מי שחושב שהוא יכול ללמוד את התורה רק מתוך הכתוב, בלי ההסבר של חז"ל (תורה שבעל פה), עלול לטעות טעות גדולה.

בפרשת משפטים, שיש בה כל כך הרבה דינים והלכות, לכל מילה יש דיוק אלוקי שניתן להבין רק עם המסורת שבעל פה.

בפרק כ"ב, שני פסוקים נראים כאילו הם אומרים את אותו הדבר.

הפסוק הראשון אומר: "כי יבער איש". השני: "כי תצא אש". במבט ראשון נראה כאילו שניהם עוסקים באש.

בפרק כ"ג, התורה מדברת על חמור שונאך הרובץ תחת משאו. הכתוב אומר מילולית: וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ.

אם מתרגמים מילה במילה: "האם תחדל מלעזור לו? עזוב, תעזוב אותו עמו." זה נשמע כאילו יש להשאירו להסתדר לבד.

הקב"ה מבטיח לגרש את עמי כנען, אך מדגיש: "לא אגרשנו מפניך בשנה אחת... פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה."

אבל אם הקב"ה עושה נס ומגרש את האויבים, וכי אינו יכול לגרש גם את חיות השדה?

לכן הכיבוש חייב להיות הדרגתי: כדי לשמור על האנושיות ועל ההילה הרוחנית שלנו.

הפרשה מסתיימת בהבטחה נפלאה: "הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך..."

שבזכות לימוד התורה שבעל פה והתנהגות הראויה לצלם אלוקים, נזכה לראות את המלאך מיכאל מבשר לנו את הגאולה השלמה. אמן ואמן!