ההתקשרות שהורגת

בדף י״ח (חי) מספר התלמוד סיפור על אישה שאינה רוצה לשחרר את המוות.

זעירי מפקיד כסף אצל בעלת אכסניה לפני שהוא יוצא לישיבה. בזמן שהוא לומד, בעלת האכסניה מתה.

זעירי הולך לחפש אותה ב״חצר המוות״ ושואל: ״איפה הכסף שלי?״

היא עונה: ״לך קח מתחת לצינור המים. ותגיד לאמא שלי לשלוח את המסרק שלי ואת הכחל שלי (איפור) עם פלוני שמגיע מחר.״

ההסבר של השיעור: היא הייתה בעלת אכסניה. היא נאלצה להיות יפה כל הזמן כדי למשוך לקוחות. כל חייה זוהו עם מראה החיצוני שלה, עד כדי כך שגם לאחר מותה היא עדיין רוצה איפור.

מצב גופני: מתה (הגוף בקבר).

מצב רוחני: חיה (הנשמה חזרה לבית החיים).

הבעיה שלה, לפי השיעור: היא חיה עכשיו, בעולם האמת, אך אינה יכולה ליהנות מהחיים האלה, כי היא עדיין קשורה למוות (העולם הזה). בבקשתה לאיפור היא נאחזת בעולם המוות במקום ליהנות מהחיים שבהם היא נמצאת כעת.

תּוֹצָאוֹת (לשון רבים) בגימטריה תתק״ג: יש תתק״ג מיתות שנבראו בעולם.

הקשה ביותר: האסכרה (חנק), ״כקוץ בסבך הצמר של כבשה שמושכים אותו לאחור.״ מדוע כה קשה? לפי השיעור, הנשמה קשורה כל כך למוות (העולם הזה) עד שאינה רוצה ללכת אל החיים.

הנוחה ביותר: הנשיקה, ״כמשיכת שערה מן החלב.״ מדוע כה נוחה? לפי השיעור, הנשמה שחררה את המוות והולכת בשמחה אל החיים.

״קשה רמה למת כמחט בבשר החי.״

כיצד הנשמה יכולה לחוש את התולעים האוכלות את גופה? תשובת השיעור: מפני שהיא חיה (חזרה לעולם האמת) אך עדיין קשורה לגופה, הנמצא במוות.

דמיין אדם עשיר מאוד על ערש דווי: ״האימפריה שלי! הבניינים שלי!״ הוא נאחז במוות (העולם הזה הזמני).

כשימות בגופו, הוא יהיה חי (עולם האמת). אבל הוא יסבול, כי לא ירצה לשחרר את המוות. הוא עוד ישאל: ״איפה הבניינים שלי?״, כמו שבעלת האכסניה מבקשת את האיפור שלה.

אם תיקשר למוות (העולם הזה), כשתחזור לחיים (מוות גופני) תהיה חי אך לא תוכל ליהנות מכך. תהיה כמו בעלת האכסניה: בבית החיים, אך אסירה של תשוקתה למוות.