ברכות י״ח: ההיפוך
התלמוד (ברכות י״ח ע״ב): ״כי החיים יודעים שימותו״: אלו צדיקים, שבמיתתם קרויים חיים.
״והמתים אינם יודעים מאומה״: אלו רשעים, שבחייהם קרויים מתים.
השיעור מסיק שתי הוכחות: בניהו, בן ״איש חי״, ו״מות יומת המת״.
בית הקברות נקרא בית החיים: שם הצדיקים חדלים למות.
ראינו את ההוכחות המדעיות, 50 מיליון העדים. כעת נראה מה אומר התלמוד על החיים והמוות זה יותר מ־2000 שנה.
תלמוד, ברכות י״ח ע״ב
התלמוד אומר: ״החיים יודעים שהם מתים״. השיעור מפנה את תשומת הלב לפועל: לא ״ימותו״ בעתיד, אלא ״מתים״ בהווה, מצב מתמשך.
הצדיקים יודעים שהם מתים: הם יודעים שהם חיים במוות, כלומר בעולם הזה. מן העבר השני, הרשעים אינם יודעים דבר: הם חושבים שהם חיים בעולם הזה, אך הם מתים.
התלמוד שואל: מדוע לציין ״בן איש חי״? הלא כל האבות חיים? אם אבי נפטר, אומרים ״זכרונו לברכה״; אך כאן יהוידע מוצג כ״איש חי״, כאילו זה מיוחד.
תשובת השיעור: רוב האבות מתים ברוחניות, גם אם הם הולכים על האדמה. רק יהוידע נקרא ״איש חי״, משום שהיה צדיק: הוא ידע שהוא מת בעולם הזה.
במדבר ל״ה
שאלה: איך אפשר להרוג מי שכבר מת? תשובה: ההורג נקרא ״מת״, אף שהוא הולך, נושם ואוכל. הוא מת ברוחניות: הוא אינו יודע שהוא מת בעולם הזה, הוא חושב שהוא חי.
איך נקרא בית הקברות בעברית? בֵּית הַחַיִּים. מדוע השם הזה? זה הפוך לחלוטין: שם קוברים את המתים!
הצדיקים יודעים שהם מתים בעולם הזה. לכן כל שנייה יקרה, הם אינם מבזבזים דבר. הם ממלאים את ה״עגלה״ שלהם בחיים: מצוות, תורה, מעשים טובים. משום שהם יודעים שהעולם הזה הוא מוות זמני, והעולם הבא חיי נצח.
התלמוד אומר שהעולם הזה הוא המוות והעולם הבא הוא החיים. אך היכן ההוכחה בתורה עצמה? האם משה כבר ידע את כל זה?
הפרק הבא מבשר: ויקרא י״ב ורש״י יתנו את התשובה.
עקבת אחר השיעור?
חמש שאלות על הפרק השלישי.