Vaetḥanan

מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו (משלי יט, יז)

« Celui qui fait grâce au pauvre prête à l’Éternel, et Il lui paiera sa rétribution » (Proverbes 19,17).

שלמה המלך ע"ה באר לנו בכתוב הזה (משלי יט) תועלת מדת הצדקה וגודל שכרה בעוה"ז ובעוה"ב. ודבר ידוע כי עיני העשיר תלוים אל עשרו או לרבוי אוהביו ומיודעיו שהם רבים, כענין שכתוב (שם יד) ואוהבי עשירי רבים, אבל העני אין עיניו תלויות כי אם לה' יתברך, לא לעשרו כי עני הוא, ולא לחבורת אוהבים כי אין לו אוהבים ומרעים, ואף אם היו לו הלא המה כלם יחדיו יפרדו ממנו וישנאוהו בסבת רישו וכענין שכתוב (שם יט) כל אחי רש שנאוהו אף כי מרעהו רחקו ממנו, וכתיב (שם) ודל מרעהו יפרד, יאמר כי אפילו לא נשאר לו אלא ריע אחד אותו הריע הוא מתרחק ממנו, ועל כן אמר שלמה ע"ה כי כיון שהוא שנאוי מן הכל הקב"ה אוהבו,

Le roi Chelomo, que la paix soit sur lui, nous a expliqué dans ce verset (Proverbes 19) l’utilité de la qualité de la tsedaqa et la grandeur de sa récompense en ce monde et dans le monde à venir. Il est connu que le riche place son espoir dans sa richesse ou à la multitude de ses amis et connaissances, qui sont nombreux, comme il est écrit (ibid. 14) : « Et les amis du riche sont nombreux » ; mais le pauvre ne place son espoir qu’en Dieu, béni soit-Il : pas à sa richesse, car il est pauvre, ni à un groupe d’amis, car il n’a pas d’amis ni de compagnons. Et même s’il en avait, voici que tous ensemble se sépareront de lui et le haïront à cause de sa pauvreté, comme il est écrit (ibid. 19) : « Tous les frères du pauvre le haïssent, à plus forte raison ses compagnons s’éloignent de lui » ; et il est écrit (ibid.) : « Et le pauvre est séparé de son compagnon » : il veut dire que même s’il ne lui reste qu’un seul compagnon, ce compagnon s’éloigne de lui. C’est pourquoi Chelomo, que la paix soit sur lui, a dit : puisqu’il est haï de tous, le Saint, béni soit-Il, l’aime,

והמחונן אותו הוא מלוה ה', לפי שלא הביאו לחון את הדל כי אם אהבתו של הקב"ה, שהוא אוהב למי שאוהב הקב"ה שהרי הקב"ה אוהבו שקראו עמי, שנאמר (ישעיהו י״ד:ל״ב) ובה יחסו עניי עמו, וכיון שהוא מלוה להקב"ה הרי נתחייב לו הקב"ה לפרוע לו המלוה ההיא, כלומר השכר בעולם הזה, שכן מצינו בפרשת הצדקה (דברים י״ד:כ״ט) למען יברכך ה' אלהיך, והברכה היא תוספת טובה והצלחה בעוה"ז, וכן דרשו רז"ל מלוה ה' חונן דל, אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו, כביכול עבד לוה לאיש מלוה.

et celui qui lui fait grâce est « celui qui prête à l’Éternel », car rien ne l’a amené à faire grâce au pauvre que l’amour du Saint, béni soit-Il : il aime celui qu’aime le Saint, béni soit-Il, car le Saint, béni soit-Il, l’aime, Lui qui l’a appelé « mon peuple », comme il est dit (Isaïe 14,32) : « Et en elle trouveront refuge les pauvres de son peuple ». Et puisqu’il prête au Saint, béni soit-Il, voici que le Saint, béni soit-Il, est tenu envers lui de lui rembourser ce prêt, c’est-à-dire la récompense en ce monde, comme nous le trouvons dans le passage de la tsedaqa (Deutéronome 14,29) : « Afin que l’Éternel ton Dieu te bénisse » ; or la bénédiction est un surcroît de bien et de réussite en ce monde. Et de même nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué « Celui qui fait grâce au pauvre prête à l’Éternel » : si ce n’était écrit dans un verset, il serait impossible de le dire ; pour ainsi dire, « l’emprunteur est l’esclave de l’homme qui prête ».

וגמולו ישלם לו, זו הבטחה על שכר העולם הבא כי מלבד שיפרע לו הקב"ה המלוה בעולם הזה יתן לו שכרו בעוה"ב, כי אין מנהג ספר משלי להזכיר מצוה מן המצות הכתובות בתורה בלתי אם יוסיף או יחדש בה דבר, כמו שהזכרתי פעמים רבות, ומה שאמרו חונן דל ולא מרחם לפי שמלת חנינה הוא מלשון מתנת חנם, וכתיב בפרשת הדל (שמות כ״ב:כ״ו) והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, אעפ"י שאינו הגון, ועל כן נתחייב האדם במדת החנינה לפי שהוא מדתו של הקב"ה שהוא משפיע מברכתו לבריות ונותן להם מטובתו חנם, שכן הודיע למשה בסיני שהוא מנהיג עולמו במדת החנינה שנאמר (שמות ל״ג:י״ט) וחנותי את אשר אחון, וכתיב (דברים כ״ח:ט׳) והלכת בדרכיו, מה הוא נותן מתנת חנם.

« Et Il lui paiera sa rétribution » : c’est une promesse concernant la récompense du monde à venir, car, outre que le Saint, béni soit-Il, lui rembourse le prêt dans ce monde, Il lui donnera sa récompense dans le monde à venir ; car la manière du livre des Proverbes n’est pas de mentionner un commandement parmi les commandements écrits dans la Torah sans y ajouter quelque chose ou en éclairer un aspect nouveau, comme je l’ai rappelé à plusieurs reprises. Quant à ce qui est dit « fait grâce au pauvre » (honen dal) et non « a pitié » (merachem), c’est parce que le mot hanina vient de l’expression « don gratuit » (matnat hinam), et il est écrit dans le passage du pauvre (Exode 22,26) : « Et il arrivera que, s’il crie vers moi, j’entendrai, car je suis miséricordieux (hanun) », bien qu’il ne soit pas digne. C’est pourquoi l’homme est tenu à l’attribut de grâce (hanina), car c’est l’attribut du Saint, béni soit-Il, qui répand Sa bénédiction sur les créatures et leur donne de Son bien gratuitement, puisqu’Il a fait savoir à Moché au Sinaï qu’Il conduit Son monde par l’attribut de grâce, comme il est dit (Exode 33,19) : « Et je ferai grâce à qui je ferai grâce » ; et il est écrit (Deutéronome 28,9) : « Et tu marcheras dans Ses voies » : de même qu’Il donne un don gratuit,

אף אתה תתן מתנת חנם וכן כל מבקש מלפניו ויעמוד בתפלה הוא נענה בתחנה שהוא העיקר בתפלה, וכן מצינו בדוד שאמר (תהילים ל׳:ט׳) אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן, וכן מצינו במשה רבינו ע"ה שהתעסק בתפלה ארבעים יום וארבעים לילה ולא נענה בכלן אלא בתחנה, וזהו שכתוב.

toi aussi tu donneras un don gratuit. Et de même tout homme qui demande devant Lui et se tient en prière est exaucé par la supplication (tahanoun), qui est l’essentiel de la prière ; nous trouvons ainsi chez David, qui a dit (Psaumes 30,9) : « C’est vers Toi, Éternel, que j’appelle, et c’est à l’Éternel que je demande grâce (etchanan) ». Et de même nous trouvons chez Moché notre maître, que la paix soit sur lui, qui pria quarante jours et quarante nuits et ne fut exaucé, parmi toutes ces prières, que par la supplication (te’hina) ; et c’est ce qui est écrit.

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. בעת ההיא, אחר שכבשתי סיחון ועוג והתחלתי להלחם בעממין שנתנו לישראל חשבתי שמא בטלה גזרה. והכתוב הזה דבק עם הפרשה של מעלה שהזכיר לשני המלכים האלה.

« Et je suppliai l’Éternel en ce temps-là, en disant. » « En ce temps-là » : après que j’eus conquis Sihon et Og et commencé à combattre les nations données à Israël, j’ai pensé que peut-être le décret avait été annulé. Ce verset est lié au passage précédent, qui a mentionné ces deux rois.

לאמר. היתה התפלה בחתוך שפתים, וכן (במדבר י״ב:י״ג) ויצעק משה אל ה' לאמר, ענינו אמירה גמורה בחתוך שפתים, וכבר הזכרתי שם טעם הדבר.

« En disant (leemor). » La prière fut faite en articulant des lèvres ; de même (Nombres 12,13) : « Et Moché cria à l’Éternel, en disant » : cela signifie des paroles pleinement prononcées, en articulant les lèvres, et j’ai déjà mentionné à cet endroit la raison de la chose.

ובמדרש ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר, אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע אתה קראתני עבד שנאמר (שם) לא כן עבדי משה, אני עבד ולויתן עבד, אני מתחנן לפניך והוא מתחנן לפניך, שנאמר (איוב מ׳:כ״ז) הירבה אליך תחנונים אם ידבר אליך רכות, תחנת לויתן שמעת וכרת עמו ברית וקיימתו שנאמר (שם) היכרות ברית עמך, ואני עבד ואמרת לי (שמות ל״ד:י׳) הנה אנכי כורת ברית, ואי אתה מקיים אותו, אלא אמרת לי (דברים ל״ב:נ׳) ומות בהר אשר אתה עולה שמה, ולא עוד אלא כתבת בתורתך (שמות כ״א:ה׳) ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי, איני רוצה למות, והגישו אדוניו אל האלהים ועבדו לעולם, ולא קיימת זה עמי, בבקשה ממך שמע אלהים רנתי ואל תתעלם מתחנתי, אמר לו הקב"ה רב לך, בעל ריבך בעל דין שלך כבר הוציא עליך גזרה שתמות, אדם הראשון שאכל מן האילן גזר מיתה על הכל, וכן אמר איוב על אדם הראשון (איוב ל״א:ל״ה) מי יתן לי שומע לי הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי, אי זה ספר כתב, ספר תולדות אדם עד כאן.

Dans le Midrash : « Et je suppliai l’Éternel en ce temps-là, en disant. » Moché dit devant le Saint, béni soit-Il : Maître du monde, Tu m’as appelé serviteur, comme il est dit (ibid.) : « Il n’en est pas ainsi de mon serviteur Moché » ; je suis serviteur et le Léviathan est serviteur ; je Te supplie et il Te supplie, comme il est dit (Job 40,27) : « Multipliera-t-il envers Toi les supplications, te parlera-t-il avec douceur ? » La supplication du Léviathan, Tu l’as entendue, et Tu as conclu avec lui une alliance et Tu l’as tenue, comme il est dit (ibid.) : « Conclura-t-il une alliance avec toi ? » Et moi, serviteur, Tu m’as dit (Exode 34,10) : « Voici que Je conclus une alliance », et Tu ne la tiens pas, mais Tu m’as dit (Deutéronome 32,50) : « Et meurs sur la montagne où tu montes ». Et ce n’est pas tout : Tu as écrit dans Ta Torah (Exode 21,5) : « Et si le serviteur dit : J’aime mon maître, ma femme et mes enfants, je ne sortirai pas libre » — je ne veux pas mourir — « alors son maître le fera approcher de Dieu… et il le servira à jamais », et Tu ne l’as pas tenu avec moi. S’il Te plaît : « Écoute, Dieu, mon cri, et ne te cache pas de ma supplication ». Le Saint, béni soit-Il, lui dit : Assez pour toi ; ton adversaire, ta partie adverse, a déjà prononcé contre toi un décret de mort : Adam, le premier homme, qui mangea de l’arbre, décréta la mort sur tous. Et de même Iyov a dit à propos d’Adam (Job 31,35) : « Qui me donnera quelqu’un qui m’écoute ? Voici ma marque : que le Tout-Puissant me réponde, et le livre qu’a écrit mon adversaire ». Quel livre a-t-il écrit ? Le livre des générations d’Adam. Fin de la citation.

אדני אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וגו' אעברה נא ואראה. יש לתמוה על התפלה והתחנה הזאת של אדון הנביאים איך היא נקשרת ומה ענין זה לזה, כי מתחיל ספורו בזכרון נפלאותיו של הקב"ה וגבורותיו וחותם שאלתו ותחנתו באעברה נא ואראה.

« Seigneur Dieu, Tu as commencé à montrer à Ton serviteur Ta grandeur, etc. ; que je passe donc et que je voie. » Il y a lieu de s’étonner de cette prière et de cette supplication du maître des prophètes : comment est-elle liée, et quel rapport y a-t-il entre ceci et cela ? Car il commence son récit par le rappel des merveilles du Saint, béni soit-Il, et de Ses hauts faits, et il conclut sa demande et sa supplication par « que je passe donc et que je voie ».

וע"ד הפשט אתה החלות, יבאר ענין מתן תורה שהוא התכלית המבוקש מהאדם, ולכך אמר את עבדך שהוא העבד הנאמן שזכה בקבלת התורה שנתנה על ידו, את גדלך על שם שכתוב במתן תורה (דברים ה׳:כ״א) את כבודו ואת גדלו, ואת ידך החזקה על שם שכתוב (שם) ואת קולו שמענו מתוך האש, אשר מי אל בשמים ובארץ על שם שכתוב (שם ד) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, אשר יעשה כמעשיך בשמים, וכגבורותיך בארץ, וזהו שאמר בתחלת דבורו שני שמות הקדושים על שם שכתוב (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה' אלהיך, וקשור הכתובים כן, אתה החלות לתת תורה על ידי ואין עיקר התורה אלא בארץ, והמתחיל במצוה אומרים לו גמור, אם כן אעברה נא ואראה, כך פירש מורי הרב הגדול ר"ש נר"ו.

Selon le sens simple : « Tu as commencé » — il explique l’affaire du don de la Torah, qui est le but recherché de l’homme ; c’est pourquoi il a dit « Ton serviteur », qui est le serviteur fidèle qui a mérité de recevoir la Torah donnée par son intermédiaire ; « Ta grandeur », d’après ce qui est écrit lors du don de la Torah (Deutéronome 5,21) : « Sa gloire et Sa grandeur » ; « et Ta main puissante », d’après ce qui est écrit (ibid.) : « Et nous avons entendu Sa voix du milieu du feu » ; « Quel Dieu y a-t-il dans les cieux et sur la terre », d’après ce qui est écrit (Deutéronome 4) : « Du ciel Il t’a fait entendre Sa voix pour t’instruire, et sur la terre Il t’a montré Son grand feu » ; « qui fasse des œuvres comme les Tiennes dans les cieux, et des hauts faits comme les Tiens sur la terre ». C’est pourquoi il a dit au début de sa parole les deux Noms saints, d’après ce qui est écrit (Exode 20,2) : « Moi, l’Éternel ton Dieu ». Et les versets sont liés ainsi : Tu as commencé à donner la Torah par mon intermédiaire, or l’essentiel de la Torah n’est qu’en terre d’Israël, et à celui qui commence un commandement on dit : achève-le ; s’il en est ainsi, « que je passe donc et que je voie ». Ainsi l’a expliqué mon maître, le grand Rav R. Ch., que sa lumière brille.

ויתכן לפרש בקשור דברי התפלה והתחנה הזאת, כי יזכיר משה בכלל דבריו כלל הנקודות כלן שהן עקרי המציאות כולו מעלה ומטה, מפני שהשיג כבר הקו האמצעי של מעלה, לכך בקש שיראה בחוש העין הקו האמצעי של מטה להשיג המכוון כנגדו, ועל כן יאמר אתה החלות ונתתה בי כח והשגה להשיג הנקודה האמצעית שכל הענפים משתלשלין ומשתרגין ממנו, והיא כנקודה בתוך העגול שהיא תחלת העגול, אשר מי אל בשמים ובארץ שהיא הנקודה בתוך השמים שהם הגלגלים המקיפים אותה, ולכך אמר אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך,

Il est possible d’expliquer le lien des paroles de cette prière et de cette supplication ainsi : Moché mentionne dans l’ensemble de ses paroles la totalité des points, qui sont les fondements de toute l’existence, en haut et en bas ; parce qu’il avait déjà atteint la ligne médiane d’en haut, il demanda à voir de l’œil physique la ligne médiane d’en bas, pour saisir ce qui lui correspond. C’est pourquoi il dit : « Tu as commencé » — Tu m’as donné force et perception pour saisir le point médian, duquel tous les rameaux se déploient et s’entrelacent, et qui est comme le point au milieu du cercle, qui est le commencement du cercle : « Quel Dieu y a-t-il dans les cieux et sur la terre » — c’est le point au milieu des cieux, qui sont les sphères qui l’entourent ; c’est pourquoi il a dit : « qui fasse des œuvres comme les Tiennes et des hauts faits comme les Tiens »,

כי גבורתו של הקב"ה מתפרסם כשעולם מתקיים בתנועת הגלגלים, וכן לשון הכתוב (תהילים י״ט:ב׳) ומעשה ידיו מגיד הרקיע, ועל כן יאמר אעברה נא ואראה, כיון שחננתני דעה שהשגתי הנקודה האמצעית למעלה יגדל נא חסדך עמי שאראה את הארץ הטובה שהיא הנקודה האמצעית של מטה, ההר הטוב הוא ירושלים, שהוא הקו האמצעי של הארץ הטובה, והלבנון הוא בית המקדש שהוא הקו האמצעי של ההר הטוב, ירצה לומר כי כיון שהורהו והשכילהו העליון בעין השכל, בדין הוא שלא יסתיר ממנו השפל אבל יזכה לבא שמה לראותו כדי שיוסיף זכות על זכותו בקיום המצות התלויות שם, ומתוך השפל תתעלה נפשו אל העליון לאור באור החיים באותה מעלה המעותדת למי שקיים כל המצות כלן על השלמות.

car la puissance du Saint, béni soit-Il, se manifeste quand le monde subsiste par le mouvement des sphères, et c’est le langage du verset (Psaumes 19,2) : « Et l’œuvre de Ses mains, le firmament la proclame ». C’est pourquoi il dira : « que je passe donc et que je voie » : puisque Tu m’as accordé la connaissance, de sorte que j’ai saisi le point médian d’en haut, que Ta bonté s’étende sur moi pour que je voie le bon pays, qui est le point médian d’en bas ; « cette bonne montagne », c’est Jérusalem, qui est la ligne médiane du bon pays, et « le Liban », c’est le Temple, qui est la ligne médiane de la bonne montagne. Il veut dire que, puisqu’Il lui avait montré et fait comprendre la réalité supérieure par l’œil de l’intellect, il est juste qu’Il ne lui cache pas le bas, mais qu’il mérite d’y venir pour le voir, afin d’ajouter du mérite à son mérite par l’accomplissement des commandements qui dépendent de cette terre, et que, du bas, son âme s’élève vers le haut pour être éclairée de la lumière de la vie, dans ce degré préparé à celui qui a accompli tous les commandements dans leur plénitude.

וע"ד המדרש אתה החלות, כלום אתה גוזר עלי שלא אכנס לארץ אלא בשביל (במדבר כ׳:י׳) שמעו נא המורים, אתה החלות שאמרת (שם יז) למשמרת לאות לבני מרי.

Selon le Midrash : « Tu as commencé » : est-ce que Tu décrètes contre moi de ne pas entrer dans le pays seulement à cause de (Nombres 20,10) « Écoutez donc, rebelles » ? « Tu as commencé », Toi qui as dit (Nombres 17) : « Pour garde, en signe pour les fils de rébellion ».

וע"ד הקבלה אדני יהוה אתה החלות להראות בסנה, את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה, הגדולה והגבורה, וכן היתה תחלת נבואתי והודעת לבריות על ידי שאין אלוה בשמים ובארץ שיעשה כמעשיך וכגבורותיך, וזהו שאמר דוד ע"ה (תהלים פו) אין כמוך באלהים אדני ואין כמעשיך, ועל כן יגדל נא חסדך עמי ואעברה נא ואראה וגו', ולפי שהוא אדון חולי ארץ ההופכי הצור אגם מים ומשה חטא בו בענין הצור ונגזר עליו על זה שלא יכנס לארץ על כן יבקש משה עתה מלפניו שיסלח לו ויעבור ויראה.

Selon la Kabbale : « Seigneur Éternel (Adonaï YHVH), Tu as commencé à montrer » au buisson, « Ton serviteur, Ta grandeur et Ta main puissante », la grandeur et la puissance ; et ce fut ainsi le commencement de ma prophétie, et Tu as fait savoir aux créatures par mon intermédiaire qu’il n’y a dans les cieux et sur la terre aucune divinité qui fasse des œuvres comme les Tiennes et des hauts faits comme les Tiens. C’est ce que dit David, que la paix soit sur lui (Psaumes 86) : « Il n’y a pas comme Toi parmi les dieux, Seigneur, et rien comme Tes œuvres ». C’est pourquoi : « que Ta bonté s’étende sur moi » et « que je passe donc et que je voie, etc. ». Et puisqu’Il est le Seigneur devant lequel tremble la terre, « qui change le rocher en étang d’eau », et que Moché a péché envers Lui dans l’affaire du rocher et qu’il fut décrété contre lui, pour cela, de ne pas entrer dans le pays, c’est pourquoi Moché demande maintenant devant Lui qu’Il lui pardonne, et qu’il passe et voie.

מזה נכתב השם הזה אל"ף דל"ת ואחריו יו"ד ה"א וא"ו ה"א כי הוא אדון אשר בו הרחמים, כי ביה ה', ולכך הזכיר לשון ואתחנן שהוא לשון נאמר על מדת הדין, כלשון (שם ל) אליך ה' אקרא ואל אדני אתחנן, סמך התחנה לאלף דל"ת, וכן כתוב (איוב ח׳:ה׳) אם אתה תשחר אל אל ואל שדי תתחנן.

De là ce Nom est écrit aleph-dalet, suivi de yod-hé-vav-hé, car Il est le Seigneur en qui est la miséricorde, « car en Yah, l’Éternel ». C’est pourquoi il a mentionné l’expression « va-etchanan », expression dite à propos de l’attribut de rigueur, comme dans (Psaumes 30) : « C’est vers Toi, Éternel, que j’appelle, et c’est à Adonaï que je demande grâce » : il rattache la supplication à aleph-dalet. Et de même il est écrit (Job 8,5) : « Si toi, tu recherches Dieu avec ardeur et que tu implores Shaddaï ».

הארץ הטובה, ההר הטוב. אמרו במדרש משל למלך שבקש לישא אשה ושלח שלוחיו לראותה אם היא נאה אם לאו, הלכו וראו אותה ואמרו לו אין כעורה ממנה, שמע שושבינו ואמר להם בני מרי אין נאה הימנה בעולם, בא לישא אותה אמר אבי הנערה לשלוחי המלך נשבע אני שאין אחד מכם נכנס כאן שגניתם את בתי לפני המלך, בא השושבין ליכנס אמר לו אף אתה לא תכנס, אמר לו השושבין אני לא ראיתיה ואמרתי למלך אין בעולם נאה הימנה והם אמרו אין כעורה ממנה, עכשיו אראה אותה אם כדברי אם כדבריהם.

« Le bon pays, cette bonne montagne. » Ils ont dit dans le Midrash une parabole : un roi voulait épouser une femme et envoya ses émissaires la voir, pour savoir si elle était belle ou non ; ils allèrent, la virent et lui dirent : Il n’y a pas plus laide qu’elle. Son garçon d’honneur l’apprit et leur dit : Rebelles, il n’y a pas plus belle qu’elle au monde. Il vint l’épouser ; le père de la jeune fille dit aux émissaires du roi : Je jure qu’aucun de vous n’entrera ici, car vous avez dénigré ma fille devant le roi. Le garçon d’honneur vint pour entrer ; il lui dit : Toi non plus, tu n’entreras pas. Le garçon d’honneur lui dit : Moi, je ne l’ai pas vue, et j’ai dit au roi qu’il n’y en a pas de plus belle au monde, tandis qu’eux ont dit qu’il n’y en a pas de plus laide ; maintenant je la verrai, pour voir si c’est selon mes paroles ou selon les leurs.

כך אמר משה לפני הקב"ה, רבש"ע המרגלים אמרו לשון הרע, שנאמר (במדבר י״ג:ל״ב) ארץ אוכלת יושביה היא, ואני לא ראיתיה ושבחתיה לישראל, שנאמר (דברים ח׳:ז׳) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו', ועכשיו אראה אותה אם כדברי אם כדבריהם שנאמר אעברה נא ואראה את הארץ הטובה. ההר הטוב הזה והלבנון, זה בית המקדש שמלבין עונותיהם של ישראל.

Ainsi dit Moché devant le Saint, béni soit-Il : Maître du monde, les explorateurs ont dit du mal du pays, comme il est dit (Nombres 13,32) : « C’est un pays qui dévore ses habitants » ; et moi, je ne l’ai pas vu, et je l’ai loué devant Israël, comme il est dit (Deutéronome 8,7) : « Car l’Éternel ton Dieu te fait entrer dans un bon pays, etc. » ; et maintenant je le verrai, pour voir si c’est selon mes paroles ou selon les leurs, comme il est dit : « Que je passe donc et que je voie le bon pays ». « Cette bonne montagne, et le Liban » : c’est le Temple, qui blanchit (malbin) les fautes d’Israël.

ויתעבר ה' בי למענכם. ע"ד הפשט נתמלא עלי עברה בשביל תלונותיכם, וכן הזכיר בסמוך וה' התאנף בי על דבריכם, והוא שכתוב (תהילים ק״ו:ל״ב) וירע למשה בעבורם.

« Et l’Éternel s’irrita contre moi à cause de vous. » Selon le sens simple : Il Se remplit de colère contre moi à cause de vos plaintes, et il mentionne de même, tout près : « Et l’Éternel s’est irrité contre moi à cause de vos paroles » ; c’est ce qui est écrit (Psaumes 106,32) : « Et il en fut mal pour Moché à cause d’eux ».

וע"ד המדרש ויתעבר ה' בי, זהו שכתוב (שמות ל״ד:ו׳) ויעבור ה' על פניו, כלומר אותה שעה כשנתן לי גדולה בשבילכם והעביר כבודו לפני בסיני התחננתי לפניו על זאת ולא שמע אלי.

Selon le Midrash : « Vayit’abber Hachem bi » : c’est ce qui est écrit (Exode 34,6) : « Et l’Éternel passa (vaya’avor) devant sa face », c’est-à-dire : à cette heure où Il m’a donné la grandeur à cause de vous et a fait passer Sa gloire devant moi au Sinaï, je L’ai supplié à ce sujet, et Il ne m’a pas écouté.

וע"ד הקבלה ויתעבר ה' בי, ירמוז לסוד העבור, וזהו לשון בי כי היה ראוי שיאמר עמי, כענין שכתוב (תהילים פ״ט:ל״ט) התעברת עם משיחך, וידוע כי לשון סוד העבור מלשון עברה, כי סוד הגלגול בענין היצירה מדה מתנהגת בעוה"ז במדת הדין, והוא סוד (שמות ז) פוקד עון אבות, וכבר רמזתיו שם, וזהו שאמרו רז"ל בברכות אפילו בשעה שאתה מלא עליהם עברה באשה עוברה יהיו צרכיהם לפניך.

Selon la Kabbale : « Vayit’abber Hachem bi » fait allusion au secret de l’ibbur, et c’est le sens de « bi » (en moi), car il aurait dû dire « imi » (avec moi), comme il est écrit (Psaumes 89,39) : « Tu t’es emporté (hit’abbarta) contre Ton oint ». Il est connu que l’expression « secret de l’ibbur » vient de l’expression evra (colère), car le secret de la réincarnation (gilgoul), quant à la formation, est un attribut conduit en ce monde par l’attribut de rigueur, et c’est le secret de (Exode 7) « Il fait revenir la faute des pères », et je l’ai déjà évoqué à cet endroit. Et c’est ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont dit dans Berakhot : même à l’heure où Tu es rempli de colère (evra) contre eux, dans la femme enceinte, que leurs besoins soient devant Toi (be-ichah ubbara).

ויש מן החכמים קורין כאשה עוברה בכ"ף, ובהרבה ספרים נמצא כן, וגרם להם שלא הבינו פנימיותו של ענין ולא לקחו ממנו רק נגלהו, אבל העיקר כי הוא באות בי"ת, וכן קבלת החכם רבי יצחק בן הרב ז"ל באשה עוברה באות בי"ת. ומה שנקרא סוד העבור על שם כח הדורות שהוא קורא הדורות מראש שהוא מעובר מן הכח הפנימי, ועל שם שכל המתגלגל יתגלגל מכח הדורות לכך נקרא סוד העבור כח הדורות, ועוד שלשון עבור מלשון רבוע, ועל שם שהענין עם רבעים עם המגולגל וזולתו פעמים שלש, ועוד לשון עבור על שם שאינו עובר ממשפחתו.

Certains sages lisent « comme (ke-) une femme enceinte », avec un kaf, et c’est ce qu’on trouve dans beaucoup de livres ; ce qui les y a conduits, c’est qu’ils n’ont pas compris l’intériorité de l’affaire et n’en ont pris que l’extérieur, alors que l’essentiel est que ce soit avec la lettre bet ; et telle est aussi la tradition du sage Rabbi Yits’haq, fils du Rav, de mémoire bénie : « be-ichah ubbara » avec la lettre bet. Ce qu’on appelle le secret de l’ibbur vient de la puissance des générations — Lui qui appelle les générations dès le commencement —, car il est « enceint » de la force intérieure ; et parce que tout ce qui se réincarne se réincarne à partir de la force des générations, on appelle le secret de l’ibbur « force des générations » ; et encore, l’expression ibbur vient de l’expression « rebou’a » (carré) ; et parce que l’affaire concerne les « quatrièmes générations » (reva’im), avec ce qui est réincarné et ce qui est en dehors de lui, parfois trois ; et encore, l’expression ibbur vient de ce qu’il ne passe (over) pas hors de sa famille.

רב לך אל תוסף. דרשו רז"ל, רב לך דייך מה שצפון לך, ממה שכתוב (שם לא) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.

« Assez pour toi, n’ajoute pas. » Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « rav lekha » : qu’il te suffise (dayekha) ce qui t’est réservé, d’après ce qui est écrit (Psaumes 31,20) : « Que Ta bonté est grande (rav tuvekha), que Tu as réservée à ceux qui Te craignent ».

ובמדרש תנחומא רב לך אל תוסף, כיון שאמר לו הקב"ה רב לך אל תוסף, אמר לו משה, רבש"ע יוכבד אמי שקהו שיניה בשני בניה יקהו עוד שיניה במיתתי, אמר לו כך עלה במחשבה, וכך מנהגו של עולם, עד כאן. ופירוש מחשבה העליונה שכלן נאצלו ממנה וכלן נכללות בה, וזהו לשון מחשבה, והמשכיל יבין.

Dans le Midrash Tan’houma : « Assez pour toi, n’ajoute pas ». Lorsque le Saint, béni soit-Il, lui dit « Assez pour toi, n’ajoute pas », Moché Lui dit : Maître du monde, Yokhèved, ma mère, dont les dents se sont agacées à cause de ses deux fils, aura encore les dents agacées par ma mort. Il lui dit : Ainsi est-il monté dans la pensée, et telle est la voie du monde. Fin de la citation. Le sens de « pensée » est la Pensée suprême, de laquelle tous sont émanés et en laquelle tous sont inclus, et c’est là le sens du mot « pensée » ; que l’homme avisé comprenne.

ימה וצפונה ותימנה ומזרחה. לא מצינו זכרון הרוחות בתורה בסדור אחד, כי לפעמים יקדים הכתוב רוח מזרחי לכלן, הוא שכתוב (איוב כ״ג:ח׳-ט׳) הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין לו, שמאול בעשותו ולא אחז יעטוף ימין ולא אראה, וזהו הסדר הראוי כי הם רצופות ישרות ממזרח למערב ומצפון לדרום, ולפעמים יקדים מערב לכלן הוא שנאמר ליעקב (בראשית כ״ח:י״ד) ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ולפעמים יקדים צפון לכלן הוא שאמר לאברהם (שם יג) שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם צפונה ונגבה וקדמה וימה.

« Vers l’ouest, le nord, le sud et l’est. » Nous ne trouvons pas dans la Torah la mention des vents dans un ordre unique, car parfois l’Écriture place d’abord la direction de l’est avant tous, c’est ce qui est écrit (Job 23,8-9) : « Voici, vers l’avant (qedem) j’avance, et Il n’est pas là ; vers l’arrière (ahor), et je ne Le perçois pas ; à gauche (semol), quand Il agit, je ne Le saisis pas ; Il se voile à droite (yamin), et je ne Le vois pas ». Et c’est l’ordre convenable, car ce sont des directions continues, en ligne droite, de l’est à l’ouest et du nord au sud. Parfois il place d’abord l’ouest avant tous, comme il a été dit à Yaaqov (Genèse 28,14) : « Tu te répandras vers l’ouest, l’est, le nord et le sud » ; et parfois il place d’abord le nord avant tous, comme il a été dit à Avraham (ibid. 13) : « Lève donc les yeux et regarde, du lieu où tu es, vers le nord, le sud, l’est et l’ouest ».

ומה שהתחיל ביעקב ומשה מרוח מערב, יתכן לתת טעם בזה על שם השכינה שירדה עם יעקב למצרים, וידוע כי השכינה במערב, גם בכאן משה ידבר בתחלה אל השכינה והזכיר תימנה ולא נגבה כי חצי השם נרמז בכל רוח ורוח, כי כן קלסו משה להקב"ה (במדבר ט״ז:כ״ב) אל אלהי הרוחות לכל בשר, ומה שחזר שני פעמים עיניך והזכיר לשון עליה, כי משם נתעלה לראות הארץ בעין הבשר לארבע רוחותיה ולהתבונן בשם בן ארבע אותיות שהוא המרכבה הראשונה העליונה לארבע רוחות העולם.

Quant au fait qu’il a commencé, chez Yaaqov et chez Moché, par la direction de l’ouest, on peut en donner la raison à cause de la Chekhina, qui est descendue avec Yaaqov en Égypte, et il est connu que la Chekhina est à l’ouest ; ici aussi, Moché s’adresse d’abord à la Chekhina. Il a mentionné « teimana » et non « negba », car la moitié du Nom est signifiée dans chaque direction, puisque c’est ainsi que Moché L’a loué (Nombres 16,22) : « Dieu, Dieu des esprits de toute chair ». Et quant à ce qu’il a répété deux fois « tes yeux » et mentionné l’expression d’« ascension », c’est parce que de là il s’élève pour voir le pays de l’œil de chair vers ses quatre côtés et pour contempler le Nom de quatre lettres, qui est le premier Char suprême aux quatre vents du monde.

וצריך אתה לדעת כי ארבע רוחות העולם שהם מזרח ומערב וצפון ודרום יש להם שלשה שמות, מזרח קדם פנים, מערב ים אחור, וכן דרום נגב ימין, וכן צפון אסתן שמאל. ובאור זה כי נקרא רוח מזרח כן על שם שמשם זריחת השמש, וקדם כי מאותו רוח יקדים לזרוח, ופנים על יצירתו של אדם שנבראו פניו למזרח ואחוריו למערב ימינו לדרום שמאלו לצפון.

Tu dois savoir que les quatre directions du monde, qui sont l’est, l’ouest, le nord et le sud, ont trois noms : l’est : mizrach, qedem, panim ; l’ouest : ma’arav, yam, ahor ; de même le sud : darom, negev, yamin ; et de même le nord : tsafon, asten, semol. L’explication en est que la direction de l’est est ainsi appelé parce que c’est de là que vient le lever (zerihat) du soleil, et « qedem » parce que c’est de cette direction qu’il devance (yaqdim) pour se lever, et « panim » (face) selon la formation de l’homme, car son visage a été créé vers l’est et son dos vers l’ouest, sa droite vers le sud et sa gauche vers le nord.

וכן נקרא מערב על שם שקיעת השמש שהצורות מתערבות באותה שעה, וים לפי שהים הגדול במערבו של עולם, ותרגום (דברים ל״ד:ב׳) הים האחרון ימה מערבאה, ואחור כנגד מזרח הנקרא פנים וזהו שכתוב באיוב (איוב כ״ג:ח׳) הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין לו.

De même l’ouest est appelé « ma’arav » à cause du coucher du soleil, quand les formes se mêlent (mit’arvot) à cette heure ; et « yam » (mer), parce que la Grande Mer est à l’ouest du monde, et le Targoum (Deutéronome 34,2) traduit « la mer dernière » par « yama ma’arva’a » ; et « ahor » (arrière), face à l’est qui est appelé « panim », et c’est ce qui est écrit dans Job (23,8) : « Voici, vers l’avant (qedem) j’avance, et Il n’est pas là ; vers l’arrière (ahor), et je ne Le perçois pas ».

וכן נקרא דרום לפי שהשמש הולך בגבהו של רוח, והוא נוטריקון דר רום, או דרך רום, מלשון (חבקוק ג׳:י׳) רום ידהו נשא, ונגב שאותו רוח נגוב ויבש מאד לתוקף חמימות השמש המרחף על אותו רוח, וזהו שאמר שלמה ע"ה (קהלת א׳:ו׳) הולך אל דרום וסובב אל צפון, הזכיר בדרום הולך ובצפון סובב.וכבר הזכירו בספרי המחקר כי פעם אחת שכח אחד מאנשי הדרום קערה של עץ מונחת בשמש בתקופת תמוז, ולערב מצאה נתכת ונמסת כדונג הנמס בתוך אש, ולכך נקרא הרוח ההוא נגב על שם היובש והחמימות וזהו שכתוב (שופטים א׳:ט״ו) כי ארץ הנגב נתתני ומתרגמין ארע דרומא, וימין על שם ימינו של אדם הפונה למזרח, או על שם הפעולה הזאת שהשמש מזומן תמיד באותו רוח, מלשון (דניאל א׳:ה׳) וימן להם המלך, (תהילים ס״א:ח׳) חסד ואמת מן ינצרוהו, ומזה נקרא מזון ישראל שבמדבר בלשון מן על שם ההזמנה שבא להם מזומן בכל יום, וכענין שכתוב (שמות ט״ז:ד׳) ולקטו דבר יום ביומו.

De même le sud est appelé « darom » parce que le soleil marche à la hauteur du vent ; c’est un acronyme (notarikon) : « dar rom » ou « derekh rom », de l’expression (Habaquq 3,10) « rom yadehu nasa » (il a levé ses mains en haut) ; et « negev », parce que cette direction est desséché (nagoub) et très sec, à cause de la force de la chaleur du soleil qui plane sur cette direction. C’est ce que dit Chelomo, que la paix soit sur lui (Ecclésiaste 1,6) : « Il va vers le sud (darom) et tourne vers le nord » : il a mentionné « va » pour le sud et « tourne » pour le nord. Les ouvrages de recherche ont déjà mentionné qu’un jour, un des hommes du sud oublia un bol de bois posé au soleil à la saison de Tammouz, et le soir il le trouva fondu et liquéfié comme la cire qui fond dans le feu ; c’est pourquoi on appelle cette direction « negev », en raison de la sécheresse et de la chaleur, et c’est ce qui est écrit (Juges 1,15) : « Car tu m’as donné une terre du Negev », et on traduit « ar’a daroma ». Et « yamin » (droite), d’après la droite de l’homme qui fait face à l’est, ou d’après cette action, que le soleil y est constamment présent (mezouman), de l’expression (Daniel 1,5) « va-yeman lahem ha-melekh » (le roi leur assigna) et (Psaumes 61,8) « hessed ve-emet man yintsruhu » ; et de là la nourriture d’Israël dans le désert est appelée « man », en raison de la préparation, car elle leur parvenait préparée chaque jour, comme il est écrit (Exode 16,4) : « Et ils ramasseront la portion du jour en son jour ».

וכן נקרא צפון על שם שהשמש צפון ומתעלם שם, ממה שהרוח ההוא אין בו ישוב, ודרשו רז"ל רוח צפונית אינה מסובבת, שנאמר (איוב כ״ו:ז׳) נוטה צפון על תהו, ואסתן הוא לשון רז"ל עדיה בצד אסתן ותאסר, ותרגם (בראשית ח׳:כ״ב) קיץ וחרף קיטא וסתוא, וידוע כי החרף זמן הגשמים כי רוח צפון לח מאד והגשמים באין משם, ומטעם זה אמר הכתוב (משלי כ״ה:כ״ג) רוח צפון תחולל גשם, כי כשם שרוח דרום חם ויבש לתוקף חמימות השמש המהלך שם תמיד כן רוח צפון יתחייב להיות קר ולח כי השמש צפון משם.

De même le nord est appelé « tsafon » parce que le soleil y est caché (tsafoun) et s’y dissimule, du fait que cette direction n’a pas de peuplement ; et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : le côté nord n’est pas fermé par une enceinte, comme il est dit (Job 26,7) : « Il étend le nord sur le vide ». « Asten » est le langage de nos Sages (« ‘adayah bi-tsad asten ve-te’aser ») ; et le Targoum (Genèse 8,22) a traduit « été et hiver » par « qeita ve-sitva ». Il est connu que l’hiver est la saison des pluies, car le vent du nord est très humide et les pluies viennent de là ; pour cette raison l’Écriture dit (Proverbes 25,23) : « Le vent du nord enfante la pluie ». Car de même que le vent du sud est chaud et sec à cause de la force de la chaleur du soleil qui y marche constamment, de même le vent du nord doit être froid et humide, car le soleil en est caché.

גם יתכן שיהיה אסתן לשון אסותא, לפי שרוח צפונית יש בו רפואה, וכן דרשו רז"ל רוח צפונית מעלה ארוכה, ומטעם זה לא מלו ישראל במדבר לפי שלא נשבה להן רוח צפונית, ומה שלא נשבה אמרו בזה שני טעמים ביבמות פרק הערל, איבעית אימא משום דנזופין היו, ואיבעית אימא כי היכי דלא לבדורי ענני כבוד, ושמאל על שם שמאלו של אדם הפונה למזרח, או על שם פעולתו שהשמש מתעלם משם ולכך נקרא שמאל מלשון סומא, מלשון דבר הסמוי מן העין, כלומר כי העלים השמש משם.

Il est aussi possible que « asten » vienne de l’expression « assouta » (guérison), car dans le vent du nord il y a un remède ; et de même nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : le vent du nord fait monter la guérison ; et pour cette raison Israël ne circoncit pas au désert, parce que le vent du nord ne souffla pas pour eux. Pourquoi il ne souffla pas, ils ont donné deux raisons dans Yevamot, chapitre ha-Arel : si tu veux, dis : parce qu’ils étaient tenus à l’écart ; et si tu veux, dis : afin de ne pas disperser les nuées de gloire. Et « semol » (gauche), d’après la gauche de l’homme qui fait face à l’est, ou d’après son action, car le soleil s’y cache, et c’est pourquoi on l’appelle « semol », de l’expression « soumé » (aveugle), de l’expression « chose cachée à l’œil » ; c’est-à-dire que le soleil y est caché.

ואמרו במדרש אדם הראשון ממזרח למערב נוצר, פניו למזרח אחוריו למערב, שנאמר (תהילים קל״ט:ה׳) אחור וקדם צרתני, צדו שהיה למזרח קבע בו מאורות ונקרא פנים כנגד פני החמה, צדו שהיה למערב נקרא אחור כנגד אחורי החמה שאין בה אורה, צדו שהיה לדרום שהחמה משתמשת בו תמיד נקרא ימין, כך ימין האדם משתמש בכל מלאכה, צדו שהיה לצפון שאין החמה משתמשת בו כל עיקר נקרא שמאל, כך שמאל של אדם בטל ממלאכה, עד כאן.

Et ils ont dit dans le Midrash : Adam, le premier homme, fut formé de l’est à l’ouest, sa face vers l’est et son dos vers l’ouest, comme il est dit (Psaumes 139,5) : « Par-derrière et par-devant Tu m’as formé ». Son côté qui était vers l’est, Il y fixa des luminaires, et il est appelé « panim » (face), face au visage du soleil ; son côté qui était vers l’ouest fut appelé « ahor » (arrière), face au dos du soleil, où il n’y a pas de lumière ; son côté vers le sud, que le soleil utilise toujours, fut appelé « yamin » (droite), de même que la droite de l’homme sert à tout travail ; son côté vers le nord, que le soleil n’utilise pas du tout, fut appelé « semol » (gauche), de même que la gauche de l’homme est inactive dans le travail. Fin de la citation.

כי לא תעבור את הירדן הזה. אפילו עצמותיך אין עוברין. זה שהזכיר משה בסמוך כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עובר את הירדן, אף עצמותי אינן עוברין. שאם לא היה יודע בכך היה ראוי לו למשה לצוות לאלעזר ויהושע שיכניסו עצמותיו לארץ, או שישביע לישראל בכללם כשם שעשה יוסף. והנה יעקב החוט המשולש באבות המרכבה זכה בזה שנקברו בארץ גופו ועצמותיו, ויוסף לא זכה בגופו אלא בעצמותיו, ומשה הגדול מכלן לא בגופו ולא בעצמותיו, והיה רצון הקב"ה שלא יכנסו עצמותיו לארץ לכבודן של ישראל שמתו במדבר ולא נכנסו עצמותם לארץ, ועוד לכבוד כל אותן שמתו בגלות בחוצה לארץ והיתה נפשם לה' משומרים לבקר הגאולה, לבאר שיזכו הכל לתחית המתים בזכותו ושיקומו עמו.

« Car tu ne passeras pas ce Jourdain. » Pas même tes os ne passeront. C’est ce que Moché a mentionné juste après : « Car moi, je meurs dans ce pays, je ne passe pas le Jourdain » : même mes os ne passeront pas. Car s’il n’avait pas su cela, il eût été juste que Moché ordonne à Èl’azar et à Yehochoua de faire entrer ses os dans le pays, ou de faire jurer Israël dans son ensemble, comme l’a fait Yossef. Et voici que Yaaqov, le fil triple parmi les Patriarches qui forment le Char, a mérité cela : d’être enterré dans le pays, corps et os ; et Yossef n’a pas mérité dans son corps mais dans ses os ; et Moché, le plus grand de tous, ni dans son corps ni dans ses os. Et ce fut la volonté du Saint, béni soit-Il, que ses os n’entrent pas dans le pays, par égard pour Israël, qui sont morts dans le désert et dont les os ne sont pas entrés dans le pays, et aussi par égard pour tous ceux qui sont morts en exil, hors du pays, et dont l’âme attendait l’Éternel, plus que les veilleurs n’attendent le matin de la délivrance, afin d’expliquer que tous mériteront la résurrection des morts par son mérite et se lèveront avec lui.

ונשב בגיא מול בית פעור. וכבר ישבנו בגיא הזה שהוא ראש הפסגה שהזכיר, ולפי שנצמדו שם לעבודה זרה לכך יזהירם עתה על עבודה זרה בפרשה הסמוכה.

« Et nous demeurâmes dans la vallée, en face de Beth-Peor. » Nous avions déjà demeuré dans cette vallée, qui est le sommet de la cime qu’il a mentionnée ; et parce qu’ils s’y sont attachés à l’idolâtrie, il les avertit maintenant sur l’idolâtrie dans le passage voisin.

ועתה ישראל שמע אל החקים ואל המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו. למדנו מכאן שהלמוד אינו עיקר רק עם המעשה, וכן דרשו רז"ל לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. ולמדנו עוד שעם המעשה יחיה האדם, לא זולתו.

« Et maintenant, Israël, écoute les statuts et les jugements que je vous enseigne pour les pratiquer, afin que vous viviez. » Nous apprenons de là que l’étude n’est l’essentiel qu’avec la pratique ; de même nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : l’essentiel n’est pas l’étude mais l’action. Nous apprenons encore qu’avec la pratique l’homme vivra, et non sans elle.

לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו. יזהיר שלא יתחכם האדם על המצות לומר אוסיף על מה שצוה השם יתברך ויחשוב כי התוספת הזה תהיה עבודה לשם יתברך, לכך אמר לא תוסיפו, כי התורה שלמה אינה צריכה תוספת ומגרעת, וכל המוסיף בה גורע. ורז"ל דרשו בתוספת זה, כגון ארבע טוטפות שבתפילין שיאמר אוסיף עליהן אחד ויהיו חמש, ארבע מינין שבלולב, שיוסיף עליהם ויהיו חמשה, וכן בברכת כהנים שהן שלשה ויוסיף ויהיו ארבע.

« Vous n’ajouterez rien à la parole que je vous ordonne, et vous n’en retrancherez rien. » Il avertit que l’homme ne doit pas prétendre raffiner les commandements par son propre raisonnement en disant : j’ajouterai à ce que le Nom, qu’Il soit béni, a ordonné, et en pensant que cet ajout serait un service du Nom, qu’Il soit béni. C’est pourquoi il a dit « vous n’ajouterez pas », car la Torah est complète, n’a besoin ni d’ajout ni de retrait, et quiconque y ajoute retranche. Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué cet ajout, par exemple les quatre totafot des tefilin : qu’il dise : j’en ajouterai une, et il y en aurait cinq ; les quatre espèces du loulav : qu’il y ajoute, et il y en aurait cinq ; et de même la bénédiction des Cohanim, qui comporte trois bénédictions, et qu’il en ajoute, et il y en aurait quatre.

אבל מה שתקנו רז"ל והגדרים והסייגים שלהם אין זה נקרא תוספת, כי לא באו אלא לשמור את העיקר, כמו שעושים לכרם גדר סביב כדי שישתמר הכרם, וכענין שאמר לך לך אמרין נזירא, סחור סחור, לכרמא לא תקרב, אדרבה העובר על גדריהם ותקנותיהם עובר על לאו (דברים י״ז:י״א) דלא תסור מן הדבר, וכן צותה התורה (ויקרא י״ח:ל׳) ושמרתם את משמרתי, ואמרו רז"ל עשו משמרת למשמרתי.

Mais ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont institué, ainsi que leurs clôtures et leurs barrières, ne s’appelle pas ajout, car ils ne sont venus que pour garder l’essentiel, comme on fait à la vigne une clôture autour d’elle pour que la vigne soit gardée, et comme on dit : Va, va, dit-on au nazir ; fais le tour, fais le tour, n’approche pas de la vigne. Bien au contraire, celui qui transgresse leurs clôtures et leurs institutions transgresse une interdiction (Deutéronome 17,11) : « tu ne t’écarteras pas de la parole » ; et de même la Torah a ordonné (Lévitique 18,30) : « Vous garderez ma garde », et nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : faites une garde à ma garde.

ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי. לא אמרתי דבר מעצמי אבל ממנו הכל. ודרשו רז"ל, כאשר צוני ה' אלהי, מה אני בחנם אף אתם. וכן כתיב (משלי כ״ג:כ״ג) אמת קנה ואל תמכור.

« Vois, je vous ai enseigné statuts et jugements, comme l’Éternel mon Dieu me l’a ordonné. » Je n’ai rien dit de moi-même ; tout vient de Lui. Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « comme l’Éternel mon Dieu me l’a ordonné » : de même que moi, je vous enseigne gratuitement, vous aussi, enseignez gratuitement. Et de même il est écrit (Proverbes 23,23) : « Acquiers la vérité et ne la vends pas ».

ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. למדך הכתוב כאן כי כל המצות תלויות במצות השמור והעשייה וכלן נכללות בהן, כגון שתאמר חכמת הרפואה נכללה בתורה בפסוק (שמות ט״ו:כ״ו) ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, וכן כל שאר החכמות. ודרשו רז"ל, לעיני העמים, אי זו היא חכמה שהיא לעיני העמים, זה היודע לחשב תקופות ומזלות, וכל היודע לחשב בהם ואינו מחשב עליו הכתוב אומר (ישעיהו ה׳:י״ב) ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו.

« Vous les garderez et vous les ferez, car c’est votre sagesse et votre intelligence aux yeux des peuples. » L’Écriture t’enseigne ici que tous les commandements dépendent du commandement de « garder » et de « faire » et y sont tous inclus ; par exemple, tu peux dire que la science de la médecine est incluse dans la Torah, dans le verset (Exode 15,26) : « Et il dit : Si tu écoutes la voix de l’Éternel ton Dieu, si tu fais ce qui est droit à ses yeux, si tu prêtes l’oreille à ses commandements et gardes tous ses statuts, aucune des maladies que j’ai mises en Égypte, je ne les mettrai sur toi, car je suis l’Éternel qui te guérit » ; et de même pour toutes les autres sciences. Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « aux yeux des peuples » : quelle est la sagesse qui est aux yeux des peuples ? C’est celui qui sait calculer les saisons et les constellations ; et quiconque sait les calculer et ne les calcule pas, de lui l’Écriture dit (Isaïe 5,12) : « Ils ne regardent pas l’œuvre de l’Éternel et ne voient pas l’ouvrage de ses mains ».

את כל החקים האלה. היה לומר את כל המצות האלה, כי אין האומות משבחים ומפארים לישראל בשביל החקים אבל ילעגו עליהם, אך הזכיר החקים להפליג ולומר, כי מתוך שיראו האומות שישראל מתעסקין במצות השכליות ובמשפטים ישרים אשר השכל מעיד עליהם שהם משפטים צדיקים, מסודרים בסדר נכון ובהנהגה ישרה, יתבאר להם מזה כי החקים שאין טעמן נודע לא דבר רק הוא, אבל יש בפנימיותם חכמה גדולה נסתרת, אין הכל זוכין לה, והאומות בעצמם יפארו לישראל בכל, ותבענה תהלתם לומר אף על החקים רק עם חכם ונבון. וטעם רק, למעט שאר העמים.

« Tous ces statuts (houqqim). » Il aurait dû dire « tous ces commandements », car les nations ne louent ni n’honorent Israël à cause des statuts (houqqim) mais se moquent d’eux ; cependant il a mentionné les statuts pour renchérir et dire : parce que les nations verront qu’Israël s’occupe des commandements rationnels et des jugements droits dont la raison atteste qu’ils sont des jugements justes, ordonnés dans un ordre exact et une conduite droite, il leur apparaîtra par là que les statuts dont la raison n’est pas connue ne sont pas une parole vide, mais qu’il y a dans leur intériorité une grande sagesse cachée dont tous ne bénéficient pas ; et les nations elles-mêmes loueront Israël en tout, et leur louange viendra à dire, même à propos des statuts : « Seul ce peuple est sage et intelligent ». Et la raison de « rak » (seulement) est d’exclure les autres peuples.

כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו. רמז לנו משה בכתוב הזה על מעלתן של ישראל שהם מתפללים ונענים כי יכוונו אל הכח העליון להשפיע כחו במדות בכל מדה ומדה הצריכה להם, ולכך הם נענים בכל פעם ופעם. והזכיר גוי גדול ולא אמר גוי קדוש או גוי צדיק, לפי שהגדולה היא החסד והחסד תחלת המדות, ובאור הכתוב, כי מי גוי גדול אשר לו המדות קרובות אליו, כה' אלהינו בכל קראנו אליו, ולא אל המדות, ומזה יאמרו רז"ל עמוד מכסא דין ושב על כסא רחמים עמוד מכסא רחמים ושב בכסא דין, הכל כפי מה שצריך המתפלל. ועל המדות הזכיר הנביא ע"ה (חבקוק ג׳:ח׳) כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה, ודרשו רז"ל אין הרוכב טפל לסוס אלא הסוס טפל לרוכב, והבן זה.

« Car quelle grande nation a Dieu (Elohim) si proche d’elle ? » Moché nous a fait allusion dans ce verset à l’élévation d’Israël : ils prient et sont exaucés parce qu’ils dirigent leur intention vers la Force suprême pour qu’elle répande sa force dans les attributs (middot), dans chaque attribut dont ils ont besoin ; et c’est pourquoi ils sont exaucés chaque fois. Il a mentionné « grande nation » et non « nation sainte » ou « nation juste », parce que la grandeur est la bonté (hessed), et la bonté est le premier des attributs. L’explication du verset est : « Car quelle grande nation a les attributs proches d’elle, comme l’Éternel notre Dieu chaque fois que nous L’invoquons » — vers Lui, et non vers les attributs. De là nos Sages, de mémoire bénie, diront : lève-Toi du trône de rigueur et assieds-Toi sur le trône de miséricorde ; lève-Toi du trône de miséricorde et assieds-Toi sur le trône de rigueur, tout selon ce dont a besoin celui qui prie. Et sur les attributs le prophète, que la paix soit sur lui, a mentionné (Habaquq 3,8) : « Car tu chevauches tes chevaux, tes chars sont salut » ; et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : le cavalier n’est pas secondaire au cheval, mais le cheval est secondaire au cavalier ; comprends cela.

ודע כי בפסוק זה יוצא שם גדול שתי אותיות עם האחרונה, וכן כלם על הסדר הזה. ודרשו רז"ל, אשר לו אלהים קרובים, בכל מיני קריבות.

Sache que de ce verset se dégage un grand Nom : deux lettres avec la dernière, et ainsi tous, dans cet ordre. Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « qui a Dieu proche de lui » : dans toutes sortes de proximités.

ומי גוי גדול אשר לו חקים ומשפטים צדיקים. אחר שספר בפסוק של מעלה בשבח ישראל יספר עתה בפסוק זה בשבח התורה, ואמר ככל התורה הזאת כלומר שנתנה מתוך אותן המדות שהזכיר.

« Et quelle grande nation a des statuts et des jugements justes ? » Après avoir parlé, dans le verset précédent, de l’éloge d’Israël, il parle maintenant, dans ce verset, de l’éloge de la Torah ; et il a dit « comme toute cette Torah », c’est-à-dire qu’elle a été donnée à partir de ces attributs qu’il a mentionnés.

רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים. פירש רש"י ז"ל אימתי תחשבו חכמים ונבונים כשלא תשכחום ותעשום על אמתתם, שאם תעותו אותן מתוך שכחה תחשבו שוטים, עד כאן. נראה מתוך לשונו שדעתו בלשון רק שהוא חוזר למעלה, יאמר אימתי יאמרו האומות עליהם רק עם חכם ונבון, כשלא תשכחום, שאם לא כן לא היה צריך להזכיר לשון רק אלא שיתחיל הפסוק השמר לך.

« Seulement garde-toi, et garde bien ton âme, de peur que tu n’oublies les choses. » Rachi, de mémoire bénie, a expliqué : Quand serez-vous considérés comme sages et intelligents ? Quand vous ne les oublierez pas et que vous les accomplirez fidèlement, car si vous les dénaturez par oubli, vous serez considérés comme des insensés. Fin de la citation. Il apparaît de son langage que son avis sur l’expression « rak » est qu’elle renvoie à ce qui précède ; il dit : quand les nations diront d’eux « Seul ce peuple est sage et intelligent » ? Quand vous ne les oublierez pas ; car sinon il n’eût pas été nécessaire de mentionner l’expression « rak », mais le verset aurait commencé : « Garde-toi ».

ויתכן לפרש בלשון רק כי יאמר המעוט הזה שהאומות ממועטין ומחוסרים ממעלתכם אין זה אלא בסבת התורה שקבלתם בהר סיני, וכיון שכן הוא השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח מעמד הר סיני. ולשון הדברים אשר ראו עיניך כלשון האמור בסיני (שמות כ׳:ט״ו) וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים, שאם ישכח ויסיר ענין המעמד הנכבד והנפלא ההוא מלבו יבא לכפור בעיקר, וזה אבדן הגוף והנפש, וזהו לשון השמר לך ושמור נפשך מאד.

On peut expliquer l’expression « rak » ainsi : cette limitation, c’est que les nations sont moindres et privées de votre élévation, et il n’en est ainsi qu’à cause de la Torah que vous avez reçue au mont Sinaï ; et puisqu’il en est ainsi, « garde-toi, et garde bien ton âme, de peur que tu n’oublies » la scène du mont Sinaï. L’expression « les choses que tes yeux ont vues » est comme l’expression dite au Sinaï (Exode 20,15) : « Et tout le peuple voyait les voix et les flammes » ; car s’il oublie et ôte de son cœur l’affaire de cette scène glorieuse et merveilleuse, il en viendra à renier le principe, et c’est la perte du corps et de l’âme ; et c’est le sens de « garde-toi, et garde bien ton âme ».

ודרשו רז"ל השמר לך פן תשכח, אזהרה שלא ישתדל האדם בדברים שיהיו סבה להשכיח ממנו התורה ושלא יסירם מלבו, והוא שאמרו במסכת אבות כל השוכח דבר ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד, יכול אפילו תקפה עליו משנתו תלמוד לומר ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך, הא אינו מתחייב עד שיסירם מלבו. ועוד דרשו במקום אחר כל השוכח דבר אחד מתלמודו עובד בשלשה לאוין, שנאמר השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח, וכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה.

Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « garde-toi, de peur que tu n’oublies » : avertissement que l’homme ne s’adonne pas à des activités qui lui feraient oublier la Torah, et qu’il ne la retire pas de son cœur ; et c’est ce qu’ils ont dit dans le traité Avot : quiconque oublie quelque chose de sa mishna, l’Écriture le compte comme s’il mettait sa propre vie en péril, comme il est dit : « Garde-toi, et garde bien ton âme ». On pourrait penser : même si sa mishna lui est devenue trop difficile ; l’Écriture dit : « et de peur qu’elles ne s’éloignent de ton cœur tous les jours de ta vie » : il n’est donc pas coupable avant de les avoir ôtées de son cœur. Ils ont encore expliqué ailleurs : quiconque oublie une chose de son étude transgresse trois interdictions, comme il est dit : « Garde-toi, et garde bien ton âme, de peur que tu n’oublies » ; et partout où il est dit « Garde-toi », « de peur » et « ne… pas », il ne s’agit que d’une interdiction.

ואותי צוה ה' וגו' ללמד אתכם חקים ומשפטים. אלו שאר מצות התורה שנצטוה בהם בסיני, מלבד עשרת הדברות שבלוחות. דרשו רז"ל, ואותי צוה ה', זו תורה שבעל פה.

« Et l’Éternel m’a ordonné, etc., de vous enseigner statuts et jugements. » Ce sont les autres commandements de la Torah qui lui furent ordonnés au Sinaï, outre les dix paroles sur les tables. Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « Et l’Éternel m’a ordonné » : c’est la Torah orale.

לעשותכם אותם בארץ. לא שאינן חובת הגוף בכל מקום, אלא ללמד שעיקר עשית המצות בארץ, כי הם משפט אלהי הארץ.

« Pour que vous les fassiez dans le pays. » Non qu’ils ne soient pas des obligations personnelles en tout lieu, mais pour enseigner que l’essentiel de l’accomplissement des commandements est dans le pays, car ils sont le jugement du Dieu du pays.

ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה. יאמר, אחר שאתם יודעים בבירור שלא ראיתם שום תמונה מעתה יש לכם להזהר שלא תעשו שום תמונה שום פסל שהוא דבר הנפסל ולא תמונת כל סמל, כי יש מן האומות שהם עובדים ומשתחוים לאיזו בהמה וחיה שהוא פוגע ראשונה בתחלת היום, וחכמי המחקר כתבו בספריהם כי מזל עקרב מוריד כחו עליה לנשוך ולהזיק.

« Gardez-vous bien pour vos âmes, car vous n’avez vu aucune image. » Il dit : puisque vous savez avec certitude que vous n’avez vu aucune image, désormais vous devez prendre garde de ne faire aucune image, aucune idole sculptée (pessel), qui est une chose qu’on taille (nifsal), ni l’image d’aucun emblème ; car il est des nations qui adorent et se prosternent devant un animal ou une bête qu’ils rencontrent en premier au début du jour, et les sages de la recherche ont écrit dans leurs livres que le signe du Scorpion fait descendre sa force sur elle pour mordre et nuire.

ופן תשא עיניך השמימה. יש חילוק בין מלת השמימה ומלת השמים כמו שמצינו חילוק בין מצרים ומצרימה כי מצרימה, הוא שם המדינה עצמה ומצרים היא כל ארץ מצרים, והעד על זה (במדבר כ׳:ט״ו) וירדו אבותינו מצרימה וגו'.

« Et de peur que tu ne lèves tes yeux vers le ciel (ha-shamaymah). » Il y a une différence entre le mot « ha-shamaymah » et le mot « ha-shamayim », comme nous trouvons une différence entre « Mitsrayim » et « Mitsraymah » : car « Mitsraymah » est le nom de la ville elle-même, tandis que « Mitsrayim » est tout le pays d’Égypte, et le témoin en est (Nombres 20,15) : « Nos pères descendirent en Égypte (Mitsraymah), etc. »

ונשב במצרים, וכן בכאן מלת השמימה, כי כאשר יזכירו הכתובים מלת השמים בענין ההסתכלות, הכוונה בו בכל מקום שהוא נראה מן השמים, וכל הצדדין שוין בזה, והוא שהזכיר כאן תחת כל השמים, כלומר בכל מקום שהם, אבל כשיזכיר הכתוב השמימה יכוון אל המקומות הנודעים מדרך החכמה ששם עיקר קביעות הכוכבים, ומתוך ידיעת כחם העצום ומשטרם בארץ יבא האדם לטעות אחריהם, ועל כן אמר פן תשא עיניך השמימה וראית, בעין הלב, כי אין הענין הזה נראה ומוחש לעין רק נודע ונראה ללב מדרך החכמה, ולכך כתוב באברהם (בראשית ט״ו:ה׳) הבט נא השמימה וספור הכוכבים, שהעלהו למקום עליון למעלה מן הגלגלים ואמר לו הבט למטה השמימה במקום ששם הכוכבים נקבצים אם תוכל לספור אותם.

« Et nous demeurâmes en Égypte (Mitsrayim) » ; il en est de même ici du mot « ha-shamaymah ». Car lorsque l’Écriture mentionne le mot « shamayim » à propos de la contemplation, l’intention est : n’importe quelle partie visible du ciel, et tous les côtés y sont égaux ; c’est pourquoi il a mentionné ici « sous tout le ciel », c’est-à-dire partout où ils sont. Mais lorsque l’Écriture mentionne « ha-shamaymah », elle vise les lieux connus par la voie de la sagesse où est l’essentiel de la fixation des astres, et c’est de la connaissance de leur force puissante et de leur gouvernement de la terre que l’homme en vient à se tromper à leur suite. C’est pourquoi il a dit « de peur que tu ne lèves tes yeux vers le ciel et que tu voies », avec l’œil du cœur, car cette affaire n’est pas visible ni perceptible à l’œil, mais connue et visible au cœur par la voie de la sagesse ; et c’est pourquoi il est écrit à propos d’Avraham (Genèse 15,5) : « Regarde donc vers le ciel (ha-shamaymah) et compte les étoiles » : il l’éleva en un lieu suprême au-dessus des sphères et lui dit : regarde en bas, vers le ciel (ha-shamaymah), à l’endroit où se rassemblent les étoiles, si tu peux les compter.

וראית את השמש ואת הירח. שני המאורות הגדולים, ואת הכוכבים אלו שבעה כוכבי לכת, מעוט כוכבים שנים ועם הה"א הרי שבעה, צבא השמים אלו שנים עשר מזלות, כל לרבות מלאכי השרת, ואמר ונדחת כלי כל הטועה אחריהם הוא נדחה כאדם שמדיחין אותו ונופל ומת.

« Et tu verras le soleil et la lune. » Les deux grands luminaires ; « et les étoiles » : ce sont les sept planètes — le minimum de « étoiles » au pluriel est deux, et avec le hé cela fait sept ; « l’armée des cieux » : ce sont les douze constellations ; « tout » (kol), pour inclure les anges serviteurs. Et il a dit « et tu seras égaré » (venidahta), c’est-à-dire : quiconque s’égare à leur suite est repoussé, comme un homme qu’on pousse, qui tombe et meurt.

אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים. ע"ד הפשט אשר חלק, נתנם לחלקם. ואין להבין לשון חלק כמו גזר, שאם כן היה זה פתח לאומות העולם לומר כי הם מוכרחים לעבוד עבודת אלילים. ומפני שהיא מלה אפשר לטעות בה על כן הוצרכו שבעים זקנים לשנות ולהוסיף לתלמי המלך אשר חלק להאיר להם, ולפיכך פירש מלשון חלק כלומר שנתן המאורות והמזלות לחלקם אם ירצו שיעבדו אותם או יעבדו השם יתברך, אבל לא הכריחם בכך, וכבר נתבאר זה בפרשת בראשית.

« Que l’Éternel ton Dieu a répartis (halak) à tous les peuples sous tout le ciel. » Selon le sens simple, « halak » : Il les leur a donnés pour leur part. Et il ne faut pas comprendre le mot « halak » comme « gazar » (décréter), car il y aurait là une ouverture pour les nations du monde à dire qu’elles sont contraintes de servir des idoles. Et parce que c’est un mot où l’on peut se tromper, les soixante-dix Anciens durent le modifier et ajouter, pour le roi Ptolémée : « qu’Il a répartis pour les éclairer » ; c’est pourquoi il l’a expliqué à partir de l’expression « héleq » (part), c’est-à-dire qu’Il a donné les luminaires et les constellations pour leur part, soit qu’ils veuillent les servir, soit qu’ils veuillent servir le Nom, qu’Il soit béni, mais Il ne les y a pas contraints ; et cela a déjà été expliqué dans la paracha de Béréchit.

וע"ד המדרש אשר חלק, מלשון חלקות, מלמד שהחליקן בדברים כדי לטרדן מן העולם, שכן דרשו רז"ל (איוב י״ב:כ״ג) משגיא לגוים ויאבדם, אל תקרי משגיא אלא משגה, מטעה אותם כדי לאבדם. וכן אמרו במסכת ע"ז פרק רבי ישמעאל, אמר ליה רבה בר יצחק לרב יהודה הא איכא עבודה זרה באתרין דכי מצטריך עלמא למטרא מתחזי להו בחלמא, קטולו גברא וייתי מטרא, אמר ליה השתא איכו שכבי לא אמרי לכו דא מלתא, כלומר אלו הייתי מת הייתם מפסידים באור דבר זה, הכי אמר רב מאי דכתיב אשר חלק ה' אלהיך וגו', מלמד שהחליקן בדברים כדי לטרדן מן העולם, והיינו דריש לקיש דאמר ריש לקיש (משלי ג׳:ל״ד) אם ללצים הוא יליץ, בא ליטהר מסייעין אותו בא ליטמא פותחין לו.

Selon le Midrash : « halak », de l’expression « halaqot » (flatteries) : cela enseigne qu’Il les a flattés par des paroles afin de les chasser du monde. Car nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué (Job 12,23) : « Il fait grandir les nations (masgui la-goyim) et les fait périr » : ne lis pas « masgui » mais « mashgeh » : Il les induit en erreur pour les faire périr. Et de même ils ont dit dans le traité Avoda Zara, chapitre Rabbi Yishma’el : Rabba bar Yits’haq dit à Rav Yehouda : Il y a chez nous une idole qui, lorsque les gens ont besoin de pluie, leur apparaît en rêve en disant : tuez un homme, et la pluie viendra. Il lui dit : Maintenant, si j’étais mort, je ne vous aurais pas dit cette chose — c’est-à-dire : si j’étais mort, vous auriez perdu l’explication de cette question. Ainsi a dit Rav : que signifie ce qui est écrit « que l’Éternel ton Dieu a répartis, etc. » ? Cela enseigne qu’Il les a flattés par des paroles afin de les chasser du monde. Et c’est ce qu’a dit Resh Laqish (Proverbes 3,34) : « S’il s’agit de railleurs, Il se moque d’eux » : celui qui vient se purifier, on l’aide ; celui qui vient se souiller, on lui ouvre.

ויש לך להתבונן שלא אמר פותחין כמו שאמר אצל הטובה מסייעין אלא פותחין לו, כלומר אם רצונו להטמא ולהאמין באמונה רעה ימצא הפתחים פתוחים.

Tu dois considérer qu’il n’a pas dit « on ouvre » comme il a dit à propos du bien « on aide », mais « on lui ouvre » : c’est-à-dire que, s’il veut se souiller et croire en une mauvaise croyance, il trouvera les portes ouvertes.

ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלהיך. ע"ד הפשט, תמונת כל דבר אשר צוך ה' אלהיך שלא לעשותו, או יזהיר על מעשה הכרובים, שהם דבר הנפסל, שלא יעשה אותם בארץ כי אם במקדש, וזהו אשר צוך ה' לעשותם במקדש.

« Et vous vous ferez une idole, image de tout ce que l’Éternel ton Dieu t’a ordonné. » Selon le sens simple : l’image de toute chose que l’Éternel ton Dieu t’a ordonné de ne pas faire ; ou bien il avertit à propos de la fabrication des chérubins, qui sont une chose qu’on taille, qu’on ne les fasse pas dans le pays mais seulement dans le Sanctuaire, et c’est « ce que l’Éternel t’a ordonné » de faire dans le Sanctuaire.

וע"ד הקבלה אשר צוך ה' אלהיך, הוא כבוד ה' האש האוכלת בראש ההר, שחטא בו משה והמרהו בענין הצור, ועל כן הזכיר בכאן וה' התאנף בי לבלתי עברי, ממאמר הכתוב השמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלהיכם, כאש האוכלת בראש ההר, ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה' אלהיך, ויבא הכתוב כפשוטו ומשמעו כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, מדת הדין הוא, וכבר ראית זה בסיני כאש אוכלת בראש ההר, ואם תעשו כן הרי הוא אל קנא מקנא בעובדי אלילים.

Selon la Kabbale : « ce que l’Éternel ton Dieu t’a ordonné » désigne la Gloire de l’Éternel, le feu dévorant au sommet de la montagne, envers laquelle Moché a péché et qu’il a irritée dans l’affaire du rocher. C’est pourquoi il a mentionné ici : « Et l’Éternel s’est irrité contre moi, afin que je ne passe pas », à la suite de la parole du verset : « Gardez-vous de peur que vous n’oubliiez l’alliance de l’Éternel votre Dieu », comme le feu dévorant au sommet de la montagne, « et que vous ne vous fassiez une idole, image de tout ce que l’Éternel ton Dieu t’a ordonné ». Et le verset vient selon son sens simple : « Car l’Éternel ton Dieu est un feu dévorant », c’est l’attribut de rigueur ; tu l’as déjà vu au Sinaï comme un feu dévorant au sommet de la montagne ; et si vous faites ainsi, voici qu’Il est un Dieu jaloux, jaloux envers ceux qui servent des idoles.

ומה שהוסיף מלת הוא, בעבור כי הוא שמו של הקב"ה, כענין שכתוב (במדבר יח) ועבד הלוי הוא, וכתיב (תהלים ק) הוא עשנו ולו אנחנו, ואב לכלן (ישעיה מב) אני ה' הוא שמי, ועל כן הוצרך להוסיף הוא כלומר שמו לא עצמו, שהרי בעצמו אמר הכתוב (שמות לג) כי לא יראני האדם וחי, כי שם הדבר אינו עצמו ממש, והדבר כפשוטו כי רוצה לומר אש אוכלה, כאש אוכלה, כי אצל עובדי אלילים קנאתו תשרוף אותם כאש. ועובדי האש המביאים ראיה מן הכתוב הזה שהבורא אש, הנה אליהו מכחישן שאמר (מלכים א יט) לא באש ה'. גם בכאן תשובתם בצדן שהוסיף ואמר אל קנא, יבאר כי מה שאמר אש אוכלה אינו אלא למשל, והמשל אינו אלא לענין הקנאה.

Quant au mot « hou » (Il) qu’il a ajouté, c’est parce que c’est le nom du Saint, béni soit-Il, comme il est écrit (Nombres 18) : « et le Lévite lui-même (hou) servira », et (Psaumes 100) : « Il (hou) nous a faits, et à Lui nous sommes » ; et le verset fondamental à ce sujet est (Isaïe 42) : « Je suis l’Éternel, c’est (hou) mon nom ». C’est pourquoi il a fallu ajouter « hou », c’est-à-dire : son nom, non son essence, puisque, concernant son essence, l’Écriture dit (Exode 33) : « Car l’homme ne Me verra pas et vivra », car le nom de la chose n’est pas l’essence même. Et la chose est selon son sens simple : il veut dire « feu dévorant », comme un feu dévorant, car chez ceux qui servent des idoles, sa jalousie les brûlera comme un feu. Quant aux adorateurs du feu, qui apportent de ce verset la preuve que le Créateur est un feu, Éliyahou les contredit en disant (1 Rois 19) : « Non dans le feu, l’Éternel ». Ici encore, la réfutation de leur thèse se trouve dans le même passage, puisqu’il a ajouté « Dieu jaloux » : cela explique que ce qu’il a dit « feu dévorant » n’est qu’une image, et l’image ne vise que l’affaire de la jalousie.

כי תוליד בנים ובני בנים. נסמכה פרשה זו לענין עבודה זרה שעתידין ישראל שיעבדו עבודה זרה בארץ ושיגלו ממנה בעון זה, ולכך אמר כי תוליד ולא אמר אם תוליד לפי שהוא משמש לשעה שהוא מוכיחן עכשיו והוא מתנבא במה שאירע להם לדורות.

« Quand tu auras engendré des fils et des petits-fils. » Ce passage est juxtaposé à l’affaire de l’idolâtrie, car Israël est destiné à servir l’idolâtrie dans le pays et à en être exilé pour cette faute ; c’est pourquoi il a dit « ki » (quand) et non « im » (si), car, tout en remplissant sa fonction présente de réprimande, il prophétise ce qui leur arrivera au cours des générations.

ונושנתם בארץ. דרשו רז"ל, רמז להם שיגלו לסוף תתנ"ב שנה כמנין ונושתנם, שהרי כתיב (שם ו) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים ויבן הבית לה', ועמד הבית ת"י שנה, טול מהם ארבעים שנה שבמדבר נשארו תת"ן, והקדים שתי שנים להגלותן כדי שלא יתקיים בהם כי אבד תאבדון, וזהו שכתוב (דניאל ט׳:י״ד) וישקד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלהינו, צדקה עשה לנו שמהר הפורענות לבוא שתי שנים קודם זמנה.

« Et vous vous serez installés (venoshantem) dans le pays. » Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : il leur a fait allusion qu’ils seraient exilés à la fin de 852 ans, selon la valeur numérique de « venoshantem », puisqu’il est écrit (ibid. 6) : « Il arriva, en la quatre cent quatre-vingtième année après la sortie des enfants d’Israël du pays d’Égypte, qu’il bâtit la maison à l’Éternel », et la Maison est restée debout 410 ans ; ôte-en les quarante ans du désert, il reste 850. Et il a avancé de deux ans leur exil afin que ne s’accomplisse pas sur eux « vous périrez certainement » ; et c’est ce qui est écrit (Daniel 9,14) : « Et l’Éternel veilla sur le malheur et l’amena sur nous, car l’Éternel notre Dieu est juste » : Il a agi envers nous avec bienveillance en hâtant l’arrivée du châtiment de deux ans avant son temps.

העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. כוון הכתוב הזה בעדות השמים והארץ על המלאכים ועל בני אדם. או הכוונה על המטר, ולומר אם יקיימו התורה ימטירו ואם לאו לא ימטירו, וכענין שכתוב (ויקרא כ״ו:י״ט) ונתתי את שמיכם כברזל ואת ארצכם כנחשה.

« J’atteste contre vous aujourd’hui le ciel et la terre. » Le verset vise, par le témoignage du ciel et de la terre, les anges et les hommes. Ou bien l’intention concerne la pluie, pour dire : s’ils accomplissent la Torah, il y aura de la pluie ; sinon, il n’y en aura pas, comme il est écrit (Lévitique 26,19) : « Je rendrai votre ciel comme du fer et votre terre comme du bronze ».

והחכם ר' אברהם ז"ל פירש בזה כי הזמין עדים שיראום תמיד הם ובניהם דור אחר דור, כי הם העומדים נצחיים, וכן (מיכה ו) שמעו הרים את ריב ה', וכן (יהושע כד) הנה האבן הזאת תהיה בנו לעדה.

Le sage Rabbi Avraham, de mémoire bénie, a expliqué à ce sujet qu’Il a préparé des témoins qu’eux et leurs fils verront toujours, de génération en génération, car ce sont eux qui subsistent à jamais ; et de même (Michée 6) : « Écoutez, montagnes, le procès de l’Éternel », et (Josué 24) : « Voici, cette pierre sera un témoin contre nous ».

ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם. לא שיתנבא שעתידין ישראל שיעבדו ע"ז בהיותם בגלות בארץ אויביהם ח"ו, אלא יאמר מאחר שאתם גולין ואתם עובדים לעובדי אלילים כאלו אתם עובדים אלהים אחרים.

« Et vous servirez là des dieux, ouvrage de mains d’homme. » Non qu’il prophétise qu’Israël servira l’idolâtrie lorsqu’il sera en exil dans le pays de ses ennemis, à Dieu ne plaise, mais il dit : puisque vous êtes exilés et que vous servez ceux qui servent des idoles, c’est comme si vous serviez d’autres dieux.

אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון. הזכיר בכתוב הזה ארבעה חושין והחמישי שהוא חוש המשוש לא הוצרך להזכירו כי הוא בכלל לא יאכלון שהוא חוש הטעם, ודי שיזכיר אחד מן החושים הגופניים שהם שנים, כי השלשה הם רוחניים, והם חוש הראות וחוש השמע וחוש הריח, ולכך מצאנום בהקב"ה (בראשית ו) וירא ה', (במדבר יא) וישמע ה', (בראשית ח) וירח ה'. וכן תמצא בדוד שהוצרך לומר (תהילים קט״ו:ז׳) ידיהם ולא ימישון, מפני שלא הזכיר לא יאכלון, כי די באחד מן הגופניים.

« Qui ne voient pas, n’entendent pas, ne mangent pas et ne sentent pas. » Il a mentionné dans ce verset quatre sens, et le cinquième, qui est le sens du toucher, il n’a pas eu besoin de le mentionner, car il est inclus dans « ne mangent pas », qui est le sens du goût ; il suffit de mentionner l’un des sens corporels, qui sont deux, car les trois autres sont spirituels : le sens de la vue, le sens de l’ouïe et le sens de l’odorat. C’est pourquoi nous les trouvons à propos du Saint, béni soit-Il : (Genèse 6) « Et l’Éternel vit », (Nombres 11) « Et l’Éternel entendit », (Genèse 8) « Et l’Éternel sentit ». De même tu trouves chez David qu’il a eu besoin de dire (Psaumes 115,7) : « Leurs mains, et elles ne touchent pas », parce qu’il n’a pas mentionné « ne mangent pas », car il suffit d’un des sens corporels.

מכאן יש ללמוד מעלת החמשה חושים שבאדם שהם עיקר פעולותיו במעשה המצות, וכן במעשה העבירות, כי בהם יזכה ובהם יענש כי כפי מה שירצה להשתמש בהם, והיו חמשה כנגד חמשה חומשי תורה, וכנגד חמשה אורים שבבראשית, וכגנד חמשה שמות שיש לנפש, והנה הם שלמות הגוף שהוא היכל הנפש, והנפש מראה פעולותיה על ידה, ולכן יגנה הכתוב הע"א בחסרון החושים להורות על מעלתם, כי כיון שהיא חסרה ממעלת החושים ומשלמותם מה כחה וגבורתה להושיע, ואיך יאמרו לאלהיהם בעת צרתם קומה והושיענו, כי מנפלאות חכמת היצירה באדם היו חמשה חושים הללו באדם נטועים בחמשה אברים שהם כלים ושערים לנפש השכלית.

De là on apprend l’élévation des cinq sens de l’homme, qui sont le principal de ses actions dans l’accomplissement des commandements, et aussi dans le fait des fautes, car par eux il mérite et par eux il est puni, selon l’usage qu’il choisit d’en faire. Ils sont cinq, correspondant aux cinq livres de la Torah, aux cinq lumières dans Béréchit, et aux cinq noms qu’a l’âme ; voici qu’ils sont la perfection du corps, qui est le palais de l’âme, et l’âme montre ses actions par leur intermédiaire. C’est pourquoi l’Écriture déprécie l’idole en soulignant son absence de sens, pour indiquer leur élévation : puisqu’elle est privée de l’élévation des sens et de leur perfection, quelle force et quelle puissance a-t-elle pour sauver ? Et comment diront-ils à leur dieu, au temps de leur détresse : « Lève-toi et sauve-nous » ? Car c’est parmi les merveilles de la sagesse de la création de l’homme que ces cinq sens soient plantés chez l’homme dans cinq organes, qui sont des instruments et des portes pour l’âme intellectuelle.

ואמרו חכמי המחקר כי נתייסדו באדם בחכמה ובהשגחה עליונה ובסדור נפלא, כי חוש המשוש מתפשט בכל הגוף, וחוש הריח מתפשט חוץ לגוף, וחוש השמע מתפשט יותר מן הריח כפי מה שיצטרך לו האדם יותר, וחוש הראות מתפשט יותר מן השמע כי האדם יצטרך לו יותר, והנה זה ענין גדול לכל מסתכל בו, יורה על שלמות האדם בחמשה חושים כי מעשה אלהים המה.

Les sages de la recherche ont dit qu’ils ont été fondés dans l’homme avec sagesse, providence suprême et un ordre merveilleux : car le sens du toucher s’étend dans tout le corps, le sens de l’odorat s’étend hors du corps, le sens de l’ouïe s’étend plus que l’odorat selon que l’homme en a davantage besoin, et le sens de la vue s’étend plus que l’ouïe, car l’homme en a davantage besoin. Voici que c’est une grande chose pour quiconque l’observe, qui indique la perfection de l’homme dans les cinq sens, car ils sont l’œuvre de Dieu.

ומצאת. היה ראוי לומר ומצאתם בלשון רבים. אבל אלו אמר כן היה נראה כי הרבים הדורשים להקב"ה מתוך גלותם יהיה נדרש להם ולא כן ביחיד, לפי שזכות הרבים גדול, כמו שאמרו אין הקב"ה מואס תפלתן של רבים, שנאמר (איוב ל״ו:ה׳) הן אל כביר ולא ימאס, על כן אמר ומצאת ללמדך כי גם ליחיד ידרש כשידרשנו בכל לבבו ובכל נפשו, ולא יהיה ענינו נגזר אחר הרבים להיותו נמנה בכללן.

« Et tu trouveras (u-matsa’ta). » Il aurait dû dire « u-metsatem » au pluriel. Mais s’il avait dit ainsi, il aurait semblé que seule la communauté qui recherche le Saint, béni soit-Il, dans son exil serait exaucée, et non l’individu, car le mérite de la multitude est grand, comme ils ont dit : le Saint, béni soit-Il, ne rejette pas la prière de la multitude, comme il est dit (Job 36,5) : « Voici que Dieu est puissant et ne rejette pas ». C’est pourquoi il a dit « et tu trouveras », pour t’enseigner que même l’individu sera exaucé quand il Le cherchera de tout son cœur et de toute son âme, son sort ne sera pas déterminé par celui de la communauté au seul motif qu’il en fait partie.

כי שאל נא לימים ראשונים. יאמר אין ראוי שיהיה הקב"ה מתיר לכם עון ע"ז כי אם שיעניש אתכם עליה, מפני שאין אומה ולשון חייבין להקב"ה כמו שאתם חייבין לו, ואם תשאל על ימים ראשונים תמצא שלא קירב הקב"ה שום אומה זולתכם, השמע עם קול אלהים וגו'.

« Car interroge donc les jours anciens. » Il dit : il n’est pas convenable que le Saint, béni soit-Il, vous pardonne la faute d’idolâtrie, mais bien qu’Il vous en punisse, car aucune nation ni langue n’est autant redevable au Saint, béni soit-Il, que vous l’êtes envers Lui ; et si tu interroges les jours anciens, tu trouveras que le Saint, béni soit-Il, n’a rapproché aucune nation en dehors de vous : « Un peuple a-t-il entendu la voix de Dieu, etc. »

ומדרך השכל כל נברא חייב לעבוד בוראו ולשבח אותו אבל לא כישראל, הוא שאמרו רז"ל (תהילים קי״ז:א׳) הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים, וכ"ש אנו שגבר עלינו חסדו. וכן מצינו שעובדי כוכבים אינם ראוים להזכיר ה' המיוחד ולא לברך אותו כי אם ישראל, והוא שכתוב (שם קמה) תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו, ואנחנו שיש לנו ידיעה בשמו המיוחד, נברך יה, כלומר ה' הנסתר והמיוחד, ומה שלא הזכירו שלם, הכוונה בו שאנחנו נברך אותו בעוה"ז ובעוה"ב שנבראו ביו"ד ה"א ועל כן אמר מעתה ועד עולם.

Selon la voie de la raison, toute créature est tenue de servir son Créateur et de Le louer, mais non comme Israël ; c’est ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont dit (Psaumes 117,1) : « Louez l’Éternel, toutes nations, célébrez-Le, tous les peuples » — et à plus forte raison nous, sur qui Sa bonté s’est renforcée. De même nous trouvons que les adorateurs d’étoiles ne sont pas aptes à mentionner le Nom unique ni à le bénir, sauf Israël, et c’est ce qui est écrit (Psaumes 145,21) : « Ma bouche dira la louange de l’Éternel, et toute chair bénira son saint nom ». Et nous, qui avons la connaissance de Son Nom unique, « nous bénirons Yah », c’est-à-dire l’Éternel caché et unique ; et s’il ne l’a pas mentionné en entier, l’intention en est que nous Le bénirons dans ce monde et dans le monde à venir, qui ont été créés avec yod et hé ; c’est pourquoi il a dit : « dès maintenant et pour toujours ».

למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ. נעל דלת השאלה, שאין לך רשות לשאול מימים ראשונים אשר היו לפניך כי אם מבריאת העולם ואילך לא קודם לכן, כי זה מן החקירה הנמנעת שאסור לשאול ולדבר עליו, כענין שאמרו מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. וכן דרשו במסכת חגיגה (איוב כ׳:ד׳) הזאת ידעת מני עד מני שים אדם עלי ארץ, התורה היתה מקודם שנברא העולם אבל אתה אין לך רשות לדרוש אלא מני שים אדם עלי ארץ.

« Depuis le jour où Dieu créa l’homme sur la terre. » Il a fermé la porte de la question : tu n’as pas la permission de t’enquérir des jours anciens qui furent avant toi, sinon à partir de la création du monde et non avant, car c’est une investigation interdite, sur laquelle il n’est permis ni de poser des questions ni de parler, comme ils ont dit : Qu’y a-t-il en haut, qu’y a-t-il en bas, qu’y a-t-il en avant, qu’y a-t-il en arrière ? Et de même ils ont expliqué dans le traité Haguiga (Job 20,4) : « Cela, tu le sais depuis toujours, depuis que l’homme fut placé sur la terre » : la Torah existait avant que le monde soit créé, mais toi, tu n’as pas la permission d’enquêter, sinon depuis que l’homme a été placé sur la terre.

הנשמע כמוהו דבק עם השמע עם כלומר הנשמע כמוהו שישמע עם כאשר שמעת אתה ויחי, כלומר שיחיה כי לא יגיע לשמוע עד שתפרד נפשו מעליו, או י"ל ויחי שיחיה אחר המיתה כמו שעשית אתה וזה ירמוז למה שדרשו רז"ל בדבור ראשון פרחה נשמתן שנאמר (שיר השירים ה׳:ו׳) נפשי יצאה בדברו, והוריד הקב"ה טל מן השמים והחיה אותם וכן אמרו ישראל אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו כלומר ומתנו ודאי כמו בפעם ראשון מכאן שהיה תחית המתים במעמד הר סיני וכמו כן עמד בו השמש כמו שעמד ליהושע, וכן נתבאר במדרש אלה הדברים רבה וכבר הזכרתי זה בסדר וישמע יתרו.

« A-t-on entendu quelque chose de pareil ? » est attaché à « Un peuple a-t-il entendu » : c’est-à-dire : a-t-on entendu chose pareille, qu’un peuple entende comme tu as entendu, « et ait vécu » (vaye’hi), c’est-à-dire qu’il vive, car on ne parvient pas à entendre sans que son âme se sépare de lui ; ou bien on peut dire « vaye’hi » : qu’il revive après la mort, comme tu l’as fait. Et cela fait allusion à ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : à la première parole leur âme s’envola, comme il est dit (Cantique des Cantiques 5,6) : « Mon âme s’en alla quand il parla », et le Saint, béni soit-Il, fit descendre la rosée du ciel et les ranima. De même Israël dit (Deutéronome 5,22) : « Si nous continuons à entendre la voix de l’Éternel notre Dieu, nous mourrons », c’est-à-dire : nous mourrons certainement, comme la première fois. Il en ressort que la résurrection des morts eut lieu lors de la révélation au mont Sinaï, et de même le soleil s’y arrêta comme il s’arrêta pour Yehochoua, ainsi que cela est expliqué dans le Midrash Eleh haDevarim Rabba, et je l’ai déjà mentionné dans la paracha Vayichma Yitro.

או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות. הם נסיונות, כמו שהיה משה אומר לפרעה (שמות ח) התפאר עלי. באותות. סימנים במטה, כענין (שם ד) מזה בידך. ומופתים. אלו עשרה מכות. ובמלחמה. על הים, שנאמר (שם יד) כי ה' נלחם להם, או על מכת בכורות ועל השבטים שעשה באלהי מצרים. וביד חזקה. שיצאו ביד רמה. ובזרוע נטויה. בעמוד אש וענן. ובמוראים גדולים. קריעת ים סוף לישראל וטביעת המצריים בו. במצרים לעיניך.

« Ou bien Dieu a-t-Il tenté de venir prendre pour Lui une nation du milieu d’une nation, par des épreuves (massot) » : ce sont des épreuves, comme Moché disait à Pharaon (Exode 8) : « Aie l’avantage sur moi ». « Par des signes » (be-otot) : des signes avec le bâton, comme (ibid. 4) : « Qu’y a-t-il dans ta main ? » « Et des prodiges » (mofetim) : ce sont les dix plaies. « Et par la guerre » : sur la mer, comme il est dit (ibid. 14) : « Car l’Éternel combat pour eux », ou bien à propos de la plaie des premiers-nés et des jugements qu’Il exerça sur les dieux d’Égypte. « Et par une main forte » : qu’ils sortirent à main levée. « Et par un bras étendu » : dans la colonne de feu et la nuée. « Et par de grandes terreurs » : la division de la mer des Joncs pour Israël et la noyade des Égyptiens dans celle-ci. « En Égypte, sous tes yeux. »

מה שהזכיר לעיניך, דרך הכתוב לומר כן לפעמים שידבר בלשון רבים ויחזור מיד ללשון יחיד, וכמוהו (ויקרא יט) ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה. אבל נראה לי כי אולי הזכיר לעיניך כדי שיתחיל הכתוב באל"ף ויסיים בכ"ף שהוא מספר שם אהיה, כי בזה השם נשתלח משה לישראל, מדת הדין אשר במדת רחמים, זרוע נטויה במוראים גדולים, ותכלית הוצאה זו לצורך התורה, ולכך סמך לו אתה הראת לדעת וגו' מן השמים השמיעך את קולו.

Quant à ce qu’il a mentionné « sous tes yeux », c’est la manière de l’Écriture de dire ainsi parfois : elle parle au pluriel puis revient aussitôt au singulier, comme (Lévitique 19) : « Et quand vous moissonnerez la moisson de votre pays, tu n’achèveras pas ». Mais il me semble que peut-être il a mentionné « sous tes yeux » afin que le verset commence par un aleph et se termine par un kaf, ce qui est la valeur numérique du Nom « Ehyé », car c’est par ce Nom que Moché fut envoyé à Israël : l’attribut de rigueur qui est dans l’attribut de miséricorde, « bras étendu », « de grandes terreurs » ; et cette sortie avait pour finalité le don de la Torah ; c’est pourquoi il y a joint : « Toi, tu as été amené à voir pour connaître, etc. Du ciel Il t’a fait entendre sa voix ».

ותמצא בפסוק זה כ"ב אותיות האלפ"א בית"א, וכן תמצא בעשרת הדברות כל אותיות האלפ"א בית"א, ומתחיל באל"ף אנכי ומסיים בכ"ף לרעך.

Et tu trouveras dans ce verset les vingt-deux lettres de l’alef-beit, et de même tu trouveras dans les dix paroles toutes les lettres de l’alef-beit, et il commence par aleph, « Anokhi », et finit par kaf, « le-re’ekha ».

אתה הראת לדעת. יאמר אתה הראית אותות ומופתים שמתוכם תוכל לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו, וכן בסמוך והשבות אל לבבך.

« Toi, tu as été amené à voir pour connaître. » Il dit : Tu as vu des signes et des prodiges à partir desquels tu peux savoir que l’Éternel est Dieu, qu’il n’y en a pas d’autre que Lui ; et de même, juste après : « Et tu feras revenir à ton cœur ».

ופקח עיני שכלך בזה כי לא תמצא בכל התורה כלה שיאמר בשום מקום האלהים הוא ה' אלא ה' הוא האלהים, וכן בענין אליהו (מלכים א י״ח:ל״ט) ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלהים, כי יש נסים מפורסמים ויש נסים נסתרים, ובכלל המפורסמים הנסתרים, והמשכיל יבין.

Ouvre les yeux de ton intelligence ici : nulle part dans toute la Torah tu ne trouveras « Dieu est l’Éternel » (ha-Elohim hou Hachem), mais « l’Éternel est Dieu » (Hachem hou ha-Elohim) ; et de même dans l’affaire d’Éliyahou (1 Rois 18,39) : « Ils tombèrent sur leur face et dirent : L’Éternel est Dieu ». Car il y a des miracles manifestes et des miracles cachés, et dans les manifestes sont inclus les cachés ; que l’homme avisé comprenne.

מן השמים השמיעך את קולו. באור הכתוב, מן השמים יצא קולו להשמיע לכם אבל לא שמעתם דבור עד שהיה בתוך האש, זהו ודבריו שמעת מתוך האש, שאם לא כן איך יאמר עתה כי מן השמים שמעו ואח"כ אמר כי מתוך האש שעל ההר שמעו.

« Du ciel Il t’a fait entendre Sa voix. » L’explication du verset : du ciel sortit Sa voix pour vous la faire entendre, mais vous n’avez entendu de parole que lorsqu’elle fut au milieu du feu ; c’est cela « et Ses paroles, tu les as entendues du milieu du feu » ; car sinon, comment dirait-il maintenant que c’est du ciel qu’ils entendirent, puis qu’ils entendirent du milieu du feu qui est sur la montagne ?

ותחת כי אהב את אבותיך. רוצה לומר השמיעך את קולו לאהבת האבות.

« Et parce qu’Il a aimé tes pères. » C’est-à-dire : Il t’a fait entendre Sa voix par amour pour les patriarches.

ויבחר בזרעו. יחזור ליעקב השלישי באבות, ולכך לא אמר בזרעם כי יכנסו בכלל עשו וישמעאל ויתר העמים. ולכך אמר בסדר והיה עקב (דברים י) רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר (בזרעו אחריו) [בזרעם אחריהם] בכם מפני שאמר (בזרעו) [בזרעם] הוצרך לומר בכם, להוציא עשו וישמעאל. והיה אפשר לומר ובעבור כי אהב או למען, אבל אמר ותחת כלשון (שמות כד) ותחת רגליו, והם שנים בתורה לא יותר, וירמוז למה שדרשו האבות הן הן המרכבה.

« Et Il choisit sa descendance (zar’o). » Cela renvoie à Yaaqov, le troisième des Patriarches ; c’est pourquoi il n’a pas dit « leur descendance » (zar’am), car Essav, Yishma’el et le reste des peuples y seraient inclus. C’est pourquoi il a dit dans la section Vehaya Ekev (Deutéronome 10) : « Seulement à tes pères l’Éternel s’est attaché pour les aimer, et Il a choisi leur descendance après eux, en vous » : parce qu’il a dit « leur descendance », il a dû dire « en vous », pour exclure Essav et Yishma’el. Il aurait été possible de dire « ou-ba’avour ki ahav » (et parce qu’Il a aimé) ou « lema’an », mais il a dit « ve-tachat », comme l’expression (Exode 24) « et sous Ses pieds » (ve-tachat raglav), et ils sont deux dans la Torah, pas plus ; et cela fait allusion à ce qu’ils ont expliqué : les Patriarches, ce sont eux le Char.

ויוציאך בפניו. ע"ד הפשט, בעצמו, מלשון (שמואל ב יז) ופניך הולכים בקרב.

« Et Il t’a fait sortir en Sa présence (bi-fanav). » Selon le sens simple : en personne, de l’expression (2 Samuel 17) : « et ta face marchera au milieu d’eux ».

וע"ד המדרש בפניו בכעסו, מלשון (שמות לג) פני ילכו, (שמואל א א) ופניה לא היו לה עוד, והענין בכעס שכעס על המצריים.

Selon le Midrash : « bi-fanav » : dans Sa colère, de l’expression (Exode 33) « Ma face ira » (panai yelekhou), et (1 Samuel 1) « et son visage ne fut plus le même » ; il s’agit de la colère qu’Il éprouva contre les Égyptiens.

וע"ד הקבלה ויוציאך בפניו זה מלאך הפנים, שנאמר (ישעיה סג) ומלאך פניו הושיעם, בכחו הגדול שבקרבו, והבן זה. ועוד יכלול הכתוב זכות האבות שבזכותם יצאו ממצרים, בפניו זה יעקב שכן כתיב (תהלים כד) מבקשי פניך יעקב סלה, בכחו זה יצחק, הגדול זה אברהם. והתחיל מיעקב למעלתו כי הוא החוט המשולש בזכות האבות, וכן הקו האמצעי עיקר, וכן במקום אחר יתחיל מיעקב בפסוק (ויקרא כו) וזכרתי את בריתי יעקוב.

Selon la Kabbale : « ve-yotsi’akha bi-fanav » : c’est l’ange de la Face, comme il est dit (Isaïe 63) : « et l’ange de Sa face les sauva » ; « par Sa grande force qui est en son sein » ; comprends cela. Le verset inclut encore le mérite des Patriarches, par le mérite desquels ils sortirent d’Égypte : « bi-fanav », c’est Yaaqov, car il est écrit (Psaumes 24) : « ceux qui cherchent Ta face, Yaaqov, séla » ; « par Sa force » : c’est Yits’haq ; « la grande » : c’est Avraham. Il a commencé par Yaaqov en raison de son élévation, car il est le fil triple dans le mérite des Patriarches, et la ligne médiane est l’essentiel ; et ailleurs il commence aussi par Yaaqov, dans le verset (Lévitique 26) : « Je me souviendrai de mon alliance avec Yaaqov ».

והשבות אל לבבך. זה מצות עשה מן התורה בידיעת השם יתברך, שנצטוינו לדעת אותו ולחקור על אחדותו ושלא נסמוך על הקבלה בלבד. והידיעה הזו היא מתוך פעולותיו ומעשיו הנוראים ונבראיו העליונים והשפלים.

« Et tu feras revenir à ton cœur. » C’est un commandement positif de la Torah concernant la connaissance du Nom, qu’Il soit béni : nous avons reçu l’ordre de Le connaître et de rechercher Son unicité, et de ne pas nous appuyer sur la seule tradition. Cette connaissance se fait à partir de Ses actions et de Ses œuvres redoutables, et de Ses créatures d’en haut et d’en bas.

והנה ידיעה זו היא האפשרית אבל הידיעה מצד מהותו ועצמותו נמנעת וא"א לעמוד עליה, ועליה נאמר (משלי כ״ה:ב׳) כבוד אלהים הסתר דבר. ומפני שאין ענין האלהות שישיגנו האדם בשכלו בתחלת מחשבתו, לכך הזכיר בו לשון והשבות אל לבבך כאדם שמתבונן בדבר ויצטרך לחזור ולהתבונן, כענין שמצינו באליהו (מלכים א י״ט:י״א-י״ב) לא ברוח ה' ואחר הרוח רעש לא ברעש ה', ואחר הרעש אש לא באש ה' ואחר האש קול דממה דקה, ענין הכתוב כי כשיחשוב עליו האדם מהו אם הוא רוח או רעש או אש, יחזור ויסתור בנין מחשבתו בכל מה שיחשוב עליו, ואחר המחשבות כלם לא ימצא כי אם העלמה ובלימה, וזהו ואחר האש קול דממה דקה, כענין שנזכר בספר יצירה בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר.

Cette connaissance est la connaissance possible, mais connaître Sa nature et Son essence est impossible, et l’on ne peut y accéder ; et à son sujet il est dit (Proverbes 25,2) : « La gloire de Dieu est de cacher une chose ». Et parce que l’affaire de la divinité n’est pas de celles que l’homme saisit par son intelligence dès la première pensée, c’est pourquoi il a employé à son sujet l’expression « et tu feras revenir à ton cœur », comme un homme qui contemple une chose et doit revenir et contempler à nouveau, de même que nous trouvons chez Éliyahou (1 Rois 19,11-12) : « Pas dans le vent, l’Éternel ; et après le vent, un tremblement de terre, pas dans le tremblement de terre, l’Éternel ; et après le tremblement de terre, un feu, pas dans le feu, l’Éternel ; et après le feu, une voix de fin silence ». Le sens du verset est que, lorsque l’homme pense à Lui, à ce qu’Il est, si c’est un vent, un tremblement ou un feu, il revient et détruit l’édifice de sa pensée en tout ce qu’il pense de Lui, et après toutes les pensées il ne trouve que dissimulation et retenue ; et c’est « et après le feu, une voix de fin silence », comme il est mentionné dans le Sefer Yetsira : « Retiens ta bouche de parler et ton cœur de méditer ».

ואמר לבבך ולא אמר לבך, כי שתי יצרים יש באדם, יצר טוב ויצר רע, ובא ללמד שאם יטענו יצרו לנטות מדרך האמונה ח"ו ולהאמין שתי רשויות, אז ישיב אל לבו כי הוא אחד בשמים ובארץ, ולכך סיים אין עוד.

Il a dit « levavekha » et non « libbekha », car il y a chez l’homme deux penchants, le bon penchant et le mauvais penchant, et il vient enseigner que si son penchant le presse de dévier de la voie de la foi, à Dieu ne plaise, et de croire à deux puissances, alors il fera revenir à son cœur que Lui est unique au ciel et sur la terre ; c’est pourquoi il a terminé par « il n’y en a pas d’autre ».

וענין השבת הלב הוא הדבר שצריך עיון גדול ודעה יתרה, ממה שאמר הנביא ע"ה (ישעיהו מ״ד:י״ט) ולא ישיב אל לבו לא דעת ולא תבונה לאמר, והענין הזה הוא שיחשב בלבו כי ה' הוא האלהים מנהיג העולם, בשמים אלו הגלגלים, ממעל אלו המלאכים, ועל הארץ העולם השפל, מתחת אלו מעמקי תהומות, וכל זה נכלל בלשון הכתוב שאמר שלמה ע"ה (משלי כ״ה:ג׳) שמים לרום וארץ לעומק, ואמר אין עוד, בכל העולמות כלן.

Le sens du retour au cœur est une chose qui demande une grande réflexion et une connaissance supérieure, d’après ce qu’a dit le prophète, que la paix soit sur lui (Isaïe 44,19) : « Et il ne ramène pas à son cœur, ni connaissance ni intelligence, pour dire » ; et l’affaire est qu’il pense dans son cœur que l’Éternel est Dieu, qui conduit le monde : « dans les cieux » : ce sont les sphères ; « en haut » : ce sont les anges ; « et sur la terre » : le monde inférieur ; « en bas » : ce sont les profondeurs des abîmes. Tout cela est inclus dans l’expression du verset que Chelomo, que la paix soit sur lui, a dite (Proverbes 25,3) : « Le ciel pour la hauteur et la terre pour la profondeur » ; et il a dit « il n’y en a pas d’autre », dans tous les mondes.

אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן. יגיד לך הכתוב כי משה כשהבדיל ערי מקלט האלה בארץ בני גד ובני ראובן אמר לישראל דברי הברית שיזכיר בסמוך, ואע"פ שידע משה שלא יהיו ערים אלו קולטות עד שיבדלו שלש בארץ כנען מכל מקום רצה להשתדל אפילו בחצי מצוה כדי להוסיף אותה על שאר מצותיו וצדקותיו אשר עשה. ומכאן נלמוד התעוררות גדול בקיום המצות, וכאן נוכל להתבונן במעלות המצות ובכחם ובשכרם העצום כאשר יעשה אותן האדם על השלמות, ואפשר שנאמר כי לזה רמזו רז"ל במדרש שאמרו (שמות ל״ד:א׳) פסל לך, הפסולת שלך, משם נתעשר משה. באו לומר כי מן המצות שהן קלות בעיני האדם משם נתעשר משה, כלומר שעלה להשגה גדולה כי הוא העושר האמתי ואין צריך לומר באותן המצות שהן עיקר התורה ויסוד האמונה.

« Alors Moché sépara trois villes au-delà du Jourdain. » L’Écriture te dit que, lorsque Moché sépara ces villes de refuge dans le pays des fils de Gad et des fils de Reouven, il dit à Israël les paroles de l’alliance qu’il mentionne juste après ; et bien que Moché ait su que ces villes ne serviraient de refuge qu’une fois trois séparées dans le pays de Canaan, il voulut néanmoins s’appliquer à accomplir ne serait-ce que la moitié d’un commandement, afin de l’ajouter à ses autres commandements et actes de justice qu’il avait accomplis. De là nous apprenons un grand éveil à l’accomplissement des commandements, et ici nous pouvons contempler les degrés des commandements, leur force et leur immense récompense quand l’homme les accomplit dans leur perfection. Il est possible de dire que c’est à cela que nos Sages, de mémoire bénie, ont fait allusion dans le Midrash quand ils ont dit (Exode 34,1) : « Taille-toi (pesol lekha) » : le rebut (pesolet) est à toi, c’est de là que Moché s’est enrichi. Ils ont voulu dire que c’est des commandements qui sont légers aux yeux de l’homme que Moché s’est enrichi, c’est-à-dire qu’il est monté à une grande perception, car c’est la véritable richesse ; et il va sans dire pour ces commandements qui sont l’essentiel de la Torah et le fondement de la foi.

מזרחה שמש. דרשו רז"ל כל מי שהורג נפש גולה למזרחה של שמש, שכן אדם הראשון גרם מיתה לכל תולדותיו מה כתיב ביה (בראשית ג) וישכן מקדם לגן עדן וגו', וכן קין שהרג להבל גלה למזרחה של שמש שנאמר (שם ד) וישב בארץ נוד קדמת עדן.

« Vers le levant du soleil. » Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : quiconque tue une personne est exilé vers l’est du soleil, car Adam, le premier homme, causa la mort à toute sa descendance ; qu’est-il écrit à son sujet (Genèse 3) : « Il fit habiter à l’orient du jardin d’Éden, etc. » ; et de même Caïn, qui tua Hével, fut exilé à l’est du soleil, comme il est dit (ibid. 4) : « Et il demeura au pays de Nod, à l’orient d’Éden ».

את בצר במדבר. וכתיב בתריה וזאת התורה, ודרשו רז"ל במסכת מכות פרק ואלו הן הגולין מכאן שדברי תורה הן מקלט ואפילו ממלאך המות, כי הא דרב חסדא הוה יתיב וגריס בבי רב ולא הוה יכיל מלאך המות למקרב גביה דלא הוה שתיק פומיה מגרסיה, סליק אארזא דבי רב, פקע ארזא ושתיק ויכיל ליה. ושם עוד אמר ריש לקיש שלש טעיות עתיד שרה של רומי לטעות, דכתיב (ישעיהו ס״ג:א׳) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, טעה שאינה קולטת אלא בצר במדבר והוא גולה לבצרה, טעה שאינה קולטת אלא שוגג והוא מזיד, טעה שאינה קולטת אלא אדם והוא מלאך.

« Betser dans le désert. » Et il est écrit après : « Et voici la Torah ». Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué dans le traité Makkot, chapitre « Ve-élou ha-golin » : de là, les paroles de Torah sont un refuge, même contre l’ange de la mort, comme dans le cas de Rav Hisda, qui était assis et étudiait à la maison d’étude, et l’ange de la mort ne pouvait s’approcher de lui car sa bouche ne cessait pas de réciter ; l’ange monta sur le cèdre de la maison d’étude ; le cèdre craqua, Rav ‘Hisda se tut, et l’ange put le saisir. Et là aussi Resh Laqish dit : le prince de Rome est destiné à se tromper trois fois, car il est écrit (Isaïe 63,1) : « Qui est celui-ci qui vient d’Édom, aux vêtements rougis, de Botsra ? » : il s’est trompé : seule Betser dans le désert sert de refuge, alors qu’il s’exile à Botsra ; il s’est trompé : elle ne protège que l’auteur d’un homicide involontaire, alors qu’il a agi délibérément ; il s’est trompé : elle ne sert de refuge qu’à un homme, alors qu’il est un ange.

בארץ המישור לראובני. בחלקו של ראובן. מה טעם, לפי שראובן פתח בהצלת נפשות תחלה, שנאמר (בראשית ל״ז:כ״א) וישמע ראובן ויצילהו מידם, וכתיב (שם) ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם, לכך מפרישין ערי מקלט בחלקו של ראובן. וזה שכתוב (משלי כ״ח:י״ז) אדם עשוק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו, עד בור, עד תחומו של ראובן שכתוב בו (בראשית ל״ז:כ״ט) וישב ראובן אל הבור.

« Dans le pays de la plaine, pour les Reouvénites. » Dans la part de Reouven. Pourquoi ? Parce que Reouven fut le premier à commencer à sauver des vies, comme il est dit (Genèse 37,21) : « Et Reouven entendit et le sauva de leurs mains », et il est écrit (ibid.) : « Et Reouven leur dit : Ne versez pas de sang » ; c’est pourquoi on sépare les villes de refuge dans la part de Reouven. Et c’est ce qui est écrit (Proverbes 28,17) : « Un homme accablé par le sang d’une âme fuira jusqu’à la fosse ; qu’on ne le soutienne pas » : « jusqu’à la fosse », jusqu’à la frontière de Reouven, de qui il est écrit (Genèse 37,29) : « Et Reouven retourna à la fosse ».

וזאת התורה אשר שם משה. הם הדברות שיזכיר בסמוך אחר פרשה זו.

« Et voici la Torah que Moché plaça. » Ce sont les dix paroles qu’il mentionne juste après ce passage.

ובמדרש וזאת התורה, מוסף על ערי מקלט, מה ערי מקלט מצילות מן המיתה אף התורה כן, ולא עוד אלא שהיא מצלת יותר מערי מקלט, שערי מקלט אינן קולטות אלא שוגגין, והתורה בין שוגגין בין מזידין. אמרו ישראל למשה אם בטלו ערי מקלט להיכן אנו בורחין, אמר להן להתורה, שנאמר וזאת התורה, הדא היא דכתיב (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה.

Dans le Midrash : « Et voici la Torah » : cela s’ajoute aux villes de refuge ; de même que les villes de refuge sauvent de la mort, ainsi la Torah ; et ce n’est pas tout, elle sauve davantage que les villes de refuge, car les villes de refuge ne protègent que les auteurs d’homicides involontaires, tandis que la Torah protège ceux qui ont agi involontairement comme ceux qui ont agi délibérément. Israël dit à Moché : si les villes de refuge sont supprimées, où fuirons-nous ? Il leur dit : vers la Torah, comme il est dit « Et voici la Torah ». C’est ce qui est écrit (Proverbes 3,18) : « C’est un arbre de vie pour ceux qui s’y attachent ».

ויקרא משה אל כל ישראל. הם הבנים שקראן משה עכשיו להשמיעם עשרת הדברות שקבלו האבות ושמעו אותם מפי הגבורה. ואמר להן לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת, כלומר לא את אבותינו בלבד שקבלו ושמעו.

« Moché appela tout Israël. » Ce sont les fils que Moché a appelés maintenant pour leur faire entendre les dix paroles que les pères avaient reçues et entendues de la bouche de la Toute-Puissance. Il leur dit : « Ce n’est pas avec nos pères que l’Éternel a conclu cette alliance », c’est-à-dire pas avec nos seuls pères, qui reçurent et entendirent.

כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו. עמנו כרת הברית הזאת, ועוד שיש מהם שהם חיים, ועל זה אמר פנים בפנים דבר ה' עמכם, עם החיים שנשארו ממתן תורה ידבר, ולהם אמר אנכי עומד בין ה' וביניכם.

« Mais avec nous, nous qui sommes ici aujourd’hui, nous tous. » Avec nous Il a conclu cette alliance ; et en outre, il y en a parmi eux qui sont vivants, et à ce sujet il a dit « face à face l’Éternel vous a parlé » : c’est avec les vivants restés depuis le don de la Torah qu’il parle, et c’est à eux qu’il a dit « je me tenais entre l’Éternel et vous ».

פנים בפנים דבר ה' עמכם. ע"ד הפשט בלא אמצעי, וכענין שכתוב (שמות ל״ג:י״א) כאשר ידבר איש אל רעהו, שאין אמצעי ביניהם.

« Face à face l’Éternel vous a parlé. » Selon le sens simple : sans intermédiaire, comme il est écrit (Exode 33,11) : « comme un homme parle à son prochain », c’est-à-dire sans intermédiaire entre eux.

וע"ד המדרש פנים בפנים, בדמיונות הרבה נדמה הקב"ה לישראל, לזה נראה עומד ולזה יושב, לזה בחור ולזה זקן שנאמר (הושע י״ב:י״א) וביד הנביאים אדמה, על ים סוף כבחור ערוך מלחמה שנאמר (שמות ט״ו:ג׳) ה' איש מלחמה, על הר סיני כזקן יושב בישיבה, שאין תורה אלא מפי זקן שנאמר (תהלים קיט) מזקנים אתבונן.

Selon le Midrash : « face à face » : le Saint, béni soit-Il, se montra à Israël sous de nombreuses ressemblances : à l’un Il apparut debout, à l’autre assis, à l’un jeune, à l’autre vieux, comme il est dit (Osée 12,11) : « et par la main des prophètes Je Me suis fait semblable » ; sur la mer des Joncs, comme un jeune homme équipé pour la guerre, comme il est dit (Exode 15,3) : « L’Éternel est un homme de guerre » ; sur le mont Sinaï, comme un vieillard assis à l’académie, car il n’y a de Torah que de la bouche d’un ancien, comme il est dit (Psaumes 119,100) : « Auprès des anciens, j’acquiers l’intelligence ».

וע"ד הקבלה פנים בפנים כבר בארתי בסדר כי תשא.

Selon la Kabbale : « face à face », je l’ai déjà expliqué dans la section Ki Tissa.

אנכי עומד בין ה' וביניכם. פירש החכם ר' אברהם ז"ל אחר מעמד הר סיני. והנכון מה שכתב הרמב"ן ז"ל שהוא מדבר בשעת מתן תורה, כי משה היה מדבר ומתרגם לישראל מה שהאלהים יעננו בקול, ולפי שכל ישראל שמעו שתי דברות ראשונות והבינו אותם מפי הגבורה, ושאר הדברות שמעום מפי הגבורה אבל לא הבינו אותם מפיו, ולכך הוצרך משה לתרגם ולפרש לישראל כדי שיבינו, וזהו שאמר אנכי עומד בין ה' וביניכם להגיד לכם את דבר ה', כלומר מה שלא הייתם מבינים מפי הקב"ה, כי יראתם מפני האש ולא עליתם בהר, כמוני, שנאמר (שמות כ׳:י״ח) ומשה נגש אל הערפל.

« Je me tenais entre l’Éternel et vous. » Le sage Rabbi Avraham, de mémoire bénie, a expliqué : après la scène du mont Sinaï. Mais l’explication juste est celle de Ramban, de mémoire bénie : il parle du moment du don de la Torah, car Moché parlait et traduisait à Israël ce que Dieu lui répondait à haute voix. Et parce que tout Israël entendit les deux premières paroles et les comprit de la bouche de la Toute-Puissance, tandis qu’ils entendirent les autres paroles de la bouche de la Toute-Puissance mais ne les comprirent pas de Sa bouche, Moché eut besoin de traduire et d’expliquer à Israël afin qu’ils comprennent ; et c’est ce qu’il a dit : « Je me tenais entre l’Éternel et vous pour vous annoncer la parole de l’Éternel », c’est-à-dire ce que vous ne compreniez pas de la bouche du Saint, béni soit-Il, car vous aviez peur du feu et vous n’êtes pas montés sur la montagne, comme je l’ai fait, comme il est dit (Exode 20,18) : « Et Moché s’approcha de la nuée obscure ».

לאמר. כשהיה אומר לכם עשרת הדברות.

« En disant » : quand il vous disait les dix paroles.

שמור את יום השבת לקדשו. בדברות ראשונות (שם) אמר זכור וכאן שמור, והענין כדי לחייב את הנשים בקדוש והבדלה אע"פ שהן מצות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות מהן, והוקשה זכירת קדושת שבת לשמירתו ממלאכה שהכל מוזהרין בה אנשים ונשים, ולפיכך אמרו כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו בזכירה, בין בכניסתו ובין ביציאתו. ודרשו רז"ל זכור ושמור בדבור אחד נאמרו.

« Observe le jour du sabbat pour le sanctifier. » Dans les premières paroles (ibid.) il a dit « Souviens-toi », et ici « Observe ». La raison est d’obliger les femmes à la sanctification (qiddouch) et à la séparation (havdala), bien que ce soient des commandements positifs conditionnés par le temps, dont les femmes sont exemptées ; le souvenir de la sainteté du sabbat a été rapproché de l’interdiction d’y travailler, qui s’impose à tous, hommes et femmes. C’est pourquoi ils ont dit : quiconque est tenu à l’observance est tenu au souvenir ; et ces femmes, puisqu’elles sont tenues à l’observance, sont tenues au souvenir, aussi bien à son entrée qu’à sa sortie. Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « Souviens-toi » et « Observe » ont été dits en une seule parole.

וע"ד הקבלה בדבור אחד נאמרו, כי הוא האדון שבו הרחמים.והשתכל כי בדין הוא שיזכיר בתורה זכור ובמשנה תורה שמור, כי כן תמצא שיזכיר תמיד בתורה השם המיוחד ובמשנה תורה יזכיר לעולם ה' אלהיך ה' אלהיכם, כלשון עשרת הדברות אנכי ה' אלהיך, והוא שברא שמים וארץ. וכן תמצא בבריאת עולם (בראשית ב) בהבראם בה' בראם, והתורה נתנה בחמשה קולות, וכן העולם נברא בששת ימים, והתורה נתנה בששה בסיון, ובריאת עולם תמצא במעשה בראשית ל"ב פעמים אלהים, והתורה תתחיל בב' ותסיים בלמ"ד, וכל זה להתבונן כי מי שברא העולם נתן לנו את התורה, והבן זה.

Selon la Kabbale : « ils ont été dits en une seule parole », car Lui est le Maître en qui est la miséricorde. Et contemple qu’il est juste qu’il mentionne « Souviens-toi » dans la Torah et « Observe » dans le Deutéronome, car tu trouveras qu’il mentionne toujours dans la Torah le Nom unique, et dans le Deutéronome il mentionne toujours « l’Éternel ton Dieu », « l’Éternel votre Dieu », comme dans le langage des dix paroles : « Je suis l’Éternel ton Dieu », et c’est Lui qui a créé les cieux et la terre. Et de même tu trouves dans la création du monde (Genèse 2) : « quand ils furent créés (behibbaram) » : par hé Il les créa (be-hé beraam) ; et la Torah fut donnée en cinq voix, de même que le monde fut créé en six jours, et la Torah fut donnée le six de Sivan ; et dans la création du monde tu trouves dans le récit de la Genèse trente-deux fois « Elohim », et la Torah commence par beit et se termine par lamed. Tout cela, pour contempler que Celui qui a créé le monde nous a donné la Torah ; comprends cela.

כאשר צוך ה' אלהיך. במעמד הר סיני, והוא שכתוב שם (שמות כ) וידבר אלהים.

« Comme l’Éternel ton Dieu te l’a ordonné » : à la scène du mont Sinaï, et c’est ce qui est écrit là (Exode 20) : « Et Dieu parla ».

למען ינוח עבדך ואמתך כמוך. נתן טעם למה שצוה לא תעשה כל מלאכה ע"י עבדיך, כדי שינוח העבד והאמה כמוך, לא שתנתן מצות השבת כדי שינוח העבד והאמה.

« Afin que se repose ton serviteur et ta servante comme toi. » Il a donné la raison de ce qu’il a ordonné « tu ne feras aucun travail » par l’intermédiaire de tes serviteurs : afin que le serviteur et la servante se reposent comme toi ; non que le commandement du sabbat ait été donné pour que le serviteur et la servante se reposent.

וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים. כמוהו. ויוציאך ה' אלהיך. בנסים מפורסמים המורים על חדוש העולם. על כן על הוראת החדוש, צוך לעשות את יום השבת.

« Et tu te souviendras que tu as été esclave au pays d’Égypte. » Comme lui, ton serviteur. « Et l’Éternel ton Dieu t’en a fait sortir » : par des miracles publics qui montrent la création du monde. C’est pourquoi, pour l’enseignement de la création du monde, Il t’a ordonné d’observer le jour du sabbat.

כבד את אביך. הוסיף בכאן ולמען ייטב לך, לומר שיהיו חייו טובים, והוא שכר המצוה בפירותיה בעוה"ז, והתוספת הזה באות טי"ת כבר בארתיו בסדר וישמע יתרו. וקשר הווי"ן בדברות הלוחות השניים ע"ד הפשט מפני שהוא ספור דברים של משה ממה שאירע כבר, ועל כן באו הווי"ן בספור דבריו כמנהג בני האדם בשלישי המדבר.

« Honore ton père. » Il a ajouté ici « et afin que cela aille bien pour toi » (ve-lema’an yitav lakh), pour dire que sa vie sera bonne ; c’est la récompense du commandement dans ses fruits en ce monde ; et cet ajout par la lettre tet, je l’ai déjà expliqué dans la section Vayichma Yitro. Quant à la liaison des vav dans les paroles des secondes tables, selon le sens simple, c’est parce que c’est un récit de paroles de Moché sur ce qui est déjà arrivé ; c’est pourquoi les vav sont venus dans le récit de ses paroles, selon l’usage des hommes quand ils parlent à la troisième personne.

וע"ד הקבלה תוספת הווי"ן לרמוז כי שמור שהוא הה"א הוא בכלל הוא"ו, וכן (תהילים ס״ב:י״ב) אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי. ולא הזכיר ולא תרצח כי ענין דין הוא והוא"ו הוא רחמים, ולפי שהזכיר לא תרצח הוצרך להוסיף ולא תתאוה כדי להשלים ה' לאוין בווי"ן כנגד ה"א אחרונה הכוללת אות הוא"ו. והתבונן כי קול גדול ולא יסף הוא הוא"ו, כי מלת קול סמוכה לגדול, קול דברים אתם שומעים הוא הה"א, וענין ולא יסף שלא יסף על הקול ששמעתם שישמיעהו לכם מעולם, ולמדך בזה שלא השיגוהו הקהל מעולם אך השיגו הה"א בלבד, וזהו שאמר ותמונה אינכם רואים, כלומר ותמונה שכתוב בו במשה (במדבר י״ב:ח׳) ותמונת ה' יביט, אינכם רואים כלומר משיגים, זולתי קול זה כלומר קול דברים זה.

Selon la Kabbale : l’ajout des vav fait allusion à ceci : « Observe » (shamor), qui est le hé, est inclus dans le vav ; et de même (Psaumes 62,12) : « Dieu a parlé une fois, deux choses j’ai entendues ». Et il n’a pas écrit « et tu ne tueras pas » (ve-lo tirtsa’h), avec un vav, car c’est une affaire de rigueur, et le vav est miséricorde ; et parce qu’il a mentionné « ne tue pas », il a dû ajouter « et ne convoite pas », afin de compléter cinq interdictions avec vav, en correspondance avec le hé final qui comprend la lettre vav. Et contemple que « une grande voix, et elle n’a pas continué » (qol gadol ve-lo yasaf), c’est le vav, car le mot « qol » est lié à « gadol » ; « vous entendiez une voix de paroles » (qol devarim atem shomeim), c’est le hé ; et le sens de « et elle n’a pas continué » est qu’Il ne vous a jamais fait entendre davantage que la voix que vous avez entendue ; et il t’enseigne par là que l’assemblée ne l’a jamais atteint, mais qu’ils n’ont atteint que le hé seulement ; et c’est ce qu’il a dit : « mais vous ne voyiez pas de forme » (ve-tmounah eynekhem ro’im), c’est-à-dire la forme dont il est écrit de Moché (Nombres 12,8) : « et il contemple la forme de l’Éternel », vous ne la voyiez pas, c’est-à-dire ne l’atteigniez pas, hormis cette voix, c’est-à-dire cette « voix de paroles ».

ולא תתאוה בית רעך. ובעשרת הדברות הראשונות כתיב (שמות כ׳:י״ד) לא תחמד בית רעך, כלומר לא תחמד בדמים ולא תתאוה בלא דמים, כלומר שלא יתאוה ויחשוב זה בלבו, שהמחשבה הזו תביאנו שיקחנו בדמים ונמצא עובר על לא תחמד.

« Et tu ne convoiteras pas la maison de ton prochain. » Et dans les dix paroles premières il est écrit (Exode 20,14) : « Tu ne désireras pas (lo tachmod) la maison de ton prochain », c’est-à-dire : ne désire pas (tachmod) moyennant paiement, et ne convoite pas (tit’avveh) sans paiement ; c’est-à-dire qu’il ne convoite pas et ne pense pas cela dans son cœur, car cette pensée l’amènerait à le prendre en payant, et il se trouverait transgresser « tu ne désireras pas ».

קול גדול ולא יסף. כלומר ולא פסק, וכן תרגם אונקלוס ע"ה. ותמצא בכאן ז' קולות, האחד קול גדול, השני ויהי כשמעכם את הקול, השלישי ואת קולו שמענו, הרביעי אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו, החמישי כי מי כל בשר אשר שמע קול, הששי וישמע ה' את קול, השביעי שמעתי את קול דברי העם. והוא שדרשו רז"ל בשבעה קולות נתנה תורה, ונזכרו כמו כן שבעה קולות בדברות ראשונות, וכבר הזכרתים שם.

« Une grande voix, et elle ne cessa pas. » C’est-à-dire : et elle ne cessa pas ; ainsi a traduit Onkelos, que la paix soit sur lui. Et tu trouves ici sept voix : la première, « une grande voix » ; la deuxième, « Et il arriva, quand vous entendîtes la voix » ; la troisième, « et sa voix nous l’avons entendue » ; la quatrième, « Si nous continuons à entendre la voix de l’Éternel notre Dieu » ; la cinquième, « Car quel être de chair a entendu la voix » ; la sixième, « Et l’Éternel entendit la voix » ; la septième, « J’ai entendu la voix des paroles de ce peuple ». C’est ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : la Torah fut donnée en sept voix ; et sept voix sont de même mentionnées dans les premières paroles, et je les ai déjà mentionnées là.

הן הראנו ה' אלהינו את כבודו. מראה האש. ואת גדלו. גדולתו אלו קולות וברקים וקול שופר. ואת קולו שמענו. אלו עשרת הדברות.

« Voici que l’Éternel notre Dieu nous a montré Sa gloire » : la vision du feu ; « et Sa grandeur » : Sa grandeur, ce sont les voix, les éclairs et la voix du chofar ; « et Sa voix nous l’avons entendue » : ce sont les dix paroles.

כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים, שהוא מקור החיים, ולכך הוסיף לשון חיים, שאם לא כן הייתי מבין אלהים מלאכים.

« Car quel être de chair a entendu la voix du Dieu vivant ? » Car Il est la source de la vie ; c’est pourquoi il a ajouté l’expression « vivant », car s’il n’en était pas ainsi, j’aurais compris « Elohim » comme des anges.

והחכם ר' אברהם כתב, הוסיף חיים להפריד בין ה' ובין הצבא.

Le sage Rabbi Avraham a écrit : il a ajouté « vivant » pour distinguer l’Éternel de l’armée céleste.

ואת תדבר אלינו. כמו (במדבר י״א:ט״ו) ואם ככה את עושה לי.

« Et toi, tu nous parleras » (ve-at tedabber eleynou). Comme (Nombres 11,15) : « Et si tu agis ainsi envers moi » (ve-im kakha at oseh li).

וע"ד הקבלה ואת תדבר אלינו, מדת הדין תדבר אלינו, את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך, כי המדבר הוא השם המיוחד. ושמענו ועשינו. כלומר ושמענו מפיך ועשינו.

Selon la Kabbale : « et toi, tu nous parleras » : l’attribut de rigueur nous parlera, « tout ce que l’Éternel notre Dieu te dira », car Celui qui parle est le Nom unique. « Et nous entendrons et nous ferons » : c’est-à-dire : nous entendrons de ta bouche et nous ferons.

מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי. ע"ד הפשט הזכיר לשון מי יתן מפני שכבר מסר הקב"ה הרשות והבחירה ביד האדם לעשות כל מה שירצה טוב או רע, וכן דרשו רז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

« Ah ! si leur cœur pouvait toujours être ainsi disposé à Me craindre ! » Selon le sens simple, il a employé l’expression « qui donnera » (mi yitten) parce que le Saint, béni soit-Il, a déjà remis le pouvoir et le libre choix à l’homme de faire tout ce qu’il veut, bien ou mal ; et de même nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : tout est entre les mains du Ciel, sauf la crainte du Ciel.

וע"ד המדרש מי יתן והיה לבבם זה, זה שאמר הכתוב (תהלים צג) מי יתן מציון ישועת ישראל, שני פעמים אמר דוד המלך ע"ה פסוק זה בספר תהלים, מה טעם, אלא הרב אמר מי יתן והיה לבבם זה והתלמיד אמר (במדבר י״א:כ״ט) ומי יתן כל עם ה' נביאים, בעוה"ז לא נתקיימו לא דברי הרב ולא דברי התלמיד אבל לעתיד לבא שניהם מתקיימין, דברי הרב מנין (יחזקאל ל״ו:כ״ו) ונתתי לכם לב בשר, דברי התלמיד מנין (יואל ג׳:א׳) אשפוך את רוחי על כל בשר.

Selon le Midrash : « Qui donnera que ce soit leur cœur ainsi » : c’est ce que dit l’Écriture (Psaumes 14,7 ; 53,7) : « Qui donnera de Sion le salut d’Israël ». Le roi David, que la paix soit sur lui, a dit ce verset deux fois dans le livre des Psaumes ; pourquoi ? Mais le maître a dit « Qui donnera que ce soit leur cœur ainsi », et le disciple a dit (Nombres 11,29) : « Et qui donnera que tout le peuple de l’Éternel soit prophète » ; en ce monde, ni les paroles du maître ni celles du disciple ne se sont accomplies, mais dans le monde à venir les deux s’accompliront : les paroles du maître, d’où ? (Ézéchiel 36,26) : « Et Je vous donnerai un cœur de chair » ; les paroles du disciple, d’où ? (Joël 3,1) : « Je répandrai Mon esprit sur toute chair ».

וע"ד הקבלה מי יתן והיה לבבם זה, יאמר השם המיוחד מי יתן ויעלה במחשבה הטהורה שייראו אותי כל הימים, ולמדך בזה שאין היראה בידו, וזהו ביאור הכל בידי שמים כלומר בידי המדה הנקראת שמים, חוץ מיראת שמים אך היא למעלה ממנה, ומה שאמרו רז"ל היה להם לומר אתה תן, באורו שיתפלל למעלה מזה. וזהו שאמרו חכמי האמת ז"ל במסכת תענית בענין רבי אלעזר בן פדת דהוה דחיקא ליה מלתא, אמר ליה קוב"ה ניחא לך דאחרביה לעלמא, אפשר דנפלת בשעתא דמזוני.

Selon la Kabbale : « Qui donnera que ce soit leur cœur ainsi » : le Nom unique dira : qui donnera qu’il monte dans la pensée pure qu’ils Me craignent tous les jours ; et il t’enseigne par là que la crainte n’est pas entre Ses mains. C’est l’explication de « tout est entre les mains du Ciel », c’est-à-dire entre les mains de l’attribut appelé « ciel », « sauf la crainte du Ciel », qui, elle, est au-dessus de lui. Et ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont dit, qu’ils auraient dû dire « donne-le, Toi », son explication est qu’il faut prier plus haut que cela. C’est ce qu’ont dit les sages de la vérité, de mémoire bénie, dans le traité Taanit à propos de Rabbi Elazar ben Pedat, qui était dans la gêne : le Saint, béni soit-Il, lui dit : Te convient-il que Je détruise le monde, peut-être renaîtras-tu à une heure de subsistance.

מצורף לזה דרשו כשראה משה לר"ע שהיו מוכרין את בשרו במקולין אמר לפניו, רבש"ע זו תורה וזו שכרה, אמר לו שתוק שכך עלה במחשבה. ובאור זה כי כן חייבה החכמה במכירת יוסף.

En rapport avec cela, ils ont expliqué que lorsque Moché vit Rabbi Aqiva dont on vendait la chair à l’étal, il dit devant Lui : Maître du monde, voilà la Torah et voilà sa récompense ! Il lui dit : Tais-toi, car ainsi il est monté dans la pensée. Et l’explication en est que la Sagesse l’a ainsi exigé dans la vente de Yossef.

מצורף לזה תמצא בבראשית רבה בתחלתו, בפסוק (משלי ח׳:ל׳) ואהיה אצלו אמון, התורה אמרה אני הייתי אומנותו של הקב"ה, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין אינו בונה מדעת עצמו אלא מדעת האומן, והאומן אינו בונה מדעת עצמו אלא דפתריות ופנקסאות יש לו לידע היאך הוא עושה חדרים והיאך הוא עושה פשפשין והיאך הוא עושה עליות, כך הקב"ה היה מביט בתורה ובונה העולם, עד כאן.

En rapport avec cela, tu trouves dans Béréchit Rabba, à son début, sur le verset (Proverbes 8,30) : « Et j’étais auprès de Lui comme un artisan (amon) » : la Torah dit : J’étais l’instrument de travail (oumanout) du Saint, béni soit-Il. Selon l’usage du monde, un roi de chair et de sang qui bâtit un palais ne bâtit pas de sa propre connaissance mais de celle de l’artisan, et l’artisan ne bâtit pas de sa propre connaissance, mais il a des plans et des registres (diftériot et pinkasot) pour savoir comment il fait les chambres, comment il fait les portes dérobées et comment il fait les étages ; ainsi le Saint, béni soit-Il, regardait dans la Torah et bâtissait le monde. Fin de la citation.

ובאור זה כי המשיל השכינה למלך בשר ודם, ושמו הגדול לאומן הפועל ועושה המלאכות, והחכמה לדפתריות ופנקסאות והם ספרים שבהם אותיות מחוקקות, ולכך משה שכתוב בו (דברים ל״ג:כ״א) וירא ראשית לו, נקרא מחוקק, כן בלשון הגמרא דפתרא דמליח וקמיח ולא עפיץ, ועוד בענין פרעה, הוציא פרעה דפתרא של אלוהות התחיל לקרות אלהי מואב אלהי עמון אלהי צידון.

Et l’explication en est qu’il a comparé la Présence divine à un roi de chair et de sang, et Son grand Nom à l’artisan qui agit et accomplit les travaux, et la Sagesse aux diftériot et aux pinkasot, qui sont des livres où sont gravées des lettres ; c’est pourquoi Moché, dont il est écrit (Deutéronome 33,21) : « Et il vit pour lui les prémices », est appelé « législateur » (mehoqeq) ; de même, dans la langue de la Guemara : la peau dite diftéra, traitée au sel et à la farine, mais non aux noix de galle ; et encore, à propos de Pharaon : Pharaon sortit la diftéra de la divinité et se mit à lire : « les dieux de Moab, les dieux d’Ammon, les dieux de Sidon ».

כל זה מבואר כי המלך יצטרך לאומן והאומן יצטרך אל החכמה, כי אין האומן פועל אלא כפי מה שיצייר שכלו, ואם כן החכמה ראשית הכל ובה נגמר הכל, וזהו סוד הכתוב (איוב כ״ח:כ״ח) הן יראת אדני היא חכמה, באורו כי החכמה והיא המחשבה הטהורה היא יראת אדון העולם יתברך, וזהו סוד שכתוב (ישעיהו ל׳:י״ח) לכן יחכה ה' לחננכם ולכם ירום לרחמכם.

Tout cela est clair : le roi a besoin de l’artisan, et l’artisan a besoin de la Sagesse, car l’artisan n’agit que selon ce que son intelligence représente ; et s’il en est ainsi, la Sagesse est le commencement de tout et c’est par elle que tout s’achève. Et c’est le secret du verset (Job 28,28) : « Voici, la crainte du Seigneur, c’est la sagesse » : son explication est que la Sagesse, qui est la pensée pure, est la crainte du Maître du monde, béni soit-Il. Et c’est le secret de ce qui est écrit (Isaïe 30,18) : « C’est pourquoi l’Éternel attendra pour vous faire grâce, et c’est pourquoi Il s’élèvera pour avoir pitié de vous ».

ויש לך להתעורר בלשון יחכה ובלשון ירום, וזהו סוד הכתוב האומר (תהילים קמ״ג:א׳) באמונתך ענני בצדקתך והאמונה בכאן היא החכמה, מן הכתוב שאמר (חבקוק ב׳:ד׳) וצדיק באמונתו יחיה, וכתיב (קהלת ז׳:י״ב) החכמה תחיה בעליה.

Et tu dois t’éveiller à l’expression « attendra » (yeḥakkeh) et à l’expression « s’élèvera » (yarum). Et c’est le secret du verset qui dit (Psaumes 143,1) : « Dans Ta fidélité réponds-moi, dans Ta justice » ; et la fidélité (emouna) est ici la Sagesse, d’après le verset qui dit (Habaquq 2,4) : « Et le juste vivra par sa fidélité », et il est écrit (Ecclésiaste 7,12) : « La sagesse fait vivre ceux qui la possèdent ».

וקבלת החכם ר' יצחק בן הרב ז"ל כי דרך שבועה הזכיר דוד המלך ע"ה פסוק זה, וכן הכתוב אומר (תהילים פ״ט:נ׳) נשבעת לדוד באמונתך, ויש לך להשכיל בלשון הכתוב בכאן.

Et la tradition du sage Rabbi Yits’haq fils du Rav, de mémoire bénie, est que le roi David, que la paix soit sur lui, a mentionné ce verset sur le mode du serment ; et de même l’Écriture dit (Psaumes 89,50) : « Tu as juré à David dans Ta fidélité ». Et tu dois réfléchir au langage de l’Écriture ici.

ואתה פה עמד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחקים והמשפטים. הזכיר לשון דבור, הוא תורה שבכתב שהיא נבואתו של משה, וזהו שהזכיר (אלהיך) [אליך], ובהשגת ישראל הזכיר ה' אלהיכם אתכם וכן לשון שמירה, זהו שכתוב ושמרתם לעשות כאשר צוה ה' אלהיכם, אתכם ששמעתם בסיני הדברות מפיו, והבן זה.

« Et toi, ici, tiens-toi auprès de moi, et je te dirai tout le commandement, les statuts et les jugements. » Il a mentionné l’expression de parole (dibbour) : c’est la Torah écrite, qui est la prophétie de Moché ; et c’est pourquoi il a mentionné « (ton Dieu) [à toi] » ; tandis que, pour ce qui relève de la perception d’Israël, il a mentionné « l’Éternel votre Dieu » « à vous », et de même l’expression de garde, c’est ce qui est écrit : « Vous garderez pour faire comme l’Éternel votre Dieu l’a ordonné », à vous qui avez entendu au Sinaï les paroles de Sa bouche ; comprends cela.

ועשו בארץ. הזכיר כן לפי שהיו עכשיו באין אצלה. או מפני שעיקר עשית המצות אינו אלא בארץ אע"פ שהם חובת הגוף בכל מקום זולתי המצות שהם תלויות בארץ, וכבר הזכרתי זה (דברים ד׳:י״ד) בפסוק לעשותכם אותם בארץ.

« Et ils feront dans le pays. » Il l’a mentionné ainsi parce qu’ils allaient maintenant y entrer ; ou bien parce que l’essentiel de l’accomplissement des commandements n’est que dans le pays, bien qu’ils soient des obligations personnelles en tout lieu, hormis les commandements qui dépendent du pays ; et je l’ai déjà mentionné (Deutéronome 4,14) à propos du verset « pour que vous les fassiez dans le pays ».

כל ימי חייך. בעוה"ז. ולמען יאריכון ימיך. בעולם הבא.

« Tous les jours de ta vie » : en ce monde. « Et afin que tes jours se prolongent » : dans le monde à venir.

ארץ זבת חלב ודבש. סיימה פרשה זו כן, וסמך לו שמע ישראל, לבאר שאין תכלית כונת ירושתה בכל תענוג זה אלא כדי שנירש המכונת לה, והיא הד' של אחד, והיא הרצון המשפיע רחמים ודין, וזהו לשון ארץ זבת חלב ודבש, וכן הזכיר זה בפסוק (דברים ח׳:ח׳) ארץ חטה ושעורה, והביא ראיה לתענוג שכלי מן הדבש שהוא תענוג גופני, והבן זה.

« Un pays où coulent le lait et le miel. » Il a conclu cette section ainsi et a juxtaposé « Écoute, Israël », pour expliquer que le but de l’intention de l’héritage de ce pays n’est pas toute cette jouissance, mais afin que nous héritions de la réalité qui lui correspond, et c’est le daleth de « èkhad », qui est la volonté qui répand miséricorde et rigueur ; et c’est l’expression « un pays où coulent le lait et le miel ». Et de même il l’a mentionné au verset (Deutéronome 8,8) : « Un pays de froment et d’orge », et il a apporté la preuve d’une jouissance intellectuelle à partir du miel, qui est une jouissance corporelle ; comprends cela.

שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ע"ד הפשט מה שהזכיר שלשה שמות, ה' אלהינו ה', שאילו אמר ה' אחד היה פתחון פה לאומות העולם שעל יראתן אמר כן שהוא נקרא ה' לדעתם, ועל כן הוצרך לומר אלהינו, כלומר אלהי ישראל, וכן אלו אמר ה' אלהינו אחד היה פתחון פה לאומות העולם לומר אמת הוא כי אלהי ישראל הוא לבדו נקרא אחד, גם אלהינו שאנו קוראים ה' הוא אחד כמו כן, לכך הוצרך לומר ה' אלהינו ה' אחד להורות ה' שהוא אלהי ישראל הוא אחד והוא לבדו נקרא ה' אחד ואין זולתו ברוך הוא שאחדותו שלמה מכל צד בלא שום הרכבה בעולם, ואין לו באחדותו דומה, לא בעליונים ולא בשפלים, ועתיד שיהיה בכל האומות אחד כענין שכתוב (זכריה י״ד:ט׳) ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

« Écoute, Israël, l’Éternel notre Dieu, l’Éternel est un. » Selon le sens simple : pourquoi a-t-il mentionné trois noms, « l’Éternel, notre Dieu, l’Éternel » ? Car s’il avait dit « l’Éternel est un », les nations du monde auraient eu prétexte de dire qu’il l’a dit à propos de la divinité qu’elles vénèrent, puisqu’elles la nomment « l’Éternel » selon leur conception ; c’est pourquoi il a dû dire « notre Dieu », c’est-à-dire le Dieu d’Israël. Et de même, s’il avait dit « l’Éternel notre Dieu est un », les nations du monde auraient eu prétexte de dire : c’est vrai que le Dieu d’Israël seul est appelé un, mais notre dieu que nous appelons l’Éternel est aussi un de la même manière ; c’est pourquoi il a dû dire « l’Éternel notre Dieu, l’Éternel est un », pour enseigner que l’Éternel qui est le Dieu d’Israël est un, et qu’Il est seul appelé « l’Éternel un », et qu’il n’y en a pas d’autre que Lui, béni soit-Il, dont l’unité est parfaite de tout côté sans aucune composition au monde, et qui n’a pas Son semblable dans Son unité, ni parmi les êtres d’en haut ni parmi les êtres d’en bas ; et Il sera reconnu comme unique par toutes les nations, comme il est écrit (Zacharie 14,9) : « En ce jour-là l’Éternel sera un et Son nom un ».

ומה שאמר אלהינו ולא אמר אלהיך כמו שאמר בו בכל מקום במשנה תורה (דברים ד׳:כ״ד) כי ה' אלהיך אש אכלה הוא, וכן בכל הפרשיות שידבר עם ישראל יזכיר ה' אלהיך או ה' אלהיכם, מפני שרצה משה להכניס עצמו בכלל היחוד.

Quant à ce qu’il a dit « notre Dieu » et non « ton Dieu » comme il le dit à Son propos partout dans le Deutéronome (Deutéronome 4,24) : « Car l’Éternel ton Dieu est un feu dévorant », et de même dans toutes les sections où il parle à Israël il mentionne « l’Éternel ton Dieu » ou « l’Éternel votre Dieu », c’est parce que Moché voulut s’inclure dans l’affirmation de l’unité.

ובשם הרב ר' אליעזר מגרמייז"א ז"ל, ה' קודם העולם, אלהינו בעולם, ה' לאחר העולם, אחד בכל העולמים.

Et au nom du Rav Rabbi Eliézer de Worms, de mémoire bénie : « l’Éternel » avant le monde, « notre Dieu » dans le monde, « l’Éternel » après le monde, « un » dans tous les mondes.

וצריך אתה לדעת כי ענין היחוד הוא הנקרא עבודה שבלב, כענין שכתוב (דברים י״א:י״ג) ולעבדו בכל לבבכם, ולפי שהמדבר ידבר דבריו פעם שיתכוין בהם ופעם שלא יתכוין בהם, לכך הזכיר שמע שהוא לשון כולל שמיעת האוזן והבנת הלב, כלומר שיכוין לבו בדבריו בענין היחוד כשהוא משמיע לאזנו, ולפי שאין כוונת המייחד גלויה ומפורסמת אם פיו ולבו שוין או יזכירנו בו בשפתיו ולבו רחוק ממנו, וא"א לאדם להעיד על חברו בדבר זה, לכך תמצא עי"ן של שמע רבתי, וכן דל"ת של אחד, לומר כי השם יתברך עד בדבר והוא היודע ועד בזה, ולכך יצטרך האדם להזהר הרבה בענין היחוד שיכוון לבו ויפנה עצמו מכל מחשבה, וכענין שאמר מחינא ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוון דעתיה.

Et il faut que tu saches que le sujet de l’unification est ce qu’on appelle le service du cœur, comme il est écrit (Deutéronome 11,13) : « et Le servir de tout votre cœur » ; et parce que celui qui parle dit ses paroles tantôt en y mettant son intention et tantôt sans y mettre son intention, c’est pourquoi il a mentionné « écoute » (shema), qui est une expression englobante, l’audition de l’oreille et la compréhension du cœur, c’est-à-dire qu’il dirige son cœur vers ses paroles sur le sujet de l’unité quand il les fait entendre à son oreille. Et parce que l’intention de celui qui unifie n’est ni manifeste ni publique, à savoir si sa bouche et son cœur sont en accord, ou s’il le mentionne de ses lèvres alors que son cœur en est éloigné, et qu’il est impossible à l’homme de témoigner sur son prochain en cela, c’est pourquoi tu trouves le ayin de « shema » grand, et de même le daleth de « èkhad », pour dire que le Nom, béni soit-Il, est témoin (ed) en cette affaire, qu’Il est Celui qui sait et le témoin. C’est pourquoi l’homme doit prendre grand soin au sujet de l’unification, diriger son cœur et se dégager de toute pensée, selon ce qu’a dit : je le frapperais avec le marteau du forgeron jusqu’à ce qu’il concentre son esprit.

ודע כי לא נברא גן עדן וכל מעלותיו כי אם לאותם המיחדים בכוונה, כי המודה ביחוד כופר בעבודה זרה וכל המודה בעבודה זרה כופר ביחוד, וגיהנם ושבעה מדוריו לא נבראו אלא לעובדי עבודה זרה. ומפני זה תמצא בפרשת בראשית י"ג פעמים גן, ובפרשה זו בכללה תמצא י"ג פעמים אש, וזה למען הודיעך כי כל המכוון באחד שחשבונו י"ג כמספר י"ג מדות, נצול מאשה של גיהנם וזוכה לגן עדן ולכל מעלותיו שהם י"ג, כמו שאמרו רז"ל ר' יהושע בן לוי אשכחיה לר' שמעון דהוה יתיב אתליסר תכטקי פיזא, והכוונה על י"ג מעלות של גן עדן.

Et sache que le jardin d’Éden et tous ses degrés n’ont été créés que pour ceux qui unifient avec intention, car celui qui reconnaît l’unité renie l’idolâtrie, et quiconque reconnaît l’idolâtrie renie l’unité ; et la Géhenne et ses sept demeures n’ont été créées que pour les adorateurs d’idoles. C’est pourquoi tu trouves dans la section Béréchit treize fois « gan » (jardin), et dans cette section-ci tu trouves en tout treize fois « esh » (feu), et cela, afin de t’apprendre que quiconque dirige son intention vers « èkhad » (un), dont la valeur numérique est treize, comme le nombre des treize attributs, est préservé du feu de la Géhenne et mérite le jardin d’Éden et tous ses degrés, qui sont treize, comme l’ont dit nos Sages, de mémoire bénie : Rabbi Yehoshoua ben Lévi trouva Rabbi Shimon assis sur treize sièges d’or pur (ta’htaqé piza) ; et l’intention porte sur les treize degrés du jardin d’Éden.

וע"ד המדרש שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, הזכירה תורה פסוק שמע אחרי עשרת הדברות, ללמדך שדבור אנכי הוא היחוד, ר' נתן אומר מכאן תשובה למינים שאומרים שתי רשויות יש, כשעמד הקב"ה על הר סיני ואמר אנכי ה' אלהיך מי מחה כנגדו. ולפי שפסוק זה של שמע הוא פסוק של יחוד לכך יתמיד משה בלשונו במשנה תורה להזכיר לשון שמע שאמר (דברים ט׳:א׳) שמע ישראל אתה עובר היום, וכן (שם כ) שמע ישראל אתם קרבים היום, וכן (שם כז) הסכת ושמע ישראל, ורבים כן.

Selon le Midrash : « Écoute, Israël, l’Éternel notre Dieu, l’Éternel est un » : la Torah a mentionné le verset « Écoute » après les dix paroles pour t’enseigner que la parole « Anokhi » est l’unité. Rabbi Natan dit : de là, réponse aux hérétiques qui disent qu’il y a deux puissances : lorsque le Saint, béni soit-Il, se tint sur le mont Sinaï et dit « Je suis l’Éternel ton Dieu », qui protesta contre Lui ? Et parce que ce verset « Écoute » est le verset de l’unité, Moché persiste, dans son langage du Deutéronome, à mentionner l’expression « écoute », comme il a dit (Deutéronome 9,1) : « Écoute, Israël, tu passes aujourd’hui », et de même (ibid. 20) : « Écoute, Israël, vous vous approchez aujourd’hui », et de même (ibid. 27) : « Fais silence et écoute, Israël », et en beaucoup d’autres.

ואמרו במדרש שמע ישראל כיון שחשב יעקב שמא יש פסול בבניו כאברהם ויצחק, קרא לבניו ואמר להם (בראשית מ״ט:ב׳) ושמעו אל ישראל אביכם, שמעו למי שישראל עובד לו, אמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ועד עכשיו ישראל נוהגים בכל יום ואומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, שמע ישראל שבמערת המכפלה, ה' אלהינו ה' אחד.

Et ils ont dit dans le Midrash : « Écoute, Israël » : lorsque Yaaqov pensa qu’il y avait peut-être quelque défaut chez ses fils, comme chez Avraham et Yits’haq, il appela ses fils et leur dit (Genèse 49,2) : « Et écoutez Israël votre père » : écoutez Celui que Israël sert. Ils lui dirent : « Écoute, Israël, l’Éternel notre Dieu, l’Éternel est un » ; et jusqu’à maintenant Israël a coutume de dire chaque jour « Écoute, Israël, l’Éternel notre Dieu, l’Éternel est un » : « Écoute, Israël » de la grotte de Makhpéla, « l’Éternel notre Dieu, l’Éternel est un ».

ועוד דרשו אמר להם משה לישראל אמרתם בסיני נעשה ונשמע וכשעשיתם את העגל אבדתם נעשה וכיון שאבדתם נעשה שמרו נשמע, הוי אומר שמע ישראל, משל למה הדבר דומה, למלך שקדש מטרונא בשני מרגליות, אבדה האחת, אמר לה שמרי האחרת. כך דרש במדרש רבה.

Et ils ont encore expliqué : Moché dit à Israël : vous avez dit au Sinaï « nous ferons et nous entendrons », et quand vous avez fait le veau, vous avez perdu « nous ferons » ; et puisque vous avez perdu « nous ferons », gardez « nous entendrons » : c’est « Écoute, Israël ». À quoi cela ressemble-t-il ? À un roi qui fiança une matrone avec deux perles ; l’une se perdit, il lui dit : garde l’autre. Ainsi a-t-il expliqué dans le Midrash Rabba.

וע"ד השכל שמע ישראל וגו', ידענו כי הנמצאים בעליונים ובשפלים רבים, ומצד השכל נתחייב לומר כי יש אחד אמתי האצילם והמציאם, שהרי הרבוי מכח היחוד, וכשם שהאחד קודם לכל המספרים כן האחדות קודמת אל כל רבוי, וכיון שאנו רואים שההויות רבות בעולם ונתברר לנו כי כח הרבוי נמשך מכח היחוד, א"כ זו ראיה גמורה מדרך השכל שעיקר הנמצאים כלן וסבתם מכח האחד, ואע"פ שמצינו דברים רבים נקראים בשם "אחד" אין זה על דרך האמת כי אם על דרך ההעברה וההשאלה, שהרי מצינו המשכן שקראו הכתוב אחד וידוע כי יש בו כמה דברים נפרדים וחלקים רבים,

Selon la voie de la raison : « Écoute, Israël, etc. » Nous savons que les êtres qui existent, en haut et en bas, sont nombreux, et du côté de la raison nous sommes tenus de dire qu’il y a un Un véritable qui les a émanés et fait exister, car la multiplicité vient de la force de l’unité ; et de même que l’un précède tous les nombres, ainsi l’unité précède toute multiplicité ; et puisque nous voyons que les existences sont nombreuses dans le monde et qu’il nous est clair que la force de la multiplicité découle de la force de l’unité, voici donc une preuve complète, par la voie de la raison, que le principe de tous les existants et leur cause viennent de la force de l’Un. Et bien que nous trouvions beaucoup de choses appelées du nom d’« un », ce n’est pas selon la vérité, mais par transposition et emprunt, car nous trouvons que le Tabernacle est appelé « un » par l’Écriture, et il est connu qu’il comprend plusieurs choses séparées et de nombreuses parties,

ולפי שנתחברו כאחד נקרא אחד ויכול הוא להתפרק מכל חלקיו ושישובו למה שהיה בתחלה, וכן כתוב (יחזקאל ל״ז:ט״ז) קח לך עץ אחד, ואין זה אלא דרך העברה והשאלה, שהרי יש בו לאדם אחד רמ"ח אברים והוא מורכב מארבע יסודות שהם עתידין להתפרד ולשוב כל אחד ואחד ליסודו, ואין צריך לומר בנבראים השפלים שהם בעלי השנוי והחלוק, כי גם בעליונים שאינם מקבלים שנוי וחלוק שהם עצמיים שכליים פשוטים והם הנפשות והמלאכים, אי אפשר לאחד מהם להקרא בשם אחד, כי כל מלאך יש אחר כמוהו או גדול ממנו,

et parce qu’elles ont été réunies en un, il est appelé « un », et il peut se défaire de toutes ses parties et celles-ci retourner à ce qu’elles étaient au début ; et de même il est écrit (Ézéchiel 37,16) : « Prends pour toi un bois » ; et ce n’est que par transposition et emprunt, car il y a chez un seul homme deux cent quarante-huit membres, et il est composé de quatre éléments qui sont destinés à se séparer et à retourner chacun à son élément. Et inutile de le dire des créatures inférieures, qui sont sujettes au changement et à la division ; car même parmi les êtres d’en haut, qui ne reçoivent ni changement ni division, qui sont des substances intellectuelles simples, et qui sont les âmes et les anges, il est impossible qu’un seul d’entre eux soit appelé du nom d’« un », car pour chaque ange il y a un autre comme lui ou plus grand que lui,

ואם כן אינו אחד שהרי יש נמצא דומה לו במעלתו ובכחו, וכן הנפש יש אחרת דוגמתה או למעלה ממנה בידיעה ודקות ההשגה, ועל כן אי אפשר לשום נמצא מהנמצאים כלם שיהיה ראוי להקרא בשם אחד ולא אחד בהם שיאות לו זה השם כלל אלא אדון הכל יתברך שהמציא אותן אחר העדרם, והוא האחד האמתי הקודם לרבויים, והוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, והוא לבדו האחד קדוש שאין לו דומה, כענין שנאמר (ישעיהו מ׳:כ״ה) ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש.

et s’il en est ainsi, il n’est pas un, puisqu’il existe un être semblable à lui par son degré et sa force ; et de même, pour l’âme, il y en a une autre pareille ou supérieure à elle en savoir et en subtilité de perception. C’est pourquoi il est impossible qu’aucun des êtres existants, tous ensemble, soit digne d’être appelé du nom d’« un », et aucun d’entre eux auquel ce nom convienne du tout, hormis le Maître de tout, béni soit-Il, qui les a fait exister après leur néant ; Il est l’Un véritable, qui précède les multiplicités, Il est Dieu dans les cieux en haut et sur la terre en bas, et Lui seul est l’Un saint qui n’a pas Son semblable, comme il est dit (Isaïe 40,25) : « Et à qui me comparerez-vous, que je lui sois égal, dit le Saint ».

וע"ד הקבלה שמע ישראל, כוף אזניך ושמע, בפסוק שמע ענין היחוד האמתי המקובל והמוצנע אצל יודעי האמת בסוד יחוד עשר ספירות שנתחייבנו ליחד את כלן ולחבר הכל כאחד אם ממטה למעלה אם מלמעלה למטה, ומלת שמע מלשון חבור, כענין (שמואל א ט״ו:ד׳) וישמע שאול, (תהילים י״ח:מ״ה) לשמע אוזן ישמעו לי. ה', כמו (דברי הימים א כ״ט:י״א) לך ה', שהוא כולל שלש המעלות העליונות. אלהינו, הגדולה והגבורה. ה', התפארת עד תשלום הבנין ואח"כ אחד.

Selon la Kabbale : « Écoute, Israël » : incline ton oreille et entends. Dans le verset « Écoute », l’affaire de l’unité véritable, reçue et cachée auprès de ceux qui connaissent la vérité, dans le secret de l’unification des dix sefirot, que nous sommes tenus de toutes unifier et de joindre en un, que ce soit de bas en haut ou de haut en bas ; et le mot « shema » est de l’expression de jonction, comme (1 Samuel 15,4) : « Et Saül convoqua (va-yeshama) » ; (Psaumes 18,45) : « À l’audition de l’oreille ils m’obéissent ». « L’Éternel » (Hachem), comme (1 Chroniques 29,11) : « À Toi, Éternel », qui comprend les trois degrés supérieurs. « Notre Dieu » : la grandeur et la force. « L’Éternel » : la Beauté (tifèret) jusqu’à l’achèvement de l’édifice, et ensuite « un ».

ובמלת אחד נכלל כל העשר, א', רמז למי שאין המחשבה משגת, ח', לח' דברים שעמו, ד', לעשירית, היא עטרת זהב גדולה, ואין ראוי להפרידה כי אם ליחד ולחבר את הכל, וראוי ליחד ממטה למעלה משום מעלין בקדש אע"פ שהכל אחד אצל העבודת היחוד. ועל הד' שהיא המלכות אמר הנביא ע"ה (ישעיהו ס״ג:י״ב) בוקע מים מפניהם לעשות לו שם עולם, ואנו אומרים בתפלה מלכותך ה' אלהינו ראו בניך בוקע ים לפני משה זה אלי ענו.

Et dans le mot « èkhad » sont inclus les dix : aleph fait allusion à Celui que la pensée ne peut atteindre ; het, aux huit choses qui sont avec Lui ; daleth, au dixième, qui est la grande couronne d’or, et il n’est pas convenable de la séparer, mais d’unifier et de joindre le tout ; et il convient d’unifier de bas en haut, parce qu’on monte dans la sainteté, bien que tout soit un dans le service de l’unification. Et à propos du daleth, qui est la Royauté, le prophète, que la paix soit sur lui, a dit (Isaïe 63,12) : « Qui fendit les eaux devant eux pour se faire un nom éternel », et nous disons dans la prière : « Tes enfants ont vu Ta royauté, fendant la mer devant Moché : celui-ci est mon Dieu, répondirent-ils ».

ולפי שלא יזכיר מדת המלכות בפירוש בכלל השלשה שמות, לכך תקנו ז"ל להוסיף ולומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, מה שלא הזכיר משה, ואף על פי שלא הזכירו רמזו באות הדל"ת, ועליו משלו משל נמרץ לבת מלך שהריחה ציקי קדרה, תאמר יש לה גנאי, לא תאמר יש לה צער, מה עשו עבדיה הביאו לה בחשאי. וציקי קדרה הוא דבר מבושם בריחו משיב הנפש.

Et parce qu’il ne mentionne pas explicitement l’attribut de Royauté parmi les trois noms, nos Sages, de mémoire bénie, ont institué d’ajouter et de dire « Béni soit le nom de la gloire de Son règne à jamais », ce que Moché n’a pas mentionné ; et bien qu’il ne l’ait pas mentionné, il y a fait allusion par la lettre daleth, et à son sujet ils ont proposé une parabole puissante : une fille de roi qui sentit l’odeur d’un plat de marmite : si elle le demande, elle en éprouve de la honte ; si elle ne le demande pas, elle en éprouve de la peine. Que firent ses serviteurs ? Ils le lui apportèrent en secret. Et le « plat de marmite » est une chose parfumée dont l’odeur ranime l’âme.

ובאור המשל במלת בת מלך שהריחה ציקי קדרה, היא השכינה שהרגישה קלוסן של שבטים והיחוד שהיו מיחדים השם הגדול, ואלו תאמר שבחה בפיה שכשם שהוא יחיד כך היא יחידה יש לה גנאי, לא תאמר היא מצטערת כשלא נתיחד כבודה בכבודו, ועל כן באו ישראל שהם עבדי השכינה והתקינו לומר ברוך שם בחשאי שהוא היחוד התחתון.

Et l’explication de la parabole : « une fille de roi qui sentit l’odeur d’un plat de marmite » est la Présence divine, qui perçut la louange des tribus et l’unification dont elles unifiaient le grand Nom ; et si elle disait sa louange de sa bouche, que de même qu’Il est unique elle est unique, il y aurait là pour elle de la honte ; si elle ne le dit pas, elle souffre que sa gloire ne soit pas unie à Sa gloire ; et c’est pourquoi Israël, qui sont les serviteurs de la Présence divine, vint et institua de dire « Béni soit le nom » à voix basse, qui est l’unification inférieure.

ומטעם זה נתקן השבח הזה של שכינה בשש תיבות כמו בפסוק שמע זה כנגד ששה קצוות של מעלה וזה כנגד ששה קצוות של מטה, ובת מלך היא דל"ת של אחד, וכבר ידעת כי אות דל"ת משלים מספר עשרה, ותמצא בספר הבהיר, מהו דל"ת, משל למה הדבר דומה לעשרה מלכים שהיו במקום אחד וכלן עשירים, ואחד מהם עשיר אבל לא כאחד מהם, אף על פי שעשרו גדול נקרא דל לגבי העשירים, עד כאן.

Et pour cette raison cette louange de la Présence divine a été instituée en six mots, comme dans ce verset « Écoute » : celui-ci correspond aux six extrémités d’en haut et celui-là aux six extrémités d’en bas ; et la fille de roi est le daleth de « èkhad », et tu sais déjà que la lettre daleth complète le nombre dix ; et tu trouveras dans le Sefer ha-Bahir : qu’est-ce que le daleth (dal, pauvre) ? À quoi cela ressemble-t-il ? À dix rois qui étaient en un lieu, tous riches, et l’un d’eux était riche mais pas comme l’un d’eux ; bien que sa richesse soit grande, il est appelé pauvre (dal) par rapport aux riches. Fin de la citation.

ועל כן צריך המיחד שיכלול כל העשר במלת אחד לפי שכלן אחדות גמורה הן, כי העשר מגלה כח האחד שהמציאם שהוא כולל העשר, וכענין הנקודה שהיא כוללת היו"ד, כיצד, אין לך נקודה בעולם שלא יהיה לה ארך ורחב ועומק ולכל אחד משלשתן יש לה ראש ואמצע וסוף, הרי ט', והמקום הרי י', שאי אפשר לנקודה בלתי מקום, אם כן הרי שיש בעצמות הנקודה י' עם המקום, וכן ה' המיוחד שנרמז בו היו"ד, כי היו"ד עם קוצו והה"א הם ג' המעלות העליונות והוא"ו ו' מעלות הנמשכות מהם הרי ט' והה"א בגדר המקום הרי י'.

Et c’est pourquoi celui qui unifie doit inclure les dix dans le mot « èkhad », parce que tous sont une unité parfaite, car les dix révèlent la force de l’Un qui les a fait exister, qui comprend les dix ; et selon l’affaire du point, qui comprend le yod. Comment ? Il n’y a pas de point au monde qui n’ait longueur, largeur et profondeur, et chacune des trois a un début, un milieu et une fin : voilà neuf ; et le lieu : voilà dix, car il est impossible à un point d’être sans lieu ; s’il en est ainsi, il y a dans l’essence du point dix avec le lieu. Et de même le Nom divin particulier, dans lequel le yod est évoqué, car le yod avec sa pointe et le hé sont les trois degrés supérieurs, et le vav, six degrés qui en découlent : voilà neuf, et le hé dans la définition du lieu : voilà dix.

והוא הדין בקדיש שיש לכלול כל העשר, כי אמן יהא שמיה רבא מברך נאמר על הקו האמצעי, לעלם לעלמי עלמיא הם ה' למעלה, וכן ה' למטה, כי קו אמצעי הוא והכל בכללו. והה"א בקדיש שצריך לכלול כל היו"ד, כי העליון הוא קדוש בחכמה וקדוש בבינה וקדוש בדעת שהוא הדל"ת, ה' צבאות כל הבנין מלא כל הארץ כבודו בחכמה שנאמר (משלי ג׳:ל״ה) כבוד חכמים ינחלו, ותן אל לבך כי על כן תקנו אנשי כנסת הגדולה בקדישא רבה לתתחיל במלת כתר.

Et il en est de même dans le Qaddich, qui doit comprendre les dix : « Amen, que Son grand nom soit béni » est dit à propos de la ligne médiane ; « à jamais et aux siècles des siècles » : ce sont cinq en haut, et de même cinq en bas, car c’est la ligne médiane et tout est compris en elle. Et le hé dans le Qaddich doit comprendre tout le yod : car le Suprême est saint dans la sagesse, saint dans l’intelligence et saint dans la connaissance, qui est le daleth ; « l’Éternel des armées », tout l’édifice, « toute la terre est pleine de Sa gloire », dans la sagesse, comme il est dit (Proverbes 3,35) : « Les sages hériteront la gloire » ; et mets-toi dans le cœur que c’est pourquoi les hommes de la Grande Assemblée ont institué, dans le Qaddich Rabba, de commencer par le mot « Keter » (couronne).

ודע כי מפסוק של שמע יוצא שם בן י"ד והוא נחקר מן השלישית, וג' שמות הן, והם של חכמה להחכים המזכירם כי יקח בשמים ראש, ובאור הכתוב ה' שהוא אלהינו ופירוש ה' אחד כי ה' שהוא אלהינו מתחלף באל"ף בי"ת והחלוף ההוא שהוא פירוש ה' אחד, ונמצא שהשגנו הוראת יחוד ה' מתוך חבור אותיותיו, והבן זה.

Et sache que du verset « Écoute » sort un nom de quatorze lettres, qui est recherché à partir de la troisième ; et ce sont trois noms, qui sont de sagesse, pour rendre sage celui qui les mentionne, car il prend la tête des aromates ; et l’explication du verset : « l’Éternel qui est notre Dieu » et l’explication de « l’Éternel est un » : car « l’Éternel qui est notre Dieu » s’échange par aleph-beit, et cet échange est l’explication de « l’Éternel est un » ; et il se trouve que nous avons atteint l’enseignement de l’unité de l’Éternel à partir de la jonction de ses lettres ; comprends cela.

ולפי מה שאמר במדרש טעם ברוך שם שנתקן בחשאי הוא מפני שהוא קלוס של מלאכי השרת, וכן אמרו במדרש רבה בסוף ואתחנן (יחזקאל א׳:כ״ד) בעמדם תרפינה כנפיהם, כשבאים ישראל ודוממים שאומרים בלחישה ברוך שם, אותה שעה הם מקלסים, וכן יחזקאל אמר (שם ג) ואשמע אחרי, כשקלסתי אני קלסו מלאכי השרת ברוך שם.

Et selon ce que dit le Midrash, la raison pour laquelle « Béni soit le nom » a été institué à voix basse est que c’est la louange des anges serviteurs ; et ainsi ont-ils dit dans le Midrash Rabba à la fin de Vaetḥanan (Ézéchiel 1,24) : « Quand ils s’arrêtent, ils laissent retomber leurs ailes » : lorsque Israël vient et se tait, en disant à voix basse « Béni soit le nom », à ce moment-là ils louent ; et de même Ézéchiel a dit (ibid. 3,12) : « Et j’entendis derrière moi » : quand je louais, les anges serviteurs louèrent : « Béni soit le nom ».

ולמה אומרים אותה בלחישה, אלא כשעלה משה למעלה גנבו ממלאכי השרת ולמדו לישראל, אמר להם משה כל המצות שנתתי לכם ממה שקבלתי מן התורה, אבל זה שאני נותן לכם ממה ששמעתי ממלאכי השרת ולמדו לישראל אמר להם משה אמרו אותו בלחישה, ולכך אומרים אותו ביום הכפורים בפרהסיא לפי שהם כמלאכי השרת, לובשים לבנים לא אוכלין ולא שותין אין בידם חטא ועון כי הקב"ה סולח לכל עונותיהם, עד כאן.

Et pourquoi la dit-on à voix basse ? Mais lorsque Moché monta en haut, il la déroba aux anges serviteurs et l’enseigna à Israël ; Moché leur dit : tous les commandements que je vous ai donnés viennent de ce que j’ai reçu de la Torah, mais ceci que je vous donne vient de ce que j’ai entendu des anges serviteurs ; il l’enseigna à Israël ; Moché leur dit : dites-la à voix basse. C’est pourquoi on la dit à Yom Kippour à voix haute, parce qu’ils sont comme les anges serviteurs : vêtus de blanc, ne mangeant ni ne buvant, il n’y a en eux ni faute ni iniquité, car le Saint, béni soit-Il, pardonne toutes leurs iniquités. Fin de la citation.

ואהבת את ה' אלהיך. אחר שאין לנו אלוה כי אם הוא לבדו, חייב אתה שתאהבנו ושתקיים המצות מאהבה, כי המקיימם מיראה אין עבודתו עבודה שלמה. וענין האהבה, שיתבונן האדם בתורתו ובמצותיו וישיג בהם הש"י ויתענג באותה השגה בתכלית התענוג, ולכך סמך לו מיד והיו הדברים האלה, באר בזה ענין האהבה בהשי"ת איך היא, וכן דרשו בספרי, ואהבת את ה' אלהיך, איני יודע כיצד אוהב האדם את המקום, תלמוד לומר והיו הדברים האלה, ואהבת את ה' אלהיך, אהבהו לפני הבריות כדרך שעשה אברהם שקראו הקב"ה (ישעיהו מלכים א ח׳:ל״א) אברהם אוהבי.

« Et tu aimeras l’Éternel ton Dieu. » Puisque nous n’avons d’autre Dieu que Lui seul, tu es tenu de L’aimer et d’accomplir les commandements par amour, car celui qui les accomplit par crainte, son service n’est pas un service parfait. Et le sens de l’amour est que l’homme contemple Sa Torah et Ses commandements, qu’il saisisse par eux le Nom, béni soit-Il, et qu’il jouisse de cette perception avec la plus extrême jouissance ; et c’est pourquoi il a juxtaposé aussitôt « Et ces paroles seront » : il a expliqué par là ce qu’est l’amour de Dieu, béni soit-Il, comment il est, et ainsi l’ont expliqué dans le Sifré : « Et tu aimeras l’Éternel ton Dieu » : je ne sais pas comment l’homme aime Dieu ; l’Écriture dit : « Et ces paroles seront » ; « et tu aimeras l’Éternel ton Dieu » : fais-Le aimer des créatures, comme fit Avraham, que le Saint, béni soit-Il, appela (Isaïe 41,8) « Avraham, Mon ami ».

בארו לנו החכמים ז"ל בדבר זה כי ענין האהבה בשם יתברך הוא מי שמצדיק הרבים ומקרב אותן לחיי העולם הבא, ועל כן הביאו ראיה מאברהם. ואם תשאל ותאמר כיון שמצינו שמעלת החשק גדולה ממעלת האהבה היה לו לומר וחשקת ולמה אמר ואהבת, התשובה בזה כי היא הנותנת, שהרי האוהב הוא מי שאוהב הדבר האהוב ולעתיד תשתכח ממנו האהבה, כגון בעת האוכל או בעת השינה, אבל מי שחושק אין מחשבתו נפרדת מן החשוק כלל, ואפילו בעת שיאכל יזכרנו, גם בעת השינה יראנו בחלום, ולפי שנצטוינו לאהבה את השם יתברך בשני היצרים ובנפש המתאוה ובכל ממונו, ויצטרך האדם לאהוב את כלן בדברים המוכרחים, כי אי אפשר לו שיחיה זולתם, על כן צוה שיאהוב אותם בענין המוכרח אבל יאהוב את השם יתברך על כלן,

Les Sages, de mémoire bénie, nous ont expliqué cela : le sens de l’amour du Nom, béni soit-Il, est celui qui conduit le grand nombre à la droiture et les rapproche de la vie du monde à venir, et c’est pourquoi ils ont apporté la preuve d’Avraham. Et si tu demandes et dis : puisque nous trouvons que le degré du désir ardent (ḥeshèq) est plus grand que le degré de l’amour, il aurait dû dire « et tu désireras ardemment » ; pourquoi a-t-il dit « et tu aimeras » ? La réponse est que c’est précisément la raison : celui qui aime est celui qui aime la chose aimée, et à certains moments, il ne pensera plus à cet amour, par exemple à l’heure de manger ou à l’heure de dormir ; mais celui qui désire ardemment, sa pensée ne se sépare pas de l’objet de son désir du tout, et même à l’heure où il mange il s’en souvient, et même à l’heure du sommeil il le voit en rêve ; et parce que nous avons reçu l’ordre d’aimer le Nom, béni soit-Il, avec les deux penchants, avec l’âme désirante et avec tout son avoir, l’homme doit aimer tout cela dans les choses indispensables, car il lui est impossible de vivre sans elles ; c’est pourquoi Il a ordonné d’aimer ces choses dans la mesure du nécessaire, mais d’aimer le Nom, béni soit-Il, par-dessus tout,

וא"כ מהטעם הזה לא היה יכול לומר וחשקת, כי אלו היה חושק אותו היה מפריד מחשבתו מכל הדברים הגופניים האלה ולא היה משתמש בהם כל עיקר, ואף במוכרחים, ולא היה מקום למצות התורה כלל, כי לשון חשק ענינו דבקות, כענין (תהילים צ״א:י״ד) כי בי חשק ואפלטהו, והוא מעלת מיתת הנשיקה, בצדיקים הגמורים, וכן מצינו בדבקות השם יתברך עם ישראל שכתוב (דברים ז׳:ז׳) לא מרבכם מכל העמים חשק ה' בכם, ולמדנו הכתוב הפלגה על דבקות השכינה עם ישראל שאינה זזה מהם לעולם, וכענין שדרשו רז"ל כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם, גלו למצרים שכינה עמהם, וכן בכל הגליות.

et s’il en est ainsi, pour cette raison il ne pouvait dire « et tu désireras ardemment », car s’il Le désirait ardemment, il séparerait sa pensée de toutes ces choses corporelles et ne s’en servirait plus du tout, même dans l’indispensable, et il n’y aurait aucune place pour les commandements de la Torah, car l’expression ḥeshèq a le sens d’attachement, comme (Psaumes 91,14) : « Parce qu’il s’est attaché (ḥashaq) à Moi, Je le délivrerai » ; et c’est le degré de la mort par le baiser pour les justes parfaits. Et de même nous trouvons à propos de l’attachement du Nom, béni soit-Il, à Israël, qu’il est écrit (Deutéronome 7,7) : « Ce n’est pas parce que vous êtes plus nombreux que tous les peuples que l’Éternel s’est attaché (ḥashaq) à vous » ; et l’Écriture nous enseigne la grandeur de l’attachement de la Présence divine à Israël, qui ne s’éloigne d’eux jamais, et selon ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : partout où Israël a été exilé, la Présence divine est avec eux ; ils furent exilés en Égypte, la Présence divine était avec eux, et de même dans tous les exils.

בכל לבבך. הלב משכן הנפש החכמה, ולפי שהוא האבר הראשון ביצירת האדם והאחרון אשר ימות בכל אברי הגוף, על כן אמר בכל לבבך, כלומר עד רגע האחרון של מיתה.

« De tout ton cœur. » Le cœur est la demeure de l’âme sage, et parce qu’il est le premier organe dans la formation de l’homme et le dernier qui meurt parmi tous les membres du corps, c’est pourquoi il a dit « de tout ton cœur », c’est-à-dire jusqu’au dernier instant de la mort.

ובכל נפשך. היא הנפש המתאוה. ובכל מאדך. מלשון מאד, כלומר אהוב אותו הרבה בכל מה שתוכל. והענין שלא יהא ממונו חביב עליו מן המצות, שאין ראוי לו לחוס על פזור ממון אצל המצוה, שאפילו לא מצא לולב ואתרוג אלא בדמים יקרים לא יחוס על ממונו אלא שיקחנו, כמו שעשה רבן גמליאל שלקחו באלף זוז, וכבר אמרו רבותינו ז"ל ולהדור מצוה עד שליש במצוה, הוא שאמרו בבבא קמא אמר ר' זירא אמר ר' הונא הדור מצוה עד שליש, מאי שליש, אילימא שליש ביתו, אלו מתרמי ליה תלתא מצות יהיב ליה כוליה ביתיה, אלא אימא הדור מצוה עד שליש במצוה, כלומר שיש לו להוסיף עד שליש בדמיו בין מצוה מהודרת למצוה יותר מהודרת, בין ספר תורה או לולב נאה ליותר נאה, כדתניא (שמות ט״ו:ב׳) זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצות, כיצד יעשה, שיהיה לפניו ס"ת נאה לולב נאה ציצית נאה, וקיימא לן כרבי זירא.

« Et de toute ton âme » : c’est l’âme désirante. « Et de toute ta force » (me’odekha) : de l’expression « me’od » (beaucoup), c’est-à-dire : aime-Le beaucoup, en tout ce que tu peux. Et le sens est que son argent ne lui soit pas plus cher que les commandements, car il ne lui convient pas de ménager la dépense d’argent pour le commandement, au point que, même s’il ne trouve de loulav et d’etrog qu’à prix élevé, il ne ménage pas son argent mais les prenne, comme fit Rabban Gamliel, qui le prit pour mille zouz. Et nos maîtres, de mémoire bénie, ont déjà dit : « et d’embellir le commandement jusqu’au tiers », ce qu’ils ont dit dans Bava Qama : Rabbi Zéra a dit au nom de Rabbi Hounna : embellir un commandement jusqu’au tiers. Quel tiers ? Si l’on disait un tiers de ses biens, si trois commandements se présentaient à lui, il y consacrerait tous ses biens ! Mais dis : embellir un commandement jusqu’au tiers dans le commandement, c’est-à-dire qu’il peut ajouter jusqu’à un tiers de son prix entre un commandement orné et un commandement plus orné, entre un rouleau de la Torah ou un beau loulav et un plus beau, comme il a été enseigné (Exode 15,2) : « Celui-ci est mon Dieu et je Le glorifierai (ve-anvehou) » : fais-toi beau devant Lui dans les commandements. Comment fera-t-il ? Qu’il ait devant lui un beau rouleau de la Torah, un beau loulav, de beaux tsitsit ; et la loi est selon Rabbi Zéra.

ודרשו רבותינו ז"ל, בכל לבבך, בשני יצריך, יצר טוב ויצר רע, בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך, ובכל מאדך בכל ממונך, אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך.

Et nos maîtres, de mémoire bénie, ont expliqué : « de tout ton cœur » : avec tes deux penchants, le bon penchant et le mauvais penchant ; « de toute ton âme » : même s’Il te prend ton âme ; « et de toute ta force » : de tout ton argent. S’il y a un homme dont le corps lui est plus cher que son argent, c’est pourquoi il est dit « de toute ton âme » ; et s’il y a un homme dont l’argent lui est plus cher que son corps, c’est pourquoi il est dit « de toute ta force ».

דבר אחר בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך, זהו שאמר דוד ע"ה (תהילים נ״ו:י״א) באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר, אם במדת הדין אם במדת רחמים אהלל דבר, וכן עוד (שם קא) חסד ומשפט אשירה, אם חסד אשירה ואם משפט אשירה, וכן עוד (שם קטז) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא, צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא.

Autre explication : « et de toute ta force » (bekhol me’odekha) : pour chaque mesure (middah) qu’Il te mesure. C’est ce qu’a dit David, que la paix soit sur lui (Psaumes 56,11) : « En Dieu je louerai Sa parole, en l’Éternel je louerai Sa parole » : que ce soit par l’attribut de rigueur ou par l’attribut de miséricorde, je louerai Sa parole ; et de même encore (ibid. 101,1) : « Je chanterai la bonté et le jugement » : que ce soit la bonté, je chanterai, et que ce soit le jugement, je chanterai ; et de même encore (ibid. 116,13) : « Je lèverai la coupe des délivrances et j’invoquerai le nom de l’Éternel » ; (ibid. 116,3) : « Je trouvais détresse et chagrin, et j’invoquais le nom de l’Éternel ».

ויש שפירשו עוד בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, כנגד אברהם יצחק ויעקב, בכל לבבך כנגד אברהם שאהב הקב"ה בכל לבבו והמשיך הלבבות לאמונתו, ובכל נפשך כנגד יצחק שמסר נפשו על גבי המזבח, ובכל מאדך כנגד יעקב שהפריש מעשר מכל ממונו ואפילו מבניו.

Et il en est qui ont encore expliqué : « de tout ton cœur, de toute ton âme et de toute ta force », en correspondance avec Avraham, Yits’haq et Yaaqov : « de tout ton cœur » correspond à Avraham, qui aima le Saint, béni soit-Il, de tout son cœur et attira les cœurs vers Sa foi ; « de toute ton âme » correspond à Yits’haq, qui livra son âme sur l’autel ; « de toute ta force » correspond à Yaaqov, qui préleva la dîme de tout son avoir, et même de ses fils.

והיו הדברים האלה. היחוד ואהבה שהזכיר יהיו חקוקים על לבבכם או הם המצות שבתורה. אשר אנכי מצוך היום. דרשו רבותינו ז"ל לא יהיו המצות בעיניך כדיוטיגמא ישנה שאין אדם סופנה, אלא כדיוטיגמא חדשה שהכל רצין לקראתה, כך אשר אנכי מצוך היום, יהיו בעיניך חדשים כאלו היום קבלתם מסיני. דיוטיגמא מצות המלך הבאה בכתב הוא.

« Et ces paroles seront. » L’unité et l’amour qu’il a mentionnés seront gravés sur votre cœur, ou bien ce sont les commandements de la Torah. « Que je t’ordonne aujourd’hui » : nos maîtres, de mémoire bénie, ont expliqué : que les commandements ne soient pas à tes yeux comme un vieux diotigma que personne ne considère, mais comme un nouveau diotigma que tous courent à la rencontre ; ainsi, « que je t’ordonne aujourd’hui » : qu’ils soient à tes yeux nouveaux, comme si aujourd’hui même vous les aviez reçus du Sinaï. Diotigma : l’ordre du roi qui vient par écrit.

ושננתם לבניך. שיהיו דברי תורה מחודדין בפיך, לשון חדוד הוא כמו (משלי כ״ה:י״ח) וחץ שנון, והכוונה לומר שאם ישאלך אדם דבר אמור לו מיד ואל תגמגם.

« Et tu les inculqueras (ve-shinnantam) à tes fils. » Que les paroles de la Torah soient aiguisées dans ta bouche ; c’est une expression d’aiguisage, comme (Proverbes 25,18) : « et une flèche aiguisée » ; et l’intention est de dire que si quelqu’un te pose une question, dis-lui aussitôt, et ne balbutie pas.

ודברת בם. שיהא עיקר דבורך בם, עשם עקר ואל תעשם טפל. בם ולא בדברים אחרים, בם ולא בתפלה, כך דרשו רז"ל. ובאור זה כי דברי תורה בקול רם, לפי שהתורה צריכה קול, שנתנה בקול, שנאמר (שמות יט) ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי קולות וברקים, ולא בתפלה בקול אלא בלחש.

« Et tu en parleras (ve-dibbarta vam). » Que l’essentiel de ta parole soit en elles ; fais-en le principal et ne les rends pas accessoires. « En elles » et non en d’autres choses, « en elles » et non dans la prière : ainsi l’ont expliqué nos Sages, de mémoire bénie. Et l’explication en est que les paroles de Torah se disent à haute voix, car la Torah requiert la voix, puisqu’elle a été donnée avec voix, comme il est dit (Exode 19,16) : « Il arriva, le troisième jour, au matin, qu’il y eut des voix et des éclairs » ; et non dans la prière, qui se dit à voix basse.

ובמסכת חולין (תהילים נ״ח:ב׳) האמנם אלם צדק תדברון, מה אומנותו של אדם בעולם הזה, יעשה עצמו כאלם, יכול אף לדברי תורה כן, תלמוד לומר צדק תדברון. וכן אמר שלמה ע"ה (משלי ג׳:כ״א) אל ילוזו מעיניך, כיון שאתה רואה שהן מדות שבהן נברא העולם, והשני (שם ד) אל יליזו, בא לומר אל יליזו אותם עסקים וטרדות מעיניך, ולכך אמר שמרם בתוך לבבך.

Et dans le traité Houlin (Psaumes 58,2) : « Est-ce vraiment que, muets (elem), vous prononcez la justice ? » Quelle doit être la conduite habituelle de l’homme en ce monde ? Qu’il se rende comme muet. On pourrait penser qu’il en va ainsi même pour les paroles de Torah ; l’Écriture dit : « vous prononcez la justice ». Et de même Chelomo, que la paix soit sur lui, a dit (Proverbes 3,21) : « Qu’elles ne s’écartent pas de tes yeux », puisque tu vois que ce sont les mesures par lesquelles le monde a été créé ; et la seconde fois (ibid. 4,21) : « Qu’elles ne s’éloignent pas » : il vient dire : que ces occupations et ces soucis ne les éloignent pas de tes yeux ; c’est pourquoi il a dit : « garde-les au milieu de ton cœur ».

וקשרתם לאות על ידך. אלו תפילין של יד. ובאה הקבלה ביד זו היא יד של שמאל, לפי שהשמאל נקראת יד, כענין שכתוב (ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, וכתיב (שופטים ה) ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים, וכן כתוב (שמות יג) והיה לאות על ידכה, בתוספת ה"א, ודרשו רז"ל יד כהה, והיא השמאל.

« Et tu les attacheras comme signe sur ta main. » Ce sont les tefilin du bras. Et la tradition est venue que cette main est la main gauche, parce que la gauche est appelée « main », comme il est écrit (Isaïe 48,13) : « Ma main a fondé la terre et ma droite a étendu les cieux », et il est écrit (Juges 5,26) : « Elle tendit sa main au piquet, et sa droite au marteau des ouvriers » ; et de même il est écrit (Exode 13,16) : « Et ce sera un signe sur ta main (yadekha) », avec adjonction du hé, et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : main faible (yad kehah), c’est-à-dire la gauche.

ומקום ההנחה ביד, קבלו רז"ל שהוא למעלה בעליון הזרוע שהוא כנגד הלב, ומה תפילין של ראש בגובה של ראש אף תפילין של יד בגובה של יד, והוא עליון הזרוע, שאלו תאמר על היד ממש והוא המקום שעל היד הנקרא קנה, לא היה כנגד הלב, ולפי שבאה הקבלה כנגד הלב לכך יש לנו להניחו במקום הנקרא זרוע שהוא למעלה מן הקנה, הוא שכתוב (איוב לא) ואזרועי מקנה תשבר. וכן דרשו רז"ל חביבין ישראל שסבבן הקב"ה בתפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן. ועוד אמרו, וקשרתם לאות שתהא בקשירה אות, זהו קשר של תפילין שקבלו רז"ל הלכה למשה מסיני.

Et quant au lieu de la pose sur le bras, nos Sages, de mémoire bénie, ont reçu qu’il est en haut, à la partie supérieure du bras, qui est en face du cœur : de même que les tefilin de la tête sont à la hauteur de la tête, de même les tefilin du bras sont à la hauteur du bras, et c’est la partie supérieure du bras ; car si tu disais sur la main même, c’est-à-dire la partie du membre appelée qaneh, l’avant-bras, ce ne serait pas en face du cœur ; et puisque la tradition est venue qu’ils sont en face du cœur, nous devons les poser à l’endroit appelé zeroa, qui est au-dessus du qaneh, ce qui est écrit (Job 31,22) : « et que mon bras (zero’i) soit brisé de son os (qaneh) ». Et de même nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : chers sont les Israélites, que le Saint, béni soit-Il, a entourés de tefilin sur leurs têtes et de tefilin sur leurs bras. Et ils ont dit encore : « Et tu les attacheras comme signe » : que dans l’attache il y ait un signe ; c’est le nœud des tefilin que nos Sages, de mémoire bénie, ont reçu comme loi donnée à Moché au Sinaï.

והיו לטוטפות בין עיניך. למעלה ממצחו במקום המוח שהוא מקום השכל, ודרשו רז"ל, בין עיניך מקום שעושה קרחה, ממה שכתוב (דברים יד) ולא תשימו קרחה בין עיניכם. ועוד דרשו, לטטפות בין עיניך כל זמן שיהיו בין עיניך יהיו שתים, ועל כן אסור להניח תפילין של ראש תחלה ואח"כ של יד.

« Et ils seront comme fronteaux (totafot) entre tes yeux. » Au-dessus de son front, à l’endroit du cerveau, qui est le lieu de l’intelligence ; et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « entre tes yeux » : l’endroit où l’on fait une calvitie, d’après ce qui est écrit (Deutéronome 14,1) : « et vous ne ferez pas de calvitie entre vos yeux ». Et ils ont encore expliqué : « totafot entre tes yeux » : tant qu’ils sont entre tes yeux, ils seront deux ; et c’est pourquoi il est interdit de poser d’abord les tefilin de la tête et ensuite ceux du bras.

וכתבתם על מזזות. דרשו רז"ל, מזזות כתיב, שאין צריך מזוזה אלא באחת, כלומר מצד אחד בלבד והוא צד ימין, וזהו שאמר ביתך דרך ביאתך, זהו מימין כניסתו, דכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא. וכבר בארו לנו רז"ל הבתים שיש בהן חיוב ואותן שהן פטורין, והוא שאמרו בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות ובית שער אכסדרה ומרפסת ובית הכסא ובית המרחץ ובית הבורסקי ובית הטבילה פטורין מן המזוזה שנאמר ביתך, מה ביתך מיוחד לדירה ולכבוד, יצאו אלו שאינן מיוחדין לדירה ולכבוד.

« Et tu les écriras sur les montants (mezuzot) de ta maison. » Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : il est écrit « mezuzot » (défectif), car on n’a besoin de mezouza que sur un seul, c’est-à-dire d’un seul côté, qui est le côté droit ; et c’est ce qu’il a dit : « ta maison, sur ton chemin d’entrée », c’est-à-dire à la droite de son entrée, car quand quelqu’un lève le pied, il lève d’abord le droit. Et nos Sages, de mémoire bénie, nous ont déjà expliqué les maisons qui sont soumises à l’obligation et celles qui en sont exemptes, et c’est ce qu’ils ont dit : une maison qui n’a pas quatre coudées sur quatre coudées, ainsi que le vestibule, le portique, le balcon, les latrines, le bain, la tannerie et le bain rituel, sont exemptés de la mezouza, comme il est dit « ta maison » : de même que « ta maison » est réservée à l’habitation et à l’honneur, sont exclus ceux qui ne sont pas réservés à l’habitation et à l’honneur.

וכן אמרו עוד, הר הבית והלשכות והעזרות פטורות מן המזוזה, שנאמר ביתך, בית שלך, כלומר בית של חול, יצאו אלו שהם קדש ולאו ביתך הוא. וה"ה בית הכנסת שהוא קדוש אין בו חיוב מזוזה אלא אם כן יש בו דירה לחזן הכנסת. וכן אמרו, כל הלשכות שבמקדש לא היתה בהן מזוזה חוץ מלשכת פלהדרין שבה היתה דירה לכהן גדול שבעה ימים בשנה.

Et de même ils ont dit encore : le Mont du Temple, les chambres et les parvis sont exemptés de la mezouza, comme il est dit « ta maison » : une maison qui est à toi, c’est-à-dire une maison profane ; sont exclus ceux qui sont sacrés et qui ne sont pas « ta maison ». Et de même pour le Beith Haknesset, qui est sacré : il n’y a pas d’obligation de mezouza, sauf s’il comporte une habitation pour le sacristain. Et de même ont-ils dit : toutes les chambres du Temple n’avaient pas de mezouza, sauf la chambre de Palhédrin, où le Grand Prêtre avait sa demeure sept jours par an.

וצריך אתה לדעת כי מתוך המצוה הזאת יתבארו לנו עקרי התורה באמונה, חדוש העולם וההשגחה והנבואה, שהרי בפרשה ראשונה נזכר ענין היחוד ותלמוד תורה, ובפרשה שניה אמתת עונש ושכר, וזכרון יציאת מצרים שבו נעשים האותות והמופתים והנסים המפורסמים מחייב העקרים האלה ומעיד על שלשה דברים הללו שהן יסוד האמונה ושרשה, והם החדוש וההשגחה והנבואה.

Et il faut que tu saches que de ce commandement nous sont expliqués les principes de la Torah en matière de foi : la création du monde, la providence et la prophétie. Car dans la première section est mentionné le sujet de l’unité et de l’étude de la Torah, et dans la seconde la vérité du châtiment et de la récompense ; et le souvenir de la sortie d’Égypte, dans laquelle se sont faits les signes, les prodiges et les miracles publics, impose ces principes et témoigne de ces trois choses qui sont le fondement et la racine de la foi : la création, la providence et la prophétie.

וקבלו רז"ל חכמי האמת כי מקום הנחת המזוזה בסוף שליש העליון, וכן נתבאר בירושלמי, והטעם בזה כי ירמוז לסוף הבנין שהוא כבוד השלישי הנקרא בשם שי"ן דל"ת ואל"ף דל"ת, ומטעם זה אנו כותבין שם של שי"ן דל"ת אחורי הקלף של מזוזה, ושיהא נראה בגובתא דקניא דרך החור, ומטעם זה נקראת בשם מזוזה שהוא במספר שם אל"ף דל"ת, והוא גם כן נקרא שומר ישראל, וכן המזוזה תשמור האדם מבחוץ והוא מבפנים.

Et nos Sages, de mémoire bénie, sages de la vérité, ont reçu que le lieu de pose de la mezouza est à la fin du tiers supérieur, et ainsi cela est expliqué dans le Yerouchalmi ; et la raison en est qu’elle fait allusion à la fin de l’édifice, qui est la troisième gloire, appelée du nom Shin-Daleth et Aleph-Daleth ; et pour cette raison nous écrivons le nom Shin-Daleth au dos du parchemin de la mezouza, de façon qu’il soit visible dans le creux du roseau par l’ouverture ; et pour cette raison elle est appelée mezouza, dont la valeur numérique est celle du nom Aleph-Daleth, qui est aussi appelé « Gardien d’Israël » ; et de même la mezouza garde l’homme de l’extérieur alors qu’il est à l’intérieur.

ולפי פשוטו טעם היותנו כותבין שם של שדי במזוזה, לפי שהאומות חושבים שהצלחת הבתים תלויה במערכת הכוכבים, ומפני שהשם הזה משדד ומנצח המערכת על כן נכתוב אותו לרמוז כי ממנו השפע והטוב נכנס אל הבתים לא מן המערכה. וכן אמר אליפז (איוב כה) ומה יפעל שדי למו, וסמיך ליה והוא מלא בתיהם טוב.

Et selon son sens simple, la raison pour laquelle nous écrivons le nom Shadday dans la mezouza est que les nations pensent que la réussite des maisons dépend de la disposition des astres ; et parce que ce Nom détruit (meshadded) et vainc la disposition, nous l’écrivons pour faire allusion que de Lui entrent dans les maisons l’abondance et le bien, et non de la disposition des astres. Et de même Élifaz a dit (Job 22,17) : « Et que ferait le Tout-Puissant (Shadday) pour eux ? », et juste après : « Et Il a rempli leurs maisons de biens ».

ואמרו רז"ל בירושלמי מסכת פאה, ארטבן שדר ליה לרבי מרגניתא, אמר ליה שדר ליה מילא דשויא טפי מיניה או דכוותה, שדר ליה מזוזתא, אמר ליה אנא משדר לך מרגניתא דלית ליה טימי ואת משדר לי מילא דשויא חד פוליר, שדר ליה דידי עדיפא מדידך, דידך הוי דבר שיש תכלית לדמיו דידי אין תכלית לדמיו, ולא עוד אלא דידך את בעי למנטרה דידי היא מנטרא לך, דכתיב (משלי ו׳:כ״ב) בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך, עד כאן. והקובע מזוזה צריך שיברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לקבוע מזוזה, וכן צריך לברך שהחיינו, כדין מצוה הבאה מזמן לזמן.

Et nos Sages, de mémoire bénie, ont dit dans le Yerouchalmi, traité Péa : Artaban envoya à Rabbi une perle ; il lui dit : envoie-moi un objet qui vaille davantage, ou autant ; il lui envoya une mezouza. Il lui dit : Moi je t’envoie une perle sans prix, et toi tu m’envoies un objet qui vaut un poulir ! Il lui dit : mon présent est supérieur au tien : la tienne est une chose dont le prix a une limite, la mienne n’a pas de limite à son prix ; et non seulement cela, mais la tienne, tu dois la garder, tandis que la mienne te garde, comme il est écrit (Proverbes 6,22) : « Quand tu te coucheras, elle veillera sur toi, et quand tu t’éveilleras, elle s’entretiendra avec toi ». Fin de la citation. Et celui qui fixe une mezouza doit bénir : « qui nous a sanctifiés par Ses commandements et nous a ordonné de fixer la mezouza » ; et il doit aussi réciter « chéhéhéyanou », selon la règle d’un commandement qui vient de temps en temps.

ובשעריך. לרבות שערי חצרות שערי מדינות ושערי עיירות, שכך אמרו רז"ל, אחד שערי מדינות ואחד שערי עיירות יש בהן מצוה למקום, משום שנאמר וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. ודוקא כשיש בהן דירה לשער העיר, שהרי ממה שדרשו ביתך בית המיוחד לדירה נלמוד מזה שאם אינו מיוחד לדירה אין בו חיוב כלל, וזהו לשון ביתך ובשעריך, כלומר שעריך דומיא דביתך.

« Et sur tes portes. » Pour inclure les portes des cours, les portes des provinces et les portes des villes ; car ainsi ont dit nos Sages, de mémoire bénie : tant les portes des provinces que les portes des villes comportent un commandement envers Dieu, parce qu’il est dit « Et tu les écriras sur les montants de ta maison et sur tes portes ». Et ce n’est que lorsqu’il y a un logement à la porte de la ville ; car de ce qu’ils ont expliqué « ta maison » : une maison réservée à l’habitation, nous apprenons que si elle n’est pas réservée à l’habitation il n’y a pas d’obligation du tout ; et c’est l’expression « ta maison et tes portes », c’est-à-dire tes portes à l’image de ta maison.

ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת וגו' כרמים וזיתים אשר לא נטעת. דרשו רז"ל אפילו קותלי דחזירי אפילו כרמים נטועים ערלה הכל התיר להם, וכן היה דין תורה שהותרו כל האסורים ביוצאי מלחמה עד שבע שנים שכבשו, חוץ מעבודה זרה שלא התיר להם.

« Et des maisons pleines de tous biens que tu n’as pas remplies, etc., des vignes et des oliviers que tu n’as pas plantés. » Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : même des viandes de porc, même des vignes dont les fruits sont encore soumis à l’interdit de orla, tout leur fut permis ; et ainsi était la loi de la Torah, que tous les interdits furent permis à ceux qui sortent en guerre pendant les sept années où ils conquirent, sauf l’idolâtrie, qu’Il ne leur permit pas.

והרמב"ם ז"ל כתב בהלכות מלכים ומלחמותיהן, חלוצי צבא כשיכנסו בגבול הגוים מותר להם לאכול נבלות וטרפות או בשר חזיר אם הוא רעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אסורות וכן שותה יין נסך, עד כאן.

Et le Rambam, de mémoire bénie, a écrit dans les Lois des rois et de leurs guerres : les avant-gardes de l’armée, lorsqu’elles entrent dans la frontière des nations, il leur est permis de manger des bêtes mortes, des bêtes déchirées ou de la chair de porc, si le soldat a faim et ne trouve à manger que des aliments interdits ; et de même il boit du vin de libation. Fin de la citation.

והנה זה תמה על הרב ז"ל שהתורה התירה בודאי כל המאכלים האסורים כמותרים ואפילו יש לו מה יאכל, ומה יאמר הרב ז"ל אם הוא רעב, וכי לא התירה התורה אלא מפני פקוח נפש, אפילו בלא פקוח נפש נמי התירה התורה, וכבר תפש עליו בזה הרמב"ן ז"ל, וכן במה שאמר שותה יין נסך, ואמר שאינו אמת שיהא מותר לשתות יין נסך כי יין נסך מאסורי עבודת אלילים הוא, ואם כוון הרב לסתם יינם, לא היה צריך לומר, כי אם אסורי תורה הותרו כל שכן סתם יינם שהוא מדבריהם.

Et ici on s’étonne du Rav, de mémoire bénie : la Torah a certainement permis tous les aliments interdits comme permis, même s’il a de quoi manger ; pourquoi donc le maître, de mémoire bénie, précise-t-il : « s’il a faim » ? La Torah ne l’a-t-elle permis qu’à cause du danger de mort ? Même sans danger de mort, la Torah l’a permis. Et déjà le Ramban, de mémoire bénie, a objecté à son propos sur ce point, de même qu’au sujet de ce qu’il a dit « il boit du vin de libation », et il a dit qu’il n’est pas vrai qu’il soit permis de boire du vin de libation, car le vin de libation fait partie des interdits de l’idolâtrie ; et si le Rav visait le vin ordinaire des nations, il n’aurait pas eu besoin de le dire, car si les interdits de la Torah furent permis, à plus forte raison leur vin ordinaire, dont l’interdiction est rabbinique.

השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים. יזהיר הכתוב כי ברבות הטובה והשלוה שיזכיר ימי עניו ומרודו, שהיה עבד במצרים ולא היו לו שם ערים ובתים כמו עכשיו, ושלא ישכח השם שהוציאו מן השעבוד הגדול ההוא אל הטובה הגדולה הזאת, אבל יזכור חסדיו תמיד ויירא אותו ויעבוד לפניו כעבד לפני אדניו, והוא שאמר שלמה ע"ה (קהלת ז) ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, שיעור הכתוב, ביום טובה ראה יום רעה, כלומר בעוד שיש לך שפע הטובה הסתכל ביום רעה שהיה לך כבר, ואז תמצא ותזכור היתרון שיש לך היום על הזמן שעבר ותודה להקב"ה על זאת.

« Garde-toi de peur que tu n’oublies l’Éternel qui t’a fait sortir du pays d’Égypte, de la maison de servitude. » L’Écriture avertit que, lorsque le bien et la tranquillité se multiplient, il faut se souvenir des jours de son affliction et de sa détresse, quand il était esclave en Égypte et n’y avait ni villes ni maisons comme maintenant ; et qu’il n’oublie pas le Nom qui l’a fait sortir de cette grande servitude vers ce grand bien, mais se souvienne toujours de Ses bontés, Le craigne et Le serve comme un serviteur devant son maître. Et c’est ce que Chelomo, que la paix soit sur lui, a dit (Ecclésiaste 7,14) : « Au jour du bonheur, sois dans le bien, et au jour du malheur, vois » ; la portée du verset : au jour du bonheur, vois le jour du malheur, c’est-à-dire : tandis que tu as l’abondance du bien, regarde le jour du malheur que tu as déjà connu, et alors tu trouveras et te souviendras de l’avantage que tu as aujourd’hui sur le temps passé, et tu rendras grâce au Saint, béni soit-Il, pour cela.

את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובשמו תשבע. ע"ד הפשט כשהיה לך להשבע לקיים ולעשות איזה דבר שתרצה לא תשבע בשם אלהים אחרים רק בשם יתברך לבדו, וזהו ובשמו תשבע, ואין זה מצות עשה שישבע.

« L’Éternel ton Dieu, tu Le craindras, Lui tu serviras, et par Son nom tu jureras. » Selon le sens simple : lorsque tu devras jurer pour accomplir et faire quelque chose que tu voudras, tu ne jureras pas par le nom d’autres dieux, mais seulement par Son nom, béni soit-Il, seul ; c’est « et par Son nom tu jureras » ; et ce n’est pas un commandement positif de jurer.

ורז"ל דרשו בספרי, ובשמו תשבע, אם יש לך כל המדות הללו ירא חטא ועובד בוראו אז בשמו תשבע, שמתוך שאתה מתיירא ממנו תהא זהיר בשבועה. וידוע כי כל מי שהוא אוהב הוא ירא, ויש שהוא ירא ואינו אוהב, וא"כ הרי שהיראה בכלל האהבה, וזהו שאמר בכאן את ה' אלהיך תירא אחר שהזכיר ואהבת את ה' אלהיך, כי בתחלה הזהיר על מדת האהבה ואח"כ הזהיר על היראה לפי שהאהבה היא כוללת הכל כמו שנתבאר זה פעמים רבות. ובסדר והיה עקב (דברים י) הוסיף ובו תדבק, מפני ששם הזכיר למעלה רק באבותיך חשק, ולכך יאמר כיון שהוא יתברך הפליא ענינכם על יתר העמים בענין החשק והדבקות ראוי גם אתם שתדבקו בו, כי אם הבורא יחפוץ דבקות הנברא אף כי יתחייב הנברא שיחפוץ דבקות בוראו.

Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué dans le Sifré : « et par Son nom tu jureras » : si tu possèdes toutes ces qualités, craignant le péché et serviteur de ton Créateur, alors tu jureras par Son nom ; car du fait que tu Le crains, tu seras attentif au serment. Et il est connu que quiconque aime craint, et il en est qui craignent sans aimer ; et s’il en est ainsi, la crainte est incluse dans l’amour. Et c’est ce qu’il a dit ici : « L’Éternel ton Dieu, tu Le craindras », après avoir mentionné « et tu aimeras l’Éternel ton Dieu » ; car au début il a averti sur l’attribut de l’amour, et ensuite il a averti sur la crainte, parce que l’amour comprend tout, comme cela a été expliqué à plusieurs reprises. Et dans la section Véhaya Ekev (Deutéronome 10,20) il a ajouté « et à Lui tu t’attacheras », parce que là il a mentionné plus haut seulement « à tes pères Il s’est attaché (ḥashaq) » ; et c’est pourquoi il dira : puisqu’Il vous a distingués des autres peuples par l’intensité de Son amour et de Son attachement, il est juste que vous aussi vous vous attachiez à Lui ; car si le Créateur désire l’attachement de la créature, à plus forte raison la créature est tenue de désirer l’attachement de son Créateur.

לא תנסו את ה' אלהיכם. יזהיר הכתוב שלא ינסה האדם להקב"ה לאמר אעבוד הש"י ואראה אם יצליחו עניני בעבודתו, לפי שאין ראוי לעבדו עבודה מסופקת, אלא שיגמור בלבו לעבדו עבודה שלמה מאהבה בין יצליח בין לא יצליח, שהרי פעמים שישיגו אל האדם צרות ומקרים והוא עובד הש"י ויש לו להאמין כי הכל במשפט השופט צדק, והנשפט סכל מהכיר דרכיו, ולפיכך אין ראוי לנסותו.

« Vous ne mettrez pas à l’épreuve l’Éternel votre Dieu. » L’Écriture avertit que l’homme ne mette pas à l’épreuve le Saint, béni soit-Il, en disant : je servirai le Nom, béni soit-Il, et je verrai si mes affaires réussiront dans Son service ; car il n’est pas convenable de Le servir d’un service conditionnel, mais il doit se décider dans son cœur à Le servir d’un service parfait par amour, qu’il réussisse ou non ; car il arrive que des malheurs et des accidents atteignent l’homme alors qu’il sert le Nom, béni soit-Il, et il doit croire que tout est dans le jugement du Juge de justice, et que celui qui est jugé est incapable de comprendre Ses voies ; et c’est pourquoi il n’est pas convenable de Le mettre à l’épreuve.

ואמר כאשר נסיתם במסה, כי כן נסוהו ישראל ברפידים בבקשת המים ואמרו (שמות יז) היש ה' בקרבנו אם אין, וכתיב (שם) על ריב בני ישראל ועל נסותם את ה', הנסיון היה שאם יתן להם מים ילכו אחריו ואם לא יתן לא ילכו אחריו, וזהו לשון במסה בלשון ידיעה, שהרי על זה קרא שם המקום מסה ומריבה, ואמר הכתוב (תהלים עח) וינסו אל בלבבם, והנה זו היתה עבודה מסופקת אין בו שלמות כלל ולכך אסר הכתוב בכאן הנסיון.

Et il a dit « comme vous L’avez mis à l’épreuve à Massa » ; car ainsi Israël Le mit à l’épreuve à Réfidim en demandant de l’eau, et ils dirent (Exode 17,7) : « L’Éternel est-Il au milieu de nous ou non ? », et il est écrit (ibid.) : « à cause de la querelle des enfants d’Israël et parce qu’ils ont mis l’Éternel à l’épreuve » ; l’épreuve était : s’Il leur donne de l’eau, ils Le suivront, et s’Il ne leur en donne pas, ils ne Le suivront pas ; et c’est l’expression « à Massa » avec l’article, car c’est à ce sujet qu’il a appelé le lieu Massa et Mériva ; et l’Écriture dit (Psaumes 78,18) : « Ils mirent Dieu à l’épreuve dans leur cœur » ; or ce fut un service conditionnel, sans aucune perfection ; et c’est pourquoi l’Écriture interdit ici l’épreuve.

אבל מצינו שהותר הנסיון במדת הצדקה, ואמרו רז"ל חוץ מזו, שנאמר (מלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות, וכן אמר שלמה (משלי ג) כבד את ה' מהונך וגו' וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרוצו.

Mais nous trouvons que l’épreuve a été permise dans l’attribut de la charité, et nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : sauf en cela, car il est dit (Malachie 3,10) : « Apportez toute la dîme à la maison du trésor, afin qu’il y ait de la nourriture dans Ma maison, et éprouvez-Moi donc en cela, dit l’Éternel des armées » ; et de même Chelomo a dit (Proverbes 3,9-10) : « Honore l’Éternel de ton bien, etc., et tes greniers seront remplis d’abondance, et tes cuves déborderont de vin nouveau ».

שמור תשמרון את מצות ה' אלהיכם. יאמר אסור לך לנסותו, אלא שתשמור המצות ותאמין על דרך כלל כי צדיק וישר הוא וכל מעשיו בצדק ובמשפט הם, והמצות שנתן לך הנה הם תועלת לגוף, ובקיומן תעשה הטוב והישר בעיני ה', וקבע בזה שכר, למען ייטב לך, כי מי שעושה טובה עם המלך ומה שיישר בעיניו אין ספק שהמלך יגמלהו טובה על עשותו הישר והטוב בעיניו, ואם במלך בשר ודם כן אף כי בצדיקו של עולם שיגמול טובה וייטיב לעושים מצותיו אחר שצוה אותן בכך, שהרי לא צוה אלא לטובת נבראיו, וכענין שכתוב (דברים י) לטוב לך.

« Vous observerez soigneusement les commandements de l’Éternel votre Dieu. » Il dit : il t’est interdit de Le mettre à l’épreuve, mais que tu observes les commandements et croies de façon générale qu’Il est juste et droit et que toutes Ses œuvres sont en justice et en jugement ; et les commandements qu’Il t’a donnés sont certes utiles pour le corps, et par leur accomplissement tu feras le bien et le droit aux yeux de l’Éternel ; et Il y a fixé une récompense : « afin que cela aille bien pour toi » ; car celui qui fait du bien au roi et ce qui est droit à ses yeux, nul doute que le roi lui rendra du bien pour avoir fait ce qui est droit et bon à ses yeux ; et si c’est ainsi avec un roi de chair et de sang, à plus forte raison avec le Juste du monde, qui rendra du bien et fera du bien à ceux qui accomplissent Ses commandements, puisqu’Il les a ordonnés ainsi, car Il n’a ordonné que pour le bien de Ses créatures, comme il est écrit (Deutéronome 10,13) : « pour ton bien ».

ואפשר לומר שהזכיר הכתוב שלשת חלקי המצות, המושכלות המקובלות והחקים. מצות ה' הם המשפטים שהם מצות מושכלות, ועדותיו המצות המקובלות שהם עדות על האלהות ועל חדוש העולם, וחקיו אלו החקים שאין טעמן נגלה. ואחר שהזכיר שישמור שלשה חלקי המצות האלו ושלא ינסה להקב"ה באחד מהם, הזהיר על הפשרה כפי המדרש אף במה שלא צותה התורה, הוא שאמר ועשית הישר והטוב, ומפני שהיא סבת השלום קרא אותה הישר והטוב בעיני ה'.

Et il est possible de dire que l’Écriture a mentionné les trois parties des commandements : les rationnels, les traditionnels et les statuts. « Les commandements de l’Éternel », ce sont les jugements, qui sont des commandements rationnels ; « et Ses témoignages », les commandements traditionnels, qui sont un témoignage sur la divinité et sur la création du monde ; « et Ses statuts », ce sont les statuts dont la raison n’est pas révélée. Et après avoir mentionné qu’il observera ces trois parties des commandements et qu’il ne mettra pas le Saint, béni soit-Il, à l’épreuve sur l’un d’eux, il a averti sur le compromis, selon le Midrash, même pour ce que la Torah n’a pas ordonné : c’est ce qu’il a dit « et tu feras ce qui est droit et bon » ; et parce qu’il est cause de paix, il l’a appelé « le droit et le bon aux yeux de l’Éternel ».

כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים והמשפטים. כלומר למה נצטוינו על מצות רבות מאד בשלשה חלקים אלו, ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים, ומתוך הענוי והשעבוד הוציאנו הקב"ה משם ועשה עמנו נסים מפורסמים, לכך אנו חייבים לו הרבה ועלינו לקבל עול מצותיו. ותשובה זו לשאלה זו תורה כי זכרון יציאת מצרים שורש התורה ועיקר גדול ויסוד לכל המצות כלן.

« Quand ton fils te demandera demain, disant : Que sont ces témoignages, ces statuts et ces jugements ? » C’est-à-dire : pourquoi avons-nous reçu l’ordre d’accomplir de si nombreux commandements dans ces trois parties ? Et tu diras à ton fils : « Nous étions esclaves de Pharaon en Égypte », et du milieu de l’affliction et de la servitude le Saint, béni soit-Il, nous en a fait sortir et a fait pour nous des miracles publics ; c’est pourquoi nous Lui devons beaucoup et il nous incombe de recevoir le joug de Ses commandements. Et cette réponse à cette question enseigne que le souvenir de la sortie d’Égypte est la racine de la Torah, un grand principe et le fondement de tous les commandements.

ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' אלהינו. באר בכאן שכר המצות, ואמר כי העיקר והכוונה שנצטוינו בכל החקים האלה הוא יראת השם, והוא יסוד לכל המצות. וכשאמר לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה, באר כי המצות יש בהן תועלת לגוף ולנפש.

« Et l’Éternel nous a ordonné de faire tous ces statuts, pour craindre l’Éternel notre Dieu. » Il a expliqué ici la récompense des commandements, et il a dit que l’essentiel et le but pour lesquels nous avons reçu l’ordre d’accomplir tous ces statuts est la crainte du Nom, qui est le fondement de tous les commandements. Et lorsqu’il a dit « pour notre bien tous les jours, pour nous conserver en vie comme en ce jour », il a expliqué que les commandements sont utiles pour le corps et pour l’âme.

לטוב לנו כל הימים, זה תועלת הנפש לעוה"ב, כי הם הם הנקראים ימים, וזהו מה שכתוב בצדיקים (בראשית כד) בא בימים, בלשון ידיעה, כי הוא מתקרב לאותן הימים הארוכים הנצחיים, אותן שהזכיר דוד עליהם (תהלים לד) מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, כי באותן הימים יזכה האדם לטוב הצפון, לחיותנו כהיום הזה, תועלת הגוף בעולם הזה. והוסיף בו ה"א לפי שהעולם הזה נברא בה'. ומה שהקדים תחלה תועלת הנפש, ומעלתו, ועוד כי העולם הבא נברא קודם העולם הזה.

« Pour notre bien tous les jours » : c’est l’utilité de l’âme pour le monde à venir, car ce sont eux qui sont appelés « jours » ; et c’est ce qui est écrit des justes (Genèse 24,1) : « entré dans les jours » (ba ba-yamim), avec l’article, car il s’approche de ces longs jours éternels, ceux dont David a dit (Psaumes 34,13) : « Qui est l’homme qui désire la vie, qui aime les jours pour voir le bien », car en ces jours l’homme mérite le bien caché ; « pour nous conserver en vie comme en ce jour » : l’utilité du corps en ce monde. Et il y a ajouté le hé, parce que ce monde fut créé avec hé. Et ce qu’il a mis en premier l’utilité de l’âme, c’est à cause de son degré, et aussi parce que le monde à venir fut créé avant ce monde-ci.

ואח"כ אמר וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלהינו, הוסיף לבאר כי אותו טוב שיהיה לנו יהיה לפני ה' אלהינו, וקראו צדקה זהו שאמר וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלהינו, וזה בעולם הנשמות, ולכך תרגם אונקלוס ע"ה וזכו.

Et ensuite il a dit : « Et ce sera justice (tsedaqah) pour nous devant l’Éternel notre Dieu » ; il a ajouté pour expliquer que ce bien qui sera pour nous sera devant l’Éternel notre Dieu, et il l’a appelé « tsedaqah » : c’est ce qu’il a dit « et ce sera justice pour nous devant l’Éternel notre Dieu », et cela dans le monde des âmes ; c’est pourquoi Onkelos, que la paix soit sur lui, a traduit : « et ce sera un mérite » (zekhou).

והנה נתבאר בכאן בפירוש שכר העולם הבא, והוא סיום התשובה וחתימתה לשאלת הבנים לדורות למען יאמינו וישכילו וידעו כי יש במעשה המצות גמול ושכר גופני ונפשיי, גופני הוא שאמר לתת לנו את הארץ, שהיא כוללת כל טובת העולם הזה ושלותו בהיותה ארץ זבת חלב ודבש, נפשיי הוא שאמר לטוב לנו כל הימים וצדקה תהיה לנו לפני ה' אלהינו, והנה זה עיקר גדול תזכור אותו תמיד.

Et voici que la récompense du monde à venir est expliquée ici clairement ; et c’est la fin de la réponse et sa conclusion à la question des fils pour les générations, afin qu’ils croient, comprennent et sachent que dans l’accomplissement des commandements il y a rétribution et récompense corporelle et spirituelle : corporelle, c’est ce qu’il a dit « pour nous donner le pays », qui comprend tout le bien de ce monde et sa tranquillité, étant un pays où coulent le lait et le miel ; spirituelle, c’est ce qu’il a dit « pour notre bien tous les jours, et ce sera justice pour nous devant l’Éternel notre Dieu » ; et voici un grand principe : souviens-t’en toujours.

ולא תחנם. מלה זו דרשוהו רז"ל על פנים רבים, מלשון חן ומלשון חניה ומלשון חנם, מלבד פשוטו שהוא לשון חנינה, כאלו אמר לא תחון אותם, והוא שדרשו במסכת ע"ז לא תחנם לא תתן להם חן, אסור לו לאדם שיאמר כמה נאה גוי זה, שנאמר לא תחנם קרי ביה לא תחנם, החי"ת בחיר"ק. ועוד דרשו בו לא תחנם לא תתן להם חניה בקרקע, שאסור למכור להם קרקע בארץ ישראל, שזה יהיה סבה שיתישבו שם והתורה אמרה (שמות כ״ג:ל״ג) לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי, קרי ביה לא תחנם, התי"ו בפת"ח והחי"ת בשו"א ופת"ח.

« Et tu ne leur feras pas grâce (lo teḥonnem). » Ce mot, nos Sages, de mémoire bénie, l’ont expliqué de plusieurs façons, de l’expression de grâce (ḥen), de l’expression de campement (ḥanayah) et de l’expression de gratuité (ḥinnam), outre son sens simple qui est l’expression de faveur (ḥaninah), comme s’il avait dit « tu ne leur feras pas grâce » ; et c’est ce qu’ils ont expliqué dans le traité Avoda Zara : « lo teḥonnem » : ne leur donne pas de grâce ; il est interdit à l’homme de dire : comme ce non-Juif est beau ! Car il est dit « lo teḥonnem » ; lis-le « lo teḥinnem », avec le ḥet vocalisé hirik. Et ils ont encore expliqué : « lo teḥonnem » : ne leur donne pas de campement sur le sol ; car il est interdit de leur vendre du sol en terre d’Israël, ce qui serait cause qu’ils s’y établissent, alors que la Torah a dit (Exode 23,33) : « Ils ne demeureront pas dans ton pays, de peur qu’ils ne te fassent pécher contre Moi » ; lis-le « lo taḥanem », le tav avec patah et le ḥet avec chva et patah.

ועוד דרשו בו לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם, קרי ביה לא תחנם החי"ת בפת"ח והנו"ן בדגש. ולמדנו מכאן כמה גדול כח התורה שהיא נדרשת לכמה טעמים עד שאפילו תיבה אחת היא מתפרשת לכמה ענינים לפי הנקוד, ובהתנועע הנקוד תתנועע התיבה, כי האותיות הן הגוף והנקוד הוא הנפש, וכן אמרו דמיין נקודתא באתותא דאורייתא דמשה כנשמתא דחיי בגופא דאינש, וידוע כי אין לגוף תנועה בלתי הנפש, ובהתנועע הנפש יתנועע הגוף לכל פנים ולכל צד, כן הנקודה באותיות התורה בהשתנות הנקוד ישתנה הענין, ולכך היה הענין מוכרח בספר תורה שיהיה בלתי מנוקד כדי שתתפרש התורה לכמה פנים מבלתי כוונת הפסוק, ומכאן יתבאר לך כח השם הגדול באותיותיו כי ישתנה ענינו לפי השתנות נקודו, וכבר כתבתי מזה בפסוק (במדבר י״א:ט״ו) ואם ככה את עושה לי, וזה מבואר לכל משכיל.

Et ils ont encore expliqué : « lo teḥonnem » : ne leur donne pas de don gratuit ; lis-le « lo teḥannem », le ḥet avec patah et le noun avec dagesh. Et nous apprenons de là combien grande est la force de la Torah, qui est expliquée selon de nombreuses raisons au point que même un seul mot s’interprète en plusieurs sens selon la vocalisation, et quand la vocalisation bouge le mot bouge, car les lettres sont le corps et la vocalisation est l’âme ; et de même ont-ils dit : la ressemblance des points dans les lettres de la Torah de Moché est comme l’âme de vie dans le corps de l’homme. Et il est connu que le corps n’a pas de mouvement sans l’âme, et quand l’âme bouge le corps bouge de toutes les façons et de tous les côtés ; de même le point dans les lettres de la Torah : quand la vocalisation change, le sens change ; c’est pourquoi il était nécessaire que le rouleau de la Torah soit sans vocalisation, afin que la Torah soit expliquée de plusieurs façons sans fixer d’avance une seule intention au verset ; et de là te sera expliquée la force du grand Nom dans ses lettres, car son sens change selon le changement de sa vocalisation ; et j’en ai déjà écrit à propos du verset (Nombres 11,15) : « Et si tu agis ainsi envers moi » ; et cela est clair pour tout homme intelligent.

ולא תתחתן בם. אפילו אחר גרות, לפי שהם רעים וחטאים ומקולקלין בעברות יותר משאר האומות, ולכך החמיר עליהם יותר משאר האומות שהן מותרין אחר גרות.

« Et tu ne t’allieras pas par mariage avec eux. » Même après la conversion, parce qu’ils sont mauvais, fautifs et corrompus par les transgressions plus que les autres nations ; c’est pourquoi il a été plus sévère à leur égard qu’à l’égard des autres nations, qui sont permises après la conversion.

כי יסיר את בנך מאחרי. לא אמר כי תסיר את בנך, ודקדקו רז"ל מכאן, בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך כי יסיר את בנך מאחרי, בן בתך הבא מן הכותי קרוי בנך אבל בנך הבא מן הכותית אינו קרוי בנך אלא בנה, ודעת התורה בזה שהאם עיקר, ובאור הכתוב כשישיא בנו של כותי לבתך יסיר את בנך שתלד לו בתך. מאחרי, שיגדלנו מקטנותו לעבודה זרה.

« Car il détournera ton fils de derrière Moi. » Il n’a pas dit « car elle détournera ton fils », et nos Sages, de mémoire bénie, en ont déduit : « Tu ne donneras pas ta fille à son fils, et sa fille tu ne prendras pas pour ton fils, car il détournera ton fils de derrière Moi » : le fils de ta fille issu d’un non-Juif est appelé « ton fils », mais ton fils issu d’une non-Juive n’est pas appelé « ton fils » mais « son fils à elle » ; et l’avis de la Torah en cela est que la mère est l’essentiel. Et l’explication du verset : lorsqu’il mariera le fils d’un non-Juif à ta fille, il détournera ton fils (ton petit-fils) que ta fille lui enfantera. « De derrière Moi » : qu’il l’élèvera dès son enfance à l’idolâtrie.

לא מרבכם מכל העמים. טעם הכתוב כי היה ראוי שיהיו הרבים למלך, כענין שכתוב (משלי י״ד:כ״ח) ברב עם הדרת מלך, ואעפ"כ חשק בכם ויבחר בכם כמו שהזכיר למעלה בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סגולה, שאין לך קצין שוטר ומושל מכל מלאכי מעלה, אבל אתה סגולת הש"י תחת ידו, ולכך לא תטעה לעבוד עבודה זרה מאלהי העמים, כן כתב הרמב"ם (הרמב"ן) ז"ל.

« Ce n’est pas parce que vous êtes plus nombreux que tous les peuples. » La raison du verset est qu’il aurait été naturel qu’un roi choisisse un peuple nombreux, comme il est écrit (Proverbes 14,28) : « Dans la multitude du peuple est la gloire du roi » ; et malgré cela Il s’est attaché à vous et vous a choisis, comme il l’a mentionné plus haut : « C’est toi que l’Éternel ton Dieu a choisi pour être pour Lui un peuple particulier », car aucun des anges d’en haut n’est ton chef, ton officier ou ton gouverneur ; tu es au contraire le trésor du Nom, béni soit-Il, sous Sa main ; c’est pourquoi tu ne t’égareras pas à servir l’idolâtrie des dieux des peuples. Ainsi a écrit le Rambam (le Ramban), de mémoire bénie.

ונראה לפרש לא מרבכם, לא מצד רבוי שלכם חשק השם בכם במצרים להוציאכם משם ויבחר בכם להיות לו לעם, וירמוז הכתוב בזה כי ישראל רבים מכל העמים, ואעפ"כ יאמרו אין החשק והבחירה לרבוייכם, כי אתם המעט, כלומר כי אילו הייתם אתם הרבים מועטים מכל העמים היה גם כן חושק ובוחר בכם, ונתן טעם למה, ואמר מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה. ונצטרך לדחוק ולומר כן, מפני שעתה בשנת הארבעים העיד משה ואמר והנכם היום ככוכבי השמים לרוב, וא"כ איך יאמר כי אתם המעט מכל העמים, והנה רבויים ככוכבי השמים לרוב.

Et il paraît juste d’expliquer « ce n’est pas parce que vous êtes plus nombreux » : ce n’est pas du côté de votre multitude que le Nom s’est attaché à vous en Égypte pour vous en faire sortir et vous a choisis pour être pour Lui un peuple ; et l’Écriture fait allusion par là qu’Israël est plus nombreux que tous les peuples, et malgré cela on dira que l’attachement et le choix ne sont pas dus à votre multitude, « car vous êtes les moindres », c’est-à-dire que si vous, nombreux, étiez moins nombreux que tous les peuples, Il se serait aussi attaché à vous et vous aurait choisis ; et Il en a donné la raison, et a dit : « mais c’est par amour de l’Éternel pour vous et parce qu’Il garde le serment ». Et nous avons dû forcer et dire ainsi parce que maintenant, la quarantième année, Moché a attesté et dit (Deutéronome 1,10) : « et voici que vous êtes aujourd’hui comme les étoiles du ciel en multitude » ; et s’il en est ainsi, comment dirait-il « car vous êtes les moindres de tous les peuples » ? Or leur multitude est comme les étoiles du ciel.

ואפשר לומר עוד, כי רפיון המ"ם יעיד על זה, כי אילו אמר המעט בדג"ש הייתי מבין כי הם מועטים מכל האומות, אבל בא רפה כמו (במדבר ט״ז:ט׳) המעט מכם כי הבדיל, (שם) המעט כי העליתנו, ויהיה באור כי אתם לשון גדולה ומעלה, יאמר כי אתם הנבחרים המעט מכל העמים אתם, אי אתם אלא רבים מכל, ואעפ"כ לא מרבכם אלא מצד האהבה והשבועה. ודרשו רז"ל כי אתם המעט, ה' מעט, ה' משפחות היו ישראל חסרים ממשפחות בני נח שהיו שבעים, וישראל היו ס"ה משפחות כמו שנמנו בפרשת פנחס. ולשון חשק לשון קשור הוא, מלשון (שמות כ״ז:י׳) וחשוקיהם כסף, שהם קבועים ומהודקים היטב, והטעם, שנקשר עמכם בקשר חזק שלא יפרד מכם לעולם.

Et il est encore possible de dire que le relâchement du mem en témoigne ; car s’il avait dit « ha-me’at » avec dagesh, j’aurais compris qu’ils sont moins nombreux que toutes les nations, mais il est venu relâché, comme (Nombres 16,9) : « Est-ce peu de chose pour vous que l’Éternel… vous ait séparés », (ibid. 16,13) : « Est-ce peu de chose que tu nous aies fait monter » ; et l’explication sera : « car vous » est une expression de grandeur et d’élévation ; il dit : vous êtes les élus, « le moindre parmi tous les peuples » : vous ? Vous n’êtes pas moindres, mais plus nombreux que tous, et malgré cela, ce n’est pas à cause de votre multitude, mais du côté de l’amour et du serment. Et nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : « car vous êtes les moindres » (ha-me’at) : hé-moins : cinq familles manquaient à Israël par rapport aux familles des fils de Noé, qui étaient soixante-dix, et Israël comptait soixante-cinq familles, comme elles ont été comptées dans la section Pinḥas. Et l’expression ḥeshèq est une expression de liaison, de l’expression (Exode 27,10) : « et leurs tringles (ḥashouqeihem) d’argent », qui sont fixes et bien serrées ; et la raison est qu’Il s’est lié à vous d’un lien fort qui ne se séparera jamais de vous.

ובמדרש לא מרבכם, לא מחמת שאתם מתגאים בעצמכם, אלא מחמת שאתם שפלים ומשפילים עצמכם לפני, כענין שכתוב (תהילים קל״ו:כ״ג) שבשפלנו זכר לנו כי לעולם חסדו, זהו כי אתם המעט מכל העמים, אמר הקב"ה בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטים עצמכם, נתתי גדולה לאברהם אמר (בראשית י״ח:כ״ז) ואנכי עפר ואפר, נתתי גדולה למשה ולאהרן אמרו (שמות ט״ז:כ״ב-כ״ג) ונחנו מה, נתתי גדולה לדוד אמר (תהילים כ״ב:ז׳) ואנכי תולעת ולא איש, אבל אומות העולם אינו כן, נתתי גדול לנמרוד אמר (בראשית י״א:ד׳) הבה נבנה לנו עיר, נתתי גדולה לפרעה אמר (שמות ה׳:ב׳) מי ה' אשר אשמע בקולו, לסנחריב, אמר (ישעיהו ל״ו:כ׳) מי בכל אלהי הארצות האלה אשר הצילו את ארצם מידי כי יציל ה' את ירושלים מידי, לנבוכדנצר, אמר (שם יד) אעלה על במתי עב וגו', לחירם מלך צור, אמר (יחזקאל כ״ח:ב׳) אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים.

Et dans le Midrash : « Ce n’est pas parce que vous êtes plus nombreux » : ce n’est pas parce que vous vous enorgueillissez, mais parce que vous êtes humbles et que vous vous abaissez devant Moi, comme il est écrit (Psaumes 136,23) : « Qui dans notre bassesse s’est souvenu de nous, car Sa bonté dure à jamais » ; c’est : « car vous êtes les moindres de tous les peuples ». Le Saint, béni soit-Il, dit : à l’heure où Je vous accorde la grandeur, vous vous rapetissez : J’ai donné la grandeur à Avraham, il a dit (Genèse 18,27) : « Moi qui suis poussière et cendre » ; J’ai donné la grandeur à Moché et à Aharon, ils ont dit (Exode 16,7-8) : « Que sommes-nous ? » ; J’ai donné la grandeur à David, il a dit (Psaumes 22,7) : « Et moi, je suis un ver et non un homme » ; mais pour les nations du monde il n’en va pas ainsi : J’ai donné la grandeur à Nimrod, il a dit (Genèse 11,4) : « Allons, bâtissons-nous une ville » ; J’ai donné la grandeur à Pharaon, il a dit (Exode 5,2) : « Qui est l’Éternel pour que j’écoute sa voix ? » ; à Sennachérib, il a dit (Isaïe 36,20) : « Qui, parmi tous les dieux de ces pays, a sauvé son pays de ma main, pour que l’Éternel sauve Jérusalem de ma main ? » ; à Nabuchodonosor, il a dit (ibid. 14,14) : « Je monterai sur les hauteurs des nuées, etc. » ; à Hiram, roi de Tyr, il a dit (Ézéchiel 28,2) : « Je suis un dieu, je siège sur le siège de Dieu au cœur des mers ».

וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים האל הנאמן. וידעת מיציאת מצרים, כי ה' אלהיך הוא האלהים שברא שמים וארץ, ועוד תדע מזה שהוא האל הנאמן שהוא נאמן לקיים בריתו לפי שהיכולת בידו. ואמר לאלף דור ולהלן הוא אומר (שמות כ׳:ו׳) ועושה חסד לאלפים לאהבי, אמרו רז"ל כאן בעושין מאהבה כאן בעושין מיראה, האי בדסמיך ליה והאי בדסמיך ליה. ותדע מזה עוד שהוא משלם לשונאיו לכל אחד משונאיו.

« Et tu sauras que l’Éternel ton Dieu est Dieu, le Dieu fidèle. » Et tu sauras, par la sortie d’Égypte, que l’Éternel ton Dieu est le Dieu qui a créé les cieux et la terre ; et en outre tu sauras par cela qu’Il est le Dieu fidèle, car Il est fidèle pour accomplir Son alliance, puisque le pouvoir est entre Ses mains. Et il a dit « jusqu’à mille générations », tandis que plus loin Il dit (Exode 20,6) : « et faisant grâce jusqu’à des milliers de ceux qui M’aiment » ; nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : ici, pour ceux qui agissent par amour ; là, pour ceux qui agissent par crainte : chaque expression s’interprète selon les mots qui lui sont immédiatement associés. Et tu sauras encore par cela qu’Il rétribue Ses ennemis, à chacun de Ses ennemis.

אל פניו. אל פני כל אחד מהם, להאבידו, כאשר האביד המצריים ולא אחר להם. והמדה הזאת שהזכיר אמת לעולם, אע"פ שיש רשע מאריך ברעתו לא יהיה לו כן רק מפני המדה הזאת שהוא שומר החסד והוא עשה שום טובה שצריך לשלם לו, כן כתב הרמב"ן ז"ל.

« En face de lui. » En face de chacun d’eux, pour le faire périr, comme Il fit périr les Égyptiens, et Il ne tarde pas pour eux. Et cet attribut qu’il a mentionné est vrai pour toujours : bien qu’il y ait un méchant qui vit longtemps malgré sa méchanceté, il n’en sera ainsi pour lui qu’à cause de cet attribut, car Il garde la bonté, et ce méchant a accompli quelque bonne action dont il doit recevoir la rétribution ; ainsi a écrit le Ramban, de mémoire bénie.

ויש שפירש אל פניו, לעצמו, כמו (שמואל ב י״ז:י״א) ופניך הולכים בקרב.

Et il en est qui expliquent « en face de lui » : en sa personne, comme (2 Samuel 17,11) : « et ta face marchera au milieu d’eux ».

לא יאחר לשונאו. כלומר לא יחשוב שימתין לו לדורותיו שלשים או רבעים, אלא לעצמו ישלם לו, זהו אל פניו ישלם לו.

« Il ne tardera pas pour son ennemi. » C’est-à-dire qu’il ne pensera pas qu’Il attendra la troisième ou la quatrième génération de ses descendants ; mais Il le lui paiera à lui-même ; c’est « en face de lui Il le lui paiera ».

ובמדרש ומשלם לשונאיו אל פניו זה שאמר הכתוב (תהילים ע״ג:ד׳) כי אין חרצובות למותם ובריא אולם, מהו חרצובות, אין הקב"ה מאחר צביונן של רשעים בעולם הזה אלא מה שהם מבקשין נותן להם, משל לחולה שנכנס הרופא לבקרו נטל זרועו ואמר תנו לו כל מה שהוא רוצה לאכול, למה, מפני שהוא מת. כך אמר להן משה ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, כך דרשו במדרש תהלים.

Et dans le Midrash : « et il rétribue ceux qui le haïssent en face de lui » : c’est ce que dit l’Écriture (Psaumes 73,4) : « Car il n’y a pas de liens (ḥartsouvot) à leur mort, et leur corps est gras » ; qu’est-ce que ḥartsouvot ? Le Saint, béni soit-Il, ne retarde pas le désir (tsevyonam) des méchants en ce monde, mais ce qu’ils demandent, Il le leur donne ; parabole d’un malade que le médecin entre visiter : il lui prend le bras et dit : donnez-lui tout ce qu’il veut manger ; pourquoi ? Parce qu’il va mourir. Ainsi Moché leur dit : « et il rétribue ceux qui le haïssent en face de lui pour les faire périr » ; ainsi l’ont expliqué dans le Midrash Tehillim.

ועוד דרשו במקום אחר, אמר רבי יאשיה מפני שלשה דברים הקב"ה מאריך אף לרשעים בעולם הזה, שמא יעשו תשובה, או עשו כבר מצוה שהקב"ה משלם להן שכר בעולם הזה, או שמא יצאו מהם צדיקים, שכך מצינו האריך אפים לאחז יצא ממנו חזקיה, האריך אפים לאמון יצא ממנו יאשיה, לשמעי יצא ממנו מרדכי. אע"פ שאלו אינם בכלל שונאיו, כי שונאיו הם האנשים הכופרים אשר כחשו בה' ויאמרו לא הוא, ובאלו יאמר הכתוב להאבידו.

Et ils ont encore expliqué ailleurs : Rabbi Yoshiya a dit : pour trois choses le Saint, béni soit-Il, est longanime même envers les méchants en ce monde : peut-être feront-ils téchouva, ou bien ils ont déjà accompli un commandement dont le Saint, béni soit-Il, leur paie la récompense en ce monde, ou bien peut-être des justes naîtront-ils de leur descendance ; car nous trouvons ainsi : Il fut longanime envers Ahaz, de lui sortit Ézéchias ; Il fut longanime envers Amon, de lui sortit Yoshiya ; envers Shimeï, de lui sortit Mordékhaï. Bien que ceux-ci ne soient pas compris parmi « ceux qui le haïssent », car ceux qui le haïssent sont les hommes mécréants qui ont renié l’Éternel et dit « ce n’est pas Lui », et à leur sujet l’Écriture dit « pour les faire périr ».

ודעת אונקלוס ע"ה בכתוב הזה שהקב"ה משלם שכר טוב אל הרשע על מעוט זכיות שבידו כדי להפרע ממנו רוב עונותיו לעולם הבא, והקב"ה רוצה לגמול לו בדבר הגרוע שהוא הגוף ובזמן הפחות שהוא העולם הזה, כדי להאבידו מן העולם הבא ושיעניש אותו בדבר הנכבד שהוא הנפש ובזמן המעולה שהוא העולם הבא, וא"כ אין כל טובתו בעולם הזה אלא לרעתו, וכן באר דוד ע"ה (שם צב) איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, כלומר שלא יבין חקי מדת הדין הנקראת זאת היאך היא נפרעת מן הרשעים, וזהו שאמר (שם) בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און להשמדם עדי עד, כי הצלחתם ושלותם בעוה"ז אינה אלא לפי שעה ולכך המשיל אותם לפריחת העשב, אבל סופם שיאבדו מן העוה"ב, זהו שנתן טעם, להשמדם עדי עד, וזהו שדרשו רז"ל (משלי י״ח:ה׳) שאת פני רשע לא טוב, שאת פני רשע בעוה"ז לא טוב הוא בעולם הבא, וכן הצדיק בהפך מזה, מענישו על מעוט עונות שבידו למען ינקה ויהיה זכאי לחיי העולם הבא.

Et l’avis d’Onkelos, que la paix soit sur lui, sur ce verset est que le Saint, béni soit-Il, paie un bon salaire au méchant pour le peu de mérites qu’il a, afin d’exiger de lui la multitude de ses fautes dans le monde à venir ; et le Saint, béni soit-Il, veut le rétribuer par la réalité inférieure qu’est le corps et dans le temps inférieur qui est ce monde, afin de le faire périr du monde à venir, et de le punir dans la chose honorable qui est l’âme et dans le temps excellent qui est le monde à venir ; et s’il en est ainsi, tout son bien en ce monde n’est que pour son mal. Et ainsi David, que la paix soit sur lui, a expliqué (Psaumes 92,7-8) : « L’homme stupide ne le sait pas, et l’insensé ne le comprend pas », c’est-à-dire qu’il ne comprend pas les règles de l’attribut de rigueur, appelé « cela » (zot), comment elle exerce le jugement sur les méchants ; et c’est ce qu’il a dit (ibid.) : « Quand les méchants poussent comme l’herbe et que tous les ouvriers d’iniquité fleurissent, c’est pour être détruits à jamais » ; car leur réussite et leur tranquillité en ce monde ne sont que pour un temps, et c’est pourquoi il les a comparés à la floraison de l’herbe ; mais leur fin est qu’ils périssent du monde à venir ; c’est ce qui en donne la raison : « pour être détruits à jamais ». Et c’est ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué (Proverbes 18,5) : « Avoir égard à la personne du méchant n’est pas bien » : avoir égard à la personne du méchant en ce monde n’est pas bien pour le monde à venir ; et le juste, à l’inverse : Il le punit pour le peu de fautes qu’il a, afin qu’il soit purifié et innocent pour la vie du monde à venir.

אשר אנכי מצוך היום לעשותם. דרשו רז"ל, היום לעשותם ולא היום ליטול שכרם, היום לעשותם ולא למחר לעשותם. והכוונה כי העולם הזה זמן המעשה ולא זמן השכר והעולם הבא זמן השכר ולא זמן המעשה, והוא שרמז שלמה ע"ה ואמר (קהלת ט׳:י׳) כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה, ירצה לומר כי אחר המיתה אלו רצה לעשות מצוה ולהשלים מה שחסר כאן, או להתעסק בדבר הרשות בחשבונות ושאר עסקי הגוף, אין זה בידו, כי ביום ההוא אבדו עשתונותיו וכלו חשבונותיו, ואין לו באותו זמן מעשה וחשבון כלל ולא דעת וחכמה להוציאה אל הפועל, על כן יש לך לעשות כל הטוב שתוכל בעולם הזה בעוד שיש לך כח ורשות לעשות,

« Que je t’ordonne aujourd’hui de les accomplir. » Nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : aujourd’hui pour les accomplir, et non aujourd’hui pour recevoir leur salaire ; aujourd’hui pour les accomplir, et non demain pour les accomplir. Et l’intention est que ce monde est le temps de l’action et non le temps du salaire, tandis que le monde à venir est le temps du salaire et non le temps de l’action ; et c’est ce à quoi Chelomo a fait allusion, que la paix soit sur lui, en disant (Ecclésiaste 9,10) : « Car il n’y a ni action, ni calcul, ni connaissance, ni sagesse dans le Chéol où tu vas » ; il veut dire qu’après la mort, s’il voulait accomplir un commandement et compléter ce qui manque ici, ou s’occuper d’une chose facultative, de comptes ou d’autres affaires du corps, cela ne serait pas en son pouvoir, car en ce jour ses pensées sont perdues et ses calculs sont finis, et il n’a à ce moment-là ni action ni calcul du tout, ni connaissance ni sagesse pour la faire passer à l’acte ; c’est pourquoi tu dois faire tout le bien que tu peux en ce monde pendant que tu as la force et la permission d’agir,

זהו שאמר בתחלת הכתוב כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, קודם שיחסר לך הזמן עשה כל טוב שתוכל בעוד שאתה בכחך, ומפני זה יתחייב האדם להשתדל במצות בעוה"ז שהוא עולם המעשה ולא עולם הגמול כדי שיטול שכרו בעוה"ב שהוא עולם הגמול ולא עולם המעשה, וכמו שדרשו רז"ל מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח מהיכן הוא אוכל, ויתחייב כמו כן שיזהר במצוה קלה כבמצוה חמורה, שאינו יודע ערך שכר המצוה אי זו מצוה שכרה מרובה ואי זהו מצוה שכרה קל, והוא שדרשו רז"ל הוי זהיר במצוה קלה כבמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות,

et c’est ce qu’il a dit au début du verset : « Tout ce que ta main trouvera à faire avec ta force, fais-le » : avant que le temps te manque, fais tout le bien que tu peux tant que tu es en ta force. Et pour cette raison l’homme est tenu de s’efforcer dans les commandements en ce monde, qui est le monde de l’action et non le monde de la rétribution, afin de recevoir son salaire dans le monde à venir, qui est le monde de la rétribution et non le monde de l’action ; et comme l’ont expliqué nos Sages, de mémoire bénie : celui qui s’est donné de la peine la veille du sabbat mangera le sabbat ; celui qui ne s’est pas donné de peine, d’où mangera-t-il ? Et il est tenu aussi d’être attentif à un commandement léger comme à un commandement grave, car il ne connaît pas la valeur de la récompense du commandement, quel commandement a une grande récompense et quel commandement a une petite récompense ; et c’est ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont expliqué : sois attentif à un commandement léger comme à un commandement grave, car tu ne connais pas la récompense des commandements,

ולפיכך יש לו להזהר שלא ישקול המצות לפי הבא במחשבתו, לומר אניח מצוה זו מפני זו, שהרי דרכי המצות בידיעת השכר שלהם נבצרים הם ונשגבים מדעת הבריות ושכלנו יקצר להשיגם ואין אתנו יודע אותם, וכן אמר שלמה ע"ה (משלי ה׳:ו׳) אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע, וכן ראוי לו להשתעשע בהם ושיעשה אותו בשמחה, הוא שאמר דוד עליו השלום (תהילים קי״ט:י״ד) בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון בחקותיך אשתעשע לא אשכח דבריך.

et c’est pourquoi il doit prendre garde de ne pas peser les commandements selon ce qui lui vient à l’esprit, en disant : je délaisserai ce commandement pour accomplir celui-là ; car les voies des commandements, dans la connaissance de leur récompense, sont cachées et trop élevées pour la connaissance des créatures, et notre intelligence est trop courte pour les atteindre, et aucun de nous ne les connaît ; et ainsi Chelomo, que la paix soit sur lui, a dit (Proverbes 5,6) : « De peur que tu ne pèses le sentier de la vie, ses voies errent sans que tu le saches » ; et il convient aussi qu’il s’en réjouisse et qu’il les accomplisse avec joie, c’est ce qu’a dit David, sur lui la paix (Psaumes 119,14) : « Je me réjouis dans la voie de Tes témoignages comme dans toutes les richesses ; (ibid. 119,16) dans Tes statuts je me délecterai, je n’oublierai pas Tes paroles ».