לוי היה נפשו של אהרן עגומה א"ל הקב"ה כל השבטים הקריבו חנוכה אחת ואתה לבדך תעשה חנוכה לעצמך הוא שכתוב (תהילים י׳:י״ז) תאות ענוים שמעת ה', וזהו שכתוב מחוץ לפרוכת וגו' יערוך אותו אהרן ובניו ע"כ, ויהיה רמז לחנוכה של נרות חשמונאי ואם כן כשאמר יערוך אותו אהרן ובניו ירמוז לשעה ולדורות.

Et encore, là-même : Rabbi Meir dit : le Saint, béni soit-Il, dit : les lampes qu’Aharon allume Me sont plus chères que les luminaires que J’ai fixés dans le ciel ; pourquoi ? Parce qu’au moment où les princes offrirent la dédicace (‘hanoukkat) de l’autel et que la tribu de Lévi n’offrit pas, l’âme d’Aharon fut affligée ; le Saint, béni soit-Il, lui dit : toutes les tribus ont offert une seule dédicace, et toi, tu feras une dédicace à toi seul ; c’est ce qui est écrit (Psaumes 10,17) « le désir des humbles, Tu l’as entendu, Éternel » ; et c’est ce qui est écrit (Exode 27,21) « en dehors du voile, etc., Aharon et ses fils l’arrangeront » ; jusqu’ici ; et ce serait une allusion à la ‘Hanoukka des lampes des Hasmonéens ; et s’il en est ainsi, quand il dit « Aharon et ses fils l’arrangeront », il fait allusion à l’heure et aux générations.

לכבוד ולתפארת. ע"ד הפשט שיתכבד ויתפאר בהם, ולפי שהכהן הגדול מלאך ה' צבאות אצל היחידים בענין העבודה יצוה עתה להלבישו בגדי מלכות ולהיותו מלך נכבד ומפואר אצל ההמון ואז יהיה שלם בכל כי הבגדים האלה בגדי מלכות, המעיל כמו שכתוב (שמואל ב י״ג:י״ח) כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים, וכתנת תשבץ הוא כתנת פסים האמור ביוסף (בראשית ל״ז:ג׳) ועשה לו כתנת פסים, והמצנפת מנהג המושלים והמלכים בארצות ישמעאל שיתעטפו בה הצואר והראש.

« Pour honneur et pour splendeur » (Exode 28,2). Selon le sens simple (peshat), qu’il soit honoré et orné par eux ; et parce que le Grand Prêtre est « un ange de l’Éternel des armées » aux yeux de l’élite pour ce qui concerne le service, il ordonne maintenant de le revêtir de vêtements de royauté, pour qu’il soit un roi honoré et orné auprès de la foule, et alors il sera parfait en tout, car ces vêtements sont des vêtements de royauté : la robe (me‘il), comme il est écrit (2 Samuel 13,18) « car ainsi les filles du roi, les vierges, portaient des robes (me‘ilim) » ; et la tunique à damier (ketonet tashbets) est la tunique de couleurs (ketonet passim) dite à propos de Yossef (Genèse 37,3) « et il lui fit une tunique de couleurs » ; et la mitre (mitsnefet) est la coutume des gouverneurs et des rois dans les pays d’Ishmaël, qui s’y enveloppent le cou et la tête.

וע"ד הקבלה לכבוד ולתפארת, יאמר ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך שיהא משמש בהם לכבוד ולתפארת כלומר לכבוד ה' השוכן בתוכם ולתפארת ישראל, וכבר ידעת כי היה המשכן דוגמא למקדש העתיד.

Et selon la Kabbale : « pour honneur et pour splendeur » : il dit « et tu feras des vêtements saints pour Aharon ton frère » afin qu’il serve avec eux pour l’honneur et la splendeur, c’est-à-dire pour l’honneur de l’Éternel qui demeure parmi eux et pour la splendeur d’Israël ; et tu sais déjà que le Tabernacle était un modèle du Temple à venir.

והנה בהמ"ק קראו הנביא בית קדשנו ותפארתנו הכוונה בית של קדשנו הוא הכבוד ושל תפארתנו הוא תפארת ישראל, וזהו (עמוס ז׳:י״ג) כי מקדש מלך ובית ממלכה הוא, וזהו שאמר לכהנו לי בתוספת וי"ו לרמוז על המדה הששית ומלת לי כמו לה' והוא הכבוד, וזה מבואר.

Et voici que le prophète appela le Sanctuaire « notre maison sainte et notre splendeur » (Isaïe 64,10) : l’intention est que « la maison de notre sainteté » est la Gloire, et « de notre splendeur » est la splendeur d’Israël ; et c’est (Amos 7,13) « car c’est le sanctuaire du roi et la maison du royaume » ; et c’est ce qu’il dit « pour qu’il Me serve comme prêtre (le-khahano li) » avec un vav ajouté, pour faire allusion au sixième attribut ; et le mot « li » est comme « pour l’Éternel », et c’est la Gloire ; et cela est clair.

ואתה תדבר אל כל חכמי לב ועשו. סמך ועשו לחכמי לב לרמוז שתהיה עשיית הבגדים מתוך מחשבת חכמה והוא שהיו צריכין עשיה לשמם, ואמר ועשית שיהיו נעשים על כוונתו, ותמצא בפרשה זו שלשה פעמים לכהנו לי והיה ראוי לומר לכהן לי ושלשה ווי"ן הנוספין לרמוז על י"ח כהנים גדולים ששמשו במקדש ראשון.

« Et toi, tu parleras à tous les sages de cœur, et ils feront » (Exode 28,3). Il rattacha « et ils feront » aux sages de cœur pour faire allusion à ce que la confection des vêtements doit se faire dans une pensée de sagesse, et c’est qu’ils devaient être confectionnés expressément pour leur destination sacrée (lishmam) ; et il dit « et tu feras » pour qu’ils soient faits selon son intention ; et tu trouveras dans cette section trois fois « le-khahano li », alors qu’il aurait fallu dire « le-khahen li » ; et les trois vav ajoutés font allusion aux dix-huit grands prêtres qui servirent dans le premier Temple.

ואלה הבגדים אשר יעשו. דרשו רז"ל במסכת ערכין כשם שהקרבנות מכפרין כך בגדי כהונה מכפרין, ולזה נסמכה פרשת הקרבנות לבגדי כהונה. חושן מכפר על הדיינים שנאמר (שמות כח) ועשית חשן משפט. אפוד מכפר על ע"ג, שנאמר (הושע ג ד) ואין אפוד ותרפים, וכתיב (שופטים ח׳:כ״ז) ויעש אותו גדעון לאפוד. מעיל מכפר על לשון הרע שנאמר (שמות כח) ונשמע קולו, יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול, ולשון הרע זה לשון הרע שבפרהסיא אבל לשון הרע שבצנעה קטרת מכפרתו.

« Et voici les vêtements qu’ils feront » (Exode 28,4). Nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent dans le traité ‘Arakhin : de même que les sacrifices expient, de même les vêtements sacerdotaux expient ; et c’est pourquoi la section des sacrifices fut rattachée aux vêtements sacerdotaux. Le pectoral (‘hoshen) expie pour les juges, comme il est dit (Exode 28,15) « et tu feras un pectoral de jugement ». L’éphod expie pour l’idolâtrie, comme il est dit (Osée 3,4) « sans éphod ni teraphim », et il est écrit (Juges 8,27) « et Guid‘on en fit un éphod ». La robe (me‘il) expie pour la médisance (lashon hara), comme il est dit (Exode 28,35) « et sa voix sera entendue » : que vienne une chose de voix et qu’elle expie pour une œuvre de voix ; et cette médisance est la médisance en public, mais la médisance en secret, l’encens l’expie.

כתונת תשבץ מכפרת על שפיכות דמים שנאמר (בראשית ל״ז:ל״א) ויטבלו את הכתנת בדם, וכתונת זו כמין חלוק היתה וסמוכה לבשרו היתה ומשובצת זהב כחלוק זה שרוקמין בו פסים והוא שכתוב (שמות כח) ושבצת הכתנת שש מלשון משבצות זהב. מצנפת מכפרת על גסי הרוח יבא הדבר שבגובה ויכפר על מעשה גובה, ואבנט מכפר על הרהור הלב ודרשו רז"ל כי היו באבנט ל"ב אמות. ציץ מכפר על עזות פנים שנאמר (שם) והיה על מצח אהרן, וכתיב (ירמיהו ג׳:ג׳) ומצח אשה זונה היה לך.

La tunique à damier (ketonet tashbets) expie pour l’effusion de sang, comme il est dit (Genèse 37,31) « et ils trempèrent la tunique dans le sang », et cette tunique était comme une chemise, proche de sa chair, et incrustée d’or comme cette chemise où l’on brode des rayures, et c’est ce qui est écrit (Exode 28,39) « et tu feras damier la tunique de lin (shesh) » de la langue de « mishbetsot zahav » (sertissures d’or). La mitre (mitsnefet) expie pour l’orgueil (gasei ha-ruah) : que vienne une chose de hauteur et qu’elle expie pour une œuvre de hauteur ; et la ceinture (avnet) expie pour la pensée du cœur, et nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent qu’il y avait dans la ceinture trente-deux coudées. La lame (tsits) expie pour l’effronterie, comme il est dit (Exode 28,38) « et elle sera sur le front d’Aharon », et il est écrit (Jérémie 3,3) « et tu as eu un front de femme prostituée ».

והיו בגדי כהן גדול שמונה והזכיר הכתוב ששה מהם ולא הזכיר ציץ מפני שהוא כלי זהב אינו בכלל הבגדים ולא הזכיר מכנסי הבד כי לא רצה להזכיר רק הששה שהיה משה מלבישם לאהרן, ולכך הזכירם ביחד בכתוב הזה וכתיב בסוף הפרשה והלבשת אותם את אהרן וגו', וכתיב אחריו ועשה להם מכנסי בד לבאר כי המכנסים הם היו הלובשים אותם לעצמם בהצנע כדי שלא תבין שהיו המכנסים בכלל והלבשת הוצרך בהכרח להזכירם באחרונה וא"א לו שיכללם ביחד עם שאר הבגדים, והמכנסים מכפרים על העריות ועל הליכת הרגלים ההולכים לעשות עברה.

Et les vêtements du Grand Prêtre étaient huit, et l’Écriture en mentionna six et ne mentionna pas la lame, parce qu’elle est un ustensile d’or et n’entre pas dans les vêtements, et ne mentionna pas les caleçons de lin, car elle ne voulut mentionner que les six dont Moshé revêtait Aharon, et c’est pourquoi elle les mentionna ensemble dans ce verset, et il est écrit à la fin de la section (Exode 29,5) « et tu revêtiras Aharon, etc. », et il est écrit après (Exode 28,42) « et fais-leur des caleçons de lin », pour expliquer que les caleçons, ce sont eux qui les revêtaient eux-mêmes, en privé, pour que tu ne comprennes pas que les caleçons étaient compris dans « tu revêtiras » ; il fallut nécessairement les mentionner en dernier, et il n’était pas possible de les inclure avec les autres vêtements. Et les caleçons expient pour les unions interdites (‘arayot) et pour la marche des pieds qui vont commettre une transgression.

ועשו את האפוד. לפי מה שהקדים הכתוב ואמר חושן ואפוד ומעיל היה ראוי להקדים ולומר ועשית חושן משפט ואח"כ ועשית את האפוד.

« Et ils feront l’éphod » (Exode 28,6). Selon ce que l’Écriture a mis d’abord, en disant « un pectoral, un éphod, une robe » (Exode 28,4), il aurait fallu qu’elle commence et dise « et tu feras un pectoral de jugement », puis « et tu feras l’éphod ».

ויתכן לפרש כי עשה כן מפני שהאפוד הוא עקר, כי החשן היה תחת האפוד כמין שולים והאפוד הוא עקר הבגד ועל כן הקדימה הפרשה האפוד לחשן במעשה, ומה שהזכיר תחלה חושן לאפוד היה זה למעלת שם המפורש הנקרא אורים ותומים שהיו נותנים בין כפלי החושן.

Et on peut expliquer qu’elle a fait ainsi parce que l’éphod est l’essentiel, car le pectoral était sous l’éphod comme une sorte de bordure, et l’éphod est l’essentiel du vêtement ; et c’est pourquoi la section fit précéder l’éphod au pectoral dans l’exécution ; et ce qu’elle mentionna d’abord le pectoral avant l’éphod, c’était à cause de l’excellence du Nom explicite, appelé Ourim et Toummim, qu’on plaçait entre les plis du pectoral.

ודע כי הבגדים האלה חושן ואפוד ואבנט היו צמר ופשתים ואע"פ שהתורה אסרה לכל ישראל צמר ופשתים לכהנים מותר בשעת עבודה שאין הכהנים לובשים אותם רק בשעת עבודה, וזהו שכתוב באפוד ועשו את האפוד זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, וכתיב בחושן ועשית חושן משפט זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר וכן באבנט. התכלת הוא הצמר הצבוע כעצם השמים, ארגמן הוא הצמר הצבוע אדום, ותולעת השני הוא הצמר הצבוע בתולעת ושש משזר, השש הוא פשתים.

Et sache que ces vêtements, le pectoral, l’éphod et la ceinture, étaient de laine et de lin ; et bien que la Torah ait interdit à tout Israël la laine et le lin ensemble (cha‘atnez), pour les prêtres cela est permis au moment du service, puisque les prêtres ne les revêtent qu’au moment du service ; et c’est ce qui est écrit à propos de l’éphod (Exode 28,6) « et ils feront l’éphod d’or, d’azur, de pourpre, d’écarlate et de fin lin retors », et il est écrit à propos du pectoral (Exode 28,15) « et tu feras un pectoral de jugement… d’or, d’azur, de pourpre, d’écarlate et de fin lin retors », et de même pour la ceinture. L’azur (tekhelet) est la laine teinte de la couleur du ciel même, la pourpre (argaman) est la laine teinte en rouge, l’écarlate (tola‘at ha-shani) est la laine teinte avec le ver, et le fin lin retors (shesh meshzar) : le shesh est le lin.

ודע כי חושן ואפוד היו חמשה מינין ופרכת ארבעה מינים ורמוני המעיל ג' מינין, כיצד בחשן האפוד כתיב זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר וכתיב בפרוכת ויעש את הפרוכת תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, וכתיב ברמונים ויעשו על שולי המעיל רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני משזר, לא נאמר בו שש שלא היו ברמונים אלא שלשה מינין שזורין, ודרשו רז"ל במסכת יומא פרק בא לו כל מקום שנאמר שש חוטן כפול ששה, משזר שמונה, פירוש משזר בלא שש כמו ברמונים, מעיל י"ב, פרוכת כ"ד, חושן ואפוד כ"ח.

Et sache que le pectoral et l’éphod étaient de cinq sortes, le voile (parokhet) de quatre sortes, et les grenades de la robe de trois sortes. Comment ? Pour le pectoral et l’éphod il est écrit « or, azur, pourpre, écarlate et fin lin retors » ; et il est écrit pour le voile (Exode 26,31) « et il fera le voile d’azur, de pourpre, d’écarlate et de fin lin retors » ; et il est écrit pour les grenades (Exode 28,33) « et tu feras sur les bords de la robe des grenades d’azur, de pourpre et d’écarlate retors » ; il n’y est pas dit « shesh », car il n’y avait pas dans les grenades que trois sortes retorses ; et nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent dans le traité Yoma, chapitre « Ba lo » : partout où il est dit « shesh », son fil est doublé six fois ; « meshzar » (retors) : huit ; c’est-à-dire « meshzar » sans « shesh », comme dans les grenades ; robe : douze ; voile : vingt-quatre ; pectoral et éphod : vingt-huit.

ובאור זה כי הפרוכת שהוא ד' מינין ונאמר בו שש כל מין ומין ששה חוטין הרי הפרוכת כ"ד. רמונים שיש בהם שלשה מינין ולא נאמר בהם שש כל מין ומין שמונה הרי כ"ד, דילפינן משזר משזר מפרוכת מה משזר דפרוכת שהוא ד' מינין עשרים וארבעה אף משזר רמונים שהן שלשה מינין כ"ד. מעיל י"ב דילפינן תכלת תכלת מפרוכת מה פרוכת ששה חוטין של תכלת אף מעיל כן וכתיב כליל ופירושו גדיל ואין גדיל פחות משנים והרי י"ב.

Et l’explication est que le voile, qui est de quatre sortes, et où il est dit « shesh », chaque sorte est de six fils : voilà que le voile est de vingt-quatre. Les grenades, où il y a trois sortes et où « shesh » n’est pas dit, chaque sorte est de huit, cela fait vingt-quatre ; nous apprenons « meshzar » de « meshzar » par le voile : de même que « meshzar » du voile, qui est de quatre sortes, est de vingt-quatre, de même « meshzar » des grenades, qui sont de trois sortes, est de vingt-quatre. La robe : douze, nous apprenons « tekhelet » de « tekhelet » par le voile : de même que le voile a six fils d’azur, de même la robe ; et il est écrit « kalil » (entièrement), dont l’explication est « gedil » (corde), et une corde ne se fait pas de moins de deux, et cela fait douze.

חושן ואפוד שיש בו מין חמישי נוסף על השאר והוא הזהב הנה הוא כ"ח חוטין ד' מינין ששה ששה הרי כ"ד זהב מין חמישי אי אפשר לומר עליו ששה שהרי כתוב בו (שמות לג) וקצץ פתילים, ופירש רש"י ז"ל שם במסכת יומא פתילים שנים וכשבא לקצץ הרי ד' אם כן חושן ואפוד כ"ח חוטין.

Pectoral et éphod, où il y a une cinquième sorte en plus des autres, qui est l’or : voilà vingt-huit fils : quatre sortes de six, cela fait vingt-quatre ; l’or, cinquième sorte, on ne peut pas dire pour lui six, car il est écrit à son sujet (Exode 39,3) « et ils battirent les plaques d’or et coupèrent des fils (petilim) » ; et Rashi, de mémoire bénie, expliqua là, dans le traité Yoma : « petilim » : deux, et quand il vient à couper, voilà quatre ; s’il en est ainsi, le pectoral et l’éphod sont de vingt-huit fils.

ששה משמותם. שקרא להם אבותם כתולדותם למד הכתוב שיהיו השבטים כתובים כסדר לידתם ראובן שמעון לוי ויהודה דן ונפתלי, ששה אלו באבן אחת ובאבן השנית יששכר זבולן גד ואשר יוסף ובנימן כי כן נולדו, זה היה באבני האפוד שהיו שתים והיו שמות שנים עשר שבטים חרותין בשני אבני אפוד הללו שהיו של שוהם ששה שבטים על האבן האחת וששה על השנית והיו מפותחות פתוחי חותם כי היו מעשה חרש כענין שכתוב בהם מעשה חרש אבן ולא נאמר בהם במלואתם מה שאין כן באבני החשן שנאמר בהם במלואתם ולא הזכיר בהם מעשה חרש.

« Six de leurs noms » (Exode 28,10). Les noms que leurs pères leur avaient donnés. « Selon leur naissance » : l’Écriture enseigne que les tribus seront inscrites dans l’ordre de leur naissance : Reouven, Shimon, Lévi et Yehouda, Dan et Naphtali, ces six sur une pierre, et sur la deuxième pierre Yissakhar, Zevouloun, Gad et Asher, Yossef et Binyamin, car ainsi ils naquirent ; cela était dans les pierres de l’éphod, qui étaient deux, et les noms des douze tribus étaient gravés sur ces deux pierres de l’éphod, qui étaient de shoham, six tribus sur l’une et six sur l’autre ; et elles étaient gravées en gravures de sceau, car c’était une œuvre de graveur, comme il est écrit à leur sujet « œuvre de graveur de pierre » (Exode 28,11) ; et il n’est pas dit d’elles « dans leurs remplissages (mil’otam) », ce qui n’est pas le cas des pierres du pectoral, dont il est dit « dans leurs remplissages » et dont il n’est pas mentionné « œuvre de graveur ».

ולפי שאי אפשר שיהיו מפותחות פתוחי חותם והאותיות מבוקעות בצורתם ושישארו האבנים במלואותם כי אם ע"י שמיר לכך הוצרך משה רבינו לשמיר באבני החשן כמו שהזכירו רז"ל ולא הוצרך כן באבני האפוד לפי שאין כתוב בהן במלואותם והיו מעשה חרש.

Et parce qu’il est impossible que les pierres soient gravées en gravures de sceau, les lettres étant fendues dans leur forme, tout en restant « dans leurs remplissages », sauf par le shamir, c’est pourquoi Moshé notre maître eut besoin du shamir pour les pierres du pectoral, comme l’ont mentionné nos Sages, de mémoire bénie ; et il n’en eut pas besoin pour les pierres de l’éphod, parce qu’il n’est pas écrit à leur sujet « dans leurs remplissages » et qu’elles étaient une œuvre de graveur.

וכך היה מעשה האפוד, רחבו כרוחב גבו של אדם מכתף לכתף, וארכו כנגד אצילי הידים מאחורים עד הרגלים ותופר עליו שתי כתפות שנאמר שתי כתפות חוברות כדי שיהיו על כתפות הכהן וקובע על כל כתף וכתף אבן שוהם מרובע משוקע בבית של זהב ומפותח שמות י"ב שבטים על כל אבן ואבן ששה.

Et voici comment était l’œuvre de l’éphod : sa largeur comme la largeur du dos d’un homme, d’épaule à épaule, et sa longueur depuis les articulations des bras par derrière jusqu’aux pieds ; et on y cousait deux épaulières, comme il est dit (Exode 28,7) « deux épaulières jointes », afin qu’elles soient sur les épaules du prêtre, et on fixait sur chaque épaule une pierre de shoham carrée, sertie dans une sertissure d’or et gravée des noms des douze tribus, six sur chaque pierre.

ועשית חשן משפט מעשה חושב. כך היה מעשה החושן אורג בגד מעשה חושב מן התכלת ומן הארגמן ותולעת שני ושש, והיה לוקח חוט א' של זהב ונותנו על ו' חוטין של תכלת וכופל הז' חוטין כאחד וכן היה עושה חוט א' של זהב עם ו' של ארגמן וחוט אחד של זהב עם ששה של פשתן, וזהו שכתוב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש כ"ח חוטין שכתוב (שמות לט) וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילם לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן ובתוך תולעת השני ובתוך השש מלמד שחוט של זהב כפול בתוכם.

« Et tu feras un pectoral de jugement, œuvre de brodeur » (Exode 28,15). Ainsi était l’œuvre du pectoral : on tissait un vêtement, œuvre de brodeur, d’azur, de pourpre, d’écarlate et de lin ; on prenait un seul fil d’or et on le plaçait sur six fils d’azur, et on pliait les sept fils ensemble ; et de même on faisait un fil d’or avec six de pourpre, un fil d’or avec six de lin ; et c’est ce qui est écrit « azur, pourpre, écarlate et lin » : vingt-huit fils, comme il est écrit (Exode 39,3) « et ils battirent les plaques d’or et coupèrent leurs fils pour les faire dans l’azur, dans la pourpre, dans l’écarlate et dans le lin » : cela enseigne qu’un fil d’or est plié dans chacun.

ארכו של חושן שתי זרתות ורחבו זרת וכופלו לשנים נמצא זרת על זרת מרובע וקבועים בו ארבעה טורים אבן וכל אבן ואבן היה מרובע, ומפתח שמות י"ב שבטים על י"ב אבנים, ראובן היה מפותח על אבן אודם, שמעון על פטדה, וכן כולם. ומלבד י"ב שבטים שהיו כתובים על י"ב אבנים הללו היו כתובים שמות האבות אברהם יצחק יעקב ושבטי ישרון.

La longueur du pectoral était de deux empans (zeret) et sa largeur d’un empan, et on le pliait en deux, ce qui donnait un empan sur un empan, carré, et on y fixait quatre rangées de pierres, et chaque pierre était carrée, et on gravait les noms des douze tribus sur douze pierres : Reouven était gravé sur la pierre d’odem, Shimon sur la pitda, et ainsi de suite pour tous. Et en plus des douze tribus qui étaient écrites sur ces douze pierres, étaient écrits les noms des pères : Avraham, Yitshaq, Yaakov, et les tribus de Yeshouroun.

וכסדר הזה היו כתובים ראובן א' על אודם, שמעון ב' על פטדה, לוי רה"ם על ברקת, יהודה י' על נופך, יששכר צ' על ספיר, זבולן ח' על יהלום, דן ק' יע"ק על לשם, נפתלי ב' על שבו, גד שבט"י על אחלמה, אשר יש"ר על תרשיש, יוסף ו"ן על שהם, בנימין על ישפה, הרי לך בכל אבן ואבן ששה אותיות להורות כי ששת ימי המעשה תלוים בי"ב שבטים, והיו באבני חושן ע"ב אותיות כי י"ב פעמים ששה הם ע"ב והם כנגד ע"ב אותיות של השם הגדול להורות בזה קיום העולם שנברא בע"ב שעות שהרי העולם נברא ביום שנאמר (בראשית ב ד) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים, וששת ימי המעשה ע"ב שעות יש בהם י"ב שעות בכל יום, וזהו שאמר הכתוב (תהילים פ״ט:ג׳) אמרתי עולם חסד יבנה כמנין חס"ד, ולמדנו מזה שהעולם שנברא בע"ב שעות מתקיים בזכות השבטים שבהם ע"ב אותיות.

Et dans cet ordre étaient écrits : Reouven, plus aleph, sur odem ; Shimon, plus bet, sur pitda ; Lévi, plus resh-hé-mem, sur bareqet ; Yehouda, plus yod, sur nofekh ; Yissakhar, plus tsadé, sur saphir ; Zevouloun, plus ‘hèt, sur yahalom ; Dan, plus qof-yod-‘ayin-qof, sur leshem ; Naphtali, plus bet, sur shevo ; Gad, plus shin-bet-tet-yod, sur ahlama ; Asher, plus yod-shin-resh, sur tarshish ; Yossef, plus vav-noun, sur shoham ; Binyamin sur yashpé. Voilà qu’il y avait sur chaque pierre six lettres, pour enseigner que les six jours de la création dépendent des douze tribus, et il y avait sur les pierres du pectoral soixante-douze lettres, car douze fois six font soixante-douze, et elles correspondent aux soixante-douze lettres du Nom grand, pour enseigner par là la subsistance du monde, qui fut créé en soixante-douze heures, car le monde fut créé durant le jour, comme il est dit (Genèse 2,4) « le jour où l’Éternel Dieu fit la terre et les cieux », et les six jours de la création font soixante-douze heures, douze heures dans chaque jour ; et c’est ce que dit l’Écriture (Psaumes 89,3) « j’ai dit : le monde sera bâti par la grâce (‘hessed) », selon la valeur numérique de ‘hessed ; et nous avons appris de là que le monde, qui fut créé en soixante-douze heures, subsiste par le mérite des tribus, qui comportent soixante-douze lettres.

והנה בנימין שהיה מפותח על ישפה היה מלא ולא היה בו סמך אותיות מן האבות כשאר השבטים כי לא נשתיירו מבני בנימין במעשה פלגש בגבעה כי אם שש מאות בזכות בנימין שהיה מפותח באבני החשן ששה אותיות.

Et voici que Binyamin, qui était gravé sur yashpé, était complet et n’avait pas d’ajout de lettres des pères comme les autres tribus, car de Binyamin il ne resta, dans l’affaire de la concubine de Guiv‘a, que six cents hommes, par le mérite de Binyamin qui était gravé de six lettres sur les pierres du pectoral.

ודע כי נמצא כתוב בספרי חכמת הטבע כי כל האבנים היקרות שהם עקריות ושרשיות אינן אלא י"ב והם אבות לכל שאר האבנים וכל השאר מיניהם ענפיהן ותולדותיהן. ומה שנתן אבן אודם לראובן על שם שהאדימו פניו בחטא בלהה כשבלבל יצועי אביו והודה ולא בוש, והאבן הזאת נקרא רובי"ן והוא גדל במקומות ידועים בים והוא סלע גדול ומוצאו כמוצא הכסף וכמוצא הזהב, והסלע והמוצא ההוא קורין אותו בלאש"ו, ורובינו ובלאש"ו הכל מין אחד וחתיכה אחת, אלא שהרובי"ן הוא אדום בתכלית וכן תרגומו סמקן והוא מבחר האבן כמין ענפים שבולטים ממנו ונמשכים ממנו והבלאש"ו הוא למטה ממנו מאד במעלת האדמימות, ומפני זה נקרא מבחר האבן הזאת בלשוננו אודם כי מראהו אדום כדם וסגולתו שכל אשה שנושאתו אינה מפלת לעולם נפלים ואמרו שהוא טוב לאשה המקשה לילד, ואם היו שוחקים אותו ומערבים אותו באכילה ובשתיה מועיל הרבה להריון כדודאים שמצא ראובן ששם דמות אדם ועל כן נכתב אדם חסר וי"ו להורות על אדם כי המקרא יורה עצמותו של אבן והמכתב בחסרון וי"ו יורה על פעולתו, ומפני זה היה ראובן מפותח על אבן אודם.

Et sache qu’il est écrit dans les livres de la sagesse de la nature que toutes les pierres précieuses qui sont principales et fondamentales ne sont que douze, et qu’elles sont les pères de toutes les autres pierres, et que tout le reste de leurs espèces sont leurs branches et leurs descendances. Et ce qu’il donna la pierre d’odem à Reouven, c’est parce que son visage rougit (he-edimou) dans la faute de Bilha, quand il bouleversa la couche de son père, et qu’il reconnut et ne rougit pas de honte ; et cette pierre est appelée « rubin » (rubis) ; elle croît en des lieux connus dans la mer, et c’est un grand rocher, et son lieu d’extraction est comme le lieu d’extraction de l’argent et de l’or ; et ce rocher et cette extraction, on les appelle « balasho » (balais) ; le rubin et le balasho sont d’une seule espèce et d’un seul morceau, sauf que le rubin est rouge à l’extrême ; et ainsi le traduit (Onqelos) « samqan » ; il est le choix de la pierre, comme des branches qui font saillie et se prolongent de lui, et le balasho est bien au-dessous de lui en degré de rougeur ; et c’est pourquoi le choix de cette pierre est appelé dans notre langue « odem », car son aspect est rouge comme le sang (dam) ; et sa vertu est que toute femme qui la porte ne fait jamais de fausse couche, et ils dirent qu’elle est bonne pour la femme qui accouche difficilement ; et si on la broie et la mêle à la nourriture et à la boisson, elle aide beaucoup à la grossesse, comme les mandragores (dudaïm) que Reouven trouva, qui ont la forme d’un homme (adam) ; et c’est pourquoi « adam » est écrit sans vav, pour indiquer « adam » : car la lecture indique la substance de la pierre et l’écriture sans vav indique son action ; et c’est pourquoi Reouven était gravé sur la pierre d’odem.

שמעון היה מפותח על פטדה היא אבן ירוקה ככרתי בכרכי הים, וכן תרגומו ירקן ונקרא פראשמ"א והוא מין נפך שהוא מרקד"י שהוא ג"כ ירוק ככרתי. ודע כי פראשמ"א ומרקד"י הכל מין אחד וחתיכה אחת כענין שבארתי לך ברובי"ן ובלאש"ו, אלא שהמרקד"י הוא המובחר והוא המלוקט ומחותך ממנו והוא בתכלית הירקות וזיוו מבהיק ואורו מתנוצץ עד מאד והפראשמ"א ירוקה גם כן אבל היא למטה ממנו עד מאד בין בירקות בין בזיו האור, ומה שנתנה האבן הזאת לשמעון על שם שהוריקו פניו של זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון וכן כל מי שחטאו משבט שמעון בבנות מואב הוריקו פניהם, וכן דרשו רז"ל סימן לעברה הדרוקן.

Shimon était gravé sur pitda, qui est une pierre verte comme le poireau, dans les villes maritimes, et ainsi le traduit (Onqelos) « yarqan » ; elle est appelée « prashma » et est une espèce de nofekh, qui est « marqadi », qui est aussi vert comme le poireau. Et sache que « prashma » et « marqadi » sont d’une seule espèce et d’un seul morceau, comme je t’ai expliqué pour rubin et balasho, sauf que le « marqadi » est le meilleur, il est ramassé et taillé de lui, il est d’un vert extrême, son éclat brille et sa lumière scintille beaucoup, et le « prashma » est vert aussi, mais il est bien au-dessous de lui, en verdeur comme en éclat de lumière ; et ce qu’on donna cette pierre à Shimon, c’est parce que le visage de Zimri fils de Salou, prince de la tribu de Shimon, verdit (he-yeriqou), de même que tous ceux de la tribu de Shimon qui péchèrent avec les filles de Moav eurent leur visage verdi ; et de même nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent : signe de transgression, l’hydropisie (hadroqan).

וסגולת האבן הזאת של פטדה שהיא מקררת את הגוף וע"כ היא מצויה בארצות כוש שהם חמים ושטופי זמה וצריכים אליה לקרר אותם וזהו שכתוב (איוב כ״ח:י״ט) לא יערכנה פטדת כוש, יחס אותה לכוש שהיא מצויה בארץ כוש.

Et la vertu de cette pierre de pitda est qu’elle refroidit le corps, et c’est pourquoi on la trouve dans les pays de Kouch, qui sont chauds et adonnés à la débauche et ont besoin d’elle pour se refroidir ; et c’est ce qui est écrit (Job 28,19) « la pitda de Kouch ne l’égale pas » : il l’attribue à Kouch parce qu’elle se trouve au pays de Kouch.

לוי היה מפותח על ברקת והוא הקרבונקל"א נקראת ברקת על שם שנוצצת כברק ומאירה כנר וכן תרגום ברקן, והוא אבן שתלה נח בתיבה ממה שכתוב (בראשית ו׳:ט״ז) צהר תעשה לתיבה והנביא קראה אקדח שנאמר (ישעיהו נ״ד:י״ב) ושעריך לאבני אקדח על שם שקודח כגחלת והוא מלשון (שם נ) קודחי אש, ונתנה ללוי מפני ששבט לוי היו מאירין בתורה כענין שנאמר (דברים ל״ג:י׳) יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, וכן משה שהיה משבט לוי כשנולד נתמלא כל הבית אורה ונאמר בו כי קרן עור פניו וכתיב (קהלת ח׳:א׳) חכמת אדם תאיר פניו, וסגולת האבן הזאת שהיא מחכימת פתי ומאירת העינים מלבד שמשתמשין בעצם גופה כמו שמשתמשין באור הנר ואומרים כי אם שוחקין אותה ומערבים במאכל ובמשתה או בשאר הסמים יועיל הרבה מאד להחכים ולפתוח הלב.

Lévi était gravé sur bareqet, qui est le « qarbounqla » (escarboucle) ; elle est appelée bareqet parce qu’elle brille comme l’éclair (baraq) et éclaire comme une lampe, et ainsi (Onqelos) traduit « bareqan » ; et c’est la pierre que Noé suspendit dans l’arche, d’après ce qui est écrit (Genèse 6,16) « une lumière (tsohar) tu feras à l’arche », et le prophète l’appela « eqdah » comme il est dit (Isaïe 54,12) « et tes portes de pierres d’eqdah », parce qu’elle brûle (qoudhat) comme un charbon, de la langue de (Isaïe 50,11) « vous qui allumez (qodhei) le feu » ; et on la donna à Lévi parce que la tribu de Lévi éclairait dans la Torah, comme il est dit (Deutéronome 33,10) « ils enseigneront tes jugements à Yaakov et ta Torah à Israël » ; et de même Moshé, qui était de la tribu de Lévi, quand il naquit toute la maison fut remplie de lumière, et il est dit de lui que « la peau de son visage rayonnait », et il est écrit (Ecclésiaste 8,1) « la sagesse de l’homme illumine son visage » ; et la vertu de cette pierre est de rendre sage le simple et d’éclairer les yeux, outre qu’on se sert de son corps même comme de la lumière d’une lampe ; et ils dirent que si on la broie et la mêle à la nourriture et à la boisson ou aux autres drogues, elle aide beaucoup à rendre sage et à ouvrir le cœur.

יהודה היה מפותח על נפך והוא מראקד"י ובלשון ערבי זמור"א והתרגום כולל ב' לשונות הללו וע"כ אמר אזמרגדין מורכב מלשון זמור"א ומלשון מראקד"י והאבן ירוקה ככרתי והוא ממין פראשמ"א כמו שהזכרתי ונתנה ליהודה על שם שהוריקו פניו במעשה תמר ונתגבר על יצרו והודה ולא בוש והוריקו פניו גם כן על שחשדו אביו על יוסף הוא שכתוב (בראשית ל׳:ח׳״ז:כ׳) חיה רעה אכלתהו, וכשבא לברך את בניו אמר לו (שם מט) מטרף בני עלית אז נעשו פניו זכים ומבוהקים כנפך הזה שזיוו מבהיק וכן כתוב ביהודה (שם) ידך בערף אויביך וסגולת האבן הזאת שכל מי שנושאם אויביו הופכין לו עורף ולכך נקרא נפך, וכן כתוב ביהודה ידך בעורף אויביך, וכן מצינו תגבורת מלחמת ונצחון בכל שבט יהודה, בדוד כתיב (שמואל א י״ח:ז׳) ודוד ברבבותיו, ובמשיח כתיב (ישעיהו י״א:ד׳) וברוח שפתיו ימות רשע.

Yehouda était gravé sur nofekh, qui est « marakdi », et en langue arabe « zamourra » ; et la traduction (Onqelos) comprend ces deux langues, et c’est pourquoi il dit « izmargadin », composé de la langue de « zamourra » et de la langue de « marakdi » ; et la pierre est verte comme le poireau et est de l’espèce « prashma » comme je l’ai mentionné ; et on la donna à Yehouda parce que son visage verdit dans l’affaire de Tamar et qu’il se fortifia contre son penchant, reconnut et ne rougit pas ; et son visage verdit aussi parce que son père le soupçonna au sujet de Yossef, c’est ce qui est écrit (Genèse 37,20.33) « une bête mauvaise l’a dévoré » ; et quand il vint bénir ses fils, il lui dit (Genèse 49,9) « du carnage, mon fils, tu es monté », alors son visage devint pur et brillant comme ce nofekh dont l’éclat brille ; et il est écrit aussi de Yehouda (Genèse 49,8) « ta main sera sur la nuque (‘oref) de tes ennemis » ; et la vertu de cette pierre est que tous les ennemis de celui qui la porte lui tournent la nuque, et c’est pourquoi elle est appelée « nofekh » ; et de même nous trouvons une force de guerre et de victoire dans toute la tribu de Yehouda : pour David il est écrit (1 Samuel 18,7) « et David dans ses myriades », et pour le Messie il est écrit (Isaïe 11,4) « et par le souffle de ses lèvres il fera mourir le méchant ».

יששכר על ספיר והוא הנקרא שפיל"י והוא מראה תכלת, ונתנה ליששכר לפי שהיו גדולים בחכמת התורה שנאמר (דברי הימים א י״ב:ל״ג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים וגו', ולוחות התורה של סנפירינון היו, וכן מצינו במתן תורה (שמות כ״ד:י׳) ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר.

Yissakhar sur saphir, qui est appelé « shafili », d’aspect azur ; et on la donna à Yissakhar parce qu’ils étaient grands dans la sagesse de la Torah, comme il est dit (1 Chroniques 12,33) « et des fils de Yissakhar, qui connaissent la compréhension des temps, etc. » ; et les tables de la Torah étaient de « sanapirinon » ; et de même nous trouvons au don de la Torah (Exode 24,10) « et sous ses pieds, comme l’ouvrage d’un carreau de saphir ».

וידוע כי נפש בעלי התורה צרורה בצרור החיים תחת כסא הכבוד שכתוב בו (יחזקאל א׳:כ״ו) כמראה אבן ספיר דמות כסא, וצבע זה של תכלת אינו צבע של גאוה כצבע של אדמימות או צבע ירקות שקורין גרי"ן ששניהם צבעים של גאוה, אבל התכלת צבע של ענוה ושפלות נאה לבחורים ונאה לזקנים, וזהו שכתוב (ישעיהו נ״ז:ט״ו) מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח.

Et il est connu que l’âme des maîtres de la Torah est liée dans le faisceau de la vie sous le trône de Gloire, dont il est écrit (Ézéchiel 1,26) « comme l’aspect d’une pierre de saphir, la ressemblance d’un trône » ; et cette couleur d’azur n’est pas une couleur d’orgueil, comme la couleur de rougeur ou la couleur de verdeur qu’on appelle « grin », qui sont toutes deux des couleurs d’orgueil, mais l’azur est une couleur d’humilité et de bassesse, convenable aux jeunes et convenable aux anciens ; et c’est ce qui est écrit (Isaïe 57,15) « Je demeure dans les hauteurs et dans la sainteté, et avec l’opprimé et celui qui est humble d’esprit ».

וסגולת אבן זה שהוא טוב לאור העינים ולכך מעבירין אותו על העינים, וכן התורה מאירת עינים ואמרו האבן הזאת תועיל לכל כאב ונפיחה באיזה מקום שתהיה בגוף וכן התורה מרפאה לכל הגוף, וכן אמרו רז"ל חש בראשו יעסוק בתורה. זבולן על יהלום והוא הנקרא פירל"א והיא לבנה כלה על שם שהכסף לבן והוא סימן לעשרו של זבולן שנאמר (בראשית מ״ט:י״ג) זבולן לחוף ימים ישכון לכך נתנה לזבולן והיא מצלחת בפרקמטיא, וסגולת האבן שמביאה שינה על האדם שכן אמר הכתוב (שם ל) הפעם יזבלני אישי.

Et la vertu de cette pierre est qu’elle est bonne pour la lumière des yeux, et c’est pourquoi on la passe sur les yeux ; et de même la Torah éclaire les yeux ; et ils dirent que cette pierre aide pour toute douleur et tout gonflement en quelque lieu du corps que ce soit, et de même la Torah guérit tout le corps ; et ainsi dirent nos Sages, de mémoire bénie : celui qui a mal à la tête, qu’il s’occupe de Torah. Zevouloun sur yahalom, qui est appelé « perla » (perle) et est entièrement blanche, parce que l’argent est blanc et c’est un signe de la richesse de Zevouloun, comme il est dit (Genèse 49,13) « Zevouloun habitera au bord des mers » ; c’est pourquoi on la donna à Zevouloun, et elle fait réussir dans le commerce ; et la vertu de la pierre est qu’elle apporte le sommeil à l’homme, car ainsi dit l’Écriture (Genèse 30,20) « cette fois mon mari me comblera (yizbeleni) ».

דן על לשם והוא הנקרא אשטפסי"ס ונמצא בו פרצוף אדם מהופך על שם שהפכו שבט דן את הקערה על פיה והפכו לשם לסמל בפסל מיכה וכתיב בספר יהושע בענין חלוק הארץ (יהושע י״ט:מ״ז) ויקראו ללשם דן כשם דן אביהם כי היא שם עיר מארץ ישראל. נפתלי על שבו והיא נקראת טורקיז"א והפרשים מתמידים לנושאה וכן תרגומו טרקיא, וסגולת האבן הזאת שהיא מושכת האדם על הרכב ומצלחת אותו בענין הרכיבה כל ימיו ולכך נקראת שבו ועל שהיא מחברת אותו אל הרכב נתנה לנפתלי שהיא לשון חבור על שם (בראשית ל) נפתולי אלהים נפתלתי.

Dan sur leshem, qui est appelé « ashtapsis » et dans lequel se trouve un visage d’homme renversé, parce que la tribu de Dan renversa l’ordre établi et fit de Leshem un symbole dans l’idole de Mikha ; et il est écrit dans le livre de Yehoshoua à propos du partage du pays (Josué 19,47) « et ils appelèrent Leshem Dan, du nom de Dan leur père », car c’est le nom d’une ville du pays d’Israël. Naphtali sur shevo, qui est appelé « turqiza » (turquoise), et les cavaliers la portent continuellement, et ainsi la traduit (Onqelos) « tarqiya » ; et la vertu de cette pierre est qu’elle attire l’homme vers la monture et le fait réussir dans l’équitation tous ses jours ; et c’est pourquoi elle est appelée « shevo », et du fait qu’elle l’attache à la monture, on la donna à Naphtali, car c’est une expression d’union, d’après (Genèse 30,8) « des luttes de Dieu j’ai lutté (naftoulei… niftalti) ».

גד על אחלמה והוא הנקרא קרישטא"ל ולכך תרגומו עין עגלא והאבן הנקרא ליאמ"ן דומה לה אלא שיש בה אדמימות, ונתנה אחלמה לגד שכשם שאחלמה והוא קרישטא"ל מצוי הרבה אצל בני אדם והכל מכירים אותו, כך שבטו של גד היו מרובין והרוגיהם נכרין הוא שכתוב (שם לג) וטרף זרוע אף קדקד, וסגולת האבן הזאת שמחזקת את הלב שלא ירך בלכתו למלחמה ולכך נקראת אחלמה מלשון חוזק וכענין שנאמר (ישעיהו ל״ח:ט״ז) ותחלימני והחייני, וכתיב (איוב ל״ט:ד׳) יחלמו בניהם ירבו בבר.

Gad sur ahlama, qui est appelée « krishtal » (cristal), et c’est pourquoi (Onqelos) la traduit « ‘ein ‘egla » ; et la pierre appelée « liamen » lui ressemble mais elle est rougeâtre ; et on donna l’ahlama à Gad parce que, de même que l’ahlama, qui est le cristal, se trouve beaucoup chez les hommes et tous la connaissent, ainsi la tribu de Gad était nombreuse et les victimes qu’ils tuaient étaient reconnaissables, c’est ce qui est écrit (Deutéronome 33,20) « et il déchire le bras, même le crâne » ; et la vertu de cette pierre est qu’elle fortifie le cœur pour qu’il ne s’amollisse pas en allant à la guerre, et c’est pourquoi elle est appelée « ahlama » de la langue de force, comme il est dit (Isaïe 38,16) « et Tu me rendras la force (ve-tahlimeni) et Tu me feras vivre », et il est écrit (Job 39,4) « leurs petits deviennent forts (yahlemou), ils croissent dans la campagne ».

אשר על תרשיש והיא הנקראת קריאוליק"א וגוון שלה דומה לגוון השמן, ויש שפירשו שהיא האבן שצבעה תכלת ותרגומו כרום ימא שהרי גוון הים כעין תכלת, ומצינו ים ששמו תרשיש שנאמר (יונה א׳:ג׳) וימצא אניה באה תרשיש, וסגולת האבן הזאת לעכל המאכל, וכל שכן למי ששוחק אותה ומערבה במאכלו ונעשה בזה עב ושמן והוא שכתוב (בראשית מ״ט:כ׳) מאשר שמנה לחמו.

Asher sur tarshish, qui est appelée « kriolika » et dont la couleur ressemble à la couleur de l’huile ; et certains expliquèrent que c’est la pierre dont la couleur est azur, que (Onqelos) traduit « krum yama » (couleur de mer), car la couleur de la mer est comme l’azur ; et nous trouvons une mer dont le nom est Tarshish, comme il est dit (Jonas 1,3) « et il trouva un navire qui allait à Tarshish » ; et la vertu de cette pierre est de digérer la nourriture, et à plus forte raison pour celui qui la broie et la mêle à sa nourriture : il en devient épais et gras ; et c’est ce qui est écrit (Genèse 49,20) « d’Asher, son pain sera gras ».

יוסף על שהם והוא נקרא אוניקל"י, וסגולת אבן זה לתת חן לאדם בעיני כל רואיו ונקראת שהם, ויש בה אותיות השם, על שם (שם לט) ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח,וכתיב (שם) ויתן חנו בעיני שר בית הסהר ומי שנושאה בבית המלכות תועיל הרבה ויצליח ויהיו דבריו נשמעים.

Yossef sur shoham, qui est appelé « onikli » (onyx), et la vertu de cette pierre est de donner de la grâce à l’homme aux yeux de tous ceux qui le voient, et elle est appelée « shoham », et il y a en elle les lettres du Nom, d’après (Genèse 39,2) « et l’Éternel fut avec Yossef et il fut un homme qui réussit », et il est écrit (Genèse 39,21) « et Il lui donna sa grâce aux yeux du chef de la prison » ; et celui qui la porte dans la maison du roi, elle l’aide beaucoup, et il réussit, et ses paroles sont écoutées.

בנימין על ישפה והיא הנקראת ישפי"ז והיא כלולה מגוונים הרבה אדומה שחורה ירוקה וסגולת האבן הזאת לעצור הדם ונתנה לבנימן לפי שנשתנה לבו לגוונים הרבה וחשב מחשבות במכירתו של יוסף אם יגלה הדבר לאביו אם לא ואעפ"כ נתגבר על יצרו והיה מעצור לרוחו ולא גלה הדבר לאביו, ולכך נתנה לו האבן הזאת, ונקראת ישפה שתי מלות יש פה, וזה יורה על מעלתו שאע"פ שהיה לו פה והיה לו לגלות הדבר שתק ולא גלה.

Binyamin sur yashpé, qui est appelée « yashpiz » (jaspe) et est composée de nombreuses couleurs : rouge, noir, vert ; et la vertu de cette pierre est d’arrêter le sang ; et on la donna à Binyamin parce que son cœur changea de nombreuses couleurs et qu’il pensa des pensées dans la vente de Yossef : s’il révélerait l’affaire à son père ou non ; et malgré cela il se fortifia contre son penchant et fut une retenue pour son souffle et ne révéla pas l’affaire à son père, et c’est pourquoi on lui donna cette pierre ; et elle est appelée « yashpé » en deux mots, « yesh pé » (il y a une bouche), et cela indique son excellence : bien qu’il eût une bouche et qu’il eût pu révéler l’affaire, il se tut et ne révéla pas.

אלה י"ב אבנים הקבועים בבגד החושן ואלה שמותם ושמות י"ב השבטים מפותחים בהם כסדר לידתן שבט ושבט כתוב על אבנו המיוחדת לו והכל בהשגחה גמורה וכוונה נפלאה.

Ce sont les douze pierres fixées dans le vêtement du pectoral, et voici leurs noms, et les noms des douze tribus y étaient gravés selon l’ordre de leur naissance, chaque tribu écrite sur sa pierre particulière, et le tout par une providence parfaite et une intention merveilleuse.

וראיתי בספר האבנים שחברו הפילוסוף שהאבנים צריכות טהרה וידוע מסגולתם שהנושא אותם בטומאה יתבטל כחם אליו או יחלש ואם ישוב ויטהר תחזור האבן לכחה הראשון כבתחלה, והסבה והטעם בזה לפי מעלות רוחניות הכח העליון שהאבן מושכת ממנו שהוא מדבק בטהרה ומתרחק מן הטומאה, וכן כתב החבר בחבורו, וראוי להאמין כך שהרי אין לך כל אבן ואבן מן האבנים היקרות שלא תמשך כח עליונים כענין שאמר בעשבים אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל למעלה.

Et j’ai vu dans le livre des pierres que composa le philosophe que les pierres ont besoin de pureté, et il est connu de leur vertu que celui qui les porte dans l’impureté, leur force envers lui s’annule ou s’affaiblit, et s’il se purifie de nouveau, la pierre revient à sa force première comme au début ; et la cause et la raison en sont, selon les degrés spirituels de la force supérieure que la pierre tire d’elle, qu’elle s’attache à la pureté et s’éloigne de l’impureté, et ainsi écrivit le compagnon dans son ouvrage ; et il convient de croire ainsi, car tu n’as aucune des pierres précieuses qui ne soit tirée de la force des supérieurs, comme il dit à propos des herbes : tu n’as aucune herbe en bas qui n’ait un astre (mazal) en haut.

ונמצאת למד שהכהן הגדול בבגדי האפוד והחשן היה מוקף מלפניו ומאחריו משמות י"ב שבטים, החשן אשר על לבו מלפניו היו קבועים שמות י"ב השבטים על י"ב אבניו כל שבט ושבט על אבנו גם האפוד שהיה מאחוריו על שתי כתפיו ששם שתי אבני שהם שהם קבועים בהם מפותחים י"ב שבטים ששה על אבן זו וששה על אבן זו והכהן כאשר ילבשם היה לובשם ביחד האפוד עם החשן שהרי מחובר היה זה בזה שנאמר (שמות כ״ח:כ״ח) ולא יזח החשן מעל האפוד והיה החשן על לבו מלפניו והאפוד מאחריו, וחשב האפוד היה קשור על לבו תחת החשן ושתי כתפות האפוד על ב' כתפיו ושתי עבותות הזהב יורדות מעל כתפות מכאן ומכאן ונתונות תוך טבעות החושן העליונות, ושני חוטין של תכלת מרוכסין מתחת אצילי ידיו מב' טבעות בכתפות האפוד התחתונות שהן למעלה מן החשב.

Et tu apprends que le Grand Prêtre, dans les vêtements de l’éphod et du pectoral, était entouré, devant et derrière, des noms des douze tribus : le pectoral qui était sur son cœur, devant, avait fixés les noms des douze tribus sur ses douze pierres, chaque tribu sur sa pierre ; l’éphod aussi, qui était derrière lui sur ses deux épaules, où se trouvaient les deux pierres de shoham fixées, gravées des douze tribus, six sur cette pierre et six sur cette pierre ; et le prêtre, quand il les revêtait, les revêtait ensemble, l’éphod avec le pectoral, car l’un était fixé à l’autre, comme il est dit (Exode 28,28) « et que le pectoral ne se détache pas de l’éphod » ; et le pectoral était sur son cœur par devant et l’éphod derrière, et la ceinture de l’éphod (‘hesheb) était attachée sur son cœur sous le pectoral, et les deux épaulières de l’éphod sur ses deux épaules, et les deux chaînes d’or descendaient des épaulières de part et d’autre et étaient placées à l’intérieur des anneaux supérieurs du pectoral, et deux fils d’azur attachés sous les articulations de ses bras à partir des deux anneaux inférieurs des épaulières de l’éphod, qui sont au-dessus de la ceinture.

ועל דרך הקבלה תמצא פליאה וחכמה נוראה בי"ב אבני חשן אלו ממה שנתן לכל אחד מן השבטים אבן אחת ידועה בגוון ידוע הכל כפי גוון מדותיהם למעלה, ראובן הרומז למדת הדין אבנו אודם ושמעון הרומז לשש קצוות אבנו פטדה וגוון שלה ירוק ככרתי, לוי הרומז לחבור השלשה שלמעלה אבנו ברקת שאורו מתלהט ומתנוצץ, יהודה הרומז לתהו שהוא קו ירוק אבנו נפך שהוא ירוק ככרתי, זבולון הרומז למדת רחמים אבנו יהלום שהיא פירל"א לבנה, יששכר לספיר שגוונו תכלת הנוטה לתכלת, דן הרומז למדת הדין כמו ראובן אבנו לשם ויש בו צורת אדם, נפתלי הרומז לזכור אבנו טורקיש"א והיא שבו ויש במינה זכר ונקבה, יוסף הרומז למדת רחמים כמו זבולון אבנו שהם שיש בה אותיות השם, בנימן הכולל מן הכל אבנו ישפה שהיא כלולה מגונים רבים, והמקום יגלה לבנו להביט מתורתו נפלאות.

Et selon la Kabbale, tu trouveras une merveille et une sagesse redoutable dans ces douze pierres du pectoral : c’est que chacune des tribus se vit attribuer une pierre déterminée d’une couleur déterminée, le tout selon la couleur de leurs attributs en haut : Reouven, qui fait allusion à l’attribut de rigueur, sa pierre est odem ; Shimon, qui fait allusion aux six extrémités, sa pierre est pitda, dont la couleur est verte comme le poireau ; Lévi, qui fait allusion à l’union des trois d’en haut, sa pierre est bareqet, dont la lumière flamboie et scintille ; Yehouda, qui fait allusion au Tohou, qui est une ligne verte, sa pierre est nofekh, verte comme le poireau ; Zevouloun, qui fait allusion à l’attribut de miséricorde, sa pierre est yahalom, qui est la « perla » blanche ; Yissakhar : saphir, dont la couleur est azur tirant sur l’azur ; Dan, qui fait allusion à l’attribut de rigueur comme Reouven, sa pierre est leshem, où il y a une forme d’homme ; Naphtali, qui fait allusion à « se souvenir » (zakhor), sa pierre est turqiza, qui est shevo, et il y a dans son espèce mâle et femelle ; Yossef, qui fait allusion à l’attribut de miséricorde comme Zevouloun, sa pierre est shoham, où il y a les lettres du Nom ; Binyamin, qui comprend tout, sa pierre est yashpé, qui est composée de nombreuses couleurs ; et que le Lieu révèle à notre cœur de contempler des merveilles de Sa Torah (Psaumes 119,18).

משובצים זהב יהיו במלואותם. כלומר האבנים יהיו במלואותם משובצים זהב והכתוב יצוה שיהיו האבנים על הזהב והאותיות על האבנים, והיו שבעים ושתים אותיות כנגד שבעים ושתים שמות.

« Sertis d’or, dans leurs remplissages » (Exode 28,20). C’est-à-dire : les pierres seront dans leurs remplissages, serties d’or, et l’Écriture ordonne que les pierres soient sur l’or et les lettres sur les pierres ; et il y avait soixante-douze lettres, en regard des soixante-douze noms.

ויש בכאן התעוררות גדולה על מעלת התורה כי היא יקרה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה, כי מפני שהכסף והזהב חמדת בני אדם והאבנים היקרות למעלה מן הזהב על כן בא הכתוב לעורר כי התורה עולה על כל הקנינים כלם שהרי הזהב בסיס לאבנים היקרות והאבנים בסיס לאותיות, וכן דרך לעשות בסיס מן הנקלה לנכבד ואם כן האותיות עקר הכל שבהם נברא העולם שכל הקנינים נמצאים בו.

Et il y a ici un grand éveil sur l’excellence de la Torah, car elle est plus précieuse que les perles et tous les biens ne l’égalent pas (Proverbes 3,15) ; car puisque l’argent et l’or sont le désir des hommes, et que les pierres précieuses sont au-dessus de l’or, l’Écriture vient donc éveiller que la Torah monte au-dessus de toutes les acquisitions, puisque l’or est la base des pierres précieuses et les pierres sont la base des lettres, et c’est la manière de faire une base du plus vil au plus honoré ; et s’il en est ainsi, les lettres sont l’essentiel de tout, car par elles le monde fut créé, puisque toutes les acquisitions se trouvent en lui.

ונתת אל חושן המשפט את האורים ואת התמים. הזכירן בה"א הידיעה ולא זכרן בשום מקום עד עתה כי לא מנאם עם יתר הכלים במלאכת האומנים שיאמר בהם ועשית את האורים והתומים כמו שאמור ביתר הכלים או שיאמר ויעש האורים והתומים, והנה זה עדות שלא היו מעשה חרש כי אם מעשה שמים, ומפני זה נזכרו בלשון ידיעה כלשון (בראשית ג׳:כ״ד) וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ולא נזכרו הכרובים קודם לכן כן כתב הרמב"ן ז"ל.

« Et tu mettras dans le pectoral de jugement les Ourim et les Toummim » (Exode 28,30). Il les mentionna avec le hé de l’article défini et ne les avait mentionnés nulle part jusqu’à maintenant, car il ne les compta pas avec le reste des ustensiles dans le travail des artisans, qu’il dise à leur sujet « et tu feras les Ourim et les Toummim » comme il est dit pour le reste des ustensiles, ou qu’il dise « et il fit les Ourim et les Toummim » ; et voici que c’est un témoignage qu’ils ne furent pas une œuvre d’artisan mais une œuvre du ciel ; et c’est pourquoi ils furent mentionnés avec l’article défini, comme (Genèse 3,24) « et Il fit demeurer à l’est du jardin d’Éden les chérubins », et les chérubins n’avaient pas été mentionnés auparavant ; ainsi écrivit Ramban, de mémoire bénie.

וכלל הדבר באורים ותומים שהיו שמות קדושים מכחם ידע הכהן העתיד וישמיע לכל שואל הבאות, והשמות האלה שני חלקים האחד מכחם יאירו אותיות השבטים הקבועים באבני החשן והם הנקראים אורים בהיותם מאירים לעיני הכהן, השני מכחם יבא בלב הכהן שידע להצמיד ולחבר האותיות ולהוציא התיבה מהם כדי שיהא מכוין בתשובת השאלה ומכח השמות האלה היה לב הכהן תמים בידיעת האותיות וברוח הקדש שבו יבא בלבו כי זה חבורן וסדרן והם הנקראים תומים ושני חלקי השמות הקדושים האלה הנקראים אורים ותומים על שם פעולתם היו נתונים בן כפלי החשן כי על כן היה כפול ואחרי שהלביש משה לאהרן האפוד והחשן אחרי כן היה נותן בין כפלי החשן האורים והתומים והוא שכתוב וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התומים, והענין היה מדרגה ממדרגות רוח הקדש למעלה מבת קול ולמטה מן הנבואה.

Et le principe de l’affaire des Ourim et Toummim : c’étaient des noms saints par la force desquels le prêtre connaissait l’avenir et faisait entendre à tout demandeur les choses à venir ; et ces noms sont en deux parties : la première, par leur force les lettres des tribus fixées dans les pierres du pectoral s’illuminent, et ce sont les « Ourim », parce qu’elles éclairent aux yeux du prêtre ; la seconde, par leur force vient dans le cœur du prêtre de savoir assembler et joindre les lettres et en tirer le mot, afin qu’il vise la réponse à la question ; et par la force de ces noms, le cœur du prêtre était parfait (tam) dans la connaissance des lettres, et dans l’esprit saint qui venait dans son cœur, car c’est leur union et leur ordre, et ce sont les « Toummim » ; et ces deux parties de ces noms saints appelés Ourim et Toummim, d’après leur action, étaient placées entre les plis du pectoral, car c’est pourquoi il était double ; et après que Moshé eut revêtu Aharon de l’éphod et du pectoral, il plaçait ensuite entre les plis du pectoral les Ourim et les Toummim, c’est ce qui est écrit (Lévitique 8,8) « et il plaça sur lui le pectoral, et il mit dans le pectoral les Ourim et les Toummim » ; et l’affaire était un degré parmi les degrés de l’esprit saint, au-dessus de la bat qol et en dessous de la prophétie.

ואמרו בריש פרק קמא דברכות למה נקרא שמן אורים ותומים, אורים שמאירים דבריהם, תומים שמשלימים דבריהם, ונקראו גם כן כרתי ופלתי, כרתי שכורתין דבריהם, פלתי שמופלאין מעשיהם.

Et ils dirent au début du premier chapitre de Berakhot : pourquoi est-ce qu’on les appelle Ourim et Toummim ? « Ourim » : parce que leurs paroles éclairent ; « Toummim » : parce que leurs paroles s’accomplissent. Et ils furent aussi appelés « Kereti » et « Peleti » : « Kereti » parce qu’ils tranchent (koretim) leurs paroles, « Peleti » parce que leurs actes sont merveilleux (mufla’im).

ומי שבא לשאול את הכהן באורים ותומים כך היה הענין היה הכהן עומד פניו כלפי הארון והשואל עומד מאחרי הכהן ולא היה שואל בקול רם ולא מהרהר בלבו אלא כאדם שמתפלל בינו לבין עצמו והיה מוציא הדבר בפיו, ומיד היה הכהן מתלבש ברוח הקדש ומביט בחשן ורואה בו כמראה הנבואה עלה או לא תעלה באותיות שהיו בולטות מן החשן כנגד פניו, ואין שואלים אלא צבור ומלך כדאי' במס' סוטה.

Et celui qui venait interroger le prêtre au moyen des Ourim et Toummim, voici comment était l’affaire : le prêtre se tenait le visage tourné vers l’arche et celui qui demandait se tenait derrière le prêtre ; et il ne demandait pas à voix haute ni ne méditait en son cœur, mais comme un homme qui prie entre lui-même et soi, et il faisait sortir la chose de sa bouche ; et aussitôt le prêtre se revêtait de l’esprit saint et regardait le pectoral et y voyait, comme une vision prophétique, « monte » ou « ne monte pas » dans les lettres qui saillaient du pectoral devant son visage ; et l’on ne questionnait que pour la communauté et le roi, comme il est dit dans le traité Sotah.

ועשית את מעיל האפוד. זה יורה שהמעיל היה דבק עם האפוד וכן כתב רש"י ז"ל שהאפוד נתון עליו כחגורה.

« Et tu feras la robe de l’éphod » (Exode 28,31). Cela indique que la robe était attachée à l’éphod, et ainsi écrivit Rashi, de mémoire bénie, que l’éphod était posé sur elle comme une ceinture.

כליל תכלת. למדך שהמעיל היה כלו תכלת אין בו צבע אחר והוא כדמות גלימא שלנו שאין לה בית ראש שחלקו התפירה לפניה והיה צוארו חגור בנקב פי המעיל והיו לפניו שתי כנפים מגלה אותם ומכסה אותם כרצונו והיו על שוליו סביב ע"ב רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני ל"ו מצד כנף של ימין ול"ו מצד כנף של שמאל והיו רמונים חלולים ובתוכם ע"ב פעמונים, וכן דרשו רז"ל בזבחים היו ע"ב זוגים ובתוכם ע"ב עינבלים והיו ל"ו מצד זה ול"ו מצד זה. ולפי זה מה שכתוב פעמון זהב ורמון פעמון זהב ורמון באורו בתוך רמון כלומר מכוסה בתוכו.

« Entièrement d’azur » (Exode 28,31). Cela t’enseigne que la robe était entièrement d’azur, sans aucune autre couleur, et elle ressemblait à notre manteau (galima), qui n’a pas d’ouverture fermée pour passer la tête, dont la couture est partagée à l’avant ; et son cou était ceint dans l’ouverture de la robe, et elle avait devant deux pans qu’on découvrait et couvrait à volonté ; et sur son bord tout autour il y avait soixante-douze grenades d’azur, de pourpre et d’écarlate, trente-six du côté du pan droit et trente-six du côté du pan gauche ; et les grenades étaient creuses, et à l’intérieur il y avait soixante-douze clochettes ; et ainsi l’interprétèrent nos Sages, de mémoire bénie, dans Zevahim : il y avait soixante-douze clochettes, contenant soixante-douze battants, et il y en avait trente-six de ce côté et trente-six de l’autre côté. Et selon cela, ce qui est écrit « une clochette d’or et une grenade, une clochette d’or et une grenade » signifie : à l’intérieur d’une grenade, c’est-à-dire couverte à l’intérieur.

אבל רש"י גם (הרמב"ן) [הרמב"ם] ז"ל פירשו פעמון זהב ורמון שהיו הפעמונים פעמון אחד בין שני רמונים וכן כלם על שולי המעיל סביב אבל לא היו הפעמונים בתוך הרמונים ממש טמונים בתוכם.

Mais Rachi et le Rambam, de mémoire bénie, expliquèrent « une clochette d’or et une grenade » : que les clochettes étaient une clochette entre deux grenades, et ainsi toutes sur le bord de la robe tout autour, mais les clochettes n’étaient pas réellement à l’intérieur des grenades, cachées en elles.

והיה פי ראשו בתוכו. נראה לי כי מה שדרשו יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול נכלל בו עוד כל הדובר שקרים והמועל בדבורו ויש לו שפתים דולקים ולב רע כי לכך נקרא מעיל שבא לכפר על המעל לפיכך צוה על המעיל והיה פי ראשו בתוכו,

« Et l’ouverture de sa tête sera en son milieu » (Exode 28,32). Il me semble que ce qu’ils interprétèrent, « que vienne une chose de voix et qu’elle expie pour une œuvre de voix », comprend aussi quiconque dit des mensonges, commet une infidélité (mo‘el) par sa parole, a des lèvres brûlantes et un cœur mauvais ; car c’est pourquoi il est appelé « me‘il » (robe) : il vient expier l’infidélité (ma‘al) ; c’est pourquoi il ordonna à propos de la robe « et l’ouverture de sa tête sera en son milieu »,

ויש בזה רמז אזהרה לאדם שראוי לו שיהיה דבורו שוה למה שבתוכו שיהיה תוכו כברו ושפתו לפיו סביב לעצור במלין, והוא אינו עושה כן אלא מעשה אורג כופל דבריו כארג הזה שכופל חוטי אריגתו וכן כפי תחרא כפי השריון שטבעותיו כפולים וע"כ בא המעיל לכפר על עון זה כי הוא מרוחק אצל הש"י ודובר שקרים לא יכון לנגד עיניו.

et il y a en cela une allusion d’avertissement à l’homme : il convient que sa parole soit égale à ce qui est en lui, que son intérieur soit comme son extérieur, et que sa lèvre soit autour de sa bouche pour retenir les paroles ; or il ne fait pas ainsi, mais agit comme un tisserand qui double ses paroles, comme ce tissu qui double les fils de son tissage, et de même « pi tahara » (Exode 28,32), l’ouverture de la cuirasse dont les anneaux sont doubles ; et c’est pourquoi la robe vint expier cette faute, car il est éloigné du Saint, béni soit-Il, et « celui qui dit des mensonges ne sera pas établi devant Ses yeux » (Psaumes 101,7).

ונשמע קולו בבואו אל הקדש. קולו של אהרן כי בבאו אל הקדש בלבישת שמונה בגדים בטכסיס הזה ישמע קולו ותהיה תפלתו מקובלת, ויכלול עוד קולו קול המעיל בהרעשת הפעמונים והיה זה מדרך המוסר ולמדה תורה דרך ארץ לאדם הרוצה להכנס לפני המלך שיהיה מקיש בפתח ההיכל תחלה כדי שלא יכנס פתאום מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא כי כל הבא בהיכל המלך פתאום הרי זה חייב מיתה בטכסיסי המלכות כענין שכתוב במלך אחשורוש (אסתר ד׳:י״א) אשר לא יקרא אחת דתו להמית, ועוד לטעם אחר כדי שיודע הדבר שהכהן הגדול רוצה להכנס,

« Et sa voix sera entendue quand il entrera dans le Saint » (Exode 28,35). La voix d’Aharon : car lorsqu’il entre dans le Saint, revêtu des huit vêtements dans cet ordre (taksis), sa voix sera entendue et sa prière sera acceptée ; et elle comprendra aussi la voix de la robe dans le bruit des clochettes ; et c’était de la voie de l’enseignement, et la Torah enseigna la conduite (derekh erets) à l’homme qui veut entrer devant le roi : qu’il frappe d’abord à l’entrée du palais afin de ne pas entrer soudainement. « Le royaume de la terre est comme le royaume du ciel » : car quiconque entre soudainement dans le palais du roi mérite la mort, selon les règles du royaume, comme il est écrit à propos du roi Ahasvérus (Esther 4,11) « celui qui n’a pas été appelé est soumis à une seule loi : la mort » ; et encore, pour une autre raison : afin qu’on sache que le Grand Prêtre veut entrer,

ואע"פ שהכל גלוי וידוע אצל השכינה גם אצל המלאכים משרתי הקדש אשר לפניו ודבר לא יכחד גם מהם, טעם הדבר היה כדי שלא יפגעו בו מן המלאכים הקדושים אשר לפניו אילו היה נכנס פתאום, ולא היה ענין הפעמונים לחדש הודעה לשכינה ולא למלאכים אשר שם אבל הענין מוכרח כולל תועליות גדולות כי היא אזהרה למלאכים שיפנו מקום לאוהבו של מלך לכבוד המלך כדי שיוכל להכנס ולעבדו ביחוד, ועוד שלא ינזק הכהן בבאו שם פתאום ועם הסימן הזה יהיו נדחים מפניו ומפנין לו מקום לעבד המלך ובצאתו גם כן היתה סימן הקריאה כאילו הכהן קורא אותם שישובו לשרת לפניו כבראשונה כי כבר כלה עבודתו והוא יוצא.

et bien que tout soit découvert et connu auprès de la Shekhina, et aussi auprès des anges serviteurs du Saint qui sont devant Lui, et que rien ne leur soit caché, la raison de la chose était qu’ils ne le heurtent pas, les anges saints qui sont devant Lui, s’il entrait soudainement ; et l’affaire des clochettes n’était pas pour faire connaître une nouveauté à la Shekhina ni aux anges qui sont là, mais l’affaire est nécessaire et comprend de grands avantages, car c’est un avertissement aux anges de laisser la place à l’ami du roi, pour l’honneur du roi, afin qu’il puisse entrer et Le servir dans l’union (yihoud) ; et aussi pour que le prêtre ne soit pas blessé en entrant là soudainement ; et avec ce signe ils sont repoussés devant lui et font place au serviteur du roi ; et à sa sortie aussi il y avait le signe de l’appel, comme si le prêtre les appelait pour qu’ils reviennent servir devant Lui comme au début, car son service était déjà achevé et il sortait.

ואמר ולא ימות, להורות שאם יבא שם מבלי שישמיע קולו ויכנס פתאום ימות כי המשרתים אשר שם סביב השכינה יפגעו בו, ומבואר דרשו בירושלמי במסכת יומא וכל אדם לא יהיה באהל מועד, אפילו אותם שכתוב בהם (יחזקאל א׳:י׳) ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד, ועל כן נצטוה הכהן שישמיע קול בפעמונים וכענין שנאמר (תהילים נ״ה:ט״ו) אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש.

Et il dit « et il ne mourra pas », pour indiquer que s’il entre là sans faire entendre sa voix et entre soudainement, il mourra, car les serviteurs qui sont là autour de la Shekhina le heurteront ; et nos Sages l’interprétèrent clairement dans le Yérushalmi, traité Yoma : « et aucun homme ne sera dans la Tente de réunion » (Lévitique 16,17) : même ceux dont il est écrit (Ézéchiel 1,10) « et la ressemblance de leurs faces était des faces d’homme », ne seront pas dans la Tente de réunion ; et c’est pourquoi le prêtre fut commandé de faire entendre une voix par les clochettes, et comme il est dit (Psaumes 55,15) « nous qui goûtions ensemble une douce intimité, nous allions dans la Maison de Dieu dans l’agitation ».

וסימן הקריאה ונטילת רשות זה היה בכל ימות השנה, וזהו שאמר ונשמע קולו בבאו אל הקדש ולא לפני ולפנים מפני שלפני ולפנים לא היה צריך השמעת קול ולא היה נכנס שם בבגדי זהב אלא בבגדי לבן בלבד, וזו היא מעלתם של ישראל שהכהן הגדול היה נכנס לפני ולפנים ביום הכפורים בלא סימן הקריאה ובלא נטילת רשות.

Et ce signe d’appel et de prise de permission avait lieu tous les jours de l’année, et c’est ce qu’il dit « et sa voix sera entendue quand il entrera dans le Saint » et non dans le Saint des Saints, parce que dans le Saint des Saints il n’était pas besoin de faire entendre une voix et il n’y entrait pas avec des vêtements d’or mais seulement avec des vêtements blancs ; et c’est là l’excellence d’Israël : que le Grand Prêtre entrait dans le Saint des Saints le jour de Yom Kippour sans signe d’appel et sans prise de permission.

ובמדרש מה טעם י"ב השבטים באבני החושן שיהיה הקב"ה מסתכל בבגדי הכהן בכניסתו ביום הכפורים ונזכר בזכות השבטים, א"ר יהושע בן לוי משל לבן מלך שהיה פדגוג נכנס אצלו מלמד על בנו סנגוריא והיה מתירא מן העומדים עליו שמא יפגעו בו מה עשה הלבישו פורפירא שלו שיהיו רואים אותו ומתיראים ממנו, כך אהרן היה נכנס בכל עת לבית קדש הקדשים ואילו לא היו לו זכיות הרבה שהיו נכנסים עמו ומסייעין לו לא היה יכול להכנס למה שהיו מלאכי השרת שם מה עשה הקב"ה נתן לו מדמות לבושי הקודש שנאמר (ישעיהו נ״ט:י״ז) וילבש צדקה כשרין, ע"כ.

Et dans le Midrash : quelle est la raison des douze tribus sur les pierres du pectoral ? C’est que le Saint, béni soit-Il, regarde les vêtements du prêtre à son entrée, le jour de Yom Kippour, et se souvient du mérite des tribus. Rabbi Yehoshoua fils de Lévi dit : parabole d’un fils de roi dont le pédagogue entre chez le roi pour plaider en faveur de son fils, et il craignait de ceux qui se tenaient là, qu’ils ne le heurtent ; que fit-il ? Il le revêtit de sa pourpre (porphyra) afin qu’ils le voient et le craignent ; de même Aharon entrait en tout temps dans la Maison du Saint des Saints, et s’il n’avait pas eu beaucoup de mérites qui entraient avec lui et l’aidaient, il n’aurait pas pu entrer, du fait que les anges serviteurs y étaient ; que fit le Saint, béni soit-Il ? Il lui donna de la ressemblance des vêtements saints, comme il est dit (Isaïe 59,17) « et Il revêtit la justice comme une cuirasse » ; jusqu’ici.

ועשית ציץ זהב טהור. כך היה מעשה הציץ עושה טס של זהב רחב שתי אצבעות ומקיף מאזן לאזן וכותב עליו שני שטים קדש לה', קדש למטה, לה' למעלה, והיו האותיות בולטות והיה נקוב שני קצותיו ופתיל תכלת למטה ממנו מנקב לנקב שיהא נקשר בפתיל כנגד העורף, ופירש הראב"ד ז"ל קדש למ"ד מלמטה בסוף שטה ראשונה ולכך קראו למטה לפי שהוא בסוף, ה' למעלה בראש שטה שניה וקראו למעלה לפי שהוא על ראש המעיין וסמוך לו ועם זה היה השם בראש שטה ויהיה נקרא כסדר קדש לה'.

« Et tu feras une lame (tsits) d’or pur » (Exode 28,36). Ainsi était l’œuvre de la lame : on faisait une plaque d’or large de deux doigts qui faisait le tour d’une oreille à l’autre, et on y écrivait en deux lignes « sacré pour l’Éternel » (qodesh la-Adonay) : « qodesh » en bas, « la-Adonay » en haut ; les lettres étaient en relief, et elle était percée à ses deux extrémités, avec un fil d’azur en dessous d’elle, d’un trou à l’autre, afin qu’elle soit attachée avec le fil vers la nuque ; et le Ra’avad, de mémoire bénie, expliqua : « qodesh » avec le lamed, « en bas », à la fin de la première ligne, et c’est pourquoi il l’appela « en bas » parce qu’il est à la fin ; le Nom divin, « en haut », au début de la deuxième ligne, et il l’appela « en haut » parce qu’il se trouve du côté de la tête du lecteur, à proximité de celui-ci ; et avec cela le Nom était en tête de ligne, et on le lisait dans l’ordre « qodesh la-Adonay ».

והנה הציץ הוא מכלל שמונה בגדי כהונה ואינו בגד אבל הוא תכשיט ומה שיזכירו רז"ל תמיד ח' בגדי כהונה הם הולכים אחר הרוב כי השבעה מהם הם בגדים שהכהן גדול מתלבש בהם.

Et voici que la lame fait partie des huit vêtements sacerdotaux, et elle n’est pas un vêtement mais un ornement ; et ce que nos Sages, de mémoire bénie, mentionnent toujours « huit vêtements sacerdotaux », ils suivent la majorité, car sept d’entre eux sont des vêtements dont le Grand Prêtre se revêt.

ודע והבן כי הם כנגד שבעה רקיעים, ובסוף סדר צו אבאר לך זה, והציץ של זהב שבראשו הוא עליון על כלם וירמוז על כלם המדה שכתוב עליה (תהילים מ״ה:י״ד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, והיא העשירית ועל כן הציץ של זהב והיה ראוי לפתח בו קדש לה' הוא שכתוב פיתוחי חותם קדש לה', וכתיב והיה על מצח אהרן וכתיב והיה על מצחו תמיד בשכבר ידעת כי כהן גדול הוא דוגמא גם כל בגדיו שהוא לובש בשעת עבודה הנה הם דוגמא ולכך תמצא שהזכיר הכתוב למעלה באבני אפוד על שתי כתפיו לזכרון גם בחושן הזכיר כן לזכרון לפני ה' תמיד, ומלת זכרון היא דוגמא כי עמו יזכירנו ד"א.

Et sache et comprends qu’ils correspondent aux sept firmaments, et à la fin du seder Tsav je te l’expliquerai ; et la lame d’or qui est sur sa tête est supérieure à tous et fait allusion, au-dessus de tous, à l’attribut dont il est écrit (Psaumes 45,14) « toute la gloire de la fille du roi est à l’intérieur, d’ouvrages d’or serti est son vêtement » ; c’est le dixième, et c’est pourquoi la lame est d’or ; et il convenait d’y graver « sacré pour l’Éternel », c’est ce qui est écrit « gravures de sceau : sacré pour l’Éternel », et il est écrit « et elle sera sur le front d’Aharon » et il est écrit « et elle sera sur son front continuellement » ; car tu sais déjà que le Grand Prêtre est un modèle, et tous ses vêtements qu’il porte au moment du service sont aussi un modèle ; et c’est pourquoi tu trouves que l’Écriture mentionna plus haut, à propos des pierres de l’éphod sur ses deux épaules, « en souvenir » (le-zikaron), et aussi pour le pectoral elle mentionna de même « en souvenir devant l’Éternel continuellement » ; et le mot « zikaron » est un modèle, car avec lui Il le rappellera ; autre explication.

ואם כן היה הכהן בשעת עבודה מוקף ומעוטר מי"ב שבטים בחשן מלפניו ובאפוד מלאחריו וע"ב פעמונים של שולי מעילו למטה ושכינה למעלה על ראשו מדת הדין שבה הרחמים משגחת על ישראל וזהו לשון ציץ מלשון (שיר השירים ב׳:ט׳) מציץ מן החרכים, ושהיא מקבלת ממקור העליון מלשון (במדבר י״ז:כ״ג) ויצץ ציץ, הוא העליון בפרי. ומתוך הענין הזה יש לך להתעורר בשאר הענינים ובסדר לבישת הבגדים כי יש בו ענין גדול מורה נפלאות תמים דעים והבן זה.

Et s’il en est ainsi, le prêtre au moment du service était entouré et couronné des douze tribus dans le pectoral devant lui et dans l’éphod derrière lui, et des soixante-douze clochettes du bord de sa robe en bas, et la Shekhina en haut, sur sa tête : l’attribut de rigueur dans lequel la miséricorde veille sur Israël ; et c’est le sens de « tsits », de la langue de (Cantique des cantiques 2,9) « il regarde (metsits) par les treillis », et de ce qu’elle reçoit de la source supérieure, de la langue de (Nombres 17,23) « et il fleurit une fleur (va-yatsets tsits) », qui est le supérieur dans le fruit. Et à partir de cette affaire, il t’appartient de t’éveiller sur les autres affaires et sur l’ordre du revêtement des vêtements, car il y a en lui une grande affaire qui montre les merveilles de Celui dont la connaissance est parfaite ; et comprends cela.

והיו על אהרן ועל בניו. שעור הכתוב יהיו על אהרן שמונה בגדי הכהונה שהזכיר מתחלת הפרשה ועד כאן שהם חושן ואפוד ומעיל וכתונת תשבץ מצנפת ואבנט וציץ ומכנסי בד, ועל בניו ד' בגדי כהונה וזהו שכתוב ולא ישאו עון ומתו שהרי כהן גדול ששמש בפחות משמונה או כהן הדיוט ששמש בפחות מארבעה הרי נקרא מחוסר בגדים ואם עבד עבודתו פסולה והוא חייב מיתה בידי שמים כזר ששמש שנאמר וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וגו' והיתה להם כהונה לחקת עולם בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והרי הם כזרים וכתיב והזר הקרב יומת.

« Et ils seront sur Aharon et sur ses fils » (Exode 28,43). L’ordre du verset est : seront sur Aharon les huit vêtements sacerdotaux mentionnés depuis le début de la section jusqu’ici, qui sont : pectoral, éphod, robe, tunique à damier, mitre, ceinture, lame et caleçons de lin ; et sur ses fils, quatre vêtements sacerdotaux ; et c’est ce qui est écrit « et ils ne porteront pas de faute et ne mourront pas » ; car un Grand Prêtre qui a servi avec moins de huit, ou un prêtre ordinaire qui a servi avec moins de quatre, est appelé « privé de vêtements » (meḥousar begadim), et si ce prêtre a fait son service, il est invalide, et il est passible de la mort par les mains du ciel, comme un étranger qui a servi, comme il est dit (Exode 29,9) « et tu les ceindras de ceintures, Aharon et ses fils, etc., et ils auront la prêtrise par loi perpétuelle » : lorsque leurs vêtements sont sur eux, leur prêtrise est sur eux ; leurs vêtements ne sont pas sur eux, leur prêtrise n’est pas sur eux, et voilà qu’ils sont comme des étrangers, et il est écrit (Nombres 18,7) « et l’étranger qui s’approche sera mis à mort ».

חקת עולם לו ולזרעו אחריו. שיהיה כהן גדול לובש שמונה בגדים בשעת עבודה וכהן הדיוט ארבעה בשעת עבודה והם מכנסי בד וכתנת ומצנפת ואבנט. ופלא גדול היה בכהנים המקריבים קרבנות בכל יום שלא היה גופם לבוש אלא הכתנת לבדה שהיא חלוק והם סובלים הקור בימות הגשמים ולא היו מתים, וע"כ אמרו רז"ל שמעמידין על הכהנים ממונה אחד לבקר אותם ולרפא תחלואיהם לפי שהיו רובם חולים מחולי בני מעים מפני שהיה עבודתם בכל ימות השנה בחלוק לבד בשעת עבודה, ועוד שהיו עומדים תמיד על הרצפה והם יחפי רגל.

« Loi perpétuelle pour lui et pour sa descendance après lui » (Exode 28,43). Que le Grand Prêtre porte huit vêtements au moment du service et que le prêtre ordinaire en porte quatre au moment du service, et ce sont : caleçons de lin, tunique, mitre et ceinture. Et il y avait une grande merveille chez les prêtres qui offraient les sacrifices chaque jour : leur corps n’était habillé que de la tunique seule, qui est une chemise, et ils supportaient le froid dans la saison des pluies et ne mouraient pas ; et c’est pourquoi nos Sages, de mémoire bénie, dirent qu’on établit sur les prêtres un préposé pour les examiner et guérir leurs maladies, parce que la plupart étaient malades d’une maladie des intestins, du fait que leur service, tous les jours de l’année, se faisait en chemise seule au moment du service ; et aussi parce qu’ils se tenaient toujours sur le dallage, pieds nus.

וזה הדבר אשר תעשה להם. היה ראוי שיאמר וזה אשר תעשה להם כמו שאמר בסמוך וזה אשר תעשה על המזבח, והוסיף מלת הדבר לפי שהפרשה הזאת פרשת הקרבנות ורמז לעתיד כי מי שאין לו קרבן יביא הדברים ויתכפר לו וכענין שכתוב (הושע י״ד:ג׳) קחו עמכם דברים, וכתיב (שם) ונשלמה פרים שפתינו במקום פרים שפתינו.

« Et voici la chose (ha-davar) que tu leur feras » (Exode 29,1). Il aurait fallu dire « et voici ce que tu leur feras », comme il dit plus loin « et voici ce que tu feras sur l’autel » (Exode 29,38) ; et il ajouta le mot « ha-davar » parce que cette section est la section des sacrifices, et il fait allusion à l’avenir : que celui qui n’a pas de sacrifice apporte des paroles (devarim) et obtienne l’expiation, et comme il est écrit (Osée 14,3) « prenez avec vous des paroles (devarim) », et il est écrit « et nous rendrons, au lieu de taureaux, nos lèvres ».

לקח פר אחד בן בקר ואילים שנים. הרי שלשה כנגד שלשה אבות העולם, אברהם יצחק ויעקב. ובמדרש פר אחד בן בקר ואלים שנים הדא הוא דכתיב (ישעיהו מ״ו:י׳) מגיד מראשית אחרית פר אחד כנגד אהרן אלים שנים כנגד אלעזר ואיתמר רמז ששני בני אהרן עתידין למות על ידי קרבן ואין משמשין אלא ב'.

« Prends un jeune taureau et deux béliers » (Exode 29,1). Voilà trois, en regard des trois pères du monde : Avraham, Yitshaq et Yaakov. Et dans le Midrash : « un jeune taureau et deux béliers » : c’est ce qui est écrit (Isaïe 46,10) « annonçant dès le commencement la fin » : un taureau, en regard d’Aharon ; deux béliers, en regard d’Eléazar et d’Itamar ; allusion à ce que les deux fils d’Aharon étaient destinés à mourir par un sacrifice, et seuls deux serviront.

ואת בשר הפר. פר חטאת זה היה לכפר על מעשה העגל והזכיר תשרף באש כטעם שרפת פרה אדומה, וסודה ידוע מן השעיר המשתלח. והסמיכה בבנים שאומר וסמך אהרן ובניו מפני שהקב"ה התאנף על אהרן להשמידו והוא כלוי הבנים ע"כ הוצרכו להתכפר בו.

« Et la chair du taureau » (Exode 29,14). Ce taureau de sacrifice pour la faute était pour expier l’affaire du veau, et il mentionna « tu le brûleras au feu » dans le sens du brûlement de la vache rousse, dont le secret est connu à partir du bouc envoyé. Et l’appui (semikha) des mains par les fils, quand il dit « et Aharon et ses fils appuieront », est parce que le Saint, béni soit-Il, s’était irrité contre Aharon pour le détruire, et c’est la perte des fils ; c’est pourquoi ils avaient besoin d’obtenir l’expiation par lui.

כל הנוגע במזבח יקדש. דרשו רז"ל שומע אני בין ראוי ובין שאינו ראוי ת"ל וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה מה כבשים בני שנה ראוים אף כל ראוים. ד"א כל הנוגע במזבח כל כהן הבא להקריב תחלה יתקדש כיון שעלה לא ירד.

« Quiconque touchera l’autel sera sanctifié » (Exode 29,37). Nos Sages, de mémoire bénie, interprétèrent : je pourrais entendre aussi bien ce qui convient que ce qui ne convient pas ; l’Écriture dit « et voici ce que tu feras sur l’autel : des agneaux d’un an » : de même que les agneaux d’un an sont convenables, ainsi tout ce qui est convenable. Autre explication : quiconque touche l’autel : tout prêtre qui vient offrir doit d’abord se sanctifier ; une fois monté, il ne descend plus.

וזה אשר תעשה על המזבח. עשייה זו סדור אברים על מערכות האש והיה זו בשעת הנץ החמה אבל שחיטת התמיד היתה מקודם בשעת האיר המזרח, וששה כהנים היו מקריבים, האחד היה נושא את הרגל ואת הראש, השני שתי ידים, והשלישי העוקץ והרגל, הרביעי החזה והגרה, החמישי הדפנות, הששי הקרבים.

« Et voici ce que tu feras sur l’autel » (Exode 29,38). Ce « faire » est l’arrangement des membres sur les rangées du feu, et il avait lieu au moment du lever du soleil, mais l’égorgement du sacrifice perpétuel (tamid) avait lieu auparavant, au moment où l’orient s’éclaire ; et six prêtres l’offraient : le premier portait la patte et la tête, le deuxième les deux pattes de devant, le troisième la queue et la patte, le quatrième la poitrine et le gosier (gera), le cinquième les flancs, le sixième les entrailles.

ונסך רביעית ההין יין לכבש האחד. כתב רבינו חננאל ז"ל כיון ששחה לנסך הניף הסגן בסודרין והקיש בן ארזא בצלצל ודברו הלוים בשיר, הגיעו לפרק תקעו והשתחוו העם על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה וזהו שכתוב מפורש (דברי הימים ב כ״ט:כ״ח) וכל הקהל משתחוים והשיר משורר והחצצרות מחצצרים הכל עד לכלות העולה וככלות להעלות כרעו המלך וכל הנמצאים אתו וישתחוו, והיו הלוים משוררים במקדש על הקרבנות בכל יום ויום.

« Et en libation, un quart de hin de vin pour un seul agneau » (Exode 29,40). Rabbénou Hananel, de mémoire bénie, écrivit : dès qu’il s’inclinait pour verser la libation, le sagan agitait les mouchoirs, Ben Arza frappait la cymbale, et les Lévites disaient le chant ; arrivés à un chapitre, on sonnait et le peuple se prosternait à chaque chapitre ; à chaque sonnerie une prosternation ; et c’est ce qui est écrit explicitement (2 Chroniques 29,28) « et toute l’assemblée se prosternait, et le chant se chantait, et les trompettes sonnaient, tout cela jusqu’à l’achèvement de l’holocauste ; et quand on eut achevé de sacrifier, le roi et tous ceux qui se trouvaient avec lui s’inclinèrent et se prosternèrent » ; et les Lévites chantaient dans le Sanctuaire sur les sacrifices chaque jour.

השיר שהיו אומרים באחד בשבת (תהילים כ״ד:א׳) לה' הארץ ומלואה וזה כנגד בריאת העולם שכתוב (בראשית א׳:ג׳) והארץ היתה תוהו ובוהו, ויבא מלך הכבוד כנגד ויאמר אלהים יהי אור שכבוד השכינה אור גדול. בשני (תהילים מ״ח:א׳-ב׳) שיר מזמור לבני קרח גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו וגו' וכתיב (שם) אלהים בארמנותיה נודע למשגב שהבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים בין עזרת הכהנים ובין עזרת ישראל שהם ארמנותיה, כנגד יום שני שבו הובדלו מים העליונים מן התחתונים שנאמר (בראשית א׳:ו׳) ויהי מבדיל בין מים למים.

Le chant qu’ils disaient le premier jour de la semaine (Psaumes 24,1) « à l’Éternel la terre et sa plénitude », et cela correspond à la création du monde, car il est écrit (Genèse 1,2) « et la terre était vide et vacante » ; « et le roi de gloire entrera » correspond à « et Dieu dit : que la lumière soit » (Genèse 1,3), car la gloire de la Shekhina est une grande lumière. Le deuxième jour (Psaumes 48,1-2) « cantique, psaume des fils de Qorah : grand est l’Éternel et très loué dans la ville de notre Dieu, etc. » et il est écrit (Psaumes 48,4) « Dieu est connu dans ses palais comme un refuge », parce qu’Il sépara le saint du Saint des Saints, la cour des prêtres de la cour d’Israël, qui sont ses palais ; cela correspond au deuxième jour, où furent séparées les eaux supérieures des eaux inférieures, comme il est dit (Genèse 1,6) « et qu’il sépare les eaux d’avec les eaux ».

בשלישי (תהלים פב) מזמור לאסף אלהים נצב בעדת אל וכתיב (שם) שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו, כלומר שיתקבצו השופטים לדון כל אחד ואחד כראוי לו וזה כנגד יקוו המים שכתוב בו ועץ עושה פרי למינו (שם) אכן כאדם תמותון כלומר בראתי אל האדם גן עדן וכיון שחטא נטרד משם כן אתם.

Le troisième (Psaumes 82) « psaume d’Asaph : Dieu se tient dans l’assemblée de Dieu » et il est écrit « jugez le faible et l’orphelin, rendez justice au pauvre et à l’indigent », c’est-à-dire que les juges se rassemblent pour juger chacun comme il convient ; et cela correspond à « que les eaux s’amassent », où il est écrit « et un arbre fruitier qui fait du fruit selon son espèce » (Genèse 1,11) ; « mais comme un homme vous mourrez » (Psaumes 82,7), c’est-à-dire : J’ai créé pour l’homme le jardin d’Éden, et puisqu’il a péché, il en fut chassé ; de même vous.

ברביעי (שם צד) אל נקמות ה' כנגד עובדי חמה ולבנה שנבראו ביום רביעי וכתיב (דברים ל״ב:מ״א) אשיב נקם לצרי, בחמישי (תהלים פא) למנצח על הגתית לאסף הרנינו לאלהים עוזנו וכתיב בו המעלך מארץ מצרים, והיה פרעה דומה לתנין שנאמר (יחזקאל כ״ט:ג׳) התנים הגדול ובו ביום כתיב (בראשית א׳:כ״א) ויברא אלהים את התנינים הגדולים.

Le quatrième (Psaumes 94) « Dieu des vengeances, Éternel », en regard des adorateurs du soleil et de la lune, qui furent créés le quatrième jour, et il est écrit (Deutéronome 32,41) « Je rendrai la vengeance à Mes adversaires » ; le cinquième (Psaumes 81) « au chef de chœur, sur la gittit, d’Asaph : chantez joyeusement à Dieu, notre force » et il y est écrit « celui qui t’a fait monter du pays d’Égypte » ; et Pharaon était semblable au grand serpent (tannin), comme il est dit (Ézéchiel 29,3) « le grand serpent » ; et ce même jour il est écrit (Genèse 1,21) « et Dieu créa les grands serpents (tanninim) ».

בששי (תהילים צ״ג:א׳) ה' מלך גאות לבש כנגד ברייתו של אדם שנאמר (בראשית א׳:כ״ו) בצלמנו כדמותנו וירדו, והוא לבדו יתעלה שמו גאה על כל גאים ורודה בכל הרודים, וכתיב עוד (תהילים צ״ג:א׳) אף תכון תבל בל תמוט. בשביעי (שם צב) מזמור שיר ליום השבת וכתיב בו שתולים בבית ה'. ויתכן שיש באלו השירות יותר ממה שהזכרנו מן הראיות שהם כנגד ימי בראשית ע"כ לשון הרב ז"ל.

Le sixième (Psaumes 93,1) « l’Éternel règne, il s’est revêtu de majesté », en regard de la création de l’homme, comme il est dit (Genèse 1,26) « selon notre image, selon notre ressemblance, et qu’ils dominent », et Lui seul, élevé soit Son nom, est élevé au-dessus de tous les élevés et domine sur tous ceux qui dominent ; et il est encore écrit (Psaumes 93,1) « aussi le monde est affermi, il ne chancellera pas ». Le septième (Psaumes 92) « psaume, cantique pour le jour du Shabbat », et il y est écrit « plantés dans la maison de l’Éternel ». Et il se peut qu’il y ait dans ces chants plus de preuves que ce que nous avons mentionné, qu’ils correspondent aux jours de la création ; jusqu’ici les mots du Rav, de mémoire bénie.

כמנחת הבקר וכנסכה תעשה לה. כתיב בסדר פנחס כמנחת הבקר וכנסכו תעשה אשה, ואמר ונסכו כי יחזור למלת הבקר וכאן אמר וכנסכה כי הוא חוזר אל המנחה. ומה שהוסיף בכאן לה הוא חדוש כי לא מצינו כן בשאר המקומות ויתכן שירמוז אל המדה העשירית המתעלה והבן זה.

« Comme l’offrande du matin, et sa libation tu feras pour elle » (Exode 29,41). Il est écrit dans le seder Pin‘has (Nombres 28,8) « comme l’offrande du matin et sa libation (nisko), tu feras », et il dit « nisko » car il se rapporte au mot « du matin » ; et ici il dit « ke-nisekah » (et sa libation, au féminin), car il se rapporte à l’offrande. Et ce qu’il ajouta ici « lah » (pour elle) est une nouveauté, car nous ne trouvons pas cela dans les autres lieux ; et il se peut qu’il fasse allusion au dixième attribut, l’élevé ; et comprends cela.

ונועדתי שמה. חוזר אל המזבח שהזכיר הוא מזבח העולה ומכאן למדו רז"ל שהקב"ה מדבר עם משה מעל מזבח הנחשת משהוקם המשכן.

« Et Je m’y fixerai rendez-vous » (Exode 29,43). Cela se rapporte à l’autel qu’il a mentionné, qui est l’autel de l’holocauste ; et de là nos Sages, de mémoire bénie, apprirent que le Saint, béni soit-Il, parlait avec Moshé de dessus l’autel de cuivre dès que le Tabernacle fut dressé.

ויש מן החכמים שהיו אומרים כי מעל הכפרת היה מדבר שנאמר (שמות כ״ה:כ״ב) ודברתי אתך מעל הכפורת, ומה שהזכיר אשר אועד לך שמה לדבר אליך שם אין הכוונה על המזבח כי אם על אהל מועד שהזכיר פתח אהל מועד לפני ה'.

Et il y a certains des sages qui disaient que c’était de dessus le couvercle qu’il parlait, comme il est dit (Exode 25,22) « et Je te parlerai de dessus le couvercle » ; et ce qu’il mentionna « où Je te fixerai rendez-vous pour te parler là », cela ne vise pas l’autel mais la Tente de réunion, qu’il mentionna : « à l’entrée de la Tente de réunion, devant l’Éternel ».

ונקדש בכבודי, שתשרה שכינה בו.ובמדרש ונקדש בכבודי אל תקרי בכבודי אלא במכובדים שלי רמז לו מיתת בני אהרן, ומכאן אמר משה (ויקרא י׳:ג׳) זה הדבר אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש והיכן דבר בקרובי אקדש כשאמר ונקדש בכבודי.

« Et il sera sanctifié par Ma gloire (bi-khevodi) », afin que la Shekhina y réside. Et dans le Midrash : « et il sera sanctifié par Ma gloire » : ne lis pas « bi-khevodi » mais « bi-mekhoubbadai » (par ceux qui sont honorés par Moi) : il lui fit allusion à la mort des fils d’Aharon ; et de là Moshé dit (Lévitique 10,3) « c’est ce que l’Éternel a dit : Par ceux qui M’approchent Je serai sanctifié » ; et où a-t-Il dit « par ceux qui M’approchent Je serai sanctifié » ? Quand Il a dit « et il sera sanctifié par Ma gloire ».

וידעו כי אני ה' אלהיהם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם. יאמר כי ההוצאה היתה על מנת לשכני בתוכם כי לולא כן לא הוציאם, וזה יורה כי השראת השכינה בישראל צורך גבוה הוא ג"כ לא צורך הדיוט, וזהו לפי דעתי מה שאמר הנביא הושע ע"ה (הושע י״ג:ד׳) ואנכי ה' אלהיך מארץ מצרים ואלהים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי, יאמר כי לא הוצאתיך מארץ מצרים אלא בשביל אנכי ה' אלהיך כדי שתקבל עליך אלהותי וכדי שלא תדע אלהים זולתי ולכך הזכיר מארץ מצרים באמצע.

« Et ils sauront que Je suis l’Éternel leur Dieu, qui les ai fait sortir du pays d’Égypte pour demeurer parmi eux » (Exode 29,46). Il dit que la sortie était en vue de demeurer parmi eux, car sinon Il ne les aurait pas fait sortir ; et cela indique que la résidence de la Shekhina en Israël répond aussi à une nécessité d’en haut, au-delà du seul besoin humain ; et c’est, à mon avis, ce que dit le prophète Hoshéa, paix sur lui (Osée 13,4) « et Moi, Je suis l’Éternel ton Dieu depuis le pays d’Égypte, et tu ne connais pas d’autre dieu que Moi, et il n’y a pas de sauveur hors de Moi » ; il dit : Je ne t’ai fait sortir du pays d’Égypte qu’en vue de « Je suis l’Éternel ton Dieu », afin que tu reçoives sur toi Ma divinité et que tu ne connaisses pas d’autre dieu que Moi ; et c’est pourquoi il mentionna « du pays d’Égypte » au milieu.

וכן מצאתי במדרש תהלים בפסוק (תהילים קי״ד:א׳) בצאת ישראל ממצרים ר' יהושע בן לוי אמר בזכות המשכן נגאלו ישראל ממצרים שנאמר (שמות ב׳:כ״ה) וירא אלהים את בני ישראל וכתיב (שם לט) וירא משה את כל המלאכה.

Et ainsi j’ai trouvé dans le Midrash des Psaumes, au verset (Psaumes 114,1) « à la sortie d’Israël d’Égypte » : Rabbi Yehoshoua ben Lévi dit : c’est par le mérite du Tabernacle qu’Israël fut délivré d’Égypte, comme il est dit (Exode 2,25) « et Dieu vit les enfants d’Israël », et il est écrit (Exode 39,43) « et Moshé vit toute l’œuvre ».

ויש לך מקום אחר ללמוד הימנו אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי לשכני בתוכם ע"כ לשון המדרש. וזהו שכתוב (תהילים קל״ב:י״ד) אוה למושב לו, וכתיב (שם) פה אשב כי אויתיה, ורבו המקראות המעידים על זה וכבר הזכרתי זה בפסוק וידבר.

Et tu as un autre endroit pour l’apprendre de lui : « que J’ai fait sortir du pays d’Égypte à condition de demeurer parmi eux » ; jusqu’ici la langue du Midrash. Et c’est ce qui est écrit (Psaumes 132,14) « Il l’a désiré pour y habiter », et il est écrit (là) « ici je demeurerai, car je l’ai désiré » ; et les versets qui en témoignent sont nombreux, et j’ai déjà mentionné cela au verset « Et Il parla ».

ועשית מזבח מקטר קטרת. כתב הרמב"ן ז"ל היה מזבח הקטורת מן הכלים הפנימיים וראוי להזכירו עם השלחן והמנורה שהוא מונח עמהם כאשר הזכיר כן בסדר ויקהל, ומה שהזכיר כאן אחר המשכן וכל כליו והקרבנות בעבור שאמר בתשלום הכל ונקדש בכבודי ושכנתי בתוך בני ישראל, אמר כי עוד יתחייב להם שיעשו מזבח מקטר קטורת להקטיר לכבוד הש"י וזהו שנמסר למשה שהקטרת עוצר המגפה כי הקטרת מדת הדין שנאמר (דברים ל״ג:י׳) ישימו קטורה באפך מן וחרה אפי והוא מה שאמר בקטורת זרה (ויקרא י׳:ג׳) ועל פני כל העם אכבד שידעו כבודי כי לא ישא לפשעכם ויזהרו בכבודי ע"כ.

« Et tu feras un autel pour faire fumer l’encens » (Exode 30,1). Le Ramban, de mémoire bénie, écrivit : l’autel de l’encens faisait partie des ustensiles intérieurs, et il convenait de le mentionner avec la table et la menorah, car il est placé avec eux, comme il le mentionna ainsi dans le seder Vayakhel ; et ce qu’il mentionna ici après le Tabernacle et tous ses ustensiles et les sacrifices, c’est parce qu’il avait dit en conclusion de tout « et il sera sanctifié par Ma gloire, et Je demeurerai au milieu des enfants d’Israël » ; il dit qu’il leur incombera encore de faire un autel pour faire fumer l’encens en l’honneur du Nom, béni soit-Il. Et c’est ce qui fut transmis à Moshé : que l’encens arrête la plaie, car l’encens est l’attribut du jugement (middat ha-din), comme il est dit (Deutéronome 33,10) « ils mettront l’encens (qetora) à ta narine (be-appékha) » : de « et Ma colère (appi) s’enflammera » ; et c’est ce qu’il dit à propos de l’encens étranger (Lévitique 10,3) « et en présence de tout le peuple Je serai glorifié », afin qu’ils sachent Ma gloire, car Il ne pardonnera pas vos transgressions, et qu’ils prennent garde à Ma gloire ; jusqu’ici (les mots du Ramban).

וכיון שבאר לנו הרב בכאן ענין הקטורת בסודו מעתה ראוי לכל משכיל להרחיק דעת הרמב"ם שכתב בזה בטעמי המצות כי לפי שהיה אהל מועד מקום ששם מחתכין נתחי הקרבנות ורוחצין הקרבים על כן צוה להקטיר באותו מקום כדי להסיר ולדחות אותו הריח ושיהא הריח הטוב מתגבר ועולה במקום ההוא גם בבגדי המשרתים שם.

Et puisque le Rav nous a expliqué ici l’affaire de l’encens dans son secret, il convient désormais à tout homme avisé d’écarter l’avis du Rambam, qui écrivit à ce sujet dans les raisons des commandements : puisque la Tente de réunion était un lieu où l’on découpait les morceaux des sacrifices et où l’on lavait les entrailles, il ordonna de faire fumer l’encens en ce lieu afin d’ôter et de repousser cette odeur, et que la bonne odeur l’emporte et monte en ce lieu, et aussi sur les vêtements des officiants qui s’y trouvent.

והנה הרב הכריחו לומר כן הדרך אשר דרך בה בשאר המצות אבל חס ושלום שנתלה העקר הגדול שבסוד הקטרת שחייבה עליו התורה כרת לעושה כמוהו כמתכונתו בטעם החלוש הזה, ובענין נדב ואביהוא אבאר לך סוד הקטורת אם יהיה אלהים עמדי.

Et voici que la méthode suivie par le Rav pour les autres commandements l’a conduit à cette explication ; mais à Dieu ne plaise que nous suspendions le principe majeur dans le secret de l’encens, pour lequel la Torah a imposé le retranchement (karet) à celui qui en ferait de semblable selon sa composition, à une raison aussi faible ; et à propos de Nadav et Avihou, je t’expliquerai le secret de l’encens, si Dieu est avec moi.

בבקר בבקר. ובתמיד לא נזכר אלא בבקר אחד שנאמר (במדבר כח) את הכבש אחד תעשה בבקר לפי שהקטרת קודם לתמיד של שחר.

« Chaque matin » (Exode 30,7). Et dans le sacrifice perpétuel (tamid) il n’est mentionné qu’un seul matin, comme il est dit (Nombres 28) « l’agneau, un, tu feras au matin », parce que l’encens précède le sacrifice perpétuel du matin.

בין הערבים יקטירנה. ידוע כי ריח הקטורת נודף באחרית היום יותר מקטורת של בקר וע"ז אמר הכתוב (תהילים קמ״א:ב׳) תכון תפלתי קטורת לפניך וגו', לא אמר חטאת ואשם שהן באים על חטא המעשה ולא עולה שהיא באה על חטא המחשבה אלא קטורת שאינה באה על החטא כלל כי אם על השמחה כי דוד היה מבקש מאת הש"י שתהיה תפלתו מקובלת לפניו כקטרת ולכך אמר (תהילים קמ״א:ג׳) שיתה ה' שמרה לפי, ומלת שיתה נראה לי שהיא נמשכת למלת לפי כאלו אמר שיתה ה' לפי שמרה לפי יאמר שישים ה' יתברך בפיו הדבור הראוי על דרך (שמות ד׳:י״א) מי שם פה לאדם ויבקש ממנו גם כן שישמור פיו מדבור בלתי ראוי.

« Entre les deux soirs il le fera fumer » (Exode 30,8). Il est connu que l’odeur de l’encens se répand davantage à la fin du jour que celle de l’encens du matin, et c’est à ce propos que dit l’Écriture (Psaumes 141,2) « que ma prière soit disposée comme l’encens devant Toi, etc. ». Il n’a pas parlé de sacrifice expiatoire ni de sacrifice de culpabilité, qui viennent pour la faute d’action, ni holocauste, qui vient pour la faute de pensée, mais encens, qui ne vient pas du tout pour la faute, mais pour la joie ; car David demandait au Saint, béni soit-Il, que sa prière soit agréée devant Lui comme l’encens, et c’est pourquoi il dit (Psaumes 141,3) « place, Éternel, une garde à ma bouche » ; et le mot « shita » (place) me paraît se rattacher au mot « li-fi » (à ma bouche), comme s’il avait dit : « shita Adonaï li-fi shemara » (place, Éternel, à ma bouche une garde) ; il dit que l’Éternel, béni soit-Il, mettra dans sa bouche la parole convenable, dans le sens de (Exode 4,11) « qui a mis une bouche à l’homme », et il lui demande aussi de garder sa bouche de toute parole inconvenante.

ואמר (תהילים קמ״א:ג׳) נצרה על דל שפתי כמו על דלת שפתי, בלשון (מיכה ז׳:ה׳) שמור פתחי פיך שהשפתים הלא הם נפתחים ונסגרים כדלת וכן (איוב מ״א:ו׳) דלתי פניו מי פתח, הם שפתיו של לויתן. ומלת נצרה היא צווי, כמו (בראשית כ״ה:ל״א) מכרה כיום (שם מג) שלחה הנער אתי, והדגש שבצד"י נוסף כדגש (שמות טו יז) מקדש ה' כוננו ידיך, והוא כמו נצור, וכן (משלי ד יג) נצרה כי היא חייך, הדגש שבצד"י נוסף.

Et il dit (Psaumes 141,3) « nitsra al dal sefatai » comme « al delet sefatai » (sur la porte de mes lèvres), dans le langage de (Michée 7,5) « garde les portes de ta bouche », car les lèvres, ne s’ouvrent-elles pas et ne se ferment-elles pas comme une porte ? et de même (Job 41,6) « les portes de son visage, qui les a ouvertes ? » : ce sont les lèvres du Léviathan. Et le mot « nitsra » est un impératif, comme (Genèse 25,31) « vends (mikhra) aujourd’hui » et (Genèse 43,8) « envoie (shelaha) le garçon avec moi » ; et le daguesh dans le tsadé est ajouté, comme le daguesh dans (Exode 15,17) « le Sanctuaire, Éternel, que tes mains ont fondé » ; et c’est comme « nitsor » ; et de même (Proverbes 4,13) « garde-la (nitsra), car elle est ta vie » : le daguesh dans le tsadé est ajouté.

(תהילים קמ״א:ב׳) משאת כפי מנחת ערב יבקש ממנו יתברך שתהיה תפלתו רצויה יותר מקטרת של שחר, והזכיר משאת כפי על הקטרת שהוא נושא בכפיו וכמו שכתוב (ויקרא ט״ז:י״ב) ומלא חפניו קטורת סמים דקה. או מנחת ערב מלשון ערבות כמו (מלאכי ג׳:ד׳) וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים, ולפי שאין בכל הקרבנות ממהר לרצות יותר מן הקטרת שהוא מעלה עשן מיד לכך הזכיר בתחלת המזמור ה' קראתיך חושה לי.

(Psaumes 141,2) « Que l’élévation de mes paumes soit l’offrande du soir » : il demande à Lui, béni soit-Il, que sa prière soit plus agréée que l’encens du matin ; et il mentionna « l’élévation de mes paumes » à propos de l’encens, qu’il porte dans ses paumes, comme il est écrit (Lévitique 16,12) « et ses deux poignées pleines d’encens de parfums finement moulu ». Ou bien « l’offrande du soir » (minhat arev) du langage de la douceur (arevout), comme (Malachie 3,4) « et l’offrande de Juda et de Jérusalem sera douce (arva) à l’Éternel » ; et puisqu’il n’y a parmi tous les sacrifices aucun qui hâte davantage l’agrément que l’encens, qui monte en fumée aussitôt, c’est pourquoi il mentionna au début du psaume « Éternel, je T’ai appelé, hâte-Toi vers moi ».

לא תעלו עליו קטרת זרה. הזהיר הכתוב שלא יקדימו להעלות על המזבח שום דבר לקטרת הסמים לא קטרת יחיד ולא קטרת צבור שיביאוה נדבה וכ"ש אחרת. או יזהיר שלא יעלו על המזבח קטרת מסמים אחרים כי אם מאותם שיפרוט מהן הכתוב ואם עשה כן יקראנה זרה ויעבור בלאו זה. ועולה. כגון דם עולת עוף שהוא דבר מועט. ומנחה. כגון קומץ של מנחה. ונסך. אפי' נסוך המים. וקבעה תורה זמן הקטרת הקטורת בזמן שהשמן מתקרב ממה שהזכיר והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה, וכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה, ועל זה אמר שלמה (משלי כז) שמן וקטורת ישמח לב.

« Vous n’y ferez pas monter d’encens étranger » (Exode 30,9). L’Écriture avertit qu’on ne devance sur l’autel rien d’autre que l’encens des parfums, ni encens d’un particulier ni encens de la communauté qu’on apporterait en offrande volontaire, et à plus forte raison un autre. Ou bien il avertit qu’on ne fasse pas monter sur l’autel un encens d’autres parfums que ceux que l’Écriture énumère ; et si l’on fait ainsi, on l’appellera « étranger » et l’on transgresse cette interdiction. « Et holocauste » : comme le sang d’un holocauste d’oiseau, qui est peu de chose. « Et offrande de farine » : comme la poignée d’une offrande de farine. « Et libation » : même la libation d’eau. Et la Torah fixa le temps de l’encens au moment où l’huile s’approche, d’après ce qu’elle mentionna « et Aharon y fera fumer l’encens de parfums, chaque matin, quand il préparera les lampes, il le fera fumer », et il est écrit « et quand Aharon allumera les lampes, entre les deux soirs, il le fera fumer » ; et à ce propos Shelomo dit (Proverbes 27,9) « l’huile et l’encens réjouissent le cœur ».

ובמדרש שמן וקטרת ישמח לב שמן שנמשח כהן גדול בשמן המשחה וקטרת שהיה מקטיר לפני ולפנים והיה מתמר ועולה ישמח לב היו כל ישראל שמחים והיו יודעים שנתכפר להם ונתקבלו מעשיו. אתה מוצא שלא נשתבחו קרבנות מעולם כקרבנות הנשיאים למה שהקריבו הקטרת תחלה שנאמר (במדבר ז׳:י״ד-ט״ו) כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת, ואח"כ פר אחד בן בקר, ולפיכך הקב"ה משבח קרבנותיהם זה קרבן פלוני זה קרבן פלוני.

Et dans le Midrash : « l’huile et l’encens réjouissent le cœur » : l’huile, par laquelle le grand prêtre était oint de l’huile d’onction ; et l’encens, qu’il faisait fumer dans le Saint des Saints, et qui montait en colonne : « réjouissent le cœur » : tout Israël était joyeux et savait qu’il avait obtenu l’expiation et que ses actes avaient été agréés. Tu trouves que jamais des sacrifices ne furent loués comme les sacrifices des princes, parce qu’ils offrirent d’abord l’encens, comme il est dit (Nombres 7,14-15) « une coupe d’or de dix (sicles), pleine d’encens », et ensuite « un jeune taureau », et c’est pourquoi le Saint, béni soit-Il, loue leurs sacrifices : voici le sacrifice d’un tel, voici le sacrifice d’un tel.

וכן אתה מוצא באחז שבטל את התורה שנאמר (ישעיהו ח׳:ט״ז) צור תעודה חתום תורה בלמודי ועבד ע"ז והרבה להכעיס ויתר לו הקב"ה כל שאר העברות ולא ויתר לו בטול הקטרת שכן כתיב (דברי הימים ב כ״ט:ז׳) גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטרת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל ויהי קצף ה' על יהודה וירושלים ויתנם לזעוה.

Et ainsi tu trouves à propos d’Ahaz, qui abolit la Torah, comme il est dit (Isaïe 8,16) « lie le témoignage, scelle la Torah parmi mes disciples » : il servit les idoles et multiplia ses provocations, et le Saint, béni soit-Il, lui passa toutes les autres fautes, mais ne lui passa pas l’abolition de l’encens, car il est écrit (2 Chroniques 29,7) « ils ont aussi fermé les portes du vestibule et éteint les lampes, et ils n’ont pas fait fumer d’encens ni offert d’holocauste dans le lieu saint au Dieu d’Israël ; et la colère de l’Éternel fut sur Juda et Jérusalem, et Il les a livrés à la terreur ».

כמה חביב קטרת לפני הקב"ה שנעשה המשכן וכל כליו ושחט את הקרבנות וערך על המזבח וסדר השלחן והמנורה ולא ירדה שכינה עד שהקריבו הקטורת, וכן מצינו שלמה בחכמתו שבאר זה ואמר שהקטרת מקובל וחביב לפני הקב"ה יותר מן העולה הנשחטת בצפון ומן השלמים הנשחטים בדרום הוא שאמר (שיר השירים ד׳:ט״ז) עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו.

Combien l’encens est cher au Saint, béni soit-Il : on fit le Tabernacle et tous ses ustensiles, on égorgea les sacrifices, on disposa (le bois) sur l’autel, on arrangea la table et la menorah, et la Shekhina ne descendit pas avant qu’on eût offert l’encens ; et ainsi nous trouvons que Shelomo, dans sa sagesse, l’expliqua en disant que l’encens est agréé et cher devant le Saint, béni soit-Il, plus que l’holocauste égorgé au nord et que les sacrifices de paix égorgés au sud ; c’est ce qu’il dit (Cantique des Cantiques 4,16) « réveille-toi, nord, et viens, sud, souffle sur mon jardin, que ses aromates s’écoulent ; que mon bien-aimé vienne à son jardin et mange le fruit de ses délices ».